גמרא
פירוש
דְּאִיתַּקַּשׁ לְנֵרוֹת.
הָתָם נָמֵי כְּתִיב {דברים ט״ז:ו׳} שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב.
הָהוּא לִיאוּחַר דָּבָר הוּא דַּאֲתָא דְּתַנְיָא יְאוּחַר דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בָּעָרֶב וּבֵין הָעַרְבָּיִם לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ אֶלָּא בֵּין הָעַרְבָּיִם בִּלְבַד.
וּמִי אִיכָּא מִידֵּי דְּאִילּוּ שָׁחֵיט לֵיהּ מִצַּפְרָא אָמְרַתְּ זִימְנֵיהּ הוּא וְכִי מָטֵי בֵּין הָעַרְבַּיִם אָמְרַתְּ יְאוּחַר דָּבָר.
אִין כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
דאיתקש לנרות – ובהעלות אהרן וגו׳ והיינו בין הערבים דקטורת.
יאוחר דבר – יאוחר פסח לתמיד דאע״ג דכולה יומא זמניה אי שהייה עד זמן שחיטת התמיד תמיד קודם לו.
אין דהא״ר יוחנן – במסכת ברכות.
הלכה – כדברי האומר היו לפניו ב׳ תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספין ששהא ולא התפלל של מוספין עד זמן חבירתה משהינן לה. ובין הערבים דכתיב גבי קטורת ונרות למה לי – הואיל ומיניה לא הוי משמע לן בין הערבים ממש ומבעי לן קרא אחריני לפרושי. ועוד – תני בתוספתא תיובתא לר׳ אושעיא דקתני השיב רבי תחת בן בתירא כו׳.
לדברי ר׳ יהושע – דאמר כאילו נשחט בי״ג.
שאין מקצתו ראוי – לשמו הלכך לא קרינן ביה פסח בזמנו אלמא דרבי דס״ל כבן בתירא ומשום דמקצתו ראוי לשמו הוא דקאמר טעמיה. ואם איתא – דבן בתירא שחרית מכשר לשמו כולו ראוי לשמו הוא. מגדף בה – בהא דרבי יוחנן.
א״כ – דבין לשמו ובין שלא לשמו פסול.
פסח כשר – בזמנו לשמו לבן בתירא.
היכי משכחת לה אי דאפרשיה האידנא – בי״ד בשחרית.
דחוי מעיקרא הוא – דבשעת הפרשה לא חזי למידי ושמעינן ליה לר׳ יוחנן דאמר דחוי מעיקרא הוי דחוי לגמרי שלא להירצות עוד.
ואי דאפרשיה מאתמול נראה ונדחה הוא – דכי אפרשיה חזי להקריבו שלא לשמו וכי מטיא י״ד שחרית לא חזי למידי ונראה ונדחה שוב אינו חוזר ונראה לדברי הכל בשלמא לרבנן פסח אינו נדחה כלל או מלשמו או משלא לשמו דעד זמן שחיטתו חזי לשלמים ובזמנו חזי לפסח אלא לבן בתירא דחוי הוא. תהא לאחר חצות – משכחת לה פסח כשר לבן בתירא במפריש לאחר חצות דהיינו זמן שחיטתו וחזי לשמו. אפי׳ תימא מצפרא – ואין כאן דחוי מעיקרו הואיל וראוי היום אין כאן חסרון זמן ראייתו. ליל שמיני נכנס – הולד להתעשר וקיימא לן בבכורות בפרק מעשר בהמה (דף נז.) מחוסר זמן אינו נכנס לדיר להתעשר. הא לילה – ליל שמיני חזי ולא הוי מחוסר זמן. לקדושה – ראוי להקדישו ואע״ג דלא חזי לילה להקרבה קאמרינן דמקדיש ליה אלמא לילה אין מחוסר זמן הואיל ומחר יהיה ראוי. לימא קסבר ר׳ יוחנן כו׳ – מדאיצטריך לן לשנויי אליביה במפריש לאחר חצות דאי לא שמיע לך מיניה בעלי חיים נדחים ראוי להפרישו לעולם דדלמא אין דחוי אלא בשחוטין כגון מת המשתלח ישפך הדם במס׳ יומא (דף סב.). הקדיש חציה – אחד מהם. ואינה קריבה – הואיל ובתחילת הקדשה לא נראה להקריב דחצייה היתה חולין ודחוי מעיקרו הוא הלכך אינה קריבה עוד ותרעה ולוקחין בדמיה אחרת. ועושה תמורה – דהא אינה דשותפין.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הלכה – כדברי האומר היו לפניו ב׳ תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספין ששהא ולא התפלל של מוספין עד זמן חבירתה משהינן לה. ובין הערבים דכתיב גבי קטורת ונרות למה לי – הואיל ומיניה לא הוי משמע לן בין הערבים ממש ומבעי לן קרא אחריני לפרושי. ועוד – תני בתוספתא תיובתא לר׳ אושעיא דקתני השיב רבי תחת בן בתירא כו׳.
לדברי ר׳ יהושע – דאמר כאילו נשחט בי״ג.
שאין מקצתו ראוי – לשמו הלכך לא קרינן ביה פסח בזמנו אלמא דרבי דס״ל כבן בתירא ומשום דמקצתו ראוי לשמו הוא דקאמר טעמיה. ואם איתא – דבן בתירא שחרית מכשר לשמו כולו ראוי לשמו הוא. מגדף בה – בהא דרבי יוחנן.
א״כ – דבין לשמו ובין שלא לשמו פסול.
פסח כשר – בזמנו לשמו לבן בתירא.
היכי משכחת לה אי דאפרשיה האידנא – בי״ד בשחרית.
דחוי מעיקרא הוא – דבשעת הפרשה לא חזי למידי ושמעינן ליה לר׳ יוחנן דאמר דחוי מעיקרא הוי דחוי לגמרי שלא להירצות עוד.
ואי דאפרשיה מאתמול נראה ונדחה הוא – דכי אפרשיה חזי להקריבו שלא לשמו וכי מטיא י״ד שחרית לא חזי למידי ונראה ונדחה שוב אינו חוזר ונראה לדברי הכל בשלמא לרבנן פסח אינו נדחה כלל או מלשמו או משלא לשמו דעד זמן שחיטתו חזי לשלמים ובזמנו חזי לפסח אלא לבן בתירא דחוי הוא. תהא לאחר חצות – משכחת לה פסח כשר לבן בתירא במפריש לאחר חצות דהיינו זמן שחיטתו וחזי לשמו. אפי׳ תימא מצפרא – ואין כאן דחוי מעיקרו הואיל וראוי היום אין כאן חסרון זמן ראייתו. ליל שמיני נכנס – הולד להתעשר וקיימא לן בבכורות בפרק מעשר בהמה (דף נז.) מחוסר זמן אינו נכנס לדיר להתעשר. הא לילה – ליל שמיני חזי ולא הוי מחוסר זמן. לקדושה – ראוי להקדישו ואע״ג דלא חזי לילה להקרבה קאמרינן דמקדיש ליה אלמא לילה אין מחוסר זמן הואיל ומחר יהיה ראוי. לימא קסבר ר׳ יוחנן כו׳ – מדאיצטריך לן לשנויי אליביה במפריש לאחר חצות דאי לא שמיע לך מיניה בעלי חיים נדחים ראוי להפרישו לעולם דדלמא אין דחוי אלא בשחוטין כגון מת המשתלח ישפך הדם במס׳ יומא (דף סב.). הקדיש חציה – אחד מהם. ואינה קריבה – הואיל ובתחילת הקדשה לא נראה להקריב דחצייה היתה חולין ודחוי מעיקרו הוא הלכך אינה קריבה עוד ותרעה ולוקחין בדמיה אחרת. ועושה תמורה – דהא אינה דשותפין.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush