גמרא
פירוש
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הַסּוּס מְטַמֵּא עַל יָדָיו הַחֲמוֹר עַל רַגְלָיו שֶׁמִּשְׁעֶנֶת הַסּוּס עַל יָדָיו וַחֲמוֹר עַל רַגְלָיו וְאַמַּאי הָא קָא מְסַיַּיע בַּהֲדֵי הֲדָדֵי לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן מְסַיֵּיעַ אֵין בּוֹ מַמָּשׁ אָמַר רַב אָשֵׁי אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
שמשענת הסוס על ידיו – הכי תנן לה במס׳ זבים פ״ד (משנה ז) היה רוכב על גבי בהמה וארבע טליות תחת רגלי בהמה טהורות מפני שיכולה לעמוד על שלש היתה טלית אחת תחת שתי ידים תחת שתי רגלים תחת יד ורגל טמאה רבי יוסי אומר הסוס מטמא בידיו כו׳ ונראה לר״י דרבי יוסי לא פליג אלא ארישא אבל אסיפא דקתני תחת שתי רגלים טמאה לא פליג דאף על גב דמשענת הסוס על ידיו דבר פשוט הוא דבלא שתי רגליו לא היה יכול לעמוד קשה לר״י מה ראה רב פפי להביא מסיפא ולא מייתי מרישא ממילתייהו דרבנן כדאייתי לעיל ואומר ר״י דמשום דמרישא איכא לדחויי כדבעי למימר לעיל שאני הכא דעקרה לגמרי אבל אר׳ יוסי ליכא למידחי דטעמיה משום דעקרה דא״כ לא יטמא הסוס אפילו בידיו דפשיטא נמי דעקרה להו. ויכול לעמוד על רגלו אחת עבודתו כשרה ואם לאו פסולה – מהכא ליכא למיפשט דמין במינו חוצץ דאבן הוא ממין הרצפה ומין בשאינו מינו חוצץ דכלי אינו ממין הרצפה ובעיא הוא בפ׳ הוציאו לו (יומא דף נח.) בהניח סיב בתוך המזרק וקיבל בו את הדם דודאי סיב מבטל ליה אבל כלי ואבן לא מבטל ליה דאבן נתקלים בה ההולכים שם. אמר מר זה יכול וזה יכול רבי מאיר מחייב איבעיא להו כו׳ – תימה לר״ח דאמאי בעי לה אליבא דרבי מאיר ומצי למיבעי בזה אינו יכול וזה אינו יכול אליבא דר״י דקיימא מתני׳ כוותיה ונראה דגירסא זו טעות וגרסי׳ אמר מר זה אינו יכול וזה אינו יכול ואומר ר״י דאין למחוק הספרים משום זה דהא דלא נקט זה אינו יכול כו׳ משום דאין רגילות באין יכול שלא יהא בו שיעור לכל א׳ ועל גי׳ ר״ח קשה לר״י דמאן דבעי שיעור לזה ולזה אטו מי לא שמיע ליה מתני׳ דמייתי בסמוך לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים חייבין אבל לגיר׳ הספרים דפליגי בזה יכול וזה יכול איכא למימר דבאין יכול מודו כולהו דשיעור אחד לכולן ומאן דמייתי סייעתא מצבי שנכנס לבית אין נראה לו לחלק בין שניהם יכולין לאין יכולין ומיהו לגי׳ ר״ח איכא למימר דמאן דבעי שיעור לכל אחד יאמר דצבי שנכנס לאו דוקא אחד אלא כלומר שנים. ואמאי ליבעי שיעור טביחה כו׳ – אבל מגנבו דרישא לא מצי למיפרך דהתם לא בעי שיעור דתשלומי כפל נוהג בכל דבר ובכל שהוא. דילמא דאית ביה כדי לארוג מפה לזה כו׳ – והא דלא נקט קנה דעלמא לאשמעינן דאע״ג דאין רגילות לארוג שתי מפות בקנה אחד אם יש שיעור לארוג מפה לזה ולזה חייב. אלא אימא חייבין ור׳ שמעון פוטר – ובקנה כבד דה״ל זה אינו יכול וזה אינו יכול. 1את המת במטה חייב – נראה לר״י דמהכא קים לן בכל דוכתא דאית ליה לר׳ יהודה מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה דמסתמא ת״ק דר״ש היינו רבי יהודה כי ההיא דלעיל זה אינו יכול וזה אינו יכול דת״ק דר״ש היינו ר׳ יהודה כדמוכח בגמ׳ ורשב״א אומר דיש להביא מדתנן לעיל (דף צ.) ר׳ יהודה אומר אף המוציא משמשי ע״ז דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה. 2רבי שמעון פוטר – נראה לר״י דמלאכה שאינה צריכה לגופה קרי כשעושה מלאכה ואין צריך לאותו צורך כעין שהיו צריכין לה במשכן אלא לענין אחר כי הצורך שהיתה מלאכה נעשית בשבילו במשכן הוא גוף (איסור) המלאכה ושורשו ולפי זה אתי כולהו שפיר הוצאת המת אין צריך למת ובמשכן היו צריכין לחפצים שהוציאו צד נחש שלא ישכנו אינו צריך לנחש ובמשכן היו צריכין לתחש וחלזון ומפיס מורסא להוציא ליחה המזיקתו ואין עומד להכניס אויר ולהוציא ליחה תמיד אע״פ שנעשה פתח גמור שהרי ראוי (הוא) להכניס ולהוציא אם היה צריך מ״מ לא דמי לפתחים שבמשכן שהיו עומדין להכניס ולהוציא אבל לעשות לה פה דמיא למשכן וחייב והריגת המזיקין אין צריך להם ובמשכן היו צריכין לעורות אילים הנשחטים וחופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה ובמשכן היו צריכין לגומא לנעוץ בה או לדבר אחר וזב בכיס שלא יטנפו כליו הוי אינה צריכה לגופה שאינו צריך לכיס עצמו ואפילו למנות ראיותיו או נקיים דצריך הכיס מ״מ אין צריך להוצאה זו דה״נ סגי ליה אי יתיב בחד דוכתא ומכבה גחלת שלא יזוקו בה רבים וכחס על הנר ועל השמן או על הפתילה המהובהבת כבר אין צריכין לגופן שבמשכן לא היה כיבוי אלא לעשות פחמין בכיבוי זה ומתקנין על יד כיבוי זה שיהו ראויין למלאכת הצורפין וכיבוי כדי שלא יקדיחו הסממנין בבישולן לא היה במשכן כי זהירים היו שלא להרבות אש יותר מדאי וכן סותר ע״מ לבנות נמי לא מחייב ר׳ שמעון דבעי שתהא צריכה לגופה אלא כגון שסותר ע״מ לתקן יותר ממה שהיה בתחלה כגון שהבנין האחרון טוב מן הראשון כדמוכח בשמעתין דחס על הנר וכן קורע על מתו או שובר כלים למירמי אימתא אאינשי דביתיה אין צריכין לגופה דבמשכן היתה קריעה לצורך תיקון דבר הנקרע ואע״ג דבהוצאה לא בעי רבי שמעון שיהא לגמרי כמו שהיה במשכן דלא בעי מר לעשות לו טס או ס״ת להגיה אע״פ שבמשכן הוצאת הנדבה היתה כדי לתקנה לעשות ממנה משכן וכלים במקלקלים כגון מכבה וסותר וקורע מסתברא דצריך שיהא על מנת לתקן כמו במשכן ולא חשיבי המקלקלים צריכות לגופה עד דהוי לגופו ולגופה והא דלא קרי לה לגופו ולגופה כיון דבעו תרוייהו בכלל לגופה היא אבל לגבי מר וס״ת כיון דלא בעי אלא לגופו דהא לא בעי במר לעשות בו טס וס״ת כדי להגיה בו לא הוי בכלל לגופה ולפי שצריכות לגופה הוי כעין דהוי במשכן כמו שפיר׳ הוצרך להשמיענו במר דלא בעינן לעשות לו טס כמו שהיה במשכן ורש״י דפירש דברצונו לא היתה באה לו ולא היה צריך לה שאינה אלא לסלקה מעליו כמו צד נחש שלא ישכנו או מכבה גחלת שלא יזוקו בו רבים דברצונו שלא היה בעולם וכן בפרק במה מדליקין (לעיל דף לא:) פירש כחס על הפתילה המהובהבת כבר דאינה צריכה לגופה משום דאין צריך לכיבוי זה ואם לא הובערה מעולם הוה ניחא ליה דהואיל וחס עליה כי אית בה טפי הוה ניחא ליה בה קשה מסותר על מנת לבנות כמו בתחלה וקורע בחמתו למירמי אימתא אאינשי דביתיה דהתם צריך למלאכה ורוצה הוא שיהא בעולם ואין לומר דלא ניחא ליה שיצטרך למירמי אימתא אם כן מפיס מורסא לעשות לה פה יהא פטור דברצונו היה שלא היה מורסא מעולם וכן קורע יריעה שנפל בה דרנא על מנת לתפור דברצונו לא היה נופל בה וכן תופר בגד קרוע ברצונו שלא היה קרוע אלא צריך לפרש כדפירשתי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 תוס׳ ד״ה ״את המת״ מופיע בדפוס וילנא בדף צ״ד.
2 תוס׳ ד״ה ״רבי שמעון״ מופיע בדפוס וילנא בדף צ״ד.
הערות
Gemara
Peirush