(1) 
פרק י – הזרוע והלחיים
Chapter 10
1. אבל לא במוקדשין: כ״י נ : ״ובמוקדשין לא״.
2. ומה: גה : ״מה״.
3. אם החולין: גה , כ״י פריס , כברמב״ם פיהמ״ש. ויניציאהדפוסים : חולין .
4. שאין: כ״י פריס : ״שאינן״, כברמב״ם פיהמ״ש.
5. שהן חייבין: גה גתי , כ״י פריס , רמב״ם פיהמ״ש. ויניציאהדפוסים : שחייבין .
6. אינו דין שיהוא חייבין במתנות: גה , כ״י פריס , וכן ברמב״ם פיהמ״ש. ויניציאהדפוסים : לא כל שכן .
7. לחק עולם: גה גתי , כ״י פריס , רמב״ם פיהמ״ש. חסר בויניציאהדפוסים .
8. לך: גה , כ״י פריס , רמב״ם פיהמ״ש. ויניציאהדפוסים : לך .
9. שהיה בדין…בענין: גה , גתי , כ״י פריס , ויניציאהדפוסים . כ״י א , גיא גיח ברמז: ״וכו׳ ״. חסר בכ״י נ , כ״י פרמא , דפוס קושטא .
הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במוקדשין. שהיה בדין, ומה החולין שאינן חייבין בחזה ושוק חייבין במתנות, קדשים שחייבין בחזה ושוק אינו דין שיהו חייבין במתנות, ת״ל ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם, אין לך אלא מה שאמור בעניין.
הלכה א.
א. הזרוע והלחיים והקיבה הם מתנה לכהן, שנ׳ וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם וגו׳, ונוהגין בכל מקום ובכל זמן, בחולין, אבל לא במוקדשין, בבהמה, אבל לא בחיה, שנאמ׳ אם שור אם שה1.
ב. ונוהגין בכלאים הנולדים מן העזים ומן הרחלים, וכן כוי הנולד מן העז שבא עליה צבי חייב בכל המתנות, כמבואר בקונטרס הראייות בראיית ב׳. נולד מן התיש ומן הצבייה פטור מן המתנות.
הכל
(2) מתני׳ מַתְנִיתִין : הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם א וְהַקֵּבָה נוֹהֲגִין בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת ב בַּחוּלִּין אֲבָל לֹא בַּמּוּקְדָּשִׁין.
MISHNA: The mitzva to give the foreleg, the jaw, and the maw of slaughtered animals to the priests, known as the gifts of the priesthood, applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, in the presence of the Temple and not in the presence of the Temple, and it applies to non-sacred animals, but not to sacrificial animals.
מתני׳ הזרוע והלחיים.
בארץ ובחוצה לארץ – משום דבעי למימר בחולין אבל לא במוקדשין נקט להו.
בפני הבית – בעודו קיים.
פרק הזרוע והלחיים
הזרוע והלחיים והקיבה וכו׳.
בארץ ובחוצה לארץ. משום דבעי למימר בחולין אבל לא במוקדשין, נקט לכולהו. בפני הבית. בעודו קיים. במוקדשין. שלמים. תלמוד לומ׳ ואתן אותם. בחזה ושוק כתי׳, אותם מיעוטא הוא, חזה ושוק ולא דבר אחר, דהיינו זרוע ולחיים וקיבה, אף על פי שנוהג בבהמת חולין.
הזרוע והלחיים וכו׳ כונת הפרק לבאר בשלמות ענין מתנות כהנה הניתנות לכהן אחר שחיטה והם הזרוע והלחיים והקיבה ויתגלגל בתוכו ענין שאר מתנות ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון לבאר במתנות אלו על איזה צד אדם חייב בהן ר״ל באיזה מקום ובאיזה זמן ובאיזה מין של בהמה והשני לבאר מי הוא החייב בהן ומהו בבשר בהמה קודם שניתנו ומי ראוי ליטלו והנוטלן על איזה צד מתנהג בהן השלישי לבאר בו שיעור מתנות אלו הרביעי על ידי גלגול בביאור שאר מתנות כהנה:
והמשנה הראשונה ממנו תכוין להתחיל בביאור עניני החלק הראשון ואמר על זה הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין שהיה בדין ומה אם חולין שאין חייבין בחזה ושוק חייבין במתנות קדשים שחייבין בחזה ושוק אינו דין שחייבין במתנות תלמוד לומר ואתן אותם לאהרן ולבניו לחק עולם אין לך אלא מה שאמור בענין אמר הר״מ פי׳ הראיה מן אותם שהוא מיעוט לאלו שמקיש לענינים אחרים ר״ל חזה ושוק:
אמר המאירי הזרוע והלחיים וכו׳ פי׳ כבר ידעת מה שאמרה תורה וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זובחי הזבח אם שור אם שה ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה הא למדת שמצות עשה מן התורה על השוחט בהמה ליתן לכהן מתנות אלו על הדרך שאדם חייב ליתן תרומה ומעשרות מתבואה שלו ובאה משנה זו להודיע שמצוה זו נוהגת אף בחוצה לארץ ואף שלא בפני הבית ר״ל שלא בקיום הבית ובחולין אבל לא במוקדשין שהרי נאמר בחזה ושוק ואתן אותם וגו׳ אותם ולא מתנות אחרות ופירשו בגמ׳ שכשם שאין מתנות אלו נוהגות בקדשים כך אין חזה ושוק נוהגות בחולין שהרי כל עצמם לתנופה הם צריכים ואין תנופה אלא בעזרה שנ׳ לפני י״י ואין חלין נכנסין לעזרה:
זהו ביאור המשנה ולענין פסק שלה נחלקו בה המפרשים לשלש כתות והוא שגדולי הפוסקים והמחברים פסקו כמשנה זו ונמצא שהמתנות אדם חייב ליתנם בזמן הזה בכל מקום וסתם משנה זו מוכחת כדבריהם ומ״מ גדולי הרבנים פוסקים שאין נוהגות בחוצה לארץ כלל ומביאים ראיה לדבריהם ממה שאמרו בפרק ראשית הגז שר׳ אלעאי היה אומר על המתנות ועל ראשית הגז שאינם נוהגים אלא בארץ ומשום דיליף נתינה נתינה מתרומה מה תרומה בארץ אין בחוצה לארץ לא אף מתנות וראשית הגז בארץ אין בחוצה לארץ לא ואמרו על זה האידנא נהוג עלמא כתלתא סבי כר׳ אלעאי בראשית הגז וכר׳ יהודה בן בתירא בדברי תורה וכר׳ יאשיה בכלאים כמו שביארנו שלשתם במסכת ברכות פרק מי שמתו ופירשו הם כר׳ אלעאי בראשית הגז והוא הדין למתנות שהרי שתיהן הוקשו לתרומה שאינה נוהגת אלא בארץ ומ״מ קשה לדבריהם שאם כן היה לו לומר נהוג עלמא כתלתא סבי כר׳ אלעאי במתנות ובראשית הגז ועוד שהרי אמרו במתנות אלו על חכמים שבבבל שהיו קונסין וממשכנין עליהם ומתוך כך הכריעו חכמי האחרונים לדעת שלישית שבבבל ובשאר מקומות הסמוכין לארץ ישראל נוהגות שהרי אף בתרומה ומעשרות תקנו כן ומ״מ בראשית הגז אף באותן המקומות לא נהגו שהרי חכמי בבל העידו שהם נוהגים בו שלא ליתנו ועל שיטות אלו השניות נראה שסמכו בדורות הללו שאין נותנין מהם כלום:
זהו פסק של משנה זו ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:
כבר ידעת שכל פטר רחם שהוא זכר מצוה להקדישו שנאמר כל הבכור וגו׳ ומצוה זו אינה נוהגת במוקדשין אלא בבהמת חולין כמו שיתבאר וכן ראשית הגז אינו נוהג אלא בחולין לא במקדשין שהרי אינן בני גיזה ואינו נוהג אלא בכבשים ורחלות שצמרן ראוי לבגדים לא בתישים והדומים להם וכן מעשר בהמה אינו נוהג במוקדשין אלא בחולין:
מעשר בהמה אין הזקנים והם המעושרים כבר מצטרפין עם שאינן מעושרין עדיין וכן אין מעשר זה נוהג אלא בולדות הנולדים ברשותו הא אם לקח מחברו טלאים הנולדים בשנה זו או שנתנו לו במתנה פטורין הן מן המעשרות וכן היתום והוא שמתה אמו או נשחטה עם לידתו אינו בדין מעשר והוא הדין לכלאים ונדמה ויוצא דופן כמו שיתבאר במקומו ומ״מ בעלי מומין אע״פ שאינן ראויים להקרבה נכנסין לדיר להתעשר ודברים אלו יתבארו בכדי הצורך במקומן בע״ה:
מתני הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בין בארץ בין בח״ל – פי׳ הא איצטריך לאפוקי מדר׳ אלעאי דסבר דמתנות אין נוהגין אלא בארץ כדאיתא בפ׳ ראשית הגז. והאידנא נוהגין כוותיה אף במתנות אבל כה״ג במנהגא תליא מילתא כדאמרינן התם נהוג עלמא כתלתא סבי כר׳ אלעאי בראשית הגז וכדבעי למימר התם בסייעתא דשמייא.
גמרא היכא לינופינהו אי אבראי לפני ה׳ כתיב אי אגואי קא מעייל חולין בעזרה. איכא למידק דמהכא משמע דהכנסת חולין לעזר׳ מדאורייתא דאי מדרבנן מנא תיתי לן מהכא דחולין אין חייבים בחזה ושוק מדאורייתא. וכן נמי משמע בפ׳ המוכר את הספינה באקשי׳ ודלמא לאו ביכורים נינהו וקא מעייל חולין לעזרה. ובמנחות פרק התודה נמי אמרי׳ גבי תודה שנתערבה בתמורתה חברתה אין לה תקנה אמרו למידן לפני רבי וליתי לחם ולימא אי הך דקיימא תודה היא הא תודה והא לחמ׳ ואי לא ליפוק לחולין ואמר להם וכי מכניסים חולין לעזרה אלמא איסור הכנסת חולין לעזר מדאורייתא: דאי מדרבנן משום איסור דרבנן אמרי דאין לה תקנה וקשיא לן דהא בזבחים בפ׳ המדיר משמע דכניסת חולין לעזרה מדרבנן דתנן וכולן שהכהנים רשאין לשנות באכילתן לאכלן שלוקין צלויים ומבושלים ולתת לתוכם תבלין חולין ואי חולין לעזרה מדאורייתא האיך הוא מכניס לעזר׳ תבלין של חולין ותרצו רבותינו ז״ל דכל היכא דהוי כעין הקרבה אסור להכניסן לעזרה מדאורייתא כי הכא דהכי בעי למיעבד תנופה וכן ההוא דביכורים דפ׳ הספינה משום דבעי נמי תנופה אבל כל היכא דלית ביה כעין הקרבה כגון תבלין חולין שאינם באים אלא לתקן מאכלו מותר מדאורייתא דהוי כנכנס לעזרה בבגדים של חול וה״נ גמרינן בפרק הקומץ רבה על המלח שהכהנים ניאותין בו לאכילת חולין דפרכינן חולין מאי בעי התם ופרקינן דאמר מר יאכלוהו שיהא אוכלין עמה חולין ותרומה בזמן שהיא מועטת בה שתהא נאכלת על השובע אלמא כיון דלית בה צד מזבח וכעין עבודת גבוה מותר והיינו מעשה דהילל שהיה מביא כשבתו חולין לעזרה ומקדישה וסומך עליה ושחטה דכיון שלא היה עושה בה מעשה הקרבה בעוד חולין עד שמקדישה מותר להכניסה חולין ומצינו לרב רבי משה ז״ל שכתב בפרק ב׳ מהלכות שחיטה שאסור להכניס שם אפילו לחם ופירות ואפשר שדעת רבינו ז״ל דהיינו איסורא דרבנן כי היכא דמעייל להו תמן שלא לצורך שלא התירו חכמים אלא הכנסת ומלח דאית ביה צד מצוה וליכנס בבגדי חול דלא אפשר בלאו הכי וכן הלל דלא אפשר בלאו הכי משום דכי תחדל לנדור אבל היכא דעביד שלא לצורך מצוה כלל אע״ג דלא עביד בה עבודת גבוה אסור מדרבנן כ״ש אי הוי לחם בלחמי תודה ופירות בפירות ביכורים ועביד בהו כעין עבודה דהשתא איכא אסורא דאורייתא כנ״ל.
Chapter 10
MISHNA: The mitzva to give the foreleg, the jaw, and the maw of slaughtered animals to the priests, known as the gifts of the priesthood, applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, in the presence of the Temple and not in the presence of the Temple, and it applies to non-sacred animals, but not to sacrificial animals.
הכל
(3) שֶׁהָיָה בַּדִּין וּמָה אִם הַחוּלִּין שֶׁאֵינָן חַיָּיבִים בְּחָזֶה וָשׁוֹק חַיָּיבִים בְּמַתָּנוֹת קָדָשִׁים שֶׁחַיָּיבִים בְּחָזֶה וָשׁוֹק אֵינוֹ דִּין שֶׁחַיָּיבִים בְּמַתָּנוֹת.א
It is necessary to emphasize that it does not apply to sacrificial animals, as by right it should be inferred a fortiori: If non-sacred animals, which are not obligated to have the breast and thigh taken from them and given to the priest, are obligated to have gifts of the priesthood given from them, then with regard to sacrificial animals, which are obligated to have the breast and thigh given from them, is it not right that they should be obligated to have gifts of the priesthood given from them?
It is necessary to emphasize that it does not apply to sacrificial animals, as by right it should be inferred a fortiori: If non-sacred animals, which are not obligated to have the breast and thigh taken from them and given to the priest, are obligated to have gifts of the priesthood given from them, then with regard to sacrificial animals, which are obligated to have the breast and thigh given from them, is it not right that they should be obligated to have gifts of the priesthood given from them?
וצריך לשנות במפורש שאינן ניתנות מבהמות קדשים, משום שהיה מקום לומר בדין (בקל וחומר) שבהמות קדשים חייבות בזרוע לחיים וקיבה. ובאופן זה: מה אם בהמות החולין הקלות בדינן, שהרי אינן חייבים בנתינת חזה ושוק לכהנים (כקרבנות השלמים שניתנים חזה ושוק שלהם לכהנים), הריהן חייבים במתנות (זרוע לחיים וקיבה), קדשים, החמורים בדינם, שכן הם חייבים בנתינת חזה ושוק, אינו דין שהם חייבים במתנות?
It is necessary to emphasize that it does not apply to sacrificial animals, as by right it should be inferred a fortiori: If non-sacred animals, which are not obligated to have the breast and thigh taken from them and given to the priest, are obligated to have gifts of the priesthood given from them, then with regard to sacrificial animals, which are obligated to have the breast and thigh given from them, is it not right that they should be obligated to have gifts of the priesthood given from them?
הכל
(4) ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ז׳:ל״ד} וָאֶתֵּן אוֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו לְחׇק עוֹלָם אֵין לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן.
Therefore, the verse states: “For the breast of waving and the thigh of giving I have taken of the children of Israel from the sacrifice of the peace offerings, and have given them to Aaron the priest and to his sons as a due forever from the children of Israel” (Leviticus 7:34), from which it is derived that the priest has only that which is stated with regard to that matter, i.e., the breast and the thigh, and not the foreleg, the jaw and the maw.
Therefore, the verse states: “For the breast of waving and the thigh of giving I have taken of the children of Israel from the sacrifice of the peace offerings, and have given them to Aaron the priest and to his sons as a due forever from the children of Israel” (Leviticus 7:34), from which it is derived that the priest has only that which is stated with regard to that matter, i.e., the breast and the thigh, and not the foreleg, the jaw and the maw.
תלמוד לומר ואתן אותם – ואי לאו קל וחומר לא הוה צריך קרא אע״ג דסתמא כתיב בין בחולין בין במוקדשים דה״א דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר בחולין דכתיב לעיל מהאי קרא דגנך תירושך ויצהרך וגו׳ גז צאנך וראשית הגז אינו נוהג במוקדשין כדאמר לקמן פרק ראשית הגז (חולין קלה.).
לכך תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) ״כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם מאת בני ישראל״ (ויקרא ו, לד) — להורות כי אין לו לכהן מבהמות הקדשים אלא מה שאמור בענין, חזה ושוק, ולא זרוע לחיים וקיבה.
Therefore, the verse states: “For the breast of waving and the thigh of giving I have taken of the children of Israel from the sacrifice of the peace offerings, and have given them to Aaron the priest and to his sons as a due forever from the children of Israel” (Leviticus 7:34), from which it is derived that the priest has only that which is stated with regard to that matter, i.e., the breast and the thigh, and not the foreleg, the jaw and the maw.
הכל
(5) כׇּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן וְנִפְדּוּ חַיָּיבִין ג בַּבְּכוֹרָה ד וּבַמַּתָּנוֹת ה וְיוֹצְאִין לְחוּלִּין לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד ו וּוְלָדָן וַחֲלָבָן מוּתָּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן.
All sacrificial animals in which a permanent blemish preceded their consecration do not assume inherent sanctity, and only their value is consecrated. And once they were redeemed, they are obligated in the mitzva of a firstborn, i.e., their offspring are subject to being counted a firstborn, and in the gifts of the priesthood, and they can emerge from their sacred status and assume non-sacred status with regard to being shorn and with regard to being utilized for labor, as it is prohibited to shear animals with sacred status or utilize them for labor. And their offspring and their milk are permitted after their redemption.
All sacrificial animals in which a permanent blemish preceded their consecration do not assume inherent sanctity, and only their value is consecrated. And once they were redeemed, they are obligated in the mitzva of a firstborn, i.e., their offspring are subject to being counted a firstborn, and in the gifts of the priesthood, and they can emerge from their sacred status and assume non-sacred status with regard to being shorn and with regard to being utilized for labor, as it is prohibited to shear animals with sacred status or utilize them for labor. And their offspring and their milk are permitted after their redemption.
כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן – הרי הן כמקדיש עצים ואבנים לדמיהם ואין בהן קדושת הגוף ואם נפדו הרי הן כחולין גמורים וחייבים בבכורה אם ילדו בכור הרי הוא קדוש וכל זמן שלא נפדו לא כדאמר בבכורות פ״ב (דף יד.) קסבר האי תנא קדושת דמים מדחה מן הבכורה דאין קדושה חלה על קדושה.
וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונם – מה שאין כן במקדיש תמימים ונסתאבו ופדאן דאמרי׳ בבכורות (דף טו.) רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר בפסולי המוקדשין לאחר פדיונן הכתוב מדבר מדאיצטריך קרא למימר בהו הטמא והטהור יאכלנו וכתיב תזבח ואכלת בשר תזבח ולא גיזה ואכלת ולא לכלביך בשר ולא חלב וולדן דתמימים שנסתאבו ונפדו תנן במתניתין דאסור ובבכורות (דף יד.) מוקמינן כגון דאיעבר לפני פדיונן ואתיליד לאחר פדיונן בין רישא דקתני מותר בין סיפא דקתני אסור.
ויוצאין לחולין – ע״י פדיונן להיות כחולין גמורים אפילו ליגזז וליעבד מה שאין כן בקדם הקדשן את מומן כדלקמן במתניתין.
ב. כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדישן וכו׳. וכיון שהיה להן מום קבוע, הרי הם כמקדיש עצים ואבנים לדמיהם, ואין בהן קדושת הגוף אלא קדושת דמים, ואם נפדו הרי הם כחולין גמורין, ואם היתה נקבה שלא ביכרה וילדה זכר, הרי הוא קדוש קדושת בכור. אבל כל זמן שלא נפדו, אם ילדה ליכא עליה קדושת בכור, אע״ג שאין באמו קדושת הגוף אלא קדושת דמים, כדאמרינן בבכורות בפרק שני קסבר האי תנא קדושת דמים מדחה מבכורה, דאין קדושה חלה על קדושה. אבל כשילדו לאחר הפדיון, אע״ג דאיעבר כשהן קדושין, מיחייב בבכורה, דוולדות קדשים בהווייתן לאויר העולם הן קדושין ולא במעי אמן, וחלה עליה קדושת בכור בפטר רחם אבל לא קדושת אמו, שהרי נפדו קודם שילדו.
וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונם. וולדן, אפי׳ איעבר קודם פדיונם בעוד שהיו קדושין קדושת דמים ואיתיליד לאחר פדיונן, אותו וולד וחלב אמו מותר לאכלן לאחר פדיונן, כדפרישית, שהרי לא נתקדש הוולד והחלב בעוד שהיו במעי הבהמה, וכשילדו כבר נפדו מעיקרא.
ויוצאין לחולין. האמהות, על ידי פדיונן, כחולין גמורין, אפי׳ ליגזז וליעבד, כיון שלא קדשו קדושת הגוף אלא קדושת דמים.
כל בהמות הקדשים שקדם בהן מום קבוע (שאינו עובר) להקדשן, שהקדישן הבעלים לאחר שנפל בהם מום. אף שאין להקדיש בעלי מום, ולא חלה עליהם קדושת הגוף, חלה עליהם קדושת דמים, ויש לפדותן ולהביא בדמיהן קרבנות. ואם לא נפדו — לא חלה קדושת בכורה על הבכור הנולד להן, שאין קדושה חלה על קדושה. ופטורות ממתנות זרוע לחיים וקיבה אם שחטן כבהמות קדשים. ואם נפדו, ואחרי כן ילדו בכור, הריהן חייבין בבכורה, ואם שחטן הריהו חייב במתנות (זרוע לחיים וקיבה) לכהנים, ועם פדיונן, הן יוצאין לחולין לגמרי, ויכולות להגזז ולהעבד, וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן.
All sacrificial animals in which a permanent blemish preceded their consecration do not assume inherent sanctity, and only their value is consecrated. And once they were redeemed, they are obligated in the mitzva of a firstborn, i.e., their offspring are subject to being counted a firstborn, and in the gifts of the priesthood, and they can emerge from their sacred status and assume non-sacred status with regard to being shorn and with regard to being utilized for labor, as it is prohibited to shear animals with sacred status or utilize them for labor. And their offspring and their milk are permitted after their redemption.
הכל
(6) גוְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ פָּטוּר דוְאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה הוְאִם מֵתוּ יִפָּדוּ וחוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר.
And one who slaughters these animals outside the Temple courtyard is exempt from karet, and those animals do not render an animal that was a substitute for them consecrated. And if these animals died before they were redeemed, they may be redeemed and fed to dogs. Although typically sacrificial animals that were redeemed may not be fed to the dogs, in this case it is permitted. This is the halakha with regard to all animals except for the firstborn animal and the animal tithe, whose sanctity is inherent, even when a permanent blemish preceded their consecration.
And one who slaughters these animals outside the Temple courtyard is exempt from karet, and those animals do not render an animal that was a substitute for them consecrated. And if these animals died before they were redeemed, they may be redeemed and fed to dogs. Although typically sacrificial animals that were redeemed may not be fed to the dogs, in this case it is permitted. This is the halakha with regard to all animals except for the firstborn animal and the animal tithe, whose sanctity is inherent, even when a permanent blemish preceded their consecration.
והשוחטן בחוץ פטור – ואילו בקדם הקדשן את מומן תנן מתניתין לקמן דחייב אם שחט בחוץ קודם פדיונן ואע״ג דאינן ראוים לפתח אהל מועד דהא בעלי מומין נינהו ותנן (זבחים דף קיב.) הראוי לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ ושאינו ראוי בפנים אין חייבין עליו בחוץ הא מוקמינן לה בבכורות (דף טז.) בדוקין שבעין ואליבא דר״ע דאמר אם עלו לא ירדו הילכך הואיל ובפנים לא ירדו חייבין עליהן בחוץ. וכולה הך מתני׳ מיתניא בבכורות בפרק שני (דף יד.) והתם תני לה משום בכורות והכא תני לה משום מתנות.
ואין עושין תמורה – אפילו קודם פדיונן. ובבכורות מפרש טעמא טוב מעיקרו עושה תמורה ואפילו נעשה רע אחר שהקדישו אבל רע מעיקרו אינו עושה תמורה.
ואם מתו יפדו – ואע״פ שאינם ראוים אלא לכלבים ואין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים כדפרישית לעיל ואכלת ולא לכלביך ה״מ בקדשים שקדם הקדשן את מומן אבל הני כדיקלא בעלמא נינהו ולא נחת להו קדושת הגוף ועוד אשמועינן דלא בעינן העמדה והערכה וקסבר קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה דכתיב בפדיון קדשים שנסתאבו לאחר כך והעמיד את הבהמה (ויקרא כז) וכיון דמתה אי אפשר להעמידה.
חוץ מן הבכור והמעשר – דאע״ג שקדם מומן להקדשן חלה עליהם קדושה גמורה לכל דבריהם אלא שאין כשרים ליקרב דבכור ברחם תלה רחמנא לא שנא תם ולא שנא בעל מום קדיש תם קרב ובעל מום נאכל לכהן כדילפינן בבכורות (דף כח.) ובשרם יהיה לך בשרם תרי משמע לימד על בכור בעל מום שמתנה לכהן ומעשר בהמה נמי כתיב ביה (ויקרא כז) העשירי יהיה קדש לא יבקר בין טוב לרע טוב היינו תם רע היינו בעל מום.
והשוחטן בחוץ פטור. מכרת, שהרי לא היה מתקבל בפנים, דהא בעל מום קבוע הוא.
ואין עושין תמורה. אם אמרו בעלים זו תחת זו לא חל בשנית קדושה, דלא אלים למתפס קדושתיה על דבר אחר כיון שאין בו אלא קדושת דמים. ומפרש בבכורות טעמא, דכתיב ולא ימיר אותו טוב ברע וגו׳, טוב מעיקרו עושה תמורה, ואפי׳ נעשה רע אחר הקדישן, דכתי׳ והיה הוא ותמורתו יהיה קדש, אבל רע מעקרו אינו עושה תמורה.
ואם מתו יפדו. ואע״פ שאינן ראויין אלא לכלבים וקימא לן דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים, דכתי׳ ואכלת, ולא לכלבך, הני מילי בקדשים שיש להן קדושת הגוף, אבל הני דליכא בהו אלא קדושת דמים נפדים לכלבים. ואם תאמר הא בעו העמדה והערכה, קמ״ל משנה זו דקדשי בדק הבית לא בעו העמדה והערכה.
חוץ מן הבכור והמעשר. שאע״פ שקדם מומן להקדישן חלה עליהו קדושה גמורה לכל דבריהם אלא שאין כשרים ליקרב. דבכור ברחם תלה רחמנא, לא שנא תם ולא שנא בעל מום, קדוש. תם קרב חלבו ואמוריו, וחייב זריקת דמים על גבי המזבח, והבשר נאכל לכהן, דכתי׳ ובשרם יהיה לך וגו׳. ומדכתי׳ ובשרם בלשון רבים, דמשמע תרי, לימד על בכור בעל מום נמי שמתנה לכהן. ומעשר בהמה נמי כתי׳ ביה העשירי יהיה קדש לא יבקר בין טוב לרע, דהינו בעל מום.
אבל קדם הקדישן את מומן. שחלה עליהם קדושת הגוף גמורה שהרי הן ראויין ליקרב. או מום עובר קדם להקדישן. וכיון שהיה מום עובר, כתמים גמור נחשב, וחל עליה קדושת הגוף, הואיל וראוי לאחר שירפא מן המום. ולאחר מכאן נולד להן מום קבוע ונפדו, פטורין מן הבכורה. ואע״פ שנפדו ויצאו לחולין והותרו באכילה, אפי׳ הכי פטורין מן הבכורה אם ילדו, דכתי׳ כצבי וכאיל, וכתי׳ אם שור אם שה.
והשוחטן בחוץ לעזרה, אף קודם שנפדו, פטור מעונש כרת (כעונש השוחט קדשים בחוץ), שכן אינן ראויות להיקרב בפנים (כיון שהן בעלות מום). ואין הן עושין תמורה אף קודם פדיונן. שאם המיר בהן בהמת חולין, אין בהמת החולין מתקדשת בכך (כדין תמורה), שאינן נחשבות כקדושות לענין זה. ואם מתו הבהמות הללו קודם שנפדו — יפדו לאחר מותן, וינתן בשרן לכלבים. שאף שאין פודים את הקדשים להאכילם לכלבים, מכל מקום באלה (שאין בהן קדושת הגוף) הותר הדבר. חוץ מן בהמת הבכור ומן המעשר, שיש בהן קדושה גמורה, אף שקדם מומן להקדשן.
And one who slaughters these animals outside the Temple courtyard is exempt from karet, and those animals do not render an animal that was a substitute for them consecrated. And if these animals died before they were redeemed, they may be redeemed and fed to dogs. Although typically sacrificial animals that were redeemed may not be fed to the dogs, in this case it is permitted. This is the halakha with regard to all animals except for the firstborn animal and the animal tithe, whose sanctity is inherent, even when a permanent blemish preceded their consecration.
הכל
(7) כֹּל שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן אוֹ מוּם עוֹבֵר קוֹדֵם לְהֶקְדֵּשָׁן וּלְאַחַר מִכָּאן נוֹלַד לָהֶם מוּם קָבוּעַ וְנִפְדּוּ פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה וּמִן הַמַּתָּנוֹת וְאֵינָן יוֹצְאִין לְחוּלִּין לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד.א
With regard to all sacrificial animals whose consecration preceded their blemish, or who had a temporary blemish prior to their consecration and afterward developed a permanent blemish and they were redeemed, they are exempt from the mitzva of a firstborn, and from the gifts of the priestood, and they do not emerge from their sacred status and assume non-sacred status with regard to being shorn and with regard to being utilized for labor.
With regard to all sacrificial animals whose consecration preceded their blemish, or who had a temporary blemish prior to their consecration and afterward developed a permanent blemish and they were redeemed, they are exempt from the mitzva of a firstborn, and from the gifts of the priestood, and they do not emerge from their sacred status and assume non-sacred status with regard to being shorn and with regard to being utilized for labor.
או מום עובר קודם להקדשן – דמום עובר כמאן דליתיה דמי.
פטורין מן הבכורה – ואע״פ שנפדו ויצאו לחולין להיתר אכילה פטורין מן הבכורה אם ילדו דכתיב בהו (דברים יב) כצבי וכאיל וצבי ואיל פטורים מן הבכורה דהא בקר וצאן כתיב.
ומן המתנות – זרוע ולחיים וקיבה דאין נוהגין בצבי ואיל דכתיב (שם יח) אם שה.
ואין יוצאין לחולין – בפדיון.
ליגזז וליעבד – כדפרישית לעיל תזבח ואכלת אין בהן אלא היתר זביחה ואכילה בלבד אבל גיזה ועבודה לא.
ואין יוצאין לחולין. בפדיונם. ליגזז וליעבד. כדפרישית לעיל, תזבח ואכלת, אין בהן אלא היתר אכילה וזביחה בלבד, אבל גיזה ועבודה לא.
בד״ה וולדן וחלבן אסור כו׳ ולדן כלפני פדיונן אסור הס״ד ובד״ה מה לזקנים כו׳ שהן חייבין במתנות הס״ד [כצ״ל]:
כל שקדם הקדשן את מומן, שרק לאחר שהקדישן נפל בהן מום, או שהיה בהן מום עובר (שאינו נחשב כמום לענין זה וחלה עליהן קדושת הגוף) קודם להקדשן, ולאחר מכאן (לאחר שהוקדשו) נולד להם מום קבוע, והרי עתה הריהן עומדות לפדיון, ונפדו — יצאו בכך לחולין, ואולם אם ילדו בכור, הריהן פטורין מן הבכורה, ומן המתנות, ואינן יוצאין לגמרי לחולין כדי להגזז ולהעבד,
With regard to all sacrificial animals whose consecration preceded their blemish, or who had a temporary blemish prior to their consecration and afterward developed a permanent blemish and they were redeemed, they are exempt from the mitzva of a firstborn, and from the gifts of the priestood, and they do not emerge from their sacred status and assume non-sacred status with regard to being shorn and with regard to being utilized for labor.
הכל
(8) וּוְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ חַיָּיב וְעוֹשִׂין תְּמוּרָה וְאִם מֵתוּ יִקָּבֵרוּ.:
And their offspring, which were conceived prior to redemption, and their milk, are prohibited after their redemption. And one who slaughters them outside the Temple courtyard is liable to receive karet, and those animals render an animal that was a substitute for them consecrated. And if these animals died before they were redeemed, they may not be redeemed and fed to dogs; rather, they must be buried.
And their offspring, which were conceived prior to redemption, and their milk, are prohibited after their redemption. And one who slaughters them outside the Temple courtyard is liable to receive karet, and those animals render an animal that was a substitute for them consecrated. And if these animals died before they were redeemed, they may not be redeemed and fed to dogs; rather, they must be buried.
וולדן וחלבן אסור – בבכורות (דף יד.) מוקי לה דאיעבר לפני פדיונן ואתיליד לאחר פדיונן דאי איעבר ואתיליד לאחר פדיונן ולד צבי ואיל הוא ואם נולד לפני פדיונן מאי איריא הני אפילו קדם מומם להקדשן נמי ולדן לפני פדיונן אסור.
והשוחטן בחוץ חייב – כדפרישית לעיל בדוקין שבעין וקודם פדיונן.
ועושין תמורה – קודם פדיונן דכתיב (ויקרא כז) טוב ברע או רע בטוב.
מתו – מעצמן.
יקברו – או משום דבעינן העמדה והערכה או משום דאין פודין את הקדשים להאכילם לכלבים.
וכן וולדן וחלבן אסור. דאיעבר קודם פדיונם ואתיליד לאחר פדיונן, בבכורות מוקים לה הכי, בין רישא דתני מותר, ובין סיפא דתני אסור, דאיעבר ואיתליד לאחר פדיונן, ואי נולד לפני פדיונן, מאי איריא הני, אפי׳ קדם מומן להקדישן נמי וולדן דלפני פדיונן אסור.
והשוחטן בחוץ חייב. כדפרישית לעיל, בדוקין שבעין ואליבא דר׳ עקיבא דאמ׳ אם עלו לא ירדו, הילכך הואיל ובפנים לא ירדו, חייבין עליהם בחוץ.
ועושין תמורה. קודם פדיונן, דכתי׳ טוב ברע או רע בטוב.
ואין יוצאין לחולין ליגזז וליעבד, דאמרי׳ בבכורות רק בכל אות נפשך וגו׳, בפסולי המוקדשין לאחר פדיונם הכתו׳ מדבר מדאיצטריך למימר להו הטמא והטהור יחדיו יאכלנו, וכתי׳ תזבח ולא גיזה, בשר ולא חלב, ואכלת ולא לכלבים.
מתו. מעצמן. יקברו. או משום דקימא לן דקדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה, וכיון דמתו אי אפשר להעמידן, או משום דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים.
וולדן שנולד בין לפני פדיונן, ובין לאחר פדיונן (שהתעברו בו לפני פדיונן), וכן חלבן אסור לאחר פדיונן, והשוחטן בחוץ לעזרה, לפני פדיונן — חייב, ועושין תמורה קודם פדיונן, שחלה קדושה על בהמת החולין שהמיר באלה. ואם מתו קודם שנפדו — אינן נפדות לאכילת כלבים, אלא יקברו.
And their offspring, which were conceived prior to redemption, and their milk, are prohibited after their redemption. And one who slaughters them outside the Temple courtyard is liable to receive karet, and those animals render an animal that was a substitute for them consecrated. And if these animals died before they were redeemed, they may not be redeemed and fed to dogs; rather, they must be buried.
הכל
(9) גמ׳ גְּמָרָא : טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא אוֹתָם הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא קָדָשִׁים חַיָּיבִין בְּמַתָּנוֹת.
GEMARA: The mishna teaches that the verse: “And have given them to Aaron the priest and to his sons” (Leviticus 7:34), indicates that only the breast and thigh, which are the subject of that verse, are given from sacrificial animals to the priest, but gifts of the priesthood are not given from sacrificial animals. The Gemara infers: The reason sacrificial animals are not included in the mitzva of gifts of the priesthood is due to the fact that the Merciful One writes: “Them,” in reference to the breast and the thigh of sacrificial animals. But were it not for this, I would say by a fortiori inference that sacrificial animals are obligated to have gifts of the priesthood given from them.
GEMARA: The mishna teaches that the verse: “And have given them to Aaron the priest and to his sons” (Leviticus 7:34), indicates that only the breast and thigh, which are the subject of that verse, are given from sacrificial animals to the priest, but gifts of the priesthood are not given from sacrificial animals. The Gemara infers: The reason sacrificial animals are not included in the mitzva of gifts of the priesthood is due to the fact that the Merciful One writes: “Them,” in reference to the breast and the thigh of sacrificial animals. But were it not for this, I would say by a fortiori inference that sacrificial animals are obligated to have gifts of the priesthood given from them.
גמ׳ הוה אמינא קדשים חייבין במתנות – מקל וחומר מחולין כדאמרן במתניתין והיכי מצינן למימר הכי הא איכא למפרך בהאי ק״ו מה לחולין כו׳ וקרא למה לי.
ב גמרא שנינו במשנתנו כי אין הקדשים חייבים במתנות זרוע לחיים וקיבה משום דרשת הכתוב ״ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו״, ונדייק: טעמא [טעם הדבר] משום שכתב רחמנא [כתבה התורה] ״אותם״, הא לאו הכי, הוה אמינא [הרי לולא כן, הייתי אומר] שקדשים חייבין במתנות, קל וחומר מבהמות חולין?
GEMARA: The mishna teaches that the verse: “And have given them to Aaron the priest and to his sons” (Leviticus 7:34), indicates that only the breast and thigh, which are the subject of that verse, are given from sacrificial animals to the priest, but gifts of the priesthood are not given from sacrificial animals. The Gemara infers: The reason sacrificial animals are not included in the mitzva of gifts of the priesthood is due to the fact that the Merciful One writes: “Them,” in reference to the breast and the thigh of sacrificial animals. But were it not for this, I would say by a fortiori inference that sacrificial animals are obligated to have gifts of the priesthood given from them.
הכל
(10) אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְחוּלִּין שֶׁכֵּן חַיָּיבִין בִּבְכוֹרָה.
The Gemara asks: Why is it necessary to derive this halakha from a verse? The a fortiori inference can be refuted as follows: What is unique about non-sacred animals? They are unique in that they are obligated in the mitzva of a firstborn, whereas sacrificial animals are exempt. Therefore, the a fortiori inference stated in the mishna should not apply.
The Gemara asks: Why is it necessary to derive this halakha from a verse? The a fortiori inference can be refuted as follows: What is unique about non-sacred animals? They are unique in that they are obligated in the mitzva of a firstborn, whereas sacrificial animals are exempt. Therefore, the a fortiori inference stated in the mishna should not apply.
ואולם איכא למיפרך [יש מקום לפרוך] את הקל וחומר ולומר: מה לחולין שכן צד חמור יש בהם, שהם חייבין בבכורה, שלא כקדשים. וכיון שאי אפשר לחייב את הקדשים במתנות מקל וחומר, אין צורך בפסוק לפטרם!
The Gemara asks: Why is it necessary to derive this halakha from a verse? The a fortiori inference can be refuted as follows: What is unique about non-sacred animals? They are unique in that they are obligated in the mitzva of a firstborn, whereas sacrificial animals are exempt. Therefore, the a fortiori inference stated in the mishna should not apply.
הכל
(11) תֵּיתֵי מִזְּכָרִים מָה לִזְכָרִים שֶׁכֵּן חַיָּיבִין בְּרֵאשִׁית הַגֵּז.
The Gemara responds: One could derive that the mitzva to give the gifts of the priesthood applies to sacrificial animals through an a fortiori inference from non-sacred male animals, which do not give birth to offspring and whose owners are therefore exempt from counting their offspring a firstborn, and nevertheless are subject to the giving of the gifts of the priesthood. The Gemara rejects this suggestion: What is unique about non-sacred male animals? They are unique in that they are obligated to have the first sheared wool given to the priest from them.
The Gemara responds: One could derive that the mitzva to give the gifts of the priesthood applies to sacrificial animals through an a fortiori inference from non-sacred male animals, which do not give birth to offspring and whose owners are therefore exempt from counting their offspring a firstborn, and nevertheless are subject to the giving of the gifts of the priesthood. The Gemara rejects this suggestion: What is unique about non-sacred male animals? They are unique in that they are obligated to have the first sheared wool given to the priest from them.
תיתי מזכרים – כלומר אי לאו אותם דקרא הוה אמינא תיתי בק״ו מזכרים דחולין דליכא למיפרך בהו שכן חייבין בבכורה שאין יולדין.
ראשית הגז אינו נוהג במוקדשים דהא לאו בני גיזה נינהו דכתיב (שם יח) גז צאנך ולא הקדש.
ראשית הגז כל השנה כשהוא גוזז צאנו נותן לכהן דבר מועט כדמפרש לקמן (דף קלה.) שיעורא וקרי ליה ראשית כי היכי דקרי תרומה (שם) ראשית דגנך.
ומוסיפים ושואלים: תיתי [תבוא, תילמד] הלכה זו שקדשים פטורים מן המתנות, מקל וחומר מזכרים של בהמות חולין, שאין הם מולידים, ולפיכך אין בהם דין בכורה. ודוחים: אין זה קל וחומר מה לזכרים שיש בהם צד חומרה שכן חייבין בראשית הגז כשהם חולין!
The Gemara responds: One could derive that the mitzva to give the gifts of the priesthood applies to sacrificial animals through an a fortiori inference from non-sacred male animals, which do not give birth to offspring and whose owners are therefore exempt from counting their offspring a firstborn, and nevertheless are subject to the giving of the gifts of the priesthood. The Gemara rejects this suggestion: What is unique about non-sacred male animals? They are unique in that they are obligated to have the first sheared wool given to the priest from them.
הכל
(12) מִתְּיָישִׁים מָה לִתְיָישִׁים שֶׁכֵּן נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר.
The Gemara persists: One can derive that the obligation applies to sacrificial animals by an a fortiori inference from male goats, whose owners are exempt from counting their offspring a firstborn as well as from the first sheared wool, and yet are subject to the obligation of gifts of the priesthood. The Gemara rejects this claim as well: What is unique about male goats? They are unique in that they enter the pen to be tithed for the animal tithe, whereas sacrificial animals are not subject to the animal tithe.
The Gemara persists: One can derive that the obligation applies to sacrificial animals by an a fortiori inference from male goats, whose owners are exempt from counting their offspring a firstborn as well as from the first sheared wool, and yet are subject to the obligation of gifts of the priesthood. The Gemara rejects this claim as well: What is unique about male goats? They are unique in that they enter the pen to be tithed for the animal tithe, whereas sacrificial animals are not subject to the animal tithe.
תיישים זכרים אין בהם לא בכורה ולא ראשית הגז ואי לאו אותם מחייבינן מתנות בקדשים מק״ו מתיישים חולין.
מעשר בהמה אינו במוקדשין דכתיב יהיה קדש ולא שכבר קדוש בפ״ב דבכורות (דף נג:) הילכך לא אתי בק״ו דאיכא למיפרך תאמר במוקדשין שאין נכנסין לדיר להתעשר.
ושואלים: ונלמד קל וחומר מתיישים של חולין, שאין בהם לא דין בכורה ולא ראשית הגז, והריהם חייבים במתנות כהונה! ודוחים: אף באלה יש צד חומרה שאין בקדשים, מה לתיישים שכן נכנסין לדיר להתעשר, שהריהם בכלל דין מעשר בהמה. מה שאין כן בבהמות קדשים!
The Gemara persists: One can derive that the obligation applies to sacrificial animals by an a fortiori inference from male goats, whose owners are exempt from counting their offspring a firstborn as well as from the first sheared wool, and yet are subject to the obligation of gifts of the priesthood. The Gemara rejects this claim as well: What is unique about male goats? They are unique in that they enter the pen to be tithed for the animal tithe, whereas sacrificial animals are not subject to the animal tithe.
הכל
(13) מִזְּקֵנִים מָה לִזְקֵנִים שֶׁכֵּן נִכְנְסוּ לְדִיר לְהִתְעַשֵּׂר.
The Gemara further suggests that one can derive the obligation of sacrificial animals having the breast and thigh given from them by a fortiori inference from old male goats, which have already entered the pen in order to be tithed. Consequently, the obligation of the animal tithe, the obligation of counting the offspring a firstborn, and the first sheared wool do not apply. The Gemara rejects this suggestion as well: What is unique about old male goats? They are unique in that they have entered the pen to be tithed, which is not the case with regard to sacrificial animals.
The Gemara further suggests that one can derive the obligation of sacrificial animals having the breast and thigh given from them by a fortiori inference from old male goats, which have already entered the pen in order to be tithed. Consequently, the obligation of the animal tithe, the obligation of counting the offspring a firstborn, and the first sheared wool do not apply. The Gemara rejects this suggestion as well: What is unique about old male goats? They are unique in that they have entered the pen to be tithed, which is not the case with regard to sacrificial animals.
מזקנים – אי לאו אותם הוה מייתינן ליה מק״ו מתיישים זקנים דחולין שכבר נתעשרו ואין צריכין עוד להכנס לדיר.
מה לזקנים – תיישים זקנים דחולין בדין הוא שהן חייבין במתנות.
שכן נכנסו כבר לדיר להתעשר – תאמר בקדשים שלא נכנסו כבר לדיר להתעשר. ומהדר אי לאו אותם הוה מייתינן להו בק״ו מלקוח ויתום. הלקוח פטור ממעשר בהמה אם לקח עשרה טלאים מן השוק פטור מלעשר דבקרך וצאנך אמר רחמנא והיתום שמתה אמו בשעת לידה כגון זה פירש למיתה וזה פירש לחיים כדאמר בהשוחט (לעיל דף לח:) פטור ממעשר בהמה דאינו ראוי לקדש דכתיב תחת אמו פרט ליתום וילפינן מעשר בהמה מיניה בפ״ב דבכורות (דף נז.) ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקא אומר נאמר כאן תחת אמו ונאמר להלן תחת השבט מה כאן פרט לכל השמות הללו כלאים ונדמה ויוצא דופן ויתום דכולהו מימעטי מהאי קרא דשור או כשב אף להלן לענין מעשר פרט לכל השמות הללו אע״ג דבעל מום נכנס לדיר להתעשר אלו אין נכנסים.
ושואלים: יילמד הקל וחומר מתיישים זקנים (שכבר נכנסו לדיר להתעשר, ושוב אינם חייבים במעשר בהמה), ונמצא איפוא שאין בהם לא בכורה ולא ראשית הגז ולא מעשר בהמה. ואין צורך אם כן בדרשת הכתוב לפטור את הקדשים ממתנות כהונה! ומשיבים: אף זה אינו קל וחומר, שהרי יש לטעון: מה לתיישים זקנים שכן הם שייכים בדין, שכן הם נכנסו בעבר לדיר להתעשר!
The Gemara further suggests that one can derive the obligation of sacrificial animals having the breast and thigh given from them by a fortiori inference from old male goats, which have already entered the pen in order to be tithed. Consequently, the obligation of the animal tithe, the obligation of counting the offspring a firstborn, and the first sheared wool do not apply. The Gemara rejects this suggestion as well: What is unique about old male goats? They are unique in that they have entered the pen to be tithed, which is not the case with regard to sacrificial animals.
הכל
(14) מִלָּקוּחַ וְיָתוֹם מָה לְלָקוּחַ וְיָתוֹם שֶׁכֵּן נִכְנָסִין בְּמִינָן לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר.
The Gemara again suggests that perhaps one can derive the obligation of giving gifts of the priesthood with regard to sacrificial animals by an a fortiori inference from a purchased animal, to which the obligation of the animal tithe never applies. Or perhaps it can be derived from an orphaned animal, born after the death of its mother, which is also not subject to the obligation of animal tithe. The Gemara rejects this claim: What is unique about a purchased animal or an orphaned animal? They are unique in that although they themselves do not enter the pen, animals of their type enter the pen to be tithed.
The Gemara again suggests that perhaps one can derive the obligation of giving gifts of the priesthood with regard to sacrificial animals by an a fortiori inference from a purchased animal, to which the obligation of the animal tithe never applies. Or perhaps it can be derived from an orphaned animal, born after the death of its mother, which is also not subject to the obligation of animal tithe. The Gemara rejects this claim: What is unique about a purchased animal or an orphaned animal? They are unique in that although they themselves do not enter the pen, animals of their type enter the pen to be tithed.
תיתי מלקוח ויתום – הוה מצי למימר נמי תיתי מכלאים וטרפה ועוד טובא דתנן בפרק מעשר בהמה (בכורות דף נז.) שאין נכנסין לדיר להתעשר.
ומוסיפים ושואלים: ונלמד קל וחומר מלקוח (בהמה הנקנית), שאין היא חייבת במעשר בהמה, ואינה נכנסת כלל לדיר להתעשר, או יתום, שנולד לאחר שמתה אימו, שהריהו פטור ממעשר בהמה, ואינו נכנס לדיר כלל להתעשר! ודוחים: מה ללקוח ויתום, שכן אף שהם עצמם אינם נכנסין לדיר להתעשר, ואולם במינן שאר בהמות שאינן קנויות או יתומות, נכנסות לדיר להתעשר!
The Gemara again suggests that perhaps one can derive the obligation of giving gifts of the priesthood with regard to sacrificial animals by an a fortiori inference from a purchased animal, to which the obligation of the animal tithe never applies. Or perhaps it can be derived from an orphaned animal, born after the death of its mother, which is also not subject to the obligation of animal tithe. The Gemara rejects this claim: What is unique about a purchased animal or an orphaned animal? They are unique in that although they themselves do not enter the pen, animals of their type enter the pen to be tithed.
הכל
(15) בְּמִינָן קָאָמְרַתְּ קֳדָשִׁים נָמֵי בְּמִינָן נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר.
The Gemara responds: You say that it is significant that animals of their type enter the pen? With regard to sacrificial animals as well, non-sacred animals of their type enter the pen to be tithed. Accordingly, one can claim a fortiori that the mitzva to give the gifts applies to sacrificial animals, and it is only due to the verse that they are exempt.
The Gemara responds: You say that it is significant that animals of their type enter the pen? With regard to sacrificial animals as well, non-sacred animals of their type enter the pen to be tithed. Accordingly, one can claim a fortiori that the mitzva to give the gifts applies to sacrificial animals, and it is only due to the verse that they are exempt.
ותוהים על דחייה זו: במינן קאמרת [אומר אתה], והרי בהמות קדשים נמי [גם כן], שאר בהמות במינן, שהן של חולין, נכנסין לדיר להתעשר. ולכך הרי זה קל וחומר, וממנו נלמד כי אף קדשים חייבים במתנות כהונה. ומשום כך נצרכים אנו לדרשת ״אותם״ ללמד שאין הקדשים חייבים במתנות כהונה, ותורצו דברי המשנה.
The Gemara responds: You say that it is significant that animals of their type enter the pen? With regard to sacrificial animals as well, non-sacred animals of their type enter the pen to be tithed. Accordingly, one can claim a fortiori that the mitzva to give the gifts applies to sacrificial animals, and it is only due to the verse that they are exempt.
הכל
(16) וְיִהְיוּ חוּלִּין חַיָּיבִין בְּחָזֶה וָשׁוֹק מִקַּל וָחוֹמֶר וּמָה קָדָשִׁים שֶׁאֵין חַיָּיבִים בְּמַתָּנוֹת חַיָּיבִין בְּחָזֶה וָשׁוֹק חוּלִּין שֶׁחַיָּיבִין בְּמַתָּנוֹת אֵינוֹ דִּין שֶׁחַיָּיבִין בְּחָזֶה וָשׁוֹק.
§ The Gemara challenges: And now that it has been established that the obligation of the gifts of the priesthood does not apply to sacrificial animals, non-sacred animals should be obligated to have the breast and thigh given from them by an a fortiori inference: If sacrificial animals, which are not obligated to have gifts of the priesthood given from them, are nevertheless obligated to have the breast and thigh given from them, then with regard to non-sacred animals, which are obligated to have gifts of the priesthood given from them, is it not right that they should be obligated to have the breast and thigh given from them?
§ The Gemara challenges: And now that it has been established that the obligation of the gifts of the priesthood does not apply to sacrificial animals, non-sacred animals should be obligated to have the breast and thigh given from them by an a fortiori inference: If sacrificial animals, which are not obligated to have gifts of the priesthood given from them, are nevertheless obligated to have the breast and thigh given from them, then with regard to non-sacred animals, which are obligated to have gifts of the priesthood given from them, is it not right that they should be obligated to have the breast and thigh given from them?
ג ושואלים מצד אחר: ומעתה יהיו חולין חייבין במתן חזה ושוק מקל וחומר מקדשים: ומה קדשים הקלים בדינם, שהרי אין הם חייבים במתנות זרוע לחיים וקיבה, ומכל מקום הריהם חייבין בחזה ושוק. חולין, החמורים בדינם, שהרי הם חייבין במתנות זרוע לחיים וקיבה, אינו דין שיהיו חייבין בחזה ושוק?
§ The Gemara challenges: And now that it has been established that the obligation of the gifts of the priesthood does not apply to sacrificial animals, non-sacred animals should be obligated to have the breast and thigh given from them by an a fortiori inference: If sacrificial animals, which are not obligated to have gifts of the priesthood given from them, are nevertheless obligated to have the breast and thigh given from them, then with regard to non-sacred animals, which are obligated to have gifts of the priesthood given from them, is it not right that they should be obligated to have the breast and thigh given from them?
הכל
(17) אָמַר קְרָא {דברים י״ח:ג׳} וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים זֶה אִין מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא.
The Gemara responds that the verse states: “And this shall be the priests’ due from the people, from them that perform a slaughter, whether it be an ox or sheep, that they shall give to the priest the foreleg, and the jaw, and the maw” (Deuteronomy 18:3). The verse indicates that “this,” the foreleg, the jaw, and the maw, yes, is given to the priests, but another item, i.e., the breast and thigh, is not given to the priests from non-sacred slaughtered animals.
The Gemara responds that the verse states: “And this shall be the priests’ due from the people, from them that perform a slaughter, whether it be an ox or sheep, that they shall give to the priest the foreleg, and the jaw, and the maw” (Deuteronomy 18:3). The verse indicates that “this,” the foreleg, the jaw, and the maw, yes, is given to the priests, but another item, i.e., the breast and thigh, is not given to the priests from non-sacred slaughtered animals.
זה אין מידי אחרינא לא – תימה דקאי במתנות וממעט חזה ושוק אדרבה ה״ל למעוטי מיניה מוקדשין ממתנות ויש לומר דכבר אמעיטו מאותם וכה״ג פירש׳ בפ״ק (לעיל דף כד.) גבי וזאת אשר ללוים.
תוס׳ בד״ה זה אין כו׳ תימה דקאי במתנות כו׳ הוה ליה למעוטי מיניה מוקדשין כו׳ עכ״ל פירוש דהשתא קאי במתנות וממעט מתנות ואין לתרץ דאדרבה קאי בחולין וממעט חולין קאי בחולין וממעט הקדשות דניחא טפי למדרש זה לחולין ולא להקדשות וכולה במתנות דכה״ג דרשינן בפרק כיצד הרגל קאי בראיות ממעט ראיות כו׳ ולא קאמרינן קאי בזב ממעט זב כו׳ כמו שכתבו התוס׳ שם ובפרק קמא ע״ש:
לכך אמר קרא [הכתוב] בדין מתנת זרוע לחיים וקיבה: ״וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זובחי הזבח אם שור אם שה ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה״ (דברים יח, ג), ונדייק: ״זה״ זרוע לחיים וקיבה — אין [כן] ניתן לכהנים, מידי אחרינא [דבר אחר], כחזה ושוק — לא ניתן לכהנים מבהמת חולין הנשחטת.
ומקשים: אלא טעמא [הטעם] לפטור חזה ושוק בחולין משום שכתב רחמנא [כתבה התורה] ״זה״, הא לאו הכי, הוה אמינא [הרי לולא כן, הייתי אומר] שחולין חייבין בחזה ושוק? והא [והרי] אי אפשר לומר כן, שכן מתנת חזה ושוק בעי [צריכה] תנופה (הנפה), וחזה ושוק של בהמת חולין היכא לינופינהו [היכן נניף אותם]? אי אבראי [אם מחוץ למקדש] — בהנפה ״להניף אותו תנופה לפני ה׳ ״(ויקרא ז, ל) כתיב [נאמר], כלומר, דווקא בבית המקדש!
The Gemara responds that the verse states: “And this shall be the priests’ due from the people, from them that perform a slaughter, whether it be an ox or sheep, that they shall give to the priest the foreleg, and the jaw, and the maw” (Deuteronomy 18:3). The verse indicates that “this,” the foreleg, the jaw, and the maw, yes, is given to the priests, but another item, i.e., the breast and thigh, is not given to the priests from non-sacred slaughtered animals.
The Gemara raises a difficulty: But this derivation indicates that the reason the giving of the breast and thigh does not apply to non-sacred animals is that the Merciful One writes “this,” from which it may be inferred if not for this, I would say that one is obligated to give the breast and thigh from non-sacred animals. But the procedure for giving the breast and thigh requires waving, and where would one wave the breast and thigh of a non-sacred animal? If it is suggested that one wave them outside the Temple, that cannot be done, as it is written: “That the breast may be waved for a wave offering before the Lord” (Leviticus 7:30), indicating that they must be waved inside the Temple.
הכל
(18) אֶלָּא טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא זֶה הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא חוּלִּין חַיָּיבִין בְּחָזֶה וָשׁוֹק וְהָא בָּעֵי תְּנוּפָה הֵיכָא לִינוּפִינְהוּ אִי אַבָּרַאי {ויקרא ז׳:ל׳} לִפְנֵי ה׳ כְּתִיב
The Gemara raises a difficulty: But this derivation indicates that the reason the giving of the breast and thigh does not apply to non-sacred animals is that the Merciful One writes “this,” from which it may be inferred if not for this, I would say that one is obligated to give the breast and thigh from non-sacred animals. But the procedure for giving the breast and thigh requires waving, and where would one wave the breast and thigh of a non-sacred animal? If it is suggested that one wave them outside the Temple, that cannot be done, as it is written: “That the breast may be waved for a wave offering before the Lord” (Leviticus 7:30), indicating that they must be waved inside the Temple.
The Gemara raises a difficulty: But this derivation indicates that the reason the giving of the breast and thigh does not apply to non-sacred animals is that the Merciful One writes “this,” from which it may be inferred if not for this, I would say that one is obligated to give the breast and thigh from non-sacred animals. But the procedure for giving the breast and thigh requires waving, and where would one wave the breast and thigh of a non-sacred animal? If it is suggested that one wave them outside the Temple, that cannot be done, as it is written: “That the breast may be waved for a wave offering before the Lord” (Leviticus 7:30), indicating that they must be waved inside the Temple.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
חולין קל. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים חולין קל., עין משפט נר מצוה חולין קל. – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין קל. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י חולין קל., תוספות חולין קל., ר"י מלוניל חולין קל. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., פסקי רי"ד חולין קל. – מהדורת המכון התלמוד הישראלי השלם, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, הרב דוד ארונובסקי, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הרי"ד, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., פסקי ריא"ז חולין קל. – מהדורת המכון התלמוד הישראלי השלם, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הריא"ז, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., בית הבחירה למאירי חולין קל. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א חולין קל., מהרש"א חידושי הלכות חולין קל., גליון הש"ס לרע"א חולין קל., פירוש הרב שטיינזלץ חולין קל., אסופת מאמרים חולין קל.
Chulin 130a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Chulin 130a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 130a, Rif by Bavli Chulin 130a, Rashi Chulin 130a, Tosafot Chulin 130a, Ri MiLunel Chulin 130a, Piskei Rid Chulin 130a, Piskei Riaz Chulin 130a, Meiri Chulin 130a, Ritva Chulin 130a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 130a, Gilyon HaShas Chulin 130a, Steinsaltz Commentary Chulin 130a, Collected Articles Chulin 130a
פרק י