^א כן כתבו התוס׳ ותוס׳ הרא״ש ד״ה זרע.

^ב ר׳ שמואל רוזובסקי (אות נ״ה) העיר בשם ר׳ אלחנן דמשכחת לה בעיברה באמבטי דאינה נפסלת משום דליכא ביאת איסור אבל זרע פסול אינו. וכתב שם שיש לדון אם בעיברה באמבטי מתייחס אחריו או לא, דאי אין מתייחס אחריו לא נקרא זרע ישראל לפוסלה מן הכהונה.

^ג בפרק יש נוחלין.

^ד במדבר כז, ח.

^ה תיבות אלו נוספו ע״פ כת״י. ובנדפס: בן הבן מנין, בן בת הבן מנין.

^ו בריטב״א הקשה גם מיבום, אך מהתם לא קשה דליתא לדרשה דבן הבן אלא לאתויי ממזר.

^ז בתלמידי הרשב״א וברש״ש הוכיחו דלשון זרע משמע אף בני בנים.

^ח דברים יח, י.

^ט נוסף ע״פ כת״י.

^י כת״י. ובנדפס: לאשתו. ובמשנה שם הגירסא: את אשת אחיו.

^כ ברשב״א כתב שגם בן ממזר לומדים מובן אין לו עיין לו, ולפי זה הא דפשיטא לן דאח ממזר אחיו הוא משום דיליף מן דכיון דממזר הוא בנו פשיטא דאחיו הוא.

^ל ע״פ כת״י. ובנדפס: כולהו.

^מ ע״פ כת״י. ובנדפס: ואעפ״י.

^נ ע״פ כת״י. ובנדפס: שנזונת. ורא״ז הגיה: כשנזונת.

^ס אך בפנ״י (כתובות מו ע״ב על התוד״ה זכאי) כתב שמה שאמרו כאן שמעשה ידיה שלו משום דמיתזנא מיניה, היינו באם היה כתוב מעשה ידיה ולא כסף קידושין דאז אמינא דוקא כשמיתזנא מיניה דומיא דאמה דמיתזנא מרבה, אבל אחר שכתוב שגם כסף קידושין לאביה ילפינן משם שמעשה ידיה שלו אפילו היכא דלא מיתזנא מיניה.

^ע ע״פ כת״י. ובנדפס: קשיא ליה.

^פ ע״פ כת״י. ובנדפס: ט״ו.

^צ נוסף ע״פ כת״י.

^ק כת״י. ובנדפס: לה.

^ר ששיטתו שנעשה גדול משעה שנולדו בו סימני סריס דהיינו שהסימני סריס הם הגדלות אך יש חולקים על זה וסוברים שנעשית גדולה מבת י״ב ומחצה או מבת י״ב שנתברר דמה שלא הביאה סימנים כי היא איילונית, ושורש מחלוקתם אם הסימני סריס הם עושים את הגדלות או שבסריס רק השנים עושים את הגדלות. וכן כתב הרמ״ה בב״ב (פ״ט לדף קנ״ו ע״א אות קמח ד״ה ברם) שמי שאינו בר שערות נעשה גדול על ידי שנים וכשהוא בן י״ב שנה ויום אחד בבת ובן י״ג שנה ויום אחד בבן אף שלא הביא שתי שערות כיון שהוברר שסריס הוי כמאן דאייתי שתי שערות. ועיין במאירי מה שביאר במחלוקתם.

^ש כתב רבינו ביבמות (פ ע״א ד״ה אכל) דנעשית בוגרת רק מבת י״ב ומחצה. והריטב״א שם חולק עליו וסבירא ליה דנעשית גדולה מבת י״ב ומכל מקום כאן הסכים עמו שנעשית גדולה לגבי לצאת מבת י״ב ומחצה. ובמשנה למלך (עבדים פ״ד ה״א) העיר במה שכתב הריטב״א דנעשית גדולה מבת י״ב ומחצה דמיבמות פ ע״א, אמרינן דמקטנותה יצתה לבגר משמע דבימי הנערות היא בוגרת וכן מפרש הרש״י שם (אך רבינו שם מפרש שרק מבת י״ב ומחצה נעשית גדולה ופליג על הרש״י שם). וכן בחזו״א העיר בזה וגם העיר שם מהא דאמרינן אכל חלב מבן י״ב ויום אחד מביא חטאת. אך ברבינו יבמות שם מפרש לה בזכר, אבל בנקבה אינה נעשית גדולה רק מבת י״ב ומחצה. ובנודע ביהודה (מהדו״ת אה״ע סי׳ מ״ג) ובחמדת שלמה (כאן ובשו״ת אה״ע סי׳ י״ג אות ל׳) כתבו ליישב דסבירא להו לרבינו ולריטב״א דכיון דלא מצינו בוגרת פחותה מי״ב ומחצה, הוא הדין באיילונית קטנה היא עד י״ב ומחצה. ועיין עוד בבית מאיר (אהע״ז סי׳ קנ״ה סי״ב) ובקרן אורה יבמות (שם) מה שכתבו. וביונת אלם (סי׳ ל״א) מפרש דמה שכתב רבינו שמבן י״ב ומחצה הוא רק ליציאת אמה שתלוי בבגרות ונערות, אבל לשאר דברים נעשית גדולה מבת י״ב, אך לא ראה שרבינו ביבמות כתב כן על כל דיני גדלות כגון לחיוב חטאת ושאר דברים שנעשית גדולה מבת י״ב ומחצה.

^ת וכן כתבו הרשב״א והריטב״א. וכתב בחזו״א (ד״ה בלשון) דמה שהראב״ד לא ניחא ליה לפרש כשמכרה קודם י״ב ונפקא מינה לענין שצריך להחזיר מעשה ידיה, שלשון הפסוק ואם שלש אלה משמע שהתורה שקדה על תקנה שלה להוציאה לחירות ולא משכחת לן ביציאה דבגרות כיון שלא יודע הדבר עד אחר שעבדה כל שש ואין נפקא מינה רק לענין ממון. ובחידושי הגרנ״ט (קידושין סי׳ ד׳) ועוד אחרונים תירצו דאף שלרב נעשה גדול למפרע מכל מקום אינה יוצאת מרשות האדון שבשביל לצאת מהאדון בעי סימנים ולא סגי בגדלות. אך עיין בשיעורי רבי שמואל (אות נ״ט) מה שהעיר בזה.

^א כת״י. ובנדפס: בטל.