×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אָמַר רַב אָשֵׁי מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר מֵעִיקָּרָא דְּדִינָא פִּירְכָא מָה לְבַעַל מוּם שֶׁכֵּן מוּמוֹ נִיכָּר.
Rav Ashi said: One cannot derive the halakha of an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality by an a fortiori inference from a blemished animal, because one can say that the refutation of the a fortiori inference is found in the basic case itself, i.e., there is a problem with this comparison: What is notable about a blemished animal? It is notable in that its blemish is conspicuous, and it should perhaps be disqualified for this reason.
תוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אמר רב אשי משום דאיכא למימר מעיקרא דדינא פירכא כו׳ – ובת״כ קא אמר לה ר״ע להאי פירכא מה לבעל מום שכן מומו נגלה והיינו דקאמר הכא שכן מומו ניכר תימה אמאי לא קאמר אתנן ומחיר יוכיח דאין מומו ניכר ואסורין למזבח.
בעין משפט א מיי׳ פ״ז מהל׳ עבודת כוכבים. שם לא נזכר רק דצריך לשרש אחריה ולא נזכר כלל ברמב״ם דין דלכנות שם:
שכן אמר רב אשי: אין ללמוד דינם של הרובע והנרבע בקל וחומר מבעל מום, משום דאיכא למימר [שיש לומר] על קל וחומר זה כי מעיקרא דדינא פירכא [מתחילת, מיסוד הדין, הקל וחומר, יש עליו פירכה], שכן אפשר לומר: מה לבעל מוםשכן מומו ניכר, ומשום כך הריהו פסול להקרבה,
Rav Ashi said: One cannot derive the halakha of an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality by an a fortiori inference from a blemished animal, because one can say that the refutation of the a fortiori inference is found in the basic case itself, i.e., there is a problem with this comparison: What is notable about a blemished animal? It is notable in that its blemish is conspicuous, and it should perhaps be disqualified for this reason.
תוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תֹּאמַר בְּרוֹבֵעַ וְנִרְבָּע שֶׁאֵין מוּמוֹ נִיכָּר הוֹאִיל וְאֵין מוּמוֹ נִיכָּר יְהֵא כָּשֵׁר לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא א׳:ב׳} מִן הַבְּהֵמָה לְהוֹצִיא רוֹבֵעַ וְנִרְבָּע.

Shall you say the same with regard to an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality, whose blemish is not conspicuous? Since its blemish is not conspicuous, one can claim that it should be fit for the altar, despite the fact that a transgression was performed with it. Therefore the verse states: “From the cattle,” to exclude an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality from eligibility to be brought as an offering.
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תאמר ברובע ונרבעשאין מומו ניכר, והיה מקום לומר שהואיל ואין מומו ניכריהא כשר לגבי [אצל] מזבח, אף שנעשתה בו עבירה — לכך תלמוד לומר (מלמדנו הכתוב) ״מן הבהמה״ (ויקרא א, ב)להוציא רובע ונרבע מכלל הכשרים להקרבה.
Shall you say the same with regard to an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality, whose blemish is not conspicuous? Since its blemish is not conspicuous, one can claim that it should be fit for the altar, despite the fact that a transgression was performed with it. Therefore the verse states: “From the cattle,” to exclude an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality from eligibility to be brought as an offering.
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מִן הַבָּקָר לְהוֹצִיא אֶת הַנֶּעֱבָד וַהֲלֹא דִין הוּא וּמָה אֶתְנַן וּמְחִיר שֶׁצִּיפּוּיָין מוּתָּרִין הֵן אֲסוּרִין נֶעֱבָד שֶׁצִּיפּוּיוֹ אָסוּר אֵינוֹ דִּין שֶׁהוּא אָסוּר.

§ The Gemara returns to discuss the baraita that interprets the verse: “You shall bring your offering from the cattle, even from the herd or from the flock” (Leviticus 1:2). The phrase “from the herd” serves to exclude an animal that is worshipped. The Gemara asks: Why is this verse necessary? Could this not be derived through an a fortiori inference: And if an animal given as payment to a prostitute for services rendered or given as payment for the price of a dog, which is more lenient in that their coating, i.e., the decorative part added to the animal, is permitted to be used on the altar, e.g., for fashioning golden plates for the altar, and yet they themselves are prohibited, then with regard to an animal that is worshipped, which is more stringent in that even its coating is prohibited, is it not logical that it itself should be prohibited to the Temple?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ומה אתנן ומחיר שציפויו מותרין – אם ציפה עליהן תקרה של כסף ושל זהב מותר ציפויין והן עצמן אסורין:
נעבד שציפויו אסור – לא תחמוד כסף וזהב עליהן וגו׳:
אינו דין שהוא אסור למזבח או חילוף – כלומר אני אומר חילוף הדבר להתיר ומה אתנן ומחיר שהן אסורין בפירוש מן התורה ציפויין מותר נעבד שהוא מותר למזבח שלא מצינו שאסור בפירוש מן התורה אינו דין שציפויו מותר:
אמר לו בעל הדין ראשון אם כן לדבריך שאתה רוצה להתיר ציפוי דנעבד ביטלת לא תחמוד כסף וזהב עליהן וגו׳:
ציפוייהן – אם סיככה עליו שום דבר לאחר שנתנו לה מותר הציפוי לבא לבית לעשות ריקועין למזבח דהתורה לא אסרה אלא גם שניהן ולא ציפוייהן.
נעבד שציפוייהן אסור – דכתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם וגו׳.
נעבד שעשאוהו עבודת כוכבים אינו דין שיהא הוא אסור לגבוה – נהי דלהדיוט לא מיתסר דאין בעלי חיים אסורין כדאמרן טעמא לקמן אבל לגבוה מיהא אסור הואיל וציפויין אסור אפי׳ בהנאה להדיוט וקרא למה לי.
ומה אתנן ומחיר שצפויין מותרין – וה״ה דהוה מצי למעבד ק״ו כדאיתא פרק כל הצלמים (ע״ז מו:) ומה אתנן ומחיר שמותרים בתלוש להדיוט אסורים בבעלי חיים לגבוה נעבד שאסור בתלוש להדיוט אינו דין שאסור בבעלי חיים לגבוה והשתא לא שייך למימר או חילוף כדאמר הכא ובפרק כל הצלמים (עבודה זרה מו:) לא עבד כי האי ק״ו לאסור אבני הר למזבח דאמר התם ומה אתנן דמותר בתלוש להדיוט אסור במחובר לגבוה נעבד כו׳ או חילוף ומה אתנן ומחיר שהם אסורין וציפוייהם מותרים והוה מצי למעבד האי ק״ו התם להתיר ציפוי הר אפי׳ למזבח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א עוד נדרש בברייתא זו הכתוב ״מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם״: ״מן הבקר״ — בא להוציא (למעט) את הנעבד מכלל הכשרים להקרבה. ויש לדון בדבר: למה לי דרשת כתוב זה, והלא דין (קל וחומר) הוא המלמדנו כן, ובאופן זה: ומה אתנן זונה ומחיר כלב, הקלים בדינם שהרי ציפויין (תוספת ציפוי לקישוט שעליהם) מותרין למקדש, כגון לעשות מהם ריקועים למזבח, מכל מקום הן עצמם אסורין להקדש. ומעתה, נעבד, החמור בדינו, שהרי ציפויו אסוראינו דין שהוא עצמו יהיה אסור להקדש. ואין צורך איפוא בלימוד מן הכתוב להשמיענו הלכה זו.
§ The Gemara returns to discuss the baraita that interprets the verse: “You shall bring your offering from the cattle, even from the herd or from the flock” (Leviticus 1:2). The phrase “from the herd” serves to exclude an animal that is worshipped. The Gemara asks: Why is this verse necessary? Could this not be derived through an a fortiori inference: And if an animal given as payment to a prostitute for services rendered or given as payment for the price of a dog, which is more lenient in that their coating, i.e., the decorative part added to the animal, is permitted to be used on the altar, e.g., for fashioning golden plates for the altar, and yet they themselves are prohibited, then with regard to an animal that is worshipped, which is more stringent in that even its coating is prohibited, is it not logical that it itself should be prohibited to the Temple?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אוֹ חִילּוּף וּמָה אֶתְנַן וּמְחִיר שֶׁהֵן אֲסוּרִין צִיפּוּיֵיהֶן מוּתָּרִין נֶעֱבָד שֶׁמּוּתָּר יְהֵא צִיפּוּיוֹ מוּתָּר.

The Gemara responds: Or perhaps one can reverse this reasoning: And if animals used as payment to a prostitute or as the price of a dog, whose halakhot are stringent, as they themselves are prohibited to be sacrificed on the altar, and yet their coating is permitted, with regard to an animal that is worshipped, whose halakha is more lenient, as it is permitted to be sacrificed upon the altar, since the Torah does not explicitly state that it may not be sacrificed, certainly its coating should be permitted for use in the Temple.
רש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
או חילוף – אי לא כתיב קרא איכא לחלופי דינא.
נעבד שהוא מותר – דלא אשכחן דאסור.
או חילוף כו׳ – וא״ת אמאי לא קאמר כל היכא דאיכא למיעבד לקולא ולחומרא עבדינן לחומרא והכי אמר פרק כל הצלמים (ע״ז מו:) וי״ל דגבי בעלי חיים אית לן למיעבד טפי לקולא דאין לנו לאסור בעלי חיים כיון דמצי למעבד ק״ו לקולא.
נעבד שהוא מותר אינו דין שיהא ציפויו מותר – ובפ׳ השוחט (חולין מ.) אמר התם דתקרובת דנעבד דבעלי חיים אסור דאמר הא דאמר להר הא דאמר לגדא דהר דתקרובתו אסור אלמא דמחמירין טפי בתקרובת דבעלי חיים מצפוי וגבי הר אמר איפכא דציפוי דהר קאמר התם פר׳ כל הצלמי׳ (ע״ז מה.) דאסור ותקרובתו מותר כדאמר פרק השוחט (חולין מ.) הא דאמר להר פי׳ אם שחט לשם הר תקרובתו מותר וי״ל דהא דאמר התם דציפוי דהר דאסור היינו הציפוי שהיה עליו בשעת השתחוואה וכי ה״ג ציפוי דבעלי חיים נמי אסור והא דקאמר הכא מותר היינו בציפוי הבאה לאחר השתחוואה אי נמי לפי המסקנא דאמר הכא דציפוי דנעבד אסור ניחא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

או שמא נלמד חילוף (באופן הפוך): ומה אתנן ומחיר החמורים, שהרי הן אסורין להקרבה — בכל זאת ציפוייהן מותרין. נעבד הקל בדינו, שהרי הוא מותר להקרבה (שלא נאמר בתורה שהוא אסור) — יהא ציפויו מותר להקדש.
The Gemara responds: Or perhaps one can reverse this reasoning: And if animals used as payment to a prostitute or as the price of a dog, whose halakhot are stringent, as they themselves are prohibited to be sacrificed on the altar, and yet their coating is permitted, with regard to an animal that is worshipped, whose halakha is more lenient, as it is permitted to be sacrificed upon the altar, since the Torah does not explicitly state that it may not be sacrificed, certainly its coating should be permitted for use in the Temple.
רש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״כאִם כֵּן בִּיטַּלְתָּ {דברים ז׳:כ״ה} לֹא תַחְמוֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ.

The Gemara rejects this a fortiori inference with the claim that if so, you have nullified the requirement of the verse: “The graven images of their gods shall you burn with fire; you shall not covet the silver or the gold that is on them, nor take it to you” (Deuteronomy 7:25). This verse is clearly referring to the coatings of items worshipped, in addition to the idols themselves.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר לך אני אקיימנה בדבר שאין בו רוח חיים – כלומר נעבד שאין בו רוח חיים ציפויין אסור אבל נעבד דבר שיש בו רוח חיים כגון בהמה הואיל והיא מותר כדאמרן יהא ציפוי מותר להכי איצטריך מן הבקר להוציא את הנעבד. האי לישנא אחרינא אימא אשכחן כו׳ לא אמר לן רבי:
הכי קאמר א״כ ביטלת לא תחמוד כו׳ – הלכך ליכא למימר או חילוף הואיל ומדינא אתיא דאסור נעבד לגבוה לא צריך קרא דקאמר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואולם אין לומר קל וחומר זה משום שאם כן ביטלת את האמור בתורה: ״פסילי אלהיהם תשרפון באש לא תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך״ (דברים ז, כה), שבכלל זה לא רק הפסילים עצמם, אלא אף קישוטיהם (״כסף וזהב עליהם״).
The Gemara rejects this a fortiori inference with the claim that if so, you have nullified the requirement of the verse: “The graven images of their gods shall you burn with fire; you shall not covet the silver or the gold that is on them, nor take it to you” (Deuteronomy 7:25). This verse is clearly referring to the coatings of items worshipped, in addition to the idols themselves.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲנִי אֲקַיְּימֶנּוּ לֹא תַּחֲמוֹד כֶּסֶף וְזָהָב בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים אֲבָל בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים הוֹאִיל וְהֵן מוּתָּר יָכוֹל יְהֵא צִיפּוּי מוּתָּר ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר מִן הַבָּקָר לְהוֹצִיא אֶת הַנֶּעֱבָד.

The Gemara refutes this claim: I shall establish the clause: “You shall not covet the silver or the gold that is on them,” as referring to a coating of an entity that is not alive. But with regard to the coating of an entity that is alive, since such entities themselves are permitted to be sacrificed on the altar, one might have thought that even its coating should be permitted. Therefore, the verse states: “From the herd,” to exclude an animal that is worshipped. Once it has been derived that a worshipped living creature is prohibited to be sacrificed on the altar, it follows that its coating is also prohibited.
רש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אני אקיימנו כו׳ – הלכך איכא למימר או חילוף והואיל והוא מותר אפילו לגבוה ציפויין מותר.
ת״ל מן הבקר ולא כל הבקר להוציא את הנעבד – דאסור לגבוה וכיון דאסור לגבוה ציפויין אסור אף להדיוט דקרינא ביה לא תחמוד וגו׳.
תלמוד לומר מן הבקר להוציא הנעבד – פירש רש״י דאסור לגבוה וכיון דאסור לגבוה ציפויו אסור אף להדיוט דקרינא ביה כסף וזהב עליהם לשון רש״י והדין עמו דפי׳ כן דאין לומר דלפי האי מיעוטא נמי דציפוי מותר להדיוט ולא תחמוד כסף וזהב עליהם מוקמינן ליה בשאין בו רוח חיים אבל בבעלי חיים מותר לגבוה דמדקפריך בסמוך טעמא דמעטיה קרא משמע דפשיטא ליה דאחר דמעטיה קרא כל ציפוי דנעבד אסור בבעלי חיים וכן משמע הסוגיא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: אני אקיימנו את האמור ״לא תחמד כסף וזהב עליהם״ — שאיסור זה הוא דווקא בציפוי של דבר שאין בו רוח חיים, אבל בציפוי של דבר שיש בו רוח חיים, הואיל והן עצמם מותר להקרבה — יכול יהא אף הציפוי שעליו מותר להקדש. לכך תלמוד לומר (מלמדנו הכתוב) ״מן הבקר״להוציא את הנעבד ואת הציפוי שעליו. ומעתה, כיון שדבר שיש בו רוח חיים הריהו אסור, וגם ציפויו אסור.
The Gemara refutes this claim: I shall establish the clause: “You shall not covet the silver or the gold that is on them,” as referring to a coating of an entity that is not alive. But with regard to the coating of an entity that is alive, since such entities themselves are permitted to be sacrificed on the altar, one might have thought that even its coating should be permitted. Therefore, the verse states: “From the herd,” to exclude an animal that is worshipped. Once it has been derived that a worshipped living creature is prohibited to be sacrificed on the altar, it follows that its coating is also prohibited.
רש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַתְקֵיף לַהּ רַב חֲנַנְיָא טַעְמָא דמעטי׳דְּמַעֲטֵיהּ קְרָא הָא לָא מעטי׳מַעֲטֵיהּ קְרָא צִיפּוּי מוּתָּר וְהָכְתִיב {דברים י״ב:ג׳} וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם כֹּל הֶעָשׂוּי לִשְׁמָם.

Rav Ḥananya objects to this: According to this explanation, the only reason that the coating of an animal that was worshipped is prohibited is that the verse excluded it, from which it may be inferred that if the verse had not excluded it, then the coating would be permitted. But isn’t it written that idolatry must be entirely eradicated: “And you shall break down their altars, and dash in pieces their pillars, and burn their Asherim with fire; and you shall hew down the graven images of their gods; and you shall destroy their name out of that place” (Deuteronomy 12:3). This teaches that not only must the idols themselves be destroyed, but also everything made in their name, including their coating, must be destroyed.
מיוחס לר׳ גרשוםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא כתיב ואבדתם את שמם כל העשוי לשמם:
האי ואבדתם את שמם לא אתא אלא לחייב:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתקיף לה [מקשה על כך] רב חנניא: טעמא [הטעם] שציפוי הנעבד הריהו אסור, הוא רק משום דמעטיה קרא [שמיעטתו התורה] את הנעבד מן הכתוב ״מן הבקר״. ומכאן נסיק: הא [הרי] שאם לא מעטיה קרא [מיעטתו התורה] — היה הציפוי מותר? והכתיב [והרי נאמר] בעבודה זרה שיש לאבדה מכל וכל, ככתוב: ״ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם״ (דברים יב, ג) — ולמדנו מכאן שיש לאבד לא רק את העבודה זרה עצמה אלא אף את כל העשוי לשמם (״ואבדתם את שמם״), ואף ציפוייהם בכלל זה!
Rav Ḥananya objects to this: According to this explanation, the only reason that the coating of an animal that was worshipped is prohibited is that the verse excluded it, from which it may be inferred that if the verse had not excluded it, then the coating would be permitted. But isn’t it written that idolatry must be entirely eradicated: “And you shall break down their altars, and dash in pieces their pillars, and burn their Asherim with fire; and you shall hew down the graven images of their gods; and you shall destroy their name out of that place” (Deuteronomy 12:3). This teaches that not only must the idols themselves be destroyed, but also everything made in their name, including their coating, must be destroyed.
מיוחס לר׳ גרשוםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אהָהוּא לְכַנּוֹת לָהֶם שֵׁם הוּא דַּאֲתָא לְבֵית גַּלְיָא קרינן אוֹתוֹ בֵּית כַּרְיָא פְּנֵי המולך פְּנֵי כֶלֶב עֵין כֹּל עֵין קוֹץ.

The Gemara answers: That phrase: “And you shall destroy their name,” does not teach this halakha. Rather, it comes to teach that one should give a derogatory nickname to idol worship, and not call them by their original names. For example, if idolaters refer to a place of worship as: House of Elevation [beit galya], one calls it: House of Annihilation [beit karya]. If the place is called: Face of the Molekh [penei haMolekh], one calls it: Face of a Dog [penei kelev], and if it is called: All-seeing Eye [ein kol], one calls it: Eye of a Thorn [ein kotz].
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לכנות להם שם לגנאי כגון ע״ז שקרויה] בית גליא – כלומר גלויה ומפורסמת לכל:
קורין אותה בית כליא – כלומר לכלות עיניהם:
ערך בית גליא
בית גליאא(מגילה ו.) ושיקוציו מבין שיניו זה בית גליא שלהן: (עבודה זרה מו. תמורה כח:) בית גליא קורין אותו בית כריא. פי׳ בית גליא שם גבהות כמו גל מכנין לה בית כריא שתפול לשחת כמו כרו שוחה ואמרי לה גליא לשון שמחה ומכנה לה כליא שתכלה מן העולם ואמרו לה בית גליא גלויה ומפורסמת בית כליא שתכלה ולא תראה. פ״א בית גדיא קורין אותה בית כריא פי׳ גדיא גדי כריא חזיר בל׳ יון קורין לחזיר כירי (א״ב: פי׳ אגליא בל׳ יוני חסד חנינה שפע וזיו ובדו הנכרים שהיא היתה בתולה ומנוה בין האלוהות הנעבדות ופי׳ אכריא בל׳ יוני דבר שאין לו חן ואינו מועיל לכלום):
א. [טעמפל פאן איין אבגאט.]
בית גליא – לשון גובה (ל״א) בית כלייא כמו כלוא כליון. ל״א בית כריא בית הכסא לשון כרו שוחה (ירמיהו יח).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: הכתוב ההוא ״ואבדתם את שמם״ לא לכך הוא בא, אלא ללמדנו שיש לכנות להם לעבודה זרה שם של גנאי ולא לקרוא להם בשמם המקורי הוא דאתא [שבא], וכגון: למקום עבודה זרה ששמו ״בית גליא״ [בית רם]קרינן [קוראים אנו] אותו ״בית כריא״ [בית כליון], מקום הנקרא ״פני המולך״ — אנו קוראים ״פני כלב״, ואת העבודה זרה הנקראת ״עין כל״ — אנו קוראים ״עין קוץ״.
The Gemara answers: That phrase: “And you shall destroy their name,” does not teach this halakha. Rather, it comes to teach that one should give a derogatory nickname to idol worship, and not call them by their original names. For example, if idolaters refer to a place of worship as: House of Elevation [beit galya], one calls it: House of Annihilation [beit karya]. If the place is called: Face of the Molekh [penei haMolekh], one calls it: Face of a Dog [penei kelev], and if it is called: All-seeing Eye [ein kol], one calls it: Eye of a Thorn [ein kotz].
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְאֵיפוֹךְ אֲנָא מִן הַבְּהֵמָה לְהוֹצִיא אֶת הַנֶּעֱבָד מִן הַבָּקָר לְהוֹצִיא רוֹבֵעַ וְנִרְבָּע.

The baraita teaches that the phrase “from the cattle” (Leviticus 1:2) excludes an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality from eligibility to be brought as an offering, while the phrase “from the herd” excludes an animal worshipped as an object of idolatry. The Gemara asks: But perhaps I can reverse these derivations, as follows: The phrase “from the cattle” serves to exclude an animal that was worshipped, and the phrase “from the herd” serves to exclude an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality.
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים על דרשות הברייתא: למדנו מן הכתוב ״מן הבהמה״ למעט את הרובע והנרבע, ומן הכתוב ״מן הבקר״ למעט את הנעבד, ואיפוך אנא [ואהפוך אני] את דרשות הכתובים, ובאופן זה: ״מן הבהמה״להוציא את הנעבד, ״מן הבקר״להוציא רובע ונרבע!
The baraita teaches that the phrase “from the cattle” (Leviticus 1:2) excludes an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality from eligibility to be brought as an offering, while the phrase “from the herd” excludes an animal worshipped as an object of idolatry. The Gemara asks: But perhaps I can reverse these derivations, as follows: The phrase “from the cattle” serves to exclude an animal that was worshipped, and the phrase “from the herd” serves to exclude an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality.
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָתָם מֵעִנְיָינָא דִּקְרָא כְּתִיב גַּבֵּי בְּהֵמָה {ויקרא כ׳:ט״ו} וְאִישׁ כִּי יִתֵּן שְׁכׇבְתּוֹ בִּבְהֵמָה מוֹת יוּמָת גַּבֵּי בָּקָר כְּתִיב {תהלים ק״ו:כ׳} וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אוֹכֵל עֵשֶׂב.

The Gemara answers: There, with regard to the phrase “from the cattle [behema],” the derivation is based on the context of the verse, as the halakha of an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality is written with regard to a domesticated animal: “And if a man lie with a beast [behema], he shall surely be put to death, and you shall slay the beast. And if a woman approach any beast [behema] and lie down with it, you shall kill the woman, and the beast” (Leviticus 20:15–16). By contrast, the prohibition of idol worship is written with regard to an animal of the herd: “They made a calf in Horeb, and worshipped a molten image. Thus they exchanged their glory for the likeness of an ox that eats grass” (Psalms 106:19–20).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[גבי בהמה כתיב ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה הילכך מסתבר דבהמה אתי למעוטי נרבע ובקר למעוטי נעבד דכתיב וימירו את כבודם בתבנית שור דהיינו בקר] (ע״כ שייך לעיל) והדין תנא ממעט להו מהכא לנרבע ומוקצה ונעבד כו׳:
מעניינא דקרא – דאשכחן דברובע נסיב קרא בהמה ובדבר עבודת כוכבים נסיב לשון בקר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים: התם [שם] בכתוב ״מן הבהמה״ דורשים אנו מעניינא דקרא [מעניינו של הכתוב] העוסק בבהמה, שכן דין הרובע והנרבע כתיב גבי [נאמר אצל] בהמה״ואיש כי יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת הבהמה תהרוגו. ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה אותה והרגת את האשה ואת הבהמה מות יומתו דמיהם בם״ (ויקרא כ, טו—טז). ואילו איסור נעבד לעבודה זרה גבי [אצל] בקר כתיב [נאמר] — ״יעשו עגל בחורב וישתחוו למסכה. וימירו את כבודם בתבנית שור אכל עשב״ (תהלים קו, יט—כ).
The Gemara answers: There, with regard to the phrase “from the cattle [behema],” the derivation is based on the context of the verse, as the halakha of an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality is written with regard to a domesticated animal: “And if a man lie with a beast [behema], he shall surely be put to death, and you shall slay the beast. And if a woman approach any beast [behema] and lie down with it, you shall kill the woman, and the beast” (Leviticus 20:15–16). By contrast, the prohibition of idol worship is written with regard to an animal of the herd: “They made a calf in Horeb, and worshipped a molten image. Thus they exchanged their glory for the likeness of an ox that eats grass” (Psalms 106:19–20).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) {ויקרא ה׳:ו׳,ט״ו,י״ח,כ״ה} מִן הַצֹּאן לְהוֹצִיא אֶת הַמּוּקְצֶה בוּמִן הַצֹּאן לְהוֹצִיא אֶת הַנּוֹגֵחַ אר״שאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אִם נֶאֱמַר רוֹבֵעַ לָמָּה נֶאֱמַר נוֹגֵחַ וְאִם נֶאֱמַר נוֹגֵחַ לָמָּה נֶאֱמַר רוֹבֵעַ.

§ The baraita further teaches that the phrase “from the flock” (Leviticus 1:2) serves to exclude an animal set aside for idol worship, while the conjunction “or” at the beginning of the phrase “or from the flock” (Leviticus 1:2) serves to exclude an animal that gored and killed a person. Rabbi Shimon said: If it is stated that an animal that copulated with a person is disqualified as a sacrifice, why is it stated that an animal that gored is disqualified? And if it is stated that an animal that gored is disqualified, why is it stated that an animal that copulated with a person is disqualified? How do the transgressions differ?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם אמר נוגח למה הוצרך להוציא רובע – והלא שניהן במיתה וילמד זה מזה מפני שיש כו׳:
דתנו רבנן הנרבע והמוקצה כו׳ – אם הקדישן הרי הן כקדשים שקדם מום עובר להקדישן דכל הני לאו גבי מומין כתיבי וצריכי מום קבוע לפדות עליהן כדין קדשים שקדם מום עובר להקדשן:
מוקצה – שהקצוהו לצורך תקרובת עבודת כוכבים.
את הנוגח – שהמית את האדם בעד אחד דלא מיסתקיל.
אם נאמר רובע – דאסור להקרבה והלא שניהם שוין דאם היו ב׳ עדים בדבר שניהם נסקלין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב עוד נדרש בברייתא על הכתוב ״מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם״: הביטוי ״מן הצאן״ בא להוציא את המוקצה (המיועד) לעבודה זרה מכלל הכשרים להקרבה, ותוספת וא״ו ״ומן הצאן״ באה להוציא את השור הנוגח שהרג אדם. אמר ר׳ שמעון: אם נאמר מיעוט בתורה לענין הרובעלמה נאמר עוד מיעוט לענין הנוגח? ואם נאמר מיעוט לענין הנוגחלמה נאמר מיעוט נוסף לענין רובע? הלא שניהם שווים בכך שעשו מעשים שבגללם הורגים אותם!
§ The baraita further teaches that the phrase “from the flock” (Leviticus 1:2) serves to exclude an animal set aside for idol worship, while the conjunction “or” at the beginning of the phrase “or from the flock” (Leviticus 1:2) serves to exclude an animal that gored and killed a person. Rabbi Shimon said: If it is stated that an animal that copulated with a person is disqualified as a sacrifice, why is it stated that an animal that gored is disqualified? And if it is stated that an animal that gored is disqualified, why is it stated that an animal that copulated with a person is disqualified? How do the transgressions differ?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) לְפִי שֶׁיֶּשְׁנוֹ בָּרוֹבֵעַ מָה שֶׁאֵין כֵּן בַּנּוֹגֵחַ יֵשׁ בָּרוֹבֵעַ גשֶׁהָרוֹבֵעַ עוֹשֶׂה אוֹנֶס כְּרָצוֹן מַה שֶׁאֵין כֵּן בַּנּוֹגֵחַ.

Rabbi Shimon explains: It is because there is a stringency pertaining to an animal that copulated with a person that does not pertain to one that gored, and vice versa. Rabbi Shimon elaborates: There is a stringency pertaining to an animal that copulated with a person, as with regard to an animal that copulated with a person, the Torah renders an animal that is a victim of forced copulation like one that acted willfully, which is not so with regard to an animal that gored, which is exempt if others induced it to gore.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שהרובע עשו אונס כרצון – שאילו רבע בהמה לאונסה חייבת מיתה כרצון מה שאין כן בנוגח כדתנן שור האיצטדין אינו חייב מיתה שנאמר כי יגח שור ולא שיגיחוהו:
נוגח – לא עשה בו אונס כרצון לענין סקילה דתנן (ב״ק דף לט.) שור האיצטדין אינו חייב סקילה שנאמר שור כי יגח ולא שיגיחוהו אחרים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים: לפי שישנו ברובע צד חומרה מה שאין כן בנוגח, ולהיפך. ומפרטים: יש צד חומרה ברובע, שהרובע עושה בו הכתוב דין אונס כדין רצון (בין אם הבהמה עשתה דבר זה מרצונה בין אם אנסוה לכך), מה שאין כן בנוגח, ששור שנגח לאונסו פטור.
Rabbi Shimon explains: It is because there is a stringency pertaining to an animal that copulated with a person that does not pertain to one that gored, and vice versa. Rabbi Shimon elaborates: There is a stringency pertaining to an animal that copulated with a person, as with regard to an animal that copulated with a person, the Torah renders an animal that is a victim of forced copulation like one that acted willfully, which is not so with regard to an animal that gored, which is exempt if others induced it to gore.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) יֵשׁ בַּנּוֹגֵחַ שֶׁהַנּוֹגֵחַ דמְשַׁלֵּם אֶת הַכּוֹפֶר מָה שֶׁאֵין כֵּן בָּרוֹבֵעַ הוּצְרַךְ לוֹמַר רוֹבֵעַ וְהוּצְרַךְ לוֹמַר נוֹגֵחַ.

By contrast, there is a stringency pertaining to an animal that gored, as with regard to an animal that gored, its owner pays a ransom; which is not so with regard to the owner of an animal that copulated with a person. Therefore, the Torah had to state that an animal that copulated with a person is disqualified, and it also had to state that an animal that gored is disqualified.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משלם את הכופר לאחר מיתה כדכתיב סקול יסקל השור וגו׳ אם כופר יושת עליו וגו׳ וזה שייך לעיל טעמא דמעטיה קרא מן הבקר להוציא את הנעבד הא לאו הכי ציפוי מותר:
משלם עליו את הכופר – אע״פ שהשור נסקל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומן הצד האחר, יש בנוגח צד חומרה שאין ברובע ונרבע — שכן בעליו של הנוגח משלם את הכופר, מה שאין כן ברובע ובתוך כך הרג את הנרבע, שאין בעליו משלם כופר. לכך הוצרך הכתוב לומר (ללמדנו) את דין הרובע והוצרך לומר את דין הנוגח.
By contrast, there is a stringency pertaining to an animal that gored, as with regard to an animal that gored, its owner pays a ransom; which is not so with regard to the owner of an animal that copulated with a person. Therefore, the Torah had to state that an animal that copulated with a person is disqualified, and it also had to state that an animal that gored is disqualified.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְהַאי תַּנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא דְּתַנְיָא הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע (וְכוּלָּם) הֵם כְּקָדָשִׁים שֶׁקָּדַם מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּשָׁן.

§ The baraita teaches that the prohibition of sacrificing an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality on the altar is derived from the phrase “from the cattle.” The Gemara notes: And this tanna cites that halakha from here, as it is taught in a baraita: With regard to an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality that were consecrated, they are considered like sacrificial animals whose temporary blemish preceded their consecration.
רש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והאי תנא מייתי מהכא – דרובע ונרבע אסורין לגבוה.
שרוע וקלוט ל״ג.
והאי תנא מייתי לה מהכא דתניא כו׳ – תימה דהכא משמע דר״ש לית ליה האי דרשא דכי משחתם דהא מפיק ליה לעיל מקרא אחרינא מדאמר אם נאמר נוגח למה נאמר רובע משמע דדריש ליה ממן הבקר ובפרק אין מעמידין (ע״ז כג:) קאמר ר״ש לענין רביעה דפסולה דכתיב כי משחתם בהם מום בם אלמא משמע דדריש ליה ממשחתם וי״ל דהא דקאמר לר״ש לעיל אם נאמר נוגח לדבריו דת״ק קא א״ל דמפיק ליה מן הבקר וליה לא סבירא ליה דדריש ליה מכי משחתם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג למדנו בברייתא כי איסור הקרבת רובע ונרבע נלמד מדרשת הכתוב ״מן הבהמה״. ומעירים: ואילו האי תנא מייתי לה מהכא [תנא זה, שדבריו יובאו להלן, מביא, למד אותה הלכה מכאן, ממקרא אחר], דתניא כן שנויה ברייתא]: הרובע והנרבע (וכולם) שהוקדשו — הרי הם כקדשים שקדם מום עובר להקדשן, וכיון שיש בהם עתה מום, אין הם ראויים להקרבה, ואין די בכך כדי להתיר את פדיונם,
§ The baraita teaches that the prohibition of sacrificing an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality on the altar is derived from the phrase “from the cattle.” The Gemara notes: And this tanna cites that halakha from here, as it is taught in a baraita: With regard to an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality that were consecrated, they are considered like sacrificial animals whose temporary blemish preceded their consecration.
רש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וּצְרִיכִין מוּם קָבוּעַ לִפְדּוֹת עֲלֵיהֶן שֶׁנֶּאֱמַר כִּי מׇשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם.

The baraita continues: And animals with a temporary blemish cannot be sacrificed at present, nor can they be redeemed. Rather, they require a permanent blemish for one to redeem them on account of that blemish, as it is stated with regard to the disqualification of blemished animals from the altar: “Neither from the hand of a foreigner shall you offer the bread of your God of any of these, because their corruption is in them, there is a blemish in them; they shall not be accepted for you” (Leviticus 22:25).
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכמו בכל מום עובר אחר אין די במומם, אלא צריכין שיהיה בהם מום קבוע כדי לפדות עליהן. וטעם הדבר: שכן נאמר בסופה של פרשת בעלי המומים הפסולים להקרבה: ״לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם״ (ויקרא כב, כה).
The baraita continues: And animals with a temporary blemish cannot be sacrificed at present, nor can they be redeemed. Rather, they require a permanent blemish for one to redeem them on account of that blemish, as it is stated with regard to the disqualification of blemished animals from the altar: “Neither from the hand of a foreigner shall you offer the bread of your God of any of these, because their corruption is in them, there is a blemish in them; they shall not be accepted for you” (Leviticus 22:25).
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מַאי תַּלְמוּדָא חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי המִנַּיִן שֶׁהֵן אֲסוּרִין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ב:כ״ה} כִּי מׇשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם וְתָנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר השחתה אֵינוֹ אֶלָּא דְּבַר עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה1.

The Gemara asks: What is the biblical derivation here? How is this verse relevant to an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality? The Gemara answers that the baraita is incomplete and this is what it is teaching: From where is it derived that an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality are prohibited to be sacrificed? The verse states: “Because their corruption is in them, there is a blemish in them,” and the school of Rabbi Yishmael taught a principle with regard to the derivation of verses: Anywhere that the term corruption is stated, it is a reference only to a matter of sexual immorality and idol worship.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״וַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״ועבודת כוכבים״.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומנין שאסורים לגבי מזבח דכת׳ כי משחתם ואמר מר כו׳ – נרבע ומוקצה ונעבד מימעטי מהשחתה [דהיינו] ערוה וע״ז. ואתנן ומחיר כתיב בקראי דאסור למזבח:
שהן אסורין – להקרבה.
רובע ונרבע דבר ערוה. מוקצה ונעבד דבר עבודת כוכבים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאי תלמודא [מה, כיצד הוא הלימוד], כיצד מלמד הפסוק הזה לענין הרובע והנרבע? והרי אין הכתוב מדבר אלא בענין בעלי מומים! ומשיבים: חסורי מיחסרא, והכי קתני [חסר בלשון הברייתא, וכך היא שנויה במלואה]: מנין שהן, הרובע והנרבע, אסורין לקרבן? — לכך תלמוד לומר (מלמדנו הכתוב) ״כי משחתם בהם מום בם״, ותנא דבי [ושנה החכם של בית מדרשו] של ר׳ ישמעאל כלל זה בלשון הכתובים: כל מקום בתורה שנאמר בו לשון ׳השחתה׳אינו אלא דבר ערוה ועבודה זרה.
The Gemara asks: What is the biblical derivation here? How is this verse relevant to an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality? The Gemara answers that the baraita is incomplete and this is what it is teaching: From where is it derived that an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality are prohibited to be sacrificed? The verse states: “Because their corruption is in them, there is a blemish in them,” and the school of Rabbi Yishmael taught a principle with regard to the derivation of verses: Anywhere that the term corruption is stated, it is a reference only to a matter of sexual immorality and idol worship.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) דְּבַר עֶרְוָה דִּכְתִיב {בראשית ו׳:י״ב} כִּי הִשְׁחִית כׇּל בָּשָׂר וְגוֹ׳ עֲבוֹדָה זָרָה1 דִּכְתִיב {דברים ד׳:ט״ז} פֶּן תַּשְׁחִיתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כׇּל סָמֶל כָּל שֶׁהַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן דְּבַר עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה2 פּוֹסְלִין בָּהֶן.

Corruption refers to a matter of sexual immorality, as it is written with regard to the generation of the flood, which was steeped in sexual immorality: “And God saw the earth, and, behold, it was corrupt; for all flesh had corrupted its way upon the earth” (Genesis 6:12). Corruption also refers to idol worship, as it is written: “Lest you deal corruptly, and make you a graven image even the form of any figure” (Deuteronomy 4:16). Since the term corruption is also used with regard to blemished animals, the following may be derived: In any case in which a blemish disqualifies an animal from the altar, a matter of sexual immorality, such as an animal that copulated with a person or an animal that was the object of bestiality, or their use as an object of idol worship, also disqualifies them.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״וַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״ועבודת כוכבים״.
מיוחס לר׳ גרשוםתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושאין המום פוסל בו1 כגון בעופות לא משמע ליה האי דאמר מר כל שהמום כו׳:
1. נראה דצ״ל דמהאי קרא לא שמעינן לענין עופות אבל מ״מ נרבע ונעבד פסול בעופות וכדאיתא בחולין דף כג ובזבחים דף פה.
כל שהמום פוסל בו דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסלין בו – צריך עיון מאי קאמר הא דרשינן שפיר רובע ונרבע מכי משחתם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומפרט: דבר ערוהדכתיב כן נאמר] בדור המבול שהיו פרוצים בעריות: ״כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ״ (בראשית ו, יב). ועבודה זרהדכתיב כן נאמר] באזהרת עשיית עבודה זרה: ״פן תשחתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל״ (דברים ד, טז). וכן בבעלי מום נאמרה לשון ׳השחתה׳, ״כי משחתם בהם מום בם״, ונמצאנו למדים: כל שהמום פוסל בהן בבעלי החיים מלקרב על המזבח — אף דבר ערוה (הרובע או הנרבע) ועבודה זרה פוסלין בהן.
Corruption refers to a matter of sexual immorality, as it is written with regard to the generation of the flood, which was steeped in sexual immorality: “And God saw the earth, and, behold, it was corrupt; for all flesh had corrupted its way upon the earth” (Genesis 6:12). Corruption also refers to idol worship, as it is written: “Lest you deal corruptly, and make you a graven image even the form of any figure” (Deuteronomy 4:16). Since the term corruption is also used with regard to blemished animals, the following may be derived: In any case in which a blemish disqualifies an animal from the altar, a matter of sexual immorality, such as an animal that copulated with a person or an animal that was the object of bestiality, or their use as an object of idol worship, also disqualifies them.
מיוחס לר׳ גרשוםתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְתָנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן מַאי דָרֵישׁ בְּהוּ מִיבְּעֵי לֵיהּ פְּרָט ולְחוֹלֶה זָקֵן וּמְזוֹהָם.

The Gemara asks: And according to the tanna of the school of Rabbi Yishmael, who says that the disqualifications of an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality, the set-aside, and the worshipped animal, are derived from the case of blemished animals, what does he derive from the verse: “From the cattle, even from the herd or from the flock” (Leviticus 1:2), which is the source of these disqualifications according to the earlier baraita? The Gemara answers that he requires these three terms to exclude sick, old, and filthy animals, which may not be sacrificed.
עין משפט נר מצוהרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מזוהם – שמוציא זיעה ומסריח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ותנא דבי [של בית מדרשו] של ר׳ ישמעאל, שלמד את פסול הרובע והנרבע, הנעבד והמוקצה מהאמור בפרשת בעלי המומים, דברי הכתוב ״מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן״ שמהם למדנו בברייתא הקודמת את פסול הרובע והנרבע ונעבד ומוקצה, מאי דריש בהו [מה הוא דורש בהם]? ומשיבים: מיבעי ליה [נצרך לו] פסוק זה ללמדנו שלושה מיעוטים (הנלמדים מהאמור בפסוק ״מן הבהמה״, ״מן הבקר״, ״ומן הצאן״): פרט לחולה, זקן, ומזוהם (מעלה זיעה ומסריח) שאין הם קרבים.
The Gemara asks: And according to the tanna of the school of Rabbi Yishmael, who says that the disqualifications of an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality, the set-aside, and the worshipped animal, are derived from the case of blemished animals, what does he derive from the verse: “From the cattle, even from the herd or from the flock” (Leviticus 1:2), which is the source of these disqualifications according to the earlier baraita? The Gemara answers that he requires these three terms to exclude sick, old, and filthy animals, which may not be sacrificed.
עין משפט נר מצוהרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) ות״קוְתַנָּא קַמָּא דְּאַפְּקִינְהוּ לְהָנֵי קְרָאֵי לְרוֹבֵעַ וְנִרְבָּע חוֹלֶה זָקֵן וּמְזוֹהָם מְנָא לֵיהּ נָפְקָא לֵיהּ מִן הַצֹּאן מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים וּלְתַנָּא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹרְחֵיהּ דִּקְרָא לְאִישְׁתַּעוֹיֵי הָכִי.:

The Gemara asks: And the first tanna, who derives from these verses the halakha of an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality, from where does he derive the ruling that sick, the old, and filthy are disqualified from being sacrificed on the altar? The Gemara answers: He derives it from the verse: “And if his offering be of the flock, whether of the sheep or of the goats” (see Leviticus 1:10). The Gemara comments: And according to the tanna of the school of Rabbi Yishmael, that these halakhot are not derived from that verse, it is because it is the manner of the verse to say this, i.e., to state the general category of flock before specifying sheep and goats.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מן הכבשים מן העזים – וי״ו דומן העזים הרי אלו ג׳ מיעוטי:
אורחיה דקרא לאישתעויי הכי – ולאו לדרש׳ אתאן. [המוקצה לצורך ע״ז הוא אסור למזבח וציפוי שעליו מותר בהנאה דעדיין לא נעבד. וזה וזה בין מוקצה ובין נעבד מותר באכילה]:
מן הכבשים וגו׳ – קרא אחרינא אם מן הצאן קרבנו מן הכבשים או מן העזים לעולה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וחוזרים ושואלים לצד האחר: ותנא קמא [והתנא בברייתא הראשונה, הקודמת], דאפקינהו להני קראי [שהוציא, שדרש אותם פסוקים] לרובע ונרבע, אם כן החולה, הזקן, והמזוהם מנא ליה [מנין לו] שהם פסולים להקרבה? ומשיבים: נפקא ליה [יוצא, נלמד לו] דבר זה מהפסוק ״ואם מן הצאן קרבנו מן הכבשים ומן העזים״ (ראה דברים א, י). ומעירים: ואילו לתנא דבי [של בית מדרשו] של ר׳ ישמעאל הדורש זאת מהפסוק ״מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן״, מה דורש הוא מהכתוב ״מן הצאן קרבנו מן הכשבים״ וגו׳ — הוא סבור שאין לדרוש כן מהכתוב הזה, כי אורחיה דקרא לאישתעויי הכי [דרך הכתוב לדבר כך].
The Gemara asks: And the first tanna, who derives from these verses the halakha of an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality, from where does he derive the ruling that sick, the old, and filthy are disqualified from being sacrificed on the altar? The Gemara answers: He derives it from the verse: “And if his offering be of the flock, whether of the sheep or of the goats” (see Leviticus 1:10). The Gemara comments: And according to the tanna of the school of Rabbi Yishmael, that these halakhot are not derived from that verse, it is because it is the manner of the verse to say this, i.e., to state the general category of flock before specifying sheep and goats.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אֵיזֶהוּ מוּקְצֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה1 וְכוּ׳.: אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ אֵין אָסוּר אֶלָּא מוּקְצֶה לְשֶׁבַע שְׁנַיִם.

§ The mishna teaches: Which is the animal that is set-aside? It is an animal that is set aside for idol worship. Reish Lakish says: Only an animal that has been set aside for seven years is prohibited to be sacrificed on the altar, i.e., one that is set aside to be used for idol worship at the end of seven years.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין מוקצה אסור למזבח אלא אותו שעבר שבע שנים שהקצוהו לעבודת כוכבים:
לשבעה שנים – שהוקצה עד לז׳ שנים ובסוף ז׳ שנים יקריבוהו לעבודת כוכבים דהכי הוי מוקצה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד שנינו במשנה: איזהו הנקרא מוקצה? — זה המוקצה לעבודה זרה. ובענין זה אמר ריש לקיש: אין אסור להקרבה משום ״מוקצה״ אלא זה המוקצה לשבע
§ The mishna teaches: Which is the animal that is set-aside? It is an animal that is set aside for idol worship. Reish Lakish says: Only an animal that has been set aside for seven years is prohibited to be sacrificed on the altar, i.e., one that is set aside to be used for idol worship at the end of seven years.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) שֶׁנֶּאֱמַר {שופטים ו׳:כ״ה} וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר [לוֹ ה׳] קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וּפַר הַשֵּׁנִי שֶׁבַע שָׁנִים.

As it is stated with regard to Gideon: “And it came to pass the same night, that the Lord said to him: Take your father’s bullock, and the second bullock of seven years, and throw down the altar of Baal that your father has, and cut down the Asherah that is by it; and build an altar to the Lord your God…and take the second bullock, and sacrifice a burnt offering with the wood of the Asherah that you shall cut down” (Judges 6:25–26). This indicates that it was common practice to prepare a bullock for seven years as an object of idol worship.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנאמר ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה׳ קח את פר השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים – האי השני היינו מפוטם ז׳ שנים לעבודת כוכבים כגון והבקר והמשנים:
ופר בן שבע שנים – שפיטמוהו שבע שנים אלמא הכי אורחייהו למעבד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנים. שהקצוהו על מנת שבסוף תקופת שבע השנים ישמש כעבודה זרה. ומקורו של דבר: שכן נאמר בגדעון ״ויהי בלילה ההוא ויאמר קח את פר השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים והרסת את מזבח הבעל אשר לאביך ואת האשרה אשר עליו תכרת. ובנית מזבח לה׳ אלהיך... ולקחת את הפר השני והעלית עולה בעצי האשרה אשר תכרות״ (שופטים ו, כה—כו), הרי שכך היה מנהג עבודה זרה להעמיד פר לשבע שנים.
As it is stated with regard to Gideon: “And it came to pass the same night, that the Lord said to him: Take your father’s bullock, and the second bullock of seven years, and throw down the altar of Baal that your father has, and cut down the Asherah that is by it; and build an altar to the Lord your God…and take the second bullock, and sacrifice a burnt offering with the wood of the Asherah that you shall cut down” (Judges 6:25–26). This indicates that it was common practice to prepare a bullock for seven years as an object of idol worship.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וְהָתָם מוּקְצֶה בִּלְחוּד הֲוָה נֶעֱבָד נָמֵי הֲוָה א״ראָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב מוּקְצֶה לַעֲבוֹד וְלֹא עֲבָדוּהוּ רָבָא אָמַר לְעוֹלָם עֲבָדוּהוּ וְחִידּוּשׁ הוּא כדר׳כִּדְרַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא שְׁמֹנָה דְּבָרִים הִתִּירוּ בְּאוֹתוֹ לַיְלָה חוּץ וְלַיְלָה וְזָרוּת

The Gemara asks: And there, was that bullock prohibited merely as set-aside? It was also actually worshipped. Rav Aḥa bar Ya’akov says: This bullock was set aside to be worshipped, but in practice, they did not worship it. Rava says: Actually, they did worship it, and therefore it should have been prohibited as idolatry. But this case is a novelty, in accordance with a statement of Rabbi Abba bar Kahana. As Rabbi Abba bar Kahana says: Eight prohibited matters were permitted to Gideon on that night when he destroyed his father’s idolatry (see Judges, chapter 6): The prohibition against slaughtering sacrificial animals outside the Tabernacle; and the prohibition against sacrificing offerings at night; and the prohibition of non-priests performing the service, as Gideon was not a priest;
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והדין מוקצה לחודיה הוא והא נעבד נמי הוא דקרוי הוא בעל דכת׳ והרסת את מזבח הבעל העשוי לצורך אותו פר שהוא בעל:
וחידוש הוא כל אותו מעשה דגדעון לפי שחוץ (לארץ) היה [ולילה הוי] (היה ולא לה) דלא הוי זמן הקרבה וזרות דלא הוי כהן וכלי שרת1 הקדיש מכלי אשירה היו:
1. אולי צ״ל שלא הוקדשו לכלי שרת וכלי אשירה מכלי אשירה היו.
נעבד נמי הוה – לא ידענא מהיכן נפקא.
ל״א: אין איסור מוקצה אלא ז׳ שנים – ומז׳ שנים ואילך לא הוי מוקצה דתו לא מקרבי ליה דכתיב ופר שני שבע שנים אלמא דמשום דחלפין עליה ז׳ שנים אישתרי.
לעולם עבדוהו – אלא מההוא לא גמרי מידי דחידוש הוא.
חוץ – שחוטי חוץ.
ובלילה הקריב – דהכי כתיב ויעש לילה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: וכי התם [שם] אותו הפר מוקצה בלחוד הוה [בלבד היה]? והרי נעבד נמי הוה [גם כן היה], שהרי עבדוהו בפועל! אמר רב אחא בר יעקב: פר זה מוקצה היה לעבוד בו עבודה זרה, ואולם בפועל לא עבדוהו. רבא אמר: לעולם עבדוהו, והיה איפוא מקום לאוסרו משום עבודה זרה, ואולם חידוש הוא, כדברי ר׳ אבא בר כהנא: שכן אמר ר׳ אבא בר כהנא, שמנה דברים אסורים, התירו לגדעון לעשות באותו לילה (ראה שופטים פרק ו׳): איסור שחיטת קדשים בחוץ (מחוץ למשכן), והאיסור להקריב קרבנות בלילה, שהרי הקריב בלילה, ואיסור עבודה בזרות (במי שאינם כהנים), שהרי גדעון לא היה כהן,
The Gemara asks: And there, was that bullock prohibited merely as set-aside? It was also actually worshipped. Rav Aḥa bar Ya’akov says: This bullock was set aside to be worshipped, but in practice, they did not worship it. Rava says: Actually, they did worship it, and therefore it should have been prohibited as idolatry. But this case is a novelty, in accordance with a statement of Rabbi Abba bar Kahana. As Rabbi Abba bar Kahana says: Eight prohibited matters were permitted to Gideon on that night when he destroyed his father’s idolatry (see Judges, chapter 6): The prohibition against slaughtering sacrificial animals outside the Tabernacle; and the prohibition against sacrificing offerings at night; and the prohibition of non-priests performing the service, as Gideon was not a priest;
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144