(1) 
וְאַנְהֲרִינְהוּ לְעַיְינִין מִמַּתְנִיתִין אאֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֶנְסָה אע״פ אַף עַל פִּי שֶׁמּוּתֶּרֶת לְבַעְלָהּ פְּסוּלָה לִכְהוּנָּה וּתְנָא תּוּנָא וְכֵן הַבָּא עַל אַחַת מִכׇּל הָעֲרָיוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּתוֹרָה אוֹ פְּסוּלוֹת.
וְאַנְהֲרִינְהוּ לְעַיְינִין מִמַּתְנִיתִין אאֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֶנְסָה and he illuminated our eyes from the mishna, i.e., he demonstrated that the mishna serves as the basis for his opinion: With regard to the wife of an Israelite who was raped, although she is permitted to her husband, she is disqualified for the priesthood. Therefore, if her husband dies, she may not marry a priest. And the tanna of our mishna also taught: And so too, in the case of one who had intercourse with any one of those with whom relations are forbidden [arayot] by the Torah or with those who are unfit to marry him even though they are not in the category of arayot, the woman is disqualified from marrying a priest.
כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טומאה:
1. רבה: דפוסים: רב כהנא .
2. נתאלמנו או נתגרשו: כ״י נ : ״נתאלמנה או נתגרשה״.
ואנהרינהו לעיינין ממתניתין – ממשנתנו הביא ראיה לדבריו והאיר עינינו בה.
אע״פ שמותרת לבעלה – דכתיב (במדבר ה) והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת.
פסולה לכהונה – אם מת בעלה לא תנשא לכהן.
ותנא תונא – תנא דידן כמו אבונא אחונא.
[סימן תקי]
אמר רב עמרם אמר לן רב ששת אשת ישראל שנאנסה אע״פ שמותרת לבעלה אם מת בעלה פסולה לכהן משום זונה.
ואנהרינהו לעיינין ממתנית׳ וכן הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה או פסולות פסלה.
ממזרת ונתינה לישראל פסל לאו לפוסלה לכהונה מיירי דבלא״ה אפסלא וקיימא ולתרומה דבי נשא ליכא למימר דאינה בת כהן אלא ר״ל לענין מלקות למלקי הבא עליה אם בעל בהעראה בהעראה לבד:
אשת ישראל שנאנסה אע״פ שמותרת לבעלה שהרי אונס בישראל מישרא שרי מכל מקום אם נתאלמנה הימנו פסולה לכהונה מן התורה ואע״פ שכל שבאונס לאו זונה היא באמת אינה זונה להיות כהן לוקה עליה משום זונה ולא משום טומאה ר״ל מלאו דאחרי אשר הוטמאה שאין טומאה אלא למי שנבעלה תחתיו אבל מכל מקום כל שנבעלה לפסול לה אפילו באונס נפש נפסלה לכהונה וכמו שאמרו (כתובות י״ד:) בתינוקת שירדה למלאת מים ונאנסה ואמרו עליה שאם אין רוב העיר משיאין לכהונה פסולה אלא שהאונס מפקיעו מן המלקות ואשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טומאה ר״ל משום לאו דאחרי אשר הוטמאה שהוא בא לרבות סוטה כמו שהתבאר (יבמות י״א:) וכל שנבעלה תחתיו איכא לאו דטומאה אבל משום זונה מיהא אינו לוקה הואיל ונאנסה שכל באונס לא קרינא בה זונה וכלישנא בתרא דרבה ולפי דרכך למדת ששמועת אשת ישראל שנאנסה שפסולה לכהונה אע״ג דליכא טומאה ושמועת אשת כהן שנאנסה שבעלה לוקה עליה משום טומאה לא פליגי אהדדי כלל וקצת מפרשים עשאום כחולקות זו עם זו כמו שתראה בקצת חבורי הראשונים ואין הדברים נראין כלל:
המשנה השניה והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר אלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה ר׳ אלעזר ור׳ שמעון מכשירים נתאלמנו או נתגרשו מן הנשואין פסולות מן הארוסין כשרות אמר הר״ם מן הארוסין לא יאכלו בתרומה מפני שהן משמרות לביאה פסולה ולזה לא יאכלו ור׳ אלעזר ור׳ שמעון יאמרו תאכל עד שתבעל ואז תפסל ואם נתאלמנו או נתגרשו אלו הנשים הכהנות מן הנשואין פסולות לאכול בתרומה מפני שהן נתחללו בבעילה שנבעלה לפי עקרינו אלא מאיסורי כהונה מן האירוסין כשרות לאכול בתרומה מפני שהן לא נבעלו ולא נתחללו ואין הלכה כר׳ אלעזר ור׳ שמעון:
אמר המאירי אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה ור״ל אפילו היא בת כהן שאם בת ישראל היא לא הוצרכה ללמד שהרי ממשנה אחרונה אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחפה אלא אפילו היא בת כהן ופירשו הטעם בגמרא מפני שהיא משמרת לביאה פסולה ור׳ אלעזר ור׳ שמעון מכשירין שאין שמור ביאה פסולה פוסלתן ואחר שהיא בת כהן וארוסה לכהן אוכלת הא לכשתנשא תפסל שהנשואין עושין אותה חללה שסתמה נבעלה ולענין פסק גדול המחברים פסקו כתנא קמא אלא שחלוצה מיהא סירכא דלישנא הוא שהרי אין פסולה אלא מדברי סופרים ושמור ביאה פסולה דרבנן אינה פוסלת אף לתנא קמא ומכל מקום גאוני ספרד פסקו כר׳ שמעון ור׳ אלעזר ומשום דרישא אוקמוה בגמרא לר׳ מאיר והוה ליה יחיד לגבי רבים ואם משום סתם משנה הם קורין למחלוקת כזו סתם ואחר כך מחלוקת על הדרך שביארנו לדעת קצת בפרק החולץ (יבמות מ״ב:):
נתאלמנו או נתגרשו מן האירוסין כשרות דמשום קדושין לא הויא לה חללה והרי משנתגרשה או נתאלמנה אף לתנא קמא אין כאן שמור ביאה פסולה אבל מן הנשואין פסולות שכבר נתחללו וכן הלכה:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
פצוע דכא אף הוא בכלל חייבי לאוין ואם הוא כהן וקדש בת כהן לדעת ר׳ מאיר אינה אוכלת שהרי משמרת לביאה פסולה היא ולדעת ר׳ אלעזר ור׳ שמעון אוכלת בתרומה הא אם נשאת לו אינה אוכלת שהרי נבעלה לפסול לה נשאה בכשרות ואחר כך נעשה פצוע דכא אם לא ידעה ר״ל שלא בא עליה משנעשה פצוע דכא הרי זו אוכלת וכן עבדיו ושפחותיו אוכלין בתרומה:
ואנהרינהו. הביא ראיה לדבריו ממשנתינו והאיר לנו עינינו בה. אשת איש. ישראל. פסולה. אם נתארמלה אסורה לכהן. תונא. תנא דידן, כמו אבונא אחונא. מאי וכן. לאו אאונס נמי קאי, וקתני הבא על אחת מכל העריות בהאי ביאה פסלה לכהן, ואשת איש בכלל עריות היא. ומשני דהאי וכן אהעראה קאי. ומותיב עיקר העראה בעריות כתיבא, והיכי מדמי להו ליבמה כאילו מיבמה גמיר לה. עיקר משכבי אשה. דילפינן מינה שלא כדרכה כתו׳ גבי עריות, והיכי אמר וכן אהא מילתא דלילף עריות מיבמה, ש״מ דבבא קמא דמתני׳ איירי שלא חלק הכתו׳ בין כדרכה לשלא כדרכה, ש״מ דהאי לא חלק בין ביאה לביאה פירושו כדפרישנא1, לא כמו שפי׳ ר״ש2. כתב ר״ש3 הכי גרסי׳ אלא מאי וכן אשלא כדרכה דחייבי לאוין. כלומ׳ ולא תסייעיה מיהא דלא קאי אאונס. ולא גרסי׳ אהעראה, דהא גמרי׳ לעיל העראה דחייבי לאוין מקיחה קיחה. ואע״ג דקא דחי לה תלמודא לראיה דמתני׳, אפי׳ הכי הלכה כרב ששת, דהא מקשי׳ מינה למתני׳ [דסוף] פרק ארבעה אחין4. וכן פסק הר״ם בקדושה פרק י״ח5.
1. לעיל נג, ב ד״ה בין ביאה לביאה.
2. לעיל שם.
3. ד״ה ה״ג אלא.
4. לעיל לה, א.
5. ה״ח.
ואנהרינהו לעיינין ממתניתין [והאיר את עינינו ממשנתנו] להראות שדבריו נסמכים עליה. וכך אמר רב ששת: אשת ישראל שנאנסה, אף על פי שמותרת לבעלה, אם ישראל הוא — פסולה לכהונה, שאם מת בעלה — לא תינשא עוד לכהן. ותנא תונא [ושנה התנא שלנו]: וכן הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה, או פסולות.
and he illuminated our eyes from the mishna, i.e., he demonstrated that the mishna serves as the basis for his opinion: With regard to the wife of an Israelite who was raped, although she is permitted to her husband, she is disqualified for the priesthood. Therefore, if her husband dies, she may not marry a priest. And the tanna of our mishna also taught: And so too, in the case of one who had intercourse with any one of those with whom relations are forbidden [arayot] by the Torah or with those who are unfit to marry him even though they are not in the category of arayot, the woman is disqualified from marrying a priest.
הכל
(2) מַאי וְכֵן מַאי לָאו לָא שְׁנָא בְּשׁוֹגֵג וְלָא שְׁנָא בְּמֵזִיד וְלָא שְׁנָא בְּאוֹנֶס וְלָא שְׁנָא בְּרָצוֹן וְקָתָנֵי פְּסָלָהּ.
What is the meaning of the phrase: And so too? What, is it not that it is no different whether they have intercourse unwittingly or intentionally, and it is no different whether they have intercourse due to coercion or willingly? And it is taught that he has rendered her disqualified from marrying a priest.
מאי וכן – לאו אאונס ואשוגג דלעיל קאי וקתני הבא על אחת מכל העריות פסלה לכהונה ואשת איש בכלל עריות היא.
מאי וכן, לאו לא שנא באונס ולא שנא ברצון. אע״פ דקא דחי לה ואמר לא אהעראה וכו׳, דיחוייא בעלמא הוא דקא דחי לסייעת׳, מיהו דרב ששת עיקר דליכא דפליג עליה.
מאי וכן מאי לאו לא שנא בשוגג כו׳ וקתני פסלה – וליכא למימר משום אחרים נקט פסלה ולא משום אשת איש דעיקר חידוש דאונס ורצון לא הוי אלא באשת איש אבל בשאר עריות אין חידוש טפי באונס מברצון לענין פסולי כהונה.
ומאי וכן לא שנא בשוגג לא שנא במזיד ובאונס וברצון וקתני פסולות – וא״ת היכי מוכח מהכא דאשת ישראל שנאנסה אסורה לכהן דלמא הא דתני פסל באונס קאי אפסולות לכהונה ולומר שנעשות חללות באונס דע״כ פסול לא קאי אכולה מלתא דמתני׳ דהא ממזרת ונתינה מפסלי וקיימי וי״ל דהא לאו חדוש הוא לומר דפסולות לכהונה שמתחללות באונס דמה לנו לחלק אכן תימה אמאי לא משני דפסל לא קאי אאשת איש אלא (באשתו נאמן) [נקטה] לענין התראה (לקנוס) [ללקות וכמו] כדפ״ה גבי ממזרת ונתינה וי״ל דפסיקא ליה דקאי אאשת איש דומיא דשאר עריות דר״ל פסל לכהונה:
מאי [מה פירוש] ״וכן״? מאי לאו [האם לא] הכוונה שלא שנא [שונה] אם היה הדבר בשוגג, ולא שנא [שונה] אם היה הדבר במזיד, וכן לא שנא [שונה] אם היה הדבר באונס, ולא שנא [שונה] אם היה הדבר ברצון, וקתני [ושנה]: פסלה. משמע, שביאה מכל סוג, גם אם היתה באונס — פוסלת. ואף על פי שאינה אוסרת לישראל — פוסלת לכהנים.
What is the meaning of the phrase: And so too? What, is it not that it is no different whether they have intercourse unwittingly or intentionally, and it is no different whether they have intercourse due to coercion or willingly? And it is taught that he has rendered her disqualified from marrying a priest.
הכל
(3) לָא מַאי וְכֵן אַהַעֲרָאָה הַעֲרָאָה דְּמַאן אִילֵימָא דַּעֲרָיוֹת לְמֵימְרָא דַּעֲרָיוֹת ילפי׳ יָלְפִינַן מִיְּבָמָה אַדְּרַבָּה יְבָמָה יָלְפִינַן מֵעֲרָיוֹת דְּעִיקַּר הַעֲרָאָה בַּעֲרָיוֹת כְּתִיב.
The Gemara refutes this proof: No, what is the meaning of the phrase: And so too? It is referring to the initial stage of intercourse, as this too invalidates her. The Gemara asks: The initial stage of intercourse of whom? If we say it is referring to those with whom relations are prohibited and carry a punishment of karet or death [arayot], is this to say that the halakha with regard to those with whom relations are prohibited is derived from the halakha with regard to a yevama, as implied by the phrase: And so too? On the contrary, we derive the halakha of a yevama from the halakha with regard to those with whom relations are prohibited, as the main source that indicates that the initial stage of intercourse is considered intercourse is stated in the context of those with whom relations are prohibited and not in the context of a yevama.
לא אהעראה – וברצון דהויא זונה.
ופרכינן עיקר העראה בעריות כתיבא – והיכי מדמה לה מתני׳ ליבמה כאילו מיבמה גמר לה.
עיקר העראה בעריות כתיב – ואית ספרים דגרסי אדרבה יבמה הוא דילפינן מעריות ויש לפרש בדוחק דאע״ג דיבמה מחייבי לאוין הוא דילפינן ולא מעריות חשיב ליה כאילו ילפינן מעריות דע״י עריות ושפחה חרופה שמעינן ליה בחייבי לאוין.
אדרבה יבמה ילפינן מעריות דעיקר העראה (ביבמה) [בעריות] כתיבא. ואע״ג דיבמה ילפינן לעיל מביאה ביאה מחייבי לאוין קאמר הכא הכי כלומר לא שייך למימר וכן מן העיקר לטפל דהא בעריות כתיבא בהדיא העראה:
את הראיה הזו דוחים: לא, אין הכוונה פה לביאת שוגג ומזיד וכיוצא באלה, אלא לסוגי הביאה. ומאי [ומה פירוש] ״וכן״ — על העראה, שגם היא פוסלת. ושואלים: העראה דמאן [של מי], אילימא [אם תאמר] של עריות, למימרא [האם לומר] שדיני העראה בעריות ילפינן [למדים אנו] מיבמה? — אדרבה (להיפך) יבמה ילפינן [למדים אנו] מעריות, שעיקר ענין העראה בעריות כתיב [נאמר] ולא בדיני יבמות!
The Gemara refutes this proof: No, what is the meaning of the phrase: And so too? It is referring to the initial stage of intercourse, as this too invalidates her. The Gemara asks: The initial stage of intercourse of whom? If we say it is referring to those with whom relations are prohibited and carry a punishment of karet or death [arayot], is this to say that the halakha with regard to those with whom relations are prohibited is derived from the halakha with regard to a yevama, as implied by the phrase: And so too? On the contrary, we derive the halakha of a yevama from the halakha with regard to those with whom relations are prohibited, as the main source that indicates that the initial stage of intercourse is considered intercourse is stated in the context of those with whom relations are prohibited and not in the context of a yevama.
הכל
(4) אֶלָּא מַאי וְכֵן אַשֶּׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ דַּעֲרָיוֹת אַדְּרַבָּה עִיקַּר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה בַּעֲרָיוֹת כְּתִיב.
Rather, what is the meaning of the phrase: And so too? It is referring to atypical, i.e., anal, sexual intercourse with those with whom relations are prohibited [arayot]. The Gemara rejects this suggestion: On the contrary, the main source that atypical intercourse is considered intercourse, which is based upon the verse “The cohabitations of a woman” (Leviticus 18:22) is written with regard to those with whom relations are prohibited [arayot].
אשלא כדרכה – דקתני גבי יבמה ולא חילק בין ביאה לביאה דהיינו בין כדרכה לשלא כדרכה ועלה תני וכן הבא על אחת מכל העריות פסלה לכהונה משום זונה ולעולם ברצון וגמר ביאה ביאה מיבמה דרבינן בה ולקחה שלא כדרכה.
רש״י בד״ה אשלא כדרכה כו׳ ולעולם ברצון כצ״ל והס״ד ואח״כ נמחק עד ה״ג. (עיין במהרש״א). בד״ה ר״א ור״ש כו׳ כדכתיב לא יחלל שני חילולין כו׳. נ״ב כך הוא ההרגל ברש״י לפרש שני חילולים ואינו כן אלא מלשון חילול לחוד הוא דמפיק מי שהיה כשר ונתחלל כדלקמן בפ׳ אלמנה לכ״ג (יבמות דף ס״ט) פרש״י גופיה כן ועיין בהגהתי פ׳ ד׳ מיתות (סנהדרין דף נ״א) ע״ש:
בד״ה מאי קדושי כו׳ עבירה הס״ד:
בפרש״י בד״ה אשלא כדרכה דקתני כו׳ וגמר ביאה ביאה מיבמה דרבינן בה ולקחה שלא כדרכה עכ״ל מהרש״ל מחק כל זה מפרש״י וטעמא דלא מצינו שום ג״ש דביאה ביאה בעריות מיבמה אבל לפי מה שנדקדק דא״כ בלאו הא דקאמר עיקר שלא כדרכה בעריות כתיב היכי קס״ד כלל למילף עריות מיבמה כיון דלית כאן שום ג״ש וע״כ הנראה לקיים כל הנוסחאות הישנות שבפרש״י וה״פ לפי מאי דס״ד השתא דבעי למילף שלא כדרכה בעריות מיבמה היינו משום דילפינן ביאה דחייבי לאוין מביאה דיבמה וכיון דשלא כדרכה הוי ביאה בחייבי לאוין מכ״ש דהוי ביאה בחייבי כריתות כדאמר לעיל ואין להקשות דא״כ מי הכריח רש״י ז״ל לפרש הא דקאמר במסקנא מאי וכן אשלא כדרכה דחייבי לאוין היינו חייבי לאוין דכהונה הא איכא לפרש כדבעי למימר השתא אחייבי לאוין דלאו דכהונה וילפינן ביאה ביאה מיבמה וכמו שפר״י בתוס׳ וי״ל דרש״י ס״ל דלמאי דמסיק דעיקר קרא דשלא כדרכה בעריות כתיב אין אנו צריכין למילף חייבי לאוין ביאה ביאה מיבמה אלא דשמעינן ליה שפיר ע״י עריות ושפחה דא״כ לשתוק קרא למעט שלא כדרכה בשפחה חרופה דהכי ילפינן ליה לעיל לענין העראה והתוס׳ שפי׳ בשם ר״י למסקנא דהאי וכן קאי אשאר חייבי לאוין דלאו דכהונה לית להו הך סברא ואית להו דמיהת תרוייהו דהיינו העראה ושלא כדרכה לא שמעינן מדאיצטריך קרא למעט בשפחה חרופה דמשום חדא מלתא מהני נמי איצטריך קרא ולהכי קאמר תלמודא שפיר הכא דלענין שלא כדרכה ילפינן להו מיבמה וק״ל:
אלא, חוזרים מן הפירוש הקודם, מאי [מה פירוש] ״וכן״ — על ביאה שלא כדרכה של עריות. ודוחים: אדרבה, עיקר ״משכבי אשה״ שמשם לומדים על ביאה שלא כדרכה בעריות כתיב [נאמר] ולא ביבמה!
Rather, what is the meaning of the phrase: And so too? It is referring to atypical, i.e., anal, sexual intercourse with those with whom relations are prohibited [arayot]. The Gemara rejects this suggestion: On the contrary, the main source that atypical intercourse is considered intercourse, which is based upon the verse “The cohabitations of a woman” (Leviticus 18:22) is written with regard to those with whom relations are prohibited [arayot].
הכל
(5) אֶלָּא מַאי וְכֵן אַשֶּׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ דְּחַיָּיבֵי לָאוִין.
Rather, what is the meaning of the phrase: And so too? It is referring to atypical intercourse by those liable for violating an ordinary prohibition not punishable by karet, with regard to whom the expression: The cohabitations of a woman, does not appear. In any event, Rav Sheshet’s proof from the mishna is not conclusive.
ה״ג: אלא מאי וכן אשלא כדרכה דחייבי לאוין – אלמנה לכ״ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט דלא כתיב בהו משכבי אשה אבל משום העראה לא איצטריך למיתנייה דהא רבינן לעיל העראה דחייבי לאוין מקיחה קיחה דעריות.
וכן אשלא כדרכה דחייבי לאוין – פי׳ בקונטרס אלמנה לכ״ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אבל משום העראה לא איצטריך למיתנייה דהא מרבינן ליה לעיל מקיחה קיחה דעריות וקשה לר״י דאי משום חייבי לאוין דכהונה נקט לה לשלא כדרכה נמי לא איצטריך דאיכא למילף נמי קיחה קיחה מעריות דכתיב בהו משכבי אשה אלא נראה לר״י דקאי אשאר חייבי לאוין דלאו דכהונה דלא כתיב בהו קיחה דלא שמעינן בהו שלא כדרכה אלא מג״ש דביאה ביאה מיבמה כי היכי דילפינן לעיל מינייהו יבמה לענין העראה.
וכן אשלא כדרכה דחייבי לאוין אבל לא קאמר אהעראה דחייבי לאוין דאדרבה ילפינן לעיל יבמה משאר חייבי לאוין וא״כ חייבי לאוין עיקר ויבמה טפל:
א) ולא נהירא הך פירושא דא״כ הול״ל ומה קדושי רשות פוסלין ועוד כיון דפרשינן דמתני׳ לא איירי בבת ישראל אלא בבת כהן היכי קא מייתי לקמן בסמוך מפצוע דכא כהן שנשא בת ישראל באנו למחלוקת דמתני׳ הלא במתני׳ לא איירי אלא בבת ישראל. אלא ודאי נראה כפירוש אחר במתני׳ ונימא דמתני׳ איירי בבת ישראל והכי פירושא אלמנה לכ״ג מן האירוסין לא יאכלו בתרומת הכהן הגדול ואף כי הגיע זמנו לינשא. דבת ישראל שנתארסה לכהן אמרי׳ כי הגיע זמנו לינשא אוכלת בתרומה והכא כיון שהיא משמרת לביאה פסולה לא אכלה ור׳ אליעזר ור׳ שמעון מכשירים דאמרי משמרת לביאה פסולה אכלה וכיון דהגיע זמנו יאכלו דקנין כספו הוא:
בד״ה ה״ג אלא מאי וכן אשלא כדרכה דחייבי לאוין אלמנה לכ״ג כו׳ עכ״ל צ״ע דמהיכא קא יליף חייבי לאוין דכהונה מיבמה וי״ל בדוחק דיליף קיחה קיחה מיבמה דאע״ג דקיחה דיבמה אינו מופנה כמו שהוכיחו התוס׳ לעיל מ״מ קיחה דחייבי לאוין דכהונה מופנה וה״ל מופנה מצד א׳ דכמו כן ילפינן ביאה ביאה מיבמה אע״ג דביאה דיבמה אינו מופנה כמ״ש התוס׳ לעיל ומיהו לעיל גבי הא דבעי למילף עריות מיבמה לא בעי לפרש דבעי למילף קיחה דעריות מקיחה דיבמה משום דניחא ליה למינקט ביאה לג״ש דנקטה תלמודא לעיל אבל הך ג״ש קיחה קיחה מיבמה לא הוזכרה בשום מקום וק״ל:
Rather, what is the meaning of the phrase: And so too? It is referring to atypical intercourse by those liable for violating an ordinary prohibition not punishable by karet, with regard to whom the expression: The cohabitations of a woman, does not appear. In any event, Rav Sheshet’s proof from the mishna is not conclusive.
הכל
(6) אָמַר רָבָא אֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁנֶּאֶנְסָה בַּעְלָהּ לוֹקֶה עָלֶיהָ מִשּׁוּם זוֹנָה מִשּׁוּם זוֹנָה אִין מִשּׁוּם טוּמְאָה לָא אֵימָא אַף מִשּׁוּם זוֹנָה.
§ Rava said: With regard to the wife of a priest who was raped, her husband is flogged if he later has intercourse with her, due to the fact that it is prohibited for a priest to have intercourse with a zona. The Gemara expresses surprise: Due to the prohibition proscribing a zona, yes; due to ritual impurity, no? The Torah refers to a married woman who has had intercourse with another man as ritually impure, and she is forbidden to her husband. The Gemara emends Rava’s statement: Say that he is also flogged due to the prohibition with regard to a zona.
בעלה לוקה עליה משום זונה – דכתיב זונה לא יקחו (ויקרא כא) וסתם זונה היינו מנאפת תחת בעלה שטעתה מאחר בעלה לזרים וזו אע״ג דנאנסה גבי כהן לא פליג רחמנא בין אונס בין רצון כדגמרי׳ מוהיא לא נתפשה דהיא מיעוטא משמע היא אשת ישראל הוא דיש חילוק בין נתפשה ללא נתפשה אבל אשת כהן אין חילוק.
אמר רבא אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה אם בא עליה אחר שנאנסה משום זונה ומשום טומאה לא יוכל בעלה הראשון וגומר.
לוקה. אם בא עליה. משום זונה. לאו דזונה דכתו׳ גבי כהנים. משום טומאה לא. משום לאו דכתו׳ גבי טומאה בכל אשה המזנה תחת בעלה ונאסרת עליו, קאי בלא יוכל לקחתה אחרי אשר הוטמאה1, דדרשי׳2 לרבות סוטה שנבעלה. והואיל ונאסרה אשת כהן עליו אפי׳ באונס איכא לאו דטומאה. מתיב ר׳ זירא. כלומ׳ הני לאוין דזונה וטומאה ליתנהו באונס כלל אלא ברצון, דאסורא דאונס בכהן לא חזינן אלא מהאי דיוקא דהיא, ודייקינן שיש אחרת שנאסרה אפי׳ באונס, והאי אסורא לא חזינן ביה לאו אלא עשה, כלומ׳ שאסורה עליו, וזהו (ו)לאו הבא מכלל עשה עשה, כלומ׳ זה האסור דלא יקיימנה אינו אלא עשה, דקאמרי׳ דאשת ישראל אם נאנסה יקיימנה. הכל היו בכלל זונה. כלומ׳ כל אשת איש שנבעלת לאחר בין באונס בין ברצון זונה היא, שטועה מתחת בעלה, ומן הדין חלו עליה כל הלאוין והאסורין שאמרו בנבעלת לאחר. מיהו פרט לך הכתו׳ גבי אשת ישראל דבאונס שריא. ומאשת כהן לא איירי, כדדייקינן מהיא דמיעוטא היא. הילכך כל האסורין והלאוין שנאמרו בנבעלת לאחר שיכי בה אפי׳ באונס, ומשום הכי לוקה עליה [משום] שני לאוין.
1. דברים כד, ד.
2. לעיל יא, ב.
א אמר רבא: אשת כהן שנאנסה, אם יבוא עליה בעלה הכהן לאחר מכן — לוקה עליה משום זונה. ותוהים: משום זונה אין [כן], משום טומאה לא? שהרי היא אסורה לו גם משום טומאה כמו כל אשה שנאסרה לבעלה אחרי שנבעלה על ידי אחר, שנקראת בתורה טמאה! ומתקנים: אימא [אמור] לוקה אף משום זונה.
§ Rava said: With regard to the wife of a priest who was raped, her husband is flogged if he later has intercourse with her, due to the fact that it is prohibited for a priest to have intercourse with a zona. The Gemara expresses surprise: Due to the prohibition proscribing a zona, yes; due to ritual impurity, no? The Torah refers to a married woman who has had intercourse with another man as ritually impure, and she is forbidden to her husband. The Gemara emends Rava’s statement: Say that he is also flogged due to the prohibition with regard to a zona.
הכל
(7) מֵתִיב רַבִּי זֵירָא {במדבר ה׳:י״ג} וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה אֲסוּרָה הָא נִתְפָּשָׂה מוּתֶּרֶת וְיֵשׁ לְךָ אַחֶרֶת שאע״פ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּשָׂה אֲסוּרָה וְאֵי זוֹ זוֹ אֵשֶׁת כֹּהֵן.
Rabbi Zeira raised an objection based upon a verse with regard to a sota: “And neither was she taken” (Numbers 5:13) indicates that she is forbidden to her husband because she willingly committed adultery, but if she was forcibly taken, i.e., raped, she is permitted to her husband. The term “And…she” indicates that although these principles apply in this case, you have another case of a woman who is prohibited even though she was forcibly taken. And which is this? This is the wife of a priest.
ואי זו זו אשת כהן – מוהיא קדריש וא״ת והא קדרשינן לה בכתובות בפרק נערה (כתובות נא: ושם) לדרשא אחריתי לתחלתה באונס וסופה ברצון דשריא ואר״י דהתם אסמכתא היא דמסברא היא דשריא דחשיב אונס אע״ג דסופה ברצון דיצרא אלבשה כי היכי דהוי אסמכתא הא דקאמר (לקמן דף ק:) ואי זו זו שקדושיה טעות.
מתיב ר׳ זירא וכו׳ – עד ולאו הבא מכלל עשה הוא פי׳ וכיון דכן היכי אמרת שהיא לוקה משום טומאה ופרקינן אמר רבא הכל היו בכלל אשר הוטמאה וכו׳ פי׳ דכי אמרינן והיא לא נתפסה אסורה לא הוי לאו הבא מכלל עשה אלא ה״ק היא בת ישראל אסורה וחשיבא טמאה בשלא נתפשה דאלו אשת כהן סתמא מקריא שהוטמאה בין נתפסה בין לא נתפש׳ והא דמייתי רבי זירא למימר דמשום טומאה ליכא ואלו בבי מדרשא פשיטא להו בין למאן דמק׳ בין למאן דמתרץ לוקה משום טומא׳ ואתמוהי נמי מתמה עלה משום דבבי מדרשא הוי ידעי מאי דפריש הכא לבסוף ופשיטא נמי להו טובא אבל ר׳ זירא דלא הוה ידע לדרבה הוה מותיב אמאי דהוה פשיט להו בבי מדרשא ויש כיוצא בזו בתלמוד במיעוט מקומות ויש אומרים דכל היכא דאיכא משום טומא׳ לגבי בעל כיון דלכלליה אהדרי׳ שהיא טמאה ג״כ לבועל ולתרומה דדרשינן ונטמאה ג׳ פעמים וכן דעת מהרא״ה הר״ם.
גרש״י ז״ל בלישנא קמא אמר רבא הכל היו בכלל זונה – ופי׳ הוא ז״ל כל הנבעלות תחת בעליהם בין באונס בין ברצון היו בכלל זונה לא יקחו. ויש מקשים עליו ז״ל היאך אפשר לומר שכלן נאסרות הוו לבעליה׳ משום זונה לא יקחו בכלל הכל דקאמ׳ היינו אשת ישראל ואח״כ פרט א׳ אשת כהן ואלו בעלה ישראל לא מיזהר משום זונה לא יקחו דליתי׳ לההוא לאו אלא בכהנים ויש לת׳ דמרן ז״ל ה״ק כי כל הנבעלות תחת בעליהם אשר הוטמאו להיותן חשובות זונות וליאסר לכהני׳ משום זונה לא יקחו ויש בכלל זה שהיו אסורות לבעליה׳ מפני שהיא זונה שזינתה תחתיו דאשתו זונה אסור׳ לכל אדם כשם שאסורה זונה דעלמא לכהן.
מתיב [מקשה] על כך ר׳ זירא, נאמר בסוטה: ״והיא לא נתפשה״ (במדבר ה, יג), כלומר, זו שלא נתפסה (שלא נאנסה) — אסורה, הא [הרי] אם נתפשה (נאנסה) — מותרת. וכיון שכתוב ״והיא״ לשון דיוק וצמצום, הרי זה בא ללמד: ויש לך אחרת שאף על פי שנתפשה בכוח ונאנסה — אסורה. ואי זו — זו אשת כהן.
Rabbi Zeira raised an objection based upon a verse with regard to a sota: “And neither was she taken” (Numbers 5:13) indicates that she is forbidden to her husband because she willingly committed adultery, but if she was forcibly taken, i.e., raped, she is permitted to her husband. The term “And…she” indicates that although these principles apply in this case, you have another case of a woman who is prohibited even though she was forcibly taken. And which is this? This is the wife of a priest.
הכל
(8) וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה.
And a prohibition that stems from a positive mitzva, e.g., the prohibition proscribing a priest’s wife to her husband if she has been raped, which is derived from the fact that the Torah indicates that the wife of an Israelite remains permitted, has the status of a positive mitzva, not a prohibition. Consequently, one should not be flogged for this offense, as one is flogged only for violating a prohibition.
ואם כן האיסור באשת כהן שנאנסה הוא לאו הבא מכלל עשה, וכלל הוא שאינו אלא עשה ולא איסור לאו. וכיון שאין בטומאה זו לאו — אין לוקים עליה!
And a prohibition that stems from a positive mitzva, e.g., the prohibition proscribing a priest’s wife to her husband if she has been raped, which is derived from the fact that the Torah indicates that the wife of an Israelite remains permitted, has the status of a positive mitzva, not a prohibition. Consequently, one should not be flogged for this offense, as one is flogged only for violating a prohibition.
הכל
(9) אָמַר רַבָּה הַכֹּל הָיוּ בִּכְלַל זוֹנָה כְּשֶׁפָּרַט לְךָ הַכָּתוּב גַּבֵּי אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה אֲסוּרָה הָא נִתְפָּשָׂה מוּתֶּרֶת מִכְּלָל דְּאֵשֶׁת כֹּהֵן כִּדְקָיְימָא קָיְימָא.
Rabba said in response: All married women who engaged in extramarital intercourse were included in the category of zona. When the verse specified with regard to the wife of an Israelite: “And neither was she taken,” as it is only in that case that she is forbidden, it thereby indicates that if in fact she was forcibly taken, she is permitted. By inference, unlike the wife of an Israelite, the wife of a priest remains as she was. Since the Torah does not limit the category of zona with regard to the wife of a priest, she is considered a zona even if she was raped.
הכל היו בכלל זונה – כל הנבעלות תחת בעליהן בין באונס בין ברצון בכלל זונה לא יקחו הן שהרי כולן נבעלו בעילת זנות והוציא לך הכתוב אשת ישראל אנוסה מן הכלל אבל אשת כהן כדקיימא קיימא.
גמרא. הכל היו בכלל זונה. פירש רש״י ז״ל כל הנבעלות תחת בעליהן בין באונס בין ברצון בכלל זונה לא יקחו שהרי נבעלו בעילת זנות והוציא לך אנוסת ישראל מן הכלל. ואיכא למידק אי בכלל זונה לא יקחו קאמר והא קרא בכהנים דוקא כתיב ואשת ישראל לא היתה בכלל זה מעולם ומאי כשפרט לך הכתוב דקאמר. יש לומר דהכי קאמר כל הנבעלת בעילת איסור תחת בעלה ואפילו באונס נעשית בביאה זו זונה, ואי אשת כהן היא אסורה לבעלה משום זונה והרי היא בכלל זונה לא יקחו. ואי אשת ישראל היא אף על פי שאינו עובר עליה משום זונה, מכל מקום כיון שנעשית זונה בכך אסורה עליו משום שזנתה ונטמאת. וכשפרט לך הכתוב באשת ישראל שנאנסה שהיא מותר, אי לאו דכתיב היא הוה אמינא כל שבאונס לאו זונה היא ולאו טמאה היא ואפילו לכהן שריא, אבל השתא דכתיב היא אשת ישראל שריא אבל אשת כהן כדקיימא קיימא כנ״ל (ועיין ריטב״א).
אמר רבא באופן אחר: הכל, כל הנשים הנשואות שנבעלו תחת בעליהן, היו בכלל זונה, שכל אשה שנבעלה (ברצון או באונס) בעילה שיש בה חיוב כרת — קרויה זונה, וכשפרט לך הכתוב גבי (אצל) אשת ישראל ״והיא לא נתפשה״ לומר שהיא אסורה, הא [הרי] אם כן נתפשה — מותרת. מכלל הדברים אתה למד כי אשת כהן שנאסרה, כיון שלא הותרה — כדקיימא קיימא [כמו שעמדה עמדה] ולא בטל ממנה איסור זונה.
Rabba said in response: All married women who engaged in extramarital intercourse were included in the category of zona. When the verse specified with regard to the wife of an Israelite: “And neither was she taken,” as it is only in that case that she is forbidden, it thereby indicates that if in fact she was forcibly taken, she is permitted. By inference, unlike the wife of an Israelite, the wife of a priest remains as she was. Since the Torah does not limit the category of zona with regard to the wife of a priest, she is considered a zona even if she was raped.
הכל
(10) וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַבָּה באֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁנֶּאֶנְסָה בַּעְלָהּ לוֹקֶה עָלֶיהָ מִשּׁוּם טוּמְאָה מִשּׁוּם טוּמְאָה אִין מִשּׁוּם זוֹנָה לָא אַלְמָא בְּאוֹנֶס לָא קָרֵינָא בַּיהּ זוֹנָה.
And some say a different version of this discussion. Rabba said: With regard to the wife of a priest who was raped, her husband is flogged for having intercourse with her due to her ritual impurity. The Gemara asks: Due to ritual impurity, yes; due to the prohibition proscribing a zona, no? Apparently, in a case of rape, the victim is not called a zona.
לא קרינן בה זונה. כלומ׳ ולא לקי עלה משום לאו דזונה. ומסתברא דהאי לישנא ברתא פליג אהא דרב ששת דלעיל, דאי לא מקריא זונה כי נאנסה, אמאי מפסלה לכהונה אשת ישראל שנאנסה, משום זונה ליכא, דכל באונס לא קרינן בה זונה, משום טומאה ליכא, דלאו אשת כהן היא, דאפי׳ רבא דקאמ׳ לוקה עליה משום טומאה, דוקא כשנאנסה תחתיו, דקרינן בה לא יוכל בעלה לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה, דמשמע דכשהיא תחת הבעל קא מיירי. אבל לאו דזונה לא [כשזינתה] תחתיו איירי, כדכתו׳1 אשה זונה לא יקחו. וכי תימא דנפסלה משום דכתו׳2 ובת איש כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל, ודרשי׳ בפרק אלמנה3 כיון שנבעלה לפסול לה פסלה מן הכהונה ומן התרומה, הא אמרי׳ התם4 דההוא קרא לא איירי אלא בחייבי לאוין דתפסי בהו קדושי, ובזר אצלה מעיקרא הוא דפסיל, אבל מחזיר גרושתו משנישאת לא פסיל לה, דלאו זר אצלה מעיקרא הוא. אבל חייבי כריתות לא איירי קרא. ומיהו היכא דבא עליה חייבי כריתות או מיתת ב״ד פסלוה אע״ג דלאו זר מעיקרא הוא, והוא שעשאה זונה. דאי לאו הכי במאי מפסלא. ואי הבא על אשת ישראל באונס לא עשאה זונה היכי פסלה. וכי תימ׳ דהאי פסולה דרב ששת מדרבנן, הא לא מצית אמרת, דהא מסייע למילתיה ממתני׳ דתני וכן הבא על אחת מכל העריות, והאי וכן אכלהו ביאות פסולות קאי. מה העראה ושלא כדרכה פסולה מן התורה, אף אנוסה נמי פסלה מן התורה. והואיל והלכתא כרב ששת, דהא רבא נמי קאי כותיה, דמתרץ למתני׳ דסוף ארבעה אחין כותיה, הלכה כלישנא קמא, ולוקה עליה אף משום זונה. וכן נראה דעת הר״ם ממה שכתב בקדושה פרק י״ח5. אלא שצריך לומ׳ שחסר מן הספרים אף משום טומאה.
ואיכא מאן דאמ׳6 דלא פליג לישנא ברתא אדרב ששת, ומאי פסולה מדרבנן. והאי דמסייע ליה ממתני׳, מילי מילי קתני, פסול דהעראה ושלא כדרכה מדאוריתא, ופסול דאנוסה מדרבנן. וכן הוא דעת הר״ם. והאי דקאמ׳ שהרי נעשית זונה, מדרבנן. מיהו ודאי הרי״ף הביא לישנא ברתא והא דרב ששת7, נראה דעתו דלא פליגי. ומתניתין דסוף פ״ק דכתובות8 דתינוקת שנאנסה ואמ׳ ר׳ אם רוב העיר משיאין לכהונה תינשא לכהונה, הא אין משיאין לא תנשא ואע״ג דנאנסה, אלמ׳ פסלה מן הכהונה, לא אייתי׳ מינה סייעתא לרב ששת, דדלמ׳ האי רוב העיר משיאין מחייבי לאוין קאמ׳, דבעינן דלהוי זר מעיקרא דנפסלה מכי תהיה לאיש זר, ולא הויא ראיה לאשת איש שנאנסה.
1. ויקרא כא, ז.
2. שם כב, יב.
3. להלן סח, א.
4. שם ע״ב.
5. ה״ח.
6. ראה ספר ההשלמה.
7. יח, ב בדפי הרי״ף.
8. יד, ב.
איכא דאמר וכו׳ – כל באונס לא קריא ביה זונה ונראים דברים דאפילו ללישנא קמא לא אמרו שבאונס היו זוכה אלא בנבעלת תחת בעל משום חומרא דאשת איש אבל בביאות פסולות דעלמ׳ שנבעלה באונס לא חשיב׳ זונה וכ״ש בפנוי הבא עלהפנויה אליבא דר׳ אליעזר שעשאה זונה אדרבה נראה דבעלמא אפי׳ באונס היא זונה וכדחזינן גבי שבויה הפסולה לכהונה וכן מההיא דתינוקות שירדה למלאת מן העין ונאנסה ולא אמרו אלא באשה תחת בעלה דהיא כשרה דחזיא דאשת כהן לבעלה שרי׳ ואפי׳ לכהונה וכן פירוש בתוספות.
ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] בלשון אחרת, אמר רבה: אשת כהן שנאנסה — בעלה לוקה עליה משום טומאה. ושואלים: משום טומאה אין [כן] משום זונה לא? אלמא [מכאן] שבאונס לא קרינא ביה [אין קוראים אנו בכך] זונה.
And some say a different version of this discussion. Rabba said: With regard to the wife of a priest who was raped, her husband is flogged for having intercourse with her due to her ritual impurity. The Gemara asks: Due to ritual impurity, yes; due to the prohibition proscribing a zona, no? Apparently, in a case of rape, the victim is not called a zona.
הכל
(11) מֵתִיב רַבִּי זֵירָא וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה אֲסוּרָה גהָא נִתְפָּשָׂה מוּתֶּרֶת ד וְיֵשׁ לְךָ אַחֶרֶת שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּשָׂה אֲסוּרָה וְאֵיזוֹ זוֹ אֵשֶׁת כֹּהֵן וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה.
Rabbi Zeira raised an objection from the verse: “And neither was she taken” indicates that she is forbidden to her husband because she willingly committed adultery, but if she was forcibly taken, she is permitted to her husband. The term: “And…she,” indicates that although these principles apply in this case, you have another case of a woman who is forbidden even though she was forcibly taken. And which is this? This is the wife of a priest. And a prohibition that stems from a positive mitzva has the status of a positive mitzva, not a prohibition. Consequently, one should not be flogged for this offense, as one is flogged only for violating a prohibition.
מתיב [מקשה] על כך ר׳ זירא ממה ששנינו ״והיא לא נתפשה״, כלומר, זו שלא נאנסה — אסורה, הא [הרי] זו שנתפשה — מותרת. ויש לך אחרת, שאף על פי שנתפשה אסורה, ואיזו — זו אשת כהן. ולאו הבא מכלל עשה — עשה, משמע שיש עליה איסור עשה בלבד, ולא איסור לאו שלוקים עליו!
Rabbi Zeira raised an objection from the verse: “And neither was she taken” indicates that she is forbidden to her husband because she willingly committed adultery, but if she was forcibly taken, she is permitted to her husband. The term: “And…she,” indicates that although these principles apply in this case, you have another case of a woman who is forbidden even though she was forcibly taken. And which is this? This is the wife of a priest. And a prohibition that stems from a positive mitzva has the status of a positive mitzva, not a prohibition. Consequently, one should not be flogged for this offense, as one is flogged only for violating a prohibition.
הכל
(12) אָמַר רָבָא ההַכֹּל הָיוּ בִּכְלַל {דברים כ״ד:ד׳} אַחֲרֵי אֲשֶׁר הוּטַּמָּאָה כְּשֶׁפָּרַט לְךָ הַכָּתוּב גַּבֵּי אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה אֲסוּרָה הָא נִתְפָּשָׂה מוּתֶּרֶת מִכְּלַל דְּאֵשֶׁת כֹּהֵן כִּדְקָיְימָא קָיְימָא.:
Rava said: All were included in the verse “Her former husband, who sent her away, may not take her again to be his wife after she was made ritually impure” (Deuteronomy 24:4). When the verse specified with regard to the wife of an Israelite: “And neither was she taken,” as it is only in that case that she is forbidden, it thereby indicates that if she was forcibly taken she is permitted. By inference, the wife of a priest remains as she was, and she is forbidden.
הבא על יבמתו
{שמעתא דאשת איש שנאנסה אם נפסלה לכהונה}
אמר רבה: הכל היו בכלל, אחרי אשר הוטמאה. ס״א דוקא:1 הכל היו בכלל זונה. איכא דאמרי: אמר רבה: אשת כהן שנאנסה, בעלה לוקה עליה משום טומאה. משום טומאה, אין. משום זונה, לא – פירוש: ופליגא אדרב עמרם2 א״ר ששת. ולכאורה, אף לישנא קמא פליגא. מיהו, ע״כ לא פליג רבה אלא באשת ישראל, מתוך שהותרה לבעלה. אבל בשאר חייבי כריתות ובכל נבעלה לפסול לה מודה דאפילו באונס מיפסלא, כמעשה דתינוקת שירדה למלאת מים מן העין ונאנסה (בבלי כתובות י״ד:).
וההיא דאמר רבא בפרק ארבעה אחין (בבלי יבמות ל״ה.) – הכי קאמר, אם היו כהנות נשואות לישראל נפסלו מן התרומה דבי נשיהו – רבא דקאמר ליה, ולא רבה, מדקא מתרץ לה למתני׳ אליבא דרב עמרם. והכא הוא רבה.
1. נראה דר״ל: מדויקים
2. בדפ״ר: נחמן
פרק הבא על יבמתו
[במאור דף יח: ד״ה אמר רבה. לרי״ף סי׳ עז (יבמות דף נו:)]
כתוב שם: אמר רבה הכל היו בכלל אחרי אשר הוטמאה. ס״א: הכל היו בכלל זונה וכו׳, עד וההיא דאמר רבא בפרק ארבעה אחין [דף לה.] הכי קאמר אם היו כהנות נשואות לישראל נפסלו כו׳ מתרומה דבי נשייהו, רבא דקאמר לה ולא רבה, מדקא תריץ לה למתניתין אליבא דרב עמרם, ודהכא הוא רבה.
אמר אברהם: מאין לו לבעל החיבור הזה דרבה פליג על דרב ששת לא בלישנא בתרא ולא בלישנא קמא. אם יאמר דרבה איירי באשת כהן מכלל דבאשת ישראל מישרא שרי התם לא איירי אלא באיסור כהונה, והכא איירי במלקות הבעל ובין משום טומאה ובין משום זונה לכהונה אסורה, ואפילו במקום שאין מלקות כלל, כגון פנויה שנאנסה פסולה לכהונה ולתרומה מובת כהן כי תהיה לאיש זר [ויקרא כב יב] והרב ז״ל מביא את שתיהן למימרא דתרוייהו איתנהו.
הבא על יבמתו
{שמעתא דאשת איש שנאנסה אם נפסלה לכהונה}
כתוב בספר המאור: אמר רבה, הכל היו בכלל, אחרי אשר הוטמאה וכו׳ עד משום טומאה, אין, אבל משום זונה, לא, פירוש, ופליגא אדרב עמרם א״ר ששת וכו׳, עד דאפי׳ באונס מיפסלא, כמעשה דתינוקת.
אמר הכותב: וכיון שבשאר חייבי כריתות אפילו באונס נפסלה לכהונה, דברי כל אדם, ומה1 נשתנית זו. משום דאיכא למימר, מתוך שהותרה לבעלה הותרה לכהונה. א״כ, מנא לך כלל דרבה אית ליה האי מגו ופליגא אדרב עמרם. דילמא לעולם לית ליה האי מגו, אלא אף2 על פי שמותרת לבעלה פסולה לכהונה מן השם ששאר חייבי כריתות פוסלין לכהונה אפילו באונס. ומה לי אמר רבה בדבר זה.
ואי משום שאמר, אשת כהן שנאנסה, ולא אמר, אף אשת ישראל, והא3 קאמר, לוקה עליה משום טומאה, דהיינו, אחרי אשר הוטמאה, שלא תאמר בעשה הוא, ולא היה יכול לומר כן אלא באשתו4. וקא משמע5 נמי שאף באשת כהן עצמו אינו לוקה משום זונה.
ועוד, אפילו תימא דמצי רבה למימר, אשת ישראל, ולא אמרינן,6 אכתי לא שמעינן דפליג עליה דרב עמרם. אלא הא, רב עמרם כבר אמרה, ואיהו מלתא חדתא אתא לאשמועינן, ומר אמר חדא ומר אמר חדא. ואי נמי לרב עמרם פשיטא ליה ולרבה לא פשיטא ליה, לא מידחא דחי לה ולא מימר אמרה.
וכל זה לא ניתן לכתוב. אבל מפני שמדברי בעל המאור ז״ל נראה שלא עלה לו פירוש השמועה כהוגן, אנו צריכין לפרש דללישנא קמא דרבה, כל חייבי כריתות שנאנסו, בכולן כהן לוקה עליהן משום זונה. וה״ה לאשת7 ישראל שנאנסה, לרב8 עמרם, דלית ליה מגו, שכהן לוקה עליה משום זונה. וללישנא בתרא דרבה, כל באונס לא קרינן ביה זונה. הלכך, בכולן אין לוקין עליהן מן השמות הללו, אלא פסולים לכהונה משום (ויקרא כ״ב:י״ג), ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וכו׳ – מי שיש לו אלמנות וגירושין בה, יצאו אלו שאין לו9 אלמנות וגירושין בה – ולכהונה, ק״ו מתרומה, כדאמרינן לקמן בפרק אלמנה (בבלי יבמות ס״ח:). וכך פרש״י ז״ל.
ומסתברא נמי דרב עמרם כהאי לישנא בתרא דרבא ס״ל. ולפיכך הוצרך לומר שאפי׳ נאנסה ברשות בעלה, דרחמנא אפקה משום טומאה ונמצא שאין עליה לא שם טומאה ולא שם זונה, אפילו הכי אסורה לכהונה, דלא אמרינן מתוך. אבל לפי הלשון הראשון, פשיטא. דכל באונס נמי זונה היא ולא הותר מכלל אותו השם אצל הבעל כדי שנאמר מתוך, שהרי זונה לישראל משרא שריא ליה.
ובהלכות איתנהו לדרב ששת ורבה. אלמא לא פליגן.
1. נראה דצ״ל: מה
2. נראה דצ״ל: דאף
3. נראה דצ״ל: הא
4. נראה דצ״ל: באשת כהן
5. נראה דצ״ל: משמע לן
6. נראה דצ״ל: אמר
7. נראה דצ״ל: באשת
8. נראה דצ״ל: כרב
9. תבה זו איננו בדפ״ר
אמר רבא: הכל, כל הנשים הנשואות שנבעלו תחת בעליהן, היו בכלל ״לא יוכל בעלה... לשוב לקחתה... אחרי אשר הטמאה״ (דברים כד, ד), כשפרט לך הכתוב גבי (אצל) אשת ישראל ״והיא לא נתפשה״ אסורה, הא [הרי] אם נתפשה מותרת, מכלל הדברים אתה למד כי אשת כהן כדקיימא קיימא [כמו שעמדה עמדה] ונשארה באיסור טומאה, ויש על בעלה לאו של ״לא ישוב לקחתה״.
Rava said: All were included in the verse “Her former husband, who sent her away, may not take her again to be his wife after she was made ritually impure” (Deuteronomy 24:4). When the verse specified with regard to the wife of an Israelite: “And neither was she taken,” as it is only in that case that she is forbidden, it thereby indicates that if she was forcibly taken she is permitted. By inference, the wife of a priest remains as she was, and she is forbidden.
הכל
(13) מתני׳ מַתְנִיתִין : ואַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט מִן הָאֵירוּסִין לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁירִין.
MISHNA: A widow to a High Priest, a divorcée, or a ḥalutza to a common priest, even if they had only engaged in betrothal and had not yet had intercourse, may not partake of teruma. Since they are forbidden to the men who betrothed them, the betrothal itself disqualifies them from the privileges of priesthood even if they are the daughters of priests. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon declare them fit to partake of teruma. Since the prohibition is violated through the act of intercourse and not betrothal, the women are disqualified only once they have intercourse.
מתני׳ מן האירוסין לא יאכלו בתרומה – משעה שנתקדשו לאלו קדושי עבירה נפסלה מלאכול בתרומה דבי נשא אם בת כהן היא.
ר׳ אלעזר ור״ש מכשירין – עד שתבעל לו ותעשה חללה כדכתיב לא יחלל שני חלולין אחד לה ואחד לזרעה.
[סימן תקל]
1הזקיקני חתני ר׳ יואל לפרש שמועה זו. מתניתין דהבא על יבמתו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו, דמשתמרת לביאה פסולה ולא אכלה.
1. סימן תק״ל מופיע בכ״י בסוף המסכת.
מן האירוסין לא יאכלו – פי׳ בקונט׳ בלשון שני ונראה לו עיקר דאיירי בין בבת כהן בין בבת ישראל דר״מ פסיל אפי׳ בבת כהן ור״א ור׳ שמעון מכשירין אפי׳ בבת ישראל ונתארמלו או שנתגרשו מן האירוסין כשרות לא שייך כשרות בבת ישראל אלא לינשא לכהונה דבתרומה לא אכלה ובנתגרשה לא שייך אפי׳ לינשא ויש לפרש בנתגרשה אם בת כהן היא כשרה לתרומה ובגמ׳ דקאמר מה קדושי רשות אין מאכילים בישראל שקדש בת ישראל קאמר וקשה לר״י דמה ק״ו הוא זה דכיון דליכא צד כהונה כלל מאין להם להאכיל לאותם הקידושין ועוד הקשה ה״ר משה כהן דהיאך יאכיל בת ישראל בהגעת זמן דבפסולות לא שייך אוכלות משלו ואוכלות בתרומה כדאמרי׳ ביש מותרות (לקמן פה.) בעמוד והוצא קאי מזוני אית לה ונראה דבבת כהן איירי כדפי׳ בקונטרס בלשון ראשון ובגמ׳ גריס מה קדושי רשות פוסלין וכן גירסת ר״ח וגבי פצוע דכא גרסי׳ שקדש בת כהן וכן ר״ח ולא כמו שכתוב בספרים שקידש בת ישראל ולפי שהגירסא היתה כתובה בספר רש״י פי׳ כן אבל הגירסא כתובה בספר ר״ח כמו שפירשתי.
הא דתנן אלמנה לכ״ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה אפי׳ באלמנה כהנת שכבר אכלה כיון שמשמרת לביאה פסולה משוו לה רבנן כאילו נבעלה ונפסלה מלאכול בתרומה אבל כשנתארמלה ונתגרשה מן הנשואין פסולה שהרי נבעלה לפסול לה. מן הארוסין כשרה שהרי לא נבעלה לפסול לה ואינה משמרת לביאה פסולה. ואר״א א״ר אושעיא פצוע דכא כהן שקדש בת ישראל באנו באנו למחלוקת ר״מ ור״ש ור״א לר״מ דאמר משמרת לביאה פסולה לא אכלה הא נמי לא אכלה לר״א ור״ש אכלה. ממאי דלמא ע״כ לא אמר ר״א ורבי שמעון אלא היכא דיש לו להאכיל במקום אחר אבל פצוע דכא דאין לו להאכיל במקום אחר לא. אביי אמר הואיל ומאכיל בלא ידיעה. פירוש אליבא דר״א ור״ש אבל אליבא דר״מ אינו מאכיל בלא ידיעה שהרי משתמרת לביאה פסולה. רבא אמר הואיל ומאכיל בשפחותיו ועבדיו. רבא לא אמר כאביי שאני התם שכבר אכלה פירוש אפילו לר״מ אכלה משום טעמא שכבר אכלה והכי איתא בפ׳ הערל:
מתני׳. אלמנה לכהן גדול וכו׳ מן האירוסין לא יאכלו בתרומה – פי׳ בבת כהןא, ולא תאכל בתרומה דבי נשא ולא של בעלה, מפני שמשתמרת לביאה פסולה. והא דלא קתני פסולות מן התרומה, משום דהוה משמע דילמא פסולות לעולם, והא דקתניב סיפא מן האירוסין כשירות.
ורבי אלעזר ור״ש מכשירין לאכול בתרומת בית אביה – וה״ה נמי שראויה לאכול בשביל בעלה, כגון בת ישראל לכהן, אלא שאין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה כמשנה אחרונהג, מ״מ כל הכשר בכלל שתהא כמשמרת לביאה כשירה לכל דבר.
א. היינו כפירוש ראשון ברש״י, וכפי׳ התוס׳ ד״ה מן האירוסין. וכן בקטע הסמוך דלא כרש״י עיי״ש.
ב. נראה שצ״ל: קתני. וכ״ה ברשב״א: משום דפסולות משמע לעולם ואלו אינם פוסלות לגמרי כדקתני בסיפא נתאלמנו מן האירוסין כשירות.
ג. כתובות נז ב. ועיין במאירי בתחלת פירוש המשנה.
מתניתין. אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה. פירוש אף על פי שהיא בת כהן וטעמא כדמפרש בגמרא משום שמשמרת לביאה פסולה. והא דלא קתני פסולות כדקתני בסיפא מן הנשואין פסולות, משום דפסולות משמע לעולם ואלו אינן פסולות לגמרי כדקתני בסיפא נתאלמנו מן האירוסין כשרות. והא דקתני חלוצה לאו דוקא דחלוצה ודאי אוכלת בתרומה דבי נשי דמדאורייתא כשרה היא, וע״כ לא קאמר תנא קמא אלא במשמרת לביאה פסולה דאורייתא אבל במשמרת לביאה פסולה דרבנן לא אמר כדאיתא בגמרא. אלא חלוצה סירכא דמתניתין היא דאורחיה דתנא למיתני הכי בכולהו תלמודא והכא כדי נקטה.
לא יאכלו. דקסבר ר״מ הואיל ומשומרת היא לביאה פסולה לא אכלה בתרומה דבי נשא, ובבת כהן מיירי. פסולות. האלמנה אף לינשא לכהונה, והגרושה לאכול תרומת אביה, דהואיל ונבעלה בעילה פסולה נעשית חללה, וחללה אסורה לאכול בתרומה. כשירות. אפי׳ לר׳ מאיר, דהואיל ולא נבעלה, משום משומרת לביאה פסולה לא מתסרא אלא כד אגידא גביה, אבל נתארמלה או נתגרשה דלא אגידא גביה השתא, לא הויא משומרת לביאה פסולה ושריא. ור״ש פי׳1 מתני׳ אף בבת ישראל לכהן, ולא יאכלו דקאמ׳ ר׳ מאיר ויאכלו דקאמרי ר׳ אלעזר ור׳ שמעון איירי למשנה ראשונה דאמ׳2 הגיע זמן ולא נשאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה. ולא נהיר, דבעמוד והוצא קיימא מזוני אית לה, כדפריך לקמן3.
מתניתין אלמנה לכהן גדול גרושה וחליצה לכהן הדיוט מן האירוסין לאתאכל בתרומה – פירוש מפני שהיא משומרת לביא׳ פסולה ואיסור דרבנן ובגמרא אמרי דוקא במשמרת לביאה פסולה דאורייתא אבל לא במשמרת ביאה פסולה מדבריהם וכיון דכן הוא דקתני הכא חלצה אשגרת לישן הוא דהא חליצה מדבריהם הוא כדאיתא במכילתין וכדכתיבנ׳ והא מתניתין פירוש רש״י זכרונו לברכה דמיירי בין בבת כהן ולפסלה מתרומת בית אביה בין בבת ישראל ושלא תאכל מחמת בעלה כהן ורבי אליעזר ור׳ שמעון מכשירין אפילו להאכילה מפני בעלה למשנה ראשונה וכשהגיע זמן ולא נשאו שאוכלת משלו ואוכלת בתרומה והכריע רבינו ז״ל לפי׳ זה משום דגריס בגמ׳ פצוע דכא כהן שקדש בת ישראל באנו למחלוקת ר״מ ורבי אליעזר ואם איתא דמתני׳ לא איפליגו אלא בבת כהן ולענין תרומ׳ דבי נשא מ״ל דרבי אליעזר ורבי שמעון יכשירוה גבי בת ישראל שתאכ׳ בתרומ׳ מחמת בעלה שהוא פסול דדילמא לא הכשירוה אלא בתרומת בית אבי׳ שלא להוציאה מחזקתה משום דמשתמרת לביאה פסולה אבל להאכילה בתחלה מחמתו לא הכשירו כלל ואין זה מחוור דודאי לא מסתבר שיכשירו ר׳ אליעזר ור׳ שמעון להאכילה מחמתו מאחר שהוא אסור לקיימה ועוד דא״כ מתניתין כמשנה ראשונה וה״ל לפרושי בגמ׳ כדמפרש בעלמא ועוד דכשרות ופסולו׳ דסיפא ע״כ בתרומת בית אביה בלחוד איירי וה״ה לרישא ודאי שלא נחלק אלא בבת כהן ולענין תרומת בת אביה בלחוד ובזו הוא שהכשירו ר״ש ור׳ אליעזר בלחוד ור״מ פסל אף בזו והא דלא קתני רישא פסולות כדקתני בסיפא משום דפסולות משמע לעולם אבל בזו אף לר״מ אינן אסורות בתרומ׳ אלא בעודן ארוסת שאם נתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין כשרו׳ כדקתני סיפא ומאי דקשיא למרן ז״ל מההיא דאמרי׳ בגמרא הגי׳ הנכונה שם בנוסחי הגאונים ז״ל וכגר״ח ז״ל פצוע דכא כהן שקדש בת כהן ולענין תרומת בית אביה איתמר.
ב משנה אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, אפילו מן האירוסין בלבד, שעדיין לא באו עליהם, אם היו בנות כהנים — לא יאכלו בתרומה שקידושין כאלה מחללים את הנשים מקדושת כהונה, שהרי הן אסורות למקדשיהן. ר׳ אלעזר ור׳ שמעון מכשירין בארוסות, משום שאין העבירה נעשית אלא בביאה, וכל עוד שלא באו עליהן — לא נתחללו.
MISHNA: A widow to a High Priest, a divorcée, or a ḥalutza to a common priest, even if they had only engaged in betrothal and had not yet had intercourse, may not partake of teruma. Since they are forbidden to the men who betrothed them, the betrothal itself disqualifies them from the privileges of priesthood even if they are the daughters of priests. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon declare them fit to partake of teruma. Since the prohibition is violated through the act of intercourse and not betrothal, the women are disqualified only once they have intercourse.
הכל
(14) נִתְאַרְמְלוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ מִן הַנִּשּׂוּאִין פְּסוּלוֹת מִן הָאֵירוּסִין כְּשֵׁרוֹת.:
In a case where these women were widowed or divorced, if it was from marriage, they are disqualified from the priesthood and may not partake of teruma. This is because a woman prohibited from marrying a priest who has intercourse with a priest becomes a ḥalala, and is thereby disqualified from partaking of teruma. However, if they were widowed or divorced from their state of betrothal, they are once again fit to partake of teruma according to all opinions.
נתארמלו או נתגרשו – מן הכהנים הללו.
מן הנשואין פסולות – דשוייה חללה בביאתו.
מן האירוסין כשרות – דאפילו ר״מ לא פסיל מן האירוסין אלא בחייהן דמשתמרת לביאה פסולה אבל מתו לא.
אם נשים אלה נתארמלו (נתאלמנו) או נתגרשו, אם היה זה מן הנשואין — פסולות לכהונה, ופסולות מלאכול בתרומה שהרי על ידי הביאה נעשו חללות. אם נתאלמנו או נתגרשו מן האירוסין — כשרות.
In a case where these women were widowed or divorced, if it was from marriage, they are disqualified from the priesthood and may not partake of teruma. This is because a woman prohibited from marrying a priest who has intercourse with a priest becomes a ḥalala, and is thereby disqualified from partaking of teruma. However, if they were widowed or divorced from their state of betrothal, they are once again fit to partake of teruma according to all opinions.
הכל
(15) גמ׳ גְּמָרָא : תַּנְיָא אָמַר ר״מ רַבִּי מֵאִיר ק״ו קַל וָחוֹמֶר וּמָה קִדּוּשֵׁי רְשׁוּת אֵין מַאֲכִילִין קִדּוּשֵׁי עֲבֵירָה לֹא כ״ש כׇּל שֶׁכֵּן .
GEMARA: It is taught in a baraita that Rabbi Meir said: This is an a fortiori inference: Just as optional betrothal, e.g., in the case of an Israelite who betroths the daughter of a priest, does not entitle her to partake of teruma, as her betrothal to a non-priest disqualifies her from partaking of her father’s teruma, is it not all the more so true in a case of betrothal that constitutes a transgression, as in the cases in the mishna?
גמ׳ מה קידושי רשות – כגון ישראל שקידש בת כהן שאין קידושיה עבירה.
אין מאכילין – כלומר אין מניחין אותן לאכול דתנן לקמן האירוסין פוסלין בפ׳ אלמנה לכה״ג (דף סז:).
אומן אמונהא דמתניתין וגמרא שלה לא מיירו אלא בבת כהן ובתרומת בית אביהב, דר׳ מאיר סבר כיון דקידוש׳ג כהן גדול לאלמנה בת כהן והיא משתמרת לביאה פסולה שלו, פסולה מתרומת בית אביה דהויא כאילו נתקדשה לזר שפסלה מתרומת בית אביה. ור׳ אלעזר ור׳ שמעון סברי אע״פ דזר שקידש פוסל מתרומת בית אביה, כהן שקידש אע״פ שמקדש בעבירה לא פסלה, דלא דמי לזר דזר אין לו תרומה להאכיל בשום מקום ולהכי פוסל אבל כהן דיש לו תרומה ומאכיל במקום אחר, כגון אם קידש המותר לו, אינו פוסל אלמנה מתרומת בית אביה. ומברייתא דמייתי בגמ׳ אמר להם ר׳ מאיר ומה קידושי רשות אין מאכילין וכו׳, ש״מ דטעמייהו כדפרשינ׳ד.
א. עפ״י ישעיהו כה א. וכ״ה לעיל סי׳ כד.
ב. כפירוש ראשון ברש״י [שלא קבלו] וכן פירשו הרבה ראשונים ומכללם תוס׳ ד״ה מן.
ג. דקידשה.
ד. היא טענת הראשונים על פירוש שני שברש״י. עי׳ תוס׳ וקשה לר״י דמה ק״ו הוא זה וכו׳. וכאן מקום ד״ה דאי שלהלן.
ה״ג בנוסחי עתיקי וכן בפר״ח ז״ל:א תניא אמר ר׳ מאיר ק״ו ומה קדושי רשות פוסלין ולא מאכילין קדושי עברה לא כל שכן – כלומר, ומה קדושי רשות של בת כהן לישראל פוסל מתרומה דבי נשא. ואינו מאכיל לאו דוקא, דישראל האיך מאכילב, אלא משום דבמתניתין איכא פוסל ואינו מאכיל, קאמר הכיג. וכך היא גרסתו של ר״ח ז״ל, בהא דאמר רבי אלעזר אמר ר׳ הושעיא, פצוע דכא כהן שקדש בת כהן, ולא כדברי רש״י ז״לד.
א. מובא בתוד״ה מן האירוסין.
ב. בכ״י ב: יאכיל.
ג. בכ״י א: קאמר היא, ובנדפס הגיה: קאמר [נמי הכי ובבת כהן] היא.
ד. וכ״כ הרשב״א והריטב״א. ועיין בתוס׳ ישנים.
גמרא. הכי גרסינן ומה קדושי רשות פוסלין ואין מאכילין. כלומר קדושי ישראל בבת כהן פוסלין כדתנן בפרק אלמנה לכהן גדול (יבמות סז:) העובר והאירוסין פוסלין ולא מאכילין. ואין מאכילין דקתני הכא בכדי נקטיה, דפשיטא שאין ישראל מאכיל בתרומה, אלא לישנא דמתניתין נקט. ובדר׳ אלעזר אמר ר׳ הושעיא גרסינן פצוע דכא כהן שקדש בת כהן והגר״ח ז״ל.
גמרא תניא ר״מ אומר ק״ו ומה קדושי רשות אין מאכילין קדושי עבירה לכ״ש – מאי דפרש״י ז״ל קדושי רשות כגון ישרא׳ שקדש בת ישר׳ ברור הוא שאינו נכון כי מה ענין ישראל שהוא זר גמור ואפילו בנשואין אין לו להאכיל ולא שייך במלתא כלל אלא הכי פירושו כדפרש״י ז״ל ללישנא קמא דקדושי רשות היינו ישראל שקדש בת כהן ואין מאכילין ר״ל שאין מניחין אותה לאכול ולא דק בלישנ׳ ונסחי דוקני גרסי קדושי רשות פסלין ואין מאכילין בכדי נקטינן ואגב לישנא דהתם נקטי דהא פשיטא דישראל אינו מאכיל תרומה.
ג גמרא תניא [שנינו בברייתא], אמר ר׳ מאיר: קל וחומר הוא, ומה קדושי רשות כגון ישראל המקדש בת כהן — אין מאכילין בה, שכן היא נפסלת מלאכול בתרומת אביה על ידי קידושיה לשאינו כהן — קדושי עבירה שמקדשה כהן שהיא אסורה לו לא כל שכן שפוסלים אותה מלאכול תרומה?!
GEMARA: It is taught in a baraita that Rabbi Meir said: This is an a fortiori inference: Just as optional betrothal, e.g., in the case of an Israelite who betroths the daughter of a priest, does not entitle her to partake of teruma, as her betrothal to a non-priest disqualifies her from partaking of her father’s teruma, is it not all the more so true in a case of betrothal that constitutes a transgression, as in the cases in the mishna?
הכל
(16) אָמְרוּ לוֹ לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּקִידּוּשֵׁי רְשׁוּת שֶׁכֵּן אֵין לוֹ לְהַאֲכִיל בְּמָקוֹם אַחֵר תֹּאמַר בְּקִדּוּשֵׁי עֲבֵירָה שֶׁכֵּן יֵשׁ לוֹ לְהַאֲכִיל בְּמָקוֹם אַחֵר.
They said to him: No, if you say that this is true with regard to an Israelite, whose status cannot entitle her to partake of teruma in another case, as one betrothed to an Israelite may never partake of teruma, shall you also say that this is the case with regard to betrothal to a priest that constitutes a transgression, where his status does entitle her to partake of teruma in a different case, as marriage to a priest entitles a woman to partake of teruma in a case where it is permitted for them to marry?
תאמר בקידושי עבירה שיש לו – לכהן זה להאכיל במקום אחר בראויה לו. כך שמעתי ולבי מגמגם חדא דאין זה לשון הש״ס והכי איבעיא ליה למימר ומה קידושי רשות פוסלין כו׳ ועוד מדקאמר ר׳ אושעיא פצוע דכא כהן שקדש בת ישראל באנו למחלוקת ר״מ ור״א ולא קתני פצוע דכא כהן שקידש בת כהן ש״מ דפלוגתא דמתני׳ לאו בבת כהן לחודה היא דא״כ היכי מצי רבי אושעיא למימר לרבי אליעזר ור׳ שמעון אכלה אימר דאמרי ר׳ אלעזר ור״ש בבת כהן בבת ישראל מי אמרי.
לשון אחר והוא עיקר: אלמנה לכ״ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה – בין בבת כהן בין בבת ישראל קמיירי בבת כהן כדפרישית בבת ישראל ואליבא דמשנה ראשונה דאמר בכתובות (דף נז.) הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה וקאמר ר׳ מאיר אלמנה לכ״ג אע״פ דקדושיו קדושין וקנין כספו היא לא תאכל בתרומה כשאר הארוסות לכהן שאוכלות מן התורה מ״ט דמשתמרת לביאת עבירה ור׳ אלעזר ור״ש מכשירין דהא קנין כספו היא ואי משום חללה הרי כל זמן שלא בא עליה לא נתחללה.
נתארמלו או נתגרשו – מן הכהנים הללו מן הארוסין כשרות לינשא לכהנים אם נתאלמנו וגבי גרושה אם בת כהן היא כשרה לתרומה.
מן הנשואין פסולה – דשויוה חללה.
ומה קדושי רשות – ישראל שקדש בת ישראל אין מאכילה בתרומה.
קדושי עבירה – כגון אלו לכ״ש.
במקום אחר – אפילו נשאת תאמר בקדושי עבירה שיש לו להאכיל בראויה לו.
בקידושי רשות. פי׳ כגון ישראל שקדש בת כהן, שאינן קדושי עבירה. אין מאכילין. אין מניחין אותה לאכול, שהאירוסין פוסלין בשום אשה שנשא. ור״ש פי׳1 גם כן קדושי רשות כגון ישראל שקדש בת ישראל. במקום אחר. אפי׳ נשאה. תאמר בקדושי עבירה. שיש לו להאכיל בראויה לו.
1. ד״ה ומה.
[ביאור לקטע זו כלול בביאור קטע 15]
(טז) אמרו לו אם אמרת בקדושי רשות שכן אין לו להאכיל במקום אחר – פי׳ דקדושי רשות דישראל דין הוא שיפסלוה מתרומת בית אביה מפני שהוא זר גמור ואין לו להאכיל במקום אחר וכשקנאה לו ונעשת קנינו בארוסין נעשת זרה.
תאמר בקדושי עבירה שיש לו להאכיל במקום אחר – פי׳ דאע״ג דכהן זה בעבירה קדש אותה מ״מ כהן הוא שמאכיל בכל מקום לאשתו כשרה וכיון שכן אף זו שהיא פסולה לו לא נעשת זרה מפני קנינו כדי שתפסל בתרומת בית אביה.
אמרו לו: לא, אין מכאן ראיה. אם אמרת בקידושי רשות — שכן אין לו להאכיל במקום אחר, שהרי ישראל זה אינו יכול להאכיל את הכהנת בתרומה בכל מקרה, שהרי ישראל הוא, תאמר בקדושי עבירה, שכן יש לו לאותו כהן יכולת להאכיל במקום אחר, שאם לא היתה אשה זו אסורה לו — היה מאכיל אותה בתרומה. ולכן אפשר לומר שקידושי הכהן לבדם אינם פוסלים אותה לאכול בתרומה אפילו כשהיו בעבירה.
They said to him: No, if you say that this is true with regard to an Israelite, whose status cannot entitle her to partake of teruma in another case, as one betrothed to an Israelite may never partake of teruma, shall you also say that this is the case with regard to betrothal to a priest that constitutes a transgression, where his status does entitle her to partake of teruma in a different case, as marriage to a priest entitles a woman to partake of teruma in a case where it is permitted for them to marry?
הכל
(17) א״ר אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר א״ר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא פְּצוּעַ דַּכָּא כֹּהֵן שֶׁקִּדֵּשׁ בַּת יִשְׂרָאֵל בָּאנוּ לְמַחְלוֹקֶת ר״מ רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי אֶלְעָזָר ור״ש וְרַבִּי שִׁמְעוֹן .
Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said: In the case of a priest with crushed testicles or with other wounds to his genitals who betrothed the daughter of an Israelite, which is prohibited by the verse “He that is crushed or maimed shall not enter into the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:2), we have arrived at the dispute between Rabbi Meir on the one hand and Rabbi Elazar and Rabbi Shimon on the other.
אמר ר׳ אלעזר אמר ר׳ אושעיא פצוע דכא כהן שקידש בת כהןא באנו למחלוקת ר׳ מאיר ור׳ אלעזר ור׳ שמעון.
א. כגירסת ר״ח שהובאה בתוס׳ הנ״ל ובשא״ר. לפנינו ׳בת ישראל׳.
פצוע דכא כהן. ר״ש1 גריס שקדש בת ישראל. וזה הכריחו לפרש מתני׳ אף בבת ישראל לכהן, דאי לא איירי אלא בבת כהן לא הוי דומה בדומה. ור״ח גריס שקדש בת כהן. והוא אסור לבא בקהל.
1. ד״ה תאמר.
א״ר אלעזר א״ר הושעיא פצוע דכא כהן שקדש בת כהן וכו׳ – והא בעא מינה ר׳ יוחנן מר׳ הושעיא ולא פשיט ליה וא״ת נהי דלא פשט ליה לר׳ אלעזר בן יעקב מ״מ אליבא דר׳ יוסי פשיטא ליה דאכלה כדאיתא לקמן ודילמא ר׳ אלעזר ור״ש כרבי יוסי ס״ל. וי״ל דלא ניחא לן לאוקומינהו דלא כר׳ אלעזר בר יעקב דמשנתו קב ונקי ועוד דאמרי׳ במסכת קדושין דנהגי בהני כמותו להחמיר.
אמר ר׳ אלעזר אמר ר׳ אושעיא: פצוע דכא כהן שקדש בת ישראל שאסור לו לבוא עליה, שנאמר: ״לא יבוא פצוע דכה... בקהל ה׳ ״ (שם כג, ב), באנו בענין זה למחלוקת ר׳ מאיר ור׳ אלעזר ור׳ שמעון. וכיצד?
Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said: In the case of a priest with crushed testicles or with other wounds to his genitals who betrothed the daughter of an Israelite, which is prohibited by the verse “He that is crushed or maimed shall not enter into the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:2), we have arrived at the dispute between Rabbi Meir on the one hand and Rabbi Elazar and Rabbi Shimon on the other.
הכל
(18) לר״מ לְרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר מִשְׁתַּמֶּרֶת לְבִיאָה פְּסוּלָה דְּאוֹרָיְיתָא לָא אָכְלָה זהָא נָמֵי לָא אָכְלָה לר׳ לְרַבִּי אֶלְעָזָר ור׳ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמְרִי מִשְׁתַּמֶּרֶת לְבִיאָה פְּסוּלָה דְּאוֹרָיְיתָא אָכְלָה
According to Rabbi Meir, who said that a woman who is reserved for intercourse that is invalid, i.e., prohibited, by Torah law may not partake of teruma, this one may also not partake of teruma, as it is prohibited by Torah law for her to have intercourse with a man with crushed testicles. According to Rabbi Elazar and Rabbi Shimon, who say that a woman who is reserved for intercourse that is invalid by Torah law may partake of teruma until she actually engages in the prohibited act of intercourse,
דלר׳ מאיר דפסיל באלמנה לכהן גדול דכהן גדול פוסלה בקידוש׳ מתרומת בית אביה משום דמשתמרת לביאה פסולה דאלמנה לא יקח, פצוע דכא נמי פוסלה בקידושין דמשתמרת לביאה פסולה דלא יבא פצוע דכא. ור׳ אלעזר ור׳ שמעון דמכשירו בכהן גדול דאלמנהא אע״ג דמשתמרת לביאה פסולה, הכא נמי בפצוע דכא מכשרו.
א. באלמנה.
לר׳ מאיר שאמר: משתמרת (ממתינה, מוכנה) לביאה פסולה דאורייתא [מן התורה], כלומר, אשה שנתקדשה לאדם שאם תיבעל לו תהא זו ביאה פסולה מן התורה לא אכלה [אינה אוכלת] בתרומה, אם כן הא נמי לא אכלה [זו גם כן אינה אוכלת] שהרי ביאתו של פצוע דכא פוסלת אותה. ולר׳ אלעזר ור׳ שמעון דאמרי [שאומרים] כי זו המשתמרת לביאה פסולה דאורייתא [מן התורה], אכלה [אוכלת] בתרומה כל זמן שלא נבעלה ונפסלה,
According to Rabbi Meir, who said that a woman who is reserved for intercourse that is invalid, i.e., prohibited, by Torah law may not partake of teruma, this one may also not partake of teruma, as it is prohibited by Torah law for her to have intercourse with a man with crushed testicles. According to Rabbi Elazar and Rabbi Shimon, who say that a woman who is reserved for intercourse that is invalid by Torah law may partake of teruma until she actually engages in the prohibited act of intercourse,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.