גמרא
פירוש
(רַבָּן) שִׁמְעוֹן אוֹמֵר בְּכֵלִים טְמֵאִין בְּקַרְקַע טְהוֹרִין.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
(רבן) שמעון אומר בכלים טמאין – (רבן) שמעון לטעמיה דאמר לעיל טומאת משקין דאוריי׳ ואפי׳ לטמא אחרים כדתניא גבי ספק משקה לטמא אחרים (רבן) שמעון אומר באוכלין טמא הלכך במשקי בית מטבחיא לא מצו רבנן לטהורינהו. בקרקע טהורין – ולקמן מתרגם ליה אמים ודאיכא רביעית דאיכא תורת מקוה עלה למחטין וצינורות דמדאורייתא לא מקבלי טומאה כדכתיב (ויקרא יא) מקוה מים יהיה טהור ורביעית הויא מקוה מדאוריית׳ דכי כתיב ארבעים סאה באדם הוא דכתיבי דנפקא לן מאת כל בשרו מים שכל גופו עולה בהן אבל לכלים קטנים אין צריך אלא כדי שיתכסו במים ובציר מרביעית גמרא גמירי לה דלא חשיב למיהוי מקוה וכיון דבעלמא מדאורייתא לא מיטמו ורבנן הוא דבטלו רביעית דמקוה שלא יטבילו כלים בפחות מארבעים סאה כדאמרינן בנזיר (דף לח.) עשר רביעיות הן ופרכינן והא איכא רביעית דמקוה ומשנינן בר מינה דההיא דבטלו רבנן בפרק שלשה מינין ותניא נמי זה הכלל כל שאדם טובל בו ידים וכלים טובלי׳ בו וגזרו טומאה אף על המשקין שבקרקע כל כמה דהוי בציר מארבעים סאה והכא גבי מטבחיא אוקמוה אדאורייתא וטהורים. הלכתא גמירי לה – מסיני דלא מיטמאו. מי גמרינן מינה – דטומאת שאר משקין לאו דאורייתא הא אמרת אפילו היא דאורייתא גמירי בהני דטהורין והיכי מייתי ר׳ אליעזר טעם למילתיה מהכא. והא רבי שמעון – דמשום דסבירא ליה טומאת משקין דאורייתא קאמר הכא בכלים טמאין משום דבשאר משקין דאורייתא ובקרקע הוא דטהורין משום דגבי שאר משקין דרבנן אלמא לאו הלכה למשה מסיני הוא וקשיא לרב פפא דאי הלכתא היא מה לי בכלים דגבי שאר משקין דאורייתא מה לי בקרקע. קשיא גרסינן. הא דרב פפא לאו מילתא היא וכי אמרה לאו אדעתיה ולא היה זכור למשניות הללו. א״ר פפא הא דאמרת – לרבי שמעון בקרקע טהורין לא שנו אלא מים דאיכא שם מקוה עליהן במחובר. אבל דם – אין בו חילוק בין קרקע לכלים דטומאה דידיה דאורייתא אף בקרקע ולר״ש כי איתמר דכן דיוסף בן יועזר אמים לחודייהו איתמר דהוי רביעית כדפרשינן. צינורות – שטווין בהם זהב. אבל לית בהו רביעית – דמדאורייתא לא חזו למקוה ומדאוריי׳ טמאין אף במחובר ה״נ טמאין ודקיימא לן שיעור טומאת משקין ברביעית הני מילי לטמא אחרים אבל לעצמן טמאין בכל שהן כדתנן בטהרות (משנה טהרות ג׳:ג׳) ומייתינן לה בגמרא דכל שעה (דף לג:) טמא מת שסחט כו׳ כיון שיצתה טפה ראשונה נטמאת בכביצה. אמר מר רבי יהודה אומר – גבי ספק משקה לטמא אחרים לכל טמא ואפילו לכלים אלמא ודאי נגיעתן מטמא כלים מדאורייתא מדמטמינן ספק דידהו. שיש להם אחורים ותוך – שראויין להשתמש בהן בתוכן ובאחוריהן. מרצופין – של עור. שנטמאו במשקין – דטומאתן לאו דאורייתא לכלים ורבנן הוא דגזור בהו משום משקה זב וזבה שהן אב הטומאה ועבדי בהו רבנן היכירא שאם נטמא גבו לא נטמא תוכו כי היכי דלידעי דהך טומאה לאו דאורייתא דלא לשרפו עליה תרומה וקדשים כדאמרינן בבכורות (דף לח.) בעדותו של חזקיה אבי עקש. אבל מחמת שרץ – דטומאתן דאורייתא. חזר בו ר׳ יהודה – מההיא דלעיל. הא במשקין הבאין מחמת ידים – שגזרו חכמים טומאות שניות על ידים סתם וגזרו עליהן שיטמאו משקין להיות תחלה וההיא דרבנן הוא. אי הכי – הא דתני אבל נטמאו מחמת שרץ וכו׳ דלא אשכח נטמא גבו נטמא תוכו אלא בנגעו בשרץ עצמו לישמעינן אפילו משקין. אבל באוכלין – כרבי יוסי ורבי שמעון סבירא ליה דמשקין מטמאין אוכלין מדאורייתא. כרבי מאיר – דאמר לא מיטמא אפי׳ אוכלין אלא מדרבנן. פרה – של זבח או של חולין. ששתתה מי חטאת – ושחטוה בעודן במעיה. בשרה טמא – שמקבלת טומאה מהן דמי חטאת מטמאין אפי׳ אדם וכלים כדכתיב (במדבר יט) והנוגע במי הנדה וגו׳.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
הערות
Gemara
Peirush