×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ וְגוֹ׳ לֹא כְּאַבְרָהָם שֶׁכָּתוּב בּוֹ {בראשית י״ג:י״ז} קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאׇרְכָּהּ וְגוֹ׳ וְלֹא כְּיִצְחָק שֶׁכָּתוּב בּוֹ {בראשית כ״ו:ג׳} כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כׇּל הָאֲרָצוֹת הָאֵל אֶלָּא כְּיַעֲקֹב שֶׁכָּתוּב בּוֹ {בראשית כ״ח:י״ד} וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה.
on the inheritance of Jacob your father, as the mouth of God has spoken” (Isaiah 58:13–14). The reward for delighting in Shabbat is specifically the portion of Jacob. Not that of Abraham, about whom it is written, “Rise, walk through the land through its length and its width because I have given it to you” (Genesis 13:17), i.e., only this land alone in its borders. And not that of Isaac, about whom it is written, “Dwell in this land and I will be with you and I will bless you because I will give all of these lands to you and your offspring” (Genesis 26:3), meaning these lands and no others. Rather, that of Jacob, about whom it is written, “And your offspring will be like the dust of the earth, and you will spread out to the west and to the east and to the north and to the south, and all of the families of the land will be blessed through you and your offspring” (Genesis 28:14). There are no boundaries for Jacob’s portion.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי שבת קיח ע״ב וברי״ף שם1} וגרסינן בפרק כל כתבי הקדש אמר ר׳ יוסי יהא חלקי עם גומרי2 הלל בכל יום איני והאמר מר הקורא3 הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף כי קאמרינן [בפסוקי]⁠4 דזמרה ומאי5 ניהו6 מתהלה לדוד עד {תהלים קנ:ו} כל הנשמה תהלל יה הללויה7. ותקינו רבנן למימר ברכה [מקמיהו] וברכה [מבתריהו]⁠8 ומאי ניהו9 ברוך שאמר וישתבח הלכך {גאונים10} מיבעי ליה לאיניש דלא לאשתעויי מכי מתחיל11 בברוך12 שאמר עד דמסיים [ליה]⁠13 שמונה עשרה14:
1. רי״ף שבת פרק טז (דף מד ע״א).
2. עם גומרי: וכן במקביל בשבת שם. גפא: ״עם אומרי״, וכן גפו לאחר הגהה. כ״י פריס 312: ״מגומרי״.
3. מר הקורא: כ״י נ: ״כל האומ׳⁠ ⁠״.
4. בפסוקי: כ״י נ, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה. גנה, גפו: ״בפיסוקא״. גסו: ״בפיסוקי״ וכן כ״י א בהלכות שבת שם. געח: ״פיסוקי״. כ״י א כאן: ״פסוקי״.
5. ומאי: דפוסים: אמרינן מאי.
6. ניהו: כ״י פריס 312: ״נינהי״. גפו, רא״ה: ״נינהו״.
7. כל...הללויה: גפא עד: ״הנשמה״. גנה, געח, כ״י נ, כ״י פריס 312, רא״ה עד: ״יה״.
8. מקמיהו, מבתריהו: גנה, גסו, געח, כ״י נ, דפוסים, רא״ה. כ״י פריס 312: ״מקמייהו, אבתרייהו״. כ״י א בלשון יחיד: ״מקמה, מבתרה״, וכן גפא: ״מקמיה, מבתריה״.
9. ניהו: כ״י פריס 312: ״נינהי״. רא״ה: ״נינהו״.
10. ראבי״ה ח״א סי׳ לב (עמ׳ 19): ״ובדברי גאונים כתוב״, שם סוף סי׳ קסח (עמ׳ 183) בשם ״תשובות גאונים״ קרוב ללשון זה. המנהיג (ח״א עמ׳ מג) בשם ר׳ עמרם גאון, ושם: ״מצאתי בירושלם...ואולי על זה סמך רב אלפס ז״ל״. בלשון דומה גם בתשובה לראב״י בעל האשכול בשם ״הרב״ (תשובות הגאונים הוצאת מכון אופק, סי׳ לג).
11. מכי מתחיל: חסר בכ״י פריס 312.
12. בברוך: גסו, גפו, כ״י נ, רא״ה: ״ברוך״. כ״י פריס 312: ״מברוך״.
13. ליה: גסו, גפא, געח, כ״י נ. כ״י א: ״לה״. חסר בכ״י פריס 312, רא״ה.
14. שמונה עשרה: דפוסים: לשמונה עשרה. כ״י פריס 312: ״י״ח ברכות״. במנהיג שם בשם הרי״ף: ״עד שים שלום״.
נחלת יעקב – ולא נחלת אברהם ויצחק.
לארכה ולרחבה – ארץ זו ולא יותר.
הארצות האל – ותו לא.
בד״ה אילו היו כו׳ מה איסור יש בזר העולה לדוכן אם כו׳ עכ״ל הקשה מהרמא״י בטור א״ח סי׳ קכ״ח דהא יש איסור עשה בזר הנושא כפיו כדאמרינן בפ״ב דכתובות ופירש״י שם מדכתיב כה תברכו אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה ויש ליישב דמשמע ליה עלה לדוכן בעלמא שעלה ועמד במקום דוכן שהכהנים עומדים שם אבל הוא לא היה מברך עמהם וע״כ אמר דלא ידע ר״י מאי רבותיה דרבי יוסי כי מה איסור יש בזר העולה לדוכן ואינו מברך אם לא שנאמר שהיה מברך ורבותיה משום ברכה לבטלה דלא תשא זה אינו דודאי משום דלא עבר על דברי חביריו לא עבר על לאו דלא תשא והוא הדין דהוי מצי למימר דודאי דלא היה בירך משום איסור עשה דזר נושא כפיו אלא דחדא מתרתי נקט וק״ל:
נחלת יעקב אביך כי פי ה׳ דבר״ (ישעיה נח, יג⁠־יד) ודוקא נחלת יעקב, לא כאברהם שכתוב בו: ״קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה״ (בראשית יג, יז), כלומר, רק ארץ זו בגבולותיה. ולא כיצחק שכתוב בו: ״גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל״ (בראשית כו, ג), שמשמעו — ארצות אלה ולא יותר. אלא כיעקב שכתוב בו: ״והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך״ (בראשית כח, יד) שהיא נחלה שלא ניתנו לה גבולות כלל.
on the inheritance of Jacob your father, as the mouth of God has spoken” (Isaiah 58:13–14). The reward for delighting in Shabbat is specifically the portion of Jacob. Not that of Abraham, about whom it is written, “Rise, walk through the land through its length and its width because I have given it to you” (Genesis 13:17), i.e., only this land alone in its borders. And not that of Isaac, about whom it is written, “Dwell in this land and I will be with you and I will bless you because I will give all of these lands to you and your offspring” (Genesis 26:3), meaning these lands and no others. Rather, that of Jacob, about whom it is written, “And your offspring will be like the dust of the earth, and you will spread out to the west and to the east and to the north and to the south, and all of the families of the land will be blessed through you and your offspring” (Genesis 28:14). There are no boundaries for Jacob’s portion.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ר״נרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר נִיצּוֹל מִשִּׁעְבּוּד מַלְכֻיוֹת1 כְּתִיב הָכָא וְהִרְכַּבְתִּיךְ עַל בׇּמֳתֵי אָרֶץ וּכְתִיב הָתָם {דברים ל״ג:כ״ט} וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרוֹךְ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כׇּל הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת נוֹתְנִין לוֹ מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ל״ז:ד׳} וְהִתְעַנַּג עַל ה׳ וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלוֹת לִבֶּךָ עוֹנֶג זֶה אֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עוֹנֶג אהֱוֵי אוֹמֵר זֶה עוֹנֶג שַׁבָּת בַּמֶּה מְעַנְּגוֹ רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת משמי׳מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר בְּתַבְשִׁיל שֶׁל תְּרָדִין וְדָגִים גְּדוֹלִים וְרָאשֵׁי שׁוּמִין רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב אפי׳אֲפִילּוּ דָּבָר מוּעָט וְלִכְבוֹד שַׁבָּת עֲשָׂאוֹ הֲרֵי זֶה עוֹנֶג מַאי הִיא א״ראָמַר רַב פָּפָּא כָּסָא דְהַרְסָנָא.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: One who delights in Shabbat is rescued from the oppression of exile. He derives it by means of a verbal analogy. It is written here, with regard to Shabbat: “And I will cause you to ride on the heights [bamotei] of the world” (Isaiah 58:14), and it is written there: “You are fortunate Israel, who is like you? A nation redeemed by God, the shield that aids you and the sword of your triumph. Your enemies will try to defeat you and you will trample their high places [bamoteimo]” (Deuteronomy 33:29). Rav Yehuda said that Rav said: With regard to anyone who delights in the Shabbat, God grants him his heart’s desires, as it is stated: “And you shall delight in God and He will grant you your heart’s desires” (Psalms 37:4). This delight in God, which is mentioned in the verse, I do not know what it is. When it says: “And you shall call the Shabbat delight,” one must say: It is the delight of Shabbat. The Gemara asks: With what does one delight in the day of Shabbat? Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, said in the name of Rav: With a dish of beets, and large fish, and heads of garlic. Rav Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: Even with regard to a small item and one prepared it in deference to Shabbat, it is a delight. The Gemara asks: What is the small item mentioned? Rav Pappa said: Small fried fish.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״גליות״.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תבשיל של תרדין – חשוב הוא.
ראשי שומין – חשובים היו להן.
כסא דהרסנא – דגים קטנים מטוגנים בשמן קרביהן ובקמח.
כסא דהרסנא. דגים קטנים מטוגנים בשמן קרביהם ובקמח.
מצות עונג שבת גדולה עד מאד וענינה הוא לפי ממונו של אדם ולפי מה שרגיל בו בחול והוא שאמרו אפי׳ דבר מועט ועשאו לכבוד שבת הרי קיים מצות עונג שבת וכלל הדברים עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ובירושלמי אמרו במה מענגו מר אמר בשינה ומר אמר בתלמוד תורה ולא פליגי כאן בתלמיד כאן בבעל הבית ופירשו בה רבותי שהתלמיד מענגו בתלמוד תורה ובעל הבית בשינה ואני אומר הפך הדברים שהתלמיד ששונה כל ימי השבוע מקיים בשבת עונג שינה שלא יהא שכלו לואה יותר מדאי אבל בעל הבית שמתעסק כל ימות החול בעסקיו ראוי לו להתעסק מעט בשבת בתלמוד תורה דרך עונג והוא שראיתי שם לא ניתנו ימים טובים ושבתות אלא לעסוק בהם בדברי תורה על ידי שהוא טריח בחול ואין לו פנאי ניתנו לו ימים טובים ושבתות לעסוק בהם בדברי תורה ואף במדרש מתן תורה ראיתי בסוף פרשתא תליתאה ר׳ יוחנן בשם ר׳ יוסה לא ניתנה שבת אלא לתענוג ר׳ חגאי בשם ר׳ שמואל לא ניתנה שבת אלא לתלמוד תורה ולא פליגין מאן דמר לתענוג אלו תלמידי חכמים שיגעים בתורה כל ימי השבוע ובשבת מתענגים מאן דמר לתלמוד תורה אלו הפועלים שעוסקים במלאכתן כל ימות השבוע ובשבת באים ומתענגים בתלמוד תורה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עונג זה איני יודע כו׳. ר״ל דלא מצינו שיהא מותר להתענג לילך אחר המותרות אלא בשבח שנאמר בו וקראת לשבת עונג והוא מפורש שנותנין לו משאלות לבו מהטעם שהמפזר בסעודת שבת משום שהוא מצווה על העונג וכיון דאסור לאדם לשאול צרכיו בשבת אל ידאג על הוצאתו הגם שלא תשאל צרכיך בפה יתן לך הקב״ה משאלות לבך למלא הוצאתך כמ״ש הכל קצובין מר״ה חוץ מהוצאות שבת ויו״ט אם מוסיף מוסיפין לו וק״ל:
כאנוש כו׳. נקט אנוש שדורו היו תחלת הקלקול לעבוד ע״ז כדכתיב ביה אז הוחל לקרא וגו׳. ואמר מחללו אל תקרי כו׳ אלא מחול לו. דרשו כך דה״ל למכתב מחלליה בלשון נקבה גם שמצינו שבת לשון זכר מ״מ האי לישנא כתיב ביה מחלליה מות יומת בלשון נקבה ועי״ל דמלת מחללו כולה יתורא הוא דלא הול״ל אלא שומר שבת ושומר ידו וגו׳ כמו ושמרו בני ישראל וגו׳ ולא כתיב ביה מחללו וק״ל:
רב נחמן בר יצחק אמר: המענג את השבת ניצול משעבוד גליות. ומנין? — כתיב הכא [נאמר כאן] בשבת: ״והרכבתיך על במתי ארץ״ וכתיב התם [ונאמר שם]: ״אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה׳ מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרך״ (דברים לג, כט). אמר רב יהודה שכך אמר רב: כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו, וכפי שנאמר: ״והתענג על ה׳ ויתן לך משאלת לבך״ (תהלים לז, ד), ועדיין עונג זה על ה׳ שנאמר בפסוק איני יודע מהו, ולכן כשהוא אומר ״וקראת לשבת ענג״הוי אומר זה ענג שבת. ושואלים: במה מענגו ליום השבת? רב יהודה בריה [בנו] של רב שמואל בר שילת משמיה [משמו] של רב אמר: בתבשיל של תרדין, ודגים גדולים, וראשי שומין. רב חייא בר אשי אמר בשם רב: אפילו דבר מועט אם לכבוד שבת עשאוהרי זה עונג. ושואלים: מאי היא [מה הוא] דבר מועט זה? אמר רב פפא: כסא דהרסנא [דגים קטנים מטוגנים].
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: One who delights in Shabbat is rescued from the oppression of exile. He derives it by means of a verbal analogy. It is written here, with regard to Shabbat: “And I will cause you to ride on the heights [bamotei] of the world” (Isaiah 58:14), and it is written there: “You are fortunate Israel, who is like you? A nation redeemed by God, the shield that aids you and the sword of your triumph. Your enemies will try to defeat you and you will trample their high places [bamoteimo]” (Deuteronomy 33:29). Rav Yehuda said that Rav said: With regard to anyone who delights in the Shabbat, God grants him his heart’s desires, as it is stated: “And you shall delight in God and He will grant you your heart’s desires” (Psalms 37:4). This delight in God, which is mentioned in the verse, I do not know what it is. When it says: “And you shall call the Shabbat delight,” one must say: It is the delight of Shabbat. The Gemara asks: With what does one delight in the day of Shabbat? Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, said in the name of Rav: With a dish of beets, and large fish, and heads of garlic. Rav Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: Even with regard to a small item and one prepared it in deference to Shabbat, it is a delight. The Gemara asks: What is the small item mentioned? Rav Pappa said: Small fried fish.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל הַמְשַׁמֵּר שַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ אפי׳אֲפִילּוּ עוֹבֵד ע״זעֲבוֹדָה זָרָה [כְּדוֹר] אֱנוֹשׁ מוֹחֲלִין לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו נ״ו:ב׳} אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וְגוֹ׳ מֵחַלְּלוֹ אַל תִּקְרֵי מֵחַלְּלוֹ אֶלָּא מָחוּל לוֹ.

Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to anyone who observes Shabbat in accordance with its halakhot, even if he worships idolatry as in the generation of Enosh, God forgives him his sins, as it is stated: “Fortunate is the man [enosh] who does this and the person who holds strong to it, one who guards the Shabbat from desecrating it [meḥallelo], and guards his hand from doing any evil” (Isaiah 56:2). Do not read it as: From desecrating it [meḥallelo], but rather: He is forgiven [maḥul lo]. With regard to the generation of Enosh it is written: “And to Seth, to him also there was born a son; and he called his name Enosh. Then they began [huḥal] to call upon the Name of God” (Genesis 4:26), meaning to desecrate [leḥallel] His name.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דור אנוש – התחילו לעבוד ע״ז דכתיב (בראשית ד) אז הוחל לקרוא וגו׳.
גמ׳ אפי׳ עובד ע״ז כדור אנוש כו׳ כצ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ חייא בר אבא שכך אמר ר׳ יוחנן: כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו הוא עובד עבודה זרה כדור אנוש (שנאמר בו ״אז הוחל לקרוא בשם ה׳⁠ ⁠״ — לחלל שמו) מוחלין לו, וכפי שנאמר: ״אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע״ (ישעיה נו, ב), אל תקרי [תקרא] ״מחללו״ אלא: ״מחול לו״.
Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to anyone who observes Shabbat in accordance with its halakhot, even if he worships idolatry as in the generation of Enosh, God forgives him his sins, as it is stated: “Fortunate is the man [enosh] who does this and the person who holds strong to it, one who guards the Shabbat from desecrating it [meḥallelo], and guards his hand from doing any evil” (Isaiah 56:2). Do not read it as: From desecrating it [meḥallelo], but rather: He is forgiven [maḥul lo]. With regard to the generation of Enosh it is written: “And to Seth, to him also there was born a son; and he called his name Enosh. Then they began [huḥal] to call upon the Name of God” (Genesis 4:26), meaning to desecrate [leḥallel] His name.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אִלְמָלֵי שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה לֹא שָׁלְטָה בָּהֶן אוּמָּה וְלָשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ט״ז:כ״ז} וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקוֹט וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ וַיָּבֹא עֲמָלֵק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אִלְמָלֵי מְשַׁמְּרִין יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן מִיָּד נִגְאָלִים שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו נ״ו:ד׳} כֹה אָמַר ה׳ לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קׇדְשִׁי וְגוֹ׳.

Rav Yehuda said that Rav said: Had the Jewish people properly observed the first Shabbat that was commanded them, no nation or tongue would have ever ruled them, as it is stated: “And it happened on the seventh day, some people went out from the nation to collect and they did not find” (Exodus 16:27). And it is written after they went out to collect manna: “And Amalek came and fought with Israel in Refidim” (Exodus 17:8). Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: If only the Jewish people would keep two Shabbatot in accordance with their halakhot, they would be immediately redeemed, as it is stated: “So said God to the eunuchs who will keep My Shabbatot” (Isaiah 56:4), and it is written after that: “And I will bring them to My holy mountain and will let them rejoice in My house of prayer” (Isaiah 56:7).
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך הייא
הייאא(שבת קיח:) אשור הייא אשור הייא. כי היכי דלוקמן הייא. (פסחים קיב) בגמ׳ ואפי׳ מן התמחוי ניזהא דארבא הילייני הייא. סליק בשרא הייא. פי׳ הייא מהרה (א״ב פי׳ בל׳ יוני ורומי מלת הטעם קום עשה):
א. [געך געשווינד.]
בתריה – בתר ההיא פרשתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכתיב בתריה ויבא עמלק כו׳. ויש לדקדק בזה דהא לא סמך כלל פרשת המן לפרשת עמלק דפרשת מסה ומריבה מפסקת בין שניהם שהיא אחד מעשרה נסיונות וטפי הוה ניחא לן למימר דמשום נסיון דמסה ומריבה בא עמלק דסמיך ליה ועוד דכל זה נעשה ברפידים משא״כ מעשה שבת שנעשה כבר במדבר סין וי״ל אי משום נסיון דמריבה בא עמלק א״כ בנסיון דמרה שהתלוננו ג״כ שם על המים למה לא בא עמלק אלא ע״כ דנסיון דמי מריבה ומסה לא היה כדאי שיבא עליהם עמלק אלא דחילול שבת דפרשת מן היה מביא עליהם עמלק ונסיון דמסה ומריבה לא היה הפסק כיון דנעשה ברפידים כמו מעשה עמלק ועד״ז יתיישב שאמרו פ״ב דבכורות רפידים שרפו ידיהם מד״ת ולכך ויבא עמלק משום דכבר ע״י נסיון דמסה ומריבה מוסב שם רפידים מסה ומריבה כמפורש בקרא א״כ אח״כ דכתיב ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים לא ה״ל לקרות בשם רפידים אלא בשם מסה ומריבה שכן הוסב שמו לעיל מיניה וע״כ דרשו מיניה רפידים ע״ש שרפו ידיהם מד״ת והיינו שחללו שבת ששקולה כנגד כל התורה ואי לאו חילול שבת לא היה שולט בהם אומה ולשון ומ״ש שבת ראשונה אע״ג דכבר נצטוו במרה נקרא זה שבת ראשונה כמבואר בתוס׳ פ׳ ר״ע:
ב׳ שבתות כו׳. טעם שני שבתות מבואר בפ׳ בנות כותים גבי מ״ש שם חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהם אלא בד׳ כו׳ משום חילול שבת עי״ש:
אמר רב יהודה שכך אמר רב: אלמלי שמרו ישראל כראוי את השבת הראשונה שניתנה להם, לא שלטה בהן אומה ולשון מאז. שנאמר: ״ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט ולא מצאו״ (שמות טז, כז), וכתיב בתריה [ונאמר אחריו], אחר שיצאו ללקוט באיסור: ״ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים״ (שמות יז, ח). אמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתןמיד הם נגאלים, וכפי שנאמר: ״כה אמר ה׳ לסריסים אשר ישמרו את שבתותי״ (ישעיה נו, ד), וכתיב בתריה [ונאמר אחריו]: ״והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי״ (ישעיה נו, ז).
Rav Yehuda said that Rav said: Had the Jewish people properly observed the first Shabbat that was commanded them, no nation or tongue would have ever ruled them, as it is stated: “And it happened on the seventh day, some people went out from the nation to collect and they did not find” (Exodus 16:27). And it is written after they went out to collect manna: “And Amalek came and fought with Israel in Refidim” (Exodus 17:8). Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: If only the Jewish people would keep two Shabbatot in accordance with their halakhot, they would be immediately redeemed, as it is stated: “So said God to the eunuchs who will keep My Shabbatot” (Isaiah 56:4), and it is written after that: “And I will bring them to My holy mountain and will let them rejoice in My house of prayer” (Isaiah 56:7).
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר ר׳רַבִּי יוֹסֵי יְהֵא חֶלְקִי מֵאוֹכְלֵי שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בַּשַּׁבָּת א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי ביְהֵא חֶלְקִי מִגּוֹמְרֵי הַלֵּל בְּכׇל יוֹם אִינִי וְהָאָמַר מָר הַקּוֹרֵא הַלֵּל בְּכׇל יוֹם הֲרֵי זֶה מְחָרֵף וּמְגַדֵּף כִּי קָאָמְרִינַן בִּפְסוּקֵי דְזִמְרָא.

Rabbi Yosei said: May my portion be among those who eat three meals on Shabbat. Apropos this statement of Rabbi Yosei, the Gemara cites additional declarations. Rabbi Yosei said: May my portion be among those who complete hallel every day. The Gemara is surprised at this: Is that so? Didn’t the Master say: One who reads hallel every day is tantamount to one who curses and blasphemes God. He displays contempt for hallel by not reserving it for days on which miracles occurred. The Gemara answers: When we say this statement of Rabbi Yosei, we are referring to the verses of praise [pesukei dezimra], recited during the morning service, not to hallel (Psalms 113–118) recited on special days.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ יוסי יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריא ועם מוציאי שבתות בציפורי. לפי שטבריא היתה נמוכה והחמה שוקעת שם בעוד יומם והיו יושביה מקבלין עליהן השבת משקיעת החמה אצלם ושקיעתה לשם קודם שקיעתה במקומות הגבוהין ומי שמקבל עליו הכנסת השבת מאותה השעה הרי עשה סייג לעצמו והוא משובח ומעולה מן היושבים במקומות הגבוהין ובהרים וכנגדן מוציאי שבת בציפורי שהיא גבוהה טפי ומאחרין לשם פני המזרח להכסיף ושוהין ומאדימין והיו מקבלין עליהן שימור השבת עד שמכסיפין פני המזרח התחתון והעליון ולפיכך הן משובחים בזה הענין יותר מאנשי טבריא ובמסכת ראש השנה בפרק יו״ט של ראש השנה (דף לא) משכחת וטבריא עמוקה מכולן שנאמר (ישעיהו כ״ט:ד׳) ושפלת מארץ תדברי ובמסכת מגילה בפרק מגילה נקראת (מגילה דף ו) ולמה נקראת שמה ציפורי אמר רב פפא שיושבת בראש ההר כצפור והרי נתברר לך מיכן כי טבריא נמוכה וציפורי גבוהה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הרי זה מחרף ומגדף – שנביאים הראשונים תיקנו לומר בפרקים לשבח והודיה כדאמרינן בערבי פסחים (דף קיז.) וזה הקוראה תמיד בלא עתה אינו אלא כמזמר שיר ומתלוצץ.
פסוקי דזמרא – שני מזמורים של הילולים הללו את ה׳ מן השמים הללו אל בקדשו.
הרי זה מחרף ומגדף. לפי ש⁠(ב)⁠נביאים הראשונים תקנוהו לאומרו בפרקים לשבח והודאה, כדאמרינן בערבי פסחים, וזה הקוראו תמיד בלא עתו אינו אלא כמזמר לשיר וצץ.
פסוקי דזימרא. מברוך שאמר עד הללו א-ל בקדשו וכו׳ כל הנשמה תהלל וכו׳.
הקורא הלל בכל יום הרי הוא כפורק עול מן התפלה שהלל לא נתן אלא להודאה על מה שעבר באיזה נס או באיזה גאלה וכל שקובעו בכל יום דומה כמי שאין לו לצעוק ולהתפלל לזמן העומד או להבא ועל דבר זה הוא קוראו מחרף וי״מ הטעם שמתוך שאומרו תמיד ושלא בטעם אינו מרגיש להתעורר עליו בימים שנקבע בו להודאה על הנסים שארעו בהם ויבא מזה להכחיש בהם ובירושלמי פירשו שמתוך שגירותו ורגילותו אינו מכוין בו והרי הוא קורא י״י עשה עצביהם ונמצא מחרף אבל פסוקי דזמרה והוא מתהלה לדוד עד סוף תלים מצוה לאומרם בכל יום:
ועקר המצוה בתפלה בין בשחרית בין במנחה להתחילה עם דמדומי חמה כמו שביארנו במקומו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יהא חלקי מאוכלי כו׳. כל הני יהא חלקי דנקט במלתיה משום דהני מילי לא חשיבי בעיני עלמא לדקדק בהן אמר הוא שיהא חלקו עמהם וכדי לזרז בהן את הבריות אמר כן וק״ל. ה״ז מחרף כו׳. משום דהלל נתקן בימים מיוחדים על הנס לפרסם כי הקב״ה הוא בעל היכולת לשנות טבע הבריאה ששינה בימים אלו ונמצא מי שאומרו בכל יום לא יתפרסם אומרו על הנס גם בימים הראוים לפרסם נסי הש״י וה״ז כמחרף ומגדף שאין בידו חלילה לשנות טבע הבריאה ומשני בפסוקי דזמרה כפירש״י ב׳ מזמורים של הלולים כו׳ דאינן באים לפרסם נסיו אלא שהם דברי הלול ושבח דבעי בכל יום כדאמרי׳ לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח״כ יתפלל וק״ל:
א אמר ר׳ יוסי: יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת. וכיון שהוזכרו דברי ר׳ יוסי מביאים עוד כמה מדבריו שנאמרו בסגנון דומה. אמר ר׳ יוסי: יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. ותוהים: איני [וכי כן הוא]?! והאמר מר [והרי אמר החכם]: הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף, שמזלזל בהלל ומראה כאילו אין ההלל מיוחד ליום שנעשה בו נס! ומשיבים: כי קאמרינן [כאשר אומרים אנו] דברים אלה בשם ר׳ יוסי — לפסוקי דזמרא התכוונו. שאומרים בתפילת שחרית שיש בהם דברי הלל להשם, ולא ל״הלל״ (תהילים קיג⁠־קיח) שאומרים רק בימים המיוחדים.
Rabbi Yosei said: May my portion be among those who eat three meals on Shabbat. Apropos this statement of Rabbi Yosei, the Gemara cites additional declarations. Rabbi Yosei said: May my portion be among those who complete hallel every day. The Gemara is surprised at this: Is that so? Didn’t the Master say: One who reads hallel every day is tantamount to one who curses and blasphemes God. He displays contempt for hallel by not reserving it for days on which miracles occurred. The Gemara answers: When we say this statement of Rabbi Yosei, we are referring to the verses of praise [pesukei dezimra], recited during the morning service, not to hallel (Psalms 113–118) recited on special days.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי יְהֵא חֶלְקִי מִמִּתְפַּלְּלִים עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גמִצְוָה לְהִתְפַּלֵּל עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה א״ראָמַר רַבִּי זֵירָא מַאי קְרָא {תהלים ע״ב:ה׳} יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים.

And furthermore, Rabbi Yosei said: May my portion be among those who pray the morning and afternoon prayers with the reddening of the sun, i.e., the morning prayer at sunrise and the afternoon prayer adjacent to nightfall. Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: It is a mitzva to pray with the reddening of the sun. Rabbi Zeira said: What verse alludes to this? “They will fear You with the sun and before the moon, generation upon generation” (Psalms 72:5). Fear of God, prayer, should be with the sun and before the moon.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך דמדום
דמדוםא(ברכות כט) (שבת קיח:) א״ר חייא בר אבא מצוה להתפלל עם דמדומי חמה א״ר זירא מאי קראה יראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים פי׳ יראוך עם שמש בשחר ולפני ירח היינו דמדום ערב כלומר קודם שקיעת החמה (בראשית רבה יא) ויברך אלהים את יום השביעי אבל יעקב שכתוב ביה שמירת שבת ויחן את פני העיר נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום וירש את העולם שלא במדה:
א. [רעטהליך.]
דמדומי חמה – כשהיא אדומה שחרית אחרי הנצה מיד היא אדומה וערבית סמוך לשקיעתה.
עם שמש – עם זריחתה.
ולפני ירח – קודם אור הירח בעוד השמש לא שקעה.
לעולם יזהיר אדם בביתו להקדים בקבלת שבת ולאחר ביציאתה דרך צחות אמרו יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוציאיה בצפורי והוא שטבריא היתה בבקעה והיה נראה להם כחשיכה ומקדימין וההפך בצפורי וכן אמרו יהא חלקי ממושיבי בית המדרש ולא ממעמידיו ויהא חלקי מגבאי צדקה ולא ממחלקיה ויהא חלקי עם מי שחושדים אותו בדבר ואין בו ומ״מ דוקא שיתרחק הוא מדבר המביא לידי חשד כמו שאמרו הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מצוה להתפלל עם דמדומי כו׳. שנאמר ייראוך גו׳ מפורש בפ׳ ת״ה:
ועוד אמר ר׳ יוסי: יהא חלקי ממתפללים שחרית ומנחה עם דמדומי חמה, כלומר, תפילת שחרית השכם בבוקר ותפלת מנחה קרוב ללילה. אמר ר׳ חייא בר אבא שכך אמר ר׳ יוחנן: מצוה להתפלל עם דמדומי חמה. אמר ר׳ זירא: מאי קרא [מהו הכתוב] הרומז לכך? — ״ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים״ (תהלים עב, ה), כלומר, יראת השם (״ייראוך״), התפילה, תהא עם זריחת השמש ולפני הירח.
And furthermore, Rabbi Yosei said: May my portion be among those who pray the morning and afternoon prayers with the reddening of the sun, i.e., the morning prayer at sunrise and the afternoon prayer adjacent to nightfall. Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: It is a mitzva to pray with the reddening of the sun. Rabbi Zeira said: What verse alludes to this? “They will fear You with the sun and before the moon, generation upon generation” (Psalms 72:5). Fear of God, prayer, should be with the sun and before the moon.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וא״רוְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי יְהֵא חֶלְקִי מִמֵּתֵי בְּחוֹלִי מֵעַיִים דַּאֲמַר מָר רוּבָּן שֶׁל צַדִּיקִים מֵתִים בְּחוֹלִי מֵעַיִים וא״רוְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי יְהֵא חֶלְקִי מִמֵּתֵי בְּדֶרֶךְ מִצְוָה וא״רוְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי דיְהֵא חֶלְקִי מִמַּכְנִיסֵי שַׁבָּת בִּטְבֶרְיָא וּמִמּוֹצִיאֵי שַׁבָּת בְּצִפּוֹרִי וא״רוְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי יְהֵא חֶלְקִי מִמּוֹשִׁיבֵי בהמ״דבֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא מִמַּעֲמִידֵי בהמ״דבֵּית הַמִּדְרָשׁ.

And Rabbi Yosei said: May my portion be among those who die from intestinal disease, as the Master said: Most righteous people die of intestinal disease. It is a very harsh disease through which the sins of righteous people are cleansed before their death and also, as a result, they die with a clean body. And Rabbi Yosei said: May my portion be among those who die on the path to perform a mitzva. And Rabbi Yosei said: May my portion be among those who accept Shabbat in Tiberias, which is in a valley where day turns to evening earlier, and among those who see Shabbat out in Tzippori, which is located on a mountain top where the sun is visible for longer, and Shabbat ends later. And Rabbi Yosei said: May my portion be among those who seat others in the study hall, i.e., who cause others to come sit and study, and not among those who cause others to stand in the study hall, i.e., who announce that it is time to leave the study hall and go to eat.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ממתי מחולי בני מעיים – שמתייסרין ביסורין ומתמרקין עונותיהן.
ממכניסי שבת בטבריא – מפני שהיא עמוקה ומחשכת מבעוד יום וסבורין שחשכה וממוציאי שבת בצפורי שיושבת בראש ההר ובעוד כשהחמה שוקעת נראית שם אור גדול ומאחרין לצאת.
ממושיבי בית המדרש – חזנים מאספי תלמידים בכל יום לבא.
ממעמידי – ממונים לעת האוכל לומר הגיע עת לעמוד ולאכול.
רובם של צדיקים מתים בחולי מעיים – פי׳ בקונטרס למרק עונותיהם ור״י אומר כי יש במדרש למרק אכילה מן המעיים להיות נקיים וטהורים כמלאכי השרת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ממתים בדרך מצוה כו׳. לא שייך בזה דשלוחי מצוה אינן נזוקין דהיינו ע״י עסק המצות לא היו נזוקין והכא מיירי בדרך מצוה במת בעת שעסק במצוה ולא ע״י עסק מצוה:
וממוציאי שבת בצפורי כו׳. ר׳ יוסי עיקר דירתו בצפורי היה כדאמרי׳ פ׳ אד״מ אחר ר׳ יוסי לצפורי אלא לזרז את אחרים אמר כן שיהו מאחרים לצאת מן השבת כמ״ש לעיל וק״ל:
מיושבי ב״ה כו׳. עיין פירש״י ועי״ל דדרכן בב״ה דיש מהן היו יושבין שורות ויש מהן עומדין וע״כ אמר יהא חלקי מיושבי ב״ה שהן אין ממהרין לצאת מבהמ״ד משא״כ העומדין שקשה להן העמידה והם ממהרין לצאת וע״כ נסמך זה המאמר לדלעיל דאיירי קצת בכה״ג ודו״ק:
גמ׳ יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא. ברבינו יונה פ״ח דברכות דף מג ע״א כתב די״מ שבטבריא היו מגמרים הכלים בע״ש מפני כבוד שבת שיריחו ריח טוב ובציפורי היו מגמרים במ״ש והיו עושין כן לכבוד שבת שהיו מראין הצער שיש להם מהנפש יתירה שהיה להם בשבת ועתה בפרידת השבת צריכין למוגמר להריח ריח טוב עיין שם. וכעין זה כ׳ באגודה. והר״י מיגאש בתשובה סימן מ״ה כ׳ יהא חלקי וכו׳ היינו עם אותם שבתחלת שבת המה בטבריא ובאפוקי יומא הם בציפורי כי טבריא וציפורי תוך חתום אחד ומקדמי ומאחרי שבת:
ואמר ר׳ יוסי: יהא חלקי ממתי (מהמתים) בחולי מעיים. שכן אמר מר [החכם]: רובן של הצדיקים מתים בחולי מעיים, שמיתה זו אינה קלה ומתמרקים עוונותיהם לפני מיתתם, ועוד, שהם מתים בגוף נקי. ואמר ר׳ יוסי: יהא חלקי ממתי בדרך מצוה, כלומר, כשהולך בשליחות לדבר מצוה. ואמר ר׳ יוסי: יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא (טבריה), שכיון שהיא בעמק מעריב בה היום מוקדם יותר, וממוציאי שבת בצפורי, שהיא בראש ההר והשמש נראית בה זמן רב יותר, ומשום כך יוצאת בה השבת יותר מאוחר מבשאר מקומות. ואמר ר׳ יוסי: יהא חלקי ממושיבי בית המדרש, אותם האוספים את העם לבוא ולשבת ללמוד ולא ממעמידי בית המדרש, אותם המודיעים שנגמרה שעת הלימוד, ואפשר ללכת לאכול.
And Rabbi Yosei said: May my portion be among those who die from intestinal disease, as the Master said: Most righteous people die of intestinal disease. It is a very harsh disease through which the sins of righteous people are cleansed before their death and also, as a result, they die with a clean body. And Rabbi Yosei said: May my portion be among those who die on the path to perform a mitzva. And Rabbi Yosei said: May my portion be among those who accept Shabbat in Tiberias, which is in a valley where day turns to evening earlier, and among those who see Shabbat out in Tzippori, which is located on a mountain top where the sun is visible for longer, and Shabbat ends later. And Rabbi Yosei said: May my portion be among those who seat others in the study hall, i.e., who cause others to come sit and study, and not among those who cause others to stand in the study hall, i.e., who announce that it is time to leave the study hall and go to eat.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וא״רוְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי יְהֵא חֶלְקִי מִגַּבַּאי צְדָקָה וְלָא מִמְּחַלְּקֵי צְדָקָה וא״רוְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי יְהֵא חֶלְקִי מִמִּי שֶׁחוֹשְׁדִין אוֹתוֹ וְאֵין בּוֹ אָמַר רַב פָּפָּא לְדִידִי חַשְׁדֻן וְלָא הֲוָה בִּי.

And Rabbi Yosei said: May my portion be among the collectors of charity and not the distributors of charity. One who collects charity collects fixed amounts, whereas distributors may inadvertently fail to give the poor person enough to cover his needs. And Rabbi Yosei said: May my portion be with one whom others suspect of sin and there is no basis for suspecting him. Rav Pappa said: They suspected me, and there was no basis for suspecting me.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ממחלקי – לעניים צדקה דאמרינן בבבא בתרא פ״ק (דף ח:) צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה והמחלקים אותה עליהם לבדוק לפי הצריך לכל אחד ואחד ופעמים שקרובין דעתם לרחם על זה ולחלוק יותר מן הצורך שאומדין אותו בהרווחה ואומדין את חברו בצמצום.
לעולם יהא אדם מסולסל בדבורו דרך צחות אמרו לעולם לא קראתי לאשתי אשתי ולשורי שורי אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי וכן יהא צנוע בארחותיו אף בדברים שבינו לבין עצמו אמרו עליו על רבינו הקדוש שלא הכניס ידו תחת אבנטו מעולם וכן העידו על אחד מחכמיהם שלא ראו קורות ביתו אמרי חלוקו:
לעולם יהא אדם נשמע לחבריו ומקבל את דבריהם אפי׳ היו חוץ מדעתו דרך הפלגה אמרו אני איני כהן ואם אומרים לי חברי עלה לדוכן הייתי עולה:
לעולם יהא אדם קיים בדבורו ולא יהא הדריין והפכפך דרך הערה אמרו לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי וי״מ שלא יאמר דבר ויצטרך לחזור בו כשישאלוהו שאם יאמר על חבירו דבר שאינו והולכי רכיל ספרו לזה והלך אצלו לומר היאך אתה אומר דבר זה עלי הוא צריך לחזור אם אינו כן וי״מ לא ספרתי לשון הרע על אדם עד שאהא צריך להחזיר פני לאחורי אם שום אדם שומע במה שאני אומר:
שם אמר רב פפא לדידי חשדן כו׳. נ״ב נראה דאפשר מכוון על האי עובדא דב״ב דרב פפא הוה סליק לדרגא כו׳ דאמר ליה רב חייא בר רב מדפתי לרב פפא שמא עני בא לידך ולא פרנסתו כו׳ ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר ר׳ יוסי: יהא חלקי מגבאי צדקה ולא ממחלקי צדקה, שהגובה את הצדקה עושה זאת לפי השיעור הראוי, ואילו מחלק הצדקה יתכן שלא יתן לכל עני כדי מחסורו. ואמר ר׳ יוסי: יהא חלקי ממי שחושדין אותו ברע ואין בו. אמר רב פפא: לדידי חשדן [בי חשדו] ולא הוה [היה] בי.
And Rabbi Yosei said: May my portion be among the collectors of charity and not the distributors of charity. One who collects charity collects fixed amounts, whereas distributors may inadvertently fail to give the poor person enough to cover his needs. And Rabbi Yosei said: May my portion be with one whom others suspect of sin and there is no basis for suspecting him. Rav Pappa said: They suspected me, and there was no basis for suspecting me.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי חָמֵשׁ בְּעִילוֹת בָּעַלְתִּי וְנָטַעְתִּי חֲמִשָּׁה אֲרָזִים בְּיִשְׂרָאֵל וּמַאן אִינּוּן ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי ור׳וְרַבִּי אֶלְעָזָר בר״יבְּרַבִּי יוֹסֵי ור׳וְרַבִּי חֲלַפְתָּא בר״יבְּרַבִּי יוֹסֵי ור׳וְרַבִּי אַבְטִילָס בר״יבְּרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי מְנַחֵם בר׳בְּרַבִּי יוֹסֵי וְהָאִיכָּא וַרְדִּימָס הַיְינוּ וַרְדִּימָס הַיְינוּ מְנַחֵם וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ וַרְדִּימָס שֶׁפָּנָיו דּוֹמִין לְוֶרֶד לְמֵימְרָא דְּרַבִּי יוֹסֵי מִצְוַת עוֹנָה לֹא קִיֵּים אֶלָּא אֵימָא חָמֵשׁ בְּעִילוֹת בָּעַלְתִּי וְשָׁנִיתִי.

Furthermore, Rabbi Yosei said: I engaged in relations five times, and I planted five cedars in Eretz Yisrael. And who are these cedars? The sons of Rabbi Yosei, who were great Sages of Israel: Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, and Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, and Rabbi Ḥalafta, son of Rabbi Yosei, and Rabbi Avtilas, son of Rabbi Yosei, and Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei. The Gemara asks: Isn’t there Vardimas, who was also Rabbi Yosei’s son? The Gemara answers: Vardimas is the same as Menaḥem. And why did they call him Vardimas? Because his face was as beautiful as a rose [vered]. The Gemara asks: Is that to say based on this statement that Rabbi Yosei did not fulfill the mitzva of his wife’s conjugal rights, but only had relations with her five times? Rather, say it this way: I engaged in relations five times and I did so again, and the Sages said that one who seeks to father male offspring should engage in relations and do so again.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעלתי ושניתי – כדי שיהיו זכרים דאמר מר הרוצה שיהיו בניו זכרים יבעול וישנה (עירובין דף ק:).
אימא ה׳ בעילות בעלתי ושניתי – ובירושלמי משני דיבמות היו ולא רצה לקיים בהן מצות עונה אלא רק כדי לקיים מצות יבום דהיינו ביאה ראשונה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נטעתי ה׳ ארזים כו׳. לפי שחשובים היו בישראל שנסמכו כולם ע״כ כינה אותם לארזים שכן מצינו בקרא החוח וגו׳ שהוא שפל שלח אל הארז שהוא החשוב וכן בהרבה מקומות בקרא והא דפריך והאיכא ורדימס ולא קאמר שלא נסמך ולא נקרא רבי ורדימס ולא ארז מקרי ולכך לא חשיב ליה בהדייהו דהני חמשה דנסמכו מקרו ארזים די״ל דמ״מ פריך דלא הוה קאמר ה׳ בעילות כו׳ כיון שהוליד גם הששי ורדימס ומשני דאין זה שמו אלא דהיינו מנחם שנזכר כבר בשם רבי אלא דקרי ליה ורדימס כו׳ וק״ל:
ועוד אמר ר׳ יוסי: חמש בעילות בעלתי, ונטעתי חמשה ארזים בישראל. ומאן אינון [ומי הם] אותם ארזים גדולי ישראל — בניו של ר׳ יוסי, ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי, ור׳ אלעזר בר׳ יוסי, ור׳ חלפתא בר׳ יוסי, ור׳ אבטילס בר׳ יוסי, ור׳ מנחם בר׳ יוסי. ושואלים: והאיכא [והרי יש] גם את בנו של ר׳ יוסי ורדימס! ועונים: היינו [זהו] ורדימס היינו [זהו] מנחם. ואמאי קרי ליה [ומדוע קורא לו] ״ורדימס״? — לפי שפניו דומין לורד ביופיים. ומקשים: למימרא [האם נאמר] ונלמד מדברים אלה שר׳ יוסי מצות עונה עם אשתו לא קיים, אלא בעל רק חמש בעילות?! אלא אימא [אמור] כך: חמש בעילות בעלתי ושניתי, ואמרו חכמים שהבועל ושונה יוולדו לו על ידי כך בנים זכרים.
Furthermore, Rabbi Yosei said: I engaged in relations five times, and I planted five cedars in Eretz Yisrael. And who are these cedars? The sons of Rabbi Yosei, who were great Sages of Israel: Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, and Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, and Rabbi Ḥalafta, son of Rabbi Yosei, and Rabbi Avtilas, son of Rabbi Yosei, and Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei. The Gemara asks: Isn’t there Vardimas, who was also Rabbi Yosei’s son? The Gemara answers: Vardimas is the same as Menaḥem. And why did they call him Vardimas? Because his face was as beautiful as a rose [vered]. The Gemara asks: Is that to say based on this statement that Rabbi Yosei did not fulfill the mitzva of his wife’s conjugal rights, but only had relations with her five times? Rather, say it this way: I engaged in relations five times and I did so again, and the Sages said that one who seeks to father male offspring should engage in relations and do so again.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רַבִּי יוֹסֵי מִיָּמַי לֹא קָרִיתִי לְאִשְׁתִּי אִשְׁתִּי וּלְשׁוֹרִי שׁוֹרִי אֶלָּא לְאִשְׁתִּי בֵּיתִי וּלְשׁוֹרִי שָׁדִי.

Furthermore, Rabbi Yosei said that he always spoke euphemistically: In all my days, I did not call my wife, my wife, nor my ox, my ox. Rather, I called my wife, my home, because she is the essence of the home, and my ox, my field, because it is the primary force in the fields.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא קריתי לאשתי אשתי – שאף שיחת חולין שלי יש ללמוד הימנה חכמה.
אשתי ביתי – שהיא עיקר של בית.
ולשורי שדי – שהוא עיקר של שדה דכתיב ורב תבואות בכח שור (משלי יד).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא קריתי לאשתי כו׳. עיין פירש״י והוא דחוק וכי היה ר״י מתפאר בכך שאף שיחת חולין שלו הן דברי חכמה ויש לפרש דקרא לאשתו ביתו ע״ש שהיא עיקר הבית וכדי שתהא זריזה בכל צורך מלאכה בבית וכדאמרי׳ אעשה לו עזר וכי חטין כוסס כו׳ וכה״ג קרא לשורו שדה שיהיו עבדיו זריזין במלאכת השדה בשור דהיינו כדאמרי׳ שרוב שוורים עומדין לרדיא ולא לנכסתא ודו״ק:
ועוד אמר ר׳ יוסי שדרכו בלשון נקיה: מימי לא קריתי לאשתי ״אשתי״ ולשורי ״שורי״, אלא קראתי לאשתי״ביתי״ שהיא עיקרה של הבית, ולשורי
Furthermore, Rabbi Yosei said that he always spoke euphemistically: In all my days, I did not call my wife, my wife, nor my ox, my ox. Rather, I called my wife, my home, because she is the essence of the home, and my ox, my field, because it is the primary force in the fields.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר ר׳רַבִּי יוֹסֵי המִיָּמַי לֹא נִסְתַּכַּלְתִּי בַּמִּילָּה שֶׁלִּי אִינִי וְהָאֲמַרוּ לֵיהּ לְרַבִּי מַאי טַעְמָא קראו לָךְ רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ אֲמַר לְהוּ מִיָּמַי לֹא נִסְתַּכַּלְתִּי בַּמִּילָּה שֶׁלִּי בְּרַבִּי מִילְּתָא אַחֲרִיתִי הֲוָה בֵּיהּ שֶׁלֹּא הִכְנִיס יָדוֹ תַּחַת אַבְנֵטוֹ וא״רוְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי ומִיָּמַי לֹא רָאוּ קוֹרוֹת בֵּיתִי אִימְרֵי חֲלוּקִי.

Rabbi Yosei said: In all my days, due to modesty, I never looked at my circumcision. The Gemara asks: Is that so? Didn’t they say to Rabbi Yehuda HaNasi: Why did they call you our holy Rabbi? He said to them: It is because in all my days I never looked at my circumcision. If so, why wasn’t Rabbi Yosei also called our holy Rabbi? The Gemara replies: In the case of Rabbi Yehuda HaNasi, another matter of modesty was present in him, as he did not insert his hand below his belt due to his great modesty. And Rabbi Yosei said: In all my days, the walls of my house never saw the seams of my robe due to modesty, as he would only undress under his bed sheets.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך תכתק
תכתקאתכתקא דשגא עיין בערך שגא (שבת קיח: בסוף מימרות דרבי יוסי) רבי אבהו הוה יתיב אתכתקא דשגא ומשייף נורא (בכורות לא.) שמע דקאתו קעיר להו ארבע מאה תכתקי (א״ב פי׳ כמו תכא דלעיל ונכפלה המלה ונקרא גם טכטך עיין שם):
ערך שף
שףב(שבת קיח בממרות דרבי יוסי אומר) רבי אבהו יתיב אתכתכא דשגא ומשייף נורא (בראשית רבה ב) ברית כרותה למים אפילו בשעת שרב רוחא שיופא מלשון נשפת ברוחך (שבת קכא:) אמר עולא ואיתימא רבה בר רב הויא בנישופין בו כמו שאפה רוח:
א. [זעססעל.]
ב. [בלאזען.]
לא נסתכלתי כו׳ – מרוב צניעות.
והא אמרו לו כו׳ – וא״כ לרבי יוסי נמי הוה ליה למיקרייה רבינו הקדוש.
תחת אבנטו – מן האבנט ולמטה.
לא ראו קורות כו׳ – כשפושט חלוקו [פושטו] כמו שהוא לובשו דרך ראשו ומכסה את עצמו תחלה משום צניעות בסדינו מתחת ויושב במטתו.
שם ואמר ר׳ יוסי כו׳ כצ״ל בכל העמוד:
רש״י בד״ה ממעמידי כו׳ הגיע עת לעמוד ולאכיל כצ״ל:
בד״ה לא ראו קורות כו׳ כשפושט חלוקו ולא היה הופכו מרוב צניעות שכשפושטו כמו שהוא דרך ראשו כו׳ כצ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במילה כו׳. נקט מילה ולא ערוה ע״פ מ״ש פ׳ כירה דאסור להניח ידו כנגד פניו של מטה משום המילה אעפ״כ קאמר אני לא נסתכלתי בה ומשום צניעות בעלמא וקאמר דמלתא אחריתא הוה ברבי שלא הכניס ידו למטה כו׳ דהיינו משום הרהור עבירה ולכך נקרא קדוש דכ״מ שתמצא גדר ערוה נאמר בו קדושה:
״שדי״ שבכוחו עיקר עיבוד השדות. אמר ר׳ יוסי: מימי לא נסתכלתי במילה שלי מחמת צניעות. ושאלו: איני [וכי כן הוא]? והאמרו ליה [והרי אמרו לו] לרבי, ר׳ יהודה הנשיא: מאי טעמא [מה טעם] קראו לך ״רבינו הקדוש״? אמר להו [להם]: מימי לא נסתכלתי במילה שלי. ואם כן מדוע לא קראו גם לר׳ יוסי ״רבינו הקדוש״? ועונים: ברבי מילתא אחריתי הוה ביה [דבר אחר של צניעות היה בו], שלא הכניס ידו תחת אבנטו מרוב צניעות. ואמר ר׳ יוסי: מחמת צניעות מימי לא ראו קורות ביתי אימרי (שולי) חלוקי, שלא היה מתפשט בגלוי תחת קורת הגג אלא תחת מצעי המיטה.
Rabbi Yosei said: In all my days, due to modesty, I never looked at my circumcision. The Gemara asks: Is that so? Didn’t they say to Rabbi Yehuda HaNasi: Why did they call you our holy Rabbi? He said to them: It is because in all my days I never looked at my circumcision. If so, why wasn’t Rabbi Yosei also called our holy Rabbi? The Gemara replies: In the case of Rabbi Yehuda HaNasi, another matter of modesty was present in him, as he did not insert his hand below his belt due to his great modesty. And Rabbi Yosei said: In all my days, the walls of my house never saw the seams of my robe due to modesty, as he would only undress under his bed sheets.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וא״רוְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי מִיָּמַי לֹא עָבַרְתִּי עַל דִּבְרֵי חֲבֵרַי יוֹדֵעַ אֲנִי בְּעַצְמִי שֶׁאֵינִי כֹּהֵן אִם אוֹמְרִים לִי חֲבֵירַי עֲלֵה לַדּוּכָן אֲנִי עוֹלֶה וא״רוְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי מִיָּמַי לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר וְחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי.

And Rabbi Yosei said: In all my days I never violated the words of my friends. I know about myself that I am not a priest, and nevertheless, if my friends say to me: Go up to the platform with the priests, I go up. And Rabbi Yosei said: In all my days I never said something and then retreated from it. Rabbi Yosei never said something positive or negative about a specific person and then denied it.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי – שאם בא מי שאמרתי עליו דבר ושאל אם אמרתי כן עליו לא חזרתי בי לאמר אינו כדבריו לפי שמתחלה אמת אמרתי וקסבר כל מילתא דמתאמרא באפי מרה לית בה משום לישנא בישא וכן מפרש במסכת ערכין (דף טו:).
אילו היו אומרים לי חברי עלה לדוכן – לא ידע ר״י מה איסור יש בזר העולה לדוכן אם לא משום ברכה לבטלה של כהנים אמרה תורה לברך את ישראל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם אומרים לי חבירי עלה לדוכן כו׳ מה שיש לדקדק בזה עיין בחידושי הלכות:
מימי לא אמרתי דבר וחזרתי כו׳. מפורש בפ׳ אין נערכין ע״ש:
תוס׳ ד״ה אילו וכו׳ לא ידע ר״י. ובזה לקמן קלא ע״ב תוס׳ ד״ה קמ״ל. וקלח ע״א תוס׳ ד״ה מי סברת ובכתובות דף צג ע״א תוס׳ ד״ה תימא:
ואמר ר׳ יוסי: מימי לא עברתי על דברי חברי. יודע אני בעצמי שאיני כהן, ובכל זאת, אם אומרים לי חבירי: עלה לדוכן עם הכהנים — אני עולה, על אף החשש שבדבר. ואמר ר׳ יוסי: מימי לא אמרתי דבר, וחזרתי לאחורי, כלומר מימי לא אמרתי דבר וחזרתי בי לאמור: לא אמרתיו, בין שהיה דבר טוב על אדם מסויים ובין שהיה דבר של גנאי.
And Rabbi Yosei said: In all my days I never violated the words of my friends. I know about myself that I am not a priest, and nevertheless, if my friends say to me: Go up to the platform with the priests, I go up. And Rabbi Yosei said: In all my days I never said something and then retreated from it. Rabbi Yosei never said something positive or negative about a specific person and then denied it.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רַב נַחְמָן תֵּיתֵי לִי דְּקַיֵּימִית ג׳שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בְּשַׁבָּת אָמַר רַב יְהוּדָה תֵּיתֵי לִי דְּקַיֵּימִית עִיּוּן תְּפִלָּה אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ זתֵּיתֵי לִי דְּלָא סָגֵינָא ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת בְּגִילּוּי הָרֹאשׁ אָמַר רַב שֵׁשֶׁת תֵּיתֵי לִי דְּקַיֵּימִית מִצְוַת תְּפִילִּין וְאָמַר ר״נרַב נַחְמָן תֵּיתֵי לִי דְּקַיֵּימִית מִצְוַת צִיצִית.

Rav Naḥman said: May I receive my reward because I fulfilled the obligation to eat three meals on Shabbat magnificently. Rav Yehuda said: May I receive my reward because I fulfilled the obligation of consideration during prayer. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: May I receive my reward because I never walked four cubits with my head uncovered. Rav Sheshet said: May I receive my reward because I fulfilled the mitzva of phylacteries magnificently. And Rav Naḥman said: May I receive my reward because I fulfilled the mitzva of ritual fringes magnificently.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דקיימתי מצות תפילין – שלא הלך ארבע אמות בלא תפילין וכן לענין ציצית.
עיון תפלה – פי׳ בכוונת הלב וכן ההיא דאלו דברים שאוכל מפירותיהן בעולם הזה (לקמן דף קכז.) דחשיב עיון תפלה אבל הא דאמר בברכות (דף לב: ונה.) המעיין בתפלתו סוף בא לידי כאב לב ההוא עיון דמצפה מתי יעשה הקב״ה בקשתו שסבור שתפלתו מקובלת כדמייתי עלה תוחלת ממושכה מחלה לב וכן ההיא דאמר ר״י שלשה דברים מזכירין עוונותיו של אדם קיר נטוי ועיון תפלה [ומוסר דין לשמים על חבירו] והא דאמר בפרק גט פשוט (ב״ב קסד:) שלשה דברים אין אדם ניצול מהם בכל יום לשון הרע והרהור עבירה ועיון תפלה אין לפרש שמצפה מתי תיעשה בקשתו שהרבה בני אדם ניצולים מזה אלא הוה כי ההוא דשמעתין כלומר שאינו מתכוין בתפלה שאי אפשר ליזהר כדאמרינן בירושלמי מחזיקנא טיבו לרישא דכי מטא למודים מנפשיה כרע.
תוס׳ בד״ה עיון תפלה כו׳ ועיון תפלה ומוסר דינו לשמים על חבירו והא דאמר כו׳ כצ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תיתי לי דקיימית ג׳ כו׳. פירש״י תיתי לי ישולם שכרי עכ״ל וק״ק וכי היו מבקשים שכר על קיום המצות והרי אמרו אל תהיו כעבדים כו׳ נראה לפרש ע״פ מ״ש בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו והבא לטהר מסייעין אותו דהיינו דמסייעין אותו מן השמים לקיים וז״ש תיתי לי כו׳ דמתוך שאני מקיים ג׳ סעודות תיתי לי סייעתא משמיא שאזכה שאוכל לקיימן וכמ״ש עשירים במה הן זוכין שמכבדין את השבת וכן רב יהודה קאמר אחרי שאני מעיין בתפלתי תיתי לי סייעתא משמיא שאוכל לעיין בתפלתי ובכוונת הלב כדברי התוס׳ וכן תפרש כל הני תיתי לי אחריני שאני בא לטהר ומהדר להחזיק בזו המצוה תיתי לי סייעתא משמיא לקיים רצוני וק״ל. (הרי״ף פי׳ תיתי לי אף שעברתי על רבי חדקא מ״מ ג׳ סעודות קיימתי וכן עיון תפלה אע״פ שאין אדם ניצול מג׳ דברים בכל יום לה״ר והרהור עבירה ועיון תפלה מ״מ מאחד מהן שהוא עיון תפלה נצלתי):
דלא סגינא ד׳ אמות בגילוי כו׳. מפורש פ״ק דקדושין ע״ש:
דקיימית מצות תפילין כו׳. עיין פירש״י דאל״כ מאי רבותיה דקיים מצות תפילין וציצית שהם מצות המפורשים בתורה וטעם שיעור ד׳ אמות בתפילין וציצית מטעם שלא ילך ד׳ אמות בגילוי ראש כמפורש שם:
ב אמר רב נחמן: תיתי [תבוא] לי, כלומר, ישולם שכרי משום דקיימית [שקיימתי] בהידור שלש סעודות בשבת. אמר רב יהודה: תיתי [תבוא] לי שכרי דקיימית [שקיימתי] בהידור עיון תפלה, שדקדקתי בדבר. אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: תיתי [תבוא] לי שכרי משום שלא סגינא [הלכתי] ארבע אמות בגילוי הראש. אמר רב ששת: תיתי [תבוא] לי שכרי דקיימית [שקיימתי] בהידור מצות תפילין. ואמר רב נחמן: תיתי [תבוא] לי שכרי דקיימית [שקיימתי] בהידור מצות ציצית.
Rav Naḥman said: May I receive my reward because I fulfilled the obligation to eat three meals on Shabbat magnificently. Rav Yehuda said: May I receive my reward because I fulfilled the obligation of consideration during prayer. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: May I receive my reward because I never walked four cubits with my head uncovered. Rav Sheshet said: May I receive my reward because I fulfilled the mitzva of phylacteries magnificently. And Rav Naḥman said: May I receive my reward because I fulfilled the mitzva of ritual fringes magnificently.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף לְרַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַבָּה אֲבוּךְ בְּמַאי זְהִיר טְפֵי אֲמַר לֵיהּ בְּצִיצִית יוֹמָא חַד הֲוָה קָא סָלֵיק בְּדַרְגָּא אִיפְּסִיק לֵיהּ חוֹטֵא וְלָא נְחֵית וַאֲתָא כַּמָּה דְּלָא רַמְיַהּ וְאָמַר אַבָּיֵי תֵּיתֵי לִי חדְּכִי חָזֵינָא צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דִּשְׁלִים מַסֶּכְתֵּיהּ

Rav Yosef said to Rav Yosef, son of Rabba: In what area was your father, Rabba, especially vigilant? He said to him: It was in the mitzva of ritual fringes. The Gemara relates: One day he was climbing the stairs when a string from his ritual fringes was severed, and he would not descend until he placed a new string on the garment. And Abaye said: May I receive my reward because when I see a young Torah scholar who has completed a tractate that he studied
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עד דרמיה – שתקנה וזה לשון תליית ציצית כדאמרינן בעלמא (תענית דף כב.) לא רמי חוטי.
דשלים מסכתיה – שגרסה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

צורבא מרבנן כו׳. התחיל בצורבא מרבנן ומסיים ברבנן עבידנא יו״ט לרבנן ר״ל דכי חזינא לתלמידים שהם מקרו צורבא דרבנן או שפי׳ חוזק מדרבנן כפי׳ הערוך והם ודאי יחידים דשלמו מסכת ללמוד כולה בשלימות עבידנא יומא טבא לכל רבנן כאלו חזינא דכולם למדו בשלימות עד סיומא וסמך לזו הסעודה איתא במדרש דעושין סעודה לסיומא של תורה וע״כ נקראת הסעודה זו בלשון סיום דבעי דשלים מסכתא וק״ל:
אמר ליה [לו] רב יוסף לרב יוסף בריה [בנו] של רבה: אבוך, במאי [אביך, רבה, במה] היה זהיר טפי [ביותר]? אמר ליה [לו]: במצות ציצית. ומסופר: יומא חד הוה קא סליק בדרגא [יום אחד היה עולה במדרגות]. איפסיק ליה חוטא [נפסק, נקרע, לו חוט] אחד מחוטי הציצית, ולא נחית ואתא, כמה [ירד ובא , עד] שלא רמיה [הטיל בו] חוט ציצית חדש. ואמר אביי: תיתי [תבוא] לי שכרי משום דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה [שכאשר אני רואה תלמיד חכם המשלים את המסכת שלמד]
Rav Yosef said to Rav Yosef, son of Rabba: In what area was your father, Rabba, especially vigilant? He said to him: It was in the mitzva of ritual fringes. The Gemara relates: One day he was climbing the stairs when a string from his ritual fringes was severed, and he would not descend until he placed a new string on the garment. And Abaye said: May I receive my reward because when I see a young Torah scholar who has completed a tractate that he studied
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת קיח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת קיח:, ר׳ נסים גאון שבת קיח:, רי"ף שבת קיח: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת קיח:, רש"י שבת קיח:, תוספות שבת קיח:, ר"י מלוניל שבת קיח: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., בית הבחירה למאירי שבת קיח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת קיח:, מהרש"א חידושי הלכות שבת קיח:, מהרש"א חידושי אגדות שבת קיח:, גליון הש"ס לרע"א שבת קיח:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת קיח:, אסופת מאמרים שבת קיח:

Shabbat 118b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 118b, R. Nissim Gaon Shabbat 118b, Rif by Bavli Shabbat 118b, Collected from HeArukh Shabbat 118b, Rashi Shabbat 118b, Tosafot Shabbat 118b, Ri MiLunel Shabbat 118b, Meiri Shabbat 118b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 118b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 118b, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 118b, Gilyon HaShas Shabbat 118b, Steinsaltz Commentary Shabbat 118b, Collected Articles Shabbat 118b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144