×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא י״ג:י״ב} מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו ארֹאשׁוֹ וְלֹא רֹאשׁוֹ בַּכְּלָל רַגְלָיו וְלֹא רַגְלָיו בַּכְּלָל.
This is similar to the matter that is stated with regard to a leper: “And the leprosy covers all the skin of him who has the mark from his head to his feet, as far as the priest can see…it is all turned white: He is pure” (Leviticus 13:12–13). This verse is understood as follows: The mark reaches from his head, but his head is not included; it reaches to his feet, but his feet are not included. Therefore, one might have thought the prohibition against consuming leaven on the festival of Passover likewise does not apply to the endpoints mentioned in the verse.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כענין שנאמר מראשו ועד רגליו – דפשיטא לן כדמפרש לקמן מראשו ולא ראשו בכלל.
כענין שנאמר לגבי מצורע: ״וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו לכל מראה עיני הכהן... כלו הפך לבן טהור הוא״ (ויקרא יג, יב), וידוע לנו (כמבואר להלן) כי ״מ ראשו״ולא ראשו עצמו בכלל זה, וכן ״ועד רגליו״ולא רגליו עצמם בכלל זה, ושמא גם באיסור חמץ כך?
This is similar to the matter that is stated with regard to a leper: “And the leprosy covers all the skin of him who has the mark from his head to his feet, as far as the priest can see…it is all turned white: He is pure” (Leviticus 13:12–13). This verse is understood as follows: The mark reaches from his head, but his head is not included; it reaches to his feet, but his feet are not included. Therefore, one might have thought the prohibition against consuming leaven on the festival of Passover likewise does not apply to the endpoints mentioned in the verse.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {שמות י״ב:י״ח} עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחוֹדֶשׁ בָּעָרֶב רַבִּי אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ רִאשׁוֹן וְרִאשׁוֹן בַּכְּלָל שְׁבִיעִי וּשְׁבִיעִי בַּכְּלָל.

Therefore, the verse states: “You shall eat unleavened bread, until the twenty-first day of the month in the evening” (Exodus 12:18). This proves that the seventh day of the Festival is included. Rabbi Yehuda HaNasi says: It is not necessary to cite this verse, as the prohibition against consuming leaven is from the first day of Passover, and the first day is included; and the ban continues until the seventh day, and the seventh day is included. Accordingly, with regard to valuations, even without a verbal analogy Rabbi Yehuda HaNasi should maintain that the twentieth year is included in the preceding period.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ל עד יום האחד ועשרים לחדש בערב – לסוף הימים היינו ראשון ושביעי בכלל:
ר׳ אומר אינו צריך – אלא כיון דכתיב ביה מיום הראשון ועד יום השביעי תרווייהו הוו בכלל ולא איצטריך ג״ש:
ת״ל עד יום האחד ועשרים לחדש בערב – אלמא יום ראשון בכלל כדכתיב ברישא דקרא בערב תאכלו מצות ושביעי נמי בכלל מסיפיה דקרא כדכתיב בערב.
תלמוד לומר: ״עד יום האחד ועשרים לחדש בערב״ (שמות יב, יח), כלומר, עד סוף היום השביעי, הרי שיום זה בכלל, והוא הדין ליום הראשון שנזכר יחד עמו בפסוק. רבי אומר: אינו צריך ללמוד זאת משם, אלא כשהתורה אומרת ״מיום הראשון״ כוונתה — ו״יום הראשון״ עצמו בכלל, וכן ״יום השביעי״ויום השביעי בכלל. ואם כן, לשיטת רבי לא הוצרכנו לגזירה שווה ששנינו במשנתנו, ללמד ש״עד בן עשרים שנה״ כולל את שנת העשרים עצמה!
Therefore, the verse states: “You shall eat unleavened bread, until the twenty-first day of the month in the evening” (Exodus 12:18). This proves that the seventh day of the Festival is included. Rabbi Yehuda HaNasi says: It is not necessary to cite this verse, as the prohibition against consuming leaven is from the first day of Passover, and the first day is included; and the ban continues until the seventh day, and the seventh day is included. Accordingly, with regard to valuations, even without a verbal analogy Rabbi Yehuda HaNasi should maintain that the twentieth year is included in the preceding period.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אפי׳אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי שַׁקּוֹלֵי מְשַׁקְּלִי קְרָאֵי מִכְּדֵי כְּתִיב {ויקרא כ״ז:ו׳} מִבֶּן חוֹדֶשׁ וְעַד בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים תּוּ מִבֶּן חָמֵשׁ (וְעַד בֶּן כ׳עֶשְׂרִים) לְמָה לִי הִילְכָּךְ אִישְׁתְּקִלוּ לְהוּ.

The Gemara answers: You may even say that the opinion in the mishna is in accordance with that of Rabbi Yehuda HaNasi, as the verses offset each other, and therefore their meaning is unclear without the verbal analogy. The Gemara elaborates: Since it is written: “From one month old until five years old” (Leviticus 27:6), this ostensibly includes the fifth year within the stated category. If so, why do I need this mention of five years as well: “And if it is from five years old until twenty years old, then your valuation shall be for the male twenty shekels” (Leviticus 27:5)? Therefore, with regard to the fifth year, as both verses mention that year, the verses offset each other. Consequently, even according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi the verbal analogy is necessary.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שקולי משקלי קראי – שאין אנו יודעין אם נאמר עד ועד בכלל אי לא דכשם דמשמע למטה כך משמע למעלה. כיצד שאם נאמר אם מבן חדש ועד בן חמש שנים דמשמע שתהא שנת חמש בכלל הכי נמי כתיב אם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה דמשמע שתהא שנת חמש כלמעלה הימנה עד עשרים הילכך איצטריך ג״ש:
שקולי משקלי קראי – שקולין הן המדרשות. לפי מדרשו של רבי יש להכריען כלמטה ויש להכריען כלמעלה כדכתיב מבן חדש ועד בן חמש שנים והיה ערכך וגו׳ ואמרינן עד ועד בכלל הרי בן חמש כלמטה והדר כתיב ואם מבן חמש שנים ועד בן כ׳ וגו׳ ולרבי מבן חמש ובן חמש בכלל דהאמר מיום הראשון הראשון בכלל הרי שנת ה׳ כלמעלה הלכך אי לאו ג״ש לא קמה לן הכרעה להיכא.
מבן ה׳ תו ל״ל – הכי ה״ל למיכתב ועד בן עשרים שנה והיה ערכך וגו׳ ועד בן ששים שנה והיה ערכך וגו׳.
ומשיבים: אפילו תימא [תאמר] שהוא שיטת רבי, הוצרכנו לגזירה שווה זו, מפני שלשיטתו שקולי משקלי קראי [שקולים הם המקראות], איזו מסקנה יש להסיק מהם. שכן מכדי כתיב [הואיל ונאמר]: ״מבן חדש ועד בן חמש שנים והיה ערכך הזכר חמשה שקלים״ (ויקרא כז, ו), ואתה מניח כי שנת החמש עצמה בכלל זה, אם כן מה שנאמר תו [עוד]: ״ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה והיה ערכך הזכר עשרים שקלים״ (שם ה) למה לי? כלומר, משמע מכאן להיפך, שמי שהוא בשנת החמש נכלל בקבוצה הבוגרת יותר! הילכך אישתקלו להו [על כן נעשו שני הלימודים שקולים] ולא ניתן ללמוד מהם, ויש צורך ללמוד מן הכתוב ״ואם מבן ששים שנה ומעלה״ (שם ז) ששנת חמש ושנת עשרים נחשבות כלמטה מהן.
The Gemara answers: You may even say that the opinion in the mishna is in accordance with that of Rabbi Yehuda HaNasi, as the verses offset each other, and therefore their meaning is unclear without the verbal analogy. The Gemara elaborates: Since it is written: “From one month old until five years old” (Leviticus 27:6), this ostensibly includes the fifth year within the stated category. If so, why do I need this mention of five years as well: “And if it is from five years old until twenty years old, then your valuation shall be for the male twenty shekels” (Leviticus 27:5)? Therefore, with regard to the fifth year, as both verses mention that year, the verses offset each other. Consequently, even according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi the verbal analogy is necessary.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר מָר רֹאשׁוֹ וְלָא רֹאשׁוֹ בַּכְּלָל רַגְלָיו וְלֹא רַגְלָיו בַּכְּלָל מְנָלַן אִיבָּעֵית אֵימָא שָׁאנֵי סִימָנִים דְּגוּפוֹ מִסִּימָנִים דְּרֹאשׁוֹ אִיבָּעֵית אֵימָא {ויקרא י״ג:י״ב} לְכׇל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן.:

The Master said above, with regard to a leper: The mark reaches from his head, but his head is not included; it reaches to his feet, but his feet are not included. The Gemara asks: From where do we derive this interpretation? If you wish, say that it is deduced logically: The signs of leprosy of his body are different from the signs of leprosy of his head with regard to the different colors of hair that indicate leprosy. Alternatively, if you wish, say instead that it is derived from the phrase in that verse: “As far as the priest can see.” This excludes a leprous mark on the head, which is obscured from the priest’s view by the hair, as well as leprous marks between the toes.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משום הכי לא אמרינן ראשו בכלל ורגליו בכלל דשאני סימנים דגופו מסימנים דראשו – דסימנין דגופו נידונין בשער לבן ובפסיון וסימנים דראשו נידונין בשיער צהוב]:
לכל מראה עיני הכהן – ואין עיני הכהן שולטות להסתכל בראיה אחת ראשו ורגליו:
שאני סימנין דגופו מסימנין דראשו – דסימני נגע שבמקום שיער נידון בשיער צהוב ובנגע שבמקום בשר נידון בשיער לבן ובפסיון.
לכל מראה – ואינו יכול לראות בראש מפני השיער וברגל בין אצבע לאצבע.
ואי בעית אימא לכל מראה עיני הכהן – ואינו יכול לראות בראש מפני השער וברגל בין אצבע לאצבע וא״ת הכא משמע דפרח בכולו לא שייך ברגל ובאיזהו מקומן (זבחים דף מט:) לא משמע כך דאיכא התם ר׳ נתן בן אבטולמוס אמר מנין לפריחה בבגדים שהיא טהורה נאמר קרחת וגבחת בבגדים ונאמר קרחת וגבחת באדם מה להלן פרחה בכולו טהור אף כאן פרחה בכולו טהור והתם מנלן דכתיב מראשו ועד רגליו מה להלן כולו הפך טהור פירוש ברגל אף כאן פי׳ בראשו כולו הפך טהור [משמע] דפריחה שייך שפיר ברגל דיליף ראש מרגל.
ודנים במה שאמר מר [החכם] לעיל בענין המצורע: ״ראשו״ולא ראשו בכלל, ״רגליו״ולא רגליו בכלל. ושואלים: מנלן [מנין לנו] דברים אלה? ומשיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] מסברה: שאני [שונים] סימנים של צרעת שבגופו מסימנים שבראשו, וכגון צבע השיער המטמא, שבגוף הוא לבן, ובראש — צהוב. איבעית אימא [אם תרצה אמור] מהמקרא, שנאמר שם: ״מראשו ועד רגליו לכל מראה עיני הכהן״, ואין הכהן יכול לראות את הנגע שבראשו מפני השיער, ולא את הנגעים שבין אצבעות רגליו.
The Master said above, with regard to a leper: The mark reaches from his head, but his head is not included; it reaches to his feet, but his feet are not included. The Gemara asks: From where do we derive this interpretation? If you wish, say that it is deduced logically: The signs of leprosy of his body are different from the signs of leprosy of his head with regard to the different colors of hair that indicate leprosy. Alternatively, if you wish, say instead that it is derived from the phrase in that verse: “As far as the priest can see.” This excludes a leprous mark on the head, which is obscured from the priest’s view by the hair, as well as leprous marks between the toes.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר עַד שֶׁיְּהוּ יְתֵירוֹת עַל הַשָּׁנִים חוֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד.: תַּנְיָא ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּאן לְמַעְלָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן {במדבר ג׳:ט״ו-מ״ג} חוֹדֶשׁ וָמַעְלָה מָה לְהַלָּן מִבֶּן חוֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד אַף כָּאן (מִבֶּן) חוֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד.

§ The mishna teaches that Rabbi Eliezer says: Their halakhic status remains like that of the period preceding it, until they will be aged one month and one day beyond the respective years. With regard to this opinion, it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: It is stated here, with regard to valuations, “upward” (Leviticus 27:7), and it is stated there, with regard to the census of the Levites in the wilderness: “From one month old and upward you shall number them” (Numbers 3:15). Just as there, in the case of the census, the verse means: From one month and one day old, so too here, with regard to valuations, the verse means that each respective category is counted from one month and one day old beyond the stated ages of five years, twenty years, or sixty years.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה להלן – חדש ויום אחד דכתיב ביה ומעלה:
ונאמר להלן – גבי לוים חדש ומעלה מה להלן חדש ויום אחד כדכתיב מבן חדש ומעלה דכבר נכנס בה חדש האחר אף כאן חדש ויום אחד.
ופדויו מבן חדש ומעלה – וחפשנו אחר מקרא זה ולא מצאנוהו כ״א ופדויו מבן חדש תפדה ושמא דריש הכי מדכתיב ופדויו מבן חדש דמשמע מבן חדש ומעלה מדלא כתיב בן חדש.
א נאמר במשנה, ר׳ אליעזר אומר: שנת החמש ושנת העשרים ושנת הששים נידונות לענין ערכין כלמטה מהן, עד שיהו יתירות על השנים חודש ויום אחד. ובטעם הדבר, תניא [שנויה ברייתא], ר׳ אליעזר אומר: נאמר כאן בערכין ״למעלה״ (״ומעלה״, ויקרא כז, ז), ונאמר להלן במנין הלויים במדבר: ״מבן חדש ומעלה תפקדם״ (במדבר ג, טו), מה להלן מדובר במי שהוא מבן חודש ויום אחד, אף כאן בערכין, כשנאמר ״מבן חמש״, ״מבן עשרים״, ״מבן ששים״, הכוונה היא: מבן חודש ויום אחד.
§ The mishna teaches that Rabbi Eliezer says: Their halakhic status remains like that of the period preceding it, until they will be aged one month and one day beyond the respective years. With regard to this opinion, it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: It is stated here, with regard to valuations, “upward” (Leviticus 27:7), and it is stated there, with regard to the census of the Levites in the wilderness: “From one month old and upward you shall number them” (Numbers 3:15). Just as there, in the case of the census, the verse means: From one month and one day old, so too here, with regard to valuations, the verse means that each respective category is counted from one month and one day old beyond the stated ages of five years, twenty years, or sixty years.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאֵימָא כִּי הָתָם מָה הָתָם חַד יוֹמָא אַף כָּאן חַד יוֹמָא א״כאִם כֵּן ג״שגְּזֵירָה שָׁוָה מַאי אַהֲנִי.

The Gemara asks: And why doesn’t Rabbi Eliezer say that the verse dealing with valuation should be understood like the verse written there, with regard to the census, in the following manner: Just as there it is one day more than the enumerated age of thirty days, so too here, it should be one day more than the enumerated ages of five years, twenty years, and sixty years. Why does Rabbi Eliezer add a month? The Gemara answers: If so, that only one day should be added, what purpose does this verbal analogy from the census serve? Even without any connection to the verse dealing with the census, it would be understood in the case of valuations that the new period begins from the day after the respective year is fully completed.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה התם חד יומא – יותר על מה שכתוב בתורה דכתיב ופדוייו מבן חדש תפדה אף הכא נמי חד יומא שלא יהו יתירות על השנים אלא יום אחד:
[א״כ ג״ש מאי אהני ליה – אלא להכי אתיא ג״ש לחדש ויום אחד:
מה התם חד יומא – מה מעלה דכתיב גבי חדש לא הוי אלא חד יומא אף מעלה דהכא גבי שנים לא הוי אלא חד יומא.
ג״ש מאי אהני לי – בלא ג״ש ידענא דחד יומא בעינן דהא ומעלה כתיב.
ושואלים: ואימא כי התם [ואמור שיהיה כמו שם], מה התם חד יומא [מה שם יום אחד] לאחר התקופה שמדובר עליה (מבן חודש) — אף כאן חד יומא [יום אחד] בלבד הוא שנכנס בשנה הבאה! ומשיבים: אם כן אתה אומר, גזירה שוה זו מאי אהני [מה הועילה]? והרי גם בלעדיה היינו יודעים שהכוונה היא למחרת היום בו נשלמת השנה!
The Gemara asks: And why doesn’t Rabbi Eliezer say that the verse dealing with valuation should be understood like the verse written there, with regard to the census, in the following manner: Just as there it is one day more than the enumerated age of thirty days, so too here, it should be one day more than the enumerated ages of five years, twenty years, and sixty years. Why does Rabbi Eliezer add a month? The Gemara answers: If so, that only one day should be added, what purpose does this verbal analogy from the census serve? Even without any connection to the verse dealing with the census, it would be understood in the case of valuations that the new period begins from the day after the respective year is fully completed.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן שָׁנָה הָאֲמוּרָה בְּקָדָשִׁים שָׁנָה הָאֲמוּרָה בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה שְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה וְשֵׁשׁ שָׁנִים שֶׁבְּעֶבֶד עִבְרִי וְכֵן שֶׁבַּבֵּן וְשֶׁבַּבַּת כּוּלָּן מֵעֵת לְעֵת.

§ The Sages taught in a baraita: With regard to the period of one year stated with regard to sacrificial animals, e.g., “sheep in their first year” (Numbers 28:3); and the one year stated with regard to houses of walled cities, during which time it is permitted to redeem a sold house in a walled city (Leviticus 25:29); and the two years stated with regard to an ancestral field, during which one may not yet redeem an ancestral field he has sold (Leviticus 25:15); and the six years stated with regard to a Hebrew slave (Exodus 21:2); and similarly, the years stated with regard to a son and with regard to a daughter, as explained below; all of these are calculated from the time of day at the start of the period to the time of day at the end of the period, i.e., these periods are units of whole years; they do not expire on predetermined dates, such as at the end of the calendar year.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כולן] מעת לעת – [י״ב חדש] מיום ליום. ולא [שנה] למניינו של עולם דאי למנין העולם מתשרי ועד ניסן עלתה לו שנה:
שנה האמורה בקדשים – כגון (במדבר כח) כבשים בני שנה.
שתי שנים שבשדה אחוזה – (שהוא) שהמוכר שדה אחוזה אינו רשאי לגאול עד שתהא ב׳ שנים ביד הלוקח דכתיב (ויקרא כה) במספר שני תבואות ימכר לך ומיעוט שנים שתים.
ושבבן ושבבת – שנים האמורים בבן ובבת ולקמן מפ׳ להו.
מעת לעת – אותו יום ואותה שעה לשנה הבאה ולא אזלינן בתר מנין עולם דכי מטי תשרי ניחשוב ליה שתא.
ב תנו רבנן [שנו חכמים]: שנה האמורה בקדשים (קרבנות) כגון: ״כבשים בני שנה״ (במדבר כח, ג), שנה האמורה בבתי ערי חומה, שהמוכר ביתו יכול לגואלו רק בתוך שנה (ויקרא כה, כט), שתי שנים שנאמרו בשדה אחוזה (נחלת אבות), שהמוכרה אינו יכול לגאול אותה לפני שתי שנים (שם טו), ושש שנים שבעבד עברי (שמות כא, ב), וכן השנים שבבן ושבבת (כפי שיבואר בהמשך) כולן מחושבות מעת לעת (מיום ליום) עד לאותו תאריך ואותה שעה בשנה הבאה, ולא עד סוף אותה שנה למנין העולם.
§ The Sages taught in a baraita: With regard to the period of one year stated with regard to sacrificial animals, e.g., “sheep in their first year” (Numbers 28:3); and the one year stated with regard to houses of walled cities, during which time it is permitted to redeem a sold house in a walled city (Leviticus 25:29); and the two years stated with regard to an ancestral field, during which one may not yet redeem an ancestral field he has sold (Leviticus 25:15); and the six years stated with regard to a Hebrew slave (Exodus 21:2); and similarly, the years stated with regard to a son and with regard to a daughter, as explained below; all of these are calculated from the time of day at the start of the period to the time of day at the end of the period, i.e., these periods are units of whole years; they do not expire on predetermined dates, such as at the end of the calendar year.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) בשָׁנָה הָאֲמוּרָה בְּקָדָשִׁים מְנָלַן אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר קְרָא {ויקרא י״ב:ו׳} כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ שְׁנָתוֹ שֶׁלּוֹ וְלֹא שֶׁל מִנְיַן עוֹלָם.

The Gemara asks: With regard to the one year stated with regard to sacrificial animals, from where do we derive that it is calculated by whole years rather than calendar years? Rav Aḥa bar Ya’akov says that the verse states: “A sheep in its first year” (Leviticus 12:6). Since the verse does not state: A sheep in the first year, it means a year based on the calculation of its own life, and not a year based on the counting of the world, i.e., the calendar year.
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנתו שלו ולא שנתו של עולם – הק׳ הרב שמואל בן הרב אלחנן ל״ל קרא תיפוק ליה מסברא דאלת״ה היאך נמצא תמידין כשרין לר״ה שאם נולד קודם ר״ה מיד כשנכנס ר״ה בן ב׳ שנים הוא ואנו כבש בן שנה בעינן לתמידין ואם הוא נולד יום ר״ה מחוסר זמן הוא ויש מפרשים דאין אנו מתחילין מנין שנתו כי אם מיום הרצאה כדאמרינן גבי בכור לפני ה׳ תאכלנו שנה בשנה ואמרינן (ר״ה דף ו:) דאין אנו מונין אלא מיום הרצאה ה״נ אמרינן הכא ואינו כן דלא אמרינן דין זה כ״א לענין בל תאחר אבל לענין מניין שניו לא דהא אמרינן בפ״ב דזבחים (דף כה:) דשעות פוסלות בקדשים פי׳ אם שחט כבש [ביום] השלמת שנתו קודם שהגיע מעת לעת דלידתו ולא הספיק לזרוק הדם עד שעבר מעת לעת לשעת לידתו פסול ואי אזלינן ביה אחר הרצאה לא תמצא דין זה שהרי לעולם הוא בן שנתו אלא ש״מ דאזלינן אחר הלידה ממש א״כ הדרא קושיא לדוכתיה ואומר מורי ה״ר שמואל דשפיר (איצטרכו תרי קראי) דאי לאו הכי לא אמרינן ביה מעת לעת כדאי׳ לקמן בפרק בתרא (ערכין לא.).
ושואלים: שנה האמורה בקדשים, מנלן [מנין לנו] שהיא מעת לעת? אמר רב אחא בר יעקב, אמר קרא [המקרא]: ״כבש בן שנתו״ (ויקרא יב, ו), ולא ״בן שנה״, לדייק: שנתו שלו (של הכבש) ולא שנה של מנין עולם.
The Gemara asks: With regard to the one year stated with regard to sacrificial animals, from where do we derive that it is calculated by whole years rather than calendar years? Rav Aḥa bar Ya’akov says that the verse states: “A sheep in its first year” (Leviticus 12:6). Since the verse does not state: A sheep in the first year, it means a year based on the calculation of its own life, and not a year based on the counting of the world, i.e., the calendar year.
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) גשָׁנָה הָאֲמוּרָה בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה דִּכְתִיב {ויקרא כ״ה:כ״ט} עַד תום שְׁנַת מִמְכָּרוֹ מִמְכָּרוֹ שֶׁלּוֹ וְלֹא שָׁנָה לְמִנְיַן עוֹלָם.

The Gemara continues clarifying the baraita: The halakha that the one year stated with regard to houses of walled cities is calculated by a whole year and not a calendar year is derived from the fact that it is written: “Then he may redeem it within a whole year after it is sold, for a full year he shall have the right of redemption” (Leviticus 25:29). The verse is referring to a year counted from the day of its own sale, and not the year of the counting of the world.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנה האמורה בבתי ערי חומהדכתיב [שנאמר]: ״והיתה גאולתו עד תם שנת ממכרו״ (שם כה, כט), שנה מזמן ממכרו שלו, כלומר, מיום שנמכר, ולא שנה למנין עולם.
The Gemara continues clarifying the baraita: The halakha that the one year stated with regard to houses of walled cities is calculated by a whole year and not a calendar year is derived from the fact that it is written: “Then he may redeem it within a whole year after it is sold, for a full year he shall have the right of redemption” (Leviticus 25:29). The verse is referring to a year counted from the day of its own sale, and not the year of the counting of the world.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) שְׁתֵּי שָׁנִים דשֶׁבִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה דִּכְתִיב {ויקרא כ״ה:ט״ו} בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאוֹת יִמְכׇּר לָךְ הפְּעָמִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל שָׁלֹשׁ תְּבוּאוֹת בִּשְׁתֵּי שָׁנִים.

The Gemara states: Concerning the two years stated with regard to an ancestral field, this is derived from the fact that it is written: “According to the number of years of the crops he shall sell to you” (Leviticus 25:15). The plural form of both “years” and “crops” indicates that the number of years does not necessarily correspond to the quantity of crops. Consequently, there are times when a person might eat three yields of crops in two years. If one purchased a field at the end of the calendar year when its yield had not yet been harvested, and he harvested that yield and subsequently grew and harvested two more crops before the completion of two whole years from the sale, he would have eaten three yields in less than two years. This is not possible if one follows the calendar years, as a new year would start soon after the purchase.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פעמים שאדם אוכל [ג׳ תבואות בב׳ שנים] – כגון שמכרה לו לפני ר״ה והיא מלאה פירות הרי זה יאכל פירות אלו וזורעה ואוכל ממנה פירות לפני ר״ה אחד [וחוזר] וזורעה ואוכל ממנה פירות עד ר״ה נמצא אוכל ג׳ תבואות בב׳ שנים ואי אזלינן בתר שנים של עולם כיון שמכרה לו לפני ר״ה כיון שהגיע ר״ה הבאה נמצאו יוצאות ב׳ שנים:
שני תבואות – כיון דכתיב שני שני תבואות במשמע תבואות ל״ל אלא מלמד שכל תבואה שימצא באותן ב׳ שנים יאכל ואפי׳ ג׳ כגון אם מכרו לו בניסן מליאה קמה ולא יגאלנה עד שתי שנים בניסן באותו יום ואם קדם וקצר הרי שאכל ג׳ תבואות וכשיפדנה מוכר יחשוב שנים מיום שמכרה עד היובל אם היו עשר שנים והוא מכרה בעשרה מנים נמצא שמכרה לכל שנה במנה שהרי ביובל היתה עתידה לחזור הלכך כשהוא פודה עכשיו נותן שמנה מנים לשמנה שנים הנותרים וזה אכל שלש תבואות שוות כמה מנים בשתי שנים ואילו הוה אזלינן בתר מנין עולם מתשרי הבאה בשנה האחרת הוה פריק ליה ולא הוה אכיל אלא שתי תבואות.
במספר שני תבואות פעמים שאדם אוכל ג׳ תבואות בב׳ שנים – וא״ת היכי דרשינן מהאי קרא הכי ואימא ד׳ תבואות לפי ששני משמע שנים ותבואות משמע שנים הרי כאן ארבע וי״ל דדריש ממספר דמשמע שני תבואות וה״ל למכתב תבואה משמע שתבואה אחת יש עדיין וקשה לר״י שאפי׳ אנו מונין לשנות העולם נמצא ג׳ תבואות בב׳ שנים כגון שמכר לו בב׳ בתשרי שדה מליאה פירות שכשיבא תשרי של שנים הבאים קצר כבר פירותיו מכ״ט באלול וי״ל דשכיח טפי שלשה תבואות בב׳ שנים שאנו מונין מעת לעת יותר משאנו מונין לבריאת עולם.
שתי שנים שבשדה אחוזה הן מעת לעת — דכתיב [שנאמר]: ״במספר שני תבואת ימכר לך״ (שם טו), ולא ״במספר שנים״, ומכאן אתה למד שמספר השנים לחוד (ומיעוט שנים — שתיים) וכמות התבואות לחוד, וכך פעמים שאדם שקונה שדה אוכל ממנה שלש תבואות במשך שתי שנים, ודבר זה ייתכן רק אם קנאה מלאה תבואה בסוף השנה, וקצרה, ועמדה ברשותו עוד כשנתיים, והספיק לקצור תבואה פעמיים נוספות קודם שחזר הבעלים וקנאה ממנו. אבל אם מונים שנתיים למנין העולם — נשלמת השנה הראשונה בתשרי הקרוב, ועד תשרי השני אין אלא תבואה אחת נוספת.
The Gemara states: Concerning the two years stated with regard to an ancestral field, this is derived from the fact that it is written: “According to the number of years of the crops he shall sell to you” (Leviticus 25:15). The plural form of both “years” and “crops” indicates that the number of years does not necessarily correspond to the quantity of crops. Consequently, there are times when a person might eat three yields of crops in two years. If one purchased a field at the end of the calendar year when its yield had not yet been harvested, and he harvested that yield and subsequently grew and harvested two more crops before the completion of two whole years from the sale, he would have eaten three yields in less than two years. This is not possible if one follows the calendar years, as a new year would start soon after the purchase.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) ושֵׁשׁ שֶׁבְּעֶבֶד עִבְרִי דִּכְתִיב {שמות כ״א:ב׳} שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבוֹד וּבַשְּׁבִיעִית זִימְנִין דְּבִשְׁבִיעִית נָמֵי יַעֲבוֹד.

The Gemara states: The halakha that the six years stated with regard to a Hebrew slave is calculated by whole years, not calendar years, is derived from the fact that it is written: “Six years he shall work; and in the seventh he shall go out free for nothing” (Exodus 21:2). The word “and” in the phrase: “And in the seventh,” teaches that sometimes it turns out that he shall also work in the seventh calendar year, if six full years have not passed from when he was sold. For example, if he was sold in the month of Nisan, although five years and six months have passed when Tishrei, the first month of the seventh year, arrives, since he has not yet completed six years of service he must work in this seventh calendar year as well, until the day of the month in which he was sold.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שש שנים יעבוד ובשביעית – דמשמע דבשביעית נמי יעבוד דוי״ו מוסיף על ענין ראשון כשקנאו בחצי שנה ראשונה:
ובשביעית נמי יעבוד – הקשה הרר״י בן יום טוב דהא לא שמעינן מהכא אלא מעת לעת של שנה אחרונה אבל מעת לעת של שאר שנים מנלן אימא דל׳ יום שלפני ר״ה חשיבי שנה והשיב לו רשב״ם דקרא ובשביעית גלי לן אשנה אחרונה והוא הדין לשאר שנים דאזלינן בהו מעת לעת דומיא דהנך דכתיבי.
שש שנים שבעבד עברי מעת לעת — דכתיב [שנאמר]: ״שש שנים יעבד ובשביעית יצא לחפשי חינם״ (שמות כא, ב), וו׳ החיבור של ״ובשביעית״ מחבר אותה ל״שש שנים יעבוד״, ללמדנו שמנין שש שנים הוא מעת לעת, וכך יוצא שזימנין [פעמים] שבשנה השביעית לשנות מנין העולם נמי יעבוד [גם כן הוא עובד].
The Gemara states: The halakha that the six years stated with regard to a Hebrew slave is calculated by whole years, not calendar years, is derived from the fact that it is written: “Six years he shall work; and in the seventh he shall go out free for nothing” (Exodus 21:2). The word “and” in the phrase: “And in the seventh,” teaches that sometimes it turns out that he shall also work in the seventh calendar year, if six full years have not passed from when he was sold. For example, if he was sold in the month of Nisan, although five years and six months have passed when Tishrei, the first month of the seventh year, arrives, since he has not yet completed six years of service he must work in this seventh calendar year as well, until the day of the month in which he was sold.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) זוְשֶׁבַּבֵּן וְשֶׁבַּבַּת כּוּלָּן מֵעֵת לְעֵת לְמַאי הִילְכְתָא אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב לַעֲרָכִין רַב יוֹסֵף אָמַר לְפִרְקִין דְּיוֹצֵא דּוֹפֶן.

The baraita also teaches: The years stated with regard to a son and with regard to a daughter are among these terms calculated from the time at the start of the period to the time at the end of the period. The Gemara asks: With regard to what halakha is this stated? Rav Giddel said that Rav said: With regard to valuations, i.e., that the age of a valuated male or female is calculated in whole years from the date of their birth, not by calendar years. Rav Yosef said: The halakha is stated with regard to the matters taught in the fifth chapter of tractate Nidda, which is called after its opening words: Yotze Dofen, i.e., an animal born by caesarean section. In other words, when a mishna in that chapter, which deals with various matters related to the ages of sons and daughters, mentions years, it means full years, even when it does not state this explicitly.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[לערכין – חמש שנים ועשרים וששים שנה האמורין בערכין כולן מעת לעת:
לפירקין דיוצא דופן – דמס׳ נדה דתנן התם בת ג׳ שנים ויום אחד בן תשע שנים ויום אחד בת י״א שנה ויום א׳ בת י״ב שנה ויום א׳ בן י״ב שנה בן י״ג שנה כל אלו שנים מעת לעת]:
לערכין – דלא אזלינן בשנת חמש ועשרים וששים בתר מנין עולם.
לפרקין דיוצא דופן – במסכת נדה (דף מה:) בן י״ב שנה נדריו נבדקין בן י״ג נדריו קיימין בת אחת עשרה נדריה נבדקין בת שתים עשרה נדריה קיימין וכן הרבה שנות בן ובת שנינו שם וקאמר הכא דכולהו מעת לעת שנולדו.
לערכין – ואם תאמר בערכין מנלן דבעינן מעת לעת ופירש ר״י דילפינן ליה מבן חדש דכי היכי דאינו נערך בן חדש אלא אם כן יש לו חדש שלם דלא שייך למימר דאזלינן בתר חדש העולם הכי נמי לכל שאר בן חמש ובן עשרים.
שנינו בברייתא: ושבבן ושבבת כולן מעת לעת. ושואלים: למאי הילכתא [לאיזו הלכה] נאמר הדבר? אמר רב גידל אמר רב: לערכין, כלומר, שמנין השנים לגיל הערכין נחשב מעת לעת לפי תאריך הלידה של הנערך או הנערכת, ולא למנין שנות העולם. רב יוסף אמר: לענין ההלכות של פרקין [פרק] של ״יוצא דופן״, הפרק החמישי של מסכת נדה, ששנינו בו הלכות הנוגעות לגילים שונים של בן ובת.
The baraita also teaches: The years stated with regard to a son and with regard to a daughter are among these terms calculated from the time at the start of the period to the time at the end of the period. The Gemara asks: With regard to what halakha is this stated? Rav Giddel said that Rav said: With regard to valuations, i.e., that the age of a valuated male or female is calculated in whole years from the date of their birth, not by calendar years. Rav Yosef said: The halakha is stated with regard to the matters taught in the fifth chapter of tractate Nidda, which is called after its opening words: Yotze Dofen, i.e., an animal born by caesarean section. In other words, when a mishna in that chapter, which deals with various matters related to the ages of sons and daughters, mentions years, it means full years, even when it does not state this explicitly.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף מִי פְּלִגִיתוּ א״לאֲמַר לֵיהּ לָא אֲנָא אֲמַרִי חֲדָא וְהוּא אֲמַר חֲדָא הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ פְּלִיגִי מ״דמַאן דְּאָמַר לַעֲרָכִין לָא אָמַר לְיוֹצֵא דּוֹפֶן וְהָאָמַר רַב הִילְכְתָא בְּכוּלֵּהּ פִּירְקָא מֵעֵת לְעֵת.

Abaye said to Rav Yosef: Do you and Rav dispute this matter, i.e., when you apply the mention of a son and a daughter to different cases, do each of you reject the opinion of the other? Rav Yosef said to Abaye: No, we do not disagree; I said one matter and he said one different matter. The Gemara adds: This too stands to reason, as if it enters your mind that they disagree on this matter, then with regard to the one who says full years are required for determining valuations, does he not also say that full years are used for the halakhot of Yotze Dofen? But doesn’t Rav say, like Rav Yosef, that the halakha in that entire chapter is that the ages of the sons and daughters are determined from the time at the start of the period to the time at the end of the period, not by calendar years?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מי פליגיתו – את ורב גידל דאת לא סברת דרב גידל:
לא פליגינן אנא אמרי משמיה דרב חדא והוא אמר חדא:
האמר רב – התם במסכת נדה (דף מז:).
הלכתא בכולה פירקין – דיוצא דופן מעת לעת.
אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: מי פלגיתו [האם חלוקים אתם] אתה ורב גידל לענין הדין? אמר ליה [לו]: לא, אנא אמרי חדא [אני אמרתי דבר אחד], והוא אמר חדא [דבר אחד]. ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר לומר], דאי סלקא דעתך פליגי [שאם עולה על דעתך שהם חלוקים], האם מאן דאמר [מי שאומר] שהכוונה היא לערכין לא אמר [אינו אומר] שמונים מעת לעת לענין ההלכות של פרק ״יוצא דופן״? והאמר [והרי אמר] רב כשלימד פרק ״יוצא דופן״: הילכתא בכולה פירקא [הלכה בכל הפרק שלנו], שהשנים המנויות בו מחושבות מעת לעת.
Abaye said to Rav Yosef: Do you and Rav dispute this matter, i.e., when you apply the mention of a son and a daughter to different cases, do each of you reject the opinion of the other? Rav Yosef said to Abaye: No, we do not disagree; I said one matter and he said one different matter. The Gemara adds: This too stands to reason, as if it enters your mind that they disagree on this matter, then with regard to the one who says full years are required for determining valuations, does he not also say that full years are used for the halakhot of Yotze Dofen? But doesn’t Rav say, like Rav Yosef, that the halakha in that entire chapter is that the ages of the sons and daughters are determined from the time at the start of the period to the time at the end of the period, not by calendar years?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְאֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לַעֲרָכִין מ״טמַאי טַעְמָא לָא אָמַר לְיוֹצֵא דּוֹפֶן דּוּמְיָא דְּהָנָךְ מָה הָנָךְ דִּכְתִיבָא אַף הָנָךְ דִּכְתִיבָא.

The Gemara asks: But if that is the case, then according to the one who says that the reference to full years mentioned in the baraita is for determining valuations, i.e., Rav, what is the reason he did not say that the baraita is referring to the halakhot of Yotze Dofen? The Gemara answers: Rav would claim that the years of a son and a daughter in the baraita are similar to these other cases mentioned in the baraita: Just as those numbers of years are explicitly written in the Torah, so too these years of the sons and daughters are referring to matters where the years are written in the Torah, i.e., the years of valuations, unlike the topics discussed in Yotze Dofen, where the years are not mentioned expressly in the Torah.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דומיא דהנך – דבתי ערי חומה ושדה אחוזה ועבד עברי [וערכין] כתיבי בתורה בפירוש:
מ״ט לא אמר ליוצא דופן – הואיל וסבירא ליה נמי התם מעת לעת.
אמר לך אפי׳ הכי הכא לא קתני להו דומיא דהנך שנה דקדשים ודעבד עברי קתני דכתיבי באורייתא והנהו שנים דיוצא דופן כולהו דרבנן.
ושואלים: ואלא למאן דאמר דעת מי שאומר] שכוונת הברייתא לערכין, מאי טעמא [מה טעם] לא אמר שהכוונה היא להלכות שבפרק ״יוצא דופן״? ומשיבים: מפני שלדעתו יש לפרש את ״שבבן ושבבת״ דומיא דהנך [בדומה לאלה האחרים] שמוזכרים לבברייתא, שנה של קדשים, בתי ערי חומה וכו׳, מה הנך דכתיבא [מה אלה מתייחסים לשנה שכתובה בתורה], אף הנך [אלה] ״ושבבן ושבבת״ לענין הלכה דכתיבא [שכתובה] בתורה, והיא שנה הכתובה בערכין. אבל ההלכות שבפרק ״יוצא דופן״ אינן כתובות בתורה.
The Gemara asks: But if that is the case, then according to the one who says that the reference to full years mentioned in the baraita is for determining valuations, i.e., Rav, what is the reason he did not say that the baraita is referring to the halakhot of Yotze Dofen? The Gemara answers: Rav would claim that the years of a son and a daughter in the baraita are similar to these other cases mentioned in the baraita: Just as those numbers of years are explicitly written in the Torah, so too these years of the sons and daughters are referring to matters where the years are written in the Torah, i.e., the years of valuations, unlike the topics discussed in Yotze Dofen, where the years are not mentioned expressly in the Torah.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְאִידַּךְ אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ דִּכְתִיבָא הַאי שֶׁבַּבֵּן וְשֶׁבַּבַּת

The Gemara asks: And with regard to the other, Rav Yosef, how would he respond to this contention? He would maintain that if it enters your mind that the baraita is referring to the years of valuations, which are written in the Torah, then this phrase in the baraita: With regard to a son and with regard to a daughter, is unsuitable.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי ס״ד – משום דכתיבה קא מרבי לערכין:
ואידך [והאחר רב יוסף] מה הוא סבור? אי סלקא דעתך דכתיבא [אם עולה על דעתך שהכוונה בברייתא היא לשנה של ערכין שכתובה בתורה], האי [לשון זו] ״שבבן ושבבת״ שהזכירה הברייתא אינה מתאימה, אלא
The Gemara asks: And with regard to the other, Rav Yosef, how would he respond to this contention? He would maintain that if it enters your mind that the baraita is referring to the years of valuations, which are written in the Torah, then this phrase in the baraita: With regard to a son and with regard to a daughter, is unsuitable.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערכין יח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ערכין יח:, מיוחס לר׳ גרשום ערכין יח:, רש"י ערכין יח:, תוספות ערכין יח:, פירוש הרב שטיינזלץ ערכין יח:

Arakhin 18b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Arakhin 18b, Attributed to R. Gershom Arakhin 18b, Rashi Arakhin 18b, Tosafot Arakhin 18b, Steinsaltz Commentary Arakhin 18b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144