×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֲפִילּוּ תֵּימָא לֹא קָדַם וְסִלְּקוֹ הָוֵי מִין וּמִינוֹ וְדָבָר אַחֵר.
You may even say that it is referring to a case where he did not first remove the piece of non-kosher meat or fish. Nevertheless, this is a case of a mixture of one type of food with its own type of food and with something else, i.e., the spices and broth in the pot.
רש״יתוספותרשב״אריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אפילו תימא בשלא קדם וסלקו – ולא מיתסרי שאר חתיכות אלא משום חתיכת היתר קמייתא.
הוי מין ומינו ודבר אחר כו׳ – אומר רשב״ם דכמו שצריך שיהיה ברוטב כדי לבטל החתיכה דאיסור כך צריך נמי שיהיה ס׳ בחתיכה של היתר לבטל מן הרוטב כשיעור ב׳ החתיכות דמכיון שנבלע הרוטב בחתיכת האיסור נעשה נבלה וכשנפלט אחרי כן ממנה אוסר שאר הרוטב מפני שהוא מינו דהכי אמרינן בפרק כל הבשר (לקמן דף קח.) גבי כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב אמר רב בשר אסור חלב מותר ואי אמרת אפשר לסוחטו אסור אמאי חלב מותר חלב נבלה היא פירוש דחלב שנבלע בבשר נעשה נבלה וכשנפלט אח״כ אוסר כל החלב מפני שהוא מינו.
הא דאמר רבא אפילו תימא שלא קדם וסלקן הוי מין ומינו ודבר אחר. כלומר ברוטב שבקדרה שהוא שאינו מינו יש ס׳ בחתיכת הנבילה עצמה, ואם לא נתנה טעם בחתיכת ההיתר תחלה לא יצטרך ברוטב אלא ששים בחתיכת הנבילה עצמה והכל מותר, אבל כשנתנה טעם בכשירה נעשית הכשירה חתיכת נבילה וצריך ששים ברוטב לבטל את שתיהן. וזה קשה לכאורה לדברי רבינו אפרים ז״ל שכתב דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב, ולדידיה מה לי נ״ט מה לי לא נתן טעם עצמה, שהרי לעולם אין משערין אלא בשיעור גופו של איסור לבד ואין צריך ששים אלא לבטל האיסור הראשון, ותירץ ר״י ז״ל ליישב דברי רבינו אפרים ז״ל דהכא מיירי כשנתנה הנבילה טעם בכשירה ונתמעט נפח הנבילה מחמת בלע שבלעה כשירה, משערין אף במה שבלעה הכשירה מן הנבילה ולא בשיעור הנבילה ממש שנתמעטה, ודוקא כשקבלה הכשירה ממנה, אבל אם לא קבלה הכשירה מן הנבילה (ולא בשיעור הנבילה ממש שנתמעטה ודוקא כשקבלה טעם הכשירה ממנה אבל אם לא קבלה הכשירה טעם) אין משערין אלא בשיעור הנבילה כמות שהיא עכשיו שנתמעטה, משום דאותו בלע כיון שאין בו כדי ליתן טעם הוא כאילו אינו בעולם לגבי אינו מינו, ועוד קמ״ל דאף על גב דיש נותן טעם באותו בלע שבלעה החתיכה של היתר אין צריך ס׳ ברוטב רק לבטל החתיכה של נבילה שבחתיכת ההיתר ולא לבטל חתיכת ההיתר עצמה.
אבל רבינו ז״ל תירץ בענין אחר וז״ל מה שאמר רבא סלק את מינו כמי שאינו, היינו נמי אם קודם שנתנה טעם נבילה בחתיכה יש לבטל ברוטב הנבילה [אבל אחר שנתנה טעם] אין לומר סלק את מינו כמי שאינו שהרי נבלע במינו, וא״א לבטל ברוטב שאינו מינו הואיל ומעורב במינו ומינו אינו יכול לבטל, הלכך צריך שיעור רוטב לבטל כל החתיכה, (דאלו) [ולאו] משום טעם שהחתיכה עצמה נעשית נבילה וה⁠[ה]⁠יתר שבה אלא בשביל טעם הנבילה הוא שאי אפשר לבטלו במינו, ואין לומר סלק את מינו כמי שאינו הואיל ומעורב בו, אבל אם היה דם או חלב שנפל בחתיכה הואיל וטעם חתיכה עצמה אינו אסור כי אם טעם דם וחלב שבה, וגם אינו מינה ואפשר לבטל טעם האיסור אם בחתיכה עצמה היה בה שיעור, הלכך אם בראשונה לא היה בחתיכה לבטל טעם האיסור באחרונה יצטרפו עמה החתיכות ויבטלו את האיסור, ולא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה ע״כ.
רבא אמר אפילו תימא לא קדם וסלקו ה״ל מין במינו וכו׳ – פי׳ דהא נתן חתיכה איסור בקדרה ונגעה בחברתה דהתירא ולא ניער וכיס׳ עד שנתן בה טעם ואסרת׳ הלכך כשחזר אח״כ וניער וכיסה צריך רוטב נגד שתיהן ואלו לא היו דנין חתיכה ראשונה דהתירא שנ״נ היה די לנו ברוטב ס׳ נגד נבילה עצמה וכדפי׳ רש״י ז״ל. ה״ל מין ומינו ודבר אחר פי׳ שהנבלה עם השחוטה מין במינו והרוטב הרבה שבו הוי שא״מ וכל מין ומינו ודבר אחר סילק את מינו כמי שאינו כלומר שחושבין מינו כאלו הוא מסולק מן הקדירה לא מוסיף איסור ולא מבטל ושא״מ רבה על הנבלה ומבטל פליטתה בס׳ ככל מין בשאינו מינו. הילכך כשנפלה חתיכה נבילה על הרבה חתיכות שהיו בקדירה עם רוטב שיש בו ס׳ ונתנה הנבילה טעם בחתיכה העליונה שנגעה בה בעוד שלא רבה הרוטב עליו לפי שלא ניער וכיסה העליונה שנגעה בה נאסרת במשהו לר״י וכשחזר וניער הקדירה לבטל האיסור ברוטב. צריך רוטב נגד שתיהן שאם אין שם אלא כדי אחת מהן אף על פי שהרוטב מבטל פליטת הנבלה בס׳ הרי פליטת השני נ״נ ואוסרת כל החתיכות אפילו הן אלף מפני שהן מינה ואסור במשהו וא״ת כיון שהחתיכות היו בקדרה קודם שניער הרי נאסרו כולן במשהו מפליטת נבילה לר״י ויהיה צריך רוטב כדי כולן וי״ל דלר״י אינו אסור במינו במשהו אלא בדאיכא טעמי׳ כל דהו כדין דם הפר ודם השעיר דיליף מינה וכל זמן שלא ניער לא נתפשט הטעם כ״א בחתיכות שנגע בם ואידך ה״ל כיבש ביבש לר״י דחד בתרי בטל. ואף על גב דלית הלכתא כרב לענין מין במינו ילפינן מינה אליבא דרבא דהלכת׳ כוותיה דבעי׳ שיהא ס׳ ברוטב ובחתיכות נגד שתיהן ובהכי משתרי כולה בר מחתיכה ראשונה שנאסרה בנתינת טעם דנבילה גופה ובכל קדירה שנופלת בעי׳ ס׳ נגד כולה לדעת ר״י ז״ל. והוי יודע שא״א חנ״נ אלא בדבר המתערב לח בלח וע״י בישול. אבל במליחה או צלי וכל הניתר בקליפה א״א כן שאל״כ הרי כל קליפה וקליפה אוסרת כל הסמוך לה ונאסר הכל אע״כ אין דנין כן אלא במבושל שהיה ראוי האיסור עצמו להמשיך ולהתערב בכולו משא״כ בצלי ומליחה וזה ברור מפי׳ רבינו ז״ל. ותו לא מידי.
בפרש״י בד״ה ת״ל נבילה כו׳ ולא אתי איסור נבילה וחייל אאיסור טמא עכ״ל כתב מהרש״ל וכן הלכה כו׳ ואין להקשות הא דמסקינן בפרק אלו הן הלוקין ריסק ט׳ נמלים וא׳ חי כו׳ דחייב גם כן משום כזית נבלה אף שכבר יש עליו איסור טומאה צ״ל כו׳ עכ״ל תירוצו דחוק ואין להאריך אולי גם נעלם מעיני הרב דברי התוס׳ בזה שם בפרק אלו הן הלוקין וז״ל אבל קשה היאך יצטרף אותו שלם לכזית נבילה והלא אין איסור נבלה חל עליו כו׳ ויש לומר דהכא כו׳ והטעם משום דמצינו איסור נבילה חל על איסור חלב ואפי׳ למאן דלית ליה איסור חל על איסור אמרי׳ דמצטרף מה״ט עכ״ל וכה״ג כתבו בפרק קדשי מזבח ובפרק ד׳ אחין ע״ש:
אפילו תימא [תאמר] שאמר רב את דבריו באופן זה שלא קדם וסלקו את חתיכת האיסור מן הקדירה לפני שנתן בה את חתיכות ההיתר, בכל זאת שאר החתיכות אסורות, כי הוי [הרי זה] המקרה שלפנינו תערובת מין ומינו (החתיכה הנבילה וחתיכת ההיתר שבלעה ממנה) ודבר אחר (התבלין והרוטב).
You may even say that it is referring to a case where he did not first remove the piece of non-kosher meat or fish. Nevertheless, this is a case of a mixture of one type of food with its own type of food and with something else, i.e., the spices and broth in the pot.
רש״יתוספותרשב״אריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְכׇל מִין וּמִינוֹ וְדָבָר אַחֵר סַלֵּק אֶת מִינוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ וְשֶׁאֵין מִינוֹ רָבֶה עָלָיו וּמְבַטְּלוֹ.:

And in any case of a type of forbidden food mixed with its own type of food and with something else, disregard the food that is its own type, as though it is not present in the mixture, and if the amount of permitted food that is not its own type is sixty times greater than the forbidden food, the permitted food nullifies it. Rav’s ruling applies to a case where the forbidden piece of meat or fish imparts flavor to another piece before the spices and broth are added, and there is a total volume sixty times greater than the original non-kosher piece. Consequently, even if the amount of spices and broth is eventually sixty times greater than the original non-kosher piece of meat or fish, the entire mixture is forbidden, as the spices and broth are not sixty times greater than the two pieces of meat or fish which are now non-kosher.
רש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דכל מין ומינו – כגון נבלה ושחוטה.
ודבר אחר – כגון תבלין ורוטב מינו דהיתר אינו מבטלו לאיסור ולא מוסיפו אלא סלקהו כמי שאינו בקדרה זו ונשארו הנבלה והרוטב ובטלה נבלה ברוטב ובקיפה. הלכך נתנה טעם בראשונה תחלה בעוד שלא רבה הרוטב עליה ואח״כ נתן מים וקיפה וחתיכות נתוספה חתיכה ראשונה על הנבלה ואוסרת הכל מפני שהן מינה ולא מצו חתיכות לבטלה ואע״פ שיש בהן יותר מששים והרוטב לבדו אין בו כדי לבטל שניהם.
סלק את מינו כמי שאינו ואת שאינו מינו רבה עליו ומבטלו – הקשה רבינו אפרים דאמר בפרק הלוקח בהמה (בכורות כב.) הלוקח ציר של ע״ה משיקו במים וטהור אי רובא מים טהר להו בהשקה ואי רובא ציר לאו בר קיבולי טומאה הוא והנך מיעוטא דמים בטלי ברובא וקאמר לא שנו אלא לטבל בו פיתו אבל לקדרה מצא מין את מינו וניעור והשתא היאך ניעור אמאי לא קאמר סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו דהיינו הציר רבה על מים טמאים ומבטלן לעולם הציר שהוא רוב מבטל אותם מים הטמאים וי״ל דלא דמי דהכא אין מינו נאסר אלא מכח האיסור שנתערב בו ואי אפשר להבדילו ובכל מקום שישנו היתר הוא ולפיכך שייך לומר שם סלק אבל התם דמינו עצמו מטמא מחמת מגע מים טמאים אין שייך לומר סלק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכלל הוא כי בכל תערובת שיש בה מין ומינו ודבר אחר שאינו ממינו — סלק את מינו, וראה אותו כמי שאינו לפנינו, ואותו דבר ההיתר שאין הוא ממינו של דבר האיסור — אם הוא רבה עליו, והרי הוא מבטלו. ובמקרה שלפנינו, אף שחתיכת הנבילה כשלעצמה היתה יכולה להתבטל ברוטב ובתבלין, ואולם מאחר שהיא אסרה את חתיכת ההיתר בבליעתה (לפני שעדיין לא התרבו בתבשיל התבלינים והרוטב), הרי הן מעתה כשתי חתיכות נבילה, ואינן מתבטלות.
And in any case of a type of forbidden food mixed with its own type of food and with something else, disregard the food that is its own type, as though it is not present in the mixture, and if the amount of permitted food that is not its own type is sixty times greater than the forbidden food, the permitted food nullifies it. Rav’s ruling applies to a case where the forbidden piece of meat or fish imparts flavor to another piece before the spices and broth are added, and there is a total volume sixty times greater than the original non-kosher piece. Consequently, even if the amount of spices and broth is eventually sixty times greater than the original non-kosher piece of meat or fish, the entire mixture is forbidden, as the spices and broth are not sixty times greater than the two pieces of meat or fish which are now non-kosher.
רש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מַתְנִי׳: אנוֹהֵג בִּטְהוֹרָה וְאֵינוֹ נוֹהֵג בִּטְמֵאָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף בִּטְמֵאָה אָמַר ר׳רַבִּי יְהוּדָה וַהֲלֹא מִבְּנֵי יַעֲקֹב נֶאֱסַר גִּיד הַנָּשֶׁה וַעֲדַיִין בְּהֵמָה טְמֵאָה מוּתֶּרֶת לָהֶן אָמְרוּ לוֹ בְּסִינַי נֶאֱמַר אֶלָּא שֶׁנִּכְתַּב בִּמְקוֹמוֹ.:

MISHNA: The prohibition of eating the sciatic nerve applies to a kosher animal and does not apply to a non-kosher animal. Rabbi Yehuda says: It applies even to a non-kosher animal. Rabbi Yehuda said in explanation: Wasn’t the sciatic nerve forbidden for the children of Jacob, as it is written: “Therefore the children of Israel eat not the sciatic nerve” (Genesis 32:33), yet the meat of a non-kosher animal was still permitted to them? Since the sciatic nerve of non-kosher animals became forbidden at that time, it remains forbidden now. The Rabbis said to Rabbi Yehuda: The prohibition was stated in Sinai, but it was written in its place, in the battle of Jacob and the angel despite the fact that the prohibition did not take effect then.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ ואינו נוהג בטמאה – שאם אכל גיד הנשה של טמאה למ״ד יש בגידין טעם לוקה משום טמאה ולאו משום גיד ולמ״ד אין טעם בגידין פטור מכלום דבטהורה עץ הוא והתורה חייבה עליו אבל בטמאה אינו נוהג.
מבני יעקב נאסר – דכתיב (בראשית לב) על כן וגו׳ ועדיין טמאה מותרת להן עד מתן תורה.
אמרו לו – פסוק זה שהזהירו עליו בסיני נאמר ועד סיני לא הוזהרו אלא שנכתב במקומו לאחר שנאמר בסיני וכתב וסידר משה את התורה כתב המקרא הזה על המעשה על כן הוזהרו בני ישראל אחרי כן שלא יאכלו גיד.
משנה. י. ונוהג בטהורה. גיד הנשה. ואינו נוהג בטמאה. דאין איסור גיד חל על איסור טמאה דקדים, כדאמרינן שהעובר הבשר נברא תחלה ואחר כן נבראין הגידין. ור׳ יהודה סבירא ליה דאתי איסור גיד וחייל אאיסור טומאה, הואיל וכל כך חמור שאיסורו נוהג בבני נח, ולהכי מייתי ר׳ יהודה ראייה מבני נח. ורבנן משיבין גיד הנשה נמי אין איסורו נוהג בבני נח, שלא נאסר אלא עד סיני, אלא שנכתב שם להודיע לנו טעמו מפני מה נאסר, להיות לנו לזכר שלא עזב השם חסדו מעם אבותינו ועמנו, ונתן ליעקב אבינו כח לעמוד בפני מלאך.
המשנה השמינית והיא מענין החלק הראשון ונתאחרה בכאן שלא כסדר כמשפט המשניות בהרבה מקומות ואמר על זה שגיד הנשה שאמרנו עליו במשנה ראשונה שנוהג בבהמה וחיה דוקא בטהורה אבל לא בטמאה נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה ר׳ יהודה אומר אף בטמאה אמר ר׳ יהודה והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה ועדין בהמה טמאה לא נאסר להן אמרו לו בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו אמר הר״מ פי׳ על דעת ר׳ יהודה מי שאכל כזית מגיד הנשה של בהמה טמאה חייב מלקות משום בהמה טמאה ומשום גיד הנשה ואין הלכה כר׳ יהודה ושים לבך על העקר הגדול הזה הנכלל במשנה הזאת והוא מה שאמר מסיני נאסר לפי שאתה הראית לדעת שכל מה שאנו מרחיקין היום אין אנו עושין אלא במצות הקב״ה על יד משה לא שהקב״ה אמר זה לנביאים שלפניו כגון גיד הנשה ואין אנו אוכלין אבר מן החי מפני שהקב״ה אסר אותו לנח אלא לפי שמשה לבדו ע״ה אסר עלינו אבר מן החי ממה שצווה בסיני שיתקיים אבר מן החי אסור וכמו כן מילה מפני שאברהם אבינו מל עצמו ואנשי ביתו אלא שהקב״ה צונו על ידי משה רבינו שנמול כמו שמל אברהם אבינו ע״ה הלא תראה מה שאמרו תרי״ג מצות נאמרו לו למשה מסיני וכל אלו מכלל המצות:
אמר המאירי פירשו בגמרא הטעם מאיסור הטומאה קדם לאיסור גיד שמתחלה נוצר העובר ואחר כך הגידין כמו שביארנו בראש הפרק ואם כן אין איסור גיד חל על איסור טומאה ור׳ יהודה סובר שאיסור גיד חל על הטמאה מפני שהגיד כולל באיסורו בני נח שהגיד נאסר להם מה שאין כן בטומאה ומ״מ חכמים סוברים שאין איסור גיד נוהג בבני נח והלכה כחכמים בשתיהן ר״ל שאין גיד הנשה נוהג בבני נח ושאין נוהג בטמאה אף לישראל ומ״מ אם אכל מחלב הגיד הרי הוא כאוכל משאר הבשר:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א משנה איסור גיד הנשה נוהג דווקא בבהמה ובחיה טהורה, ואינו נוהג בבהמה ובחיה טמאה. ואילו ר׳ יהודה אומר: איסור גיד הנשה נוהג אף בטמאה. ואמר ר׳ יהודה בטעם דבריו: והלא כבר מזמנם של בני יעקב אבינו נאסר גיד הנשה, וכמבואר בתורה בעקבות מלחמת יעקב במלאך ״על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה״ (בראשית לב, לב), ובאותה עת עדיין בהמה טמאה היתה מותרת להן לישראל, ונאסר מאז גם גיד הנשה של הבהמה (והחיה) הטמאה. אמרו לו חכמים לר׳ יהודה: איסור גיד הנשה בעת מתן תורה בסיני נאמר, ואף הכתוב ״על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה״ נאמר אז, אלא שנכתב במקומו, במלחמת יעקב, אבל לא שהאיסור התחיל באותם הזמנים.
MISHNA: The prohibition of eating the sciatic nerve applies to a kosher animal and does not apply to a non-kosher animal. Rabbi Yehuda says: It applies even to a non-kosher animal. Rabbi Yehuda said in explanation: Wasn’t the sciatic nerve forbidden for the children of Jacob, as it is written: “Therefore the children of Israel eat not the sciatic nerve” (Genesis 32:33), yet the meat of a non-kosher animal was still permitted to them? Since the sciatic nerve of non-kosher animals became forbidden at that time, it remains forbidden now. The Rabbis said to Rabbi Yehuda: The prohibition was stated in Sinai, but it was written in its place, in the battle of Jacob and the angel despite the fact that the prohibition did not take effect then.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גְּמָ׳: וְסָבַר ר׳רַבִּי יְהוּדָה אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר וְהָתַנְיָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יָכוֹל תְּהֵא נִבְלַת עוֹף טָמֵא מטמא בְּגָדִים בְּבֵית הַבְּלִיעָה.

GEMARA: The Gemara asks: And does Rabbi Yehuda hold that a prohibition takes effect where another prohibition already exists? But isn’t it taught in a baraita: Rabbi Yehuda says: One might have thought that the carcass of a non-kosher bird renders the garments of one who swallows it ritually impure when it is in the throat, similar to the carcass of a kosher bird.
רש״יראב״ןריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ איסור חל על איסור – דקא ס״ד משום טומאה ומשום גיד קמחייב ליה.
ה״ג: יכול תהא נבלת עוף טמא מטמא בבית הבליעה ת״ל (כו׳) נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה – מפני שהיא מטמא באכילה זו ובנבלת עוף מיתוקם בת״כ ובמסכת נדה (דף מב:) והכא ה״ק יכול אף נבלת עוף טמא במשמע ת״ל נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה אני אומר לך שמטמא בה יצא זה שאינו אסור משום נבלה אלא משום עוף טמא. ומדקאמר אין איסורו משום נבלה אלמא סבירא ליה לא אתיא איסור נבלה וחייל אאיסור טמאה.
אפירוש מטמא בגדים אבית הבליעה היכי מטמא עוף טמאב אבית הבליעה משום דעוף קלישא טומאתו מטומאת בהמה דאילו בהמה מטמא במגע ובמשא דכתיב בה הנוגע והנושא ועוף אינו מטמא במגע ובמשא דלא אזהר ביה רחמנא נוגע ונושא אלא טומאת אכילה בשעתא דמנח ליה על פומיה למיכליה ואי מערים ואמר נבילת עוף בנגיעה לא מטמא ולא מטמא אלא באכילה ושקול כזית נבילה ותחוב לנפשיה בכוש או בכרכר ואמר דלאו מיכל קאכילנא דמיטמא מיבלע קא בלענא אפי״ה חייביה רחמנא ואפילו הכי עכיל ליה עד בית הבליעה דמטמא בגדים עד הערב והכי תירץ רב חננאל בר חושיאל.
א. כל הדיבור צריך תלמוד.
ב. באבן שלמה הגיה טהור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה תלמוד לומר כו׳ וחייל אאיסור טמא. נ״ב וכן הלכה כדאיתא בריש טהרות דנבלת עוף טמא אינה מטמאה ואין להקשות א״כ הא דמסקינן בפ׳ אלו הן הלוקין ריסק ט׳ נמלים וא׳ חי כו׳ דחייב ג״כ משום כזית דנבלה אף שכבר יש עליהם איסור טומאה צ״ל שאני התם דכתיב קרא ונפש כי תגע בכל טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלה בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא אלמא שהתורה קראה לשרצים נבלה וכן לבהמה טמאה אבל לא מצינו שעוף טמא נקרא נבלה ודו״ק:
תוס׳ בד״ה בשקדם וסילק כו׳ בפרק כסוי הדם ולפי פי׳ ר׳ אפרים ודאי ניחא כו׳ כצ״ל:
[דף קכ ע״ב תוס׳ ד״ה לר״ל. נמחק לר״ל וצ״ל לר׳ יוחנן אינו. ונ״ב נ״ל]:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא שנינו במשנתנו כי נחלקו חכמים בדין גיד הנשה בבהמה ובחיה הטמאה, שלדעת ר׳ יהודה נוהג איסור זה אף בטמאה. ומשמע כי לדעת ר׳ יהודה האוכל גיד הנשה של הטמאה חייב משום איסור גיד הנשה, מלבד שחייב משום אכילת טמא? ושואלים על כך: וסבר האם סבור] ר׳ יהודה שאיסור חל על איסור, ולכך איסור גיד הנשה חל על הדבר שאסור כבר באכילה משום טומאה? והתניא [והרי שנויה ברייתא], ר׳ יהודה אומר: יכול תהא אכילת נבלת עוף טמא מטמא את הבגדים שעל האדם האוכל בזמן שהיא נמצאת בבית הבליעה שלו, וכדין האוכל נבלת עוף טהור?
GEMARA: The Gemara asks: And does Rabbi Yehuda hold that a prohibition takes effect where another prohibition already exists? But isn’t it taught in a baraita: Rabbi Yehuda says: One might have thought that the carcass of a non-kosher bird renders the garments of one who swallows it ritually impure when it is in the throat, similar to the carcass of a kosher bird.
רש״יראב״ןריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ב:ח׳} נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטׇמְאָה בָהּ מִי שֶׁאִיסּוּרוֹ מִשּׁוּם בַּל תֹּאכַל נְבֵלָה ביָצָא זֶה שֶׁאֵין אִיסּוּרוֹ מִשּׁוּם בַּל תֹּאכַל נְבֵלָה אֶלָּא מִשּׁוּם בַּל תֹּאכַל טְמֵאָה.

Therefore the verse states concerning the impurity of carcasses of birds: “A carcass, or that which is torn of animals, he shall not eat to defile himself with it” (Leviticus 22:8). The verse indicates that only those birds that are forbidden specifically due to the prohibition: You shall not eat of a carcass, i.e., kosher birds that died without ritual slaughter, cause impurity in this manner. This serves to exclude any bird that is not forbidden due to the prohibition: You shall not eat of a carcass, but rather due to the prohibition: You shall not eat a non-kosher bird. This indicates that according to Rabbi Yehuda, the prohibition of eating a carcass does not take effect with regard to a non-kosher bird, because it is already subject to a different prohibition.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וזהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן בהמה או חיה טהורה שמתו בלא שחיטה הרי הן נבלה ומטמאות במגע ובמשא כמו שיתבאר במקומו וכן בהמה וחיה הטמאות אפי׳ נשחטו שאין שחיטה מטהרת את הטמאה מידי נבלה עוף טמא אין נבלתו מטמאה כלל אבל עוף טהור נבלתו מטמאה בגדים ולא במגע ובמשא אלא כשהיא בתוך בית הבליעה מטמאה אף בגדים שעליו ובאיזה שיעור בכזית אע״פ שנבלת בהמה וחיה הטמאות מטמאה אין האוכלן לוקה משום נבלה אלא משום טמא שאין איסור נבלה חל על איסור טומאה הקודם לה:
כבר ידעת שאין בגידין בנותן טעם ואם כן האוכל גיד הנשה של בהמה טמאה פטור מן הכל איסור טומאה אין כאן שהרי לא אכל דבר שהוא בר אכילה ואיסור גיד אין כאן שהרי אינו נוהג בטמאה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) ״נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה״ (ויקרא כב, ח) — להורות כי אין טומאה זו נוהגת אלא במי שאיסורו הוא משום ״בל תאכל נבלה״, יצא זה (עוף טמא) שאין איסורו משום ״בל תאכל נבלה״, אלא משום ״בל תאכל טמאה״! הרי שלדעת ר׳ יהודה אין איסור חל על איסור, וכיצד חל איסור גיד הנשה בדבר שיש עליו איסור בהמה טמאה?
Therefore the verse states concerning the impurity of carcasses of birds: “A carcass, or that which is torn of animals, he shall not eat to defile himself with it” (Leviticus 22:8). The verse indicates that only those birds that are forbidden specifically due to the prohibition: You shall not eat of a carcass, i.e., kosher birds that died without ritual slaughter, cause impurity in this manner. This serves to exclude any bird that is not forbidden due to the prohibition: You shall not eat of a carcass, but rather due to the prohibition: You shall not eat a non-kosher bird. This indicates that according to Rabbi Yehuda, the prohibition of eating a carcass does not take effect with regard to a non-kosher bird, because it is already subject to a different prohibition.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְכִי תֵּימָא קָסָבַר אֵין בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם וּבִטְמֵאָה נָמֵי אִיסּוּר גִּיד אִיכָּא אִיסּוּר טוּמְאָה לֵיכָּא.

The Gemara continues with its question: And if you would say that Rabbi Yehuda holds that sciatic nerves do not impart flavor, i.e., they do not have flavor and therefore are not classified as food, and even with regard to a non-kosher animal it is prohibited to eat the sciatic nerve because the general prohibition of eating a sciatic nerve applies, whereas the prohibition of eating non-kosher animals does not apply because the sciatic nerve is not considered food, this is untenable.
רש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי תימא קסבר אין בגידין בנ״ט – ואין כאן איסור טומאה אלא איסור גיד.
וכי תימא אין בגידין בנ״ט – לפי זה היה יכול להקשות ממתניתין דמאי קאמר ר׳ יהודה והלא מבני יעקב נאסר ועדיין בהמה טמאה מותרת להן דמשמע דמטעם זה יש לחול איסור גיד אאיסור טומאה כמו שפירש בסמוך במסקנא ואמר דיקא נמי דקתני כו׳ וכן היה יכול להקשות למאי דבעי מעיקרא למימר דטעמא דר׳ יהודה משום דאיסור חל על איסור בכל מקום ונראה להרב רבינו שמואל דיש ליישב דס״ד דר׳ יהודה דטעמא דת״ק כר׳ שמעון דבסמוך משום מי שגידו אסור ובשרו מותר יצא כו׳ ולהכי פריך ר׳ יהודה והלא אף לבני יעקב נאסר ועדיין בהמה טמאה בשרה מותרת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי תימא [ואם תאמר] בהסבר שיטת ר׳ יהודה כי קסבר [סבור הוא] שאין בגידין בנותן טעם, שהריהם יבשים כעץ, ואינם בכלל מאכל, ולכך בטמאה נמי [גם כן], איסור גידאיכא [יש] בה, שהרי האיסור הזה הוא איסור לעצמו, שאינו כשאר איסורי אכילה האמורים דווקא בדבר הנאכל, ואולם איסור אכילת דבר טומאהליכא [אין כאן], משום שגיד הנשה הוא דבר שאין בו טעם. ואולם האם אכן
The Gemara continues with its question: And if you would say that Rabbi Yehuda holds that sciatic nerves do not impart flavor, i.e., they do not have flavor and therefore are not classified as food, and even with regard to a non-kosher animal it is prohibited to eat the sciatic nerve because the general prohibition of eating a sciatic nerve applies, whereas the prohibition of eating non-kosher animals does not apply because the sciatic nerve is not considered food, this is untenable.
רש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְסָבַר ר׳רַבִּי יְהוּדָה אֵין בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם וְהָתַנְיָא הָאוֹכֵל גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁל בְּהֵמָה טְמֵאָה ר׳רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב שְׁתַּיִם ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן גפּוֹטֵר.

The Gemara explains: And does Rabbi Yehuda hold that sciatic nerves do not impart flavor? But isn’t it taught in a baraita: With regard to one who eats the sciatic nerve of a non-kosher animal, Rabbi Yehuda deems him liable to receive two sets of lashes, one for eating the sciatic nerve and one for eating the meat of a non-kosher animal, and Rabbi Shimon exempts him entirely from lashes. This indicates that Rabbi Yehuda holds that the sciatic nerve does have flavor.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור״ש פוטר – לגמרי משמע ולקמיה מפרש טעמא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סבר [סבור] ר׳ יהודה שאין בגידין בנותן טעם? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: האוכל גיד הנשה של בהמה טמאהר׳ יהודה מחייב שתים (שתי סדרות של מלקות), ור׳ שמעון פוטר. משמע שדעת ר׳ יהודה היא שיש בגיד בנותן טעם! ומשיבים:
The Gemara explains: And does Rabbi Yehuda hold that sciatic nerves do not impart flavor? But isn’t it taught in a baraita: With regard to one who eats the sciatic nerve of a non-kosher animal, Rabbi Yehuda deems him liable to receive two sets of lashes, one for eating the sciatic nerve and one for eating the meat of a non-kosher animal, and Rabbi Shimon exempts him entirely from lashes. This indicates that Rabbi Yehuda holds that the sciatic nerve does have flavor.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) לְעוֹלָם קָסָבַר יֵשׁ בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם וְקָסָבַר נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל דְּאִיסּוּר גִּיד וְאִיסּוּר טוּמְאָה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתֵי.

The Gemara answers: Actually Rabbi Yehuda holds that sciatic nerves do impart flavor, and he also holds that the prohibition of eating the sciatic nerve applies to the sciatic nerve of an animal fetus. Consequently, although Rabbi Yehuda holds that a prohibition does not take effect where another already exists, one who eats the sciatic nerve of a non-kosher animal is flogged twice, because the prohibition of eating a sciatic nerve and the prohibition of eating meat from a non-kosher animal come into effect at the same time.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: לעולם קסבר יש בגידין בנותן טעם וקסבר נוהג בשליל דאיסור גיד ואיסור טומאה כו׳ – משעת יצירת ולד חלו שניהם לפיכך חייב לעולם על שניהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לעולם תאמר שקסבר [סבור הוא ר׳ יהודה] כי יש בגידין בנותן טעם, אלא קסבר [סבור הוא] שאיסור גיד הנשה נוהג גם בשלב שבו בעל החיים הוא שליל, ומעתה, איסור גיד ואיסור טומאה בהדי הדדי קאתי [ביחד, זה עם זה, הם באים].
The Gemara answers: Actually Rabbi Yehuda holds that sciatic nerves do impart flavor, and he also holds that the prohibition of eating the sciatic nerve applies to the sciatic nerve of an animal fetus. Consequently, although Rabbi Yehuda holds that a prohibition does not take effect where another already exists, one who eats the sciatic nerve of a non-kosher animal is flogged twice, because the prohibition of eating a sciatic nerve and the prohibition of eating meat from a non-kosher animal come into effect at the same time.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל וְהָתְנַן נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל וְחֶלְבּוֹ מוּתָּר.

The Gemara challenges this answer: And can you say that Rabbi Yehuda holds that the prohibition of eating a sciatic nerve applies to the sciatic nerve of a fetus? But didn’t we learn in a mishna (Chulin 89b): The prohibition applies to a late-term fetus in the womb. Rabbi Yehuda says: It does not apply to a fetus, and similarly the fat of a fetus is permitted?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וסבר ר׳ יהודה איסור חל על איסור כלומר איסור (טומאה) [גיד] חל על איסור (גיד) [טומאה] כלומר שמתחילה נאסר גיד הנשה ולבסוף נאסרה להם בסיני בהמה טמאה ואתי איסור בהמה טמאה חל על איסור גיד. דיקא נמי דקתני והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה כו׳ כלומר דמשום חומרא דאיסורו נוהג בבני נח חייל אאיסור טומאה:
אינו נוהג בשליל – ועל כרחך איסור טומאה חל על השליל שהרי כל יצירתו טומאה ואיסור גיד אינו חל עד שנולד והיכי חייל אאיסור טומאה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ומי מצית אמרת [והאם יכול אתה לומר] שלדעת ר׳ יהודה איסור זה נוהג בשליל, והתנן [והרי שנינו במשנה שבראש פרקנו] שלדעת חכמים גיד הנשה נוהג בשליל, ואילו ר׳ יהודה אומר שאינו נוהג בשליל, אלא משעת לידה, וכן חלבו של השליל מותר!
The Gemara challenges this answer: And can you say that Rabbi Yehuda holds that the prohibition of eating a sciatic nerve applies to the sciatic nerve of a fetus? But didn’t we learn in a mishna (Chulin 89b): The prohibition applies to a late-term fetus in the womb. Rabbi Yehuda says: It does not apply to a fetus, and similarly the fat of a fetus is permitted?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָנֵי מִילֵּי גַּבֵּי טְהוֹרָה דְּרַחֲמָנָא אָמַר {דברים י״ד:ו׳} כֹּל בַּבְּהֵמָה תֹּאכֵלוּ אֲבָל בִּטְמֵאָה נוֹהֵג.

The Gemara answers: This statement, that the prohibition of eating the sciatic nerve does not apply to a fetus, is with regard to a kosher species of animal, because the Merciful One stated in the Torah: “And every animal that divides the hoof, and has the hoof wholly cloven in two, and chews the cud, among the animals [babehema], that you may eat” (Deuteronomy 14:6). The term babehema may also be translated as: Inside the animals, indicating that anything inside a kosher animal when it is slaughtered is permitted for consumption, including all parts of a fetus. But with regard to a non-kosher species of animal the prohibition applies.
רש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל בבהמה – ואפילו חלבו וגידו דמהאי קרא נפקא לן היתר שליל בשחיטת האם בפרק בהמה המקשה (לעיל סט.).
אבל בטמאה נוהג – היה יכול להקשות דאמרינן בפרק בהמה המקשה (לעיל דף עה.) הפילה נפל חלבו כחלב חיה דחדשים קא גרמי לה אלא עדיפא מיניה פריך דאיכא למ״ד התם דאסור דאוירא גרים ובהמה טמאה כאוירא דמיא כיון דלא שייך בה כל בבהמה תאכלו ועוד יש לומר דילמא שאני חלב דרחמנא אמר כל חלב שור או כשב או עז ואין זה קרוי שור וכשב ועז אבל גיד אסר הכתוב כל מקום שישנו על הכף.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ ד״ה (בע״א) בשקדם וכו׳ יסבור אפשר לסוחטו מותר. ק״ל הא מרא דהאי שמעתא בע״ז הוא ר״י דסבר במפורש דאפשר לסוחטו אסור:
ומשיבים: הני מילי [דברים אלה] בשיטת ר׳ יהודה אמורים דווקא גבי [אצל] בהמה טהורה, דרחמנא אמר כן התורה אמרה]: ״ו כל... בבהמה אותה תאכלו״ (דברים יד, ו) — ללמדנו שכל מה שיש בתוך בעל החיים הטהור הנשחט (ובכלל זה העובר), מותר באכילה, ובכלל זה אף גיד הנשה שבשליל. אבל בטמאה נוהג איסור גיד הנשה אף בשליל.
The Gemara answers: This statement, that the prohibition of eating the sciatic nerve does not apply to a fetus, is with regard to a kosher species of animal, because the Merciful One stated in the Torah: “And every animal that divides the hoof, and has the hoof wholly cloven in two, and chews the cud, among the animals [babehema], that you may eat” (Deuteronomy 14:6). The term babehema may also be translated as: Inside the animals, indicating that anything inside a kosher animal when it is slaughtered is permitted for consumption, including all parts of a fetus. But with regard to a non-kosher species of animal the prohibition applies.
רש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ דְּתַרְוַיְיהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתוּ וְהָתְנַן עַל אֵלּוּ טוּמְאוֹת הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל הַמֵּת וְעַל כְּזַיִת מִן הַמֵּת.

The Gemara challenges the assertion that the prohibitions of eating the sciatic nerve and of eating non-kosher meat take effect at the same time. And can you say that they both come into effect at the same time? But didn’t we learn in a mishna (Nazir 49b): A nazirite shaves for having become impure from these following sources of ritual impurity: For having become impure with impurity imparted by a corpse; and for impurity imparted by an olive-bulk of a corpse.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הנזיר מגלח – אם האהיל עליהם נטמא נזרו דכתיב (במדבר ו) והימים הראשונים יפלו ומגלח וחוזר ומונה כדכתיב וגלח ראשו ביום טהרתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים על הסבר זה בשיטת ר׳ יהודה: ומי מצית אמרת דתרוייהו בהדי הדדי קאתו [והאם יכול אתה לומר ששניהם, איסור טומאה ואיסור גיד הנשה, ביחד, זה עם זה הם באים], שהם נוצרים באותה עת? והתנן [והרי שנינו במשנה], על אלו טומאות מת הנזיר שנטמא מגלח (וסותר את נזירותו, ומונה נזירות חדשה): על הטומאה במת, ועל הטומאה בכזית בשר מן המת.
The Gemara challenges the assertion that the prohibitions of eating the sciatic nerve and of eating non-kosher meat take effect at the same time. And can you say that they both come into effect at the same time? But didn’t we learn in a mishna (Nazir 49b): A nazirite shaves for having become impure from these following sources of ritual impurity: For having become impure with impurity imparted by a corpse; and for impurity imparted by an olive-bulk of a corpse.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְקַשְׁיָא לַן עַל כְּזַיִת מִן הַמֵּת מְגַלֵּחַ עַל הַמֵּת כּוּלּוֹ לֹא כ״שכׇּל שֶׁכֵּן וא״רוְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְנֵפֶל שֶׁלֹּא נִתְקַשְּׁרוּ אֵבָרָיו בְּגִידִין אַלְמָא אִיסּוּר טוּמְאָה קָדֵים.

And this poses a difficulty for us: If a nazirite shaves for becoming impure from an olive-bulk of a corpse, is it not obvious that all the more so he must shave for becoming impure from an entire corpse? And Rabbi Yoḥanan said: It is necessary only with regard to a miscarried fetus whose limbs have not yet become joined to its sinews. Although the fetus does not yet contain an olive-bulk of flesh, since it is a complete entity, it transmits impurity to anything under the same roof. Evidently, the limbs of the body are formed before the nerves and sinews, and therefore the prohibition of eating non-kosher meat takes effect prior to the prohibition of the sciatic nerve.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלא נתקשרו – דליכא עדיין כזית בשר בכוליה וכיון דאיתיה שלם מטמא באהל. אלמא תחלה נוצרין אברים קודם לגידין וש״מ שם טומאה קדים חייל עלייהו.
השליל אם איסור גיד נוהג בו אם לאו כבר ביארנוה במשנה ראשונה ובפרק בהמה המקשה וכן שמועת טמאות שהנזיר מגלח ביארנו בראש הפרק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וקשיא לן [והיה קשה לנו] כשלמדנו זאת: אם על כזית בשר מן המת הריהו מגלח, על הטומאה במת כולו לא כל שכן שהריהו מגלח, ומה טעם שנינו אף זאת? ואמר ר׳ יוחנן בהסבר הדברים: לא נצרכא [נצרכה] הלכה זו אלא לענין הנפל שעדיין לא נתקשרו אבריו בגידין והוא קטן מאד. שאין בכולו כזית בשר, ואולם כיון שהריהו יצור שלם הריהו מטמא באוהל כמת. ומכאן למדים אנו כי יצירת האיברים קודמת ליצירת הגידים. אלמא [מכאן עולה] שאיסור טומאה קדים [קודם], לאיסור גיד הנשה!
And this poses a difficulty for us: If a nazirite shaves for becoming impure from an olive-bulk of a corpse, is it not obvious that all the more so he must shave for becoming impure from an entire corpse? And Rabbi Yoḥanan said: It is necessary only with regard to a miscarried fetus whose limbs have not yet become joined to its sinews. Although the fetus does not yet contain an olive-bulk of flesh, since it is a complete entity, it transmits impurity to anything under the same roof. Evidently, the limbs of the body are formed before the nerves and sinews, and therefore the prohibition of eating non-kosher meat takes effect prior to the prohibition of the sciatic nerve.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אע״גאַף עַל גַּב דְּאִיסּוּר טוּמְאָה קָדֵים אָתֵי אִיסּוּר גִּיד חָיֵיל עֲלֵיהּ שֶׁכֵּן אִיסּוּרוֹ נוֹהֵג בִּבְנֵי נֹחַ.

The Gemara answers: Even though the prohibition of eating non-kosher meat takes effect prior to the prohibition of eating the sciatic nerve, the prohibition of the sciatic nerve also comes and takes effect upon a non-kosher animal because this prohibition applies to descendants of Noah, i.e., to gentiles. Since the prohibition of eating the sciatic nerve adds an additional stringency that did not exist with regard to non-kosher meat, it takes effect even though there was an already existing prohibition.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשני: אע״ג דאיסור טומאה קדים אתי איסור גיד וחייל עליה שכן – איסור חמור הוא ויש בו כח לחול על אחרים ומהו חומרו שנוהג בבני נח לר׳ יהודה כדתנן והלא מבני יעקב כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משיבים: אף על גב [אף על פי] שאיסור טומאה קדים [קודם] לאיסור גיד הנשה, אתי [בא] איסור גיד וחייל עליה [חל עליו]. וטעם הדבר, שכן איסורו של גיד הנשה חמור ביותר, שהרי הוא נוהג אפילו בבני נח.
The Gemara answers: Even though the prohibition of eating non-kosher meat takes effect prior to the prohibition of eating the sciatic nerve, the prohibition of the sciatic nerve also comes and takes effect upon a non-kosher animal because this prohibition applies to descendants of Noah, i.e., to gentiles. Since the prohibition of eating the sciatic nerve adds an additional stringency that did not exist with regard to non-kosher meat, it takes effect even though there was an already existing prohibition.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה וַהֲלֹא מִבְּנֵי יַעֲקֹב נֶאֱסַר גִּיד הַנָּשֶׁה וַעֲדַיִין בְּהֵמָה טְמֵאָה מוּתֶּרֶת לָהֶם.

According to this answer, the language of the mishna is also precise, as it teaches: Rabbi Yehuda said: Wasn’t the sciatic nerve forbidden for the children of Jacob, as it is written: “Therefore the children of Israel eat not the sciatic nerve” (Genesis 32:33), yet the meat of a non-kosher animal was still permitted to them? This indicates that the basis of Rabbi Yehuda’s opinion is the fact that the sciatic nerve was forbidden to the children of Jacob, who had the status of descendants of Noah.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דיקא נמי – דטעמא דרבי יהודה משום האי טעמא הוא מדיליף מבני יעקב דקודם מתן תורה בני נח הוו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: דיקא נמי [מדויק גם כן] הסבר זה, דקתני כן שנה] במשנתנו, אמר ר׳ יהודה: והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה, ועדיין בהמה טמאה מותרת להם. משמע שטעם שיטת ר׳ יהודה באיסור גיד הנשה אף בטמאה, הינו משום שהרי זה איסור חמור, שכן הוא נוהג גם בבני נח.
According to this answer, the language of the mishna is also precise, as it teaches: Rabbi Yehuda said: Wasn’t the sciatic nerve forbidden for the children of Jacob, as it is written: “Therefore the children of Israel eat not the sciatic nerve” (Genesis 32:33), yet the meat of a non-kosher animal was still permitted to them? This indicates that the basis of Rabbi Yehuda’s opinion is the fact that the sciatic nerve was forbidden to the children of Jacob, who had the status of descendants of Noah.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) גּוּפָא הָאוֹכֵל גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁל בְּהֵמָה טְמֵאָה רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב שְׁתַּיִם

§ The Gemara returns to the matter itself cited above. With regard to one who eats the sciatic nerve of a non-kosher animal, Rabbi Yehuda deems him liable to receive two sets of lashes: One for eating the sciatic nerve and one for eating the meat of a non-kosher animal;
ריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג למעלה הובאה מחלוקת ר׳ יהודה ור׳ שמעון בדין האוכל גיד הנשה של בהמה טמאה, ועתה דנים בהלכה זו גופא [גופה, עצמה]. שנינו: האוכל גיד הנשה של בהמה טמאהר׳ יהודה מחייב שתים,
§ The Gemara returns to the matter itself cited above. With regard to one who eats the sciatic nerve of a non-kosher animal, Rabbi Yehuda deems him liable to receive two sets of lashes: One for eating the sciatic nerve and one for eating the meat of a non-kosher animal;
ריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין ק: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים חולין ק:, עין משפט נר מצוה חולין ק: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום חולין ק:, רש"י חולין ק:, ראב"ן חולין ק: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות חולין ק:, ר"י מלוניל חולין ק: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רשב"א חולין ק: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין ק: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א חולין ק:, מהרש"ל חכמת שלמה חולין ק:, מהרש"א חידושי הלכות חולין ק:, גליון הש"ס לרע"א חולין ק:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין ק:, אסופת מאמרים חולין ק:

Chulin 100b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Chulin 100b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 100b, Attributed to R. Gershom Chulin 100b, Rashi Chulin 100b, Raavan Chulin 100b, Tosafot Chulin 100b, Ri MiLunel Chulin 100b, Rashba Chulin 100b, Meiri Chulin 100b, Ritva Chulin 100b, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 100b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 100b, Gilyon HaShas Chulin 100b, Steinsaltz Commentary Chulin 100b, Collected Articles Chulin 100b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144