גמרא
פירוש
בְּעִיגּוּל שֶׁל דְּבֵילָה והוציאו לִרְשׁוּת הָרַבִּים בְּקוֹרָה והוציאו כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
תלתא מיעוטי כתיבי – והא דנקט בעשותה בברייתא טפי מהנך משום שהוא מיעוט אחרון שבפסוק ובהא פליגי ולא ידע ר״י דאמאי נקט דמילתיה דר׳ שמעון יחיד שעשאה חייב כו׳ ולא נקט לישנא דלעיל העושה את כולה ולא העושה את מקצתה ושמא לישנא דשנים שעשאוה פטורין משמע טפי אפי׳ זה אינו יכול וזה אינו יכול.
חד למעוטי זה עוקר וזה מניח – וזה כתב אות אחת ובא חבירו וכתב אות שניה לא איצטריך קרא אלא אהוצאה דה״א אהכנסה ואהוצא׳ הוא דקפיד רחמנא וליחייב אפי׳ בלא הנחה: ה״ג ורבי שמעון יחיד שעשאה בהוראת ב״ד לא צריך קרא ול״ג ר״ש לטעמיה דאמר יחיד שעשאה בהוראת ב״ד חייב כדפירש בקונטרס דהא תנן בהדיא בפ״ק דהוריות (דף ג.) הלך ועשה על פיהן בין הביאו כפרתן בין לא כו׳ ר׳ שמעון פוטר ומפרש טעמא תולה בב״ד אנוס הוא. אמר מר זה יכול וזה אינו יכול – נראה לר״י דהאי אינו יכול היינו אפי׳ בעל כח הרבה אלא שהוא נושא הקורה בענין זה בכי האי גוונא שאלמלא אחר לא היה יכול לנושאה לבדו כגון באצבע או תופשה בענין זה שאינו יכול לנושאה לבדו דמה לנו לכחו כיון דהשתא מיהא אינו יכול לנושאה.
הי מינייהו מיחייב – לא בעי למימר שיהא פטור אותו שיכול וליחייב שאינו יכול דאין זה סברא אלא קאמר דליתחייב נמי אפילו שאינו יכול כמו לר׳ יהודה ור״מ דאמרי לעיל זה אינו יכול וזה אינו יכול חייב. אמר רב זביד משמיה דרבא אף אנן נמי תנינא – פירוש דמסייע אין בו ממש קשה לר״י דהכא אית ליה לרב זביד דמסייע אין בו ממש וכן רב אשי בסמוך ובפ״ב דביצה (דף כב.) אמרינן אמימר כחל עינא על יד נכרי בשבת א״ל רב אשי מאי דעתיך כו׳ ואמר רב כהנא חולה שאין בו סכנה אומר לנכרי ועושה הא מסייע בהדיה דקא עמיץ ופתח א״ל איכא רב זביד דקאי כוותך ושני ליה מסייע אין בו ממש משמע דרב זביד ורב אשי סוברים דיש בו ממש ואין לומר דהא דאמר הכא אין בו ממש לא שיפטר לגמרי אלא דאין בו חיוב חטאת דהא מייתי רב אשי דעבודתו כשרה משמע דאפי׳ פסולא דרבנן ליכא א״כ לענין שבת נמי מנלן שיש בו איסורא דרבנן ומיהו לרב אשי איכא למימר דבתר דשמעה מאמימר סברה אלא לרב זביד קשה דאיהו גופיה קאמר משמיה דרבא דאין בו ממש ואמימר היה הרבה אחר רבא ואפי׳ אחר רב פפא שהיה תלמידו של רבא ושמא בתר מעשה דאמימר שמעה רב זביד משמיה דרבא ולא מרבא עצמו ועוד אור״י דהכי פריך התם והא קא מסייע בהדיה דקא עמיץ ופתח ואע״ג דמסייע אין בו ממש בעלמא הא אית לן למימר דאסרו משום שחיקת סממנין ומשני דאין בו ממש אפילו לענין זה.
ור״ש מטהר – פי׳ בקונטרס דר״ש לטעמיה דפטר זה אינו יכול וזה אינו יכול [ואינו] נראה לרשב״א דשאני התם דגלי רחמנא דאיכא קרא לפטור ונראה דטעמא משום דבעי שיהיה רוב הזב נישא על כל אחד וכן משמע במסכת זבים פ״ד (משנה ה) דתנן הזב בכף מאזנים ומשכב ומושב כנגדו כרע הזב טהורין כרעו הן טמאין ר״ש אומר ביחיד טמאין פי׳ כשאין אלא משכב אחד או מושב אחד במרובין טהורין שאין כ״א נושא רובו.
היה רוכב ע״ג בהמה – בעומדת איירי דאי במהלכת כל שעה עוקרת רגל הא׳ ועומדת על ג׳ וטמא מה שתחתיהן שאינה יכולה לעמוד על שתים.
מפני שיכולה לעמוד על ג׳ – וה״ל כל רגל אינו יכול והג׳ אחרים יכולין. וכיון דזימנין עקרה הא וזימנין הא ליהוי כזב המתהפך – ואפילו ברה״ר טמא.
לאורכן טמאין – כן גריס הקונטרס ופי׳ דטמאין משום דאיכא למימר דכל אחד נושא רובו עליו פעמים על זה ופעמים על זה לרוחבן טהורין שאין רובו נישא על כל אחד מהן ולפי זה אתיא כר״ש דבעי שיהא רוב הזב נישא עליו ור״י אומר דמצי למימר דאתיא אפילו כרבנן וטעמא דטהורות משום דה״ל כל אחד מסייע שאין בו ממש ומהך רישא הוה מצי למיפרך דמטמאין לאורכן מספיקא אלא ניחא ליה למיפרך מסיפא דמפרש בה טעמא אמאי טמאין.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
חד למעוטי זה עוקר וזה מניח – וזה כתב אות אחת ובא חבירו וכתב אות שניה לא איצטריך קרא אלא אהוצאה דה״א אהכנסה ואהוצא׳ הוא דקפיד רחמנא וליחייב אפי׳ בלא הנחה: ה״ג ורבי שמעון יחיד שעשאה בהוראת ב״ד לא צריך קרא ול״ג ר״ש לטעמיה דאמר יחיד שעשאה בהוראת ב״ד חייב כדפירש בקונטרס דהא תנן בהדיא בפ״ק דהוריות (דף ג.) הלך ועשה על פיהן בין הביאו כפרתן בין לא כו׳ ר׳ שמעון פוטר ומפרש טעמא תולה בב״ד אנוס הוא. אמר מר זה יכול וזה אינו יכול – נראה לר״י דהאי אינו יכול היינו אפי׳ בעל כח הרבה אלא שהוא נושא הקורה בענין זה בכי האי גוונא שאלמלא אחר לא היה יכול לנושאה לבדו כגון באצבע או תופשה בענין זה שאינו יכול לנושאה לבדו דמה לנו לכחו כיון דהשתא מיהא אינו יכול לנושאה.
הי מינייהו מיחייב – לא בעי למימר שיהא פטור אותו שיכול וליחייב שאינו יכול דאין זה סברא אלא קאמר דליתחייב נמי אפילו שאינו יכול כמו לר׳ יהודה ור״מ דאמרי לעיל זה אינו יכול וזה אינו יכול חייב. אמר רב זביד משמיה דרבא אף אנן נמי תנינא – פירוש דמסייע אין בו ממש קשה לר״י דהכא אית ליה לרב זביד דמסייע אין בו ממש וכן רב אשי בסמוך ובפ״ב דביצה (דף כב.) אמרינן אמימר כחל עינא על יד נכרי בשבת א״ל רב אשי מאי דעתיך כו׳ ואמר רב כהנא חולה שאין בו סכנה אומר לנכרי ועושה הא מסייע בהדיה דקא עמיץ ופתח א״ל איכא רב זביד דקאי כוותך ושני ליה מסייע אין בו ממש משמע דרב זביד ורב אשי סוברים דיש בו ממש ואין לומר דהא דאמר הכא אין בו ממש לא שיפטר לגמרי אלא דאין בו חיוב חטאת דהא מייתי רב אשי דעבודתו כשרה משמע דאפי׳ פסולא דרבנן ליכא א״כ לענין שבת נמי מנלן שיש בו איסורא דרבנן ומיהו לרב אשי איכא למימר דבתר דשמעה מאמימר סברה אלא לרב זביד קשה דאיהו גופיה קאמר משמיה דרבא דאין בו ממש ואמימר היה הרבה אחר רבא ואפי׳ אחר רב פפא שהיה תלמידו של רבא ושמא בתר מעשה דאמימר שמעה רב זביד משמיה דרבא ולא מרבא עצמו ועוד אור״י דהכי פריך התם והא קא מסייע בהדיה דקא עמיץ ופתח ואע״ג דמסייע אין בו ממש בעלמא הא אית לן למימר דאסרו משום שחיקת סממנין ומשני דאין בו ממש אפילו לענין זה.
ור״ש מטהר – פי׳ בקונטרס דר״ש לטעמיה דפטר זה אינו יכול וזה אינו יכול [ואינו] נראה לרשב״א דשאני התם דגלי רחמנא דאיכא קרא לפטור ונראה דטעמא משום דבעי שיהיה רוב הזב נישא על כל אחד וכן משמע במסכת זבים פ״ד (משנה ה) דתנן הזב בכף מאזנים ומשכב ומושב כנגדו כרע הזב טהורין כרעו הן טמאין ר״ש אומר ביחיד טמאין פי׳ כשאין אלא משכב אחד או מושב אחד במרובין טהורין שאין כ״א נושא רובו.
היה רוכב ע״ג בהמה – בעומדת איירי דאי במהלכת כל שעה עוקרת רגל הא׳ ועומדת על ג׳ וטמא מה שתחתיהן שאינה יכולה לעמוד על שתים.
מפני שיכולה לעמוד על ג׳ – וה״ל כל רגל אינו יכול והג׳ אחרים יכולין. וכיון דזימנין עקרה הא וזימנין הא ליהוי כזב המתהפך – ואפילו ברה״ר טמא.
לאורכן טמאין – כן גריס הקונטרס ופי׳ דטמאין משום דאיכא למימר דכל אחד נושא רובו עליו פעמים על זה ופעמים על זה לרוחבן טהורין שאין רובו נישא על כל אחד מהן ולפי זה אתיא כר״ש דבעי שיהא רוב הזב נישא עליו ור״י אומר דמצי למימר דאתיא אפילו כרבנן וטעמא דטהורות משום דה״ל כל אחד מסייע שאין בו ממש ומהך רישא הוה מצי למיפרך דמטמאין לאורכן מספיקא אלא ניחא ליה למיפרך מסיפא דמפרש בה טעמא אמאי טמאין.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush