בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מקומות שבמקדש חלוקים זה מזה למדריגות שבקדושה וכל שלפנים מחבירו מקודש הימנו כיצד הר הבית מקודש שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסות לשם החיל מקודש הימנו שאין גוים וטמא מת ובועל נדה נכנסים לשם עזרת נשים מקודשת הימנו שאין טבול יום נכנס לשם עזרת ישראל מקודשת הימנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם עזרת כהנים מקודשת הימנה שאין בעלי מומין ופרועי ראש וקרועי בגדים נכנסים לשם ההיכל מקודש יותר שאין נכנס לשם אלא רחוץ ידים ורגלים בית קדשי הקדשים מקודש הימנו שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכפורים ובשעת עבודה ומעלות אלו יש מהן הלכה למשה מסיני ויש מהן דברי סופרים וכל שמפתח אולם ולפנים נקרא היכל והכל בקדושת היכל:
שבעה מיני זהב ואלו הן זהב וזהב טוב כו׳. כתבו התוס׳ זהב טוב מפורש בירושלמי כשצורפין אותו אינו חסר כלום עכ״ל ונראה לפ״ז כמ״ש החוקרים הטבעיים כי יש ז׳ מיני מתכות והם מפעולות ז׳ כוכבי לכת וייחסו הזהב לפעולת השמש והכסף לפעולת הלבנה ולכך הזהב לעולם שוה בשל י״ב של כסף כמ״ש התוס׳ בפ׳ הזהב ובפ״ק דבכורות משום דמהלך החמה בשנה בי״ב מהלך הלבנה בחדשים שלה בא הרמז באותיות זה״ב שהוא קרוב במספר חלק י״ב ממספר כס״ף ולכך יש ג״כ ז׳ מיני זהב כי בו׳ מהם יש בהם סיגים מז׳ מיני מתכות האחרים אשר הם מפעולות הז׳ כוכבי לכת האחרים אבל זהב הטוב הוא שאין בו סיג משאר ז׳ מיני מתכות רק מפעולת כוכבו שהוא השמש ולכך אינו חסר כלום ע״י צורף ולכך נקרא ג״כ טוב עש״ה וירא אלהים את האור כי טוב וגו׳:
אלא בשעת הקטרה.
except during the burning of the incense.
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
But there is also this higher standard, that whereas from the Sanctuary they remove themselves both during its own sanctification, i.e., the blood presentations in the Sanctuary, and during the sanctification of the innermost chamber, i.e., the Holy of Holies, but from the area between the Entrance Hall and the altar, they remove themselves only during the sanctification of the Sanctuary. Rava said: Indeed, there are numerous distinctions, but the baraita teaches only one because all the distinctions fit into one category of removal.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא איכא הא מעלה כו׳ אמר רב אדא בר אהבה שמע מינה מעלות דאורייתא והכי גמירי ליה פי׳ כגון עשר קדושות ששנינו במשנתנו וקדושת כל אחת יש לה מעלה מן האחרת ומעלת ההיכל זולתי מעלה בין (היכל) [אולם] ולמזבח.
בקדושה – מתן דמים.
שם פרישה אחת – כולה חדא מעלה היא דמהיכל פרשי [משום] לפני ולפנים בין בשביל הקטרה ובין בשביל מתן דמים ומבין האולם ולמזבח לא [פרשי] בשביל לפני לפנים כלל וכיון דאשמועינן דמשום הקטרה דלפני ולפנים לא פרשי לא איצטריך לאשמועינן משום מתן דמים.
דאילו מהיכל פרשי בין בקדושה דידיה – הכי פירושא לדידך לא הוה ליה למתני האי לישנא דבין בשעת הקטרה וכו׳ אלא הכי איבעי ליה למתני שבהיכל פורשין בין בקדושה דידיה בין קדושה דלפני ולפנים דמשמע בין דקטרת בין דמתן דמים ובין האולם ולמזבח אין פרישה אלא בקדושה דהיכל דקטרת ודמתן דמים ואמאי נקטה הקטרת דמשמע הקטרת ותו לא בשלמא לדידי דאמרי דפורשין בין האולם ולמזבח אף בשעת הקטרה לפני ולפנים ולא במתן דמים דלפני ולפנים ניחא הא דנקט הקטרה ומשני שם פרישה אחת היא ותנא הקטרה משום דעיקר קרא איירי בה וה״ה במתן דמים.
בפרש״י בד״ה שם פרישה כו׳ דמהיכל פרשי משום לפני ולפנים כו׳ ובד״ה ש״מ מדגזר כו׳ פרישה הס״ד ואח״כ מה״ד קדושת היכל כו׳ מבין האולם ולמזבח דלמא עייל כו׳ באהל מועד הס״ד ואח״כ מ״ה אולם ובין אולם כו׳ הד״א ובד״ה קב גחלים כו׳ ובא״ד והוא מכבדו לתוך אמה סילון של כו׳ כצ״ל:
ומקשים עוד: והא איכא [והרי יש] עוד את הא [זו] המעלה, שאילו מהיכל פרשי [פורשים] הם בין בקדושה דידיה [שלו], כלומר: בהקטרת קטורת בו בין בקדושה, כלומר: בהקטרת קטורת של לפני ולפנים, ואילו מבין האולם ולמזבח לא פרשי [פורשים] הם אלא בקדושה של הקטרת הקטורת בהיכל! אמר רבא: אין להקשות מכאן, כי שם פרישה אחת היא שכיון שיש פרישה בכלל, שוב אין מחלקים בפרטיה.
But there is also this higher standard, that whereas from the Sanctuary they remove themselves both during its own sanctification, i.e., the blood presentations in the Sanctuary, and during the sanctification of the innermost chamber, i.e., the Holy of Holies, but from the area between the Entrance Hall and the altar, they remove themselves only during the sanctification of the Sanctuary. Rava said: Indeed, there are numerous distinctions, but the baraita teaches only one because all the distinctions fit into one category of removal.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara continues to analyze the baraita: The Master said in the baraita: Just as they remove themselves from the area between the Entrance Hall and the altar during the burning of the incense, they similarly remove themselves during the blood presentations of the bull of the anointed priest; of the bull for an unwitting communal sin; and of the goats of idol worship. From where do we derive this? Rabbi Pedat said: It is derived by a verbal analogy between the word atonement said in connection with those offerings and the word atonement from the prohibition on Yom Kippur.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
תוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אתיא כפרה כפרה מיוה״כ – תימה לי בשלמא שעירי עבודת כוכבים כתיב בהן כפרה בפרשת שלח אבל פר כהן משיח דלא כתב ביה כפרה אע״ג דאיתקש לפר העלם דבר מנלן למאן דאמר בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נ.) דדבר הלמד בג״ש אין חוזר ומלמד בהיקש והא פר העלם גופיה בגזירה שוה דכפרה כפרה גמר ויש לומר למאן דאמר בזבחים פרק בית שמאי (זבחים מ:) לפר זה פר העלם ואע״ג דקרא בדידיה איירי איצטריך למיהוי מאי דאתיא ליה מהיקשא כמאן דכתב בגופיה לדידיה ניחא הכא דאיכא למימר כי היכי דאמרינן דאהני לפר זה פר העלם למאי דילפינן ליה בהיקשא מפר כהן משוח למיהוי כמאן דכתב בגופיה הכי נמי אהני להאי מילתא דהכא דגמרינן מיוה״כ למיהוי כמאן דכתב בגופיה ולמאן דאמר לפר זה פר יום הכפורים יש לומר דלדידיה לא קשיא דהא כיון דדריש ועשה לפר זה פר יום הכפורים כאשר עשה לפר זה פר כהן משיח הרי איתקשו פר יוה״כ ופר כהן משיח להדדי וגמר מפר יוה״כ לפרישה דאף על גב דשעירי עבודת כוכבים דילפינן להו התם מדכתב החטאת בפר העלם ודרשינן מיניה שעירי עבודת כוכבים לא חשיב להו התם כאילו הוקשו לפר כהן משיח אלא לפר העלם דכתב ביה קרא שאני התם דהחטאת ייתורא בעלמא הוא ואין במשמעותו שיהא מוקש לפר כהן משיח אבל פר כהן משיח ופר יום הכפורים בהילוך לישנא דקרא משמע שהוקשו זה לזה ועשה לפר זה דהיינו פר כהן כאשר עשה לפר יום הכפורים וכן פירש שם ריצב״א אמילתא אחריתי.
אתיא כפרה כפרה. תימה אמאי לא מיבעי ליה בקטרת מנא לן דפורשין בשעת הקטרה דהיכל דהא לא אשכחן פרישה אלא בקטרת דלפני ולפנים אבל בקטרת דהיכל שהוא כמו מתן דמים לא אשכחן מיהא פרישה ריב״א וי״ל כיון דקטרת הוי דבר שבחשאי יש [לפרוש] גם בשביל הקטרה דהיכל:
ומוסיפים לדון באותה ברייתא: אמר מר [החכם] כשם שפורשים בשעת הקטרת הקטורת ביום הכיפורים כך פורשין בשעת מתן דם פר כהן משיח, ופר העלם דבר של צבור, ושעירי עבודה זרה שנותנים מדמם לפנים. ושואלים: מנא לן [מניין לנו] שכן הוא? אמר ר׳ פדת: אתיא [בא, נלמד הדבר] מגזירה שוה ״כפרה״ ״כפרה״ מיום הכפורים שאף באלה נאמרה כפרה ומתן דמם לפנים.
The Gemara continues to analyze the baraita: The Master said in the baraita: Just as they remove themselves from the area between the Entrance Hall and the altar during the burning of the incense, they similarly remove themselves during the blood presentations of the bull of the anointed priest; of the bull for an unwitting communal sin; and of the goats of idol worship. From where do we derive this? Rabbi Pedat said: It is derived by a verbal analogy between the word atonement said in connection with those offerings and the word atonement from the prohibition on Yom Kippur.
תוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rav Aḥa bar Ahava said: Learn from this that there is a prohibition in the area between the Entrance Hall and the altar. The higher standards applied to the various areas in the Temple are defined by Torah law, and the Sages learned them as a tradition.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך מעל
מעל – א(יומא מד:) בגמ׳ שחטן וקיבל דמו במזרק מעלות דאורייתא והכי גמירי לה פי׳ כגון עשר קדושות ששנינו (בריש כלים) וקדושת כל אחת יש לה מעלה מן האחרת ומעלת ההיכל זולתי מעלת בין האולם ולמזבח מעלה עשן פירוש בערך עשן:
א. [פאהרטהייל.]
מעלות דאורייתא – מעלות שמנו חכמים במשנה במסכת כלים בפ״ק (משנה ח) דקאמר התם הר הבית מקודש מירושלים והחיל מהר הבית ועזרת נשים מן החיל ועזרת ישראל משל נשים ושל כהנים משל ישראל ובין האולם ולמזבח מן העזרה וההיכל מבין האולם ולמזבח דאורייתא נינהו הלכה למשה מסיני והכי גמירי להו הלכך לענין פרישה נמי דקרא לא איצטריך פרישה אלא מהיכל כדכתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד ואתו רבנן וגזור בין האולם ולמזבח דילמא מיקרי ועייל להיכל ולא נמשכה שאר עזרה לאותה גזירה שהרי בין אולם ולמזבח קדושה אחת היא ושאר כל העזרה קדושה אחת ובין האולם למזבח גופה גזירה והויא לה שאר עזרה גזירה לגזירה ואי סלקא דעתך מעלות דקתני התם דרבנן נינהו אבל מדאורייתא בין האולם ולמזבח וכל העזרה חדא קדושה היא מ״ש כו׳.
ש״מ מעלות דאוריי׳. פרש״י כל מעלות השנויות במסכת כלים (פ״א) מהר הבית ואילך ואין נראה לרבי דהא קתני התם עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם כו׳ והוא מדרבנן החצר החדשה שחדשו בה דברים ואמרו טבול יום לא יכנס למחנה לויה ול״ל [דבמת] לבד מעזרת נשים קאמר דהיא מדאוריי׳ דהא בסוטה (דף כ:) גבי הוציאוה שלא תטמא העזרה משמע שאפי׳ טמא מת או מת יכול ליכנס שם אלא יש לפרש מעלות דמחנה שכינה או מעלות השנויות בין האולם למזבח דמס׳ כלים הוי דאורייתא:
ש״מ מעלות דאורייתא. פי׳ ר״ש מעלות אחרות דקדושות שמצינו בכ״מ בעזרה דקילי מבין האולם ולמזבח דאורייתא ולהכי גזור רבנן בין האולם למזבח טפי משאר עזרה שהוא קדוש יותר מן התורה דאי אמרת דרבנן נינהו שאינו קדוש יותר מן עזרה כלל אלא מדרבנן בעזרה נמי ליגזור ואין נראה לריב״א דהא מעלות טובא איכא ביניהם דאע״ג דרבנן נינהו החמירו בין האולם ולמזבח יותר משאר עזרה ה״נ החמירו בו יותר ועוד דקתני התם א״ר יוסי בחמשה דברים בין האולם למזבח שוה להיכל שאין בעלי מומין ופרועי ראש ושתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים נכנסים לשם ופורשין מבין האולם למזבח משמע שכל אלו המעלות שוות וכולהו מדרבנן ופי׳ ריב״א ש״מ הני מעלות דאורייתא נינהו וגמרא גמירי להו הכי דפורשין דאי אמרת דרבנן נינהו ובין האולם למזבח גזרה שלא יכנס בהיכל בעזרה נמי ליגזור מיהו אומר רבי כי יכול ר״ש לדחות דבחומרא דשתויי יין וחביריו אתא ליה שפיר שאסרו ליכנס בין האולם למזבח פן יכנס להיכל [כיון שהחומרא מדרבנן אבל בפרישה] יש להחמיר כמו כן בעזרה כדי שלא יכנס להיכל כיון שהחומרא מן התורה ור״ש פי׳ כן משום דכתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד משמע דאפרישה דהקטרה לא גמירי מעלה אלא כתיבא בהדיא אך י״ל דגמרא גמירי קאי אבין אולם למזבח כמו שכתוב בפסוק בהדיא גבי פרישה דהיכל ועוד י״ל כי ר״ש פי׳ כן משום דאמרי׳ לקמן בסמוך גבי אמר רבא ש״מ קדושת היכל ואולם חדא היא כו׳ היא גופה גזרה כו׳ ומנין לו דגזרה היא הא אמרו ש״מ מעלות דאורייתא ואין נראה דקאי ש״מ דרבא על דיחויא דש״מ דלעיל ע״כ נראה לרבי עתה כפי׳ ר״ש אך שלא נעמיד מעלות על קדושת עזרת נשים אלא בשל בין אולם למזבח:
ש״מ מעלות דאורייתא – פי׳ מעלות שאמרו בפ״ק דכלים בעשר קדושות ונתנו מעלה לבין האולם ולמזבח על העזרה כדאיתא התם. אותה מעלה דאורייתא דקדושת בין האולם ולמזבח לחוד וקדושת עזרה לחוד דאי חדא קדושה היא כי היכי דפרשי מבין האולם ליפרשו מבין העזרה כיון דמדאוריתא חד דוכתא הוא אלא ודאי כדאמרן ומהדרינן דלעולם מעלות דרבנן נינהו ועזרה כיון דאיכא מזבח החיצון דפסיק מינכרא מלתא ולא אתו למיעל. ומיהו לא אמרינן השתא אלא דמעלות בין האולם ולמזבח על העזרה דרבנן אבל ודאי יש בעשר מעלות דהתם דברים שהם דאורי׳ כגון זבין ומצורעין וכל הטמאין שנכנסו לפנים ממחיצתן. ובתוספתא תניא נכנסו מצורעין לפנים מן החומה לוקין ארבעים זבין וזבות נדות ויולדות להר הבית לוקין שמונים ומיהו מאי דקתני בסופא דהך ברייתא לוקה שמונים משבשת׳ היא דליכא אלא חד לאו דלא יטמאו את מחניהם דאי משום ולא יבא אל תוך המחנה דכתיב בבעל קרי הא בפרק אלו דברים אסקינן דההוא במחנה שכינה כתיב והתם נמי איתא להא תוספתא ולא גרסינן בה אלא לוקה ארבעים וכן עקר.
א אמר רב אחא בר אהבה: שמע מינה [למד מכאן] כי אותן המעלות, הבדלי דרגות הקדושה, שהוזכרו במשנה במסכת כלים (פ״א מ״ח) שבין חלקי המקדש ועזרותיו, ודאי דאורייתא [מדין תורה] הם והכי גמירי להו [וכך למודים הם] במסורת, ואינם רק ענין של מבנה המקדש.
Rav Aḥa bar Ahava said: Learn from this that there is a prohibition in the area between the Entrance Hall and the altar. The higher standards applied to the various areas in the Temple are defined by Torah law, and the Sages learned them as a tradition.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
As if it could enter your mind that these standards are defined by rabbinic law, what is different about the area between the Entrance Hall and the altar that the prohibition applies only there? Perhaps other priests would accidentally happen to enter the Sanctuary while incense is burning there. But if that is the reason, then the rabbinic decree should require that they remove themselves also from the entire Temple courtyard, since perhaps they would accidentally happen to enter. The fact that the prohibition does not extend to the Temple courtyard suggests that the standards are defined by Torah law.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכולה עזרה נמי [נפרשו] – משום הא גזירה גופה דהא כולה חדא גזירה.
דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] שחלוקות אלה של דרגות הקדושה הן דרבנן [מדברי סופרים] אם כן מאי שנא [במה שונה] שגזרו שיצאו מבין האולם ולמזבח? אם תאמר דילמא מיקרו ועיילי [שמא יזדמנו ויכנסו פנימה] אל ההיכל בשעת הקטרה — אם כן מכולה של העזרה נמי נפרשו [גם כן יפרשו], דילמא מיקרו ועיילי [שמא יזדמנו ויכנסו] בטעות!
As if it could enter your mind that these standards are defined by rabbinic law, what is different about the area between the Entrance Hall and the altar that the prohibition applies only there? Perhaps other priests would accidentally happen to enter the Sanctuary while incense is burning there. But if that is the reason, then the rabbinic decree should require that they remove themselves also from the entire Temple courtyard, since perhaps they would accidentally happen to enter. The fact that the prohibition does not extend to the Temple courtyard suggests that the standards are defined by Torah law.
The Gemara rejects Rav Aḥa bar Ahava’s reasoning: The prohibition could indeed be rabbinic. Nevertheless, it is reasonable to limit it to the area between the Entrance Hall and the altar, as follows: Since there is nothing that separates it from the Sanctuary, the distinction between the two areas is not conspicuous, and therefore people may err and enter. But with regard to the Temple courtyard, since there is the outer altar that separates the rest of the Temple courtyard from the Sanctuary, the distinction between the areas is conspicuous, and therefore there is no need to extend the prohibition throughout the Temple courtyard.
תוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיון דלא מפסיק מידי לא מינכרא כו׳. וא״ת אמאי לא מוכח דמעלות דאורייתא נינהו דאמרן לעיל לא שנו אלא בשעת הקטרה דהיכל אבל בשעת הקטרה דלפני ולפנים לא גזרו כל כך וי״ל כמו שפירש ה״ר יוסף דבעינן שיעמדו שם כדי שיוכלו לראות שלא יתקן מבחוץ ויכניס כדרך הצדוקין ואע״פ שא״א לראות בתוך חלל שני הפרוכת אבל מ״מ מאי דאפשר לתקן מתקנין וגם שם אינו יכול לתקן כל כך1:
גחלים אילך ואילך וחתה מן המאוכלות הפנימיות כו׳. רבינו יעקב לא גריס ליה הכא אלא בפ״ק דתמיד גריס ליה גבי תרומת הדשן אבל גבי קטרת בעינן גחלים לוחשות ורבינו שמואל כתב נמי דבסדר המשנה לא גריס ליה אבל בתמיד תנן ליה גבי קטרת של כל יום ופירש הטעם משום דתניא בת״כ מנין שתהא אש בטלה על גבי גחלים ת״ל גחלי אש הלכך מן הפנימיות שאין בהן להבות אש הוא (אינו) נוטל (וה״ה) [והאי קרא] ביוה״כ [כתיב]:
1. עיין בריטב״א בריש סוגיין ד״ה לא שאנו וכדבריו יש להגיה גם כאן. ועי׳ בש״י.
ודוחים: מכאן אין הוכחה, בין האולם ולמזבח כיון דלא מפסיק מידי [שאין מפסיק דבר] ביניהם, לכך לא מינכרא מילתא [ניכר הדבר] ויכולים לטעות וליכנס, אבל עזרה כיון דאכא [שישנו] מזבח החיצון שהוא מפסיק בין עזרת כהנים וההיכל — מינכרא מילתא [ניכר הדבר], ואין נכנסים שם.
The Gemara rejects Rav Aḥa bar Ahava’s reasoning: The prohibition could indeed be rabbinic. Nevertheless, it is reasonable to limit it to the area between the Entrance Hall and the altar, as follows: Since there is nothing that separates it from the Sanctuary, the distinction between the two areas is not conspicuous, and therefore people may err and enter. But with regard to the Temple courtyard, since there is the outer altar that separates the rest of the Temple courtyard from the Sanctuary, the distinction between the areas is conspicuous, and therefore there is no need to extend the prohibition throughout the Temple courtyard.
תוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rava said: Learn from this fact that there is a rabbinic prohibition in the area between the Entrance Hall and the altar. The sanctity of the Entrance Hall and the sanctity of the Sanctuary is one matter, i.e., there they share the same sanctity, and therefore the Torah prohibition applies to the Entrance Hall as well. For if it could enter your mind to say that these areas have two distinct levels of sanctity, it would emerge that the prohibition to be in the Entrance Hall is itself a rabbinic decree. But will we arise and issue one decree to prevent violation of another decree by prohibiting being present in the area between the Entrance Hall and the altar, lest one enter the Entrance Hall itself?
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ש״מ – מדגזר בין האולם ולמזבח פרישה.
קדושת היכל ואולם חדא היא – ואולם נמי אהל מועד מקרי ועביד הרחקה לפרוש מבין האולם ולמזבח פרישה לכל העזרה דילמא עייל לאולם וקא עבר אלא יהיה באהל מועד.
אמר רבא דבר אחר: שמע מינה [למד מכאן]: כי קדושת אולם וקדושת ההיכל חדא מילתא [דבר אחד] היא, ואין חילוקי מדרגות בקדושתם. דאי סלקא דעתך [שאם עולה בדעתך] לומר כי בעיקרן שתי קדושות נבדלות נינהו [הן], אם כן נמצא כי הפרישה מן האולם גופיה [עצמו] גזירה היא, שהרי איננו קדוש בקדושת ההיכל וניקום [ואנו נבוא] ונגזור גזירה לגזירה שגם בין האולם ולמזבח, שהוא רחוק ממנו יותר, אסור יהיה להכנס?!
Rava said: Learn from this fact that there is a rabbinic prohibition in the area between the Entrance Hall and the altar. The sanctity of the Entrance Hall and the sanctity of the Sanctuary is one matter, i.e., there they share the same sanctity, and therefore the Torah prohibition applies to the Entrance Hall as well. For if it could enter your mind to say that these areas have two distinct levels of sanctity, it would emerge that the prohibition to be in the Entrance Hall is itself a rabbinic decree. But will we arise and issue one decree to prevent violation of another decree by prohibiting being present in the area between the Entrance Hall and the altar, lest one enter the Entrance Hall itself?
The Gemara rejects Rava’s reasoning: No, this would not be a case of issuing one decree to prevent violation of another decree, because the Entrance Hall and the area between the Entrance Hall and the altar share one sanctity. Consequently, any prohibition applied to one will certainly also apply to the other. However, the Sanctuary and the Entrance Hall have two distinct sanctities.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיקנא אולם ובין האולם ולמזבח חדא קדושה הואי היכל ואולם ב׳ קדושות הן. מפני מה לא היתה מחתה של זהב בכל יום שהתורה חסה על ממונם של ישראל.
אולם ובין האולם ולמזבח חדא היא – וכי גזור אולם אטו היכל אימשיך האויר דבין האולם בההיא גזירה.
ודוחים: לא, אפשר לומר אחרת: אולם ובין האולם ולמזבח חדא קדושה [קדושה אחת] היא, ואילו היכל ואולם שתי קדושות הם וגזרו על האולם ועל בין האולם למזבח משום היכל, ואין הוכחה איפוא לדברי רבא.
The Gemara rejects Rava’s reasoning: No, this would not be a case of issuing one decree to prevent violation of another decree, because the Entrance Hall and the area between the Entrance Hall and the altar share one sanctity. Consequently, any prohibition applied to one will certainly also apply to the other. However, the Sanctuary and the Entrance Hall have two distinct sanctities.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
§ The mishna states: On every other day, a priest would scoop up the coals with a coal pan made of silver and pour the coals from there into a coal pan of gold. The Gemara asks: What is the reason the gold pan was not used to scoop the coals? The Gemara answers: Because the Torah spared the money of the Jewish people. Since the pan is worn away with use, it is preferable to use a less expensive silver pan.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חסה על ממונן – ואנן נמי חסינן וחתיית גחלים שוחקת את הכלי ומחסרתו.
המשנה השלישית והכוונה בה לבאר ענין החלק השלישי והרביעי והוא שאמר בכל יום היה חותה בשל כסף ומערה לתוך של זהב והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס בכל יום היה חותה בשל ארבעת קבין ומערה לתוך שלשת קבין והיום חותה בשל שלשת קבין ובה היה מכניס ר׳ יוסי אומר בכל יום חותה בשל סאה ומערה לתוך של שלשת קבין והיום חותה בשל שלשת קבין בכל יום היתה כבידה והיום קלה בכל יום היתה ידה צרה והיום ארוכה בכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום דברי׳ ר׳ מנחם אמר הר״ם חותה הוא חתות האש בלבד ולשון עברי הוא לחתות אש מיקוד ולא היו מצריכין אותו ביום צום כפור לערות האש ממחתה למחתה אחרת כדי שלא ייגע כהן גדול ולא יוסיף בעמלו אלא באותה מחתה עצמה שהוא חותה האש מן המזבח וקלה היתה כנגד המחתה של כל יום ויום וידה ארוכה כדי שיקל משאה בכל יום מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערבים והיום מוסיף מלא חפניו בכל יום היתה דקה והיום דקה מי הדקה וכבר ביארנו שיעור הקב והסאה וזולתם מן המדות והמשקלות בסוף מסכת פאה ופרס חצי מנה ואמר ביום צום כפור ומלא חפניו קטורת סמים דקה ואומרו בכאן דקה נבין שרצה לומר להוסיף להשחיקה וזהו ענין דקה מן הדקה בכל יום הכהנים עולים במזרחו של כבש ויורדים במערבו והיום עולים באמצע ויורדין באמצע ר׳ יהודה אומר לעולם כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע בכל יום כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור והיום מן הקיתון של זהב ר׳ יהודה אומר לעולם כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הקיתון של זהב מפני כבוד כהן גדול הטריחו לכהנים שיהיה עלייתם וירידתם באמצע הכבש לפניו מפני כבודו גם כן היה מקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב הוא לבדו משאר כהני׳ ואין הלכה כר׳ יהודה בכל יום היו שם ארבע מערכות והיום חמש דברי ר׳ מאיר ר׳ יוסי אומר בכל יום שלש והיום ארבע ר׳ יהודה אומר בכל יום שתים והיום שלש מערכה הוא צבור האש שנעשה מן העצים המסודרים וגודשין ומבערים אש ור׳ יהודה אומר כי במזבח החיצון היו בה שתי מערכות האחת מערכה גדולה והיא שמקריבין עליה התמיד ומערכה שניה שלוקחין ממנה האש במחתה לקטורת כמו שזכרנו ור׳ יהודה אומר כי מערכה שלישית היו עושין לקיום האש ולא תסיר משם אש לעולם ור׳ מאיר אומר כי רביעית היו עושין ושורפין עליה אברים ופדרים שנשארו מן התמיד של בין הערבים שלא שלט בהם האש כל הלילה וכולם מודים על שתי מערכות כי באה קבלה כי אמרו על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר זו מערכה גדולה ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שניה של קטורת ואמרו אחר כך והאש על המזבח תוקד בו אמ׳ ר׳ יוסי מערכה שלישית של קיום האש ור׳ יהודה אומר שהוא חוזר על המערכה הקודמת ור׳ מאיר היה מיחד מערכה לאיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב וזולתו אומר כי בצידי מערכה היו נשרפין והכל מודים כי על כל פנים צריך תוספת מערכה ביום צום כפור לכבוד ולהדור בעיני העם והלכה כר׳ יוסי:
התורה חסה על ממונם של ישראל – פרש״י ז״ל ואנן נמי חיישינן וחתיית גחלים שוחקת את הכלי ומחסרתו. ובכי האי גונא ליכא למימר אין עניות במקום עשירות.
ב שנינו במשנה כי בכל יום היה חותה הכהן גחלים במחתה של כסף ומערה בשל זהב. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] אין חותים בכל יום במחתות זהב? ומשיבים: התורה חסה על ממונן של ישראל ומכיון שבעבודה זו נשחקת המחתה, לכך מוטב שהדבר ייעשה במחתת כסף שהיא זולה מזו של הזהב.
§ The mishna states: On every other day, a priest would scoop up the coals with a coal pan made of silver and pour the coals from there into a coal pan of gold. The Gemara asks: What is the reason the gold pan was not used to scoop the coals? The Gemara answers: Because the Torah spared the money of the Jewish people. Since the pan is worn away with use, it is preferable to use a less expensive silver pan.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
§ The mishna continues: But on this day, on Yom Kippur, the High Priest scoops up with a coal pan of gold, and with that coal pan, he would bring the coals into the Holy of Holies. The Gemara asks: What is the reason that on Yom Kippur only one pan is used? Due to the weakness of the High Priest. He has to perform the entire service by himself while fasting; using only one pan minimizes his exertion.
ג שנינו עוד במשנה כי ״והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס״. ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם]? משום חולשא [חולשתו] של הכהן גדול שצריך לעשות לבדו את כל העבודה ביום הצום, ולכך דאגו שימעט ככל שאפשר ולא יטרח יותר מן הצריך.
§ The mishna continues: But on this day, on Yom Kippur, the High Priest scoops up with a coal pan of gold, and with that coal pan, he would bring the coals into the Holy of Holies. The Gemara asks: What is the reason that on Yom Kippur only one pan is used? Due to the weakness of the High Priest. He has to perform the entire service by himself while fasting; using only one pan minimizes his exertion.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
§ The mishna states: On every other day, a priest scoops up the coals with a coal pan of four kav and pours the coals into a coal pan of three kav. Rabbi Yosei says: On every other day, a priest scoops with a coal pan of a se’a, which is six kav, and then pours the coals into a coal pan of three kav. It was taught in a mishna (Tamid 33a): As he poured from a pan of four kav to a pan of three kav, a kav of coals became scattered, and he swept them into the canal that passed through the Temple and ran to the Kidron brook.
קב גחלים – כשמערה של ארבעת קבין לתוך של שלשה מתפזר לו קב גחלים הוא מכבדו לתוך אמה סילון של עזרה היוצאת לנחל קדרון.
נתפזרו לו קב גחלים מכבדן לאמה. הקשה רבינו נסים גאון היכי מכבדן לאמה ומפסיד קדש והלא קדשו בכלי שרת ותנן (עדיות פ״ח מ״א) העיד ר״ע על קטרת ולבונה וגחלים שנגע טבול יום במקצתן שפסל את כולן וי״ל שאין כלי שרת מקדשין שלא מדעת כן תירץ רבינו יעקב אבל קשה לה״ר אלחנן דהא פלוגתא דאמוראי היא בסוכה בפ׳ לולב וערבה (דף נ.) אי כלי שרת מקדשין שלא מדעת אי לא ובפ״ק דמנחות (דף ז.) יש שאומר על ברייתות זאת אומרת כלי שרת מקדשין וזאת אומרת אין מקדשין כו׳ אבל פלוגתא דתנאי מיהא לא אשכחן בהדיא והמשנה צריך לתרץ אליבא דכולהו מיהו כיון שמחלוקת בברייתות הוא בכך אין לחוש ועוד יש לתרץ דמיירי הכא שהמחתה של כסף אינה כלי שרת כי אם השניה שהיה מערה לתוכה אבל קשה לרבי אלחנן דבפרק בתרא דחגיגה מוקי לה כר״ע בגחלים של יוה״כ שבה היה חותה ומכניס1 ומיהו לא מכבדן לאמה והכי איתא בירושלמי דחגיגה גחלים מאי א״ר אבין תפתר בגחלים של יום הכפורים שבמה שהוא חותה הוא מכניס אבל של כל יום לא כדתנן תמן נתפזר כקב גחלים היה מכבדן לאמה ואיתמר נמי מפני שנזקקה לכליין פירוש מחתה זו של זהב שהיא כליין מצרפתן אבל מחתה של [כסף] שאינה כליין לא מצרפתן ורבי אומר לפרש הירושלמי גחלים מאי למה פוסל את כולם כיון שאין צריכין לכלי דהא מתפזר מהם לארץ א״כ ע״כ שאין קדושין ומוקי לה בשל יוה״כ וה״ה למחתה שניה של כל יום אלא מילתא דפסיקא ליה נקט ואע״ג דאמרי׳ בפ׳ בתרא דחגיגה דמדרבנן מצרף אע״פ שא״צ לכלי איכא למימר דהתם מיירי למ״ד צירוף דאורייתא אבל למ״ד דרבנן יכול להיות דאין מועיל אלא מה שצריך לכלי וקושיא דרבינו נסים אינה קושיא דאין כאן הפסד קדש כיון שאין ההקדש צריך להם וכדי שתהא השניה מלאה יפה תקנו לחתות בגדולה ולערות בקטנה2:
מכבדן לאמה. וא״ת והא קא עבר משום לא תכבה ואמרינן בסוף פירקין (דף מו:) המוריד גחלת מע״ג המזבח וכיבה חייב י״ל דלרבא אתי שפיר דפטר לקמן היכא דנתקיה למצותיה ואפי׳ לאביי דמחייב פטר הכא כיון דנתקיה למצותיה הוצרך לשופכו ולפזרו על הרצפה א״נ השפיכה אינה כיבוי ולאחר שכבו שמא היה מפזרן לאמה מיהו הא ליכא למימר דא״כ הא דקתני בתמיד (דף לג.) ובשבת כופה עליו פסכתר אפילו בחול נמי כיון שלא יכבס יכוו בהם שהולכים יחיפים על הרצפה ועוד אומר ה״ר אלחנן כיון שנעשית כל מצותן אין בהם עוד כלל איסור לא תכבה:
1. צ״ל ומהם.
2. עיין בתוס׳ חגיגה כג: ד״ה שאם נגע כו׳ כי שם הדברים מבוארים. ש״י.
תנא ונתפזרו לו קב גחלים – פי׳ הנותרים מן המחתה שהוא חותה בה. מכבדן לאמה פי׳ סילון שבעזרה היוצא לחוץ עד נחל קדרון. והקשה רבינו נסים גאון ז״ל היאך משליכין אותם במקו׳ זה להפסידן בידים ולזלזל אותם והלא הם קדושי׳ בכלי שרת כדאמרינן לקמן פר׳ הוציאו לו את הקומץ והלבונה והגחלים שנגע טבול יום במקצתן פסל את כולן. ותירץ ר׳ דכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת והכא אין דעת לקדש את המתפזרים. והקשה עליו הר׳ אלחנן ז״ל דהא פלוגתא דאמוראי היא במסכת סוכה ואיכא מאן דאמר דמקדשין שלא מדעת אפילו שלא בזמנן וכ״ש בזמנן ולדידיה מאי איכא למי׳ והנכון כמו שתירץ רבי׳ נסים ז״ל דלקמן מיירי בגחלי׳ שמכנים לפנים שאותה מחתה היתה כלי שרת. וכן נראה מן הירושל׳ שאמרו בירושלמי דחגיגה גחלים מאי כלומר למה פוסל את כולם אמר ר׳ אבדן תפתר בגחלים של יום הכפורים שבמה שהוא חותה הוא מכניס אבל של כל יום לא כדתנן התם נתפזרו לו קב גחלים מכבדן לאמה ואתמר נמי מפני שהוזקקו לכלין. פי׳ דמחתה שמכניס בה הוא כלין והוא מצרפתן ולא מחתה שחותה בה ופי׳ בתוספו׳ דיום הכפורים דנקט בירוש׳ לאו דוק׳ אלא לאפוקי מחתה שחותה בה וכן נראה מן הטעם שאמרנו שם מפני שהוזקקו לכלין.
רש״י ד״ה קב גחלים. לתוך אמה סילון. עיין לקמן דף מו ע״ב תוד״ה כי פליגי:
ד עוד שנינו במשנה כי בכל יום היה חותה במחתה של ארבעת קבין ומערה לתוך של שלושה. תנא [שנה החכם] בתוספתא: נתפזרו לו קב גחלים יתירות שהיו במחתה ראשונה יותר מבשניה, היה מכבדן (מטאטא אותם) לאמה (לתעלת המים) העוברת במקדש ויוצאת לנחל קדרון.
§ The mishna states: On every other day, a priest scoops up the coals with a coal pan of four kav and pours the coals into a coal pan of three kav. Rabbi Yosei says: On every other day, a priest scoops with a coal pan of a se’a, which is six kav, and then pours the coals into a coal pan of three kav. It was taught in a mishna (Tamid 33a): As he poured from a pan of four kav to a pan of three kav, a kav of coals became scattered, and he swept them into the canal that passed through the Temple and ran to the Kidron brook.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
It was taught in onebaraita: A kav of coals was scattered. And it was taught in anotherbaraita: Two kav were scattered. The Gemara comments: Granted, thisbaraita, which teaches that a single kav was scattered, is understandable. It is in accordance with the opinion of the Rabbis, the first tanna of the mishna, who maintain that coals are poured from a coal pan of four kav to one of three. But thatbaraita, which teaches that two kav of coals were scattered, in accordance with whose opinion is it? It is not in accordance with the opinion of the Rabbis and not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. According to Rabbi Yosei, three kav of coals would have been scattered.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותני׳ אידך קביים בשלמא הא דתני [קב] רבנן היא דתניא כל היום חותה בשל ד׳ קבין ומערה לתוך מחתה של ג׳ קבין ומתפזר קב אלא הא דתניא קביים לר׳ יוסי ליתא דהא ר׳ יוסי חותה בשל סאה שהיא ו׳ קבין ומערה בשל ג׳ קבין קתני נשארו ג׳ קבין לרבנן נמי ליתא דהא קב נשאר להן. ושנינן לר׳ ישמעאל בן ר׳ יוחנן בן ברוקה היא דתני בשל קביים היה מכניס נשארו מן הארבעה קבין [קביים] ובא רב אשי ואוקמה לר׳ יוסי ואמר הכי קתני ר׳ יוסי חותה בסאה מדברית.
ולא רבי יוסי – דאי ר׳ יוסי שלשה מתפזרין.
לא רבנן ולא ר׳ יוסי – פי׳ דלר׳ יוסי ג׳ קבין נשתיירו במחתה ראשונה ולאו קושיא רבה היא דהא אין כולן מתפזרין וכיון דכן נקט קביים שהוא חשבון שלם אלא קושיא כל דהוא היא משום דאיכא לפרושה שפיר אפילו כפשטה כדמפרש ואזיל ודכותה בתלמודא.
בסאה מדברית – פי׳ שאין בה אלא חמש קבין ירושלמיות עירה שלשה ונשארו שתים.
תני חדא [שנה החכם בברייתא אחת]: שנתפזר לו קב, ותני אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: שנתפזרו קביים (שני קבים). ומעירים: בשלמא הך דתני [נניח זה החכם ששנה] שקב היה מתפזר — שיטה זו כרבנן [כחכמים] שאומרים שהיה לוקח במחתה של ארבעה קבים ומערה לתוך של שלשה. אלא הך דתני [ברייתא זו ששנה בה] שנתפזרו שם קביים של גחלים, מני [כשיטת מי היא]? לא רבנן [חכמים] ולא כשיטת ר׳ יוסי, שהרי ר׳ יוסי אמר שבסאה, שהיא ששה קבין, היה חותה ולחשבון זה היו צריכים להתפזר שלשה קבין גחלים!
It was taught in onebaraita: A kav of coals was scattered. And it was taught in anotherbaraita: Two kav were scattered. The Gemara comments: Granted, thisbaraita, which teaches that a single kav was scattered, is understandable. It is in accordance with the opinion of the Rabbis, the first tanna of the mishna, who maintain that coals are poured from a coal pan of four kav to one of three. But thatbaraita, which teaches that two kav of coals were scattered, in accordance with whose opinion is it? It is not in accordance with the opinion of the Rabbis and not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. According to Rabbi Yosei, three kav of coals would have been scattered.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rav Ḥisda said: It is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, as it was taught in a baraita: Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: With a coal pan of two kav he would bring the coals into the Holy of Holies. If one accepts the opinion of the Rabbis that the coals were scooped with a coal pan of four kav, two kav were scattered.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשל קביין היה מכניס – וחותה בשל ד׳ קבין כרבנן שאמרו בשל ד׳ קבין היה חותה.
אמר המאירי בכל יום היה חותה וכו׳ פי׳ כבר ביארנו ששלש הקטרות היה כהן גדול עושה ביוה״כ שתים בתמיד של שחר ובתמיד של בין הערבים כשאר ימות השנה על מזבח הזהב שבהיכל שהוא המזבח הפנימי והוא שמערה הקטרת על הגחלים ומוסיף עוד אחרת לעבודת היום שלא היתה במזבח הזהב אלא היה נותן מלא חפניו קטרת על המחתה שבה הגחלים ונותנה לפני לפנים בין שני בדי הארון ואמר עכשיו שכל שאר ימות השנה אותו וזכה לכך חותה מן הגחלים שבמערכה במחתה של כסף שהתורה חסה על ממונן של ישראל שלא לחייבם בכלי זהב במקומות הראוים לכלי כסף וכש״כ שרוב גחלים שבמערכה שורפין את הזהב ומכלות אותו ואחר שחתה באותה שעה [ב]של כסף היה מערה אותם הגחלים למחתה אחרת של זהב ומוליכה למזבח הפנימי ונותן הגחלים שבה על המזבח והקטרת על הגחלים וביום הכפורים היה חותה בשל זהב ולא חששו להפסד מועט של יום אחד בשנה והקלו טרחו של כהן גדול שלא יצטרך לערות מכלי לכלי ואע״פ שנכנס לפני לפנים בעבודה המיוחדת ליום אין בה משום קטיגור נעשה סניגור שלא נאמר כן אלא בדבר שהכהן מתנאה בו כגון בגדי זהב:
אמר רב חסדא: שיטה זו שיטת ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה היא, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר: בשל קביים היה מכניס, ובין ארבעה קבים לשל קביים נשארו קביים עודף והם שהיו מתפזרות.
Rav Ḥisda said: It is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, as it was taught in a baraita: Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: With a coal pan of two kav he would bring the coals into the Holy of Holies. If one accepts the opinion of the Rabbis that the coals were scooped with a coal pan of four kav, two kav were scattered.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rav Ashi said: You can even say that this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and this is what he is saying: On every other day, a priest scooped with a coal pan of a desert se’a, which is five Jerusalem kav, and then he poured the coals into a coal pan of three Jerusalem kav. Therefore, two kav would be scattered.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומערה לתוך ג׳ קבין ירושלמיות וגרסינן בעירובין פרק כיצד משתתפין בתחומין תנו רבנן סאה ירושלמית עודפת על של מדברית שתות.
סאה מדברית – ששת קבין מדבריות וכשבאו לירושלים הוסיפו שתות על המדות ונעשות ששת קבין מדבריות חמש ירושלמיות וכשחותה בשל סאה מדברית מערה לתוך שלשת קבין ירושלמיות נתפזרו לו קביין ירושלמיות.
בכל יום היה חותה בשל ארבעת קבין ר״ל שהמחתה היתה מחזקת ארבעת קבין ומערה לשל שלש ונמצא קב של גחלים מתפזר והיו מכבדים אותו קב לאמה ר״ל סילון שבעזרה היוצא לנחל קדרון והיום חותה באותה של שלש ובה היה מכניס ור׳ יוסי אומר שבכל יום חותה בשל סאה ומערה לשל תרקב ונמצאו שלש קבין מתפזרין והיום חותה בשל שלש ואין הלכה כמותו אלא כתנא קמא:
רב אשי אמר: אפילו תימא [תאמר] כי ברייתא זו כשיטת ר׳ יוסי היא, והכי קאמר [וכך אמר]: בכל יום היה חותה בשל סאה מדברית, שהיא המידה שהיתה נהוגה במדבר והיתה של שישה קבין, ומערה את אותה סאה לתוך שלשת קבין לפי המידות הירושלמיות והסאה הירושלמית הריהי בת חמישה קבין ולפי זה נמצא כי ההבדל ביניהם הוא רק של שני קבין.
Rav Ashi said: You can even say that this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and this is what he is saying: On every other day, a priest scooped with a coal pan of a desert se’a, which is five Jerusalem kav, and then he poured the coals into a coal pan of three Jerusalem kav. Therefore, two kav would be scattered.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
§ The mishna states: On every other day, the coal pan was heavy, but on this day it was light. It was taught in a baraita: On every other day its side was thick but on this day it was soft and thin. On every other day its handle was short but on this day it was long. What is the reason? So that the arm of the High Priest could assist him in carrying the coal pan, i.e., he could support the coal pan by resting it against his arm rather than bear the entire weight in his hand.
בכל יום היתה המחתה כבדה שהיתה גלדה עבה [והיום רך] ולמה היתה היום ידה ארוכה כדי שתהיה ידה תחת זרועו ותמצא מסייעתו. ניאשתיק כיסוי כדאמר רבינא בשמש בי הקב מער לו מעישתקי.
היה גלדה עבה – דופנה עבה לכך היתה כבדה.
רך – דק.
בכל יום היתה כבידה ופי׳ בגמ׳ גלדה עבה ר״ל שדפני המחתה עבים כדי שתתקיים זמן הרבה והיום קלה שהיה גלדה דק ר״ל שדפניה היו דקין כדי להקל בטרחו וכן הוסיפו בגמ׳ שבכל יום היתה ידו קצרה ר״ל בית יד של מחתה והיום ארוכה כדי שתהא זרועו מסייעתו והוא שיניח הבית יד תחת אצילי ידיו וזרוע[ו] שטוח תחתיה כדרך שהפרשים עושים בהבאת הרומח להקל בטרחו וכן שבכל יום לא היה לה נשתיק ופירוש נשתיק הוא שהמחתה היתה עגולה מתחתיה כדרך הכף ונשתיק הוא ענין בסיס ובכל יום לא היו צריכין לעשות לה בסיס שהרי לא היו צריכים להושיבה על שוליה שהרי על המזבח היו מקטירין ומערין גחלים שבמחתה על המזבח אבל ביום הכפורים היו צריכים למחתה שיש בסיס תחתיה מפני שבהקטרת פני פנים המיוחדת ליום היה הקטרת על המחתה עצמה והיו צריכים שתשב על בסיסה שלא תתנדנד ויתפזר הקטרת וי״מ נישתיק כעין פעמון המקשקש ומצד מה שנאמר ונשמע קולו בבואו אל הקודש:
ונשוב לענייני המשנה והוא שאמר בכל יום ויום היה זהבה ירוק והיום אדום שהוא חשוב יותר ומפני כבוד היום:
ה שנינו במשנה כי בכל יום היתה המחתה כבידה והיום קלה. תנא [שנה החכם] בכל יום היתה גלדה (דופנה) עבה, והיום היה רך ודק. בכל יום היתה ידיתה קצרה והיום ארוכה. מאי טעמא [מה הטעם] — כדי שתהא זרועו של כהן גדול מסייעתו שיוכל לא רק להחזיקה בכף ידו אלא גם להשעינה על זרועו.
§ The mishna states: On every other day, the coal pan was heavy, but on this day it was light. It was taught in a baraita: On every other day its side was thick but on this day it was soft and thin. On every other day its handle was short but on this day it was long. What is the reason? So that the arm of the High Priest could assist him in carrying the coal pan, i.e., he could support the coal pan by resting it against his arm rather than bear the entire weight in his hand.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
It was taught in a baraita: On every other day it did not have a ring, but on this day it has a ring on the end of the handle, which clatters against it and makes a noise in fulfillment of the verse “And the sound thereof shall be heard when he goes in to the Sanctuary” (Exodus 28:35); this is the statement of the son of the Deputy.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך נשתק
נשתק – א(יומא מד:) תנא בכל יום לא היה לה נושתק היום היה לה נושתק פי׳ כסוי כדאמרי׳ (בראשית רבה פ״ו) נע״ל הקב״ה מערטלו מנושתקו:
א. [דעק, פאטעראל.]
ניאשתיק – טבעת בראשה שמקשקש ומשמיע קול משום ונשמע קולו בבואו וגו׳ (שמות כח).
בכל יום לא היה ניאשתיק – פרש״י טבעת להשמיע קול כדכתיב ונשמע קולו בבואו אל הקודש ובירושלמי גרסינן נרתק שלא יכווה ונראה לריב״א כעין נרתק של עור היה עשוי סביב ידה של מחתה לאחוז בה שלא יכווה משום דכל כלי מתכות חם מקצתו חם כולו ולפיכך היה צריך היום נרתק יותר מבשאר ימים לפי שהיו הגחלים שוהים במחתה זמן מרובה עד שהיתה חמה הרבה ושוב מוציא אותה שהיא אחת מהעבודות הוצאת כף ומחתה ופריך בירושלמי ואינו חולץ ומשני קובעו במסמר כלומר על ידי מסמרין היה נקבע אותו נרתק לבית יד שיהא בטל ויחשב כגוף המחתה.
בכל יום לא היה נשתק. פירש״י כמין טבעת וריב״א פי׳ כמו נרתק וכן פר״ח והביא ראיה מבראשית רבה (פ״ו) שחמה יש לה נשתק שנאמר לשמש שם אהל בהם ואמרינן נמי הקב״ה מערטלה חמה מנשתקה וריב״א הביא ראיה מן הירושלמי דגריס בכל יום לא היה נרתק היום היה לה נרתק כדי שלא יכוה נראה פירוש לפי שבית ידה מתחמם מן הגחלים דמתכת אמרינן דחם מקצתו חם כולו ולפיכך עושה נרתק שמובדל מן הכלי ופריך והלא חוצץ ומשני קובעו במסמר:
בכל יום לא היה לה נושתיק – פרש״י ז״ל טבעת של זהב בראשה משום ונשמע קולו בבאו אל הקדש פי׳ דאע״ג דההוא גבי מעיל כתיב גמור מינה רבנן להא דהכא נמי והגאו׳ ז״ל פי׳ שהוא כסוי כדי שלא יכבו הגחלים או לפי שלא יכוו פניו מחום הגחלים כי בכל יום לא היה צריך לכך שהיה יכול ליתן ידו השמאלית נגד פניו שהרי לא היה נושא בה שום דבר וכיוצא בלשון הזה בילמדנו (ב״ר פ׳ ס״ט) מערטלו מנשתיקו כלו׳ מנרתיקו.
תנא [שנה החכם] בכל יום לא היה לה בראשה ניאשתיק (טבעת שהיתה מקשקשת ומשמיע קול), כדי לקיים מה שנאמר״ ״ונשמע קולו בבואו אל הקודש״ (שמות כח, לו)והיום היה לה ניאשתיק. אלו דברי בן הסגן, שמסורת היתה בידו גם על הבדל זה.
It was taught in a baraita: On every other day it did not have a ring, but on this day it has a ring on the end of the handle, which clatters against it and makes a noise in fulfillment of the verse “And the sound thereof shall be heard when he goes in to the Sanctuary” (Exodus 28:35); this is the statement of the son of the Deputy.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
§ The mishna states: On every other day, it was of greenish gold but on this day it was of a red gold. Rav Ḥisda said: There are seven types of gold mentioned in the Bible: Gold, and good gold, and gold of Ophir(I Kings 10:11), and glistering gold(I Kings 10:18), and shaḥut gold(I Kings 10:17), and closed gold(I Kings 10:21), and parvayim gold(II Chronicles 3:6). The Gemara explains the reason for these names: There is a distinction between gold and good gold, as it is written in the verse: “And the gold of that land is good”(Genesis 2:12), which indicates the existence of gold of a higher quality. Gold of Ophir is gold that comes from Ophir. Glistering [mufaz] gold is so named
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום. אמר רב חסדא ז׳ זהבים הן. זהב. וזהב טוב. וזהב שחוט. וזהב אופיר. וזהב מופז. וזהב סגור. זהב פרוים.
וזהב הארץ ההוא טוב – מכלל דאיכא זהב סתמא.
זהב טוב – מפרש בירושלמי כשצורפים אותו אינו נחסר כלום זהב מופז על שם מקומו.1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״והיום מקיתון״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף מ״ג:.
גמרא וזהב אופיר. מלכים א׳ י׳ י״א. זהב מופז. מ״א י׳ י״ח. זהב שחוט. מ״א י׳ ט״ז. זהב סגור. מ״א י׳ כ״א. זהב פרוים. דה״י ב׳ ג׳ ו׳:
ו שנינו במשנה שבכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום. אמר רב חסדא: שבעה מיני זהבים הן; זהב, וזהב טוב, וזהב אופיר(מלכים א׳ י, יא)וזהב מופז(מלכים א׳ י, יח)וזהב שחוט(מלכים א׳ י, יז)וזהב סגור(מלכים א׳ י, כא)וזהב פרוים(דברי הימים ב׳ ג, ו). ומפרטים: חלוקה זו בין זהב וזהב טוב למדנו מן הכתוב ״וזהב הארץ ההוא טוב״(בראשית ב, יב) ללמדנו שיש מין זהב הקרוי זהב טוב, המשובח משאר מינים. זהב אופיר — הוא זהב דאתי [שבא] מאופיר. זהב מופז
§ The mishna states: On every other day, it was of greenish gold but on this day it was of a red gold. Rav Ḥisda said: There are seven types of gold mentioned in the Bible: Gold, and good gold, and gold of Ophir(I Kings 10:11), and glistering gold(I Kings 10:18), and shaḥut gold(I Kings 10:17), and closed gold(I Kings 10:21), and parvayim gold(II Chronicles 3:6). The Gemara explains the reason for these names: There is a distinction between gold and good gold, as it is written in the verse: “And the gold of that land is good”(Genesis 2:12), which indicates the existence of gold of a higher quality. Gold of Ophir is gold that comes from Ophir. Glistering [mufaz] gold is so named
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.