גמרא
פירוש
וְלָאו מִקַּל וָחוֹמֶר קָאָתֵי וּמָה מַשְׁקִין הַבָּאִין מֵחֲמַת כְּלִי מְטַמְּאִין מַשְׁקִין הַבָּאִין מֵחֲמַת שֶׁרֶץ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.
דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן.
יִטְמָא דְּרֵישָׁא הֵיכִי דָּרֵישׁ מִכׇּל הָאוֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא יִטְמָא לְטַמֵּא אֶת הַמַּשְׁקִין אַתָּה אוֹמֵר לְטַמֵּא אֶת הַמַּשְׁקִין אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְטַמֵּא אֶת הַכְּלִי.
אָמַרְתָּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ומשני: משקין הבאין מחמת שרץ מי כתיבי – באוריית׳ ממשקין מחמת כלי הוא דאתו ומה כו׳ וכיון דמינייהו הוא דילפי דיו למשקין שנגעו בשרץ הבאין מן הדין דמשקין שנגעו בכלי להיות כנדון מה אלו אין מטמאין כלי אף אלו אין מטמאין כלי. יטמא דרישא – גבי אוכל היכי דריש ליה ר״ע. משקה שמטמא אוכל – כדאמרן לעיל אינו מטמא כלי כדאמרן אוכל שאין מטמא אוכל דאין טומאה עושה כיוצא בה אינו דין כו׳ והוא הדין דמצי למימר נמי קל וחומר מיניה וביה כדאמרן גבי משקין דנימא הכי מה כלי שמטמא את האוכל הזה אינו מטמא כלי אוכל שבא מחמת כלי כו׳ אלא משום דהדר מצטריך ליה למימר כדלעיל ואימא הני מילי אוכל הבא מחמת כלי אבל אוכל הבא מחמת שרץ לטמא כלי וניחא ליה למילף ממשקה דאוקימנא בהו דלא שנא נגעו בשרץ לא שנא נטמאו מן הכלי לא מטמאו כלי. וכי תימא אוכל חמור – ממשקה דאילו משקה אין מטמא משקה ואילו אוכל קאמרת מטמא משקה הלכך אע״ג דאין משקה מטמא כלי יהא אוכל מטמא כלי. ההוא – דאוקימנא האי יטמא דאוכל לטמא משקה חומרא דמשקין היא דעלולין לקבל טומאה. יטמא דאין עושה כיוצא בה – כלומר השתא דרשינן יטמא יטמא והאי דקרינן בתרוייהו יטמא ללמדך מיעוט דאין מטמא כיוצא בו כגון אוכל אוכל ומשקה משקה. הוא – מיעוטא ואוכל דכוותיה קא ממעט. חד – למעוטי משקין הבאין מחמת שרץ אע״ג דלא כתיבי בהאי קרא משקין דכי יותן מים על זרע וגו׳ דמשמע אפילו שנגע בהן שרץ לאחר שניגבו מיהו גלי באוכל והוא הדין למשקה. וחד במשקין הבאין מחמת כלי – ההוא יטמא דלעיל איירי בבאין מחמת כלי. והא אמר רבא לא רבי יוסי – דלקמן דדריש ק״ו ממחוסר כפורים סבר לה כר׳ עקיבא שיהא שני עושה שלישי בחולין ולא רבי עקיבא סבר לה כרבי יוסי במאי דמייתי לקמן רביעי בקודש מקל וחומר ממחוסר כפורים ומלתיה דרבא פרשוה רב אשי ורב כהנא לקמן בסמוך וכיון דאית ליה לרבי יוסי משקין מטמאין אחרים דאורייתא לא משכח ראיה אלא מיטמא דדריש יטמא על כרחך אית ליה שני עושה שלישי בחולין דהא בין יטמא דאוכלין בין יטמא דמשקין אשני כתיבי. בשיטת רבי עקיבא רבו אמרה – להא דאמר טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא מיבעי ליה למדרש יטמא יטמא אליבא דר״ע אמרה דדריש ליה גבי אוכלין וקא״ר יוסי הואיל ודריש ר״ע יטמא יטמא אית ליה דמשקין מטמאין אחרים דאורייתא אבל רבי יוסי לא סבירא ליה טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ולא דריש יטמא יטמא. בשלמא רבי יוסי לא סבר ליה כר״ע – דשני עושה שלישי בחולין. דתניא אמר רבי יוסי מניין לרביעי בקודש שפסול ודין הוא מה מחוסר כפורים שמותר בתרומה – כדילפינן ביבמות פרק הערל (דף עד:) מקראי טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה כדכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים. אסור בקודש – כדיליף התם מוכפר עליה הכהן וטהרה מכלל שהיא טמאה עד עכשיו. שלישי שפסול בתרומה – לרבנן דפליגי אדר׳ עקיבא ונפקא לן בקל וחומר מטבול יום ומה טבול יום דמותר בחולין אסור בתרומה שני שפסול בחולין אינו דין שיעשה שלישי בתרומה במסכת סוטה בפרק כשם שהמים בודקין ובקודש דין הוא שיעשה בה רביעי מקל וחומר ממחוסר כפורים. ולמדנו שלישי בקודש מן התורה – ודלא תימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה תרומה עושה שלישי ותו לא אף זה קודש יעשה שלישי ותו לא דמשום שלישי לא איצטריך לן קל וחומר דמן התורה למדנו שלישי וכי אתא ק״ו לרביעי הוא דאתא דקיימא לן בב״ק פ׳ שני (דף כה.) דהיכא דמיפרך ק״ו לא אמרינן דיו.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
הערות
Gemara
Peirush