×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְכִי עֶדְרוֹ שׂוֹרֵף מִי דָּמֵי הָתָם לָא כְּתִיב אוֹתוֹ הָכָא כְּתִיב אוֹתוֹ.
And does he burn his flock? The Torah obligated him to burn only one goat, and yet there are times when he must burn several, as stated in the mishna. Rabbi Naḥman retorts: Is it comparable? There, with respect to burning the goats, it is not written: “It,” which would restrict the burning to only one animal, whereas here, with regard to the scapegoat, it is written: “It,” which indicates that one animal alone is sent away. The objection has been refuted and indeed only one scapegoat is used.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
שנאמר ושלח אותו לעזאזל אותו אחד ולא שנים.
וכי עדרו שורף – רבא קא מהדר ליה לרב נחמן ולטעמיך וכי עדרו הזקיקו הכתוב לשרוף ותנן וכולן נשרפין אבית הדשן.
הכא כתיב אותו – לשלח אותו לעזאזל (ויקרא טז).
הכא כתיב אותו – לומר שאינו משלח אלא אחד והאחרים ירעו עד שיסתאבו ויפלו דמיהם לנדבה.
בא״ד מדכתיב כחטאת האשם כו׳ דכתיב כחטאת האשם הוא כו׳ כצ״ל:
סליק פרק הוציאו לו
וכי עדרו שורף? שהרי לא חייבה התורה לשרוף אלא אחד, ומכל מקום פעמים שצריכים לשרוף שעירים הרבה, כפי ששנינו במשנה! קושיה זו דחה ר׳ נחמן: מי דמי [וכי דומה]? התם [שם] בענין שריפת השעירים לא כתיב [נאמר] ״אתו״ למעט ולומר שאין שורפים אלא אחד, אבל הכא [כאן] בשעיר המשתלח כתיב [נאמר] ״אתו״, ומשמע: ״אותו״ — לבדו, רק אחד. בעיה זו נפתרה איפוא, שאכן אינו משלח אלא רק אחד מן השעירים.
And does he burn his flock? The Torah obligated him to burn only one goat, and yet there are times when he must burn several, as stated in the mishna. Rabbi Naḥman retorts: Is it comparable? There, with respect to burning the goats, it is not written: “It,” which would restrict the burning to only one animal, whereas here, with regard to the scapegoat, it is written: “It,” which indicates that one animal alone is sent away. The objection has been refuted and indeed only one scapegoat is used.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אִיתְּמַר רַב פַּפִּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר רִאשׁוֹן מְשַׁלֵּחַ וְרַב שִׁימִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר אַחֲרוֹן מְשַׁלֵּחַ בִּשְׁלָמָא רַב שִׁימִי (בַּר אָשֵׁי) מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא דְּאָמַר אַחֲרוֹן מְשַׁלֵּחַ קָסָבַר הוֹאִיל וְגָמַר בּוֹ כַּפָּרָה אֶלָּא רַב פַּפִּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא מַאי קָסָבַר סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר מִצְוָה בָּרִאשׁוֹן.

§ It was stated that amora’im disagreed about the following issue. Rav Pappi said in the name of Rava: He sends the first goat; and Rav Shimi said in the name of Rava: He sends the last of them. The Gemara analyzes the matter: Granted, according to the opinion of Rav Shimi bar Ashi in the name of Rava, who said that he sends the last of them, it works out well, as he probably holds as stated above, that the last goat is used, since the atonement is completed with it. However, with regard to Rav Pappi in the name of Rava, what does he hold? The Gemara answers: He holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who said that when several identical items are available for a mitzva, the mitzva is performed with the first of them.
ר׳ חננאלתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איזה משלח רב פפי משמיה דרבא [אמר] ראשון משלח סבר לה כר׳ יוסי דאמר מצוה בראשון כו׳.
הדרן עלך הוציאו לו.
שני שעירי יום הכיפורים מצותן שיהו שוין כו׳.
אלא רב פפי משמיה דרבא מאי קסבר כו׳. וס״ל דטעמא דגמר כפרה בו לא שייך בשעיר המשתלח אלא בשעיר שעמו ובפר שגוף הכפרה בו וקשה לה״ר אלחנן אדרבה דייקא מתני׳ דפרק שני שעירי (דף סב.) כוותיה דקתני מת אחד מהם יביא שנים ויגריל עליהם ויאמר אם של שם מת זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו כו׳ והשני ירעה אלמא קמא משתלח אך יכול לדחותה מאי שני שני שבזוג ראשון כמו שמפרשה ר׳ יוחנן לקמן באידך פירקין (דף סד.):
בשלמא רב שימי בר אשי משמיה דרבא קסבר הואיל וגמר כפרה בו – פי׳ הואיל וגמר כפרה בשעיר שבא עמו וראוי הוא זה שיהא נגרר אחריו להלכותיו אלא רב פפי משמיה דרבא מאי קסבר הקש׳ רבי׳ אלחנן ז״ל אדרבה כדידיה דיקא מתני׳ טפי דתנן לקמן בפ׳ שני שעירי מת יביא שנים ויגריל עליהם וכו׳ ועד השני ירעה עד שיסתאב. אלמא חבירו של אותו שעיר שמת הוא המשתלח. והשני הוא רועה. ותירץ דהא מצי׳ למידחי מאי שני שני של זוג ראשון. ירעה עד שיסתאב והאחרון ישתלח.
אולם בעקבותיה איתמר [נאמר] שנחלקו בדבר, רב פפי משמיה [משמו] של רבא אמר: ראשון שבהם משלח, ורב שימי משמיה [משמו] של רבא אמר: אחרון שבהם משלח. ודנין בדבר: בשלמא [נניח] לשיטת רב שימי משמו של רבא, שאמר: אחרון שבהם משלח, אפשר להניח כי קסבר [סבור הוא] כנימוק שאמרנו: הואיל וגמר בו כפרה. אלא רב פפי משמיה [משמו] של רבא, מאי קסבר [מה סבר] מה טעמו? ומשיבים: סבר לה [סבור היה] בענין זה כדעת ר׳ יוסי שאמר שכאשר יש כמה דברים שווים שעומדים לעשות בהם מצוה — מצוה בראשון שבהם.
§ It was stated that amora’im disagreed about the following issue. Rav Pappi said in the name of Rava: He sends the first goat; and Rav Shimi said in the name of Rava: He sends the last of them. The Gemara analyzes the matter: Granted, according to the opinion of Rav Shimi bar Ashi in the name of Rava, who said that he sends the last of them, it works out well, as he probably holds as stated above, that the last goat is used, since the atonement is completed with it. However, with regard to Rav Pappi in the name of Rava, what does he hold? The Gemara answers: He holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who said that when several identical items are available for a mitzva, the mitzva is performed with the first of them.
ר׳ חננאלתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הֵי רַבִּי יוֹסֵי אִילֵּימָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי דְּקוּפּוֹת דִּתְנַן (רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר) אשָׁלֹשׁ קוּפּוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ סְאִין שֶׁבָּהֶם תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה וְהָיָה כָּתוּב עֲלֵיהֶם אב״ג.

The Gemara asks: To which of the halakhot of Rabbi Yosei is this referring? From which of Rabbi Yosei’s statements is this conclusion derived? If we say it is the statement of Rabbi Yosei with regard to containers, this is problematic. As we learned in a mishna that Rabbi Yosei says: There were three containers of three se’a each, with which they collect the donation from the chamber. Every year the money donated to the Temple by the people in the month of Adar was placed in a special chamber. The treasurers subsequently filled three containers with these coins and used the funds to purchase the communal offerings, e.g., the daily offerings and the additional offerings for Festivals. And the letters alef, beit, gimmel were written on the containers.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
את הלשכה – שהשליכו לתוכה שקלים שהביאו באדר וממלאין הגזברין מהן שלש קופות לתרומה לקנות מהן קרבנות צבור תמידין ומוספין.
שלש קופות של שלש שלש סאין כו׳. בתוספתא (דשקלים פ׳ ב׳) מפרש תרם הראשונה ואומר הרי זה מארץ ישראל על כל ארץ ישראל תרם את השניה ואומר הרי זה מעמון ומואב פי׳ מבני ישראל הדרים שם תרם את השלישית ואומר הרי זה מבבל כו׳ ותימה למה עשה כך והלא כולן שותפין בכל הקרבנות של כל יום ויום ואומר ריב״א דכולן מפריש לשם כולן אלא הראשונה נקראת על שם ארץ ישראל והשניה על שם אותן שמביאין אחריהן והשלישית על שם אותן שאחריהם וצ״ע למה הן עושין כך:
שלש קופות של שלש סאין כו׳ – ובמקומו במסכת שקלים מפרש שתורמין את הראשונה לשם בני ארץ ישראל שמביאין שקלים תחלה והשני לשם בני ישראל שבעמון ומואב הקרובין לארץ ישראל. והג׳ לשם מדי ולשם יון ולשם מדינות הרחוקות. ובודאי שכל הקופות ותרומות לכל ישראל כי כלן שותפין בקרבנות צבור שבכל יום ויום אלא בשעה שתורמין את הלשכה היו אומרי׳ שיהא נקראת כל אחת ואחת לשם בעליה קריאת שם בעלמא מפני שכל הקודם זכה.
ושואלים: הי [איזה] ר׳ יוסי? כלומר: מאיזה מדברי ר׳ יוסי מסיקים מסקנה זו? אילימא [אם תאמר] ר׳ יוסי שאמר בענין קופות. שכן שנינו במשנה: ר׳ יוסי אומר: שלש קופות של שלש שלש סאין היו שבהם היו תורמין את הלשכה. שהיו מכניסים בלישכה את השקלים שנדבו כל העם לצורך עבודת המקדש בחודש אדר בכל שנה והיו הגזברים ממלאים מהם שלוש קופות של מטבעות והיו קונים בהם את קרבנות הציבור (כגון תמידים ומוספים), והיה כתוב עליהם אל״ף בי״ת גימ״ל
The Gemara asks: To which of the halakhot of Rabbi Yosei is this referring? From which of Rabbi Yosei’s statements is this conclusion derived? If we say it is the statement of Rabbi Yosei with regard to containers, this is problematic. As we learned in a mishna that Rabbi Yosei says: There were three containers of three se’a each, with which they collect the donation from the chamber. Every year the money donated to the Temple by the people in the month of Adar was placed in a special chamber. The treasurers subsequently filled three containers with these coins and used the funds to purchase the communal offerings, e.g., the daily offerings and the additional offerings for Festivals. And the letters alef, beit, gimmel were written on the containers.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְתַנְיָא א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי לָמָּה כָּתוּב עֲלֵיהֶן אב״ג לֵידַע אֵיזֶה מֵהֶן נִתְרְמָה רִאשׁוֹן לְהָבִיא הֵימֶנָּה רִאשׁוֹן שֶׁמִּצְוָה בָּרִאשׁוֹן.

And it was taught in a baraita that Rabbi Yosei said: Why were the letters alef, beit, gimmel written on them? It was to ascertain from which of them the donation was collected first, so that they could bring the money from it first, as the mitzva is to use the coins of the first container. This apparently proves that according to the opinion of Rabbi Yosei, it is a mitzva to use the first item.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותניא [ושנויה ברייתא]: אמר ר׳ יוסי: למה כתוב עליהן אלף בית גימל — כדי לידע איזה מהן נתרמה ראשון, להביא הימנה ראשון, כי מצוה בראשון.
And it was taught in a baraita that Rabbi Yosei said: Why were the letters alef, beit, gimmel written on them? It was to ascertain from which of them the donation was collected first, so that they could bring the money from it first, as the mitzva is to use the coins of the first container. This apparently proves that according to the opinion of Rabbi Yosei, it is a mitzva to use the first item.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) דִּילְמָא בְּעִידָּנָא דְּאִיתְחֲזַאי קַמַּיְיתָא לָא אִיתְחֲזַאי בָּתְרָיְיתָא.

The Gemara responds: This is no proof, as perhaps at the time when the first container was fit to be used, the last was not yet fit to be used. When the first container was brought it was fit and designated for the offerings, whereas the coins in the second container had not yet been collected, and therefore the coins in the first container must be used first as they were sanctified first. Here, however, the scapegoat is consecrated only when its pair is sacrificed, and therefore the two cases are dissimilar.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעידנא דאיתחזאי – קופה קמייתא להקריב ממנה.
לא איתחזאי בתרייתא – שהראשונה נראית להקרבה משנתרמה אבל שעיר של זוג ראשון לא נראה לשלוח עד שגמרו כל מתנות הדמים וכשגמרו נראה אחרון כראשון.
דילמא שאני התם דבעידנ׳ דאיתחזייא קמייתא לא איתחזייא בתרי בתרייתא – שעדיין לא נתרמה והראשונ׳ נראית להקרבה משנתרמה מה שאין כן בזו כי השעיר של זוג ראשון לא נראה לשלח עד שנגמרו כל הדמים וכשנגמרו כל הדמים שניה׳ נראו לשלוח.
אולם משם אין ראיה דילמא בעידנא דאיתחזאי קמיתא לא איתחזאי בתרייתא [בזמן שהיתה הראשונה ראויה לא היתה ראויה האחרונה], שהרי כאשר הביא את הקופה הראשונה כבר נעשית הראשונה ראויה לקרבנות ומיועדת להם, ואילו השניה עדיין לא נתרמה, ולכן חלה הקדושה על הראשונה תחילה. אולם כאן הרי קדושה חלה על השעיר המשתלח רק עם הקרבת השעיר השני, ואם כן אין הדברים דומים זה לזה לגמרי.
The Gemara responds: This is no proof, as perhaps at the time when the first container was fit to be used, the last was not yet fit to be used. When the first container was brought it was fit and designated for the offerings, whereas the coins in the second container had not yet been collected, and therefore the coins in the first container must be used first as they were sanctified first. Here, however, the scapegoat is consecrated only when its pair is sacrificed, and therefore the two cases are dissimilar.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֶלָּא רַבִּי יוֹסֵי דְּפֶסַח (דִּתְנַן) בהַמַּפְרִישׁ פִּסְחוֹ וְאָבַד וְהִפְרִישׁ אַחֵר תַּחְתָּיו וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הָרִאשׁוֹן וַהֲרֵי שְׁנֵיהֶן עוֹמְדִין אֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה יַקְרִיב דִּבְרֵי חֲכָמִים רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִצְוָה בָּרִאשׁוֹן וְאִם הָיָה שֵׁנִי מוּבְחָר מִמֶּנּוּ יְבִיאֶנּוּ.:

Rather, the principle that one uses the first item is derived from the statement of Rabbi Yosei with regard to the Paschal offering, as it was taught in a baraita: With regard to one who separated a sheep for his Paschal offering and the sheep was lost, and he separated another sheep in its stead, and afterward the first sheep was found, and they both stand before him, he sacrifices whichever of them he wants; this is the statement of the Rabbis. Rabbi Yosei says: The mitzva is performed with the first sheep. And if the second was of superior quality to it, he brings the second sheep. This proves that according to Rabbi Yosei, if there are two animals equally fit for an offering, one brings the animal that was chosen first.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואחר כך נמצא הראשון – או קודם חצות דארבעה עשר או אחר חצות וקא אמר רבי יוסי מצוה בראשון ואף על פי שהופרש השני קודם חצות וכי מטא חצות תרוייהו איחזו כי הדדי דהא כל כמה דלא מטא זמן שחיטת הפסח לא איחזי קמא.
ואם היה שני מובחר כו׳. גבי שעיר לא שייך למימר מובחר כמו גבי פסח שאכילתו מצוה:
המפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ואחר שהפריש את השני קודם שישחט נמצא הראשון והרי שניהם עומדים יקריב את המובחר לפסח וחברו יקרב שלמים ואם אין ברירה יקריב איזה שירצה אלא שהדבר נאה בראשון והאחר יקרב שלמים הא כל שלא נמצא עד שנשחט המופרש תחתיו יקרב שלמים:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
שני שעירי וכו׳ זה הפרק הכוונה בו להשלים מה שהוחל בסוף פרק שלפניו בביאור אם אירעו קצת קלקולים בעבודה היאך ידון בהם ויחזור אח״כ לענין סדרי העבודות שפסק בהם בענין הזאות של דם פר ושעיר ועל זה הצד יחלקו ענייני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר ענייני השעירים מה שצריך לדקדק בעניינם ואם לא דקדק כראוי אם נפסלה העבודה בכך אם לאו וכן כשיגיע קלקול באבידת אחד מן השעירים היאך הוא עושה השני לבאר שאחר שסיים הזאות של פר ושעיר מתעסק בשעיר המשתלח בוידויו ובשלוחו השלישי שאח״כ משתדל בשריפת הפר והשעיר ועומד עד שיתברר לו שהגיע השעיר למדבר זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבואו בו הרבה דברים ע״י גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:
איזה מהן שירצה יקריב – פי׳ ואפילו בשאבד ונמצא קודם חצות דלא חזי חד מנייהו עד שבא חצות ואז נראו שניהם להקרבה.
ואם היה שני מובחר ממנו יביאהו – פי׳ ולא שייך סברא זו גבי שעיר שאינו אלא לשלוח. אבל בפסח שייך שאכילתו מצוה ויש בו גם כן אימורים למזבח ובעי למיהוי מן המובחר. סליק פירקא ת״ל.
אלא למדו את הדבר מדברי ר׳ יוסי בענין פסחים. דתנן כן שנינו בברייתא]: המפריש שה לפסחו ואבד השה, והפריש שהאחר תחתיו, ואחר כך נמצא הראשון, והרי שניהן עומדין לפניו — אי זה מהן שירצה יקריב, דברי חכמים. ר׳ יוסי אומר: מצוה בראשון. ואם היה השני מובחר ממנו — יביאנו. הרי ששיטת ר׳ יוסי שבכל מקום שיש שני קרבנות ששניהם ראויים להקרבה — מביאים את זה שנבחר ראשון.
Rather, the principle that one uses the first item is derived from the statement of Rabbi Yosei with regard to the Paschal offering, as it was taught in a baraita: With regard to one who separated a sheep for his Paschal offering and the sheep was lost, and he separated another sheep in its stead, and afterward the first sheep was found, and they both stand before him, he sacrifices whichever of them he wants; this is the statement of the Rabbis. Rabbi Yosei says: The mitzva is performed with the first sheep. And if the second was of superior quality to it, he brings the second sheep. This proves that according to Rabbi Yosei, if there are two animals equally fit for an offering, one brings the animal that was chosen first.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ו – שני שעירי
(7) מתני׳מַתְנִיתִין: גשְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מִצְוָתָן שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין בַּמַּרְאֶה וּבַקּוֹמָה וּבַדָּמִים וּבִלְקִיחָתָן כְּאֶחָד דוְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁוִין כְּשֵׁרִין הלָקַח אֶחָד הַיּוֹם וְאֶחָד לְמָחָר כְּשֵׁרִין.

Chapter 6
MISHNA: The mitzva of the two Yom Kippur goats, the goat sacrificed to God and the goat sent to Azazel that are brought as a pair, is as follows, ab initio: That they will both be identical in appearance, i.e., color, and in height, and in monetary value, and their acquisition must be as one, i.e., they must be purchased together. And even if they are not identical, nevertheless, they are valid. And similarly, if he acquired one today and one tomorrow, they are valid.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פרק שישי – מתני׳ שני שעירי. במראה – שניהן לבנים או שחורים או סחופים.
פרק שישי – שני שעירי
פ״ו שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהו שוין במראה ובקומה. ואע״ג דאמר בפרק בן סורר ומורה (דף עא.) דבן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות משום דכתיב בננו זה דבעינן שיהו אביו ואמו שוין במראה ובקומה וזה אי אפשר להיות אבל גבי בהמה מיהא יכול להיות יותר ואע״פ שאין ממש דומות זו לזו דאמרינן בירושלמי דאפילו חטה אינו דומה לחבירתה מכל מקום בעינן שיהו שוין במראה ובקומה כל מה שיוכלו. מ״ר:
ולקיחתן כאחת. כגון שלקחן מאדם אחד ביחד או משני בני אדם וכגון שעשו שניהם שליח לקבל המעות דבהקדש מעות קונות דכתיב ונתן הכסף וקם לו:
פרק ששי בעזר הצור:
פרק ו׳
שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהו שוין במראה ובקומה ובדמים – יש מקשים היאך אפשר שיהו שוין במראה ובקומה דהא אמרי׳ בסנהדרין גבי בן סורר ומורה שלא היה ולא עתיד להיות משום דכתיב בננו זה שיהו אביו ואמו שוין במראה ובקומה. ויש מתרצים דהתם הוא בבני אדם שיש להם בפרצופם וקומתם הרבה ציורות וענינים חלוקים אבל בבעלי חיים אפשר שיהו שוין במראה ובקומה. וקשיא להו מה שאמרו בירושלמי שאפילו בחטים אין חטה דומה לחברתה ממש לכך פירשו דהכא לאו שוין ממש בדקדוק אלא שיהו דומין זה לזה דרך כלל כל מה שאפשר דבהא סגי לענין בעלי חיים. וכן נראה מפי׳ רש״י שפירש שיהו שוין במראה שניהם לבנים או שחורים וכן עיקר.
ולקיחתן כאחד ואף על פי שאינן שוין כשרין – לקח אחד היום ואחד למחר כשרין ולאו דוקא למחר אלא אפילו מכאן ועד עשרה ימים אלא אורחא דמלתא נקט ואע״ג דקתני שאף על פי שאינן שוין כשרין בדיעבד איצטריך למיתני דלקיחה כאחד לא מיעכבא בדיעבד דהוה אמינא דבהא כיון דאפשר מעכב.
מת אחד מהם אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני. פירוש כיון דלקיחתן כאחד אינו אלא לכתחלה ולמצוה. הא נמי כדיעבד חשבינן ליה ודיינו שנתקיים כבר מצות לקיחה כאחד ויש שפי׳ דמיירי בשכבר נלקח שעיר הנעשה בחוץ שאם לא כן שני זה יכול להיות לחטאת של שעיר שנעשה בחוץ כדאיתא בגמרא כיון שעדיין אין בו הגרלה. הלכך מפרישין זה להקריבו בחוץ ויקחו שנים לשם ולעזאזל ולא נהיר׳ מדלא פירשוה בגמרא אלא ודאי סתמא קתני ואף על פי שאין לנו עדיין שעיר לעשות בחוץ. שאין מצות לקיחה כאחת כל כך לערבב עליו את השורה כל כך.
תוס׳ בד״ה שני שעירי כו׳ בפ״ק דשבועות כו׳ מה שעיר הנעשה בפנים אינו מכפר על ישראל כו׳ עכ״ל הסוגיא ליתא הכי התם ע״ש:
בא״ד דדריש היקשא בכה״ג אע״ג כו׳ הכי נמי נדרוש הא שלא יתכפרו כהנים כו׳ דלא מדמינן להו לגמרי דלא אמרי׳ מה זה אינו מכפר על ישראל כו׳ כצ״ל:

פרק ו

(8) א משנה שני שעירי יום הכפורים השעיר לה׳ והשעיר לעזאזל שמביאין כזוג — מצותן לכתחילה שיהיו שניהן שוין במראה (בצבעם) ובקומה (בגודל) ובדמים (במחיר) ובלקיחתן כאחד שיקנו את שניהם יחד. אולם ואף על פי שאין שוין — כשרין, וכן אם לקח אחד היום ואחד למחר — כשרין.

Chapter 6

(8) MISHNA: The mitzva of the two Yom Kippur goats, the goat sacrificed to God and the goat sent to Azazel that are brought as a pair, is as follows, ab initio: That they will both be identical in appearance, i.e., color, and in height, and in monetary value, and their acquisition must be as one, i.e., they must be purchased together. And even if they are not identical, nevertheless, they are valid. And similarly, if he acquired one today and one tomorrow, they are valid.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ומֵת אֶחָד מֵהֶם אִם עַד שֶׁלֹּא הִגְרִיל מֵת יִקַּח זוּג לַשֵּׁנִי זוְאִם מִשֶּׁהִגְרִיל מֵת יָבִיא זוּג אַחֵר וְיַגְרִיל עֲלֵיהֶם בַּתְּחִילָּה.

If one of the goats died, if it died before the High Priest drew the lots, he immediately takes a counterpart for the second, since neither has yet been designated. And if it died after the High Priest drew the lots, he brings another pair of goats and draws lots over them from the start.
עין משפט נר מצוהתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יקח זוג לשני. ולקיחתן כאחת לא בעינן אלא למצוה וא״ת כיון שראוי לשעיר הנעשה בחוץ. קודם הגרלה כדאמר בגמ׳ למה לא יקח ב׳ אחרים ויקיימו בזה מצות לקיחה כאחת י״ל דמיירי הכא שכבר הפרישו אחד לשעיר הנעשה בחוץ. מ״ר:
משהגריל עליהם מת יביא שנים ויגריל בתחילה כו׳. וא״ת אמאי לא מוכח לעיל פרק טרף בקלפי (דף לט:) דלר׳ נחמיה מיהא הגרלה מעכבא לכל הפחות מדלא קתני יביא חבירו עמו שלא בהגרלה כדאמר ר׳ שמעון שם בגמ׳ [די״ל] דמשום דמצוה בהגרלה אין לנו לומר לקנות אחר לכתחילה כדפריך1 גבי לקיחה וי״ל דלעולם למצוה ואע״ג דבלקיחה פרישית לעיל דלא בעינן למצוה היינו לפי שעיקר מצותה אינה אלא מאתמול ואע״ג דלקיחתו יכולה לדחות יום הכפורים כדאמר בפסחים פרק אלו דברים ובשבת פרק שואל (דף קמח.) וכן ערב פסח שחל להיות בשבת מניח טליתו אצלו כו׳ מ״מ אין עיקר לקיחתו ביוה״כ מיהו קשה מדאמר לקמן בפירקין (דף סה:) ועוד דרבי טבי דאמר בעינא תרומה חדשה מצוה היא ומשום מצוה אין לנו לומר ימותו יש לומר דמכל מקום ידחו קאמרינן משום מצוה כי היכי שאינו אלא רועה ור׳ יהודה דאמר ימותו2 (היינו) משום דאית ליה בעלי חיים [נדחין] כדמפרש רב בגמרא (דף סד:). מ״ר:
1. צ״ל גבי מראה וקומה דלעולם כו׳.
2. צ״ל אינו אלא.
והמשנה הראשונה ממנה תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר שני שעירי יום הכפרי׳ מצותם שיהיו שוים במראה ובקומה ובדמים ולקיחתם כאחת אע״פ שאינן שוים כשרים לקח אחד היום ואחד למחר כשרים מת אחד מהם אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני אם משהגריל מת יביא שנים ויגריל עליהם לכתחלה ויאמר אם של שם מת זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה שאין חטאת צבור מתה ר׳ יודה אומר תמות ועוד אמר ר״י נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם אמר הר״ם החזיר מלת שני בשעירי יום הכפרים שלשה פעמים והוא אמרו ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים ואמר ולקח את שני השעירים ואמר ונתן על שני השעירים גורלות ובאה הקבלה שיהיו שניהם שוים במראה ובקומה ובדמים ואמרנו מצוה ולא אמרנו חובה לפי שאמר אחר כך השעיר ולא אמר האחד יראה שרוצה בו שעיר מ״מ ואמרו בכאן ויאמר אם של שם מת ואם של עזאזל מת אינו רוצה שיאמר השני מאמרים כדי להוציא הספק כמו שאמרנו בפסחים אם גדי אמר לי רבי ואם טלה אמר לי רבי כי אינו ספק אצלו כאן שאחר הגורל מת אחד מהם אבל הוא מספר איך יהיה מאמרו אם של שם מת או איך יאמר אם של עזאזל מת ואמרו השני ירעה עד שיסתאב רוצה בו השני מן השנים שהגריל עליהם בסוף כי פסק ההלכה אין בעלי חיים נדחים וענין מתה שתאסף לבית ויניחוה עד שתמות וידוע כי שעיר יום הכפרים הם חטאת הצבור אמרו ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואין הלכה כר׳ יהודה:
ואם משהגריל מת יקח זוג לשני – יש מקשים אמאי לא פשטינן מהכא דהגרלה מעכבא לעיל בפלוגתא דרבי ינאי ורבי יוחנן בפרק טרף בקילפי דאם איתא דהגרלה אינה אלא למצוה הוה לן למימר יקח זוג לשני כדאמרינן גבי לקיחתן כאחד משום דלקיחה כאחד לא מעכבא. ומתרצי׳ דלעולם אימא לך הגרלה לא מעכבא והכא משום מצוה יביא שנים ויגריל כיון דאפשר. ולא דמי ללקיחה דהתם אינה מצוה כ״כ כיון שאינה ביום הכפורים עצמו דאף על גב דאם לא לקח מבעוד יום יקח ביום הכפורים כדאיתא בפסחים פרק אלו דברים. מ״מ עיקר מצות לקיחה בחול הוא ולהכי סגי לן בה בכל דהו מה שאין כן בהגרלה שהיא ממעשה יום הכפורים והיא עבודה גמורה או עבודה קצת.
מת אחד מן השעירים, אם עד שלא הגריל ביניהם מת — יקח מיד בן זוג לשני שהרי עדיין לא הוברר אחד מהן. ואם משהגריל מת — יביא זוג אחר של שעירים ויגריל עליהם בתחילה,
If one of the goats died, if it died before the High Priest drew the lots, he immediately takes a counterpart for the second, since neither has yet been designated. And if it died after the High Priest drew the lots, he brings another pair of goats and draws lots over them from the start.
עין משפט נר מצוהתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְיֹאמַר אִם שֶׁל שֵׁם מֵת זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַשֵּׁם יִתְקַיֵּים תַּחְתָּיו וְאִם שֶׁל עֲזָאזֵל מֵת זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יִתְקַיֵּים תַּחְתָּיו וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְיִמָּכֵר וְיִפְּלוּ דָּמָיו לִנְדָבָה חשֶׁאֵין חַטַּאת צִבּוּר מֵתָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר תָּמוּת.

After that lottery he utters a stipulation: If the one to be sacrificed to God died, that goat upon which the lot for God was drawn in the second lottery shall stand in its stead; and if the one to be sent to Azazel died, that goat upon which the lot for Azazel was drawn shall stand in its stead. And the second, superfluous goat, i.e., in the case where a new pair of goats was brought, should graze until it becomes unfit, at which point it will be sold, and the money received from its sale will go toward the purchase of a public gift-offering. Although for individual sin-offerings in similar circumstances there is no remedy and it is left to die, that is not the case here, as a communal sin-offering is not left to die. On the other hand, Rabbi Yehuda says: In this it should be left to die.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויאמר אם של שם מת וכו׳ – הכי מיפרש׳ אם של שם מת יאמר זה שעלה וכו׳ ואם של עזאזל מת יאמר זה שעלה וכו׳.
והשני – אם של עזאזל מת ועכשיו יש כאן שנים לשם אחד שנשאר מזוג ראשון ואחד מזוג שני באחד יתכפר והשני ירעה וכן אם של שם מת והרי יש כאן שנים לעזאזל האחד ישתלח והשני ירעה ובגמרא מפרש איזהו שני אם שני שבזוג שני אם שני שבזוג ראשון.
שאין חטאת צבור מתה – דכי גמירי חמש חטאות ביחיד גמירי וטעמא מפורש בהוריות (דף ו.) ובתמורה (דף טו.) מה מצינו ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה שלא תמצאם בצבור אף שכפרו בעליה ואע״פ שאפשר להיות בצבור לא נאמרה אלא ביחיד.
בפרש״י בד״ה והשני אם כו׳ ואחד מזוג שני באחד יתכפר כו׳ כצ״ל:
ולאחר ההגרלה יאמר בלשון תנאי: אם של שם מת — זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים (יעמוד) תחתיו, ואם של עזאזל מת — זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו, והשני שהוא בן הזוג ואין זקוקים לו ירעה עד שיסתאב (שיפול בו מום) וימכר, ויפלו דמיו לקרבן נדבה. ואף שבחטאת יחיד כגון זו לא היתה תקנה לקרבן והיו מניחים לו למות, כאן אין עושים כן, לפי שזו נחשבת כחטאת הציבור וכלל בידינו שאין חטאת צבור מתה, ואילו ר׳ יהודה אומר: במקרה כזה תמות.
After that lottery he utters a stipulation: If the one to be sacrificed to God died, that goat upon which the lot for God was drawn in the second lottery shall stand in its stead; and if the one to be sent to Azazel died, that goat upon which the lot for Azazel was drawn shall stand in its stead. And the second, superfluous goat, i.e., in the case where a new pair of goats was brought, should graze until it becomes unfit, at which point it will be sold, and the money received from its sale will go toward the purchase of a public gift-offering. Although for individual sin-offerings in similar circumstances there is no remedy and it is left to die, that is not the case here, as a communal sin-offering is not left to die. On the other hand, Rabbi Yehuda says: In this it should be left to die.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה נִשְׁפַּךְ הַדָּם יָמוּת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מֵת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ יִשָּׁפֵךְ הַדָּם.:

And furthermore, Rabbi Yehuda said: If the blood of the goat sacrificed to God spilled before it was sprinkled, the scapegoat is left to die. Similarly, if the scapegoat dies, the blood of the goat sacrificed to God should be spilled, and two other goats are brought and lots are drawn.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד אמר רבי יהודה – בגמרא מפרש מאי אתא לאוסופי.
ימות המשתלח – ויביא שנים ויגריל עליהן בתחילה.
אמר המאירי שני שעירי יום הכפרים ר״ל אותם שנאמר עליהם אחד לד׳ ואחד לעזאזל מצותם שיהיו שוים במראה ר״ל שניהם שחורים או שניהם לבנים או אחד משאר הצבעים וכן שיהיו שוים בקומה ובדמים ופי׳ הטעם בגמ׳ מפני ששלשה פעמים כתוב בהם שני: א׳ ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים וכו׳ ב׳ ולקח את שני השעירים ג׳ ונתן [אהרן] על שני השעירים גורלות ובכולם היה יכול לומר שעירים ומיעוט שעירים שנים ולדקדק שנים ולא יותר גם כן אינו צריך שהרי כתיב אחד לד׳ ואחד לעזאזל ונמצאו שלשתם יתרים לדרוש מהם שמצותם שיהיו שוים במראה ובקומה ובדמים לכתחילה אלא שפירש בהן אח״כ שאם אינן שוין כשר מדכתיב שעיר אחד לד׳ ושעיר אחד לעזאזל והיה יכול לומר ואחד לעזאזל וכן מצותם שתהא לקיחתם בבת אחת אלא שאף זו לכתחילה ואם לקח אחד היום ואחד למחר כשר:
מת אחד מהם אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני שהרי אין לקיחתם כאחד מעכבת כמו שביארנו הגריל עליהם ואם משהגריל מת והוא אין יכול לקדש אחר במקומו אלא בגורל וזה הנשאר אינו יכול לעלות אתו בגורלו שאלו היה יודע איזה הוא אין כאן גורל ואם אינו יודע שמא יחליפהו עכשיו בגורל שני ממה שהוא מתוך כך צריך שיביא שנים ויגריל עליהם לכתחילה וזה שאמר אם של [כו׳] מת לא שיהא הוא מספק בכך שמאחר שכבר הגריל על כל פנים יודע הוא איזה מת ואף לכשתאמר שאינו יודע איזה מת אין תנאו כלום ואין לו תקנה אלא שיביא שנים ויעשה בהם כדינם שאלו היו שניהם קרבים היה אפשר לומר כן אבל אלו האחד קרב והאחר הולך לעזאזל ועל כל פנים צריך הוא שיתברר איזה לשם ואיזה לעזאזל אלא כך פירושו שאחר שהגריל הזוג שהביא אם אותו שמת מזוג ראשון היה של שם יקח הוא עכשיו אותו שעלה עליו הגורל לשם בזוג שני ויאמר זה תחתיו וישארו שנים תחתיו לעזאזל ואם של עזאזל מת יאמר עכשיו על אותו שעלה עליו הגורל לעזאזל בזוג שני זה תחתיו ונשארו שנים לשם ואותם שנים שנשארו אם של עזאזל היה משלח אחד והשני ירעה ואם של שם היה מקריב את האחד והשני ירעה ופי׳ בגמ׳ שהשני של זוג שני ירעה והראשון יקרב ואע״פ שנדחה הראשון אין בעלי חיים נידחין ופירש בדין רעיה זו שירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה שאין חטאת צבור מתה כלומר שאע״פ שנתכפרו באחר וחטאת שנתכפרו בעליה במיתה ר״ל שיכניסוה לבית וימות שם לא נאמר כן אלא בחטאת יחיד אבל חטאת צבור לא כמו שהתבאר (יומא נ׳.) ושעירים אלו הן של שם הן של עזאזל חטאת הן כדכתיב ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ור׳ יהודה אומר תמות וטעם מחלוקתם שת״ק סובר הואיל וחמש חטאות נאמר עליהן שבמיתה ויש מהן שלש שאין להם מקום בצבור כגון ולד חטאת שהרי אין צבור מביא נקבה ותמורת חטאת שאין צבור עושין תמורה ומתו בעליה שאין צבור מתים אף השנים הנשארים והם נתכפרו בעליה ועברה שנתה לא נאמרה בצבור ור׳ יהודה סובר שמאחר ששני אלו יש להם מקום אף בצבור יאמר כן אף בצבור ואין הלכה כדבריו אלא כת״ק ובעברה שנתנה מיהא כבר ביארנו שיש פוסקים שאינה במיתה:
ועוד אמר ר׳ יהודה וכו׳ ולפי מה שהתבאר בגמ׳ (יומא ס״ד:) כך הוא פירושה כלומר שבמשנה ראשונה לא נתברר לנו מחלקת ביניהם אלא שבמה שאמרו חכמים ירעה אמר ר׳ יהודה ימות ומ״מ הייתי סובר שאף ר׳ יהודה סובר שני שבזוג ראשון יקרב ולמד שאף בזו חלק ר׳ יהודה מפני שהוא סובר שבעלי חיים נדחין כלומר שלא לחזור ולראות והילכך נשפך דם השעיר של שם אחר שנשחט והוא הדין למת ימות המשתלח שהרי נדחה במיתת האחר או בשפיכת דמו ואינו חוזר ונראה ויעשה כל המעשה בזוג שני ושני שבזוג ראשון ימות ונמצא חולק עם חכמים בשנים אחת בין מיתה לרעיה ואחת בדחייה בין במת בין בנשפך הדם וכן הדין במת המשתלח וחברו קיים שלר׳ יהודה ימות חברו ויעשה כל המעשה בזוג שני ולרבנן שני שבזוג ראשון יקרב ושני שבזוג שני ירעה והלכה כחכמים ומ״מ מה שאמר אח״כ מת המשתלח כלומר אחר שנשחט חברו אע״פ שעדיין הדם בכוס שישפך הדם שהרי נדחה אותו דם ואינו חוזר ונראה ויביא זוג שני ויעשה בו כל המעשה הלכה היא ואף חכמים מודים בה שהרי שחוטין נדחים הם לדברי הכל וכן הלכה:
זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:
ועוד אמר ר׳ יהודה: אם נשפך הדם של השעיר הפנימי לפני שהיזו ממנו — ימות המשתלח וכן אם מת המשתלח — ישפך הדם של השעיר הפנימי ויביאו שעירים נוספים ויגרילו עליהם מתחילה.
And furthermore, Rabbi Yehuda said: If the blood of the goat sacrificed to God spilled before it was sprinkled, the scapegoat is left to die. Similarly, if the scapegoat dies, the blood of the goat sacrificed to God should be spilled, and two other goats are brought and lots are drawn.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא סב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יומא סב., עין משפט נר מצוה יומא סב., ר׳ חננאל יומא סב., רש"י יומא סב., תוספות יומא סב., תוספות ישנים יומא סב., בית הבחירה למאירי יומא סב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא סב., מהרש"א חידושי הלכות יומא סב., פירוש הרב שטיינזלץ יומא סב., אסופת מאמרים יומא סב.

Yoma 62a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yoma 62a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 62a, R. Chananel Yoma 62a, Rashi Yoma 62a, Tosafot Yoma 62a, Tosefot Yeshanim Yoma 62a, Meiri Yoma 62a, Ritva Yoma 62a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 62a, Steinsaltz Commentary Yoma 62a, Collected Articles Yoma 62a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144