×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מַתְנִי׳: אבְּהֵמָה שֶׁמֵּת עוּבָּרָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ וְהוֹשִׁיט הָרוֹעֶה אֶת יָדוֹ וְנָגַע בּוֹ בֵּין בִּבְהֵמָה טְמֵאָה בֵּין בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה טָהוֹר ר׳רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר בִּטְמֵאָה טָמֵא וּבִטְהוֹרָה טָהוֹר.:
MISHNA: With regard to an animal whose fetus died in its womb and the shepherd reached his hand into the womb and touched the fetus, both in the case of a non-kosher animal and in the case of a kosher animal the fetus does not have the status of an animal carcass that imparts ritual impurity, and the shepherd remains ritually pure. Rabbi Yosei HaGelili says: In the case of a non-kosher animal it is impure, and in the case of a kosher animal it is pure.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יבעל המאורר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והושיט הרועה את ידו – בבית הרחם:
ונגע בו – במעי אמו. אם הועילה לו אמו להתירו באכילה. בשחיטת אמו לא תועיל לו מחיים בשאמו בחיים אע״ג שהעובר מת בתוך מעיה שכמה היא אינה טמאה מחיים כך לא יהא עוברה שבתוך מעיה [מטמא] אע״פ שמתה:
מתני׳ הושיט הרועה את ידו – לתוך מעיה.
טהור – טעמא דתרווייהו מפרש בגמ׳.
{שמעתא דמדוע אמר ר״ח ק״ו לטהר עובר שמת במעי אמו}
מתני׳: בהמה שמת עוברה בתוך מעיה וכו׳. אמר רב חסדא: ק״ו וכו׳ – פי׳ הר״ר שלמה ז״ל דאפי׳ לר׳ עקיבא, דאמר לקמן (דף עב.), טומאה בלועה מטמאה - כגון עובר במעי אשה, הכא מודה מק״ו, כדרב חסדא.
וי״ל דרב חסדא לית ליה דרבה, דאמר: טומאה בלועה כגון שתי טבעות טהורה. והיינו דאיצטריך בבהמה לאיתויי מק״ו. והאשה החיה טמאה, [דהויא לה]⁠1 בהדי עובר כשתי טבעות, אבל האשה היולדת טהורה עד שיצא הולד, דקי״ל, טומאה בלועה אינה מטמאה את בולעה. וכן טהרה בלועה אינה מטמאה מחמת בולעה, וכדקאמר רבא (דף עא:): תרוייהו תננהו. ואף על גב דרבה לא שני ליה בטומאה בלועה בין טבעת אחת לשתי טבעות, לרב חסדא שני ליה. ולרבה דלא שני ליה לא איצטריך ליה ק״ו דרב חסדא. ובבהמה ליכא למיגזר שמא יוציא ראשו ולד חוץ לפרוזדור, דקי״ל, אין פרוזדור לבהמה (עיין דף סח.).
ועוד י״ל בזו ששנינו, בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ונגע בו, ה״ק: אף על פי שהוציא ידו עובר לחוץ ונגע בה הרועה, טהור. ולהכי אהני ק״ו דרב חסדא. אם הועילה לו אמו לעובר להתירו באכילה בשחיטתה, אלמא, ירך אמו הוא, לא תועיל לו לטהרו מידי נבלה, שתהא היד שהוציא העובר לחוץ כאבר המדולדל בבהמה, שהוא טהור עד שיפול. דאפי׳ לר׳ מאיר, דאמר (דף עב.), שחט את אמו ואח״כ חתכו הבשר מגע נבלה, מודה הוא שאין האבר מטמא עד שתמות הבהמה. אף זה כאבר המדולדל בחיה הוא ואינו כאבר מן הנבלה, מאחר שהוא ראוי להטהר בשחיטת אמו. ואיתקש בהמה טהורה לטמאה. ולהכי אהני ק״ו דרב חסדא. ואין הושטה האמורה ברועה כהושטה האמורה בחיה, שזו2 היא בלועה וזו3 בין בלועה בין שאינה בלועה. ולזו הסברא דעתי נוטה.
1. הוסף מכתי״ס.
2. ר״ל של חיה.
3. ר״ל של רועה.
ג. בהמה שמת עוברה וכו׳, הושיט הרועה את ידו. לתוך מעיה. בין בטמאה וכו׳. לא מיבעיא בטהורה דטהור הוא הרועה, שראוי הוא שנחשוב אותו העובר כחי לגמרי, שהרי אם שוחטין הבהמה יהיה גם העובר מותר באכילה, כדאמרינן לעיל, כל שכן שיועילו לו מחיצות האם שלא יטמא במגע עד שיצא משם, אלא אפי׳ בטמאה, דליכא למימר הכי, אעפ״כ יועילו לו מחיצות אמו שלא יטמא עד שיצא משם, דאשכחן קרא דמיירי בנבלה דמקיש בהמה טמאה לטהורה, דכתי׳ וכי ימות מן הבהמה, זו בהמה טמאה, אשר היא לכם לאכלה, זו בהמה טהורה, מי שקרוי נבלה בטהורה קרוי נבלה בטמאה, וכשם שבבהמה טהורה עוברה טהור, אף בטמאה טהור.
ר׳ יוסי הגלילי וכו׳, בטהורה טהור. כדאמרי׳, אם הועילו לו מחיצות אמו להתירו באכילה אע״פ שהוא מת, קל וחומר שיועילו לו לטהרו מידי נבלה. אבל בטמאה טמא, דליכא קל וחומר, ועוד, דאשכחן בהדיא דבטמאה עוברה טמא, דכתי׳ וכל הולך על כפיו בכל החיה ההולכת על ארבע, מהלכי כפים במעי חיה טמאתי לך. מהלכי כפים, היינו שפרסותיו קלוטות, שאינן סדוקות. בתוך גופה של בהמה חיה, דהיינו עובר טמא במעי אמו, טמאתי לך משום נבלה, דכתי׳ בסופיה דקרא הנוגע בנבלתה יטמא, ובודאי בטמאה מיירי האי קרא, דכתי׳ ההולכת על ארבע, דהיינו טמאה שאין לה אלא ארבע רגלים, שפרסותיה קלוטות, דאי בטהורה, מהלכת על שמונה היא, שהרי פרסותיה סדוקות, וכל אחת ואחת נראית כשתים, הכי מפרש בגמ׳.
ואע״ג דאמרינן דטומאת בית הסתרים לא מטמא, הני מילי במשא, כגון קנה בקוטמו של זב, כלומ׳ תחת אצילי ידיו, והסיט את הטהור, טהור הוא. אי נמי קנה בקוטמו של טהור, והסיט בו את הנבלה, טהור הוא, משום דהוא מקום בית הסתרים, וכתי׳ וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים, ומקשינן הא שטף טהור הוא, אלא כידיו, מה ידיו בגלוי, אף כל בגלוי, ומוקמינן ליה להאי קרא במשא, אבל במגע מטמא אפי׳ בית הסתרים וכשהושיט הרועה את ידו ונגע בו משום הכי טמא.
המשנה השלישית והכונה בה להתחיל בביאור החלק השלישי והוא שאמר בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ונגע [בו] בין בבהמה טמאה בין בבהמה טהורה טהור ר׳ יוסי הגלילי אומר בטמאה טמא בטהורה טהור האשה שמת ולדה בתוך מעיה ופשטה חיה את ידה ונגעה בו החיה טמאה טומאה שבעה והאשה טהורה עד שיצא הולד אמר הר״ם פי׳ אמרו אם הועילה לו אמו להתירו באכילה לא תועיל לו להתירו מידי נבלה ואפי׳ שהיקש זו אינו אלא בבהמה טהורה בלבד שהתיר עוברה בשחיטה לפיכך אנו למדים בבהמה טהורה מבהמה טמאה בדרך היקש והוא מה שאמרו וכי ימות מן הבהמה וכו׳ ואמרו מן הבהמה זו בהמה טמאה אשר היא לכם לאכלה זו בהמה טהורה ור׳ יוסי למד ממה שאמר רחמנא או בנבלת בהמה טמאה לפי שהכל מודים שנבלת בהמה בין שהיא טמאה או טהורה הרי זו תטמא טומאת נבלה ולא רצה לומר נבלת בהמה טמאה אלא על עובר בהמה שמת במעיה שהוא מטמא על דעת ר׳ יוסי ואין הלכה כר׳ יוסי:
אמר המאירי בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו בתוך מעיה ונגע בעובר טהור שאע״פ שאין הדבר ברור להפקיע טומאתה מתורת טומאה בלועה על הדרך שיתבאר באשה מפני שהבהמה הואיל ואין לה פרוזדור אין הדבר ברור כל כך לקראה טומאה בלועה או שמא באשה מקרא הוא דנפקא לן ומדכתוב וכל אשר יגע על פני השדה להוציא עובר במעי אשה הא בבהמה לא שמענו ואע״פ שבגמרא הביאוה לשאר דברים בדין טומאה בלועה בעובר מיהא לא שמענו מ״מ אתה בא לטהרו מצד אחר והוא שאם הועילו לו מחיצות אמו כל זמן שלא יצא מהם להיותו ניתר בשחיטת האם אע״פ שהוא מת דין הוא שיועילו לו בחייה ליטהר מידי נבלה כל זמן שהוא בתוכה ואע״פ שאין קל וחומר זה ראוי ליאמר אלא בטהורה מ״מ דין זה ר״ל ליטהר העובר מידי נבלה מתפשט אף בטמאה מתורת היקש מבואר בגמרא ור׳ יוסי אומר בטמאה טמא ובטהורה טהור ואין הלכה כדבריו אלא כתנא קמא:
ויש מפרשים דברי תנא קמא אף באבר שיצא לחוץ שלא ליטמא במגע ומצד קל וחומר שהזכרנו וכן כתבוה גדולי הראשונים שבגירונאה בחיבוריהם אלא שאין לשון הגמרא מתישב על כך:
האשה שמת ולדה בתוך מעיה ופשטה חיה את ידה בפנים ונגעה בו החיה טמאה טומאת שבעה והאשה טהורה עד שיצא הולד שאין עובר מטמא עד שיצא והדין היה נותן לומר כן אף בחיה אלא שחכמים גזרו עליה כמו שיתבאר בגמרא:
רש״י בד״ה ויצא דרך כו׳ ושפה חיצונה משויירת וקא מיבעיא ליה תורא כו׳ כצ״ל. ונ״ב תורא שפה חיצונה רש״י פרק אלו מומין וכן בערוך ע׳ תור:
גמ׳ נמתי לו וכי ימות מן הבהמה זו בהמה טמאה כו׳ בגירסת הילקוט אינו וכן נראה דהך דרשה זו בהמה טמאה לא שייכא כלל הכא וק״ל:
בפרש״י בד״ה זאת החיה כו׳ והכי משמע מכל בהמה כו׳ עכ״ל כוונת דבריו עיין ברא״ם:
תוס׳ בד״ה מ״ט דת״ק וא״ת כו׳ והשתא דאיכא ק״ו מוקי לה ת״ק לדרשא אחריתא עכ״ל פי׳ דאיכא ק״ו ואיכא נמי היקשא כדמסיק אבל אי לאו היקשא הוה מוקמינן הולך על כפיו מיהת לבהמה טמאה ומיהו אע״ג דטומאה בלועה אינה מטמאה היקשה לחוד לא הוה מפיק לן הולך על כפיו לדרשא אחריתא אלא דאדרבה הוי מקשינן לחומרא בהמה טהורה לטמאה דעוברה טמאה אי לאו דאיכא ק״ו בטהורה ודו״ק:
א משנה בהמה שמת עוברה בתוך מעיה, והושיט הרועה את ידו ונגע בו, בין שהיה זה בבהמה טמאה, בין בבהמה טהורה — הרועה טהור, שאין העובר מטמא כנבילה. ר׳ יוסי הגלילי אומר: בבהמה טמאהטמא, ובטהורהטהור.
MISHNA: With regard to an animal whose fetus died in its womb and the shepherd reached his hand into the womb and touched the fetus, both in the case of a non-kosher animal and in the case of a kosher animal the fetus does not have the status of an animal carcass that imparts ritual impurity, and the shepherd remains ritually pure. Rabbi Yosei HaGelili says: In the case of a non-kosher animal it is impure, and in the case of a kosher animal it is pure.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יבעל המאורר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) גְּמָ׳: מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא אָמַר רַב חִסְדָּא קַל וָחוֹמֶר אִם הוֹעִילָה אִמּוֹ לְהַתִּירוֹ בַּאֲכִילָה לֹא תּוֹעִיל לוֹ לְטַהוֹרֵיהּ מִידֵי נְבֵלָה.

GEMARA: The Gemara asks: What is the reason for the ruling of the first tanna? Rav Ḥisda said: It is apparent through an a fortiori inference: If being inside its mother is effective to permit it for consumption through the slaughter of its mother even if the fetus was found dead inside the womb, then should being inside its mother not also be effective to render it pure from the impurity of an animal carcass?
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ ק״ו – כלומר אפי׳ לר׳ עקיבא דאמר לקמן (דף עב.) טומאה בלועה כגון עובר במעי אשה טמאה הכא מודה מק״ו אם הועילה לו מחיצת אמו להתירו באכילה בשחיטתה אע״פ שהוא מת לא תועיל לו כשהיא חיה לטהרו מלטמא.
מאי טעמא דתנא קמא – וא״ת ומאי קבעי והא טומאה בלועה היא ולא מטמא וי״ל דמשום דר׳ עקיבא מטמא לקמן (דף עב.) עובר במעי אשה אצטריך ליה הכא גבי בהמה ק״ו כדפירש בקונטרס דאפי׳ ר׳ עקיבא מודה הכא א״נ משום דהיה לנו לטמאות מוכל הולך על כפיו דבסמוך אפילו קלוט במעי קלוטה אי לאו ק״ו והשתא דאיכא ק״ו מוקי לה תנא קמא לדרשא אחריתי.
מ״ט דת״ק. פי׳ לפי שר׳ יוסי מטמא בטמאה ואי אפשר שלא ליתן טעם לדברי שניהם, שואל על ראשון ראשון, אבל טעמיהא דת״ק אפשר היה לומר משום דטומאת בית הסתרים היאב ולא מטמאהג. ואע״ג דגבי אשה מטמא לחיהד, התם משום גזרה שמא יוציא ראשו כדלקמןה. ואי איכא למגזר בבהמהו אין ק״ו מועיל שלא לגזור עליו משום שמא יוציא את ראשו. אלא לאפוקי מדר׳ יוסי דמטמא בטמאה, הוצרך ק״ו זהז לטהרו בטהורה, והוקשו טמאה וטהורה זה לזה.
ורש״י ז״לח פירש דלר׳ מאיר דאמרט טומאת בית הסתרים מטמאה, איצטריך דרב חסדא. ויש מי שאומרי דרב חסדא סבר טומאה בלועה בכגון שתי טבעות מטמאה, ולית ליה דרבה דאמר לקמןכ אינה מטמאה, ולפיכך הוצרך לק״ו.
א. כי״פ: לטעמיה.
ב. ברש״י ד״ה ק״ו ותוס׳ ותוס׳ הרא״ש ד״ה מאי טעמא הזכירו טומאה בלועה, וכמפורש בגמ׳ להלן. וצ״ב למה כתב רבינו טומאת בית הסתרים (והם דברים שונים, שהרי טומאת בית הסתרים מטמאה במשא, ראה נדה מב, ב ורש״י להלן עא, א ד״ה מי לא).
ג. כי״ל: הוא ולא מטמא. וראה רש״י, תוס׳ ותוס׳ הרא״ש שם.
ד. להלן עא, א.
ה. עב, א. וראה ראבי״ה חולין עמ׳ קצא.
ו. ראה רש״י להלן שם ד״ה גזירה, שבבהמה ליכא למיגזר הכי שרחמה גלוי, עיי״ש. וראה מאירי.
ז. כי״פ ליתא תיבה זו.
ח. לפנינו ברש״י ד״ה ק״ו, כתב שאיצטריך לר׳ עקיבא שסובר טומאה בלועה מטמאה. וצ״ב.
ט. להלן עב, ב.
י. ספר המאור (כד, א), הובא גם בחידושי הרשב״א, ועי׳ בעל המאור שם ביתר ביאור.
כ. עא, ב.
מאי טעמא דתנא קמא אמר רב חסדא קל וחומר אם הועילה אמו להתירה באכילה לא תועיל לטהרו מידי נבילה. ואם תאמר ומאי קא מיבעיא לתנא קמא, דתנא קמא שפיר קאמר דבין בטמאה בין בטהורה טהור, משום דקא סבר דטומאה בלועה אינה מטמאה, כבר פירש רבינו שלמה ז״ל דאפילו אליבא דר׳ עקיבא דאית ליה לקמן (חולין עב.) דעובר במעי אמו מטמא, בעי לתרוצי, דאף על גב דבאשה טמא בבהמה טהור, והיינו דאיצטריך קל וחומר דרב חסדא. ובספר המאור כתב דאיכא מאן דאמר רב חסדא לית ליה הא דרב׳ דלקמן (חולין עא:) דאמר דטומאה בלועה בשני טבעות לא מטמאה, ומשום הכי איצטריך לקל וחומר דאף על גב דבעלמא טמא בבהמה טהורה. עוד כתב ועליו סמך בתירוץ קושיא זו דמתניתין דקתני הושיט הרועה את ידו לא הושיט במעי האם קאמר, אלא בהוציא העובר את ידו קא מיירי, והושיט הרואה את ידו ונגע בו בחוץ, ומשום הכי איצטריך קל וחומר רב חסדא לומר דהוה ליה דעובר כאבר המדולדל בבהמה עצמה דאינו מטמא עד לאחר מיתה, והושיט הרועה אינה כהושיטה החיה את ידה, דהתם בהושטה למעי האשה וכדאמרינן לקמן בשמעתין והושיט הרואה בהושטה ונגיעה בחוץ, ונכון הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה קלוט במעי כו׳ דנפקא מאת הגמל כו׳ עכ״ל מגמל גמל ב׳ פעמים נפקא ליה התם כפירש״י בר״פ אלא דאי לאו את הגמל לאסור חלב הוה מוקמינן גמל גמל לאסור חלב ולא לאסור קלוט וק״ל:
ב גמרא ושואלים: מאי טעמא דתנא קמא [מה הטעם של התנא הראשון] שמטהר עובר מת במעי בהמה? אמר רב חסדא, קל וחומר הוא: אם הועילה שחיטת אמו להתירו באכילה, אם נמצא מת במעיה, לא תועיל לו כשהיא חיה לטהוריה [לטהר אותו] מידי טומאת נבלה כשהוא במעיה?
GEMARA: The Gemara asks: What is the reason for the ruling of the first tanna? Rav Ḥisda said: It is apparent through an a fortiori inference: If being inside its mother is effective to permit it for consumption through the slaughter of its mother even if the fetus was found dead inside the womb, then should being inside its mother not also be effective to render it pure from the impurity of an animal carcass?
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אַשְׁכְּחַן בְּהֵמָה טְהוֹרָה בְּהֵמָה טְמֵאָה מְנָלַן אָמַר קְרָא {ויקרא י״א:ל״ט} וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה זוֹ בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאׇכְלָה זוֹ בְּהֵמָה טְהוֹרָה אִיתַּקַּשׁ בְּהֵמָה טְמֵאָה לִבְהֵמָה טְהוֹרָה מָה בְּהֵמָה טְהוֹרָה עוּבָּרָהּ טָהוֹר אַף בְּהֵמָה טְמֵאָה עוּבָּרָהּ טָהוֹר.

The Gemara asks: We found a rationale for this halakha with regard to a kosher animal; from where do we derive that the same applies to a non-kosher animal? The Gemara answers that the verse states: “And when a domesticated animal dies, of those that you eat, one who touches its carcass shall be impure until the evening” (Leviticus 11:39). The Gemara interprets the verse as follows: “And when a domesticated animal dies,” this is referring to a non-kosher animal; “of those that you eat,” this is referring to a kosher animal. The verse thereby juxtaposes a non-kosher animal to a kosher animal with regard to imparting impurity of a carcass, and teaches that just as with regard to a kosher animal, its fetus that died in its womb is pure, as derived above through an a fortiori inference, so too, with regard to a non-kosher animal, its dead fetus is pure.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איתקש – נבלת טמאה לנבלת טהורה מי שאינו קרוי נבלה בטהורה אינו קרוי בטמאה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אשכחן [מצאנו] טעם לדין זה בבהמה טהורה, בבהמה טמאה מנלן [מנין לנו]? ומשיבים, אמר קרא [הכתוב]: ״וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאוכלה הנוגע בנבלתה יטמא״ (ויקרא יא, לט), ״וכי ימות מן הבהמה״זו בהמה טמאה, ״אשר היא לכם לאכלה״זו בהמה טהורה, ובכך איתקש [הוקשה, הושוותה] בכתוב דין נבלת בהמה טמאה לדין נבלת בהמה טהורה, מה בהמה טהורהעוברה שמת במעיה טהור, כפי שלמדנו לעיל מקל וחומר, אף בהמה טמאהעוברה שמת במעיה טהור.
The Gemara asks: We found a rationale for this halakha with regard to a kosher animal; from where do we derive that the same applies to a non-kosher animal? The Gemara answers that the verse states: “And when a domesticated animal dies, of those that you eat, one who touches its carcass shall be impure until the evening” (Leviticus 11:39). The Gemara interprets the verse as follows: “And when a domesticated animal dies,” this is referring to a non-kosher animal; “of those that you eat,” this is referring to a kosher animal. The verse thereby juxtaposes a non-kosher animal to a kosher animal with regard to imparting impurity of a carcass, and teaches that just as with regard to a kosher animal, its fetus that died in its womb is pure, as derived above through an a fortiori inference, so too, with regard to a non-kosher animal, its dead fetus is pure.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מַאי טַעְמָא אָמַר ר׳רַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר קְרָא {ויקרא י״א:כ״ז} וְכׇל הוֹלֵךְ עַל כַּפָּיו בְּכׇל הַחַיָּה הַהוֹלֶכֶת וְגוֹ׳ מְהַלְּכֵי כַּפַּיִם בְּחַיָּה טִמֵּאתִי לָךְ.

The Gemara asks: And as for Rabbi Yosei HaGelili, what is the reason for his ruling? Rabbi Yitzḥak said that the verse states with regard to non-kosher animals that do not have cloven hooves: “And whatever walks on its paws, among any [bekhol] undomesticated animal [ḥayya] that walks on all fours, they are impure for you; whoever touches their carcass shall be impure until the evening” (Leviticus 11:27). Rabbi Yosei HaGelili expounds this verse as follows: Those animals that walk on their paws, i.e., that do not have cloven hooves, which are inside the body of an animal, I rendered impure for you. Rabbi Yitzḥak interprets the term bekhol as meaning: Inside the body of, and the word ḥayya as meaning: A live animal. Accordingly, he understands the verse to be referring to a dead fetus found inside a living animal.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מהלכי כפים בחיה טמאתי לך – כלומר עובר טמא שהוא מהלכי כפים שאין פרסות סדוקות בחיה טימאתי לך כלומר אף שהאם חיה טימאתי לך:
על כפיו – שאין פרסותיו סדוקות.
מהלכי כפים בחיה – בתוך גופה של בהמה חיה דהיינו עובר טמא במעי אמו.
טמאתי לך – משום נבלה דכתיב בסיפיה הנוגע בנבלתם יטמא.
ורבי יוסי הגלילי מאי טעמא דמחלק בין טהורה לטמאה דהא איתקש טמאה לטהורה, אמר ר׳ יצחק דאמר קרא וכל הולך על כפיו וכו׳, אלא מעתה קלוט במעי פרה ליטמי דהא מהלך כפים כחיה הוא. ור׳ יוסי הגלילי הא כאיל ותני דכל בטהורה טהור וקלוט במעי פרה טהור לכולי עלמא, כדאמרינן לעיל (חולין סח:) דאפילו לר׳ שמעון דאמר קלוט בן פרה אסור מדכתב רחמנא גמל גמל שתי פעמים חד לגמל בן גמלא וחד לגמל בן פרה, הני מילי היכא דיצא לאויר העולם, אבל במעי אמו שרי, ופרקינן מהלכי כפים כמהלכי ארבע כדכתיב בכל החיה ההולכת על ארבע והאי מהלכי ארבע כמהלכי שמנה הוא. פרה במעי גמל לא ליטמי דמהלכי שמנה כמהלכי ארבע הוא ואיהו כאיל ותנא בטמאה טמא, ופרקינן הולך וכל הולך לרבות פרה במעי גמל. ואם תאמר איפוך אנא דפרה במעי גמל טהור הוא וקלוט במעי פרה טמא דמרבינן ליה מהולך וכל הולך לרבות קלוט במעי פרה אף על פי שהוא טהור, יש לומר דמסתברא קאי בטמאים ומרבה טמאים לטומאה דכתיב טמאים הם ולא מרבינן טהורים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ור׳ יוסי הגלילי, האומר שעובר מת שנמצא בבהמה טמאה טמא, מאי טעמא [מה לדעתו טעם הדבר]? אמר ר׳ יצחק: דאמר קרא [שאמר הכתוב] בדין החיות הטמאות: ״וכל הולך על כפיו בכל החיה ההולכת על ארבע טמאים הם לכם, כל הנוגע בנבלתם יטמא״ (שם כז), וכך דורשים את הכתוב — מהלכי כפים (שאין להם פרסה שסועה כשל בהמה טהורה) שבתוך גופה של בהמה חיה טמאתי לך.
The Gemara asks: And as for Rabbi Yosei HaGelili, what is the reason for his ruling? Rabbi Yitzḥak said that the verse states with regard to non-kosher animals that do not have cloven hooves: “And whatever walks on its paws, among any [bekhol] undomesticated animal [ḥayya] that walks on all fours, they are impure for you; whoever touches their carcass shall be impure until the evening” (Leviticus 11:27). Rabbi Yosei HaGelili expounds this verse as follows: Those animals that walk on their paws, i.e., that do not have cloven hooves, which are inside the body of an animal, I rendered impure for you. Rabbi Yitzḥak interprets the term bekhol as meaning: Inside the body of, and the word ḥayya as meaning: A live animal. Accordingly, he understands the verse to be referring to a dead fetus found inside a living animal.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֶלָּא מֵעַתָּה קָלוּט בִּמְעֵי פָרָה לִיטַמֵּא דִּמְהַלְּכֵי כַפַּיִם בְּחַיָּה הוּא מְהַלְּכֵי כַפַּיִם בִּמְהַלְּכֵי אַרְבַּע וְהַאי מְהַלְּכֵי אַרְבַּע בִּמְהַלְּכֵי שְׁמֹנֶה הוּא.

The Gemara objects: If that is so, then a dead fetus with non-cloven hooves found inside a cow should be impure, despite the fact that it is from a kosher species, as it is an animal that walks on its paws that is inside the body of a kosher animal. The Gemara explains: The verse renders impure an animal that walks upon its four paws that is inside an animal that walks on four paws. But this is a case of an animal that walks on four inside an animal that walks on eight. Since the mother cow’s hooves are entirely split into two parts, it actually walks on eight parts and is not the animal referred to by the verse.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא מעתה קלוט במעי פרה ליטמא – השתא דאמרת מהלכי כפים בחיה טימאתי לך קלוט במעי פרה ליטמא כו׳:
מהלכי ארבע במהלכי ארבע הוא – כלומר לא מצית אמרת הכי דכתיב כל הולך על גחון וכל הולך על כפיו בכל החיה ההולכת על ארבע בעינן שיהא עובר ואם שוין כשם שהעובר טמא כך תהא האם טמאה:
והאי מהלכי ארבע במהלכי שמנה – כלומר דאם פרסותיה סדוקות:
קלוט – מת.
במעי פרה ליטמא – שהרי מהלכי כפים הוא.
ומשני: מהלכי כפים במהלכי ארבע – בעינן דהכי כתיב הולך על כפיו בכל החיה ההולכת על ארבע שאין לאמו אלא ד׳ רגלים כגון טמאה שאין פרסותיה סדוקות.
קלוט במעי פרה ליטמא – הוה מצי לשמויי דלהכי אהני ק״ו דרב חסדא אלא דעדיפא משני.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אלא מעתה, לפי הסבר זה, עובר קלוט, שפרסותיו אינן שסועות אלא שלימות, שנמצא במעי פרהליטמא [שיטמא] במותו אף שהוא ממין טהור, שהרי בכלל מהלכי כפים שנמצא בבהמה חיה הוא! ומשיבים: הכתוב מטמא מהלכי כפים שנמצאים במהלכי ארבע (״וכל הולך על כפיו בכל החיה ההולכת על ארבע״), והאי [וזה] הקלוט שבמעי פרה — מהלכי ארבע שנמצאים במהלכי שמנה הוא, שלקלוט יש ארבע פרסות, וכיון שפרסותיה של הפרה שסועות לשתים, נמצא כאילו יש לה שמונה פרסות.
The Gemara objects: If that is so, then a dead fetus with non-cloven hooves found inside a cow should be impure, despite the fact that it is from a kosher species, as it is an animal that walks on its paws that is inside the body of a kosher animal. The Gemara explains: The verse renders impure an animal that walks upon its four paws that is inside an animal that walks on four paws. But this is a case of an animal that walks on four inside an animal that walks on eight. Since the mother cow’s hooves are entirely split into two parts, it actually walks on eight parts and is not the animal referred to by the verse.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) פָּרָה בִּמְעֵי גָמָל לֹא תְּטַמֵּא דִּמְהַלְּכֵי שְׁמֹנֶה בִּמְהַלְּכֵי אַרְבַּע הוּא הוֹלֵךְ וְכׇל הוֹלֵךְ לְרַבּוֹת פָּרָה בִּמְעֵי גָמָל.

The Gemara raises another objection: If that is so, then a dead fetus in the form of a cow, which has eight parts to its legs, inside the womb of a camel, a non-kosher animal with non-cloven hooves, should not be impure, as it is an animal that walks on eight inside an animal that walks on four, and the verse is not referring to it. The Gemara responds that the verse could have stated: Walks upon, but instead states: “And whatever walks upon,” i.e., the addition of the word “whatever” serves to include a dead cow fetus in the womb of a camel, teaching that it is impure.
רש״ירמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פרה במעי גמל – טמאה שעוברה מין טהור.
לא תטמא – במעי אמו דהאי לאו מהלך על כפים הוא ור׳ יוסי פסיק ותני בטמאה טמא.
הולך וכל הולך לרבות פרה במעי גמל. איכא דקשיא ליה, נימא נמי בכל החיהא לרבות קלוט במעי פרה אע״פ שאינה הולכת על ארבע, כמו שאתה מרבה מוכל הולך פרה במעי גמל אע״פ שאינו הולך על כפיו. ומצאתי בספראב דתניאג בכל החיה לרבות את הפיל, פי׳ שאע״פ שאינו הולך עד שמסרגין אותוד ומוליכין אותוה, מהלכי ארבע הוא, כך פירש הראב״ד ז״ל. ואם תאמר איפוך אנא ונדרוש הכי מוכל הולך על כפיוו. יש לומר מסתברא קאי בטמאים ומרבה טמאים דכתיבז טמאים הם ולא מרבינן טהורים כגון קלוט במעי פרה שהוא טהור.
ואקשינן קלוט במעי פרה קלוטה ליטמא דמהלכי ארבע במהלכי ארבע הוא. ואע״פ שהוא טהור וקרא בטמאים כתיב, מיהו לענין טומאה ריבה הכתוב כל מהלכי ארבע במהלכי ארבע, וכן מיעט כל שאינן כן ואפילו טמאים, כדאקשינןח חזיר במעי חזירה לא ליטמי, ואסיקנא מדרב נחמן בר יצחק.
ואי לאו דר׳ יצחק הוה אמינא כוליה לכדרבי הוא דאתא, ואע״גט דרבי מבהמה טמאה וחיה בלחוד נפקא, ודרב נחמן בר יצחק תיפוקי מטמאהכ שאמר הכתוב גבי חיהל הוא, הא קיימא לןמ כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא מפני דבר שנתחדש בה, כלומר מפני חידוש אחד נשנית. ואע״ג דכל היכא דאיכא למדרש דרשינןנ, הכא ליכא למדרש הוא, שהרי הקיש הכתוב טמאה לטהורה. אבל השתא דכתיב וכל הולך על כפיו, מפקן מהיקישא דלא נקשינהו ודרשינן נבלת חיה טמאה לאתויי עובר.
ובמסכת שבועותס נמי אמרינן שרץ טמא דכתב רחמנא למה לי, ומפרקינן כדר׳ ישמעאל שלא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה. זהו תורף פירוש רש״י ז״ל בכאןע.
א. ויקרא יא, כז.
ב. שמיני פרק ו ה״ה.
ג. כי״פ וכי״ל: דתניא בסיפרא.
ד. תיבה זו ליתא בכי״ל.
ה. בפירוש הראב״ד לתו״כ שם: ״ושלא תאמר אין זה הולך על כפיו, אלא שמוליכין אותו, לכך הוצרך לומר בכל החיה להביא את הפיל״.
ו. בחידושי הרשב״א: ״איפוך אנא, דפרה במעי גמל טהור הוא, וקלוט במעי פרה טמא, דמרבי׳ ליה מהולך וכל הולך לרבות קלוט במעי פרה אע״פ שהוא טהור״. וראה חידושי הר״ן: ״איפוך אנא ולימא דוכל הולך לרבות את הפיל, ורבוייא דוכל החיה לרבות קלוט במעי פרה״.
ז. ויקרא שם.
ח. כי״פ: כדאמרי׳.
ט. מכאן הוא פירוש רש״י המצוין בדברי רבינו להלן.
י. בנדפס: תיפוק ליה.
כ. כ״ה בנדפס. ובכי״פ וכי״ל: מבהמה טמאה.
ל. ויקרא ה, ב. בכי״ל ובנדפס: חיה הוא. ותיבת הוא נראית מיותרת.
מ. שבועות יט, א.
נ. פסחים כד, ב.
ס. שם.
ע. ד״ה אי לאו. ועי׳ הגהות יעב״ץ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: אם באופן זה אתה מפרש, שרק מהלכי כפיים (בעלי פרסה אחת) שנמצאים במהלכי ארבע מטמאים, עובר שפרסותיו שסועות כשל פרה, שנמצא במעי גמל, שהוא בהמה טמאה שפרסתה אינה שסועה — לא תטמא במותה, שהרי מהלכי שמנה במהלכי ארבע הוא! ומשיבים: יכול היה הכתוב לומר: ״הולך״ ונאמר: ״וכל הולך״לרבות פרה במעי גמל, שהיא מטמאת במותה.
The Gemara raises another objection: If that is so, then a dead fetus in the form of a cow, which has eight parts to its legs, inside the womb of a camel, a non-kosher animal with non-cloven hooves, should not be impure, as it is an animal that walks on eight inside an animal that walks on four, and the verse is not referring to it. The Gemara responds that the verse could have stated: Walks upon, but instead states: “And whatever walks upon,” i.e., the addition of the word “whatever” serves to include a dead cow fetus in the womb of a camel, teaching that it is impure.
רש״ירמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) קָלוּט בִּמְעֵי קְלוּטָה לִיטַמֵּא דִּמְהַלְּכֵי אַרְבַּע בִּמְהַלְּכֵי אַרְבַּע הוּא לְהָכִי אַהֲנִי ק״וקַל וָחוֹמֶר דְּרַב חִסְדָּא.

The Gemara objects: If that is so, then a dead fetus with non-cloven hooves inside the womb of a cow with non-cloven hooves should be impure, as it is an animal that walks on four inside an animal that walks on four, but the halakha is that since the mother is a kosher species, it is pure. The Gemara explains: It is to that end that the a fortiori inference of Rav Ḥisda is effective, as it renders pure the fetuses of all kosher animals, even if their hooves are not fully cloven.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קלוט במעי קלוטה – ואמו טהורה היא אלא שנולד כך.
ליטמא – במעי אמו ומתני׳ פסיק ותני בטהורה טהור.
קל וחומר דרב חסדא – אם הועילה לו אמו כו׳.
קלוט במעי קלוטה – וא״ת ומאי פריך אין הכי נמי דאליבא דר׳ יוסי הגלילי קיימינן דדריש אתין בפרק ד׳ וה׳ (ב״ק מא:) גבי ובעל השור נקי דדריש נקי מדמי ולדות ומשמע דמוקי את להנאת עורו ואם כן סבר כרבי שמעון דאסר קלוט כשיצא לאויר העולם דנפקא מאת הגמל בפ״ק דבכורות (דף ו:) וי״ל דניחא ליה ליישב מילתא דר׳ יוסי דהכא אפילו למאן דשרי קלוט א״נ הכא איירי בראשו ורובו דומים לאמו דאפי׳ ר״ש מודה בההיא דשרי כדמוכח התם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ ד״ה קלוט וכו׳ דניחא ליה ליישב. כעין זה כתבו תוס׳ שבועות דף ג׳ ע״ב ד״ה א״ה:
ושואלים: עובר קלוט טהור במעי טהורה קלוטה ליטמא [שיטמא], שהרי מהלכי ארבע בתוך מהלכי ארבע הוא! ומשיבים: להכי אהני [לזה הועיל] הקל וחומר של רב חסדא, לטהר כל עובר מת במעי כל בהמה טהורה, שאם הועילה לו אמו להתירו באכילה — קל וחומר שתועיל לטהרו מידי טומאת נבילה.
The Gemara objects: If that is so, then a dead fetus with non-cloven hooves inside the womb of a cow with non-cloven hooves should be impure, as it is an animal that walks on four inside an animal that walks on four, but the halakha is that since the mother is a kosher species, it is pure. The Gemara explains: It is to that end that the a fortiori inference of Rav Ḥisda is effective, as it renders pure the fetuses of all kosher animals, even if their hooves are not fully cloven.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי חֲזִיר בִּמְעֵי חֲזִירְתָּא לָא לִיטַמֵּא דִּמְהַלְּכֵי שְׁמֹנֶה בִּמְהַלְּכֵי שְׁמֹנֶה הוּא.

Rav Aḥadvoi bar Ami objects to this explanation that the verse renders impure only animals that walk on four inside animals that walk on four: If that is so, a dead pig fetus inside the womb of a female pig should not be impure, as a pig has cloven hooves, and so it is an animal that walks on eight inside an animal that walks on eight, and so the verse is not referring to it.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתקיף לה [מקשה על כך] רב אחדבוי בר אמי: חזיר שנמצא במעי חזירתא [חזירה]לא ליטמא [שלא יטמא] במותו, לפי הסבר זה, שכיון שהוא שוסע פרסה — מהלכי שמנה במהלכי שמנה הוא!
Rav Aḥadvoi bar Ami objects to this explanation that the verse renders impure only animals that walk on four inside animals that walk on four: If that is so, a dead pig fetus inside the womb of a female pig should not be impure, as a pig has cloven hooves, and so it is an animal that walks on eight inside an animal that walks on eight, and so the verse is not referring to it.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מֵהָכָא {ויקרא ה׳:א׳-כ״א} נֶפֶשׁ כִּי תִגַּע בְּכׇל טָמֵא אוֹ בְנִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ טָמֵא.

Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak said that Rabbi Yosei HaGelili’s opinion is derived from here: The verse states with regard to the sliding-scale offering brought by one who was unaware that he was impure when he ate consecrated food or entered the Temple: “A person who touched anything impure, or the carcass of a non-kosher undomesticated animal, or the carcass of a non-kosher domesticated animal, or the carcass of an impure creeping animal, and is guilty, it having being hidden from him that he is impure” (Leviticus 5:2).
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אמר רב נחמן בר יצחק, מהכא [מכאן] המקור לשיטת ר׳ יוסי הגלילי, ממה שנאמר בקרבן עולה ויורד, שמביא מי שנטמא ונעלם ממנו שהוא טמא, ואכל קודש או נכנס למקדש: ״נפש כי תגע בכל טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא והוא טמא ואשם״ (שם ה, ב).
Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak said that Rabbi Yosei HaGelili’s opinion is derived from here: The verse states with regard to the sliding-scale offering brought by one who was unaware that he was impure when he ate consecrated food or entered the Temple: “A person who touched anything impure, or the carcass of a non-kosher undomesticated animal, or the carcass of a non-kosher domesticated animal, or the carcass of an impure creeping animal, and is guilty, it having being hidden from him that he is impure” (Leviticus 5:2).
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְכִי נִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה מְטַמְּאָה וּבִטְהוֹרָה לֹא מְטַמְּאָה אֶלָּא אֵיזֶה זֶה זֶה עוּבָּר שֶׁבִּטְמֵאָה טָמֵא וּבִטְהוֹרָה טָהוֹר.

The verse presents a difficulty: Does only a carcass of a non-kosher animal impart impurity, and that of a kosher animal not impart impurity? The halakha is that both do. Rather, what is this animal to which the verse is referring? This is a fetus, which if inside a non-kosher animal is impure, and if inside a kosher animal is pure.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא איזה זה – נבלה שחלוקה בין נבלת טמאה לטהורה.
זו נבלת עובר – דהא בנולדה ליכא לאוקמה דהא נבלת טהורה מטמאה דכתיב [וכי] ימות מן הבהמה אשר היא לכם וגו׳ אלא בנבלת עובר מיתוקמא שבטהור׳ טהור מקל וחומר ובטמאה טמא דליכא קל וחומר דקם ליה ממילא בטומאת נבלות מאחר שמת ולא דרשי׳ היקשא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויש לתמוה: מדוע לא הזכיר כאן מי שנוגע בנבלת בהמה טהורה? וכי נבלת בהמה טמאה מטמאה, ובטהורה נבלתה לא מטמאה? אלא איזה זה שיש בו הבדל בין זו לזו? זה עובר, שבמעי בהמה טמאה הוא טמא, ובמעי טהורה הוא טהור.
The verse presents a difficulty: Does only a carcass of a non-kosher animal impart impurity, and that of a kosher animal not impart impurity? The halakha is that both do. Rather, what is this animal to which the verse is referring? This is a fetus, which if inside a non-kosher animal is impure, and if inside a kosher animal is pure.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּמֵאַחַר דְּנָפְקָא לֵיהּ מִדְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק דְּרַבִּי יִצְחָק ל״ללְמָה לִי אִי לָאו דר׳דְּרַבִּי יִצְחָק הֲוָה אָמֵינָא כּוּלֵּיהּ לְכִדְרַבִּי הוּא דַּאֲתָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara asks: And since this halakha is derived from the statement of Rav Naḥman bar Yitzḥak, why do I need the proof of Rabbi Yitzḥak from the verse: “And whatever walks on its paws, among any undomesticated animal that walks on all fours” (Leviticus 11:27)? The Gemara explains: Were it not for the derivation of Rabbi Yitzḥak, I would say that the entire verse expounded by Rav Naḥman bar Yitzḥak comes to teach only that which Rabbi Yehuda HaNasi derived from it, as cited by the Gemara later on. Rabbi Yitzḥak’s statement teaches us that the verse is also to be expounded as Rav Naḥman bar Yitzḥak explained.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי לאו דרבי יצחק הוה אמינא כוליה כו׳ – כלומר הוה אמינא בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה כוליה [לכדרבי] הוא דאתא לקמן קמ״ל דרבי יצחק:
אי לאו דר׳ יצחק הוה אמינא כוליה האי קרא לכדרבי אתא – דאמרי׳ לקמן (דף עא.) אקרא אני חיה בהמה למה נאמרה כו׳ ועובר טמאה דטהור תיפוק לן מהקישא דלעיל ואע״ג דרבי מבהמה טמאה נפקא ודרב נחמן תיפוק מחיה הא קיימא לן (שבועות דף יט.) פרשה שנאמרה ונשנית מפני חידוש אחד נשנית השתא דכתיב כל הולך על כפיו דאפקנא מהיקשא דלא נקיט דרשי׳ מבנבלת חיה טמאה ואמרינן לדרשה אתא לאתויי עובר.
זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ומאחר דנפקא ליה [שיוצאת לו] הלכה זו מדברי רב נחמן בר יצחק, הראיה של ר׳ יצחק, מן הכתוב ״וכל הולך על כפיו בכל החיה ההולכת על ארבע״ (ויקרא יא, כז) למה לי? ומשיבים: אי לאו [אם לא] הראיה של ר׳ יצחק, הוה אמינא [הייתי אומר]: כוליה לכדרבי הוא דאתא [הפסוק כולו שממנו דורש רב נחמן בר יצחק, למה שדרש רבי מפסוק זה הוא שבא], כמבואר להלן, ומדבריו של ר׳ יצחק קא משמע לן [משמיע לנו לא], שדורשים מפסוק זה גם דרשה זו.
The Gemara asks: And since this halakha is derived from the statement of Rav Naḥman bar Yitzḥak, why do I need the proof of Rabbi Yitzḥak from the verse: “And whatever walks on its paws, among any undomesticated animal that walks on all fours” (Leviticus 11:27)? The Gemara explains: Were it not for the derivation of Rabbi Yitzḥak, I would say that the entire verse expounded by Rav Naḥman bar Yitzḥak comes to teach only that which Rabbi Yehuda HaNasi derived from it, as cited by the Gemara later on. Rabbi Yitzḥak’s statement teaches us that the verse is also to be expounded as Rav Naḥman bar Yitzḥak explained.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) תַּנְיָא אָמַר ר׳רַבִּי יוֹנָתָן נַמְתִּי לוֹ לְבֶן עַזַּאי לָמַדְנוּ נִבְלַת בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁמְּטַמְּאָה וְנִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה שֶׁמְּטַמְּאָה נִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה שֶׁמְּטַמְּאָה.

§ It is taught in a baraita that Rabbi Yonatan, a student of Rabbi Yishmael, says: I said [namti] to ben Azzai: We learned that a carcass of a kosher domesticated animal imparts impurity from the verse: “And when a domesticated animal dies, of those that you eat, one who touches its carcass shall be impure until the evening” (Leviticus 11:39). And we learned that a carcass of a non-kosher domesticated animal imparts impurity, and that a carcass of a non-kosher undomesticated animal imparts impurity, from the verse: “A person who touched anything impure, or the carcass of a non-kosher undomesticated animal, or the carcass of a non-kosher domesticated animal” (Leviticus 5:2).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למדנו נבלת בהמה (טמאה) [טהורה] שמטמא כו׳. כלומר מכי ימות מן הבהמה כדאמרינן לעיל:
הכי גרסי׳ תניא אמר ר׳ יונתן נמתי לו לבן עזאי – נמתי אמרתי למדנו כו׳ דכתיב או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה וכתיב וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הרי חיה טמאה ובהמה טמאה ובהמה טהורה אבל נבלת חיה טהורה לא למדנו שתטמא ומנין.
נבלת בהמה טהורה ונבלת בהמה טמאה ונבלת חיה טמאה כלן מטמאות וכבר נתפרשה טומאתן מן התורה בפי׳ אבל נבלת חיה טהורה לא נתפרשה בתורה בפי׳ ומ״מ הרי היא מטמאה כשאר הנבלות שחיה בכלל בהמה היא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג תניא [שנויה ברייתא], שבה נזכרה הדרשה שהביא ר׳ יצחק לעיל מ״כל הולך על כפיו בכל החיה״. אמר ר׳ יונתן, שהיה מתלמידיו של ר׳ ישמעאל: נמתי (אמרתי) לו לבן עזאי, למדנו מן הכתוב על נבלת בהמה טהורה שהיא מטמאה, ועל נבלת בהמה טמאה שהיא מטמאה, וכן על נבלת חיה טמאה שהיא מטמאה,
§ It is taught in a baraita that Rabbi Yonatan, a student of Rabbi Yishmael, says: I said [namti] to ben Azzai: We learned that a carcass of a kosher domesticated animal imparts impurity from the verse: “And when a domesticated animal dies, of those that you eat, one who touches its carcass shall be impure until the evening” (Leviticus 11:39). And we learned that a carcass of a non-kosher domesticated animal imparts impurity, and that a carcass of a non-kosher undomesticated animal imparts impurity, from the verse: “A person who touched anything impure, or the carcass of a non-kosher undomesticated animal, or the carcass of a non-kosher domesticated animal” (Leviticus 5:2).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) נִבְלַת חַיָּה טְהוֹרָה לֹא לָמַדְנוּ מִנַּיִן נָם לִי כָּל הוֹלֵךְ עַל כַּפָּיו בְּכׇל הַחַיָּה הַהוֹלֶכֶת.

But we did not yet learn about a carcass of a kosher undomesticated animal. From where is it derived that it imparts impurity? Ben Azzai said to me that this is derived from the verse: “And whatever walks on its paws, among any undomesticated animal that walks on all fours” (Leviticus 11:27). The inclusive term “among any” serves to include even a carcass of a kosher undomesticated animal among those that impart impurity.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גם לי וכל הולך על כפיו בכל החיה ההולכת אפי׳ הולכת חיה על ארבע טמא הוא לכם כל הנוגע בנבלתה וגו׳:
בכל החיה – להביא חיה טהורה וכתיב בסיפיה הנוגע בנבלתם יטמא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואילו נבלת חיה טהורה לא למדנו מנין שהיא מטמאה! נם (אמר) לי: הדבר נלמד ממה שנאמר ״כל הולך על כפיו בכל החיה ההולכת על ארבע טמאים הם לכם הנוגע בנבלתם יטמא״ (ויקרא יא, כז), ש״בכל החיה״ מרבה גם חיה טהורה.
But we did not yet learn about a carcass of a kosher undomesticated animal. From where is it derived that it imparts impurity? Ben Azzai said to me that this is derived from the verse: “And whatever walks on its paws, among any undomesticated animal that walks on all fours” (Leviticus 11:27). The inclusive term “among any” serves to include even a carcass of a kosher undomesticated animal among those that impart impurity.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) נַמְתִּי לוֹ וְכִי נֶאֱמַר וְכׇל חַיָּה וַהֲלֹא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בְּכׇל הַחַיָּה לִמְהַלְּכֵי כַּפַּיִם בְּחַיָּה הוּא דַּאֲתָא נָם לִי וּמָה יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר בְּדָבָר הַזֶּה.

Rabbi Yonatan continues. I said to ben Azzai: But does it state: And any undomesticated animal? Isn’t it stated only: “Among any undomesticated animal”? And as explained earlier, this comes to teach that a dead fetus in the form of any of the animals that walk on their paws inside an undomesticated animal imparts impurity. He said to me: And what does Rabbi Yishmael, your teacher, say about this matter?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מהלכי כפים בחיה הוא – כלומר צריכא לן למידרש שעובר טמא במעי טמאה אע״פ שהאם בחיים וכדר׳ יצחק:
למהלכי כפים בחיה – עובר טמא במעי אמו כדאמרן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נמתי לו: וכי נאמר ״וכל חיה״? והלא לא נאמר אלא: ״בכל החיה״, וכפי שהסברנו לעיל, לטמא מהלכי כפים הנמצאים בגופה של בהמה חיה הוא דאתא [שבא], כלומר, לעובר מת שבמעי בהמה או חיה טמאה! נם לי: ומה ישמעאל (ר׳ ישמעאל) אומר בדבר הזה?
Rabbi Yonatan continues. I said to ben Azzai: But does it state: And any undomesticated animal? Isn’t it stated only: “Among any undomesticated animal”? And as explained earlier, this comes to teach that a dead fetus in the form of any of the animals that walk on their paws inside an undomesticated animal imparts impurity. He said to me: And what does Rabbi Yishmael, your teacher, say about this matter?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) נַמְתִּי לוֹ {ויקרא י״א:ל״ט} וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה זוֹ בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאׇכְלָה זוֹ בְּהֵמָה טְהוֹרָה בלָמַדְנוּ חַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה בִּכְלַל חַיָּה.

I said to him that Rabbi Yishmael derives all these halakhot from the verse: “And when a domesticated animal dies, of those that you eat, one who touches its carcass shall be impure until the evening” (Leviticus 11:39), as follows: “And when a domesticated animal [habehema] dies,” this is referring to a non-kosher animal; “of those that you eat,” this is referring to a kosher animal. And we learned that a ḥayya is included in the category of a behema, i.e., the term behema can also refer collectively to both domesticated and undomesticated animals. And likewise, a behema is included in the category of a ḥayya.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נמתי לו וכי ימות מן הבהמה וגו׳ – וכיון דפרט לך בהמה טהורה וטמאה הרי חיה טהורה בכלל לפי שלמדנו במקום אחר חיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה כדאמרינן לקמן ומעתה תהא לך חיה טהורה בכלל בהמה טהורה אם תצטרך ללמוד חיה טהורה מבהמה טהורה כלום.
נמתי לו וכי ימות מן הבהמה זו בהמה טמאה. קשיא לן, הא למה לי קרא הא בהמה טמאה בהדיא כתיבאא וכולן למדנו חוץ מנבלת חיה טהורה. וכי תימא לעובר שבבהמה טמאה שטמא, הרי אמר לו לא נאמר אלא בכל החיה, במהלכי כפים בחיה הוא דאתא. ועוד מה הוצרך לדרשה זו לפי שאלתו כללב, לימא ליה למדנו בהמה בכלל חיה וחיה בכלל בהמה.
ונראה לי שכך פירושה של שמועה. לפי שמצינו שפרט הכתוב בהמה טמאה וטהורה וחיה טמאה, ולא פרט את הטהורה, יש במשמע שלא תטמא, שאם היתה חיה בכלל בהמה לנבלה למה פרט הכתוב חיה טמאה. לפיכך אמר ר׳ ישמעאל מן הבהמה זו בהמה טמאה, אשר היא לכם לאכלה זו בהמה טהורה, ולמדנו חיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה, ואף כאן כשכתב הכתוב בהמה טמאה חיה טמאה בכללה, שמצינו לה טומאה במקום אחר. והוקשה הטהורה לטמאה, לומר שבכלל זה אף חיה טהורה, וכל שהוא לכם לאכלה במשמע בין חיה בין בהמה, שבהמה שכתובה כאן לאו דוקא, אלא חיה בכללה, שבבהמה טמאה הכתוב מדבר, וחיה טמאה הרי יש לה טומאה. וא״ת למה פרט הכתוב חיהג טמאה. ההיא לכדרבי הוא דאתא.
א. ויקרא ה, ב: או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה.
ב. בגירסת הילקו״ש שמיני רמז תקלו ליתא תיבות אלו, וכתב מהרש״א כאן שכן הוא נכון דהך דרשא לא שייכא הכא (וכמובא במסוה״ש) [ובמהדורות חדשות של הילקו״ש הוסיפו תיבות אלו בטעות]. אכן, רבינו גרס לה, וכ״ה בכי״מ ובכי״י וטיקן 121-123.
ג. כן הוא בנדפס ובכי״ל. ובכי״פ נכתב בפנים: חיה, ועליה נוסף בכתב אחר: חיה. וראה חידושי הר״ן: ״וכי כתיב באידך קרא חיה טמאה ובהמה טמאה לכדרבי״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נמתי לו בשם ר׳ ישמעאל: דבר זה נלמד ממה שנאמר ״וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנוגע בנבלתה יטמא״ (ויקרא יא, לט), מה שנאמר: ״וכי ימות מן הבהמה״זו בהמה טמאה, ״אשר היא לכם לאכלה״זו בהמה טהורה, וכיון שלמדנו מן הכתובים (ראה להלן) שחיה בכלל בהמה, שכאשר הכתוב מזכיר בהמה — גם חיה בכלל זה, וכן שבהמה בכלל חיה — יש ללמוד גם לענייננו, שכשטימא הכתוב נבלת בהמה טהורה — טימא גם נבלת חיה טהורה.
I said to him that Rabbi Yishmael derives all these halakhot from the verse: “And when a domesticated animal dies, of those that you eat, one who touches its carcass shall be impure until the evening” (Leviticus 11:39), as follows: “And when a domesticated animal [habehema] dies,” this is referring to a non-kosher animal; “of those that you eat,” this is referring to a kosher animal. And we learned that a ḥayya is included in the category of a behema, i.e., the term behema can also refer collectively to both domesticated and undomesticated animals. And likewise, a behema is included in the category of a ḥayya.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) חַיָּה טְהוֹרָה בִּכְלַל בְּהֵמָה טְהוֹרָה חַיָּה טְמֵאָה בִּכְלַל בְּהֵמָה טְמֵאָה

Furthermore, a kosher ḥayya is included when the Torah makes reference to a kosher behema, and a non-kosher ḥayya is included when the Torah makes reference to a non-kosher behema.
רש״ירמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחיה טמאה בכלל בהמה טמאה – לכשתצטרך. ולקמן מפרש למאי הלכתא. וסידרה ה״ג ולמדנו חיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה חיה טהורה בכלל בהמה טהורה חיה טמאה בכלל בהמה טמאה בהמה טמאה בכלל חיה טמאה בהמה טהורה בכלל חיה טהורה.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיעים כאן חמשה ד״ה שמופיעים במהדורתנו בתחילת דף ע״א.
חיה טהורה בכלל בהמה טהורה וכו׳. פי׳ ומאחר שלמדנו שאף לענין טומאה חיה בכלל בהמה, מעתה למדנו שזו בכלל זו בכל מקום. שעד עכשיו הייתי סבור שאע״פ שמצינו בהמה בכלל חיה וחיה בכלל בהמה לסימנין, מאחר שהפרישן הכתוב לענין טומאה אין זו בכלל זו אלא לסימנין, שהרי חלקן הכתוב, ועכשיו שלמדנו לטומאה למדנו לכל מקום.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן לעניינים אחרים, חיה טהורה בכלל בהמה טהורה, חיה טמאה בכלל בהמה טמאה,
Furthermore, a kosher ḥayya is included when the Torah makes reference to a kosher behema, and a non-kosher ḥayya is included when the Torah makes reference to a non-kosher behema.
רש״ירמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין ע: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים חולין ע:, עין משפט נר מצוה חולין ע: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום חולין ע:, רש"י חולין ע:, תוספות חולין ע:, בעל המאור חולין ע: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ר"י מלוניל חולין ע: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין ע: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין ע: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין ע: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין ע:, מהרש"א חידושי הלכות חולין ע:, גליון הש"ס לרע"א חולין ע:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין ע:

Chulin 70b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Chulin 70b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 70b, Attributed to R. Gershom Chulin 70b, Rashi Chulin 70b, Tosafot Chulin 70b, Baal HaMaor Chulin 70b, Ri MiLunel Chulin 70b, Ramban Chulin 70b, Rashba Chulin 70b, Meiri Chulin 70b, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 70b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 70b, Gilyon HaShas Chulin 70b, Steinsaltz Commentary Chulin 70b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144