והתורה אמרה בדד ישב – שלא יהו טמאים אחרים יושבים עמו אע״ג דהך סוגיא לר״ש והך דרשא לר׳ יהודה דלר״ש דריש ליה מקרא אחרינא בפסחים בריש אלו דברים (פסחים סו.) ניחא ליה להש״ס לאתויי דרשא הפשוטה והקצרה.

פלכו קלטתו – כף דגושה בנחמיה כמו נסך נסכו.

עיר שקלטתו כבר – עיקר קרא ברוצח שהרג בעיר מקלטו ותרוייהו תנינהו במכות פ״ב (דף יב:) הרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה ולוי גולה מעיר לעיר ושמא היינו לכתחלה דבן לוי גולה מעיר לעיר אבל דיעבד הא אמרי׳ דאם גולה לתוך פלכו פלכו קולטו ומפלך לפלך היינו מעיר לעיר ואם גולה לתוך פלכו כגון משכונה לשכונה וכן משמע פי׳ הקונטרס אי נמי גם לכתחלה אין זקוק לצאת מן העיר והא דגולה לעיר אחרת כדי להלך כולה ובתחומה דאי בעירו משכונה לשכונה אם חזר לשכונתו כיצא חוץ לתחום.

כל הנידר ונידב קרב בבמה – אפי׳ מנחות ונזירות קרב בבמה קטנה כדמפרש ושאין נידר ונידב אין קרב בבמה קטנה דאילו צבור אין מקריבין בקטנה וחובות דיחיד אפי׳ בגדולה לא קרבי בשעת היתר הבמות לר׳ מאיר כדמוכח מלתא דר׳ יהודה כדפי׳ בקונטרס דמדקאמר ר׳ יהודה כל שהצבור ויחיד מקריבין כו׳ מכלל דשמעינהו לר׳ מאיר ורבנן שיש חילוק וזהו חלוקו שאין יחיד מקריב חובות בגלגל אפי׳ בבמה גדולה דר׳ מאיר ורבנן דרשי לא תעשו בגלגל ככל אשר אנחנו עושים פה היום חובות ואפי׳ בבמה גדולה אלא איש הישר בעיניו יעשה ישרות דהיינו נדבות ר׳ יהודה סבר דכי כתיב הישר אבעיניו קאי דהיא במת יחיד.

רבי שמעון אומר אף צבור לא הקריבו כו׳ – פי׳ בקונטרס ר״ש פליג אכולהו דכולהו סבירא להו דאין חילוק לצבור בין מדבר לגלגל בבמה גדולה ור״ש אומר אף צבור עצמן לא הקריבו בגדולה יותר מיחיד בקטנה אלא פסחים כו׳ וחובות הקבוע להם זמן אבל פר העלם דבר ושעירי עבודת כוכבים לא קרבו להם בגלגל עכ״ל ובחנם הזכיר פר העלם דבר ושעירי עבודת כוכבים שהן חטאות שאין קבוע להם זמן דאפי׳ חטאות הקבוע להם זמן כגון שעירי הרגלים לא קרבו לר״ש כדמסיק לקמן תתרגם מתני׳ בעולה. (הג״ה וא״כ ביוה״כ לא קרבו צבור באהל מועד׳ בנוב וגבעון לא פרים ולא שעירים כי אם תמידים והא דאמרי׳ בתוספתא ר׳ יהודה אומר אבשלום נזיר היה שנאמר ויאמר אבשלום אלכה נא ואשלם נדרי אשר נדרתי בחברון כי נדר נדר עבדך בשבתי בגשור והאי קרא בהיותם בגבעון כתיב ומפרש פ״ב דתמורה (דף יד:) שהקריבם בחברון בבמת יחיד דאי הלך בחברון להביא כבשים טובים ולהקריבם בבמה גדולה א״כ מחברון מיבעי ליה והשתא לר׳ יהודה אי נזירות נידר ונידב הוא אתי שפיר שהקריבן בבמת יחיד בחברון ואי נזירות חובה הוי א״כ הקריבן בגבעון באהל מועד שהיה שם דלר׳ יהודה יחיד נמי מצי מקריב חובות בבמה גדולה אף בשעת היתר הבמות ולא דייק בין מחברון ובחברון אבל רבנן דאמרי נזירות חובה הוא ולא קרב יחיד חובות אף בבמת צבור בנוב וגבעון א״כ אבשלום לא נזיר היה והא קרא דאלכה ואשובה ואשלם נדרי מיירי בנדרים ונדבות. הג״ה).

רבי שמעון אומר אף צבור לא הקריבו כו׳ – לכאורה ר״ש אדרבנן דלעיל מיניה קאי ואינהו סברי כרבנן קמאי דמנחות ונזירות לא קרבו בבמה דליכא בינייהו אלא נסכים כדמפרש לקמיה ש״מ דלר״ש נמי לא קרבו דהא אפי׳ בצבור ממעט יותר משאר תנאים ותימה דבפ״ק דמגילה (דף ט:) [במתני׳ דקתני] אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים זה הכלל כל הנידר ונידב קרב כו׳ ומפרש בגמ׳ כעין פסחים דהיינו חובות הקבוע להם זמן אבל שאין קבוע להם זמן הכא והכא לא קרב ומוקי לה כר״ש אלמא ר״ש תני האי כללא א״כ מנחות ונזירות קרבי לר״ש וכדאמרינן הכא לר״מ דתני האי כללא ואי הוה גרסי׳ במגילה זה הכלל נידר ונידב בלא כל הוה ניחא ליה דכל דר״מ אתי לרבויי מנחות ונזירות ועוד יש לומר דהא דפשיטא ליה לר״מ דמנחות ונזירות ישרות משום דתניא בת״כ בפרשת אחרי מות מה שלמים מיוחדין שהן נידר ונידב קריבין בבמה אף כל נידר ונידב קרב בבמה אף המנחות והנזירות דברי ר״מ וקצת תימה אי אההיא סמיך דלא מייתי לה ועוד לר״ש דמגילה מי נפקא מנחה מכלל נידר ונידב ונראה ליישב מתניתין דהכי קאמר דאין חילוק בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים כל הנידר ונידב הקרב בבמה גדולה קרב בקטנה וכל שאין נידר ונידב שאין קרב בגדולה אין קרב בקטנה ולא נחת אלא לפרש מה ששוותה הגדולה והקטנה אבל יש נידר ונידב שאין קרב לא בזו ולא בזו כגון מנחות ונזירות אבל לנידר ונידב דר״מ אין לפרש דלא איירי במנחות ונזירות דשפיר מישתמע מלישנא דנידב ועוד דקתני לה בהדיא בת״כ וכן נראה ודאי לפרש דאההיא דתורת כהנים סמיך אע״ג דלא מייתי לה דבתמורה מייתי לה בפ״ב (תמורה יד:) דאמרי׳ התם אמר ליה אביי ולימא מר שלמי פסח דאי שלמי נזיר נידר ונידב הוא דהא תניא זה הכלל כל הנידר ונידב קרב בבמת יחיד וכל שאינו נידר ונידב אינו קרב בבמת יחיד ותניא המנחות ונזירות קריבות בבמת יחיד דברי ר״מ משמע דמההיא דייק ולא מלישנא ומאן דלא חשיב התם נזירות נידר ונידב קמשני סמי מכאן נזירות.