(1) 
אַחְוָותָא.
אַחְוָותָא.were twin sisters, and became the matriarchs of families of distinguished Torah scholars.
1. וחלוצה: חסר בדפוס קושטא .
2. ועבדי: דפוסים: עבדי .
3. יאכלו: כ״י נ : ״יאכלו בתרומה״.
4. ואף על פי: דפוסים: אע״פ , כברמב״ם פיהמ״ש.
5. במזונותיהן: דפוסים: במזונותן , כברמב״ם פיהמ״ש: ״במזונותם״.
6. ואף על פי שהוא... לו: חסר בכ״י פרמה .
7. הואיל: גכג : ״והואיל״.
8. יאכלו: כ״י נ : ״אוכלין״.
9. כלי: כ״י פרמה : ״כלים״. דפוסים: כליי , כבה״ג.
10. נותן: כ״י נ : ״נותן לה״.
11. שבח: חסר בכ״י פרמה .
12. כיון: כל כה״י וכן בה״ג. חסר בדפוסים.
13. דרב יהודה... כותיה: חסר בכ״י פרמה .
14. לאיש: חסר בכ״י נ .
15. ולא עוד אלא אפילו... ימכור: חסר בכ״י פרמה .
16. רבן שמעון בן גמליאל: דפוסים: רבן גמליאל
17. כרב: כ״י נ : ״כר׳ ״.
18. בשמו באור זרוע סי׳ תרנ״ד. מקור הדברים הוא בשו״ת הגאונים שנעתק בסוף ימי רה״ג או קרוב לפטירתו, הנמצא בגניזה אוקספורד בודלי Heb. a.3 דף 14א (גנזי קדם יב, תשע״ו, עמ׳ 160- 161). רבינו מעתיק במדויק את דברי הר״ח כאן, כפי שהם באור זרוע, פרט להקדמה ״ודיקי רבואתא״, שהוא קרוב ללשון הגאון עצמו שם ״ודיקדוק הוא שדקדקו״.
19. והוא הדין בנכסי צאן ברזל: כל כה״י, וכן באור זרוע שם. חסר בדפוסים.
20. דכמאן דליתנהו דאמו: כ״י נ : ״כמאן דליתנהו דמיין״. כ״י פרמה : ״דכמאן דליתנהו״. דפוסים: דכמאן דליתנהו דאמי .
21. חייב: כ״י פרמה : ״דמחייב״. גכג : ״דחייב״. כ״י נ , דפוסים: ״הוא דחייב״. אור זרוע שם: ״וחייב״.
22. דמים: כ״י נ : ״דמיהן״.
23. ודין נכסי צאן ברזל אחד: דפוס קושטא : לחוד .
24. כדין אלו כך דין אלו: חסר בכ״י פרמה .
25. דוקיא: דפוסים: דיוקא . וכן בהמשך שם.
26. קא: וכן בדפוסים. חסר ב-גכג , כ״י נ , כ״י פרמה , דפוסים .
27. מיהא: חסר בכ״י פרמה .
28. בכרשני: כ״י נ : ״כרשיני״.
29. ותיסברה נהי דמיחייב: כ״י נ : ״ותסברא נמי דמי חייב״.
30. להאי: כ״י פרמה : ״להך״.
31. דוקיא דדקו: כ״י נ : ״דיקיא דדייקי״.
32. ז״ל: חסר ב-גכג , כ״י נ .
33. הכי: גכג : ״הכי הוא״.
34. ליה: כ״י פרמה , דפוסים. חסר ב-גכג , כ״י בהמ״ל 695 , כ״י נ .
35. לבעל: חסר בכ״י פרמה .
36. דמקבל: כ״י נ : ״דמתקבל״.
37. להו עליה, להו עליה: כ״י נ : ״להו עליהו, להו עליהו״ כ״י פרמה : ״עליה, עליה״.
38. איפשיטא: כ״י נ : ״איפשיטא בהדיא״.
39. מעשה: כ״י נ : ״עובדא״.
40. והכניסה: כ״י נ : ״הכניסה״, כברמב״ם פיהמ״ש.
41. בין, ובין: כ״י נ : ״בין, בין״, כברמב״ם פיהמ״ש. כ״י פרמה : ״[חסר], או״.
42. עבדי: כ״י נ : ״נכסי״.
43. בתרומה: חסר בכ״י פרמה , כפי שחסר ברמב״ם פיהמ״ש.
44. לו: חסר בדפוסים.
45. עבדי: כ״י נ : ״נכסי״.
46. לא יאכלו: כ״י נ , דפוסים : ״לא יאכלו בתרומה״.
47. העובר: וכן בכ״י פרמה . כ״י נ , דפוסים: ״שהעובר״. רמב״ם פיהמ״ש: ״והעובר״.
48. שהעידותה: דפוס קושטא : שהעידות . דפוסים : שהעדת .
49. אמרו לו ... חלקו של עובר: חסר בכ״י נ , אלא ממשיך ישר להסבר דעת ר׳ יוסי שבגמ׳: ״דקא סבר...״. וכן חסר בכ״י פרמה , אלא שם ציין רמז להמשך: ״וכו׳ ״.
חציה שפחה וחציה בת חורין אינה ראויה לא לעבד ולא לבן חורין ואם נראה בה שהפקירה עצמה לזנות מתוך שאינה ראויה לא לזה ולא לזה כופין את רבה לשחררה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר:
ונשלם פרק הבא על יבמתו תהלה לאל:
פרק שביעי בעזרת הצור ובישועתו:
אלמנה לכהן גדול כו׳ זה הפרק הכונה בו בביאור החלק החמשי בענין איסור אכילה בתרומה והוא שאחר שנתגלגל לבאר בפרק הבא על יבמתו באלמנה לכהן גדול שאינה אוכלת בתרומה רצה לבאר הנה הרבה דינין שבענין זה וכל הפרק יבא בביאור אלו הענינים לבד מה שיבא בו בסוגית הגמרא על ידי גלגול ועל זה הצד יחלקו לשני חלקים החלק הראשון לבאר בעבדים שהאשה מכנסת לבעלה כהן על אי זה צד יאכלו בתרומה ועל אי זה צד לא יאכלו החלק השני לבאר שיש פוסלין שלא לשוב לתרומת אביה אם היא אשת ישראל ובת כהן ולא מאכילין אם נשאת לכהן והיא בת ישראל ויש לא פוסלין ולא מאכילין ויש פוסלין ומאכילין זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:
והמשנה הראשונה ממנו והיא אמנם תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל מלוג לא יאכלו בתרומה ועבדי צאן ברזל יאכלו בתרומה אלו הן עבדי מלוג אם מתו מתו לה אם הותירו הותירו לה אע״פ שהוא חייב במזונותן לא יאכלו בתרומה אלו הן עבדי צאן ברזל אם מתו מתו לו אם הותירו הותירו לו הואיל והוא חייב באחריותן הרי אלו יאכלו אמר הר״ם ואע״פ שהוא אחות בעבירה אבל אין עבדי צאן ברזל כדין עבדיו אשר קנה כי הוא חייב באחריותן:
אמר המאירי אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט שנשאו נישואי עבירה והרי הן נעשו חללות ונאסרו לאכול כמו שביארנו בפרק שלפנינו (יבמות נ״ו:) מכל מקום הואיל וקנאה שהרי קדושין תופסין בחייבי לאוין בדין הוא שכל עבדיה יאכלו בתרומה אפילו עבדי מלוג הואיל ואף הוא חייב במזונותיהם אע״פ שאינו חייב באחריותם כדין נשואין שלא בעבירה שכלם אוכלין כמו שיתבאר במשנה השניה שכל שקנתה אשה קנה בעלה וקנינו הם ואין זה אלא כעבד כהן שקנה עבדים שאף אותם עבדים קנויים לו ואוכלין אפילו נקנו לעבד על מנת שאין לרבו רשות בהן וכן באשה אלא שגזרו חכמים בנשואי עבירה שמאחר שאינה אוכלת אף עבדי מלוג שלה לא יאכלו הואיל וברשותה קיימי אבל של צאן ברזל הואיל וברשות הבעל הם עומדים מכל וכל אוכלים:
ועכשו מבאר מה הן עבדי מלוג ומה הן עבדי צאן ברזל ופירש שעבדי מלוג הם שלא הכניסתם לבעל בשומא אלא שהשאירתם לעצמה או נפלו לה לאחר נשואין לפיכך אם מתו מתו לה ואם השביחו השביחו לה אלא שהבעל אוכל שבחם ושכרם ומלאכתם ועבדי צאן ברזל הם שהכניסתם לו בשומא וקבלם עליו באותו שום בשעת נשואין או אף לאחר נשואין ואם מתו או פיחתו או הוזלו מתו לו ופיחתו לו והוזלו לו ואם הושבחו או הוקרו הושבחו לו והוקרו לו:
זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
זה שביארנו שעבדים שקנאתם האשה אוכלין מן הדין וכן עבדים שקנאום העבדים דכתיב כי יקנה נפש לומר שאף קנין הקנין אוכל ופירשנוהו אף בשניתנו להם על מנת שאין לרב או לבעל רשות בהם פירושה לדעת שמואל דקאמר (נדרים פ״ח.) דבהכי לא קנה יתהון בעל ואפילו הכי אכלי ומכל מקום לרב דקאמר דאפילו הכי קנה יתהון בעל לא הוצרכה ואתה צריך לפרשה בשניתנו להם לשמשם על דרך למה שאת אוכלת בפיך ובתלמוד המערב (ירושלמי יבמות ז׳:א׳) נחלקו בה שלדעת קצתם כל שניתנו לו בדרכים אלו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לא אכלי אלא שתלמוד שלנו עיקר ואף בדרך זה אוכלין אלא שבנשואי עבירה אינן אוכלין ונחלקו בה בגמרא שרבינא פירשה שאינן אוכלין מן התורה וממה שאמרו כל הראוי לאכול מאכיל ושאינו ראוי לאכול אינו מאכיל והקשו והרי כהן ערל וטמא שאינו אוכל ועבדיו אוכלין כמו שיתבאר (יבמות ע׳.) ותירץ דערל וטמא לא קרינן להו אין אוכלין שאין באכילתם אלא חסרון תקון ולכשיתקנו יאכלו והוא שאמר פומא כאיב להו כלומר ורפואתם מצויה ואע״פ שערל שמתו אחיו מחמת מילה אינו בר מילה אינו כן שאף זה אלו נתבררו בו סימני חוזק ובריאות חייב והקשו מממזר שאינו אוכל שהממזר כזר הוא ומאכיל כגון בת ישראל שנשאת לכהן וילדה בת והיא כהנת ונשאת לישראל ממזר וילדה ממנו בן והרי הוא ממזר כאביו ומתה בת הכהן ובנה קיים הרי אם אמו של בן זה דהיינו הישראלית אשת הכהן אוכלת בתרומה לאחר בעלה כהן בשביל זה שהוא בן בתה שהרי מכל מקום יש לה זרע מן הכהן כדאיתה בפירקין והוא הדין לשאינו ממזר כגון שנשאת הבת לישראל כשר שהוא אינו אוכל ומאכיל אם אמו אלא דנקטה בממזר לרבותא אי נמי משום דמתניתין הכי איתה (יבמות ס״ט:) ר״ל ממזר פוסל ומאכיל ומכל מקום תירץ רבינא בזה שאמרו כל האוכל מאכיל שכך פירושו כל קנין האוכל מאכיל וקנין שאינו אוכל אינו מאכיל ואשה זו שהיא קנין אינה אוכלת ומתוך כך אינה מאכלת ולמדת לדבריו שכל שאינה אוכלת אף עבדי מלוג שלה נאסרה אכילתם מן התורה ומכל מקום לרבא מדאורייתא אכלי אלא דרבנן גזרו כדי שתבא מתוך כך לומר אני איני אוכלת ואף עבדי אינן אוכלין ואם כן איני קנויה אצלו כלל וכי זונה אני אצלו ויבאו לידי קטטה עד שיפרד ממנה ויבטלו נשואי העבירה וכן רב אשי פירש דמדאוריתא אכלי וגזירת חכמים היא שלא להיות עבדי מלוג אוכלים שמא תאכילם לאחר מיתת בעלה כמו שהורגלו ואע״ג דבבת ישראל הנשאת לכהן איכא נמי למיחש אפילו בדידה ולא תאכל ויש גורסין לא תאכיל ואין צורך בכך עיקר הגזירה באלמנה כהנת היתה כדאיתא בסוגיא ונתפשטה בכלם משום דלא פלוג רבנן וכן הלכה ר״ל דמדאורייתא אכלי:
אחוותא [אחיות] תאומות היו, ומבניהן יצאו אנשים גדולים.
were twin sisters, and became the matriarchs of families of distinguished Torah scholars.
הכל
(2) וְלָא מִיפַּקְדִי וְהָאָמַר רַב אַחָא בַּר רַב קַטִּינָא א״ר אָמַר רַבִּי יִצְחָק מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין וְכָפוּ אֶת רַבָּהּ וַעֲשָׂאָהּ בַּת חוֹרִין אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אמִנְהַג הֶפְקֵר נָהֲגוּ בָּהּ.:
The Gemara asks: Are women not commanded to be fruitful and multiply? Didn’t Rav Aḥa bar Rav Ketina say that Rabbi Yitzḥak said: There was an incident with a certain woman who was half-slave and half-free woman and therefore could marry neither a Canaanite slave nor a Jew, and they forced her master and he made her a free woman. Presumably, the reason the court forced her master to free her was so that she could fulfill the mitzva to be fruitful and multiply. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The reason they forced her master to free her was because others treated her in a loose manner. Since she knew that she could not marry she engaged in promiscuous activity, and the court forced her master to free her in order to save her and others from sin.
The Gemara asks: Are women not commanded to be fruitful and multiply? Didn’t Rav Aḥa bar Rav Ketina say that Rabbi Yitzḥak said: There was an incident with a certain woman who was half-slave and half-free woman and therefore could marry neither a Canaanite slave nor a Jew, and they forced her master and he made her a free woman. Presumably, the reason the court forced her master to free her was so that she could fulfill the mitzva to be fruitful and multiply. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The reason they forced her master to free her was because others treated her in a loose manner. Since she knew that she could not marry she engaged in promiscuous activity, and the court forced her master to free her in order to save her and others from sin.
ועשאה בת חורין – כדי שתהא מותרת לינשא. ומדכפינן לרבה אלמא מפקדא.
מנהג הפקר נהגו בה – לפי שלא היתה יכולה לינשא היתה מפקרת עצמה וחוטאים בה לפיכך כפו את רבה לשחררה.
וכפו רבה. אלמ׳ מפקדא. מנהג הפקר. שלא היתה יכולה לינשא לעבד מפני צד חירות ולבן חורין מפני צד עבדות, והיתה מפקרת עצמה מפני שלא היתה יכולה לינשא וחוטאין בה, ומפני זה כפוהו.
פרק אלמנה
ולא מיפקדא – כלומר וכי כך הלכה דלא מפקד׳ והא אמר ר׳ חנינא וכו׳ ואל שדי יתן לנו חנינא: סליק פרקא.
אלמנה לכהן גדול
ושואלים: ולא מיפקדי [וכי אין הנשים מצוות]? והאמר [והרי אמר] רב אחא בר רב קטינא אמר רבי אמר רב יצחק: מעשה באשה אחת שהיתה חציה שפחה וחציה בת חורין ולכן לא היתה יכולה להינשא לא לעבד ולא לבן חורין, וכפו את רבה (האדון שלה) ועשאה בת חורין! והאם אין זו הוכחה שכפו אותו כדי שתוכל לקיים מצות פריה ורביה? אמר רב נחמן בר יצחק: לא זה היה הטעם לכפיית אדוניה לשחררה, אלא כיון שידעה שאיננה יכולה להינשא לא לעבד ולא לבן חורין התנהגה כך שמנהג הפקר נהגו בה, שהיתה מביאה אנשים לזנות איתה והכשילה את הרבים, וכדי להציל אותה ואותם מן החטא, כפו את האדון לשחררה.
The Gemara asks: Are women not commanded to be fruitful and multiply? Didn’t Rav Aḥa bar Rav Ketina say that Rabbi Yitzḥak said: There was an incident with a certain woman who was half-slave and half-free woman and therefore could marry neither a Canaanite slave nor a Jew, and they forced her master and he made her a free woman. Presumably, the reason the court forced her master to free her was so that she could fulfill the mitzva to be fruitful and multiply. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The reason they forced her master to free her was because others treated her in a loose manner. Since she knew that she could not marry she engaged in promiscuous activity, and the court forced her master to free her in order to save her and others from sin.
הכל
(3)
הדרן עלך הבא על יבמתו
פרק ז – אלמנה לכהן גדול
פרק ז – אלמנה לכהן גדול
Chapter 7
הכל
(4) מתני׳ מַתְנִיתִין : באַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט הִכְנִיסָה לוֹ עַבְדֵי מְלוֹג וְעַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל עַבְדֵי מְלוֹג לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל יֹאכֵלוּ.
MISHNA: A widow married to a High Priest, and a divorcée or a yevama who performed ḥalitza [ḥalutza] married to a common priest are all unions prohibited by Torah law. If one of these women brought with her into the marriage slaves of usufruct [melog] property or slaves of guaranteed investment, then the slaves of usufruct property do not partake of teruma but the slaves of guaranteed investment do partake of teruma.
פרק שביעי – אלמנה לכהן גדול
מתני׳ אלמנה לכהן גדול. הכניסה לו עבדי מלוג – מה שהאשה מכנסת לבעלה ושמה לו לקבלם עליו באחריות כתובתה כמו שכותבין ודא נדוניא דהנעלת ליה והוא מוסיף כנגדן וכותב סך הכל קבל עליו פלוני כך וכך בכתובתה קורין צאן ברזל ויש שמכנסת ממון הרבה ואינה כותבת כולו בכתובתה ומשיירת לעצמה הן נכסי מלוג והבעל אוכל פירות והקרן שלה קיים ואם מתו מתו לה או פחתו פחתו לה. לשון צאן ברזל קרן קיים שאין פוחת ונפסד שאפילו מתו כולן אחריותן עליו לשלם לה כשימות או יגרשנה.
עבדי מלוג לא יאכלו – לפי שהן שלה והיא חללה ולקמן בגמרא מפרש טעמא.
אלמנה לכהן גדול: עבדי מלוג לא יאכלו – אפילו למ״ד (גיטין דף מז:) קנין פירות כקנין הגוף דמי לא חשיב בהכי קנין כספו כיון שאין הגוף שלו כמו שאין יוצאין בשן ועין לאיש אפילו למ״ד קנין פירות כקנין הגוף דמי כדאמר בהחובל (ב״ק דף פט: ושם) וקצת יש להביא ראיה דבתרומה אזלינן בתר קנין הגוף דבריש פרק בתרא דכריתות (כריתות כד:) אמר גבי המפקיר עבדו יצא לחירות דמעוכב גט שחרור אוכל בתרומה אע״פ שאין לרב פירות אלא הגוף ואפילו למ״ד קנין פירות כקנין הגוף דמי אתיא.
עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה – וא״ת למ״ד קנין פירות כקנין הגוף דמי אמאי לא יאכלו הא אית ליה בגווייהו פירות וי״ל דגבי תרומה כיון דהויא מן התורה בעינן קנין הגוף דכתיב כי יקנה נפש. וה״נ אמרינן מחוסר גט שחרור אוכל בתרומה אע״ג דאין (לבעל) [להאדון] בו שום פירות ששחררו מ״מ כיון דגופו קנוי דצריך גט אוכל בתרומה:
הא דתנן אלמנה לכ״ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט והכניסה לו (נכסי) [עבדי] מלוג לא יאכלו אסקוה רבא ורב אשי בתראי דמדרבנן היא אבל מדאורייתא אכלי דלא גרע מקניינו שקנה קנין דתניא מנין לכהן שנשא אשה וקנה עבדים שיאכלו בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין וכו׳ אפילו קניינו שקנה קנין אוכל ומיהו רבינא ס״ל דמדאורייתא נמי לא אכלה דכל קנין שאוכל מאכיל קנין שאינו אוכל אינו מאכיל אבל מידי דלא קנין הוא אע״פ שאינו אוכל מאכיל שהרי ישראל אע״פ שאין אוכלים ומאכילין אם אמו שהיתה בת ישראל לכהן כדאיתא במתני׳:
פרק שביעי: אלמנה
ועבדי מלוג אמאי לא יאכלו בתרומה להוו כקנינו שקנה קנין – איכא למידק, ולותיב מסיפא דמתני׳, דקתני בת ישראל שנשאת לכהן והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אלו יאכלו, וליקשי לי׳ בהדיא מ״ש רישא ומ״ש סיפא. ואיכא למימר, אי ממתני׳ ה״א עבדי מלוג מחמתה הן אוכלין, שכל זמן שהיא אוכלת עבדיה אוכלין, זכות הוא שזכתה תורה לאוכלין שיאכילו, וככהנים עצמן עשאן הכתובא, אבל ברייתא דמרבי מוכהן כי יקנה נפש וגו׳ אפילו קנינו שקנה קנין, אלמא קנין דכספו כקנינו ואוכל מחמתו, ואע״פ שאין אותו קנין ראשון אוכלב.
א. עיין ברש״י קידושין י ב ד״ה זו שביאתה מאכילתה, שכתב: ונישאת פשיטא ליה דאכלה דנפקא ליה בספרי מכל טהור בביתך יאכל אותו. הרי שכתב דנשואה אוכלת מדין כל טהור בביתך, דהיינו כמש״כ רבינו, ככהנים עצמן עשאם הכתוב. ועיין לקמן סח א בתוד״ה קנין כספו, שכתבו דהוא אסמכתא בעלמא. ועיין בספר אמרי משה סי׳ יג אות ג, שכתב להוכיח יסוד זה מדברי החינוך והקרית ספר עיי״ש.
ב. וכ״כ תוס׳ ד״ה מנין לכהן, הרשב״א והריטב״א.
מלוג. מה שהאשה מכנסת לבעלה והוא מקבל עליו אחריות וכוללן בכתובה קרוי צאן ברזל, שאין יכול למות ולפחות לה. ומה שהיא מעכבת לעצמה ואין הבעל מקבל עליו אחריות, או מה שנפל לה אחר שנשאה בירושה קרוי נכסי מלוג, מלשון מולגין את הרגלים1, שהוא העברת השער, כך אין לבעל בנכסים אלו אלא העברת המותר, שהפירות שלו והקרן שלה, ואם מתו או הותירו גוף הנכסים הוי שלה. לא יאכלו. לפי שהם שלה והיא חללה דמיירי שנשאה.
1. ביצה לד, א.
פרק ז
(4) א משנה אלמנה שנישאה לכהן גדול שהיא אסורה עליו מן התורה, או גרושה או חלוצה שנישאה לכהן הדיוט, אם הכניסה לו בתוך נדונייתה עבדי מלוג שאינם נעשים נכסי הבעל, אלא יש לו רק זכות ליהנות מעבודתם כמו מפירות (רווחים) של שאר נכסי מלוג, ועבדי צאן ברזל שהם עבדים שקיבל הבעל על עצמו את האחריות למחירם והם נעשים על ידי זה כקניינו, במקרה כזה עבדי מלוג — לא יאכלו בתרומה מכוח היותה נשואה לכהן, ואילו עבדי צאן ברזל — יאכלו.
Chapter 7
(4) MISHNA: A widow married to a High Priest, and a divorcée or a yevama who performed ḥalitza [ḥalutza] married to a common priest are all unions prohibited by Torah law. If one of these women brought with her into the marriage slaves of usufruct [melog] property or slaves of guaranteed investment, then the slaves of usufruct property do not partake of teruma but the slaves of guaranteed investment do partake of teruma.
הכל
(5) גוְאֵלּוּ הֵן עַבְדֵי מְלוֹג אִם מֵתוּ מֵתוּ לָהּ וְאִם הוֹתִירוּ הוֹתִירוּ לָהּ אע״פ אַף עַל פִּי דשֶׁהוּא חַיָּיב בִּמְזוֹנוֹתָן הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה הוְאֵלּוּ הֵן עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל אִם מֵתוּ מֵתוּ לוֹ וְאִם הוֹתִירוּ הוֹתִירוּ לוֹ הוֹאִיל וְהוּא חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה.
And these are slaves of usufruct property: They are those with regard to whom the couple stipulated that if the slaves die, their death is her loss, and if they increase in value, their increase is her gain. Although the husband is obligated in their sustenance, they do not partake of teruma, as they belong to her, not to him. He owns only the right of their use while he is married to her. And these are slaves of guaranteed investment: They are those with regard to whom the couple stipulated that if they die, their death is his loss, and if they increase in value, their increase is his gain. Since he bears financial responsibility for compensating her in the event of their loss, they partake of teruma, as they are considered his property.
And these are slaves of usufruct property: They are those with regard to whom the couple stipulated that if the slaves die, their death is her loss, and if they increase in value, their increase is her gain. Although the husband is obligated in their sustenance, they do not partake of teruma, as they belong to her, not to him. He owns only the right of their use while he is married to her. And these are slaves of guaranteed investment: They are those with regard to whom the couple stipulated that if they die, their death is his loss, and if they increase in value, their increase is his gain. Since he bears financial responsibility for compensating her in the event of their loss, they partake of teruma, as they are considered his property.
ערך מלג
מלג – א(ביצה לד.) ת״ר מולגין את הראש ואת הרגלים פירוש מרתיחין אותן בחמין להעביר השער מעליהן ומהבהבין אותן באור אבל אין טופלין אותן בחרסית (יבמות סו.) אלו הן עבדי מלוג אם מתו מתו לה אם הותירו הותירו לה (בבא קמא צ) האשה שמכרה נכסי מלוג פירוש מלוג כענין מליגת הראש שתולשין השער ועוזבין הראש כך הבעל אוכל הפירות ומניח הקרן ואין לו רשות בהם. פ״א נכסים שקבל עליו בדבור בלא אחריות כשכנסה או לאחר שכנסה נפלו לה בירושה או במתנה שכן לג בלשון יון דבר אלה הדברים בלשון יון טוטה״לוגה (בראשית רבה מ״ו) ולה שפחה מצרית שפחת מלוג היתה והיה חייב במזונותיה ולא היה רשאי למוכרה בעון קומי ריש לקיש מהו דתנינן עבדי מלוג אמר להן מה דאת מליג מליג זה סיוע לפירוש הראשון (א״ב פי׳ בלשון יון ורומי פעל המחלב דדי בהמה ונעתקה מלה זו להסרת דבר אחר ובפרט להסרת פירות מן האילן).
ערך צאן
צאן – ב(יבמות סו.) הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל אלו הן עבדי מלוג אם מתו מתו לה ואם הותירו הותירו לה ואלו הן עברי צאן ברזל אם מתו מתולו אם הותירו הותירו לו פי׳ כגון בר ישראל שנתן לחברו ק׳ צאן בק׳ דינר וכל הוולדות והצמר והחלב יהיו חולקין למחצה לשליש ולרביע עד ג׳ שנים הן חסר הן יתר ואם מתו המקבל זה הצאן חייב באחריותן אסור דהוא אגר נטר לי פ״א צאן ברזל כל נדוניא שמכנסת אשה לבעלה ושמאה אותו בדמים עליו קיבל אחריות ונקרא להן צאן ברזל ואפילו כלה חייב לשלם (בבא מציעא ע:) אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא ריבית אבל מקבלין צ״ב מן העכו״ם (בבא קמא פח) אם אמרו בנכסי מלוג יאמרו בנכסי צ״ב.
א. [אבבריהען. מעלקען.]
ב. [שאף.]
ואלו הן עבדי צאן ברזל [וכו׳] הואיל וחייב באחריותן יאכלו. מכאן נראה דכל שלא שם וקבל עליו אחריות אין להם דין נכסי צאן ברזל אלא דין נכסי מלוג ואף על פי שהכניסתן לו וכתבן לה בכתובה דהא הכא הכניסה לו עבדי מלוג קתני. וכן כתב הרמב״ם ז״ל בפרק ט״ז מהלכות אישות (רמב״ם אישות ט״ז:א׳) ונראין לי דבריו מכאן. וכן משמע לי מן התוספתא דתניא בתוספתא (פ״ט ה״א) הכניסה לו עבדים בדמים נוטלתן בדמים ילדים נוטלתן נערים נערים נוטלתן זקנים פירוש שהכניסתן שלא בדמים דאלמא כל שלא שמאן בדמים נכסי מלוג הן ונוטלתן כמות שהן. ואף על פי שרש״י פירש כאן (בד״ה הכניסה לו) נכסי מלוג שהכניסה לו ואינה כותבת עליו בכתובה ומשיירת לעצמה ע״כ. דברי הרמב״ם נראין לי עיקר דמסתמא כל שמכנסת לו כותב לה ועוד מכנסת אינה משיירת.
ואלו הן עבדי מלוג: אם התנו בני הזוג ביניהם שאם מתו העבדים — מתו לה, כלומר, על חשבונה, ואם הותירו ועלו במחירם — הותירו לה, אף על פי שהוא חייב במזונותן — הרי אלו לא יאכלו בתרומה. ואלו הן עבדי צאן ברזל: אם התנו בני הזוג ביניהם שאם מתו — מתו לו, ואם הותירו — הותירו לו, הואיל והוא חייב באחריותן בכל מקרה — הרי אלו יאכלו בתרומה, שהם נחשבים קניינו שלו ולא שלה.
And these are slaves of usufruct property: They are those with regard to whom the couple stipulated that if the slaves die, their death is her loss, and if they increase in value, their increase is her gain. Although the husband is obligated in their sustenance, they do not partake of teruma, as they belong to her, not to him. He owns only the right of their use while he is married to her. And these are slaves of guaranteed investment: They are those with regard to whom the couple stipulated that if they die, their death is his loss, and if they increase in value, their increase is his gain. Since he bears financial responsibility for compensating her in the event of their loss, they partake of teruma, as they are considered his property.
הכל
(6) ובַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּיסֵּת לְכֹהֵן וְהִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים בֵּין עַבְדֵי מְלוֹג בֵּין עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה זוּבַת כֹּהֵן שֶׁנִּיסֵּת לְיִשְׂרָאֵל וְהִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים בֵּין עַבְדֵי מְלוֹג בֵּין עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה.:
In the case of an Israelite woman who married a priest in a halakhic marriage and who brought slaves with her into the marriage, whether they are slaves of usufruct property or slaves of guaranteed investment, they partake of teruma. And in the case of the daughter of a priest who married an Israelite and who brought slaves with her into the marriage, whether they are slaves of usufruct property or slaves of guaranteed investment, they do not partake of teruma, although, as she is the daughter of a priest, it is permitted for her and her slaves to partake of teruma beforehand.
In the case of an Israelite woman who married a priest in a halakhic marriage and who brought slaves with her into the marriage, whether they are slaves of usufruct property or slaves of guaranteed investment, they partake of teruma. And in the case of the daughter of a priest who married an Israelite and who brought slaves with her into the marriage, whether they are slaves of usufruct property or slaves of guaranteed investment, they do not partake of teruma, although, as she is the daughter of a priest, it is permitted for her and her slaves to partake of teruma beforehand.
בת ישראל שניסת לכהן – אפילו עבדי מלוג שאינן שלו יאכלו דהיינו קנינו שקנה קנין וילפינן בגמרא דקנינו שקנה קנין אוכל.
בת ישראל שניסת לכהן ונישואין אלה כשרים הם, והכניסה לו עבדים, בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל — הרי אלו, כולם, יאכלו בתרומה. ובת כהן שניסת לישראל בנישואין כשרים, אם הכניסה לו לבעלה הישראלי עבדים, בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל — הרי אלו לא יאכלו בתרומה אף על פי שקודם לכן היא ועבדיה אכלו בתרומה מכוח היותה בת כהן.
In the case of an Israelite woman who married a priest in a halakhic marriage and who brought slaves with her into the marriage, whether they are slaves of usufruct property or slaves of guaranteed investment, they partake of teruma. And in the case of the daughter of a priest who married an Israelite and who brought slaves with her into the marriage, whether they are slaves of usufruct property or slaves of guaranteed investment, they do not partake of teruma, although, as she is the daughter of a priest, it is permitted for her and her slaves to partake of teruma beforehand.
הכל
(7) גמ׳ גְּמָרָא : וְעַבְדֵי מְלוֹג לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה אַמַּאי לֶהֱוֵי כְּקִנְיָנוֹ שֶׁקָּנָה קִנְיָן דְּתַנְיָא מִנַּיִן לְכֹהֵן חשֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה טוְקָנָה עֲבָדִים שֶׁיֹּאכְלוּ בִּתְרוּמָה שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ב:י״א} וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ.
GEMARA: The mishna states that if a priest married a woman forbidden to him, his wife’s slaves of usufruct property do not partake of teruma. The Gemara asks: Why is this so? Let this case be like that of his acquisition who acquired an acquisition, as it is taught in a baraita: From where is it derived with regard to a priest who married a woman and acquired slaves that they partake of teruma? As it is stated: “But if a priest buys any soul, the purchase of his money, he may eat of it” (Leviticus 22:11).
GEMARA: The mishna states that if a priest married a woman forbidden to him, his wife’s slaves of usufruct property do not partake of teruma. The Gemara asks: Why is this so? Let this case be like that of his acquisition who acquired an acquisition, as it is taught in a baraita: From where is it derived with regard to a priest who married a woman and acquired slaves that they partake of teruma? As it is stated: “But if a priest buys any soul, the purchase of his money, he may eat of it” (Leviticus 22:11).
מנין לכהן כו׳ – ממתניתין דקתני בסיפא בת ישראל שניסת לכהן דעבדי מלוג שלה אוכלין לא בעי למפרך דה״א דאכלי מכח האשה עצמה שאוכלת ולא מכח הבעל משום קנינו שקנה קנין להכי פריך מברייתא דקתני קנינו שקנה קנין אוכל וא״כ אפילו אינה אוכלת יש להם לאכול.
לכהן שנשא אשה כו׳ – ה״ה שאירס אלא נקט נשא משום דארוסה מדרבנן לא אכלה משום דעולא (כתובות דף נז:) או משום סמפון.
שנאמר וכהן כי יקנה נפש – והא דדרשינן לעיל בפ׳ הבא על יבמתו (יבמות נז.) פצוע דכא כהן שנשא בת גרים היינו מנפש יתירא.
ועבדי מלוג אמאי לא יאכלו בתרומה להוי כקנינו שקנה קנין וכו׳. ואי קשיא לך אמאי לא אקשינן מסיפא דמתניתין גופא דקתני בת ישראל שנשאת לכהן והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אלו יאכלו. איכא למימר דאי מסיפא הוה אמינא שאני התם דאיהי קא אכלה והלכך עבדיה בשבילה נמי אכלה מחמתה, דכל שהיא אוכלת הרי היא ככהן עצמו ואוכלין עבדיה בשבילה דזכות הוא שזכתה לו תורה. אבל מהא דקתני קנינו שקנה קנין משמע ליה דכל שהוא קנינו של כהן אף על פי שאין קנין עצמו אוכל קנינו של קנין אוכל.
אלמנה לכ״ג גמ׳ אמאי ולהוי כקנינו שקונה קנין דתניא וכו׳ – וא״ת לפום דעתא דמק׳ ליפרך מ״ש מסיפא דקתני בת ישראל לכהן עבדי מלוג יאכלו ואע״ג דדידה נינהו אלמא קנינו שקונה קנין ואוכל בתרומה וכו׳ י״ל דשאני סיפא שהוא אוכלתג״כ והויא לה ככהן עצמו אבל רישא שהיא אינה אוכלת היו להם לאכול מחמת קנינו שקנה קנין ולהכי פרכי׳ ממתני׳.
גרש״י ז״ל ועבדיו שקנו עבדים – ופירשה רבי׳ ז״ל כשנתנום להם על מנת שאין לבעלים רשות בהם דאי לאו קנינו ממש הם דמה שקנה עבד קנה רבו ורבי׳ ז״ל חדא מיניהו נקט דלמאן דסבר התם דבעי שיאמר מה שתרצ׳ עשה ה״נ דאמר הכי ומ״ד התם דמה שקנה עבד קנה רבו עד שיאמר שיהא לדבר ידוע כגון מה שאת נושאת ונותנת לפיך ה״נ שנתנו להם עבדים ע״מ שאין לרב להם שום זכות אלא שישמשו לעבדים ואף על פי שאין שום זכות והנאה לאדון הכהן בעבדים אלו השניים גזרת הכתוב הוא שיהיו אוכלים בתרומת כיון דקנינו הם ויש שפירשוה אפי׳ כשנתנום לעבדיו מתנה סתם וכגון שהפקיר עבדיו שקנו עצמם ונכסיהם לנפשם אלא שמעוכבים גט שחרור ובמסק׳ דכריתות (דף כ״ד) דמעוכב גט שחרור אוכל בתרומה וה״ה להני.
גרש״י ז״ל אלא מעתה בת ישראל שנשאת לכהן לא תאכל בתרומה גזרה שמא תאכל לאחר מיתה – פי׳ לא תאכיל עבדיו בתרומה ולא נהירא דהא ליכא למגזר דבעודה תחתיו הית׳ היא אוכלת ולפי׳ עבדיה אוכלים אבל לאחר מיתה כיון דאיהי לא אכלה היאך תאכיל. והגרסא הנכונה לא תאכל בתרומה גזרה שמא תאכיל לאחר מית׳ דקסבר דבזכותו יכול׳ להאכיל כל ימי מגר אלמנות׳ בביתו ומדידה מקשי׳ דנגזור וכ״ש מעבדיה וגרש״י יש לפרש גזירה שמא תאכיל להם ותאכל היא ג״כ.
תוס׳ בד״ה מנין לכהן כו׳ דה״א דאכלי מכח האשה עצמה שאוכלת ולא מכח הבעל משום קנינו כו׳ עכ״ל יש להקשות דסברת המקשה הפוכה מהמתרץ דהשתא לפי סברת המקשה עדיפא ליה קנינו שקנה קנין מאוכל מכח האשה עצמה דבקנינו שקנה קנין בעי למימר דאפילו אינה אוכלת יש להאכיל אע״ג דבאוכל מחמת אשה עצמה אינן אוכלין אא״כ אוכלת וסברת המתרץ במסקנא הוא בהיפך דגריעא אוכל משום קנינו שקנה קנין מאוכל מחמת ממזר עצמו דשאין אוכל מאכיל בו ובקנינו שקנה קנין אין אוכל אינו מאכיל וי״ל דהא דגריע אוכל מחמת אשה עצמה היינו משום דהיא גופה אינה אוכלת ומאכלת אח״כ אלא מכח הבעל ולא דמיא לממזר שמאכיל מחמת עצמו ודו״ק:
ב גמרא שנינו במשנה, כי כאשר יש איסור בנישואין של הכהן, עבדי מלוג של אשתו — לא יאכלו בתרומה. ושואלים: אמאי [מדוע]? להוי [שיהא] הדבר כמו קנינו שקנה קנין! דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מנין לכהן שנשא אשה וקנה עבדים שיאכלו כולם בתרומה — שנאמר: ״וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו״ (ויקרא כב, יא).
GEMARA: The mishna states that if a priest married a woman forbidden to him, his wife’s slaves of usufruct property do not partake of teruma. The Gemara asks: Why is this so? Let this case be like that of his acquisition who acquired an acquisition, as it is taught in a baraita: From where is it derived with regard to a priest who married a woman and acquired slaves that they partake of teruma? As it is stated: “But if a priest buys any soul, the purchase of his money, he may eat of it” (Leviticus 22:11).
הכל
(8) יוּמִנַּיִן לְאִשָּׁה שֶׁקָּנְתָה עֲבָדִים וַעֲבָדָיו שֶׁקָּנוּ עֲבָדִים שֶׁיֹּאכְלוּ בִּתְרוּמָה שֶׁנֶּאֱמַר וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ קִנְיָנוֹ שֶׁקָּנָה קִנְיָן אוֹכֵל.
And from where is it derived with regard to both the wife of a priest who acquired slaves and a priest’s slaves who acquired slaves, that the acquired slaves may also partake of teruma? As it is stated: “But if a priest buys any soul, the purchase of his money, he may eat of it,” which is interpreted to mean: If his acquisition acquired an acquisition, the latter partakes of teruma. Here too, since the slaves of usufruct property belong to his wife, it should be permitted for them to partake of teruma.
And from where is it derived with regard to both the wife of a priest who acquired slaves and a priest’s slaves who acquired slaves, that the acquired slaves may also partake of teruma? As it is stated: “But if a priest buys any soul, the purchase of his money, he may eat of it,” which is interpreted to mean: If his acquisition acquired an acquisition, the latter partakes of teruma. Here too, since the slaves of usufruct property belong to his wife, it should be permitted for them to partake of teruma.
ומנין לאשה – בת ישראל לכהן שקנתה עבדים מנכסי מלוג שלה או עבדיו של כהן שקנו עבדים.
ועבדיו שקנו עבדים – גרסי׳. וא״ת מה שקנה עבד קנה רבו ולמאי איצטריך קרא לרבויינהו משכחת לה כגון שנתנו לו לעבד מנה על מנת שאין לרבו רשות בו.
וכהן כי יקנה נפש קנין כספו – קנין כספו קרא יתירא ודרשינן דלהכי אתא והכי משמע כהן כי יקנה קנין כספו נפש שעבדו יקנה עבד הוא יאכל בו.
ועבדיו שקנו עבדים – אפילו לרבי מאיר דאמר (בקדושין דף כג:) אין קנין לעבד בלא רבו אפילו ע״מ שיצא בו לחירות משכחת לה עבדים שקנו עבדים במפקיר עבדו דאוכל בתרומה כדאמרינן בפרק בתרא דכריתות (כריתות כד:).
ועבדים שקנו עבדים – פ״ה וא״ת הא למה לי קרא מה שקנה עבד קנה רבו וי״ל דאצטריך היכא שנתנו לו ע״מ שאין לרבו רשות בו וא״ת לר״מ דאמר (איהו) בקדושין (כ״ד) דאפ״ה לא קני ליה עבד דקני ליה רבו משום דאין קנין לעבד בלא רבו מאי איכא למימ׳ וי״ל דלר״מ נימא דעיקר קרא לאשה שקנתה עבדים ואגב אשה נקט עבדים שקנו עבדים וא״ת והא אשה נמי אמרינן מה שקנתה אשה קנה בעלה וי״ל דהכא מיירי שנתנו לה במתנה ע״מ שאין לבעלה רשות בהן ובמתנה זכתה ואין הבעל אוכל פירות. וא״ת ואמאי לא פריך מגופה דמתני׳ בת ישראל שנשאת לכהן והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל אלמא קנינו שקנה קנין אוכל וי״ל דאי מהתם הוה ידע תלמודא שפיר דמשנינן דשאני התם שהיא אוכלת ולכך עבדיה אוכלין מכחה. אבל הכא שאינה אוכלת לא אכלי עבדיהם דהיינו כדמשני כל האוכל מאכיל וכו׳ אבל פריך מהא דקאמר מכח הפסוק דקנין כהן שקנה קנין אוכל וכיון דמקרא נפיק ס״ד דאין חילוק בין אוכלת לאינה אוכלת דמכח הכהן יש להם לאכול ומ״מ משני דווקא האוכל קאמר קרא דמאכיל אבל קנין שאינו אוכל אינו מאכיל:
ת״ל וכהן כי יקנה נפש קנין כספו דדרשינן וכהן כי יקנה כספו נפש יאכל וכו׳ – וא״ת והא אצטריך לקמן לפצוע דכא כהן שנשא בת גרים. וי״ל דמיתורא דנפש קא דריש:
והא דתניא ועבדיו שקנו עבדים – פירש״י ז״לא בשהקנה להם אחר מנה על מנת שאין לרבן רשות בו וקנה בו עבדים. ושמעתיה אתיא כשמואלב, אבל לרב צריך לומר, כגון שהקנה להם אחר ואמר להם הרי מעות הללו נתונין לכם במתנה ובלבד שלא יהא לרב רשות בהן אלא שתקנו בהם עבדים וישמשו אתכם, אבל אמר להם מה שתרצו תעשו קנה רבוג, כדמפורש בפ׳ בתרא דנדריםד. ובירושלמיה כיני מתני׳ בשנתן לו אחד מנה ע״מ שאין לרבו רשות בו. ויש מפרשיםו שמעמידין אותה בעבד מעוכב גט שחרור, שאין לרבו רשות בנכסיו, ואעפ״כ אוכל בתרומה, כדאמרינן בכריתותז וקסברח מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה. ולא דאיקט.
א. ד״ה ועבדיו.
ב. בנדרים פח א.
ג. בכ״י ב: מה שתרצו עשו קני יתהון רבן.
ד. בנדרים פח א.
ה. פ״ז ה״א. עיי״ש לפנינו גירסא אחרת. ועיין ברשב״א שהאריך בדברי הירושלמי. ועיי״ש בפני משה וברידב״ז. ועיין מש״כ בזה הקרן אורה.
ו. תוס׳ ד״ה ועבדיו, וכ״כ הריטב״א.
ז. כד ב.
ח. בכי״א ובנדפס ליתא למלה זו.
ט. בכי״ב: ולא דייק. ולא כתב רבינו למה לא דייק. והנה הרמב״ם פ״ט תרומות ה״ה פסק, דמעוכב גט שחרור אינו אוכל בתרומה, ועיי״ש ברדב״ז דלא סמך על הגמ׳ דכריתות. אך בדעת רבינו אין לומר כן, דהוא עצמו כתב במלחמות על ברכות פרק שלישי בד״ה ונשים בברהמ״ז, דהבעיא בגיטין מב ב אי מעוכב ג״ש אוכל בתרומה נפשטה בכריתות כד ב דאוכל בתרומה. וא״כ צ״ע מש״כ כאן ולא דייק. ועיין בישרש יעקב. ועיין באבני מילואים בתשובה סי׳ יז.
הגר״ח ז״ל אשה שקנתה עבדים ועבדיה שקנו עבדים מנין. ורש״י ז״ל גריס ועבדיו שקנו עבדים מנין. ופירש הוא ז״ל בשנתן להם אחר על מנת שאין לרבן רשות בהן. ואף גירסתו של ר״ח נראה שצריכין אנו לפרש כן דעבדיה שקנו עבדים נמי היינו עבדיה ואתיא כשמואל דאית ליה הכי בפרק בתרא (דנדרים פח.) גבי המודר הנאה מחתנו אבל לרב דאמר התם מה שתרצה עשה קנה יתהון בעל לא אפשר לאוקמה להא דהכא בדהכין. ולפי מה שכתבתי בפרק קמא דקדושין (קידושין כג:) גמ׳ עבד כנעני קונה עצמו כו׳ דאפילו לשמואל אין יד לעבד בלא רבו וקנה יתהון בעל ואפילו באומר על מנת שאין לרבך רשות בהן, הא לא מתוקמא לא כרב ולא כשמואל. אלא אפשר לפרש בדיהיב להו אחר מנה על מנת שלא יהא בהן וכו׳ אלא שיקנו בו עבדים שישמשום, אבל בירושלמי (בפרקין ה״א) משמע דכל כהאי גונא לא אכלי, דכיון דאין לרבו רשות בהן כלל בכל כי האי גוונא לא אכלי, דכלהו כי אכלו מכחו של כהן קא אכלי דגרסינן התם ר׳ יעקב בר אחא רבי הילא בשם ר׳ אלעזר בעבד שקנה עבדים על מנת שיהא לרבו רשות בהן היא מתניתא אבל בעבד שקנה עבדים על מנת שלא יהא לרבו רשותן בהן קנינו הוא. פירש קנינו של עבד בלחוד ולית ליה לכהן קנין כלל בגוייהו, הלכך לא אכלי. ואמר ר׳ יעקב בר אחא רב הונא בשם ר׳ אלעזר עבד שקנה עבדים על מנת שלא יהא לרבו רשות בהן ומת כל הקודם זכה בהן, והכא לאו קנין קנינו הוא, ולפי גירסא זו משמע דאיכא לאוקמה בדיהיב להו אחר מנה על מנת שישמשום להן ולכל מי שירצו, והם קנו אותן על מנת שישמשו האדון והוו להו כנכסי מלוג של אשתו שהגוף שלה והפירות לבעל. אלא דקשיא לי אם זו היא סברתו של ר׳ אלעזר דירושלמי, והא עבדי מלוג שלה לאחר מיתת הבעל אוכלים מחמתה אף על פי שאין ליורשין בהן כלום, הכא נמי בשקנו עבדים על מנת שאין לרבן רשות בהן מפני מה אין אוכלין מחמת העבדים ממש שאוכלין. ואפשר לי לומר דהתם שאני שאוכלת דכל שהיא אוכלת עבדיה אוכלין, וכדתניא בהדיא לקמן עבדי מלוג אוכלין כדרך שהיא אוכלת, אבל אלמנה וגרושה דמתניתין שהיא אינה אוכלת כלום אף הן אינן אוכלין, לפי שאינן אוכלין לא מחמתו ולא מחמתה וההיא דירושלמי אאלמנה וגרושה דמתניתין קאי כנ״ל.
שקנתה עבדים. מנכסי מלוג שלה. ועבדיו. של כהן. שקנו עבדים. וא׳ תא׳ למה לי קרא לרבויינהו, מה שקנה עבד קנה רבו. י״ל דלמאן דאמ׳ פ״ק דקדושין1 דעל מנת שאין לרבו רשות בהן קנה עבד משכחת לה כי האי גונא. ולמאן דאמ׳ דלעולם קנה אדון עד [שיאמר] לו [על מנת ש]תצא בהן לחירות, ואי נתן על מנת כן אין יכול לקנות בהן עבדים לדידיה, [דהא] לא אקני ליה [אלא ש]יצא בהן לחירות, אפי׳ הכי אי לא כתו׳ אלא וכהן כי יקנה, הוה אמינא אם עבדיו קנו עבדים אעפ״י שהן שלו דמה שקנה עבד הוא של רבו, אפי׳ הכי לא יאכלו, דלא קרינן בהו וכהן כי יקנה, כתב קנין כספו, אפי׳ מה שקנו עבדיו שהם כספו. כל האוכל. תירוצא היא, והיא אינה אוכלת דחללה היא. והרי ממזר. מתני׳2 דממזר קאמ׳, דזרע זרעה פסול מאכיל אם אמו שהיא בת ישראל, והוא אינו אוכל דישראל הוא, כגון בת ישראל שנישאת לכהן וילדה בת ומת ונשאת הבת לממזר או לישראל כשר וילדה בן ומתה אמו, הוא מאכיל אם אמו והוא אינו אוכל. ומשום דמתני׳ איירי בממזר, דאשמעי׳ דזרע זרעה פסול מאכיל, נקט ממזר. רבינא אמ׳ קנין וכו׳. [ד]דמדאוריתא לא אכלי. רבא אמ׳ וכו׳ רב אשי אמ׳ וכו׳. [כו]להו סבירא להו דמדאוריתא אכלו. הילכך הלכתא כותיהו. לאורויי. התירא. לאחר מיתה. של כהן בעלה. אבל בעבדי צאן ברזל ליכא למימר הכי, דלאו מכחה אכלי, אלא משום הכהן שהוא היה רבו. לאורויי. היתירא. אכלי. העבדים. [לא פליגי]. לא חל[קו בין] אלמ[נה לאלמנה].
1. כג, ב.
2. להלן סט, ב.
ומנין לאשה שהיא אשת כהן שקנתה עבדים, וכן עבדיו של כהן שקנו עבדים, שיאכלו גם הם בתרומה — שנאמר: ״וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו״, ומייתור המילים ״קנין כספו״ דורשים: קנינו שקנה קנין — אוכל. ואף כאן, כיון שעבדי מלוג שייכים לאשת הכהן והיא עצמה נחשבת כקניינו — יכולים הם לאכול כקנין קניינו של כהן!
And from where is it derived with regard to both the wife of a priest who acquired slaves and a priest’s slaves who acquired slaves, that the acquired slaves may also partake of teruma? As it is stated: “But if a priest buys any soul, the purchase of his money, he may eat of it,” which is interpreted to mean: If his acquisition acquired an acquisition, the latter partakes of teruma. Here too, since the slaves of usufruct property belong to his wife, it should be permitted for them to partake of teruma.
הכל
(9) כׇּל הָאוֹכֵל מַאֲכִיל כֹּל שֶׁאֵין אוֹכֵל אֵינוֹ מַאֲכִיל.
The Gemara answers: The principle is that anyone who is fit to partake of teruma can enable others to partake of teruma, and anyone who does not partake of teruma cannot enable others to partake. Since the priest’s wife in this case does not partake of teruma, as her marriage is forbidden, her slaves do not partake of teruma either.
The Gemara answers: The principle is that anyone who is fit to partake of teruma can enable others to partake of teruma, and anyone who does not partake of teruma cannot enable others to partake. Since the priest’s wife in this case does not partake of teruma, as her marriage is forbidden, her slaves do not partake of teruma either.
ומשיבים, הכלל הוא: כל האוכל — מאכיל, כלומר, מי שהוא עצמו ראוי לאכול בתרומה — יכול להאכיל גם אחרים בתרומה מכוחו, כל שאין אוכל — אינו מאכיל. וכיון שהאשה עצמה אינה אוכלת בתרומה משום נישואיה הפסולים — אף עבדיה אינם אוכלים בתרומה.
The Gemara answers: The principle is that anyone who is fit to partake of teruma can enable others to partake of teruma, and anyone who does not partake of teruma cannot enable others to partake. Since the priest’s wife in this case does not partake of teruma, as her marriage is forbidden, her slaves do not partake of teruma either.
הכל
(10) וְלָא וַהֲרֵי עָרֵל וְכׇל הַטְּמֵאִים שֶׁאֵינָן אוֹכְלִין וּמַאֲכִילִין הָתָם פּוּמַּיְיהוּ כָּאֵיב לְהוּ.
The Gemara asks: And is it so that one who does not partake of teruma cannot enable others to partake? But aren’t there the cases of a priest who is uncircumcised because it was considered too dangerous for him and all impure priests, who do not partake of teruma, and yet they enable their wives and slaves to partake of teruma? The Gemara answers: The difference is that there, in those cases, there is no inherent disqualification rendering them unfit to partake of teruma. The hindrance to their partaking of teruma is tantamount to a situation where their mouths hurt, and that is why they refrain from eating teruma. They retain, however, the fundamental right to partake of teruma, and therefore they can enable others to partake as well.
The Gemara asks: And is it so that one who does not partake of teruma cannot enable others to partake? But aren’t there the cases of a priest who is uncircumcised because it was considered too dangerous for him and all impure priests, who do not partake of teruma, and yet they enable their wives and slaves to partake of teruma? The Gemara answers: The difference is that there, in those cases, there is no inherent disqualification rendering them unfit to partake of teruma. The hindrance to their partaking of teruma is tantamount to a situation where their mouths hurt, and that is why they refrain from eating teruma. They retain, however, the fundamental right to partake of teruma, and therefore they can enable others to partake as well.
הערל – כהן ערל אינו אוכל ועבדיו אוכלין כדתנן לקמן (דף ע.).
פומייהו כאיב להו – כלומר מחוסרי תקנתא הם אבל עומדים ליתקן ולאכול אבל זו שהיא נעשית חללה אין לה תיקון עולמית.
ומקשים: ולא, האם מי שאינו אוכל אינו מאכיל? והרי כהן ערל (שלא נימול מחמת סכנה), שאסור בתרומה, וכן כל הכהנים הטמאים שאינן אוכלין בתרומה — ומכל מקום מאכילין הם את נשיהם ועבדיהם! ומשיבים: יש לחלק, כי התם [שם] במקרים אלה הטעם שאינם אוכלים אינו משום שנפסלו מקדושת כהונה, אלא משום שרואים אותם כאילו פומייהו כאיב להו [פיהם כואב להם] ואינם מסוגלים למעשה לאכול, אבל יש להם זכות אכילה שאיננה יכולה להתממש מסיבה חיצונית ולכן הם מאכילים אחרים. מה שאין כן באשה זו שנישואיה פסולים, אין לה כלל זכות אכילה בתרומה, ולכך גם אינה יכולה להאכיל עבדיה.
The Gemara asks: And is it so that one who does not partake of teruma cannot enable others to partake? But aren’t there the cases of a priest who is uncircumcised because it was considered too dangerous for him and all impure priests, who do not partake of teruma, and yet they enable their wives and slaves to partake of teruma? The Gemara answers: The difference is that there, in those cases, there is no inherent disqualification rendering them unfit to partake of teruma. The hindrance to their partaking of teruma is tantamount to a situation where their mouths hurt, and that is why they refrain from eating teruma. They retain, however, the fundamental right to partake of teruma, and therefore they can enable others to partake as well.
הכל
(11) וַהֲרֵי מַמְזֵר שֶׁאֵין אוֹכֵל וּמַאֲכִיל.
The Gemara asks: But isn’t there the case of a son born from an incestuous or adulterous relationship [mamzer], who does not partake of teruma yet enables others to partake? If an Israelite woman was married to a priest and was subsequently widowed or divorced, and a child from that union married a mamzer and then had a child, in that case, even if the woman’s child is dead, she partakes of teruma due to her grandchild, as she has a living descendant from a priest, although that descendant is a mamzer. Although this child does not partake of teruma, he enables his grandmother to partake of it.
The Gemara asks: But isn’t there the case of a son born from an incestuous or adulterous relationship [mamzer], who does not partake of teruma yet enables others to partake? If an Israelite woman was married to a priest and was subsequently widowed or divorced, and a child from that union married a mamzer and then had a child, in that case, even if the woman’s child is dead, she partakes of teruma due to her grandchild, as she has a living descendant from a priest, although that descendant is a mamzer. Although this child does not partake of teruma, he enables his grandmother to partake of it.
והרי ממזר – בת ישראל שניסת לכהן וילדה בת והבת ניסת לממזר וילדה בן ומתה והבן קיים והרי אם אמו אשת כהן אוכלת בשבילו תרומה לאחר מיתת בעלה לפי שיש לה זרע מן הכהן כדתנן בסיפא בפרקין (יבמות סט:) והוא אינו אוכל דזר הוא. והוא הדין נמי אי כשר הוה שנולד מישראל כשר נמי אין אוכל ומאכיל אם אמו והא דנקט לאותובי ממזר משום דמתניתין היא.
בפרש״י בד״ה והרי ממזר בת ישראל כו׳ וה״ה נמי אי כשר הוה כו׳ והא דנקט לאותובי ממזר כו׳ עכ״ל נראה דה״ה דה״מ למנקט בת ישראל שניסת לממזר ולא ילדה בן דכיון דניסת לממזר נעשית חללה מן התרומה ואינה אוכלת ומאכלת אמה אלא דנקט הכי משום דמתני׳ היא:
ומקשים: והרי אם יש לה צאצאים מן הכהן אף על פי שאותו צאצא הוא ישראל, ואפילו ממזר, וכגון שנישאה בת ישראל לכהן ונולדה לה בת, ואותה בת נישאה לישראל, ואפילו ממזר, ונולד לה בן ומתה, שלמרות שהצאצא הזה אינו אוכל בתרומה שהרי הוא ישראל, מכל מקום, אם אמו, כיון שיש לה זרע כלשהו מן הכהן — עדיין היא אוכלת בתרומה. הרי שהילד הזה אף על פי שהוא עצמו אין אוכל בתרומה, מכל מקום הריהו מאכיל אחרים, הרי שגם מי שאינו אוכל, מאכיל!
The Gemara asks: But isn’t there the case of a son born from an incestuous or adulterous relationship [mamzer], who does not partake of teruma yet enables others to partake? If an Israelite woman was married to a priest and was subsequently widowed or divorced, and a child from that union married a mamzer and then had a child, in that case, even if the woman’s child is dead, she partakes of teruma due to her grandchild, as she has a living descendant from a priest, although that descendant is a mamzer. Although this child does not partake of teruma, he enables his grandmother to partake of it.
הכל
(12) אָמַר רָבִינָא כקִנְיָן אוֹכֵל קָאָמַר קִנְיָן אוֹכֵל מַאֲכִיל שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל אֵינוֹ מַאֲכִיל.
Ravina said that the above principle is referring to the case of an acquisition who partakes of teruma. If the acquisition of a priest partakes of teruma, he enables others to partake, whereas an acquisition who does not partake, e.g., his forbidden wife, cannot enable others to partake.
Ravina said that the above principle is referring to the case of an acquisition who partakes of teruma. If the acquisition of a priest partakes of teruma, he enables others to partake, whereas an acquisition who does not partake, e.g., his forbidden wife, cannot enable others to partake.
אמר רבינא: יש לפרש את הכלל הזה ולומר כך: קנין אוכל קאמר [אמר], כלומר, אם הקנין של הכהן אוכל בעצמו — מאכיל גם אחרים שהם קניינו, וקנין כהן שאינו אוכל, כגון אשתו הפסולה — אינו מאכיל.
Ravina said that the above principle is referring to the case of an acquisition who partakes of teruma. If the acquisition of a priest partakes of teruma, he enables others to partake, whereas an acquisition who does not partake, e.g., his forbidden wife, cannot enable others to partake.
הכל
(13) וְרָבָא אָמַר מִדְּאוֹרָיְיתָא מֵיכָל אָכְלִי וְרַבָּנַן הוּא דְּגָזְרִי בְּהוּ כְּדֵי שֶׁתֹּאמַר אֲנִי אֵינִי אוֹכֶלֶת עֲבָדַי אֵינָן אוֹכְלִין זוֹנָה הִיא אֶצְלוֹ הִלְכָּךְ אָתֵי לְאַפּוֹקַהּ.
And Rava said a different solution. By Torah law, the forbidden wife’s slaves indeed partake of teruma, as they are included in the category of: His acquisition who acquired an acquisition. And it was the Sages who issued a decree prohibiting them from partaking of teruma, so that the woman unlawfully married to a priest would say: I do not partake of his teruma and my slaves do not partake of it either, so that she will realize that she is not a valid wife, but rather she is like a prostitute to him. Her husband will therefore come to divorce her, which is the desired outcome.
And Rava said a different solution. By Torah law, the forbidden wife’s slaves indeed partake of teruma, as they are included in the category of: His acquisition who acquired an acquisition. And it was the Sages who issued a decree prohibiting them from partaking of teruma, so that the woman unlawfully married to a priest would say: I do not partake of his teruma and my slaves do not partake of it either, so that she will realize that she is not a valid wife, but rather she is like a prostitute to him. Her husband will therefore come to divorce her, which is the desired outcome.
אלמנה לכ״ג גו״ח לכ״ה הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל. עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה, עבדי צאן ברזל יאכלו. ואלו הן ע״מ אם מתו מתו לה ואם הותירו לה. אע״פ שהוא חייב במזונותיהן לא יאכלו בתרומה. ואלו הן עצ״ב אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו הואיל והוא חייב באחריותן הרי אלו יאכלו, בת ישראל שנשאת לכהן והכניסה לו בין ע״מ ובין עצ״ב ה״א יאכלו ובת כהן שנשאת לישראל והכניסה לו בין ע״מ ובין עצ״ב ה״א לא יאכלו. פי׳ עצ״ב הם אותן שכתבתם בכתובה וקבלן עליו הבעל בשומא ובאחריות. וע״מ הם אותם שלא הכניסה לו בכתובה והגוף הוא שלה ואין לבעל עלי׳ אלא פירות. וע״מ כיון שהגוף היא לאשה אם מתו לה. ואם הותירו לה. ואעפ״י שהבעל חייב במזונותיהן מפני שנעשית חללה בבעילת זנות. גם כעבדי׳ אין אוכלים. ועצ״ב דהגוף לבעל ואם מתו לו ואם הותירו לו הם אוכלים ובת ישראל שנשאת לישראל כמו שהיא אוכלת גם עבדי׳ נמי אוכלים, ובת כהן שנשאת לישראל כמו שהיא אינה אוכלת גם עבדי׳ אינם אוכלים.
ומקשה וע״מ אמאי לא יאכלו בתרומה ליהוי כקנינו שקנה קנין דתניא מנין לכהן שנשא אשה וקנה עבדים שיאכלו בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו פי׳ קנין כספו יתירא הוא ולרבות קנינו שקנה קנין כגון אשתו שקנתה עבדים מנ״מ שלה ועבדיו נמי שקנו עבדי׳. וא״ת מה שקנה עבד קנה רבו וקנינו היכי משכחת לה, כגון שנתנו לו נכסים במתנה ע״מ שאין לרבו רשות בהן ונהי דהיא לא אכלה מפני שהיא זכה עבעדי׳ יאכלו מחמת שהן כספו קנינו וקניינו של כהן, ופריך רבינא כל קנין שאוכל מאכיל וכל קנין שאינו אוכל אינו מאכיל.
ור״א מדאורייתא מיכל אכלי ורבנן הוא דגזרי בהו כדי שתאמר אני איני אוכלת׳ עבדי אינן אוכלין זונה היא אצלו, הלכך אתי לאפוקי:
ורבא אמר הסבר אחר: מדאורייתא מיכל אכלי [מן התורה באמת אוכלים] גם עבדי מלוג שלה, שהם כלולים בהגדרה של ״קניינו שקנה קנין״, ואולם רבנן הוא דגזרי בהו [חכמים הם שגזרו בהם] שלא יאכלו, כדי שתאמר אותה אשה שנישאה לכהן בעבירה: אני איני אוכלת משלו, ועבדי גם הם אינם אוכלין — אם כן זונה היא אצלו?! הלכך אתי לאפוקה [על כן יבוא בעלה להוציאה] מביתו, והרי אנו רוצים שימהר לגרשה.
And Rava said a different solution. By Torah law, the forbidden wife’s slaves indeed partake of teruma, as they are included in the category of: His acquisition who acquired an acquisition. And it was the Sages who issued a decree prohibiting them from partaking of teruma, so that the woman unlawfully married to a priest would say: I do not partake of his teruma and my slaves do not partake of it either, so that she will realize that she is not a valid wife, but rather she is like a prostitute to him. Her husband will therefore come to divorce her, which is the desired outcome.
הכל
(14) רַב אָשֵׁי אָמַר גְּזֵירָה שֶׁמָּא תַּאֲכִיל לְאַחַר מִיתָה.
Rav Ashi said a different reason for the prohibition: It is a rabbinic decree lest she have those slaves partake of teruma even after the death of her husband the priest. As long as he is alive, they are permitted to partake of teruma, as she is considered his acquisition and they belong to her. Once he dies, she is no longer his acquisition.
Rav Ashi said a different reason for the prohibition: It is a rabbinic decree lest she have those slaves partake of teruma even after the death of her husband the priest. As long as he is alive, they are permitted to partake of teruma, as she is considered his acquisition and they belong to her. Once he dies, she is no longer his acquisition.
שמא תאכיל – עבדי מלוג שלה לאחר מיתת הכהן בעלה אבל בעבדי צאן ברזל ליכא למגזר דהשתא לאו משום דידה אכלי אלא משום כהן שהוא רבן.
גזירה שמא תאכיל לאחר מיתה – ובעבדי צאן ברזל לא שייך למגזר אפי׳ למ״ד בסמוך הדין עמה דכל זמן שלא גבתה אותם בב״ד אוכלין מכחו ואחר שגבתה ושמו לה ב״ד הרי כאילו קנתה עבדים לאחר מיתת בעלה.
רב אשי אמר: לא מטעם זה, אלא גזירה היא: שמא תאכיל את העבדים הללו גם לאחר מיתה של בעלה הכהן, שאמנם כל עוד בעלה חי יכולים הם לאכול בתרומה, שהרי היא קניינו של הכהן, והם קניינה שלה. אבל לא לאחר מותו, שכוח קניינו ממנה בטל.
Rav Ashi said a different reason for the prohibition: It is a rabbinic decree lest she have those slaves partake of teruma even after the death of her husband the priest. As long as he is alive, they are permitted to partake of teruma, as she is considered his acquisition and they belong to her. Once he dies, she is no longer his acquisition.
הכל
(15) אֶלָּא מֵעַתָּה בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן לֹא תַּאֲכִיל גְּזֵירָה שֶׁמָּא תַּאֲכִיל לְאַחַר מִיתָה.
The Gemara asks: However, if that is so, that the decree is lest she have those slaves partake of teruma after her husband’s death, any Israelite woman who marries a priest should not enable her slaves of usufruct property to partake of teruma either, due to the same rabbinic decree, lest she have them partake of teruma after her husband’s death.
The Gemara asks: However, if that is so, that the decree is lest she have those slaves partake of teruma after her husband’s death, any Israelite woman who marries a priest should not enable her slaves of usufruct property to partake of teruma either, due to the same rabbinic decree, lest she have them partake of teruma after her husband’s death.
אלא מעתה בת ישראל שנישאת לכהן לא תאכיל – עבדי מלוג בתרומה.
גזירה שמא תאכיל לאחר מיתה – אלמה תנן במתניתין בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל יאכלו.
אלא מעתה בת ישראל שניסת לכהן לא תאכיל שמא כו׳ – תימה דלא דמי דהתם ליכא למיטעי דהא בחיי הבעל היתה אוכלת בעצמה ועכשיו אינה אוכלת אבל כאן אם יאכלו עבדים בחיי הבעל אע״פ שבעצמה אינה אוכלת איכא למגזר שמא תאכיל גם לאחר מיתה ואית ספרים דגרסי בת ישראל שניסת לכהן לא תאכל ופריך דהיא עצמה לא תאכל שמא תאכל אחר מיתה ולספרים דגרסי נמי לא תאכיל איכא למימר דאכולי מילתא פריך שלא תאכל ולא תאכיל אלא דנקט לא תאכיל משום דניחא ליה לאקשויי מעבדים אעבדים.
ה״ג רש״י ז״ל:א אלא מעתה בת ישראל שנשאת לכהן לא תאכיל בתרומה גזירה שמא תאכיל לאחר מיתה. ופי׳ לא תאכיל בעבדי מלוג. וקשיא, וליקשי מינה גופא, שלא תאכל גזרה שמא תאכל לאחר מיתהב. וכי תימא שאני היא דידעה דמחמת בעלה אכלה, אי הכי עבדיה נמי מחמתה אכלי, כל זמן שאוכלת יאכלו כל זמן שאינה אוכלת לא יאכלו, ומאי קושי׳. ותו ליקשי נמי ממזר כדמקשי׳ מעיקרא, ולימא דלא יאכיל גזרה שמא יאכיל לאחר מיתה. וגרסא דמחוורא טפיג, בת ישראל שנשאת לכהן לא תאכל, גזרה שמא תאכל לאחר מיתה, ומדידה מקשי׳ וכ״ש עבדיה.
א. ד״ה אלא מעתה בת ישראל.
ב. עיין בתוס׳ ד״ה אלא, שישבו קושיא זו.
ג. וכ״כ בתוס׳ שם גירסא זו, וכן ברשב״א ובריטב״א ובמאירי.
ה״ג אלא מעתה בת ישראל שנשאת לכהן לא תאכל בתרומה שמא תאכל לאחר מיתה. ומדידה קא מקשינן וכל שכן מעבדיה. ורש״י ז״ל גריס לא תאכל שמא תאכיל. והגירסא הראשונה מחוורת יותר, דאלו לגירסא זו מאי גזרה איהי לא אכלה מחמת מיתת בעלה לעבדיה תאכיל, אלא מאי אמרת דלמא איהי גופיה נגזור שמא תאכל ותאכיל, אם כן עיקר קושיא משמא תאכל היא הוא.
בד״ה גזירה שמא תאכיל לאחר מיתה כו׳ ואי אמרינן יאכלו כו׳ משום קנינו שקנה קנין דלא גרעה הך חללה מעבד שקנה כו׳ עכ״ל יראה לדקדק מפירושו דמאשה שקנתה עבדים דקתני בברייתא לא פריך מידי מעקרא דאיכא לפלוגי בין אשה חללה דפסולה לינשא לכהונה לאינה חללה דכשירה לינשא לכהונה אלא דמעבדים שקנו עבדים פריך שפיר דלא גרעה הך חללה מעבדים שפסולים נמי לכהונה דהא דעבדים אוכלין ודאי לא עדיפי מחללה כדפרכינן והרי ערל כו׳ ויתיישב לפירושו דלא ה״מ להקשות בסיפא כמו שהקשו התוס׳ דהא הסיפא לאו בחללה קמיירי וק״ל:
ומקשים: אלא מעתה, שאנו גוזרים איסור על קנין אשת כהן בחייו משום לאחר מותו, גם בת ישראל שנשאת נישואין כשרים לכהן לא תאכיל עבדי מלוג שלה, גזירה שמא תאכיל גם לאחר מיתה!
The Gemara asks: However, if that is so, that the decree is lest she have those slaves partake of teruma after her husband’s death, any Israelite woman who marries a priest should not enable her slaves of usufruct property to partake of teruma either, due to the same rabbinic decree, lest she have them partake of teruma after her husband’s death.
הכל
(16) אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי בְּאַלְמָנָה כֹּהֶנֶת דְּאָתְיָא לְאוֹרוֹיֵי מֵעִיקָּרָא אֲכַלִי בִּתְרוּמָה דְּבֵי נָשָׁא אִינְּסֵבִי לֵיהּ לְהַאי אֲכַלִי בִּתְרוּמָה דְגַבְרַאי וְהַשְׁתָּא הֲדַרִי לִי למילתיה קַמַּיְיתָא וְלָא יָדְעָה דְּמֵעִיקָּרָא לָא שַׁוֵּיתַהּ לְנַפְשַׁהּ חֲלָלָה הַשְׁתָּא שַׁוֵּיתַהּ לְנַפְשַׁהּ חֲלָלָה.
Rather, Rav Ashi said that the decree is dealing with a widowed priestess, the daughter of a priest, who then married the High Priest, as she is likely to rationalize enabling her slaves to partake of teruma after the death of the High Priest as follows: Initially, my slaves partook of the teruma of my father’s house. I then married this man, and they partook of the teruma of my husband. And now that my husband died, I have returned to the original circumstance, and therefore they may once again partake of my father’s teruma. And she does not realize that this is not so, as initially she did not render herself a woman disqualified from marrying a priest [ḥalala], but now, by marrying a High Priest unlawfully, she rendered herself a ḥalala, and both she and her slaves do not partake of teruma even upon returning to her father’s house.
Rather, Rav Ashi said that the decree is dealing with a widowed priestess, the daughter of a priest, who then married the High Priest, as she is likely to rationalize enabling her slaves to partake of teruma after the death of the High Priest as follows: Initially, my slaves partook of the teruma of my father’s house. I then married this man, and they partook of the teruma of my husband. And now that my husband died, I have returned to the original circumstance, and therefore they may once again partake of my father’s teruma. And she does not realize that this is not so, as initially she did not render herself a woman disqualified from marrying a priest [ḥalala], but now, by marrying a High Priest unlawfully, she rendered herself a ḥalala, and both she and her slaves do not partake of teruma even upon returning to her father’s house.
באלמנה כהנת – בת כהן ששבה לתרומת אביה ממיתת בעלה. ואי אמרינן יאכלו עבדי מלוג בתרומה בחיי בעלה כהן גדול זה משום קנינו שקנה קנין דלא גרעה הך חללה מעבד שקנה עבדים אתיא לאורויי היתירא אחר מיתתו להאכילם בתרומה מחמת אביה דאמרה מעיקרא באלמנותי הראשון היו עבדי אוכלין בתרומה דבי נשא.
אינסבי ליה – לכ״ג אכלי עבדי בתרומה דגבראי השתא כשמת הדרי למילתא קמייתא ויאכלו עבדי בתרומה דבי נשא כמעיקרא באלמנותי הראשון.
מעיקרא אכלי בתרומה דבי נשא אינסיבא ליה להאי אכלי בתרומה דגברי – פירש ואף על גב דאנא לא הוה אכילנא לא אפסידי כלום מפני זכות שלי.
אלא אמר רב אשי: כאן מדובר באלמנה או גרושה כהנת, כלומר, שהיא בת כהן, דאתיא לאורויי [שתבוא להורות] לעצמה היתר ותאמר: מעיקרא אכלי [מתחילה אכלו] העבדים שלי בתרומה דבי נשא [של בית אבי], אינסבי ליה להאי [נישאתי לו לזה] — אכלי [אכלו] בתרומה דגבראי [של בעלי] שהם כקנין שקנה קנין, והשתא הדרי לי למילתיה קמייתא [ועכשיו כשמת בעלי חוזרת אני לדבר הראשון] ושוב יאכלו בתרומת אבי. ולא ידעה [ואינה יודעת] שאינו כן, דמעיקרא [שמתחילה] לא שויתה לנפשה [עשתה את עצמה] חללה, שהרי קודם לכן כשרה היתה, ורשאית היתה לאכול. ואולם השתא [עכשיו], שנישאה בעבירה, שויתא לנפשה [עשתה את עצמה] חללה, ונאסרה לאכול, וממילא גם עבדיה אסורים.
Rather, Rav Ashi said that the decree is dealing with a widowed priestess, the daughter of a priest, who then married the High Priest, as she is likely to rationalize enabling her slaves to partake of teruma after the death of the High Priest as follows: Initially, my slaves partook of the teruma of my father’s house. I then married this man, and they partook of the teruma of my husband. And now that my husband died, I have returned to the original circumstance, and therefore they may once again partake of my father’s teruma. And she does not realize that this is not so, as initially she did not render herself a woman disqualified from marrying a priest [ḥalala], but now, by marrying a High Priest unlawfully, she rendered herself a ḥalala, and both she and her slaves do not partake of teruma even upon returning to her father’s house.
הכל
(17) תִּינַח אַלְמָנָה כֹּהֶנֶת אַלְמָנָה בַּת יִשְׂרָאֵל מַאי אִיכָּא לְמֵימַר בְּאַלְמְנוּתַהּ לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן.
The Gemara asks: This works out well as an explanation of the mishna, with regard to a widowed priestess. However, if that widow who married a High Priest was an Israelite woman, what can be said? There is no reason for the decree in that case. The Gemara answers: With regard to widowhood, the Sages did not distinguish between one type of widow and another. Once they issued a decree due to one widow, they applied it to all widows.
The Gemara asks: This works out well as an explanation of the mishna, with regard to a widowed priestess. However, if that widow who married a High Priest was an Israelite woman, what can be said? There is no reason for the decree in that case. The Gemara answers: With regard to widowhood, the Sages did not distinguish between one type of widow and another. Once they issued a decree due to one widow, they applied it to all widows.
אלמנה בת ישראל – דלא אתיא לאורויי מאי איכא למימר מאי טעמא לא אכלי בחייו הא לא גרעה מעבד שקנה עבדים.
לא פליגי – לא חילקו בין אלמנה לאלמנה.
ושואלים: אם כן, תינח [נניח] דבר זה לגבי אלמנה כהנת, אבל אם היתה אותה אלמנה שנישאה לכהן גדול בת ישראל, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? שהרי אין מקום לגזירה זו! ומשיבים: באלמנותה [באלמנות] לא פליגי רבנן [חילקו חכמים] בין אלמנה לאלמנה, כיון שהיה מקרה שגזרו בו, עשו זאת כגזירה כללית.
The Gemara asks: This works out well as an explanation of the mishna, with regard to a widowed priestess. However, if that widow who married a High Priest was an Israelite woman, what can be said? There is no reason for the decree in that case. The Gemara answers: With regard to widowhood, the Sages did not distinguish between one type of widow and another. Once they issued a decree due to one widow, they applied it to all widows.
הכל
(18) אִיתְּמַר הַמַּכְנֶסֶת שׁוּם לְבַעְלָהּ הִיא אוֹמֶרֶת כֵּלַי אֲנִי נוֹטֶלֶת וְהוּא אוֹמֵר דָּמִים אֲנִי נוֹתֵן הַדִּין עִם מִי רַב יְהוּדָה אָמַר
It was stated: With regard to a woman who brings appraised, guaranteed property into her marital contract with her husband, he is obligated to return it at the conclusion of the marriage. Upon collection of her marriage contract, e.g., following divorce, if she says: I am taking my belongings, and he says: I am willing to give you only their monetary value, the halakha favors whom? Rav Yehuda said:
It was stated: With regard to a woman who brings appraised, guaranteed property into her marital contract with her husband, he is obligated to return it at the conclusion of the marriage. Upon collection of her marriage contract, e.g., following divorce, if she says: I am taking my belongings, and he says: I am willing to give you only their monetary value, the halakha favors whom? Rav Yehuda said:
המכנסת שום לבעלה – נכסי צאן ברזל ששמה לו בכתובתה והיו בהן כלים ודבר המסויים וכשגירשה ובאתה ליטול כתובתה.
היא אומרת כלי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן – כמו שקבלתי עלי בשומא ומאז הן באחריותי ושלי הן.
[סימן תקלד]
1המכנסת שום לבעלה, במכנסת מטלטלין כגון כלים ועבדים ושפחות מיירי, כדקאמ׳ כליי אני נוטלת. אבל הכניסה מקרקעי איכא חילוק אחריתי כדמסיקנא לחומראא. ובהכי עסיקינן כגון שהכלים ועבדים והמטלטלין בעין [כ]שבאה לגבות, אבל אם מכר או נתן או הקדיש או שיחרר, מה שנעשה עשוי. ולא אמר רב יהודה דהדין עמהב אלא היכא דבשעת גוביינא הן ביד הבעל או ביד היורשין, כדנימא לקמן (יבמות סו ע״ב) בההיא איתתא דעייל׳ ליה לגברא איצטלא דמילתא, מי לא מודי רב יהודה דמחסרי גוביינא וכיון דמחסרי גוביינא ברשותיה קאי, ויכולין היורשין לאוסרה וכל שכן הבעל עצמו, דכל זמן שלא באת לגבות דיכולג לאסור ולהקדיש ולשחרר ולמכרהד, דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים וברשות הבעל קאי כל הכתוב בכתובה.
ומכנסתה שום לבעלה כותב הבעל כך וכך מיטלט׳לין הכניסה לי וקבלתים עלי בדמים כך וכך. והם הנקראין נכסי צאן ברזל שאם יפחתו משומא זו אין פוחתין לה אלא לו, וחייב ליתן לה כל השומא שקיבל עליו, ואם הותירו הותירו לו ולא יתן לה אלא השומא.
א. באב״ש כתב אפשר דצ״ל (במקום לחומרא) לקמן. והצדק אתו, שכל לשון רבינו כאן הוא בעקבות ס׳ המקח לרה״ג שער ד. וז״ל: וה״מ במטלטלין התם הוא דאמרינן ממכרו ממכר והכי נמי אמרינן המכנסת שום לבעלה והיא אומרת כלים אני נוטלת אבל במקרקעי לא כדבעינן למימר קמן.
ב. שכליי אני נוטלת.
ג. יכול.
ד. בכת״י וד״פ בטעות: ולמכלה.
ה. כל הדיבור הוא מאמר מוסגר לבאר מהות מכנסת שום.
1. סימן תקל״ד מופיע בכ״י בסוף המסכת.
איתמר המכנסת שום לבעלה הוא אומר (כלי) [דמים] אני נותן והיא אומרת כלי אני נוטלת רב יהודה אומר הדין עמה משום שבח בית אביה והלכתא כותיה וכ״ש אם אמרה דמים אני נוטלת שהדין עמה משום דינא ולא משום שבח בית אביה תניא כותיה דרב יהודה המכנסת שום לבעלה אם רצה הבעל למכור לא ימכור מכרו שניהם לפרנסה היה מעשה לפני ר״ג ואמר הבעל מוציא מיד הלקוחות. כתב הרב אלפס הא מילתא דר״ג בעיא ולא אפשיטא שפיר ולא עבדי׳ בה עובדא ואבא מרי ז״ל כתב מכרו שניהם לפרנסה כיון שלקח מן האיש וחזר ולקח האשה. וכ׳ רש״י לא מבעיא אשה עצמה שמוציאה מן הלקוחות אפי׳ בחיי בעלה כיון שיכולה לומר בשעת גביית כתובה כלי אני אני נוטלת אשתכח דדילה נינהו ומצי למימר נחת רוח עשיתי לבעלי אלא אפילו הבעל עצמו במקום אשה קאי ומוציא מיד הלקוחות מכח האשה. ומכרו שניהם לפרנסה רבותא נקט אפילו לפרנסה ששניהם צריכין לו אפ״ה הבעל מוציא מיד הלקוחות ולא מבעי׳ מה שהכניסה לו מטלטלין שהאשה מוציאה מיד הלקוחות אפי׳ בחיי בעלה וכן הבעל מכוחה אלא אפי׳ הכניסה לו קרקעות וקבלם עליו הבעל נמי שיכולה לומר בשעת גביית כתובה קרקעותי אני נוטלת אשתכח דדילה נינהו ואם מכרם הבעל האשה מוציאה מיד הלקוחות אפי׳ בחיי בעלה וכן אם לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מה שלקח מן האשה הוא בטל מיד שיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי כיון שנטל הבעל עליו. (אבל נכסי מלוג שהגוף שלה אמרי׳ בפ׳ ח״ה שאינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי). ואפי׳ בחיי הבעל מוציאה מיד הלקוחות ולכך נהגו בנרבונה לכתוב בכתובה הוא נתן לה קרקע פלוני והיא הביאה לו בנדונייתה כדי שתוכל לטרוף מן הלקוחות בחיי הבעל אם מכרן. וכן אם לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה כיון שיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי נמי א)שלקח מן האשה היא ותוציא מהלקוחות אפלו בחיי בעלה ולפיכך אמר רשב״ג שהבעל מוציא מיד הלקוחות מכח האשה. ופ׳ השולח פי׳ בדין נכסי האיש והאשה ודין אפותיקי סתם ודין אפותיקי מפורש. ומיהו מילתא פשיטא היא דנכסי הבעל אינה מוציאה מיד הלקוחות אם מכרם הבעל עד שעת גביית כתובה והיינו דאמר פ׳ האשה שנפלו לה. אבעי לזבוני מי לא מזבין. ורש״י פי׳ ל״מ אם מת הוא או גרשה שהאשה מוציאה מיד הלקוחות אם מכר הוא בלא דעתה אלא אפי׳ מתה היא הוא מוציא מיד הלקוחות דשעת מכירה לאו מכירה ודאית היא שמא ימות הוא ונמצאת מכירה שלא כדין והראב״ד פי׳ מכרו שניהם לפרנסה כגון שמכר האחד בפני חברו וקא׳ רשב״ג שאם מכרה האשה בפני בעלה הבעל מוציא מיד הלקוחות. זהו לשונו מה שפסק הרב אלפס דרבנן דאמרי עובר לית ליה זכייה מסתברא כוותייהו דרבא קאי כרבנן בפ׳ מי שמת ואביי פליג עליה וכו׳ וקי״ל אביי ורבא הלכה כרבא וכבר כתבתי דבר זה בפרק מי שמת. מצאתי כתוב בחדושי שחדשתי לפני אבא מארי ז״ל שמעשה היה בלוניל לפני הראב״ד ז״ל ולפני זקני הרב ר׳ משולם ולפני הרב ר׳ שמואל ב״ר משה ע״ה באחד שנתן מתנה לבנו קודם ארבעים יום ליצירתו והיה מחלוקת ביניהם יש מהם שאמרו שהמתנה מתנה הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל העובר ויש מהם שאמרו שאין המתנה מתנה דכיון דארבעים יום קודם ליצירתו מיא בעלמא הוא וכמו דלא עיברה כלל דמיא ונגמר הדין ע״פ רובם שהמתנה מתנה ולאבא מארי ז״ל היה מסתברא כדברי היחיד שאין המתנה מתנה:
איתמר המכנסת שום לבעלה – פי׳ נכסי נדוניא ששמם עליו בדמים ידועים וקבלם בנכסי צאן ברזל וכשב׳ לגרשה היא אומרת כלי אני נוטלת פי׳ בשווייה והוא אומר דמים אני נותן כמ׳ שקבלתי עלי רב יהודה אמר הדין עמה והלכתא כוותיה.
איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בבעיה הבאה: המכנסת שום לבעלה, שהכניסה לבעלה בתוך כתובתה דברים מסויימים ששמו (העריכו אותם) ועשו אותם כנכסי צאן ברזל, ואחר כך כשבאה ליטול את כתובתה היא אומרת: כלי, אותם כלים עצמם שהכנסתי, אני נוטלת, והוא אומר: דמים (את מחירם) אני נותן, שהוא רוצה להחזיק בכלים עצמם, הדין עם מי? רב יהודה אמר:
It was stated: With regard to a woman who brings appraised, guaranteed property into her marital contract with her husband, he is obligated to return it at the conclusion of the marriage. Upon collection of her marriage contract, e.g., following divorce, if she says: I am taking my belongings, and he says: I am willing to give you only their monetary value, the halakha favors whom? Rav Yehuda said:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
יבמות סו. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יבמות סו., עין משפט נר מצוה יבמות סו., רי"ף יבמות סו. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יבמות סו., רש"י יבמות סו., ראב"ן יבמות סו. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יבמות סו., תוספות ישנים יבמות סו., ההשלמה יבמות סו., פסקי רי"ד יבמות סו., רמב"ן יבמות סו. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות סו. – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות סו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות סו. – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות סו., מהרש"א חידושי הלכות יבמות סו., גליון הש"ס לרע"א יבמות סו., פירוש הרב שטיינזלץ יבמות סו., אסופת מאמרים יבמות סו.
Yevamot 66a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yevamot 66a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 66a, Rif by Bavli Yevamot 66a, Collected from HeArukh Yevamot 66a, Rashi Yevamot 66a, Raavan Yevamot 66a, Tosafot Yevamot 66a, Tosefot Yeshanim Yevamot 66a, HaHashlamah Yevamot 66a, Piskei Rid Yevamot 66a, Ramban Yevamot 66a, Rashba Yevamot 66a, Meiri Yevamot 66a, R. Avraham of Montpellier Yevamot 66a, Ritva Yevamot 66a, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 66a, Gilyon HaShas Yevamot 66a, Steinsaltz Commentary Yevamot 66a, Collected Articles Yevamot 66a