×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הָתָם אֵין לָהּ טוּמְאָה בַּחוּץ הָכָא כִּי נָפֵיק לְבָרַאי לִיטַמֵּי הָכָא נָמֵי כְּשֶׁיָּצָא לַחוּץ.
Rabbi Yirmeya elaborates: There, with regard to the impurity contracted by swallowing an unslaughtered bird carcass, this unusual type of impurity does not have an equivalent form of impurity outside, since if one merely touches an unslaughtered bird carcass, he and his garments remain pure. By contrast, here, with regard to the blood of a woman after childbirth, let it become impure only when it emerges outside her body, like all other items that impart impurity by contact once they are no longer encapsulated. Rather, due to this difficulty one must explain that here too, Rabbi Zeira is referring to a case where the blood emerged outside her body after her immersion; otherwise she remains pure.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{בבלי נדה מב ע״ב} גמ׳ גרסינן בפרק יוצא דופן ההוא דאתא לקמיה דרבא אמר ליה מהו לממהליה בשבת [אמר לו1 שפיר דאמי בתר דנפק אמר רבא סלקא דעתא דלא ידע האי גברא דשרי למימהל בשבתא]⁠2 (אמ׳ לשמאעיה)⁠3 אהדריה אמר ליה4 אימא לי זי5 גופיה דעובדא היכי הוה אמר ליה6 שמעיתיה דצויץ7 בין השמשות ולא איתיליד עד דחשיך8 אמר ליה ההוא הוציא ראשו9 חוץ לפרוזדור הוה10 {שאלתות סימן ט, הלכות גדולות, הל׳ מילה} דאי לא (הוה)⁠11 הוציא ראשו חוץ לפרוזדור לא הוה מצויץ12 דכמה דאיתיה במעי [אימיה]⁠13 פיו סתום וטבורו פתוח והוה ליה נולד בין השמשות והוה ליה14 מילה שלא בזמנה [ומילה שלא בזמנה]⁠15 אינה דוחה את השבת16:
1. לו: כ״י מוסקבה: ״ליה״.
2. אמר לו...בשבתא: חסר בכ״י א, אולי מחמת הדומות. הושלם ע״פ גכא, כ״י מוסקבה, דפוסים.
3. אמ׳ לשמאעיה: חסר ב-גכא, כ״י מוסקבה, דפוסים.
4. ליה: דפוסים: לו.
5. לי זי: ריבב״ן: ״לי איזי״. כ״י מוסקבה: ״לי זה״. דפוס קושטא, עיטור: אי זה דפוסים: איזי.
6. ליה: דפוסים: לו.
7. דצויץ: גכא, כ״י מוסקבה: ״דציץ״. דפוסים: דעייק. וכן בהמשך.
8. דחשיך: דפוסים: דאחשיך.
9. הוציא ראשו: חסר ב-גכא.
10. הוה: חסר בכ״י מוסקבה.
11. הוה: חסר ב-גכא, כ״י מוסקבה, דפוסים, בה״ג, רא״ש, ובשאילתא שם.
12. הוציא ראשו חוץ לפרוזדור לא הוה מצויץ: וכן בשאלתות וה״ג. דפוסים: אפיק לא הוה מעיק.
13. אימיה: גכא, כ״י מוסקבה, דפוסים, רא״ש, וכך בשאילתות שם. ריבב״ן: ״דאימיה״. כ״י א: ״אמו״.
14. והוה ליה: גכא, כ״י מוסקבה, דפוסים: ״והויא לה״.
15. ומילה שלא בזמנה: גכא, כ״י מוסקבה, דפוסים, וכן בשאילתות ובה״ג. חסר בכ״י א, בעיטור וברא״ש.
16. אינה דוחה את השבת: גכא, דפוסים: ״לא דחיא שבתא״. כ״י מוסקבה, רא״ש: ״לא דחיא שבת״.
התם אין לה טומאה בחוץ – כדפרישית לטמאה בה אין לך בה אלא מה שאמור בה והך הוא דגזור בה רחמנא.
הכא כי נפיק לבראי תיטמי – וכיון דמטמא בחוץ הויא כשאר טומאות דלא מטמאות בלועות.
הכא נמי כשיצא לחוץ – לכשיצא לחוץ מטמא אותה אם נעקר קודם טבילה ואם טבלה טהורה כל זמן שהוא שם ולכשיצא ויגע בה יטמאנה.
הכא נמי כשיצא לחוץ – פי׳ והא דאמרינן לקמן עשוה כנבלת עוף טהור לאו לגמרי אלא לומר שדנו אותה כאלו היא בגלוי לענין דלא מהני לה טבליה כי היכי דמהני לדם בגואי וכדמפר׳ ואזיל וא״ת ולמאי דקס״ד מעיקרא מאי האי דקאמר עשאוה כנבלת עוף טהור דהא מקום נבלת עוף טהור לרבא בית הסתרים הוא שראוי לטמא במשא וי״ל דסוגין דמפרש לקמן שלא נחלק רבא אלא בתחילת בית הבליעה אתיא הא אפי׳ לרבא דמיירי בסוף בית הבליעה שהוא בלוע אף לרבא.
שהרי התם [שם, בטומאה הבאה על ידי אכילת נבלת עוף טהור]אין לה לסוג טומאה זו כלל טומאה בחוץ, שכן כל טומאת אכילת נבלת עוף טהור מיוחדת היא שאינה אלא בהיות נבלה זו בפיו, ואילו הכא [כאן, בטומאת דם היולדת המטמא במגע ובמשא]כי נפיק לבראי ליטמי [כאשר יצא הדם אל מחוץ לגופה שיטמא], ככל הדברים המטמאים במגעם, שאינם מטמאים בהיותם בלועים! אלא יש לומר מכח קושיה זו כי הכא נמי [כאן בדברי ר׳ זירא אלו גם כן] מדובר כשיצא הדם לחוץ מגופה, והריהי נטמאת במגעו, ולא בהיותו בגופה, שטומאה בלועה היא.
Rabbi Yirmeya elaborates: There, with regard to the impurity contracted by swallowing an unslaughtered bird carcass, this unusual type of impurity does not have an equivalent form of impurity outside, since if one merely touches an unslaughtered bird carcass, he and his garments remain pure. By contrast, here, with regard to the blood of a woman after childbirth, let it become impure only when it emerges outside her body, like all other items that impart impurity by contact once they are no longer encapsulated. Rather, due to this difficulty one must explain that here too, Rabbi Zeira is referring to a case where the blood emerged outside her body after her immersion; otherwise she remains pure.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אִי יָצָא לַחוּץ מַאי לְמֵימְרָא מַהוּ דְּתֵימָא מִגּוֹ דְּמַהֲנֵי טְבִילָה לְדָם דְּאִיכָּא גַּוַּאי תַּהֲנֵי נָמֵי לְהַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara asks: If the reason that the woman is pure is that the blood emerged outside her body, what is the purpose of stating this halakha? Certainly, this blood renders the woman impure upon contact. The Gemara answers that this ruling is necessary, lest you say: Since the woman’s immersion is effective for any blood that is inside her, i.e., it prevents that blood from rendering her impure, let it also be effective for this blood, which did not leave her body until after the immersion. Therefore, Rabbi Zeira teaches us that this is not the halakha.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי למימרא – הא דם טמא הוא דקודם טבילה נעקר.
ושואלים: אי [אם] המדובר בדם שיצא לחוץמאי למימרא [מה חידוש בא ר׳ זירא לומר] בדבריו, שמטמא דם זה במגעו? ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: מגו דמהני [מתוך שמועילה] הטבילה שטובלת היולדת מימי טומאתה לימי טהרתה, לדם דאיכא גואי [שישנה בתוכה], שהרי כל דם שיש בה, שיעקר לאחר טבילה זו, הריהו טהור — תהני נמי [תועיל גם כן] טבילה זו אף להאי [לזה], לדם שיש בה, וכבר נעקר, אך לא יצא החוצה, שלא יטמא לכשיצא. לכן קא משמע לן [הוא, ר׳ זירא, משמיע לנו] שהועילה הטבילה רק לדם שלא נעקר לפני הטבילה.
The Gemara asks: If the reason that the woman is pure is that the blood emerged outside her body, what is the purpose of stating this halakha? Certainly, this blood renders the woman impure upon contact. The Gemara answers that this ruling is necessary, lest you say: Since the woman’s immersion is effective for any blood that is inside her, i.e., it prevents that blood from rendering her impure, let it also be effective for this blood, which did not leave her body until after the immersion. Therefore, Rabbi Zeira teaches us that this is not the halakha.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) שְׁמַעְתִּין אִיפְּרִיק אֶלָּא יוֹלֶדֶת אִי בִּימֵי נִדָּה נִדָּה אִי בִּימֵי זִיבָה זִיבָה.

The Gemara objects: We have resolved our halakha, the statement of Rabbi Zeira, but the difficulty remains with regard to the case of a woman after childbirth. In light of the explanation of Rabbi Zeira’s opinion, the baraita cited at the beginning of the discussion, which states that a woman after childbirth becomes impure by blood that is still inside her body, cannot be interpreted in accordance with his opinion, as Rabbi Zeira maintains that the blood does not render her impure unless it emerges outside her body. Accordingly, the original difficulty remains: If the baraita is referring to blood that she discharges in her days of menstruation, then she is a menstruating woman, and if the baraita is referring to her days of ziva, it has the status of ziva, both are which are already listed in the baraita.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמעתין – דרבי זירא דהוה קשיא לן טומאה בלועה היא.
איפריק – דלכשיצא לחוץ הוא דקאמר. והשתא לא מתוקמא ברייתא דקתני יולדת מטמאה בבית החיצון כדרבי זירא דהא לרבי זירא לא מטמיא עד השתא שיצא והדרא קושיא לדוכתין.
ושואלים: מעתה, שמעתין [שמועתנו, דברי הלכה אלו של ר׳ זירא]איפריק [יושבו, תורצו], אלא באשר ליולדת ששנינו במשנתנו שהיא מטמאה ביציאת הדם לבית החיצון, נשארה השאלה: מה חידוש יש בדבר זה, שהרי אי [אם] היא בימי נדהנדה היא, ולמדנו במשנתנו שהנדה מטמאה ביציאת הדם לבית החיצון, ואי [אם] היא בימי זיבהזיבה היא זו, ואף בזבה שנינו שנטמאת ביציאה לבית החיצון. ומה צורך להשמיע דין זה ביולדת!
The Gemara objects: We have resolved our halakha, the statement of Rabbi Zeira, but the difficulty remains with regard to the case of a woman after childbirth. In light of the explanation of Rabbi Zeira’s opinion, the baraita cited at the beginning of the discussion, which states that a woman after childbirth becomes impure by blood that is still inside her body, cannot be interpreted in accordance with his opinion, as Rabbi Zeira maintains that the blood does not render her impure unless it emerges outside her body. Accordingly, the original difficulty remains: If the baraita is referring to blood that she discharges in her days of menstruation, then she is a menstruating woman, and if the baraita is referring to her days of ziva, it has the status of ziva, both are which are already listed in the baraita.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן אבְּלֵידָה יַבִּשְׁתָּא לֵידָה יַבִּשְׁתָּא מַאי מְטַמֵּא בִּפְנִים כְּבַחוּץ אִיכָּא.

The Gemara explains: Here we are dealing with a dry birth, without the emission of blood, and the baraita is teaching that the woman is rendered impure despite the fact that no blood emerged. The Gemara asks: If the baraita is referring to a dry birth, what blood is there that becomes impure while still inside the woman’s body just as it would when emerging outside her body? There is no blood at all in the case of a dry birth.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בלידה יבישתא – דליכא לא נדה ולא זיבה.
אי ביבשתא מאי מטמיא בפנים איכא.
האשה שמת ולדה בתוך מעיה ופשטה חיה את ידה בפנים ונגעה בו החיה טמאה טומאת שבעה ולא מן הדין שהרי טומאה בלועה היא אלא שחכמים גזרו בה שמא הוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור ואין החיה מרגשת אבל האשה טהורה שהרי טומאה בלועה היא וגזירה שהזכרנו אין כאן שמרגשת היא בנדנודו וכבר ביארנוה ברביעי של חלין:
כבר ביארנו למעלה שכל שהתינוקת יושבת ונראית גלוי הוא אצל השרץ ר״ל שאינו קרוי טומאת בית הסתרים א״כ מה ששאלו כאן באותו מקום הוא קרוי בלוע להיות טומאה שבו נקראת טומאה בלועה אם בית הסתרים פירושו בבית החיצון ולענין פסק טומאת בית הסתרים הוא ואם תחבה לה חברתה כזית נבלה באותו מקום שנמצאת היא שלא נגעה ולא נטמאת בנגיעתה ומעתה אינה מיטמאת בה מתורת מגע ומ״מ מיטמאת היא מתורת משא אם הלכה ונשאת עמה ואלו היתה טומאה בלועה לא נטמאת אף במשא הא אם תחבה היא עצמה נטמאת במגעה ואפילו תחבה בפשוטי כלי עץ מ״מ ניטמאת במשא שהנושא את הנבלה אף בפשוטי כלי עץ טמא:
ומתרצים: הכא במאי עסקינן [כאן במשנתנו במה אנו עוסקים] — באשה היולדת בלידה יבשתא [יבישה], שאין עמה דם. שנטמאת בטומאת הלידה כשלעצמה, וחידשה משנתנו, שנטמאת אף שלא יצא דמה אל מחוץ לגופה. ושואלים על הסבר זה: אם מדברת משנתנו בלידה יבשתא [יבישה], אם כן מאי [מה, איזה] דבר בלידה זו שניתן לומר בו, כדברי המשנה, שמטמא בפנים כבחוץ איכא [יש] בלידה זו, והלא לא היה בה כלל דם בלידה זו!
The Gemara explains: Here we are dealing with a dry birth, without the emission of blood, and the baraita is teaching that the woman is rendered impure despite the fact that no blood emerged. The Gemara asks: If the baraita is referring to a dry birth, what blood is there that becomes impure while still inside the woman’s body just as it would when emerging outside her body? There is no blood at all in the case of a dry birth.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) כְּגוֹן שֶׁהוֹצִיא וָלָד רֹאשׁוֹ חוּץ לַפְּרוֹזְדוֹר וְכִדְרַב אוֹשַׁעְיָא דְּאָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא גְּזֵרָה שֶׁמָּא יוֹצִיא הַוָּלָד רֹאשׁוֹ חוּץ לַפְּרוֹזְדוֹר.

The Gemara answers that this clause is not referring to blood; rather, this is a situation where the offspring put his head out of the corridor, in which case it is considered born and renders its mother impure, despite the fact that the rest of its body has not emerged. And this is in accordance with the statement of Rav Oshaya, as Rav Oshaya said: If a midwife inserted her hand into the womb of a woman whose fetus is dead, she is rendered impure due to contact with a corpse. This is a rabbinic decree lest the midwife touch it after the offspring puts his head out of the corridor and it dies afterward, in which case the fetus is considered born and therefore she would be ritually impure by Torah law.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אתוספות רא״שריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כגון שהוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור – ואוליד וקאמר דאע״ג דאכתי ראשו בפנים הוא דהיינו בבית החיצון הוי כילוד וטמאה לידה וכרב אושעיא דאמר חוץ לפרוזדור ולד הוי.
דאמר רב אושעיא – בפרק בהמה המקשה (חולין דף עב.) אהא דתנן אשה שמת עוברה בתוך מעיה ופשטה חיה את ידה ונגעה בו החיה טמאה טומאת שבעה והאשה טהורה עד שיצא הולד והוינן בה חיה אמאי טמאה טומאה בלועה היא ואמר רב אושעיא הך טומאת חיה מדרבנן גזרה שמא יוציא ולד את ראשו חוץ לפרוזדור ותגע בו דמכי נפק הוה ליה ילוד ולא הוי בלועה וטמא מדאורייתא משום נוגע במת. אלמא חוץ לפרוזדור ילוד הוא הילכך לענין לטמא את אמו טומאת לידה נמי ילוד הוא.
שהוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור – אבל בפרוזדור עצמו טהורה דלא חשוב כבחוץ ואם תאמר והא אמר לעיל בפ״ק (דף יז:) דם הנמצא בפרוזדור ספקו טמא ויש לומר התם ספקו טמא כשיצא לחוץ ועוד יש לחלק בין (דם) לידה לדם נדה וא״ת דבריש בהמה המקשה (חולין דף סח.) ובפרק יש בכור (בכורות דף מו:) עביד צריכותא הא דתניא דראשו כילוד באדם ובבהמה דאי תנא בהמה משום דלית לה פרוזדור אבל אשה דאית לה פרוזדור אימא לא ומאי נפקא מינה במאי דאית לה פרוזדור כיון דבעינן שיוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור כדמשמע הכא ויש לומר דפרוזדור דהתם לא הוי כי האי דהכא דהתם קרי פרוזדור לעובי הירכים שמתכסה בהן ראשו של ולד וה״א דלא חשיב כילוד וכן פירש שם בקונטרס.
וכדרב אושעיא כו׳ – דיצא ראשו חוץ לפרוזדור הוי כילוד ומלתיה דרב אושעיא איתמר אהא דפריך בבהמה המקשה (חולין עב. ושם) גבי אשה שמת עוברה בתוך מעיה ונגעה חיה בעובר טמאה ואמאי טמאה הא טומאה בלועה היא ומשני רב אושעיא כו׳ תימה אמאי נקט ראשו למשום דהוי כילוד כדמשמע הכא אפילו הוציא ידו נמי טמאה החיה שנגעה בו או הסיטתו דהא תו לאו טומאה בלועה היא ויש לומר דגזרת הכתוב הוא דלא מטמא עד שיהא כילוד כדדריש התם רבי ישמעאל על פני השדה להוציא עובר שבמעי אמו והשתא ניחא דבעי התם מאי טעמא דרבי ישמעאל אע״פ שטעמו פשוט דהא טומאה בלועה היא אלא קים ליה דמטהר עד שיצא כל כך דמקרי לידה.
וכדרב הושעיא דאמר רב הושעיא גזירה שמא יוציא ראשון חוץ לפרוזדור וכההוא דאתא לקמיה דרבא. לא ידעתי למה הוצרכו להביא הא דרב הושעיא כלל דדי להם בההוא דרבא.
שהוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור אבל בפרוזדור עצמו טהור דלא חשיב כבחוץ והא דאמר לעיל פ״ב דם הנמצא בפרוזדור ספיקו טמא י״ל דיש חילוק בין דם ללידה ועוד דהתם ספיקו טמא כשהוציאו לחוץ קאמר. וקשה מהא דאמרינן בריש בהמה המקשה ובפ׳ יש בכור לנחלה דאיצטריך למיתני באדם ובהמה דלידת ראש הויא לידה דאי תנא באדם ה״א משום דחשיב פרצוף דידיה ואי תנא בהמה ה״א משום דאין לה פרוזדור אימא לא וכיון דבעינן שיוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור כדמשמע הכא למה לי פרוזדור למנוע לידת ראש שלא תחשב לידה כיון שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור וי״ל דפרוזדור דהכא לאו כפרוזדור דהתם אלא עובי הירכים קרי פרוזדור שמתכסה בהן ראש הולד הילכך הוה ס״ד דלא הוי כילוד וכפרש״י התם:
דאמר רב אושעיא גזירה שמא יוציא ראשו חוץ לפרוזדור ומילתא דרב אושעיא איתמר אהא דאמרינן בפ׳ בהמה המקשה גבי אשה שמת עוברה בתוך מעיה דחיה טמאה טומאת ז׳ והאשה טהורה עד שיצא הולד ופריך אמאי טומאה בלועה היא וקאמר רב אושעיא גזירה שמא יוציא ראשו וכו׳ ומדמייתי הכא הא דרב אושעיא לומר דחשוב כילוד בהוצאת הראש חוץ לפרוזדור משמע דרב אושעיא נקט דוקא ראשו ותימה אמאי נקט ראשו אפי׳ הוציא ידו חוץ לפרוזדור טמאה החיה שנגעה בה דתו לא הוי טומאה בלועה וי״ל דגזירת הכתו׳ היא דעד שתהא כילוד לא מטמא כדדריש ר׳ ישמעאל בפ׳ בהמה המקשה על פני השדה להוציא עובר שמעי אשה:
כגון שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור – פי׳ שהוציא לחוץ דהיינו פרוזדור מדקתני ליה גבי דם נדה וגבי זבה דמיירי בהכי.
וכדרב הושעיא – איתא בפ׳ בהמה המקשה גבי הא דתנן האשה שמתה ולדה בתוך מעיה והושיטה החיה את ידה ונגעה בו החיה טמאה טומאת ז׳ והאשה טהורה עד שיצא הולד והוינן בה חיה אמאי טמאה כנגועה במת דהא טומאה בלועה היא שאינה מטמאה לא במגע ולא במשא ואפקא רב הושעיא גזירה שמא הוציא ראשו חוץ לפרוזדור דהוי כילוד דכי נגעה בו טמא.
בד״ה וכרב אושעיא כו׳ תימה כו׳ אפילו הוציא ידו נמי טמאה החיה שנגעה בו כו׳ עכ״ל וכלשון הזה כתבו התוספות ג״כ בפרק בהמה המקשה וז״ל אפילו הוציא ידו חוץ לפרוזדור נמי נטמאה החיה שנגעה בו כו׳ עכ״ל ולפי מה שפרש״י בשמעתין דהוציא ראשו חוץ לפרוזדור בבית החיצון דאכתי ראשו בפנים אין מקום לקושייתם דמש״ה נקט ראשו דהוה כילוד אבל בהוציא ידו חוץ לפרוזדור דאכתי ידו בפנים בבית החיצון לא נטמאה החיה במגע אפי׳ לרבא דטומאת בית הסתרים הוא ולאביי בהיסט נמי לא מטמא דטומאה בלועה היא וע״כ הנראה דכל דבריהם אלו הם בעצמם דבריהם בפרק המקשה ולפי שיטתם שם בר״פ המקשה ובר״פ יש בכור דפרוזדור דשמעתין הוא בית החיצון דהשתא יצא ראשו חוץ לפרוזדור היינו יצא ראשו חוץ לבית החיצון דתו לא הויא טומאה בלועה וה״ק בשמעתין כגון שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור דבהכי מיירי דמטמא בפנים כבחוץ דהולד מטמא בפנים דהיינו בבית החיצון אף אם לא יצא אלא ראשו וכולו מבפנים בבית החיצון מיהו מ״ש התוספות בסמוך בד״ה שהוציא ולד כו׳ וי״ל דהתם ספקו טמא אשיצא לחוץ א״א להולמו אלא לפי שיטת רש״י ותו לא מידי ודו״ק:
ומתרצים: כוונת הלשון היא לא לדם אלא לכגון שהוציא הולד את ראשו אל מחוץ לפרוזדור שברחם אמו, לבית החיצון שבה. ונחשב בכך לנולד, ונטמאת אמו בטומאת הלידה, אף שלא יצא הראש אל מחוץ לגופה. וכשיטתו של רב אושעיא, שכך אמר רב אושעיא: המיילדת שהכניסה ידה לתוך רחמה של אשה שהעובר שבמעיה מת, טמאה בטומאת המת מדברי חכמים משום גזרה שגזרו חכמים לטמאה במקרה זה, שמא יוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור, ומת לאחר מכן, והמיילדת הנוגעת בולד זה הריהי טמאה מן התורה במגעו, שאז נחשב הוא כילוד.
The Gemara answers that this clause is not referring to blood; rather, this is a situation where the offspring put his head out of the corridor, in which case it is considered born and renders its mother impure, despite the fact that the rest of its body has not emerged. And this is in accordance with the statement of Rav Oshaya, as Rav Oshaya said: If a midwife inserted her hand into the womb of a woman whose fetus is dead, she is rendered impure due to contact with a corpse. This is a rabbinic decree lest the midwife touch it after the offspring puts his head out of the corridor and it dies afterward, in which case the fetus is considered born and therefore she would be ritually impure by Torah law.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אתוספות רא״שריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְכִי הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אֲמַר לֵיהּ מַהוּ לְמִמְהַל בְּשַׁבְּתָא אֲמַר לֵיהּ שַׁפִּיר דָּמֵי בָּתַר דִּנְפַק אָמַר רָבָא ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ דְּהַהוּא גַבְרָא לָא יָדַע דִּשְׁרֵי לְמִמְהַל בְּשַׁבְּתָא אֲזַל בָּתְרֵיהּ אֲמַר לֵיהּ אֵימָא לִי אִיזִי גּוּפָא דְּעוֹבָדָא הֵיכִי הֲוָה.

The Gemara adds: And this is similar to an incident involving a certain man who came before Rava and said to him: What is the halakha with regard to whether one may circumcise on Shabbat? Rava said to him: One may well do so. After that man left, Rava said to himself, perplexed: Can it enter your mind that that man did not know that it is permitted to circumcise on Shabbat, and he approached me to inquire about such a basic matter? There must be an unstated aspect to his question. Rava therefore went after him and said to him: Say to me, my friend [izi], how did the incident itself happen?
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי ההוא דאתא כו׳ – כלומר מדרבא נמי שמעינן דראשו חוץ לפרוזדור הוי כילוד.
ס״ד – כלומר אפשר שאין זה האיש יודע שמילה בשבת מותרת אלא ודאי דבר ספק אירע בו.
וכההיא דאתא לקמי׳ דרבא וכו׳ – והא דמייתי דרב הושעיא ודרבא תרוייהו אצטריכי אצטריך דר׳ הושעיא משום גזירה שגזרו בפנים כבחוץ ואצטריך דרבא לאשמועינן דכל היכי דנפיק ראשו לחוץ דהוי כילוד מטמא אפי׳ מה שבפנים כאלו היה בחוץ ולפי׳ גזרו בו בשלא יצא לחוץ כלל גזירת פנים אטו חוץ שאם אין הדין לטמא אלא מה שיצא לחוץ היאך גזרו בזו שלא יצא לחוץ כלל אלא ודאי כדאמרן כן נ״ל.
וכי ההוא [וכמו המסופר באדם אחד] דאתא לקמיה [שבא לפני] רבא, אמר ליה [לו] בשאלה: מהו הדין לענין לממהל בשבתא [למול בשבת]? אמר ליה [לו] רבא: שפיר דמי [יפה, ראוי הדבר]. בתר דנפק [אחר שיצא] אותו אדם מלפני רבא, אמר רבא לעצמו, בתמיהה: וכי סלקא דעתך דההוא גברא [עולה על הדעת שאותו אדם] לא ידע דשרי לממהל בשבתא [שמותר למול בשבת], שבא לשאול על כך? אין זאת, אלא שיש דבר נוסף בשאלתו, שלא אמר. אזל בתריה [הלך רבא אחריו], ומשהשיגו, אמר ליה [לו]: אימא [אמור] לי איזי [חביבי], בדיוק, גופא דעובדא היכי הוה [גוף המעשה איך היה].
The Gemara adds: And this is similar to an incident involving a certain man who came before Rava and said to him: What is the halakha with regard to whether one may circumcise on Shabbat? Rava said to him: One may well do so. After that man left, Rava said to himself, perplexed: Can it enter your mind that that man did not know that it is permitted to circumcise on Shabbat, and he approached me to inquire about such a basic matter? There must be an unstated aspect to his question. Rava therefore went after him and said to him: Say to me, my friend [izi], how did the incident itself happen?
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֲמַר לֵיהּ שְׁמַעִית וָלָד דְּצָוֵיץ אַפַּנְיָא דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא וְלָא אִתְיְלִיד עַד שַׁבְּתָא אֲמַר לֵיהּ בהַאי הוֹצִיא רֹאשׁוֹ חוּץ לַפְּרוֹזְדוֹר הוּא וְהָוֵי מִילָה שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ וְכׇל מִילָה שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ אֵין מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת.

The man said to Rava: I heard the child making a noise at nightfall on Shabbat eve, before Shabbat began, but it was not born until Shabbat. Rava said to him: This is a baby who put his head out of the corridor, as otherwise his voice would not have been heard. Consequently, it is considered born already on Friday, which means that it should be circumcised on the following Friday, the eighth day after its birth. And if it is circumcised afterward, this is a circumcision performed not at its appointed time, and there is a halakha that although circumcision on the eighth day overrides Shabbat, nevertheless, with regard to any circumcision performed not at its appointed time, one does not desecrate Shabbat for its performance.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות רי״דריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דצויץ – שמעתי את הולד צועק בתוך המעיים מבעוד יום של ערב שבת.
כל הנשים מטמאות בבית חיצון כגון שהוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור וכדרב הושעיא כול׳ – קשיא לי דהא מהכא שמעינן דפרוזדור לא חשיב מקומו בלוע דהא אילו הושיטה החיה במעי האשה ונגעה בעובר טהורה משום דהיא טומאה בלועה ולא מטמינן לה אלא משום גזירה שמא הוציא ראשו חוץ לפרוזדור דתו לא מיקריא טומאה בלועה אי הכי גבי דם נמי אמאי אוקי ר׳ זירא לשמעתיה כשיצא לחוץ משום קושיא דאקשי ליה ר׳ ירמיה טומאה בלועה היא הא קא חזינן ממילתיה1 דרב הושעיה דאינה בלועה ונהי דבמגע לא מיטמיא משום דהוא מגע בית הסתרים במשא מיהת תיטמא דהא דם הנדה מטמא במשא ותו לקמן דאיבעיא לן אותו מקום של אשה בלוע הוי או בית הסתרים הוי ופליגי בה אביי ורבא אמאי לא פשטינן לה מדרב הושעיא דפרוזדור לא הוי מקומו בלוע אבל מן הפרוזדור ולפנים הוי מקומו בלוע דהא חיה לא מיטמא אם היה בחדר אך אם היה בפרוזדור. ואין לומר דוקא לגבי עובר חשבינן לפרוזדור כבחוץ אבל לגבי דם לא דמאי שנא דם מעובר כי היכי דעובר מקום רבותיה לא הוי אלא בתוך החדר ולא בפרוזדור הם הכי נמי הדם מקום רבותיה לא הוי אלא בחדר ולא בפרוזדור ותו והא לקמן פשיט. עיין לקמן במהדורא בתרא.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״ממליתיה״.
וכל מילה שאין בזמנה אין מחללין עליה את השבת – ואפי׳ ספק בין השמשות נמי כדאיתא בפ׳ ר׳ אליעזר וסומכין ע״פ הנשים ואפילו להקל ולחלל את השבת דעד א׳ נאמן באיסורין וכן המנהג ומיהו צריך שיעידו שנולד בלילה ברור וליציאת ראש חוץ לפרוזדור קודם לכן לא חיישינן מסתמא.
אמר ליה [לו] אותו אדם לרבא: שמעית [שמעתי] את הולד דצויץ אפניא דמעלי שבתא [שמצייץ, משמיע קול, ביום ששי בערב שלפני כניסת שבת], ואולם לא אתיליד [נולד] עד שבתא [שבת]. אמר ליה [לו] רבא: האי [זה] התינוק הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוא, שהרי אלמלא כן לא היה יכול להישמע קולו. וכיון שכך, הריהו נחשב כמי שנולד כבר ביום ששי, וחל זמן מילתו ביום השמיני ללידתו, ביום הששי הבא. ואם באים למולו לאחר מכן, הוי [הריהי] מילה שלא בזמנה, וכלל הוא: שאף שמילה בזמנה דוחה את השבת, ואולם כל מילה שלא בזמנהאין מחללין עליה את השבת.
The man said to Rava: I heard the child making a noise at nightfall on Shabbat eve, before Shabbat began, but it was not born until Shabbat. Rava said to him: This is a baby who put his head out of the corridor, as otherwise his voice would not have been heard. Consequently, it is considered born already on Friday, which means that it should be circumcised on the following Friday, the eighth day after its birth. And if it is circumcised afterward, this is a circumcision performed not at its appointed time, and there is a halakha that although circumcision on the eighth day overrides Shabbat, nevertheless, with regard to any circumcision performed not at its appointed time, one does not desecrate Shabbat for its performance.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות רי״דריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אִיבַּעְיָא לְהוּ אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁל אִשָּׁה בָּלוּעַ הָוֵי אוֹ בֵּית הַסְּתָרִים הָוֵי.

§ A dilemma was raised before the Sages: With regard to that place in a woman, i.e., her vagina, how is it defined? Is an impure substance located there considered encapsulated, or is it considered to be located in a concealed part of the body?
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א איבעיא להו [נשאלה להם, לחכמים] שאלה זו: אותו מקום (מקום הערווה) של האשה, כיצד הוא מוגדר בדיוק, האם בלוע הוי [הינו], וכלל הוא שאין הדבר הבלוע בתוך גופו של אדם מטמא אותו. או בית הסתרים הוי [הינו], שאינו מטמא בנגיעת הדבר הטמא בו, אבל מטמא הוא במשא?
§ A dilemma was raised before the Sages: With regard to that place in a woman, i.e., her vagina, how is it defined? Is an impure substance located there considered encapsulated, or is it considered to be located in a concealed part of the body?
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ כְּגוֹן שֶׁתָּחֲבָה לָהּ חֲבֶירְתָּהּ כְּזַיִת נְבֵלָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם אִי אָמְרַתְּ בָּלוּעַ הָוֵי טוּמְאָה בְּלוּעָה לָא מְטַמְּאָה וְאִי אָמְרַתְּ בֵּית הַסְּתָרִים הָוֵי נְהִי דִּבְמַגָּע לָא מְטַמְּיָא בְּמַשָּׂא מִיהָא מְטַמְּיָא.

The Gemara explains: What is the practical difference as to whether it is considered encapsulated or concealed? The difference is in a case where another woman inserted an olive-bulk of an animal carcass, which is the size that imparts impurity, into that place. If you say that it is considered encapsulated, an encapsulated source of impurity does not impart impurity. But if you say that it is considered located in a concealed part of the body, although the woman does not become impure by contact, she at least becomes impure by carrying the olive-bulk of the carcass.
רי״ףרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

טומאה בלועה לא מטמאה – דהרי היא כמי שאינה ואין בה לא מגע ולא משא וטהורה אשה זו.
ואי אמרת בית הסתרים הוי – כשאר בית הקמטים טומאה לא בטלה ונהי דבמגע לא מטמיא דלא מטמא בית הסתרים בנגיעה במשא מיהא מטמאה וטמאה אשה זו שהרי נושאת את הנבלה.
למאי נפקא מינה כגון שתחבה לה חברתה כזית נבלה באותו מקום – אי קשיא: אמאי לא אמר נפקא מינה כדרב ירמיה דאמר ליה לר׳ זירא בירידה אמאי טמאה טומאה בלועה היא. תשובה: לגבי עובר פשיטא לן דלא הוי כבלוע וטעמא דמילתא מיגו דחשיב ילוד לעינין לטמא את אמו ולעינין שאם היה בין השמשות דלא דחיא מילתו בשבת חשיב נמי ילוד לעינין טומאה לעינין לטמא החיה שנגעה בו שם ואף על פי שאילו היה שם כזית נבלה ותימצי לומר דבלוע הוי ואם נגעה בו החיה אינה טמאה לגבי עובר מת היא טמאה מיגו דהוי כילוד לטמא את אמו משום לידה ואפילו בלידה יבישתא ולגבי דם נמי פשיטא לן דהוא בלוע דכיון דדם מבפנים קאתי מתוך החדר דהוא בלוע אכתי בבית החיצון בלוע הוי ולא הוי גלוי עד דנפיק לברא אבל כזית נבלה דקאי בחוץ והוי גלוי והשתא כשמכניסתו שם הוא נעשה בלוע קא מיבעיא לן אי חשיב בלוע ואינו מטמא אי חשיב גלוי ומטמא כבתחלה והילכך אף על גב דפשיטא לן דר׳ ירמיה דהוי בלוע לגבי דם איבעיא לן בכזית נבלה ואף על גב דפשיטא לן מרב הושעיא דלגבי עובר הוי גלוי איבעיא לן לגבי כזית נבלה.
ומבררים: למאי נפקא מינה [למה, לאיזה ענין יש תוצאה ממנה, משאלה זו] — במקרה כגון שתחבה לה חבירתה כזית נבלה, שהוא שיעור המטמא, באותו מקום. ומעתה, אי אמרת [אם אומר אתה] שאותו המקום בלוע הוי [הינו] — אף זו הריהי טומאה בלועה, וטומאה בלועה לא מטמאה. ואולם אי אמרת [אם אומר אתה] שאותו מקום בית הסתרים הוי [הינו],נהי [אמנם] שאותו המקום של האשה, בהיותו נחשב כבית הסתרים גורם לכך שבמגע לא מטמיא [אינה נטמאת], אבל במשא מיהא מטמיא [לפחות תיטמא], שהרי מכל מקום היא נושאת את כזית הנבילה.
The Gemara explains: What is the practical difference as to whether it is considered encapsulated or concealed? The difference is in a case where another woman inserted an olive-bulk of an animal carcass, which is the size that imparts impurity, into that place. If you say that it is considered encapsulated, an encapsulated source of impurity does not impart impurity. But if you say that it is considered located in a concealed part of the body, although the woman does not become impure by contact, she at least becomes impure by carrying the olive-bulk of the carcass.
רי״ףרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אַבָּיֵי אָמַר בָּלוּעַ הָוֵי רָבָא אָמַר גבֵּית הַסְּתָרִים הָוֵי אָמַר רָבָא מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּתַנְיָא אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁטּוּמְאַת בֵּית הַסְּתָרִים הִיא.

Abaye said: It is considered encapsulated. Rava said: It is considered located in a concealed part of the body. Rava further said: From where do I say this? As it is taught in a baraita: The verse states: “The woman also with whom a man shall lie carnally, they shall both bathe themselves in water, and be impure until the evening” (Leviticus 15:18). Rabbi Shimon said: Now what does this verse teach? If it teaches that one who touches semen is rendered impure, this is derived from the verse: “Or a man from whom the flow of seed goes out” (Leviticus 22:4). Rather, it must be teaching that a woman who engages in intercourse is rendered impure by the man’s semen, despite the fact that the semen did not touch her on the outside of her body.
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אביי אמר בפתרון בעיה זו: בלוע הוי [הינו], ואילו רבא אמר: בית הסתרים הוי [הינו]. ובנימוק שיטתו אמר רבא: מנא אמינא לה [מנין אומר אני אותה, את שיטתי זו]דתניא כן שנויה ברייתא]: על האמור ״ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע ורחצו במים וטמאו עד הערב״ (ויקרא טו, יח), אמר ר׳ שמעון: וכי מה בא כתוב זה ללמדנו? אם לענין הנוגע בשכבת זרע שנטמא טומאת ערב — הרי דבר זה כבר נלמד מן האמור בהמשך הכתובים (ויקרא כב, ד) ״או אשר תצא ממנו שכבת זרע״. אלא בא הכתוב ללמדנו שהאשה שנבעלה נטמאת בשכבת זרע של בועלה, אף שלא נגעה בה שכבת זרע זו מחוץ לגופה. ומה חידוש הוא? אלא מפני שטומאת בית הסתרים היא,
Abaye said: It is considered encapsulated. Rava said: It is considered located in a concealed part of the body. Rava further said: From where do I say this? As it is taught in a baraita: The verse states: “The woman also with whom a man shall lie carnally, they shall both bathe themselves in water, and be impure until the evening” (Leviticus 15:18). Rabbi Shimon said: Now what does this verse teach? If it teaches that one who touches semen is rendered impure, this is derived from the verse: “Or a man from whom the flow of seed goes out” (Leviticus 22:4). Rather, it must be teaching that a woman who engages in intercourse is rendered impure by the man’s semen, despite the fact that the semen did not touch her on the outside of her body.
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְטוּמְאַת בֵּית הַסְּתָרִים לֹא מְטַמְּאָה אֶלָּא שֶׁגְּזֵרַת הַכָּתוּב הִיא.

The baraita continues: This is a novelty because the semen is a source of impurity located in a concealed part of the body, and ordinarily contact with a source of impurity by a concealed part of the body does not render one impure. But here it is a Torah edict that the woman does become impure in this manner. Evidently, an impure substance in the vagina is considered located in a concealed part of the body.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכלל הוא שטומאת בית הסתרים לא מטמאה. אלא שגזרת הכתוב היא שהאשה הנבעלת נטמאת אף באופן זה. הרי איפוא שאותו המקום נחשב כבית הסתרים.
The baraita continues: This is a novelty because the semen is a source of impurity located in a concealed part of the body, and ordinarily contact with a source of impurity by a concealed part of the body does not render one impure. But here it is a Torah edict that the woman does become impure in this manner. Evidently, an impure substance in the vagina is considered located in a concealed part of the body.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְאַבַּיֵּי חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר חֲדָא דְּטוּמְאָה בְּלוּעָה הִיא וְעוֹד אֲפִילּוּ אִם תִּמְצֵי לוֹמַר טוּמְאַת בֵּית הַסְּתָרִים הִיא אֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶלָּא שֶׁגְּזֵרַת הַכָּתוּב הִיא.

The Gemara asks: And Abaye, how does he respond to Rava’s proof? The Gemara answers that Abaye would explain that the tanna of this baraita, Rabbi Shimon, states one reason and adds another: One reason that this halakha is a novelty is that semen in the vagina is an encapsulated substance of impurity, and another reason is that even if you were to say that the semen is considered located in a concealed part of the body, which ordinarily does not render one impure, but here, it is a Torah edict that the woman does become impure in this manner.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואביי מה משיב הוא על הוכחתו זו של רבא? — חדא [אחת] ועוד קאמר [הוא ר׳ שמעון, התנא שבברייתא זו אומר], וכך יש להבין את דבריו: חדא [אחת] שכן טומאה בלועה היא. ועוד, אפילו אם תמצי [תמצא] מקום לומר שטומאת בית הסתרים היא — זו כרגיל אינה מטמאה, אלא שבענין האשה הנבעלת גזרת הכתוב היא.
The Gemara asks: And Abaye, how does he respond to Rava’s proof? The Gemara answers that Abaye would explain that the tanna of this baraita, Rabbi Shimon, states one reason and adds another: One reason that this halakha is a novelty is that semen in the vagina is an encapsulated substance of impurity, and another reason is that even if you were to say that the semen is considered located in a concealed part of the body, which ordinarily does not render one impure, but here, it is a Torah edict that the woman does become impure in this manner.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אִיבַּעְיָא לְהוּ מְקוֹם נִבְלַת עוֹף טָהוֹר בָּלוּעַ הָוֵי אוֹ בֵּית הַסְּתָרִים הָוֵי.

§ A similar dilemma was raised before the Sages: With regard to the place in a person’s throat where an unslaughtered carcass of a kosher bird renders him ritually impure, how is it defined? Is the meat of the carcass considered encapsulated, or is it considered located in a concealed part of the body?
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מקום נבלת עוף טהור – בית הבליעה של אדם שאין לנבלת עוף טהור טומאה אלא שם.
אף מקום נבלת עוף טהור ר״ל בית הבליעה טומאת בית הסתרים הוא ואם תחב לו חבירו כזית נבלת בהמה לשם לא נטמא במגעה אא״כ הוא הולך ונשאת עמו וכן הדין תוך החוטם ושאר הסתרים או הקמטים שבאדם שעשויים לגלות לפעמים ואלו היא כבלועה לא היה מטמא אף במשא הא כל שמבית הבליעה ולפנים מלמעלה או מלמטה כל שהוא במקור או הימנו ולפנים שאינו עשוי לגלות נקרא בלוע וטהור לגמרי:
מקום נבלת העוף וכו׳ – יש שפירשו דמודה רבא בסוף בית הבליעה ולא נחלק אלא בתחילתו ואביי מסתייע מברייתא דבסמוך משום דמשמע ליה דמסתמא קתני בכל בית הבליעה ורבא לא חש לה דמשמע ליה דההיא בסוף בית הבליעה מיירי ולפי׳ זה לית הלכתא כאביי אבל לדברי המפרשים דבכל בית הבליעה פליג רבא הלכתא כאביי ואע״ג דליכא ביע״ל קג״ם לא נאמר בכלל ההוא אלא היכא דליכא מתניתא כאביי ואע״ג דפשוטא דסוגיין משמע כי האי פירושא טפי ומסתבר כפי׳ קמא.
ב ועוד איבעיא להו [נשאלה להם, לחכמים] שאלה דומה: מקום הבליעה בפיו של אדם, שהוא המקום בו נבלת עוף טהור מטמאת, מהי הגדרתו המדוייקת, האם בלוע הוי [הינו] נחשב, או כבית הסתרים הוי [הינו] נחשב?
§ A similar dilemma was raised before the Sages: With regard to the place in a person’s throat where an unslaughtered carcass of a kosher bird renders him ritually impure, how is it defined? Is the meat of the carcass considered encapsulated, or is it considered located in a concealed part of the body?
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ כְּגוֹן שֶׁתָּחַב לוֹ חֲבֵירוֹ כְּזַיִת נְבֵלָה לְתוֹךְ פִּיו אִי אָמְרַתְּ בָּלוּעַ הָוֵי טוּמְאָה בְּלוּעָה לָא מְטַמְּיָא (אֶלָּא אי) אָמְרַתְּ בֵּית הַסְּתָרִים הָוֵי נְהִי נָמֵי דִּבְמַגָּע לֹא מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא מִיהָא מְטַמֵּא.

The Gemara explains: What is the practical difference? The difference is in a case where another individual inserted an olive-bulk of an animal carcass into his mouth. If you say that an impure item located in one’s throat is considered encapsulated, an encapsulated source of impurity does not impart impurity. But if you say that it is considered located in a concealed part of the body, although the one swallowing the meat of the carcass indeed does not become impure by contact, he at least becomes impure by carrying the meat.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שתחב לו חבירו – דאי תחב הוא לעצמו איטמי ליה במגע.
ומבררים: למאי נפקא מינה [למה, לאיזה ענין יש תוצאה ממנה, משאלה זו] — כגון שתחב לו חבירו כזית נבלה של עוף טהור, שהוא השיעור המטמא לתוך פיו של זה. ויש לדון בדינו: שכן אי אמרת [אם אומר אתה] שבית הבליעה בלוע הוי [הינו] — הרי איפוא טומאה בלועה היא בפיו, וטומאה בלועה לא מטמיא [מטמאת]. (אלא אי [אם]) אמרת [אומר אתה] שבית הבליעה בית הסתרים הוי [הינו]נהי [אמנם] שבמגע הוא לא מטמא, במשא מיהא [לפחות] מטמא.
The Gemara explains: What is the practical difference? The difference is in a case where another individual inserted an olive-bulk of an animal carcass into his mouth. If you say that an impure item located in one’s throat is considered encapsulated, an encapsulated source of impurity does not impart impurity. But if you say that it is considered located in a concealed part of the body, although the one swallowing the meat of the carcass indeed does not become impure by contact, he at least becomes impure by carrying the meat.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אַבָּיֵי אָמַר בָּלוּעַ הָוֵי וְרָבָא אָמַר דבֵּית הַסְּתָרִים הָוֵי אָמַר אַבָּיֵי מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּתַנְיָא יָכוֹל תְּהֵא נִבְלַת בְּהֵמָה מְטַמְּאָה בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ב:ח׳} נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטׇמְאָה בָהּ.

Abaye and Rava disagree with regard to this issue as well. Abaye said: It is considered encapsulated, and Rava said: It is considered located in a concealed part of the body. Abaye further said: From where do I say that it is considered encapsulated? As it is taught in a baraita: One might have thought that an animal carcass should impart impurity to garments when it is in one’s throat, like an unslaughtered carcass of a kosher bird. Therefore, the verse states: “That which dies of itself, or is torn of animals, he shall not eat to render himself impure through it” (Leviticus 22:8).
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בה – בגדים טמאים בבית הבליעה ולא באחרת.
ואף בשאלה זו נחלקו אביי ורבא, אביי אמר: בלוע הוי [הינו], ורבא אמר: בית הסתרים הוי [הינו]. אמר אביי בנימוק שיטתו: מנא אמינא לה [מנין אומר אני אותה, את שיטתי זו]דתניא כן שנויה ברייתא]: יכול תהא אף אכילת נבלת בהמה מטמאה בגדים בהיותה בבית הבליעה של האוכל, ובדומה לאכילת נבלת עוף טהור? — תלמוד לומר ״נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה״ (שם כב, ח),
Abaye and Rava disagree with regard to this issue as well. Abaye said: It is considered encapsulated, and Rava said: It is considered located in a concealed part of the body. Abaye further said: From where do I say that it is considered encapsulated? As it is taught in a baraita: One might have thought that an animal carcass should impart impurity to garments when it is in one’s throat, like an unslaughtered carcass of a kosher bird. Therefore, the verse states: “That which dies of itself, or is torn of animals, he shall not eat to render himself impure through it” (Leviticus 22:8).
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מִי שֶׁאֵין לָהּ טוּמְאָה אֶלָּא אֲכִילָתָהּ היָצְתָה זוֹ שֶׁטְּמֵאָה קוֹדֶם שֶׁיֹּאכְלֶנָּה.

The baraita continues: This verse, which is dealing with impurity through eating, applies to that which has impurity only by means of its consumption, i.e., an unslaughtered carcass of a kosher bird, which imparts impurity solely when it is in one’s throat. Therefore, the verse excludes this animal carcass from impurity by consumption, as it is impure, i.e., it imparts impurity, even before one eats it, by touch and carrying. This ruling, that other sources of impurity do not impart impurity in the throat, supports Abaye’s opinion that an item located in the throat is considered encapsulated, which is why it does not impart impurity.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יצתה זו שטמאה כו׳ – לאו מיעוטא הוא דא״כ מאי קאמר דתיתי בק״ו אלא יצתה זו היינו שאינו בכלל פסוק זה וא״ת ומאי יתרץ רבא מן הברייתא וי״ל דמיירי כגון שבית הבליעה רחב כ״כ שלא יסיט נבלה שתחב לו חבירו.
יצתה זו שטומאתה קודם שיאכלנה. לאו מיעוטא הוא דא״כ מאי פריך תייתי בק״ו אלא ה״פ יצתה זו כלומר לא איירי קרא בההיא. ותימה רבא מאי קא משני מהך ברייתא וי״ל דסבר דבית הבליעה רחב ואפשר שלא יסיט הנבילה שתחב לו חבירו. א״נ כי קאמר רבא דבית הסתרים הוי היינו בתחלת בית הבליעה אבל בסופו מודה דבלוע הוי והכא מיירי כגון שתחב לו בעומק בית הבליעה:
בד״ה יצתה זו שטומאה כו׳ וא״ת ומאי יתורץ רבא מן הברייתא וי״ל כו׳ עכ״ל ועיין עוד על דבריהם אלו בפרק בהמה המקשה בתוספות שם אבל הרא״ם כתב בזה לרבא אע״ג דבית הסתרים הוא ומטמא במשא גזירת הכתוב הוא בנבלת בהמה דלא תטמא באכילתה כו׳ אע״פ שהוא נושא אותה בתוך בליעתו עכ״ל נעלם ממנו דברי התוספות גם שמעתין מוכחת דלרבא מטמאה במשא דקאמר למאי נפקא מינה כגון שתחב לו חבירו כזית נבלה כו׳ ואהא פליגי אביי אמר בלוע הוא ולא מטמא אפילו במשא ורבא אמר בית הסתרים הוא ומטמא במשא וק״ל:
ולמדנו מכתוב זה העוסק בטומאה שעל ידי אכילה, כי הדברים אמורים דווקא במי שאין לה טומאה אלא באכילתה בלבד, כלומר, בנבלת עוף טהור, שאינה מטמאה אלא בהיותה נאכלת בבית הבליעה של האוכלה — יצתה (יצאה) מכלל זה זו שטמאה גם קודם שיאכלנה, במגע ובמשא. שאין שאר הטומאות, מלבד נבלת עוף טהור, מטמאות בבית הבליעה. והרי זה איפוא כשיטת אביי, שמקום בית הבליעה בלוע הוא, ולכן אינו מטמא כלל.
The baraita continues: This verse, which is dealing with impurity through eating, applies to that which has impurity only by means of its consumption, i.e., an unslaughtered carcass of a kosher bird, which imparts impurity solely when it is in one’s throat. Therefore, the verse excludes this animal carcass from impurity by consumption, as it is impure, i.e., it imparts impurity, even before one eats it, by touch and carrying. This ruling, that other sources of impurity do not impart impurity in the throat, supports Abaye’s opinion that an item located in the throat is considered encapsulated, which is why it does not impart impurity.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְתֵיתֵי בק״ובְּקַל וָחוֹמֶר מִנִּבְלַת עוֹף טָהוֹר וּמָה נִבְלַת עוֹף טָהוֹר שֶׁאֵין לָהּ טוּמְאָה בַּחוּץ ויֵשׁ לָהּ טוּמְאָה בִּפְנִים זוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ טוּמְאָה בַּחוּץ אֵינוֹ דִּין שֶׁיֵּשׁ לָהּ טוּמְאָה בִּפְנִים.

The Gemara raises a difficulty with regard to the baraita: And let it be derived that an animal carcass imparts impurity to garments when it is in one’s throat by an a fortiori inference from the halakha of an unslaughtered carcass of a kosher bird, in the following manner: If an unslaughtered carcass of a kosher bird, whose status is relatively lenient, as it does not have impurity outside the body, since if one touched it or carried it he is not rendered impure, and yet it has impurity inside the throat, then with regard to this animal carcass, whose status is more stringent, as it does have impurity outside the body, is it not right that it should have impurity inside the throat?
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים על הלימוד שבברייתא: ותיתי [ותבוא, ותילמד] הלכה שנבלת בהמה מטמאת בגדים בבית הבליעה, בקל וחומר מנבלת עוף טהור, ובאופן זה: ומה נבלת עוף טהור, שקל הוא דינה, שהרי אין לה טומאה בחוץ, שאם נגע בה אדם או נשאה אינו טמא — יש לה טומאה בפנים (בבית הבליעה). זו (נבלת בהמה), שחמורה היא בדינה, שהרי יש לה טומאה בחוץ — אינו דין שיש לה טומאה בפנים! ומשיבים:
The Gemara raises a difficulty with regard to the baraita: And let it be derived that an animal carcass imparts impurity to garments when it is in one’s throat by an a fortiori inference from the halakha of an unslaughtered carcass of a kosher bird, in the following manner: If an unslaughtered carcass of a kosher bird, whose status is relatively lenient, as it does not have impurity outside the body, since if one touched it or carried it he is not rendered impure, and yet it has impurity inside the throat, then with regard to this animal carcass, whose status is more stringent, as it does have impurity outside the body, is it not right that it should have impurity inside the throat?
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר קְרָא בָּהּ בָּהּ וְלֹא בְּאַחֶרֶת.

The Gemara answers that the verse states: “That which dies of itself, or is torn of animals, he shall not eat to become impure through it,” which indicates that one becomes impure when the item is in the throat only through it, i.e., an unslaughtered carcass of a kosher bird, and not through another, i.e., an animal carcass.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר קרא [המקרא] בטומאה זו ״נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה״ — והרי זה לשון מיעוט: דווקא בה בנבלת עוף טהור, נוהגת טומאה בבית הבליעה, ולא באחרת.
The Gemara answers that the verse states: “That which dies of itself, or is torn of animals, he shall not eat to become impure through it,” which indicates that one becomes impure when the item is in the throat only through it, i.e., an unslaughtered carcass of a kosher bird, and not through another, i.e., an animal carcass.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא י״א:מ׳} וְהָאוֹכֵל.

The Gemara asks: If so, what is the meaning when the verse states with regard to an animal carcass: “And he who eats of its carcass shall wash his clothes and be impure until the evening” (Leviticus 11:40), which indicates that an animal carcass does impart impurity by means of consumption?
רי״ףתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מה ת״ל והאוכל ליתן שיעור אכילה לנוגע ולנושא – תימה כיון דבאכילה כתיב כבוס בגדים ובנוגע לא כתיב לית לן לאוקמא שיעור אכילה לנוגע אלא בנושא דכתיב ביה כבוס בגדים כדאשכחן לעיל בפ״ק (דף ט.) ובפ״ק דיומא (דף יד.) דאמר ומזה מי הנדה יכבס בגדיו היינו נושא ואפקה רחמנא בלשון הזאה ליתן שיעור הזאה כנושא ולא כנוגע משום דלא כתיב ביה כבוס בגדים ויש לומר דהתם לא כתיב נושא בהדיא אבל הכא אי לא קאי והאוכל אלא אנושא גרידא א״כ לא נכתוב נושא וממילא נימא דמאי אוכל נושא כמו התם דלא כתיב נושא ואמרינן מאי מזה נושא ומיהו תימה כבוס בגדים דכתב רחמנא באוכל למה לי וכ״ת דאי לא הוה כתיב ביה כבוס בגדים הוה מוקמינן ליה בנוגע ולא בנושא דבעי כבוס בגדים א״כ לא לכתוב נוגע כלל ושמא לשום דרשא איצטריך ואם תאמר דבפרק בהמה המקשה (חולין דף עא.) מפיק טומאה בלועה מהאי קרא דוהאוכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב מי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה והשתא הא דקאמר הכא האי אוכל לא אכילה ממש הוא אלא ליתן שיעור אכילה לנוגע ולנושא ויש לומר דהתם מפיק משום דאין מקרא יוצא מידי פשוטו.
תוס׳ בד״ה מה ת״ל כו׳ ושמא לשום דרשא אצטריך כו׳ כצ״ל:
אלא מעתה יש לשאול: אם כן מה תלמוד לומר (מלמדנו) הכתוב בטומאת נבלת בהמה ״והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב״ (שם יא, מ), שעולה מן הדברים שמטמאת נבלת הבהמה אף באכילתה?
The Gemara asks: If so, what is the meaning when the verse states with regard to an animal carcass: “And he who eats of its carcass shall wash his clothes and be impure until the evening” (Leviticus 11:40), which indicates that an animal carcass does impart impurity by means of consumption?
רי״ףתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) זלִיתֵּן שִׁיעוּר לְנוֹגֵעַ וּלְנוֹשֵׂא כְּאוֹכֵל מָה אוֹכֵל בִּכְזַיִת אַף נוֹגֵעַ וְנוֹשֵׂא בִּכְזַיִת.

The Gemara explains that this verse is written to provide a measure for the impurity of an animal carcass, but this measure applies only to one who touches and to one who carries it, not to one who eats the carcass. This measure is like the amount that one eats. Just as the minimum amount that one eats is an olive-bulk, i.e., this is the minimum measure that has the halakhic status of consumption, so too, the minimum measure of an animal carcass that imparts impurity to one who touches or carries it is an olive-bulk.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מה אכילה בכזית אף נוגע ונושא בכזית. ותימה כיון דבקרא דוהאוכל כתיב כיבוס בגדים ובנוגע לא כתיב כיבוס בגדים הוה לן לאוקומי שיעור אכילה לנושא דוקא דכתיב ביה כיבוס בגדים אבל לא גבי נוגע דלא כתיב ביה כיבוס כדאמרינן לעיל גבי מזה וי״ל דאי לא קאי אלא אנושא לא הו״ל למיכתב נושא כלל וממילא הוה אמינא מאי אוכל נושא כיון דאי אפשר לטמא אוכל ממש כמו גבי מזה דלא כתיב נושא ואמרינן מאי מזה נושא. ומיהו תימה כיבוס בגדים דכתיב באוכל למה לי וכ״ת דאי לא כתיב כיבוס הוה מוקמינן ליה בנוגע ולא בנושא דכתיב ביה כיבוס בגדים הא ליתא דא״כ לא ניכתוב נוגע כלל. ולעיל בפ״ק כתבתי תירוץ בשם הר׳ יחיאל:
ליתן שיעור לטומאת נבלת הבהמה, בכמה היא מטמאה, ואולם אין היא מטמאת אלא לנוגע ולנושא אותה, ולא לאוכל אותה. ששיעור זה הריהו כשיעור של האוכל. מה שיעורו של האוכל שתיחשב אכילתו אכילה — בכזית, אף שיעור הטומאה בנבלת בהמה לנוגע בה ולנושא אותה — בכזית.
The Gemara explains that this verse is written to provide a measure for the impurity of an animal carcass, but this measure applies only to one who touches and to one who carries it, not to one who eats the carcass. This measure is like the amount that one eats. Just as the minimum amount that one eats is an olive-bulk, i.e., this is the minimum measure that has the halakhic status of consumption, so too, the minimum measure of an animal carcass that imparts impurity to one who touches or carries it is an olive-bulk.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אָמַר רָבָא שֶׁרֶץ בְּקוּמְּטוֹ טָהוֹר נְבֵלָה בְּקוּמְּטוֹ טָמֵא.

§ The Gemara further discusses the impurity of a concealed part of the body. Rava says: If the carcass of a creeping animal is found in the folds [bekometo] of one’s body, e.g., the armpit, he is ritually pure. If the flesh of an animal carcass is found in the folds of one’s body, he is impure.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קומטו – כגון בין אציליו או שאר קמטים פרונצ״ש בלעז.
ג ועוד בענין טומאת בבית הסתרים, אמר רבא: נמצא שרץ מת בתוך קומטו (המקומות הקמוטים בגוף האדם, כגון בין אצילי ידיו) — טהור. נמצאת נבלה בקומטו של אדם — הריהו טמא בכך.
§ The Gemara further discusses the impurity of a concealed part of the body. Rava says: If the carcass of a creeping animal is found in the folds [bekometo] of one’s body, e.g., the armpit, he is ritually pure. If the flesh of an animal carcass is found in the folds of one’s body, he is impure.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) שֶׁרֶץ בְּקוּמְּטוֹ טָהוֹר שֶׁרֶץ בִּנְגִיעָה הוּא דִּמְטַמֵּא וּבֵית הַסְּתָרִים לָאו בַּר מַגָּע הוּא נְבֵלָה בְּקוּמְּטוֹ טָמֵא חנְהִי דִּבְמַגָּע לָא מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא מִיהָא מְטַמֵּא.

Rava elaborates: If the carcass of a creeping animal is found in the folds of one’s body he is ritually pure, as it is through contact that a creeping animal imparts impurity, and a concealed part of the body is not susceptible to impurity through contact. By contrast, if the flesh of an animal carcass is found in the folds of one’s body he is impure, as although it does not impart impurity through contact, since it is in a concealed part of the body, it at least imparts impurity by carrying, and he is considered to be carrying the animal carcass.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

טומאת נבלה שיעורה בכזית למגעה ולמשאה ונבלת בהמה וחיה אין לה טומאת פנים לענין מגע כמו שביארנו ויש לה טומאת חוץ ונבלת עוף טהור אין לה טומאת חוץ אלא בבית הבליעה וכל אחת כטומאתה מטמאה בגדים:
השרץ טומאתו במגע ולא במשא והנבלה מטמאה במגע ובמשא מעתה היה השרץ בקומטו של טהור ר״ל בית הסתרים שלו טהור לגמרי שהרי טומאת מגע אינה בבית הסתרים וטומאת משא אינה בשרץ אבל נבלה בקומטין מטמאתו מיהא במשא:
השרץ מטמא כלי חרס באוירו ואם היה שרץ בקומטו והכניסו לתוך התנור ניטמא התנור ואין אומרין תוכו אמר רחמנא ולא תוך תוכו אלא אף תוך תוכו בכלל תוכו הוא לענין זה ולא אמרו תוכו ולא תוך תוכו אלא בשני כלים זה לפנים מזה ומחיצות הפנימי גבוהות משל חיצון והשרץ בתוך הפנימי שהחיצון טהור וכן כלי שפיו למעלה מן התנור ושרץ בתוכו שהתנור טהור:
ומסביר רבא את דבריו: שרץ בקומטו, טהור האדם — שכן השרץ בנגיעה הוא שמטמא, ובית הסתרים לאו [לא] בר מגע הוא. נמצאת נבלה בקומטו, טמא — כי נהי [הגם] שבמגע הוא לא מטמא, שהרי בית הסתרים הוא, ואולם בטומאת משא מיהא [לפחות] הריהו מטמא. שהרי אף שאינו נחשב כנוגע בה נושא הוא אותה.
Rava elaborates: If the carcass of a creeping animal is found in the folds of one’s body he is ritually pure, as it is through contact that a creeping animal imparts impurity, and a concealed part of the body is not susceptible to impurity through contact. By contrast, if the flesh of an animal carcass is found in the folds of one’s body he is impure, as although it does not impart impurity through contact, since it is in a concealed part of the body, it at least imparts impurity by carrying, and he is considered to be carrying the animal carcass.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) טשֶׁרֶץ בְּקוּמְּטוֹ וְהִכְנִיסוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר טָמֵא פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא תּוֹכוֹ אָמַר רַחֲמָנָא

Rava further said: If there was the carcass of a creeping animal in the folds of one’s body, and he brought the creeping animal that was in the fold into the airspace of a large earthenware vessel, such as an oven, the oven is thereby rendered impure, as is the halakha when a creeping animal is placed in its airspace. The Gemara asks: Isn’t this obvious? The Gemara answers: Lest you say that as the Merciful One states with regard to the impurity of creeping animals: “And any earthenware vessel into whose interior any of them fall, whatever is in it shall be impure, and it you shall break” (Leviticus 11:33), this teaches that impurity applies only if the creeping animal fell inside the vessel itself,
עין משפט נר מצוהרי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוכו אמר רחמנא ולא תוך תוכו קמ״ל – פי׳ קמ״ל דבכי הא אפי׳ תוך תוכו וטעמא כדאמרינן בשמעתא קמייתא דזבחים דמינו מחריב בו ושאינו מינו אינו מחריב בו וכתוכו חשוב ועשאוה כמחיצה שאינה חוששת או בשורת הפקוחה וכדאיתא התם ואף על פי שאמרו שאפי׳ כלי שטף מציל התם נמי דשם כלי הוא מינו חשיב להחריב בו ואף על פי שהוא עצמו אין לו תוך.
ועוד אמר רבא: היה שרץ בקומטו, והכניסו את קומטו והשרץ שבו, לתוך אויר (חלל) כלי גדול, כעין התנורטמא התנור בכך, כדין השרץ שנכנס לחלל התנור. ושואלים על הלכה זו: פשיטא [פשוט] הדבר, ומה משמיענו רבא? ומשיבים: חידוש יש בדבר, שכן מהו דתימא [שתאמר]: כיון שבדין טומאת השרצים ״וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואותו תשבורו״ (שם יא, לג) אמר רחמנא [אמרה התורה], והרי זה בא לדייק: דווקא אם נפל השרץ לתוכו ממש,
Rava further said: If there was the carcass of a creeping animal in the folds of one’s body, and he brought the creeping animal that was in the fold into the airspace of a large earthenware vessel, such as an oven, the oven is thereby rendered impure, as is the halakha when a creeping animal is placed in its airspace. The Gemara asks: Isn’t this obvious? The Gemara answers: Lest you say that as the Merciful One states with regard to the impurity of creeping animals: “And any earthenware vessel into whose interior any of them fall, whatever is in it shall be impure, and it you shall break” (Leviticus 11:33), this teaches that impurity applies only if the creeping animal fell inside the vessel itself,
עין משפט נר מצוהרי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה מב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדה מב: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף נדה מב: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י נדה מב:, תוספות נדה מב:, תוספות רי"ד נדה מב:, רשב"א נדה מב: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה מב: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה מב:, ריטב"א נדה מב:, מהרש"ל חכמת שלמה נדה מב:, מהרש"א חידושי הלכות נדה מב:, פירוש הרב שטיינזלץ נדה מב:

Niddah 42b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 42b, Rif by Bavli Niddah 42b, Rashi Niddah 42b, Tosafot Niddah 42b, Tosefot Rid Niddah 42b, Rashba Niddah 42b, Meiri Niddah 42b, Tosefot Rosh Niddah 42b, Ritva Niddah 42b, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 42b, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 42b, Steinsaltz Commentary Niddah 42b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144