גמרא
פירוש
אאֵין מַתְחִילִין בַּפָּרָשָׁה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים לִיקְרֵי תְּרֵי מֵהָא וּתְלָתָא מֵהָךְ פָּשׁוּ לְהוּ תְּרֵי.
אָמַר לוֹ זוֹ לֹא שָׁמַעְתִּי כַּיּוֹצֵא בָּהּ שָׁמַעְתִּי דִּתְנַן בבַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בְּרֵאשִׁית וִיהִי רָקִיעַ וְתָנֵי עֲלַהּ בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם יְהִי רָקִיעַ בְּאֶחָד.
וְהָוֵינַן בַּהּ בִּשְׁלָמָא יְהִי רָקִיעַ בְּאֶחָד דִּתְלָתָא פְּסוּקֵי הָווּ אֶלָּא בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם חַמְשָׁה פְּסוּקֵי הָווּ וְתַנְיָא גהַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים.
וְאִיתְּמַר עֲלַהּ רַב אָמַר דּוֹלֵג וּשְׁמוּאֵל אָמַר פּוֹסֵק.
רַב אָמַר דּוֹלֵג מַאי טַעְמָא לָא אָמַר פּוֹסֵק קָסָבַר כֹּל פְּסוּקָא דְּלָא פַּסְקֵיהּ מֹשֶׁה אֲנַן לָא פָּסְקִינַן לֵיהּ.
וּשְׁמוּאֵל אָמַר פָּסְקִינַן לֵיהּ וְהָא אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָא קָרָא צַעַר גָּדוֹל הָיָה לִי אֵצֶל רַבִּי חֲנִינָא הַגָּדוֹל וְלֹא הִתִּיר לִי לִפְסוֹק אֶלָּא לְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן הוֹאִיל וּלְהִתְלַמֵּד עֲשׂוּיִין.
הָתָם טַעְמָא מַאי מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר הָכָא נָמֵי לָא אֶפְשָׁר.
וּשְׁמוּאֵל אָמַר פּוֹסֵק מַאי טַעְמָא לָא אָמַר דּוֹלֵג גְּזֵירָה מִשּׁוּם הַנִּכְנָסִין וּמִשּׁוּם הַיּוֹצְאִין.
מֵיתִיבִי פָּרָשָׁה שֶׁל שִׁשָּׁה פְּסוּקִים קוֹרִין אוֹתָהּ בִּשְׁנַיִם וְשֶׁל חֲמִשָּׁה פְּסוּקִים בְּיָחִיד קָרָא רִאשׁוֹן שְׁלֹשָׁה הַשֵּׁנִי קוֹרֵא שְׁנַיִם מִפָּרָשָׁה זוֹ וְאֶחָד מִפָּרָשָׁה אַחֶרֶת וְיֵשׁ אוֹמְרִים שְׁלֹשָׁה לְפִי שֶׁאֵין מַתְחִילִין בַּפָּרָשָׁה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים.
וְאִם אִיתָא לְמַאן דְּאָמַר דּוֹלֵג נִדְלוֹג וּלְמַאן דְּאָמַר פּוֹסֵק נִפְסוֹק.
שָׁאנֵי הָתָם דְּאֶפְשָׁר בְּהָכִי.
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
אמר לו זו לא שמעתי כיוצא בו שמעתי דתנן גבי אנשי מעמד במסכת תעניות ביום הראשון בראשית ויהי רקיע בא׳ – והוינן בה בשלמא ויהי רקיע בראשון תלתא פסוקי נינהו והקורא בתורה לא יפחות מג׳ פסוקים ואתמר עלה רב אמר דולג ושמואל אמר פוסק רב אמר דולג מ״ט וכו׳ ושמואל אמר פוסק וכו׳ ושמואל מ״ט לא אמר דולג גזי׳ משום הנכנסין והיוצאין ולאו למי׳ דרב לית ליה גזי׳ דנכנסים ויוצאין דהא אמרינן לקמן דרב קורא בתורה בתעניות צבור ופתח ובריך חתם ולא בריך.
ואמרינן עלה ואי ס״ד רב ביש׳ קרא לפניה – אמאי בריך ופריק אחר התקנה הוה אי הכי לאחריה נמי ליבריך שאני היכא דיתיב רב דמיעל עיילי מיפק לא נפקי אלמא אית ליה לרב תקנתא דגזי׳ הנכנסים והיוצאין אלא מטעמא דאמרי בסמוך כיון דלא אפשיטא דליכא רווחא עדיפא ליה דלא למפסק קרא דלא פסקיה משה מלמיחש לנכנסין ויוצאין. ושמואל דאמר דעדיף ליה למיחש לנכנסין ויוצאין אבל קרא פסקיה ע״י הדחק כשם שפוסקים לתינוקות להתלמד משום דלא אפשר בלאו הכי.
מתיבי פרשה של ו׳ פסוקים קורין אותה בב׳ – ה״ג וכן היא בספרים שלא עבר עליהם קולמוס שלהם קורין אותה ביחיד פי׳ לפי שאין משיירין בפרשת פחות מג׳ פסוקים ואם קרא א׳ ג׳ קורא הב׳ ב׳ מפרשה ולא חיישי׳ לגזי׳ דנכנסין דמאן דעייל שיולי משאיל כדמפ׳ בסמוך וי״א ג׳ אין מתחילין בפרשה פחות מג׳ פסוקים דחייש לנכנסין ג״ה וכן עקר. ואם איתא למ״ד דולג לדלוג ולמ״ד פוסק לפסוק והראשונים ז״ל היו סבורים דאסופא קיימא למה לו לב׳ להתחיל כלום מפרשה ב׳ לפסוק או לדלוג פסוק ג׳ שלמעלה מן הב׳ והוו להו תלתא פסוקי וק״ל ז״ל היכי שייך הכא לפסוק כיון דבדיעבד קיימי שהא׳ קראו כלו שלם והיאך חוזר ב׳ זה וקורא מחציו ולמטה והא ודאי עדיפא ליה להיות דולג לבד מלדלוג ולפסוק פסוק שכבר נקרא שלם בא׳ ומחקו אותו דל״ג אלא למ״ד דולג לדלוג ולרב מקשי וכן הגיה רש״י ז״ל והוקשה להם עוד דכי לדלוג מאי מהני ליה דהא לא משתיירי ב׳ פסוקים למעלה ואיכא חששא דנכנסין שסבורים שלא קרא הראשון אלא ב׳ וכיון דאיכא שום חששא עדיף ליה למקרי לקמן מזו שנים ומזו׳ א׳ או ג׳ וחזרו ומחקו הכל ואמר דמסתמא פרכינן האי מתניתא חייש לנכנסין ויוצאין ורב אמר דולג היכי לא חייש כלל והא שלא פריך מעובדא דלקמן דרב קרא בספרא ופתח ובריך משום דמצי מדחי ליה כדאסיקנא ודרב בכהני קרא ותו דממתניתא עדיפא ליה לאקשויי ואין אנו צריכים לכל זה אלא לגרסת הספרים עיקר וקושיין מדקתני רישא פ׳ של ה׳ פסוקים קורין אותה ביחיד דמשמע דאי אפשר לקרותה בב׳ ולהכי אקשינן אמאי למ״ד דולג ולדלוג ולמ״ד פוסק לפסוק דקס״ד דרב ושמואל אפילו היכא דאיפשר בלאו הכי שרי לפסוק או לדלוג ומהדרינן דשאני התם דאיכא רווחא ואינהו לא שרו אלא היכא דלא איפשר. ואיכא למידק לימא ליה לרב דאמר דולג דאיכא משום נכנסין ויוצאין ולשמואל דאמר פוסק דאיכא משום פסוקא דלא פסקי׳ משה יקרא הראשון פרשת בראשית ויחזור השני כל מה שקרא הראשון אי נמי שיקרא השני פרשת יהי רקיע ויחזור ויקרא שלישי מה שקרא השני דהא אשכחן שעושין כן בקרבנות החג ולקמן אמרינן אמר אביי ר״ח אדר שחל להיות בואתה תצוה קרו שיתא מואתה תצוה עד ועשית כיור נחשת וי״ל דהכא כי עבדי׳ הכי אכתי איכא חששא דנכנסין ויוצאין טפי דמסתמא ידעי כלהו בסדרו של יום וכשיצא א׳ מבית הכנסת וראה שקרא הראשון כל פ׳ בראשית ולא נשתיירו אלא ג׳ פסוקים יהא סבור חדא מתרתי או שיקראם א׳ ואין קורין בתענית אלא בין או שיקרו אותה בב׳ זה פסוק א׳ וזה ב׳ ושפוחתין לקרא מג׳ פסוקי׳ וכן הנכנסין כשיחזור הא לקרוא מה שקרא חברו הוא סבר שלא קרא חברו מה שקורא הוא כלל ושאין קורי׳ היום אלא ב׳ וכיון שכן יותר טוב הוא לדלוג או לפסוק ובפרשיות החג שאי אפשר בדילוג ולא בפיסוק שהרי אין כאן כדי לקרות בב׳ ע״כ יש לנו לעשות שיקראו אחרונים מה שקראו ראשונים מיהו כל היכא דליכא חששא דנכנסין ויוצאין שרי לדלוג בין פסוק א׳ בין כל מה שקרא חברו כההיא דאביי והפרשה גדולה לז׳ או יותר וכשיכנס אדם כשיקרא הז׳ מכי תשא אין כאן מקום טעות וזה ברור וכן נהגו לפעמים כשיש משתה חתנים וקורין רבים בשבת שחוזרין וקורין מה שקראו הראשונים ויש מעכבין בדבר ואין טעם לדבריהם.
איבעיא להו תענית צבור בכמה – פי׳ דאף על גב דתנן גבי אנשי מעמד שקורין בראשית ויהי רקיע בג׳ כדאיתא לעיל דלמא הדר קרי רביעי בפרשת ויחל וכיוצא בה ומדחקינן בכולי עלמא משום דק״ל זה הכלל דמתניתין דק״ל לרב אשי לקמן.
או דלמא הכא נמי איכא מוסף תפלה יש שפירשו דהיינו שמוסיפים ברכת עננו דאלו כ״ד ברכות הא ליתנהו אלא בג׳ אחרונות בלבד כדאסיקנא בדוכתיה דמתני׳ דקתני מה אלו יתרות וכו׳ תנא ושייר ומשום דמיעוטא איכא כ״ד ברכות לא מוסיפין גברא בכולהו תעניות דהא אמרינן לקמן יום שיש בו ביטול מלאכה לעם כגון תענית צבור ואלו בג׳ אחרונות ליכא ביטול מלאכה שהרי אסורים במלאכה אלא דמשום ראשונות ואמצעיות מעניינן דהוי רובא הכא נמי אדידהו משגחין דלית בהו כ״ד. ואף על גב דרב אשי דאמר לקמן זה הכלל לאתויי תעניות וט׳ באב ס״ל התם דבכולהו תעניות איכא מ״ד כ״ד דפשטה דמתני׳ דקתני מה אלו יתירות ולא אמרי׳ תנא ושייר, מכל מקום מה דנקיט תלמודא השתא או דלמא הכא נמי איכא מוסף תפלה אליבא דהלכתא נקיט ליה ולא לסברא דרב אשי אלא ודאי דענינו הוא דקארי מוסף תפלה ואחרים דמשום ענינו בלחוד לא קארי מוסף תפלה היינו תפלת נעילה שהיה דרכן להתפלל בכל תעניות צבור.
ומאי דאמרינן לקמן זה הכלל לאתויי תענית וט׳ באב ואלו בט׳ באב ליכא כ״ד ולא תפילת נעילה כדאיתא במסכת פסחים פרק מקום שנהגו האי דנקט ט׳ באב אשגרת לישן דעלמא נקט אי נמי דקסבר דאף על גב דליכא ביה מוסף תפלה כיון שהוא חמור משאר האחרים בשאר דברים תקנו בו לקרוא ד׳ כמותם ואמסקנא דא אסיקנא דזה הכלל סימנא בעלמא הוא וזו שיטת רבי׳ הגדול ז״ל וכן עקר.
רב אקלע לבבל בתענית צבור – ואי ק״ל והא אמרי׳ דאין תענית צבור בבבל הא כבר פירשה רבי׳ הגדול ז״ל דהיינו למי׳ שאין בו דין תענית ציבור להפסיק מבעוד יום ולנהוג בחומרי תענית דאיסור רחיצה וסיכה ונעילה ושאר חומרי תענית ושלא יהא צריך קבלה מבע״י אלא דינו יחידים בעלמא שלא לנהוג אלא באיסור אכילה ושתיה ושלא להפסיק מבע״י ולקבלו עליו מבע״י הא לענין כ״ד ברכות ושופרות זה וזה שוים וטעם הדבר שאינו תענית ציבור לכל הדברים פי׳ בירוש׳ משום דלית כאן נשיא כלו׳ שיהא ראוי לגזור אותו בכל חומרות אלו ולכוף לכל אדם בכך ובמקומו יתבאר עוד בס״ד. מכדי רב ושמואל קרא מ״ט חתם ולא בריך לאו משום דבעי׳ מקרא אחרינא וכו׳ – עד לעולם רב בכהני ואף על גב דרב עביד ליה כבוד דמדכר ליה עילויה כדאיתא בב״ק ה״מ בפניו אבל שלא בפניו לא עביד ליה כבוד.
ושמעינן מינה דדוקא משום דשמואל כיף ליה לרב ולא עביד ליה כבוד אלא בפניו – הא בכהן שהוא גדול בתורה דת״ח דאלו אתי גבי כנישתא איהו קדים לת״ח מדינא כי ליתיה בבי כנישתא נמי חייב לחלוק לו כבוד ושיהא כהן עם הארץ שבכ״ה קודם משום כבודו חכם שהוא בעיר וכ״כ רבי מאיר ז״ל.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
רב אקלע לבבל בתענית צבור – ואי ק״ל והא אמרי׳ דאין תענית צבור בבבל הא כבר פירשה רבי׳ הגדול ז״ל דהיינו למי׳ שאין בו דין תענית ציבור להפסיק מבעוד יום ולנהוג בחומרי תענית דאיסור רחיצה וסיכה ונעילה ושאר חומרי תענית ושלא יהא צריך קבלה מבע״י אלא דינו יחידים בעלמא שלא לנהוג אלא באיסור אכילה ושתיה ושלא להפסיק מבע״י ולקבלו עליו מבע״י הא לענין כ״ד ברכות ושופרות זה וזה שוים וטעם הדבר שאינו תענית ציבור לכל הדברים פי׳ בירוש׳ משום דלית כאן נשיא כלו׳ שיהא ראוי לגזור אותו בכל חומרות אלו ולכוף לכל אדם בכך ובמקומו יתבאר עוד בס״ד. מכדי רב ושמואל קרא מ״ט חתם ולא בריך לאו משום דבעי׳ מקרא אחרינא וכו׳ – עד לעולם רב בכהני ואף על גב דרב עביד ליה כבוד דמדכר ליה עילויה כדאיתא בב״ק ה״מ בפניו אבל שלא בפניו לא עביד ליה כבוד.
ושמעינן מינה דדוקא משום דשמואל כיף ליה לרב ולא עביד ליה כבוד אלא בפניו – הא בכהן שהוא גדול בתורה דת״ח דאלו אתי גבי כנישתא איהו קדים לת״ח מדינא כי ליתיה בבי כנישתא נמי חייב לחלוק לו כבוד ושיהא כהן עם הארץ שבכ״ה קודם משום כבודו חכם שהוא בעיר וכ״כ רבי מאיר ז״ל.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush