×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֲגַם כְּדִכְתִיב {ישעיהו י״ט:ו׳} קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ.
She placed him in a marsh, as it is written: “The reeds and willows [suf] shall wither” (Isaiah 19:6).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אגם – של עצי ערבה וקנים דקין והוא קנה וסוף דקרא קנה קנים סוף ערבה דקה.
רש״י בד״ה שהלכה כו׳ ועלם הס״ד:
לרחוץ מגלולי אביה. פירש״י לרחוץ לטבול לשום גיורת עכ״ל אבל לפי׳ לא ה״ל לאתויי האי קרא אם רחץ ה׳ גו׳ דלא איירי ברחיצה ממש וטפי הו״ל לאתויי מכמה מקראות דכתיב רחיצה גבי טבילה ועוד למה לא נאמר דלרחיצה בעלמא ירדה אלא שזו הרחיצה נאמרה למשל על רחיצת עצמה מגילולי בית אביה ודרש ליה מדלא כתיב לרחוץ בתוך היאור אלא על היאור להורות שלא היה זו רחיצה ממש ובהא קמשתעי נמי קרא דאם רחץ ה׳ גו׳ משל על השבים ומתנקים שהיו מלוכלכים בנות ציון בגלולי ע״ז ואהא מייתי לה פ״ק דמגילה אמאי קרי לה יהודית שכפרה בעבודת כוכבים כו׳ ע״ש וק״ל:
אין הליכה זו אלא לשון מיתה כו׳. דאל״כ ל״ל למכתב ונערותיה הולכות כפירש״י בחומש. ודמייתי הכא ותרא את התיבה גו׳. הפסיק הענין ובש״ר לא מייתי האי קרא כלל אלא דע״כ בתר ותרא את התיבה גו׳ שראו נערותיה שבאתה להצילו כו׳ א״ל גבירתנו כו׳ וכאילו כתיב ונערותיה הולכות למיתה בתר ותרא את התיבה גו׳ אלא דאין המקרא יוצא מידי פשוטו לכך הקדימו דהיינו שהיו נערותיה הולכות על שפת היאור קודם שראתה את התיבה גו׳ ולמדו לומר שבא גבריאל וחבטן כו׳ שבמיתה זו מתו מדכתיב הולכות על יד היאור שפירושו לפי הדרש הולכות למיתה בקרקע שעל שפת היאור שבא גבריאל וחבטן לה:
מ״ד ידה דכתיב אמתה. אע״ג דטפי אית לן לפרש כמשמעה אמתה מלשון אמה שפחה כדקאמר מ״ד שפחתה מדלא כתיב ידה הכא ע״כ ליכא לפרושי הכי דהא שפחותיה מתו ולא מסתבר ליה למימר דשייר חדא וה״ק ידה דכתיב אמתה וכיון דשפחותיה מתו כבר ע״כ דליכא לפרש אלא ידה גם רש״י בחומש פי׳ לפי פשוטו אמתה שפחתה ורבותינו דרשו לשון יד כו׳ עכ״ל דהכי מוכח נמי מתוך שמעתין דאמתה שפחתה הוא יותר פשוטו משנפרש אמתה ידה והרא״ם האריך בזה לפי׳ רש״י ואין צורך:
דאמר מר וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה כו׳ וכן אתה מוצא בשיני רשעים כו׳. מבואר פ״ק דמגילה ע״ש:
ותפתח ותראהו כו׳ ותרא את הילד גו׳. דכינוי ותראהו הוא מיותר רמז דקאי הכינוי על השכינה ובספר בחיי כינוי ותראהו ה׳ ו׳ חצי האחרון מהשם רמז לשכינה עכ״ל:
קרי ליה ילד וקרי ליה נער כו׳. גם שמצינו שהילד מיום הולדו נקרא נער כמו מה נעשה לנער היולד גו׳ וכתיב ויבקש דוד את אלהים בעד הנער מ״מ הכא לא הו״ל לשנות לקרותו נער כיון דכבר קרי ליה הכא ילד ורש״י בחומש הביא הך דרשה דר״י שהיה קולו כנער וטען עליו הרמב״ן וכבר דחו זה ואמרו א״כ עשיתו למשה רבינו בעל מום ועוד כו׳ ע״ש והאריך הרא״ם להשיב על דבריו ע״ש ומדבריו נראה שהנער כשר לעבודת השיר של הלוים וכן נראה מפירש״י בשמעתין וקשה דהא לכל הדעות לא נקרא נער רק עד שלשים כמ״ש הרא״ם בעצמו פ׳ וישב ועבודת הלוים לשיר אינן מתחילין אלא משלשים שנה ואילך ולולי פירש״י היה נראה לפרש מה שאמר עשיתו למשה בעל מום לאו משום דלוי היה אלא כל שינוי שבאדם בברייתו משאר כל אדם נקרא בעל מום וכיוצא בזה איש שקולו דק כאשה נקרא בעל מום וסריס וכן להיפך באשה שקולה עב תקרא בעלת מום ואילונית ור״י לא היה חש לדברי הר״ן דהתם ודאי שינוי ברייתם הוראה על מומם אבל הכא קולו כנער מורה על מעלתו וגבורת לבו:
שעשתה לו [אמו] חופת כו׳. הזכיר הכתוב להורות שנתייאשה אמו ממנו וכדאמרינן שטפחה אביה על כו׳ וק״ל:
מילדי העברים מנא ידעה כו׳. פי׳ למאי דקאמרינן לעיל דגם המצריים היו בגזירה שלישית מנא ידעה שמילדי עברים הוא וקאמר שראתה אותו מהול ואפילו למ״ד שנולד כשהוא מהול בת פרעה חשבה שהוא נימול כי הנולדים מהול הם מועטים ולמ״ד דנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית ניחא טפי שיש להכיר בין הנימול ובין הנולד מהול וק״ל:
זה אר״י כו׳ זה נופל ואין כו׳. ובש״ר זה מהו זה זה נופל כו׳ ונראה לפרש דה״ק מהו זה דלפי הלשון לא הו״ל למכתב מילדי העברים זה אלא מילדי העברים הוא אבל זה למיעוט אתי זה נופל כו׳ וכה״ג דרשינן בפרק בן סורר בננו זה פרט לסומין מדהו״ל למכתב בננו הוא וכתב זה למעט אתי:
המצפצפים והמהגים כו׳. מפירש״י נראה שהוא מלשון צפצוף כעופות לפי הדרש אבל ממה שאמרו צופים ואינן יודעין כו׳ נראה שהוא מלשון השקפה והבטה כמו ויראו הצופים והקמותי עליכם צופים שהם חוזים ומתנבאים ואין יודעין מה מתנבאים ומלת מצפצפים כפול על כוונה זו שהם צופים ואינם צופים או שהכפול מורה על המיעוט בדבר כמו ירקרק אדמדם:
ראו שמושיען של ישראל כו׳ גזרו כל הבן הילוד גו׳. היינו גזירה שלישית דקאמר לעיל דגביה כתיב ולעיל דנקט האי קרא בגזירה שניה לישנא דתלמודא הוא וסמך עצמו בגזירה שניה אהבה נתחכמה לו גו׳ כמ״ש כל זה לעיל וק״ל:
כיון דשדייה למשה אמרו תו לא חזינן כו׳. שזה היה סימן הלקייה שהשליכוהו ליאור אז ומה שהוצרכו לומר שאינן יודעין שעל מי מריבה הוא לוקה דלא מסתבר להו למימר שסימן הלקייה לא יורה אלא על השלכתו ליאור לחוד שלא היה אלא לפי שעה ועוד שיצא מזה תשועה לישראל אלא שהיה זה ג״כ סימן לעתיד על מי מריבה שהיא לקייה גמורה והן לא היו יודעין ועיין לזה פירש״י הכא וק״ל:
המה מי מריבה כו׳ המה שראו כו׳. מלת המה הוא כמיותר לדרוש מיניה המה מי מריבה הנזכרים במקום אחר כו׳ כפירש״י בחומש ובחטא מי המריבה פירש״י בחומש על שהכה הסלע. ולא דבר אליו אבל בפרק חלק פי׳ על שאמר להם שמעו נא המורים גו׳ ועיין במפרשים וק״ל:
ת״ר אלף רגלי וגו׳ בשבילי נצלתם כו׳. נראה שדרשו כן ממלת רגלי שהוא נקוד בחירק הלמ״ד דלפי פשוטו הו״ל לינקד הלמ״ד בציר״י רגלי וק״ל:
בשבילי נצלתם כולכם. כתבו התוס׳ תימה דאדרבא בשבילו נגזרו הגזירות שראו אצטגניני פרעה י״ל שהוא היה הראשון המושלך כו׳ עכ״ל ע״ש דבריהם תמוהים דהא ודאי הא דאצטגנינים הוא גזירה שלישית היה לכל עמו אבל גזירת השלכת בני ישראל ליאור היה כבר בגזירה שניה משום פן ירבה גו׳ גם מ״ש בתירוצו שמשה היה הראשון המושלך ליאור זה סותר כמה מדרשות שהוזכר בהו שכבר הושלכו רבים מבני ישראל ליאור וכבר כתבנו בזה לעיל דגזירה שניה לא בשביל משה היה אלא משום פן ירבה גו׳ ונילף גזירה שניה מהבה נתחכמה לו גו׳ כמ״ש לעיל ואין להקשות דא״כ גם אחר שנתבטלה גזירה שלישית כשראו שמושיען נלקה במים למה נתבטלה גזירה שניה שהיה משום פן ירבה גו׳ כדאמר הכא זה נופל ואין אחר נופל די״ל כיון דראו דנלקה מושיען לא חשו עוד לפן ירבה ונלחם בנו כיון דלא יהיה להם מושיע ודו״ק:
ר״ח בר פפא אמר אותו יום כ״א בניסן היה כו׳ רבי אחא ב״ח אמר אותו יום ו׳ בסיון כו׳. נראה דמייתי להו בלשון פלוגתא אדלעיל ונראה לפרש דאמה שאמר לעיל דאינם יודעין שעל מי מריבה הוא לוקה כו׳ וקאמרי אינהו דודאי היו יודעין ועיקר שראו בו לקיית המים הוא השלכתו ליאור אלא שניצל מגזירה זו ע״י המלאכים שבקשו בשבילו אי ביום כ״א ניסן למר אי ביום ו׳ לסיון דבזה הזכות שזכרו המלאכים נתבטלה הגזירה מעליו וכדאמרי׳ סוף מסכת שבת דאין מזל לישראל משום דע״י זכות גדול יתבטל גזירת המזל ודו״ק:
ומ״ש מן העבריות מלמד שהחזירוהו כו׳. מפורש בש״ר למה אמרה מן העבריות וכי אסור כו׳ לא כן תנינן כו׳ אבל נכרית מניקה של ישראל כו׳ לפי שהחזירוהו כו׳ ולמה פסלן אמר הקב״ה פה שעתיד כו׳ ע״כ ואע״ג דהיתה שם מניקת ישראלית היה מותר במניקה עובדת כוכבים וכ״כ התוס׳ פרק אין מעמידין ע״ש אבל הנ״י פ׳ חרש בשם ר״ח כתב דהיכא דאיכא מניקה ישראלית דאסור בעובדת כוכבים ע״ש בארוכה ויש ליישב דה״נ הכא מפני הסכנה שלא ירגישו שהוא מן העברים לא היתה אומרת מרים וקראתי לך מן העבריות כמ״ש שהעלימה דבריה אי לאו אחר שפסל המצריות ובזה יתיישב הכא היאך שכרה לו להניק מהמצריות דהא ברשות המצריות היא נתנה להניק ואנן תנן עובדת כוכבים מניקה בנה של ישראלית היינו דוקא ברשות ישראלים ולא ברשות מצרים מפני ש״ד די״ל לקרוא עבריות היה יותר סכנה שלא ירגישו בדבר מיהו בזה איכא למימר כיון דבת פרעה נתנה להניקה לא שייך ש״ד מאימת המלכה עליהם:
והיינו דכתיב את מי יורה גו׳. ויהיה פירוש הפסוק לפי הדרש בלשונות הכפולים שבו לפי מה שזכר לעיל מיניה כי כהן ונביא שגו בשכר והלכו אחר מותר התאוה המונע מיראת ה׳ מלהבין בה אבל אמר במשה נביאו נאמן ביתו את מי יורה גו׳ כי הוא הגון וראוי להורות דעת ה׳ שהיא תורה שבכתב ואת מי יבין שמועה שהם שמועות והלכות למשה מסיני לפי שאף בקטנותו גמל והפריש עצמו מחלב טמא של עובדת כוכבים כפירש״י קידש עצמו במותר לו ועוד אמר ועתיקי משדים שהעתיק עצמו בלאו איסורא דחלב טמא אלא מפני חשש ש״ד כדאמר פרק אין מעמידין משום דשמא שייפא ליה סם לדד מאבראי ואף שאין הלכה כר״א דאמר הכי קידש משה עצמו במותר לו:
ותלך העלמה כו׳ שהלכה בזריזות כו׳. לפי שכבר בענין זה קראה הכתוב אחותו וכאן גבי הליכה אחר אמה קראה עלמה מלמד כו׳ ושאמר שהעלימה את דבריה כפירש״י שלא ידעו שהיא אחותו ושמביאה את אמו ומשום שלא יתוודע נביאותה בבית פרעה שזה הוא בן המושיע ולכן העלימה כאילו אינה אחותו ואין זה אמו וק״ל:
מתנבא ואינה יודעת כו׳. ענין זה שמתנבאה שלא מדעת וכונה וכמ״ש הכותב פ״ק דברכות גבי ראובן שאמרה לאה ראו מה בין בני כו׳ דהיינו הקב״ה שם בפיה קריאת שם זה כו׳ ע״ש. ודרשו היליכי הא שליכי עיין ברא״ם שכתב ואף שדרך הלשון להיות כן כמו הא לכם זרע מ״מ היכא כו׳ עכ״ל ע״ש ול״נ דלפי פשוטו שהוא מלשון הליכה הו״ל למכתב הוליכי בוי״ו וע״כ דרשוהו בשני תיבות הי לכי ר״ל הרי שלך וק״ל:
ותקח מרים הנבואה אחות אהרן כו׳ שהיתה מתנבאה כו׳. נרמז זה במקום השירה שהזכיר בה תשועת ישראל ע״י משה כמ״ש ויושע ה׳ וגו׳ ויאמינו בה׳ ובמשה ומשה התחיל בשירה עם האנשים כמ״ש אז ישיר משה ובני ישראל גו׳ אמר הכתוב שגם מרים התחילה בשירה עם הנשים לפי שכבר נתנבאה על תשועה זו קודם לידת משה כשהיתה אחות אהרן שתלד אמי בן המושיע כו׳::
אגם, כלומר, במקום שצומחים בו שיחים וקנים הניחה אותו, כדכתיב [כפי שנאמר] ביאור מצרים: ״קנה וסוף קמלו״ (ישעיה יט, ו).
She placed him in a marsh, as it is written: “The reeds and willows [suf] shall wither” (Isaiah 19:6).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחוֹץ עַל הַיְאוֹר א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מְלַמֵּד שֶׁיָּרְדָה לִרְחוֹץ מִגִּלּוּלֵי אָבִיהָ וְכֵן הוּא אוֹמֵר {ישעיהו ד׳:ד׳} אִם רָחַץ ה׳ אֵת צוֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן וְגוֹ׳.

The verse states: “And the daughter of Pharaoh came down to bathe [lirḥotz] in the river” (Exodus 2:5). Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: This teaches that she came down to the river to cleanse herself from the impurity of her father’s idols, as she was immersing herself as part of the conversion process. And similarly it states: “When the Lord shall have washed [raḥatz] away the filth of the daughters of Zion, and shall have purged the blood of Jerusalem from the midst thereof, by the spirit of judgment, and by the spirit of destruction” (Isaiah 4:4). This washing clearly refers to the purging of spiritual sins, rather than bathing for the sake of cleanliness.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לרחוץ – לטבול שם לשם גירות.
וכן הוא אומר וכו׳ – שהשב ומתנקה מעונו קרוי רחוץ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לרחוץ מגלולי אביה. פירש״י לרחוץ לטבול לשום גיורת עכ״ל אבל לפי׳ לא ה״ל לאתויי האי קרא אם רחץ ה׳ גו׳ דלא איירי ברחיצה ממש וטפי הו״ל לאתויי מכמה מקראות דכתיב רחיצה גבי טבילה ועוד למה לא נאמר דלרחיצה בעלמא ירדה אלא שזו הרחיצה נאמרה למשל על רחיצת עצמה מגילולי בית אביה ודרש ליה מדלא כתיב לרחוץ בתוך היאור אלא על היאור להורות שלא היה זו רחיצה ממש ובהא קמשתעי נמי קרא דאם רחץ ה׳ גו׳ משל על השבים ומתנקים שהיו מלוכלכים בנות ציון בגלולי ע״ז ואהא מייתי לה פ״ק דמגילה אמאי קרי לה יהודית שכפרה בעבודת כוכבים כו׳ ע״ש וק״ל:
נאמר: ״ותרד בת פרעה לרחץ על היאר״ (שמות ב, ה). אמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ שמעון בן יוחי: מלמד שירדה לרחוץ מגלולי אביה, שהיתה זו טבילה של קבלת מצוות, וכן הוא אומר: ״אם רחץ ה׳ את צאת בנות ציון״ (ישעיה ד, ד), והכוונה שם לחטאים, ללמדנו שיש רחיצה שעיקר משמעה הוא רוחני ולא חומרי.
The verse states: “And the daughter of Pharaoh came down to bathe [lirḥotz] in the river” (Exodus 2:5). Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: This teaches that she came down to the river to cleanse herself from the impurity of her father’s idols, as she was immersing herself as part of the conversion process. And similarly it states: “When the Lord shall have washed [raḥatz] away the filth of the daughters of Zion, and shall have purged the blood of Jerusalem from the midst thereof, by the spirit of judgment, and by the spirit of destruction” (Isaiah 4:4). This washing clearly refers to the purging of spiritual sins, rather than bathing for the sake of cleanliness.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְנַעֲרוֹתֶיהָ הוֹלְכוֹת וְגוֹ׳ א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין הֲלִיכָה זוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן מִיתָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר {בראשית כ״ה:ל״ב} הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת.

The verse continues: “And her maidens walked along [holekhot] by the riverside” (Exodus 2:5). Rabbi Yoḥanan says: This walking is nothing other than the terminology of going toward death, and similarly it states: “Behold, I am going [holekh] to die” (Genesis 25:32).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לשון מיתה – כדמפרש ואזיל שהיו ממחות בידה הצלתו של צדיק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין הליכה זו אלא לשון מיתה כו׳. דאל״כ ל״ל למכתב ונערותיה הולכות כפירש״י בחומש. ודמייתי הכא ותרא את התיבה גו׳. הפסיק הענין ובש״ר לא מייתי האי קרא כלל אלא דע״כ בתר ותרא את התיבה גו׳ שראו נערותיה שבאתה להצילו כו׳ א״ל גבירתנו כו׳ וכאילו כתיב ונערותיה הולכות למיתה בתר ותרא את התיבה גו׳ אלא דאין המקרא יוצא מידי פשוטו לכך הקדימו דהיינו שהיו נערותיה הולכות על שפת היאור קודם שראתה את התיבה גו׳ ולמדו לומר שבא גבריאל וחבטן כו׳ שבמיתה זו מתו מדכתיב הולכות על יד היאור שפירושו לפי הדרש הולכות למיתה בקרקע שעל שפת היאור שבא גבריאל וחבטן לה:
״ונערתיה הלכת״ (שמות ב, ה). אמר ר׳ יוחנן: אין הליכה זו אלא לשון מיתה, וכן הוא אומר ״הנה אנכי הולך למות״ (בראשית כה, לב).
The verse continues: “And her maidens walked along [holekhot] by the riverside” (Exodus 2:5). Rabbi Yoḥanan says: This walking is nothing other than the terminology of going toward death, and similarly it states: “Behold, I am going [holekh] to die” (Genesis 25:32).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) {שמות ב׳:ה׳} וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּיבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף כֵּיוָן דַּחֲזוֹ דְּקָא בָעוּ לְאַצּוֹלֵי לְמֹשֶׁה אָמְרוּ לָהּ גְּבִירְתֵּנוּ מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם גּוֹזֵר גְּזֵירָה אִם כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ אֵין מְקַיְּימִין אוֹתָהּ בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ מְקַיְּימִין אוֹתָהּ וְאַתְּ עוֹבֶרֶת עַל גְּזֵירַת אָבִיךְ בָּא גַּבְרִיאֵל וַחֲבָטָן בַּקַּרְקַע.

The verse continues: “And she saw the ark among the willows” (Exodus 2:5). Once her maidens saw that the daughter of Pharaoh was intending to save Moses, they said to her: Our mistress, the custom of the world is that when a king of flesh and blood decrees a decree, even if all the world does not fulfill it, at least his children and members of his household fulfill it, and yet you are violating the decree of your father. After the maidens tried to convince her not to save Moses, the angel Gabriel came and beat them to the ground and they died.
מהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומבארים: ״ותרא את התבה בתוך הסוף״ (שמות ב, ה), כיון דחזו דקא בעו לאצולי [שראו נערותיה שהיא רוצה להציל] את משה, אמרו לה: גבירתנו, מנהגו של עולם כשמלך בשר ודם גוזר גזירה, גם אם כל העולם כולו אין מקיימין אותה — לפחות בניו ובני ביתו מקיימין אותה, ואת עוברת על גזירת אביך? בא המלאך גבריאל וחבטן בקרקע ומתו.
The verse continues: “And she saw the ark among the willows” (Exodus 2:5). Once her maidens saw that the daughter of Pharaoh was intending to save Moses, they said to her: Our mistress, the custom of the world is that when a king of flesh and blood decrees a decree, even if all the world does not fulfill it, at least his children and members of his household fulfill it, and yet you are violating the decree of your father. After the maidens tried to convince her not to save Moses, the angel Gabriel came and beat them to the ground and they died.
מהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ ר׳רַבִּי יְהוּדָה ור׳וְרַבִּי נְחֶמְיָה חַד אָמַר יָדָהּ וְחַד אָמַר שִׁפְחָתָהּ מ״דמַאן דְּאָמַר יָדָהּ דִּכְתִיב אַמָּתָהּ ומ״דוּמַאן דְּאָמַר שִׁפְחָתָהּ מִדְּלָא כְּתִיב יָדָהּ.

The verse concludes: “And she sent amatah to take it” (Exodus 2:5). Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya disagree as to the definition of the word “amatah.” One says that it means her arm, and one says that it means her maidservant. The Gemara explains: The one who says that it means her arm explained it in this manner, as it is written “amatah,” which denotes her forearm. And the one who says that it means her maidservant explained it in this manner because it does not explicitly write the more common term: Her hand [yadah]. Therefore, he understands that this is the alternative term for a maidservant, ama.
מהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מ״ד ידה דכתיב אמתה. אע״ג דטפי אית לן לפרש כמשמעה אמתה מלשון אמה שפחה כדקאמר מ״ד שפחתה מדלא כתיב ידה הכא ע״כ ליכא לפרושי הכי דהא שפחותיה מתו ולא מסתבר ליה למימר דשייר חדא וה״ק ידה דכתיב אמתה וכיון דשפחותיה מתו כבר ע״כ דליכא לפרש אלא ידה גם רש״י בחומש פי׳ לפי פשוטו אמתה שפחתה ורבותינו דרשו לשון יד כו׳ עכ״ל דהכי מוכח נמי מתוך שמעתין דאמתה שפחתה הוא יותר פשוטו משנפרש אמתה ידה והרא״ם האריך בזה לפי׳ רש״י ואין צורך:
נאמר ״ותשלח את אמתה ותקחה״ (שמות ב, ה). ר׳ יהודה ור׳ נחמיה נחלקו בפירוש המלה ״אמתה״, חד [אחד מהם] אמר: הכוונה לידה, וחד [ואחד] אמר: הכוונה לשפחתה. ומסבירים: מאן דאמר [מי שאומר] ידה — דכתיב [שנאמר]: ״אמתה״ שהיא אמת היד. ומאן דאמר [ומי שאומר] שפחתה — מכיון שלא כתיב [נאמר] ידה במפורש.
The verse concludes: “And she sent amatah to take it” (Exodus 2:5). Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya disagree as to the definition of the word “amatah.” One says that it means her arm, and one says that it means her maidservant. The Gemara explains: The one who says that it means her arm explained it in this manner, as it is written “amatah,” which denotes her forearm. And the one who says that it means her maidservant explained it in this manner because it does not explicitly write the more common term: Her hand [yadah]. Therefore, he understands that this is the alternative term for a maidservant, ama.
מהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ולמ״דוּלְמַאן דְּאָמַר שִׁפְחָתָהּ הָא אָמְרַתְּ בָּא גַּבְרִיאֵל וַחֲבָטָן בַּקַּרְקַע דְּשַׁיַּיר לַהּ חֲדָא דְּלָאו אוֹרְחַא דְּבַת מַלְכָּא לְמֵיקַם לְחוֹדַהּ.

The Gemara asks: And according to the one who says that it means her maidservant, didn’t you say earlier: Gabriel came and beat them to the ground and the maidservants died, so how could Pharaoh’s daughter send her? The Gemara answers: It must be that Gabriel left her one maidservant, as it is not proper that a princess should stand alone.
מהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ולמאן דאמר [ולדעת מי שאומר] שפחתה, הא [הרי] אמרת שבא גבריאל וחבטן, את שפחותיה בקרקע! ומשיבים: ששייר לה גבריאל שפחה חדא [אחת], דלאו אורחא דבת מלכא למיקם לחודה [שאין דרכה של בת מלך לעמוד, להיות לבדה], ואת אותה שפחה שלחה לקחת את התיבה.
The Gemara asks: And according to the one who says that it means her maidservant, didn’t you say earlier: Gabriel came and beat them to the ground and the maidservants died, so how could Pharaoh’s daughter send her? The Gemara answers: It must be that Gabriel left her one maidservant, as it is not proper that a princess should stand alone.
מהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּלְמַאן דְּאָמַר יָדָהּ לִיכְתּוֹב יָדָהּ הָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּאִישְׁתַּרְבַּב אִישְׁתַּרְבּוֹבֵי דְּאָמַר מָר וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאַמָּתָהּ שֶׁל בַּת פַּרְעֹה וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּשִׁינֵּי רְשָׁעִים דִּכְתִיב {תהלים ג׳:ח׳} שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אַל תִּיקְרֵי שִׁבַּרְתָּ אֶלָּא שֶׁרִיבַּבְתָּה.

The Gemara asks: And according to the one who says that it means her hand, let the Torah write explicitly: Her hand [yadah]. Why use the more unusual term amatah? The Gemara answers: This verse teaches us that her arm extended [ishtarbav] many cubits. As the Master said in another context: And similarly you find with regard to the hand of Pharaoh’s daughter that it extended, and similarly you find with regard to the teeth of evildoers, as it is written: “You have broken [shibbarta] the teeth of the wicked” (Psalms 3:8), and Reish Lakish said: Do not read the word as shibbarta, rather read it as sheribbavta, you have extended.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאמר מר – גבי שרביט הזהב דאחשורוש במסכת מגילה.
בשיני רשעים – דעוג מלך הבשן במסכת ברכות בתחלת פרק הרואה.
שריבבתה – לשון דאישתרבובי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאמר מר וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה כו׳ וכן אתה מוצא בשיני רשעים כו׳. מבואר פ״ק דמגילה ע״ש:
ותפתח ותראהו כו׳ ותרא את הילד גו׳. דכינוי ותראהו הוא מיותר רמז דקאי הכינוי על השכינה ובספר בחיי כינוי ותראהו ה׳ ו׳ חצי האחרון מהשם רמז לשכינה עכ״ל:
ושואלים: ולמאן דאמר [ולדעת מי שאומר] ש״אמתה״ זו ידה, ליכתוב [שיכתוב] הכתוב במפורש ״ידה״! ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו] דאישתרבב אישתרבובי [שהשתרבבה] ידה והתארכה אמות הרבה. שאמר מר [החכם] בענין אחר: וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה שנשתרבבה, וכן אתה מוצא בשיני רשעים, דכתיב [שנאמר]: ״שני רשעים שברת״ (תהלים ג, ח), ואמר ריש לקיש: אל תיקרי [תקרא] ״שברת״ אלא ״שריבבתה״.
The Gemara asks: And according to the one who says that it means her hand, let the Torah write explicitly: Her hand [yadah]. Why use the more unusual term amatah? The Gemara answers: This verse teaches us that her arm extended [ishtarbav] many cubits. As the Master said in another context: And similarly you find with regard to the hand of Pharaoh’s daughter that it extended, and similarly you find with regard to the teeth of evildoers, as it is written: “You have broken [shibbarta] the teeth of the wicked” (Psalms 3:8), and Reish Lakish said: Do not read the word as shibbarta, rather read it as sheribbavta, you have extended.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וַתֵּרֶא מִיבְּעֵי לֵיהּ א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא שֶׁרָאֲתָה שְׁכִינָה עִמּוֹ.

The next verse states: “And she opened it and saw it [vatirehu], even the child” (Exodus 2:6). The Gemara comments: The verse states: “And she saw it”; it should have stated: And she saw. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: In addition to Moses, she saw the Divine Presence with him. This is indicated by the usage of “saw it.”
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שראתה עמו שכינה – והאי את לשון עם כמו לא שלח יעקב את אחיו (בראשית מב).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאמר ״ותפתח ותראהו את הילד״ (שמות ב, ו), ותוהים על לשון ״ותראהו״: הלא ״ותרא״ מיבעי ליה [צריך היה לו] לומר! אמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא: שראתה שכינה עמו, והכתוב מתפרש: ״ותראהו את״ — עם הילד ראתה את ה׳.
The next verse states: “And she opened it and saw it [vatirehu], even the child” (Exodus 2:6). The Gemara comments: The verse states: “And she saw it”; it should have stated: And she saw. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: In addition to Moses, she saw the Divine Presence with him. This is indicated by the usage of “saw it.”
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה קָרֵי לֵיהּ יֶלֶד וְקָרֵי לֵיהּ נַעַר תָּנָא הוּא יֶלֶד וְקוֹלוֹ כְּנַעַר דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה א״כאִם כֵּן עֲשִׂיתוֹ לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ בַּעַל מוּם אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁעָשְׂתָה לוֹ אִמּוֹ חוּפַּת נְעוּרִים בַּתֵּיבָה אָמְרָה שֶׁמָּא לֹא אֶזְכֶּה לְחוּפָּתוֹ.

The verse states: “And saw it, even the child [yeled]; and behold a lad [na’ar] that wept” (Exodus 2:6). The verse calls him “a child [yeled],” and the same verse calls him “a lad [na’ar].” A Sage teaches: He is the age of a child but his voice is as loud and deep as a lad; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Neḥemya said to him: If that is so, you made Moses our teacher blemished, since his voice was unusually deep. Rather, this teaches that his mother made a canopy of youth, i.e., a small canopy, for him in the ark, as she said: Perhaps I will not merit to see his wedding canopy.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נער – גדול משמע.
בעל מום – והוא לוי ונפסל בקול לעבודת השיר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קרי ליה ילד וקרי ליה נער כו׳. גם שמצינו שהילד מיום הולדו נקרא נער כמו מה נעשה לנער היולד גו׳ וכתיב ויבקש דוד את אלהים בעד הנער מ״מ הכא לא הו״ל לשנות לקרותו נער כיון דכבר קרי ליה הכא ילד ורש״י בחומש הביא הך דרשה דר״י שהיה קולו כנער וטען עליו הרמב״ן וכבר דחו זה ואמרו א״כ עשיתו למשה רבינו בעל מום ועוד כו׳ ע״ש והאריך הרא״ם להשיב על דבריו ע״ש ומדבריו נראה שהנער כשר לעבודת השיר של הלוים וכן נראה מפירש״י בשמעתין וקשה דהא לכל הדעות לא נקרא נער רק עד שלשים כמ״ש הרא״ם בעצמו פ׳ וישב ועבודת הלוים לשיר אינן מתחילין אלא משלשים שנה ואילך ולולי פירש״י היה נראה לפרש מה שאמר עשיתו למשה בעל מום לאו משום דלוי היה אלא כל שינוי שבאדם בברייתו משאר כל אדם נקרא בעל מום וכיוצא בזה איש שקולו דק כאשה נקרא בעל מום וסריס וכן להיפך באשה שקולה עב תקרא בעלת מום ואילונית ור״י לא היה חש לדברי הר״ן דהתם ודאי שינוי ברייתם הוראה על מומם אבל הכא קולו כנער מורה על מעלתו וגבורת לבו:
שעשתה לו [אמו] חופת כו׳. הזכיר הכתוב להורות שנתייאשה אמו ממנו וכדאמרינן שטפחה אביה על כו׳ וק״ל:
נאמר: ״והנה נער בכה״ (שמות ב, ו) קרי ליה [קורא לו] הכתוב ״ילד״, וקרי ליה [וקורא לו] באותו פסוק נער. תנא [שנה החכם]: הוא ילד וקולו גדול ועבה כנער, אלו דברי ר׳ יהודה. אמר לו ר׳ נחמיה: אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום, שהיה קולו עבה שלא כרגיל. אלא, מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים בתיבה, כלומר, עשתה לו כעין חופה קטנה בתוך התיבה, שאמרה: שמא לא אזכה לחופתו.
The verse states: “And saw it, even the child [yeled]; and behold a lad [na’ar] that wept” (Exodus 2:6). The verse calls him “a child [yeled],” and the same verse calls him “a lad [na’ar].” A Sage teaches: He is the age of a child but his voice is as loud and deep as a lad; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Neḥemya said to him: If that is so, you made Moses our teacher blemished, since his voice was unusually deep. Rather, this teaches that his mother made a canopy of youth, i.e., a small canopy, for him in the ark, as she said: Perhaps I will not merit to see his wedding canopy.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וַתַּחְמוֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה מְנָא יָדְעָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ מָהוּל.

The verse concludes: “And she had compassion on him, and said: This [zeh] is one of the Hebrews’ children” (Exodus 2:6). The Gemara asks: From where did she know that he was a Hebrew child? Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: As she saw that he was circumcised.
מהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מילדי העברים מנא ידעה כו׳. פי׳ למאי דקאמרינן לעיל דגם המצריים היו בגזירה שלישית מנא ידעה שמילדי עברים הוא וקאמר שראתה אותו מהול ואפילו למ״ד שנולד כשהוא מהול בת פרעה חשבה שהוא נימול כי הנולדים מהול הם מועטים ולמ״ד דנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית ניחא טפי שיש להכיר בין הנימול ובין הנולד מהול וק״ל:
נאמר: ״ותחמל עליו ותאמר מילדי העברים זה״ (שמות ב, ו). ושואלים: מנא [מניין] ידעה שהוא מילדי העברים? אמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא: שראתה אותו שהוא מהול.
The verse concludes: “And she had compassion on him, and said: This [zeh] is one of the Hebrews’ children” (Exodus 2:6). The Gemara asks: From where did she know that he was a Hebrew child? Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: As she saw that he was circumcised.
מהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) זֶה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מְלַמֵּד שֶׁנִּתְנַבְּאָה שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ זֶה נוֹפֵל וְאֵין אַחֵר נוֹפֵל.

The Gemara comments: The Pharaoh’s daughter said: “This [zeh] is one of the Hebrews’ children” (Exodus 2:6). Rabbi Yoḥanan says: This teaches that she prophesied unknowingly, as the intention of the word “zeh” was: This one falls, i.e., is cast, into the water, but no other will fall by means of water, for on that day Pharaoh’s decree was canceled.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין אחר נופל – ליאור שאותו היום בטלו גזירתם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זה אר״י כו׳ זה נופל ואין כו׳. ובש״ר זה מהו זה זה נופל כו׳ ונראה לפרש דה״ק מהו זה דלפי הלשון לא הו״ל למכתב מילדי העברים זה אלא מילדי העברים הוא אבל זה למיעוט אתי זה נופל כו׳ וכה״ג דרשינן בפרק בן סורר בננו זה פרט לסומין מדהו״ל למכתב בננו הוא וכתב זה למעט אתי:
״זה״ — אמר ר׳ יוחנן: מלמד שנתנבאה שלא מדעתה, כשאמרה ״זה״ הכוונה: זה נופל במים ואין אחר נופל עוד למים.
The Gemara comments: The Pharaoh’s daughter said: “This [zeh] is one of the Hebrews’ children” (Exodus 2:6). Rabbi Yoḥanan says: This teaches that she prophesied unknowingly, as the intention of the word “zeh” was: This one falls, i.e., is cast, into the water, but no other will fall by means of water, for on that day Pharaoh’s decree was canceled.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מַאי דִּכְתִיב {ישעיהו ח׳:י״ט} וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאוֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעוֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים צוֹפִין וְאֵינָם יוֹדְעִין מָה צוֹפִין מְהַגִּים וְאֵינָן יוֹדְעִים מָה מְהַגִּים.

The Gemara explains: And this is what Rabbi Elazar said: What is the meaning of that which is written: “And when they shall say to you: Seek unto the necromancers and the diviners, that chirp [metzaftzefim] and that mutter [mahggim]” (Isaiah 8:19)? The explanation of their chirping and muttering is: They see [tzofin], but they do not know what they are seeing; they enunciate [mahggim], but they do not know what they are enunciating. Although necromancers and diviners do have some insight into the future, they do not see clearly enough to understand what they are actually seeing.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי יאמרו אליכם – העובדי כוכבים דרשו כמותינו אל האובות.
המצפצפים והמהגים – נביא קרי לשון גנאי שהם מצפצפין כעגורים ומהגים כיונים מוציאין קול בגרונם ואין יודעין מה אומרים כך דרך איצטגנינין אינן רואין אלא סימן אבל לא פירושו של כל דבר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המצפצפים והמהגים כו׳. מפירש״י נראה שהוא מלשון צפצוף כעופות לפי הדרש אבל ממה שאמרו צופים ואינן יודעין כו׳ נראה שהוא מלשון השקפה והבטה כמו ויראו הצופים והקמותי עליכם צופים שהם חוזים ומתנבאים ואין יודעין מה מתנבאים ומלת מצפצפים כפול על כוונה זו שהם צופים ואינם צופים או שהכפול מורה על המיעוט בדבר כמו ירקרק אדמדם:
והיינו [וזהו] שאמר ר׳ אלעזר, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״וכי יאמרו אליכם דרשו אל האבות ואל הידענים המצפצפים והמהגים״ (ישעיה ח, יט), מהו פירוש ״המצפצפים והמהגים״: צופין ואינם יודעין מה צופין, מהגים ואינן יודעים מה מהגים. שאמנם רואים האובות והידעונים משהו מן העתיד אבל אינם רואים אותו בבירור.
The Gemara explains: And this is what Rabbi Elazar said: What is the meaning of that which is written: “And when they shall say to you: Seek unto the necromancers and the diviners, that chirp [metzaftzefim] and that mutter [mahggim]” (Isaiah 8:19)? The explanation of their chirping and muttering is: They see [tzofin], but they do not know what they are seeing; they enunciate [mahggim], but they do not know what they are enunciating. Although necromancers and diviners do have some insight into the future, they do not see clearly enough to understand what they are actually seeing.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) רָאוּ שֶׁמּוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמַּיִם הוּא לוֹקֶה עָמְדוּ וְגָזְרוּ כׇּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ כֵּיוָן דְּשַׁדְיוּהּ לְמֹשֶׁה אָמְרוּ תּוּ לָא חָזֵינַן כִּי הָהוּא סִימָנָא בַּטִּלוּ לִגְזֵירְתַּיְיהוּ וְהֵם אֵינָן יוֹדְעִין שֶׁעַל מֵי מְרִיבָה הוּא לוֹקֶה.

The Gemara applies this to Pharaoh: Pharaoh’s astrologers saw that the savior of the Jewish people would be stricken by water. Therefore, they arose and decreed: “Every son that is born you shall cast into the river” (Exodus 1:22); they thought that their vision indicated that Moses would be killed in the water. Once Jochebed cast Moses into the water, although he was protected in an ark, the astrologers said: We no longer see in the stars anything like that sign we saw as to the downfall of the leader of the Jews by water, and therefore at that moment they canceled their decree. But they did not know that what they saw foretold that Moses would be stricken on account of the waters of Meribah. They envisioned a downfall for Moses by water but didn’t fully comprehend their vision.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ראו – אצטגניני פרעה.
שמושיען של ישראל כו׳ – והך מילתא לאו ר׳ אלעזר קאמר לה דקרא לאו אמצרים קאי אלא גמרא קאמר לה וקאי אהא דאמרינן לעיל ואין אחר נופל וכדרבי אלעזר דאמר שאין יודעים מה הוגין הילכך ראו המצרים ולא ידעו מה ראו.
כיון דשדיוה למשה במים – כל זמן שהיה ביאור אין לקות גדולה מזו ובטלה סימן של לקייה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ראו שמושיען של ישראל כו׳ גזרו כל הבן הילוד גו׳. היינו גזירה שלישית דקאמר לעיל דגביה כתיב ולעיל דנקט האי קרא בגזירה שניה לישנא דתלמודא הוא וסמך עצמו בגזירה שניה אהבה נתחכמה לו גו׳ כמ״ש כל זה לעיל וק״ל:
כיון דשדייה למשה אמרו תו לא חזינן כו׳. שזה היה סימן הלקייה שהשליכוהו ליאור אז ומה שהוצרכו לומר שאינן יודעין שעל מי מריבה הוא לוקה דלא מסתבר להו למימר שסימן הלקייה לא יורה אלא על השלכתו ליאור לחוד שלא היה אלא לפי שעה ועוד שיצא מזה תשועה לישראל אלא שהיה זה ג״כ סימן לעתיד על מי מריבה שהיא לקייה גמורה והן לא היו יודעין ועיין לזה פירש״י הכא וק״ל:
ראו האיצטגנינים שמושיען של ישראל במים הוא לוקה וידעו שפורענותו תהיה במים, עמדו וגזרו: ״כל הבן הילוד היארה תשליכהו״ (שמות א, כב). כיון דשדיוה [שהשליכו] את משה למים, שהיה ביאור, אמרו: תו לא חזינן כי ההוא סימנא [שוב אין אנחנו רואים עוד כמו הסימן ההוא], שמושיעם של ישראל כבר נמצא במים, בטלו לגזירתייהו [את גזירתם] מאותה שעה. והם אינן יודעין שעל מי מריבה הוא לוקה, ועל דבר זה ראו שלוקה במים.
The Gemara applies this to Pharaoh: Pharaoh’s astrologers saw that the savior of the Jewish people would be stricken by water. Therefore, they arose and decreed: “Every son that is born you shall cast into the river” (Exodus 1:22); they thought that their vision indicated that Moses would be killed in the water. Once Jochebed cast Moses into the water, although he was protected in an ark, the astrologers said: We no longer see in the stars anything like that sign we saw as to the downfall of the leader of the Jews by water, and therefore at that moment they canceled their decree. But they did not know that what they saw foretold that Moses would be stricken on account of the waters of Meribah. They envisioned a downfall for Moses by water but didn’t fully comprehend their vision.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא מַאי דִּכְתִיב {במדבר כ׳:י״ג} הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ הֵמָּה שֶׁרָאוּ אִיצְטַגְנִינֵי פַּרְעֹה וְטָעוּ וְהַיְינוּ דְּקָאָמַר מֹשֶׁה {במדבר י״א:כ״א} שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי וְגוֹ׳ אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִילִי נִצַּלְתֶּם כּוּלְּכֶם.

And this is what Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the meaning of that which is written: “These [hemma] are the waters of Meribah, where the children of Israel strove with the Lord, and He was sanctified in them” (Numbers 20:13)? The verse indicates that these are the waters that the astrologers of Pharaoh saw and on account of which they erred. And this is what Moses said: “The people, among whom I am, are six hundred thousand men on foot [ragli]; and yet You have said: I will give them flesh, that they may eat a whole month” (Numbers 11:21). Moses said to the Jewish people: On account of me, which is an alternative meaning of the word ragli, all of you were saved, as the decree to throw all males into the river was canceled on my account.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רגלי – בשבילי כמו ויברך ה׳ אותך לרגלי (בראשית ל).
בשבילי נצלתם – שביטלו מצרים את גזירתם.
בשבילי נצלתם כולכם – תימה אדרבה בשבילו נגזרו הגזירות שראו אצטגניני פרעה יש לומר הוא היה הראשון המושלך ליאור וגזירה ראשונה אם בן הוא והמתן אותו לא בשבילו היתה אלא משום ונלחם בנו ודרך אנשים להלחם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המה מי מריבה כו׳ המה שראו כו׳. מלת המה הוא כמיותר לדרוש מיניה המה מי מריבה הנזכרים במקום אחר כו׳ כפירש״י בחומש ובחטא מי המריבה פירש״י בחומש על שהכה הסלע ולא דבר אליו אבל בפרק חלק פי׳ על שאמר להם שמעו נא המורים גו׳ ועיין במפרשים וק״ל:
ת״ר אלף רגלי וגו׳ בשבילי נצלתם כו׳. נראה שדרשו כן ממלת רגלי שהוא נקוד בחירק הלמ״ד דלפי פשוטו הו״ל לינקד הלמ״ד בציר״י רגלי וק״ל:
בשבילי נצלתם כולכם. כתבו התוס׳ תימה דאדרבא בשבילו נגזרו הגזירות שראו אצטגניני פרעה י״ל שהוא היה הראשון המושלך כו׳ עכ״ל ע״ש דבריהם תמוהים דהא ודאי הא דאצטגנינים הוא גזירה שלישית היה לכל עמו אבל גזירת השלכת בני ישראל ליאור היה כבר בגזירה שניה משום פן ירבה גו׳ גם מ״ש בתירוצו שמשה היה הראשון המושלך ליאור זה סותר כמה מדרשות שהוזכר בהו שכבר הושלכו רבים מבני ישראל ליאור וכבר כתבנו בזה לעיל דגזירה שניה לא בשביל משה היה אלא משום פן ירבה גו׳ ונילף גזירה שניה מהבה נתחכמה לו גו׳ כמ״ש לעיל ואין להקשות דא״כ גם אחר שנתבטלה גזירה שלישית כשראו שמושיען נלקה במים למה נתבטלה גזירה שניה שהיה משום פן ירבה גו׳ כדאמר הכא זה נופל ואין אחר נופל די״ל כיון דראו דנלקה מושיען לא חשו עוד לפן ירבה ונלחם בנו כיון דלא יהיה להם מושיע ודו״ק:
והיינו [וזהו] שאמר ר׳ חמא בר׳ חנינא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״המה מי מריבה אשר רבו״ (במדבר כ, יג)המה המים שראו איצטגניני פרעה וטעו בהם. והיינו דקאמר [וזהו שאמר] משה ״שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו״ (במדבר יא, כא); אמר להן משה לישראל: בשבילי (בגללי, ״רגלי״) שנזרקתי למים נצלתם כולכם, שמאז בטלה הגזירה ויש לי חלק בכם.
And this is what Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the meaning of that which is written: “These [hemma] are the waters of Meribah, where the children of Israel strove with the Lord, and He was sanctified in them” (Numbers 20:13)? The verse indicates that these are the waters that the astrologers of Pharaoh saw and on account of which they erred. And this is what Moses said: “The people, among whom I am, are six hundred thousand men on foot [ragli]; and yet You have said: I will give them flesh, that they may eat a whole month” (Numbers 11:21). Moses said to the Jewish people: On account of me, which is an alternative meaning of the word ragli, all of you were saved, as the decree to throw all males into the river was canceled on my account.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ר׳רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא אָמַר אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶשְׂרִים וְאֶחָד בְּנִיסָן הָיָה אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִי שֶׁעָתִיד לוֹמַר שִׁירָה עַל הַיָּם בְּיוֹם זֶה יִלְקֶה בְּיוֹם זֶה.

Rabbi Ḥanina bar Pappa says: That day that Moses was placed in the river was the twenty-first day of the month of Nisan. The ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, should the one who in the future will say the Song at the Red Sea on this day be stricken on this day? As this was also the date on which the Red Sea would be parted during the salvation of the Exodus.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שירה על הים – בכ״א בניסן נאמרה כדתניא בסדר עולם מרעמסס לסוכות ומסוכות לאיתם ומאיתם לפני פי החירות הרי ג׳ ברביעי ויוגד למלך מצרים כי ברח העם חמישי וששי רדפו מצרים אור שביעי ירדו לים שנאמר ויאר את הלילה לשחרית אמרו שירה ויום שביעי היה ויו״ט אחרון של פסח היה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר״ח בר פפא אמר אותו יום כ״א בניסן היה כו׳ רבי אחא ב״ח אמר אותו יום ו׳ בסיון כו׳. נראה דמייתי להו בלשון פלוגתא אדלעיל ונראה לפרש דאמה שאמר לעיל דאינם יודעין שעל מי מריבה הוא לוקה כו׳ וקאמרי אינהו דודאי היו יודעין ועיקר שראו בו לקיית המים הוא השלכתו ליאור אלא שניצל מגזירה זו ע״י המלאכים שבקשו בשבילו אי ביום כ״א ניסן למר אי ביום ו׳ לסיון דבזה הזכות שזכרו המלאכים נתבטלה הגזירה מעליו וכדאמרי׳ סוף מסכת שבת דאין מזל לישראל משום דע״י זכות גדול יתבטל גזירת המזל ודו״ק:
ומ״ש מן העבריות מלמד שהחזירוהו כו׳. מפורש בש״ר למה אמרה מן העבריות וכי אסור כו׳ לא כן תנינן כו׳ אבל נכרית מניקה של ישראל כו׳ לפי שהחזירוהו כו׳ ולמה פסלן אמר הקב״ה פה שעתיד כו׳ ע״כ ואע״ג דהיתה שם מניקת ישראלית היה מותר במניקה עובדת כוכבים וכ״כ התוס׳ פרק אין מעמידין ע״ש אבל הנ״י פ׳ חרש בשם ר״ח כתב דהיכא דאיכא מניקה ישראלית דאסור בעובדת כוכבים ע״ש בארוכה ויש ליישב דה״נ הכא מפני הסכנה שלא ירגישו שהוא מן העברים לא היתה אומרת מרים וקראתי לך מן העבריות כמ״ש שהעלימה דבריה אי לאו אחר שפסל המצריות ובזה יתיישב הכא היאך שכרה לו להניק מהמצריות דהא ברשות המצריות היא נתנה להניק ואנן תנן עובדת כוכבים מניקה בנה של ישראלית היינו דוקא ברשות ישראלים ולא ברשות מצרים מפני ש״ד די״ל לקרוא עבריות היה יותר סכנה שלא ירגישו בדבר מיהו בזה איכא למימר כיון דבת פרעה נתנה להניקה לא שייך ש״ד מאימת המלכה עליהם:
ר׳ חנינא בר פפא אמר: אותו היום שהונח משה ביאור עשרים ואחד בניסן היה, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מי שעתיד לומר שירה על הים ביום זה שהוא יום קריעת ים סוף ילקה ביום זה?
Rabbi Ḥanina bar Pappa says: That day that Moses was placed in the river was the twenty-first day of the month of Nisan. The ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, should the one who in the future will say the Song at the Red Sea on this day be stricken on this day? As this was also the date on which the Red Sea would be parted during the salvation of the Exodus.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא אָמַר אוֹתוֹ הַיּוֹם שִׁשָּׁה בְּסִיוָן הָיָה אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִי שֶׁעָתִיד לְקַבֵּל תּוֹרָה מֵהַר סִינַי בְּיוֹם זֶה יִלְקֶה בְּיוֹם זֶה.

Rabbi Aḥa bar Ḥanina says: That day was actually the sixth day of the month of Sivan. The ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, should the one who in the future will receive the Torah on Mount Sinai on this day be stricken on this day? As this was also the date on which the Torah was received.
מהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ אחא בר חנינא אמר: אותו היום ששה בסיון היה, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מי שעתיד לקבל תורה מהר סיני ביום זה, ילקה ביום זה?
Rabbi Aḥa bar Ḥanina says: That day was actually the sixth day of the month of Sivan. The ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, should the one who in the future will receive the Torah on Mount Sinai on this day be stricken on this day? As this was also the date on which the Torah was received.
מהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) בִּשְׁלָמָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר בְּשִׁשָּׁה בְּסִיוָן מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ ג׳תְּלָתָא יַרְחֵי דְּאָמַר מָר בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר מֵת וּבְשִׁבְעָה בַּאֲדָר נוֹלָד מֹשֶׁה וּמִשִּׁבְעָה בַּאֲדָר וְעַד שִׁשָּׁה בְּסִיוָן תְּלָתָא יַרְחֵי אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד בְּנִיסָן הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ.

The Gemara asks: Granted, according to the one who says that Moses was placed in the water on the sixth of Sivan, you find that there can be three months during which Moses was hidden after his birth; as the Master said (Tosefta 11:7): Moses died on the seventh of Adar, and Moses was born on the seventh of Adar. And based on this, from the seventh of Adar until the sixth of Sivan there are three months, which correspond to the three months Moses was hidden before being placed in the water. But according to the one who says that it was on the twenty-first of Nisan, how can you find that he was hidden for three months?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאמר מר בשבעה באדר מת משה – בפ״ק דקידושין (דף לח.) ילפינן לה מקראי דכתיב ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום וכתיב משה עבדי מת ועתה קום עבור וכתיב כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן וגו׳ וכתיב והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון צא מהן ל״ג למפרע תמצא שבשבעה באדר מת משה ומנין שבשבעה באדר נולד שנאמר ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וגו׳ מה ת״ל היום היום מלאו ימי ושנותי.
שלשה ירחי – היו והן ג׳ חדשים שהצפינתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: בשלמא למאן דאמר [נניח לדעת מי שאומר] שהונח משה ביאור בששה בסיון, משכחת לה [מוצא אתה] תלתא ירחי [שלושה חודשים] של הצפנה, שאמר מר [החכם]: בשבעה באדר מת משה רבינו, ובשבעה באדר נולד משה, ולפי זה משבעה באדר ועד ששה בסיון תלתא ירחי [שלושה חודשים]. אלא למאן דאמר דעת מי שאומר] שהיה בעשרים ואחד בניסן, היכי משכחת לה [איך מוצא אתה] שלושה חודשים?
The Gemara asks: Granted, according to the one who says that Moses was placed in the water on the sixth of Sivan, you find that there can be three months during which Moses was hidden after his birth; as the Master said (Tosefta 11:7): Moses died on the seventh of Adar, and Moses was born on the seventh of Adar. And based on this, from the seventh of Adar until the sixth of Sivan there are three months, which correspond to the three months Moses was hidden before being placed in the water. But according to the one who says that it was on the twenty-first of Nisan, how can you find that he was hidden for three months?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אוֹתָהּ שָׁנָה מְעוּבֶּרֶת הָיְתָה רוּבּוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן וְרוּבּוֹ שֶׁל אַחֲרוֹן וְאֶמְצָעִי שָׁלֵם.

The Gemara answers: That year was a leap year in which there were two months of Adar. Moses was hidden most of the first month of the three, from the seventh day of the first Adar when he was born, and most of the last month of the three, i.e., all of Nisan until the twenty-first, and the entire middle one. All of this together is considered as three months.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רובו של ראשון – לא חסר אלא ז׳ ימים ורובו של ג׳ דהיינו ניסן ואמצעי שלם אדר השני שלם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: אותה שנה, שנה מעוברת היתה, שהיו בה שני חודשי אדר, ואם כן הצפינתו רובו של חודש ראשון (משבעה באדר ראשון שנולד בו), ורובו של אחרון (עד עשרים ואחד בניסן), ואמצעי (אדר שני) שלם.
The Gemara answers: That year was a leap year in which there were two months of Adar. Moses was hidden most of the first month of the three, from the seventh day of the first Adar when he was born, and most of the last month of the three, i.e., all of Nisan until the twenty-first, and the entire middle one. All of this together is considered as three months.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וַתֹּאמֶר אֲחוֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיּוֹת וּמַאי שְׁנָא מֵעִבְרִיּוֹת.

The Gemara now discusses the next verse in Exodus: “Then said his sister to Pharaoh’s daughter: Shall I go and call you a nurse of the Hebrew women, that she may nurse the child for you?” (Exodus 2:7). The Gemara asks: And what is different that Pharaoh’s daughter would specifically want a nurse of the Hebrew women?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי שנא מן העבריות – דקאמרה לה מכלל דמצריות לא ניחא לה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאמר: ״ותאמר אחתו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העברית״ (שמות ב, ז) ושואלים: ומאי שנא [ומה שונה, מדוע דווקא] מעבריות?
The Gemara now discusses the next verse in Exodus: “Then said his sister to Pharaoh’s daughter: Shall I go and call you a nurse of the Hebrew women, that she may nurse the child for you?” (Exodus 2:7). The Gemara asks: And what is different that Pharaoh’s daughter would specifically want a nurse of the Hebrew women?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) מְלַמֵּד שֶׁהֶחְזִירוּהוּ לְמֹשֶׁה עַל כׇּל הַמִּצְרִיּוֹת כּוּלָּן וְלֹא יָנַק אָמַר פֶּה שֶׁעָתִיד לְדַבֵּר עִם הַשְּׁכִינָה יִינַק דָּבָר טָמֵא וְהַיְינוּ דִּכְתִיב {ישעיהו כ״ח:ט׳} אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה וְגוֹ׳ לְמִי יוֹרֶה דֵּעָה וּלְמִי יָבִין שְׁמוּעָה לִגְמוּלֵי מֵחָלָב וּלְעַתִּיקֵי מִשָּׁדַיִם.

The Gemara answers: This teaches that prior to this, they took Moses around to all the Egyptian wet nurses and he did not agree to nurse from any of them, as he said: Shall a mouth that in the future will speak with the Divine Presence actually nurse something impure? And this is as it is written: “Whom shall one teach knowledge? And whom shall one make understand the message?” (Isaiah 28:9). The prophet is asking: To whom shall God teach the knowledge of the Torah, and to whom shall God make to understand the message of the Torah? The answer is as the verse continues: “Them that are weaned from the milk, them that are drawn from the breasts” (Isaiah 28:9). The conclusion of the verse indicates that the Torah should be taught to the one who did not want to nurse from the milk of a gentile woman, i.e., Moses.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דבר טמא – זו שאכילתה דברים טמאים והתינוק טועם בחלבה כל מה שתאכל כדאמרי׳ ביומא (דף עה:) גבי לשד השמן.
את מי יורה דעה – למי לימד הקב״ה תורה למי שגמל והפריש עצמו מחלב טמא ונעתק מן השדים הטמאים כמו ויעתק משם (בראשית יב).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והיינו דכתיב את מי יורה גו׳. ויהיה פירוש הפסוק לפי הדרש בלשונות הכפולים שבו לפי מה שזכר לעיל מיניה כי כהן ונביא שגו בשכר והלכו אחר מותר התאוה המונע מיראת ה׳ מלהבין בה אבל אמר במשה נביאו נאמן ביתו את מי יורה גו׳ כי הוא הגון וראוי להורות דעת ה׳ שהיא תורה שבכתב ואת מי יבין שמועה שהם שמועות והלכות למשה מסיני לפי שאף בקטנותו גמל והפריש עצמו מחלב טמא של עובדת כוכבים כפירש״י קידש עצמו במותר לו ועוד אמר ועתיקי משדים שהעתיק עצמו בלאו איסורא דחלב טמא אלא מפני חשש ש״ד כדאמר פרק אין מעמידין משום דשמא שייפא ליה סם לדד מאבראי ואף שאין הלכה כר״א /כר״מ/ דאמר הכי קידש משה עצמו במותר לו:
מלמד שלפני כן החזירוהו (סובבוהו) למשה על כל המניקות המצריות כולן, ולא ינק מהן, אמר: פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא? והיינו דכתיב [וזהו שנאמר] ״את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה״. למי יורה דעה ולמי יבין שמועה, כלומר, למי ילמד את התורה — לגמולי מחלב ולעתיקי משדים (ראה ישעיה כח, ט), לזה שלא רצה לינוק (״גמולי״) מחלב נכריה.
The Gemara answers: This teaches that prior to this, they took Moses around to all the Egyptian wet nurses and he did not agree to nurse from any of them, as he said: Shall a mouth that in the future will speak with the Divine Presence actually nurse something impure? And this is as it is written: “Whom shall one teach knowledge? And whom shall one make understand the message?” (Isaiah 28:9). The prophet is asking: To whom shall God teach the knowledge of the Torah, and to whom shall God make to understand the message of the Torah? The answer is as the verse continues: “Them that are weaned from the milk, them that are drawn from the breasts” (Isaiah 28:9). The conclusion of the verse indicates that the Torah should be taught to the one who did not want to nurse from the milk of a gentile woman, i.e., Moses.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וְגוֹ׳ א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מְלַמֵּד שֶׁהָלְכָה בִּזְרִיזוּת כְּעַלְמָה ר׳רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר הָעַלְמָה שֶׁהֶעֱלִימָה אֶת דְּבָרֶיהָ.

The next verse states: “And Pharaoh’s daughter said to her: Go. And the maiden [ha’alma] went and called the child’s mother” (Exodus 2:8). Rabbi Elazar says: This teaches that she went quickly like a maiden, i.e., with the strength of one of marriageable age, and not as the young child that she was. Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: The word ha’alma is related to the word meaning to hide [le’alem], for she hid her words and didn’t tell Pharaoh’s daughter that she was bringing the baby’s mother.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שהלכה בזריזות כעלמה – שכל כחה עליה כמו חזק ואמץ (דברים לא) תקיף ועלם.
שהעלימה את דבריה – שלא אמרה שהיא אחותו ושהיא מביאה את אמו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותלך העלמה כו׳ שהלכה בזריזות כו׳. לפי שכבר בענין זה קראה הכתוב אחותו וכאן גבי הליכה אחר אמה קראה עלמה מלמד כו׳ ושאמר שהעלימה את דבריה כפירש״י שלא ידעו שהיא אחותו ושמביאה את אמו ומשום שלא יתוודע נביאותה בבית פרעה שזה הוא בן המושיע ולכן העלימה כאילו אינה אחותו ואין זה אמו וק״ל:
נאמר: ״ותאמר לה בת פרעה לכי ותלך העלמה״ (שמות ב, ח) אמר ר׳ אלעזר: מלמד שהלכה בזריזות כעלמה, כלומר, כעלמה גדולה ולא כילדה. ר׳ שמואל בר נחמני אמר: ״העלמה״ — שהעלימה את דבריה ולא סיפרה לה שהיא מביאה אותו אל אמו.
The next verse states: “And Pharaoh’s daughter said to her: Go. And the maiden [ha’alma] went and called the child’s mother” (Exodus 2:8). Rabbi Elazar says: This teaches that she went quickly like a maiden, i.e., with the strength of one of marriageable age, and not as the young child that she was. Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: The word ha’alma is related to the word meaning to hide [le’alem], for she hid her words and didn’t tell Pharaoh’s daughter that she was bringing the baby’s mother.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה אָמַר רַבִּי חָמָא בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא מִתְנַבְּאָה וְאֵינָהּ יוֹדַעַת מָה מִתְנַבְּאָה הֵילִיכִי הָא שֶׁלִּיכִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ א״ראָמַר רַבִּי חָמָא בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא לֹא דַּיָּין לַצַּדִּיקִים שֶׁמַּחְזִירִין לָהֶן אֲבֵידָתָן אֶלָּא שֶׁנּוֹתְנִין לָהֶן שְׂכָרָן.

The next verse states what Pharaoh’s daughter said to Jochebed: “And Pharaoh’s daughter said to her: Take this [heilikhi] child away, and nurse it for me, and I will give you your wages. And the woman took the child, and nursed it” (Exodus 2:9). Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: Pharaoh’s daughter is prophesying and she does not know what she is prophesying, as the word heilikhi means: This is yours [ha shellikhi], i.e., this is your child. The next part of the verse states: “And I will give you your wages.” Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: This teaches that with regard to righteous people, not only is it so that God arranges that their lost items are returned to them, but He also arranges that they get their wages, as the son of Jochebed was returned to her and she also received payment for nursing him.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היליכי את הילד – הרי ליך שליך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתנבא ואינה יודעת כו׳. ענין זה שמתנבאה שלא מדעת וכונה וכמ״ש הכותב פ״ק דברכות גבי ראובן שאמרה לאה ראו מה בין בני כו׳ דהיינו הקב״ה שם בפיה קריאת שם זה כו׳ ע״ש. ודרשו היליכי הא שליכי עיין ברא״ם שכתב ואף שדרך הלשון להיות כן כמו הא לכם זרע מ״מ היכא כו׳ עכ״ל ע״ש ול״נ דלפי פשוטו שהוא מלשון הליכה הו״ל למכתב הוליכי בוי״ו וע״כ דרשוהו בשני תיבות הי לכי ר״ל הרי שלך וק״ל:
נאמר שם ״ותאמר לה בת פרעה (ליוכבד) היליכי את הילד הזה״ (שמות ב, ט). אמר ר׳ חמא בר׳ חנינא: מתנבאה היתה בת פרעה ואינה יודעת מה מתנבאה, ״היליכי״ פירושו — הא שליכי [זה שלך]. ״ואני אתן את שכרך״ (שמות ב, ט). אמר ר׳ חמא בר׳ חנינא: לא דיין לצדיקים שמחזירין להן אבידתן, אלא שנותנין להן שכרן, שהרי החזירו ליוכבד את בנה ואף קיבלה שכר על שהניקה אותו.
The next verse states what Pharaoh’s daughter said to Jochebed: “And Pharaoh’s daughter said to her: Take this [heilikhi] child away, and nurse it for me, and I will give you your wages. And the woman took the child, and nursed it” (Exodus 2:9). Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: Pharaoh’s daughter is prophesying and she does not know what she is prophesying, as the word heilikhi means: This is yours [ha shellikhi], i.e., this is your child. The next part of the verse states: “And I will give you your wages.” Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: This teaches that with regard to righteous people, not only is it so that God arranges that their lost items are returned to them, but He also arranges that they get their wages, as the son of Jochebed was returned to her and she also received payment for nursing him.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) {שמות ט״ו:כ׳} וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן וְגוֹ׳ אֲחוֹת אַהֲרֹן וְלֹא אֲחוֹת מֹשֶׁה אָמַר רַב עַמְרָם אָמַר רַב וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַב מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה מִתְנַבְּאָה כְּשֶׁהִיא אֲחוֹת אַהֲרֹן

Elsewhere, the verse states with regard to Miriam: “And Miriam the prophetess, the sister of Aaron, took a timbrel in her hand; and all the women went out after her with timbrels and with dances” (Exodus 15:20). The Gemara asks: Why is Miriam referred to as “the sister of Aaron,” and not the sister of Moses? Rav Amram says that Rav says, and some say that Rav Naḥman says that Rav says: This teaches that Miriam already prophesied when she was still the sister of only Aaron, i.e., before Moses was born.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן – עד שלא נולד משה והיינו הנביאה אחות אהרן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותקח מרים הנביאה אחות אהרן כו׳ שהיתה מתנבאה כו׳. נרמז זה במקום השירה שהזכיר בה תשועת ישראל ע״י משה כמ״ש ויושע ה׳ וגו׳ ויאמינו בה׳ ובמשה ומשה התחיל בשירה עם האנשים כמ״ש אז ישיר משה ובני ישראל גו׳ אמר הכתוב שגם מרים התחילה בשירה עם הנשים לפי שכבר נתנבאה על תשועה זו קודם לידת משה כשהיתה אחות אהרן שתלד אמי בן המושיע כו׳:
נאמר ״ותקח מרים הנביאה אחות אהרן״ (שמות טו, כ). ושואלים: וכי היתה אחות אהרן ולא אחות משה? אמר רב עמרם אמר רב ואמרי לה יש אומרים אותה], אמר רב נחמן אמר רב: מלמד שהיתה מתנבאה עוד כשהיא אחות אהרן, כשעדיין לא נולד משה,
Elsewhere, the verse states with regard to Miriam: “And Miriam the prophetess, the sister of Aaron, took a timbrel in her hand; and all the women went out after her with timbrels and with dances” (Exodus 15:20). The Gemara asks: Why is Miriam referred to as “the sister of Aaron,” and not the sister of Moses? Rav Amram says that Rav says, and some say that Rav Naḥman says that Rav says: This teaches that Miriam already prophesied when she was still the sister of only Aaron, i.e., before Moses was born.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144