(1) 
אגְּזֵירָה שֶׁמָּא יְמַלֵּא אֶת הַקְּרָנוֹת וְלֹא יְהֵא אֶלָּא רֹאשׁ תּוֹר יָרָק מִי לָא תְּנַן הָיָה רֹאשׁ תּוֹר יָרָק נִכְנָס לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֵר מוּתָּר מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה סוֹף שָׂדֶה אֵין רֹאשׁ תּוֹר בַּעֲרוּגָה.
אגְּזֵירָה שֶׁמָּא יְמַלֵּא אֶת הַקְּרָנוֹת וְלֹא יְהֵא אֶלָּא רֹאשׁ תּוֹר יָרָק מִי לָא תְּנַן הָיָה רֹאשׁ תּוֹר יָרָק נִכְנָס לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֵר מוּתָּר מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה סוֹף שָׂדֶה אֵין רֹאשׁ תּוֹר בַּעֲרוּגָה.Rather, Rav’s reasoning must be: It is a decree lest one will fill the corners after having first planted the garden bed, and thereby violate the prohibition of diverse kinds. The Gemara asks: And why should that matter, the legal status of the garden bed should merely be like a triangular [rosh tor] plot of vegetables. Didn’t we learn in a mishna: If a triangular plot of vegetables was protruding into another field, it is permitted; there, it is not considered a prohibited mixture of diverse kinds, because the end of the field is distinguishable. Based on the shapes of the two fields where they intersect, the demarcation between them is clear. And the Gemara answers: There is no leniency with regard to a triangular plot in a garden bed. This allowance with regard to a triangular section of one field jutting into another field applies only to a large field where the triangular shape can clearly be attributed to a different field, but in a small garden bed where the seeds are adjacent to one another, it is impossible to distinguish between the seeds.
ופרקינן: האי דגזרו בחרבה שיהו קרנות של ערוגה פנויות, שמא ימלא כנגדן ערוגות.
ומקשינן: ואי הוי בקרנות זרע נמי איפשר דזרע ערוגה בסמוך לה, והויא קרן בראש תור דשרי להכניסו לשדה אחרת. מי לא תנן: היה ראש תור ירק נכנס לתוך שדה אחרת – מותר מפני שנראה כסוף שדה.
ופרקינן: אין ראש תור בחרבה, כי שרי ראש תור מן שדה גדולה שהוא {מוכח}1 דסוף שדה הוא. אבל ערוגה בחורבה לית לה ראש תור מותר כי האי משום דלא מוכח.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״מוכיס״.
ערך שדכן
שדכן – (שבת פה:) שאני התם דאיכא שדכא פי׳ גאון שדכי עלין רחבין שאוחזין בארץ ורויחין ונכנסין אלו באלו כדגרסינן (סוף עירובין) ותני חדא אסור להלך על גבי עשבים בשבת ותני אידך מותר וכו׳ הא דאיכא שדכי והא דליכא שדכי (בבא בתרא צה.) א״ר שישא בריה דרב אידי בשדכא פי׳ עלין וזמורות משוכים מכרם זה למקום שהשורש בו שהם הם.
גזירה שמא ימלא – ואחר כך יזרע בחברתה אצל הגבול מתוכה כאשר זרע האמצעית ולא ישים ללבו עירבוב של שתי הערוגות.
ולא יהא אלא ראש תור – כלומר אפילו מילא אותו ואחר כך זרע גרעין אחד בחברתה ואין הפרש כשיעור בינו לבין זרע שבזו מה בכך לא יהא נדון אלא כראש תור ירק הנמשך ובא משדה זו לשדה זו שנראה יפה שאינו מזו שנכנס לה אלא מזו שיוצא ממנה ואיכא היכירא וליניקה לא חיישינן ראש תור קרי ליה לפי שכן דרך לסוף השדה להיות מתקצרת החרישה ולימשך באלכסון כראש תור (כזה): 
אין ראש תור בערוגה – אין תורת היתר ראש תור מערוגה לערוגה אלא משדה גדולה לתוך ערוגה או מערוגה לתוך שדה גדולה או משדה גדולה לתוך שדה גדולה אבל שתי ערוגות לא הוי היכר אלא דומה כאילו הן אחת דלא חשיבא כל חדא באפיה נפשה.
גזירה שמא ימלא כו׳ ולא יהא אלא ראש תור – ואפילו ימלא את הקרנות אין כאן עירבוב דהא קרנות אמצעות הולכות כנגד ריבוע הערוגות שסביבותיה והוי כעין ראש תור דשרי אע״ג דאין הרחקה ג׳ טפחים כיון שיש בהן היכר אין ראש תור בערוגה לפי שקטנה היא וליכא היכירא.
גמ׳ רב אשי אמר אין עירובו מבטל את השורה וביטל השורה את הערוגה כצ״ל. ונ״ב כך צ״ל לרש״י:
רש״י בד״ה ולא יהא כו׳ כראש תור. נ״ב ס״א כראש שור ונ״ב כאן משמע שרש״י פי׳ ראש תור ראש שור אבל בריש סוכה פי׳ בענין אחר כי שורת התלם נקרא תור על דרך תורי זהב וכן עיקר ע״ש:
בד״ה גזירה וכו׳ אע״ג דלית הרחקה כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה והאיכא ביני וביני אמר רב ערוגה כו׳ שהאלכסון של טפח על טפחיים כו׳. נ״ב פי׳ האלכסון של טפחיים על טפח אינו עדיף מטפחיים כמו שהאלכסון טפח על טפח עדיף מטפח ודו״ק:
גזירה שמא ימלא את הקרנות לאחר שזרע מתחילה את הערוגה, ויבוא לידי כלאיים. ושואלים: ומה בכך? ולא יהא דינה של ערוגה זו אלא כראש תור (משולש) של ירק. מי האם לא תנן [שנינו במשנה]: היה ראש תור ירק נכנס לתוך שדה אחר — מותר ואין בכך משום כלאיים, מפני שנראה סוף שדה ולפי הצורה מבחינים ששני שדות אלה נפרדים זה מזה! ומשיבים: אין ראש תור בערוגה. שהיתר זה של ראש תור הריהו רק בשדה גדול שניכרת בו צורת ראש תור, אבל בערוגה שקטנה היא והזרעים בה סמוכים זה לזה אין אפשרות להבחין.
Rather, Rav’s reasoning must be: It is a decree lest one will fill the corners after having first planted the garden bed, and thereby violate the prohibition of diverse kinds. The Gemara asks: And why should that matter, the legal status of the garden bed should merely be like a triangular [rosh tor] plot of vegetables. Didn’t we learn in a mishna: If a triangular plot of vegetables was protruding into another field, it is permitted; there, it is not considered a prohibited mixture of diverse kinds, because the end of the field is distinguishable. Based on the shapes of the two fields where they intersect, the demarcation between them is clear. And the Gemara answers: There is no leniency with regard to a triangular plot in a garden bed. This allowance with regard to a triangular section of one field jutting into another field applies only to a large field where the triangular shape can clearly be attributed to a different field, but in a small garden bed where the seeds are adjacent to one another, it is impossible to distinguish between the seeds.
הכל
(2) וּשְׁמוּאֵל אָמַר עֲרוּגָה בֵּין הָעֲרוּגוֹת שָׁנִינוּ וְהָא קָא מִיתְעָרְבִי בַּהֲדָדֵי בבְּנוֹטֶה שׁוּרָה לְכָאן וְשׁוּרָה לְכָאן.
And Shmuel said: When we learned in the mishna that one may plant five kinds of seeds within a garden bed without violating the prohibition of diverse kinds, we learned this even with regard to a garden bed among garden beds, not only in a solitary bed. The Gemara asks: Don’t the seeds become intermingled with one another? The Gemara answers: It is referring to a case where one inclines one row to here, in one direction, and one row to here, in a different direction (Me’iri). In that way they do not appear intermingled.
And Shmuel said: When we learned in the mishna that one may plant five kinds of seeds within a garden bed without violating the prohibition of diverse kinds, we learned this even with regard to a garden bed among garden beds, not only in a solitary bed. The Gemara asks: Don’t the seeds become intermingled with one another? The Gemara answers: It is referring to a case where one inclines one row to here, in one direction, and one row to here, in a different direction (Me’iri). In that way they do not appear intermingled.
ושמואל אמר: ערוגה בין הערוגות שנינו. פירוש בין בחורבה ובין בשדה.
ואקשינן ליה: כי מכדי היא בין הערוגות, הא קא מיערבו זרעים בהדדי.
ופרקינן: בנוטע שורה לכן1 ושורה לכן.2 ואיפרש תרין פירושי, חד מנהון שמענוה משום מרב סעדיה גאון דסמיך בערוגה אחרת לכל מין מן מינו, דהויין שורה לכאן ממין אחד. ולא דמי. ופירוש׳ דהוה אמרין ליה רבואתא דילמא לעיניין בנוטע שורה לכאן ושורה לכאן אף על פי שהן מינין {אחרים}3, דקאמר שמואל: כיון שהוא עושה בערוגה זו שורה ואינו ערבוביא, וכנגדו בערוגה אחרת שורה ואינו עירבוב, וזו נוטה לכאן וזו נוטה לכאן, היכירא רבא הוא שהן שתי שורות. ורובה דמילי כלאים תליין במראית העין, דהא מחיצה אפילו כמחיצת שבת, כגון קנים וחבלים, מתרת לעניין כלאים אף על גב דליכא ביניהו הרחיקא, משום דאיכא היכירא במחיצה. והכין קאמר שמואל: איכא היכירא בשתי שורות, אחת נוטה לכאן ואחת4 נוטה לכאן, ונודע ששתי שדות הן. ותנן: נוטע אדם קשות ודלעת בתוך גומא אחת ובלבד שלא תהא {זה}5 נוטה אצל זה ולא זו נוטה אצל זו. וברייתא בתוספתא: מותר אדם לעשות בתוך שדהו תלמיות קטנות של טפח טפח וליתן לתוכן שלשה מינין, אחד מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע. מותר אדם לעשות בתוך שדהו ערוגות קטנות של ששה ששה טפחים וליתן לתוכו חמשה חמשה מינין, ארבעה על ארבע רוחות ערוגה ואחת באמצע. ומותר אדם לעשות בתוך שדהו גומא קטנה שהיא עמוקה טפח, וליתן לתוכה ארבעת מינין והופכן לארבע רוחותיה.6 ומותר אדם לעשות בתוך שדהו תלם להיות נוטע קישואין ודילועין אבטיחים ומלפונות, והופכן אילו לצד זה ואלו לצד זה. לפום כן קאמר שמואל נוטע שורה לכאן ושורה לכאן.
1. כן בכ״י וטיקן 128, וכן גם בהמשך. בדפוס וילנא תוקן ל: ״לכאן״.
2. כן בכ״י וטיקן 128, וכן גם בהמשך. בדפוס וילנא תוקן ל: ״לכאן״.
3. כן הושלם בדפוס וילנא. המלה חסרה בכ״י וטיקן 128.
4. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״דאחת״.
5. כן הושלם בדפוס וילנא. המלה חסרה בכ״י וטיקן 128.
6. בכ״י וטיקן 128 יש כאן דיטוגרפיה.
והא קא מערבי בהדדי – העלין של ערוגה זו בעלין של חברתה מלמעלה שאין ביניהן אלא שני טפחים של גבולין.
בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן – ממשיך של רוח זו בצד קרן מזרחית צפונית ושל רוח זו לצד מערבית דרומית וכן כולן להרחיקן שלא יהיו זה כנגד זה כמו שפי׳ גבי אתקפתא דלעיל דמקום קרנות ולא גזר שמואל שמא ימלא את הקרנות כך נראית שיטה זו בעיני ולא פירשו רבותי כן שהם פירשו קרנות אלו גבולין ויש לי גמגומים בה הרבה גם בכל הש״ס לא שמעתי קרנות אלא זויות ומצאתי לי סמך ביסודו של רבי שמעון הזקן אחי אמי מפי רבינו גרשום אבי הגולה ותשובת רבינו יצחק בן יהודה שהושיבה בג׳ פנים לא ישרו בעיני.
ושמואל אמר ערוגה בין ערוגות שנינו – ולצד הקרנות דאפי׳ מלא הקרנות אין בכך כלום דסבר דיש ראש תור בערוגה.
והא קא מיערבבו אהדדי – שעליהן שלמעלה מעורבבים יחד ואע״ג דאיכא ראש תור מלמטה אסור כיון דמערבי למעלה העלין דאוירא מבלבל דאפי׳ לא ינקי מהדדי אסור כדאמרינן (כלאים פ״ז משנה ד) המסכך גפנו ע״ג תבואתו קידש משום דאוירא מבלבל אבל בערוגה אחת ידיעה וליכא עירבוב וכולי האי אין סברא להתיר משום ראש תור.
תוס׳ בד״ה ושמואל כו׳ דאפילו מלא הקרנות כו׳ דסבר דיש ראש תור כו׳ ובד״ה והא כו׳ שעליהן שלמעלה מעורבבין יחד ואע״ג דאיכא ראש תור כו׳ עכ״ל ק״ק דא״כ מאי קא קשיא ליה לעיל לרב ולא יהא אלא ראש תור ואימא דאע״ג דאיכא ראש תור מלמטה אסור כיון דמערבבי מלמעלה כסברת המקשה דהכא ויש ליישב דהמקשה דלעיל הוה ידע בשינויא דהכא דאיכא לאוקמא בנוטה שורה וכו׳ אך קשה ומאי קשיא ליה לשמואל דאימא דשמואל לא איירי בממלא הקרנות דגוואי ויזרע שפיר מאבראי ופליג ארב בהא דלא גזור שמא ימלא הקרנות ושפיר מצי סבר נמי שמואל דאין ראש תור בערוגה ולא תקשי ליה והא קמערבבי וכו׳ ודו״ק:
בגמרא ושמואל אמר ערוגה בין הערוגות וכו׳ בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן. ופרש״י בד״ה בנוטה דהיינו כאתקפתא דלעיל דלא גזר שמואל שמא ימלא את הקרנות וכו׳ ולפ״ז נראה מפירושו דרב ושמואל פליגי ולכך הוכרח לפרש נמי דהא דאמר עולא בעו במערבא הפקיע תלם אחד וכו׳ דהך מלתא לאו אדרב ושמואל קאי אלא אגופה דמתני׳ דהא מסתמא קי״ל כרב באיסורי אלא דלפ״ז יש לדקדק דלעיל אגופא דמתניתין הו״ל לאתויי הא דעולא ודרב ששת ודרב אשי כיון דאפי׳ בחד ערוגה שייך הך מילתא אבל לפי׳ התוספת א״ש דהך מילתא דעולא אערוגה בין ערוגות קאי וכן נראה מפירוש הרמב״ם והר״ש דשמואל ורב לא פליגי דבנוטה שורה לכאן רב נמי מודה כנ״ל ודו״ק ואין להאריך יותר והרוצה לדקדק יעיין בפירוש רבינו שמשון והרא״ש ז״ל בפי׳ המשניות:
ואילו שמואל אמר: במשנתנו אף ערוגה בין הערוגות שנינו בהיתר חמשה מיני זרעים, ולאו דווקא בערוגה בודדת. ושואלים: והא קא מיתערבי בהדדי [והרי מתערבים הם זה בזה]! ומשיבים: בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן, שמטה את הצמחים בשורות שיגדלו לשני כיוונים שונים (מאירי) ואין הם נראים עוד כמעורבים.
And Shmuel said: When we learned in the mishna that one may plant five kinds of seeds within a garden bed without violating the prohibition of diverse kinds, we learned this even with regard to a garden bed among garden beds, not only in a solitary bed. The Gemara asks: Don’t the seeds become intermingled with one another? The Gemara answers: It is referring to a case where one inclines one row to here, in one direction, and one row to here, in a different direction (Me’iri). In that way they do not appear intermingled.
הכל
(3) אָמַר עוּלָּא בְּעוֹ בְּמַעְרְבָא הִפְקִיעַ תֶּלֶם אֶחָד עַל פְּנֵי כּוּלָּהּ מַהוּ אָמַר רַב שֵׁשֶׁת בָּא עִרְבּוּב וּבִיטֵּל אֶת הַשּׁוּרָה רַב אַסִּי אָמַר גאֵין עֵירוּבוֹ מְבַטֵּל אֶת הַשּׁוּרָה אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי הַנּוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל קִישּׁוּאִין שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל דִּילּוּעִין שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל פּוֹל הַמִּצְרִי מוּתָּר שׁוּרָה אַחַת שֶׁל קִישּׁוּאִין וְשׁוּרָה אַחַת שֶׁל דִּילּוּעִין וְשׁוּרָה אַחַת שֶׁל פּוֹל הַמִּצְרִי אָסוּר שָׁאנֵי הָכָא דְּאִיכָּא שְׁרָאכָא.
Ulla said: They raise a dilemma in the West, Eretz Yisrael: What is the halakha if one opened a single furrow across its entirety? Is it considered demarcation between the garden beds if one dug a furrow between two garden beds (ge’onim, Tosafot)? Rav Sheshet said: The intermingling of these garden beds comes and nullifies the row. The furrow is not considered to be a demarcation between the beds. Rav Asi said: Its intermingling does not disqualify the row. Ravina raised an objection to the opinion of Rav Ashi from a mishna: One who plants two rows of cucumbers and two rows of gourds and two rows of Egyptian beans, it is permitted because each of the species is distinct. However, if he plants one row of cucumbers and one row of gourds and one row of Egyptian beans, it is prohibited because in single rows there is no clear demarcation between the species. This indicates that a furrow between different species of seeds does not prevent intermingling between them. Rav Ashi replied: The case in that mishna is an exception. Here, it is different because there are branches that grow out from these species which become entangled with each other, nullifying the furrow between them. Other vegetables, whose branches do not become entangled, may be planted with a single furrow between them.
Ulla said: They raise a dilemma in the West, Eretz Yisrael: What is the halakha if one opened a single furrow across its entirety? Is it considered demarcation between the garden beds if one dug a furrow between two garden beds (ge’onim, Tosafot)? Rav Sheshet said: The intermingling of these garden beds comes and nullifies the row. The furrow is not considered to be a demarcation between the beds. Rav Asi said: Its intermingling does not disqualify the row. Ravina raised an objection to the opinion of Rav Ashi from a mishna: One who plants two rows of cucumbers and two rows of gourds and two rows of Egyptian beans, it is permitted because each of the species is distinct. However, if he plants one row of cucumbers and one row of gourds and one row of Egyptian beans, it is prohibited because in single rows there is no clear demarcation between the species. This indicates that a furrow between different species of seeds does not prevent intermingling between them. Rav Ashi replied: The case in that mishna is an exception. Here, it is different because there are branches that grow out from these species which become entangled with each other, nullifying the furrow between them. Other vegetables, whose branches do not become entangled, may be planted with a single furrow between them.
אמר עולא: בען במערבא – הפקיע תלם אחד על פני כולה מהו? איפרש בה כמה פירושי ולא קא מיסתברין.
והכין קא חזיינא דעל מימרא דשמואל קאי, דקאמר בערוגה בין הערוגות שנינן שנוטע שורה לכאן ושורה לכאן כדפרישנא לעילא, ועלה בען במערבא ואם הפקיע מצד הערוגה תלם אחד על פני כולה ושבקיה ולא זרעיה, ומהנותרין1 זרע בערוגה אחרת ערבוב ולא זרע שורה, כדאמר שמואל שתי שורות – שורה אחד שנוטה2 לכאן ושורה שנוטה לכאן מהנותרות בשורה שבזו, והפקעת תלם אחד מצידה.
ופשטה רב ששת לאיסורא ואמר: בא ערבוב ונטל3 את השורה, אף על פי שהפסיק תלם אחד, כיון שזרע ערבוב הרי זו שהיא נטועה שורה כאילו אף היא נטועה ערבוב, ולא מהניא שורה אלא כנגד שורה שזו נוטה לכן4 וזו נוטה5 לכן,6 דהוי היכירא. אבל הכא כיון דחדא ערבוב בטילה לה שורה דאידך ובערבוב דמיא. וההוא תלם שהפקיעו אם אין בו כדי עבודה לא מהני ואסור. ואתא רב אשי7 ושריא, ואע״פ כן אין ערבוב מבטל את השורה אלא שורה של זו, והפקיעת תלם בזו מתירין אותה.
אותיביה רבינא לרב אשי: הנוטע שתי שורות של דילועין, שתי שורות של קשואין, שתי שורות של פול המצרי – מותר. שורה אחת של קישואין, שורה אחת של דילועין, שורה אחת של פול המצרי – אסור. דאלמא אם שתי שורות הן שהיא נוטה אחת לכאן ואחת לכאן, מוכחא מילתא שהן מבדלות זו מזו ומותר. אבל אם יש שורה בשדה זו, ואין בשדה זו שורה שכנגדה אלא ערבוביא היא ואסור. וצריך להרחיק כדי עבדה.
ופריק רב אשי: שאני8 קישואין ודילועין ופול המצרי דאית להו שראכי, אבל שאר9 מיניהו אף על פי שזה נוטע שורה, וזה הפקיע תלם אחד – מותר. ופירוש שראכי – עלין רחבין שאוחזין בארץ, ורווחן כדאמרינן לעניין תני חדא אסור להלך על גבי עשבים בשבת, ותניא אידך מותר, אי תימא הא והא בימות הגשמים ולא קשיא הא דאיכא שראכי והא דליכא שראכי. ואי תימא הא והא דאיכא שראכי, ולא קשיא הא דסיים מסאני והא דלא סיים מסאני. אבל דזוך10 מן הני אין ערבוב שבזו מבטל שורה שבזו.
1. קשה לפענח מלה זו בכ״י וטיקן 128.
2. כן תוקן בכ״י וטיקן 128. במקור: ״שנוטע״.
3. כן בכ״י וטיקן 128. בדפוס וילנא תוקן ל: ״וביטל״.
4. כן בכ״י וטיקן 128, וכן גם לעיל. בדפוס וילנא תוקן ל: ״לכאן״.
5. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״נוטע״.
6. כן בכ״י וטיקן 128, וכן גם לעיל. בדפוס וילנא תוקן ל: ״לכאן״.
7. כן בכ״י וטיקן 128 וכן ברוב עדי נוסח של הבבלי. בדפוס וילנא: ״אסי״.
8. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״שאינו״.
9. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״דאר״.
10. כן בכ״י וטיקן 128, וצ״ע.
ערך כף
כף – אנהרא מכיפיה מבריך (שבת פה נדרים לט בכורות נה:) פי׳ הנהר מסלע היוצא ממנו משם ברכת מלאתו. ולא ממימי המטר ועביד מפצי לבנתיה שהיה מסתירם מבני אדם שעל הנהר וטובלת בפרת כי דברי הכל בתשרי זוחלין הן ולמה הוא במפצי דלית להו טהרה במקוה אבל בניסן הוה עביד להו מקוה דסבר פרת לא סליק להו ביה טבילה בניסן דרוביה שאובין ננהו ואע״ג דנדה וזבה לא בעו מיים חיים אבוה דשמואל חייש משום מים שאובין: ומנא לן דנדה וזבה לא בעו מים חיים דתנא במגלה אין בין זב לזבה וכו׳ עד אלא שהזב טעון ביאת מים חיים וזבה אינה טעונה ביאת מים חיים פ״א מכיפיה מבריך מגדותיו מתברך שאינו מתגדל ממי הגשמים אלא מעצמו והיינו פליגא דרב דאיהו אמר סהדא רבא פרת כלומר שמגשמים מתגדל ומפצי ביומי תשרי ומניחן בקרקעית הנהר לפי שהנהרות מתמעטין ביומי תשרי מן רוב החום שהיה ויש טיט בקרקעית המים בעיקר הנהר והיה משים המפצים כדי שלא ישקעו רגליהן בטיט ולהוי חציצה לטבילה וההיא דאמר שמואל לעיל נהרא מכיפיה מיבריך הוי פליגי אהא דאמר שמואל אין המים מיטהרין בזוחלין כלומר אין המים מיטהרין שאין שם נוטפין אלא זוחלין בלבד אלא פרת ביומי תשרי לפי שכבר נתמעטו מימי הגשמים שנטפו בו אלמא ממי גשמים מתגדל ביומי ניסן כשמתפשרין השלגי׳ והמטר ואיהו אמר שאינו מתגדל אלא מכיפיה זה פי׳ רבינו גרשם והראשון של רבי׳ חננאל (נדה סז.) אבוה דשמואל עביד לברתיה מקוה וכו׳ אכיף ימא אסיסנא בירתא (פסחים ד) פי׳ על חוף הים אייסד בירה. והלך על כל גדותיו והירדן מלא על כל גדותיו תרגום על כל כפוהי.
ערך ראש
ראש – בתני דבי רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה פי׳ אדם ישר ותמים בדרכיו אם נכשל בחטא ועדיין לא בא חטא על ידו מעודו אותו החטא אין הקב״ה כותבו עליו אלא מעבירו וכך היא מדתו של הקב״ה שלא לחייבו מבתחילה כדכתיב הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר אמר רבא ועון עצמו אין נמחק אלא תלוי הוא ועומד עד שעת מיתתו ואם נמצאו זכיותיו מרובין עונותיו עברו ראשון ראשון והלכו להם ויהיה במחיצתן של צדיקים ואם נמצאו עומתיו מרובין מתחשב גם הראשון התלוי ועומד בכלל העונות שעשה אח״כ וקיימא לן דהני כולהו בזמן שמת בלא תשובה אבל אם מת בתשובה הקב״ה מוחל לו על כל עונותיו שנא׳ ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו פ״א והיא המדה היא המדה השביעית בויעבר שנקראו י״ג מדות והא ורב חסד ב״ה אומרים מטה כלפי חסד ופי׳ רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון ומתרבה החסד. החמם וראשי בשמים עיין בערך חמם פי׳ ראשי בשמים בלעז מוסקא״טא (א״ב כמו בל׳ מקרא בשמים ראש ענין חשיבות) (סנהדרין לה.) קח את כל ראשי העם והוקע אותם אם העם חטאו ראשי העם מה חטאו א״ר יהודה אמר רב אמר לו הקב״ה למשה חלק להם בתי דינין מ״ט אילימא שאין דנין שנים ביום אחד והא א״ר חסדא לא שנו אלא בשתי מיתות אבל במיתה אחת דנין אלא כדי שישוב חרון אף מישראל. ראש השנה אסור בתענית מהכא (ירושלמי תענית יט.) ר׳ עקיבא אמר מתריעין אבל לא מתענין שכן מצינו בראש השנה מתריעין אבל לא מתענין (ראש השנה יט) תיפוק לי׳ דהוה יום שלאחר ראש חדש בתשובות הגאון רב שר שלום כתיב בראש השנה בשני ימים אומר בין בתפלה בין בקדוש היום מועדים לשמחה וחגים וזמנים לששון (שבת פה) מי לא תנן (כלאים פרק ג) היה ראש תור ירק נכנס לתוך שדה אחר מותר (כלים פי״ח) כיצד מודדין אותו ראש תור (סוכה ו) אותו טפח היכן מעמידו רב אמר כנגד היוצא פי׳ סוכה זו יש לה שתי דפנות מערבית ודרומית ורוח מזרחית ורוח צפונית פנויין וזה הטפח יעמוד בקרן מזרחית כנגד היוצא מסוף דופן דרומית כדי שיהא לדופן מזרחית כצורת פתח ויהיה היכר לפתחה ויעמידנו כנגד ראש תור בזוית של רוח צפונית מערבי׳ כדי שימתח חוט מזוית צפונית מערבית לסוף דופן דרומית באלכסון שתק רב. פ״א כנגד היוצא כנגד אותו קצה הדופן יוצא והוא ודאי מקום הפתח אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב דקאמרת לאוקומי בקצה כלפי חוץ במקום הפתח כדי שיהא כנגד היוצא אפשר דמוקים ליה גוואי והוא כנגד היוצא בראש תור דאע״ג דבריבועא אינו כנגדו באלכסונא ישנו כנגדו וברירא מילת׳ דהכי הוי ראש תור באלכסונא עדקאמרינן (בבא בתרא סב) מצר לו מצד א׳ ארוך ומצד א׳ קצר אמר רב לא קנה אלא כנגד הקצר אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב ויקנה כנגד ראש תור והכן אמרו לענין סוכה כד הויא דופן אריכה ודופן קצרה זו לזו כנגד ראש תור וכיון דפרושה כנגד ראש תור ולפנים וכנגד היוצא לחוץ אשתכח דרבי יהושע בן לוי לא פליג על מאן דאמר יעמידנו כנגד ראש תור אלא הכי קאמר אע״פ שמעמידו כנגד ראש תור ירחיק מן הזוית פחות משלשה לפני שהוא כלבוד דמי וכמו שישנו בזוית דמי וקא הוי בה נמי היכרא טפי ואתי מיניה הכשר סוכה דהוא ז״ט הואיל ופחות מן שלשה הזויות וטפח שוחק שמעמידו ועד פחות משלש מאחוריו נמי כלפי הפתח כלבוד דמי נמצאו ז׳ טפחים (א״ב פי׳ תור בל״י חד ונכנס לפנים) (נגעים פי״ג) בית הבנוי ראש ופתין כבר פי׳ בערך פתין.
א. [אפער. גרונד.]
ב. [אנפאנג, הויפט, שפיטצע.]
הפקיע – לשון קריעה שקורע הקרקע כמו מבלאי מכנסי הכהנים היו מפקיעין (סוכה דף נא.).
תלם – מענה שורה.
על פני כולה – שהעביר מזרע שבצפון לזרע שבדרום דרך האמצעי וזרעו מאחד המינין או ממין ששי מהו מי מבטל תורת שורה הלכות ערוגה בשביל תלם אחד או לא.
בא עירבוב וביטל את השורה – ואסור.
שתי שורות של קישואים – ואצלן שתי שורות של דלועין ואצלן ב׳ שורות של פול המצרי ולא בערוגה אלא בשדה גדולה.
מותר – דשתי שורות חשיבי למיהוי שדה לנפשייהו והוי היכירא דכל מין ומין מילתא באנפי נפשיה.
שורה אחת – מכל אחד הוי עירבוב [דלא חשיבא כל חד שדה לנפשה אלמא תלם אחד הוי עירבוב].
דאיכא שראכא – זמורותיהן ארוכות ומתערבות הרבה מלמעלה ונראה עירבובן במקומות הרבה.
בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן – בנוטה שער ערוגה זו לתוכה וזו לתוכה כדתנן במס׳ (כלאים כ״ד מ״ט) ומייתי לה בב״ב (פב:) מעשה בצלמון כו׳ והיה הופך שער שורה לכאן ועוד תנן בפ״ג דכלאים (משנה ה) נוטע אדם קישות ודלעת בתוך גומא ובלבד שתהא זו נוטה לצד זו וזו לצד זו.
אמר עולא בעו במערבא הפקיע תלם אחד על פני כולה מהו – פי׳ העמיק תלם א׳ על פני סביבותיה לד׳ רוחותיה מהו דבלא העמיק בין לרב בין לשמואל אסור לעשות ערוגות סביבותיה אבל כשחפר והעמיק כשיעור תלם דהיינו טפח בעי אי הוי היכירא כמו בשדה דהוי היכירא כדתנן בכלאים (משנה כלאים ג׳:ג׳) היתה שדהו זרועה ירק כו׳ רש״א עד שיהיה התלם מפולש ולעיל הבאתיה א״ר ששת בא עירבוב וביטל את השורה פירוש מבטל הפסק התלם ולא הוי היכירא ותלם היינו שורה ובני ארץ ישראל קרו ליה תלם ובני בבל קרו ליה שורה רב אשי אמר אין עירבוב מבטל השורה.
{שמעתא דהפקיע תלם אחד}
אמר עולא: בעו במערבא. הפקיע תלם א׳ מן הערוגה על פני כולה – ויוצא1 חוץ מן הגבול, מהו לסמוך לה בלא הפיכת שער. אמר רב ששת: בא ערבוב השער ובטל את שורת2 – התלם, כי כיון שלא הפך את השער זה לצד זה וזה לצד זה, יש בזה ערבוב ואסור. ורב אשי אמר: אין ערבוב השער מבטל את שורת3 – התלם ומותר לסמוך לה.
איתיביה רבינא לרב אשי (משנה כלאים ג׳:ד׳): הנוטע שתי שורות של קישואין וכו׳ מותר – פירוש: מפני שהופך שער של שורה זו לשורה זו של אותו המין וכן עושה לכל מין ומין, ונמצאו מופרשין למראית העין. שורה אחת של קישואין ושורה אחת מכל מין ומין, אסור. שהשער מערבב אותן. אלמא, ערבוב מבטל את השורה, שאין שורה שאין לה תלם מכאן ותלם מכאן, לפי שכל שורה היא בין שני תלמים.
ופרקינן: שאני התם דאיכא שדאכא – כלומר, לא אמרו זה אלא במיני הירק שיש להם עלים רחבים וארוכים ונקשרים4 זה בזה. וכן כל לשון שידוכין ל׳ קשירה. ובמסכת עירובין (בבלי עירובין ק׳:) כיוצא בזה, הא דאיכא שדאכי הא דליכא שדאכי. ודוקא בקישואין ודלועין ופול המצרי, שהם משונים משאר המינים בשדכיהו. מש״ה אמרי׳ בהו ערבוב מבטל את השורה. אבל בשאר מינין שאין להם ענפים גדולים כל כך, לעולם אין עירבוב מבטל את השורה.
1. נוסף ע״פ כתי״ו
2. כך בכתי״ו. בדפ״ר: שורות
3. כך בכתי״ו. בדפ״ר: צורת
4. בכת״י: וקשורים
בד״ה אמר עולא וכו׳ ותלם היינו שורה ובני א״י וכו׳ עכ״ל הוצרכו לזה משום דלפי פירושם לא הוי פי׳ שורה דקאמר הכא בנוטה שורה לכאן וכו׳ כדלעיל וק״ל:
א אמר עולא: בעו במערבא [שאלו במערב, בארץ ישראל ]: הפקיע (פתח) תלם אחד על פני כולה, שמסביב לערוגה חפר תלם אחד, האם נחשב הוא כמפסיק בין הערוגות (גאונים, תוספות). אמר רב ששת: בא הערבוב של הערוגות זו בזו וביטל את השורה, ועל ידי תלם זה אין עוד הפרש בין הערוגות. רב אשי אמר: אין עירובו מבטל את השורה. איתיביה [הקשה לו] רבינא לרב אשי ממה ששנינו במשנה: הנוטע שתי שורות של קישואים ושתי שורות של דילועין ושתי שורות של פול המצרי — מותר. שניכר כל מין לעצמו. אבל אם נטע שורה אחת של קישואים ושורה אחת של דילועין ושורה אחת של פול המצרי — אסור, שבשורה אחת אין כדי היכר לכל מין. והאם לא נלמד מכאן שתלם אחד בלבד מתערב באחרים ואינו ניכר לעצמו? ענה לו רב אשי: המקרה במשנה יוצא מן הכלל, שאני הכא דאיכא שראכא [שונה כאן שיש ענפים נמשכים], שהמינים הללו ענפיהם ארוכים ונוחים להסתבך זה בזה והם מבטלים את התלם שביניהם, אבל שאר ירקות שאינם כן, תלם אחד דיו להפריד ביניהם.
Ulla said: They raise a dilemma in the West, Eretz Yisrael: What is the halakha if one opened a single furrow across its entirety? Is it considered demarcation between the garden beds if one dug a furrow between two garden beds (ge’onim, Tosafot)? Rav Sheshet said: The intermingling of these garden beds comes and nullifies the row. The furrow is not considered to be a demarcation between the beds. Rav Asi said: Its intermingling does not disqualify the row. Ravina raised an objection to the opinion of Rav Ashi from a mishna: One who plants two rows of cucumbers and two rows of gourds and two rows of Egyptian beans, it is permitted because each of the species is distinct. However, if he plants one row of cucumbers and one row of gourds and one row of Egyptian beans, it is prohibited because in single rows there is no clear demarcation between the species. This indicates that a furrow between different species of seeds does not prevent intermingling between them. Rav Ashi replied: The case in that mishna is an exception. Here, it is different because there are branches that grow out from these species which become entangled with each other, nullifying the furrow between them. Other vegetables, whose branches do not become entangled, may be planted with a single furrow between them.
הכל
(4) אָמַר רַב כָּהֲנָא א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דהָרוֹצֶה לְמַלֹּאות כׇּל גִּינָּתוֹ יָרָק עוֹשֶׂה עֲרוּגָה שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה וְעוֹגֵל בָּהּ חֲמִשָּׁה וּמְמַלֵּא קַרְנוֹתֶיהָ כׇּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה.
Rav Kahana said that Rabbi Yoḥanan said: One who wishes to fill his entire garden with vegetables and does not want to distance the rows of seeds from one another may make a garden bed that is six by six handbreadths and make five circles inside it (ge’onim, Rambam). He plants different species in the different circles and fills its corners with whatever additional species that he wants.
Rav Kahana said that Rabbi Yoḥanan said: One who wishes to fill his entire garden with vegetables and does not want to distance the rows of seeds from one another may make a garden bed that is six by six handbreadths and make five circles inside it (ge’onim, Rambam). He plants different species in the different circles and fills its corners with whatever additional species that he wants.
אמר רב כהנא אמר ר׳ יוחנן: הרוצה שימלא את גנתו ירק, עושה ערוגה ששה טפחים ועוגל בה חמשה ונמצא ממלא את גנתו ירק, כן צורת מרובעת זו ששה על ששה שיש בה חמשה עגולין.
כל גנתו ירק – של הרבה מינין.
עושה – כל ערוגותיה מרובעות ו׳.
ועוגל – בכל ערוגה ה׳ וזורע בעוגל מין אחד ויש היכר הרבה לדבר ואין צריך להרחיב בין ערוגה לחברתה וזורע חצי טפח הסובב את כל ערוגה וערוגה משאר מינין לפי שכל אחד ואחד נראה מקומו חלוק לעצמו.
איתיביה הנוטע שתי שורות כו׳ מותר – דשתי שורות של דלועין מפסיקין בין קישואין לפול המצרי דקישואין ודלועין לא הוי כלאים דמינכרי כדתנן בסיפא דהך ולעיל הבאתיה נוטע אדם קישות ודלעת בתוך גומא ובלבד כו׳ וכן דלועין ופול המצרי מינכרי אבל קישואין ופול המצרי הוי כלאים אבל שורה של קישואין כו׳ אסור דשורה אחת של דלועין לא מפסקה בין קישואין לפול המצרי וכי היכי דקישואין ופול המצרי מבטלין שורה של דלועין שבאמצע ה״נ עירבוב זרעוני הערוגות מבטל תלם שהפקיע ומשני שאני התם דאיכא שראכא שהן גדולים וגסים והכא בזרעונים דקין דלא מבטלי עומק התלם ומפסיק.
{שמעתא דהרוצה למלאות כל גנתו ירק}
אמר רב כהנא א״ר יוחנן: הרוצה למלאות כל גנתו ירק כו׳ – ואקשינן: והא איכא רווחא דביני ביני. שאין העגולין מדובקין זה עם זה, לפי שאין לך עגול שהוא יכול להדבק כולו עם עגול אחר סמוך לו שלא יהא ביניהם הפרש, ועדיין לא נתמלאת כל גנתו.
אמרי דבי רבי ינאי: במחריב את בין הבינים. שלא בא ר׳ יוחנן אלא להתיר ערוגה בין הערוגות, אבל בין הביניים שבין כל עגול ועגול אסור הוא למלאותו.
רב אשי אמר: אף בין הביניים מותר למלאות, ואם היו העגולים זרועין שתי זורע בין הביניים ערב או בחלוף.
איתיביה רבינא לרב אשי מדתנן1 (תוספתא כלאים ב׳:ח׳): עבודת ירק בירק אחר מותר, ורואין אותה כטבלא מרובעת. כטבלא מרובעת הוא דשרי אבל בעגול אסור.
ופריק: התם לאקולי בה קולא אחרינא, להתיר ראש תור ירק הנכנס לה והיוצא ממנה, דכטבלא מרובעת שרי ואי לא אסיר. אבל חמשה זרעוני ערוגה הותר לזרוע בהן כל הערוגה כולה בחמשה עגולין, כר״י, וכן כל הגנה כולה, לפי שמותר לסמוך ערוגה לערוגה.
1. נראה דצ״ל: מדתניא
הרוצה למלאות כל גינתו ירק עושה ערוגה ששה ועוגל בה חמשה – פירש רש״י ז״ל עוגל בתוכה ה׳ עגולין לה׳ זרעונים, ואין משמע הלשון כן. ועוד אפי׳ יותר יעגל בה. ובתוס׳ בשם רבינו תםא ז״ל עוגל בתוכה עגול א׳ של חמשה וזורע אותו מין א׳, והוא השנוי במשנתינו וא׳ באמצע, וזורע ד׳ על ד׳ רוחות הערוגה בשאר הערוגות,ב ונמצא חצי טפח חריב בין כל זרע וזרע, וממלא עוד הקרנות ממה שירצה, והם המורשות שהמרובע יתר על העגול, רואין כאלו ערוגה עגולה ששה על ששה, ומורשות הקרנות שחוץ לעיגול נזרע ממה שירצה, ונמצא חצי טפח בערוגה סביב העיגול הפנימי. ואקשי׳ והיאך נתמלאת כל גינתו ירק והרי יש חצי טפח רחב לכל צד, ואמרי דבי ר׳ ינאי ודאי צריך להחריב אותו בין הבינים, ור׳ יוחנן בההוא פורתא לא איירי. ורב אשי אמר דאפי׳ ההוא חצי טפח ממלא, ואם היו זרעוני הערוגה שתי זורע אלו ערב ומותר.
א. ד״ה אמר וסה״י סי׳ רסז (עמ׳ 166). ועי׳ שו״ת ר״י מיגש סי׳ כו ובעל המאור, ובריטב״א ומיוחס לר״ן ומאירי שמקורן מרבנו.
ב. בריטב״א: באמצען, ועיקר הכוונה שזורע את כל קרנות הריבוע בכל הרוחות.
הרוצה למלאות כל גינתו ירק עושה ערוגה ועוגל בה חמשה. [פירש רש״י עוגל בתוכה חמשה עגולין של ה׳ אמות וזורען עד לאחד. ופריך והאיכא ביני ביני, כלומר, הרי יש גבול העגולה, ומשני אה״נ במחריב הביניים, וכל גינתו דקאמר היינו תוכן של ערוגות ואגבול לא קפיד] והקשה הרשב״א על זה דאיך עלה בדעתו שיזרע הגבול והלא אין דרך לזורעה ותו דהיה לו להקשות שאם יזרע הגבול הוי ערבוב. לכן פירש ולא פריך אלא על חצי טפח שבין עוגל למרובע, דבשלמא קרנות זרע להו כיון שמה שבפנים הוי בעוגל איכא היכירא, אבל אותו חצי טפח איך יזרע אותו שלא יהיה ניכר. ומשני אה״נ דיניח אותו חרב, וכל גינתו קרי ליה דלחצי טפח לא קפיד ולא חשיב ליה. ורב אשי אמר אם היה העוגל זרוע שתי זורע אותו חצי טפח ערב וכו׳. [מהר״י קורקוס שם הל׳ טו].
הרוצה למלאות כל גנתו ירק ולא יפסיד טפח ומחצה חלק שהזקקנו להניח בין זרע לזרע עושה ערוגה ששה ועוגל בה חמשה ואינו מפסיק אלא משהו בנתים וכיון שהמיני׳ זרועים כל אחד מהם בעגול אין כאן מראית העין והכל מתירים שמובדלים הם זה מזה מתוך זרות הזריעה והשתדלות זריעת כל אחת מהן בעגול ואע״פ שיש כאן יניקה מותר והקשה לו והא איכא ביני ביני שמאחר שאתה אומר למלא כל גינתו אין כאן מקום פנוי אלא הכל זרוע והרי שנמצא שאחר שזרע את העגולין זרע את ההבדל שהניח בין העגולין ונמצאו גדלים ומבלבלים את העגול עד שאינו ניכר ומתרץ לה במחריב את הבינים שאינו זורען וכל גנתו לאו דוקא אלא שבא להודיע שאינו צריך לטפח ומחצה אלא כשזורעו ברבוע שהוא דרך זריעה אבל בדרך זה אינו צריך להניח אלא אותם הבינים כדי שיהא העיגול ניכר וזו היא צורתה ורב אשי מתיר אף לזרוע ביניהם ולהבדיל ביניהם שאם היו העגולין זרועים שתי יזרע את החלק ערב ואם זרועים ערב יזרעם שתי והקשו עליו ממה שאמרו עבודת ירק בירק אחר ששה טפחים כלומר שכשרוצה להכניס מין ירק בתוך מין ירק אחר עושה ערוגה ששה ועושה אותה כמין טבלא מרובעת שבזה הוא נידון כשדה בפני עצמו אבל בפחות מששה ובלא רבוע אינו חשוב כשדה בפני עצמו אלמא שאין תקון בזריעת שתי וערב ותירץ בו שבזו לא תפש בה תכונת ריבוע זה אלא להתיר בה ראש תור ירק הנכנס לה שלא התרנוהו אלא בדרך שיהא ניכר לכל שהוא שדה בפני עצמו כמו שביארנו למעלה ומ״מ בזריעת שתי וערב הזריעות מותרות אלא שאין מתירין בה ראש תור:
זהו ביאור ההלכה על היותר קצר שבידינו לבארה ולענין פסק הלכה כמשנתנו ולא בכל מיני זרעים הותר כן שלא הותרו במיני התבואות והקטניות אלא בזרעוני גנה שהם נאכלין כירק הואיל ואין דרך לזרוע מהם אלא מעט ומעתה כל שזורע מהם בערוגת ששה יכול לזרוע בהם חמשה על הדרך שביארנו וכן על ערוגה יתירה מזו יותר בדרך הרחקה זו וגדולי המחברים כתבו שיתר לחמשה אפילו בערוגה גדולה מזו שירחיק ביניהם כשיעור אסור שיתר לחמשה מינין בערוגה כזו ערבוביא היא ומ״מ הלכה שלא התרנו אלא בערוגה בחורבה או בערוגה שבין הערוגות ובנטיית השורות לכאן ולכאן הלכה כרב והלכה כשמואל להקל בכל אחת מהם וכן הלכה שהפקעת תלם מתרת בכך וכן זו של הרוצה למלאות גנתו ירק ושל זריעת שתי וערב הלכה היא וכן זו של עבודה ירק בטבלא מרובעת ולהתיר בה ראש תור הא ראש תור בערוגה לא:
זהו ביאור הלכה זו שבידינו ופסק שלה ויש בה הרבה דרכים לשאר מפרשים הן בכלה דרך כלל הן בחלקים ממנה ודרך כלל פי׳ מקצת רבני צרפת שחמשה זרעונים האמורים במשנתנו חמשה גרעינין הם ובמחריב את הקרנות וזורע באמצע כזה ושיעור יניקת הזרעים שלשה טפחים וכדתנן מרחיקין את הזרעים מן הכותל שלשה טפחים ואע״פ שהיניקות מתערבות הואיל ואין זה יונק מגופו של זה מותר ושמא תאמר נתיר בתשעה אלו שהזכרת וארבע בארבע קרנות אינה שאלה אם לרב הרי העמידו בממלא את הקרנות כגון שזרע כל רצועת המזרח וכל רצועת המערב בגרעינין רצופים על פני כלן והרצועה האמצעית גרעין בדרום וגרעין בצפון וגרעין באמצע כגון זו והרי הם יותר מתשעה אלא שהכל נידון כאחד ושמא תאמר ולא ימלא את הקרנות ויזרע תשעה שמא ימלא את הקרנות ואם לשמואל שפרשה בבין הערוגות הרי לדעתו אף בממלא את הקרנות היא ובין ממלא בין שאינו ממלא מתערבין הן בשל סביבותיה אלא שמתקנן בנטיית שורות או שמא הרי קים להו לרבנן חמשה בשיתא לא ינקי הא תשעה ינקי כל שמרבה בזרעים היניקה מתפשטת ולדברי הכל זה שגזרו שמא ימלא את הקרנות ולא גזרו בזריעה של צד אחד מפני שדרך זריעה כך היא לזרוע בערוגות שורה אחת על פני כלה ואחת כנגדה ושבצדדים די להם אף בגרעין אחד שלא יראה כחרב בנתים או שמא אדם נזהר בערוגה אחת ואינו נזהר מערוגה לערוגה שאין אדם זורע ערוגה אחת לחצאין ונזהר הוא בגרעיני׳ הנזרעים בה להרחיקם זה מזה כדינם אבל שתי ערוגות פעמים שהוא זורע ערוגה אחת היום וממלא קרנות שבה ולמחר שהוא בא לזרוע ערוגה אחרת אינו משתמר להרחיק זרעוני׳ של ערוגה זו מאותה ערוגה האחרת ותדע שכל שאמרו ביניקת הזרעונים אם לשלשה טפחים אם לטפח ומחצה אינו אלא עם מקומו שהוא זרוע בו שהרי תוכה של ערוגה אינו אלא ששה ואין בין זרע אמצעי לאותו שבצדיו אלא פחות משלשה אלא שמקום הזרעים מן המנין הוא שאין אנו עסוקים אלא בזרעים דקים ומתוך דקותם לא חשו למקומם:
וברוצה למלאות גנתו ירק פירושו שעוגל בתוכו עגול אחד של חמשה על חמשה והוא הזרע האמצעי וזורע אח״כ ארבע בארבע רוחות באותו הטפח הנשאר לכל צד והגע עצמך להיות אותם הזרעים חצי טפח חרב בין כל זרע וזרע והוא ביני ביני וחוזר וממלא הקרנות והם המורשות שהמרובע יתר על העיגול והקשו והא איכא ביני ביני כלומר והיאך נזרעה כל גנתו והרי נשאר חצי טפח חרב לכל צד ותירץ שאף הוא כך אמרה במחריב אותם הבינים ואע״פ שאמר כל גנתו לא דקדק בשיעור מועט כזה ורב אשי תרצה בשתי וערב על הדרך שפירשנו:
ויש נמשכים לשיטה זו להצריך הרחקת ג׳ טפחים אבל מפרשים שזורע באמצע כל רוח שני טפחים פחות חומש אורך ברחב הגרעין לבד והרי נשאר חרב מב׳ צדדי האורך שני טפחים וחצי חומש לכל צד ונמצא בין זריעת רוח מזרחית לשל רוח דרומית שלשה טפחים אחר שתמדוד אלכסון של שני טפחים וחצי חומש על שני טפחים וחצי חומש לחשבון כל אמתא ברבוע אמתא ותרין חומשי באלכסונא ואחת באמצע של [ערוגה] גרעין לבדו ולשני שיטות אלו מה שאמרו בערוגה בחורבה שנו פירושו אפי׳ בשיש גבול טפח בכל א׳ מהן שהרי לג׳ טפחים הרחקה אנו צריכים וכן יש הרבה דרכים לשאר מפרשים בביאור סוגיא זו לגדולי הרבנים בפירושיהם ולחכמי האחרונים בחבוריהם:
זה שנכפל בדברינו לשאול בכל ביאורי הלכה זו שיזרע תשעה וכתבנו בשם גדולי הראשונים שבתלמוד המערב שאלוה תדע שאע״פ שהם כתבוה אין כונת הירושלמי נראית כדבריהם והוא ששם נחלקו ר׳ יוחנן בשם ר׳ ינאי כלהון בתוך ששה כלומר כל הזרעים בתוך הערוגה על הדרך שביארנו כהנא בשם ריש לקיש כלהון חוץ לששה כלומר ואינו זורע בתוכה אלא טפח על טפח באמצעה ונשארו שני טפחים ומחצה אויר מכל צד וארבעת הזריעות מבחוץ והקשה אם כלהון חוץ לששה ליתני תשעה הא לדעת האומר כלהון בתוך ששה לא שאלו ליתני תשעה כלל מצד הערבוב וכמו שכתבנו ואף הם חזרו ותרצו בערוגה שבערוגות והרי הוא כבתוך הערוגה ומ״מ צריך שתדע שבסוגיא זו שהזכרנו מתלמוד המערב אמרו בשם ר׳ יהודה שערוגה זו יכול לזרוע בה ששה זרעונים ואף בשלישי של כלאים אמרו ערוגה ששה על ששה זורעין בתוכה חמשה זרעונים ארבע בארבע רוחות הערוגה ואחת באמצע היה לו גבול גבוה טפח זורעין בתוכה שלשה עשר שלשה על כל גובל וגובל ואחת באמצע ר׳ יהודה אומר ששה באמצע ופירשו בה שר׳ יהודה אף על ערוגת ששה על ששה הוא חוזר לומר שזורע בה ששה שאינו מזקיק להרחקת טפח ומחצה והוא שאמרו עליה בירושלמי על מה שאמרו זורע בתוכה שלשה עשר ר׳ יהודה אומר שמנה עשר ויראה מ״מ שהלכה כחכמים וכסתם משנתנו ודברי תימא ראיתי לגדולי המחברים שפסקו בנסח זה היה לה גבול טפח סביב זורעין בה אפי׳ שמנה עשר מינין שלשה על כל גבול וששה באמצע וזו אינה אלא לר׳ יהודה שהתיר בערוגת משנתנו ששה זרעים אבל לדעת חכמים אינן אלא שלשה עשר ונראה הטעם שעכשיו נעשה הריבוע שמונה על שמונה הואיל וזורע בגבולין וזורע שלשה מינין בהרחק׳ על כל גבול וגבול בדרך זה שתניח טפח על טפח חלק בארבע קרנות הגבולין ונשאר משך הרוחות ו׳ טפחים וזורע טפח מכאן וטפח מכאן בצד החלק שבקרן ונשתיירו ארבעה טפחים מניח טפח ומחצה לכאן וטפח ומחצה לכאן וזורע הטפח האמצעי ונמצאו ג׳ זרעים לכל רוח כל אחד מהם טפח על טפח בהרחקת טפח ומחצה ונמצאו שנים עשר מינים בגבולים ואחד באמצע הערוגה והוא שזורע כל תוך הערוגה ואין צריך להרחיק אחר שהגבול גבוה טפח שהרי הם כמובדלים ולר׳ יהודה שממעט בשיעור הרחקה שמנה עשר ויש בה מקום עיון:
זה שנכפל בדברינו שכל שאין שם מראית העין אע״פ שיש שם יניקה או שאין שם יניקה אע״פ שיש שם מראית העין מותר יש מקשים בה ממה ששנינו המבריך את הגפן בארץ אם אין על גביו שלשה טפחים לא יביא זרע לשם ואמרו עליה אבל זורע את הצדדים אילך ואילך והרי זו אין בה משום מראית העין שהרי נתכסה הגפן בעפר ואעפ״כ כל שאין שם עפר שלשה טפחים הואיל ויש יניקה אסור ואי אתה יכול להפריש בין כלאי זרעים לכלאי הכרם לומר שלא הקלו אלא בכלאי זרעים ממקום שבאת והוא היה גדר בנתים זה סומך וכו׳ והרי זו בכלאי הכרם היא שנויה וכן בעירובין אמרו מעשה בר׳ יהושע שהלך אצל ר׳ יוחנן בן נורי ומצאו שיושב בין האילנות ומתח זמורה בין אילן לאילן ואמר לו ר׳ אם גפנים כאן מותר לזרוע כאן אמר לו בעשר מותר ביתר מעשר אסור מפני שעד עשר הוא קרוי צורת פתח ומחיצה ואין בה מראית העין ואע״פ שיונקים מותר וא״כ זו של הברכה כנגד כלן ומ״מ נראה לי שלא הקלו בשאין שם מראית העין אלא במקום שאף אם היה מגולה היו המינין נראים כמובדלין זה מזה אבל זה שאלו היה נראה היו מעורבין זה בזה הדבר תלוי ביניקה לבד וגדולי הדורות שלפנינו תרצו בה שכשנזרעים על הגפן מחלחלים העפר והמים באים ומגלים את הגפן והרי הענין בא לידי יניקה ומראית העין או שמא לא באו בה משום כלאי הכרם אלא משום הרכבת אילן בירק שאסור אף בלא מראית העין וכשאין שם עפר בכדי הראוי הזרעים משתרשים בגפן שתחתיהם ויונקים ונמצא מרכיב אבל זורע את הצדדים שכל לצדדין לא משתרשי שאלו היו משתרשים היה אסור אע״פ שאין שם מראית העין ומשום מרכיב ולא מרכיב גמור אלא כעין מרכיב אבל כל שיש שם מחיצה מותר אע״פ שנשרשים תחת הקרקע הואיל ואינו מרכיב גמור ואף הם אמרו שלא נאמר שם זורע את הצדדין אלא שלא להזקיק הרחקת שלשה טפחים בגובה אבל הרחקת טפח ומחצה צריך על כל פנים כמו שביארנו בערוגה ואף בתלמוד המערב נראה כתירוץ זה במסכת כלאים והוא שאמרו שם לא יביא זרע לשם אבל זורע הוא את הצדדים מה אנן קיימין אי משום זרעים באילן למה לי גפן אפילו שאר כל אילן אי משום עבודה ניתני ששה כר׳ עקיבא דאמר שלשה כלומר שצריך להרחיק בזרעים שלשה אי כר׳ עקיבא אף מן הצד ניתני שלשה ותירץ בו אלא משום זרעים בגפן וזהו כתירוץ שתירצנו ולמדת לפי דרכך שר׳ עקיבא מצריך ג׳ להרחקה ויש ממנה סעד לקצת הביאורים שבשמועת ערוגה:
בד״ה אמר ר״י וכו׳ ובלבד שיהא ג׳ טפחים בין זרע קרן זה וכו׳ עכ״ל ר״ל שלא לזרוע כל הקרנות אלא שישאר בין הקרנות ג׳ טפחים בלא זרע ולא יזרע בכל קרן בסופו (רק) טפח אחד כדי שיהיה ג׳ טפחים בין זרע קרן זה וכו׳ וק״ל:
ב אמר רב כהנא שכך אמר ר׳ יוחנן: הרוצה למלאות כל גינתו ירק ולא להרחיק בין השורות הזרועות — עושה ערוגה בת ששה על ששה טפחים ועוגל בה חמשה עיגולים (גאונים, רמב״ם) וממלא את קרנותיה של ערוגה זו בכל מה שירצה, ובעיגולים זורע ממין אחר.
Rav Kahana said that Rabbi Yoḥanan said: One who wishes to fill his entire garden with vegetables and does not want to distance the rows of seeds from one another may make a garden bed that is six by six handbreadths and make five circles inside it (ge’onim, Rambam). He plants different species in the different circles and fills its corners with whatever additional species that he wants.
הכל
(5) וְהָא אִיכָּא דְּבֵינֵי וּבֵינֵי אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי בְּמַחֲרִיב בֵּין הַבֵּינַיִים רַב אָשֵׁי אָמַר האִם הָיוּ זְרוּעִין שְׁתִי זוֹרְעָן עֵרֶב עֵרֶב זוֹרְעָן שְׁתִי אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי עֲבוֹדַת יָרָק בְּיָרָק אַחֵר שִׁשָּׁה טְפָחִים וְרוֹאִין אוֹתָם
The Gemara asks: Aren’t there seeds between the circles, which intermingle with the species that are in the circles? The school of Rabbi Yannai say in response to this: This is referring to a case where one leaves the space in between them barren and does not plant there. Rav Ashi said: He may fill the entire bed with seeds, and demarcate between the different types of seeds in the following manner. If the circles were planted lengthwise, he plants the seeds in between widthwise; and if the circles were planted widthwise, he plants the seeds in between lengthwise. Ravina raised an objection to the opinion of Rav Ashi: We learned that the work space of a vegetable of one species, when planted with a vegetable of a different species, is six handbreadths. And one views them
The Gemara asks: Aren’t there seeds between the circles, which intermingle with the species that are in the circles? The school of Rabbi Yannai say in response to this: This is referring to a case where one leaves the space in between them barren and does not plant there. Rav Ashi said: He may fill the entire bed with seeds, and demarcate between the different types of seeds in the following manner. If the circles were planted lengthwise, he plants the seeds in between widthwise; and if the circles were planted widthwise, he plants the seeds in between lengthwise. Ravina raised an objection to the opinion of Rav Ashi: We learned that the work space of a vegetable of one species, when planted with a vegetable of a different species, is six handbreadths. And one views them
אקשינן על ר׳ יוחנן: והא איכא בין הביניים.
ומפרקינן: אמרי דבי ר׳ ינאי: במחריב בין הביניים, שמרחיק מה שהו צריך להרחיק בין כל ירק וירק, אלא שנישכר מה שבין העגול למרובע. והרבה הוא נשכר בזאת, ולא קא מעיין ר׳ יוחנן להרחיק את הקרנות כדי שיזרע כנגדן כי אותה הערוגה דהויא ששה על ששה אין בה זריעה אלא י״ג טפח מכלל ל״ז טפחים, ובהעגילו כך חמשה עגולים אף על פי שהוא מניח בין ירק לירק כדי צרכו, הרי הוא משכר1 הרבה.
רב אשי אמר: אם היה זורע שתי, זורע את האחר ערב. כגון זה זורע בזה שתי ובזה ערב, כי היכי דלהוי היכרא, ואין צריך להרחיק אלא מעט.
1. כן בכ״י וטיקן 128. בדפוס וילנא תוקן ל: ״נשכר״.
והאיכא דביני וביני – הן גבולי הערוגה שאמרנו למעלה ערוגה ו׳ חוץ מגבולין ואותן גבולין כשיזרעם מחברים את היקף ריבוע הערוגות והוי עירבוב שהרי הם של שני מינין.
במחריב בין הביניים – ואינו זורען ולמלאות דקאמר ר׳ יוחנן לאו דוקא למלאות כל הגנה קאמר אלא שיהיו כל ערוגותיה מליאות ולעולם חוץ מגבוליהן.
אם היו – ריבוע הערוגות זרועין שתי זורע בין הביניים ערב.
עבודת ירק בירק אחר – כמה שיעור עבודתו להרחיק חבירו ממנו כדי עבודתו.
ו׳ טפחים – לה׳ זרעונין כמו ששנינו.
אמר ר׳ יוחנן הרוצה למלאות כל גינתו ירק עושה בה ערוגה ו׳ על ו׳ ועוגל כו׳ – פירוש עושה ערוגה מרובעת ו׳ על ו׳ ובתוכה מרובע עוד ה׳ על ה׳ ויהיה הפסק בין האמצעי לחיצון חצי טפח מכל צד ועוגל בה בתוך הריבוע הפנימי ה׳ על ה׳ וימלא העוגל במין אחד ובקרנות ריבוע הפנימי יזרע מין א׳ בכל קרן וקרן (כזה) 
והשתא הוי בריבוע הפנימי ה׳ מינין ואע״פ שבין זרע שבתוך העגול לזרע שבקרנות אין הפסק רק משהו אין לחוש דעוגל הוי היכירא בלבד שיהא ג׳ טפחים בין זרע קרן זה לקרן זה וכן יכול לעשות ערוגות בכל סביבותיה בענין זה דהשתא יש ג״ט בין ערוגה לערוגה דריבוע החיצון חצי טפח חרב וכן לאחרת הרי טפח וב׳ גבולין שהיו ב׳ טפחים הרי ג״ט וא״ת מאי איריא ששה אפי׳ ה׳ על ה׳ נמי ועוגל בה ארבע כיון דעוגל חשיב היכירא ויש לומר דעוגל ה׳ חשיב היכירא אבל ד׳ לא.
והשתא הוי בריבוע הפנימי ה׳ מינין ואע״פ שבין זרע שבתוך העגול לזרע שבקרנות אין הפסק רק משהו אין לחוש דעוגל הוי היכירא בלבד שיהא ג׳ טפחים בין זרע קרן זה לקרן זה וכן יכול לעשות ערוגות בכל סביבותיה בענין זה דהשתא יש ג״ט בין ערוגה לערוגה דריבוע החיצון חצי טפח חרב וכן לאחרת הרי טפח וב׳ גבולין שהיו ב׳ טפחים הרי ג״ט וא״ת מאי איריא ששה אפי׳ ה׳ על ה׳ נמי ועוגל בה ארבע כיון דעוגל חשיב היכירא ויש לומר דעוגל ה׳ חשיב היכירא אבל ד׳ לא.
והא איכא ביני וביני – ס״ד דממלא כל הקרנות וזורע בקרנות ריבוע החיצון עד הגבול והרי אין הפסק בין ערוגה זו לאחרת אלא שני טפחים של שני הגבולים ומשני במחריב בין הביניים שמניח חצי טפח הסובב ריבוע הפנימי הכל חרב ואינו ממלא אלא קרנות של ריבוע הפנימי דהשתא יש הרחקה שלש טפחים אי נמי דידע לה שפיר דמניח חצי טפח חרב אלא דפריך אמאי דקאמר למלאות כל גינתו דהשתא אינו ממלא כל גינתו ומשני במחריב כו׳ ור׳ יוחנן דקאמר למלאות כל גינתו ירק לבד מן הביניים קאמר איתיביה רבינא לרב אשי עבודת ירק בירק אחר ששה טפחים פי׳ ערוגה שהתירו בה חמשה זרעונים דהיינו עבודת ירק בירק אחר רואין אותה כטבלא מרובעת כטבלא מרובעת הוא דשרי אף על גב דאיכא תערובת ענפים ועלין מלמעלה הא לאו הכי אסור דלא שרי עירבוב אלא בערוגה כהלכתא אבל עוגל ה׳ אסור דלא חשיב תנא היכרא ומשני דלא בא תנא להחמיר אלא להקל להתיר ראש תור ירק הנכנס לה והיוצא ממנה דבמרובעת שרי אבל בעגולה אין ראש תור ניכר והא דאמר לעיל אין ראש תור ירק לערוגה מערוגה לערוגה קאמר אבל משדה גדולה לערוגה יש ראש תור כן עיקר פי׳ השמועה ולפי׳ הקונט׳ והא איכא מקום קרנות לשון מקום קרנות לא משמע כפירושו וגם מה דמדמה לראש תור וכל הסוגיא מיושבת כפי׳ ר״ת ומה שפירש״י והא איכא מקום קרנות ויכול להמשיך של זו לצפון ושל זו לדרום ואין צריך להמשיכו מכנגד אותו שבחברתה אלא טפח לא דק דא״כ אינם מרוחקין אלא כמו שעולה האלכסון של טפחיים על טפח ואינו עולה אפי׳ לשני טפחים ושני חומשים שאלכסון של טפח על טפחיים פחות מאלכסון של טפח על טפח (כזה): 
ושואלים: והא איכא דביני וביני [והרי יש את הזרעים שבין העיגולים]! שעל ידם מתערבים שוב כל מיני הירקות בערוגה! אמרי דבי [אומרים בני בית מדרשו] של ר׳ ינאי בתשובה לכך: מדובר כאן במחריב ואינו זורע בין הביניים. ורב אשי אמר: אפשר למלא את הערוגה כולה וכדי להבדיל בין הזרעים, אם היו זרועין העיגולים בערוגה שתי, זורען את אלה שבין הביניים ערב, ואם היו זרועים ערב — זורען שתי. איתיביה [הקשה לו] רבינא לרב אשי, שנינו: עבודת ירק בירק אחר, כלומר, יש להניח לכל ירק תחום עיבוד שאסור לזרוע בו ממין אחר, וגודל אותו תחום הוא ששה טפחים. ורואין אותם
The Gemara asks: Aren’t there seeds between the circles, which intermingle with the species that are in the circles? The school of Rabbi Yannai say in response to this: This is referring to a case where one leaves the space in between them barren and does not plant there. Rav Ashi said: He may fill the entire bed with seeds, and demarcate between the different types of seeds in the following manner. If the circles were planted lengthwise, he plants the seeds in between widthwise; and if the circles were planted widthwise, he plants the seeds in between lengthwise. Ravina raised an objection to the opinion of Rav Ashi: We learned that the work space of a vegetable of one species, when planted with a vegetable of a different species, is six handbreadths. And one views them
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
שבת פה: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת פה:, ר׳ חננאל שבת פה: – מהדורת על־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון, הערוך על סדר הש"ס שבת פה:, רש"י שבת פה:, תוספות שבת פה:, בעל המאור שבת פה: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רמב"ן שבת פה: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת פה: – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת פה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת פה:, מהרש"א חידושי הלכות שבת פה:, פני יהושע שבת פה:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת פה:
Shabbat 85b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 85b, R. Chananel Shabbat 85b, Collected from HeArukh Shabbat 85b, Rashi Shabbat 85b, Tosafot Shabbat 85b, Baal HaMaor Shabbat 85b, Ramban Shabbat 85b, Rashba Shabbat 85b, Meiri Shabbat 85b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 85b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 85b, Penei Yehoshua Shabbat 85b, Steinsaltz Commentary Shabbat 85b