גמרא
פירוש
בִּשְׁלָמָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
בשלמא למ״ד – נובלות דדמאי תמרי דזיקא ונובלות דמתני׳ אוקימנא בבושלי כמרא היינו דהכא קרי להו נובלות תמרה ובמתני׳ תנן (דף מ) נובלות סתמא.
בשברכותיהן שוות – כגון זיתים ותפוחים דתרווייהו ב״פ העץ ובא לפטור את שתיהן בברכה אחת.
חביב עדיף – איזה שירצה דמתניתין את החביב עליו משמע.
אבל בשאין ברכותיהן שוות ד״ה – אין ברכה אחת פוטרתן ושוב אין כאן מחלוקת ואע״ג דתנן (לעיל דף מ.) בירך על פירות האילן ב״פ האדמה יצא ה״מ בחד מינא וטעה ובירך עליה ב״פ האדמה אבל צנון וזית ובירך על הצנון לא נפטר זית. פשיטא לא גרסינן עד מיתיבי חדא שאין זו שיטת הגמ׳ מעיקרא קשיא ליה פשיטא דלא איצטריך למימרא והדר קשיא היכי מצי למימרא ועוד דלא פשיטא היא אי לאו דאשמעינן עולא ה״א צנון פוטר את הזית דהתנן בירך על פירות האילן ב״פ האדמה יצא.
שהיה צנון עיקר – שבשבילו התחיל האכילה ולא אכל זית אלא להפיג חורפו של צנון דהוה ליה זית טפל ותנן (דף מד.) כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה. מברך על זה כו׳ – וכאן לא נחלקו.
ושני מינים בעלמא – כגון זית ותפוח שברכותיהן שוות והאחד ממין שבעה בזה נחלקו. חד אמר מחלוקת בשברכותיהן שוות – וכדאמרן.
ה״ג: וחד אמר אף בשאין ברכותיהן שוות נמי מחלוקת – ומפרש לה ואזיל. במאי פליגי – הא ודאי לא מפטרי בחדא ברכה.
אמר ר׳ ירמיה בלהקדים פליגי – ולא גרסי׳ אבל בשברכותיהן שוות מברך על אחד מהן שירצה דהשתא בשאינן שוות מקפיד ר׳ יהודה על הקדמתן ואמר מין שבעה עדיף כשבא לפטור זו בזו לא כ״ש.
דאמר ר׳ יצחק כו׳ – אלמא קפדינן אהקדמה ור׳ יהודה אית ליה דר׳ יצחק הלכך כל שכן היכא דחד לאו ממין שבעה דמין שבעה עדיף ורבנן לית להו דר׳ יצחק במקום חביב דחביב עדיף. ופליגא דרבי חנן – הא דר׳ יצחק דאמר המוקדם קודם לברכה אלמא קרא לשבח א״י בא שיש בה פירות החשובים הללו ומנאן כסדר חשיבותם ופליג אדר׳ חנן דאמר לא בא הכתוב להודיע שבח חשיבות הפירות בטעם שלהם אלא שבחה של א״י שיש בה פירות ששיעורי תורה נתלין בהן וכיון דהכי הוא לא הקפיד הכתוב על סדרן שהרי בזו כולן שוין. בבית המנוגע – כתיב והבא אל הבית יטמא עד הערב (ויקרא יד) ולא כתיב כבוס בגדים והאוכל בבית יכבס את בגדיו (שם) בשוהא שיעור אכילה ואפילו לא יאכל מדכתיב בסיפיה והשוכב בבית יכבס את בגדיו הלכך הנכנס בו ונושא את בגדיו עמו שלא כדרך מלבושו אין אלו בגדיו וטמאים מיד שאף בהן אני קורא והבא אל הבית וכשהוא לבוש בהן בעי שהייה.
אכילת פרס – חצי ככר ששיערו בו חכמים את העירוב שהוא כולו מזון שתי סעודות וחציו מזון סעודה אחת.
פת חטין – נאכלת מהר.
מיסב – דרך הסבה שהיא נאכלת מהר שאינו פונה אנה ואנה. ואינו מטמא באהל – הלכה למשה מסיני הוא. כדי רביעית יין לנזיר – אכל חרצנים וזגים ולולבין כשיעור רביעית יין חייב ואין שיעור רביעית יין ורביעית מים שוין לפי שהיין עב והמים קלושין ויש ברביעית יין יותר ממה שיש ברביעית מים כדאמרינן (במנחות קז.) [בשבת (דף עז.)] גבי רביעית דם שיכול לקרוש ולעמוד על כזית משום דסמיך אבל מידי דקליש לא הוה רביעית דידיה כזית.
להוצאת שבת – דתנן המוציא אוכלין כגרוגרת (שבת עו:) והיא תאנה יבשה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
חביב עדיף – איזה שירצה דמתניתין את החביב עליו משמע.
אבל בשאין ברכותיהן שוות ד״ה – אין ברכה אחת פוטרתן ושוב אין כאן מחלוקת ואע״ג דתנן (לעיל דף מ.) בירך על פירות האילן ב״פ האדמה יצא ה״מ בחד מינא וטעה ובירך עליה ב״פ האדמה אבל צנון וזית ובירך על הצנון לא נפטר זית. פשיטא לא גרסינן עד מיתיבי חדא שאין זו שיטת הגמ׳ מעיקרא קשיא ליה פשיטא דלא איצטריך למימרא והדר קשיא היכי מצי למימרא ועוד דלא פשיטא היא אי לאו דאשמעינן עולא ה״א צנון פוטר את הזית דהתנן בירך על פירות האילן ב״פ האדמה יצא.
שהיה צנון עיקר – שבשבילו התחיל האכילה ולא אכל זית אלא להפיג חורפו של צנון דהוה ליה זית טפל ותנן (דף מד.) כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה. מברך על זה כו׳ – וכאן לא נחלקו.
ושני מינים בעלמא – כגון זית ותפוח שברכותיהן שוות והאחד ממין שבעה בזה נחלקו. חד אמר מחלוקת בשברכותיהן שוות – וכדאמרן.
ה״ג: וחד אמר אף בשאין ברכותיהן שוות נמי מחלוקת – ומפרש לה ואזיל. במאי פליגי – הא ודאי לא מפטרי בחדא ברכה.
אמר ר׳ ירמיה בלהקדים פליגי – ולא גרסי׳ אבל בשברכותיהן שוות מברך על אחד מהן שירצה דהשתא בשאינן שוות מקפיד ר׳ יהודה על הקדמתן ואמר מין שבעה עדיף כשבא לפטור זו בזו לא כ״ש.
דאמר ר׳ יצחק כו׳ – אלמא קפדינן אהקדמה ור׳ יהודה אית ליה דר׳ יצחק הלכך כל שכן היכא דחד לאו ממין שבעה דמין שבעה עדיף ורבנן לית להו דר׳ יצחק במקום חביב דחביב עדיף. ופליגא דרבי חנן – הא דר׳ יצחק דאמר המוקדם קודם לברכה אלמא קרא לשבח א״י בא שיש בה פירות החשובים הללו ומנאן כסדר חשיבותם ופליג אדר׳ חנן דאמר לא בא הכתוב להודיע שבח חשיבות הפירות בטעם שלהם אלא שבחה של א״י שיש בה פירות ששיעורי תורה נתלין בהן וכיון דהכי הוא לא הקפיד הכתוב על סדרן שהרי בזו כולן שוין. בבית המנוגע – כתיב והבא אל הבית יטמא עד הערב (ויקרא יד) ולא כתיב כבוס בגדים והאוכל בבית יכבס את בגדיו (שם) בשוהא שיעור אכילה ואפילו לא יאכל מדכתיב בסיפיה והשוכב בבית יכבס את בגדיו הלכך הנכנס בו ונושא את בגדיו עמו שלא כדרך מלבושו אין אלו בגדיו וטמאים מיד שאף בהן אני קורא והבא אל הבית וכשהוא לבוש בהן בעי שהייה.
אכילת פרס – חצי ככר ששיערו בו חכמים את העירוב שהוא כולו מזון שתי סעודות וחציו מזון סעודה אחת.
פת חטין – נאכלת מהר.
מיסב – דרך הסבה שהיא נאכלת מהר שאינו פונה אנה ואנה. ואינו מטמא באהל – הלכה למשה מסיני הוא. כדי רביעית יין לנזיר – אכל חרצנים וזגים ולולבין כשיעור רביעית יין חייב ואין שיעור רביעית יין ורביעית מים שוין לפי שהיין עב והמים קלושין ויש ברביעית יין יותר ממה שיש ברביעית מים כדאמרינן (במנחות קז.) [בשבת (דף עז.)] גבי רביעית דם שיכול לקרוש ולעמוד על כזית משום דסמיך אבל מידי דקליש לא הוה רביעית דידיה כזית.
להוצאת שבת – דתנן המוציא אוכלין כגרוגרת (שבת עו:) והיא תאנה יבשה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush