^א לא אמרו.

^ב וכ״כ הרא״ה, הובא בשטמ״ק, עיי״ש שדוחה הפירוש השני, שלא מצינו שחכמים חולקים על רשב״ג.

^ג סו, א.

^ד ראה תשובות הגאונים הרכבי סי׳ שעז: ״לא אמרו בה איסור משום כבודן דרבנן ולא אמרו בה התיר משום כבודו דרבן שמע׳ בן גמ׳⁠ ⁠״.

^ה גיטין סה, ב.

^ו ראה שטמ״ק שמרש״י יש לדקדק שמפרש כפירוש זה, עיי״ש. וע״ע שו״ת חתם סופר ח״ד (אה״ע ב) סי׳ מג.

^ז עירובין מו, ב וש״נ.

^ח מעין לשון זו הובאה גם בר״ן קדושין (יח, ב בדפי הרי״ף), ודייק באבני מילואים סי׳ לז ס״ק יב שכתב בדעת הר״ן קדושין (יח, ב בדפי הרי״ף) שבזכות גמורה גם אם לא שמע קם ליה בזכותיה. ועי׳ קצה״ח סי׳ קצה ס״ק ב, ושו״ת עונג יו״ט סי׳ קי. וראה שטמ״ק בשם הרא״ה, ומ״ש בספר לקט שעורים ומ״מ (להגרי״ד אילן) על מס׳ קידושין מה, ב.

^ט וכ״כ רבינו בחידושיו לקידושין כג, א, שם מד, ב, מלחמות גיטין ד, ב. וכ״כ הרשב״א קידושין שם בשם רבינו, ריטב״א עירובין פא, א, קידושין שם, גיטין ל, א. ר״ן על הרי״ף קידושין יח, ב. וכ״כ מרדכי קידושין רמז שמט. וראה רשב״ם ב״ב קלח, א ד״ה כאן בצווח, או״ז פסקי ב״ב סי׳ קמב. ועי׳ רשב״א קידושין שם, רא״ש שם פ״א סי׳ כח, מחנה אפרים הל׳ זכיה סי׳ ו, ושו״ת עונג יו״ט סי׳ קי. ועי׳ יד המלך הל׳ גזלה ואבדה פ״א ה״ה. ועי׳ חידושי הרשב״א קידושין שם, שנוטה לומר שבזכות גמורה אע״פ שעומד וצווח בטלה דעתו אצל כל אדם, עיי״ש [אמנם מהרי״ט אלגזי בכורות פ״א אות ז פירש דבריו כדעת רבינו, עיי״ש]. וכן הוכיח בשו״ת עין יצחק אהע״ז ח״א סי׳ א מדעת הרשב״ם ב״ב קלח, א. ועי׳ מחנ״א שם שהוכיח כן מלשון הר״ן קידושין מה, ב, ומסוטה כה, א. ועי׳ אמרי בינה הל׳ תרו״מ סי׳ כ, שו״ת עונג יו״ט שם ובברכת שמואל קדושין סי׳ יד בבאור דברי הרשב״א.

^י הובאו דברי רבינו במ״מ הל׳ זכיה ומתנה פ״ד ה״ב (על מ״ש ברמב״ם שם: אבל אם לא ירצה אין נותנין לאדם מתנה בעל כרחו). וכ״כ מרדכי ב״ק פ״ז סי׳ ב - הובא ברמ״א חו״מ סי׳ קכג סט״ו, ובריטב״א יבמות קיח, ב ד״ה המזכה בשם רבינו [ועי׳ הערות הגר״א יפהן שם] ועי׳ ערך השלחן סי׳ רמה אות י, וחסד לאברהם מהדו״ת (חידושים על הרמב״ם) הל׳ ק״פ פ״ב ה״ח.

^כ קדושין מה, ב.

^ל בשני כתה״י: וחוב הוא שמא מתחייב וכו׳. והיא כנראה ט״ס.

^מ בשעת מעשה (הגרא״ז).

^נ בשטמ״ק (המעתיק לשון רבינו ע״ש הר״ן): לאדם.

^ס בכי״פ בט״ס: בחובה.

^ע כי״פ: בטל.

^פ עי׳ ט״ז או״ח סי׳ שסט סק״ד שבמקום מצוה, ל״א זכין לאדם, שאדם חפץ לעשות המצוה בעצמו ובממונו. וע״ע ט״ז יו״ד סי׳ שה סקי״א. ואפשר שמצות נישואין שאני, ועי׳ שו״ת חתם סופר יו״ד סי׳ רצה.

^צ ראה תוס׳ קידושין ה, א סוד״ה שכן שכתבו מעי״ז לענין בת. ועי׳ עיטור הל׳ קדושין (ח״ב עו, א הובא ברשב״א קידושין ז, א). ועי׳ חידושי הרשב״א קידושין שם הוצ׳ הגר״א ליכטנשטיין הערה 309 בשם הרשב״א, שאינה זכות לו שמא רוצה באחרת. ועי׳ יש״ש קידושין פ״ב סי׳ ח, ובית מאיר אהע״ז סי׳ לה ס״ק ד. וכן כתב בתורי״ד קידושין מה, ב שקידושין אינן זכות וא״א לזכות לאדם אחר. ועי׳ אבני מילואים סי׳ לה ס״ק ח. ובנוב״י אה״ע סי׳ סב (ועוד אחרונים) כתבו שאין האב יכול לזכות לבנו קטן קידושין, שחוב הוא לו. ועי׳ עין הרועים להגרשמ״ש מבערזאן ערך זכין אות יז. והגרי״ש נטאהנזאהן בעל השואל ומשיב בהערותיו לדברי רבינו כאן, עמד ע״ז וכתב: ולק״מ, דוודאי בגדול דמצווה לישא אשה ודאי זכות הוא לו ומצוה קעביד, כמ״ש הרמב״ן והר״ן. אבל קטן דאינו מצווה פשיטא דחוב גמור הוא שיתחייב בשאר וכסות, ואף אח״כ כשיגדל דשמא לא יתרצה בזו האשה ופשיטא דחוב הוא לו, וגם מ״ש שעומד לישא, זה בגדול, אבל בקטן אינו עומד לישא רק בן י״ח, ועכ״פ בקטנותו לא וכו׳.

^ק קידושין שם.

^ר קידושין מא, א.

^ש כי״פ נוסף: ליה.

^ת ראה תוס׳ קידושין מו, א ד״ה בין, ור״ן קדושין שם.

^א לפנינו: רישיך. וראה דק״ס אות פ.

^ב ד״ה ואי לא.

^ג בכורות יג, א.

^ד כך בשטמ״ק. ובכי״י: פוטרו.

^ה כ״כ תוס׳ ותוספות הרא״ש ד״ה רישך. וע״ע מהרי״ט אלגזי בכורות פ״ב סי׳ יז.

^ו והרשב״א כתב על דברי רבינו: ׳ועדיין אינו מיושב בעיני, דלא הול״ל ואי לא א״ל רישיה להר אלא הכין הול״ל ואי לא שרי דאמר אמר לי רישך להר׳.

^ז עא, א.

^ח ראה חידושי הרשב״א.

^ט כי״פ ושטמ״ק: זה הגוי.

^י מכאן עד ׳לדחותו׳ נשמט בכי״ל.

^כ מכאן עד סוף הדיבור ליתא בכי״ל.