×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁדּוֹחָה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר {ירמיהו ג׳:א׳} לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד הֲלֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם ה׳.
§ Rabbi Yoḥanan said: Great is repentance, as it overrides even a prohibition of the Torah. How so? As it is stated that God said: “…Saying: If a man sends away his wife and she goes from him and becomes another man’s, may he return to her again? Will not that land be greatly polluted? But you have committed adultery with many lovers; and would you yet return to Me, said the Lord” (Jeremiah 3:1). Indeed, the Torah states: “Her former husband, who sent her away, may not take her again to be his wife after she has been made impure” (Deuteronomy 24:4). The relationship between the Jewish people and the Holy One, Blessed be He, is compared to that between a husband and wife. Just as it is prohibited for an adulterous wife to return to her husband, it should be prohibited for the Jewish people to return to God from their sins, yet repentance overrides this prohibition.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
גדולה תשובה שאפילו הגיע חטאתו עד כסא הכבוד התשובה מכפרת. שנאמר שובה ישראל עד י״י אלהיך. גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה והוא המגרש אשתו ונישאת לאחר כו׳ ואסיקנא לא קשיא הא ביחיד הא בצבור. כלומר אין זה הדין בצבור אלא ביחיד.
{בבלי יומא פו ע״ב} היכי דאמי בעל תשובה כגון שבא דבר עבירה לידו [ופירש]⁠1 מחוי רב יהודה באותו מקום ובאותו פרק ובאותה אשה2. [אמר] רב יהודה [רב]⁠3 ראמי כתיב {משלי כח:יג} מכסה פשעיו לא יצליח וכתיב {תהלים לב:א} אשרי נשוי פשע כסוי חטאה לא קשיא כאן בעבירות שבין אדם לחבירו כאן בעבירות שבין אדם למקום4.
תניא עבר אדם5 עבירה פעם ראשונה מוחלין לו שניה מוחלין לו שלישית אין מוחלין לו שנא׳ {איוב לג:כט} הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר והא תניא שלישית מוחלין לו רביעית אין מוחלין לו לא קשיא הא [ביחיד] הא [בציבור]⁠6.
{בבלי יומא פו ע״ב} תניא [עבירות שהתודה עליהן יום הכפורים זה7 לא יתודה עליהן]⁠8 יום הכיפורים אחר ואם שנה בהן צריך שיתודה עליהן ואם לא שנה בהן והתודה עליהן עליו הכתוב אומר {משלי כו:יא} ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו ר׳ אליעזר בן יעקב אומר כל שכן שהוא9 משובח שנאמר10 {תהלים נא:ה} כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד11 אלא מה אני מקיים ככלב שב על קיאו כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם12 עברה אחת ושנה בה הותרה לו הותרה לו13 סלקא דעתך אלא אימא נעשת14 לו כהתר:
וצריך לפרוט15 את החטא שנאמר {שמות לב:לא} חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב דברי ר׳ יהודה בן בבא ר׳ עקיבה אומר אינו צריך אלא מה אני מקיים ויעשו להם אלהי זהב כי-דר׳ ינאי דאמר ר׳ ינאי אמר משה לפני הקב״ה רבונו של-עולמים16 בשביל כסף וזהב שהשפעת להן לישראל עד שאמרו די17 הן גרמו להן18 לעשות אלוהי זהב:
מפרסמין את החנפין מפני חלול השם שנאמר {יחזקאל יט:כד} ובשוב צדיק מצדקתו וג׳19
1. ופירש: גג, כ״י נ, דפוסים, וכן ברמב״ם משנ״ת הל׳ תשובה (ב:א). כ״י א: ״ופרש״.
2. מקום, פרק, אשה: כ״י נ: ״פרק, מקום, אשה״. גט לפני הגהה: ״[...], הפרק, אשה״. (ר״ח: ״מקום, אשה, הפרק״, ריצ״ג: ״אשה, מקום, הפרק״).
3. אמר, רב: גה, גט, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י א.
4. לחבירו...למקום: וכן ב-גט, וכן סדר המאמר ברמב״ם משנ״ת הל׳ תשובה (ב:ה). גה, כ״י נ, דפוסים: ״למקום... לחבירו״, וכן סדר המאמר בר״ח וריצ״ג.
5. אדם: חסר בכ״י נ.
6. ביחיד, בציבור: גה, כ״י נ, דפוסים, וכן משמע ברמב״ם משנ״ת הל׳ תשובה (ג:ה). כ״י א: ״בציבור, ביחיד״. ר״ח: ״ולא תימא בציבור אלא אפי׳ ביחיד״.
7. זה: גה, כ״י נ, ר״ח. דפוסים: הזה.
8. עבירות...עליהן: חסר בכ״י א.
9. שהוא: ר״ח: ״הרי הוא״. גט, כ״י נ, דפוסים: ״הרי זה״, וכן בריצ״ג.
10. שנאמר: כ״י נ: ״דכת׳⁠ ⁠״.
11. כי פשעי...נגדי תמיד: וכן כ״י נ, וברמב״ם שם. דפוסים עד: כי פשעי אני אדע. ר״ח וריצ״ג רק: ״וחטאתי נגדי תמיד״.
12. כיון שעבר אדם: כ״י נ רק: ״עבר״.
13. לו: כ״י נ, דפוסים.
14. אימא נעשת: כ״י נ: ״שנעשית״.
15. לפרוט: וכן ר״ח, ריצ״ג. דפוסים: לפרט.
16. רבונו של-עולמים: בדפוסים: רבונו של עולם. חסר בכ״י נ.
17. די: כ״י נ: ״דיי״, ראה בתחילת הפרק (משנה ה), ובמקבילה בסנהדרין קב ע״א.
18. הן גרמו להן: כ״י נ: ״גרם להם״.
19. וג׳: חסר בכ״י נ.
לא תעשה שבתורה – לא יוכל בעלה הראשון וגו׳.
ומן המדרגות הגדולות שבה מי שבא דבר עבירה בידו על הצד שכבר חטא בה באותו מקום ר״ל שאין סבת המקום גורמת לו להתבייש ובאותה אשה ר״ל שאינו מפקפק שלא תשמע לו ובאותו הפרק ר״ל שהוא עדיין בתוקף יצרו ועקר בחרותו ונמצא שאין לתשובתו שום סבה אלא יראת שמים גמורה:
אמר ר׳ יוחנן: גדולה תשובה שדוחה אפילו את לא תעשה שבתורה, כיצד? שנאמר: ״לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה׳⁠ ⁠״ (ירמיה ג, א), שכן בדיני התורה נאמר: ״לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הוטמאה״ (דברים כד, ד), שאם היו היחסים שבין ישראל והקדוש ברוך הוא כמו אלו שבין איש ואשה — אסורים היו ישראל לחזור אליו, ואילו התשובה מבטלת ״איסור״ זה.
§ Rabbi Yoḥanan said: Great is repentance, as it overrides even a prohibition of the Torah. How so? As it is stated that God said: “…Saying: If a man sends away his wife and she goes from him and becomes another man’s, may he return to her again? Will not that land be greatly polluted? But you have committed adultery with many lovers; and would you yet return to Me, said the Lord” (Jeremiah 3:1). Indeed, the Torah states: “Her former husband, who sent her away, may not take her again to be his wife after she has been made impure” (Deuteronomy 24:4). The relationship between the Jewish people and the Holy One, Blessed be He, is compared to that between a husband and wife. Just as it is prohibited for an adulterous wife to return to her husband, it should be prohibited for the Jewish people to return to God from their sins, yet repentance overrides this prohibition.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) א״ראָמַר רַבִּי יוֹנָתָן גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה (שֶׁמְּקָרֶבֶת) אֶת הַגְּאוּלָּה שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו נ״ט:כ׳} וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב מָה טַעַם וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל מִשּׁוּם דְּשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב.

Rabbi Yonatan said: Great is repentance, which hastens the redemption, as it is stated: “And a redeemer will come to Zion, and to those who repent from transgression in Jacob” (Isaiah 59:20). What is the reason that a redeemer will come to Zion? It is because there are those who repent from transgression in Jacob.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גדולה תשובה שמקרבת הגאולה ועונותיו נעשין לו כזכיות ומארכת ימיו שנאמר ובשוב רשע מדרכו וחיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה כו׳. דודאי יש זמן לגאולה אבל התשובה מקרבת לבא קודם זמנה וכמ״ש בעתה אחישנה לא זכו בעתה זכו אחישנה:
אמר ר׳ יונתן: גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה, שנאמר: ״ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב״ (ישעיה נט, כ) וכך טעמו: מה טעם ״ובא לציון גואל״ — משום דשבי פשע יש ביעקב.
Rabbi Yonatan said: Great is repentance, which hastens the redemption, as it is stated: “And a redeemer will come to Zion, and to those who repent from transgression in Jacob” (Isaiah 59:20). What is the reason that a redeemer will come to Zion? It is because there are those who repent from transgression in Jacob.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּשְׁגָגוֹת שֶׁנֶּאֱמַר {הושע י״ד:ב׳} שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ הָא עָוֹן מֵזִיד הוּא וְקָא קָרֵי לֵיהּ מִכְשׁוֹל אִינִי וְהָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּזְכִיּוֹת שֶׁנֶּאֱמַר {יחזקאל ל״ג:י״ט} וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם (חָיֹה) יִחְיֶה לָא קַשְׁיָא כָּאן מֵאַהֲבָה כָּאן מִיִּרְאָה.

Reish Lakish said: Great is repentance, as the penitent’s intentional sins are counted for him as unwitting transgressions, as it is stated: “Return, Israel, to the Lord your God, for you have stumbled in your iniquity” (Hosea 14:2). The Gemara analyzes this: Doesn’t “iniquity” mean an intentional sin? Yet the prophet calls it stumbling, implying that one who repents is considered as though he only stumbled accidentally in his transgression. The Gemara asks: Is that so? Didn’t Reish Lakish himself say: Great is repentance, as one’s intentional sins are counted for him as merits, as it is stated: “And when the wicked turns from his wickedness, and does that which is lawful and right, he shall live thereby” (Ezekiel 33:19), and all his deeds, even his transgressions, will become praiseworthy? The Gemara reconciles: This is not difficult: Here, when one repents out of love, his sins become like merits; there, when one repents out of fear, his sins are counted as unwitting transgressions.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי כשלת בעונך – עונך יחשב כמכשול שהיא שגגה.
עליהם (חיו) [הוא] יחיה – על כל מה שעשה ואף על העבירות.
נעשו לו כשגגות כו׳. הכא ודאי דאיכא לפרושי כפשטיה כדלעיל שובו בנים שובבים דמעיקרא כו׳ כפרש״י כשתעשו תשובה מעלה עליכם כאילו תחלת חטא של נערות ושטות עכ״ל ועד״ז אמר דוד חטאת נעורי ופשעי אל תזכור כחסדך זכר וגו׳ ר״ל אחר שעשה דוד תשובה וקבל עליו יסורין במעשה דבת שבע בקש מהקב״ה חטאת נעורי ופשעי שהם עונות גדולים אל תזכור לי עוד אותן אבל כחסדך זכור לי אותן שהיו כשגגות נחשבים כפי מדת חסדך ולא כמדת בשר ודם וה״נ כשעושה תשובה מעלה עליו כאילו תחלת עון בשוגג היה אבל בסמוך דקאמר שזדונות נעשו לו כזכיות כו׳. הוא לכאורה דבר תמוה דנמצא חוטא נשכר וי״ל דעושה תשובה מאהבה כדמסיק דבהכי איירי ודאי דעושה תשובה גמורה ומוסיף במעשיו הטובים יתר מכדי הצורך לגבי אותו עון והרי אותן מעשים טובים שמוסיף הם נעשים לו כזכיות וקרא דמייתי מוכיח כן שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם חיה וגו׳ דמשמע משפט וצדקה שהוסיף לעשות על תשובתו עליהם חיה יחיה ועד״ז יש לפרש במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד ועוד כתבנו בזה דרך אחר בפ׳ אין עומדין ועד״ז י״ל מ״ש הכתוב דברו וגו׳ כי נרצה עונה כי לקחה וגו׳ כפלים בכל חטאתיה מלת נרצה קשה לפי פשוטו גם מלת לקחה דה״ל למכתב לקתה אבל הפירוש כי נרצה עונה שיהיה העון מרוצה כזכיות ועד״ז לקחה שכר מצותיה לעתיד כפלים כחטאתיה כיון שהחטא גופיה נעשה זכות:
אמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו לעבריין כשגגות. שנאמר: ״שובה ישראל עד ה׳ אלקיך כי כשלת בעונך״ (הושע יד, ב), ומדייקים: הא [הרי] ״עון״ זה הלא מזיד הוא וקא קרי ליה [והוא קורא לו] מכשול, משמע שהעושה תשובה נחשב כאילו רק כשל בשגגה בעוונו. ושואלים: איני [וכי כן הוא]?! שנעשים לו כשגגות? והאמר [והרי אמר] ריש לקיש עצמו: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר: ״ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה״ (יחזקאל לג, יט), שכל מעשיו, אף העבירות, יהיו לו לשבח! ומתרצים: לא קשיא [אין זו קשה] כאן שעשה תשובה מאהבה — נעשים לו כזכיות, כאן שעשה מיראה נעשו לו עוונותיו כשגגות בלבד.
Reish Lakish said: Great is repentance, as the penitent’s intentional sins are counted for him as unwitting transgressions, as it is stated: “Return, Israel, to the Lord your God, for you have stumbled in your iniquity” (Hosea 14:2). The Gemara analyzes this: Doesn’t “iniquity” mean an intentional sin? Yet the prophet calls it stumbling, implying that one who repents is considered as though he only stumbled accidentally in his transgression. The Gemara asks: Is that so? Didn’t Reish Lakish himself say: Great is repentance, as one’s intentional sins are counted for him as merits, as it is stated: “And when the wicked turns from his wickedness, and does that which is lawful and right, he shall live thereby” (Ezekiel 33:19), and all his deeds, even his transgressions, will become praiseworthy? The Gemara reconciles: This is not difficult: Here, when one repents out of love, his sins become like merits; there, when one repents out of fear, his sins are counted as unwitting transgressions.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר ר׳רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר ר׳רַבִּי יוֹנָתָן גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמַּאֲרֶכֶת שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר {יחזקאל י״ח:כ״ז} וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ (חָיוֹ) יִחְיֶה.

Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Great is repentance, which lengthens the years of a person’s life, as it is stated: “When the wicked man turns from his wickedness that he has committed, and does that which is lawful and right, he will preserve his life” (Ezekiel 18:27).
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן: גדולה תשובה שמארכת שנותיו של אדם, שנאמר: ״ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ויעש משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה״ (יחזקאל יח, כז).
Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Great is repentance, which lengthens the years of a person’s life, as it is stated: “When the wicked man turns from his wickedness that he has committed, and does that which is lawful and right, he will preserve his life” (Ezekiel 18:27).
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר ר׳רַבִּי יִצְחָק אָמְרִי בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבָּה בַּר מָרִי בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם מִדַּת בָּשָׂר וָדָם מַקְנִיט אֶת חֲבֵירוֹ בִּדְבָרִים סָפֵק מִתְפַּיֵּיס הֵימֶנּוּ סָפֵק אֵין מִתְפַּיֵּיס הֵימֶנּוּ וא״תוְאִם תֹּאמַר מִתְפַּיֵּיס הֵימֶנּוּ סָפֵק מִתְפַּיֵּיס בִּדְבָרִים סָפֵק אֵין מִתְפַּיֵּיס בִּדְבָרִים.

§ Rabbi Yitzḥak said: They say in the West, Eretz Yisrael, in the name of Rabba bar Mari: Come and see that the attribute of flesh and blood is unlike the attribute of the Holy One, Blessed be He. With flesh and blood people, if one insults his friend with words, it is uncertain whether the victim will be appeased by him or will not be appeased by him. And if you say he will be appeased, it is still uncertain whether he will be appeased by words alone or will not be appeased by words alone, and one must try to appease him in other ways.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא אדם מקניט חבירו ספק מתפייס לו ספק אין מתפייס לו אבל הקב״ה ודאי מתפייס לו אפילו בדברים שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל י״י ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה שנאמר וקח טוב ולא עוד אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב קרבן שנאמר ונשלמה פרים שפתינו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתפייס הימנו – מקבל הימנו פיוסים.
ספק מתפייס בדברים כו׳. ר״ל גם שהוא לא הקניטו רק בדברים ספק אם הוא מתפייס ע״ז בדברים אלא בממון אבל הקב״ה אדם עובר עבירה בסתר כו׳ דעבירת פרהסיא לא שייכא ביה פיוס בדברים דעונשו מפורש בתורה אם מלקות ואם כריתות ומיתת ב״ד אבל עבירה בסתר שאין עונשו מפורש הקב״ה מתפייס בדברים דהיינו בוידוי עם התשובה כמ״ש קחו עמכם דברים ושובו וגו׳:
אמר ר׳ יצחק: אמרי במערבא [אומרים בארץ ישראל] משמיה [משמו] של רבה בר מרי: בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם, מי שמקניט (מעליב) את חבירו בדברים — ספק מתפייס הימנו החבר, ספק אין מתפייס הימנו. ואם תאמר מתפייס הימנו — ספק מתפייס בדברים, ספק אין מתפייס בדברים בלבד, וצריך להשתדל באופנים אחרים כדי לפייסו,
§ Rabbi Yitzḥak said: They say in the West, Eretz Yisrael, in the name of Rabba bar Mari: Come and see that the attribute of flesh and blood is unlike the attribute of the Holy One, Blessed be He. With flesh and blood people, if one insults his friend with words, it is uncertain whether the victim will be appeased by him or will not be appeased by him. And if you say he will be appeased, it is still uncertain whether he will be appeased by words alone or will not be appeased by words alone, and one must try to appease him in other ways.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲבָל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָדָם עוֹבֵר עֲבֵירָה בַּסֵּתֶר מִתְפַּיֵּיס מִמֶּנּוּ בִּדְבָרִים שֶׁנֶּאֱמַר {הושע י״ד:ג׳} קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה׳ וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּחְזִיק לוֹ טוֹבָה שֶׁנֶּאֱמַר וְקַח טוֹב וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ הִקְרִיב פָּרִים שֶׁנֶּאֱמַר {הושע י״ד:ג׳} וּנְשַׁלְּמָה פָּרִים שְׂפָתֵינוּ שֶׁמָּא תֹּאמַר פָּרֵי חוֹבָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {הושע י״ד:ה׳} אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אוֹהֲבֵם נְדָבָה.

But with regard to the Holy One, Blessed be He, if a person commits a transgression in private, God is appeased by words, as it is stated: “Take with you words and return to God” (Hosea 14:3). And not only that, but God considers it as though he has done a favor for God by repenting, as it is stated: “Accept that which is good” (Hosea 14:3). And not only that, but the verse ascribes him credit as though he had sacrificed bulls, as it is stated: “So we will render for bulls the offering of our lips” (Hosea 14:3). Lest you say he is considered only like one who offers obligatory bulls, therefore the verse states: “I will heal their backsliding, I will love them freely” (Hosea 14:5). Repentance is considered as though it were the sacrifice of a free-will offering.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונשלמה פרים שפתינו – במקום פרים.
נדבה – מקובלת ברצון יותר מחובה.
פרי חובה כו׳. ר״ל דהיינו חטאת ואשם שבא על השוגג וכמ״ש לעיל שזדונות נעשו כשגגות ת״ל כו׳ אוהבם נדבה כפרי נדבה דהיינו בעושה תשובה מאהבה שזדונות נעשו כזכיות:
אבל הקדוש ברוך הוא, אדם עובר עבירה בסתר — מתפייס ממנו הקדוש ברוך הוא בדברים, שנאמר: ״קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳⁠ ⁠״ (הושע יד, ג). ולא עוד, אלא שמחזיק לו הקדוש ברוך הוא טובה על ששב, שנאמר: ״וקח טוב״ (הושע יד, ג). ולא עוד אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב פרים, שנאמר: ״ונשלמה פרים שפתינו״ (הושע יד,ג). שמא תאמר נחשב לו כמקריב פרי חובה — תלמוד לומר: ״ארפא משובתם אהבם נדבה״ (הושע יד, ה), הרי התשובה נחשבת כאילו הקריב קרבן נדבה.
But with regard to the Holy One, Blessed be He, if a person commits a transgression in private, God is appeased by words, as it is stated: “Take with you words and return to God” (Hosea 14:3). And not only that, but God considers it as though he has done a favor for God by repenting, as it is stated: “Accept that which is good” (Hosea 14:3). And not only that, but the verse ascribes him credit as though he had sacrificed bulls, as it is stated: “So we will render for bulls the offering of our lips” (Hosea 14:3). Lest you say he is considered only like one who offers obligatory bulls, therefore the verse states: “I will heal their backsliding, I will love them freely” (Hosea 14:5). Repentance is considered as though it were the sacrifice of a free-will offering.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תַּנְיָא הָיָה ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁבִּשְׁבִיל יָחִיד שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה מוֹחֲלִין לְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אוֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ מֵהֶם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא מִמֶּנּוּ.

It was taught in a baraita that Rabbi Meir would say: Great is repentance because the entire world is forgiven on account of one individual who repents, as it is stated: “I will heal their backsliding, I will love them freely; for My anger has turned away from him” (Hosea 14:5). It does not say: From them, i.e., from the sinners, but “from him,” i.e., from that individual. Because he repented, everyone will be healed.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ארפא משובתם – מן היחיד.
שבשביל יחיד כו׳ מוחלין לכל העולם כו׳. נראה לפרש כמו שאמרו סוף פ״ק דקדושין לעולם יראה אדם כאילו עולם חצי זכאי וחצי חייב והעולם נידון אחר רובו ואם עושה מצוה אחת אשריו שהכריע את כל העולם לכף זכות ה״נ הכא גם אם העולם רובו חייב על ידו אם הוא עשה תשובה גמורה מאהבה הרי עונותיו נעשו כזכיות ובזה הכריע את כל עולם כולו לכף זכות ומוחלין לכל העולם:
גמ׳ יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם. הרמ״ע מפאנו במאמר חיקור דין ח״א פ״ד כתב פירוש חלקם בברית האלה להיות ערבים זה לזה הוא הנמחל בזכותו עכ״ל:
תניא [שנויה ברייתא], היה ר׳ מאיר אומר: גדולה מעלת התשובה, שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו. שנאמר: ״ארפא משובתם אהבם נדבה כי שב אפי ממנו״ (הושע יד, ה) ״מהם״, מן החוטאים, לא נאמר אלא ״ממנו״, כלומר: מאותו יחיד שכיון ששב, כך נתרפאו כולם.
It was taught in a baraita that Rabbi Meir would say: Great is repentance because the entire world is forgiven on account of one individual who repents, as it is stated: “I will heal their backsliding, I will love them freely; for My anger has turned away from him” (Hosea 14:5). It does not say: From them, i.e., from the sinners, but “from him,” i.e., from that individual. Because he repented, everyone will be healed.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אהֵיכִי דָּמֵי בַּעַל תְּשׁוּבָה אָמַר רַב יְהוּדָה כְּגוֹן שֶׁבָּאת לְיָדוֹ דְּבַר עֲבֵירָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וְנִיצַּל הֵימֶנָּה מַחְוֵי רַב יְהוּדָה בְּאוֹתָהּ אִשָּׁה בְּאוֹתוֹ פֶּרֶק בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.

§ With regard to repentance, the Gemara asks: What are the circumstances that demonstrate that one has completely repented? Rav Yehuda said: For example, the prohibited matter came to his hand a first time and a second time, and he was saved from it, thereby proving that he has completely repented. Rav Yehuda demonstrated what he meant: If one has the opportunity to sin with the same woman he sinned with previously, at the same time and the same place, and everything is aligned as it was that first time when he sinned, but this time he overcomes his inclination, it proves his repentance is complete, and he is forgiven.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היכי דמי בעל תשובה אמר רב כל שבא לידו עבירה פעם א׳ וב׳ וניצל הימנה. מחוי ר׳ יהודה באותו מקום באותה אשה או כיוצא בה ובאותה פרק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שבא דבר עבירה לידו – שנכשל בה כבר.
באותה אשה באותו מקום – שעבר שם העבירה ואותו פרק מתוך שדומה מכל וכל לזמן שנכשל בו כבר יצרו מתגבר עליו ואומר לו ראה פלונית ואותו מקום ואותו פרק הוא קום עשה מה שעשית כבר.
שבא עביר׳ לידו. אותה עבירה שנכשל בה כבר1.
ואותה אשה ואותו מקום. שעבר בה העביר׳.
ואותו פרק. דמתוך שרואה מכל וכל למה שנכשל בה כבר יצרו2 תוקפו ביותר3.
ר״מ4 איזוהי בעל תשובה גמורה זה שבא לידו עבירה שעבר בה כבר5 ואיפשר בידו לעשות ופירש ולא עשה מפני התשוב׳ ולא מיראה או מכשלון כח כיצד הרי שבא על אשה בעביר׳ ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד עמה באהבתו ובכח גופו ובמדינה6 שעבר בה ופירש ולא עבר זוהי תשוב׳ גמורה והוא שא׳ שלמה [ו]⁠זכור7 [את] בוראיך בימי בחורותיך8 ואם לא שב אלא בימי זקנותו9 או בעת שאי איפשר לו לעשות כאשר בתחילה אעפ״י שאין זו תשובה מעולה מ״מ מועלת היא לו ואפי׳ עשה ועבר כל ימיו ובשע׳ מיתה עשה תשובה מוחלין לו כל עונותיו שנ׳10 עד אשר לא תחשך השמש וגו׳ והוא יום המית׳ מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם מיתה מוחלין לו ע״כ דברי הרב המיימוני.
1. כ״פ רש״י ד״ה שבא.
2. בכי״מ יצרו מתגבר עליו ואומר לו אותה פלונית ואותו מקום ואותו פרק הוא קום עשה מה שעשית כבר והוא אומר חטאתי לה׳ אלוקי (ישראל?) לא אוסיף עוד עבור.
3. כ״פ רש״י ד״ה באותה אשה ומסיים יצרו מתגבר עליו ואומר ראה פלונית ואותו מקום ואותו פרק הוא קום עשה מה שעשית כבר. ובר״י מלוניל (דף ה,ב) פירש באותו מקום שהוא מקום צנוע ואיננו מתירא משום אדם שמא יראנו ובאותו הפרק בעוד שהוא בחור ובאותה אשה דשכיחא ופריצה ליה.
4. פ״ב מהל׳ תשובה ה״א.
5. בגמ׳ כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה. ועיין כס״מ שדייק בדברי הרמב״ם שלא הזכיר פעם ראשונה ושניה וכתב שנראה שלא הי׳ בגירסתו כן וכן הרי״ף ל״ג ליה. ועיין שלטי הגבורים (דף ה,ב אות א׳) שכתב וז״ל ובעל התשובה הניכר לכל הוא שבא לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל ממנה. ולפ״ז אפשר דכלפי שמיא סגי גם בפעם אחת דהא גליא כלפי שמיא שעשה תשובה ולכך אינו עושה ולכך לא הזכירו כן הרמב״ם והרי״ף. אך בשביל להיות ניכר לבני אדם לא סגי בפעם אחת ולזה בעי פעם ראשונה ושניה. ועיין תוספת יום הכיפורים.
6. משמע דאותו מקום לאו אותו מקום ממש אלא אותה מדינה. ועיין מאירי שפי׳ ובאותו מקום היינו שאין סיבת המקום גורמת לו להתבייש. ולכאו׳ זה הוא כונת דברי הרמב״ם שבאותה מדינה אינו מתבייש.
7. קהלת יב,א.
8. בכי״מ כי הילדות והשחרות הבל.
9. בכי״מ זקנותו שעת חלישותו.
10. קהלת יב,ב.
וניצול הימנה כו׳. אמר ניצול ממנה דהיינו שניצול מיצרו המתגבר עליו כדמסיק באותה אשה כו׳:
כאן בחטא שאינו מפורסם כו׳. כפרש״י לא נגלה חטאו כו׳ מה שאדם חוטא בפרהסיא מיעוט כבוד שמים הוא עכ״ל ונראה דלכך בחטא מפורסם קרא ליה פשעיו שהם המרד ובחטא שאינו מפורסם קרי ליה חטאה שמדמה ליה לשוגג כדאמרי׳ פ׳ א״ל הממונה:
א לענין תשובה דנו ושאלו: היכי דמי [כיצד הוא] עניינו של בעל תשובה גמור? אמר רב יהודה: כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה, ועל ידי כך מוכח שאכן היתה תשובתו שלימה. מחוי [היה מראה] רב יהודה שהכוונה היא שנזדמן לו לחטוא באותה אשה, שאם חטא בראשונה בזנות ונזדמן לו להיות שוב עם אותה אשה באותו פרק (זמן) ובאותו מקום, שכיון שהכל מזדמן מעין אותה הפעם שעבר בה והוא מתגבר על יצרו, הרי זה מוכיח שעשה תשובה גמורה ונמחל לו.
§ With regard to repentance, the Gemara asks: What are the circumstances that demonstrate that one has completely repented? Rav Yehuda said: For example, the prohibited matter came to his hand a first time and a second time, and he was saved from it, thereby proving that he has completely repented. Rav Yehuda demonstrated what he meant: If one has the opportunity to sin with the same woman he sinned with previously, at the same time and the same place, and everything is aligned as it was that first time when he sinned, but this time he overcomes his inclination, it proves his repentance is complete, and he is forgiven.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) א״ראָמַר רַב יְהוּדָה רַב רָמֵי כְּתִיב {תהלים ל״ב:א׳} אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה וּכְתִיב {משלי כ״ח:י״ג} מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ לָא קַשְׁיָא הָא בְּחֵטְא מְפוּרְסָם הָא בְּחֵטְא שֶׁאֵינוֹ מְפוּרְסָם רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב נַחְמָן כָּאן בַּעֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ בכָּאן בַּעֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם.

Rav Yehuda said that Rav raised a contradiction: It is written: “Fortunate is he whose transgression is forgiven, whose sin is hidden” (Psalms 32:1), implying that it is inappropriate for one to reveal his sins, and it is written: “He who hides his transgressions shall not prosper” (Proverbs 28:13). He resolved the contradiction as follows: This is not difficult. Here it is referring to a publicized sin; since his sin is public knowledge it is fitting for him to also publicize his repentance. There, it is referring to a sin that is not publicized, in which case it is inappropriate to publicize one’s repentance. Rav Zutra bar Toviya said that Rav Naḥman said: Here, it is referring to sins a person commits against another; he must publicize his repentance so that those who hear him may persuade the other to forgive him. There, it is referring to sins a person commits against God, in which case he need not repent publicly.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעבירות שבין אדם להקב״ה אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. בין אדם לחבירו מכסה פשעיו לא יצלח וי״א כאן בחטא מפורסם וכאן בחטא שאינו מפורסם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כסוי חטאה – שלא נתגלה עונו.
בחטא מפורסם – טוב לו שיודה ויתבייש ולא יכפור בו.
בחטא שאינו מפורסם – לא יגלה חטאו וכבוד השם הוא שכל מה שאדם חוטא בפרהסיא מיעוט כבוד שמים הוא.
עבירות שבין אדם לחבירו – יגלה לרבים שיבקשו ממנו שימחול לו.
כסוי חטאה. שלא נתגל׳ עונו1.
בעבירו׳ שבין אדם למקום. אשרי נשוי פשע כסוי חטאה2.
ר״מ ז״ל3 ועזות פנים היא לו אם4 גילה אלא הוא שב לפני האל ברוך הוא ופורט חטאיו לפניו ומתודה עליהם בפני רבים סתם וטובה היא לו שלא נתגלה חטאו שנ׳ אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ע״כ דבריו.
שבין אדם לחבירו. וגילה לרבים5 שיבקשו ממנו שימחלו6 לו7.
1. כ״פ רש״י ד״ה כסוי חטאה.
2. היינו כתירוץ רב זוטרא בר טוביה בגמ׳. וכן נקט הרי״ף וכ״כ הרמב״ם הביאו רבינו לקמן. אמנם בהשגות הראב״ד כתב וז״ל וכן בעבירות המפורסמות ומגולות אע״פ שאינן עם חברו שכמו שנתפרסם החטא כך צריך לפרסם התשובה ויתבייש ברבים. ובכס״מ ביאר דהרמב״ם פסק כתירוצא בתרא דר״ז ב״ט דסבר דפליג אתירוצא קמא ולא חילק בין חטא מפורסם לשאינו מפורסם אבל הראב״ד ס״ל דלא פליג ופסק גם כתירוצא קמא ולכך כתב דבחטא מפורסם אפילו בעבירות שבין אדם למקום צריך לפרסם החטא.
3. פ״ב מהל׳ תשובה ה״ה.
4. בכי״מ אם גלה סרחונו.
5. משמע שהחוטא מגלה לרבים ומפרסם חטאתי לפלוני. אמנם בר״י מלוניל (דף ה,ב) כתב כגון שחברו קובל עליו ברבים ראוי לו שיודה לו ויאמר לכל אמת חטאתי וכו׳ ויפייס לרבים שיבקשו מחילה ברבים לחבירו וכל ישראל ילמדו ממנו לעשות כן.
6. בכי״מ למחול לו.
7. כ״פ רש״י ד״ה עבירות שבין.
עבירות שבין אדם למקום אינו צריך לפרסמן לבני אדם אלא שיתודה עליהם בינו לבין עצמו ועל זה נאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אבל שבינו לבין חבירו צריך לפרסמם שהרי צריך הוא לרצות את חבירו ועל זה נאמר מכסה פשעיו לא יצליח:
אמר רב יהודה: רב רמי [היה משליך מראה סתירה]: נאמר: ״אשרי נשוי פשע כסוי חטאה״ (תהלים לב, א) משמע שראוי לאדם שלא לגלות חטאיו, וכתיב [ונאמר]: ״מכסה פשעיו לא יצליח״ (משלי כח, יג)! והשיב: לא קשיא [אינו קשה]; הא [זה] בחטא מפורסם, שכיון שנתפרסם חטאו, ראוי לו לאדם שיפרסם גם את תשובתו על החטא. הא [זה] בחטא שאינו מפורסם, שאין ראוי לפרסם תשובתו. רב זוטרא בר טוביה אמר בשם רב נחמן: כאן בעבירות שבין אדם לחבירו — צריך לפרסם תשובתו כדי ששומעיו ירצו את חבירו שיסלח לו, כאן בעבירות שבין אדם למקום — אין צריך.
Rav Yehuda said that Rav raised a contradiction: It is written: “Fortunate is he whose transgression is forgiven, whose sin is hidden” (Psalms 32:1), implying that it is inappropriate for one to reveal his sins, and it is written: “He who hides his transgressions shall not prosper” (Proverbs 28:13). He resolved the contradiction as follows: This is not difficult. Here it is referring to a publicized sin; since his sin is public knowledge it is fitting for him to also publicize his repentance. There, it is referring to a sin that is not publicized, in which case it is inappropriate to publicize one’s repentance. Rav Zutra bar Toviya said that Rav Naḥman said: Here, it is referring to sins a person commits against another; he must publicize his repentance so that those who hear him may persuade the other to forgive him. There, it is referring to sins a person commits against God, in which case he need not repent publicly.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) תַּנְיָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר אָדָם געוֹבֵר עֲבֵירָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה מוֹחֲלִין לוֹ שְׁנִיָּה מוֹחֲלִין לוֹ שְׁלִישִׁית מוֹחֲלִין לוֹ רְבִיעִית אֵין מוֹחֲלִין לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {עמוס ב׳:ו׳} כֹּה אָמַר ה׳ עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ (וְנֶאֱמַר) {איוב ל״ג:כ״ט} הֵן כׇּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר.

§ It was taught in a baraita that Rabbi Yosei bar Yehuda says: When a person commits a transgression the first time, he is forgiven; a second time, he is forgiven; a third time, he is forgiven; but the fourth time, he is not forgiven, as it is stated: “Thus said the Lord: For three transgressions of Israel, but for four I will not reverse it” (Amos 2:6). And it says: “All these things does God do twice or three times with a man” (Job 33:29).
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא ר׳ יוסי ב״ר יהודה אומר עבר אדם עבירה פעם ראשונה ושנייה ושלישית מוחלין לו אם ישוב רביעית אין מוחלין לו שנאמר על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו ולא תימא בצבור אלא אפילו ביחיד שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. עבירות שבין אדם למקום אם יתודה עליהן יום הכיפורים זה אינו צריך עוד להתודות עליהן ואם חוזר ומתודה עליהן עליו הכתוב אומר כסיל שונה באולתו. ר׳ אליעזר אומר הרי הוא משובח שנאמר וחטאתי נגדי תמיד אלא מהו מקיים כסיל שונה באולתו כדרב הונא דאמר כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו ונעשית לו כהיתר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פעם ראשונה מוחלין לו כו׳. אהא דאמרי׳ פ״ק דר״ה נושא עון ועובר על פשע תנא דבי ר״י מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה כו׳ הביא רב אלפס האי קרא דהכא וחדא מלתא היא ע״ש אבל הוא דבר תמוה דהכא מייתי ליה מקרא אחרינא והתם מקרא אחרינא ואי הוו איירי בחדא מלתא לא הוי ליה לאשתמוטי הך דהכא התם ודהתם הכא גם הלשון דהתם מעביר ראשון ראשון לא משמע דמוחלין לו ג״פ ולולי דבריהם נראה דהך דהתם ודהכא לא בחדא מלתא איירי אלא הך דהכא בחדא עבירה משתעי דאם עשה אותה עבירה ג״פ מוחלין לו דעד ג״פ חשיבא חדא עד פעם רביעית ודומיא דלעיל כיון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה כו׳ דאיירי בעבירה אחת והתם איירי בעושה עבירה ואח״כ עושה עבירה אחרת אין מעבירין רק אותה העבירה ראשונה וקרא מוכח כן דהתם כתיב עובר על פשע דחדא משמע ודו״ק:
תניא [שנויה ברייתא], ר׳ יוסי בר יהודה אומר: אדם עובר עבירה פעם ראשונה מוחלין לו, שניה — מוחלין לו, שלישית — מוחלין לו, פעם רביעית אין מוחלין לו, שנאמר: ״כה אמר ה׳ על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו״ (עמוס ב, ו), ואומר: ״הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר״ (איוב לג, כט).
§ It was taught in a baraita that Rabbi Yosei bar Yehuda says: When a person commits a transgression the first time, he is forgiven; a second time, he is forgiven; a third time, he is forgiven; but the fourth time, he is not forgiven, as it is stated: “Thus said the Lord: For three transgressions of Israel, but for four I will not reverse it” (Amos 2:6). And it says: “All these things does God do twice or three times with a man” (Job 33:29).
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַאי וְאוֹמֵר וְכִי תֵּימָא הָנֵי מִילֵּי בְּצִיבּוּר אֲבָל בְּיָחִיד לָא ת״שתָּא שְׁמַע הֶן כׇּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר (מִכָּאן וְאֵילָךְ אֵין מוֹחֲלִין לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ).

The Gemara asks: What is: And it says? Why did he need to bring an additional biblical proof when the first verse seems to suffice? The Gemara explains: Lest you say that this statement that the Holy One, Blessed be He, forgives easily the first three times applies to a community but not to an individual, come and hear proof from another verse that states: “All these things does God do twice or three times with a man,” implying that this so even for an individual. From this point onward, he is not forgiven, as it is stated: “For three transgressions of Israel, but for four I will not reverse it.”
רי״ףר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא ביחיד הא בציבור1. ר״מ ז״ל2 בשע׳ ששוקלין (טובות) עונות האדם עם זכויותיו אין מחשבין לו תחילת עון שחטא בו ולא שיני אלא משלשי ואילך אם משלישי ואילך עונותיו מרובין מזכויותיו אותן שתי העברו׳ מצטרפין ודנין אותו על הכל ואם עונותיו כנגד זכויותיו מאותו עון שלישי ואילך מעבירין כל עונותיו ראשון ראשון לפי שהשלישי נחשב ראשון שכבר נמחלו השתים וכן הרביעי הרי הוא ראשון שהרי כבר נמחל השלישי וכן עד סופן בד״א ביחיד אבל בציבור תולין להם עד ראשון שיני ושלישי שנ׳ על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו וכשמחשבין להם על דרך זה מחשבין להם מרביעי ואילך ע״כ דבריו.
אדם שיש בידו3. עבירת גזל4.
1. איירי על לשון הרי״ף (דף ה,ב) והתניא שלישית מוחלין וכו׳ לא קשיא הא ביחיד הא בציבור. ומבואר דאיכא חילוק בין יחיד לציבור. אמנם בגמ׳ לפנינו וכן גירסת הרא״ש (סימן יז) דליכא חילוק בין יחיד לציבור וכ״כ הראב״ד (פ״ג מהל׳ תשובה ה״ה). ועיין בקרבן נתנאל שם (אות פ׳) מש״כ להוכיח כגירסת הרי״ף והרמב״ם.
2. פ״ג מהל׳ תשובה ה״ה. ועיין בראב״ד שם מש״כ על דברי הרמב״ם שעירב סוגיא דידן עם סוגיא דר״ה. ודחה דברי הרמב״ם דהא הכא איירי ביוה״כ והתם בסוגיא דר״ה איירי לענין יום הדין הגדול. ועיין כס״מ ולח״מ שם בבאור דעת הרמב״ם.
3. איירי על לשון הרי״ף (דף ה,ב) מגמ׳ תענית דף טו,ב אדם שיש בידו עבירה ואינו חוזר (כגירסת הב״ח) וכו׳ ואומר נשא לבבנו אל כפים.
4. כ״פ רש״י בתענית שם ד״ה שיש בידו.
ושואלים: מאי [מה] ״ואומר״? כלומר: מדוע הוזקק להביא ראיה נוספת מן הכתוב לאחר שהראשונה לכאורה מספקת? ומסבירים: וכי תימא: הני מילי בציבור [שאם תאמר דברים אלה אמורים בציבור] שהקדוש ברוך הוא מיקל במחילתם אבל ביחיד — לא, תא שמע [בוא ושמע] ראיה פסוק אחר, שנאמר: ״הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר״ (איוב לג, כט), משמע — אפילו עם היחיד. מכאן ואילך אין מוחלין לו, שנאמר: ״על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו״ (עמוס ב, ו).
The Gemara asks: What is: And it says? Why did he need to bring an additional biblical proof when the first verse seems to suffice? The Gemara explains: Lest you say that this statement that the Holy One, Blessed be He, forgives easily the first three times applies to a community but not to an individual, come and hear proof from another verse that states: “All these things does God do twice or three times with a man,” implying that this so even for an individual. From this point onward, he is not forgiven, as it is stated: “For three transgressions of Israel, but for four I will not reverse it.”
רי״ףר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן עֲבֵירוֹת שֶׁהִתְוַדָּה עֲלֵיהֶן יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים זֶה לֹא יִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר וְאִם שָׁנָה בָּהֶן צָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר וְאִם לֹא שָׁנָה בָּהֶן וְחָזַר וְהִתְוַדָּה עֲלֵיהֶן עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר {משלי כ״ו:י״א} כְּכֶלֶב שָׁב עַל קִיאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ.

§ The Sages taught in the Tosefta: With regard to transgressions that one confessed on this Yom Kippur, he should not confess them on another Yom Kippur, since he has already been forgiven. But if he repeated those same transgressions during the year, he must confess them again on another Yom Kippur. And if he did not repeat them but did confess them again, about him the verse states: “As a dog that returns to its vomit, so is a fool who repeats his folly” (Proverbs 26:11), since it is inappropriate to go back and mention one’s earlier sins.
רי״ףר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואינו חוזר. לשלם הגזל וה״ה לכל עבירה1.
נשא לבבינו אל כפים. צריך לישא לבו לשמים כלומ׳ שיחזור מקילקולו2.
1. כ״פ רש״י שם ד״ה ואינו חוזר.
2. ובפירש״י לתענית שם (ד״ה נשא) פי׳ עם הכפים צריך לישא הלב לשמים כלומר שיחזור מקלקולו.
עבירות שהתודה עליהם יום הכפרים זה לא יתודה עליהם יום הכפורים אחר ומ״מ אם עשה כן אין קפידא בכך והרי כתוב כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד ולא נאמר כסיל שונה באולתו אלא על העובר עבירה ושונה בה וצריך לפרוט את החטא שמתודה עליו ומ״מ יש פוסקים שאין צריך לפרוט וכן הדברים נראין שהלכה כר׳ עקיבא מחברו ואף הרבה גאונים נהגו שלא להזכיר שום פרט אלא אבל חטאנו עוינו והרשענו פשענו ומרינו וסרנו ממצותיך וכו׳ וכמו שביארנו כל זה בחיבור התשובה בהלכות יום הכפורים שבו:
ב תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: עבירות שהתודה עליהן יום הכפורים זה לא יתודה עליהן יום הכפורים אחר, שכבר נמחל לו. ואם שנה בהן, שחזר ועבר אותן עבירות במשך השנה הזו — צריך להתודות גם ביום הכפורים אחר. ואם לא שנה בהן וחזר והתודה עליהן — עליו הכתוב אומר: ״ככלב שב על קאו כסיל שונה באולתו״ (משלי כו, יא), שודאי אין ראוי לחזור ולהזכר בעוונות ראשונים שלו.
§ The Sages taught in the Tosefta: With regard to transgressions that one confessed on this Yom Kippur, he should not confess them on another Yom Kippur, since he has already been forgiven. But if he repeated those same transgressions during the year, he must confess them again on another Yom Kippur. And if he did not repeat them but did confess them again, about him the verse states: “As a dog that returns to its vomit, so is a fool who repeats his folly” (Proverbs 26:11), since it is inappropriate to go back and mention one’s earlier sins.
רי״ףר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר דכ״שכׇּל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא מְשׁוּבָּח שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים נ״א:ה׳} כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים כְּכֶלֶב שָׁב עַל קִיאוֹ וְגוֹ׳ כִּדְרַב הוּנָא דְּאָמַר רַב הוּנָא כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵירָה וְשָׁנָה בָּהּ הוּתְּרָה לוֹ הוּתְּרָה לוֹ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא אֵימָא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶיתֵּר.

Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: If one confesses in subsequent years, all the more so is he praiseworthy, as he remembers his earlier sins and is thereby humbled, as it is stated: “For I know my transgressions; and my sin is ever before me” (Psalms 51:5). But how do I establish the meaning of the verse: “Like a dog that returns to its vomit”? It may be established in accordance with the opinion of Rav Huna, as Rav Huna said: When a person commits a transgression and repeats it, it is permitted to him. The Gemara is surprised at this: Can it enter your mind that it is permitted to him because he has sinned twice? Rather, say it becomes to him as if it were permitted.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וחטאתי נגדי תמיד – איני סבור שכפרת לי והרי הוא תמיד כאילו הוא נגדי עומד.
כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד. אני1 סבור שכפרת לי ואעפ״י כן הרי היא לנגדי עומדת כאילו לא נתכפרה2.
והלכ׳ כר׳ אלעזר בן יעק׳ דמיסתבר טעמ׳ וכן פסק ר״מ3.
1. בפירש״י איני סבור.
2. כ״פ רש״י ד״ה וחטאתי נגדי.
3. פ״ב מהל׳ תשובה ה״ח. וכתבו הכס״מ והלח״מ שפסק כראב״י שמשנתו קב ונקי. ועיין בטור (סימן תרז) שכ״ה דעת הרא״ש וכ״כ הב״י שם בדעת הרי״ף. אמנם בטור הביא בשם רי״ץ גיאות כת״ק שאין להתוודות עליהם. ועיין בב״ח שם מש״כ בזה. ועיין בתוס׳ יוה״כ מש״כ בזה.
שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה ודוד משה אמר יכתב סורחני שנאמר יען לא האמנתם בי להקדישני דוד אמר אל יכתב סורחני שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה למה הדבר דומה לשתי נשים שלוקות בבית דין אחת מפני שקלקלה ואחת מפני שאכלה פגי שביעית אמרה להם אותה שאכלה פגי שביעית הודיעו על מה אני לוקה שלא יאמרו שתיהן לוקות על ענין אחד ומה הוא עון של אכילת פגי שביעית מפני שאינן מבושלות ואכילתם הפסד וכתוב לאכלה ולא להפסד:
החנפים והם הרשעים המראים עצמם כצדיקים מצוה לפרסמם מפני חילול השם שמא ילמדו בני אדם ממעשיהם ושהם רשעים מוחלטים גמורים כל שהם שבים בתשובה גמורה הרי הם בכלל הצדיקים ותשובתם מעכבת פורענות אף לאחר גזר דין שלות רשעים סופה תקלה מפני שבתוך שלותם מהרהרים בעבירות ובאים לידי מעשה והרשות מקברת בעליה שיאמר וימת יוסף ואח״כ וכל אחיו ערום נכנס לה וערום יוצא הימנה ולואי שתהא יציאה בלא חטא כביאה:
כ״ש שהוא משובח שנאמר כי פשעי אני אדע וחטאתי וגו׳. נראה לפרש ע״פ מ״ש לעיל בעושה תשובה שזדונות נעשו כשגגות כו׳ ה״נ ה״ק כי פשעי שהם עבירות גדולות אני אדע שעשיתי כבר והודיתי עליהם והרי הן תמיד גם עתה שנעשו כחטאתי שהן שוגג וצריך גם עתה להתודות עליהן כמודה על השוגג:
אלא מה אני מקיים ככלב שב כו׳. יש לעיין בזה מאי קאמר אלא מה אני מקיים דהא כפשטיה יש לקיים בשונה ממש באולתו ועובר בפעם שנית וי״ל דאם נפרש כן לא הוה דומה לכלב ששב על קיאו דמשמע שהקיא כבר אבל עבר פעם שנית דומה לכלב שמקיא פעם שנית ולמאי דמוקי לה בשנה בה הותרה לו יהיה דומה שפיר ככלב שב על קיאו ואינו מאוס לו מקיאו כן השונה כבר באולתו בעבירה שוב אין העבירה מאוסה לו עוד דהיינו שהותרה ודומה לו כדבר היתר ודו״ק:
ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: כל שכן שהוא משובח, שנזכר בחטאיו הראשונים ומגיע לידי שפלות הרוח, וכן נאמר: ״כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד״ (תהלים נא, ה). אלא מה אני מקיים ״ככלב שב על קאו״ עניינו כמו שהסביר רב הונא, שאמר רב הונא: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה (עשה אותה פעם שניה) — הותרה לו. על לשון זו תוהים: הותרה לו סלקא דעתך [עולה על דעתך]?! וכי בשביל ששנה בה הותרה לו? אלא אימא [אמור] שכך התכוון: נעשית לו כהיתר, שהיא נראית לו כהיתר.
Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: If one confesses in subsequent years, all the more so is he praiseworthy, as he remembers his earlier sins and is thereby humbled, as it is stated: “For I know my transgressions; and my sin is ever before me” (Psalms 51:5). But how do I establish the meaning of the verse: “Like a dog that returns to its vomit”? It may be established in accordance with the opinion of Rav Huna, as Rav Huna said: When a person commits a transgression and repeats it, it is permitted to him. The Gemara is surprised at this: Can it enter your mind that it is permitted to him because he has sinned twice? Rather, say it becomes to him as if it were permitted.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְצָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת הַחֵטְא שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ל״ב:ל״א} אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדוֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה אֶלָּא מַהוּ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב כדר׳כִּדְרַבִּי יַנַּאי דְּאָמַר ר׳רַבִּי יַנַּאי אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהִרְבֵּיתָ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁאָמְרוּ דַּי גָּרַם לָהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ אֱלֹהֵי זָהָב.

Furthermore, during confession, one must detail the sin he committed and not suffice with a general admission of sin, as it is stated: “And Moses returned to the Lord and said: Please, this people have sinned a great sin, and have made themselves a god of gold” (Exodus 32:31); this is the statement of Rabbi Yehuda ben Bava. Rabbi Akiva says that the verse states: “Fortunate is he whose transgression is forgiven, whose sin is hidden” (Psalms 32:1), which teaches that one need not detail his sins. But what is the meaning of that which Moses said: “And have made themselves a god of gold” (Exodus 32:31)? It should be understood in accordance with the statement of Rabbi Yannai, as Rabbi Yannai said: Moses said before the Holy One, Blessed be He: Master of the universe, it is the silver and gold that you gave to the Jewish people in abundance, until they said: Enough, which caused them to make a god of gold. Consequently, the phrase: “And have made themselves a god of gold,” is not a description of the sin but an explanation and justification of it.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וצריך לפרוט את החטא שנאמר ויעשו להם אלהי זהב. ר״ע אומר א״צ שנאמר כסוי חטאה. אלא מה אני מקיים ויעשו להם אלהי זהב כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וצריך לפרט את החטא – כשהוא מתודה אומר חטא פלוני חטאתי.
כדר׳ ינאי – לא הזכיר העון אלא למעטו ולומר אתה גרמת להם משל לאדם שהיה לו בן נאה ומאכילו ומשקהו ותולה לו כיס של דינרין בצוארו והושיבו בפתח זונות מה יעשה שלא יחטא.
וצריך לפרט את החטא. וע״י כך תיקנו בתפלות של יום הכפורים על חטא שחטאנו לפניך באונס וחבריו:
וצריך לפרט החטא. כשהוא מתודה צריך לפרש חטא פלו׳ חטאתי1.
ר׳ עקיב׳ או׳ וכו׳. כבר פי׳ למעלה בדברי ר״מ שצריך לפרוט החטא לפני הקב״ה ולפני רבים מתודה סתם2.
כדר׳ ינאי כו׳. שלא הזכיר העון אלא למעט׳ ולומ׳ אתה גרמ׳ להם משל לאדם שהיה לו בן נאה ומאכילו ומשקהו ותולה לו כיס דינרי׳ בצוארו ומושיבו בשוק של זונות מה יעשה הבן שלא יחטא3.
1. כ״פ רש״י ד״ה וצריך.
2. לכאו׳ כונתו לדברי הרמב״ם שהביא לעיל גבי הא דרב זוטרא בר טוביה שבחטא שבין אדם למקום אין מתודה אלא לפני הקב״ה אבל לפני רבים אין פורט וס״ל לרבינו דדעת ר״ע הכא שמתודה סתם בפני רבים אבל בפני הקב״ה צריך לפרט. אמנם צ״ע בדברי רבינו דהא הרמב״ם גופיה (ב׳:ג׳) פסק להדיא כריב״ב דצריך לפרט החטא. [ועיין לח״מ שם שביאר בדעת הרמב״ם דלר״ע אפילו בינו למקום א״צ לפרט]. ועיין בית יוסף (סימן תר״ז) מש״כ בזה ודו״ק.
3. כ״פ רש״י ד״ה כדר׳ ינאי.
רע״א א״צ שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי וגו׳. לעיל מוקמינן ליה דוקא בחטא שאינו מפורסם והכא בעגל חטא מפורסם הוה וי״ל דר״ע סבר דאפי׳ בחטא מפורסם דטוב לו שיודה על חטאו מ״מ א״צ לפרט החטא אי נמי סבר כאידך לישנא דלעיל דמחלק בין עבירות שבין אדם למקום ובין עבירות שבין אדם לחבירו ודו״ק:
כסף וזהב כו׳ עד שאמרו די כו׳. נקט האי לישנא דמלשון ודי זהב דריש לה בפ׳ אין עומדין ושם מפורש ע״ש:
ועוד על דרך התשובה: וצריך בשעת הוידוי לפרוט את החטא שחטא בו, ולא להסתפק בוידוי כללי. שנאמר: ״אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב״ (שמות לב, לא). אלו דברי ר׳ יהודה בן בבא. ר׳ עקיבא אומר: נאמר: ״אשרי נשוי פשע כסוי חטאה״ (תהלים לב, א), ללמדך שאין צריך לפרט חטאיו. אלא מהו זה שאמר משה: ״ויעשו להם אלהי זהב״ (שמות לב, לא)? יש להבינו כדברי ר׳ ינאי. שאמר ר׳ ינאי: אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! כסף וזהב שהרבית להם לישראל עד שאמרו די — הוא שגרם להם שיעשו אלהי זהב. ואם כן ״ויעשו להם אלהי זהב״ אינו פירוט הפשע אלא הסבר והתנצלות עליו.
Furthermore, during confession, one must detail the sin he committed and not suffice with a general admission of sin, as it is stated: “And Moses returned to the Lord and said: Please, this people have sinned a great sin, and have made themselves a god of gold” (Exodus 32:31); this is the statement of Rabbi Yehuda ben Bava. Rabbi Akiva says that the verse states: “Fortunate is he whose transgression is forgiven, whose sin is hidden” (Psalms 32:1), which teaches that one need not detail his sins. But what is the meaning of that which Moses said: “And have made themselves a god of gold” (Exodus 32:31)? It should be understood in accordance with the statement of Rabbi Yannai, as Rabbi Yannai said: Moses said before the Holy One, Blessed be He: Master of the universe, it is the silver and gold that you gave to the Jewish people in abundance, until they said: Enough, which caused them to make a god of gold. Consequently, the phrase: “And have made themselves a god of gold,” is not a description of the sin but an explanation and justification of it.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) שְׁנֵי פַּרְנָסִים טוֹבִים עָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מֹשֶׁה וְדָוִד מֹשֶׁה אָמַר יִכָּתֵב סוּרְחָנִי שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר כ׳:י״ב} יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי דָּוִד אָמַר אַל יִכָּתֵב סוּרְחָנִי שֶׁנֶּאֱמַר אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה.

It is said that two good leaders arose for the Jewish people: Moses and David. Moses said: Let my disgrace be written, i.e., may the sin I committed be written explicitly, as it is stated: “Because you did not believe in Me, to sanctify Me” (Numbers 20:12). In contrast, David said: Let my disgrace not be written, as it is stated: “Fortunate is he whose transgression is forgiven, whose sin is hidden” (Psalms 32:1).
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ב׳ פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה אמר יכתב סורחני שנאמר יען לא האמנתם בי להקדישני ואם אין מחני נא מספרך וגו׳ ודוד אמר [אל] יכתב סורחני שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה משל לב׳ נשים שקלקלו כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכי גרס בספרי משה אמר יכתב סורחני שנאמר יען לא האמנתם בי – בכל מקום שנכתב מיתתו שם נכתב סרחונו. אלמא ניחא למכתביה זמנין טובא.
משה אמר יכתב סרחוני. אין זה מפורש בקרא שמשה בקש על כך שיכתב סרחונו אלא כיון דחטאו לא היה רק בינו לבין המקום ולא היה חטא מפורסם לא היה לקרא לגלות חטאו אי לאו משום שרצה משה בכך והלשון קצת דחוק שאמר משל משה ודוד למה״ד לב׳ נשים כו׳. שהמשל אינו אלא למשה ולדור המדבר כפרש״י בשמעתין ובחומש ונראה לפרש שהתלמוד קיצר במשל הזה דאותה שקלקלה אמרה שלא יודיעו סורחנה על מה היא לוקה וזה אינו דומה אלא לדוד שבקש על כך כמ״ש אשרי נשוי פשע כסוי וגו׳ אבל דור המדבר אינו דומה כלל שהרי נכתב סרחונם שמתו בעון מרגלים ולא הזכיר בפרש״י דור המדבר אלא משום משה שבקש שלא יחשבו שהוא בכלל דור המדבר:
נאמר: שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל: משה ודוד. משה אמר: יכתב סורחני כלומר יכתב החטא שחטאתי בו במפורש, שנאמר: ״יען לא האמנתם בי להקדישני״ (במדבר כ, יב), ואילו דוד אמר: אל יכתב סורחני. שנאמר: ״אשרי נשוי פשע כסוי חטאה״ (תהלים לב, א).
It is said that two good leaders arose for the Jewish people: Moses and David. Moses said: Let my disgrace be written, i.e., may the sin I committed be written explicitly, as it is stated: “Because you did not believe in Me, to sanctify Me” (Numbers 20:12). In contrast, David said: Let my disgrace not be written, as it is stated: “Fortunate is he whose transgression is forgiven, whose sin is hidden” (Psalms 32:1).
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מָשָׁל דְּמֹשֶׁה וְדָוִד לָמָּה הַדָּבָר דּוֹמֶה לִשְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁלָּקוּ בְּבֵית דִּין אַחַת קִלְקְלָה וְאַחַת אָכְלָה פַּגֵּי שְׁבִיעִית אָמְרָה לָהֶן אוֹתָהּ שֶׁאָכְלָה פַּגֵּי שְׁבִיעִית בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם הוֹדִיעוּ עַל מָה הִיא לוֹקָה שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ עַל מַה שֶּׁזּוֹ לוֹקֶה זוֹ לוֹקָה הֵבִיאוּ פַּגֵּי שְׁבִיעִית וְתָלוּ בְּצַוָּארָהּ וְהָיוּ מַכְרִיזִין לְפָנֶיהָ וְאוֹמְרִין עַל עִסְקֵי שְׁבִיעִית הִיא לוֹקָה.

The Gemara explains: A parable with regard to Moses and David shows to what this may be compared. It may be compared to two women who were flogged in court for their sins. One of them sinned by engaging in forbidden relations, and one ate unripe figs of the Sabbatical Year although they are forbidden. The woman who ate the unripe figs of the Sabbatical Year said to the court: Please publicize the sin for which I am being flogged, so that people will not say that what that woman is being flogged for is also what this woman is being flogged for. They brought unripe figs of the Sabbatical Year, and hung them around her neck, and announced before her, saying: She is receiving lashes on account of the Sabbatical Year. Moses requested that his sin be publicized so that people would not think that he committed the same sins as the members of his generation, i.e., the Golden Calf and the report of the spies.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לשתי נשים – שלוקות.
אחת קלקלה – זנתה והתרו בה למלקות כך דור המדבר מתו במדבר שהאמינו למרגלים (משה) מת במדבר על שמעו נא המורים אמר יכתב סורחני שלא יאמרו אף אני קלקלתי כמותם.
פגי שביעית – תאנים שלא בישלו כל צרכן ורחמנא אמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה (ויקרא כה) לאכלה ולא להפסד.
בפרש״י בד״ה א׳ קלקלה זנתה והתרו בה למלקות כו׳ עכ״ל ר״ל שלא התרו בה על הזנות רק על הלאו דהיינו למלקות דאם התרו בה למיתה לא היתה לוקה אלא מיתה וק״ל:
ומסבירים, משל של משה ודוד למה הדבר דומה — לשתי נשים שלקו בבית דין על חטאיהן, אחת מהן קלקלה בזנות ואחת לקתה משום שאכלה פגי שביעית, שאסור לאכול מפירות שביעית שלא הבשילו, והיא הקדימה ואכלה. אמרה להן אותה שאכלה פגי שביעית לבית הדין: בבקשה מכם, הודיעו על מה היא, כלומר: אני, לוקה, שלא יאמרו על מה שזו חברתה לוקה גם היא לוקה. הביאו פגי שביעית ותלו בצוארה, והיו מכריזין לפניה ואומרין: על עסקי שביעית היא לוקה. וכך אמר משה, שלא יטעו בו שחטא כחטא בני דורו, לכך ביקש שיפרסמו במה חטא, שידעו שאין חטאו חמור כל כך.
The Gemara explains: A parable with regard to Moses and David shows to what this may be compared. It may be compared to two women who were flogged in court for their sins. One of them sinned by engaging in forbidden relations, and one ate unripe figs of the Sabbatical Year although they are forbidden. The woman who ate the unripe figs of the Sabbatical Year said to the court: Please publicize the sin for which I am being flogged, so that people will not say that what that woman is being flogged for is also what this woman is being flogged for. They brought unripe figs of the Sabbatical Year, and hung them around her neck, and announced before her, saying: She is receiving lashes on account of the Sabbatical Year. Moses requested that his sin be publicized so that people would not think that he committed the same sins as the members of his generation, i.e., the Golden Calf and the report of the spies.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) המְפַרְסְמִין אֶת הַחֲנֵפִין מִפְּנֵי חִילּוּל הַשֵּׁם שֶׁנֶּאֱמַר {יחזקאל ג׳:כ׳} וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקוֹ וְעָשָׂה עָוֶל וְנָתַתִּי מִכְשׁוֹל לְפָנָיו תְּשׁוּבַת הַמּוּחְלָטִין מְעַכֶּבֶת הַפּוּרְעָנוּת ואע״פוְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּחְתַּם עָלָיו גְּזַר דִּין שֶׁל פּוּרְעָנוּת.

Furthermore, they said: One exposes the hypocrites due to the desecration of God’s name, so others will not think that they are truly righteous and that their deeds bear imitating, as it is stated: “When a righteous man turns from his righteousness and commits iniquity, I will lay a stumbling block before him” (Ezekiel 3:20). That is, when people do not know that someone is wicked to the core, he causes other people to err and this desecrates the name of God when it is revealed. The repentance of utterly wicked people prevents suffering from coming upon them. And although the sentence of judgment has already been signed against them for suffering, their repentance prevents them from being punished.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפרסמין את החנפין – שהן רשעים ומראין עצמן כצדיקים אם יש מכיר במעשיו מצוה לפרסמו מפני חילול השם שבני אדם למידין ממעשיו שסבורין עליו שהוא צדיק ועוד כשבא עליו פורענות בני אדם אומרים מה הועיל לו זכותו.
שנאמר ובשוב צדיק מצדקו – סיפיה דקרא ונתתי מכשול לפניו אני ממציא לידו חטא גלוי לכל שיכשל בו וידעו את מעשיו.
המוחלטין – רשעים גמורין.
תשובת רשעים מוחלטין מעכבת. אף אחר שנחתם גזר דין מיהו מ״מ סופו לבא לידי תקלה שאין גזר דין של יחיד נקרע כדאמרינן בראש השנה (דף יח.) אי נמי ר׳ יצחק היא דאמר יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין:
מפרסמין החנפין מפני חילול ה׳. שהם רשעים ומראין עצמן כצדיקים ומי שמכיר במעשיהן מצוה להודיע ולפרסם הדבר כדי שלא ילמדו אחרי׳ ממעשיהם ועוד כשפורענות בא להם או׳ מה הועילה לאילו צדקתם1.
שנ׳ ובשוב צדיק מצדקתו וגומ׳. סיפי׳ דקר׳ ונתתי מכשול לפניו אני ממציאו לידי חטא גלוי2 כדי (שידע) שידעו העולם וגם יכשלו בו3.
1. כ״פ רש״י ד״ה מפרסמין.
2. בכי״מ שיכשל בו וידעו הכל את מעשיו וכעי״ז בפירש״י.
3. כ״פ רש״י ד״ה שנאמר.
מפרסמין את החנפין כו׳. כפרש״י שמראין מעצמן כצדיקים בגלוי ולבו בל עמו וז״ש ועשה עול דמלת עול נופל בעושה כן בסתר ואב לכולן אף בלב עולות תפעלון:
תשובת המוחלטין מעכבת כו׳. פי׳ אפי׳ תשובת המוחלטין ברשעם מעכבת כו׳ כדקאמר ואע״פ שנחתם עליו כו׳:
ועוד אמרו: מפרסמין את החנפין מודיעים ומפרסמים את הרשעים המראים עצמם כצדיקים, מפני חילול השם, שלא יחשבו שהם אכן צדיקים והמעשה אשר יעשו ראוי הוא וילמדו לעשות כמותם. שנאמר: ״ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו״ (יחזקאל ג, כ). כלומר: שמי שאין יודעים שרשע הוא מעיקרו, הרי הוא מטעה את הבריות ומחלל את השם כשמתגלה הדבר. תשובת המוחלטין (רשעים גמורים) מעכבת הפורענות מלבוא עליהם. ואף על פי שנחתם עליו גזר דין של פורענות — תשובתו מעכבתו מלהיענש.
Furthermore, they said: One exposes the hypocrites due to the desecration of God’s name, so others will not think that they are truly righteous and that their deeds bear imitating, as it is stated: “When a righteous man turns from his righteousness and commits iniquity, I will lay a stumbling block before him” (Ezekiel 3:20). That is, when people do not know that someone is wicked to the core, he causes other people to err and this desecrates the name of God when it is revealed. The repentance of utterly wicked people prevents suffering from coming upon them. And although the sentence of judgment has already been signed against them for suffering, their repentance prevents them from being punished.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) שַׁלְוַת רְשָׁעִים סוֹפָהּ תַּקָּלָה וְהָרְשׁוּת מְקַבֶּרֶת אֶת בְּעָלֶיהָ עָרוֹם נִכְנָס לָהּ וְעָרוֹם יֵצֵא מִמֶּנָּה וּלְוַאי שֶׁתְּהֵא יְצִיאָה כְּבִיאָה רַב כִּי הֲוָה נָפֵיק לְמֵידַן דִּינָא אָמַר הָכִי בִּצְבוּ נַפְשֵׁיהּ לִקְטָלָא נָפֵיק וּצְבוּ בֵּיתֵיהּ לֵית הוּא עָבֵיד וְרֵיקָן לְבֵיתֵיהּ אָזֵיל וּלְוַאי שֶׁתְּהֵא בִּיאָה כִּיצִיאָה.

The tranquility of the wicked is ultimately their destruction, as in their contentment they sit and think about forbidden matters. And authority buries one who owns it. He was naked when he entered into power, and he will be naked when he leaves it, and if only his exit would be like his entrance, without sin and added iniquity. The Gemara relates: When Rav would leave his home to go to court to judge cases, he would say this of himself: Of his own will, he goes to die, because a judge who misjudges a case is liable to death at the hand of Heaven; and he does not fulfill the will of his household and he goes empty-handed to his household, because a judge does not receive a salary; and if only his entrance would be like his exit, without sin or transgression.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלות רשעים סופה תקלה – מתוך שלותם הם יושבין ומהרהרין בעבירות.
והרשות – הרבנות.
מקברת בעליה – שנאמר (שמות א) וימת יוסף תחילה ואח״כ כל אחיו.
ולואי שתהא יציאה – ממנה בלא חטא כביאה.
שלות רשעים סופן תקלה וכו׳. עי׳ פרש״י וכדלקמן לא טוב לאחאב שנשאו וכו׳:
והרשות מקברת בעליה. עי׳ פרש״י והוא מפורש פ׳ הרואה ע״ש:
ערום נכנס. האדם לשררה וערום יצא במותו מן העולם והלואי שתהא יציאה כביאה כו׳ ה״ג לפי פרש״י שפירש שתהיה יציאתך ממנה בלא חטא כביאתך לשררה וכה״ג דרשי פ׳ המקבל ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם בלא חטא ולקמן גבי דין גריס רש״י בהיפך שתהא ביאה כיציאה שישוב לביתו בלא חטא כיציאה מביתו ועי׳ מ״ש בחדושינו פ״ק דסנהדרין:
בצבו נפשא לקטלא כו׳ אמר אם יעלה לשמים וגו׳ לא לעולם חוסן וגו׳. מפורש שם:
שלות הרשעים — סופה תקלה, שמתוך שלוותם הריהם יושבים ומהרהרים בדבר עבירה, והרשות (השלטון, הממשלה) מקברת את בעליה, ערום נכנס לה לגדולה וערום יצא ממנה, ולואי שתהא יציאה כביאה בלא חטא ותוספת עוון. מסופר: רב כי הוה נפיק למידן דינא [כאשר היה יוצא לדון דין] אמר הכי [היה רגיל לומר כך]: בצבו נפשיה לקטלא נפיק [ברצון נפשו למות הוא יוצא], שהרי אם יטה הדיין את הדין מתחייב מיתה בידי שמים. וצבו ביתיה לית הוא עביד [ורצון ביתו אין הוא עושה], שאין הדיין מקבל משכורת, וריקן לביתיה אזיל [וריקן לביתו הוא הולך] ולואי שתהא ביאה כיציאה בלא חטא ובלא עבירה.
The tranquility of the wicked is ultimately their destruction, as in their contentment they sit and think about forbidden matters. And authority buries one who owns it. He was naked when he entered into power, and he will be naked when he leaves it, and if only his exit would be like his entrance, without sin and added iniquity. The Gemara relates: When Rav would leave his home to go to court to judge cases, he would say this of himself: Of his own will, he goes to die, because a judge who misjudges a case is liable to death at the hand of Heaven; and he does not fulfill the will of his household and he goes empty-handed to his household, because a judge does not receive a salary; and if only his entrance would be like his exit, without sin or transgression.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) רָבָא כִּי הֲוָה נָפֵיק לְדִינָא אָמַר הָכִי

When Rava would go to judge, he would say this of himself:
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נפיק לדינא – להיות דן דין.
רבא כי הוה נפיק לדינא אמר הכי [כאשר היה יוצא לדין היה אומר כך]:
When Rava would go to judge, he would say this of himself:
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא פו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא פו:, ר׳ חננאל יומא פו:, רי"ף יומא פו: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י יומא פו:, תוספות ישנים יומא פו:, ר׳ יהודה אלמדארי יומא פו: – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יומא פו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות יומא פו:, מהרש"א חידושי אגדות יומא פו:, גליון הש"ס לרע"א יומא פו:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא פו:, אסופת מאמרים יומא פו:

Yoma 86b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 86b, R. Chananel Yoma 86b, Rif by Bavli Yoma 86b, Rashi Yoma 86b, Tosefot Yeshanim Yoma 86b, R. Yehuda Almadari Yoma 86b, Meiri Yoma 86b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 86b, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 86b, Gilyon HaShas Yoma 86b, Steinsaltz Commentary Yoma 86b, Collected Articles Yoma 86b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144