×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כִּי אִיצְטְרִיךְ קְרָא אלְמַעוֹטֵי נִרְבָּע וְנֶעֱבָד.
The Gemara rejects that proof: When the phrase in the verse “of doves or of young pigeons” was necessary, it was to exclude a bird that was the object of bestiality or a bird that was worshipped as a deity.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למעוטי נרבע (ונעבד) כלומר לאדם ונעבד כלומר שהיא ע״ז1 אדם את הבהמה שהיא פסולה לגבי קדש. (נרבע לאדם ונעבד כלומר שהיא ע״ז):
1. נראה דצ״ל כלומר שדינו שוה לרובע אדם את הבהמה שהיא פסולה לגבי קודש: תמות וזכרות וכו׳.
למעוטי נרבע ונעבד – ואף על גב דתנא קתני פרט לתחלת הציהוב אסמכתא בעלמא הוא ולעולם פסולייהו משום ספיקא. רובע ליכא למימר בעופות דאין לך עוף רובע.
כי איצטריך קרא למעוטי נרבע ונעבד – תימה דסותר סתמא דש״ס דרשא דברייתא כדי לדחות ראייתו ומוקי ליה קרא לדרשא אחרת ויש לומר דקים ליה דאצטריך קרא להאי דרשא דהא רבי עקיבא אית ליה דרשא דמשחתם בפרק בתרא דבכורות (בכורות נז.) דקסבר מעשר בהמה חל על רובע ונרבע כמו שחל על בעלי מומין ומשמע בפרק המזבח מקדש (זבחים דף פה:) דאית ליה נרבע בעופות דקאמר רבי עקיבא מכשיר בעלי מומין ולא קאמר ובנרבע הואיל וכשר בעופות ומנא ליה אלא ע״כ מהאי קרא וא״ת א״כ תפשוט דספיקא הוי דאי בריה הוי אצטריך קרא למעוטי וא״כ מנלן דיש נרבע בעופות ונ״ל דמעיקרא ס״ד ודאי דאיצטריך קרא למעוטי אי הוה בריה אבל השתא דמסיק דאצטריך קרא לנרבע ונעבד ס״ל דלבריה לא אצטריך קרא למעוטי דממילא אימעיט מבתורים דומיא דבני יונה מה בני יונה דוקא קטנים אף תורים דוקא גדולים למעוטי תחלת הציהוב שבזה ושבזה דלא הוי לא קטנים ולא גדולים ודרשא דברייתא אסמכתא בעלמא היא ומורי ה״ר אהרן מריגנשפור״ק תירץ דאינו סותר השתא דרשא דברייתא דתרי מיעוטי כתיבי מן התורים או מן בני היונה חד למעוטי נרבע ונעבד ולאפוקי מדרשא דמשחתם ואידך למעוטי תחלת הציהוב וקמי שמיא ודאי גליא אי קטנים הוו אי גדולים הוו ואי קטנים הוו ממעטינהו מן התורים ואי גדולים הוו ממעטינהו מבני היונה ואנן הוא דלא ידעינן מהי ממעטינהו והשתא אי בריה הוו אתי נמי שפיר כמו שפירש לפי המסקנא דחד למעוטי בריה וחד למעוטי נרבע ונעבד ומעיקרא ס״ד דאצטריך תרוייהו לבריה דאי לא הוה כתיב אלא חד מיעוטא לא הוה ממעטי להו אלא או מגדולים או מקטנים ואם הביא משניהם הוה נפיק ממה נפשך אבל ק״ק על פירושו דאי אתא קרא לאשמועינן שהם או גדולים או קטנים אף ע״ג דקמי שמיא גליא א״כ מאי פריך בסוף על אלו מומין שהבאתי לעיל מני אילימא ת״ק ספק הוא איצטריך קרא למעוטי ספיקא נימא דקרא מיעט לאנדרוגינוס או משום שהוא זכר משונה או משום דאשמעינן שהוא נקבה ואנן הוא דלא ידעינן הוי ספק אלא משמע אם קמי שמיא גליא שהוא נקבה לא היה לו להשמיענו והא דאיכא תרי מיעוטי איכא למימר דאתא חד לנרבע וחד לנעבד ויותר נראה דנרבע ונעבד נפקי מחד מיעוטא אלא אצטריך חד מיעוטא לתורים וחד לבני יונה ולמאי דס״ד נמי מעיקרא דאתא למעוטי בריה אצטריך תרי מיעוטי חד למעוטי תורים וחד לבני יונה.
והא דאמרינן למעוטי נרבע ונעבד. סבירא לן יש נרבע בעופות. ואם תמצא לומר אין נרבע בעופות, קרא כי איצטריך למעוטי נעבד, דאיבעיא לן בזבחיםא יש נרבע בעופות או אין נרבע בעופותב.
א. פה, ב.
ב. בתוס׳ זבחים שם ד״ה יש נרבע: ׳אבל אם תמצא לומר דאין נרבע בעופות לא תוקמיה אלא למעוטי מוקצה׳. וראה עוד תוס׳ כאן ד״ה כי, חידושי הרשב״א ושטמ״ק.
למעוטי נרבע ונעבד. למאן דאמר יש נרבע בעופות למעוטי נרבע ונעבד, ולמאן דאמר אין נרבע ונעבד בעופות למעוטי נעבד, ובעיא היא בזבחים (זבחים פה:) אי [יש] נרבע בעופות או אין נרבע בעופות.
תוס׳ בד״ה כי אצטריך כו׳ ר״ע מכשיר בעלי מומין כו׳. נ״ב פירוש גבי בהמה שעלו למזבח דסבר ר״ע עלו לא ירדו הואיל שכשרים גבי עופות אפילו לכתחלה ע״ש:
בא״ד זכר משמע כו׳ שהוא נקבה. משונה נמחק משונה ונ״ב נראה לי שהוא טעות וכן מצאתי:
בד״ה כי איצטריך קרא כו׳ או משום זכר משונה או משום דאשמועינן שהיא נקבה ואנן הוא דלא כו׳ עכ״ל כצ״ל וע״כ הך סברא דמשונה מוכרחת גם לפירוש ר״א מרעגנשפורג מכח הך דפרק המפלת גבי ביאת מקדש דאיכא תרי קראי לרב כמו שכתבו התוספות לעיל דליכא למימר ביה נמי כה״ג דלא ידעינן אי מזכר ממעטינהו והוי נקבה אי מנקבה ממעטינהו והוי זכר בין כך ובין כך חייב על ביאת מקדש דהא בהנך תרי מיעוטי דמן התורים ומן בני היונה נמי ליכא למעוטי תחלת הציהוב משום משונה דלא שייך למימר בהו למעוטי שהוא משונה ודו״ק:
ודוחים: לדעה זו, כי איצטריך קרא [כאשר הוצרך הפסוק] ״מן התורים או מן בני היונה״ (ויקרא א, יד) לא הוצרך למעט מהקרבה תחילת הציהוב שבזה ובזה, אלא למעוטי [למעט] עוף שנרבע על ידי אדם, ועוף שנעבד כעבודה זרה.
The Gemara rejects that proof: When the phrase in the verse “of doves or of young pigeons” was necessary, it was to exclude a bird that was the object of bestiality or a bird that was worshipped as a deity.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּכְתִיב {ויקרא כ״ב:כ״ה} כִּי מׇשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הַשְׁחָתָה אֵינוֹ אֶלָּא דְּבַר עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה1 דְּבַר עֶרְוָה דִּכְתִיב {בראשית ו׳:י״ב} כִּי הִשְׁחִית כׇּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ.

As it could enter your mind to say: Since it is written with regard to the halakhot of disqualified offerings: “Because their corruption [moshḥatam] is in them, there is a blemish in them” (Leviticus 22:25), referring to two types of disqualifications: Corruption and blemish, and the school of Rabbi Yishmael taught: Anywhere that the term corruption [hashḥata] is stated, it is referring to nothing other than a matter of licentiousness and idol worship. The Gemara cites proofs for this claim: Corruption is referring to matters of licentiousness, as it is written: “For all flesh had corrupted [hishḥit] their way upon the earth” (Genesis 6:12); the word “way” alludes to sexual intercourse.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״וַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״ועבודת כוכבים״.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הואיל וכתיב – גבי קרבנות.
כי משחתם בהם מום בם – לא ירצו לכם דבין השחתה בין מום פוסלים בהם ותנא דבי רבי ישמעאל וכו׳.
דבר ערוה – רובע ונרבע.
עבודת כוכבים – נעבד שהשתחוה לבהמתו.
כי השחית כל בשר – בדור המבול כתיב ודור המבול בערוה קלקלו כדכתיב (בראשית ו) ויקחו להם נשים וגו׳ שהיו נזקקין לנשי ריעיהן ולכל בהמה וחיה.
כי משחתם בהם מום בם – כאן משמע דלכ״ע אית להו הך דרשא דמשחתם דאי פליג אדרשא זו ההוא תנא דדריש מן הבהמה להוציא את הרובע אם כן לידוק דבריה הוי למאן דלא דריש דרשא דמשחתם אלא ודאי כולהו דרשי להו ואפילו הכי איצטריך מן הבהמה ומן הבקר להוציא רובע ונרבע ולא הוי דרשינן ממשחתם דהא בהא תליא אלא משום דאשכחן כבר בקדשים ששוים בהן דבר ערוה ועבודת כוכבים ומום ונ״מ דרשא דמשחתם למעשר בהמה דחל על רובע ונרבע כמו שחל על בעל מום (ולרבי ישמעאל) [ולר״ש] נ״מ גם לפרה וא״ת בריש כל האסורין (תמורה דף כח:) אמרינן דתנא דמשחתם מוקי קרא דמן הבהמה פרט לזקן וחולה ומזוהם ויש לומר דתנא דמשחתם ודאי משמע ליה לש״ס דמפיק רובע ונרבע ממשחתם לחודיה אבל שאר תנאי דנפקי ממן הבהמה אית להו דרשא דמשחתם כדפרישית וכן משמע בפרק בתרא דבכורות (בכורות נז.) דפליגי התם כמה תנאי גבי מעשר בהמה גבי טומטום ואנדרוגינוס ובמחוסר זמן ויוצא דופן אבל בנרבע ורובע ומוקצה ונעבד לא אשכחן שום פלוגתא ומשמע דכולהו מודו דמתעשרין כדדרשינן התם ממשחתם ומיהו מהכא איכא למדחי דאפילו מאן דלית ליה דרשא דמשחתם איצטריך מן התורים למעוטי נרבע דסלקא דעתך כיון דעופות ליתנהו ברובע ליתנהו נמי בנרבע דכה״ג אמר בפרק המזבח מקדש (זבחים פה:).
בד״ה כי משחתם כו׳ ולר״ש נפקא מינה כו׳ כצ״ל. ונ״ב פירוש דסבר פרה קדשי בדק הבית היא נ״ל:
בד״ה כי משחתם כו׳ ורבי שמעון נפקא מינה גם לפרה עכ״ל כצ״ל וכ״ה בפרק אין מעמידין ע״ש:
שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: הואיל וכתיב [ונאמר] בדיני קרבנות פסולים: ״כי משחתם בהם מום בם״ (ויקרא כב, כה), שגם השחתה וגם מום פוסלים בהם; ופסול השחתה כולל נרבע ונעבד, כפי שתנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של רבי ישמעאל: כל מקום שנאמר לשון השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודה זרה; דבר ערוה מנין? דכתיב [שנאמר]: ״כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ״ (בראשית ו, יב),
As it could enter your mind to say: Since it is written with regard to the halakhot of disqualified offerings: “Because their corruption [moshḥatam] is in them, there is a blemish in them” (Leviticus 22:25), referring to two types of disqualifications: Corruption and blemish, and the school of Rabbi Yishmael taught: Anywhere that the term corruption [hashḥata] is stated, it is referring to nothing other than a matter of licentiousness and idol worship. The Gemara cites proofs for this claim: Corruption is referring to matters of licentiousness, as it is written: “For all flesh had corrupted [hishḥit] their way upon the earth” (Genesis 6:12); the word “way” alludes to sexual intercourse.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) עֲבוֹדָה זָרָה1 דִּכְתִיב {דברים ד׳:ט״ז} פֶּן תַּשְׁחִיתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל כֹּל שֶׁהַמּוּם פּוֹסֵל בּוֹ דְּבַר עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה2 פּוֹסְלִין בּוֹ וְכֹל שֶׁאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בּוֹ אֵין דְּבַר עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה3 פּוֹסְלִין בּוֹ וְהָנֵי עוֹפוֹת הוֹאִיל וְלָא פָּסֵיל בְּהוּ מוּמָא דְּאָמַר מָר גתַּמּוּת וְזַכְרוּת בִּבְהֵמָה וְאֵין תַּמּוּת וְזַכְרוּת בְּעוֹפוֹת אֵימָא דְּבַר עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה4 נָמֵי לָא לִפְסוֹל בְּהוּ קָא מַשְׁמַע לַן.

Corruption is also referring to idol worship, as it is written: “Lest you deal corruptly [tashḥitun], and make you a graven image” (Deuteronomy 4:16); one might have thought: Any type of offering that a blemish disqualifies, matters of licentiousness and idol worship disqualify it, and any type of offering that a blemish does not disqualify, matters of licentiousness and idol worship do not disqualify it. And with regard to these birds, since blemishes do not disqualify them, as the Master says: There is a requirement of an unblemished state and male gender in a sacrificial animal and there is no requirement of an unblemished state and male gender in sacrificial birds, say that matters of licentiousness and idol worship should also not disqualify the birds. Therefore, the tanna teaches us from the phrase in the verse “of doves or of young pigeons” that a bird that was the object of bestiality and a bird that was worshipped as a deity are disqualified.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״וַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״ועבודת כוכבים״.
3. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״וַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״ועבודת כוכבים״.
4. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״וַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״ועבודת כוכבים״.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תמות וזכרות בבהמה דכתיב שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם:
בבהמה – כתיב תמים זכר אבל עוף לא כתיב ביה לא תמים ולא זכר הלכך לא פסלי בהו מומין קטנים כגון דוקין שבעין אלא מומין גדולים כגון מחוסר אבר משום הקריבהו נא לפחתך.
תמות וזכרות בבהמה – בת״כ דריש לה מדכתיב תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות ומחוסר אבר דפסול בעוף נפקא ליה מדכתיב מן העוף ולא כל העוף בפ״ק דקדושין (דף כד:) ולא כמו שפירש כאן בקונטרס משום הקריבהו נא לפחתך וא״ת ל״ל קרא לפסול מחוסר אבר והא אפילו לבני נח נמי אסור דליכא מידי דלישראל שרי ולבני נח אסור וי״ל משום דאמרינן בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף נט.) דכל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח ולכך הוצרך לשנותה כדי לאסור לזה ולזה וא״ת ל״ל קרא דאין תמות וזכרות בעופות מדאצטריך מן העוף לאסור מחוסר אבר ידעינן דאין מום פוסל בעוף דאי פוסל למה לי מן העוף ויש לומר דאי לאו קרא דאין תמות וזכרות בעופות ה״א דמום פוסל בעוף ומן העוף אתא לאסור אפילו הנך מומין דשרו בבהמה דקרא דמן העוף לאסור אתא ולא להתיר ואין להקשות נמי מדאיצטריך מן התורים לנרבע ונעבד שמעינן שפיר דאין מום פוסל בעופות דאיכא למימר דאיצטריך מן התורים משום דסלקא דעתין כיון דעופות ליתנהו ברובע ליתנהו נמי בנרבע כדפרישית לעיל.
הרובע או הנרבע או המוקצה לע״ז או הנעבד פסול למזבח בעוף כמו שהוא פסול בבהמה אבל המום אינו פסול בעוף אלא אם כן היה מחוסר אבר ויבש גפו מפורש במקום אחר שהוא כמחוסר אבר וכן נתפרש במקום אחר שכל שנולד בו טרפות האוסרו באכילה פסול לקרבן וכן אין מקפידין בעוף בין זכר לנקבה לא נאמר תמים זכר אלא בבהמה בלבד ובספרים מדוייקים אין גורסין בשמועה זו רובע אלא למעוטי נרבע ונעבד מפני שאין דין רובע בעוף שאין שום עוף הראוי לקרבן רובע וגדולי המחברים הביאו את שתיהן ומ״מ במסכת זבחים שאלו בזו אם יש נרבע בעופות אם לאו:
כבר ביארנו במשנה שתחלת הצהוב פסול בתורים מפני שלא בא לכלל גדלות ופסול בבני יונה מפני שיצא מכלל קטנות ופרשו בגמרא שנתמעט תחלת הצהוב מן התורה כמו שאמר מן התורים ולא כל התורים מן בני היונה ולא כל בני היונה פרט לתחלת הצהוב שבזה ושבזה אם כן מתורת ודאי אנו פוסלין אותו שבתור ודאי אין זה גדול ובבן יונה ודאי אין זה קטן ואין זה כאלו נאמר בספק שמא גדול הוא ופוסלין אותו בבן יונה מספק או שמא קטן הוא ופוסלין אותו בתור מספק שהרי התורה מיעטתהו ולא הוזקקה למעט ספקות ואע״פ שאפשר לומר שהתורה לא באה למעט תחלת הציהוב אלא למעט נרבע ונעבד ותחלת הציהוב לא נתמעט מן המקרא אלא שאנו ממעטין אותו מן הספק מ״מ סתם בריתא למעוטי תחלת הציהוב אוקמיה מעתה מי שאמר הרי עלי עולת העוף מן התורים או מן בני היונה ר״ל איזה מהן שארצה והביא תחלת הציהוב שבשניהם והתנה אם תחלת הציהוב קוטן אפטר בבן יונה ואם תחילת הציהוב גודל אפטר בתור לא יצא כלל שאין [לו] לא גודל ולא קוטן ומגדולי המחברים כתבו שהדבר בספק אצלם אם יצא אם לאו ולדעתנו לא יצא כלל אם מצד שכתבנו אם מצד שהוא דומה לדעתי למביא טומטום שנתפרש במקום אחר שכל שהוא ספק זכר ספק נקבה הרי הוא כמין אחר ואינו יוצא בו כלל לא מזכר ולא מנקבה שאין כאן זכר ודאי ולא נקבה ודאי ואף בקרבן העוף שאין אנו קפדים בו לא לזכר ולא לנקבה טומטום פסול בו אף בזו אני אומר או קטן ודאי או גדול כל שכן במה שאפשר לומר שאינו לא גדול ולא קטן ומה שיש לפקפק בענין אצטריך קרא למעוטי ספקא כבר ביארנוהו בראשון של חגיגה:
כבש הוא בן שנה ואיל כל שנכנס לשנה שניה אחד ושלשים יום ואחד ושלשים יום אלו הוא נקרא פלגס ואינו לא איל ולא כבש על הדרך האמור בתחלת הציהוב ומי שאמר הרי עלי עולת בהמה מן האיל או מן הכבש והביא פלגס לא יצא כלל שאין אנו אומרין על הפלגס שהוא ספק איל ספק כבש עד שנאמר הרי מ״מ יצא בו או משום איל או משום כבש אלא שהוא בריה בפני עצמה ולא יצא בה לא משום איל ולא משום כבש ואם הקריבו אינו עולה לו מזבחו הנדור כלל ומ״מ המקריבו מביא עליו נסכי איל שהם בכפל נסכי כבש שנסכי כבש עשרון ורביעית הין ונסכי איל שני עשרונין ושלישית הין ואין בזה משום בל תוסיף אע״פ שדרך כלל אמרו בנסכים שאם הוסיף או גרע פסול שהרי ראוי הוא לנסכי איל כך דרשו חכמים או לאיל לרבות את הפלגס ואף בזו כתבו גדולי המחברים שהדבר אצלם בספק ולא יראה לי כן ומ״מ יש מפרשים לשטה זו שצריך להתנות בנסכים שאם יש שם יותר מן הראוי יהו נדבה שהרי מתנדבין נסכים בלא קרבן:
בד״ה תמות וזכרות בבהמה כו׳ ומן העוף אתא לאסור אפילו הנך מומין דשרו בבהמה כו׳ עכ״ל אבל דליהוי מום פוסל בעוף לא הוי אצטריך דמהיכי תיתי להתיר דאין לומר דמדאצטריך מן התורים לנרבע ונעבד ס״ד אמינא להתיר מום אם כן לישתוק קרא גם מיניה דמהיכי תיתי להתיר נרבע אלא ע״כ דאצטריך מן התורים לנרבע משום דליתנהו ברובע כמ״ש התוס׳ לקמן ודו״ק:
עבודה זרהדכתיב [שנאמר]: ״פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל״ (דברים ד, טז). וממה שהקיש הכתוב מום להשחתה יש ללמוד כי כל שהמום פוסל בו — אף דבר ערוה ועבודה זרה פוסלין בו, וכל שאין המום פוסל בו אף אין דבר ערוה ועבודה זרה פוסלין בו. ולפיכך הני [אלה] העופות, הואיל ולא פסיל בהו מומא [ואין פוסל בהם מום], דאמר מר [שאמר החכם]: דין תמות, שהקרבן צריך להיות תם ולא בעל מום, וזכרות, שיהיה זכר ולא נקבה, הוא דווקא בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות, אימא [אמור]: דבר ערוה ועבודה זרה נמי לא לפסול בהו [גם כן לא יפסלו בהם], וגם נרבע ונעבד בעוף יהיו כשרים להקרבה, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] המיעוט ״מן התורים או מן בני היונה״ (ויקרא א, יד), שיש תורים ובני יונה שאינם קרבים, והם הנרבע והנעבד.
Corruption is also referring to idol worship, as it is written: “Lest you deal corruptly [tashḥitun], and make you a graven image” (Deuteronomy 4:16); one might have thought: Any type of offering that a blemish disqualifies, matters of licentiousness and idol worship disqualify it, and any type of offering that a blemish does not disqualify, matters of licentiousness and idol worship do not disqualify it. And with regard to these birds, since blemishes do not disqualify them, as the Master says: There is a requirement of an unblemished state and male gender in a sacrificial animal and there is no requirement of an unblemished state and male gender in sacrificial birds, say that matters of licentiousness and idol worship should also not disqualify the birds. Therefore, the tanna teaches us from the phrase in the verse “of doves or of young pigeons” that a bird that was the object of bestiality and a bird that was worshipped as a deity are disqualified.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) דבָּעֵי רַבִּי זֵירָא הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עוֹלַת בְּהֵמָה מִן הָאַיִל אוֹ מִן הַכֶּבֶשׂ וְהֵבִיא פַּלְגָּס מַהוּ.

§ Apropos the discussion of the beginning of the yellowing of the neck plumage, the Gemara cites another matter where there is uncertainty as to whether an animal of a particular age is of uncertain status or an entity in and of itself. Rabbi Zeira raises a dilemma: With regard to one who says: It is incumbent upon me to bring an animal burnt offering of a ram, which is a sheep that is at least thirteen months old, or of a lamb, which is up to one year old, and he brought a palges, which is between one year and thirteen months old, what is the halakha?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והביא פלגס מהו – כלומר כבש דינו בן שנה איל בן ב׳ שנים והביא בן שנה וחצי מהו:
מן האיל או מן הכבש – מאיזה שארצה.
פלגס – כבש בן שנה בתוך שנתו קרוי כבש. ואיל משעברו י״ג חדשים שנכנס חדש שלם בתוך שנה שניה קרוי איל עד עולם. פלגס בתוך חדש ראשון של שנה שניה.
א בדומה לדיון במעמד שלב תחילת הציהוב בתורים ובבני יונה, מביאים ענין דומה שדנו בו חכמים האם מדובר בספק או בבריה לעצמה. בעי [שאל] רבי זירא: האומר ״הרי עלי עולת בהמה מן האיל (כבש בוגר, משעברו עליו שלושה עשר חדשים) או מן הכבש (בתוך שנתו הראשונה)״, שנדר להביא איזה מהם שירצה, והביא פלגס, שהוא כבש בן יותר משנה, אלא שעדיין לא מלאו לו שלושה עשר חודש, מהו דינו? האם יצא ידי חובת נדרו?
§ Apropos the discussion of the beginning of the yellowing of the neck plumage, the Gemara cites another matter where there is uncertainty as to whether an animal of a particular age is of uncertain status or an entity in and of itself. Rabbi Zeira raises a dilemma: With regard to one who says: It is incumbent upon me to bring an animal burnt offering of a ram, which is a sheep that is at least thirteen months old, or of a lamb, which is up to one year old, and he brought a palges, which is between one year and thirteen months old, what is the halakha?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן לָא תִּבְּעֵי לָךְ דְּאָמַר בְּרִיָּה הָוֵי דִּתְנַן ההִקְרִיבוֹ מֵבִיא עָלָיו נִסְכֵּי אַיִל וְאֵין עוֹלֶה לוֹ מִזִּבְחוֹ.

The Gemara elaborates: According to the opinion of Rabbi Yoḥanan, do not raise a dilemma, as he says that a palges is an entity in and of itself, as we learned in a mishna (Para 1:3): If one was obligated to bring a ram or lamb as an offering, and he sacrificed a palges, he brings with it the meal offering and the libations of a ram offering, namely, a meal offering of two-tenths of an ephah of fine flour mingled with four log of oil, and a libation of four log of wine, but it does not fulfill his obligation to bring his offering.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דתנן הקריבו מביא עליו כו׳ – כלומר אמר הרי עלי עולת בהמה מן האיל או מן הכבש והביא פלגס והקריבו אותו פלגס מביא עליו נסכי איל ואין עולה לו מזבחו. וא״ת כיון דאין עולה לו מזבחו למה מביא נסכים. דאמר ר׳ יוחנן או לאיל תעשה מנחה סלת שני עשרונים בלול בשמן שלישית ההין לרבות את הפלגס שמביא עליו נסכי איל. הרי עלי לחמי תודה מן החמץ כו׳:
הקריבו – משנה היא במסכת פרה (פ״א מ״ג) ובפלגס קא מיירי.
ואין עולה לו מזבחו – אם היה מחוייב איל לבדו או כבש לבדו וטעמא לא מפרש תנא אי משום ספיקא אי משום בריה.
גמ׳ דתנן הקריבו. עיין תוספות ר״ה דף י ע״א ד״ה בן כ״ד חודש:
ומפרטים: אליבא [על פי שיטתו] של רבי יוחנן לא תבעי [לא תישאל] לך, שבוודאי אינו יוצא ידי חובתו, דאמר [מפני שהוא אומר]: פלגס בריה בפני עצמה הוי [הוא] נחשב, ואינו לא כבש ולא איל. דתנן כן שנינו במשנה]: היה מחוייב איל או כבש והביא פלגס והקריבומביא עליו מנחה ונסכי קרבן איל, שני עשרונים סולת בלולים בשלישית ההין (ארבעה לוגים) שמן, ושלישית ההין יין, ואולם אין עולה לו מזבחו, אינו יוצא ידי חובתו.
The Gemara elaborates: According to the opinion of Rabbi Yoḥanan, do not raise a dilemma, as he says that a palges is an entity in and of itself, as we learned in a mishna (Para 1:3): If one was obligated to bring a ram or lamb as an offering, and he sacrificed a palges, he brings with it the meal offering and the libations of a ram offering, namely, a meal offering of two-tenths of an ephah of fine flour mingled with four log of oil, and a libation of four log of wine, but it does not fulfill his obligation to bring his offering.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וא״רוְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן {במדבר ט״ו:ו׳,י״א} אוֹ לָאַיִל ולְרַבּוֹת אֶת הַפַּלְגָּס.

And Rabbi Yoḥanan says that the requirement to bring the meal offering and libations of a ram offering is derived from the verse in the portion of the libations: “Or for a ram, you shall prepare for a meal offering two-tenths of an ephah of fine flour mixed with one-third of a hin of oil” (Numbers 15:6); that serves to include the palges, whose meal offering and libations are like that of a ram. Based on that derivation, there is no uncertainty with regard to the status of the palges.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וא״ר יוחנן – מנא לן דמביא עליו נסכי איל של שני עשרונים ושלישית ההין יין דכתיב בפרשת נסכים בשלח לך אנשים או לאיל האחד וגו׳ או לרבות את הפלגס בנסכים הללו ומדאיצטריך קרא לרבויי ש״מ קסבר רבי יוחנן דת״ק דאמר אין עולה לו מזבחו משום דבריה הוא ולענין נסכים רחמנא רבייה דאי ספיקא הוא לא מרבייה קרא דכיון דשמא איל הוא פשיטא דבעי אתויי נסכי איל ואתנויי דאי איל הוא ליהוי דידיה ואי כבש הוא יהא היתר נדבה שהרי מתנדבין נסכים בלא קרבן כדאמרינן במנחות בפרק בתרא (דף קז.) ואע״ג דתני אין מתנדבין לוג אחד ולא ב׳ וה׳ אלא שלשה כדי שיהו קרויין נסכי כבש או ארבעה שיהו קרויין נסכי איל או ששה הראוין לפר הכא כי האי גוונא בהדי אחריני קרבי.
ואמר ר׳ יוחנן: טעם הדבר שמביא נסכי איל — מפני שנאמר בפרשת הנסכים ״או לאיל תעשה מנחה״ וכו׳ (במדבר טו, יא), והמלה ״או״ באה לרבות את הפלגס, שיביא גם לו נסכי איל. וכיון שלדעתו הוצרך הכתוב לרבותו, נמצא שהוא סבור שהוא בריה בפני עצמה, ואין זה מחמת הספק.
And Rabbi Yoḥanan says that the requirement to bring the meal offering and libations of a ram offering is derived from the verse in the portion of the libations: “Or for a ram, you shall prepare for a meal offering two-tenths of an ephah of fine flour mixed with one-third of a hin of oil” (Numbers 15:6); that serves to include the palges, whose meal offering and libations are like that of a ram. Based on that derivation, there is no uncertainty with regard to the status of the palges.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) כִּי תִּבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּבַר פְּדָא

When you raise a dilemma, it is according to the opinion of bar Padda, who holds that it is a case of uncertainty,
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי תבעי לך אליבא דבר פדא – בפ׳ שתי מדות (מנחות דף צא:) איתותב בר פדא מהאי קרא דאו לאיל דמדרבה פלגס דלא אתא קרא לרבויי ספיקא.
כי תבעי [כאשר תישאל] לך השאלה — הרי זה אליבא [על פי שיטתו] של בר פדא, הסבור שיש בו ספק,
When you raise a dilemma, it is according to the opinion of bar Padda, who holds that it is a case of uncertainty,
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין כג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין כג. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום חולין כג., רש"י חולין כג., תוספות חולין כג., רמב"ן חולין כג. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין כג. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין כג. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין כג., מהרש"א חידושי הלכות חולין כג., גליון הש"ס לרע"א חולין כג., פירוש הרב שטיינזלץ חולין כג.

Chulin 23a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 23a, Attributed to R. Gershom Chulin 23a, Rashi Chulin 23a, Tosafot Chulin 23a, Ramban Chulin 23a, Rashba Chulin 23a, Meiri Chulin 23a, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 23a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 23a, Gilyon HaShas Chulin 23a, Steinsaltz Commentary Chulin 23a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144