גמרא
פירוש
מָה לְתוֹדָה שֶׁכֵּן טְעוּנָה לֶחֶם.
עוֹלָה וּשְׁלָמִים יוֹכִיחוּ וְחָזַר הַדִּין לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁהֵן קֳדָשִׁים וּשְׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כָּשֵׁר וְאֵינוֹ מְרַצֶּה אַף אֲנִי אָבִיא אָשָׁם שֶׁהוּא קֹדֶשׁ וּשְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר וְאֵינוֹ מְרַצֶּה.
מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁהֵן בָּאִין בְּנֶדֶר וּבִנְדָבָה.
אֶלָּא אָמַר רָבָא זֹאת הַתּוֹרָה וְגוֹ׳ הִקִּישׁוֹ הַכָּתוּב לִשְׁלָמִים מָה שְׁלָמִים שֶׁהֵן קֳדָשִׁים וּשְׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כְּשֵׁרִים וְאֵין מְרַצִּין אַף אֲנִי אָבִיא אָשָׁם שֶׁהוּא קוֹדֶשׁ כּוּ׳.
מַאי חָזֵית דְּאַקֵּשְׁתְּ לִשְׁלָמִים אַקֵּישׁ לְחַטָּאת.
הָא מַיעֵט רַחֲמָנָא אוֹתָהּ.
(סִימָן הנ״ש בָּשָׂ״ר).
יָתֵיב רַב הוּנָא וְרַב נַחְמָן וְיָתֵיב רַב שֵׁשֶׁת גַּבַּיְיהוּ וְיָתְבִי וְקָאָמְרִי קַשְׁיָא לֵיהּ לְרֵישׁ לָקִישׁ אָשָׁם דְּלָא אָתֵי לְאַחַר מִיתָה לֵימָא לֵיהּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הקיש הכתוב – אשם לשלמים ואין משיבין על ההיקש.
אקיש לחטאת – דפסול.
קשיא ליה לריש לקיש אשם משום דלא אתי לאחר מיתה לימא ליה ר׳ אליעזר אשם נמי אתי לאחר מיתה – שאשם שמתו בעליו רועה ודמיו נופלין לקיץ המזבח.
למותרו – שדמיו נופלין לנדבה כדפרישית.
חטאת נמי – מותרו נדבה הוא כגון הפריש שתי חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן והשניה תרעה (יומא סה.) וההיא קריבה לאחר מיתת בעלים שהרי נתכפר בחבירתה בחייו ואין זו חטאת שמתו בעליה אלמא אתיא חטאת לאחר מיתה ואפי׳ הכי פסולה שלא לשמה ואשם נמי ליפסול. מיעט רחמנא הוא – בשעיר נשיא כתיב בשחיטתו (ויקרא ד) ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה לפני ה׳ חטאת הוא שישחטנו לשם חטאת ואם לאו פסול דהוא משמע בהוייתו יהא אם בהוייתו יהא כשר ואם לאו פסול ומינה ילפי׳ פסול דחטאת לקמן בפרקין (זבחים י:). אשם נמי כתיב ביה אשם הוא – בצו את אהרן והקטירו המזבח אשה לה׳ אשם הוא בזמן שהוא לשם אשם כשר ואם לאו פסול. ההוא לאחר הקטרת אימורין – דלא ילפינן מיניה כדתניא לקמן בפ״ק אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין וליכא למימר בהקטרה דמבעי לשמו לעכב דהוא עצמו שלא הוקטרו אימורין כשר דאין כפרה אלא בדם ואע״ג דכתיב באשם קדש קדשים הוא (ויקרא ו) קודם שחיטה לא ילפינן מיניה דלא משמע לשמו אלא כשכתוב הוא עם שם הקרבן כגון חטאת הוא אשם הוא והיכא דכתיב גבי אחת מעבודת הדם. שניתק לרעייה – שמתו בעליו או שנתכפרו באחר וניתק מדין אשם לרעייה שאמרו לו ב״ד הוציאו וירעה.
ושחטו סתם כשר – לעולה הואיל וסופו לקיץ המזבח שהוא עולה. ניתק אין – דמיעקר שם אשם מיניה משנמסר לרועה וקם סתמיה לעולה לא ניתק לא הוי סתמיה לעולה דאמר קרא אשם הוא בהווייתו יהא. הנהו נמי לייתו ולירצו – איורשים. יולדת – עולת יולדת דאייתי ראיה מיניה יביאו יורשים עולתה מאי לייתו ולירצו איכא אם היא ילדה כו׳. מאן לימא דאי איכא כמה עשה גבה – דיולדת דלא מיכפרא עולתה עלייהו אם הביאה מחיים עולה מכפרת על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה דתניא גבי עולת נדבה בת״כ ונרצה לו מלמד שהמקום מרוצה לו ועל מה המקום מרוצה לו אם תאמר דברים שחייבין עליהם מיתת ב״ד מיתה בידי שמים כרת (בידי שמים) מלקות ארבעים חטאות אשמות הרי עונשן אמור הא אין עולה באה אלא על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה. למימרא דקני להו – ליורשין בהמת קרבן אביהן דקפרכת תכפר עלייהו.
אין בה משום שותפות – דאמרינן בהמנחות והנסכים (מנחות קד:) הכל בא בשותפות לא חילק הכתוב אלא מנחה שנאמר בו נפש.
ה״ג: [נפש] אמר רחמנא – ונפש כי תקריב קרבן מנחה וגו׳ (ויקרא ב). דאין ממירין בה – אם המיר אינו תמורה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
חטאת נמי – מותרו נדבה הוא כגון הפריש שתי חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן והשניה תרעה (יומא סה.) וההיא קריבה לאחר מיתת בעלים שהרי נתכפר בחבירתה בחייו ואין זו חטאת שמתו בעליה אלמא אתיא חטאת לאחר מיתה ואפי׳ הכי פסולה שלא לשמה ואשם נמי ליפסול. מיעט רחמנא הוא – בשעיר נשיא כתיב בשחיטתו (ויקרא ד) ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה לפני ה׳ חטאת הוא שישחטנו לשם חטאת ואם לאו פסול דהוא משמע בהוייתו יהא אם בהוייתו יהא כשר ואם לאו פסול ומינה ילפי׳ פסול דחטאת לקמן בפרקין (זבחים י:). אשם נמי כתיב ביה אשם הוא – בצו את אהרן והקטירו המזבח אשה לה׳ אשם הוא בזמן שהוא לשם אשם כשר ואם לאו פסול. ההוא לאחר הקטרת אימורין – דלא ילפינן מיניה כדתניא לקמן בפ״ק אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין וליכא למימר בהקטרה דמבעי לשמו לעכב דהוא עצמו שלא הוקטרו אימורין כשר דאין כפרה אלא בדם ואע״ג דכתיב באשם קדש קדשים הוא (ויקרא ו) קודם שחיטה לא ילפינן מיניה דלא משמע לשמו אלא כשכתוב הוא עם שם הקרבן כגון חטאת הוא אשם הוא והיכא דכתיב גבי אחת מעבודת הדם. שניתק לרעייה – שמתו בעליו או שנתכפרו באחר וניתק מדין אשם לרעייה שאמרו לו ב״ד הוציאו וירעה.
ושחטו סתם כשר – לעולה הואיל וסופו לקיץ המזבח שהוא עולה. ניתק אין – דמיעקר שם אשם מיניה משנמסר לרועה וקם סתמיה לעולה לא ניתק לא הוי סתמיה לעולה דאמר קרא אשם הוא בהווייתו יהא. הנהו נמי לייתו ולירצו – איורשים. יולדת – עולת יולדת דאייתי ראיה מיניה יביאו יורשים עולתה מאי לייתו ולירצו איכא אם היא ילדה כו׳. מאן לימא דאי איכא כמה עשה גבה – דיולדת דלא מיכפרא עולתה עלייהו אם הביאה מחיים עולה מכפרת על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה דתניא גבי עולת נדבה בת״כ ונרצה לו מלמד שהמקום מרוצה לו ועל מה המקום מרוצה לו אם תאמר דברים שחייבין עליהם מיתת ב״ד מיתה בידי שמים כרת (בידי שמים) מלקות ארבעים חטאות אשמות הרי עונשן אמור הא אין עולה באה אלא על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה. למימרא דקני להו – ליורשין בהמת קרבן אביהן דקפרכת תכפר עלייהו.
אין בה משום שותפות – דאמרינן בהמנחות והנסכים (מנחות קד:) הכל בא בשותפות לא חילק הכתוב אלא מנחה שנאמר בו נפש.
ה״ג: [נפש] אמר רחמנא – ונפש כי תקריב קרבן מנחה וגו׳ (ויקרא ב). דאין ממירין בה – אם המיר אינו תמורה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush