×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) {במדבר כ״ד:ט״ז} וְיוֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן אֶפְשָׁר דַּעַת בְּהֶמְתּוֹ לָא הֲוָה יָדַע דַּעַת עֶלְיוֹן מִי הֲוָה יָדַע.
“And knows the knowledge of the Most High” (Numbers 24:16). Now, this should not be understood to mean that Balaam knew the thoughts of God, as is it possible that Balaam did not know the mind of his animal, and yet he did know the mind of the Most High?
תוספותתוספות ר׳ אלחנןמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויודע דעת עליון – משמע מעצמו ולא בנבואה ולהכי פריך דעת בהמתו לא הוה ידע.
דעת עליון הוה ידע – פי׳ דיודע דעת לא משתמע בנבואה אלא משמע שיודע מעצמו:
דעת בהמתו לא הוה ידע כו׳. כדמסיק שהיא נצחתו בדבריה ולא בעי למימר בפשיטות דעת בהמתו לא הוה ידע שהיא ראתה המלאך והוא לא ראה כמ״ש חטאתי כי לא ידעתי וגו׳ וכפרש״י בחומש שאפשר שזה הוא לטובת האדם שאינו רואה כמו הבהמה והכי אמרינן בעלמא וק״ל:

הזמן של תפילת מוסף בראש השנה ביחידות

ציון א.
גמרא. אמר רב יוסף: לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד, דלמא כיון דמפקיד דינא דלמא מעייני בעובדיה ודחפו ליה מידחי. אי הכי דצבור נמי! דצבור נפישא זכותיה. אי הכי דיחיד דצפרא נמי לא! כיון דאיכא צבורא דקא מצלו לא קא מדחי. והא אמרת: שלש ראשונות הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה! איפוך. ואיבעית אימא לעולם לא תיפוך, תורה דכתיב בה אמת, דכתיב: ״אמת קנה ואל תמכֹר...״ – אין הקדוש ברוך הוא עושה לפנים משורת הדין; דין דלא כתיב ביה אמת – הקדוש ברוך הוא עושה לפנים משורת הדין.
לא יתפלל ביחיד תפלת מוסף בראש השנה עד אחר שלש שעות היום.(שו״ע אורח חיים תקצא, ח)

א. טעם האיסור בשעות הראשונות.

רב יוסף קובע שאסור להתפלל מוסף בשלוש השעות הראשונות של יום ראש השנה, ובגמרא מבואר שהטעם הוא או משום שהקדוש ברוך הוא דן בשעות אלה את העולם או משום שאז הוא עוסק בתורה.
יחד עם זאת רש״י (ד״ה בתלת) כותב שזוהי שעת חרון, ונראה שכוונתו לאמור בגמרא לעיל בשם אביי שבכל יום בשלוש השעות הראשונות יש רגע שבו הקדוש ברוך הוא כועס, ולכן אומר רב יוסף שבשעות אלה ראוי שלא להתפלל מוסף בראש השנה ביחידות.
התוספות (ד״ה בתלת) כותבים ששעת הכעס היא רק בשעה שלישית, שהרי מבואר בגמרא שהקדוש ברוך הוא כועס ״בשעה שהמלכים מניחין כתריהן בראשיהן ומשתחוין לחמה״, ובברכות (דף ט, ב) מוכח שהמלכים קמים בשעה השלישית. המגן אברהם (סק״ט) ובעל הפרישה מדייקים מדבריהם שאף האיסור להתפלל מוסף ביחידות הוא רק בשעה השלישית של היום, אך בשעתיים הראשונות מותר להתפלל אף ביחידות, ונראה שאף הבית יוסף והרמ״א בדרכי משה מבינים כך בדעת התוספות.
אולם תוספות חכמי אנגליה ורבנו אלחנן מוכיחים מסתימת הגמרא שהאיסור הוא בכל שלוש השעות. בטעם הדבר הם כותבים שיש סכנה להתפלל ביחידות בשעתיים הראשונות, שמא תידחה תפילתו מחרון האף שיבוא בשעה השלישית.
בעל אליה רבה (סקי״ד) והרש״ש אף דוחים את הדיוק מהתוספות שהאיסור חל רק בשעה השלישית, שהרי הם אינם כותבים את הדברים על איסור התפילה אלא על דברי אביי שרגע החרון של הקדוש ברוך הוא הוא בשלוש השעות הראשונות.
מסקנה דומה עולה גם מדברי רש״י במסכת ברכות (ז, א ד״ה בתלת) הכותב שכעסו של הקב״ה הוא ברגע אחד מתוך שלוש השעות הראשונות של היום, וממילא אין היתר בכל שלוש השעות.
האחרונים מקשים על המפרשים שאיסור התפילה הוא משום שעת הכעס, שהרי בגמרא עצמה מבואר שזה משום הדין או משום שה׳ עוסק בתורה.
בעל אליה רבה מתרץ שיש כאן צירופי דברים, של שעת הכעס עם שעת הדין. בעל ספר עבודת עבודה כותב שרש״י כותב את דבריו לפי התירוץ הראשון בגמרא שבשעות אלה יש דין, אבל לפי התירוץ השני שבשעות אלה ה׳ עוסק בתורה הטעם אינו משום חרון אף אלא משום העיסוק בתורה, ולפי זה אסור בכל שלוש השעות.
בעל אליה רבה ובעל שאגת אריה (סי׳ ה) מוסיפים שגם לפי רש״י האיסור הוא מחמת הדין, וכוונתו לחרון אף שנגרם מחמת הדין, כפי שמובא בגמרא לעיל (ב, ב).
מדברי הטור והשלחן ערוך מבואר שהאיסור נוהג בכל שלוש השעות הראשונות.

ב. ההיתר בתפילת שחרית.

מהגמרא עולה שאין הבדל מהותי בין תפילת שחרית למוסף וכל ההבדל הוא שיחיד המתפלל בזמן שחרית נחשב כמתפלל בציבור כיון שכולם מתפללים בשעות אלו, מה שאין כן בתפילת מוסף שנחשבת תפלת יחיד כיון שהציבור עדיין אינו מתפלל בשעות אלה.
המגן אברהם (שם) דן על תקופה שבה כל הציבור בכל תפוצות ישראל מתפללים שחרית בשעה הראשונה, מה יעשה היחיד שלא התפלל אִתם. מסקנתו היא שלפי רש״י והתוספות שהאיסור הוא מפני השעה של חרון אף, וזו קיימת רק בשעה השלישית – יכול להתפלל בשעה השניה, אבל לפי הטור והשלחן ערוך אסור. הלכה למעשה הוא כותב שניתן לסמוך על המקילים להתפלל בשעה השניה.

ג. האם האיסור נוהג בכל השנה.

מדברי רב יוסף מוכח שבשאר ימות השנה מותר להתפלל תפילת מוסף בשלוש השעות הראשונות. רש״י (ד״ה מוספי) מסביר שהאיסור חל דווקא במוסף של ראש השנה כיון שיש בו מלכויות, זכרונות ושופרות, ולא במוספי כל השנה שהם שבח וסיפורי מעשה ואינם מעוררים את הדין. המגן אברהם (שם) מדייק מדבריו שהאיסור חל גם בתפילת שחרית של חול, כיון שמבקשים בה בקשות. אמנם הגמרא אומרת שבשחרית אין בעיה אף בראש השנה הואיל וכל הציבור מתפללים באותו זמן וזכותם מגינה, והוא הדין בכל השנה, אבל בקיץ כשהציבור מתפלל שחרית רק בשעה השניה – אסור ליחיד להתפלל בשעה הראשונה, וכן בכל אחת מעונות השנה צריך לכוון בתפילה לשעה שהציבור מתפלל.
אולם הראב״ד מסביר שהאיסור חל דוקא במוסף של ראש השנה מפני שאז הדין חמור יותר, שהוא למיתה ולחיים וצריך בו רחמים מרובים, מה שאין כן במוספי כל השנה. לפי זה פשוט שאין שום איסור גם בתפילת שחרית של חול. כיוצא בזה המגן אברהם מדייק מדברי התוספות מסכת ברכות (כו, א ד״ה תפילת) שאין הדין הזה חל כלל בשאר ימות השנה.
המגן אברהם מוסיף בהסבר שיטת רש״י שהדברים תלויים בתירוצי הגמרא: לפי התירוץ שהקב״ה עוסק בתורה בשעות הראשונות הרי זה שייך גם לכל השנה, אך לפי התירוץ שהקב״ה יושב בדין בשעות הראשונות הדבר נכון ומתאים לראש השנה בלבד, שבו יש דין גמור, ולא לשאר הימים שבהם יש פקידה בעלמא. אולם בעל לבושי שרד מעיר שלפי ספר חסידים (סי׳ תשסג) משמע שבכל יום יש דין ממש.

ד. שיטת ההלכה.

הרי״ף והרמב״ם אינם מביאים דין זה כלל, ובעל עינים למשפט (במבוא) מביא את ההשמטה הזו בתור דוגמה לכלל שאין הרמב״ם מביא בהלכותיו דברים שאינם טבעיים ואינם נוהגים לפי השכל.
אבל בשלחן ערוך ההלכה מובאת, כפי שהתבאר.
״וידע דעת עליון״ (במדבר כד, טז), ויש לתמוה: וכי אפשר לפרש את הדבר כפשוטו שהיתה בו דעת רבה כל כך? אפשר, דעת בהמתו לא הוה ידע [היה יודע], דעת עליון מי הוה ידע [האם היה יודע]?
“And knows the knowledge of the Most High” (Numbers 24:16). Now, this should not be understood to mean that Balaam knew the thoughts of God, as is it possible that Balaam did not know the mind of his animal, and yet he did know the mind of the Most High?
תוספותתוספות ר׳ אלחנןמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מַאי דַּעַת בְּהֶמְתּוֹ לָא הֲוָה יָדַע בְּעִידָּנָא דַּחֲזוֹ לֵיהּ דַּהֲוָה רְכִיב אַחֲמָרֵיהּ אֲמַרוּ לֵיהּ מַאי טַעְמָא לָא רְכַבְתָּא אַסּוּסְיָא אֲמַר לְהוּ בִּרְטִיבָא שְׁדַאי לֵיהּ מִיָּד וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן הֲלֹא אָנֹכִי אֲתוֹנְךָ אֲמַר לַהּ לִטְעִינָא בְּעָלְמָא.

The Gemara clarifies: What is meant by the claim that Balaam did not know the mind of his animal? When the princes of Moab saw that Balaam was riding on his donkey, they said to him: What is the reason that you do not ride upon a horse, which is more fitting for you? Balaam said to them: I am riding on a donkey because I left my horse in a meadow to graze. Immediately: “And the donkey said to Balaam: Am not I your donkey?” (Numbers 22:30), i.e., the donkey you always use. Balaam said to it: For carrying burdens only, not for riding.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך רטב
רטבא(סנהדרין קה: עבודה זרה ד:) מ״ט לא רכיבת אסוסיא אמר להו אשדאי ברטיבא פי׳ כשהעשב לח דרך להשליך שם הסוסים.
א. [פייכט.]
ברטיבא – באחו.
שדאי ליה – השלכתיו לרעות.
בעידנא דחזו דהוה רכיב חמרא א״ל כו׳. גם שמצינו בחשובים וגדולים שרכבו על חמורים כמו אברהם ובכמה מקומות בתלמוד אלא מאי טעמא לא רכבת אסוסיא למהר דרכך והליכתך למלא רצון בלק למהר לבא שם והשיב ברטיבא שדאי כי לא היה מוכן לי אתמול שלא היה דעתי לילך עמכם עד היום בבוקר שהותר לי בלילה לילך עמכם כמפורש בקרא אבל החמור היה מוכן בביתי לטעינה לצרכי בית והשיב לו דאינו כך אלא אני מוכן לך לרכיבה מעודך ועד היום הזה ומטעם דמסיק משום אישות דלילה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותחילה מבררים: מאי [מה] פירוש ״דעת בהמתו לא הוה ידע״ [היה יודע]? בעידנא דחזו ליה דהוה רכיב אחמריה [בזמן שראו אותו שרי מואב שהיה רוכב על חמורו], אמרו ליה [לו]: מאי טעמא לא רכבתא אסוסיא [מה טעם אין אתה רוכב על סוס], שהוא ראוי לך יותר? אמר להו [להם]: ברטיבא שדאי ליה [באחו הנחתי אותו], את הסוס, לרעות, ולכן אני רוכב על חמור. מיד: ״ותאמר האתון אל בלעם, הלא אנכי אתנך״ (במדבר כב, ל) שאתה משתמש בי כל הזמן! אמר לה: לטעינא בעלמא [למטען בלבד] אבל לא לרכיבה.
The Gemara clarifies: What is meant by the claim that Balaam did not know the mind of his animal? When the princes of Moab saw that Balaam was riding on his donkey, they said to him: What is the reason that you do not ride upon a horse, which is more fitting for you? Balaam said to them: I am riding on a donkey because I left my horse in a meadow to graze. Immediately: “And the donkey said to Balaam: Am not I your donkey?” (Numbers 22:30), i.e., the donkey you always use. Balaam said to it: For carrying burdens only, not for riding.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲמַרָה לֵיהּ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי אֲמַר לַהּ אַקְרַאי בְּעָלְמָא אֲמַרָה לֵיהּ מֵעוֹדְךָ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה לָךְ רְכִיבוּת בַּיּוֹם וְאִישׁוּת בַּלַּיְלָה כְּתִיב הָכָא הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי וּכְתִיב הָתָם {מלכים א א׳:ב׳} וַתְּהִי לוֹ סוֹכֶנֶת.

The donkey further said to Balaam: “Upon which you have ridden.” Balaam said to it: Merely at irregular occurrences. The donkey said to him: “All your life long unto this day” (Numbers 22:30). The donkey added: And moreover, I perform for you riding during the day, and marriage, i.e., intercourse, during the night. The Gemara explains: This is derived from the following comparison: It is written here that Balaam’s donkey said: “Was I ever wont [hahasken hiskanti] to do so to you” (Numbers 22:30), and it is written there, with regard to Abishag the Shunammite and King David: “And be a companion [sokhenet] unto him; and let her lie in your bosom” (I Kings 1:2). This teaches that the term hiskanti alludes to sexual intercourse.
רש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סוכנת – לשון מחממת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרה ליה [לו] האתון: ״אשר רכבת עלי״! (במדבר כב, ל). אמר לה: אקראי בעלמא [במקרה בלבד], לא בקביעות. אמרה ליה [לו]: ״מעודך ועד היום הזה״ (במדבר כב, ל)! ולא עוד, הוסיפה האתון, אלא שאני עושה לך רכיבות ביום ומעשה אישות בלילה, ומסבירים: כתיב הכא [נאמר כאן], בדברי האתון: ״ההסכן הסכנתי״, (במדבר כב, ל), וכתיב התם [ונאמר שם], אצל אבישג ודוד המלך: ״ותהי לו סכנת ושכבה בחיקך״ (מלכים א א, ב), משמע שלשון זו מרמזת לענין של משכב.
The donkey further said to Balaam: “Upon which you have ridden.” Balaam said to it: Merely at irregular occurrences. The donkey said to him: “All your life long unto this day” (Numbers 22:30). The donkey added: And moreover, I perform for you riding during the day, and marriage, i.e., intercourse, during the night. The Gemara explains: This is derived from the following comparison: It is written here that Balaam’s donkey said: “Was I ever wont [hahasken hiskanti] to do so to you” (Numbers 22:30), and it is written there, with regard to Abishag the Shunammite and King David: “And be a companion [sokhenet] unto him; and let her lie in your bosom” (I Kings 1:2). This teaches that the term hiskanti alludes to sexual intercourse.
רש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֶלָּא מַאי וְיוֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ לְכַוֵּין אוֹתָהּ שָׁעָה שהקב״השֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס בָּהּ וְהַיְינוּ דְּקָאָמַר לְהוּ נָבִיא {מיכה ו׳:ה׳} עַמִּי זְכׇר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אוֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים וְעַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה׳.

The Gemara returns to its previous question: Rather, what is the meaning of: “And knows the knowledge of the Most High” (Numbers 24:16)? It means that he was able to determine precisely the hour at which the Holy One, Blessed be He, is angry. At that moment Balaam would utter his curse and, through God’s anger, it would be fulfilled. And this is what the prophet said to the Jewish people: “O My people, remember now what Balak, king of Moab, devised, and what Balaam, son of Beor, answered him; from Shittim unto Gilgal, that you may know the righteous acts of the Lord” (Micah 6:5).
רש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מן השטים ועד הגלגל – עד באכם אל הגלגל שהפלתי לפניכם שונאיכם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושבים לשאלה הראשונה: אלא מאי [מה] פירוש ״ויודע דעת עליון״? הכוונה היא שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה. והיינו דקאמר להו [וזה שאמר להם] הנביא לישראל: ״עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל למען דעת צדקות ה׳⁠ ⁠״ (מיכה ו, ה),
The Gemara returns to its previous question: Rather, what is the meaning of: “And knows the knowledge of the Most High” (Numbers 24:16)? It means that he was able to determine precisely the hour at which the Holy One, Blessed be He, is angry. At that moment Balaam would utter his curse and, through God’s anger, it would be fulfilled. And this is what the prophet said to the Jewish people: “O My people, remember now what Balak, king of Moab, devised, and what Balaam, son of Beor, answered him; from Shittim unto Gilgal, that you may know the righteous acts of the Lord” (Micah 6:5).
רש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר לָהֶן הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל עַמִּי רְאוּ כַּמָּה צְדָקוֹת עָשִׂיתִי עִמָּכֶם שֶׁלֹּא כָּעַסְתִּי עֲלֵיכֶם כָּל אוֹתָן הַיָּמִים שֶׁאִם כָּעַסְתִּי עֲלֵיכֶם לֹא נִשְׁתַּיֵּיר1 מִשּׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט וְהַיְינוּ דְּקָאָמַר לֵיהּ בִּלְעָם לְבָלָק {במדבר כ״ג:ח׳} מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זֹעֵם ה׳.

Rabbi Elazar says, in explanation of that verse: The Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: My nation, see how many acts of kindness I performed for you, that I did not become angry at you during all of those days when Balaam attempted to curse the Jewish people, and he was not able to find a moment of divine anger. As, had I become angry at you, there would not have remained a remnant or a refugee among the enemies of the Jewish people, a euphemism for the Jewish people themselves. Instead, God restrained His anger and Balaam’s curse went unfulfilled. And this is what Balaam said to Balak: Since God is not becoming angry, I can do nothing, as: “How shall I curse whom God has not cursed? And how shall I execrate whom the Lord has not execrated”? (Numbers 23:8).
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא נוסף כאן ע״י הצנזורה: ״מעובדי כוכבים״.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומתמהינן השתא דעת בהמתו לא ידע וכו׳ תנא אותו היום שנתכוין בלעם לקלל את ישראל לא זעם הקב״ה שנאמר מה אקב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם י״י.
למען דעת צדקות ה׳ וגו׳ כמה צדקות עשה כו׳. לפי שהוא אמר ויודע דעת עליון שעת זעמו קאמר דאין יודע אבל הוא דעת צדקת ה׳ ולא עת כעס וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ אלעזר, אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: עמי, ראו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי עליכם כל אותן הימים שביקש בלעם לקלל את ישראל, ולא יכול היה לכוון לשעת כעס ולקללם, שאם כעסתי עליכם אז, לא נשתייר משונאיהם של ישראל (לשון נקייה, והכוונה לישראל) שריד ופליט. והיינו דקאמר ליה [וזהו שאמר לו] בלעם לבלק בענין זה: ״מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה׳⁠ ⁠״ (במדבר כג, ח), שכיון שה׳ לא זעם איני יכול לעשות דבר.
Rabbi Elazar says, in explanation of that verse: The Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: My nation, see how many acts of kindness I performed for you, that I did not become angry at you during all of those days when Balaam attempted to curse the Jewish people, and he was not able to find a moment of divine anger. As, had I become angry at you, there would not have remained a remnant or a refugee among the enemies of the Jewish people, a euphemism for the Jewish people themselves. Instead, God restrained His anger and Balaam’s curse went unfulfilled. And this is what Balaam said to Balak: Since God is not becoming angry, I can do nothing, as: “How shall I curse whom God has not cursed? And how shall I execrate whom the Lord has not execrated”? (Numbers 23:8).
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְכַמָּה זַעְמוֹ רֶגַע וְכַמָּה רֶגַע אָמַר אַמֵּימָר וְאִיתֵּימָא רָבִינָא רֶגַע כְּמֵימְרֵיהּ וּמְנָלַן דְּרֶגַע הֲוָה רִיתְחֵיהּ דִּכְתִיב {תהלים ל׳:ו׳} כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא {ישעיהו כ״ו:כ׳} חֲבִי כִּמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבוֹר זַעַם.

The Gemara further discusses this matter: And how long does His indignation last? It lasts a moment. And how long is a moment? Ameimar, and some say Ravina, said: It lasts as long as it takes to say the word moment [rega]. The Gemara asks: And from where do we derive that God’s anger lasts for only a moment? As it is written: “His anger is but for a moment; His favor, for a lifetime” (Psalms 30:6). And if you wish, say instead that it is derived from here: “Hide yourself for a brief moment, until the anger passes” (Isaiah 26:20), meaning that God’s anger passes in a mere moment.
רש״יתוספותתוספות ר׳ אלחנןמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי רגע באפו – אלמא דרגע הוי אפו.
רגע כמימרא – וא״ת מה היה יכול לומר בשעה מועטת כזאת ויש לומר היה אומר כלם והקב״ה הפכו ואמר מלך כדכתיב (במדבר כג) ותרועת מלך בו ורבי אליהו היה מפרש שאין צריך רק להתחיל קללתו באותו רגע תדע שהיה רוצה להאריך בקללתו כדאיתא בחלק (סנהדרין דף קה:) מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו.
ה״ג ומנלן דרגע הוי ריתחיה שנאמר כי רגע באפו – ול״ג ומנלן דרגע כמימריה דאם לא כן היכי מפיק מהאי קרא דרגע כמימריה.
רגע כמימריה – ואומרים העולם שהיה בלעם אומר כלם, ולי נראה כיוון דאז מתחיל קללתו חלה הקללה, כדאמרינן בעלמא (סנהדרין דף קה:) מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו שביקש לומר לא תמשך מלכותם לא יהא להם בעלי קומה וכו׳. גם נראה שלא היה לו כח להמית (אחת) [כאחת] על ידי שיאמר כלם, דא״כ מה היה צריך לכל זה, תדע דאין סברא שהיה בידו להחריב את כל העולם כולו1:
לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט – מקללתו קאמר, ואפי׳ אדם אחד לבדו כגון ההוא מינא דבסמוך יכול להיות שלא ימות מיד בקללת המקללו אלא שהיא מועלת לו להזיק לו הרבה:
רגע כמימריה שנא׳ כי רגע באפו – ותימה היכא מוכח [מקרא] דהוי כמימרי׳, ודומה דארישא קאי להוכיח דזעמו רגע,⁠2 ויש ספרים דגר׳ בהדיא מנלן דרגע רתח שנאמר כי רגע באפו וכו׳:
1. וכ״כ תוס׳ בשם רבי אליהו ובברכות ז, א ד״ה שאלמלי.
2. וכ״ה בתוס׳ ד״ה ומנלן ומבואר כן ברש״י ד״ה כי.
כי רגע באפו כו׳. כי אפו וכעסו אינו רק רגע ובזאת הרגע גופה אם רוצה הקב״ה לא תועיל קללה בו רק חיים לישראל כמ״ש שלא כעסתי עליכם כו׳ ומשמע ליה רגע כמימריה מדלא כתיב כמו רגע וכן באידך קרא דכתיב חבי כמעט רגע ולא כתיב חבי מעט כרגע וק״ל:
וכמה רגע כו׳. כבר מפורש שיעור רגע כמה שהיא אחד מה׳ מאות רבוא כו׳ אלא דה״ק וכמה יוכל לדבר באותו רגע ולקלל וקאמר רגע כמימריה דהיינו שהיה יכול לדבר כל״ם והקב״ה הפכן למלך כמ״ש התוס׳ וע״ז נאמר ויהפך ה׳ אלהיך לך את הקללה לברכה וגו׳ ויש לדקדק בהך עובדא דריב״ל מה היה יכול לומר ולקללו דמלת כלהו טפי מרגע כמימריה בין באותיותיו בין בנקודותיו ובזה יש לומר דהוה מצי למימר ימות וע״ק היאך היה רוצה לכוין אותה שעה והאמרינן דאין כל בריה יכולה לכוין חוץ מבלעם ועוד היכי רוצה לכוין שעת זעם על המינא דהוה יחיד וההוא זעמו דבכל יום הא מוקמינן לה בציבורא אבל איחיד אינו זועם הקב״ה בכל יום דלפני זעמו מי יעמוד וי״ל דה״ק אצבורא זועם בכל יום ואפ״ה קיימין וכיון דאינו יוצא לפועל קאמר דלא הוי אלא כרגע אבל איחיד לאו בכל יום רתח אלא פ״א בבא זמן קצו ומיהו בכל יום איכא עידן ריתחא ליחיד אההוא דבא זמן קיצו שלא יוכל לעמוד וההוא שיעורא אפשר הוי טפי מרגע כמימריה כיון דיוצא ההוא ריתחא לפועל וריב״ל רצה לכוין ההוא עידנא שיהא גם ההוא מינא באותו היום בההוא ריתחא דליחיד ויבא זמן קיצו אז דרצון יראיו יעשה ותגזר אומר ויקם לך וגו׳ ושוב אמר ענוש לצדיק וגו׳ שיענש הרשעים טרם יבא זמן קיצם לא טוב לפני האלהים כדאמרינן בעלמא מאריך לרשעים בעוה״ז כדי לטרדם מעוה״ב וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומבררים: וכמה הוא זעמו של ה׳? רגע. וכמה הוא רגע? אמר אמימר, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רבינא: רגע כמימריה [כאמירתו] כמשך הזמן שלוקח להגיד את המלה הזו. ועוד שואלים: ומנלן [ומנין לנו] שרגע הוה ריתחיה [הוא כעסו] של הקב״ה? דכתיב [שנאמר]: ״כי רגע באפו חיים ברצונו״ (תהלים ל, ו). ואיבעית אימא, מהכא [ואם תרצה אמור זאת מכאן]: ״חבי כמעט רגע עד יעבר זעם״ (ישעיהו כו, כ).
The Gemara further discusses this matter: And how long does His indignation last? It lasts a moment. And how long is a moment? Ameimar, and some say Ravina, said: It lasts as long as it takes to say the word moment [rega]. The Gemara asks: And from where do we derive that God’s anger lasts for only a moment? As it is written: “His anger is but for a moment; His favor, for a lifetime” (Psalms 30:6). And if you wish, say instead that it is derived from here: “Hide yourself for a brief moment, until the anger passes” (Isaiah 26:20), meaning that God’s anger passes in a mere moment.
רש״יתוספותתוספות ר׳ אלחנןמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֵימַת רָתַח אָמַר אַבַּיֵי בִּתְלָת שָׁעֵי קַמָּיָיתָא כִּי חִיוָּרָא כַּרְבָּלְתָּא דְתַרְנְגוֹלָא כֹּל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא מִחְוָור חָיוְרָא כָּל שַׁעְתָּא אִית בֵּיהּ סוּרְיָיקֵי סוּמָּקֵי הָהִיא שַׁעְתָּא לֵית בֵּיהּ סוּרְיָיקֵי סוּמָּקֵי.

The Gemara asks: When is God angry? Abaye said: During the first three hours of the day, when the crest of the rooster whitens in the sun, as though life has left the rooster and it suddenly turns white, that is when God is angry. The Gemara asks: Doesn’t its crest whiten each and every hour? How can this serve as a sign? The Gemara answers: The difference is that every other hour there remain red streaks [surayekei] in the rooster’s crest, whereas at that hour of His anger there are no red streaks in its crest.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ר׳ אלחנןבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זעם הוא רגע שנאמר כי רגע באפו וכתיב חבי כמעט רגע ואימת זועם בתלת שעי קמייתא כד חוורא כרבלתיה דתרנגולא ולא פיישי בה שורייקי סומקי וקאי בחדא כרעא וכו׳.
ערך כרבל
כרבלא(ברכות ו. סנהדרין קב עבודה זרה ד:) כי חוורא כרבלתא דתרנגולא. (שבת קי) הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתו ומסתרס מאליו. (ברכות כ) כרבלתא בשוקא פי׳ בגד אדום כגון כרבלתא דתרנגולא שאין דרך בנות ישראל להתכסות בו שהוא פריצות ומביא לדבר עבירה. (בילמדנו פרשת הן האדם) כרבלתהון אלו הקסרין שבראשיהן כמין כובעין וי״א אילו הטליות שהן עטופין (א״ב: פי׳ בלשון יוני מין מעטפת של ראש וגם נקרא כן תכשיט זהב אשר משימין אותו על שער הראש גם קשרי שער מתוקנין מן המצח ועד הקדקד כמו כרבלתא דתרנגולא וזה אומרם הקסרין שבראשיהן פי׳ בלשון רומי תלתלי שער.
א. [בדעקען. האן קאמם.]
סורייקי – נוקייש לשון לע״ז כמו חוטין חוטין ולשון ישמעאל קורין לחוט סוריאק.
בתלת שעי קמייתא – פי׳ בשלישית כדאמרינן בסמוך בשעה שהחמה זורחת מלכי מזרח ומערב מניחים את כתריהן ודרכן של מלכים לעמוד בג׳ שעות כדאמרינן פ״ק דברכות (דף ט:).
בתלתי שעי קמייתא – פי׳ ה״ר שמעיה בפ״ק דברכות, בשעה שלישית שעומדין מלכי מזרח ומערב1 שדרכם לעמוד בתחלת ג׳ שעות,⁠2 וכן נראה דלאו דוקא נקיט התם בני מלכים דרכם לעמוד בג׳ שעות, דה״ה מלכים עצמם כדמוכח התם לעיל גבי ד׳ משמרות (ברכות דף ג:) דקאמר דוד קדמו עיני אשמורות משית שעות דליליא ותרתי דיממא, שהיה מקדים לשאר מלכים, ומיהו קשה לי דא״כ בסמוך ליצלי שפיר צלותא דמוספי בריש שתא קודם ג׳ שעות, ונ״ל דאפי׳ יתפלל קודם יכול להיות דמידחי כיון דאחר תפילתו הוי ריתחא אבל אחר סוף ג׳ שעות דליכא ריתחא שכלה הזעם הוי עת רצון⁠{{3:
1. כ״ה הגי׳ בברכות ז, א ע״ש ובסוגיין ובסנהדרין קה, ב גרסי׳ בשעה שהמלכים.
2. וכ״כ תוס׳ והר״ש משאנץ. והנה בברכות ובסהדרין שם איתא בשעה שהחמה זורחת והמלכים מניחין וכו׳ ומשתחוין לחמה וכו׳ ומשמע דבאותה שעה שהחמה זורחת הם משתחוים לחמה ואז הוי שעת החרון אף, וכ״ה מבואר ברש״י שם, ודלא כה״ר שמעיה ודעימיה. ועיין היטב בשאג״א סי׳ ה במשכ״ב.
3. מד״ר מבואר דטעמא דרב יוסף שאמר דלא ליצלי צלותא דמוספי בג׳ שעות קמייתא הוא משום שאז הקב״ה כועס בגלל המלכים שמשתחוים לחמה, ודלא כהראב״ד בחי׳ שפירש משום שאז הקב״ה דן את העולם, ועי׳ במג״א סי׳ תקצ״א ס״ק ט דנקט בדעת רש״י ותוס׳ (ד״ה בתלת) כדברי רבינו וכ״כ השאג״א סי׳ ה בדעת תוס׳, אמנם הא״ר והרש״ש כ׳ דתוס׳ קאי על מימרא דאביי ולא על רב יוסף ע״ש. והנה יעויין במג״א שם שכ׳ דאם א״א לו להתפלל בציבור אלא ביחידות, שיתפלל בב׳ שעות ראשונות וכדעת תוס׳ דאין הקב״ה כועס אלא בשעה ג׳ ע״ש. ואמנם המג״א לא ראה דברי רבינו שכ׳ להדיא דאף בב׳ שעות ראשונות לא יתפלל מכיון ואחר תפילתו הוי ריתחא. והנה יעויין בשאג״א שם שתמה על רש״י ותוס׳ מפשטות דברי הגמ׳ שמבואר דטעמא דרב יוסף הוא משום שאז הקב״ה יושב ודן את העולם, ולתי׳ בתרא משום שאז הקב״ה עוסק בתורה, [וכעי״ז הקשה המג״א שם ויעוי״ש במחצה״ש], ומשום כן נקט בדעת רש״י במש״כ בשעת חרון, שכוונתו לחרון מחמת הדין כדאמרי׳ לעיל (ג, ב) שניות יושב ודן כיון שרואה שנתחייב העולם כלייה וכו׳, וכן אמרו (שם) מלך נכנס תחילה מקמי דליפוש חרון אף ע״ש. ובא״ר (שם) כ׳ ליישב דברי רש״י ותוס׳ דס״ל דמשום ב׳ דברים מעיינים בדינו כשמתפלל באותה שעה מפני שאז הקב״ה יושב ודן את העולם ועוד מפני שהוא שעת חרון. והנה יעויין במג״א (שם) שכ׳ דלפי דברי רש״י סוף ד״ה דין, צריך ליזהר שלא להתפלל שחרית ביחיד אף בשאר ימות השנה בשעה שאין הציבור מתפללין אז. (ומיושב קושיית המהרש״א על רש״י לפי דברי הלבוש ודו״ק, ועי׳ רש״ש). אולם מתוס׳ רפ״ד דברכות כ׳ המג״א מבואר דאין לחוש אלא בראש השנה בלבד, [וכ״ה להדיא בחי׳ הראב״ד], ועיי״ש עוד שכ׳ שיתכן דרש״י לא כ״כ אלא אליבא דתי׳ בתרא שאז הקב״ה עוסק בתורה, אבל לתי׳ קמא שאז הקב״ה יושב ודן אפשר דרק בר״ה שדן ממש מעיינין בדינו, אבל בשאר השנה שאינו אלא לבחינה בעלמא ליכא למיחש. [ולפי מש״כ הא״ר בדעת רש״י דבעי׳ לתרי דברים, מבואר הענין כמין חומר בדעת רש״י גופא, ודו״ק]. והנה יעויין בשער הציון שם אות יג שהק׳ על המג״א מברכות כב, ב דמבואר שם שאפשר להתפלל תפילת ותיקין ביחידות ע״ש. ולא זכיתי להבין תמיהתו, שהרי דברי המג״א שלא להתפלל שחרית ביחידות אינו אלא בשעה שאין הציבור מתפללין באותה שעה, וא״כ בההיא דברכות שאיירי בתפילת ותיקין מסתבר מאד דיש ציבור דמתפלל אז תפילת שחרית ושפיר שרי ליחיד להתפלל שחרית באותה שעה. והנה בעיקר דברי רבינו ותוס׳ בהא דקל זועם בכל יום דהיינו משום שאז המלכים משתחווים לחמה [וכ״כ המהרש״א בח״א בברכות ז, א ע״ש], הנה יעויין בחינוך מ׳ תרי״א שכתב דהוא משום שהעולם נדון אחר רובו ובכל יום ויום מתחייב העולם כליה תמיד, ואותו רגע קטן אשר ישלים הרוב חוטא אחד בחטאו וכו׳ באותו רגע חרון אף בעולם וחיוב עליהם ע״ש עוד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אימת רתח [מתי הוא כועס], מה הוא הזמן של כעסו? אמר אביי: בתלת שעי קמייתא, כי חיורא כרבלתא דתרנגולא [בשלוש השעות הראשונות של היום, כאשר מלבינה כרבולת התרנגול] זוהי השעה. ושואלים: הלוא כל שעתא ושעתא מחוור חיורא [כל שעה ושעה היא מלבינה], ואם כן מה הסימן שבדבר! ומשיבים: כל שעתא אית ביה סורייקי סומקי, ההיא שעתא לית ביה סורייקי סומקי [בכל שעה יש בה, נשארים בה עדיין ורידים אדומים, באותה שעה אין בה ורידים אדומים].
The Gemara asks: When is God angry? Abaye said: During the first three hours of the day, when the crest of the rooster whitens in the sun, as though life has left the rooster and it suddenly turns white, that is when God is angry. The Gemara asks: Doesn’t its crest whiten each and every hour? How can this serve as a sign? The Gemara answers: The difference is that every other hour there remain red streaks [surayekei] in the rooster’s crest, whereas at that hour of His anger there are no red streaks in its crest.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ר׳ אלחנןבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲוָה מְצַעֵר לֵיהּ הָהוּא מִינָא [בִּקְרָאֵי יוֹמָא חַד] נְקַט תַּרְנְגוֹלָא [וְאוֹקְמֵיהּ בֵּין כַּרְעֵיהּ דְּעַרְסָא] וְעַיֵּין בֵּיהּ סְבַר כִּי מָטָא הָהִיא שַׁעְתָּא אלטייה כִּי מְטָא הָהִיא שַׁעְתָּא נַימְנֵם.

The Gemara relates: A certain heretic would distress Rabi Yehoshua ben Levi by incessantly challenging him as to the meaning of verses. One day, Rabbi Yehoshua ben Levi took a rooster and placed it between the legs of the bed upon which he sat, and looked at it. He thought: When that moment of God’s anger arrives, I will curse the heretic and be rid of him. When that moment of God’s anger arrived, Rabbi Yehoshua ben Levi fell asleep and missed the opportunity to curse the heretic.
תוספות ר׳ אלחנןבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הוה מצער ליה ההוא גוי – וא״ת איך רצה להמיתו והא,⁠1 הגוים לא מורידין,⁠2 וי״ל דמצער לי׳ טובא שאני, ולפי מה שפי׳3 דאין מת בכך מיד אלא שחלה עליו הקללה, לא דמי הורדה לבור,⁠4 ולספרים דגר׳ ההוא מינא,⁠5 קאמר שפיר דלאו אורח ארעא, אע״ג דמורידין ולא מעלין, דהוי כעין מכחיש פמליא של מעלה ודוחק להעניש בידי שמים מה שאין רצון שמים להעניש אבל כשהורגו הוא בעצמו בידים6 אין דוחק לפני השמים להעניש כלום7:
1. לקמן כו, א.
2. מבואר מקושית רבינו דבדין אין מורידין נאמר איסור להרוג גוי [ולא שנאמר בזה רק שאין איסור אבל אם רוצה רשאי להרוג], וכ״מ מתוס׳ ד״ה ש״מ ולקמן י, ב, בתוס׳ ד״ה חד עיי״ש. ודלא כהריטב״א במכות ט, א, דכ׳ דהא דאין מורידין היינו משום איבה ובמקום דליכא איבה מותר להורידו לבור, וכן דייק הב״י בסי׳ קנח מתוס׳ לקמן כו, ב ד״ה אין מורידין, שאין איסור להורידו לבור (וראה מש״כ שם בציון 160), ואמנם המהרש״ל בביאוריו על הסמ״ג לאוין מח והב״ח וט״ז (שם ס״ק א) ובאורח מישור (נד׳ בסוף הטור הח׳) האריכו לחלוק על הב״י בזה ע״ש. והנה לפי מש״כ הש״ך בנקודת הכסף (שם) לדחות הראיה מתוס׳ לקמן י, ב ד״ה חד דהתם איירי בגוי שמקיים ז׳ מצוות ב״נ דלכו״ע אסור להורגו, לפי״ז נדחית גם הראיה מרבינו ותוס׳ כאן, וע״ע באורח מישור משכ״ב. עוד יש להוכיח מדברי רבינו ותוס׳ דסברי דבדין אין מורידין נאמר דאפי׳ גרם מיתה אסור לעשות (וכגון לסלק הסולם מהבור שהגוי נמצא בו) וכדעת הב״ח סי׳ קנח, ודלא כהט״ז (שם) ס״ק א שס״ל דדוקא להורגן בידים אסור אבל גרם מיתה שרי ע״ש, דהרי הכא ריב״ל רצה להורגו ע״י קללה [דלכל היותר אינו אלא גרם] ומ״מ הק׳ רבינו איך רצה להמיתו והלא אין מורידין. (ועי׳ בהגהות יעב״ץ מש״כ, ודבריו צ״ב), וע״ע בבית מאיר אה״ע סי׳ יז ס״ג מנ״ח מ׳ צ״ג ובארח מישור סי׳ קנח. ושוב מצאתי בתמים דעים סי׳ ר״ג תשובת ר״י שכתב להדיא שאין מורידין אפי׳ בגרמא ע״ש.
3. לעיל ד״ה לא.
4. כלומר, דדוקא להורידם לבור אסור אבל להזיקו מותר ואע״פ שבסופו ימות, אולם מתוס׳ מבואר שריב״ל לא נתכוין להורגו אלא להזיקו בלבד, ומשמע לכאו׳ שחולקים על רבינו בזה, וצ״ב. ובעיקר הדבר יש לעיין מ״ש להזיק שמותר מלהוריד לבור שאסור. והנה יש לעיין מלקמן יג, ב דאיבעי ר״י בקנה עבד בשוק של עכו״ם אי בעי עיקור כבהמה, וא״ל רבי עילאי מאי קא מיבעיא לך תניא הגוים והרועין לא מעלין ולא מורידין, ופירש״י בד״ה אין מורידין, אלמא עבד עובד כוכבים אסור להמיתו בידים. והנה למש״כ רבינו ותוס׳ דאע״פ דאין מורידין מ״מ מותר להזיקו א״כ צ״ע מה השיב לו ר״ע דאין מורידין, הלא עדיין יש להסתפק בעיקור שאין בו טרפה, וכדעבדינן בבהמה טהורה דמנשר פרסותיה מן הארכובה ולמטה (ע״ש בפרש״י ד״ה מן) וצ״ע. שוב ראיתי במל״ה שכבר הקשה כן וכתב ליישב שהתם אעפ״כ מת הוא ע״י כך רק שאינו מת מהר ע״ש, והנה למה שמבואר בד״ר שגם בכה״ג שרי לא יתכן בזה תירוצו, וצ״ע.
5. וכ״ה לפנינו בברכות ז, א, וע״ש בתוד״ה ההוא.
6. מלשון רבינו ותוס׳ מבואר דמותר להמיתו בידים ממש וכן מבואר מד״ר ותוס׳ לקמן דף י, ב וע״ש בהע׳ 322 משכ״ב, וכ״מ מרש״י לקמן יג, ב ד״ה ואין ע״ש, וכ״כ הרמב״ם להדיא בפ״ד מה׳ רוצח ה״י והרשב״א בת׳ הובא בש״ך סי׳ שפח ס״ק נו (ועי״ש עוד שהאריך בזה) וכן הוא בתמים דעים סי׳ ר״ג תשובת ר״י, וז״ל: ומה שמקשה היאך יהא מותר לאבדו ביד הא לא קתני אלא מורידין דהוא גרמא, י״ל דמשום דנקט בע״א ורועי בקר לא מורידין וכו׳ תנא נמי גבי הני מורידין וה״ה בידים, ע״ש עוד, וכ״נ בטשו״ע חו״מ סי׳ תכה ס״ה, ודלא כהרא״ש בתשובות כלל לב סי׳ ד בשם ר״ח דדווקא להורידן לבור ולמנוע מהן לעלות שרי וכ״ה בשו״ע חו״מ סי׳ שפח סט״ו בהגה. וע״ע בהגהות יעב״ץ בסוגיין. וראה עוד מש״כ בפ״ב הע׳ 203.
7. עי׳ בבאר שבע סנהדרין קד, ב משכ״ב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר, ר׳ יהושע בן לוי הוה מצער ליה ההוא מינא [בקראי [היה מצער אותו אחד המינים בשאלות ובפירושי מקראות]. יומא חד] נקט תרנגולא [ואוקמיה בין כרעיה דערסא] [יום אחד לקח ר׳ יהושע בן לוי תרנגול והעמיד אותו בין רגלי המיטה] ועיין ביה [והתבונן בו], סבר [חשב]: כי מטא ההיא שעתא אלטיה [כאשר תגיע אותה שעה של זעם אקללנו], את אותו מין, ואז תחול הקללה. כי מטא ההיא שעתא נימנם [כיון שהגיע אותה שעה התנמנם] ר׳ יהושע בן לוי ולא הצליח לקללו, שכן חלפה השעה.
The Gemara relates: A certain heretic would distress Rabi Yehoshua ben Levi by incessantly challenging him as to the meaning of verses. One day, Rabbi Yehoshua ben Levi took a rooster and placed it between the legs of the bed upon which he sat, and looked at it. He thought: When that moment of God’s anger arrives, I will curse the heretic and be rid of him. When that moment of God’s anger arrived, Rabbi Yehoshua ben Levi fell asleep and missed the opportunity to curse the heretic.
תוספות ר׳ אלחנןבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֲמַר שְׁמַע מִינַּהּ לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְמִיעְבַּד הָכִי [וְרַחֲמָיו עַל כׇּל מַעֲשָׂיו כְּתִיב] וּכְתִיב {משלי י״ז:כ״ו} גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב.

Upon awakening, Rabbi Yehoshua ben Levi said: I can conclude from the fact that I fell asleep that it is not proper conduct to do this, to curse people, even if they are wicked, as the verse: “And His tender mercies are over all His works” (Psalms 145:9) is written even with regard to sinners. And moreover, it is inappropriate to cause the punishment of another, as it is written: “Punishment, even for the righteous, is not good” (Proverbs 17:26). Even for a righteous person, it is improper to punish another.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאו אורח ארעא – לכוין שעת זעמו.
שמע מינה לאו אורח ארעא – לספרים דגרסי׳ ההוא עובד כוכבים ניחא דעובדי כוכבים לא מעלין ולא מורידין (לקמן כו.) והוא שבקש לקללו להזיקו בקללתו נתכוין ולא להרגו ולא דמי להורדה לבור ואפילו לספרים דגרסי ההוא מינא אע״פ שהכופרים מורידין לבור נמי ניחא דודאי ביקש להרוג בקללתו ומ״מ קאמר בתר הכי ש״מ לאו אורח ארעא כי לא היה לו לדחוק בידי שמים ולהעניש מי שאינם רוצים להעניש אע״פ שבזמן הבית הי׳ מותר להרגו בידים.
לא ליצלי איניש מוסף בתלת שעי קמייתא ביומא קמא דריש שתא כו׳. ומסיק איפוך דאז בג׳ קמייתא הקב״ה יושב ודן ועד״ז נראה לפרש מ״ש בירושלמי (פ״ד דר״ה) שמעה ה׳ צדק זו ק״ש הקשיבה רנתי זו רינון תורה האזינה תפלתי זו תפלה בלא שפתי מרמה זו מוסף מה כתיב בתריה מלפניך משפטי יצא דה״פ ע״פ מ״ש לגבי תפילין וציצית שאם אינן עליו בשעת ק״ש ה״ז מעיד עדות שקר בעצמו ה״נ הכא בשחרית שאומר יום תרועה ואינו תוקע בה הוי שפתי מרמה אבל מוסף שתוקעין בה הוה בלא שפתי מרמה ואמר מה טעם שהתקיעה במוסף ולא בשחרית ואמר מלפניך משפטי יצא בתקיעות וברכות כדאמרינן (ר״ה טז א, לד ב) אמרו לפני מלכיות שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לטובה ובמה בשופר שאז במוסף אף תפלת היחיד מקובלת שתהא משפטי יצא לזכות שתחזינה מישרים משא״כ בשחרית בג׳ קמייתא דמפקיד דינא ודלמא מעייני בעובדיה דיחיד ודחפי ליה וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר: כיון שאירע לי כך, שמע מינה לאו אורח ארעא למיעבד הכי [משמע מכאן שאין זה דרך ארץ לעשות כך], שהרי [״ורחמיו על כל מעשיו״ כתיב [נאמר] (תהלים קמה, ט)], וכתיב [ונאמר]: ״גם ענוש לצדיק לא טוב״ (משלי יז, כו), כלומר, לא טוב לצדיק להעניש.
Upon awakening, Rabbi Yehoshua ben Levi said: I can conclude from the fact that I fell asleep that it is not proper conduct to do this, to curse people, even if they are wicked, as the verse: “And His tender mercies are over all His works” (Psalms 145:9) is written even with regard to sinners. And moreover, it is inappropriate to cause the punishment of another, as it is written: “Punishment, even for the righteous, is not good” (Proverbs 17:26). Even for a righteous person, it is improper to punish another.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דר״מדְּרַבִּי מֵאִיר בְּשָׁעָה שֶׁהַמְּלָכִים מַנִּיחִין כִּתְרֵיהֶן בְּרָאשֵׁיהֶן וּמִשְׁתַּחֲוִין לַחַמָּה מִיָּד כּוֹעֵס [הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא] אָמַר רַב יוֹסֵף אלָא לִיצַלֵּי אִינִישׁ צְלוֹתָא דְּמוּסָפֵי בִּתְלָת שָׁעֵי קַמָּיָיתָא דְּיוֹמָא בְּיוֹמָא קַמָּא דְּרֵישׁ שַׁתָּא בְּיָחִיד דִּלְמָא כֵּיוָן דְּמִפְּקִיד דִּינָא דִּלְמָא מְעַיְּינִי בְּעוֹבָדֵיהּ וְדָחֲפוּ לֵיהּ מִידְּחֵי.

In explanation of the cause of God’s anger, it is taught in the name of Rabbi Meir: When the kings wake up and place their crowns on their heads and bow down to the sun, the Holy One, Blessed be He, immediately grows angry. This is why God’s anger occurs during the first three hours of the day. Rav Yosef says: A person should not recite the additional prayers during the first three hours of the day on the first day of Rosh HaShana if he is praying individually, as, since the judgment of the entire world is reckoned then, perhaps the Heavenly court will scrutinize his actions and reject him.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב יוסף לא ליצלי איניש בריש שתא צלותא דמוסף בתלת שעי קמייתא וכו׳.
ירושלמי א״ר יוסי בר בון רב סבר בראש השנה נברא העולם. דתני בתקיעתא דבי רבי זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון וכו׳.
בתלת שעי קמייתא – בשעת חרון.
1אמר רב יוסף לא ניצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייאתא ביומא קמא דריש שתא ביחיד כול׳ – בשלהי פרק תפלת השחר תנן ר׳ אלעזר בן עזריה אומר אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר וחכמים אומרים בחבר עיר ושלא בחבר עיר. ר׳ יהודה אומר משמו כל מקום שיש חבר עיר היחיד פטור מתפלת המוספין ואמרינן בגמרא. ר׳ יהודה הינו תנא קמא איכא ביניהו יחיד שלא בחבר עיר תנא קמא סבר יחיד שלא בחבר עיר נמי פטור. ור׳ יהודה סבר יחיד שלא בחבר עיר חייב ואמרינן התם דפליגי ר׳ חנין ור׳ ינאי דר׳ חנין אמר הלכה כר׳ יהודה שאמר משום ר׳ אלעזר בן עזריה ור׳ ינאי אמר אין הלכה כר׳ יהודה. הנה אליבא דר׳ ינאי יחיד חייב בתפלת המוספין אפילו היכא דאיכא חבר עיר ואליבא דר׳ חנין נהי דפטור היכא דאיכא חבר עיר היכא דליכא חבר עיר חייב דאין הלכה כתנא קמא. אליבא דר׳ אליעזר דאמר אף על גב דליכא חבר עיר פטור.
1. בסיום המסכת בכ״י ששון 557 מודיע המעתיק איך ששילב מהדורא תליתאה (הטקסט העיקרי בכתב היד) ומהדורא רביעאה (הקטעים שנוספו בגיליון). במהדורתנו זו, חזרנו והפרדנו בין מהדורא תליתאה ומהדורא רביעאה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובעניין זעמו של הקב״ה, תנא משמיה [שנה החכם משמו] של ר׳ מאיר: בשעה שהמלכים קמים משנתם ומניחין כתריהן בראשיהן ומשתחוין לחמה, מיד כועס [הקדוש ברוך הוא], ולכן הכעס הוא בשלש שעות ראשונות. אמר רב יוסף: לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא דיומא, ביומא קמא דריש שתא [אל יתפלל אדם תפילת המוספים בשלש שעות הראשונות של היום ביום הראשון של ראש השנה] כשהוא מתפלל ביחיד, דלמא כיון דמפקיד דינא, דלמא מעייני בעובדיה ודחפו ליה מידחי [שמא כיון שאז נפקד הדין על העולם, שמא יעיינו במעשיו וידחפו אותו וידחוהו] מן העולם.
In explanation of the cause of God’s anger, it is taught in the name of Rabbi Meir: When the kings wake up and place their crowns on their heads and bow down to the sun, the Holy One, Blessed be He, immediately grows angry. This is why God’s anger occurs during the first three hours of the day. Rav Yosef says: A person should not recite the additional prayers during the first three hours of the day on the first day of Rosh HaShana if he is praying individually, as, since the judgment of the entire world is reckoned then, perhaps the Heavenly court will scrutinize his actions and reject him.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אִי הָכִי דְּצִבּוּר נָמֵי דְּצִבּוּר נְפִישָׁא זְכוּתֵיהּ אִי הָכִי דְּיָחִיד דְּצַפְרָא נָמֵי לָא כֵּיוָן דְּאִיכָּא צִבּוּרָא דְּקָא מְצַלּוּ לָא קָא מִדְּחֵי.

The Gemara raises a difficulty: If that is so, the prayer of the community should not be recited at that time as well. The Gemara explains: The prayer of the community is not rejected even at this time, due to its many merits. The Gemara asks: If that is so, then shouldn’t the morning prayer of one who is praying individually also not be recited at this time? The Gemara answers: Since there is in all places a community that prays the morning prayer at that same time, his prayer is not rejected. By contrast, the additional prayer is recited at different times by different communities, as unlike the morning prayer it does not have a fixed time but can be recited at any point during the day.
רש״יתוספותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דצפרא נמי – בתפלת יוצר.
צבורא מצלו – שחרית בכל מקומות. תפלת מוספין הואיל וזמנה כל היום והיא שיחת שחרית וצהרים יש שמתפללין אותה בבקר ויש מאחרין.
כיון דאיכא צבורא דמצלי לא מדחי – פי׳ ר״ת הא דמשמע הכא דמהני אפי׳ כשהצבור מתפללין במקום אחר היינו דוקא דלא מדחי אבל אינה נשמעת אלא במקום שהצבור מתפללין כדאמרינן בפ״ק דברכות (דף ו.) אין תפלתו של׳ אדם נשמעת אלא עם הצבור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: אי הכי, דצבור נמי [אם כך, תפילה של ציבור גם כן] לא תהא בזמן זה! ומשיבים: הצבור נפישא זכותיה [מרובה זכותו] ואין דוחים אותו גם כשמתפללים בשעה זו. ושואלים: אי הכי, דיחיד דצפרא נמי לא [אם כך, תפילה של יחיד של בוקר, של שחרית, גם כן לא] יתפלל באותן שעות, ולא רק תפילת מוסף! ומשיבים: כיון דאיכא צבורא דקא מצלו, לא קא מדחי [שיש ציבור שמתפללים באותה שעה, אינו נדחה], ומקבלים תפילתו עמם.
The Gemara raises a difficulty: If that is so, the prayer of the community should not be recited at that time as well. The Gemara explains: The prayer of the community is not rejected even at this time, due to its many merits. The Gemara asks: If that is so, then shouldn’t the morning prayer of one who is praying individually also not be recited at this time? The Gemara answers: Since there is in all places a community that prays the morning prayer at that same time, his prayer is not rejected. By contrast, the additional prayer is recited at different times by different communities, as unlike the morning prayer it does not have a fixed time but can be recited at any point during the day.
רש״יתוספותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְהָא אָמְרַתְּ שָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֵיפוֹךְ.

The Gemara raises another difficulty: But didn’t you say that during the first three hours of the day The Holy One, Blessed be He, sits and engages in Torah study, and He engages in judgment only during the second set of three hours? The Gemara answers: Reverse the order so that it is stated that He sits in judgment during the first three hours of the day.
רש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא אמרת – ראשונות יושב ועוסק בתורה שניות דן והכא אמרת בקמייתא דן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: והא [והרי] אמרת במקום אחר: שלש שעות ראשונות הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה, ולא בדין! ואומרים: איפוך [הפוך] את סדרי השעות.
The Gemara raises another difficulty: But didn’t you say that during the first three hours of the day The Holy One, Blessed be He, sits and engages in Torah study, and He engages in judgment only during the second set of three hours? The Gemara answers: Reverse the order so that it is stated that He sits in judgment during the first three hours of the day.
רש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאִיבָּעֵית אֵימָא לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ תּוֹרָה דִּכְתִיב בַּהּ אֱמֶת דִּכְתִיב {משלי כ״ג:כ״ג} אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכּוֹר אֵין הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין דִּין דְּלָא כְּתִיב בֵּיהּ אֱמֶת הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין.:

And if you wish, say instead: Actually, do not reverse the order. Rather, this is the reason that an individual should not recite the additional prayer during the first three hours of the day when God is engaged in Torah study: In the case of the Torah, with regard to which it is written: Truth, as it is written: “Buy the truth, and sell it not” (Proverbs 23:23), the Holy One, Blessed be He, does not act in a manner that is beyond the letter of the law. But with regard to judgment, with regard to which it is not written: Truth, but it is a process that involves mercy and compromise, the Holy One, Blessed be He, can act in a manner that is beyond the letter of the law.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמת קנה – הוצא הוצאות על תלמוד תורה.
ואל תמכור – בחנם למוד אחרים.
דין לא כתיב ביה אמת – והא דכתיב (תהלים יט) משפטי ה׳ אמת במשפטים הכתובים בתורה וציום לישראל קא משתעי דלעיל מיניה כתיב פקודי ה׳ ישרים.
מוספי כל השנה הן שבח וסיפורי מעשה אבל מוסף ראש השנה מתוך שהוא מתפלל מלכיות זכרונות שופרות מיפקד דינא טפי ואל יפרוש אדם עצמו מן הצבור.
בפרש״י בד״ה מוספי כל השנה הן שבח כו׳ מלכיות זכרונות שופרות כו׳ עכ״ל נראה מפירושו דבתפלות ר״ה מלכיות זכרונות ושופרות תליא מלתא וק״ק לפי זה מאי פריך מתפלת שחרית דר״ה כיון דלית ביה מלכיות זכרונות ושופרות ויש ליישב ודו״ק:
תורה דכתיב בה אמת כו׳ אין הקב״ה עושה לפנים משורת הדין כו׳. ונראה דהיינו טעמא דאמרינן פ״ק דסנהדרין משתשמע דברי בעלי דינין ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לעשות לפנים משורת הדין כיון דיודע היכן הדין תורה נוטה שהוא אמת הדין אי אתה רשאי לעשות לפנים משורת הדין וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: לעולם לא תיפוך [אל תהפוך], וטעם הדבר שלא יתפלל היחיד מוסף בשלוש השעות הראשונות שבהן הקב״ה עוסק בתורה, הוא משום שלגבי התורה דכתיב [שנאמר] בה ״אמת״, דכתיב [שנאמר]: ״אמת קנה ואל תמכר״ (משלי כג, כג)אין הקדוש ברוך הוא עושה בשעת התורה לפנים משורת הדין, אבל בזמן שעת הדין דלא כתיב ביה [שלא נאמר בו] ״אמת״, אלא דין הוא ענין של משפט ושל הערכה — הקדוש ברוך הוא עושה גם לפנים משורת הדין.
And if you wish, say instead: Actually, do not reverse the order. Rather, this is the reason that an individual should not recite the additional prayer during the first three hours of the day when God is engaged in Torah study: In the case of the Torah, with regard to which it is written: Truth, as it is written: “Buy the truth, and sell it not” (Proverbs 23:23), the Holy One, Blessed be He, does not act in a manner that is beyond the letter of the law. But with regard to judgment, with regard to which it is not written: Truth, but it is a process that involves mercy and compromise, the Holy One, Blessed be He, can act in a manner that is beyond the letter of the law.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) יוֹם מֵעִיד טָרַף בָּעֵגֶל סִימָן.: גּוּפָא אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַאי דִּכְתִיב {דברים ז׳:י״א} אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וְלֹא לְמָחָר לַעֲשׂוֹתָם הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וְלֹא הַיּוֹם לִיטּוֹל שְׂכָרָן.

§ The Gemara presents a mnemonic for the ensuing statements of Rabbi Yehoshua ben Levi: Today, bear witness, shake, the golden calf. The Gemara returns to an earlier discussion (3a), first by citing the matter itself. Rabbi Yehoshua ben Levi says: What is the meaning of that which is written: “Which I command you this day, to do them” (Deuteronomy 7:11)? This verse teaches that today is the time to do them, i.e., to perform the mitzvot, in this world, but tomorrow, in the World-to-Come, is not the time to do them. Furthermore, today is the time to do them, but today is not the time to receive one’s reward, which is given in the World-to-Come.
רש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא למחר לעשותם – דאין מצות לעתיד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א ושבים לדיון לעיל (ג,א), ומביאים את גופא [גופם] של הדברים שאמר ר׳ יהושע בן לוי, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״אשר אנכי מצוך היום לעשותם״ (דברים ז, יא)? מכאן נלמד: ״היום לעשותם״ולא למחר (לעולם הבא) לעשותם, ״היום לעשותם״ולא היום ליטול שכרן.
§ The Gemara presents a mnemonic for the ensuing statements of Rabbi Yehoshua ben Levi: Today, bear witness, shake, the golden calf. The Gemara returns to an earlier discussion (3a), first by citing the matter itself. Rabbi Yehoshua ben Levi says: What is the meaning of that which is written: “Which I command you this day, to do them” (Deuteronomy 7:11)? This verse teaches that today is the time to do them, i.e., to perform the mitzvot, in this world, but tomorrow, in the World-to-Come, is not the time to do them. Furthermore, today is the time to do them, but today is not the time to receive one’s reward, which is given in the World-to-Come.
רש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כׇּל מִצְוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין בָּעוֹלָם הַזֶּה בָּאוֹת וּמְעִידוֹת אוֹתָם לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו מ״ג:ט׳} יִתְּנוּ עֵידֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ יִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת יִתְּנוּ עֵידֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת אֵלּוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם1.

Rabbi Yehoshua ben Levi says: All of the mitzvot that the Jews perform in this word will come and bear witness for them in the World-to-Come, as it is stated: “Let them bring their witnesses that they may be justified, and let them hear, and say: It is truth” (Isaiah 43:9). He explains: “Let them bring their witnesses that they may be justified”; these are referring to the Jews. “And let them hear, and say: It is truth”; these are referring to the nations of the world.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״אוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
ר׳ חננאלבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יהושע בן לוי כל מצות שישראל עושין בעולם הזה מעידות להן לעולם הבא שנאמר יתנו עדיהן ויצדקו וגו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד אמר ר׳ יהושע בן לוי: כל מצות שישראל עושין בעולם הזה, באות ומעידות אותם לעולם הבא, שנאמר: ״יתנו עדיהם ויצדקו ישמעו ויאמרו אמת״ (ישעיהו מג, ט), וכך הוא מפרש: ״יתנו עדיהם ויצדקו״אלו ישראל, ״ישמעו ויאמרו אמת״אלו אומות העולם.
Rabbi Yehoshua ben Levi says: All of the mitzvot that the Jews perform in this word will come and bear witness for them in the World-to-Come, as it is stated: “Let them bring their witnesses that they may be justified, and let them hear, and say: It is truth” (Isaiah 43:9). He explains: “Let them bring their witnesses that they may be justified”; these are referring to the Jews. “And let them hear, and say: It is truth”; these are referring to the nations of the world.
ר׳ חננאלבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כׇּל מִצְוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין בָּעוֹלָם הַזֶּה בָּאוֹת וְטוֹרְפוֹת אוֹתָם לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם1 לָעוֹלָם הַבָּא עַל פְּנֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ד׳:ו׳} וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי היא חׇכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים נֶגֶד הָעַמִּים לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא לְעֵינֵי הָעַמִּים מְלַמֵּד שֶׁבָּאוֹת וְטוֹרְפוֹת לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם2 עַל פְּנֵיהֶם לעוה״בלָעוֹלָם הַבָּא.

And Rabbi Yehoshua ben Levi says: All of the mitzvot that the Jewish people perform in this world will come and strike the faces of the nations of the world in the World-to-Come, as it is stated: “Observe therefore and do them; for this is your wisdom and your understanding in the eyes of the nations” (Deuteronomy 4:6). It is not stated: Before the nations; rather, the verse states: “In the eyes of the nations,” which taken literally teaches that they will come and strike the faces of the nations of the world in the World-to-Come.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובדי כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובדי כוכבים״.
מהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא לעיני העמים מלמד שבאות וטורפות לעובדי כוכבים כו׳. הענין כמו שכתבתי בר״פ כי בעשיית המצוה נברא מושכל רוחני והם באות וטורפות לעובדי כוכבים וז״ש כי היא המצוה היא חכמתכם שממנה נברא מושכל מלאך רוחני לטרוף עובדי כוכבים על פניהם וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר ר׳ יהושע בן לוי: כל מצות שישראל עושין בעולם הזה, באות וטורפות אותם לאומות העולם לעולם הבא על פניהם, שנאמר: ״ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים״ (דברים ד, ו), ״נגד העמים״ כלומר, מול העמים לא נאמר, אלא ״לעיני העמים״ — על עיניהם ממש, מלמד שבאות וטורפות לאומות העולם על פניהם לעולם הבא.
And Rabbi Yehoshua ben Levi says: All of the mitzvot that the Jewish people perform in this world will come and strike the faces of the nations of the world in the World-to-Come, as it is stated: “Observe therefore and do them; for this is your wisdom and your understanding in the eyes of the nations” (Deuteronomy 4:6). It is not stated: Before the nations; rather, the verse states: “In the eyes of the nations,” which taken literally teaches that they will come and strike the faces of the nations of the world in the World-to-Come.
מהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וא״רוְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לֹא עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל אֶלָּא לִיתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ה׳:כ״ה} מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אוֹתִי כׇּל הַיָּמִים וְגוֹ׳.

And Rabbi Yehoshua ben Levi says: The Jewish people fashioned the Golden Calf (see Exodus, chapter 32) only to give a claim to penitents, as it is stated after the revelation at Sinai: “Who would give that they had such a heart as this always, to fear Me, and keep all My commandments, that it might be good for them, and with their children forever” (Deuteronomy 5:25). If the nation was truly at such a lofty spiritual state, how could they worship the Golden Calf? Rather, their sin occurred so that it would be made clear that one can repent for any sin, as even a sin as severe as the Golden Calf was forgiven.
ר׳ חננאלרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יהושע בן לוי לא עשו ישראל את העגל אלא כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה כי לא היו הם אלא צדיקים כדכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם.
לא עשו ישראל את העגל – כלומר גבורים ושליטים ביצרם היו ולא הי׳ ראוי להתגבר יצרם עליהן אלא גזירת מלך היתה לשלוט בם כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה שאם יאמר החוטא לא אשוב שלא יקבלני אומרים לו צא ולמד ממעשה העגל שכפרו ונתקבלו בתשובה.
מי יתן והיה לבבם זה וגו׳ – בסיני נאמר. אלמא גבורים ואמיצי לבב ביראתם היו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר ר׳ יהושע בן לוי: לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, שנאמר לאחר מתן תורה: ״מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי כל הימים״ וגו׳ (דברים ה, כו), ואם היו במעלה גדולה זו, כיצד הגיעו לעשות את העגל? אלא לא באו לידי חטא אלא כדי ללמד שאפשר לעשות תשובה על כל עבירה שבעולם, שאפילו עבירה חמורה זו של העגל יש לה תיקון.
And Rabbi Yehoshua ben Levi says: The Jewish people fashioned the Golden Calf (see Exodus, chapter 32) only to give a claim to penitents, as it is stated after the revelation at Sinai: “Who would give that they had such a heart as this always, to fear Me, and keep all My commandments, that it might be good for them, and with their children forever” (Deuteronomy 5:25). If the nation was truly at such a lofty spiritual state, how could they worship the Golden Calf? Rather, their sin occurred so that it would be made clear that one can repent for any sin, as even a sin as severe as the Golden Calf was forgiven.
ר׳ חננאלרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְהַיְינוּ דא״רדְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי לֹא דָּוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה וְלֹא יִשְׂרָאֵל רְאוּיִן לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה לֹא דָּוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה דִּכְתִיב {תהלים ק״ט:כ״ב} וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי.

And this is similar to that which Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: David was not fit to act as he did in that incident involving Bathsheba, and the Jewish people were not fit to act as they did in that incident of the Golden Calf. David was not fit to act as he did in that incident involving Bathsheba (see II Samuel, chapter 11), as it is written: “And my heart is wounded within me” (Psalms 109:22), i.e., he had vanquished his evil inclination, and therefore it should not have been able to rule over him to that extent.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי לא ישראל היו ראוין למעשה העגל ולא דוד היה ראוי למעשה דבת שבע שנאמר ולבי חלל בקרבי.
[לאותו מעשה – דבת שבע].
לבי חלל – יצר הרע חלל בקרבי ואין לו כח לשלוט בקרבי.
לא היו ישראל ראוים לאותה מעשה כו׳. עיין במפרשים ול״נ לפרש דה״פ דהיו ישראל ראוים שהקב״ה יצילם מחטא גדול כזה דאע״ג דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים מ״מ בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו ועוד אמרינן (בסוטה כא א) דהתורה מצלת מן החטא וכן בדוד מטעם זה היה ראוי להיות ניצול מחטא ולזה מייתי מקרא והיה לבבם זה כל הימים וגו׳ שהוא רצונם ולבבם ליראה את ה׳ וכן בדוד לבי חלל בקרבי לעשות רצון אבי שבשמים והיו ראוים להצילם מן חטא גדול כזה אלא למה עשו ולא נצולו מעשיית החטא לומר לך כו׳ וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והיינו [וזהו] שאמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי: לא דוד ראוי לאותו מעשה של בת שבע, ולא ישראל ראוין לאותו מעשה של עגל; לא דוד ראוי לאותו מעשה של בת שבע, דכתיב [שנאמר]: ״ולבי חלל בקרבי״ (תהלים קט, כב), שיצרו היה כהרוג בקרבו, ולא היתה סיבה שיוכל לשלוט בו עד כדי כך,
And this is similar to that which Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: David was not fit to act as he did in that incident involving Bathsheba, and the Jewish people were not fit to act as they did in that incident of the Golden Calf. David was not fit to act as he did in that incident involving Bathsheba (see II Samuel, chapter 11), as it is written: “And my heart is wounded within me” (Psalms 109:22), i.e., he had vanquished his evil inclination, and therefore it should not have been able to rule over him to that extent.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְלֹא יִשְׂרָאֵל רְאוּיִן לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה דִּכְתִיב מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אוֹתִי כָּל הַיָּמִים אֶלָּא לָמָה עָשׂוּ

And likewise the Jewish people were not fit to act as they did in that incident of the Golden Calf, as it is written with regard to the Jewish people of that time: “Who would give that they had such a heart as this always, to fear Me and keep all My commandments, that it might be good for them, and with their children forever” (Deuteronomy 5:25). Rather, why did they perform these sins?
בירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא ישראל ראוין לאותו מעשה, דכתיב [שנאמר] באותה שעה: ״מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים״ (דברים ה, כו), אלא למה עשו את מה שעשו?
And likewise the Jewish people were not fit to act as they did in that incident of the Golden Calf, as it is written with regard to the Jewish people of that time: “Who would give that they had such a heart as this always, to fear Me and keep all My commandments, that it might be good for them, and with their children forever” (Deuteronomy 5:25). Rather, why did they perform these sins?
בירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

עבודה זרה ד: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה עבודה זרה ד: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל עבודה זרה ד:, הערוך על סדר הש"ס עבודה זרה ד:, רש"י עבודה זרה ד:, תוספות עבודה זרה ד:, תוספות ר׳ אלחנן עבודה זרה ד:מהדורת הרב אהרן קרויזר, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר), תוספות רי"ד מהדורה תליתאה עבודה זרה ד:, מהרש"א חידושי הלכות עבודה זרה ד:, מהרש"א חידושי אגדות עבודה זרה ד:, בירור הלכה עבודה זרה ד:, פירוש הרב שטיינזלץ עבודה זרה ד:

Avodah Zarah 4b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Avodah Zarah 4b, R. Chananel Avodah Zarah 4b, Collected from HeArukh Avodah Zarah 4b, Rashi Avodah Zarah 4b, Tosafot Avodah Zarah 4b, Tosefot R. Elchanan Avodah Zarah 4b, Tosefot Rid Third Recension Avodah Zarah 4b, Maharsha Chidushei Halakhot Avodah Zarah 4b, Maharsha Chidushei Aggadot Avodah Zarah 4b, Beirur Halakhah Avodah Zarah 4b, Steinsaltz Commentary Avodah Zarah 4b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144