גמרא
פירוש
מִיפָּק לָא נָפְקִי.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הא דאמרי׳ כל שאין בו ביטול מלאכה לעם – כגון ר״ח לפי מנהגם אמר כן שהיו נוהגין שלא לעשות מלאכה בר״ח ומנהג הראשונים כמו שכתוב בדויד ויהונתן אשר נסתרת שם ביום המעשה שהיה יום שלפני ר״ח כדכתיב מחר חדש למימרא דחדש עצמו אינו יום מעשה להם אבל אנו אין אנו נוהגים בכך אלא הנשים בלבד ובפרק מ״א מפירקי דר׳ אליעזר כתיב כן לפי שלא קבלו הנשים עליהם ליתן נזמיהם לעגל נתן להם הקב״ה שכרן בעה״ז שהם משמרות ר״ח יותר מן האנשים.
ולרב אשי מתני׳ מני לא ת״ק ולא ר׳ אליעזר.
רבי יוסי דתניא חל להיות ט׳ באב בב׳ ובה׳ קורין ג׳ ומפטיר א׳ בג׳ ובד׳ קורא א׳ ומפטיר א׳ ר׳ יוסי אומר לעולם קורין בג׳ ומפטיר א׳ – איכא למידק אדרבא לימא דמתני׳ דברי הכל היא שהרי המפטיר קורא בתורה לעולם כדאיתא במכלתין וא״כ הוו להו ד׳ בהדיא וי״ל דמתני׳ לא דייק הכי דאלו היו קורין בתענית צבור ד׳ והמפטיר הוא במנין הקוראים היאך הוציאו מן הכלל בלשון מפטיר כיון שהוא מכללם וקרא לג׳ קורין הל״ל קורין ד׳ ומפטיר א׳ אי נמי ד׳ מפטיר בנביא אלא ודאי לישנא מוכח דמפטיר אינו מן הקוראים והיינו דלא פשטיה מינה לקמן דמפטיר עולה למנין ז׳ ולא שאינו עולה משום דכי קתני מפטיר א׳ לא נחית בדין קריאת אותו מפטיר אם הוא חשוב מן הקוראים אם לאו אלא שלמדנו שיש כאן מפטיר ואין ידוע אם הוא עולה למנין ג׳ אלו אם לאו ובתוס׳ פירשו דרך אחרת וזה נכון יותר.
ת״ר קידה על אפים – פירוש שנועץ גודליו בארץ עד דמשיק אגופו לארץ שנאמר ותקוד בת שבע אפים ארצה אי׳ דק״ל היכי משמע מיהא דקידה על אפים אי משום דכתיב אפים דמשמע דאפים בלחוד הוא דהוי אארעא והא בהשתחויה נמי כתיב הכי דכתיב אפים ארץ ישתחוו לך ואפ״ה אמרינן לקמן דהשתחויה הוא פישוט ידים ורגלים ואיכא דאמרי דאה״נ דליכא למשמע הכי מקרא דקידה על אפים ואינהו קים להו דהכי הוא ונסיב ליה קרא לדרשה בעלמא. א׳ נ׳ דודאי קרא מוכח ליה והכא בהאי קרא קידה והשתחויה כתיב דכתיב ותקוד בת שבע אפים ארצה ותשתחו ואפים קאי אקידה וארצה קאי אהשתחויה דאפים גבי השתחויה ליכא אלא ארץ בלחוד כדכתיב להשתחוות לך ארצה ומאי דכתיב אפים ארץ ישתחוו לך תרי עניני הוא שיקדו בתחלת אפים ואח״כ ישתחוו ארץ כמה דכתיב התם ויקדו וישתחוו. לוי אחוי קידה קמי דר׳ ואטלע – פי׳ כי מצד שנועץ גודליו בארץ וכשזוקף הוא מתחז׳ על מתניו תקע כף הירך למי שאינו בקי ולוי בקי בדבר היה אלא לפי שהטיח דברים כלפי מעלה ניזוק בשעת הסכנה והיינו דאסיקנא הכא דהא והא גרמא ליה ומה שהטיח דברים הוא מ״ש בסדר תעניות לוי גזר תעניתא ולא אתא מטר אמר לפניו רבש״ע עלית למרום וישבת בשמי מרום ואי אתה משגיח על בניך וכו׳.
הא דא״ר חייא בריה דר׳ הונא חזינא להו לאביי ורבא דמצלו אצלויי – פי׳ אדר׳ אליעזר קאי שאין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו ולפי׳ אביי ורבא לא היו נופלים על פניהם בארץ המתעטף ומסתיר פניו בארץ זהו עקר נפילת אפים שאינו לא קידה ולא פישוט ידים ורגלים כדמוכח לעיל בהדיא אלא מצלו אצלויי במקומם כמו שאנו עושים היום ובמסכת ברכות מייתי לה גבי רצפה של אבנים שאסור להשתחוות עליה דאביי ורבא אצלו מצלויי שלא כמשתחוים שלא אסרה תורה אלא פישוט ידים ורגלים לגמרי בעין השתחויה שבמקדש והא איתא ודכוותה בעלמא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ת״ר קידה על אפים – פירוש שנועץ גודליו בארץ עד דמשיק אגופו לארץ שנאמר ותקוד בת שבע אפים ארצה אי׳ דק״ל היכי משמע מיהא דקידה על אפים אי משום דכתיב אפים דמשמע דאפים בלחוד הוא דהוי אארעא והא בהשתחויה נמי כתיב הכי דכתיב אפים ארץ ישתחוו לך ואפ״ה אמרינן לקמן דהשתחויה הוא פישוט ידים ורגלים ואיכא דאמרי דאה״נ דליכא למשמע הכי מקרא דקידה על אפים ואינהו קים להו דהכי הוא ונסיב ליה קרא לדרשה בעלמא. א׳ נ׳ דודאי קרא מוכח ליה והכא בהאי קרא קידה והשתחויה כתיב דכתיב ותקוד בת שבע אפים ארצה ותשתחו ואפים קאי אקידה וארצה קאי אהשתחויה דאפים גבי השתחויה ליכא אלא ארץ בלחוד כדכתיב להשתחוות לך ארצה ומאי דכתיב אפים ארץ ישתחוו לך תרי עניני הוא שיקדו בתחלת אפים ואח״כ ישתחוו ארץ כמה דכתיב התם ויקדו וישתחוו. לוי אחוי קידה קמי דר׳ ואטלע – פי׳ כי מצד שנועץ גודליו בארץ וכשזוקף הוא מתחז׳ על מתניו תקע כף הירך למי שאינו בקי ולוי בקי בדבר היה אלא לפי שהטיח דברים כלפי מעלה ניזוק בשעת הסכנה והיינו דאסיקנא הכא דהא והא גרמא ליה ומה שהטיח דברים הוא מ״ש בסדר תעניות לוי גזר תעניתא ולא אתא מטר אמר לפניו רבש״ע עלית למרום וישבת בשמי מרום ואי אתה משגיח על בניך וכו׳.
הא דא״ר חייא בריה דר׳ הונא חזינא להו לאביי ורבא דמצלו אצלויי – פי׳ אדר׳ אליעזר קאי שאין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו ולפי׳ אביי ורבא לא היו נופלים על פניהם בארץ המתעטף ומסתיר פניו בארץ זהו עקר נפילת אפים שאינו לא קידה ולא פישוט ידים ורגלים כדמוכח לעיל בהדיא אלא מצלו אצלויי במקומם כמו שאנו עושים היום ובמסכת ברכות מייתי לה גבי רצפה של אבנים שאסור להשתחוות עליה דאביי ורבא אצלו מצלויי שלא כמשתחוים שלא אסרה תורה אלא פישוט ידים ורגלים לגמרי בעין השתחויה שבמקדש והא איתא ודכוותה בעלמא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush