גמרא
פירוש
בָּטְלוּ בְּמֵעֶיהָ וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מִכֵּלִים הוּא דַּהֲדַר בֵּיהּ אֲבָל בָּאוֹכָלִין כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
בטלו במעיה – דאינן ראויין למי חטאת ואין עוד שמן עליהן ואי אית ליה לרבי יהודה משקין בעלמא מטמאו אוכל נהי דבטלי מתורת מי חטאת לענין דלא הוי טמא אב הטומאה לטמא אדם וכלים שם משקה טמא מי ליכא עלייהו כשאר משקין לטמא בשר זה שהוא אוכל ואמאי בטלו במעיה לגמרי אפילו מלטמא בשר זה דהיינו טומאת אוכלין קלה נהי דטומאה חמורה לא מטמאו אם נגעו אדם וכלים בהן בתוך המעים דהא אין שם מי חטאת עליהן טומאה קלה כגון את הבשר לטמאו דהא משקין בעלמא נינהו ושם טומאה לא פקע מינייהו דניטמאו מחמת עצמן דאין נגיעה גדולה ממה שהן נוגעין בעצמן וכי אזיל שם מי חטאת מינייהו הוו להו משקין שנגעו במי חטאת אלא ש״מ מכולהו הדר ביה וכיון דבחוץ לא מטמאו משקין אוכלין אלא מדרבנן הכא דמילתא דלא שכיחא לא גזור. טומאה חמורה – אדם וכלים טומאה קלה אוכלין. והא בשרה טמא קאמר – דלא טימא אלא את הבשר ולא תנא אדם וכלים הנוגעין בהן טמאין. אבל טומאה חמורה – שיהא עדיין שמן עליהן לטמא אדם הנוגע בהן לא מטמאי שר׳ יהודה אומר בטלו במעיה מתורת מי חטאת. רב אשי אמר לעולם לגמרי – דאפי׳ שם משקה בעלמא ליכא עלייהו דה״ל משקה סרוח ותניא בת״כ וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא פרט למשקה סרוח. ר׳ יוסי תלמידו של ר׳ עקיבא היה כדתניא ביבמות בהבא על יבמתו (דף סב:) והיה העולם שמם עד שבא ר״ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להן ואלו הן ר״מ ורבי יהודה ור׳ יוסי ור״ש ור״א בן שמוע. דדריש יטמא – דכתיב גבי אוכלין טמאין יטמא ואיהו נמי דריש יטמא דכתיב גבי משקין טמאין יטמא. בו ביום – ביום שמינו את ר״א בן עזריה לנשיאות. אשר יפול מהם אל תוכו – ותניא בהכל שוחטין (חולין כד:) אע״פ שלא נגע אלא נתלה באוירו ה״ל כלי ראשון וכתיב כל אשר בתוכו יטמא מחמת הכלי ה״ל אוכל שני ואינו אומר טמא אלא יטמא לדרוש ביה יטמא. לימד על ככר שני – דהא קרא משתעי באוכלין כדכתיב בתריה מכל האוכל אשר יאכל והוא היה בתוך הכלי יטמא אלמא ככר שני עושה שלישי ואף בחולין דקרא סתמא כתיב והא ליכא למימר דאוכלין שבו מקבלין טומאה מן השרץ דליהוי אויר כלי כמאן דמלי טומאה וניהוו אוכל ראשון דא״כ אף כלים שבאוירו יטמאו ובפרקין מפרשינן לה בהדיא דעל כרחך שני הוא ומן הכלי הוא מקבלה שמטמא את השלישי ואני שמעתי ככר עושה כיוצא בו ואית ליה לר״ע אוכל מטמא אוכל וא״א לומר כן משום דלא אשכחן לה בהדיא וע״י הדחק נאמר וא״כ כי אקשי לעיל והא אין אוכל מטמא אוכל ודחיק נפשיה ואוקמה מדרבנן טמא נימא כר״ע ס״ל דהא ר״ע גופיה איירי ביה והוסיף עדות על עדותו ולקמן דקאמר לא כך היה ולא מצי לדחויה אלא ע״י טעם זה לא מצינו טומאה עושה כיוצא בה הרי מצינו לר״ע ועוד בהדיא אמר לקמן בההוא יטמא לטמא את המשקין ולא אוכל כיוצא בו. והכא – גבי יטמא דמשקין דקאמר רבי יוסי דמטמא אוכל היכי דריש ליה רבי יוסי דמוקי ליה לטמא אוכל ולא לטמא משקה כיוצא בו ולא כלי. וכל משקה אשר ישתה בכל כלי – אם היה המשקה הזה בתוכו של כלי חרס דהא עלה קאי יטמא ודריש ביה יטמא לטמא את האוכל. לא מצינו טומאה שעושה כיוצא בו – כדאמרינן לקמן דלהכי קרינא יטמא למימר דהוא טמא ואין עושה כיוצא בו. ואי ס״ד – האי יטמא דכתיב במשקה בסיפיה דקרא לטמא משקים קאמר ויטמא דרישא דכתיב גבי אוכל ע״כ לטמא משקין מוקמי ליה לקמיה דהכתיב לעיל מהאי קרא טמא הוא ואמרינן הוא טמא ואין עושה כיוצא בו ומדאיצטריך למעוטי אוכל מכלל דמשקין מטמאי א״כ יטמא יטמא למה לי ליערבינהו ונכתבינהו כו׳. ואימא – יטמא דסיפא לטמא את הכלים ואמאי קאמר רבי יוסי לכלים טהור. ומה כלי – שטימא את המשקה הזה לא יוכל לטמא את הכלי כדאמר לקמן כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל אוכלין ומשקין מיטמאים מאויר כלי חרס ואין כלים מיטמאים מאויר כלי חרס משקין אלו שבאין מחמת כלי אינו דין כו׳. ואימא כי לא מטמאו משקין הבאים מחמת כלי – דבהאי קל וחומר הוא דנפקא לן דאין משקה מטמא כלי (אימא כי לא מטמאו משקין כלי) הני מילי משקין הבאין מחמת כלי אבל משקין שנגעו בשרץ יטמאוהו.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
הערות
Gemara
Peirush