×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דִּלְהִשְׁתַּטֵּף כׇּל גּוּפוֹ אפי׳אֲפִילּוּ לְכַתְּחִילָּה שַׁפִּיר דָּמֵי מַנִּי ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּתַנְיָא לֹא יִשְׁתַּטֵּף אָדָם בֵּין בְּחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּחַמִּין אָסוּר בְּצוֹנֵן מוּתָּר.:
that rinsing one’s entire body by pouring water on it rather than bathing in the standard fashion may well be done even ab initio. The Gemara asks: According to whose opinion is our mishna? The Gemara answers: It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as it was taught in a baraita: One may not rinse himself on Shabbat, neither with hot water nor with cold water; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Shimon permits rinsing one’s body even with hot water. Rabbi Yehuda says that there is a distinction: With hot water it is prohibited and with cold water it is permitted.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אוקימנא למתני׳ הרוחץ בחמין דיעבד אבל לכתחלה לרחוץ בחמין אסור. ולהשתטף בחמין נמי אפילו כל גופו מותר כר״ש דתניא לא ישתטף אדם בין בחמין בין בצונן דברי ר׳ מאיר. ור״ש מתיר. ר׳ יהודה אומר בחמין אסור ובצונן מותר. אף על פי דתנינן סתמא כר״ש לית הלכתא כוותיה דהא בפירוש נמי תנינן סתמא כוותיה (לעיל שבת דף לח). מעשה שעשו אנשי טבריא כו׳ (ואף על גב דאמר עולא הלכה כאנשי טבריא הא אמר ליה רב נחמן תברינהו לסילונייהו אנשי טבריא) ואוקימנא כר״ש. ופסקי׳ בגמרי׳ אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן הלכה כרבי יהודה ודקדק רב יוסף על רבה בר בר חנה וא״ל בפירוש שמיעא לך דהלכתא כר׳ יהודה או מכללא אמרתיה. א״ל בפירוש שמיעא ליה. וכיון דפסק ר׳ יוחנן בפירוש הלכה כר׳ יהודה כוותיה עבדינן.
ומסתפג אפילו בעשר אלונטיות ולא יביאם בידו ואף על פי שאין בהם מים מרובין.
{בבלי שבת קמז ע״ב} פיס׳1 [ומסתפג]⁠2 אפילו בעשר3 לנטיאות4 ולא יביאן5 בידו וכו׳6: אמר ר׳ חייה בר אבה אמר ר׳ יוחנן הלכה מסתפג אדם באלנטית (אחת)⁠7 ומביאה בידו לתוך ביתו ולא גזרינן דילמא אתי לידי סחיטה.
ואמ׳8 ר׳ חייה בר אבא אמר ר׳ יוחנן האוּלִייָרין מביאין בלורַי נשים לבי באני ובלבד שיתכסה בהן ראשו ורובו. סַבְּנִיתַא אמר רבון9 בר רב חסדא אמר ר׳ יוחנן10 צריך לקשור11 שני ראשיה למטה אמ׳ ר׳ חייה בר אבא אמ׳ ר׳ יוחנן למטה12 מכתָפַיִן13 אמר להו רבא לבני מחוזא כי מעברתו14 מאני דבני חֵיילא שרבבינהו15 למטה מכתפין16:
{בבלי שבת קמז ע״ב} גמ׳17 תנו רבנן סכין וממשמשין בבני מעים בשבת ובלבד שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול היכי18 עביד ר׳ חמא בר חנינא אמ׳19 סך ואחר כך ממשמש ור׳ יוחנן אמר סך וממשמש בבת [אחת]⁠20 והילכתא כר׳ יוחנן.
{בבלי שבת קמז ע״ב} אבל לא מתעמלין: אמר ר׳ חייה בר אבה21 אמר ר׳ יוחנן אסור לעמוד בקרקעיתה של דִימוֹסת22 מפני שמעמלת ומרפאה23:
ולא מתגרדין. תנו רבנן אין גורדין במגרדת24 בשבת רבן שמעון בן גמליאל25 אומר אם היו ידיו מלוכלכות בטיט [ובצואה]⁠26 גורד כדרכו ואינו חושש והילכתא כותיה:
אין יורדין לפילומא: מאי טעמ׳ משום בקאה27 {פי׳ ר״ח} פיר׳ בקעה ויש בה28 מים
ותחתיו טיט כמו דבק ואם ירד אדם שם חוששין שמא יטבע בטיט29 וידבק שם ואינו יכול לעלות עד [שמתקבצין]⁠30 בני אדם ומעלין אותו משם ויש מי שאומר הרוחץ באותה [בקעה]⁠31 מצטנן ואותן המים משלשלין בני מעים32:
פיס׳33 ואין עושין אפיקטויזון בשבת: אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן לא שאנו אלא בסם אבל ביד מותר תניא ר׳ נחמיה34 אומר אף בחול אסור מפני הפסד אוכלין {ע״פ הלכות גדולות} מסתברא דהני מילי היכא דלית ליה35 צער אבל היכא דאית ליה צער וכשמקיא אוכלין שבבטנו מתרפא מותר וכן אמר בעל הלכות36 משמיה [דרב צמח]⁠37 בר פלטוי גאון ז״ל:
אין38 מעצבין את הקטן. אמר רבה בר בר חנה אמ׳ ר׳ יוחנן39 לפופי ינוקא בשבתא שפיר דאמי והא אנן תנן אין מעצבין את הקטן התם בחומרי40 שדרה41 דמיחזי כבונה:
{בבלי שבת קמז ע״ב-קמח ע״א} ואין מחזירין את השבר וכו׳: אמר רב חנן42 בגדתאה אמר שמואל הלכה מחזירין את השבר בשבת וכן הלכה:
סליק פירקא
רי״ף מסכת שבת פרק כג – שואל
1. פיס׳: הציון חסר בדפוסים וברא״ש.
2. ומסתפג: גפגגצג, דפוסים (כלשון המשנה). כ״י א, ריבב״ן: ״מסתפג״.
3. בעשר: דפוסים: בעשרה, כנוסח המשנה שם.
4. לנטיאות: דפוסים: אלונטיות.
5. יביאן: דפוסים: יביא (כבמשנה).
6. גפג מוסיף לכותרת את הסיפא של המשנה: ״אבל עשרה בני אדם מסתפגין וכול׳⁠ ⁠״.
7. אחת: חסר בגפגגצג, ריבב״ן, רא״ש, דפוסים.
8. ואמ׳: גצג, דפוסים: ״אמר״.
9. רבון: ריבב״ן: ״רבין״. גפגגצג, רא״ש, דפוסים: ״רב אבין״.
10. אמר ר׳ יוחנן: חסר ב-גצג.
11. לקשור: גפגגצג, דפוסים, רא״ש: ״לקשר״.
12. אמ׳ ר׳ חייה בר אבא אמ׳ ר׳ יוחנן למטה: חסר בדפוסים (כנראה מחמת הדומות).
13. מכתָפַיִן: דפוסים, רא״ש: מן הכתפיים.
14. מעברתו: דפוסים: מעבריתו.
15. שרבבינהו: גפגגצג, דפוסים: שרביבו להו. רא״ש: שרביבו בהן.
16. מכתפין: דפוסים, רא״ש: מן הכתפיים.
17. גמ׳: חסר בכ״י א (כשם שחסר ״מתני׳⁠ ⁠״).
18. היכי: וכן בה״ג. גצג, ריבב״ן, דפוסים: והיכי.
19. ר׳ חמא בר חנינא אמ׳: דפוסים: אמר ר׳ חמא בר חנינא.
20. אחת: ריבב״ן, דפוסים, רא״ש, ר״ח, ה״ג. כ״י א: ״אחד״.
21. בר אבה: חסר בדפוסים.
22. דִימוֹסת: גצג, ר״ח: ״דימסית״. דפוסים, רא״ש: דיומסית.
23. שמעמלת ומרפאה: דפוסים: שמתעמלת ומרפאת.
24. במגרדת: וכן בר״ח, ורמב״ם משנ״ת הל׳ שבת (כא:ל). דפוסים: במגרדות.
25. רבן שמעון בן גמליאל: וכן בה״ג ור״ח. דפוסים: ר׳ שמעון.
26. ובצואה: גצג, ריבב״ן, דפוסים, וכן בה״ג, ר״ח. כ״י א: ״או בצואה״.
27. בקאה: גצג, ריבב״ן: ״בקא״. ר״ח: ״ביקא״. רא״ש: ״פיקה״. דפוסים: נקא.
28. בה: וכן גצג. בדפוסים: ״שם״, וכן בר״ח.
29. בטיט: ריבב״ן, דפוסים: באותו הטיט. אינו בר״ח.
30. שמתקבצין: גצג, ריבב״ן, דפוסים, ר״ח. כ״י א: ״דמתקבצין שם״.
31. בקעה: גצג ריבב״ן, דפוסים, ר״ח. כ״י א: ״הבקעה״.
32. בני מעים: וכן ב-גצג. ריבב״ן, ר״ח: ״בני מיעיו״. דפוסים: את בני המעים.
33. פיס׳: לא צוין בריבב״ן ובדפוסים.
34. ר׳ נחמיה: וכן בה״ג. דפוס קושטא: ר׳ יוחנן בן ברוקה.
35. דלית ליה: וכן ב-גצג. דפוסים: דליכא.
36. אמר בעל הלכות: ריבב״ן: ״נכתב בהלכות גדולות״.
37. דרב צמח: וכן ריבב״ן, גצג, דפוסים. כ״י א: ״דצמח״.
38. אין: גצג, ר״ח: ״ואין״ (כלשון המשנה).
39. אמ׳ ר׳ יוחנן: וכן בה״ג. חסר בדפוסים.
40. בחומרי: גצג: ״באומרי״.
41. שדרה: בגפבגצג, ריבב״ן, רא״ש, דפוסים, ה״ג. כ״י א: ״שודה״.
42. חנן: וכן ב-גפב. ריבב״ן: ״חנה״. דפוסים: חנא וכן בה״ג. ר״ח: הונא.
גמ׳ דלהשתטף – שופכן על גופו דלאו דרך רחיצה היא שרי לכתחילה אפי׳ בחמין.
דתניא א״ר כשהיינו למדין תורה כו׳ – מסתמא יחידי היה שלא היה אלא אחד מתלמידיו עמו כשהיה רוחץ כדתניא במקום שנהגו (פסחים דף נא.) שלא ירחוץ תלמיד עם רבו ואם היה רבו צריך לו מותר ומסתמא ר״ש לא היה צריך אלא לאחד כשהיה רוחץ וכשהיו שבים לביתם היה התלמיד נושא האלונטית בפני עצמה שר״ש לא היה נושא עמו דהא ס״ל שיחיד מותר להביאה ולא חיישינן לסחיטה והא דקאמר היינו ר״ל כל אחד ואחד בפני עצמו כשהיה מגיע יומו לשמש רבו ולעיל בפ׳ כירה (שבת מ:) גרסינן מעשה בתלמיד של ר׳ מאיר שנכנס אחריו לבית המרחץ ויש ספרים דגרסי תלמידיו ואיננו ובכל הספרים גרסי לקמן בפרק שואל (שבת קנא:) תלמידו. מ״ר.
האווליארין,א פיר׳ הבלנין.
בלוריב נשים, פיר׳ סדינים (פיר׳ סדינים) שהנשים מסתפגות בהן.
<לבי בני, פיר׳ לבית המרחץ.>
סכניתא, פיר׳ סודר גדול שתלוי בין כתיפיו וראשו עטוף בו.
[ל]⁠קשרג שני ראשיה, זה בזה שלא תפול מראשו.
<למטה מכתפים,ד שקשור סביביו.>
כי (מעבדיתו) [מעבריתו]ה מאני דב⁠[נ]⁠יו חילא, פיר׳ כשתביאו בגדי הגוים בני החיל המוטלין עליכם לשמשן ואתם מביאין להם בשבת דרך רשות הרבי׳.
שרביבו (בהן) [בהו]ז למטה [מכתפיים, שלא יהיו שוליהם מונחים בכתפיהם אלא משוכים למטה]⁠ח שיהא נראה לבוש. עד הנה מדברי רשצז״ל.
האליאריןט מביאין בלוריי נשים לבי בני
(רשצז״ל)כ [רחז״ל]: אוליאריןל הם שמשמשין בני אדם הנכנסין במרחץ, והן חשודין בזמהמ שמא יטמאו לונטית זו בשכבת זרעם.
סכניתאנ אמ׳ אבוןס בר חיסדאע אמ׳ ר׳ יוחנן צריך לקשר שני ראשיה למטה, אמ׳פ ר׳ יוחנן למטהצ למטה מכתפים. וכן זה שאמ׳ [רבא]⁠ק לבני מחוזא כי מעבריתו מאני דבני חילא (חילא) שרביבו להו למטה מכתפים שלא להראות משא בכתף.
בלוריר נשים לבני בני, פיר׳ (דהא קן) [סדינין] של נשים כשמביאין אותןש להן האוליארין למרחץ לא התירו אלא עד שיתכסה בהן ראשו ורובו. עד הנה מדברי רחז״ל.
[דף קמז.]
מתני׳ סכין ו⁠[מ]⁠משמשיןת אבל לא מיתעמליןא ולא מתגרדיןב וכו׳
[דף קמז:]
רחז״ל: הילכ׳ כר׳ יוחנן דאמ׳ סך וממשמש בבת אחת, והוא מישמוש ביד בקלות.
אבל לא מיתעמלין, פיר׳ פושטין ומקפלין זרועותיהן לפניהם ולאחריהם וכן רגליהם עלג ירכותיהן ומיתחממין ומזיעין והן כמעשהד רפואה ואסור.
וכן אסור לעמוד בשבת בקרקעיתה של דימוסתה מפני שמעמלת ומרפאה.
אין יורדין לפילומה,⁠ו פיר׳ בקעה ויש בהז מים ותחתיו טיט כמו (ספל) [טפל],⁠ח ואם יבקע ויטבע בו אינו יכול לעלות אלא עד שמתקבצין הרבה בני אדם ומעלין אותו משם. ויש מי שאומ׳ הרוחץ באותה בקעה מצטנן ואותן המים משלשלין בני מיעיו וזה פיר׳ בקיאי.⁠ט
[דף קמז.]
ר׳ נתן פיר׳: מתעמלין, מזיעין.
לפילומה,י (וירדם) [ויקרא] לקירומה. והוא חוץ אל (מרבגה) [מדבגה] ינפע⁠(ל) [ל]⁠מן משא⁠(פיה) [פיה] מן שקק תכון פי אל רגל [=ויש קורין לקירומהכ. והיאל בריכת העבדנין, מועיל הרחיצה בהם לפצעים שברגל].
[דף קמז:]
תנו רבנן סכין ו⁠[מ]⁠משמשיןמ בבני מעים בשבת
למקצת: פיר׳ סכין, בשמן.
וממשמשין, יע׳ (יכבם) [יכבס] אחשאה בידה בתכפיף ולא בקוה [=כלומר לוחץ מעיו בידו ברפיון ולא בחוזק], וכל זה בבית המרחץ וקודם הזיעה.
ואין מעצבין את הקטן, רחז״ל: פיר׳ מושכין איבריו של (אדם)⁠נ קטן ומישב ב⁠[יד]⁠וס חליות של שדרה [אחת]⁠ע על חברתה וזה [עיצוב]⁠פ מלשון (ע/צבין) [עצבון].⁠צ
לפופי ינוקא, פיר׳ לחבר איברים של תינוק (כד) [כד]⁠מתרג׳ק ויחבר ולפיף.
מי (שנפרכה) [שנפרקה]⁠ר ידו או רגלו, פיר׳ שף מדוכתיה.⁠ש
רשצז״ל: סך ואחר כך ממשמש, דקא סבר בחול ממשמש ואחר כך סך.
סךת וממשמש בבת אחת, ובצד (אחד) [אחר]⁠א אינוב שינו⁠[י]⁠ג דאלו בחול פעמים שהוא סך ואחר כך ממשמש פעמיםד שהוא ממשמש ואחר כך סך.
דימוסת,ה שם נהר שמימיו מלוחין.
שמעמלת, פיר׳ מחממת.
ומרפאה,ו שהטיט מלוח.
כל [ימיה],ז ימי רפואתה.
דאמ׳ח ר׳ יהודהט כל ימיה של דימוסתי אינם אלאכ כ״א יום ועצרת מן המנין
לפופי, כמו שעושין לקטן שיתישבו איבריו ולא יתעקם.
בחומרי שדרה, פיר׳ חליות של שדרה.
א. נדצ״ל כנ״י, האוליארין. ובד׳, האוליירין.
ב. כ״ה ברי״ף. ובד׳, בלרי.
ג. נ״י. ובד׳, לקשור.
ד. לפנינו, מכתפיים.
ה. ד׳.
ו. רי״ף. ובד׳, לבני.
ז. ד׳.
ח. ד׳.
ט. בנ״י, האוליארין. ולפנינו, בלרי.
י. כ״ה ברי״ף. ולפנינו, בלרי.
כ. הדיבור מובא בכ״י ב׳ בערך אלוירין.
ל. שם, האוליירין *טאיל. ובד׳, אליירין.
מ. בכ״י ב׳, בזימה.
נ. כ״ה לפנינו. ובד׳, סכינתא.
ס. נדצ״ל כד״ס אות ו׳, אבין. ובד׳, ר׳ אבין.
ע. בד׳, רב חסדא.
פ. נראה להוסיף כד׳, ר׳ חייא בר אבא אמר.
צ. בד׳ ליתא.
ק. ד׳.
ר. כ״ה ברי״ף. ובד׳, בלרי.
ש. בד׳ ליתא.
ת. לפנינו.
א. לפנינו, מתעמלין.
ב. כ״ה ברי״ף. ולפנינו, מתגררין.
ג. בד׳, ע״ג.
ד. בד׳, והוא כמין מעשה.
ה. כ״ה בד״ס אות י׳. ובד׳, דיומסת.
ו. בד׳, לקירומא ס״א לפילומא. ועי׳ רי״ף וערוך ערך פלם.
ז. בד׳, שם.
ח. ד׳. והוא כמש״כ הרי״ף, ותחתיו טיט כמו דבק כו׳.
ט. נדצ״ל כד׳, וערוך, ביקא. ולפנינו, פיקא.
י. כן הביא בר״ח לעיל. וברי״ף, לפילומא. ולפנינו, לקורדימא.
כ. ד״ס אות ל׳ הביא גרסא ׳לקירומא׳.
ל. הובא בד׳ בשם רה״ג בשינוי לשון.
מ. לפנינו.
נ. ליתא בד׳.
ס. ד׳.
ע. ד׳.
פ. ד׳.
צ. ד׳. כאיוב י׳ ח׳, ידיך עצבוני ויעשוני.
ק. ד׳. שמות ל״ו י׳.
ר. ד׳.
ש. בד׳, מבוכניה.
ת. הדיבור אינו בד׳, אך נמצא בד״ס אות ט׳.
א. שם.
ב. שם, אין לו.
ג. שם.
ד. שם, ופעמים.
ה. כ״ה בד״ס אות י׳. ובד׳, דיומסת.
ו. כ״ה בנ״י. ובד׳, ומרפא.
ז. ד׳.
ח. לפנינו, אמר.
ט. לפנינו מוסיף, אמר רב.
י. כ״ה בד״ס אות י׳. ולפנינו, דיומסת.
כ. לפנינו ליתא ב׳ המילים.
בד״ה דתניא כו׳ גרסינן לקמן בפ׳ שואל תלמידו כו׳ עכ״ל וכל הענין בלשון יחיד שנכנס אחריו בקש כו׳ אמר לו ול״ג שנכנסו ובקשו ואמר להם וק״ל:
להשתטף (לשטוף את עצמו שלא כדרך רחיצה) כל גופו במים חמים אפילו לכתחילה שפיר דמי [יפה הדבר, מותר]. ושואלים: מני [של מי היא משנה זו]? ומשיבים: לשיטת ר׳ שמעון היא. דתניא כן שנינו בברייתא]: לא ישתטף אדם בשבת בין במים חמין בין בצונן, אלו דברי ר׳ מאיר. ר׳ שמעון מתיר בשני המקרים. ור׳ יהודה מחלק ולדעתו בחמיןאסור, בצונןמותר.
that rinsing one’s entire body by pouring water on it rather than bathing in the standard fashion may well be done even ab initio. The Gemara asks: According to whose opinion is our mishna? The Gemara answers: It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as it was taught in a baraita: One may not rinse himself on Shabbat, neither with hot water nor with cold water; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Shimon permits rinsing one’s body even with hot water. Rabbi Yehuda says that there is a distinction: With hot water it is prohibited and with cold water it is permitted.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְנִסְתַּפֵּג אֲפִילּוּ בְּעֶשֶׂר אֲלוּנְטִיּוֹת.: רֵישָׁא רְבוּתָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן וְסֵיפָא רְבוּתָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן רֵישָׁא רְבוּתָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דַּאֲפִילּוּ הָנֵי דְּלָא נְפִישִׁי בְּהוּ מַיָּא כֵּיוָן דְּחַד הוּא אָתֵי לִידֵי סְחִיטָה וְסֵיפָא רְבוּתָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן אֲפִילּוּ הָנֵי דִּנְפִישִׁי בְּהוּ מַיָּא כֵּיוָן דְּרַבִּים נִינְהוּ מַדְכְּרִי אַהֲדָדֵי.:

The mishna addressed the permissibility of drying oneself with a towel after bathing on Shabbat, and added the phrase: And dried himself off even with ten towels. The Gemara comments on the formulation of the mishna: The first clause teaches us a novel concept, and the latter clause teaches us a novel concept. The Gemara explains: The first clause: One who…dried himself even with ten towels may not carry them, teaches us a novel concept, that the prohibition applies even to these towels, which do not have much water absorbed in them. The reason for this is that since he is one person, he may come to squeeze them. And the latter clause teaches us a novel concept, that even these ten people may carry the towel that they have all used, despite the fact that they have absorbed much water and the towel is very wet. The reason for this is that since they are many people, they remind each other not to wring the towel.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דכיון דחד הוא. דלמא מינשי ועביד סחיטה. אבל אם היו ב״א הרבה אפילו אם מסתפגין כולן באלונטית אחת והיא שרוי במים כיון דרבים נינהו מדכרי אהדדי ולא אתו לידי סחיטה. ומותר להביאה בידים בחצר או מן הגג וכדומה לו מקום שמותר לו לטלטל.
אוליירין הם השמשים בני אדם הנכנסין במרחץ והן חשודין בזמה שמא יטמאו לונטיות זו בשכבת זרעם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סיפא – אבל עשרה בני אדם כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א שנינו במשנה דובר בענין היתר ההסתפגות במגבת אחר הרחיצה בשבת והוסיפה המשנה: ונסתפג אפילו בעשר אלונטיות. ומעירים על סגנון המשנה: רישא רבותא קא משמע לן וסיפא רבותא קא משמע לן [בראש, תחילת המשנה, חידוש השמיע לנו בסגנונו, ובסופה חידוש השמיע לנו]. ומפרטים: רישא רבותא קא משמע לן [בראש המשנה חידוש השמיע לנו] שנאמר בה ״אפילו בעשר אלונטיות״ וכוונת הדברים שאפילו הני דלא נפישי בהו מיא [אלה עשר אלונטיות שאין המים מרובים בהן], כיון דחד אדם אחד] הוא המסתפג — אתי [בא] לידי סחיטה, וסיפא רבותא קא משמע לן בסופה חידוש השמיע לנו] ששנינו שאפילו עשרה מותרים להסתפג במגבת אחת, הכוונה היא שאפילו הני דנפישי בהו מיא [אלה, עשרה אנשים שבכולם גם יחד מרובים בהם המים], כיון שרבים נינהו, מדכרי אהדדי [הם הרוחצים, מזכירים זה לזה] לא לסחוט, ולכן הותר הדבר.
The mishna addressed the permissibility of drying oneself with a towel after bathing on Shabbat, and added the phrase: And dried himself off even with ten towels. The Gemara comments on the formulation of the mishna: The first clause teaches us a novel concept, and the latter clause teaches us a novel concept. The Gemara explains: The first clause: One who…dried himself even with ten towels may not carry them, teaches us a novel concept, that the prohibition applies even to these towels, which do not have much water absorbed in them. The reason for this is that since he is one person, he may come to squeeze them. And the latter clause teaches us a novel concept, that even these ten people may carry the towel that they have all used, despite the fact that they have absorbed much water and the towel is very wet. The reason for this is that since they are many people, they remind each other not to wring the towel.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) תָּנוּ רַבָּנַן מִסְתַּפֵּג אָדָם בַּאֲלוּנְטִית וּמַנִּיחָהּ בַּחַלּוֹן אוְלֹא יִמְסְרֶנָּה לָאוֹלְיָירִין מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִים עַל אוֹתוֹ דָּבָר רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִסְתַּפֵּג בַּאֲלוּנְטִית אַחַת וּמְבִיאָהּ בְּיָדוֹ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.

The Sages taught in a baraita: One may dry himself with a towel on Shabbat and leave it in the window of the bathhouse; and one may not give it to the bath attendants, because they are suspect in this matter of wringing out towels. Rabbi Shimon says: One may dry himself with a single towel and carry it in his hand into his home, and there is no concern lest he wring out the water.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אליירין
אלייריןאואין עושין פחמין אפילו למוכרן לאוליירי׳ (ביצה לב.) ובשבת (שבת קמז:) לא ימסרנה לאליירין. ובפרק ז׳ בטהרות המניח כליו בחלון של אוליירין פירוש שמשים שמשמשין בני אדם שמן כן ופירושו לא ימסור האלונטית לאותן השמשין שהן חשודין בזמה שמא יטמאו לונטית זו בשכבת זרעם. ויש אומרין חשודין לסוחטה ונותנין אותה לאחרים. ויש ספרים שכתוב בהן דטהרות של אולרירון ופירושו חלונות מפולשות אחת לאחת כדתני׳ א״ר יהודה מודה היה רבי אלעזר בן עזריה בחלונות של אורירון שהם נפתחות זו לתוך זו:
א. [דיא וואס בדינן אין באד.]
ומניחה בחלון – הסמוכה לכותל המרחץ.
לאוליירין – בלנים.
על אותו דבר – סחיטה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ שמעון אומר מסתפג אדם באלנטית ומביאה בידו לתוך ביתו – אי קשיא: והא הכא רישא דקתני הרוחץ מכלל דלהשתוטף מותר סתם כר׳ שמעון וסיפא דלא יבאנה בידו סתם כרבנן דפליגי עליה דר׳ שמעון ואמאי לא אקשי תלמודא הכא. ותירץ רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי כדאקשי ותירץ בריש מסכת שבועות. תשובה: התם דרישא וסיפא הות פלוגתא דר׳ עקיבה ור׳ ישמעאל דר׳ עקיבה אית ליה בשבועות שתים שהן ארבע ור׳ ישמעאל לית ליה ובידיעות הטומאה ר׳ עקיבה לית ליה ור׳ ישמעאל אית ליה משום הכי איצטריך ליה למימר רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי אבל הכא דברישא פליג ר׳ יהודה על ר׳ שמעון ובסיפא פליגי עליה רבנן יש לומר כולה מתניתין רבנן היא ובשיטוף סבירא ליה כר׳ שמעון.
תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: מסתפג אדם בשבת באלונטית ומניחה בחלון שבכותל בית המרחץ. ולא ימסרנה לאוליירין (שמשי המרחץ), מפני שחשודים על אותו דבר שיסחטו את המגבות. ר׳ שמעון אומר: מסתפג באלונטית אחת ומביאה בידו לתוך ביתו ואין לחשוש שמא יסחוט.
The Sages taught in a baraita: One may dry himself with a towel on Shabbat and leave it in the window of the bathhouse; and one may not give it to the bath attendants, because they are suspect in this matter of wringing out towels. Rabbi Shimon says: One may dry himself with a single towel and carry it in his hand into his home, and there is no concern lest he wring out the water.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף הִלְכְתָא מַאי אֲמַר לֵיהּ הָא ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן הָא רַבִּי הָא שְׁמוּאֵל הָא ר׳רַבִּי יוֹחָנָן.

Abaye said to Rav Yosef: What is the halakha with regard to carrying a towel home after using it to dry himself? Rav Yosef said to him: There is Rabbi Shimon, there is Rabbi Yehuda HaNasi, there is Shmuel, and there is Rabbi Yoḥanan, all of whom permit it.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ל אביי לרב יוסף והלכתא מאי כו׳ והלכתא כי הא דא״ר חייא בר רבה א״ר יוחנן הלכה מסתפג אדם באלונטית ומביאה בידו לתוך ביתו. ומקשינן עלה הא״ר יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן מסתפג אדם אפילו בעשר אלונטיות ולא יביאם בידו. ומפרקי׳ מתני׳ ר׳ יוחנן לא תאני לה סתמא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא רבי והא ר״ש כו׳ – הרי כל אלו שמתירין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: הלכתא מאי [הלכה מה היא] לענין היתר הבאת המגבת לביתו אחר שנסתפג בה? אמר ליה [לו] רב יוסף: הא [הרי] ר׳ שמעון, הא [הרי] רבי, הא [הרי] שמואל, הא [הרי] ר׳ יוחנן שכולם מתירים.
Abaye said to Rav Yosef: What is the halakha with regard to carrying a towel home after using it to dry himself? Rav Yosef said to him: There is Rabbi Shimon, there is Rabbi Yehuda HaNasi, there is Shmuel, and there is Rabbi Yoḥanan, all of whom permit it.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן הָא דַּאֲמַרַן רַבִּי דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי כְּשֶׁהָיִינוּ לְמֵדִין תּוֹרָה אֵצֶל ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּתְקוֹעַ הָיִינוּ מַעֲלִין שֶׁמֶן וַאֲלוּנְטִית מֵחָצֵר לַגַּג וּמִגַּג לְקַרְפֵּף עַד שֶׁהָיִינוּ מַגִּיעִין אֵצֶל מַעְיָן שֶׁהָיִינוּ רוֹחֲצִין בּוֹ שְׁמוּאֵל דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִסְתַּפֵּג אָדָם בַּאֲלוּנְטִית וּמְבִיאָהּ בְּיָדוֹ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בהֲלָכָה מִסְתַּפֵּג אָדָם בַּאֲלוּנְטִית וּמְבִיאָהּ בְּיָדוֹ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.

The Gemara elaborates: Rabbi Shimon rules leniently, as we have already stated that he permits bathing and drying oneself with a towel and then bringing it home. Rabbi Yehuda HaNasi agrees, as it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi said: When we would study Torah with Rabbi Shimon in Tekoa, we would carry oil and towels from the courtyard to the roof and from the roof into an enclosure similar to a courtyard until we reached the spring in which we would bathe, without passing through a public domain. In Rabbi Yehuda HaNasi’s opinion, it is permitted to carry a towel both before and after using it to dry oneself. Shmuel is also lenient, as Rav Yehuda said that Shmuel said explicitly: One may dry himself with a towel and carry it in his hand into his home. Rabbi Yoḥanan is also lenient, as Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is that one may dry himself with a towel and carry it in his hand into his house.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנררשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מחצר לגג כו׳ – ר״ש לטעמיה דאמר בעירובין (דף עד.) אחד גגות אחד חצירות וא׳ קרפיפות כולן רשות אחת הן לטלטל מזה לזה ואפילו של בעלים הרבה.
עד שהיינו מגיעין כו׳ – ומסתמא לא היו מניחין אותה על המעין במקום הפקר.
צריך לקשר שני ראשיה למטה – בגיטין בפ׳ הנזקין (גיטין נט.) מפרש דסכניתא הוא בגד דק דאמרינן סוכני וחומר כי אמגוזא ופלגא דאמגוזא ומשום הכי צריך לקשר שני ראשיה למטה שלא יפריחנו מעליו הרוח ואתי לאתויי או משום דנראה כעין משוי לפי שהוא דק מאד ואינו נראה מלבוש אא״כ נראה קשור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דאמרינן: רבי היא דתניא אמר רבי כשהיינו למדין תורה אצל ר״ש כו׳. איכא למידק ומאי ראיה והא התם אחריני הוו בהדיה, וכדתניא היינו מעלין שמן ואלונטית, ולא אסרו אלא ביחיד. ותירצו בתוס׳ ז״ל דמסתמא כיון דסבירא ליה כותיה בחצר וגג וקרפף שהוא כרשות אחד, מסתמא הוא הדין נמי דסבירא ליה כותיה בהא נמי וביחיד היה מביאו. ולי נראה דכיון שהיה עמו לא היו נוהגין בפניו שלא כדבריו שלא לכבוש את המלכה עמו בבית.
ומפרטים: ר׳ שמעוןהא דאמרן [זו שאמרנו] שמתיר לרחוץ ולהסתפג ולהביאו לביתו. רבידתניא ן שנינו בברייתא], אמר רבי: כשהיינו למדין תורה אצל ר׳ שמעון בתקוע, היינו מעלין שמן ואלונטית מחצר לגג ומגג לקרפף (מקום מגודר כעין חצר), עד שהיינו מגיעין שלא דרך רשות הרבים אצל מעין שהיינו רוחצין בו, הרי שלדעתו מותר לקחת ולהחזיר אלונטית. שמואל — שאמר רב יהודה שכך אמר שמואל במפורש: מסתפג אדם באלונטית ומביאה בידו לתוך ביתו. ר׳ יוחנן — שאמר ר׳ חייא בר אבא שכך אמר ר׳ יוחנן: הלכה היא שמסתפג אדם באלונטית ומביאה בידו לתוך ביתו.
The Gemara elaborates: Rabbi Shimon rules leniently, as we have already stated that he permits bathing and drying oneself with a towel and then bringing it home. Rabbi Yehuda HaNasi agrees, as it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi said: When we would study Torah with Rabbi Shimon in Tekoa, we would carry oil and towels from the courtyard to the roof and from the roof into an enclosure similar to a courtyard until we reached the spring in which we would bathe, without passing through a public domain. In Rabbi Yehuda HaNasi’s opinion, it is permitted to carry a towel both before and after using it to dry oneself. Shmuel is also lenient, as Rav Yehuda said that Shmuel said explicitly: One may dry himself with a towel and carry it in his hand into his home. Rabbi Yoḥanan is also lenient, as Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is that one may dry himself with a towel and carry it in his hand into his house.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנררשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּמִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי והא״רוְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כִּסְתַם מִשְׁנָה וּתְנַן וְנִסְתַּפֵּג אֲפִילּוּ בְּעֶשֶׂר אֲלוּנְטִיּוֹת לֹא יְבִיאֵם בְּיָדוֹ הָהוּא כְּבֶן חֲכִינַאי מַתְנֵי לַהּ.

The Gemara challenges this last point: And did Rabbi Yoḥanan really say that? Didn’t Rabbi Yoḥanan state a principle that the halakha is in accordance with an unattributed mishna, in which the name of the tanna who issued the rulings does not appear? And we learned explicitly in our mishna, which is unattributed, that if one bathed and dried himself even with ten towels, he may not carry them in his hand. The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan’s version of the mishna does not teach this halakha unattributed; rather, it teaches it in accordance with the opinion of ben Ḥakhinai, which is the opinion of an individual Sage that is not the accepted halakha.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא כבן חכינאי מתני לה. בתלמוד ארץ ישראל בפ׳ כירה ר׳ חנניה בן עקיבא התיר הבאת לונטיות.
סכינתאי א״ר אבין בר רב חסדא א״ר יוחנן צריך לקשר ב׳ ראשיה למטה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כבן חכינאי מתני לה – דברי בן חכינאי מסיים בה ולאו סתמא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: ומי [והאם] אמר ר׳ יוחנן הכי [כך] והאמר [והרי אמר] ר׳ יוחנן כלל בפסק ההלכה: הלכה כסתם משנה שלא צויין בה שם בעל ההלכה, ותנן במשנתינו שנינו]: ונסתפג אפילו בעשר אלונטיות ועם כל זה צויין במפורש שלא יביאם בידו! ומתרצים: שבגרסת ר׳ יוחנן לא היתה הלכה זו סתומה בלא שם אומרה אלא ההואכשיטת בן חכינאי מתני לה [היה שונה אותה], ודעת יחיד היא, שאין הלכה כמותו.
The Gemara challenges this last point: And did Rabbi Yoḥanan really say that? Didn’t Rabbi Yoḥanan state a principle that the halakha is in accordance with an unattributed mishna, in which the name of the tanna who issued the rulings does not appear? And we learned explicitly in our mishna, which is unattributed, that if one bathed and dried himself even with ten towels, he may not carry them in his hand. The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan’s version of the mishna does not teach this halakha unattributed; rather, it teaches it in accordance with the opinion of ben Ḥakhinai, which is the opinion of an individual Sage that is not the accepted halakha.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אר״יאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גהָאוֹלְיָירִין מְבִיאִין בַּלָּרֵי נָשִׁים לְבֵי בָנֵי וּבִלְבַד שֶׁיִּתְכַּסֶּה בָּהֶן רֹאשָׁן וְרוּבָּן דסִכְנִיתָא צָרִיךְ לְקַשֵּׁר ב׳שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ לְמַטָּה א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְמַטָּה מִכְּתֵפַיִים אֲמַר לְהוּ רָבָא לִבְנֵי מָחוֹזָא כִּי מְעַבְּרִיתוּ מָאנֵי לִבְנֵי חֵילָא שַׁרְבִּיבוּ בְּהוּ לְמַטָּה מִכְּתֵפַיִים.:

Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Bath attendants may bring women’s bathing garments [balarei] to the bathhouse on Shabbat as long as they cover their heads and the majority of their bodies with them, so that they are being worn rather than carried. With regard to the large scarf that is worn draped over one’s shoulders, one must tie its two ends together below so that it will not fall. Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: This means that one must tie it below the shoulders. In a similar vein, Rava said to the inhabitants of his city, Meḥoza: When you transport clothing for the soldiers who are staying in the city, extend them beneath your shoulders so that you will wear them like a garment and not simply carry them.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן למטה מכתפים. וכן זה שאמר רבא לבני מחוזא כי מעבריתו מני דבני חילא שרביבו להו למטה מכתפים. שלא להראות משא בכתף.
בלרין נשים לבי בני – פירוש: דהא קן של נשים כשמביאין להן האוליירין במרחץ לא התירו אלא עד שיתכסה בהן ראשו ורובו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך בלר
בלרא(שבת קמז:) האוליירין מביאין בלרי נשים פי׳ סדינין לפי שהנשים אין רוחצות בלא סדינין פ״א צניפות שעל ראשי הנשים (א״ב: עיין ערך בלנר):
א. [באדע ליינטאך.]
האוליירין – בלנין.
מביאין בלרי נשים – סדינים שהנשים מסתפגין בהם מותר להביאן דרך מלבוש לבית המרחץ.
סכניתא – סודר גדול שתלוי לו בין כתפיו וראשו עטוף בו.
צריך לקשור שני ראשיה – זה בזה שלא תפול מראשו.
כי מעבריתו מאני לבני חילא – כשתביאו בגדי העובדי כוכבי׳ בני החיל המוטלי׳ עליכם לשמשן ואתם מביאים להם בשבת דרך רשות הרבים.
שרביבו בהו למטה מכתפיים – שלא יהיו שוליהם מונחים בכתפיהם אלא משוכי׳ למטה שיהא נראה לבוש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. מביאין בלורי נשים. סדינים שהנשים מסתפגות בהן, מותר להביאן דרך מלבוש לבית המרחץ.
סבניתא. סודר גדול שתלוי לו בין כתפיו וראשו עטוף בו.
אמר ר׳ יוחנן [צריך] לקשר שני ראשיה. זה בזה שלא תפול מראשו.
כי מעבריתו מאני לבני חילא. כשתביאו בגדי הגוים המוטלים עליכם לשמרם ואתם מביאים להם בשבת דרך רשות הרבים.
שרביבו למטה מכתפים. שלא יהו שוליהם מונחים להם על כתפיהם, אלא שיהו משוכים למטה שיהיה נראה לבוש.
בד״ה כי מעבריתו מאני לבני חילא כו׳ כצ״ל:
אמר ר׳ חייא בר אבא שכך אמר ר׳ יוחנן: האוליירין (הבלנים) מביאין בשבת את בלרי (בגדי הרחיצה) של הנשים לבי בני [לבית המרחץ], ובלבד שיתכסה בהן ראשן ורובן, שיהיה זה כדרך לבוש ולא כנושא משא. וסכניתא שהיא כעין סודר גדול המונח גם על הכתף צריך לקשר שני ראשיה למטה שלא תיפול מעליו. ואמר ר׳ חייא בר אבא שכך אמר ר׳ יוחנן הכוונה היא שיש לקושרה למטה מן הכתפיים. וכעין זה אמר רבא לבני עירו מחוזא: כי מעבריתו מאני לבני חילא שרביבו בהו [כאשר אתם מעבירים בגדים עבור החיילים המתאכסנים בעיר שרבבו בהם, אותם] למטה מן הכתפים, שיהיו הבגדים מונחים כלבוש על נושאיהם.
Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Bath attendants may bring women’s bathing garments [balarei] to the bathhouse on Shabbat as long as they cover their heads and the majority of their bodies with them, so that they are being worn rather than carried. With regard to the large scarf that is worn draped over one’s shoulders, one must tie its two ends together below so that it will not fall. Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: This means that one must tie it below the shoulders. In a similar vein, Rava said to the inhabitants of his city, Meḥoza: When you transport clothing for the soldiers who are staying in the city, extend them beneath your shoulders so that you will wear them like a garment and not simply carry them.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) סָכִין וּמְמַשְׁמְשִׁין.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן הסָכִין וּמְמַשְׁמְשִׁין בִּבְנֵי מֵעַיִים בְּשַׁבָּת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחוֹל הֵיכִי עָבֵיד ר׳רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר סָךְ ואח״כוְאַחַר כָּךְ מְמַשְׁמֵשׁ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר וסָךְ וּמְמַשְׁמֵשׁ בְּבַת אַחַת.:

We learned in the mishna: One may smear oil and rub a person’s body by hand on Shabbat. The Sages taught in a baraita: One may smear oil on and rub his intestinal area on Shabbat, and it is not a prohibited form of healing, provided he does not do so in the manner in which he does during the week. The Gemara asks: How then does one do this on Shabbat? Rabbi Ḥama bar Ḥanina said: One first smears oil and afterward rubs the body. And Rabbi Yoḥanan said: One smears oil and rubs simultaneously.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סכין וממשמשין והלכתא כר׳ יוחנן דאמר סך וממשמש בבת אחת והוא משמוש ביד בקלות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך משמש
משמשא(שבת פא.) אסור למשמש בצרור בשבת פירוש משמש להחליק מקום חידודו שלא יסרט בשרו שנמצא בה לידי כתישה או לידי טחינה (שבת קמז:) סכין וממשמשין בבני מעים:
א. [בעדיהנען.]
סך ואח״כ ממשמש – [דקסבר] בחול ממשמש ואחר כך סך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סך ואחר כך ממשמש. דסבירא ליה לר׳ חנניה דבחול סך וממשמש בבת אחת, ור׳ יוסי סבירא דבחול סך כל הגוף ואחר כך ממשמש היטב, עד שבלע השמן בגוף, לפיכך יעשה בשבת סך וממשמש בבת אחת מקום אחד מן הגוף, וכן יעשה במקום אחר, עד שימשח כל מקום שצריך למשוח.
(אמר) [ואף] ר׳ יוסי לא אמר אלא מפני הסכנה. שמא יסכנו אותו השדים, אבל לא מחמת איסור תורה, [ש]⁠הרבה פעמים מסכ⁠[נ]⁠ין ולא אתי למיסמך עליהו.
ב שנינו במשנה שסכין בשמן וממשמשין ביד את הגוף. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת ואין בכך משום רפואה, ובלבד שישנה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. ושואלים: היכי עביד [כיצד עושה] בשבת? ר׳ חמא בר חנינא אמר: סך שמן קודם ואחר כך ממשמש. ור׳ יוחנן אמר: סך וממשמש בבת אחת.
We learned in the mishna: One may smear oil and rub a person’s body by hand on Shabbat. The Sages taught in a baraita: One may smear oil on and rub his intestinal area on Shabbat, and it is not a prohibited form of healing, provided he does not do so in the manner in which he does during the week. The Gemara asks: How then does one do this on Shabbat? Rabbi Ḥama bar Ḥanina said: One first smears oil and afterward rubs the body. And Rabbi Yoḥanan said: One smears oil and rubs simultaneously.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) זאֲבָל לֹא מִתְעַמְּלִין.: א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן חאָסוּר לַעֲמוֹד בְּקַרְקָעִיתָהּ שֶׁל דְּיוֹמְסֵת מִפְּנֵי שֶׁמְעַמֶּלֶת וּמְרַפָּא אָמַר ר׳רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַב כׇּל יָמֶיהָ שֶׁל דְּיוֹמְסֵת עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם וַעֲצֶרֶת מִן הַמִּנְיָן אִיבַּעְיָא לְהוּ עֲצֶרֶת (בַּתְּחִלָּה) לְהַאי גִּיסָא אוֹ לְהַאי גִּיסָא ת״שתָּא שְׁמַע דְּאָמַר שְׁמוּאֵל כּוּלְּהוּ שַׁקְיָינֵי מִדִּיבְחָא וְעַד עֲצַרְתָּא מְעַלּוּ דִּילְמָא הָתָם הוּא דְּכַמָּה דְּקָרִיר עָלְמָא מְעַלֵּי אֲבָל הָכָא מִשּׁוּם הַבְלָא הוּא כֵּיוָן דְּחַמִּים עָלְמָא טְפֵי מְעַלֵּי.

The mishna taught: However, one may not exert himself on Shabbat. Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: It is prohibited to stand on the floor of the therapeutic bathhouse of Deyomset on Shabbat, because it warms and heals even if one is not bathing or exerting himself. Rav Yehuda said that Rav said: The entire period that bathing in Deyomset is therapeutic is twenty-one days; and Shavuot is included. The Gemara raises a dilemma: Is Shavuot on this side, at the beginning, of the twenty-one-day period, or on this side, at the end, of the twenty-one days? Come and hear a resolution to this dilemma from that which Shmuel said: All medicinal drinks are effective from Passover to Shavuot; apparently, the waters of the Deyomset are therapeutic in the time period leading up to Shavuot. The Gemara rejects this proof: Perhaps there, with regard to medicinal drinks, it is so, because the cooler the world, the better these drinks heal; however, here, with regard to bathing, the therapeutic effect is due to the heat, and therefore the warmer the world, the better. The time period during which bathing is effective would only begin with Shavuot.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל לא מתעמלין – פירוש: פושטין ומקפלין זרועותיהם לפניהן ולאחריהן וכן רגליהן ע״ג ירכותיהן ומתחממין ומזיעין והוא כמין מעשה רפואה ואסור. וכן אסור לעמוד בשבת בקרקעיתה של דיומסת מפני שמעמלת ומרפאה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך דמוס
דמוסא(עבודה זרה יז) אין בונין עמהן בסילקי וגרדום איצטדיא ובימה אבל בונין עמהן דימוסיות ומרחצאות (בראשית רבה) עדיין לא בנה בהן דימוסיות (ובריש פסיקתא דפרה) למחר אני פותח לכם דימוסיות ומרחצאות. (שבת קמז:) אסור לעמוד בקרקעית׳ של דמסית מפני שמעמלת ומרפא כל ימיה של דמסית כ״א יום ועצרת מן המנין. חמרא דפרוגיתא ומיא דדומסית קפחו עשרת שבטים מישראל (ובאבות דרבי נתן בסוף פרק ר׳ יוחנן בן זכאי) הוא אמר אלך לדומסית למקום נאה ומים יפים והם אמרו נלך ליבנה למקום שתלמידי חכמים מרובין ואוהבין את התורה ונגדל שמינו בתורה הוא נתמעט שמו בתורה והן נתגדל שמן בתורה פי׳ מים חמין שיוצאין מן הקרקע כגון חמי טבריא:
א. [הייסע וואסר קוואלין.]
דיומסית – שם נהר שמימיו מלוחים.
שמעמלת – מחממת.
ומרפא – שהטיט מלוח.
כל ימיה – ימי רפואתה.
להאי גיסא כו׳ – מתחלת הימים או בסוף.
שקייני – משקין לרפואה.
מדבחא לעצרת – אלמא עצרת בסוף.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בקרקעיתה של דמוסית. שם נהר שמימיו מלוחים. וכן טיט של אותו נהר מחמת שהוא מליח הוא מרפא האדם היושב באותו הטיט.
גמ׳ עצרת להאי גיסא כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה סכניתא כו׳ עטוף בו צריך לקשר כו׳ הד״א:
ג שנינו במשנה: אבל לא מתעמלין בשבת. אמר ר׳ חייא בר אבא שכך אמר ר׳ יוחנן: אסור לעמוד בקרקעיתה של מרחץ המרפא דיומסת בשבת מפני שמעמלת ומרפא אפילו אם אינו רוחץ ומתעמל. אמר רב יהודה שכך אמר רב: כל ימיה של דיומסת שיפה לרחוץ שם לרפואה עשרים ואחד יום ועצרת (חג שבועות) מן המנין. איבעיא להו [נשאלה להם לתלמידים]: עצרת להאי גיסא [לצד זה, בתחילה], או להאי גיסא [לצד זה, בסוף]? תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה זו ממה שאמר שמואל: כולהו שקייני מדיבחא ועד עצרתא מעלו [כל שיקויי הרפואה מן הפסח ועד העצרת הם מעולים], ומכאן נלמד שאף הרחיצה בדיומסת זמנה לפני עצרת! ודוחים: דילמא התם [שמא שם, ברפואות] הוא כך כיון שכל כמה דקריר עלמא מעלי [שקריר העולם, מעולה יותר], אבל הכא [כאן, במרחץ] שמשום הבלא [חום] הוא, ואם כן כיון דחמים עלמא טפי מעלי [כיון שחם העולם, מעולה יותר], ושמא טוב יותר לרחוץ אחר חג השבועות.
The mishna taught: However, one may not exert himself on Shabbat. Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: It is prohibited to stand on the floor of the therapeutic bathhouse of Deyomset on Shabbat, because it warms and heals even if one is not bathing or exerting himself. Rav Yehuda said that Rav said: The entire period that bathing in Deyomset is therapeutic is twenty-one days; and Shavuot is included. The Gemara raises a dilemma: Is Shavuot on this side, at the beginning, of the twenty-one-day period, or on this side, at the end, of the twenty-one days? Come and hear a resolution to this dilemma from that which Shmuel said: All medicinal drinks are effective from Passover to Shavuot; apparently, the waters of the Deyomset are therapeutic in the time period leading up to Shavuot. The Gemara rejects this proof: Perhaps there, with regard to medicinal drinks, it is so, because the cooler the world, the better these drinks heal; however, here, with regard to bathing, the therapeutic effect is due to the heat, and therefore the warmer the world, the better. The time period during which bathing is effective would only begin with Shavuot.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ חַמְרָא דפרוגייתא וּמַיָּא דִדְיוֹמְסֵת קִיפְּחוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים מִיִּשְׂרָאֵל.

Apropos Deyomset, the Gemara cites that Rabbi Ḥelbo said: The wine of Phrygia [Perugaita] and the water of the Deyomset deprived Israel of the ten lost tribes. Because the members of these tribes were attracted to the pleasures of wine and bathing and did not occupy themselves with Torah, they were lost to the Jewish people.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חמרא דפרוגתא יין של פרוגיתא והוא שם מקום ומיא דרמיסת גם הוא שם מקום. כלומר יין של פרגיתא ומיא של דיומסת טובים הם וערבין ונמשך לב שותה אותן בהן ואינו רוצה להניחם ומתאחד שם ואותן מקומות אין בהן בני תורה והמתאחר שם זמן הרבה מתקפח ושכח תלמודו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חמרא דפרוגיתא – שם מדינה שיינה משובח.
קפחו עשרת השבטים – שהיו בעלי הנאה ועסוקים בכך ולא היו עוסקים בתורה ויצאו לתרבות רעה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חמרא דפרוגיתא כו׳. מפורש קצת בקרא שנאמר השותים במזרקי יין וגו׳ לכן עתה יגלו וגו׳ דשתו אותו דרך הנאה כמפורש פ׳ במה אשה:
ואגב הזכרת דיומסת מביאים את מה שאמר ר׳ חלבו: חמרא דפרוגייתא ומיא [היין של פריגיה והמים] של דיומסת הם שקיפחו את עשרת השבטים מישראל, שבני אותם שבטים נמשכו אחרי תענוגות השתיה והמרחצאות ולא עסקו בתורה.
Apropos Deyomset, the Gemara cites that Rabbi Ḥelbo said: The wine of Phrygia [Perugaita] and the water of the Deyomset deprived Israel of the ten lost tribes. Because the members of these tribes were attracted to the pleasures of wine and bathing and did not occupy themselves with Torah, they were lost to the Jewish people.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ אִיקְּלַע לְהָתָם אִימְּשִׁיךְ בָּתְרַיְיהוּ אִיעַקַּר תַּלְמוּדֵיהּ כִּי הֲדַר אֲתָא קָם לְמִיקְרֵי בְּסִפְרָא בְּעָא למיקרא {שמות י״ב:ב׳} הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם אָמַר הַחֵרֵשׁ הָיָה לִבָּם בְּעוֹ רַבָּנַן רַחֲמֵי עֲלֵיהּ וַהֲדַר תַּלְמוּדֵיהּ.

The Gemara relates that once Rabbi Elazar ben Arakh happened to come there, to Phrygia and Deyomset, and he was drawn after them, and his Torah learning was forgotten. When he returned, he stood to read from a Torah scroll and was supposed to read the verse: “This month shall be for you [haḥodesh hazeh lakhem]” (Exodus 12:2), but he had forgotten so much that he could barely remember how to read the Hebrew letters, and instead he read: Have their hearts become deaf [haḥeresh haya libbam], interchanging the similar letters reish for dalet, yod for zayin, and beit for khaf. The Sages prayed and asked for God to have mercy on him, and his learning was restored.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

להתם – לפורגיתא ודיומסית.
אימשיך בתרייהו – אחר היין והרחיצה.
איעקר תלמודיה – נעקר תלמודו ושכחו.
החרש – היה לבם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

החודש הזה לכם כו׳. כאן התחיל לפי שהיא מצוה ראשונה בתורה כמ״ש ר״י לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם ואמר דאיעקר תלמודיה ואמר החרש היה לבם דהיינו הרי״ש במקום ד׳ והב׳ במקום כ׳ שהם קרובים להתחלף במכתב בצורתן כדאמרי׳ פ׳ הבונה וכצ״ל י׳ במקום ז׳ קרובים קצת כדאמרי׳ שם כו׳ ונפל טעות זה בפיו לפי ענינו שנעשה לבו לב אבן וחרש מלהבין אחרי אשר היה לבו כמעיין המתגבר בחבורו לחכמים:
גמ׳ אמר החרש היה לבם. עי׳ דבר נחמד בקרנים בליקוטים שבסוף הספר:
מסופר שר׳ אלעזר בן ערך איקלע להתם הזדמן לשם], לפריגיה ודיומסת, אימשיך בתרייהו איעקר תלמודיה [נמשך אחריהם ונעקר, נשתכח ממנו תלמודו]. כי הדר אתא, קם למיקרי בספרא, בעא למיקרא [כאשר חזר ובא, עמד לקרוא בספר התורה והיה צריך לקרוא] ״החדש הזה לכם״ וכל כך נשתכח ממנו, שכמעט שכח את צורת האותיות ובמקום מילים אלה אמר ״החרש היה לבם״. בעו רבנן רחמי עליה והדר תלמודיה [בקשו חכמים רחמים עליו וחזר תלמודו].
The Gemara relates that once Rabbi Elazar ben Arakh happened to come there, to Phrygia and Deyomset, and he was drawn after them, and his Torah learning was forgotten. When he returned, he stood to read from a Torah scroll and was supposed to read the verse: “This month shall be for you [haḥodesh hazeh lakhem]” (Exodus 12:2), but he had forgotten so much that he could barely remember how to read the Hebrew letters, and instead he read: Have their hearts become deaf [haḥeresh haya libbam], interchanging the similar letters reish for dalet, yod for zayin, and beit for khaf. The Sages prayed and asked for God to have mercy on him, and his learning was restored.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְהַיְינוּ דִּתְנַן ר׳רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר הֱוֵי גּוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָּבֹא אַחֲרֶיךָ שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּימוּהָ בְּיָדְךָ וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן תָּנָא לֹא ר׳רַבִּי נְהוֹרַאי שְׁמוֹ אֶלָּא ר׳רַבִּי נְחֶמְיָה שְׁמוֹ וְאָמְרִי לַהּ ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ שְׁמוֹ וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ ר׳רַבִּי נְהוֹרַאי שֶׁמַּנְהִיר עֵינֵי חֲכָמִים בַּהֲלָכָה.:

And that is what we learned in a mishna that Rabbi Nehorai says: Exile yourself to a place of Torah and do not say that it will follow you, as if you are in a place of Torah, your colleagues will establish it in your hands, and do not rely on your understanding alone. It was taught: Rabbi Nehorai was not his name, but rather Rabbi Neḥemya was his name; and some say that Rabbi Elazar ben Arakh was his name and his statement was based on the personal experience of forgetting his Torah due to his failure to exile himself to a place of Torah. And why was he called Rabbi Nehorai? It was because he would illuminate [manhir] the eyes of the Sages in halakha.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך נהר
נהרא(תענית ט.) חשוך ענני זעירין מוהי נהור ענני סגיאין מוהי (שבת קמז:) תאנא לא רבי נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו ואמרי לה רבי אלעזר בן ערך שמו ולמה נקרא שמו רבי נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה הכי תרגומו נהריתא כבר פי׳ בערך ברק:
א. [ערלייכטען.]
הוי גולה למקום תורה – אם ת״ח אתה אל תשב אלא במקום ת״ח חברך ואל תאמר תלמידים הם יבואו אלי ודי לי בכך למה אהיה גולה.
שחביריך יקיימוה בידך – שתהא רגיל אצלם וכשתשנה מסכת אחת והם אחרת תשמענה ותהא סדורה בפיך ואל תשתכח הימנה.
ואל בינתך אל תשען – לומר חכם גדול אני וזכרן וכשאחזור פרק זה או מסכת זו לא תשתכח חברתה ממני.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה הוי גולה כו׳ למה אהיה גולה כצ״ל והס״ד:
הוי גולה למקום כו׳ שחביריך יקיימוה כו׳. עיין פירש״י ועיין ברע״ב פ״א:
והיינו דתנן [וזהו ששנינו במשנה], ר׳ נהוראי אומר: הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבא אחריך, שכן אם תהיה במקום תורה, חבריך יקיימוה בידך, ואל בינתך אל תשען. תנא [שנינו]: לא ר׳ נהוראי שמו האמיתי, אלא ר׳ נחמיה שמו. ואמרי לה [ויש אומרים] שר׳ אלעזר בן ערך שמו. והדברים שאמר היו מתוך נסיונו, משום ששכח את תלמודו כיון שלא רצה לגלות למקום תורה. ולמה נקרא שמו ר׳ נהוראי? — כינוי הוא לו, שמנהיר (מאיר) עיני חכמים בהלכה.
And that is what we learned in a mishna that Rabbi Nehorai says: Exile yourself to a place of Torah and do not say that it will follow you, as if you are in a place of Torah, your colleagues will establish it in your hands, and do not rely on your understanding alone. It was taught: Rabbi Nehorai was not his name, but rather Rabbi Neḥemya was his name; and some say that Rabbi Elazar ben Arakh was his name and his statement was based on the personal experience of forgetting his Torah due to his failure to exile himself to a place of Torah. And why was he called Rabbi Nehorai? It was because he would illuminate [manhir] the eyes of the Sages in halakha.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֲבָל לֹא מִתְגָּרְרִין.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אֵין גּוֹרְרִין בְּמִגְרֶרֶת בַּשַּׁבָּת רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר טאִם הָיוּ רַגְלָיו מְלוּכְלָכוֹת בְּטִיט וּבְצוֹאָה גּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה עֲבַדָא לֵיהּ אִימֵּיהּ מַגְרַרְתָּא דְכַסְפָּא.:

The mishna taught: However, one may not scrape off the oil on Shabbat. The Sages taught in a baraita: One may not scrape his body with a scraper on Shabbat. Rabban Shimon ben Gamliel says: If one’s feet were dirty with mortar and excrement he may scrape them in the usual manner with a scraper and need not be concerned about violating a prohibition. Rav Shmuel bar Yehuda’s mother made him a silver scraper to use on Shabbat to distinguish it from a weekday.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל לא מתגרדין. גירוד זה הוא חיכוך בכלי כי הא דתנן רבנן אין גורדין במגרת בשבת רשבג״א אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורד כדרכו ואינו חושש. רב ושמואל בר יהודה עבדא ליה אמיה מגרדתא דכספא להתחכך בה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מגררת – אשטריי״ל ואדם מגרר בה.
מגירתא דכספא – לשבת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד שנינו במשנה: אבל לא מתגררין בשבת. תנו רבנן שנו חכמים בברייתא: אין גוררין במגררת בשבת. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואהגורר כדרכו במגררת ואינו חושש. רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אימיה מגררתא דכספא [עשתה לו אמו מגררת של כסף] לשבת, כדי לעשות שינוי.
The mishna taught: However, one may not scrape off the oil on Shabbat. The Sages taught in a baraita: One may not scrape his body with a scraper on Shabbat. Rabban Shimon ben Gamliel says: If one’s feet were dirty with mortar and excrement he may scrape them in the usual manner with a scraper and need not be concerned about violating a prohibition. Rav Shmuel bar Yehuda’s mother made him a silver scraper to use on Shabbat to distinguish it from a weekday.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֵין יוֹרְדִין לְקוֹרְדִימָא וְכוּ׳.: מַאי טַעְמָא ימִשּׁוּם פִּיקָא.:

The mishna also taught that one may not enter a swampy river full of mud on Shabbat. The Gemara explains: What is the reason for this? Due to the mud, as it is likely that one will slip and fall and come to violate the prohibitions of bathing and wringing out his clothes.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין יורדין לקירומא. ס״א לפילומא פי׳ בקעה ויש שם מים ותחתיו טיט כמו טפל. ואם יבקע ויטבע בו אינו יכול לעלות עד שמתקבצין הרבה ב״א ומעלין אותו משם. יש מי שאומרים הרוחץ באותה בקעה מצטנן ואותן המים משלשלין בני מעיו. וזה פי׳ ביקא – פירוש: אפיקטויזין קיא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משום פיקא – טיט של אותו נהר מחליק ובגדי האדם נישורין במים כשהוא נופל ואתי לידי סחיטה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין יורדין לקורדימא והוא שם נהר וענינה שיש שם טיט הרבה בקרקעיתה והיורד שם אותו טיט דבק בו ולפעמים טובע לשם ומזקיק שאר בני אדם להעלותו ושמא יכשלו להביאו וי״א שאותם המים משלשלין ויתבטל עונג שבת והוא שאמרו במקום אחר שאין רוחצין בשבת במי משרה הבאושים ובמים הרעים מפני בטול עונג שבת ואם עולה לו מיד אפי׳ יש לו חטטים בראשו מותר וכן אמרו בגמ׳ שאסור לעמוד בקרקעיתה של דמסית והוא שם נהר מפני שהיא מעמלת ר״ל מחממת ומרפאה מתוך מליחותה:
בד״ה משום פיקא טיט של אותו נהר כו׳. נ״ב וכתב הרא״ש לפירוש רש״י הוא מלשון פיק ברכים. בד״ה בחומרי כו׳ בפ׳ תוכחה דיחזקאל עושין לחיה בשבת כצ״ל:
עוד שנינו במשנה שאין יורדין לקורדימא (נהר טובעני מלא בוץ). ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — משום פיקא [הבוץ], שקרוב לוודאי שיחליק ויפול לתוכו, ויבוא לידי סחיטה ורחיצה.
The mishna also taught that one may not enter a swampy river full of mud on Shabbat. The Gemara explains: What is the reason for this? Due to the mud, as it is likely that one will slip and fall and come to violate the prohibitions of bathing and wringing out his clothes.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְאֵין עוֹשִׂין אַפִּיקְטְוִיזִין בְּשַׁבָּת.: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כלֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּסַם אֲבָל בַּיָּד מוּתָּר תַּנְיָא רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר לאַף בַּחוֹל אָסוּר מִפְּנֵי הֶפְסֵד אוֹכָלִין.:

We also learned in the mishna that one may not make a drug to induce vomiting on Shabbat. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: They only taught that this is prohibited with a drug, which is considered a medicine; however, inducing vomiting by hand is permitted. It was taught in a baraita that Rabbi Neḥemya says: Even during the week, if one need not vomit for medical reasons, it is prohibited to induce vomiting because it causes loss of food.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמב״ןבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן לא שנו אלא בסם שהוא אסור אבל ביד מותר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא בסם – דדמי לרפואה וגזירה משום שחיקת סמנין.
אבל ביד – להכניס יד לתוך גרונו עד שיקיא מותר.
מפני הפסד אוכלין – שבמעיו ומתוך כך הוא רעב וחוזר ואוכל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן לפופי ינוקא בשבתא שפיר דמי – פירוש: דר׳ יוחנן אתא כרב דאמרן לעיל בשלהי פרק מפנין אמר רבה בר אבוה אמר רב כל האמור בפרשת תוכחה עושין לחיה בשבת כו׳ עד והחתל לא החתלת מיכן שמלפפין את הולד בשבת.
הא דתניא ר׳ נחמיה אומר אף בחול אסור משום הפסד אוכלין – פי׳ רבינו הגדול ז״לא דוקא בדלא מצטער ועביד כדי לאכול הרבה לפיכך אסור, אבל היכי דמצטער שרי דהפסד דגופיה עדיף ואפילו ליכא חולי, והיינו דר׳ יוחנן דאמר ביד מותר אלמא ליכא משום הפסד אוכלין. ומשמע ליה דל״פ רבנן עליה דר׳ נחמיה. וברוך שבחר בדבריהם שזו מדה מגונה ביותר ואינו נאה לזרע קדש.
א. הרי״ף בסוגיין ע״פ כה״ג, וכ״ה בבה״ג (מק״נ ירושלים תשל״ב) עמ׳ 232, רא״ש כאן סי׳ טז, ראבי״ה ח״א עמ׳ 379.
ואין עושין אפיקטויזין ופי׳ בגמ׳ דוקא בסם אבל ביד ר״ל להכניס אצבעו לתוך גרונו כדי שיקיא מותר וכל שעושה כן שלא לצורך אלא להריק את האצטומכא ליתן מקום לאכילה הבאה ולפנות ישן מפני חדש אף בחול אסור מפני הפסד אוכלין אלא יאכל לכשיתעכל אבל לצורך כגון שמצטער לגסות אכילתו ומקיא אוכלים שבבטנו כדי להתרפות מותר בשבת ביד ובחול אף ע״י אפיקטויזין:
רש״י ד״ה אלא בסם וכו׳ משום שחיקת סמנין. ע״ל דף קכג ע״ב ברש״י ד״ה אפיקטויזין:
עוד שנינו במשנה: ואין עושין אפיקטויזין (אמצעי הקאה) בשבת. אמר רבה בר בר חנה שכך אמר ר׳ יוחנן: לא שנו שאסור אלא בסם שהוא כדרך רפואה, אבל אם מביא עצמו להקאה להקיא בידמותר. תניא [שנויה ברייתא], ר׳ נחמיה אומר: אף בחול אם אינו זקוק לכך לרפואה אסור להביא לידי הקאה מפני הפסד אוכלין.
We also learned in the mishna that one may not make a drug to induce vomiting on Shabbat. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: They only taught that this is prohibited with a drug, which is considered a medicine; however, inducing vomiting by hand is permitted. It was taught in a baraita that Rabbi Neḥemya says: Even during the week, if one need not vomit for medical reasons, it is prohibited to induce vomiting because it causes loss of food.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמב״ןבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְאֵין מְעַצְּבִין אֶת הַקָּטָן.: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מלַפּוֹפֵי יָנוֹקָא בְּשַׁבָּת שַׁפִּיר דָּמֵי וְהָאֲנַן תְּנַן אֵין מְעַצְּבִין הָתָם נבְּחוּמְרֵי שִׁדְרָה דְּמֶיחְזֵי כְּבוֹנֶה.:

And we learned in the mishna that one may not align a young infant’s bones in order to straighten them on Shabbat. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to swaddling an infant on Shabbat, one may well do so. The Gemara challenges this statement: Didn’t we learn in the mishna that one may not align an infant’s bones? The Gemara answers: There, the mishna is referring to the bones, vertebrae, of the spine, because straightening them appears like the prohibited labor of building.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותספר הנרר״י מלונילתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין מעצבין את הקטן כו׳ – פי׳ מושכין אבריו של קטן ומיישב בידו חוליות של שזירה אחת על חברתה וזהו עיצוב מלשון עצבון.
לפופי ינוקא לחבר אברים של תינוק. וכדתרגם ויחבר ולפיף.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך מחל
מחלא(טהרות פרק ט) א״ר שמעון לא נחלקו על המיחל היוצא מן הזתים שהוא טהור על מה נחלקו על היוצא מן הבור שר״א מטהר וחכמים מטמאין. (שבת קמז:) תנן התם (מקואות פרק ז) נפל לתוכו יין ומיחל ושינו את מראיו (מכשירין פרק ז) מי החלב כחלב והמיחל כשמן שאין המיחל יוצא ידי שמן דברי רבי שמעון. ר״מ אומר אע״פ שאין בו שמן. פי׳ מיחל המים היוצאין מעקל בית הבד עד שנותן קורות בית הבד על זיתים הטחונים והוא מי זיתים ויש בהן צחצוחי שמן:
ערך גרד
גרדב(ברכות לה:) והא רבא הוה שתי חמרא כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגרדיה ללבי׳ כדאשכחן (פסחים קז: שבת קח:) א״ר חסדא אנא בעניותא לא אכלי ירקא משום דגריד בעתירורא אמינא היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי. פי׳ דגריד מחלישו ומרעיבו ונותן לו תאוה לאכול. (שבת נ:) האי תנא אליבא דרבי יהוד׳ סבר דגריד. (שבת ע״ה) המגרד ראשי כלונסות בשבת חייב משום מחתך. (שבת פא.) זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכר. (שבת קט) ליתא גרדא דאסינתא דגריד מעילאי לתתאי פי׳ קליפה של סנה דאיגריד מעילאי לתראי שיקליפנו ממטה למעלה דלמא נפקי התולעים כעין הגרידה ויצאו דרך פיו (פסחים קיא) האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא אחדא ליה רוח פלגא פי׳ הנפנה על הקליפה שנקלף מן הדקל פלגא כאב חצי הראש (ובראש השנה כז) גרדו והעמידו על גלדו כשר (בבא מציעא סט) אזל לאגמא הוה יתיב אגירדא דדיקלא. (בבא קמא צט. ובבבא מציעא קיב) אמר רב מרי בריה דרב כהנא בגרדא דתרבנא פי׳ לתקן הסרבל בלעז פלו״קרי דליכא שבחא דליקני אומן לרכוכי שיהא רך ונוח דאגריה לבטישיה לדורכו ברגל כדי שיהא עב דהתם ליכא שבחא דאכתי בעי למיגרדיה ולרכוכיה. (שבת קלד) דלמא מידבקא גירדא מיניה ואתי לידי כרות שפכה. (שבת קמז) סכין וממשמשין אבל לא מתעמלק ולא מתגרדין. (בבא בתרא מה) הרחיצו סכו גרדו הלבישו פי׳ גירוד זה חיכוך בכלי. כי הא דתנו רבנן אין גורדין במגרדות בשבת בגוף של אדם. רשב״ג אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורד כדרכו ואינו חושש רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אימיה מגרדא דכספא להתחכך בה. (עבודה זרה כה) לאסוקי גירדא דיבלא גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעלין. פי׳ לאסוקי לרפאות את המכה להעלות בשר למקומו גירדא דיבלא מה שגורדין מן בגד בלוי פי׳ אחר גורדות שגורדין מעשב שנקרא חצב בלישנא דרבנן גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעל מן מקום בשר. ספר אחר גירדא דאסנא מה שגורדין מן הסנה. (עבודה זרה לג) ת״ר נודות הגוים חדשים גרודין מותרין. (כתובות ע״ז) מאי אסותיה אמר אביי פילא ולונדא גירדא דאזגא גירדא דאשכפא. פירוש י״א קליפה של אגוז גירדא דאשכפא מה שאשכפין גורדין מן העורות (מנחות ל) הטועה בשם גורד מה שכתב ותולה מה שגרד וכותב את השם על מקום הגרד. (חולין מג) ונגרדיה ונכסיה מי לא תנן דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אלמ׳ גריד ליה ומכסי ליה (כתובות ס כריתות יב) דכותיה גבי דם מהלכי שתים בשלא כינסה מי אסיר הא תניא דם שעל גבי ככר גורדו ואוכלו של בין השינים מוצץ ובולע פי׳ גורד הדם ומעבירו ואחר כך אוכל הככר. (פרק י״א בכלים) מן השוחלת מן הגורדת פי׳ ממה שנגרד מן הכלי כדכתיב ויקח לו חרש להתגרד בו (יבמות עט) רב חסדא אמר כקולמוס פסול כמרזב כשר מאי טעמא האי גריד והאי לא גריד פירוש עשוי כקולמוס לפי שראשו קצר וחד מגריד שכבת זרע מבית הרחם ומוציאה נחוץ אבל עשוי כמרזב שאין ראשו קצר לא גריד שכבת זרע מבית הרחם ואי משום גרידתא מידי דהוה האי דעשר כקולמוס אברזא דחביתא כשמוציאין אותה לחוץ אינה נוגעת בדופני הנקב הכא נמי אינו נוגע בדופני הרחם (ובפרק קמא דנזיר ד) בגמ׳ הריני כשמשון ודלמא גורדויי גרדי בהון והוא לא נגע בהון. פי׳ הים מבקע ראשם בראש הלחי ומושך ידו ואינו נוגע בהן:
ערך טרף
טרףג(ברכות לד.) לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף פי׳ לשון בילבול. (כלאים פרק ט) צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה (תענית יט.) ועל הספינה המטרפת בים. (נדה יג) שנטרפה דעתו. (שבת פ:, כלים פרק ה) ביצה קלה שבבצים טרופה ונתונה באילפס. (משנה עדיות פרק ב) ביצה טרופה שהיא נתונה על גבי ירק (שבת קמז) מי שנפרקה ידו או רגלו לא יטרפנה בצונן. טרף בקלפי פי׳ ערבבם. (סוכה לז) כל העם מטרפין בלולביהן. בגמ׳ דסימן העוף (חולין סד) בפרק אלו טרפות אין מוכרין ביצה לעכו״ם אלא אם כן טורפה בקערה (שבת קלג.) אם לא טרף יין ושמן (א״ב תרגום ותפעם רוחו ומטרפא רוחיה):
ערך כסכס
כסכסד(מועד קטן י:) רבא שרא לכסכוסי קרמי. (נדה סב.) צריך לכסכס ג׳ פעמים על כל דבר ודבר (זבחים צד) אמר רבא כל כיבוס דלית ליה כיסכוס לאו כיבוס הוא. (שבת קמ) לכסכוסי כיתניתא פי׳ לרככי קא מיכוין ושרי או דלמא לאולודי וכו׳ פי׳ לקבץ מקצת הבגד של פשתן בתוך ידו לשופו מפני שרוחצין הבגד ומתייבש בשמש או ברוח עומד אשון פירוש קשה ורוצה לרככו נותן הבגד לתוך ידו ומוליך ומביא ידיו עד שיעשה הבגד ההוא כמו קפולים קטנים כמין קמטים (שבת קמז) מאי מרזב כגון כוסי בבלייתא דמיתחזי כמרזב. וכי הא דתנן (נדה סב.) שהיא עושה צרכיה צריכא לכסכס שלשה פעמים על כל דבר ודבר ואמרינן בגמרא בעי רבי ירמיה אמטויי חד ואיתויי חד או דלמא אמטויי ואיתויי תרי תיקו וכן עוד מפורש בתלמוד א״י. בענין מוליך ומביא שבלולב מיהא שמעינן דכיסכוס כעין שפשוף הוא ומתקווץ הבגד פי׳ מתכמש ונראה קמטין קמטין וכשלובשו מתפשט. וכדאמר רב כהנא ואיתימא רב יהודה טיט שעל בגדו מכסכסו מבפנים ומדקרי להאי כיתניתא שמעינן מיניה דסודרא ליתה כותינתא ולא יתכן לומר שהוא צמר שאם היה צמר איך אומר לו היה לך ללמוד פשתים מצמר והדבר רחוק ביניהן ואינה אלא צמר גפן שזה קרוב לזה ופשט רב חסדא דלרכוכי מיכוין ושרי:
ערך מרזב
מרזבה(בבא בתרא נח:) המרזב אין לו חזקה כקולמוס פסול כמרזב כשר (יבמות עה:) כבר פי׳ בערך גרד. (שבת קמז) אסור לעשות מרזב בשבת פי׳ כשיעטוף אדם טליתו ויקבל שני קצותיה כמין כרך קפול ויניחנה על כתיפו השמאלי ויחזור ויקפל שאר הטלית המשולשל בצידו הימין ויניחנה בכתיפו הימין נמצאת טליתו מקופלת מהנה ומהנה מופשלת על כתיפו וחלל כנגד השדרה ונראה כמין מרזב וכזה הוא קשר כישי בבלייתא שהיו קושרין שתי כריכות וקורין אותה כישא וכיסכוסי מאני:
ערך נער
נערו(שבת קמג.) מסלק את הטבלא כולה ומנערה (שבת קמב.) ולינערינהו נעורי (שבת קמז) המנער טליתו בשבת (בבא מציעא כט) מצא כסות מנערה פי׳ כמו גם חצני נערתי התנערי מעפר. (בריש מכשירין) הנוער אגודה של ירק פי׳ הוא המנפץ אגודה של ירק להשליך ממנה המים (שבת נט כלים פכ״ח) מטלית פחות מג׳ על ג׳ שהתקינו לפקוק בו את המרחץ ולנער בו הקדירה פי׳ אוחז בה קדירה כשהיא חמה ומנערה:
ערך קפח
קפחז(שבת יז) ואידך דתנן (פי״ז באהלות) כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע א״ר טרפון אקפח את בני שהלכה זו מקופחת (בבא מציעא פה.) ר׳ איקלע לאתריה דר״ט אמר להן יש לו בן לאותו צדיק המקפח את בניו (שבת קטז.) אקפח את בני שאם יבואו לידי אני שורף אותן ואת אזכרותיהן תרגום וערפתו ותקפיח (סוטה מד) ורשות היה לו לקפח את שוקיו (שבת קמז) קפחו י׳ שבטים (פסחים פז) אין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ארבעה מלכים בימיו (פסחים קיא) אין הקב״ה מקפח שכר כל בריה (בבא קמא לח) אין הקב״ה מקפח שכר שיחה נאה דאילו בכירה וכו׳ (גיטין כט) אמר רבא קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן (נזיר מט: קידושין נב) ולקפחנו בדבר הלכה הן באין (כריתות ה. ובויקרא בצו) כיצד עשו הביאו עיקרים ושראום במים והציף עליהן שמן וקלט את הריח וקפחו. (בריש ויקרא רבה פרשת ועוד ראיתי) נפש כי תחטא למה קיפח על הנפש (בראשית רבה כז) ויהי כי החל האדם קיפח על ראשו של נמרוד ואמר זה המרידן עליו (א״ב תרגום פשט גדוד בחוץ ובמדברא ביממא קפחין פי׳ ענין קפיחה מכה והרג):
ערך קפל
קפלח(שבת כח:) פתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה לשון כפילה הוא. וכן (שבת קיג.) מקפלים את הכלים (שבת קמז) היוצא בטלית מקופלת פי׳ כגון מוכרי כסות שמקפלין ומפשילין אותן על כתפיהן חייב חטאת וכו׳ וכן הלכה (אהלות פי״א) קפילין זו על גב זו. ס״א כופלין. ואחד הן וכן בפרק ט״ו ויש ששונין כפויות ומפרש סגוס ויש לו מוכין הנקראים בל׳ ישמעאל איתקא ושמו ביטית ברנוס וכופת דומה לברנוס ואין לו איתקא ושמו בל״י קפיל ומי שמונה כפויות מלשון כופת (שבת קב) כאן בבא לקפל כאן בבא להציל פי׳ בבא לקפל כגון שמקבץ ונוטל מתוך הבית ממקומות הרבה בכמה כלים אין לו להציל אלא שלשה סעודות בכלי אחד שנוטל כולו אפילו יש שם מאה סעודות שרי (נדרים סב) עד שיעבר הקיץ עד שיקפלו המקצועות פירוש עד שיקפלו הסכינין שקצצו בהן התאנים ומצניעין אותן. ס״א שחורזין הקצועות בקיסמון שקורין סי״רטי:
א. [זאפט.]
ב. [רייצען קראצען.]
ג. [פערמישט ווערין.]
ד. [אוים ווינדען.]
ה. [קנאל. ריננע.]
ו. [אויס שיטטלען.]
ז. [אויס ראטטען.]
ח. [צוזאממען לעגען.]
לפופי – אונמלוטי״א כמו שעושי׳ לקטן שיתיישבו אבריו ולא יתעקם.
בחומרי שדרה – חוליות של שדרה שנתפרקה אחת מהן ולאחר זמן קמיירי דאי ביום לידה אמרי׳ (לעיל דף קכט:) כל האמור בפ׳ תוכחה דיחזקאל עושין לחיה בשבת.
סימן שפב
אין מעצבין את הקטן, למשוךא איבריו לישב אבר על חבירו, כגון קשרי החליות אם נתפרקו, דמיחזי כבונה שמשים אבן על אבן. אבל שאר איברים שרי. דתנן אין מעצבין את הקטן, ואמרב רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן לפופי ינוקא בשבת שפיר דמי והא אנן תנן אין מעצבין התם בחומרי שדרה דמיחזי כבונה.
א. לשון ר״ח: מושכין אבריו של קטן ומיישב בידו חוליות של שדירה אחת על חברתה.
ב. קמז ע״ב.
אין מעצבין את הקטן – פירשנו [בריש כל הכלים] (דף קכ״ג.) ד״ה אסובי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לפופי ינוקא בשבתא. אמל ולד בלעז, כמו שעושין לקטן שיתיישבו איבריו ולא יתפרקו.
בחומרי שדרה. חליות של שדרה, ואסור משום דמיחזי כבונה. אבל שאר הגוף ידיו וזרועותיו וירכותיו מותר. אבל ביום מולדו מצוה לעשות, כדאמרינן כל הא⁠(ו)⁠מ⁠[ו]⁠ר בפרשת תוכחה, נעשה לחיה בשבת.
הדרן עלך חבית שנשברה
{פרק שואל אדם}
בחומרי שדרה דמיחזי כי בונה – פירש המורה: ולאחר זמן מיירי דאי ביום לידה הא אמרן בפרק מפנין כל האמור בפרשת תוכחה עושין לחיה בשבת. ואינו נראה לי, דהתם לא אמרינן אלא מיכן שמלפפין את הולד בשבת אבל מעצבין לא אמר שמע מינה דאף ביום לידה אסור ואסוכי ינוקא דפליגי ביה רב נחמן ורב ששת בריש כל הכלים אנו צריכין לומר שהוא פחות ממעצבין.
אין מעצבין את הקטן ר״ל תקונו ויישוב עצמותיו זה עם זה מלשון ידיך עצבוני ויתבאר בגמ׳ דוקא בקשרי השדרה מפני שנראה כבונה אבל שאר הגוף ואיבריו מותר והוא מה שאמרו לפופי ינוקא בשבתא שפיר דמי ודברים אלו לאחר זמן הא ביום הלידה הרי אמרו כל האמור בפרשת תוכחה עושין לחיה בשבת ואין מחזירין את השבר ר״ל עצם שנשבר ונישוף ממקומו ומ״מ בגמ׳ התבאר שמחזירין ומ״מ נפרקה ידו או רגלו ר״ל שנשמט מפרק שלו לא יטרפם להשתטף על מקום השבר לבדו אחר שאין שם סכנה שנראה כמכוין לרפואה ולא רוחץ כל גופו ואם נתרפא נתרפא:
זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא חוץ מחזרת השבר כמו שביארנו ולא נתחדש עליה בגמ׳ דבר שלא ביארנוהו ומה שהביאו גדולי הפוסקים כאן מענין לחישת נחשים ועקרבים ושאלה בשדים והעברת כלי הראוי לטלטלו על גבי העין בשבת כבר כתבנוה במקומה באחרון של סנהדרין:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
בד״ה אין מעצבין את הקטן פי׳ בשלהי במה אשה עכ״ל ובתוס׳ שלפנינו אינו שם אבל הוא בתוס׳ בריש פ׳ כל הכלים ע״ש:
עוד שנינו במשנה: ואין מעצבין את התינוק הקטן ליישר את עצמותיו בשבת. אמר רבה בר בר חנה שכך אמר ר׳ יוחנן: לפופי ינוקא [חיתול התינוק בחוזקה] בשבת שפיר דמי [יפה הדבר, מותר] ומקשים: והאנן תנן [והרי אנו שנינו במשנה]: אין מעצבין! ומשיבים: התם בחומרי [שם במשנה מדובר בעצמות] השדרה דמיחזי [שנראה] כבונה אם מיישר אותן, ובכגון זה אכן אסור.
And we learned in the mishna that one may not align a young infant’s bones in order to straighten them on Shabbat. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to swaddling an infant on Shabbat, one may well do so. The Gemara challenges this statement: Didn’t we learn in the mishna that one may not align an infant’s bones? The Gemara answers: There, the mishna is referring to the bones, vertebrae, of the spine, because straightening them appears like the prohibited labor of building.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותספר הנרר״י מלונילתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְאֵין מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר.: אָמַר רַבִּי חָנָא בַּגְדָּתָאָה אָמַר שְׁמוּאֵל

We also learned in the mishna that one may not reset a break in a bone on Shabbat. Rav Ḥana of Baghdad said that Shmuel said:
ר׳ חננאלרי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין מחזירין את השבר אמר רב הונא בגדתאה אמר שמואל מחזירין את השבר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עוד שנינו במשנה: ואין מחזירין את השבר בשבת למקומו. אמר ר׳ חנא בגדתאה [מבגדד] שכך אמר שמואל:
We also learned in the mishna that one may not reset a break in a bone on Shabbat. Rav Ḥana of Baghdad said that Shmuel said:
ר׳ חננאלרי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת קמז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת קמז:, ר׳ חננאל שבת קמז:, רי"ף שבת קמז: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת קמז:, רש"י שבת קמז:, ראב"ן שבת קמז: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות שבת קמז:, ספר הנר שבת קמז: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת קמז: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת קמז:, רמב"ן שבת קמז: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת קמז: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת קמז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת קמז:, מהרש"א חידושי הלכות שבת קמז:, מהרש"א חידושי אגדות שבת קמז:, גליון הש"ס לרע"א שבת קמז:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת קמז:, אסופת מאמרים שבת קמז:

Shabbat 147b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 147b, R. Chananel Shabbat 147b, Rif by Bavli Shabbat 147b, Collected from HeArukh Shabbat 147b, Rashi Shabbat 147b, Raavan Shabbat 147b, Tosafot Shabbat 147b, Sefer HaNer Shabbat 147b, Ri MiLunel Shabbat 147b, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 147b, Ramban Shabbat 147b, Rashba Shabbat 147b, Meiri Shabbat 147b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 147b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 147b, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 147b, Gilyon HaShas Shabbat 147b, Steinsaltz Commentary Shabbat 147b, Collected Articles Shabbat 147b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144