×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) זוּזָא מָאכָא בַּהֲדֵיהּ דְּלָא נָפֵיק תְּקַע לֵיהּ אַחֲרִינָא וְיַהֲבֵיהּ נִיהֲלֵיהּ.:
an impaired dinar with him, which was not in circulation, and his victim did not want to accept it from him. Ḥanan the wicked then struck him another time, rendering himself liable to pay an additional fine of one-half a dinar, and gave him the full dinar as payment for both strikes.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מאכא – קל:
זוזא מאכא – שנפחתה צורתו.
ולא הוה שקיל ליה כלומר לא היה ניקח בעיר להוצאה לא היה הדינר שקול ושוה לו כלום.
בפרש״י בד״ה משום כו׳ אבל באונס כו׳ עד כסף ישקול הוא כפול בא״ד דתנא ברישא במנה צורי כל חד כו׳ שקלים יהיב שקלים כו׳ ומעשר הס״ד ואח״כ מ״ה מעשר שני כו׳ ובד״ה ולא בהקדשות כו׳ בגמרא הס״ד ואח״כ מ״ה כתב לכהן כו׳ שהוא חייב ליתן כו׳ בנו הס״ד ובד״ה מכתב עט הס״ד ואח״כ מ״ה ואמרינן במסכת קידושין במאי כו׳ ובד״ה ומאי מיעט מיעט סם הס״ד כצ״ל ואפשר לקיים כל פירושים הישנים שכתוב בהן ומאי מיעט מיעט כל מילי דר״ל דהיכא דאיכא מיעוט וריבוי ומיעוט מיעט כל מילי ודו״ק:
תוס׳ בד״ה והראיון כו׳ בכל חד טעמא כו׳ נסכא וכסף סיגים כו׳ לו לעולת ראיה טובה כו׳ ובד״ה אימא כו׳ דכתיב בהו כסף גבי הקדש וכן מצינו כו׳ ובד״ה כתב לכהן כו׳ כגון שכתב לו בשטר ונתן לו בפני כו׳ כצ״ל:
זוזא מאכא בהדיה דלא נפיק [זוז מעוך איתו, שאינו יוצא], לא רצה לקבל ממנו. תקע ליה אחרינא ויהביה ניהליה [סטר לו סטירה אחרת ונתן לו אותו] את הזוז המעוך, עבור שתי הסטירות.
an impaired dinar with him, which was not in circulation, and his victim did not want to accept it from him. Ḥanan the wicked then struck him another time, rendering himself liable to pay an additional fine of one-half a dinar, and gave him the full dinar as payment for both strikes.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) שְׁלֹשִׁים שֶׁל עֶבֶד חֲמִשִּׁים שֶׁל אוֹנֵס וְשֶׁל מְפַתֶּה וְכוּ׳.: הָא תּוּ לְמָה לִי הָא תְּנָא לֵיהּ רֵישָׁא.

§ The mishna teaches: The thirty shekels paid to the owner of a Canaanite slave who is killed by an ox, and the fifty shekels paid by a rapist and by a seducer, and the one hundred shekels paid by the defamer are all paid in the shekel of the Sanctuary, which is calculated based on one hundred Tyrian dinars. The Gemara asks: Why do I need this additional mention of: All are paid in the shekel of the Sanctuary, which is calculated based on one hundred Tyrian dinars? The tanna of the mishna already taught this in the first clause.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא תו למה לי – דהדר ותני וכולן בשקל הקדש במנה דצורי:
הני בני פדייה נינהו שלשים של עבד ושל אונס ומפתה ומוציא שם רע מאי פדייה אית בהו:
הא תו למה לי – האי וכולם הא תנא ליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א שנינו במשנתנו: שלשים של עבד, חמשים של אונס ושל מפתה, ומאה של מוציא שם רע — כולם בשקל הקדש במנה צורי. ושואלים: הא תו [זו עוד], התוספת של ״כולם בשקל הקדש במנה צורי״ למה לי לומר שנית? הא תנא ליה רישא [הרי שנה אותו בראש המשנה]!
§ The mishna teaches: The thirty shekels paid to the owner of a Canaanite slave who is killed by an ox, and the fifty shekels paid by a rapist and by a seducer, and the one hundred shekels paid by the defamer are all paid in the shekel of the Sanctuary, which is calculated based on one hundred Tyrian dinars. The Gemara asks: Why do I need this additional mention of: All are paid in the shekel of the Sanctuary, which is calculated based on one hundred Tyrian dinars? The tanna of the mishna already taught this in the first clause.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אוֹנֵס וּמוֹצִיא שֵׁם רַע אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כֵּיוָן דְּלָא כְּתִיב בְּהוּ שְׁקָלִים אֵימָא זוּזֵי בְּעָלְמָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּמֵילָף קָא יָלְפִי מֵהֲדָדֵי.:

The Gemara explains: It was necessary to state the cases of the rapist and the defamer, as it might enter your mind to say: Since the term shekels is not written with regard to them, but only “money,” say that one pays merely dinars, and not shekels, which are worth four dinars. Therefore, the tanna teaches us that the halakhot of all these cases are derived from one another, and in all of them, the payment is in the shekel of the Sanctuary.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משום אונס ומוציא שם רע איצטריכא ליה – למיתני האי וכולם בשקל הקודש משום דרישא לא תנא שקל הקודש ומיהו פשיטא לן באינך כולהו דסלעים נינהו דהא בפדיון הבן כתיב (במדבר ג) חמשת שקלים לגולגלת ובעבד כתיב (שמות כא) שלשים שקלים יתן (בעל השור) לאדוניו ובמפתה כתיב (שם כב) כסף ישקול אבל באונס ומוציא שם רע לא כתיב שקל וסד״א [הא] דתנא ברישא במנה צורי כל חד וחד כי דיניה קאמר דהיכא דכתיב שקלים יהיב שקלים צורים והיכא דלא כתיב שקלים ליתיב דינרי צורים קמ״ל סיפא וכולם בשקל הקודש דמילף ילפי מהדדי בכסף קצוב מכסף קצוב כדרב אסי דלעיל אית ספרים דכתוב הכי אטו כולהו בני פדיה נינהו וקפריך אמתניתין דנקט לשון פדייה בכולהו דקתני וכולן נפדין והא לא שייכא לשון פדיה אלא בבכור תני כל הנפדין נפדין בכסף ושוה כסף כל הנפדין כגון בכור אדם והקדשות ומעשר.
מעשר שני אינו נפדה אלא בכסף טבוע ולא בשוה כסף ואפי׳ פרוטות טבועות שפיר דמי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: אונס ומוציא שם רע איצטריך [הוצרך לחזור ולומר], שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: כיון דלא כתיב בהו [שלא נאמר בהם] בתורה שקלים במפורש, אלא רק ״כסף״ — אימא זוזי בעלמא [אמור זוזים, דינרים בלבד] משלמים, ולא שקלים (השווים ארבעה דינרים), על כן קא משמע לן דמילף קא ילפי מהדדי [משמיע לנו התנא שהם למדים זה מזה], ובכולם התשלום הוא בשקל הקודש.
The Gemara explains: It was necessary to state the cases of the rapist and the defamer, as it might enter your mind to say: Since the term shekels is not written with regard to them, but only “money,” say that one pays merely dinars, and not shekels, which are worth four dinars. Therefore, the tanna teaches us that the halakhot of all these cases are derived from one another, and in all of them, the payment is in the shekel of the Sanctuary.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) חוּץ מִן הַשְּׁקָלִים.: תָּנָא חוּץ מִן הַשְּׁקָלִים אוּמַעֲשֵׂר בוְהָרֵאָיוֹן.

§ The mishna further teaches: And all monetary obligations are redeemed, i.e., paid, with coins or with items of the equivalent value of money, except for the half-shekels that are donated to the Temple each year, which must be given specifically as coins. The Gemara notes that it is taught in a baraita: All monetary obligations are redeemed with coins or with their equivalent value, except for the half-shekels, and second tithe, and the money for appearance, i.e., the two silver ma’a that every man must bring to the Temple to purchase burnt offerings of appearance on the pilgrimage Festivals, all of which must be given as coins.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תני כל הנפדין כגון בכור והקדש בין בכסף בין בשוה כסף חוץ מן השקלים דאין נפדין בשוה כסף:
ערך דרכון
דרכוןא(שקלים ד) מצטרפין שקלים לדרכונות. (בכורות נא.) תנא חוץ מן השקלים המעשר והראיון. שקלים דתנן מצטרפין שקלים לדרכונות מפני משאוי הדרך פירוש שצריך להעלותן לירושלם ומפני משאוי הדרך התירו לצרפן לדרכונות שהן זהובין הא לאו הכי לא. (בבא בתרא קסה:) דרכונות דאינון ונמחקו אין פחות משנים (א״ב פירוש בלשון יוני ורומי מין מטבע פרסי של זהב והיתה צורת דריוש חקוקה עליו ועל שמו נקרא ואולי הוא אדרכון שכתוב בעזרא):
א. [עפרסיאנישע גאלדמינצע.]
והראיון – לקנות עולת ראייה הנקנית בשתי מעות כסף כדאמרי׳ בחגיגה (דף ב.) הראייה שתי כסף והנך שתי כסף טבועות בעינן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב שנינו במשנה: וכולם נפדים בכסף ובשווה כסף חוץ מן השקלים שחייב לתת דוקא במטבע. תנא [שנה החכם] בברייתא: חוץ מן השקלים, ומעשר שני, והראיון, שתי מעות כסף שצריך כל אדם להביא למקדש כדי לקנות עולת ראיה ברגל, שדינם במטבע דווקא.
§ The mishna further teaches: And all monetary obligations are redeemed, i.e., paid, with coins or with items of the equivalent value of money, except for the half-shekels that are donated to the Temple each year, which must be given specifically as coins. The Gemara notes that it is taught in a baraita: All monetary obligations are redeemed with coins or with their equivalent value, except for the half-shekels, and second tithe, and the money for appearance, i.e., the two silver ma’a that every man must bring to the Temple to purchase burnt offerings of appearance on the pilgrimage Festivals, all of which must be given as coins.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) שְׁקָלִים דִּתְנַן מְצָרְפִין שְׁקָלִים לְדַרְבּוֹנוֹת מִפְּנֵי מַשּׂאוֹי הַדֶּרֶךְ.

The Gemara elaborates: The halakha that the half-shekel payment dues to the Temple cannot be paid using items of equivalent value is as we learned in a mishna (Shekalim 2:1): When people who live far from Jerusalem wish to send to Jerusalem the shekels that have been levied from their community, they may combine their shekels and exchange them for darics [darbonot], which are large gold coins, due to the hardship of carrying on the journey. Instead of carrying large amounts of shekels, the agents who deliver the funds will bring a much lighter burden of gold coins with them. They may exchange them only for coins, not for items of equivalent value.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מצרפין שקלי׳ לדרכונות – באחד באדר משמיעין על השקלים הגזבר יכול לחלף השקלים בדרכונות זהב שקורין בלע״ז קוצוציש:
מפני משאוי הדרך – שצריך להעלותו לירושלם ללישכה טעמא דמפני משאוי הא לאו הכי אין פודין [אלא] בכסף:
מצרפין שקלים לדרבונות – בני העיר ששולחין שקליהם לירושלים מצרפין אותן ולוקחין מהן דרבונות הוו זהובים טבועים דרבונות אין שאר זהב לא שאינו טבוע ובמסכת שקלים (פ״ב ה״א) מפרש טעמא שמא תיזול מרגליות כו׳ והוא הדין לכל שוה כסף שמא יזול ונמצא הקדש מפסיד אבל טיבעא לא זייל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומבארים: שקלים לא מועיל בהם שווה כסף — כפי דתנן [ששנינו במשנה]: מצרפין (מחליפים) בני העיר שקלים שאספו לדרבונות (מטבעות זהב גדולים), מפני משאוי הדרך כדי שלא יכביד עליהם משקל מטבעות הכסף. ודוקא למטבעות מצרפים, ולא לדבר אחר שהוא שווה כסף.
The Gemara elaborates: The halakha that the half-shekel payment dues to the Temple cannot be paid using items of equivalent value is as we learned in a mishna (Shekalim 2:1): When people who live far from Jerusalem wish to send to Jerusalem the shekels that have been levied from their community, they may combine their shekels and exchange them for darics [darbonot], which are large gold coins, due to the hardship of carrying on the journey. Instead of carrying large amounts of shekels, the agents who deliver the funds will bring a much lighter burden of gold coins with them. They may exchange them only for coins, not for items of equivalent value.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מַעֲשֵׂר דִּכְתִיב {דברים י״ד:כ״ה} וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָרֵאָיוֹן תָּנֵי רַב יוֹסֵף שֶׁלֹּא יָבִיא סִיגָה לָעֲזָרָה.:

Second tithe may not be redeemed with items of equivalent value, as it is written: “And bind up [vetzarta] the money in your hand” (Deuteronomy 14:25), which the Sages interpreted as referring to money that has a form [tzura] engraved on it, i.e., a coin. And with regard to the money for appearance, this is as Rav Yosef teaches, that one may not bring a lump of silver full of base metals to the Temple courtyard.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הראיון – שהיא מעה כסף אינו יכול להביא שוה כסף אלא כסף צרוף:
תני רב יוסף שלא יביא סיגה לעזרה – כסף סיגים מעורבב בשאר מתכות:
וצרת הכסף – דבר שיש עליו צורה.
ה״ג: ראיון תני [נמי] רב יוסף שלא יביא סיגה – כסף סיגים אלא טבוע. והיינו ברייתא דרב יוסף לאו לפרושי אלא לסיועי.
והראיון תני רב יוסף כו׳ – פי׳ בקונטרס דהכי גרסי׳ תני נמי רב יוסף שלא יביא סיגה כסף סיגים אלא טבוע והא ברייתא דרב יוסף לא לפרושי אלא לסיועי ולא משמע כן דמה צריך להביא ברייתא לסיועי לברייתא ועוד דלא הוה ליה למימר שלא יביא אלא לא יביא ועוד דמשמע כאחרינות דמפרש בכל חד טעמא לכך נראה דלפרושי טעמא אחר דאם היה מביא שוה כסף זימנין דמייתי נסכא וכסף סיגים שלא ישוה שתי מעות כסף ולא ימכרו לו לעולת ראייה טובה באותה סיגה כאילו היה מביא כסף טבוע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעשר שני אינו נפדה בשווה כסף — כפי דכתיב [שנאמר]: ״וצרת הכסף בידך״ (דברים יד, כה), ולמדים מלשון ״וצרת״ שצריך שיהיה כסף שטבעו בו צורה. והראיון — הוא מה שתני [שנה] רב יוסף: שלא יביא סיגה, גוש כסף מלא סיגים, לעזרה.
Second tithe may not be redeemed with items of equivalent value, as it is written: “And bind up [vetzarta] the money in your hand” (Deuteronomy 14:25), which the Sages interpreted as referring to money that has a form [tzura] engraved on it, i.e., a coin. And with regard to the money for appearance, this is as Rav Yosef teaches, that one may not bring a lump of silver full of base metals to the Temple courtyard.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַתְנִי׳: גאֵין פּוֹדִין לֹא בַּעֲבָדִים וְלֹא בִּשְׁטָרוֹת וְלֹא בְּקַרְקָעוֹת וְלֹא בְּהֶקְדֵּשׁוֹת דכָּתַב לְכֹהֵן שֶׁהוּא חַיָּיב לִיתֵּן חֲמִשָּׁה סְלָעִים חַיָּיב לִיתֵּן לוֹ וּבְנוֹ אֵינוֹ פָּדוּי לְפִיכָךְ אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִיתֵּן לוֹ בְּמַתָּנָה רַשַּׁאי.

MISHNA: One may not redeem his firstborn son, neither with Canaanite slaves, nor with promissory notes, nor with land, nor with consecrated items. If the father wrote a promissory note to the priest that he is obligated to give him five sela coins, the father is obligated to give them to him but his son is not redeemed. Therefore, if the priest wished to give back the five sela coins to him as a gift he is permitted to do so.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין פודין – הבכור לא בעבדים ולא בשטרות שאין יכול ליתן לכהן שטר חוב שיש לו על אחרים בשביל פדיון הבן:
כתב לכהן כו׳ ובנו אינו פדוי – עד שיתן:
לפיכך – הואיל וממון כהן אם רצה הכהן ליתן לו מתנה אותן ה׳ סלעים שקבל ממנו רשאי:
מתני׳ אין פודין בכור אדם לא בעבדים כו׳ – אע״ג דאמרן לעיל (דף מט:) בכסף ובשוה כסף.
ולא בשטרות – שאם יש לו שטר על חבירו בה׳ סלעים ונתנו לכהן שיגבה אותו חוב בפדיון בנו אינו פדוי.
ולא בהקדישות – מפרש בגמרא.
כתב לכהן שהוא חייב ליתן לו ה׳ סלעים – משום פדיון בנו.
ובנו אינו פדוי – כדאמרינן בגמרא שמא יאמרו פודין בשטרות.
לפיכך – דאמרן חייב ליתן לו ה׳ סלעים אם רצה הכהן לתנם ולהחזירם לו במתנה רשאי אבל תקנתא אחריתי ליכא.
כתב לכהן שהוא חייב לו חמש סלעים – בכתובות בריש הנושא (דף קב.) מייתי לה גבי פלוגתא דר׳ יוחנן וריש לקיש דחייב אני לך מנה בשטר ופירש שם בקונטרס כגון שכתב לו בשטר ונתן לו בפני עדים ופליגי מדחשיב הודאה דאלימא מילתא בשטר אף על גב דלא א״ל אתם עדיי ור״ת מפרש כגון שבא לחייב עצמו באותו שטר אע״פ שאינו חייב לו כלום וצריך ליישב כל הסוגיא ושם פירשתי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג משנה אין פודין בכור, לא בעבדים, ולא בשטרות חוב שיש לו על אחרים, ולא בקרקעות, ולא הקדשות. אם האב כתב לכהן שטר שהוא חייב ליתן לו חמשה סלעים לפדיון בנו — חייב ליתן לו חמישה סלעים, ואולם בנו אינו פדוי בשטר זה, אלא צריך האב ליתן לו חמישה סלעים אחרים. לפיכך, אם רצה הכהן ליתן להחזירם לו במתנהרשאי.
MISHNA: One may not redeem his firstborn son, neither with Canaanite slaves, nor with promissory notes, nor with land, nor with consecrated items. If the father wrote a promissory note to the priest that he is obligated to give him five sela coins, the father is obligated to give them to him but his son is not redeemed. Therefore, if the priest wished to give back the five sela coins to him as a gift he is permitted to do so.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ההַמַּפְרִישׁ פִּדְיוֹן בְּנוֹ וְאָבַד חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר י״ח:ט׳-כ׳} יִהְיֶה לָּךְ וּפָדֹה תִפְדֶּה.:

With regard to one who designates five sela coins for redemption of his firstborn son and he lost the coins before he gave them to the priest, the father bears financial responsibility for their loss, as it is stated to Aaron the priest: “Everything that opens the womb in man and animal shall be yours”; and only afterward it says: “You shall redeem the firstborn of man” (Numbers 18:15). This indicates that only after the money shall be in the possession of the priest is the son redeemed.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יהיה לך ופדה תפדה – כשיהיה לך הפדיון אז יהיה פדוי. והאי קרא לאהרן אמר ליה רחמנא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המפריש חמישה סלעים לפדיון בנו, ואבד הכסף קודם שהגיע ליד הכהן — האב חייב באחריותו, ולפיכך יביא לכהן כסף אחר לפדיון, שנאמר לאהרן הכהן: ״כל פטר רחם... באדם ובבהמה יהיה לך אך פדה תפדה את בכור האדם...״ (במדבר יח, טו), ״יהיה לך״ ואז ״פדה תפדה״, שרק כאשר הכסף ״יהיה לך״, כלומר, לכהן — יהיה הבן פדוי.
With regard to one who designates five sela coins for redemption of his firstborn son and he lost the coins before he gave them to the priest, the father bears financial responsibility for their loss, as it is stated to Aaron the priest: “Everything that opens the womb in man and animal shall be yours”; and only afterward it says: “You shall redeem the firstborn of man” (Numbers 18:15). This indicates that only after the money shall be in the possession of the priest is the son redeemed.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) גְּמָ׳: מתני׳מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר בַּכֹּל פּוֹדִין בְּכוֹר אָדָם חוּץ מִן הַשְּׁטָרוֹת מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי.

GEMARA: The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: One can redeem a woman’s firstborn son with anything worth five shekels except for promissory notes. This is different from the mishna, which also excludes Canaanite slaves and land. The Gemara asks: What is the reason for Rabbi Yehuda HaNasi’s opinion?
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד גמרא ומעירים: מתניתין [משנתנו] שלא כשיטת רבי, דתניא [ששנויה ברייתא], רבי אומר: בכל פודין בכור אדם, חוץ מן השטרות. ובמשנתנו נאמר שאין פודים גם בעבדים ובקרקעות. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] של ריבויי?
GEMARA: The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: One can redeem a woman’s firstborn son with anything worth five shekels except for promissory notes. This is different from the mishna, which also excludes Canaanite slaves and land. The Gemara asks: What is the reason for Rabbi Yehuda HaNasi’s opinion?
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) דָּרֵישׁ רִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי {במדבר י״ח:ט״ז} וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה רִיבָּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים מִיעֵט תִּפְדֶּה רִיבָּה.

The Gemara answers that he interprets verses using the method of amplifications and restrictions, and this is how he interprets the verse: “And its redemption from one month you shall redeem, according to the valuation of five silver shekels by the shekel of the Sanctuary” (Numbers 18:16). Concerning the phrase “and its redemption from one month,” since it does not specify that only certain items can be used for the redemption, the verse amplified the category of items that can be used to redeem the firstborn, intimating that many different items can be used. Then, with the phrase “according to the valuation of five silver shekels,” the verse restricted the category to items that are similar to silver shekels. Then, with the phrase “You shall redeem,” the verse again amplified the category.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ מיעט – כסף ולא מידי אחרינא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואומרים: דריש ריבויי ומיעוטי [דורש הוא בדרך של ריבויים ומיעוטים], כיצד? ״ופדויו מבן חדש תפדה״ (במדבר יח, טז) — הרי זה ריבה, מפני ש״תפדה״ בסתם משמעו בכל דבר, ״בערכך כסף חמשת שקלים״ — הרי זה מיעט, דוקא בכסף, ומה שנאמר שוב ״פדה תפדה את בכור האדם״ (במדבר יח, טו)ריבה,
The Gemara answers that he interprets verses using the method of amplifications and restrictions, and this is how he interprets the verse: “And its redemption from one month you shall redeem, according to the valuation of five silver shekels by the shekel of the Sanctuary” (Numbers 18:16). Concerning the phrase “and its redemption from one month,” since it does not specify that only certain items can be used for the redemption, the verse amplified the category of items that can be used to redeem the firstborn, intimating that many different items can be used. Then, with the phrase “according to the valuation of five silver shekels,” the verse restricted the category to items that are similar to silver shekels. Then, with the phrase “You shall redeem,” the verse again amplified the category.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רִיבָּה וּמִיעֵט וְרִיבָּה רִיבָּה הַכֹּל מַאי רַבִּי רַבִּי כֹּל מִילֵּי וּמַאי מַיעֵט מַיעֵט שְׁטָרוֹת.

According to the hermeneutical principle that when a verse amplified and then restricted and then amplified, it amplified the relevant category to include everything except the specific matter excluded in the restriction. The Gemara elaborates: What has it amplified? Almost everything. And what has it restricted? It restricted only promissory notes, which are the most fundamentally dissimilar to silver shekels.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיעט שטרות – דלא חשיבי מידי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נמצא שריבה ומיעט וריבה, ובכך ריבה הכל, חוץ מדבר אחד שנתמעט ממה שנאמר ״כסף״. מאי רבי [מה ריבה]? רבי כל מילי [ריבה כל הדברים], ומאי [ומה] מיעט בכך — מיעט שטרות, מפני שהם הרחוקים ביותר מכסף, שהרי אין להם שווי עצמי, ואינם משמשים אלא לראיה או כדי לקנות בהם.
According to the hermeneutical principle that when a verse amplified and then restricted and then amplified, it amplified the relevant category to include everything except the specific matter excluded in the restriction. The Gemara elaborates: What has it amplified? Almost everything. And what has it restricted? It restricted only promissory notes, which are the most fundamentally dissimilar to silver shekels.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְרַבָּנַן דָּרְשִׁי כְּלָל וּפְרָט ופְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ כָּלַל בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים פָּרַט (פדה) תִּפְדֶּה חָזַר וְכָלַל.

The Gemara explains the reasoning of the Rabbis: And the Rabbis expound verses through the method of a generalization and a detail. They expound the verse as follows: The phrase “and its redemption from one month” is a generalization which suggests that many different items can be used to redeem the firstborn. Then, the phrase “according to the valuation of five silver shekels” is a detail, which suggests that only items that are similar to silver shekels can be used. Then, with the phrase: “You shall redeem,” the verse again makes a generalization.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תפדה חזר וכלל – ואע״ג דהאי תפדה כתיב קודם לפרט אפ״ה דיינינן ליה בכלל ופרט כדאמרינן לקמן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבנן דרשי [דורשים] בשיטת כלל ופרט: ״ופדויו מבן חדש״ — הרי זה כלל, ״בערכך כסף חמשת שקלים״פרט, ״תפדה״חזר וכלל,
The Gemara explains the reasoning of the Rabbis: And the Rabbis expound verses through the method of a generalization and a detail. They expound the verse as follows: The phrase “and its redemption from one month” is a generalization which suggests that many different items can be used to redeem the firstborn. Then, the phrase “according to the valuation of five silver shekels” is a detail, which suggests that only items that are similar to silver shekels can be used. Then, with the phrase: “You shall redeem,” the verse again makes a generalization.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל וְגוּפוֹ מָמוֹן אַף כׇּל דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל וְגוּפוֹ מָמוֹן יָצְאוּ קַרְקָעוֹת שֶׁאֵין מִטַּלְטְלִין יָצְאוּ עֲבָדִים שֶׁהוּקְּשׁוּ לְקַרְקָעוֹת יָצְאוּ שְׁטָרוֹת שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמִּטַּלְטְלִין אֵין גּוּפָן מָמוֹן.

Based on this exegetical method, whenever a verse has a generalization and then a detail and then a generalization, the principle is that you may deduce that the verse is referring only to items that are similar to the detail. In this case, just as the detail, i.e., silver shekels, is explicitly something that is movable and has intrinsic monetary value, so too, anything that is movable and has intrinsic monetary value can be used. This excludes land, which is not movable property; it excludes Canaanite slaves, who are halakhically compared to land; and it excludes promissory notes, because even though they are movable property they do not have intrinsic monetary value.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שהוקשו לקרקעות – והתנחלתם אותם וגו׳ (ויקרא כה).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כלל ופרט וכלל אי (אין) אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורשדבר המטלטל וגופו (הוא עצמו) שווה ממון, אף כל דבר המטלטל וגופו ממון בכלל זה, יצאו קרקעות שאין פודים בהם — מפני שאין הם מטלטלין, יצאו עבדים — מפני שהוקשו (הושוו בכתוב) לקרקעות, יצאו שטרות שאף על פי שהן מטלטליןאין גופן ממון, ואינם משמשים אלא לראיה או כדי לקנות בהם.
Based on this exegetical method, whenever a verse has a generalization and then a detail and then a generalization, the principle is that you may deduce that the verse is referring only to items that are similar to the detail. In this case, just as the detail, i.e., silver shekels, is explicitly something that is movable and has intrinsic monetary value, so too, anything that is movable and has intrinsic monetary value can be used. This excludes land, which is not movable property; it excludes Canaanite slaves, who are halakhically compared to land; and it excludes promissory notes, because even though they are movable property they do not have intrinsic monetary value.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְמָרִימָר וְרַבִּי רִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי דָּרֵישׁ וְהָא רַבִּי כְּלָלֵי וּפְרָטֵי דָּרֵישׁ בְּמַרְצֵעַ.

Ravina said to Ameimar: Does Rabbi Yehuda HaNasi really expound verses through the method of amplifications and restrictions? But doesn’t Rabbi Yehuda HaNasi expound verses through the method of generalizations and details with regard to an awl?
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רבינא למרימר: ורבי, ריבויי ומיעוטי דריש בדרך של ריבויים ומיעוטים הוא דורש]? והא [והרי] רבי כללי ופרטי דריש [כללים ופרטים הוא דורש] בענין מרצע שרוצעים בו את אוזן העבד, שנאמר בו: ״ולקחת את המרצע ונתתה באזנו ובדלת והיה לך עבד עולם...״ (דברים טו, יז).
Ravina said to Ameimar: Does Rabbi Yehuda HaNasi really expound verses through the method of amplifications and restrictions? But doesn’t Rabbi Yehuda HaNasi expound verses through the method of generalizations and details with regard to an awl?
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) דְּתַנְיָא {דברים ט״ו:י״ז} מַרְצֵעַ אֵין לִי אֶלָּא מַרְצֵעַ מִנַּיִן לְרַבּוֹת הַסּוֹל וְהַסִּירָא וְהַמַּחַט וְהַמַּקְדֵּחַ וְהַמַּכְתֵּב ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {דברים ט״ו:י״ז} וְלָקַחְתָּ לְרַבּוֹת כׇּל דָּבָר שֶׁנִּלְקָח בַּיָּד דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה רַבִּי אוֹמֵר מַרְצֵעַ מָה מַרְצֵעַ מְיוּחָד שֶׁל מַתֶּכֶת אַף כֹּל שֶׁל מַתֶּכֶת.

This is as it is taught in a baraita: The Torah provides the process by which a Hebrew slave who has already completed his six years of servitude may continue on as a slave of his master: “And you shall take the awl and put it through his ear and in the door” (Deuteronomy 15:17). From this verse, I have derived only that an awl can be used; from where do I know to include the thorn of a palm, and a thorn, a needle, and a gimlet, and a stylus for writing on wax, as valid tools for piercing his ear? The verse states: “And you shall take,” which indicates that anything that can be taken by hand is a valid tool. This is the statement of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda. Rabbi Yehuda HaNasi says: Not all these items can be used. Rather, since the verse specifies an “awl,” only items similar to an awl can be used; just as an awl is distinct in that it is fashioned of metal, so too, anything fashioned of metal can be used.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הסול – ברוק״א בלעז.
הסירא – קוץ.
מכתב – עט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דתניא כן שנויה ברייתא] בענין זה: ״מרצע״אין לי אלא מרצע בלבד, מנין לרבות הסול (עץ מחודד), והסירא (קוץ), והמחט, והמקדח, והמכתב (החרט שכותבים בו על שעוה)? תלמוד לומר: ״ולקחת״ (דברים טו, יז) — הרי זה בא לרבות כל דבר שנלקח ביד, אלו דברי ר׳ יוסי בר׳ יהודה. רבי אומר: מרצעמה מרצע מיוחד שהוא כלי של מתכת, אף כל כלי של מתכת בכלל זה, אבל לא קוץ וכדומה.
This is as it is taught in a baraita: The Torah provides the process by which a Hebrew slave who has already completed his six years of servitude may continue on as a slave of his master: “And you shall take the awl and put it through his ear and in the door” (Deuteronomy 15:17). From this verse, I have derived only that an awl can be used; from where do I know to include the thorn of a palm, and a thorn, a needle, and a gimlet, and a stylus for writing on wax, as valid tools for piercing his ear? The verse states: “And you shall take,” which indicates that anything that can be taken by hand is a valid tool. This is the statement of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda. Rabbi Yehuda HaNasi says: Not all these items can be used. Rather, since the verse specifies an “awl,” only items similar to an awl can be used; just as an awl is distinct in that it is fashioned of metal, so too, anything fashioned of metal can be used.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְאָמְרִינַן בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי רַבִּי דָּרֵישׁ כְּלָלֵי וּפְרָטֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה דָּרֵישׁ רִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי.

And we say with regard to this dispute: About what do they disagree? Rabbi Yehuda HaNasi expounds verses using the method of generalizations and details, and Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, expounds verses using the method of amplifications and restrictions.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ דריש כללי ופרטי ולקחת כלל כל דבר לקיחה מרצע פרט ונתת חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט של מתכת. ור׳ יוסי דריש ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל:
ואמרינן – במסכת קדושין (דף כא.).
במאי קא מיפלגי רבי דריש כללי ופרטי – ולקחת כלל מרצע פרט ונתת באזנו חזר וכלל מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכת.
ורבי יוסי ב״ר יהודה דריש ליה ברבויי ומיעוטי – ומאי רבי רבי כל מילי ומאי מיעט מיעט סם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמרינן [ואמרנו]: במאי קא מיפלגי [במה הם חלוקים]? רבי דריש כללי ופרטי [דורש כללים ופרטים], ״ולקחת״ — כלל, ״מרצע״ — פרט, ״ונתת באזנו״ — חזר וכלל; מה הפרט ידוע שהוא ממתכת — אף כל כלי של מתכת. ר׳ יוסי בר׳ יהודה דריש ריבויי ומיעוטי [דורש ריבויים ומיעוטים]!
And we say with regard to this dispute: About what do they disagree? Rabbi Yehuda HaNasi expounds verses using the method of generalizations and details, and Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, expounds verses using the method of amplifications and restrictions.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אִין בְּעָלְמָא רַבִּי כְּלָלֵי וּפְרָטֵי דָּרֵישׁ וְהָכָא כִּדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

Ameimar answers: Yes, generally Rabbi Yehuda HaNasi expounds verses using the method of generalizations and details, but here, with regard to the redemption of the firstborn, this is the reason he expounds the verses using the method of amplifications and restrictions: He holds in accordance with that which the school of Rabbi Yishmael taught.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין בעלמא ר׳ כללי ופרטי דריש והכא – גבי בכור מ״ט דריש רבויי ומיעוטי משום דהאי ופדויו מבן חדש תפדה כתיבי תרי כללי גבי הדדי והדר פרט (כלל) בערכך כסף. והוי כדתנא דבי ר׳ ישמעאל במים במים ב׳ פעמים דכתיב את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר (אין) לו סנפיר וקשקשת במים והדר כתיב פרט בימים ובנחלים הואיל וכתיבי כללי גבי הדדי אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט:
הכא – היינו טעמא דדריש ריבויי ומיעוטי כדתנא דבי ר׳ ישמעאל בשילהי אלו טריפות (חולין סז.) כל מקום שנאמר במים במים ב׳ פעמים כלומר כל מקום שנאמר ב׳ כללות זו אצל זו ופרט אחריהן כגון הכא את זה תאכלו מכל אשר במים אשר לו סנפיר וקשקשת במים דהיינו שתי כללות דמשמע דבכל מים בעינן סנפיר וקשקשת ופרט כתיב אחריהם בימים ובנחלים דמשמע בימים ובנחלים שנובעים הם בעינן סנפיר וקשקשת אבל הגדילים במים מכונסין מיתאכלי בלא סנפיר וקשקשת אין זה כלל ופרט לא דיינינן ליה בכלל ופרט אלא מטילין הפרט ביניהן ודנין אותו ברבויי ומיעוטי והכא נמי ופדויו מבן חדש כלל תפדה חזר וכלל הרי שתי כללות הסמוכות זה לזה והפרט אחריו הלכך בריבויי ומיעוטי דרשינן להו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: אין [כן], בעלמא דרך כלל] רבי כללי ופרטי דריש [כללים ופרטים הוא דורש]. והכא [וכאן], לענין פדיון הבן, הוא דורש כדברי תנא דבי [מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל.
Ameimar answers: Yes, generally Rabbi Yehuda HaNasi expounds verses using the method of generalizations and details, but here, with regard to the redemption of the firstborn, this is the reason he expounds the verses using the method of amplifications and restrictions: He holds in accordance with that which the school of Rabbi Yishmael taught.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל {ויקרא י״א:ט׳} בְּמַיִם בַּמַּיִם שְׁתֵּי פְעָמִים אֵין זֶה כְּלָל וּפְרָט אֶלָּא רִיבָּה וּמִיעֵט.

As the school of Rabbi Yishmael taught: When defining which fish it is permitted to eat, the verse states: “This you may eat, from whatever is in the water, anything that has fins and scales in the water, in the seas and in the streams” (Leviticus 11:9). The verse first states the general term “in the water,” “in the water,” mentioning it twice, and only afterward mentions the details, i.e., “in the seas and in the streams.” When the general and detailed phrases are ordered in this way, they are not expounded as a generalization and a detail, but rather the verse amplified and restricted. Similarly, although Rabbi Yehuda HaNasi generally expounds verses using the method of generalizations and details, with regard to the redemption of the firstborn, since the verse mentions the two general terms first and mentions the specific detail only afterward, he expounds it using the method of amplifications and restrictions.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דתנא דבי [ששנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל בענייני סימני דגים טהורים: מה שנאמר ״במים״ ״במים״ שתי פעמים, ״את זה תאכלו מכל אשר במים, כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים...״, ואחריהם מופיע הפרט ״בימים ובנחלים״ (ויקרא יא, ט) — דאין לדרוש פסוק זה בדרך לימוד של כלל ופרט, אלא בכל מקרה בו יש שני כללים סמוכים, ואחריהם בא פרט — יש לדון על כך בדרך ריבה ומיעט. והוא הדין לענין פדיון הבן, שהואיל ומתחילה נאמרה פעמיים לשון כלל ״תפדה״ ״תפדה״, ואחר כך הפרט ״כסף״ — יש לדונו כריבוי ומיעוט, ולמעט רק שטרות.
As the school of Rabbi Yishmael taught: When defining which fish it is permitted to eat, the verse states: “This you may eat, from whatever is in the water, anything that has fins and scales in the water, in the seas and in the streams” (Leviticus 11:9). The verse first states the general term “in the water,” “in the water,” mentioning it twice, and only afterward mentions the details, i.e., “in the seas and in the streams.” When the general and detailed phrases are ordered in this way, they are not expounded as a generalization and a detail, but rather the verse amplified and restricted. Similarly, although Rabbi Yehuda HaNasi generally expounds verses using the method of generalizations and details, with regard to the redemption of the firstborn, since the verse mentions the two general terms first and mentions the specific detail only afterward, he expounds it using the method of amplifications and restrictions.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְרַבָּנַן אָמְרִי כִּדְאָמְרִינַן בְּמַעְרְבָא כ״מכׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא שְׁתֵּי כְלָלוֹת הַסְּמוּכִים זֶה לָזֶה הַטֵּל פְּרָט בֵּינֵיהֶם וְדוּנֵם בִּכְלָל וּפְרָט.:

The Gemara asks: And with regard to the Rabbis, why do they expound the verse about the redemption of a firstborn as a generalization and a detail? The Sages say: This is like they say in the West, Eretz Yisrael: Wherever you find two generalizations juxtaposed to each other, followed by a specific detail, place the detail between the two generalizations and thereby expound them as a generalization and a detail followed by another generalization.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבנן דאמרי דדרשי כללי ופרטי גבי בכור אמר רבינא סברי לה כדאמרי במערבא כל מקום כו׳:
ורבנן – דדרשי להו בכללי ופרטי סברי כדאמרינן במערבא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבנן אמרי כדאמרינן במערבא [וחכמים אומרים כמו שאומרים בארץ ישראל]: כל מקום שאתה מוצא שתי כללות הסמוכים זה לזה ואחריהם בא פרט — הטל את הפרט ביניהם, ודונם בכלל ופרט, ומשום כך הם ממעטים גם קרקעות ועבדים.
The Gemara asks: And with regard to the Rabbis, why do they expound the verse about the redemption of a firstborn as a generalization and a detail? The Sages say: This is like they say in the West, Eretz Yisrael: Wherever you find two generalizations juxtaposed to each other, followed by a specific detail, place the detail between the two generalizations and thereby expound them as a generalization and a detail followed by another generalization.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וְלֹא בְּהֶקְדֵּשׁוֹת.: פְּשִׁיטָא לָאו דִּידֵיהּ נִינְהוּ אֵימָא

§ The mishna teaches: And one may not redeem a firstborn with consecrated items. The Gemara asks: Isn’t it obvious? Consecrated items are not his. The Gemara answers: Say that
תוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אימא ולא הקדשות בכל אלו – בפסחים (דף לה:) ובהזהב (ב״מ נד.) מייתי גבי הקדש שחללו על גבי קרקע שאינן פדויין מדכתיב ונתן הכסף וקם לו משמע דמההוא קרא קא דרשי אבל אי אפשר לומר [כן] דבת״כ בפרשת ואם בחקותי דריש מוכל ערכך יהיה בשקל הקדש כדפירש שם בקונטרס ולא חש שם להביא אלא חד מקראי דכתיב בהו כסף גבי הקדש וכן מצינו בכמה מקומות שאין מביא עיקר הדרשה בכל דוכתא כדאייתי בקדושין (דף ג) בנעוריה בית אביה כל שבח נעורים לאביה אע״ג דבהפרת נדרים כתיב וכן גיטין (דף כא:) ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה דההיא דרשא ליתא לרבנן אלא לר׳ יוסי הגלילי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה שנינו במשנתנו: ולא בהקדשות. ותוהים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שאינו יכול לפדות בהם, שהרי לאו דידיה נינהו [לא שלו הם]! ומשיבים, אימא [אמור]:
§ The mishna teaches: And one may not redeem a firstborn with consecrated items. The Gemara asks: Isn’t it obvious? Consecrated items are not his. The Gemara answers: Say that
תוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

בכורות נא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים בכורות נא., עין משפט נר מצוה בכורות נא. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום בכורות נא., הערוך על סדר הש"ס בכורות נא., רש"י בכורות נא., תוספות בכורות נא., מהרש"א חידושי הלכות בכורות נא., פירוש הרב שטיינזלץ בכורות נא., אסופת מאמרים בכורות נא.

Bekhorot 51a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Bekhorot 51a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Bekhorot 51a, Attributed to R. Gershom Bekhorot 51a, Collected from HeArukh Bekhorot 51a, Rashi Bekhorot 51a, Tosafot Bekhorot 51a, Maharsha Chidushei Halakhot Bekhorot 51a, Steinsaltz Commentary Bekhorot 51a, Collected Articles Bekhorot 51a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144