גמרא
פירוש
נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת וּבָטַל הַתָּמִיד וְהוּבְקְעָה הָעִיר וְשָׂרַף אַפּוֹסְטְמוֹס אֶת הַתּוֹרָה וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכׇל.
בְּתִשְׁעָה בְּאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה וְנִלְכְּדָה בֵּיתֵּר וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר.
אמִשֶּׁנִּכְנָס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה בשַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְּאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ אָסוּר מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס וּבַחֲמִישִׁי מוּתָּרִין מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת געֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב לֹא יֹאכַל אָדָם שְׁנֵי תַבְשִׁילִין לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר יְשַׁנֶּה רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב בִּכְפִיַּית הַמִּטָּה וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות תעניות ה׳:ו׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן ג׳
טור אורח חיים תקנ״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תקנ״א:א׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן ג׳
טור אורח חיים תקנ״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תקנ״א:א׳
ב רמב״ם הלכות תעניות ה׳:ו׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן ג׳
טור אורח חיים תקנ״א:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תקנ״א:ג׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן ג׳
טור אורח חיים תקנ״א:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תקנ״א:ג׳
ג רמב״ם הלכות תעניות ה׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן ג׳
טור אורח חיים תקנ״ב:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תקנ״ב:א׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן ג׳
טור אורח חיים תקנ״ב:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תקנ״ב:א׳
ד רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ד:א׳-ב׳
סמ״ג מצוות עשה כ׳
טור אורח חיים קכ״ט:א׳
שולחן ערוך אורח חיים קכ״ט:א׳
סמ״ג מצוות עשה כ׳
טור אורח חיים קכ״ט:א׳
שולחן ערוך אורח חיים קכ״ט:א׳
פרק רביעי: בשלשה פרקים {מלוקט מתורת האדם: מתניתין, משנכנס אב ממעטין בשמחה, שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת – בפרק החולץא תניא קודם לזמן הזה, כלומר מראש חדש ועד התענית העם ממעטין בעסקיהם מלישא ומליתן ומלבנות ומלנטוע, ומארסין ואין כונסין, ואין עושין סעודת אירוסין. מאי טעמאב משום דאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה.ג ירושלמיד אמר ר׳ הושעיאה אמר ר׳ יהושע בן לוי הא דאיתמר בבנין של שמחה אבל אם היה כותלו גוהה סותרו ובונהו. והתם שמואל אמרו בת״ב יארס שלא יבא אחר ויקדמנו. אמר ר׳ נחמןז לא שנו שאסור לכבס בשבת של ת״ב אלא לכבס וללבוש אבל לכבס ולהניח מותר, ורב ששת אמר אפילו לכבס ולהניח קאמר, אמר רב ששת תדע דהא בטלי קצרי דבי רב, והלכתא כרב ששת, דתניא אסור לכבס לפני ת״ב אפי׳ להניח לאחר ת״ב. וגיהוץ שלנו ככיבוס שלהם, וכלי פשתן אין בהן משום גיהוץ. פירשו הגאוניםח דהכי קתני גיהוץ שלנו ככיבוס שלהן שהוא אסור, הא כיבוס שלנו מותר, וכלי פשתן אין בהן משום גיהוץ שלנו ולאט כיבוס שלהם. שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דר׳ יוחנן אף על פי שאמרו כלי פשתן אין בהן משום גיהוץ אבל אסור ללבשן בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה, ואפילו מי שאין לו אלא חלוק אחד אסור לכבסו וללבשו בשבת של תשעה באב.י תניא תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו כסעודת שלמה בשעתו, ואסור לספר ולכבס מראש חדש ועד התענית דברי ר׳ מאיר, ר׳ יהודה אומר כל החדש כולו אסור, ר״ש ב״ג אומר אינו אסור אלא אותה שבת בלבד. אמר רבי יוחנן ושלשתן מקרא אחד דרשו והשבתיכ כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה, מאן דאמר מראש חדש ועד התענית אסור מחגה, ומאן דאמר כל החדש אסור מחדשה, ומאן דאמר אינו אסור אלא אותה שבת משבתה, אמר רבא הלכה כרבי מאיר, ואמר רבא הלכה כר׳ שמעון ב״ג ותרווייהו לקולא, וצריכא דאי אשמעינן הלכה כר׳ מאיר הוה אמינא אפילו מראש חדש קמ״ל הלכה כרשב״ג, ואי אשמעינן הלכה כרשב״ג הוה אמינא אפילו לאחריו, קמ״ל הלכה כר׳ מאיר דאינו אסור אלא אותה שבת בלבד עד התענית. ירושלמיל דרומאי נהגין חגה, צפראי נהגין חדשה, טבריאי נהגין שבתה, חזרין רבנן דטבריא למנהג כרבנן דצפוראי. ועכשיו נמי יש מקומות שנוהגין שלא לאכול בשר מראש חדש ועד התענית. ונהגו הכלמ שלא ליכנס לבית המרחץ בשבת זו ואסור לשנות מנהג אבות עד כאן.נ תוספתאס תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל אדם כל צרכו, ושותה כל צרכו, ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו, ואינו מונע מעצמו כלום. פירוש שאינו מונע מעצמו רחיצהע וסיכה ותשמיש ולא אמרינן דברים שבצינעא נוהג.פ תניא אידך שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס, כיצד חל להיות באחד בשבת מותר לכבס כל השבת כולה, חל להיות בשני או בשלישי או ברביעי או בחמישי לפניו אסור לאחריו מותר, חל להיות בערב שבת מותר לכבס בחמישי מפני כבוד השבת, ואם לא כבס בחמישי יכבס בערב שבת מן המנחה ולמעלה, לייט עלה אביי ואי תימא רב אחא ואי תימא רב אחא בר יעקב אהא. פירוש אמכבס ביום תשעה באב עצמו שחל להיות ערב שבת. ירושלמיצ ר׳ בא בר כהן אמר קומי ר׳ יוסי ר׳ אחא בשם ר׳ אבהו תשעה באב שחל להיות בשבת שתי שבתות מותרין. וכבוס זה האמורק בשבת של תשעה באב לא לכבס עכשיו דוקא, אלא אפילו במכובסין קודם לכן אסור ללבשן,ר ולא ללבישה בלבד אלא בין ללבוש בין להציעש בין באיש בין באשה ואפילו במטפחות הידים והשלחן הכל אסורת דהא בטלי קצרי דבי רב לגמרי.א והא דאמריב כלי פשתן אין בהן משום גיהוץ ודאי בישנים הוא, דאלו בחדשים אפי׳ בכלי פשתן יש בהן משום גיהוץ באבל כדפרשינן,ג אלא בישנים היא, אלמא בכלי צמר אפילו בישנים קאמרינן דאסור, וכולה שמעתא במכבס ישנים היא ושמע מינה דכל שם גיהוץ אסור, הילכך כלים חדשים בין לבנים בין צבועי׳ אסורין, וכן ישנים מכובסין כולן אסורין ואפילו להניח אחר שבת, וגיהוץ שלנו נמי אסור בין בחדשים בין בישנים יוצאין מתחת המכבש, מיהו כיבוס שלנו לכבס ולהניח מותר דמלאכת עראי היא, וכן כלי פשתן בכל מקוםד ואפי׳ בגיהוץ שלהם. וללבוש בין חדשים בין ישנים לבנים וצבועים בין מכובסין עכשיו בין קודם לכן כולן אסור ללבשן בשבת הזו, ואפילו של פשתן. ותספורת של שבת זו נמי כדינו לענין אבל אחד שער ראשו ואחד כל שער שבו, ובזקן כל שמעכב אכילה מותר.ה ומי שתכפוהו אבלות של מת ושל תשעה באב והכביד שערו מיקל בתער אבל לא במספרי׳, ומכבס כסותו במים ולא בנתר ובחול כדינו באבילות,ו ועל פי מה שסדור למעלה. מתניתין ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילים לא יאכל בשר ולא ישתה יין, ר׳ שמעון בן גמליאל אומר ישנה, ר׳ יהודה מחייב בכפיית המטה ולא הודו לו חכמים – אמרז רב יהודה אמר רבח לא שנו אלא משש שעות ולמעלה אבל משש שעות ולמטה מותר, ואמר רבי יהודה אמר רב לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה אבל בסעודה שאינו מפסיק בה מותר, ותרוייהו לקולא, וצריכא דאי אשמעינן בסעודה המפסיק בה הוה אמינא אפילו משש שעות ולמטה, קמ״ל משש שעות ולמעלה, ואי אשמעינן משש שעות ולמעלה הוה אמינא אפילו בסעודה שאין מפסיק בה, קא משמע לן בסעודה המפסיק בה. תניא כלישנא בתרא תניא כלישנא קמא, תניא כלישנא בתרא הסועד ערב תשעה באב, אם עתיד לסעוד סעודה אחרת מותר לאכול בשר ולשתות יין, ואם לאו אסור לאכול בשר ולשתות יין, תניא כלישנא קמא ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין, רבי שמעון בן גמליאל אומר ישנה, כיצד ישנה אמר רב יהודהט אמר רב אם היה רגיל לאכול שני מיני תבשילין אוכל מין אחד, היה רגיל לסעודה בעשרה בני אדם סועד בחמשה, היה רגיל לשתות בעשרה כוסות שותה בחמשה, במה דברים אמורים משש שעות ולמעלה אבל משש שעות ולמטה מותר. גירסא ירושלמיתי מהו ישנה יחליף, היה רגיל דאכיל ליטרא דקופר יאכל פלגיה, אין הוה רגיל שתי קסטא דחמרא ישתה פלגיה. תניא אידך ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין,כ וחכמים אומרים ימעט,ל כיצד ימעט אמר רבמ אם היה רגיל לאכול ליטרא בשר יאכל חצי ליטרא, אם היה רגיל לשתות לוג יין ישתה חצי לוג,נ ר׳ שמעון בן גמליאל אומר אם היה רגיל לאכול אחר סעודתו צנון או מליח הרשות בידו. ואע״ג דקתני ברייתא בלשון חכמים ימעט, ורב יהודה אמר רב מפרש למימרא דידהו, אפילו הכי הלכתא כסתם מתניתין אסורס לאכול בשר ולשתות יין כלל, דקיימא לןע סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתניתין, והני רבנן דברייתא כרבי שמעון בן גמליאל אמרי, נמיפ רשב״ג דמתניתין היא, דרשב״ג קאמר במתניתין ישנה, דמיעוט ושנוי חד דינא אינון, ורב יהודה אמר רב פרושי בעלמא הוא דמפרשי לדר׳ שמעון בן גמליאל מאי מיעוט ומאי שינוי, ולא למימרא דסבירא להו,צ אלא כמתניתין אסורק לאכול בשר ולשתות יין לגמרי, וסוגיא דברייתות כולהו כסתם מתניתין איתניין לאיסורא, וכך פסקו כל הגאוניםר ורבינו הגדולש בהלכותיו ונוסחא דיליה ז״ל אמר רבי יהודה כיצד ישנה וסיפא דברייתא היא, ורבי יהודה תנא הוא ופליג, ולפי גירסא זו כל שכן שהדבר פשוט דהלכה כסתם מתניתין, דר׳ יהודה ורשב״ג יחידאי אינון, ולא מיסתמיך מילתייהו באמוראי, אלא דנוסחי דילן וגירסא ירושלמית באמוראי תנו לה, ומכל מקום סתם במתניתין וסוגיין דרבנןת עדיפא וכן הלכה. ומסתברא סעודה המפסיק בה כל שאינו עתיד לסעוד סעודה אחרת של קביעות, אף על פי שדעתו לאכול עראי, לא כאלו שבטנם בטן רשעים אוכלין בשר ומשתכרין ואח״כ אוכלין עראי כדי להפסיק באכילה שאין בה בשר ויין.א כתב רבינו האי גאון ז״לב שני תבשילין שאמרו כגון אורז ועדשים שהן שני מינין,ג והרב רבי יצחק בן גיאת ז״לד כתב כל שני תבשילין הן דרך כבוד ואסרו אותן חכמים, אפילוה ממין אחד של קטניות או מין אחד של ירק, ואין צריך לומר משני מינין. וכדברי הרב ז״ל עיקר דכל שני מיני קדרה או שני מיני אלפסו אסורין, והם שנקראין תבשיל בגמרא בכל מקום, אבל שני מינין בקדרה אחת (לאו תבשיל)ז הוא.ח ויש שמחמיריןט לאסור בשני מינין בקדרה אחת ואפילו בדג וביצה שעליו וחותך קפלוט תחת הדגי מפני שהן קרויין שני תבשילין לענין עירוב.כ ואינו כן קל הוא (לענין עירוב)ל שאמרו בעירובי תבשילין לעשותן כשני תבשילין, ואינו לענין תשעהמ באב. ומיני ירקותנ מותר ללפת בהן את הפת כשהן חייןס ואפילו במינין הרבה.} אלא האידנא מאי טעמא פרסי כהני ידיהו במנחתא דתענית, כיון דסמוך לשקיעת החמה קא פרסי כתפלת נעילה דמי – ראיתי להראב״ד ז״ל שפירש לפיכך ביוה״כ דאיכא תפלת נעילה פרסי כהני ידייהו בתפילת נעילה, ולא בתפלת מנחה,ע וכן כתב הרמב״ם ז״ל.פ ושתי תשובות יש להשיב אחת שלא הוזכר בכל השמועה הזאת תענית בלא נעילה, ובסתמא אמר דפרסי ידיהו במנחתא דתעניתא דנהוג.צ וקשה מזו דא״כק כהני דפרסי ידייהו במנחתא דתעניתא דנהוג כמאן, אי כר׳ יוסי בנעילה ליפרוס ולא במנחתא לעולם, אי כר״מ בכולהו ליפרוס, ואינהו כי אית בהו נעילה פרסי בנעילה ולא במנחה, אלמה אמרי׳ בגמר׳ בתר דפסקי׳ והלכה כר׳ יוסי, אלא האידנא מאי טעמא פרסי ידייהו במנחה.ר וכ״ש בנעילה פרסי ידייהו לעולם. תדע דהא אמרינן מנהג כר״מ, אי נמי נהגו העם כר״מ, ומשום (מנהגא)1 לרבי יוסי2 מפקינן הא לדר״מ,ש ולאת אתמר בגמ׳ אי הכי מאי טעמא נהוג כר״מ, וקאמר מאי טעמא פרסי ידייהו במנחתא דתעניתא, מיהו מנהגא ודאי כדברי ר״מ היא דפרסי ידייהו כל זמן שמתפללין, ומש״ה סבור רב הונא ורבי יוחנן דממילתיה דר״מ נהגו כן, ורב נחמן פליג עלייהו ואמר דהלכה כרבי יוסי ואפי׳ ר׳ יוסי מודה במנהגא, דכיון דסמוך לשקיעת החמה קא פרסי מפני אריכות תפלת המנחה בתעניות וכבר הגיעה שעת נעילה, אע״פ שאח״כ נמי מתפללין נעילה, בכולן נושאין את כפיהם, דמנחה דהך שעתא ליתא כל יומא. ועכשיו לפי שיטה זו כהנינו האידנא נושאין כפיהם ביוה״כ במנחה ובנעילה.א אלא שי״ל שאין טעם זה שבגמ׳ כיון דסמוך לשקיעת החמה קא פרסי אלא בשאר תעניות דמעייני במילי דמתא יותרב מפלגא דיומא, והדר קרי ומתפטריג ומברכין בתפלת המנחה בכ״ד ברכותד ורבוייאה דתעניות כדאיתא בפ״ק,ו אבל ביום הכפורי׳ (מנהג)3 מכי מטי זמנה מצלו לה, הילכך לא פרסי אלא בנעילה, וכן הנהיגו הגאונים ז״ל בחבורותיהם.ז והכי נמי משמע במס׳ סוטהח במנחה דתענית מאי אמור ובנעילה דיום הכפורים מאי אמור, אלמא במנחתא דיום הכפורים לא פרסי, וליכא למימר דאמרי במנחה דיוה״כ כמנחה דתענית, דא״כ לימא מנחה ונעילה דיוה״כ, ועוד לא מסתברט דלימרו ביוה״כ מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץי כו׳, אלא משמע דמדכרי מנחה דתענית דפרסי כנעילה דיוה״כ, ולא במנחה דיוה״כ דלא פרסי, ונעילה בתענית ליכא כגון ט״ב וד׳ צומות, ובתעניות דאית בהו נעילה אמרי כיוה״כ. סליק מסכת תעניתמהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו ליכטנשטיין. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א יבמות מג א.
ב כמבואר שם בע״ב.
ג ונשואין בלא סעודה איכא שמחה, כ״ה בתלמיד הרמב״ן ונמוקי יוסף (ונראה שהעתיקו מלשון רבנו).
ד בפרקין ה״ו.
ה אמר ר׳ הושעיא לפנינו ליתא, אך כ״ה בתלמיד הרמב״ן בריטב״א בר״ן ובנ״י.
ו חסר: אפי׳.
ז לקמן כט ב.
ח כ״כ תלמיד הרמב״ן.
ט חסר כאן ״משום״, וכמש״כ בתלמיד הרמב״ן.
י עי׳ באר הגולה סי׳ תקעא ס״ג ס״ק מ שכתב דמקור דברי רבנו הוא ממה שאמרו דבטלי קצרי דבי רב, ולכאורה אין מכאן ראיה דאפשר דלא היה מצוי ביניהם בעל חלוק אחד בלבד ולכן בטלי, ונראה דראייתו ממה ששאלו על ר״נ דאמר דמותר לכבס ולהניח ממה שאמרו במשנה ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת ומשמע דרק בחמישי מותר להניח לשבת אבל כל השבוע אסור לכבס ולהניח, ותירצו דלעולם מתני׳ איירי בלכבס וללבוש וכשאין לו אלא חלוק אחד, ומבואר דרק לכבוד שבת מותר לכבס וללבוש אבל בלאו הכי אסור, ואי כל השבוע מותר אמאי אמרו דבחמישי מותרין. ולזה רמז בביאור הגר״א שם, ובזמנינו אין תשעה באב יוצא ביום ששי ולא שייך לכבס וללבוש מפני כבוד השבת.
כ הושע ב יג.
ל בפרקין ה״ו.
מ הרא״ה כתב דהצנועין נהגו כן.
נ נראה שתיבות ״עד כאן״ מיותרות.
ס דמסכתין פ״ג יב.
ע בתלמיד הרמב״ן כתוב: מרחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, (ומדבריו נראה שהעתיק את לשון רבנו), אך ליתא לתוספת הנ״ל בתלמיד הרמב״ן כ״י ששון.
פ וה״ר יצחק מוינא חולק וס״ל דאסור, כ״כ בשמו המהר״ם מרוטנבורג הביאו הרא״ש בסי׳ לב (וכ״כ בשמו השבלי הלקט סדר תעניות סי׳ רסו וכ״כ שם בשם אחיו) ועיי״ש מש״כ במהר״ם מרוטנבורג ע״ז, ומסקנתו דצריך להחמיר, ודעת הרא״ש כרבנו, וכן דעת השבלי הלקט והר״ר אביגדור כהן צדק הובא בשבלי הלקט שם עיי״ש.
צ בפרקין ה״ו, ועי׳ פירושו בחי׳ הריטב״א.
ק בתלמיד הרמב״ן: האסור.
ר וכ״כ הריטב״א והר״ן.
ש בתלמיד הרמב״ן נוסף כאן: מטה.
ת וכ״כ שם.
א נראה דראיתו היא דאם היה מותר לכבס מטפחות הידים והשולחן א״כ אמאי בטלי קצרי דבי רב לגמרי, הא יש להם מה לכבס. וצ״ע דהא דעת רבנו דכלי פשתן מותרין לכבס וא״כ אמאי בטלי קצרי דבי רב לגמרי.
ב בתלמיד הרמב״ן: דאמרינן.
ג בספר זה תורת האדם.
ד וכן דעת הראב״ד הביאוהו הריטב״א והרא״ה.
ה כדאיתא במועד קטן יח ע״א.
ו כדאיתא לעיל יג א.
ז לקמן ל א.
ח ״אמר רב״ לפנינו ליתא, אך כ״ה בגמ׳ כ״י בר״ח ברי״ף ובאוצה״ג עמ׳ 43 ובעוד ראשונים.
ט לפנינו: אמר רב יהודה כיצד ישנה, כהגי׳ שהביא רבנו לקמן.
י בפרקין ה״ו.
כ לפנינו נוסף: לא יאכל בשר ולא ישתה יין דברי ר״מ.
ל לפנינו: משנה וממעט בבשר ויין.
מ ״אמר רב״ לפנינו ליתא.
נ לפנינו נוסף: ואם אינו רגיל כל עיקר אסור.
ס צ״ל: האסור.
ע במס׳ יבמות דף מב ע״ב.
פ נראה שצריך להגיה: אי נמי.
צ חסר כאן: כותיה.
ק צ״ל: דאסור.
ר באוצה״ג עמ׳ 43 והלאה.
ש הרי״ף.
ת נראה שצ״ל: דברייתות.
א וכ״כ הר״ן בשם רבנו, וכתב ע״ז: וכן נראה מברייתא דאיתמרא עליה דהאי לישנא דקתני אם עתיד לסעוד סעודה אחרת דוקא.
ב הובא בספר המנהיג הל׳ תשעה באב סי׳ ב.
ג וכ״כ ר״ח עיי״ש.
ד הובא בספר המנהיג הל׳ תשעה באב סי׳ ב.
ה חסר כאן: הם, וכ״ה במנהיג.
ו בתלמיד הרמב״ן נוסף כאן: וכיוצא בהן.
ז שם: תבשיל אחד, וכצ״ל כאן ומה שכתוב הוא טעות סופר.
ח וכן דעת הרא״ה והריטב״א, ועי׳ תוס׳ ד״ה ערב, וכ״כ המנהיג שם אך נהגו כל ישראל לפרש דדוקא משום ריבוי תבשילין הוא דאסר מתני׳ משום דהוא דרך כבוד ואסור הא לאו הכי לא. שהרי בכל יום כך הוא אוכל תבשיל אחד כעין שני תבשילין, ומדברי הרי״ץ גיאת כפי שהובא במנהיג שם מבואר דאף בכה״ג הוא שני תבשילין, דשם הביא התוספתא דביצה דדג וביצה שעליו חשיב שני תבשילין וצ״ע.
ט רש״י במשנה, וכ״כ בשבלי הלקט סדר תעניות סי׳ רסה בשם הר״ר אביגדור כהן צדק, וכן דעת המרדכי סימן תרלד.
י לשון התוספתא ביצה פ״ב ג. והובאה בשינוי לשון בביצה יז ב.
כ כדאיתא בביצה טו ב.
ל תיבות ״לענין עירוב״ ליתא בתלמיד הרמב״ן.
מ בתלמיד הרמב״ן: ואינו ענין לתשעה באב.
נ נוסף כאן: ופירות.
ס עי׳ ריטב״א ור״ן שדייקו מכאן שרק חיים מותרין אבל מבושלים אסורים, ועי׳ בריטב״א מש״כ בטעמו של רבנו, וכדעת רבנו היא דעת הראב״ד הובא ברא״ש סי׳ לד ובתלמיד הרמב״ן, וכן דעת המנהיג שם, ועי׳ ברא״ש מש״כ בטעמו של הראב״ד, ויתכן שזה גם טעמו של רבנו, והסמ״ג הל׳ תשעה באב כתב דריב״א היה אוסר לאכול תפוחין מבושלין מדאמרי׳ בירושלמי דיוצאין בו משום ערובי תבשילין, הובאו דבריו במרדכי סימן תרלד.
ע כ״כ הריטב״א בשם הגאונים והר״ן בשם הראשונים.
פ פי״ד מתפלה ה״ב.
צ עי׳ ריטב״א מה שהשיב ע״ז.
ק נראה שחסר כאן: הכי הוה ליה להקשות.
ר נראה שחסר כאן: אלא ודאי היו פורסין במנחה.
ש עי׳ ריטב״א מה שכתב בזה.
ת נראה שצריך להגיה: ואע״ג דלא אתמר וכו׳. ובדפוס ראשון: ולא אתמר בגמ׳ הכי אלא מאי טעמא וכו׳.
א וכן דעת השאיל׳ פרשת בהעלותך סוף שאילתא קכג.
ב בגמ׳ לעיל יב ב מבואר דמעייני עד פלגא דיומא.
ג צ״ל ומפטרי.
ד כ״כ רבנו בתחילת פרק שני דאף במנחה אומר כ״ד ברכות, ועי׳ ריטב״א לעיל יב ב ובר״ן שם שכתבו בשם ר״ח שאין אומרים במנחה, ועי׳ בר״ח לפנינו ובמש״כ שם רבנו בשם ר״ח.
ה נראה שצ״ל: ווידוייא.
ו לעיל יב ב.
ז וכן דעת התוס׳ ד״ה והאידנא.
ח לט ב.
ט וכ״כ הריטב״א והר״ן, עיי״ש מש״כ בהסבר הדברים.
י ירמיהו יד ח.
1 הגהת הגרא״ז: מנחה.
2 הגהת הגרא״ז: פי׳ דנוהגין בנ״כ במנחה דלא כר׳ יוסי.
3 הגהת הגרא״ז: מיחה.
הערות
Gemara
Peirush