×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר וְנָתַן וְכוּ׳.: בִּשְׁלָמָא חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר אִיצְטְרִיךְ סד״אסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא נִגְזוֹר מַאֲמָר דְּבָתַר חֲלִיצָה אַטּוּ מַאֲמָר דְּקַמֵּי חֲלִיצָה קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא גָּזְרִינַן אֶלָּא חָלַץ וְנָתַן גֵּט לְמָה לִי.
§ It was taught in the mishna: If he performed ḥalitza and then proceeded to either perform levirate betrothal, or give a bill of divorce, or engage in intercourse with a second woman, nothing is effective after ḥalitza. The Gemara asks: Granted, it was necessary to teach that in the case of one who performed ḥalitza and then performed levirate betrothal the levirate betrothal is not effective. For it might enter your mind to say that we should issue a decree with regard to levirate betrothal that takes place after ḥalitza due to levirate betrothal that takes place before ḥalitza, and rule that all levirate betrothal is effective. The mishna therefore teaches us that we do not issue a decree in this case. However, the case of one who performed ḥalitza and gave a bill of divorce, why do I need this case? What novelty is there in the teaching that a bill of divorce after ḥalitza is not effective?
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
פרק יד – חרש שנשא
{משנה יבמות ו:א} הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון [ו]⁠אפילו1 הוא שוגג והיא מזידה הוא מזיד והיא שוגגת הוא אנוס והיא לא אנוסה היא אנוסה והוא לא אנוס אחד המערה ואחד הגומר קנה2 ולא חלק3 בין4 ביאה לביאה:
{משנה יבמות ו:ב} מתני׳ וכן הבא על אחת מכל העריות5 האמורות בתורה או פסולות אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין6 פסל7 ולא חלק בין ביאה לביאה:
1. אפילו: כ״י נ, כ״י יסלזון 44, דפוסים. וכן ברמב״ם פיהמ״ש. רק כ״י בהמ״ל 695: ״ואפילו״.
2. קנה: דפוסים: קונה.
3. חלק: דפוסים: חילק. וכן במשנה ב׳ שם.
4. בין: חסר בדפוס קושטא.
5. העריות: כ״י פרמה: ״עריות״.
6. לממזר ולנתין: וכן ברמב״ם פיהמ״ש. כ״י נ, כ״י פרמה: ״לנתין ולממזר״.
7. פסל: דפוסים: פוסל.
חלץ ועשה מאמר – איבם אחד ויבמה אחת קאי דאוקמיה דצריך למתנייה.
בשלמא חלץ ועשה מאמר איצטריך – למיתני דאינו כלום.
סד״א – אפי׳ לר׳ עקיבא.
ליגזור מאמר דבתר חליצה – דליבעי גט אטו מאמר דמקמי חליצה קמ״ל דלא גזרינן.
אלא חלץ ונתן גט – ביבם אחד ויבמה אחת למה לי כו׳ למאי ליהני האי גט אי למיסרה הא איתסרא היא וקרובותיה עליו.
סלקא דעתך אמינא ליגזור מאמר דבתר חליצה כו׳ – תימה מה צריך לטעם זה דלעיל הוה ניחא לר׳ יוחנן דאיצטריך לאשמועי׳ דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין אע״ג דכבר אשמועינן ליה מרישא והכי נמי תינח ליה הכא מהאי טעמא גופיה.
א) וא״ת ולמה ליה קישוי הלא אמרי׳ משמש מת בעריות חייב וי״ל דס״ל פטור. א״נ אפי׳ למ״ד חייב היינו משום שהיה לו לפרוש בהנאה מועטת ופירש בהנאה מרובה אבל הכא שהדביקו עובדי כוכבים כבר לא מתחייב עד שיקשה שהרי נאנס הוא ולא יכול לפרוש. ישן לא קנה ביבמתו פ״ה משום דלא הוי בן דעת. ולא נהירא דאפילו חרש דלא הוי בר דעת אמרי׳ לקמן קנה. ונראה טעמא משום דבעינן כוונה וניחא דחרש יש לו כל הכוונה שיכול. אבל בישן אין לו כוונה שיש לו כמו שהוא ער. וכן נמי משמע לקמיה דמפיק ליה מיבא עליה עד דמכוין לה:
מה לאשת אח שכן יש בידו לרבות – ותימה בקדושין (ס״ז) דיליף כל העריות [דאין קדושין תופסין] מאחות אשה נפרוך מה לאחות אשה שכן יש בידו לרבות שיקדש הרבה נשים וירבה עליו איסור אחות אשה וי״ל דהא לא קרי בידו לרבות אלא כשהוא מרבה איסור על אחרים כמו באשת אח דאי מקדש אלף כולן אסורות על אחיו משום אשת אח אבל אין זה חשיבות אם יכול להרבות איסור על עצמו:
פרק ששי: הבא על יבמתו
פרק ששי בעזרת הצור ובישועתו אמן:
הבא על יבמתו וכו׳ זה הפרק עיקר הכונה בו בעניני החלק הראשון ר״ל הלכות יבום וחליצה ובפרט בעניני הביאה שקונה ביבמה על אי זה צד הוא קונה וקצתו בעניני החלק הרביעי ר״ל איסורי ביאה וקצתו בענין החלק החמישי בענין איסור אכילה בתרומה והוא שמתוך שביאר בביאת יבום שאף העראה קונה בו נתגלגל לומר כן בכל עריות שבתורה ובאיסורי ביאה שבחייבי לאוין ומתוך שנכללו בזה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ושהזכירם בה בפרט נתגלגל לבאר בכהן שנשא איסורי לאוין אם אוכלות בתרומה אם לאו ונתגלגל מזה לבאר איסורי נשואין שבכהן גדול על כהן הדיוט ונתגלגל מתוך דינין אלו לבאר שיש קצת איסור בנשואי האילונית אלא אם כן יש לו אשה ובנים ונמשך מזה לבאר דין מצות פריה ורביה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון לבאר ביאת היבם על אי זה צד קונה ביבמתו ושאף העראה קונה השני שבכל איסורי ביאה גם כן העראה קונה השלישי לבאר באיסורי נשואין שבכהונה אם אוכלין בתרומה אם לאו הרביעי באיסורי נשואין שבכהן גדול בפרט ושאם מת אחיו שחולץ ולא מיבם החמישי בדין מצות פריה ורביה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:
והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר החלק הראשון והשני והוא שאמר הבא על יבמתו בין שוגג בין מזיד בין באונס בין ברצון אפילו הוא שוגג והיא מזידה הוא מזיד והיא שוגגת הוא אנוס והיא לא אנוסה היא אנוסה והוא לא אנוס אחד המערה אחד הגומר קנה ולא חלק בין ביאה לביאה אמר הר״ם היבמה אינה צריכה לקדושין מן התורה לפי שאשה הקנו לו מן השמים וקדושי יבמה מדרבנן ולזה מי שבא על יבמתו באי זה פנים קנאה קנין גמור והעראה היא הכנסת עטרה ומעת שנפגשו שני האברים והוא אשר יקראו נשיקה עד הכנסת עטרה כלה אמנם הוא שמוש דרך אברים וגומר הוא הכנסת כל האבר ואמר לא חלק בין ביאה לביאה רוצה בו לא חלק הכתוב בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה והוא אמרו במשכב זכור משכבי אשה אמרו מגיד הכתוב ששני משכבות לאשה:
אמר המאירי הבא על יבמתו בין בשוגג כגון שסבור שהיא אשתו ונמצאת יבמתו בין במזיד כגון שיודע שהיא יבמתו אלא שאינו בועלה לכונת קנין אלא לשם זנות בעלמא או שנתכון לאשת אחיו בחייו ונודע שכבר מת בין באונס ופירשוה בגמרא כגון שהיה מתקשה לאשתו ותקפתו יבמתו ובא עליה בין ברצון היינו במזיד אלא שרגילות הלשון מביאו להזכיר רצון אחר האונס אפילו הוא שוגג והיא מזידה כגון שהוא סבור שהיא אשתו והיא יודעת ומתכונת לזנות בין שהיא שוגגת כגון שלא ידעה שמת בעלה ונתכונה לו ונמצא יבמה והוא מזיד ומכיר בה ומתכון לזנות בין שהוא אנוס על הדרך שביארנו והיא לא אנוסה או שהיא אנוסה והוא לא אנוס כגון שתקף בה וכן הדין אם היו שניהם שוגגין שניהם מזידין שניהם אנוסים:
אחד המערה והוא הכנסת עטרה ואחד הגומר בה את ביאתו בכל אלו קנה ונעשית אשתו לכל דבר ולא חלק בביאה זו בין ביאה לביאה ר״ל בין כדרכה בין שלא כדרכה אלא בשתיהן קנה וכן אף בביאה שלא כדרכה קנאה בהעראה וכדאמרינן בגמרא (יבמות נ״ד.) ולקחה שלא כדרכה וודאי לביאה גמורה לא איצטריך דהא משכבי אשה כתיב אלא להעראה בשלא כדרכה ומכל מקום יש מפרשים דהעראה לשלא כדרכה לא איצטריך קרא דמדרבי רחמנא העראה כגמר ביאה כל היכא דמהניא גמר ביאה מהניא העראה אלא קרא לשלא כדרכה ממש אתא ואיצטריך לאשמועינן הכי ביבמה דהוה סד״א הואיל ועיקר ביאה לקיום זרע הוא ושלא כדרכה ליכא קיום לא להני קמ״ל:
משנה וכן הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה או פסולות אלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין פסל ולא חלק בין ביאה לביאה אמר הר״ם פי׳ אמרו וכן רוצה בו שכל מי שבא על אחת מכל העריות בין באונס בין ברצון בין בשוגג בין במזיד פסלה מן הכהונה אין חלוק בין בא עליה כדרכה או שלא כדרכה לפי שעשאה זונה ואע״פ שהיא מותרת לבעלה אם היתה אנוסה והיתה אשת ישראל שהעקר אצלנו אונס בישראל מישרא שרי אבל נפסלה מן הכהונה וכן בת ישראל לממזר ולנתין ונעשית זונה וכן אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט נעשית חללה בין באונס בין בשגגה:
אמר המאירי הבא על אחת מכל עריות שבתורה ר״ל חייבי כריתות ומיתות בית דין או הפסולות כגון חייבי לאוין פסלה אף בהעראה לכהונה משום זונה ולא חלק בה גם כן בין ביאה כדרכה לשלא כדרכה והזכיר בחייבי לאוין אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט בת ישראל לנתין ולממזר ובספרים מדוייקים אין גורסין ממזרת ונתינה לישראל דמאי פסל בהו הרי פסולות הן לכהונה מחמת עצמן ויש גורסין כן ומפרשים בה ללקות עליה כהן אף משום זונה וכמו שפירשנו באחרון של קדושין (ע״ז:) שהזונה אצל כהן יש בה איסור מוסיף הואיל ושם זנות פוסל בישראל באשת איש ליאסר על בעלה בזנות וחלוצה לכהן הדיוט מיהא סירכא דלישנא הוא שאין חלוצה אלא מדברי סופרים:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
כבר ידעת שע״ז וגלוי עריות ושפיכות דמים עומדים בפני פקוח נפש ויהרג ואל יעבור ודבר זה פירושו שאם אמרו לו גוים או עשה כך וכך או נהרוג אותך יתיר עצמו ליהרג ולא יעשה אלא שאם עשה פטור מדיני אדם הואיל ואונס ופחד מיתה הביאתהו לכך אלא שבטל מצוה וחלל את השם והדבר ידוע שאם אנסוהו גוים וכפפו קומתו לפני עבודה זרה או הניחו סכין בידו על כרחו והגיעוה באונס להרוג או נתקשה לאשתו והדביקוהו לערוה על כרחו אין זה בכלל חיוב דיני שמים כלל ומה בידו על כך אלא כשחייבוהו בדיני שמים מצד יהרג ואל יעבור הוא שאיימוהו למיתה אם לא יעשה והוא מזמין עצמו לעשות כן מתוך הפחד ואף זו מדיני אדם מיהא פטור שהרי לא עשה אלא מחמת אונס פחד מיתה בין בגלוי עריות בין בשפיכות דמים בין בע״ז אם כן מהו שאמרו כאן אין אונס בערוה מפני שאין קשוי אלא מדעת כלומר וחייב הבועל אף בדיני אדם פירושו שלא הפחידוהו במיתה אלא שהדביקוהו לערוה ואחר שהודבק לה באונס נתקשה לדעת ובעל וזו ודאי חייב בדיני אדם ויש חולקים לומר שאף בראשונה חייב בדיני אדם ואין הדברים נראין ומכל מקום אונס האמור במשנתנו אי אתה מפרשו לא באונס הדבקה ולא באונס פחד מיתה שכל שקשויו לדעת אין ביאתו קרויה ביאת אונס לענין זה ומתוך כך העמדנוה בנתקשה לאשתו על הדרך שביארנו:
רש״י בד״ה וליטעמיך כו׳ אחת נשלמא כו׳ דלא תיסגי ליה בגט בלא חליצה כו׳ כצ״ל והד״א:
שם בשלמא חלץ ועשה מאמר איצטריך סד״א כו׳ יש לדקדק אמאי קיימא הך אתקפתא הכא כיון דאיבם א׳ ואיבמה א׳ קאי ה״ל לאתויי הך אתקפתא ארישא דקתני נמי חלץ ועשה מאמר חלץ ונתן גט כו׳ ביבם א׳ ויבמה א׳ וע״ק מאי קאמר וליטעמיך אימא סיפא בעל כו׳ דלא שייך למימר וליטעמיך אלא היכא דהוה ניחא ליה למקשה לחד תנא או אמורא ולאינך הוה קשה קאמר וליטעמיך הא אליביה נמי קשיא סיפא אבל הכא וכי משום דקא מקשה ארישא מי יימר לן דניחא ליה אסיפא ואין כן מדרך התלמוד לומר וליטעמיך ונראה לומר דהך בשלמא קאי אדלעיל דקא מוקי לר״ל בב׳ יבמות ויבם א׳ דכולהו בבי משנה דלאו צריכה היא אלא משום איידי דיבם א׳ ויבמה א׳ וקאמר דהשתא חלץ ונתן גט ביבם א׳ ויבמה א׳ ל״ל דודאי לר׳ יוחנן איכא למימר דקתני הכא ביבם א׳ ויבמה א׳ חלץ ונתן גט איידי דקתני ליה חלץ ונתן גט בב׳ יבמות ויבם א׳ דמשנה דצריכה היא לר״י אבל לר״ל ההיא גופיה משנה דאינה צריכה דכולהו בבי משנה שאינה צריכה היא אלא דאיידי דיבם א׳ ויבמה א׳ וקמשני וליטעמיך לר׳ יוחנן בעל ועשה מאמר ביבם א׳ ויבמה א׳ ל״ל דבהך בבא ליכא למימר איידי דקתני לה גבי ב׳ יבמות ויבם א׳ דהא בב׳ יבמות ויבם א׳ או בב׳ יבמין ויבמה א׳ הך בבא משנה שאינה צריכה כדפרכינן לעיל איצטריך לאשמועינן דאין קידושין תופסין באשת איש אלא ע״כ לר״י נמי אית לן למימר דקתני בעל ועשה מאמר איידי דחלץ ועשה מאמר לר״ל נמי איכא למימר דתנא חלץ ונתן גט איידי דבעל ונתן גט ונראה עוד למסקנא אין אנו צריכין לר״י למימר כדאמר לעיל דאיידי התרת יבם א׳ ויבמה א׳ קתני נמי ב׳ יבמות ויבם א׳ או ב׳ יבמין ויבמה א׳ דהא כולהו בבי גופייהו איצטריך חוץ מבעל ועשה מאמר ואיכא למימר השתא דקתני ליה איידי דחלץ ועשה מאמר דמהאי טעמא גופיה קתני לה ביבם א׳ ויבמה א׳ אלא אליביה דר״ל דכולהו בבי דב׳ יבמות ויבם א׳ משנה שאינה צריכה היא הוצרך למימר לעיל איידי דקתני יבם א׳ ויבמה א׳ קתני ב׳ יבמות ויבם א׳ ודו״ק:
א שנינו במשנה: חלץ ועשה מאמר, ונתן גט ובעל — אין אחר חליצה כלום. ושואלים: בשלמא [נניח] את המקרה של חלץ ועשה מאמר, איצטריך [הוצרך] להביאו ולומר שאין אחר חליצה כלום, כי סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] נגזור במאמר דבתר [שאחר] חליצה אטו [משום] מאמר דקמי [שלפני] חליצה ונאמר שמאמר זה יקנה, על כן קא משמע לן דלא גזרינן [השמיע לנו שאין אנחנו גוזרים]. אלא אם יבם אחד חלץ ונתן גט לאותה יבמה למה לי? מה החידוש בכך שגט אחר החליצה אינו כלום?
§ It was taught in the mishna: If he performed ḥalitza and then proceeded to either perform levirate betrothal, or give a bill of divorce, or engage in intercourse with a second woman, nothing is effective after ḥalitza. The Gemara asks: Granted, it was necessary to teach that in the case of one who performed ḥalitza and then performed levirate betrothal the levirate betrothal is not effective. For it might enter your mind to say that we should issue a decree with regard to levirate betrothal that takes place after ḥalitza due to levirate betrothal that takes place before ḥalitza, and rule that all levirate betrothal is effective. The mishna therefore teaches us that we do not issue a decree in this case. However, the case of one who performed ḥalitza and gave a bill of divorce, why do I need this case? What novelty is there in the teaching that a bill of divorce after ḥalitza is not effective?
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וּלְטַעְמָיךְ אֵימָא סֵיפָא בָּעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר בָּעַל וְנָתַן גֵּט בִּשְׁלָמָא בָּעַל וְנָתַן גֵּט אִיצְטְרִיךְ סד״אסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא נִגְזוֹר גֵּט דְּבָתַר בְּעִילָה אַטּוּ גֵּט דְּקַמֵּי בְּעִילָה קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא גָּזְרִינַן אֲבָל בָּעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר לְמָה לִי.

The Gemara answers: And according to your reasoning, that each new case must teach something new, say the latter clause of the mishna: If he engaged in intercourse and then proceeded to perform levirate betrothal, or give a bill of divorce, or perform ḥalitza with a second woman, nothing is effective. In this case the same question can be asked: Granted, it was necessary to teach the case of one who engaged in intercourse and gave a bill of divorce. This is because it might enter your mind to say that we should issue a decree with regard to a bill of divorce that is given after intercourse, due to a bill of divorce that is given before intercourse, and decree that this bill of divorce alone is insufficient and she requires ḥalitza as well. The mishna therefore teaches us that we do not issue such a decree. But the case of a yavam who engaged in intercourse and performed levirate betrothal, why do I need to state it? Once he has engaged in intercourse with her she is his wife in all regards; what difference does levirate betrothal make?
רי״ףרש״יתוספות ישניםרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולטעמיך בעל ועשה מאמר – ביבם ויבמה אחת למה לי בשלמא בעל ונתן גט איצטריך למתני אין אחר ביאה כלום דנפקא בהאי גיטא ולא בעיא חליצה דביאה קמייתא אפקעתה לזיקה.
סד״א לגזור גט דבתר ביאה – דלא תיסגי ליה בגט בלא חליצה אטו גט דמקמי ביאה דלא לימרו גט סגי ביבמה במקום חליצה.
אלא בעל ועשה מאמר – למאי קבעי איתנויי הלא אשתו היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשלמא בעל ונתן גט אצטריך. פירש רש״י ז״ל (בד״ה וליטעמיך) אצטריך לאשמועינן דאין זיקת יבמין אחר ביאה ומיפטרא בגט ולא בעי׳ חליצה דלא גזרינן גט דאחר ביאה אטו גט דקמי ביאה. ותמיהא לי דהא בכולה מתניתין כי אמרינן אין אחר חליצה כלום ואין אחר ביאה כלום הכי קאמרינן, אין מועיל אחר חליצה כלום שאין גט ולא מאמר מועילין בה ליאסר בקרובות. אי נמי שאין הגט שלאחר ביאה דוחה את הראשונה ולא המאמר של אחר ביאה תופס להצריכה גט למאמרו, והכי נמי כי קתני בעל ועשה מאמר בעל ונתן גט בעל וחלץ בעל ונתן גט דומיא דבעל וחלץ קאמר, כלומר שאין חליצה מהני אחר בעילה ואין גט מהני אחר בעילה. ובגמרא נמי הכי גרסינן בספרים מדויקים בישיבת הגאונים ז״ל איצטריך סלקא דעתך אמינא מדגט קמי בעילה מהני דבתר בעילה נמי מהני. ונראה לי לפרש בעל ונתן גט אצטריך לאשמועינן שאין הגט של אחר ביאה פוסל אותה עליו, אלא אם רצה מגרשה בגט ומחזירה וכדאמרינן ולקחה לו לאשה כיון שלקחה נעשית כאשתו לומר שמגרשה בגט ומחזירה, וקא משמע לן דאוקמוה אדינא דאורייתא ולא גזרינן בה אטו גט דקמי בעילה, דסלקא דעתך אמינא מדגט דקמי בעילה מהני לפוסלה עליו לעולם, גט דבתר בעילה נמי מהני לפוסלה עליו לעולם קא משמע לן בעל ונתן גט דאין לאחר ביאה מהני כלומר לאוסרה עליו כך נראה לי. סליק פרק רבן גמליאל בס״ד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשלמא בעל ונתן גט אצטריך סד״א נגזור גט דבתר ביאה אטו גט דקמי ביאה – פרש״י ז״ל דסד״א שיש אחר בעילה כלום דנגזר גט לבתר ביאה אטו גט דמקמי ביאה ושיהא צריך חליצה עם הגט קמ״ל אין אחר בעילה כלום ואזדא מרן ז״ל לפי׳ דלעיל דיליה שפיר גבי ביאה פסולה יש אחריה כלום שיש אחריה זיק׳ יבמי׳ להצריכה חליצה שהוא סובר שאף החליצה מכח גזירה היא ודכוותה מפרש הכא אין אחר בעילה כלום שאין אחריה זיקא להצריכה חליצה וכבר פירשנו למעלה דלישנא דאחריה כלום אינו הולם פי׳ זה לכ״פ בו סד״א נגזור גט דלבתר ביאה שהיה אוסרה עליו שלא יוכל להחזירה לו ואע״ג דמדאורייתא מגרשה בגט ומחזירה וגזור בה רבנן שתהא אסורה לו בגט שלאחר ביאה אטו גט דמקמי ביאה שהיא אסורה לו דקיימא לו בלא יבנה מדרבנן קמ״ל אין אחר ביאה כלום שאין גט שלאחר ביאה עושה כלום לאוסר׳ עליו אלא יכול להחזירה בדינא דאוריתא ויש נסחאות דגרסי סד״א מדגט דמקמי ביאה מהני גט דלבת׳ ביאה מהני קמ״ל ועולה יפה לפי׳ זה האחרון. ובהכי סליק פרקא בס״ד.
הבא על יבמתו
בד״ה אלא בעל כו׳ אשתו היא הס״ד. משנה והיא מזידה הוא מזיד והיא שוגגת וכו׳ ובגמ׳ שניהם אנוסים אונס דמתניתין כו׳ כצ״ל:
ומשיבים: ולטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], שאתה מחפש חידוש בכל קטע אימא סיפא [אמור את סופה] של משנתנו: אם יבם אחד בעל ועשה מאמר, בעל ונתן גט אינו כלום — אף כאן, בשלמא [נניח] בעל ונתן גט — איצטריך [הוצרך לומר], כי סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] נגזור גט דבתר [שאחר] בעילה אטו [משום] גט דקמי [שלפני] בעילה ושמא לא יועיל לה גט בלבד ותצטרך גם חליצה, על כן קא משמע לן דלא גזרינן [השמיע לנו שאין אנו גוזרים], אבל בעל ועשה מאמר למה לי? הלא מאחר שבעל אותה, נעשתה כאשתו לכל דבר, ומה לי אם עשה מאמר או לא עשה?
The Gemara answers: And according to your reasoning, that each new case must teach something new, say the latter clause of the mishna: If he engaged in intercourse and then proceeded to perform levirate betrothal, or give a bill of divorce, or perform ḥalitza with a second woman, nothing is effective. In this case the same question can be asked: Granted, it was necessary to teach the case of one who engaged in intercourse and gave a bill of divorce. This is because it might enter your mind to say that we should issue a decree with regard to a bill of divorce that is given after intercourse, due to a bill of divorce that is given before intercourse, and decree that this bill of divorce alone is insufficient and she requires ḥalitza as well. The mishna therefore teaches us that we do not issue such a decree. But the case of a yavam who engaged in intercourse and performed levirate betrothal, why do I need to state it? Once he has engaged in intercourse with her she is his wife in all regards; what difference does levirate betrothal make?
רי״ףרש״יתוספות ישניםרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֶלָּא אַיְּידֵי דִּתְנָא חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר תְּנָא נָמֵי בָּעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר וְאַיְּידֵי דְבָעֵי לְמִיתְנֵי בָּעַל וְנָתַן גֵּט תְּנָא נָמֵי חָלַץ וְנָתַן גֵּט.:

Rather, one must say that since the tanna taught the case of one who performed ḥalitza and then performed levirate betrothal, he also taught the case of one who engaged in intercourse and then performed levirate betrothal, due to the similarity between them. And since he wished to teach the case of one who engaged in intercourse and then gave a bill of divorce, he also taught the case of one who performed ḥalitza and then gave a bill of divorce. We should therefore not infer anything from these superfluous cases, as they are merely stated for stylistic reasons.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא איידי דתנא חלץ ועשה מאמר – דאיצטריך ליה כדאמרן תנא נמי כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא חייבים לומר כי איידי דתנא [מתוך ששנה] תחילה ענין חלץ ועשה מאמר, תנא נמי [שנה גם כן] בעל ועשה מאמר משום השוואת הלשון, ואיידי דבעי למיתני [ומתוך שרצה לשנות] בעל ונתן גט, תנא נמי [שנה גם כן] חלץ ונתן גט. ואין איפוא לדייק מן הייתור בנושאים אלה, הנובע מתוך סגנון דברי המשנה.
Rather, one must say that since the tanna taught the case of one who performed ḥalitza and then performed levirate betrothal, he also taught the case of one who engaged in intercourse and then performed levirate betrothal, due to the similarity between them. And since he wished to teach the case of one who engaged in intercourse and then gave a bill of divorce, he also taught the case of one who performed ḥalitza and then gave a bill of divorce. We should therefore not infer anything from these superfluous cases, as they are merely stated for stylistic reasons.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) בִּזְמַן שֶׁהִיא וְכוּ׳.: מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא אַבָּא יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אַחַת בְּעִילָה וְאַחַת חֲלִיצָה בַּתְּחִלָּה אֵין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם בָּאֶמְצַע וּבַסּוֹף יֵשׁ אַחֲרֶיהָ כְּלוּם.

§ The mishna taught: With regard to intercourse, when it is at the beginning nothing is effective after it, but if it was in the middle or at the end, something is effective after it. The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of this tanna. As it is taught in a baraita: Abba Yosei ben Yoḥanan, a man of Jerusalem, says in the name of Rabbi Meir: With regard to both intercourse and ḥalitza, if one of them were performed at the beginning, nothing is effective after it, but if they were done in the middle or at the end, i.e., they were preceded by some other action, something is effective after it. According to the mishna, however, nothing is effective after ḥalitza regardless of when it was performed.
רי״ףתוספות ישניםההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דתנן הבא על יבמתו פרישנא בגמ׳ ה״ק ל״מ הוא שוגג והיא מכוונה למצוה. א״נ הוא מזיד והיא מכוונה למצוה. [אלא] אפילו הוא שוגג והיא מזידה פירוש לזנות דתרווייהו לא מכווני למצוה קנה. תני רבי חייא אפילו שניהם מזידין שניהם אנוסים. אנוס דמתני׳ ה״ד אילימא שאנסוהו עובדי כוכבים ובא עליה. והא אמר [רבא] אין אונס בערוה שאין קישוי אלא לדעת אלא בישן והאמר רב יהודה ישן לא קנה ביבמתו אלא בנתקע והאמר רבה נפל מן הגג פירוש ברוח מצויה ונתקע חייב בד׳ דברים [וביבמתו] לא קנה. אלא כגון שנתכוון לאשתו ותקפתו יבמתו ובא עליה שניהם אנוסים ה״ד כגון שנתכוון לאשתו ותקפוהו עובדי כוכבים ודבקום זו לזו. והא דאמר ישן לא קנה דוקא ישן אבל מתנמנם קנה בין היא ערה בין היא ישנה קנה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב שנינו במשנה שהבעילה בזמן שהיא בתחילה — אין אחריה כלום, באמצע ובסוף — יש אחריה כלום. ומעירים: מתניתין דלא כי האי תנא [משנתנו היא שלא כשיטת תנא זה], דתניא כן שנינו בברייתא]: אבא יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר משום ר׳ מאיר: אחת בעילה ואחת חליצה, אם נעשו בתחלה — אין אחריה כלום, אם נעשו באמצע ובסוף, שכבר עשה מעשה אחר לפניה — יש אחריה כלום. ולפי המשנה אין אחר חליצה כלום אפילו אם נעשתה באמצע ובסוף.
§ The mishna taught: With regard to intercourse, when it is at the beginning nothing is effective after it, but if it was in the middle or at the end, something is effective after it. The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of this tanna. As it is taught in a baraita: Abba Yosei ben Yoḥanan, a man of Jerusalem, says in the name of Rabbi Meir: With regard to both intercourse and ḥalitza, if one of them were performed at the beginning, nothing is effective after it, but if they were done in the middle or at the end, i.e., they were preceded by some other action, something is effective after it. According to the mishna, however, nothing is effective after ḥalitza regardless of when it was performed.
רי״ףתוספות ישניםההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְשָׁלֹשׁ מַחְלוֹקֹת בַּדָּבָר תַּנָּא קַמָּא סָבַר בִּיאָה דְּאִיכָּא לְמִיגְזַר גָּזְרִינַן חֲלִיצָה דְּלֵיכָּא לְמִיגְזַר לָא גָּזְרִינַן.

And therefore it can be concluded that there are three disputes with regard to this matter, i.e., three opinions on this issue. The first tanna holds: In the case of intercourse that is preceded by a disqualifying action, where there is a reason to issue a decree, lest one violate a prohibition by engaging in intercourse after ḥalitza or intercourse was performed, we issue a decree establishing that invalid intercourse should not be as effective as valid intercourse. With regard to ḥalitza, however, where there is no reason to issue a decree as there is no concern of a prohibition even if an action is performed after ḥalitza, we do not issue a decree.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושלש מחלוקת בדבר תנא קמא – דמתניתין דאמר חליצה פסולה אין אחריה כלום אבל ביאה פסולה יש אחריה כלום.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואם כן אפשר לסכם כי שלש מחלוקת בדבר, כלומר, יש שלוש דעות חלוקות בנושא זה: התנא קמא [הראשון] של משנתנו סבר כי ביאה באמצע, כיון דאיכא למיגזר [שיש מקום לגזור בה] שתגרום לאיסור משום ביאה אחר חליצה או אחר ביאה — גזרינן [גוזרים אנו] בכל ביאה פסולה, ואומרים שאין ביאה פסולה מועילה כביאה כשרה. חליצה דליכא למיגזר [שאין מקום לגזור בה], שכן אף אם יעשה דבר אחריה לא יכולה לקרות כל תקלה — לא גזרינן [אין אנו גוזרים].
And therefore it can be concluded that there are three disputes with regard to this matter, i.e., three opinions on this issue. The first tanna holds: In the case of intercourse that is preceded by a disqualifying action, where there is a reason to issue a decree, lest one violate a prohibition by engaging in intercourse after ḥalitza or intercourse was performed, we issue a decree establishing that invalid intercourse should not be as effective as valid intercourse. With regard to ḥalitza, however, where there is no reason to issue a decree as there is no concern of a prohibition even if an action is performed after ḥalitza, we do not issue a decree.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ור׳וְרַבִּי נְחֶמְיָה סָבַר בִּיאָה נָמֵי לֵיכָּא לְמִיגְזַר וּדְקָאָמְרַתְּ לִיגְזוֹר בִּיאָה אַחַר הַגֵּט מִשּׁוּם בִּיאָה אַחַר חֲלִיצָה כֵּיוָן דַּחֲלִיצָה דְּאוֹרָיְיתָא מִידָּע יָדְעִי וּדְקָאָמְרַתְּ לִיגְזוֹר בִּיאָה אַחַר מַאֲמָר מִשּׁוּם בִּיאָה אַחַר בִּיאָה כֵּיוָן דְּבִיאָה דְּאוֹרָיְיתָא הָא מִידָּע יְדִיעִי וְאַבָּא יוֹסֵי בֶּן חָנָן סָבַר לַהּ כְּרַבָּנַן דְּגָזְרִי בְּבִיאָה וְגָזַר חֲלִיצָה מִשּׁוּם בִּיאָה.:

And Rabbi Neḥemya holds that with regard to intercourse there is also no reason to issue a decree. And as for what you said in justification of your ruling, that we should issue a decree in a case of intercourse after a bill of divorce due to intercourse after ḥalitza, there is no cause for such a concern. Since ḥalitza is effective by Torah law, people know that it is fully effective and cannot be followed by anything, and they will not confuse it with laws instituted by the Sages. And as for what you said that we should issue a decree with regard to intercourse after levirate betrothal due to intercourse after intercourse, since the acquisition of intercourse is by Torah law, this matter is known by people, and they will not err in this regard. And Abba Yosei ben Ḥanan holds in accordance with the opinion of the Rabbis, who issue a decree with regard to intercourse, but he adds and issues a decree with regard to ḥalitza due to intercourse. He therefore does not differentiate between ḥalitza and intercourse at all.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבי נחמיה – דאמר אחת זו ואחת זו אין אחריה כלום.
ואבא יוסי בר חנן – דאמר אחת זו ואחת זו יש אחריה כלום באמצע ובסוף כדפרישנא ליה במתניתין ביאה דאיכא למיגזר כדאמרן בריש פירקין (יבמות נ:) אי ביאה אחר הגט היא גזירה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה דלא ליתי למיבעל אחר חליצה ואי ביאה אחר מאמר כו׳ חליצה ליכא למיגזר כדאמר בריש פירקין (שם).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור׳ נחמיה במשנתנו שאמר שאחת זו ואחת זו אין אחריה כלום, סבר כי בביאה נמי [גם כן] ליכא למיגזר [אין מקום לגזור], ודקאמרת [ומה שאמרת] כנימוק ליגזור [שנגזור] בביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה — אין לחשוש לכך, שכיון שחליצה היא דאורייתא [מן התורה] מידע ידעי [יודעים אנשים] שיש לה תוקף ואין אחריה כלום, ולא יבואו להחליף בדברים שהם מדברי חכמים בלבד. ודקאמרת [ומה שאמרת] ליגזור [שנגזור] ביאה אחר מאמר משום ביאה אחר ביאה — כיון שקנין ביאה דאורייתא [מן התורה] הוא, הא מידע ידיעי [דבר זה יודעים אנשים] ואינם טועים ומחליפים. ולשיטת אבא יוסי בן חנן שבאמצע ובסוף אחת זו ואחת זו יש אחריה כלום סבר לה כרבנן [סבור כדעת חכמים] דגזרי [שגוזרים] בביאה, אלא שהוא הוסיף וגזר חליצה משום ביאה, ולכן אינו מחלק בין חליצה וביאה כלל.
And Rabbi Neḥemya holds that with regard to intercourse there is also no reason to issue a decree. And as for what you said in justification of your ruling, that we should issue a decree in a case of intercourse after a bill of divorce due to intercourse after ḥalitza, there is no cause for such a concern. Since ḥalitza is effective by Torah law, people know that it is fully effective and cannot be followed by anything, and they will not confuse it with laws instituted by the Sages. And as for what you said that we should issue a decree with regard to intercourse after levirate betrothal due to intercourse after intercourse, since the acquisition of intercourse is by Torah law, this matter is known by people, and they will not err in this regard. And Abba Yosei ben Ḥanan holds in accordance with the opinion of the Rabbis, who issue a decree with regard to intercourse, but he adds and issues a decree with regard to ḥalitza due to intercourse. He therefore does not differentiate between ḥalitza and intercourse at all.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ו – הבא על יבמתו
(7) מתני׳מַתְנִיתִין: אהַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן אפי׳אֲפִילּוּ הוּא שׁוֹגֵג וְהִיא מְזִידָה הוּא מֵזִיד וְהִיא שׁוֹגֶגֶת הוּא אָנוּס וְהִיא לֹא אֲנוּסָה הִיא אֲנוּסָה וְהוּא לֹא אָנוּס אֶחָד הַמְעָרֶה וְאֶחָד הַגּוֹמֵר קָנָה וְלֹא חִילֵּק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה.

Chapter 6
MISHNA: One who had intercourse with his yevama, whether unwittingly, i.e., he thought he was having intercourse with someone else, or intentionally, i.e., he knew she was his yevama and nevertheless had intercourse with her without intent to perform levirate marriage; whether due to coercion or willingly; even if he was unwitting and her participation was intentional, his participation was intentional and she was unwitting, he was coerced and she was not coerced, or she was coerced and he was not coerced; both one who merely engages in the initial stage of intercourse and one who completes the act of intercourse has thereby acquired his yevama. And similarly, the Torah did not distinguish between an act of intercourse in an atypical manner, i.e., anal intercourse, and intercourse in a typical manner.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פרק שישי – הבא על יבמתו
הבא על יבמתו שוגג – כסבור שהיא אשתו או אשה אחרת.
מזיד – לשם זנות ולא לשום מצוה.
אפי׳ – מפרש בגמרא.
המערה – שלא גמר ביאתו.
קנה – וזכה בנחלה ויוציאה בגט אם בא להוציאה.
בין ביאה לביאה – [בין ביאה כדרכה לשלא כדרכה ובין העראה לגמר ביאה].
פרק שישי – הבא על יבמתו
הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד – איכא למימר דמזיד ורצון תרי גווני נינהו דרצון היינו דמכוין למצוה אע״ג דפשיטא הוא קתני ליה דהכי אורחיה בכל דוכתא אבל בפ״ב דב״ק (דף כו: ושם) גבי אדם מועד לעולם קשה מה בין מזיד לרצון וי״מ דה״ק בין שיהא אותו שוגג ומזיד באונס שאנסו לעשות כן בין שיהא ברצון.
הוא אנוס והיא לא אנוסה – תימה דהוה ליה למינקט שניהם אנוסים דהוי רבותא טפי וי״ל דאגב דנקט ברישא הוא שוגג והיא מזידה נקט נמי הכא הוא אנוס והיא לא אנוסה א״נ לא קאמר והיא לא אנוסה אלא ברצון אלא היא לא אנוסה אבל מזידה או שוגגת דהשתא תרוייהו לא מיכווני לשם מצוה.
ולא חילק בין ביאה לביאה – פי׳ בקונטרס בין העראה לגמר ביאה ובבבא שניה פירש ולא חילק בין ביאה לביאה בין כדרכה לשלא כדרכה ואין נראה לר״י דכיון דתנא סבר אחד המערה ואחד הגומר למה ליה תו למיתני ולא חילק בין העראה לגמר ביאה ועוד דבגמ׳ (לקמן דף נו:) מפרש מאי וכן אשלא כדרכה בחייבי לאוין מכלל דלא חילק דרישא איירי בשלא כדרכה ונראה לר״י שהסופרים טעו וכתבו איפכא ומיהו ההיא דבבא שניה אפשר לפרשו כמו הראשון בין כדרכה לשלא כדרכה ולפרושי וכן קאתי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון אפי׳ הוא שוגג והיא מזידה הוא מזיד והאי שוגגת הוא אנוס והיא לא אנוסה, היא אנוסה והוא לא אנוס, א׳ המערה וא׳ הגומר קנה לא חלק בין ביאה לביאה. וכן הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה או פסולות אלמנה לכ״ג גו״ח לכ״ה מו״נ לישראל ב״י לנתין וממזר פסול ולא חלק בין ביאה לביאה פי׳ שוגג כסבור אשה אחרת, מזיד לשם זנות ולא לשם מצוה. מערה שלא גמר ביאתו קנה וזכה בנחלה ויוצאה בגט אם בא להוציאה לא חלק בין באיה כדרכה לביאה של״כ גו״ח לכהן הדיוט מיפסלה בהך ביאה מתרומה דבי נשא אם היא בת כהן דשווי׳ חללה, הבא על א׳ מכל העריות בא׳ מביאות אלו או פסולות לכהונה כגון אלמנה וכו׳ פסלה לכהונה משום זונה, דוקא עריות או פסולות, אבל ביאות זנות דפנוי׳ לא משוי לה זונה ולא מיפסלי׳ לכהונה דלא אשכחן תנא דפסל אלא ר״א דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה, ושום אישות וממזרת ונתינה לישראל לאו אפסול כהונה קיא דהא פסולה וקיימא, ותרומה דבי נשא לא משכחת בה, ולא נקטה אלא לענין התראה ולמילקי עלי׳ היא ישראל בגמר ביאה, ואמרי׳ מאי אפיני ל״מ קאמר ל״מ הוא שוגג והיא מזידה מכוונה לש״ש א״נ הוא מזיד והא מכונה למצוה אלא אפי׳ הוא שוגג והיא מזידה דתרוייהו לא לא מכונה לשם מצוה אפ״ה קני.
מתני׳. אפילו הוא שוגג והיא מזידה – מפרש בגמרא, דתרוייהו לא מכווני למצוה. ובדין הוא דליתני שניהם שוגגיןא, אלא סוגיא דלישנא הואב.
ולא חלק בין ביאה לביאה – פירש״י ז״לג, בין העראה לגמר ביאה. ולא נהיר, מדפרשינן בגמראד, וכן הבא וכו׳, אשלא כדרכה דחייבי לאוין, אלמא גבי יבמה קתני שלא כדרכה, דהיינו ולא חלק בין ביאה לביאה, וכן פירש״י ז״ל בגמראה.
א. כדלקמן בגמרא בברייתא דר׳ חייא.
ב. וכ״כ הרשב״א כאן, והריטב״א לקמן בגמ׳.
ג. ד״ה בין ביאה לביאה.
ד. לקמן נו ב.
ה. ד״ה ה״ג אלא מאי. ועיין בתוד״ה ולא חילק וברשב״א.
אפילו הוא שוגג והיא מזידה. כלומר דתרוייהו לא מיכווני לשם מצוה, והוא הדין דליתני שניהם שוגגין כדאיתא בגמרא בברייתא דר׳ חייא אלא סוגיא דלישנא הוא.
ולא חלק בין ביאה לביאה. פרש״י ז״ל לא חלק בין העראה לגמר ביאה. ולא מחוור דהא קתני אחד המערה ואחד הגומר ותרתי למה לי. ועוד דמפרשי בגמרא (יבמות נו:) וכן הבא וכו׳ אשלא כדרכה דחייבי לאוין דאלמא גבי יבמה איירי בשלא כדרכה דהיינו ולא חילק בין ביאה לביאה ואף רש״י ז״ל כן פירש בגמרא. (ועיין עוד רש״י נ״ד. ד״ה ולקחה. ומהרש״ל הגיה ברש״י בין ביאה כדרכה וכו׳ ועיין תוס׳ ד״ה ולא שהסופרים טעו בהעתקת דבריו. ועיין עדל״ז).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הבא על יבימתו וכו׳ – פי׳ וסתמא דלא כאבא שאול דאמר שהכונס יבמתו לשום נוי כאלו פגע בערוה וההיא אפי׳ בדיעבד היא כדקתני הכונס ובמזיד היינו כמו לשם נוי שהרי עושה לזנות בעלמא כדפרש״י ז״ל.
ואפשר דאבא שאול מדרבנן קאמר והיינו דאמרינן כאלו פגע בערוה וקרוב בעיני להיות הוולד ממז׳ דמדרבנן קאמ׳ דח״א יבמה יבא עליה מ״מ – פי׳ מדרבנן קנה ואינו כאלו פוגע בערוה וזה יותר נכון מדלא פריך בגמרא דמתני׳ דלא כאבא שאול כנ״ל לכת׳ אסור לכנוס לשם נוי וזנות והכא קתני בדיעבד.
אחד המערה ואחד הגומר קנה – פי׳ שהוא קונה אפי׳ בהערא׳ אפי׳ בביאת שוגג ומזיד שכן רבתה תורה אותם וכדאיתא בגמרא וכדפרש״י ז״ל. ולא בין ביאה לביאה פרש״י ז״ל העראה לגמר ביאה ולא דק בה מרן ז״ל חדא דהא קתני אחד המערה ואחד הגומר ועוד דהא בגמ׳ אמרי׳ דכי קתני וכן הבא על א׳ מכל העריות וכו׳ אתא לאשמועינן דבחייבי לאוין פוסל בביאה שלא כדרכה מאי וכן לכך יש לפרש ולא חלק בביאה שלא כדרכה לביא׳ כדרכה וכדפרש״י ז״ל בגמ׳
רש״י בד״ה בין ביאה לביאה בין ביאה כדרכה לשלא כדרכה ובין העראה לגמר ביאה כצ״ל והס״ד. ונ״ב ס״א:

פרק ו

(8) א משנה הבא על יבמתו, בין אם היה זה בשוגג, שלא ידע שהיא יבמתו, ובא עליה משום שחשב שהיא אשתו או אשה אחרת, בין היה זה במזיד, לשם זנות, ולא התכוון למצוה, בין באונס בין ברצון, אפילו היה הוא שוגג בדבר והיא מזידה, או שהיה הוא מזיד והיא שוגגת, וכן אם היה הוא אנוס והיא לא אנוסה, או היא אנוסה והוא לא אנוס. ואף אין חילוק בדרכי הביאה, אלא אחד המערה שעושה רק חלק מן הביאה ואחד הגומר את ביאתו — בכל המקרים הללו קנה את היבמה בביאה זו, שזוכה בנכסי אחיו ואינו פוטרה אלא בגט. ולא חילק בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה.

Chapter 6

(8) MISHNA: One who had intercourse with his yevama, whether unwittingly, i.e., he thought he was having intercourse with someone else, or intentionally, i.e., he knew she was his yevama and nevertheless had intercourse with her without intent to perform levirate marriage; whether due to coercion or willingly; even if he was unwitting and her participation was intentional, his participation was intentional and she was unwitting, he was coerced and she was not coerced, or she was coerced and he was not coerced; both one who merely engages in the initial stage of intercourse and one who completes the act of intercourse has thereby acquired his yevama. And similarly, the Torah did not distinguish between an act of intercourse in an atypical manner, i.e., anal intercourse, and intercourse in a typical manner.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) בוְכֵן הַבָּא עַל אַחַת מִכׇּל הָעֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אוֹ פְּסוּלוֹת כְּגוֹן אַלְמָנָה לכ״גלְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין פְּסָלָהּ וְלֹא חִילֵּק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה.:

And so too, with regard to a man who had intercourse with any one of those with whom relations are forbidden [arayot] by the Torah or with those who are unfit for him even though they are not in the category of arayot, for example, a widow with a High Priest; a divorcée and a yevama who performed ḥalitza [ḥalutza] with a common priest; a mamzeret, i.e., a woman born from an incestuous or adulterous relationship, or a Gibeonite woman with an Israelite; the daughter of an Israelite with a mamzer or a Gibeonite; he has disqualified her from marrying into the priesthood through this act no matter how it was performed, and the Torah did not distinguish between the act of intercourse in an atypical manner, i.e., anal intercourse, and intercourse in a typical manner.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן הבא על אחת מכל העריות – באחת מכל הביאות הללו.
או פסולות – לכהונה כגון אלמנה כו׳.
פסלה – לכהונה משום זונה [וגרושה מיפסלא מתרומה דבי נשא אם היא בת כהן דשויה חללה]. ודוקא עריות או פסולות אבל ביאת זנות דפנויה לא משויה לה זונה ולא פסלה מן הכהונה דלא אשכחנא תנא דפסל אלא רבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה לקמן בפירקין.
ממזרת ונתינה – לאו אפסולה לכהונה קאי דהא פסולה וקיימא ולענין תרומה דבי נשא נמי ליכא למימר ועוד ביאת כשר מאי מגרעא לה אלא לענין העראה נקטה ולמילקי עליה האי ישראל בהעראה כגמר ביאה.
1ממזרת ונתינה לישראל פסלה – לשון פסלה נקט משום אחריני דממזרת ונתינה הם פסולות ועומדות.
1. תוס׳ ד״ה ״ממזרת ונתינה״ מופיע בדפוס וילנא בדף נ״ו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה״ג במקצת נוסחי, אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט בת ישראל לנתין וממזר, ולא גרסינן ממזרת ונתינה לישראלא. ויש נוסחאות שכתוב בהן, ממזרת ונתינה לישראל, וכך גרסת רש״י ז״ל, ופירשב דלאו אפסול דכהונה קאי דהא פסולה וקיימא, ולענין תרומה דבי נשא ליכא למימר, ועוד ביאת כשר מאי גרעא לה, אלא לענין העראה נקטה, ולמלקי עלה האי ישראל. ואיפשר דמשום סירכא דלישנא נקט לה, דאורחיה דתנא למיתני הכיג.
א. וכ״כ הרשב״א שהוא גירסא דייקא, ובמאירי כתב שכ״ה בספרים מדוייקים.
ב. בד״ה ממזרת ונתינה.
ג. וכ״כ הרשב״א והריטב״א, ועיי״ש שהסתפק אם הבת נפסלה מן התרומה דבי נשא משום זנות אמה. ובמאירי כתב לפי גירסא זו שהכונה ללקות עליה כהן אף משום זונה.
גירסא דייקא אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט בת ישראל לנתין ולממזר. ולא גרסינן ממזרת ונתינה לישראל דישראל בממזרת ונתינה מאי פסל אבל רש״י גרס ממזרת ונתינה לישראל, ופירש דלענין העראה נקטיה לומר דישראל בממזרת ונתינה לקי משעת העראה. ואפשר נמי דסירכא דתנא הוא משום דאורחיה למיתני להו הכין. וחלוצה לכהן הדיוט נמי משום סירכא דלישנא נקט לה, דהא חלוצה [לאו] דאורייתא כדאיתא לעיל בשלהי כיצד (יבמות כד.) אלא דאורחיה דתנא למיתני הכי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג״ה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין פסלה – פי׳ פסל אותה לכהונה ולתרומה פסולה בביאה אלמנה נפסלה מן התרומה ונפסלה לכ״ג גרושה דפסולה לכהן הדיוט נפסלה מן התרומה בת ישראל לנתין ולממזר נפסלה לכהונה ממזרת ונתינה לא שייך בה פסלה בביאה זו דאלו לכהונה הא פסולה וקיימא אפי׳ לקהל ישראל ולא לאפסולה מן התרומה לא שייך בנתינ׳ כלל ובממזרת נמי שהיא בת כהן כיון דאמה היתה זונה ונפסלה מן הכהונה ומן התרומה בתה נמי נפסלה מסתמא לתרומה כי הולד שהוא בן זונה חלל לכהונה ועוד כשאת״ל שלא נפסלה הבת מן התרומה דבי נשא מפני זנות אמה משום ביאה זו של ישראל כשר לא גרעא בהא מידי ואע״ג שלא כדין וכיון דכן הא דקתני הכא ממזרת ונתינה לישראל לא קתני׳ לה משום סיפא דקתני פסול אלא באיסורא בעלמא נקט׳ הכא ולאשמועי׳ אגב גררא לענין מלקות שהוא לוקה אליה אפי׳ בהעראה או בביאה שלא כדרכה וכדפר״י ז״ל ויש שאין גורסי׳ ממזרת ונתינה מהטעם דכתיבנא והא דקתני נמי דחליצ׳ לב״ה פסלה אגב סירכא דגרושה נקטה כדנקט לה בפ׳ אלו הן הלוקי׳ דאלו מתני׳ בפסולה דאורייתא מיירי וחלוצ׳ אינה פסול׳ לב״ה אלא מדברי סופרי׳ וכדאית׳ לעיל בדוכתי׳ ובכמה דוכתי׳.
בד״ה וכן הבא כו׳ הביאות הללו הס״ד:
בד״ה אי פסולות לכהונה כו׳ משום זונה וגרושה מיפסלה מתרומה דבי נשי אם היא בת כהן דשויה חללה ודוקא עריות או פסולות כו׳ כצ״ל:
וכן הדין לגבי הבא על אחת מכל העריות שבתורה, או נשים הפסולות לו, כגון אלמנה לכהן גדול וכן גרושה או חלוצה לכהן הדיוט, או ממזרת או נתינה לישראל, וכן בת ישראל לממזר או לנתין — פסלה לכהונה בביאה, בכל דרך שנעשתה, ובממזרת ונתינה לישראל שהיא פסולה ממילא לכהונה — לוקה על ביאה זו, ולא חילק בין ביאה לביאה.
And so too, with regard to a man who had intercourse with any one of those with whom relations are forbidden [arayot] by the Torah or with those who are unfit for him even though they are not in the category of arayot, for example, a widow with a High Priest; a divorcée and a yevama who performed ḥalitza [ḥalutza] with a common priest; a mamzeret, i.e., a woman born from an incestuous or adulterous relationship, or a Gibeonite woman with an Israelite; the daughter of an Israelite with a mamzer or a Gibeonite; he has disqualified her from marrying into the priesthood through this act no matter how it was performed, and the Torah did not distinguish between the act of intercourse in an atypical manner, i.e., anal intercourse, and intercourse in a typical manner.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) גמ׳גְּמָרָא: מַאי אפי׳אֲפִילּוּ.

GEMARA: The Gemara asks: What is the significance of the word even in the statement that begins with: Even if he was unwitting and her participation was intentional? Since the mishna has already said that there is no halakhic difference whether the act of intercourse was performed intentionally, what is added by that statement?
רי״ףתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא שואלים: מאי [מה פירוש] הלשון ״אפילו הוא שוגג והיא מזידה״, מה החידוש בכך? שהרי כבר אמרנו שאין חילוק בין שוגג למזיד בקנין יבמה!
GEMARA: The Gemara asks: What is the significance of the word even in the statement that begins with: Even if he was unwitting and her participation was intentional? Since the mishna has already said that there is no halakhic difference whether the act of intercourse was performed intentionally, what is added by that statement?
רי״ףתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר לָא מִיבַּעְיָא הוּא שׁוֹגֵג וְהִיא קָמִכַּוְּונָה לְמִצְוָה אִי נָמֵי הוּא מֵזִיד וְהִיא קָמִכַּוְּונָה לְמִצְוָה אֶלָּא אפי׳אֲפִילּוּ הוּא שׁוֹגֵג וְהִיא מְזִידָה דְּתַרְוַיְיהוּ לָא קָמִכַּוְּונִי לְשֵׁם מִצְוָה אֲפִילּוּ הָכִי קָנָה תָּנֵי ר׳רַבִּי חִיָּיא אפי׳אֲפִילּוּ שְׁנֵיהֶם שׁוֹגְגִים שְׁנֵיהֶם מְזִידִים שְׁנֵיהֶם אֲנוּסִים.

The Gemara answers: The mishna is stated in the style of: Needless to say. It is needless to say that if he was unwitting and she intended to fulfill the mitzva, or alternatively, he acted intentionally without intent to fulfill the mitzva and she intended to fulfill the mitzva, he has acquired her. However, even if he was unwitting and she acted intentionally, where both of them did not intend to act for the sake of the mitzva, he nevertheless acquires her. Similarly, Rabbi Ḥiyya taught: Even if both of them acted unwittingly, intentionally, or were coerced, he acquires the yevama through the act of intercourse.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אלא אפילו הוא שוגג – כסבור אשה אחרת היא.
והיא מזידה – לביאת זנות מכוונת.
דתרוייהו לא מיכווני למצוה – אפילו הכי קני.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא תני ר׳ חייא שניהם שוגגין שניהם מזידים שניהם אנוסים – פי׳ ותנא דמתני׳ דלא קתני הכא משום דאיהו סוגיא דלישנא נקט ומינה שמעינן לשניהם אנוסים דהא והא חד טעמא הוא דליכא חד מינייהו דמיכוין למצוה.
בד״ה אלא אפילו כו׳ מכוונת דתרוייהו כו׳ הד״א:
ומשיבים: בלשון לא מיבעיא קאמר [נצרכה אמר]; לא מיבעיא [נצרכה לומר] כשהיה הוא שוגג והיא קמכוונה [מתכוונת] למצוה, אי נמי [או גם כן] אם היה הוא מזיד והיא קמכוונה [מתכוונת] למצוה, שקנה אותה, אלא אפילו אם היה הוא שוגג והיא מזידה, דתרוייהו לא קמכווני [ששניהם אינם מתכוונים] לשם מצוה בכך — אפילו הכי [כך] קנה. תני [שנה] ר׳ חייא: אפילו היו שניהם שוגגים, או שניהם מזידים, או שניהם אנוסים, גם כן קנאה. שהקנין ביבמה נעשה על ידי ביאה, בלא התחשבות בצד הרצון שבדבר.
The Gemara answers: The mishna is stated in the style of: Needless to say. It is needless to say that if he was unwitting and she intended to fulfill the mitzva, or alternatively, he acted intentionally without intent to fulfill the mitzva and she intended to fulfill the mitzva, he has acquired her. However, even if he was unwitting and she acted intentionally, where both of them did not intend to act for the sake of the mitzva, he nevertheless acquires her. Similarly, Rabbi Ḥiyya taught: Even if both of them acted unwittingly, intentionally, or were coerced, he acquires the yevama through the act of intercourse.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָנוּס דְּמַתְנִיתִין הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא כְּשֶׁאֲנָסוּהוּ גּוֹיִם1 וּבָא עָלֶיהָ וְהָאָמַר רָבָא גאֵין אוֹנֶס לְעֶרְוָה לְפִי שֶׁאֵין קִישּׁוּי אֶלָּא לְדַעַת.

§ The Gemara asks: What are the circumstances the mishna is referring to when it mentions a man who was coerced? If we say that it is when gentiles coerced him by threatening to kill him if he did not have intercourse with her and he therefore had intercourse with her, didn’t Rava say that there is no such thing as coercion of a man to have intercourse with a woman with whom relations are forbidden, because there is no erection of the male organ without intent? Consequently, even if he acted due to the threat, his action is considered intentional.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאנסוהו עובדי כוכבים ובא עליה – אין לפרש שאנסוהו היינו שאיימו עליו להרגו אם לא יבא עליה דא״כ מאי פריך מרבא דאמר אין קישוי אלא לדעת פירוש דאין זה אונס שקישוי עושה מדעת ואין דוחקין אותו לבעול בקישוי ולוקמא כגון שמאיימין עליו לבעול בקישוי ועוד דמילתא דרבא אי אפשר לפרש במאיימין עליו להורגו אם לא שיבעול הערוה מעצמו כמו שאפרש אלא כל דבר שעושה מעצמו אפילו ע״י אונס פחד מיתה לדעת חשיב והאי שאנסוהו עובדי כוכבים ובא עליה דקאמר היינו שהביאוהו עליה והדביקוהו ביבמתו ולא שבא עליה מעצמו כמו תקפתו יבמתו ובא עליה דבסמוך והשתא פריך שפיר דאין אונס דקישוי לא הוי אלא לדעת ואר״י דיש לקדק מכאן דאין יבמה נקנית אלא בבא עליה בקישוי מדלא מוקמי שהדביקוהו בלא קישוי ואיכא למימר דאתי הך סוגיא כמ״ד משמש מת בעריות פטור וילפינן קיחה מעריות דאינה נקנית אלא בקישוי ועוד אר״י דאתיא שפיר אפילו למאן דאמר משמש מת בעריות חייב ולענין יבום בעינן ביאה דרך הקמת שם.
אין אונס לערוה שאין קישוי אלא לדעת – אין לפרש במאיימין עליו להורגו אם לא יבא בעצמו על הערוה דאם כן אפילו יש קישוי שלא לדעת תיפוק ליה דאגילוי עריות יהרג ואל יעבור כדאמר בפרק בן סורר (סנהדרין דף עד. ושם) אלא איירי כשעובדי כוכבים מדביקים אותו על הערוה וא״א לו להשמט אם לא ע״י שיהרג וקאמר רבא דיש לו למסור עצמו ליהרג אם יודע שאי אפשר לו אם לא יתקשה דאין קישוי אלא לדעת וחשיב כעושה מעשה אבל אם יש קישוי שלא לדעת או שהיה כבר מקושה או שיודע שלא יתקשה אין חייב למסור עצמו כיון שהוא אינו עושה שום מעשה והוי כקרקע עולם כדאמר בבן סורר (סנהדרין דף עד.) גבי אסתר דקרקע עולם היתה וטעמא משום דנערה המאורסה ילפינן התם מרוצח ורוצח גופיה קאמר התם דסברא הוא דמאי חזית דדמא דידך סומקא טפי כו׳ וזה לא שייך אלא במאנסין אותו להרוג בידים אבל אם רוצים לזורקו על התינוק ויתמעך בזה אדרבה איכא למימר איפכא מאי חזית דדמא דחבריה סומקא טפי כו׳ כיון שאין הורג בידים ולא הוי אלא קרקע עולם בעלמא ואין מצווה להציל חברו בגופו דאדרבה חייו קודמין וההיקש דקרא בהורג בידים כתיב כי כאשר יקום איש על רעהו וגו׳ והשתא גרסינן בכל דוכתא מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה יהרג ואל יעבור פירוש יהרג הבועל ולא גרסינן תיהרג דקרקע עולם היא אי נמי אר״י דאפי׳ גרסינן תיהרג יש לפרש דהכי קאמר תיהרג קודם שתעשה מעשה ותביא עליה את הערוה וא״ת במסכת ע״ז בפרק רבי ישמעאל (דף נד. ושם) דנעבד באונס אסור ומפרש כגון דאנסוהו עובדי כוכבים והשתחוה לבהמה דידיה ופריך עלה רבי זירא אונס רחמנא פטריה דכתיב ולנערה לא תעשה דבר (דברים כב) ומאי קושיא הא האי קרא דוקא בקרקע עולם איירי אבל עשה מעשה חייב למסור עצמו כדפרישי׳ ומשתחוה לעבודת כוכבים עושה מעשה הוא דליכא לאוקמה כשכפוהו עובדי כוכבים לעבודת כוכבים דאין זה משתחוה ואר״י דהכי פריך אונס רחמנא פטריה ממיתה אפי׳ בעושה מעשה דנהי דחייב למסור עצמו מ״מ אם לא מסר עצמו לא מיחייב מיתה דולנערה לא תעשה דבר אפילו בעשתה מעשה קאמר קרא דפטורה ממיתה דבעשיית מעשה איירי היקישא דקרא ועוד דכיון דאפילו ברצון מיחייב מיתה אע״ג דלא עביד מעשה דהא אשה חייבת ברצון אע״ג דהויא קרקע עולם ה״נ כשפטר הכתוב אונס במיתת בית דין כדכתיב ולנערה לא תעשה דבר פטר בכל ענין לא שנא עביד לא שנא לא עביד ולהכי פריך כיון דפטור ממיתה לא חשיב נעבד ליאסר בהך עבודה ומהדר ליה התם דחשיב שפיר נעבד באונס אע״ג דפטו׳ ממית׳ בדיעבד כיון דחייב למסור עצמו [וע״ע תוס׳ יומא פב. האריכו טובא].
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא. הא דאמר רבא אין אונס בערוה שאין קשוי אלא לדעת – יש מפרשיםא, שאם אמרו לו גוים לבוא על הערוה, ואם לאו שיהרגו אותו, ובא עליה, מומת על ידה, לפי שאין קשוי אלא לדעת. ויש אומריםב, כיון שמחמת האונס הוא בא, דיהב דעתיה ונתקשה, אף הוא פטור בדיני אדם, כאלוג אמרו קטול אספסתא בשבתא ואי לא קטילנא לך דפטורד, ואפילו בע״ז ושפיכות דמים שדינו יהרג ואל יעבור, בדיני אדם פטור, ואע״פ שמדעת עצמו הוא הולך ועושה, אף כאן אע״פ שהוא נותן דעתו ומקשהה עצמו פטור, שהרי אם תסלקו אונסו מעליו אף הוא פורש. אלא הא דרבא משכחת לה, כגון שתקפתו אשה וקרבתו לעצמה לאונסו, או שדבקו אותו גוים לערוה ואין שם פחד מיתה, דכיון דליכא אונס בגופיה, אע״פ שדבקום זה לזה ובא עלי׳ חייב, שאלמלא דעתו עלי׳ לא הי׳ לו איפשר לבעול, שאין קשוי אלא לדעתז. וא״ת ולמה לא פירשו דמשנתנו בשאנסוהו למיתהח לבא עלי׳. ההיא כיון דבביאה עצמה ליכא אונס, לא קרינא ביה הבא על יבמתו באונס, אלא מדעת שלא במתכוין למצוה הוא בא עלי׳. וזהו הפי׳ יותר נכוןט.
א. כ״ד הרמב״ם פ״א מאיסורי ביאה ה״ט וכמש״כ שם המ״מ בדעתו, ועיי״ש שהביא דברי רבינו. וכ״כ בפ״כ סנהדרין ה״ג ובכ״מ שם. ועיין בדבריו בפ״ה יסודי התורה ה״ד ובכ״מ שם. וכ״כ ביש״ש כאן. ועיין בחידושי רבינו יונה על סנהדרין עד ב שיש מתרצים דברי הרמב״ם בשתקפו והיינו כדעת רבינו בסמוך.
ב. וכ״כ הרשב״א בשם י״מ, וכ״כ הריטב״א, ולזה הסכים המאירי, וכ״כ הרבינו יונה בסנהדרין עד ב. וכ״ד התוס׳ סוד״ה אין אונס לערוה, אלא שפירשו דברי רבא לענין יהרג ואל יעבור. ועיין בסמוך הערה 15.
ג. בכ״י א: דאלו. וברשב״א: אלו אמרו לו.
ה. בכתב יד ב הגי׳: ומתקשה.
ו. בכתב יד ב הגי׳: תסתלק.
ז. הנה דעת רבינו לפרש דהא דאמר רבא אין קישוי אלא לדעת היינו לענין חיוב מיתה ולכן הוצרך לפרש דאיירי באופן זה שדבקוהו ואין שם פחד מיתה, דאי היה פחד מיתה פטור ממיתה דהוי אונס. והתוס׳ ד״ה אין, ס״ל כדעת רבינו דבאונס מיתה פטור, אך פירשו באופן שא״א לו להשמט אם לא שיהרג, משום דפירשו דדברי רבא נאמרו לענין יהרג ואל יעבור. וכ״כ הריטב״א.
ח. בנדפס: במיתה.
ט. בכ״י א: היותר נכון, בכ״י ב: וזה הפירוש הנכון.
גמרא היכי דמי אילימא שאנסוהו עכו״ם. יש מפרשים שאנסוהו אונס מיתה כלומר שאמרו לו עכו״ם בא עליה ואי לא קטילנא לך.
והא אמר רבא אין אונס בערוה שאין קשוי אלא לדעת. לומר שאף על פי שאמרו לו שיהרגהו אם לא יבא על הערוה אם עשה כן מומת על ידה לפי שאין קשוי אלא לדעת (עיין רמב״ם הלכות איסורי ביאה פ״א ה״ט ומגיד משנה שם). ויש מפרשים שלא אנסוהו אונס מיתה, שאלו כן אף הוא פטור בדיני אדם דאפילו בעבודה זרה ובשפיכות דמים שדינו שיהרג ואל יעבור, אלו אמרו לא קטיל לפלניא ואי לא קטילנא לך, אלו עשה כן פטור מדיני אדם שלא עשה זה אלא מחמת האונס, ואלו אתה מסלק אונסו מעליו אף הוא אינו הורג. והכי נמי מחמת האונס הוא שנתן דעתו והקשה עצמו, אבל אם אתה מסלק אונסו ממנו אף הוא אינו בועל. אלא הכא שתקפוהו עכו״ם ודבקוהו, הלכך אין זה אונס אלא רצון, דכיון שאין שם פחד מיתה, מפני מה נתן דעתו להקשות אין זה אונס אלא רצון. ואי קשיא לך אם כן למה לא העמידו משנתינו בשאנסוהו עכו״ם למיתה. יש לומר ההיא כיון דבביאה עצמה ליכא אונס, לא קרינא בה הבא על יבמתו באונס אלא מדעת ושלא בכונת מצוה. (עיין תוס׳ ורמב״ן ומ״מ שם ובישרש יעקב כאן ואור גדול סי׳ א, כא:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אנוס דמכשיר היכי דמי אלימא דאנסוהו עכומ״ז ובא עליה – פי׳ דאנסוהו עד שאנסה ובא עליה מפני פחד אונסם.
הא אמר אין אונס בערוה שאין קשוי אלא לדעת – פי׳ אין טענת אונס בערוה לפי שאנסוהו בערו׳ שנתקש׳ ובא על הערוה שאין קשוי אלא לדעת ולא חשיב אונס אלא כאלו עשה מדעתו ובמתני׳ נמי ליכא למחשביה אונס דסוף סוף מדעתו נתקשה וא״ת ונוקמה למתני׳ כגון שנתקשה לאשתו ואנסוהו עבודת כוכבים ומזלות והדביקוהו ביבמתו וכי הא דאמרי׳ בסמוך בשניהם אנוסי׳ דר׳ חייא י״ל דלא אתי שפיר לישנא דמתני׳ דקתני הבא על יבמתו דמשמע כי הוא עצמו נדבק עליה והא מימרא גופא דרבא דאמר שאין טענת אונס בערוה יש שפירש שאין טענת אונס להפטר ממיתת ב״ד דאין קשוי אלא מדעת וליתא דאנוס רחמנא פטריה מעונש ב״ד מולנערה לא תעשה דבר ואפי׳ בעבודת כוכבים ומזלות החמורה אם אנסוהו אונס נפשות עד שהשתחוה לעבודת כוכבים ומזלות וכן בשפיכות דמים וגלוי עריות דמ״מ מה שעשה מחמת האונס עשה והכי מוכח במ׳ סנהדרין גבי העובד עבודת כוכבים ומזלות מאהבה וה״נ איתא במ׳ עבודת כוכבים ומזלות וכדפרישנא התם ואם כשלא אנסוהו אונס מיתה אלא אפי׳ שתקפוהו ודחקוהו עד שנתרצ׳ ונתקש׳ הא ודאי פשיט׳ דחייב מית׳ אלא הנכון דכשאנסוהו אונס מיתה והי׳ ספק ביד׳ לעשות ומפני קדוש השם עכומ״ז ג״ע ושפיכות דמים אפי׳ בצינעא ואפי׳ להנאת עצמן יהרג ואל יעבור כדאי׳ בכמה דוכתי ועיקרא במ׳ סנהדרין ומיהו ה״מ כשהדבר בידו שלא יעבור ויהרג אבל כשהוא אנוס לגמרי ואין הדבר בידו שלא לעבור אין לו ליהרג וכדאמרי התם אסתר קרקע עולם היתה והכא אלו אנסוהו אונס מיתה עד שנתקש׳ לערוה ושדביקוהו עליה אף על פי שאפשר להדביקו בע״כ מ״מ יש לו ליהרג ואל יעבור מפני הקשוי שהוא בידו ובדעתו ואע״ג דעברה עצמה בקשוי אלא בביא׳ וכיון דא״א לביאה בלא קשוי ראוי הוא ליהרג כאלו היא ביאה עצמה והיינו דאשמועינן רבא מר״ה הר״ם ז״ל.

שם
תוס׳ בד״ה אין אונס לערוה כו׳ בסופו ומהדר ליה התם דחשיב שפיר נעבד באונס אע״ג דפטור ממיתה כו׳ עכ״ל לא בהדיא קמשני התם כך אלא התוס׳ מפרשי תירוצא דרבא התם הכי וע״ש בתוספות:
ג לגוף ההלכה במשנה שואלים: אנוס דמתניתין במשנתנו] היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] באיזה מקרה של אונס מדובר פה לגבי הגבר? אילימא [אם תאמר] כשאנסוהו גוים, שאיימו עליו שיהרגו אותו אם לא יבוא עליה, ובא עליה — והאמר [והרי אמר] רבא בענין זה: אין אונס ביחס לבועל ערוה! שאין אדם יכול לטעון שביאתו היתה באונס, אף על פי שעשאה שלא מרצונו החפשי, לפי שאין קישוי של האבר אלא לדעת. ולכן, גם כשמאיימים עליו לעשות זאת — הרי בסופו של דבר הוא עושה זאת מדעתו, ואם כן, לענייננו אין הבדל בין בא באונס לבא ברצון.
§ The Gemara asks: What are the circumstances the mishna is referring to when it mentions a man who was coerced? If we say that it is when gentiles coerced him by threatening to kill him if he did not have intercourse with her and he therefore had intercourse with her, didn’t Rava say that there is no such thing as coercion of a man to have intercourse with a woman with whom relations are forbidden, because there is no erection of the male organ without intent? Consequently, even if he acted due to the threat, his action is considered intentional.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֶלָּא בְּיָשֵׁן וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה

Rather, the mishna must be referring to one who was sleeping and became erect, and his yevama drew him onto herself. However, didn’t Rav Yehuda say that
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא בישן – שנתקשה כשהוא ישן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא, יש לומר שאונס זה הוא באופן אחר, בישן, שאברו נתקשה כשהוא ישן, ויבמתו הביאתו עליה. ואולם האמר [והרי אמר] רב יהודה:
Rather, the mishna must be referring to one who was sleeping and became erect, and his yevama drew him onto herself. However, didn’t Rav Yehuda say that
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות נג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יבמות נג:, עין משפט נר מצוה יבמות נג:, רי"ף יבמות נג: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י יבמות נג:, תוספות יבמות נג:, תוספות ישנים יבמות נג:, ההשלמה יבמות נג:, פסקי רי"ד יבמות נג:, רמב"ן יבמות נג: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות נג: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות נג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יבמות נג:, מהרש"ל חכמת שלמה יבמות נג:, מהרש"א חידושי הלכות יבמות נג:, פירוש הרב שטיינזלץ יבמות נג:, אסופת מאמרים יבמות נג:

Yevamot 53b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yevamot 53b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 53b, Rif by Bavli Yevamot 53b, Rashi Yevamot 53b, Tosafot Yevamot 53b, Tosefot Yeshanim Yevamot 53b, HaHashlamah Yevamot 53b, Piskei Rid Yevamot 53b, Ramban Yevamot 53b, Rashba Yevamot 53b, Meiri Yevamot 53b, Ritva Yevamot 53b, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 53b, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 53b, Steinsaltz Commentary Yevamot 53b, Collected Articles Yevamot 53b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144