גמרא
פירוש
וְהָכְתִיב {ויקרא י״ב:ד׳} בְּכׇל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע אלְרַבּוֹת הַתְּרוּמָה אֶלָּא קְרָא מִילֵּי מִילֵּי קָא חָשֵׁיב.
וּתְלָתָא קְרָאֵי בִּתְרוּמָה לְמָה לִי צְרִיכִי דְּאִי מֵעַד אֲשֶׁר יִטְהָר לָא הֲוָה יָדַעְנָא בְּמַאי כְּתַב רַחֲמָנָא וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר.
וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
והכתיב בכל קדש לא תגע – בההיא פרשתא ואמר מר במסכת מכות (דף יד:) בכל קדש לרבות התרומה דאסורה בה כל ימי טוהר שהיא טבולת יום לטומאת לידתה.
ותלתא קראי בתרומה – בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר ואוקימנא לעיל מיניה בתרומה הכתוב מדבר דבר השוה בזרעו של אהרן ובא השמש וטהר עד מלאת ימי טהרה.
לא ידענא במאי – איזהו היא גמר טהרתו דעל כרחך גמר טהרה משמע. ה״מ היכא דלאו בר כפרה – דהא כולה ענינא בבעל ב׳ ראיות ומצורע מוסגר וטמא שרץ ומת משתעי.
כתב רחמנא עד מלאת – דאפי׳ יולדת דבת כפרה היא טהורה בהערב שמש. והאי עד אשר יטהר עד דמייתי כפרה – ועל כרחך בקודש מוקמת לה דהא כתיב קרא אחרינא ובא השמש וטהר דמוקמת ליה בתרומה.
תרי קראי – עד אשר יטהר וכפר עליה וטהרה בקדשים למה לי לאשמועינן דעד דמייתי כפרה. מרובה טומאתה – שמנים יום לאכילת תרומה וקדשים.
יולדת הותרה מכללה – שרואה דם וטהורה לבעלה אבל זב לא הותר מכללו דכל כמה דלא פסיק טמא. במים יובא וטמא עד הערב – ע״כ לתרומה איירי מדבעי הערב שמש למה לי תיפוק לי מובא השמש וטהר.
לנגיעה – דקרא דלעיל באכילה משתעי כדכתיב (ויקרא כב) ואחר יאכל מן הקדשים והאי קרא בכלים משתעי דנגיעה בעלמא היא ואשמעינן כלי וה״ה לאדם טבול יום לא יגע בתרומה. וטמא – במים יובא וטמא אף לאחר ביאת המים קראו טמא.
יכול לכל – הוי טמא ת״ל וטהר מדלא כתיב ויטהר משמע דאמעיקרא קאי קודם הערב שמש. ואי בעית אימא נגיעה דתרומה – לטבול יום מהכא נפקא דתניא בכל קדש לא תגע אזהרה לאוכל שלא תאכל בתרומה כל זמן שהיא טבולת יום ארוך. נטילת נשמה – הבא למקדש טמא בכרת שנא׳ (במדבר יט) ונכרתה כי את מקדש ה׳ טמא.
אף קדש דבר שיש בו נטילת נשמה – דהיינו אכילה בטומאה שהוא גבי קדש בכרת ואוכל תרומה בטומאה במיתה דכתיב (ויקרא כב) ומתו בו כי יחללוהו. נגיעה כאכילה – האסור לאכול אסור ליגע. מאן תנא משתמרת לביאה פסולה אכלה – דקתני ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא הרי אלו יאכלו אע״ג דמצפה ומשתמרת לביאתו.
במחלוקת שנויה – בפרק הבא על יבמתו (לעיל נו:) אלמנה לכ״ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין. נפצעו – כמו פצע (שמות כא) מכת חרב וסכין.
נמקו – מחמת מכה נמקו והוקטנו מאליהן.
ואפילו חסרו – כל שהוא.
בכרם – שהיו יושבים שורות שורות ככרם הנטוע שורות שורות. סריס חמה ס״ד – הא סריס חמה בידי שמים (הוא) מחמת חולי והאי לאו חולי הוא.
כסריס חמה וכשר – דלא אסרה תורה אלא פצוע ודך וכרות.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
לא ידענא במאי – איזהו היא גמר טהרתו דעל כרחך גמר טהרה משמע. ה״מ היכא דלאו בר כפרה – דהא כולה ענינא בבעל ב׳ ראיות ומצורע מוסגר וטמא שרץ ומת משתעי.
כתב רחמנא עד מלאת – דאפי׳ יולדת דבת כפרה היא טהורה בהערב שמש. והאי עד אשר יטהר עד דמייתי כפרה – ועל כרחך בקודש מוקמת לה דהא כתיב קרא אחרינא ובא השמש וטהר דמוקמת ליה בתרומה.
תרי קראי – עד אשר יטהר וכפר עליה וטהרה בקדשים למה לי לאשמועינן דעד דמייתי כפרה. מרובה טומאתה – שמנים יום לאכילת תרומה וקדשים.
יולדת הותרה מכללה – שרואה דם וטהורה לבעלה אבל זב לא הותר מכללו דכל כמה דלא פסיק טמא. במים יובא וטמא עד הערב – ע״כ לתרומה איירי מדבעי הערב שמש למה לי תיפוק לי מובא השמש וטהר.
לנגיעה – דקרא דלעיל באכילה משתעי כדכתיב (ויקרא כב) ואחר יאכל מן הקדשים והאי קרא בכלים משתעי דנגיעה בעלמא היא ואשמעינן כלי וה״ה לאדם טבול יום לא יגע בתרומה. וטמא – במים יובא וטמא אף לאחר ביאת המים קראו טמא.
יכול לכל – הוי טמא ת״ל וטהר מדלא כתיב ויטהר משמע דאמעיקרא קאי קודם הערב שמש. ואי בעית אימא נגיעה דתרומה – לטבול יום מהכא נפקא דתניא בכל קדש לא תגע אזהרה לאוכל שלא תאכל בתרומה כל זמן שהיא טבולת יום ארוך. נטילת נשמה – הבא למקדש טמא בכרת שנא׳ (במדבר יט) ונכרתה כי את מקדש ה׳ טמא.
אף קדש דבר שיש בו נטילת נשמה – דהיינו אכילה בטומאה שהוא גבי קדש בכרת ואוכל תרומה בטומאה במיתה דכתיב (ויקרא כב) ומתו בו כי יחללוהו. נגיעה כאכילה – האסור לאכול אסור ליגע. מאן תנא משתמרת לביאה פסולה אכלה – דקתני ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא הרי אלו יאכלו אע״ג דמצפה ומשתמרת לביאתו.
במחלוקת שנויה – בפרק הבא על יבמתו (לעיל נו:) אלמנה לכ״ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין. נפצעו – כמו פצע (שמות כא) מכת חרב וסכין.
נמקו – מחמת מכה נמקו והוקטנו מאליהן.
ואפילו חסרו – כל שהוא.
בכרם – שהיו יושבים שורות שורות ככרם הנטוע שורות שורות. סריס חמה ס״ד – הא סריס חמה בידי שמים (הוא) מחמת חולי והאי לאו חולי הוא.
כסריס חמה וכשר – דלא אסרה תורה אלא פצוע ודך וכרות.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush