×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לַחֲנִיָּיתָן רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר לְמַסָּעָן וְקָמִיפַּלְגִי בְּשַׁבָּת דְּמָרָה דִּכְתִיב {דברים ה׳:י״א,ט״ו} כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ בְּמָרָה מָר סָבַר אַשַּׁבָּת אִיפְּקוּד אַתְּחוּמִין לָא אִיפְּקוּד וּמָר סָבַר אַתְּחוּמִין נָמֵי אִיפְּקוּד.
the sixth day from their encampment. Rav Aḥa bar Ya’akov said: The sixth day from the start of their journey. They left Refidim and arrived and camped in the desert on the same Shabbat. And Rava and Rav Aḥa bar Ya’akov disagree with regard to the mitzva of Shabbat commanded to the Jewish people at Mara, as it is written in the fourth commandment: “Observe the Shabbat day to keep it holy as the Lord your God commanded you” (Deuteronomy 5:11). And Rav Yehuda said that Rav said: As He commanded you in Mara, as it is stated: “There He made for him a statute and an ordinance, and there He proved him” (Exodus 15:25). Their dispute was: One Master held: They were commanded about Shabbat, but they were not commanded about Shabbat boundaries. Therefore, it was permitted to travel from Refidim on Shabbat, because the restriction of Shabbat boundaries was not yet in effect. And one Master held: They were also commanded about the boundaries, and therefore, it was prohibited to leave Refidim on Shabbat.
ר׳ חננאלרש״יתוספותרמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
רב אחא בר יעקב אמר אף ביום חנייתן היה מסען והוא חד בשב׳ ומצווין היו על התחומין.
לחנייתן – שהרי בר״ח חנו והכי קאמר ששי לחנייתן הוא הששי בחדש הוא ששי בשבת.
למסען – אף למסען שביום שבאו למדבר סיני נסעו מרפידים.
וקא מיפלגי – רב אחא ורבא במצות שבת שנאמר להם במרה אם נצטוו על התחומין בו ביום או לא דכתיב בדברות האחרונות שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ש״מ קודם הדברות נצטוו בה.
ואר״י במרה – דכתיב שם שם לו חק ומשפט (שמות טו).
אתחומין לא איפקוד – הלכך כשנסעו מרפידים נסעו בשבת שלא הוזהרו לילך יותר מאלפים אמה.
ואמר רב יהודה כאשר צוך במרה – האי קרא במשנה תורה כתיב וליכא למימר כאשר צוך במתן תורה שהרי משה לא היה מספר אלא על הסדר ובכולהו לא כתיב כאשר צוך.
כאשר צוך במרה – ואם תאמר מנא ליה דבמרה איפקוד אשבת דילמא כאשר צוך בפרשת מן דאשכחן דיני שבת כתובין שם את אשר תאפו אפו וגו׳ וי״ל משום דבכיבוד אב ואם נמי כתיב כאשר צוך ומסתמא כי היכי דהאי כאשר צוך במרה הכי נמי האי וכן מוכח בפרק ד׳ מיתות (סנהדרין דף נו:) דאיתמר מילתיה דר׳ יהודה אתרווייהו וא״ת וכיון דבמרה איפקוד אשבת היכי אמרינן בפ׳ כל כתבי (לקמן קיח:) אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וגו׳ וכתיב בתריה ויבא עמלק אמאי קרי להאי שבת ראשונה כיון דבמרה נצטוו והא לא היתה שבת ראשונה דמעיקרא כתיב ויסעו מאילם ויבאו וגו׳ ואמרינן בסמוך דאותו היום שבת היה ועוד מקשים דמשמע מתוך הפסוקים ששתי שבתות היו קודם ראשונה כשנסעו מאילם ואחר אותו שבת ירד להם המן וכתיב ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה וגו׳ ויניחו אותו עד הבקר וגו׳ [ויאמר משה אכלוהו היום וגו׳ ששת ימים תלקטוהו וגו׳ ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וגו׳] משמע שבשבת שלישית שאחר מרה היא.
אתחומין לא איפקוד – אין צ״ל דאתיא כר׳ עקיבא דאמר תחומין דאורייתא דהא משמע לכ״ע דבסיני לכל הפחות איפקוד אתחומין דלאו דוקא נקט תחומין אלא כלומר הוצאה שהיו מוליכין עמהן כל אשר להן ומר סבר אהוצאה לא איפקוד ומר סבר איפקוד ואע״ג דבפרשת מן כתיב אל יצא איש ממקומו ודרשינן מיניה הוצאה בספ״ק דעירובין (דף יז:) איכא למימר שאחר מתן תורה נאמר אחר שנעשה המשכן [כמו] שאמר הקב״ה להניח צנצנת לפני העדות ומשום דשייכי למילי דמן כתבינהו התם ולמאן דאמר איפקוד אע״פ שבמרה נאמר כתביה התם כדפרישית.
אתחומין לא אפקוד – וא״ת, והרי התם כתיב אל יצא איש ממקומו, דהיינו תחומין להני דאית להו תחומין דאורייתא.⁠א איכא למימר בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו. ומפורש בתוס׳ב דה״ה להוצאה דלא אפקוד דהיאך היו מוליכין כלים ואהלים. ואפשר דאלאו דמחמר לא אפקוד,⁠ג דאיסורי לאוין הן. א״נ סברי לה כמאן דאמר אל יוציא ותחומין מערי מקלט גמרי. והנהו אמוראי כר׳ עקיבאד אמרי דאמר תחומין דאוריי׳,⁠ה משום דלרבי יוסי איירי׳, ור״י שמעת לי׳ בפרק בכל מערביןו דאמר תחומין דאורייתא. וי״א דתחומין דהכא היינו הוצאה דד״א ברה״ר, ורשויות דיחיד ורבים תחומין מיקרי. ועוד פירשו תחומין אלו בג׳ פרסאות, וכדברי רבי׳ אלפסי ז״לז שאמר דלכ״ע של ג׳ פרסאות דאורייתא כדברי הירושלמי,⁠ח ואינו כלום.
א. ערובין יז, ב.
ב. ד״ה אתחומין.
ג. כלומר דלא הוציאו בידים אלא טענו על חמוריהם. ועי׳ לקמן קנד, א. ועי׳ ח״ס דבכאשר צוה שנאמר במרה כתיב למען ינוח.
ד. סוטה כו, ב.
ה. עי׳ תוס׳.
ו. לז, ב.
ז. סוף פ״ק דערובין.
ח. ערובין פ״ג ה״ד.
גמ׳ ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין וגו׳ בה׳ וכו׳ ראשון לשכון בישראל ראשון לברך ישראל כו׳:
רש״י בד״ה למסען אף למסען וכו׳. נ״ב פי׳ ביום א׳ נסעו ולא נסעו כלל בשבת אלא תחלת הנסיעה מרפידים והמנוחה במדבר סיני הכל היה ביום א׳ וק״ל:
תוס׳ בד״ה כאשר צוך כו׳ ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט כו׳ עכ״ל כתב מהרש״ל דאין כאן מקומו ושייך לקמן בסוף הדבור ויניחו וגו׳ ויהי ביום השביעי כו׳ עכ״ל לפי הגהתו יהיה עיקר הוכחה כאן דויסעו מאלים כו׳ בשבת היה ובחד בשבתא ירד להם המן שנאמר ששת ימים תלקטוהו כו׳ אבל א״כ לא הוו צריכי לפרושי בועוד מקשים כו׳ ראשונה כשנסעו מאלים ואחר אותה שבת ירד כו׳ וע״כ נראה לקיים נוסחות לשון התוס׳ שלפנינו דהוכחה זו בפשיטות לפי דברי התלמוד דאותו יום שבת היה ובתר הכי כתיב ששת וגו׳ ויהי ביום השביעי יצאו וגו׳ א״כ ע״כ לאו בשבת ראשונה יצאו אבל לדברי ועוד מקשים משמע להו פשטיה דקרא דששת ימים וגו׳ דנכתב אחר שירד מן שבוע מיום אחד שעבר כשהגידו העדה למשה שלקטו לחם משנה כו׳ כמ״ש התוס׳ כל זה לקמן וא״כ אחרי הששת ימים נאמר ויהי ביום השביעי וגו׳ משמע שבשבת שלישית כו׳ וק״ל:
כאשר צוך במרה מ״ם אתחומין לא איפקוד ומ״ס אתחומין נמי איפקוד כו׳ ומה שיש לדקדק כאן בשמעתין עיין בדברי התוס׳ ובחידושי הלכות:
בתוספות בד״ה כאשר צוך וכו׳ וא״ת כיון דבמרה מיפקדו אשבת היכי אמרינן בפרק כל כתבי אלמלי שמרו ישראל וכו׳ עס״ה. ונראה דעיקר קושיית התוס׳ כיון דרב יהודה משמיה דרב אמר כאשר צוך במרה ובפרק כל כתבי נמי רב יהודה משמיה דרב אמר לה ומ״מ נראה לי ליישב קושית התוס׳ דלא תיקשי דרב אדרב דהא דאמר רב בפרק כל כתבי אלמלא שמרו ישראל לשבת ראשונה איכא למימר דהאי ראשונה היינו למילתי׳ מה שהזהיר להם בשעת מעשה אהוצאה דלקיטת המן גופא שא״ל ששת ימים תלקטוהו דבלא״ה נראה דעיקר שכר ועונש בשמירת שבת ומלאכה היינו לענין הוצאה שצריך זהירות ושמירה יתירה כדאמרינן לעיל בפ״ק דף י״ב גבי חייב אדם למשמש בבגדיו ע״ש ואמר רב יוסף הלכת׳ רבתא לשבת והכי נמי אשכחן בירמיה שאמר לישראל כה אמר ה׳ השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת וכתיב בתריה ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים וגו׳ וישבה העיר הזאת לעולם וכה״ג טובא בנחמיה בן חכליה כנ״ל:
בד״ה אתחומין לא איפקוד אין צ״ל דאתיא כר״ע דאמר תחומין דאורייתא וכו׳ עס״ה. ולולי דבריהם היה נ״ל לפרש דברים כפשטן דהא דקאמר אתחומין לא איפקוד היינו אתחומין ממש כיון דהכא אליבא דרבי יוסי פליגי הנך אמוראי ובפרק בכל מערבין שקיל וטרי הש״ס אי סבר ר״י תחומין דאורייתא כר״ע רבי׳ או כרבנן דר״ע ע״ש בפירש״י וא״כ משמע לתלמודא הכי דלכ״ע ר״י כר״ע ס״ל דתחומין דאורייתא אלא דפליגי הנך אמוראי אי עיקר תחומין היינו מקרא דאל יצא דאע״ג דעיק׳ קרא להוצאה אתיא אפי׳ הכי כיון שכבר נצטוו במרה על דיני שבת א״כ מסתמ׳ דתחומין נמי הוי בכלל לאו דאל יצא דתרווייהו במשמע ומר סבר דאתחומין לא איפקוד במרה א״כ לא הוי נמי בכלל אל יצא דלהוצאה לחודא אתי ולענין תחומין דהוי אלפים אמה אכתי לא ידעינן ליה אלא מהנך קראי דמקום ממקום ומקום מגבול כדאית׳ בפ׳ מי שהוציאוהו והנך קראי ע״כ לאו קודם מתן תורה כתיבי. כנ״ל. ולפ״ז לענין איסור הוצאה אפשר שהיו מוליכין כל אשר להן על בהמתן או שנשאו במוט וע״י שינוי דהוי ליה נמי כשנים שעשאוהו ועל כרחך צ״ל כה״ג נמי במאי דלא חיישינן בסתירת ובנין אהליהם בשבת ודו״ק:
לחנייתן. רב אחא בר יעקב אמר: ששי למסען מרפידים. שביום השבת שחנו בו גם נסעו מרפידים. וקמיפלגי [וחלוקים] רבא ורב אחא בר יעקב בענין שבת שנצטוו עליה בני ישראל במרה. דכתיב כן נאמר]: שנאמר בעשרת הדברות ״שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה׳ אלהיך״ (דברים ה, יב), ואמר רב יהודה שכך אמר רב: ״כאשר צוך״במרה, שנאמר: ״שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו״ (שמות טו, כה). ובכך נחלקו; מר סבר [חכם אחד סבור] שעל השבת איפקוד [נצטוו], ואילו על התחומין לא איפקוד [נצטוו]. ולכן יכלו לנסוע מרפידים ביום השבת, שהרי עדיין לא נאסר להם לצאת מחוץ לתחום. ומר סבר [וחכם אחד סבור] שעל התחומין נמי אפקוד [גם כן נצטוו], וכיון שכך לא יצאו בשבת ממקומם.
the sixth day from their encampment. Rav Aḥa bar Ya’akov said: The sixth day from the start of their journey. They left Refidim and arrived and camped in the desert on the same Shabbat. And Rava and Rav Aḥa bar Ya’akov disagree with regard to the mitzva of Shabbat commanded to the Jewish people at Mara, as it is written in the fourth commandment: “Observe the Shabbat day to keep it holy as the Lord your God commanded you” (Deuteronomy 5:11). And Rav Yehuda said that Rav said: As He commanded you in Mara, as it is stated: “There He made for him a statute and an ordinance, and there He proved him” (Exodus 15:25). Their dispute was: One Master held: They were commanded about Shabbat, but they were not commanded about Shabbat boundaries. Therefore, it was permitted to travel from Refidim on Shabbat, because the restriction of Shabbat boundaries was not yet in effect. And one Master held: They were also commanded about the boundaries, and therefore, it was prohibited to leave Refidim on Shabbat.
ר׳ חננאלרש״יתוספותרמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ת״שתָּא שְׁמַע נִיסָן שֶׁבּוֹ יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שָׁחֲטוּ פִּסְחֵיהֶם וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יָצְאוּ וְלָעֶרֶב לָקוּ בְּכוֹרוֹת לָעֶרֶב ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא מִבָּעֶרֶב לָקוּ בְּכוֹרוֹת וְאוֹתוֹ הַיּוֹם חֲמִישִׁי בַּשַּׁבָּת הָיָה מִדַּחֲמֵיסַר בְּנִיסָן חַמְשָׁה בשבת רֵישׁ יַרְחָא דְאִיָּיר שַׁבְּתָא וְרֵישׁ יַרְחָא דְסִיוָן חַד בְּשַׁבָּת קַשְׁיָא לְרַבָּנַן.

Come and hear an additional proof with regard to the day of the revelation at Sinai from what was taught in a baraita: In the month of Nisan during which the Jewish people left Egypt, on the fourteenth, they slaughtered their Paschal lambs; on the fifteenth, they left Egypt; and in the evening, the firstborn were stricken. The Gemara asks: Does it enter your mind to say that they were stricken in the evening? Was the Plague of the Firstborn after the Jews left Egypt? Rather, say that the evening before, the firstborn were stricken. And that day was the fifth day of the week. From the fact that the fifteenth of Nisan was a Thursday, the New Moon of Iyyar was Shabbat, as Nisan is typically thirty days long. And the New Moon of Sivan was on the first day of the week, as Iyyar is typically twenty-nine days long. This is difficult according to the opinion of the Rabbis, who hold that the New Moon of Sivan that year was on Monday.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ש ניסן שיצא בו ישראל ממצרים ביום חמישי הוה דמשכחת אייר בז׳ וסיון בחד בשבא.
לערב – לערב משמע לערב הבא.
ריש ירחא דאייר שבתא – שהרי ניסן מלא הוא לעולם וריש ירחא דסיון בחד בשבתא;
ואותו יום חמישי בשבת היה כו׳ – ואם כן ברביעי שחטו פסחיהם ונמצא בשבת שעברה לקחו פסחיהן שאז היה בעשור לחדש ועל כן קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גדול כדאמרינן במדרש (שמות רבה פ׳ בא) כשלקחו פסחיהם באותה שבת נתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום למה היו עושין כך אמרו להן זבח פסח לה׳ שיהרוג בכורי מצרים הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו ועשו בכורות מלחמה והרגו מהן הרבה הה״ד למכה מצרים בבכוריהם.
בד״ה ריש ירחא וכו׳ הוא לעולם הס״ד:
ואותו יום ה׳ בשבת היה כו׳ עיין בתוס׳ אבל בטור א״ח סימן ת״ל הביא המדרש הזה בע״א שהיו שיניהם קהות על ששוחטין אלהיהם ולא היו רשאין לומר דבר כו׳ ע״ש ואחרי הדקדוק במאמר כפי מה שכתבו התוס׳ כשלקחו פסחיהם נתקבצו בכורות כו׳ מפני מה נתקבצו הבכורות מעיקרא יותר משאר העם שהרי עדיין לא הגידו להם שיהרוג בכורי מצרים אבל הכוונה כי מזל טלה הוא ראש ובכור לכל המזלות והוא עצמו מזלן ואלהיהן של מצרים ומהבכורות ועל כן נתקבצו הבכורות טפי כשלקחו פסחיהן שהיה טלה שהוא מזלן ואלהיהן של הבכורות והיו שיניהם קהות כו׳ והלכו אצל אבותיהם כו׳ דהשתא ב׳ המדרשים נתכוונו לדבר אחד וק״ל:
עשר עטרות נטל אותו יום כו׳ יש לדקדק ממאמר הזה למאמר דפרק הניזקין דח׳ פרשיות נאמר בו ביום אמאי לא חשיב נמי הכא ראשון לשילוח טמאין ולאיסור שתויי יין דחשיב התם דנאמרו בו ביום וכן לא חשיב הכא ראשון ללוים ומיהו הא דלא חשיב הכא ראשון להדלקת נרות משום דהוי בכלל ראשון לעבודה גם קשה אמאי לא חשיב בתרתי ראשון לחודש וראשון לחדשים כמו דחשיב ראשון למעשה בראשית ואמאי לא חשיב נמי ראשון להקמת המשכן והתוס׳ תירצו בזה דאקרא קאי שהזכיר בו הקמת המשכן אבל קשה דא״כ לא יזכיר נמי ראשון לחדשים שהוזכר בקרא בחודש הראשון ובכלל קשה מאי רבותי׳ דהנך עשר עטרות דמפיק ליה מהאי קרא הוא מבואר ע״כ מ״ש דראשון הנאמר בו יתברך ברוך הוא כמו שנאמר אני ראשון אינו כלשון ראשון הנאמר בשאר דברים דההוא משמע ראשון משום דיש שני אחריו ואפשר שהראשון פחות במעלה מהשני כמ״ש גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון אבל ראשון הנאמר בו יתברך ב״ה הוא ראשון ואין שני ואחרון לו כמ״ש אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים ר״ל לא כשאר ראשונים שיש להם שנים ואחרונים כי אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים שני ואחרון ועד״ז אמרינן במדרש דלכך נאמר יום אחד ולא יום ראשון להורות שה׳ אחד ואין שני לו שביום ראשון בבריאה היה ה׳ אחד וביום שני התחיל השניות ולכך נאמר אחד במקום ראשון שראשון של ית׳ ב״ה והוא מורה על אחדותו שאין שני לו וע״ז כוונו בענין דהכא במדרש רבה דהל״ל יום ראשון ושני ושלישי כו׳ אתמהא פרע להם הקב״ה להלן בהקמת המשכן שנאמר ויהי המקריב ביום הראשון לבריאת עולם כאלו בראתי עולם באותו יום תניא י׳ עטרות כו׳ דר״ל דלפי׳ הלשון ה״ל למכתב נמי בבריאת עולם יום ראשון כמו שני ושלישי אבל כתב אחד להורות על אחדות שהוא ראשון ואין שני לו אבל פרע להן הקב״ה לכתוב ראשון במקומו בהקמת המשכן שהיה ג״כ יום ראשון לבריאת עולם כאלו כתוב אותו ראשון בבריאת עולם ממש שהיה ראוי לכתוב שם אלא שנכתב שם לשון אחד להורות על ראשון שלו שהוא ממש אחד ואין שני לו והשתא קאמר על אותו יום של יום הקמת המשכן שנכתב בו הראשון שהיה לו י׳ עטרות להורות על מדותיו עשר ספירות שהם אחדות הגמור עד כתר העליון וכל הנהו י׳ ראשון דחשיב הכא הם מורים על זה שהוא ראשון ואין שני לו. וחשיב ראשון למעשה בראשית כמ״ש שע״כ נאמר כאן ראשון במקום אחד שנאמר במעשה בראשית להורות על ראשון שלו שאין לו שני:
א תא שמע [בוא ושמע] הוכחה נוספת ביחס ליום מתן תורה ממה ששנינו בברייתא: ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים, בארבעה עשר בו שחטו פסחיהם, ובחמישה עשר בו יצאו ממצרים, ולערב לקו הבכורות. ותוהים: לערב סלקא דעתך [עולה על דעתך] לומר?! וכי לקו אחרי יציאת מצרים?! אלא יש לגרוס: מבערב לקו הבכורות, ואותו היום חמישי בשבת היה. ומכאן נסיק: מדחמיסר [מכיון שחמישה עשר] בניסן ביום חמשה בשבת היה, אם כן ריש ירחא [ראש חודש] אייר שבתא [שבת] היה, שחודש ניסן הריהו כרגיל בן שלושים יום. וריש ירחא [וראש חודש] סיון חד [אחד] בשבת היה, שחודש אייר הוא בן עשרים ותשעה יום, ואם כן קשיא לרבנן [קשה הדבר לשיטת חכמים] הסבורים שבאותה שנה היה ראש חודש סיון ביום שני!
Come and hear an additional proof with regard to the day of the revelation at Sinai from what was taught in a baraita: In the month of Nisan during which the Jewish people left Egypt, on the fourteenth, they slaughtered their Paschal lambs; on the fifteenth, they left Egypt; and in the evening, the firstborn were stricken. The Gemara asks: Does it enter your mind to say that they were stricken in the evening? Was the Plague of the Firstborn after the Jews left Egypt? Rather, say that the evening before, the firstborn were stricken. And that day was the fifth day of the week. From the fact that the fifteenth of Nisan was a Thursday, the New Moon of Iyyar was Shabbat, as Nisan is typically thirty days long. And the New Moon of Sivan was on the first day of the week, as Iyyar is typically twenty-nine days long. This is difficult according to the opinion of the Rabbis, who hold that the New Moon of Sivan that year was on Monday.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמְרִי לָךְ רַבָּנַן אִיָּיר דְּהַהִיא שַׁתָּא עַבּוֹרֵי עַבְּרוּהּ תָּא שְׁמַע דְּלָא עַבְּרוּהּ נִיסָן שֶׁבּוֹ יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שָׁחֲטוּ פִּסְחֵיהֶם בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יָצְאוּ וְלָעֶרֶב לָקוּ בְּכוֹרוֹת לָעֶרֶב ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא אֵימָא מִבָּעֶרֶב לָקוּ בְּכוֹרוֹת וְאוֹתוֹ הַיּוֹם חֲמִישִׁי בַּשַּׁבָּת הָיָה הִשְׁלִים נִיסָן וְאֵירַע אִיָּיר לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת.

The Gemara answers: The Rabbis could have said to you that a day was added to Iyyar that year and it was thirty days long. The New Moon was determined by testimony of witnesses who saw the new moon, together with astronomical calculations that the testimony was feasible. Therefore, Iyyar could be thirty days long. If that was the case, the New Moon of Sivan was on Monday. Come and hear an objection from what was taught in a different baraita that they did not add a day to Iyyar that year, as the Sages taught: In the month of Nisan during which the Jewish people left Egypt, on the fourteenth, they slaughtered their Paschal lambs; on the fifteenth, they left Egypt; and in the evening, the firstborn were stricken. The Gemara asks: Does it enter your mind to say that they were stricken in the evening? Was the Plague of the Firstborn after the Jews left Egypt? Rather, say that the evening before, the firstborn were stricken. And that day was the fifth day of the week. Nisan was complete, i.e., it was thirty days long, and the New Moon of Iyyar occurred on a Shabbat.
ר׳ חננאלרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בחמישי עבד להו פרישה שלא יגשו אל אשה שלא תפלטו שכבת זרע בשעת [מתן תורה] ותטמא והא פרישנן דר׳ אלעזר בן עזריא הכין סברי ואף הלכתא דאמרה ר׳ יוחנן ג׳ עונות שלימות מעת לעת סלקא לפום הכין ושמעו דברות בצפרא דשבתא דהוא ו׳ בחודש ר׳ יוסי דסבר בחד בשבא הוה קבועי אמר לך בחד בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא. בתרין אמר להו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו׳ בתלתא הגבלה בארבע פרישה וסלקא לר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא כדפרישנא לעילא ומקשי׳ אי ר׳ יוסי דאמר מן צפרא דארבעה עבוד פרישה קרא דכתי׳ לך אל העם וקדשתם היום ומחר דאלמא היום חמשה ולמחר מעלי דשבתא שמעו דברות. ופריקנ׳ אמר לך ר׳ יוסי בארבעה הוא דאמר ליה רחמנא וקדשתם היום ומחר ודרש משה דלאו היום האידנא דהוא יומא דארבעה אלא הכי קאמר ב׳ ימים דדמי להדדי כי ביום השלישי ירד י״י וצריך למהוי היום כמחר תרוייהו לילותיה׳ עמהם וה״ק יום ומחר שלו ואינון מתחלת חמישי ומנ״ל דהסכימה דעתו לדעת המקום והסכים הקב״ה ע״י דהא לא שראי שכינה עד שבתא ולרבנן היום ומחר חמשה ומעלי ולא צריכי לילו עמו אבל קרא דאמר להו משה לישראל היו נכונים לשלשת ימים לית מוכח ולא קשי לא למר ולא למר. ת״ש שלישי שלישי לחודש שלישי בשבת אלמא ריש ירחא בחד בשבא ופרקי הא מני ר׳ יוסי היא.
ואיבעיא לן האי שלישי דאמר ר׳ יוסי הוא שלישי לשבת ולחודש ולמאי אצטריך ליה והי יומא ניהו ופירוש כיון דבשני אמר להו ואתם תהיו לי בשלישי וגו׳ וישב משה והוא יום הגבלה לר׳ יוסי ב״ר יהודה ולרבי הוא יום שהודיען עונשן ומתן שכרן שמשבבין לבו של אדם דאמר שהודיען עונשה פי׳ ששוברין לבו של אדם ונפיק מן כי שבבים יהיה עגלי שומרון. ומן ל׳ ארמי נמי ידוע הוא. שקשין כגידין דקא׳ דל רגש פרשוהו רבנן בלשון ארמית הרזוקלאלי והוא בטיית הנטלי ואיתא ביום הכפורים לענין מן כזרע גד. ת״ש ששי. ששי בחודש ששי בשבת הא נמי רבי יוסי והאי ששי למאי (דקאמר ביה) [קארי ליה] הכי רבה אמר ששי לחנייתן דאלמא בשבת במסען היו ולא היו מצווין על התחומין באותה שעה.
אמרי לך רבנן אייר דההיא שתא עבורי עברוה וסיון בתרין בשבא. ת״ש דלא עברוה דתניא יום ט״ו בניסן יום חמישי השלים ניסן אירע אייר להיות בשבת חיסר אייר אירע סיון להיות באחד בשבת הא מני ר׳ יוסי היא.
השלים ניסן – נתמלא בשלשים יום לשון שלם חיסר אייר שהרי אייר חסר כסדרן ומתרמי סיון בחד בשבתא.
ואותו היום שבת היה שנא׳ ובקר וראיתם וגו׳ – שנתרעמו בו ביום על המן כדכתיב וילונו על משה וגו׳ להמית את כל הקהל הזה ברעב והבטיחם להוריד להם מן למחר וע״כ בחד בשבת ירד להם מן תחלה שנאמר ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי לירידתו שבת לא יהיה בו.
אייר דההיא שתא עבורי עברוה – הא דלא תריץ הכא הא מני ר׳ יוסי היא, משום דלקמן מוכח מקראי דהכי הוה מן המן, הילכך צריך למימר עבורי עברוה.
ואומרים כי לשיטת חכמים חודש אייר דההיא שתא עבורי עברוה [של אותה שנה עיברוהו], ואף הוא היה אם כן בן שלושים יום. כיון שאז נקבעו ראשי חדשים על פי עדות ראייה ולפי מולד הירח ויתכן שיהיה חודש אייר אף הוא בן שלושים יום ונמצא שחל ראש חודש סיון ביום שני. תא שמע [בוא ושמע] להקשות על כך ממה שמשמע בברייתא אחרת שלא עברוה [עיברוהו], שאמרו חכמים: חודש ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים, בארבעה עשר בו שחטו את פסחיהם, בחמשה עשר בו יצאו, ולערב לקו הבכורות. ושואלים: לערב סלקא דעתך [עולה על דעתך] לומר?! וכי לקו לאחר יציאת מצרים? אלא אימא [אמור]: מבערב לקו בכורות. ואותו היום חמישי בשבת היה. השלים ניסן שהיה חודש מלא בן שלושים יום ואירע ראש חודש אייר להיות בשבת.
The Gemara answers: The Rabbis could have said to you that a day was added to Iyyar that year and it was thirty days long. The New Moon was determined by testimony of witnesses who saw the new moon, together with astronomical calculations that the testimony was feasible. Therefore, Iyyar could be thirty days long. If that was the case, the New Moon of Sivan was on Monday. Come and hear an objection from what was taught in a different baraita that they did not add a day to Iyyar that year, as the Sages taught: In the month of Nisan during which the Jewish people left Egypt, on the fourteenth, they slaughtered their Paschal lambs; on the fifteenth, they left Egypt; and in the evening, the firstborn were stricken. The Gemara asks: Does it enter your mind to say that they were stricken in the evening? Was the Plague of the Firstborn after the Jews left Egypt? Rather, say that the evening before, the firstborn were stricken. And that day was the fifth day of the week. Nisan was complete, i.e., it was thirty days long, and the New Moon of Iyyar occurred on a Shabbat.
ר׳ חננאלרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) חָסַר אִיָּיר וְאֵירַע סִיוָן לִהְיוֹת בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת קַשְׁיָא לְרַבָּנַן הָא מַנִּי ר׳רַבִּי יוֹסֵי הִיא.

Iyyar was lacking, i.e., it was twenty-nine days long, and the New Moon of Sivan occurred on the first day of the week. This is difficult according to the opinion of the Rabbis. The Gemara answers: Whose is the opinion in this baraita? It is the opinion of Rabbi Yosei. Therefore, this baraita poses no difficulty to the opinion of the Rabbis.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חסר היה חודש אייר, שהיה רק בן עשרים ותשעה ימים, ואירע סיון להיות באחד בשבת, ואם כן קשיא לרבנן [קשה הדבר לשיטת חכמים]! ומשיבים: הא מני [ברייתא זו של מי היא] — כדעת ר׳ יוסי היא ואין להקשות ממנה לחכמים.
Iyyar was lacking, i.e., it was twenty-nine days long, and the New Moon of Sivan occurred on the first day of the week. This is difficult according to the opinion of the Rabbis. The Gemara answers: Whose is the opinion in this baraita? It is the opinion of Rabbi Yosei. Therefore, this baraita poses no difficulty to the opinion of the Rabbis.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַב פָּפָּא ת״שתָּא שְׁמַע {שמות ט״ז:א׳} וַיִּסְעוּ מֵאֵלִים וַיָּבוֹאוּ כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שַׁבָּת הָיָה דִּכְתִיב {שמות ט״ז:ז׳} וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד ה׳ וּכְתִיב {שמות ט״ז:כ״ו} שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטוּהוּ וּמִדַּחֲמֵיסַר בְּאִיָּיר שַׁבְּתָא רֵישׁ יַרְחָא דְסִיוָן חַד בשבת קַשְׁיָא לְרַבָּנַן אָמְרִי לָךְ רַבָּנַן אִיָּיר דְּהַהִיא שַׁתָּא עַבּוֹרֵי עַבְּרוּהּ.

Rav Pappa said: Come and hear a different proof from another verse, as it is stated: “And they took their journey from Elim, and all the congregation of the children of Israel came unto the wilderness of Sin, which is between Elim and Sinai, on the fifteenth day of the second month after their departing out of the land of Egypt” (Exodus 16:1). And that day was Shabbat, as it is written: “And in the morning, then you shall see the glory of the Lord; for He has heard your murmurings against the Lord; and what are we, that you murmur against us?” (Exodus 16:7). The next day the glory of God was revealed, and He told them that in the afternoon the manna and quail would begin to fall, and it is written: “Six days you shall gather it; but on the seventh day is Sabbath, there shall be none in it” (Exodus 16:26). Apparently, the first six days after this command were weekdays on which the manna fell, and the fifteenth of Iyyar was Shabbat. And from the fact that the fifteenth of Iyyar was Shabbat, the New Moon of Sivan was on the first day of the week. This is difficult according to the opinion of the Rabbis. The Gemara answers: According to the Rabbis, a day was added to Iyyar that year and it was thirty days long. Therefore, the New Moon of Sivan was on Monday.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב פפא ת״ש בחמשה עשר יום לחודש השני אותו היום ערב שבת היה ומדט״ו באייר בשבתא ריש ירחא דסיון בחד בשבא ופרקי דעיבורי עברוה לאייר וריש ירח סיון תרין בשבתא א״ל רב חבי מחוזנאה לרב אשי ת״ש ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן ותניא אותו היום נטל עשר עטרות ראשון למעשה בראשית אלמא חד בשבא היה ומדר״ח ניסן שנה שנית חד בשבת ר״ח ניסן דראשונה ארבע בשבת דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת ואין בין ראש השנה לראש השנה אלא ד׳ ימים בלבד ואם היתה שנה מעוברת חמשה וכיון דר״ח ניסן ארבעה ר״ח סיון שבת.
ריש ירחא דסיון חד בשבת – כשתשלים לאייר עד ט״ו ויום ט״ו ר״ח סיון.
וכתיב ששת ימים תלקטוהו – תימה היכי מייתי ראיה מהאי קרא דבשבת היה והלא זה הפסוק נכתב אחר שירד כבר מן שבוע כשהגידו נשיאי העדה למשה שלקטו לחם משנה דכתיב ויאמר משה אכלוהו היום וגו׳ ששת ימים תלקטוהו והמן כבר ירד מיום ראשון שעבר ואור״י דאע״ג דלא נאמר עד אח״כ מ״מ מוכח שפיר דמשה שכח לומר להם והיה אומר היה לי לומר לכם מה שאמר הקב״ה כשנתן את המן שתלקטוהו ששת ימים וא״כ אחד בשבת היה.
בד״ה וריש ירחא דסיון בא׳ בשבת שהרי אייר וכו׳ כצ״ל והד״א:
בד״ה חיסר צ״ל חסר אייר עשאהו חסר כסדרן כצ״ל והס״ד והשאר נמחק:
בד״ה עטרות צ״ל עשר עטרות ואח״כ מ״ה שכן ראשון לברך וכו׳:
בד״ה ד׳ ימים חוץ מד׳ ימים הס״ד:
תוס׳ בד״ה כאשר צוך וגו׳ ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וגו׳ נמחק. ונ״ב אין כאן מקומו ושייך לקמן בסה״ד ויניחו אותו עד הבקר וגו׳ וכתיב ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו משמע וכו׳ כצ״ל ודו״ק (עיין במהרש״א):
בד״ה וכתיב ששת ימים וגו׳ והמן כבר ירד מיום ראשון שעבר. נ״ב לפי האמת אבל ק״ל מנא לן דילמא ירד באמצע השבוע מאחר דלא אמר ששת ימים תלקטוהו כי אם בשבת אחר שירד כבר המן ואמר על ששת ימים שיהיו אחר השבת שילקטוהו ששת ימים וק״ל:
בד״ה לרבנן וכו׳ נקט נמי לרבנן שמונה. נ״ב ודוחק גדול בעיני דמשום איידי דר׳ יוסי נקט ח׳ והוא שקר דהא מסקי לעיל דעברוה לאייר ע״כ נראה בעיני דשפיר קאמר תלמודא לרבנן ח׳ חסרים עבוד דנהי דבין ניסן לניסן לא תמצא כי אם ז׳ חסרים אבל בין סיון לסיון בע״כ איכא ח׳ חסרים שאם לא כן לא יבא החשבון מכוון שיהיה ר״ח ניסן ביום א׳ כ״א ביום ב׳ לפי שסיון יהיה ביום ה׳ והאמת שח׳ חסרים הוא חדוש גדול וצריך להיות ה׳ חסרים זו אחר זו מרחשון כסליו טבת שבט אדר ובחשבון שלנו מעולם לא תמצא ה׳ חסרים בשנה תמימה שמיום ליום ותתחיל באיזה חודש שתרצה כי אם ז׳ חסרים ונקראת שנה חסרה והכא חסרים הרבה על כן אמר לרבנן עבוד ח׳ חסרין ודו״ק (עיין במהרש״א):
ב אמר רב פפא, תא שמע [בוא ושמע] ראיה אחרת ממה שנאמר בכתוב אחר, שנאמר: ״ויסעו מאלים ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילים ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים״ (שמות טז, א), ואותו היום שבת היה, דכתיב כן נאמר]: ״ובקר וראיתם את כבוד ה׳ בשמעו את תלונותיכם על ה׳ ונחנו מה כי תלינו עלינו״ (שמות טז, ז), וכתיב [ונאמר] שלמחרת נגלה כבוד ה׳, ואמר להם שבין הערביים יתחילו לרדת המן והשלו, וכתיב [ונאמר]: ״ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו״ (שמות טז, כו), הרי שבששת הימים הראשונים אחר התגלות זו היו ימי החול שבהם ירד מן. ומכאן שיום החמישה עשר עצמו שבת היה. ומדחמיסר [ומזה שחמישה עשר] באייר שבתא [שבת] היה, אם כן ריש ירחא [ראש חודש] סיון חד [אחד] בשבת היה, ואם כן קשיא לרבנן [קשה לשיטת חכמים]! ומשיבים: לשיטת חכמים אייר דההיא שתא עבורי עברוה [של אותה שנה עברותו], והיו בו שלושים יום, ולכן חל ראש חודש סיון ביום השני בשבת.
Rav Pappa said: Come and hear a different proof from another verse, as it is stated: “And they took their journey from Elim, and all the congregation of the children of Israel came unto the wilderness of Sin, which is between Elim and Sinai, on the fifteenth day of the second month after their departing out of the land of Egypt” (Exodus 16:1). And that day was Shabbat, as it is written: “And in the morning, then you shall see the glory of the Lord; for He has heard your murmurings against the Lord; and what are we, that you murmur against us?” (Exodus 16:7). The next day the glory of God was revealed, and He told them that in the afternoon the manna and quail would begin to fall, and it is written: “Six days you shall gather it; but on the seventh day is Sabbath, there shall be none in it” (Exodus 16:26). Apparently, the first six days after this command were weekdays on which the manna fell, and the fifteenth of Iyyar was Shabbat. And from the fact that the fifteenth of Iyyar was Shabbat, the New Moon of Sivan was on the first day of the week. This is difficult according to the opinion of the Rabbis. The Gemara answers: According to the Rabbis, a day was added to Iyyar that year and it was thirty days long. Therefore, the New Moon of Sivan was on Monday.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב חֲבִיבִי מָחוֹזְנָאָה לְרַב אָשֵׁי ת״שתָּא שְׁמַע {שמות מ׳:י״ז} וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן תָּנָא אוֹתוֹ יוֹם נָטַל עֶשֶׂר עֲטָרוֹת רִאשׁוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית רִאשׁוֹן לַנְּשִׂיאִים רִאשׁוֹן לַכְּהוּנָּה רִאשׁוֹן לָעֲבוֹדָה רִאשׁוֹן לִירִידַת הָאֵשׁ רִאשׁוֹן לַאֲכִילַת קָדָשִׁים רִאשׁוֹן לִשְׁכּוֹן שְׁכִינָה רִאשׁוֹן לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל רִאשׁוֹן לְאִיסּוּר הַבָּמוֹת רִאשׁוֹן לֶחֳדָשִׁים וּמִדְּרֵישׁ יַרְחָא דְנִיסָן דהאי שַׁתָּא חַד בשבת דְּאֶשְׁתָּקַד [בד׳בְּאַרְבְּעָה] בשבת.

Rav Ḥavivi from Ḥozena’a said to Rav Ashi: Come and hear a different proof from the following verse: “And it came to pass in the first month in the second year, on the first day of the month, that the tabernacle was erected” (Exodus 40:17). It was taught: That day took ten crowns. It was the first day of Creation, meaning Sunday, the first day of the offerings brought by the princes, the first day of the priesthood, the first day of service in the Temple, the first time for the descent of fire onto the altar, the first time that consecrated foods were eaten, the first day of the resting of the Divine Presence upon the Jewish people, the first day that the Jewish people were blessed by the priests, and the first day of the prohibition to bring offerings on improvised altars. Once the Tabernacle was erected, it was prohibited to offer sacrifices elsewhere. And it was the first of the months. And from the fact that the New Moon of Nisan of that year was on the first day of the week, in the previous year, it was on the fourth day of the week.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עשר עטרות – ראשון לעשרה דברים.
ראשון לבריאת עולם – שאחד בשבת היה.
ראשון לנשיאים – להקרבת נשיאים לחנוכת הבית.
ראשון לכהונה – אותו היום שמיני למילואים ועבודה באהרן ובניו ועד עכשיו היה בבכורות.
ראשון לעבודה – לסדר עבודת ציבור תמידין ושאר קרבנות של תרומת הלשכה.
לירידת אש – ותצא אש מלפני ה׳ ותאכל על המזבח וגו׳ (ויקרא ט).
לאכילת קדשים – במחיצה ועד עכשיו היו נאכלים בכל מקום.
לשכון – בישראל שכינה שרתה שם כדכתיב ושכנתי בתוכם מכלל דעד השתא לא שרתה.
לברך – ברכת כהנים כדכתיב וישא אהרן את ידיו וגו׳.
לאיסור הבמות – מעכשיו נאסרו שהוא ראוי לפתח אהל מועד כדכתיב ואל פתח אהל מועד לא הביאו.
דהאי שתא – שנה השנית ליציאתם הוקם המשכן.
עשר עטרות נטל אותו היום – הא דלא חשיב ראשון להקמת המשכן משום דאמרינן במדרש (ויקרא רבה ס׳ סמיני) שכל ז׳ ימי המלואים היה משה מעמיד המשכן ומפרקו אי נמי משום דעליה דהקמת המשכן קאי דה״ק אותו היום של הקמת המשכן נטל עשר עטרות אחרות.
ראשון לאכילת קדשים – ובת״כ במקום אכילת קדשים קתני שחיטתן בצפון.
אין בין עצרת לעצרת ובין ראש שנה לראש שנה אלא ארבעה ימים בלבד ואם היתה שנה מעוברת חמשה ואין פוחתין מארבעה חדשים מעוברין בשנה ואין מוסיפין יתר על שמונה וכבר ביארנו ענינים אלו בראשון של ראש שנה:
לעולם יהא אדם מן הנעלבין ואינם עולבין שומעין חרפתם ואין משיבין עושין מאהבה ושמחים בייסורין שכל שעושה כן עליו הכתוב אומר ואהביו כצאת השמש בגבורתו:
דאשתקד בד׳ בשבת וכו׳ ואין בין ר״ה לר״ה ואין בין פסח לפסח אלא ד׳ ימים וכו׳ כצ״ל:
בד״ה לרבנן ח׳ חסרין כו׳ נקט נמי לרבנן שמנה עכ״ל כתב מהרש״ל ודוחק כו׳ דהא מסקינן לעיל דעברוה לאייר ע״כ כו׳ לרבנן ח׳ חסרין עביד דנהי דבין ניסן לניסן כו׳ אבל בין סיון לסיון בע״כ איכא ח׳ כו׳ עכ״ל לא ידענא אמאי לא קשיא ליה הכי לפירש״י דפי׳ בהדיא לרבנן ח׳ חסרין עביד כו׳ ונמצא דאשתקד בע״ש עכ״ל ולעיל מסקינן דעברוה לאייר לרבנן אלא ע״כ דאית לן למימר דהשתא למאי דקאמר לרבנן ח׳ חסרים לא קאי אהא דקאמר לעיל דעברוה לאייר והנהו ברייתות דלעיל כר׳ יוסי אתיין והכי משמע להו ח׳ חסרין עביד לרבנן היינו מניסן לניסן דומיא דשבעה חסרין עביד לר׳ יוסי דהיינו נמי מניסן לניסן אבל אי הוה עברוה לאייר לא הוי ח׳ חסרין מניסן לניסן ותו לא מידי וק״ל:
וראשון לנשיאים מפורש במדרש רבה נשיא אחד ליום וגו׳ א״ל כו׳ משה כו׳ נתנו פניהם בנחשון שקידש שם שמים על הים כו׳ כדאמרינן במסכת סוטה ור״ל דנשיא אחד ליום שהוא יהיה הראשון ע״ש שקידש וייחד שמו של הקב״ה שאין שני לו ואמר וראשון לכהונה שהיה עבודתו ביחוד לה׳ כמ״ש באהרן להקדישו קודש קדשים דהיינו מכלל הלוים:
ראשון לעבודה דהיינו קרבן צבור כבש האחד בבוקר וגו׳ שישתתפו בו כל ישראל כאיש אחד לעבודת הא׳ האמיתי שאין שני לו:
ראשון לירידת אש שהוא משגיח בכל העולם ובורא אחד לכלם ואמר:
ראשון לאכילת קדשים שיטהר ויקדש האוכל עצמו לידבק בשכינה להיות האוכל ג״כ מעין דוגמא דלמעלה בקדושה ואין לו שני למטה ואמר:
ראשון לשכון בישראל שיהיו כלל ישראל עם אחד למטה דוגמתו למעלה שאין שני כמ״ש ונפלינו אני ועמך וגו׳:
וראשון לברך את ישראל שזה הוא דבר הנוגע באחדותו שאין שני לו לבטל ברכתו יתברך ב״ה כמו שמצינו בענין בלעם:
וראשון לאיסור במות שיהיה מקום מיוחד לעבודת ה׳ במקום אשר יבחר והוא מורה על אחדות וראשון הגמור שאין שני לו:
וראשון לחדשים שהוא חודש מיוחד לעשות בו ניסים ושהוא אחד לבטל כח ראש המזלות שהוא טלה וכמ״ש בש״ר א״ל הקב״ה אין לך חודש גדול מזה לפיכך נקרא ראשון כו׳ ד״א כביכול הקב״ה שנקרא ראשון שנאמר אני ראשון וגו׳ וע״פ הכוונה שאמרנו והשתא ניחא דלא חשיב רק י׳ ראשון והם י׳ עטרות נגד י׳ ספירות המורים על שהוא אחד וראשון ואין שני לו ודו״ק:
ג ואמר ליה [לו] רב חביבי מחוזנאה לרב אשי: תא שמע [בוא ושמע] ראייה אחרת לדבר ממה שנאמר: ״ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן״ (שמות מ, יז), ועל כך תנא [שנינו]: אותו יום נטל עשר עטרות; שהיה זה יום ראשון למעשה בראשית, כלומר, יום ראשון בשבת, ראשון להקריב בו קרבן הנשיאים, ראשון לכהונה, ראשון לעבודה במקדש, ראשון לירידת האש על המזבח, ראשון לאכילת קדשים, ראשון לשכון שכינה בישראל, ראשון לברך ברכת כהנים את ישראל, ראשון לאיסור הבמות, שמהקמת המשכן ואילך נאסר להקריב לה׳ בכל במה אחרת, ראשון לחדשים. ומדריש ירחא [ומכיון שראש חודש] ניסן דהאי שתא חד [של שנה זו ביום אחד] בשבת, אם כן לפי חשבון זה דאשתקד (של השנה שעברה) ברביעי בשבת היה.
Rav Ḥavivi from Ḥozena’a said to Rav Ashi: Come and hear a different proof from the following verse: “And it came to pass in the first month in the second year, on the first day of the month, that the tabernacle was erected” (Exodus 40:17). It was taught: That day took ten crowns. It was the first day of Creation, meaning Sunday, the first day of the offerings brought by the princes, the first day of the priesthood, the first day of service in the Temple, the first time for the descent of fire onto the altar, the first time that consecrated foods were eaten, the first day of the resting of the Divine Presence upon the Jewish people, the first day that the Jewish people were blessed by the priests, and the first day of the prohibition to bring offerings on improvised altars. Once the Tabernacle was erected, it was prohibited to offer sacrifices elsewhere. And it was the first of the months. And from the fact that the New Moon of Nisan of that year was on the first day of the week, in the previous year, it was on the fourth day of the week.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) דְּתַנְיָא אֲחֵרִים אוֹמְרִים אֵין בֵּין עֲצֶרֶת לַעֲצֶרֶת וְאֵין בֵּין ר״הרֹאשׁ הַשָּׁנָה לר״הלְרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֶלָּא ד׳אַרְבָּעָה יָמִים בִּלְבַד וְאִם הָיְתָה שָׁנָה מְעוּבֶּרֶת ה׳חֲמִשָּׁה הֲוָה לֵיהּ רֵישׁ יַרְחָא דְאִיָּיר מַעֲלֵי שַׁבְּתָא וְרֵישׁ יַרְחָא דְסִיוָן שַׁבְּתָא קַשְׁיָא בֵּין לְרַבִּי יוֹסֵי בֵּין לְרַבָּנַן לר׳לְרַבָּנַן יוֹסֵי שִׁבְעָה חֲסֵרִין עֲבוּד

As it was taught in a baraita, Aḥerim say: Between the festival of Assembly, i.e., Shavuot, of one year and the festival of Assembly of the following year, and similarly, between Rosh HaShana of one year and Rosh HaShana of the following year, there is only a difference of four days of the week. And if it was a leap year, there is a difference of five days between them. There are three hundred and fifty four days in a year, which are divided into twelve months, six months that are thirty days long and six months that are twenty-nine days long. If the New Moon of Nisan was on Wednesday, the New Moon of Iyyar was on Shabbat eve, and the New Moon of Sivan was on Shabbat. This is difficult both according to Rabbi Yosei, who holds that the New Moon of Sivan was on Sunday, and according to the Rabbis, who hold it was on Monday. The Gemara answers: Both Rabbi Yosei and the Rabbis disagree with Aḥerim. According to Rabbi Yosei, they established seven months that were lacking in the first year, i.e., seven months that were twenty-nine days long,
רש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ד׳ ימים – כשאתה קובע כל החדשים כסדרן אחד מלא ואחד חסר הוו ארבעה ימים בין תחלת שנה לתחלת שנה אחרת שמנין חדשי לבנה כסדרן שנ״ד ימים כולן שבועין חוץ מארבעה ימים.
ואם היתה שנה מעוברת ה׳ – דקסבר שני האדרים עבדינן חסרים ופסח דחוי יום אחד לקמן.
ז׳ חסרים עבוד – ולא היו אלא ג׳ בין פסח לפסח הלכך דאישתקד בה׳ בשבא ולית ליה דאחרים דאמרי אין מעברין ואין מחסרין שום חדש לצורך אלא לעולם אחד מלא ואחד חסר.
אלא ארבעה ימים בלבד – יש לומר דסבירא להו לאחרים שאין חדשה של לבנה אלא כ״ט ימים ומחצה ולית להו תשצ״ג חלקים, הילכך אין צריך לעשות כל חדשי השנה אלא אחד מלא ואחד חסר. ולא היא דבפרק שיני דערכים מתקיף רבינא על מילתיה דאחרים והא איכא יומא דשעי ויומא דתלתין שנין, פירוש: י״ב פעמים תשצ״ג עברי ח׳ שעות ותתע״ו חלקים, וח׳ שעות הוו יומא לתלת שנין ותתע״ו חלקים הוו לתלתין שנין יומא ושליש שעה. ומתרץ: כיון דליתיה בכל שנה לא קא חשיב, פירוש: בכל השנים היה עושה ד׳ ימים שהיה עושה חדשי השנה כסדרן, ובשלש שנים היה עושה ה׳ ימים וכן לשלשים שנה.
המשנה הרביעית מנין שקושרין לשון של זהורית בראש השעיר המשתלח שנ׳ אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו אמר הר״ם פי׳ צורת תכונת המעשה בשעיר המשתלח עוד אבאר אותו בפרק ששי ממסכת יומא:
אמר המאירי המשנה הרביעית והיא מענין משניות שלפניה מנין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וכו׳ והוא שהיה אות זה בא להם מן השמים שאם זכו היה מלבין ובתלמוד המערב אמרו בתחלה היה כל אחד ואחד קושר בחלונו והיו מתביישין זה מזה התקינו שלא יהו קושרין אותו אלא בחיל ועדיין היו כל ישראל מתביישין כשלא היה מלבין התקינו שיהיו קושרין אותו בהיכל ועדיין היו מתביישין התקינו שיהו קושרין אותו בראש שעיר המשתלח:
משנה מנין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכפרים אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנ׳ ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו אמר הר״מ פי׳ אינו רוצה באמרו כשתיה שיהיה חייב כרת עליה כמו שהוא חייב על השתיה אבל הכונה שהוא אסור כמו השתיה ויתחייב עליה מלקות כמו שנבאר במסכת יומא:
אמר המאירי מנין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכפרים שנ׳ ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו ומ״מ לא הושוית סיכה לשתיה אלא לענין איסור אבל לענין כרת לא שעל אכילה ושתיה חייב כרת אבל לא על שאר ענוין וכן הלכה כמו שיתבאר במקומו:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמ׳ דבר:
דתניא כן שנינו בברייתא], אחרים אומרים: אין בין עצרת לעצרת (חג השבועות בשנה אחת וחג השבועות בשנה שאחריה), וכן אין בין ראש השנה לראש השנה של שתי שנים אלא הבדל ארבעה ימים בלבד בימי השבוע, ואם היתה ביניהם שנה מעוברתחמשה ימים. שבכל שנה יש תמיד שלש מאות חמישים וארבעה יום, ובין החדשים תמיד ששה חדשים מלאים (בני שלושים יום) וששה חדשים חסרים (בני עשרים ותשעה יום). ולפי חשבון זה הוה ליה ריש ירחא [נמצא שהרי הוא לו ראש חודש] אייר מעלי שבתא [בערב שבת], וריש ירחא [וראש חודש] סיון בשבתא [שבת] היה, ואם כן קשיא [קשה] בין לשיטת ר׳ יוסי הסבור שראש חודש סיון חל ביום הראשון, ובין לרבנן שיטת חכמים] שלדעתם חל ביום השני! ומשיבים: יש לומר שלא נהגו כשיטת אחרים אלא לדעת ר׳ יוסי באותה שנה שבעה חודשים חסרין עבוד [עשו],
As it was taught in a baraita, Aḥerim say: Between the festival of Assembly, i.e., Shavuot, of one year and the festival of Assembly of the following year, and similarly, between Rosh HaShana of one year and Rosh HaShana of the following year, there is only a difference of four days of the week. And if it was a leap year, there is a difference of five days between them. There are three hundred and fifty four days in a year, which are divided into twelve months, six months that are thirty days long and six months that are twenty-nine days long. If the New Moon of Nisan was on Wednesday, the New Moon of Iyyar was on Shabbat eve, and the New Moon of Sivan was on Shabbat. This is difficult both according to Rabbi Yosei, who holds that the New Moon of Sivan was on Sunday, and according to the Rabbis, who hold it was on Monday. The Gemara answers: Both Rabbi Yosei and the Rabbis disagree with Aḥerim. According to Rabbi Yosei, they established seven months that were lacking in the first year, i.e., seven months that were twenty-nine days long,
רש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת פז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ חננאל שבת פז:, רש"י שבת פז:, תוספות שבת פז:, תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת פז:, רמב"ן שבת פז: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי שבת פז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת פז:, מהרש"א חידושי הלכות שבת פז:, מהרש"א חידושי אגדות שבת פז:, פני יהושע שבת פז:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת פז:, אסופת מאמרים שבת פז:

Shabbat 87b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Chananel Shabbat 87b, Rashi Shabbat 87b, Tosafot Shabbat 87b, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 87b, Ramban Shabbat 87b, Meiri Shabbat 87b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 87b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 87b, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 87b, Penei Yehoshua Shabbat 87b, Steinsaltz Commentary Shabbat 87b, Collected Articles Shabbat 87b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144