גמרא
פירוש
דְּנִיכְחוֹשׁ חֵילֵיהּ אֶלָּא סוֹקְרוֹ בְּסִיקְרָא אַמַּאי כִּי הֵיכִי דְּלִיחְזְיוּהּ אִינָשֵׁי וְלִיבְעִי רַחֲמֵי עִילָּוֵיהּ.
כִּדְתַנְיָא {ויקרא י״ג:מ״ה} וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא אצָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לָרַבִּים וְרַבִּים מְבַקְּשִׁים עָלָיו רַחֲמִים וְכֵן מִי שֶׁאֵירַע בּוֹ דָּבָר צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לָרַבִּים וְרַבִּים מְבַקְּשִׁים עָלָיו רַחֲמִים.
אָמַר רָבִינָא כְּמַאן תָּלֵינַן כּוּבְסָא בְּדִיקְלָא כְּמַאן כִּי הַאי תַּנָּא.הדרן עלך בהמה המקשה
פרק ה – אותו ואת בנו
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
דניכחוש חיליה – שמרוב שומנו הוא משירן.
דלחזיוה אינשי – סימן הוא שמשיר פירותיו. וטמא טמא יקרא – צועק ואומר טמא הוא. כובסא – אשכול תמרים וסימן הוא שמשיר פירותיו.
כי האי תנא – לבקש עליו רבים רחמים. מתני׳ אותו ואת בנו – משום דבעי למימר בחולין ובמוקדשים דאצטריך למילף מקראי כדילפינן בגמרא תנא נמי בארץ ובח״ל דלא איצטריך דהא חובת הגוף היא וחובת הגוף נוהגת בין בארץ ובין בח״ל.
בפני הבית – בזמן הבית. בפ׳ בתרא (לקמן דף קלח:) מפרש אמאי נקטינהו. שניהם כשרים – משום דבעי למיתני סיפא שניהם פסולין ובגמרא מפרש אמאי נקטינהו.
והשני סופג – משום לאו דאותו ואת בנו. ולא שנא שחט את האם תחלה ול״ש שחט את הבן תחלה לא שנא שחטינהו חד גברא ולא שנא תרי גברי יליף בגמרא דחייב. הראשון חייב כרת – משום שחוטי חוץ אבל השני פטור מן הכרת דכיון דנשחטה אמו שוב אינו ראוי הבן לישחט בפנים דפסול משום מחוסר זמן ואינו חייב משום שחוטי חוץ אלא א״כ ראוי לפנים דכתיב (ויקרא יז) ואל פתח אהל מועד לא הביאו הראוי לפתח אהל [מועד] חייבין עליו בחוץ ואי לא לא.
ושניהם סופגין – הראשון משום לאו דשחוטי חוץ דכתיב בהעלאה (דברים יב) השמר לך פן תעלה ובזבחים (דף קז.) ילפינן בהיקש שוחט ממעלה שם תעלה ושם תעשה מה מעלה לא ענש אלא א״כ הזהיר אף שוחט לא ענש אלא א״כ הזהיר. חולין בפנים שניהם פסולין – משום חולין שנשחטו בעזרה דילפינן להו בקדושין בפרק האיש מקדש (דף נז:).
והשני סופג – משום אותו ואת בנו. אבל משום חולין שנשחטו בעזרה אזהרה דילה היא (דברים יב) כי ירחק וזבחת ברחוק מקום אתה זובח ולא בקירוב מקום.
קדשים בפנים – השני סופג משום אותו ואת בנו.
ופסול – משום מחוסר זמן. חולין וקדשים בחוץ – דוקא נקט הראשון חולין והשני קדשים וכן כל השנויים במשנה דוקא נקט להו.
והשני סופג – משום אותו ואת בנו.
קדשים בחוץ – בתחלה ואחר כך חולין בחוץ פסול. והשני כשר – באכילה ואיידי דתנא פסול תנא כשר.
ושניהם סופגין – ראשון משום שחוטי חוץ ושני משום אותו ואת בנו. חולין וקדשים בפנים שניהם פסולים – ראשון משום חולין שנשחטו בעזרה ושני משום מחוסר זמן.
והשני סופג – משום אותו ואת בנו. חולין בחוץ ובפנים – הראשון בחוץ והשני בפנים. קדשים בחוץ ובפנים הראשון בכרת – משום שחוטי חוץ.
ושניהם פסולין – ראשון שנשחט בחוץ ושני משום מחוסר זמן.
ושניהם סופגין – ראשון משום שחוטי חוץ ושני משום אותו ואת בנו. קדשים בפנים ובחוץ – השני סופג משום אותו ואת בנו. ומשום שחוטי חוץ לא לקי דמחוסר זמן הוא ואינו מתקבל בפנים. גמ׳ ירצה לקרבן אשה – וסמיך ליה אותו ואת בנו. שור הפסיק הענין – דאי אקמאי קאי נשתוק מיניה ונכתוב ואותו ואת בנו דהא בשור ובשה איירי לעיל. במוקדשין לא – דהא אפסקיה. כלאים – רחל שילדה מן התייש שחטה ואת בנה. 1ועוד – קשיא לי עלה דהא דקתני נוהג בכלאים האמר רבא כו׳.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
דלחזיוה אינשי – סימן הוא שמשיר פירותיו. וטמא טמא יקרא – צועק ואומר טמא הוא. כובסא – אשכול תמרים וסימן הוא שמשיר פירותיו.
כי האי תנא – לבקש עליו רבים רחמים. מתני׳ אותו ואת בנו – משום דבעי למימר בחולין ובמוקדשים דאצטריך למילף מקראי כדילפינן בגמרא תנא נמי בארץ ובח״ל דלא איצטריך דהא חובת הגוף היא וחובת הגוף נוהגת בין בארץ ובין בח״ל.
בפני הבית – בזמן הבית. בפ׳ בתרא (לקמן דף קלח:) מפרש אמאי נקטינהו. שניהם כשרים – משום דבעי למיתני סיפא שניהם פסולין ובגמרא מפרש אמאי נקטינהו.
והשני סופג – משום לאו דאותו ואת בנו. ולא שנא שחט את האם תחלה ול״ש שחט את הבן תחלה לא שנא שחטינהו חד גברא ולא שנא תרי גברי יליף בגמרא דחייב. הראשון חייב כרת – משום שחוטי חוץ אבל השני פטור מן הכרת דכיון דנשחטה אמו שוב אינו ראוי הבן לישחט בפנים דפסול משום מחוסר זמן ואינו חייב משום שחוטי חוץ אלא א״כ ראוי לפנים דכתיב (ויקרא יז) ואל פתח אהל מועד לא הביאו הראוי לפתח אהל [מועד] חייבין עליו בחוץ ואי לא לא.
ושניהם סופגין – הראשון משום לאו דשחוטי חוץ דכתיב בהעלאה (דברים יב) השמר לך פן תעלה ובזבחים (דף קז.) ילפינן בהיקש שוחט ממעלה שם תעלה ושם תעשה מה מעלה לא ענש אלא א״כ הזהיר אף שוחט לא ענש אלא א״כ הזהיר. חולין בפנים שניהם פסולין – משום חולין שנשחטו בעזרה דילפינן להו בקדושין בפרק האיש מקדש (דף נז:).
והשני סופג – משום אותו ואת בנו. אבל משום חולין שנשחטו בעזרה אזהרה דילה היא (דברים יב) כי ירחק וזבחת ברחוק מקום אתה זובח ולא בקירוב מקום.
קדשים בפנים – השני סופג משום אותו ואת בנו.
ופסול – משום מחוסר זמן. חולין וקדשים בחוץ – דוקא נקט הראשון חולין והשני קדשים וכן כל השנויים במשנה דוקא נקט להו.
והשני סופג – משום אותו ואת בנו.
קדשים בחוץ – בתחלה ואחר כך חולין בחוץ פסול. והשני כשר – באכילה ואיידי דתנא פסול תנא כשר.
ושניהם סופגין – ראשון משום שחוטי חוץ ושני משום אותו ואת בנו. חולין וקדשים בפנים שניהם פסולים – ראשון משום חולין שנשחטו בעזרה ושני משום מחוסר זמן.
והשני סופג – משום אותו ואת בנו. חולין בחוץ ובפנים – הראשון בחוץ והשני בפנים. קדשים בחוץ ובפנים הראשון בכרת – משום שחוטי חוץ.
ושניהם פסולין – ראשון שנשחט בחוץ ושני משום מחוסר זמן.
ושניהם סופגין – ראשון משום שחוטי חוץ ושני משום אותו ואת בנו. קדשים בפנים ובחוץ – השני סופג משום אותו ואת בנו. ומשום שחוטי חוץ לא לקי דמחוסר זמן הוא ואינו מתקבל בפנים. גמ׳ ירצה לקרבן אשה – וסמיך ליה אותו ואת בנו. שור הפסיק הענין – דאי אקמאי קאי נשתוק מיניה ונכתוב ואותו ואת בנו דהא בשור ובשה איירי לעיל. במוקדשין לא – דהא אפסקיה. כלאים – רחל שילדה מן התייש שחטה ואת בנה. 1ועוד – קשיא לי עלה דהא דקתני נוהג בכלאים האמר רבא כו׳.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בתחילת דף ע״ח:
הערות
Gemara
Peirush