בני צרות – דב״ה דקא בעיתו אי הם פגומים.
מעיד אני לכם – שהם כהנים גדולים.
(1) 
בְּנֵי צָרוֹת אֲנִי מֵעִיד לָכֶם.
בְּנֵי צָרוֹת אֲנִי מֵעִיד לָכֶם.whereas with regard to the children of rival wives, I testify to you that they are not disqualified, since, as stated, their descendants served as High Priests.
בני צרות אני מעיד לכם – דכשרים אף לב״ש וא״ת לשמואל דמספקא ליה בהאשה רבה (לקמן צב: ושם) אי קידושין תופסין ביבמ׳ לשוק א״כ פשיטא דכשירה דמיד שקדשה פקעה לה זיקה כדאמרי׳ בשומרת יבם שקידש אחותה שקידושיה מפקיעין הייבום וי״ל דלא דמי דהתם אין שום תקנה לעשות שתתייבם שאין להמית אחותה אבל היבמה שנתקדשה לשוק אפשר לתקן ע״י גירושין שתתייבם הלכך לא פקע זיקה ועוד אמר רבי יצחק דלא תהיה אשת המת לאיש זר משמע דאפילו ע״י הויה דהיינו קידושין לא תהיה לאיש זר דלהכי אפקיה בלשון הויה.
בני צרות מעידני לכם לפי שהם אף לב״ש בני יבמה לשוק וכשרים הם – ותימה עדיין הוא מכניס ראשו בין הרים גדולים לרב המנונא שאמר שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה וגם לכהונה נפסלה כדמשמע לקמן פרק הערל וא״כ מצרה נמי הוי הולד פגום מק״ו דאלמנה וליכא למפרך מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת דהא היא מתחללת נמי לרב המנונא וי״ל דסוגיא דהכא לא אתיא כרב המנונא דלרב המנונא לא אמרי׳ תרתי בעי מיניה דלא תקשי לן קא בעי מיניה צרות וקא פשיט ליה בני צרות דודאי מתירוצא דבני צרות נוכל לפשוט דין דצרות דכיון שהוא אומר שהבנים שמשו ע״ג המזבח א״כ (אמאי) [ממילא] מביא ראיה שאין הלכה כלל כב״ש דלב״ש הולדות פגומים ולא יוכלו לשמש אליבא דרב המנונא דאמר שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה וזאת השיאה עצמה לשוק א״כ לדברי רב המנונא בני זונה הם. וא״כ מדפשט מבני צרות דכשרים הם ושמשו ע״ג המזבח הצרות עצמן יהיו מותרות להנשא [לשוק] ודלא כב״ש דלב״ש הולד פגום:
בני צרות מעידני לכם – פי׳ ולא היה אדם מב״ש שערער בדבר, אלמא הוראות ב״ה לב״שא הולד כשר לדבריהם, ור׳ יהושע פליג אדר׳ יוחנן בן נורי דאמר לעילב הולד פגום לדברי ב״ש, דדריש קל וחומר ולא פריך, והא מעשה דחזא ר׳ יהושע לא חזא ר׳ יוחנן בן נורי. אי נמי סבר שלא ברצון ב״ש הוה, אלא שידן של ב״ה תקפה וקבעו מעשה כדבריהםג.
א. המלים: ״הוראות ב״ה לב״ש״ אינם בכת״י א ב.
ב. יד ב.
ג. וכ״כ הרשב״א והריטב״א.
מה שנאמר בסוגיא זו בר׳ דוסא בן הרקינוס שאמר מעידני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר שלשה דברים וכו׳ לא שהגיעו ימיו של ר׳ דוסא לימיו של חגי הנביא אלא שקבלה מומחית היתה בידו על כך:
קדושה ראשונה שקדש יהושע את הארץ קדשה לשעתה ר״ל כל זמן שיהא בית המקדש בקיומו ולא קדשה לעתיד ר״ל לאחר חורבן והענין הוא שלא נתקדשה הארץ הן שלא לזרוע בה בשביעית הן לכל שאר הדברים שבקדושת הארץ משעת חורבן ואילך ואם כן כשעלו בימי עזרא הוצרכו לקדשה מתחלה בתודות ושיר ובימי עזרא הניחו עולי בבל שלא לכבוש הרבה כרכים מאותם שכבר כבשום עולי מצרים בימי יהושע ובכלל אלו ארץ עמון ומואב והיא ארץ סיחון ועוג והניחום בכונה שלא לקדש בקדושת הארץ כדי שיוכלו לזרוע בהם בשביעית ויסמכו עניים על אותם הזריעות בלקט שכחה ופאה ושאר מתנות עניים ואע״פ שלא נתקדשו כרכים אלו מכל וכל מחוייבים היו במעשרות ממצות חכמים שאף בארצות של חוצה לארץ היו חכמים מחייבים במעשרות בארצות הסמוכות כגון בארץ מצרים ובבל ולמדת מעתה על ארץ עמון ומואב שזורעים בשביעית ושחייבים במעשרות והיה לנו לומר שיהו מעשרין מעשר ראשון ומעשר שני שהרי בשנה ששית עשרו מעשר עני ואעפ״כ נמנו וגמרו שיהו מעשרין מעשר עני במקום שני הואיל ומתקנת עניים הונחו מליקדש תהא תקנתם גמורה ועל זו אמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית וכבר ביארנוה בראשון של חגיגה (ג׳:):
הגוים דין תורה אין מטמאין לא בזיבה ולא בנדות אלא שחכמים גזרו עליהם להיות כזבים לכל דבריהם בין זכרים בין נקבות מזמן ביאה ולמעלה ר״ל בן תשע לזכר ובת שלש לנקבה אבל כתמים שלהם טהורים לגמרי הואיל ואף בישראלית אין טומאת כתמים מן התורה לא גזרו בהם על כתמים של בנותיהם מעתה עיר של גוים שבאו ממנה כתמים טהורין הם ומעיר של ישראל טמאים והגרים דינן כישראלים:
מקבלין גרים מן הגוים על הדרכים שיתבאר במסכתא זו (יבמות כ״ד:) ומכל מקום כל מקום של גוים שהוא חשוד שהיו ביניהם ממזירי ישראל שניטמעו בהם אין מקבלין מהם גרים שהרי יש בהם צד ממזרות:
גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ושפחה ונכרית שבא ישראל עליהן ולדה כמוה כמו שיתבאר במסכתא זו (יבמות מ״ה.):
והא ר׳ יוחנן הלכה כסתם משנ׳ – פי׳ ואע״ג שיש מחלוקת ר״מ ורבנן במשנ׳ זו גבי כותיים ובהא דרק׳ נמי יש מחלוקת רבי יהודה וחכמים בסתמא דבין הגויים ליכא שום פלוגתא וסתם משנה חשיב לרבי יוחנן וכשאמרו בירושלמי כי אם יש מחלוקת בצרה לא אמר ר׳ יוחנן זהו יש מחלוקת על הסתם וזה פשוט.
תוס׳ ד״ה בני צרות. וז״ל אבל היבמה שנתקדשה לשוק אפשר לתקן ע״י גירושין שתתייבם הלכך לא פקעה זיקה, ועוד אומר רבי יצחק דלא תהיה אשת המת לאיש זר, משמע דאפילו ע״י הויה דהיינו קידושין לא תהיה לאיש זר עכ״ל. אליבא דהתוס׳ קידושי יבמה לשוק אינן מפקיעין זיקתה. וצ״ע, דהא תוס׳ לעיל (דף י. ד״ה לעולם) דנו בדין אשת איש בשעת נפילה ליבום, האם הויא ערוה להפקיע זיקה, ונקטו למסקנא דאשת איש הויא ערוה שפטורה מזיקת יבמין, וקשה שהרי תוס׳ כאן נקטו דאין לאשת איש חלות שם ערוה בנוגע לזיקה.
ונראה שיש שני דיני הפקעת יבום וזיקה דחלין בערוה דעלמא: א) בשעת נפילה; ב) לאחר נפילה. בערוה בשעת הנפילה חל דין פטור ונאסרה לעולם (עיין לקמן דף ל.). ואילו בערוה לאחר הנפילה לא חל דין פטור אלא חל דין של הפקעת זיקה, (עיין לקמן דף כז: ודף מא.), מדאמרינן הותרה ונאסרה והותרה חוזרת להתירה.
ובכך מתורצת הסתירה שבתוס׳, דס״ל דשאני ערות אשת איש בשעת הנפילה מערות אשת איש לאחר הנפילה. דמשום דערות אשת איש אפשר לתקן ע״י גירושין, לכן אינה מופקעת מזיקה, ואם נעשית אשת איש לאחר הנפילה עדיין זקוקה היא, דהאפשרות לגרשה משווה בת זיקה. משא״כ באשת איש בשעת הנפילה, שמאחר שיש בה שם ערוה בשעת הנפילה הרי היא נפטרת ונאסרת לעולם ואע״פ שבידו לגרשה, ודו״ק.
וראייה נוספת דאליבא דהתוס׳ יש שני דינים שונים דערוה יוצאת מדיונם (לעיל דף ב. בד״ה ואחות אשתו) האם נדה פטורה מיבום או לא. דנראה שספקם הוא רק בנוגע לנדה בשעת הנפילה, אבל כשנעשה נדה לאחר הנפילה פשיטא שאיננה פטורה. והביאור בזה דנדה בת זיקה היא שהרי קידושין תופסין בה, ולכן בנדה לאחר הנפילה פשיטא דזיקתה לא פקעה. משא״כ בנדה בשעת הנפילה, דיתכן דחלה בה חלות שם ערוה מכיון דמחייבי הכריתות היא, ומשו״ה חל בה הפטור דערוה בשעת הנפילה ונאסרה לעולםא.
א. עיין בשיעורים לעיל (דף ב א) תוס׳ ד״ה ואחות אשתו.
בני צרות אני מעיד לכם שאינם פגומים, שהרי כפי שאמר — מבני בניהם היו כהנים גדולים.
whereas with regard to the children of rival wives, I testify to you that they are not disqualified, since, as stated, their descendants served as High Priests.
הכל
(2) ת״ש תָּא שְׁמַע בִּימֵי רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס הוּתְּרָה צָרַת הַבַּת לָאַחִין שְׁמַע מִינַּהּ עָשׂוּ שְׁמַע מִינַּהּ.
§ The Gemara states: Come and hear another source that indicates Beit Shammai did act upon their opinions: In the time of Rabbi Dosa ben Harkinas, the rival wife of a daughter was permitted to the brothers. Conclude from this that Beit Shammai did act in accordance with their opinions. The Gemara summarizes these proofs: Indeed, conclude from these sources that Beit Shammai did put their rulings into practice.
תא שמע [בוא ושמע] ראיה אחרת שעשו בית שמאי כדבריהם ממה ששנינו: בימי ר׳ דוסא בן הרכינס הותרה צרת הבת לאחין. שהתירה אחיו של ר׳ דוסא, שהיה מתלמידי בית שמאי. שמע מינה [למד מכאן] כי עשו בית שמאי כדבריהם. ומסכמים על סמך הוכחות אלה: אכן, שמע מינה [למד מכאן].
§ The Gemara states: Come and hear another source that indicates Beit Shammai did act upon their opinions: In the time of Rabbi Dosa ben Harkinas, the rival wife of a daughter was permitted to the brothers. Conclude from this that Beit Shammai did act in accordance with their opinions. The Gemara summarizes these proofs: Indeed, conclude from these sources that Beit Shammai did put their rulings into practice.
הכל
(3) גּוּפָא בִּימֵי רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס הִתִּירוּ צָרַת הַבַּת לָאַחִין וְהָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה לַחֲכָמִים מִפְּנֵי שֶׁחָכָם גָּדוֹל הָיָה וְעֵינָיו קָמוּ מִלָּבֹא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ.
§ Since the last source is only part of a larger incident, the Gemara cites the matter itself. In the time of Rabbi Dosa ben Harkinas the Sages permitted the rival wife of a daughter to the brothers. In other words, it became known that Rabbi Dosa ben Harkinas rendered permitted a daughter’s rival wife. And this matter was difficult in the eyes of the Rabbis because he was a great Sage and his decision in favor of Beit Shammai carried great weight. They could not approach him immediately, as he was very old and his eyes had dimmed so much that he was incapable of coming to the study hall.
א קטע אחרון זה היה חלק ממעשה ארוך יותר, ומעתה מביאים את כל הענין לגופו. גופא, בימי ר׳ דוסא בן הרכינס התירו צרת הבת לאחין. כלומר, נודע שר׳ דוסא התיר את צרת הבת לאחים והיה הדבר קשה לחכמים, מפני שחכם גדול היה והכרעתו כבית שמאי היתה הכרעה בעלת משקל רב. ולא יכלו לשאול אותו מיד כיון שהיה זקן מאוד ועיניו קמו (כהו) עד כדי כך שנמנע מלבא לבית המדרש.
§ Since the last source is only part of a larger incident, the Gemara cites the matter itself. In the time of Rabbi Dosa ben Harkinas the Sages permitted the rival wife of a daughter to the brothers. In other words, it became known that Rabbi Dosa ben Harkinas rendered permitted a daughter’s rival wife. And this matter was difficult in the eyes of the Rabbis because he was a great Sage and his decision in favor of Beit Shammai carried great weight. They could not approach him immediately, as he was very old and his eyes had dimmed so much that he was incapable of coming to the study hall.
הכל
(4) (אָמַר וּמִי יֵלֵךְ) וְיוֹדִיעוֹ אָמַר לָהֶן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֲנִי אֵלֵךְ וְאַחֲרָיו מִי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְאַחֲרָיו מִי ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא הָלְכוּ וְעָמְדוּ עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ נִכְנְסָה שִׁפְחָתוֹ אָמְרָה לוֹ רַבִּי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בָּאִין אֶצְלְךָ אָמַר לָהּ יִכָּנְסוּ וְנִכְנְסוּ.
They said: And who will go and notify him that this matter requires clarification? Rabbi Yehoshua said to them: I will go. They asked: And who shall go after him? They selected Rabbi Elazar ben Azarya, who was one of the great Sages of the generation, notwithstanding his youth. They further inquired: And who after him? Rabbi Akiva. They went and stood at the entrance of Rabbi Dosa ben Harkinas’s house. His maidservant entered and said to him: Rabbi, the Sages of Israel have come to you. He said to her: Let them enter, and they entered.
א״ל רבי יהושע אני אלך כו׳. לפי שהוא היה אב״ד באותו דור ואחריו ראב״ע שהוא היה נתמנה לנשיא ואחריו רבי עקיבא ששמו כשם הגדולים כדקאמר לקמן ששמך הולך מסוף כו׳ ולפי שהיה רבי יהושע בן חנניא גדול מהם בשנים שהוא היה מתלמידי ריב״ז בזמן הבית משא״כ ראב״ע שנתמנה לנשיא בן י״ח שנה אחר החורבן כמ״ש התוס׳ פרק במה בהמה וכן רבי עקיבא היה בזמן בן כוזיבא בביתר אחר החורבן כמה שנים וע״כ כשבאו לפניו בלי שאלה לרבי יהושע מי הוא תפסו והושיבו שנראה שהיה מכירו כבר בזמן הבית כדקא״ל יש לו בן לעזריה חבירנו כו׳ דרבי דוסא זקן גדול היה כדמוכח לקמן אבל לראב״ע ולרבי עקיבא לא הכיר ולא הושיבם עד ששאל עליהם מי הם גם לרבי יהושע ולראב״ע הושיב בכבוד על מטה של זהב לפי שזה היה נשיא וזה היה אב״ד ולא כן לרבי עקיבא אע״ג שסיפר בשבחו כדלקמן היה נחשב בעיניו כתלמיד גם שהיה תלמידו של רבי יהושע. ולזה קרא על ראב״ע המקרא הזה נער הייתי גו׳ בזמן עזריה אביו וגם זקנתי עתה בזמן בנו ר״א ולא ראיתי צדיק נעזב הוא עזריה וזרעו מבקש לחם הוא בנו ר״א וע״ש שעזריה ובנו ר״א עשירים גדולים היו כדמוכח פרק במה בהמה ולר׳ עקיבא אמר אתה הוא (רבי) עקיבא בן יוסף גר צדק מבני בניו של סיסרא כמותך ירבו בישראל ולא מן הגרים שיזכו בני ישראל לכך ולא גרים הבאים מעובדי כוכבים. ואמר התחילו מסבבים אותו בהלכות כו׳. עשו כן כדי שלא ירגיש שעיקר ביאתם על דין צרת הבת ויתיירא לגלות להם האמת כדאמרינן לעיל בר״י שלא רצה לגלות הדבר שאמר מתיירא אני שמא ירוצו כו׳ לפי שבני צרות של אלו פגומים לאלו:
אמרו: מי ילך ויודיעו ויברר את הענין עמו? אמר להן ר׳ יהושע: אני אלך. ושאלו: ואחריו מי ילך? — ר׳ אלעזר בן עזריה שהיה אמנם צעיר, אבל מגדולי חכמי הדור. ושוב שאלו: ואחריו מי? — ר׳ עקיבא. הלכו שלושת החכמים ועמדו על פתח ביתו. נכנסה שפחתו, אמרה לו: רבי, חכמי ישראל באין אצלך, אמר לה: יכנסו, ונכנסו.
They said: And who will go and notify him that this matter requires clarification? Rabbi Yehoshua said to them: I will go. They asked: And who shall go after him? They selected Rabbi Elazar ben Azarya, who was one of the great Sages of the generation, notwithstanding his youth. They further inquired: And who after him? Rabbi Akiva. They went and stood at the entrance of Rabbi Dosa ben Harkinas’s house. His maidservant entered and said to him: Rabbi, the Sages of Israel have come to you. He said to her: Let them enter, and they entered.
הכל
(5) תְּפָסוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְהוֹשִׁיבָהוּ עַל מִטָּה שֶׁל זָהָב א״ל אָמַר לוֹ רַבִּי אֱמוֹר לְתַלְמִידְךָ אַחֵר וְיֵשֵׁב אָמַר לוֹ מִי הוּא רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אָמַר וְיֵשׁ לוֹ בֵּן לַעֲזַרְיָה חֲבֵירֵנוּ.
Rabbi Dosa ben Harkinas grabbed Rabbi Yehoshua, with whom he was already acquainted, and sat him on a bed of gold, as Rabbi Dosa was extremely wealthy. Rabbi Yehoshua said to him: Rabbi, call your other disciple so that he may sit. He asked him to call the other Sage as well, as it is a mark of respect when speaking to a great scholar to call every other Sage his disciple. He said to him: Who is it? Rabbi Yehoshua replied: Rabbi Elazar ben Azarya. Rabbi Dosa said: And does our colleague Azarya have a son? Due to his old age and prolonged absence from the study hall he had not heard of him.
תפסו ר׳ דוסא לר׳ יהושע, שאותו הכיר מכבר, והושיבהו על מטה של זהב, לפי שר׳ דוסא היה עשיר מופלג. אמר לו ר׳ יהושע: רבי, אמור לתלמידך אחר וישב. כלומר, לתלמיד חכם אחר שנמצא כאן. שבלשון כבוד נוהגים שכאשר פונים לחכם גדול קוראים לכל אדם אחר תלמידו. אמר לו: מי הוא? אמר לו ר׳ יהושע: ר׳ אלעזר בן עזריה. אמר ר׳ דוסא: ויש לו בן לעזריה חבירנו? שמחמת זקנתו המופלגת לא היה זמן מרובה בבית המדרש, ולא שמע עליו.
Rabbi Dosa ben Harkinas grabbed Rabbi Yehoshua, with whom he was already acquainted, and sat him on a bed of gold, as Rabbi Dosa was extremely wealthy. Rabbi Yehoshua said to him: Rabbi, call your other disciple so that he may sit. He asked him to call the other Sage as well, as it is a mark of respect when speaking to a great scholar to call every other Sage his disciple. He said to him: Who is it? Rabbi Yehoshua replied: Rabbi Elazar ben Azarya. Rabbi Dosa said: And does our colleague Azarya have a son? Due to his old age and prolonged absence from the study hall he had not heard of him.
הכל
(6) קָרָא עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה {תהלים ל״ז:כ״ה} נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם תְּפָסוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ עַל מִטָּה שֶׁל זָהָב א״ל אָמַר לוֹ רַבִּי אֱמוֹר לְתַלְמִידְךָ אַחֵר וְיֵשֵׁב א״ל אָמַר לוֹ וּמִי הוּא עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף א״ל אָמַר לוֹ אַתָּה הוּא עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שֶׁשִּׁמְךָ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ שֵׁב בְּנִי שֵׁב כְּמוֹתְךָ יִרְבּוּ בְּיִשְׂרָאֵל.
Rabbi Dosa ben Harkinas recited this verse about Rabbi Elazar ben Azarya: “I have been young, and now am old; yet I have not seen the righteous forsaken, nor his seed begging bread” (Psalms 37:25). He interpreted this verse to mean that the son of a Torah scholar also becomes a Torah scholar. He grabbed him and sat him on a bed of gold. Rabbi Yehoshua said to him: Rabbi, call your other disciple so that he may sit. He said to him: Who is that? He said to him: Akiva ben Yosef. Rabbi Dosa said to him: You are Akiva ben Yosef, whose name has spread from one end of the world to the other? Even Rabbi Dosa had heard of Rabbi Akiva’s reputation as a great man. Sit, my son, sit. May the likes of you multiply in Israel.
קרא עליו המקרא הזה: ״נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם״ (תהלים לז, כה), כלומר, שבנו של תלמיד חכם זוכה גם הוא עצמו להיות תלמיד חכם. תפסו והושיבו על מטה של זהב. אמר לו ר׳ יהושע: רבי, אמור לתלמידך אחר וישב. אמר לו: ומי הוא? אמר לו: עקיבא בן יוסף. אמר לו ר׳ דוסא: אתה הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף העולם עד סופו?! שאת שמעו של ר׳ עקיבא כאדם גדול שמע גם ר׳ דוסא. שב בני, שב, כמותך ירבו בישראל.
Rabbi Dosa ben Harkinas recited this verse about Rabbi Elazar ben Azarya: “I have been young, and now am old; yet I have not seen the righteous forsaken, nor his seed begging bread” (Psalms 37:25). He interpreted this verse to mean that the son of a Torah scholar also becomes a Torah scholar. He grabbed him and sat him on a bed of gold. Rabbi Yehoshua said to him: Rabbi, call your other disciple so that he may sit. He said to him: Who is that? He said to him: Akiva ben Yosef. Rabbi Dosa said to him: You are Akiva ben Yosef, whose name has spread from one end of the world to the other? Even Rabbi Dosa had heard of Rabbi Akiva’s reputation as a great man. Sit, my son, sit. May the likes of you multiply in Israel.
הכל
(7) הִתְחִילוּ מְסַבְּבִים אוֹתוֹ בַּהֲלָכוֹת עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְצָרַת הַבַּת אֲמַרוּ ליה צָרַת הַבַּת מַהוּ אָמַר לָהֶן מַחְלוֹקֶת בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל הֲלָכָה כְּדִבְרֵי מִי אָמַר לָהֶן הֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל אָמְרוּ ליה וַהֲלֹא מִשִּׁמְךָ אָמְרוּ הֲלָכָה כְּבֵית שַׁמַּאי.
Out of courtesy, they did not wish to broach the subject immediately. Rather, they began to encircle him with deliberations on different halakhot, until they came to the case of the rival wife of a daughter. They said to him: What is the halakha with regard to the rival wife of a daughter? He said that it is a matter of dispute between Beit Shammai and Beit Hillel. They asked him: According to whose statement is the halakha? He said to them: The halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel. They said to him: But didn’t they say in your name that the halakha is in accordance with the opinion of Beit Shammai?
מפני הנימוס לא רצו לגשת מיד לנושא והתחילו מסבבים אותו בהלכות, ועסקו בהלכות שונות עד שהגיעו לצרת הבת. אמרו ליה [לו]: צרת הבת מהו דינה, האם מותרת להתייבם? אמר להן: מחלוקת בית שמאי ובית הלל היא. שאלו אותו: הלכה כדברי מי? אמר להן: הלכה כדברי בית הלל. אמרו ליה [לו]: והלא משמך אמרו שהלכה כדברי בית שמאי!
Out of courtesy, they did not wish to broach the subject immediately. Rather, they began to encircle him with deliberations on different halakhot, until they came to the case of the rival wife of a daughter. They said to him: What is the halakha with regard to the rival wife of a daughter? He said that it is a matter of dispute between Beit Shammai and Beit Hillel. They asked him: According to whose statement is the halakha? He said to them: The halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel. They said to him: But didn’t they say in your name that the halakha is in accordance with the opinion of Beit Shammai?
הכל
(8) אָמַר לָהֶם דּוֹסָא שְׁמַעְתֶּם אוֹ בֶּן הַרְכִּינָס שְׁמַעְתֶּם אֲמַרוּ ליה חַיֵּי רַבִּי סְתָם שָׁמַעְנוּ אָמַר לָהֶם אָח קָטָן יֵשׁ לִי בְּכוֹר שָׂטָן הוּא וְיוֹנָתָן שְׁמוֹ וְהוּא מִתַּלְמִידֵי שַׁמַּאי.
He said to them: Did you hear that Dosa ben Harkinas issued this ruling, or did you hear that it was stated by ben Harkinas? They said to him: On your life, Rabbi, we heard simply ben Harkinas. He said to them: If so, it is no wonder, as I have a younger brother who is the firstborn of the Satan, i.e., he is extremely sharp and as brazen as a demon. And his name is Yonatan, and he is among the disciples of Shammai. It is he who issued this ruling.
דוסא – התירו שמעתם אומרים.
או בן הרכינס – בלא דוסא.
סתם שמענו – בן הרכינס סתם ושמו לא הוזכר.
בכור שטן הוא – חריף ועומד על שמועה ועושה מעשה ואינו שב משמועתו לעשות כרבים.
בכור שטן – פ״ה כך שמו. י״מ שזה שם עירו ור״ל יש לי אח בכור שטן כדאמר התם רב אקלע לבור שטן:
והאמר ר׳ יוחנן הלכה כסתם משנה – וא״ת ולימא דקאמר כאידך סתמא דאמרינן לקמן (ד׳ סט) עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ולדידיה אין מקבלין גרים מן התרמוד משום עבדי שלמה שבאו על בת ישראל. וי״ל מ״מ פריך שפיר דמאי אולמיה דהך סתמא מהך סתמא:
א״ל אח קטן יש לי בכור כו׳. לפי דעת הרמב״ם שהאריך ר׳ דוסא ימים רבים כמעט כל זמן בית שני מזמן חגי הנביא עד אחר חורבן בית שני ניחא דאמר אח קטן יש לי בשנים שלא האריך ימים כ״כ ולא שמע קבלתי מחגי הנביא אבל בספר יוחסין דחה דברי הרמב״ם בזה ויש לפרש דה״ק דגם שהוא אחי קטן ממני הזהרו בו שלא יקפח אתכם בהלכות כי אין בידו קבלה מחגי הנביא כמו שקבלתי ממנו ולזה אמר כי בכור שטן בכור ע״ש שהוא סומך על כפול חכמתו ע״ד ויגד לה תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה גו׳ ושטן ע״ש שלא ישוב מפני כל ועומד על דבריו כפרש״י. ואמר תנא כשנכנסו נכנסו בפתח אחד כו׳. עיין בפי׳ התוס׳ ועוד נראה לפרש כי לפי הדין נשיא קודם לאב״ד אבל כשנכנסו נכנסו לפי ההיכרא שהיה להם עם ר׳ דוסא כמ״ש לעיל דעם ר׳ יהושע היה לו היכירא ואח״כ ראב״ע שלא היה לו היכירא עמו רק עם אביו עזריה ואח״כ ר״ע שלא היה לו היכירא גם עם אביו של רע״ק אבל כשיצאו אין מן הראוי שיצאו כסדר שנכנסו כיון דנשיא קודם לאב״ד ע״כ יצא רבי יהושע בפתח אחרת שלא יצא אחר ראב״ע כיון שכבר נכנס מקודם לו וכן צ״ל בר׳ עקיבא כיון שהיה גדול בחכמה לא היה ראוי לצאת אחריהם ויצא בפתח אחרת:
ואמר ועדיין לא הגעת לרועי בקר כו׳. איכא לפרושי שרמז לו רמז על ששמע מאחיו ר׳ דוסא לאסור צרת הבת בקבלה מחגי הנביא כדאמרי׳ בשמעתין א״ל שאין לך לסמוך על קבלה זו מאחרון שבנביאים שהוא חגי כדאמרי׳ פרק בתרא דסוטה מאן נביאים אחרונים חגי זכריה מלאכי כי עדיין לא הגעת בקבלתך בדבר זה מנביאים הראשונים לומר שהיו רועי בקר כגון עמוס שנאמר בו בוקר אנכי גו׳ ואפשר שרמז לו על עמוס על שהיה ערל שפתים וכבד לשון כדאמרינן במדרשות ור״ל גם אם היה קבלתכם ממנו אינה מבוררת שלא תבינו לשונו יפה ודבורו וטעות הוא בידכם והשיב לו ר׳ עקיבא כו׳ הגעתי בקבלתי מחגי אפילו לרועי צאן שהוא רמז על משה רבינו שהיה רועה צאן וגם שהיה ג״כ כבד פה ולשון ודאי דאין לטעות בקבלתו ממנו דהא הך דרשא דעליה עליה לג״ש דמינה נילף לאסור צרת הבת היא בקבלה מסיני מפי משה דאין אדם דן ג״ש מעצמו ודו״ק:
אמר להם: האם שמעתם שדוסא בן הרכינס התיר, או שבן הרכינס התיר, שמעתם? אמרו ליה [לו]: חיי רבי, סתם שמענו. כלומר, בן הרכינס. אמר להם: אם כך אין זה תמוה, כי אח קטן יש לי, בכור שטן הוא כלומר, חריף מאוד ואמיץ בדעתו כשד, ויונתן שמו, והוא מתלמידי שמאי, והוא זה שהתיר.
He said to them: Did you hear that Dosa ben Harkinas issued this ruling, or did you hear that it was stated by ben Harkinas? They said to him: On your life, Rabbi, we heard simply ben Harkinas. He said to them: If so, it is no wonder, as I have a younger brother who is the firstborn of the Satan, i.e., he is extremely sharp and as brazen as a demon. And his name is Yonatan, and he is among the disciples of Shammai. It is he who issued this ruling.
הכל
(9) וְהִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא יְקַפֵּחַ אֶתְכֶם בַּהֲלָכוֹת לְפִי שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת תְּשׁוּבוֹת בְּצָרַת הַבַּת שֶׁהִיא מוּתֶּרֶת אֲבָל מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁעַל מְדוֹכָה זוֹ יָשַׁב חַגַּי הַנָּבִיא וְאָמַר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים צָרַת הַבַּת אֲסוּרָה.
Rabbi Dosa ben Harkinas added: And beware that he not batter you with halakhot in this matter, as he has with him three hundred proofs with regard to the rival wife of a daughter that she is permitted. However, you need not worry about the issue itself, as I call as witnesses before me the heavens and the earth that on this very mortar, which was preserved in my house due to its historical importance, Haggai the prophet sat, and I have a tradition that he said three matters of halakha: First, that the rival wife of a daughter is forbidden.
ערך עמון
עמון – א(יבמות טז.) שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר ג׳ דברים צרת הבת אסורה עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית (חגיגה ג:) הלכה למשה מסיני עמון ומואב מעשרים מעשר עני בשביעית כרי שיהו עניים סומכין עליהן שיהו מתפרנסין מהן פי׳ קדושה ראשונה מה שקדשו עולי מצרים שיהא בה קדושת שביעית קדשוה לשעתה כל זמן שדרו ישראל בה ולא קדשוה לעתיד לבא לאחר שנתחרבה ועולי בבל כשעלו לא קדשוה והניחום שלא יהא בהן קדושת שביעית.
א. [פאלקס נאמע.]
ונוסף לכך אמר: והזהרו שלא יקפח (יכה) אתכם בהלכות בענין זה. לפי שיש עמו שלש מאות תשובות (הוכחות) בצרת הבת שהיא מותרת. אבל אין אתם צריכים לחשוש לעצם הענין, כי מעיד אני עלי שמים וארץ, שעל מדוכה זו, שהיתה בתוך ביתו מדוכה, שנשמרה בגלל הזכרון שהיה כרוך בה, ואשר עליה ישב חגי הנביא, ומקובל אני כי אמר שלשה דברים בהלכה: אחד — שצרת הבת אסורה,
Rabbi Dosa ben Harkinas added: And beware that he not batter you with halakhot in this matter, as he has with him three hundred proofs with regard to the rival wife of a daughter that she is permitted. However, you need not worry about the issue itself, as I call as witnesses before me the heavens and the earth that on this very mortar, which was preserved in my house due to its historical importance, Haggai the prophet sat, and I have a tradition that he said three matters of halakha: First, that the rival wife of a daughter is forbidden.
הכל
(10) עַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִין מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית וּמְקַבְּלִים גֵּרִים מִן הַקַּרְדּוֹיִין וּמִן הַתַּרְמוֹדִים.
Second, that the halakhic rulings for the territories of Ammon and Moab in Transjordan, although similar to those of Eretz Yisrael, are not exactly the same, as their residents tithe the poor man’s tithe in the Sabbatical Year. The total abandonment of fields in the seventh year does not apply in Ammon and Moab, as they are not part of Eretz Yisrael. Instead, in those areas one must bring the poor man’s tithe to the paupers of Eretz Yisrael, as there are no tithes in Eretz Yisrael in the Sabbatical Year. Lastly, Haggai testified: And one accepts converts from the Karduyin and the Tarmodim, without concern that there might be Jews mingled among them, which could render them mamzerim and prohibited from entering the community.
עמון ומואב – ישראלים הדרים בארץ עמון ומואב שכיבש משה מסיחון ונתקדשו בקדושת א״י ועכשיו בבית שני בטלה קדושתה וזורעין בשביעית ותקנו להן מעשר ראשון ומעשר עני בשביעית כדמפרש לקמן מפני פרנסת עניים שבא״י שאין להם מה לאכול בשביעית לפי שבטל לקט שכחה ופיאה והולכים שם ונוטלים לקט שכחה ופיאה ומעשר עני.
ומקבלים גרים מן הקרדויין כו׳ – ולא אמרינן ממזרים הן מבנות ישראל שבאו עליהן עובדי כוכבים דאיכא רבנן דפסלי.
שני — שעמון ומואב, כלומר שטחי עבר הירדן שהיו פעם שייכים לעמון ומואב, שיש להם דין מעין ארץ ישראל ולא כמוה לגמרי, שהם, מעשרין מעשר עני בשנת השביעית. שאין השמיטה נוהגת בהם כיון שאינם מארץ ישראל, אבל מביאים מהם מעשר עני לעניי ארץ ישראל, שכן שנת השמיטה בארץ ישראל היא שנה ללא מעשרות בכלל ואף אין בשנה זו לקט שכחה ופאה ואין איפוא לעניים שבה מה לאכול בשנה זו. ועוד העיד: ומקבלים גרים מן הקרדויין ומן התרמודים ואין אנחנו חוששים לתערובת של ישראלים שהיו שם שנטמעו ביניהם, ואין חוששים שמא ממזרים הם ואסורים לבא בקהל.
Second, that the halakhic rulings for the territories of Ammon and Moab in Transjordan, although similar to those of Eretz Yisrael, are not exactly the same, as their residents tithe the poor man’s tithe in the Sabbatical Year. The total abandonment of fields in the seventh year does not apply in Ammon and Moab, as they are not part of Eretz Yisrael. Instead, in those areas one must bring the poor man’s tithe to the paupers of Eretz Yisrael, as there are no tithes in Eretz Yisrael in the Sabbatical Year. Lastly, Haggai testified: And one accepts converts from the Karduyin and the Tarmodim, without concern that there might be Jews mingled among them, which could render them mamzerim and prohibited from entering the community.
הכל
(11) תַּנָּא כְּשֶׁנִּכְנְסוּ נִכְנְסוּ בְּפֶתַח אֶחָד כְּשֶׁיָּצְאוּ יָצְאוּ בִּשְׁלֹשָׁה פְּתָחִים פָּגַע בּוֹ בר״ע בְּרַבִּי עֲקִיבָא אַקְשִׁי לֵיהּ וְאוֹקְמֵיהּ.
The Sage taught: When they entered, they all entered through one entrance. When they left, they left through three entrances, in an effort to try to find Rabbi Dosa’s brother. Rabbi Akiva encountered him. Yonatan ben Harkinas raised against him all of his objections to the opinion of Beit Hillel, and he withstood him, i.e., Rabbi Akiva was able to respond to all of them.
יצאו בג׳ פתחים – שלא ימצאם כולם יחד ויקפחם בהלכות ויצטרכו לקבוע הלכה כמותו א״נ יצאו בג׳ פתחים כדי שימצאו וישמעו תשובתו.
תנא [שנה] החכם: כשנכנסו ר׳ יהושע, ר׳ אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא — נכנסו כולם בפתח אחד, אולם כשיצאו, יצאו בשלשה פתחים כדי לנסות לפגוש את אחיו של ר׳ דוסא. פגע (פגש) בו בר׳ עקיבא. אקשי ליה [הקשה לו] יונתן בן הרכינס כל אותן קושיות שיש לו על שיטת בית הלל, ואוקמיה [והעמיד אותו], כלומר, השיב עליהם.
The Sage taught: When they entered, they all entered through one entrance. When they left, they left through three entrances, in an effort to try to find Rabbi Dosa’s brother. Rabbi Akiva encountered him. Yonatan ben Harkinas raised against him all of his objections to the opinion of Beit Hillel, and he withstood him, i.e., Rabbi Akiva was able to respond to all of them.
הכל
(12) אָמַר לוֹ אַתָּה הוּא עֲקִיבָא שֶׁשִּׁמְךָ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ אַשְׁרֶיךָ שֶׁזָּכִיתָ לְשָׁם וַעֲדַיִין לֹא הִגַּעְתָּ לְרוֹעֵי בָקָר אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא וַאֲפִילּוּ לְרוֹעֵי צֹאן.
Yonatan ben Harkinas grew angry and said to him: You are Akiva ben Yosef, whose name has spread from one end of the world to the other? Be happy that you have merited a great name, and yet you have not yet reached the level of cattle herders. Cattle herders were generally simple individuals who were not familiar even with ordinary matters, and certainly not with halakha. Rabbi Akiva said to him with characteristic modesty: And I have not even reached the level of shepherds, who are considered even worse than cattle herders, as they are unfit for giving testimony.
הקפיד יונתן בן הרכינס, אמר לו: אתה הוא עקיבא ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו? אשריך שזכית לשם גדול, למרות שעדיין לא הגעת אפילו למדרגה של רועי בקר. שרועי בקר הם אנשים פשוטים מאוד, ובדרך כלל הם עמי הארץ ואינם בקיאים אף בהליכות העולם, ובודאי לא בהלכה. אמר לו ר׳ עקיבא בצניעות: ואפילו למדרגה של רועי צאן, שהם גרועים מרועי בקר — לפי שהם נחשבים כפסולים לעדות — עדיין לא הגעתי.
Yonatan ben Harkinas grew angry and said to him: You are Akiva ben Yosef, whose name has spread from one end of the world to the other? Be happy that you have merited a great name, and yet you have not yet reached the level of cattle herders. Cattle herders were generally simple individuals who were not familiar even with ordinary matters, and certainly not with halakha. Rabbi Akiva said to him with characteristic modesty: And I have not even reached the level of shepherds, who are considered even worse than cattle herders, as they are unfit for giving testimony.
הכל
(13) עַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִין מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית דְּאָמַר מָר אהַרְבֵּה כְּרַכִּים כָּבְשׁוּ עוֹלֵי מִצְרַיִם וְלֹא כָּבְשׁוּ עוֹלֵי בָבֶל ב וּקְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִדְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִדְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא.
§ Since the halakhot of the prophet Haggai were mentioned, the Gemara discusses them here. Haggai said that Ammon and Moab tithe the poor man’s tithe in the Sabbatical Year, as the Master said: Many cities were conquered by those who returned from Egypt, and were not conquered by those who returned from Babylonia after the destruction of the First Temple. And the initial consecration of Eretz Yisrael, by those who returned from Egypt, sanctified it for its time and did not sanctify it forever, as the future sanctification of Eretz Yisrael depended on the renewed conquest of the land by the Jewish people.
וקדושה ראשונה – דבימי יהושע קדשה לשעתה ולא לעתיד הלכך זורעים בהן בשביעית שיסמכו עליהן עניים לשכור עצמן לחרוש ולקצור ועוד ליטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני.
עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית – פי׳ בקונטרס ישראלים הדרים בארץ עמון ומואב שכיבש משה מסיחון ונתקדשו בקדושת הארץ ועכשיו בבית שני בטלה קדושתה וקשה לר״ת דאמר בפ׳ מקום שנהגו (פסחים נב: ושם) ג׳ ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן וגליל ועבר הירדן היא ארץ סיחון ועוג אלמא שקדשוה עולי בבל ואומר ר״ת דהתם בארץ סיחון ועוג שלא היתה של עמון ומואב אבל ארץ סיחון שכיבש מעמון ומואב לא קדשו עולי בבל כדמשמע הכא ועוד אמר ר״ת דמצינו למימר דהכא בארץ עמון ומואב שלא כיבש סיחון מעולם שלא קדשוהו אפילו עולי מצרים וכן משמע במס׳ ידים (פ״ד משנה ג) דמדמה לה מצרים ובבל וה״פ הכא דאמר מר הרבה כרכים קדשו עולי מצרים ועולי בבל לא קדשו והניחום כדי שיסמכו עליהם עניים אלמא חששו לתקנת עניים אע״ג דמא״י היו נמנעו מלקדש כל שכן בעמון ומואב שלא נתקדש מעולם שראוי לתקן מעשר עני בשביעית ולא מעשר שני דבמס׳ ידים איכא מ״ד מעשר שני בשביעית וכן יש לפרש במס׳ חגיגה (דף ג. ושם) דקאמר נמי ר״א התם עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ומפרש מה טעם הרבה כרכים כו׳ ולא בעי למימר דעמון ומואב הוא מכרכים שכבשו עולי מצרים ותדע דהא לר״א מספקא ליה בפ״ק דמגילה (דף י.) ובפ״ב דשבועות (טז. ושם) אי סבר קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא או לא ור׳ יהושע ס״ל דקדשה לעתיד לבא במגילה ובשבועות ואפ״ה אית ליה במס׳ ידים בעמון ומואב כר״א אלא על כרחך הא דקאמר התם מה טעם לא מדברי ר״א הוא ודברי ר״א הם במס׳ ידים ולא קתני לה התם אלא הש״ס הוא שמפר׳ כן דלמ״ד לא קדשה הניחו לקדש אף מא״י בשביל עניים ולכך אין תימה אם גזרו על עמון ומואב מעשר עני ולא מעשר שני והא דשבק הכא ובחגיגה טעמא דקאמר ר״ט בהדיא במסכת ידים מצרים ח״ל עמון ומואב ח״ל מה מצרים שהיא קרובה עשאוה מעשר עני כדי שיסמכו עליה עניים אף עמון ומואב כו׳ משום דניחא ליה להש״ס דמשכחת טעמא דאף בא״י הניחו מלקדש בשביל עניים וכ״ש עמון ומואב שהן ח״ל.
כיון שהזכירו הלכות אלה בשם חגי הנביא, דנים אף בהן כאן, הוא אמר שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית. שאמר מר [החכם]: הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל כשעלו בפעם השניה מבבל, וקדושה ראשונה של ארץ ישראל שנתקדשה על ידי עולי מצרים קדשה רק לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, והיא תלויה בכיבושה של הארץ מחדש על ידי ישראל.
§ Since the halakhot of the prophet Haggai were mentioned, the Gemara discusses them here. Haggai said that Ammon and Moab tithe the poor man’s tithe in the Sabbatical Year, as the Master said: Many cities were conquered by those who returned from Egypt, and were not conquered by those who returned from Babylonia after the destruction of the First Temple. And the initial consecration of Eretz Yisrael, by those who returned from Egypt, sanctified it for its time and did not sanctify it forever, as the future sanctification of Eretz Yisrael depended on the renewed conquest of the land by the Jewish people.
הכל
(14) גוְהִנִּיחוּם כְּדֵי שֶׁיִּסְמְכוּ עֲלֵיהֶן עֲנִיִּים בַּשְּׁבִיעִית.
And those who returned from Babylonia left those places aside and did not consider them part of Eretz Yisrael even after Jewish settlement was renewed there. They would plow and harvest in these places in the Sabbatical Year and tithe the poor man’s tithe so that the poor of Eretz Yisrael who did not have sufficient income from the previous years could rely upon them. Consequently, in the Sabbatical Year the poor received help from this tithe.
והניחום עולי בבל את כל המקומות הללו ולא החשיבו אותם כארץ ישראל גם אחרי שהתיישבו יהודים במקומות הללו, וחורשים וזורעים וקוצרים בהם בשנת השמיטה כחוץ לארץ, ומכל מקום מעשרים מעשר עני כבארץ ישראל כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית, שהעניים שבארץ ישראל שאין להם בשנה זו לקט שכחה ופאה ומעשר עני מפירות ארץ ישראל, ייעזרו במעשר זה.
And those who returned from Babylonia left those places aside and did not consider them part of Eretz Yisrael even after Jewish settlement was renewed there. They would plow and harvest in these places in the Sabbatical Year and tithe the poor man’s tithe so that the poor of Eretz Yisrael who did not have sufficient income from the previous years could rely upon them. Consequently, in the Sabbatical Year the poor received help from this tithe.
הכל
(15) וּמְקַבְּלִים גֵּרִים מִן הַקַּרְדּוֹיִים וְהַתַּרְמוֹדִים אִינִי וְהָא תָּנֵי רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל אֵין מְקַבְּלִים גֵּרִים מִן הַקַּרְדּוֹיִים אָמַר רַב אָשֵׁי קַרְתּוֹיִים אִתְּמַר כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי קַרְתּוֹיִים פְּסוּלִים.
§ Haggai also declared: And one accepts converts from the Karduyim and the Tarmodim. The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rami bar Yeḥezkel teach in a baraita: One does not accept converts from the Karduyim? Rav Ashi said: Kartuyim, not Karduyim, was stated by Rami bar Yeḥezkel. As people say in common discourse: The Kartuyim are unfit.
עוד אמר: ומקבלים גרים מן הקרדויים והתרמודים. ושואלים: איני [האם כן הוא] והא תני [והרי שנה] רמי בר יחזקאל ברייתא: אין מקבלים גרים מן הקרדויים! אמר רב אשי: קרתויים אתמר [נאמר], כלומר, רמי בר יחזקאל אמר שאין מקבלים גרים מן הקרתויים. כדאמרי אינשי [כפי שאומרים אנשים] בכלל בפתגם: קרתויים פסולים.
§ Haggai also declared: And one accepts converts from the Karduyim and the Tarmodim. The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rami bar Yeḥezkel teach in a baraita: One does not accept converts from the Karduyim? Rav Ashi said: Kartuyim, not Karduyim, was stated by Rami bar Yeḥezkel. As people say in common discourse: The Kartuyim are unfit.
הכל
(16) וְאִיכָּא דְּאָמְרִי תָּנֵי רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל אֵין מְקַבְּלִים גֵּרִים מִן הַקַּרְתּוֹיִים מַאי לָאו הַיְינוּ קַרְתּוֹיִים הַיְינוּ קַרְדּוֹיִים אָמַר רַב אָשֵׁי לָא קַרְתּוֹיֵי לְחוֹד וְקַרְדּוֹיֵי לְחוֹד כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי קַרְתּוֹיֵי פְּסִילִי.
And there are those who say a slightly different version of this discussion. Rami bar Yeḥezkel taught: One does not accept converts from the Kartuyim. What, is it not the case that Kartuyim is the same as Karduyim? If so there is a contradiction between the baraita of Rami bar Yeḥezkel and the statement of Rabbi Dosa ben Harkinas. Rav Ashi said: No; the Kartuyim are one discrete category and the Karduyim are another discrete category, as people say: Kartuyim are unfit.
ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] זאת בסגנון קצת שונה: תני [שנה] רמי בר יחזקאל: אין מקבלים גרים מן הקרתויים. מאי לאו [האם לא] היינו [הם־הם] הקרתויים היינו [והם־הם] הקרדויים ואם כן יש סתירה בין ברייתא זו לדברי ר׳ דוסא בן הרכינס! אמר רב אשי: לא, קרתויי [קרתויים] לחוד וקרדויי [וקרדויים] לחוד וכדאמרי אינשי [וכפי שאומרים אנשים]: קרתויי פסילי [קרתויים פסולים].
And there are those who say a slightly different version of this discussion. Rami bar Yeḥezkel taught: One does not accept converts from the Kartuyim. What, is it not the case that Kartuyim is the same as Karduyim? If so there is a contradiction between the baraita of Rami bar Yeḥezkel and the statement of Rabbi Dosa ben Harkinas. Rav Ashi said: No; the Kartuyim are one discrete category and the Karduyim are another discrete category, as people say: Kartuyim are unfit.
הכל
(17) רַבִּי יוֹחָנָן וְסָבַיָּא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ אֵין מְקַבְּלִים גֵּרִים מִן הַתַּרְמוֹדִים וּמִי אָמַר ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי וְהָתְנַן דכׇּל הַכְּתָמִים הַבָּאִים מִן הָרְקָם טְהוֹרִים.
Rabbi Yoḥanan and the Elders both say: One does not accept converts from the Tarmodim. The Gemara asks: And did Rabbi Yoḥanan actually say this, that one does not accept converts from the Tarmodim due to a concern that Jews may have intermingled with them? But didn’t we learn in a mishna: All clothing with stains of blood that might be from a menstruating woman and that come from the city on the border of Eretz Yisrael called Rekem are ritually pure, as it can be assumed that they belong to gentiles, and the blood of a menstruating gentile woman is not ritually impure.
1רבי יוחנן וסביא אמרי אין מקבלין גרים מן התרמודיים – תימה היכי פליג ר׳ יוחנן אחגי הנביא ושמא סבר ר׳ יוחנן שלא אמרה חגי מעולם.
כל הכתמים הבאים מרקם טהורים – אע״ג דברקם נמי הוו ישראל כדתנן בריש גיטין (דף ב. ושם) אף המביא מן הרקם ומן החגר מ״מ כתמים הבאים מרקם טהורים דלאו דישראלים נינהו דישראל מצניעים כתמיהם ועובדי כוכבים הדרים שם עובדי כוכבים גמורים ולא ישראל מומרים.
1. תוס׳ ד״ה ״רבי יוחנן״ מופיע בדפוס וילנא בדף ט״ז:.
ואילו ר׳ יוחנן וסביא [והזקנים] עמו דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם], כלומר, הסכימו כולם: אין מקבלים גרים מן התרמודים. ושואלים: ומי [והאם] אמר ר׳ יוחנן הכי [כך] שאין מקבלים מהם גרים. משום שיש שם חשש של תערובת יהודים וממילא של ממזרות? והתנן [והרי שנינו במשנה]: כל הכתמים כלומר בגדים מוכתמים בדם, שיש לחשוש שהוא דם נידה, הבאים מן הרקם מעיר זו שבגבול ארץ ישראל — טהורים, משום שהם בודאי שייכים לגויים, ודם נידה של גויים אינו מטמא.
Rabbi Yoḥanan and the Elders both say: One does not accept converts from the Tarmodim. The Gemara asks: And did Rabbi Yoḥanan actually say this, that one does not accept converts from the Tarmodim due to a concern that Jews may have intermingled with them? But didn’t we learn in a mishna: All clothing with stains of blood that might be from a menstruating woman and that come from the city on the border of Eretz Yisrael called Rekem are ritually pure, as it can be assumed that they belong to gentiles, and the blood of a menstruating gentile woman is not ritually impure.
הכל
(18) וְרַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא מִפְּנֵי שֶׁהֵם גֵּרִים וְטוֹעִים מִבֵּין הַגּוֹיִם 1 טְהוֹרִים וְהָוֵינַן בַּהּ
And Rabbi Yehuda deems it ritually impure because those residents of that place are converts and are in error. In other words, some of the inhabitants of Rekem assimilated and no longer observe the halakhot of the Torah, and therefore one must be wary lest the stains are in fact from a Jewish menstruating woman. Stains that came from among the gentiles, however, are ritually pure. And we discussed the following problem:
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "העובדי כוכבים".
שהם גרים – ודמם מטמא.
וטועים – שהמירו דתם וגזרו על כתמיהם שאף על פי שחטאו שהמירו ישראלים הם.
מבין העובדי כוכבים – שאין ישראל דרים שם.
ור׳ יהודה מטמא, מפני שהם באותו מקום גרים וטועים. כלומר, חלק מהם, לאחר שנתגיירו, חזרו והתבוללו בין הגויים, ואף שאינם שומרים עוד את דיני התורה, נחשבים הם כישראלים גמורים, וצריך לחשוש לכתמים שלהם שהם של דם נידה. אבל כתמים הבאים מבין הגוים טהורים. והוינן [והיינו עוסקים] בה, בבעיה זו:
And Rabbi Yehuda deems it ritually impure because those residents of that place are converts and are in error. In other words, some of the inhabitants of Rekem assimilated and no longer observe the halakhot of the Torah, and therefore one must be wary lest the stains are in fact from a Jewish menstruating woman. Stains that came from among the gentiles, however, are ritually pure. And we discussed the following problem:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.