Raavan Yevamot 13b – ראב"ן יבמות יג:‏ – Shas HaMeforash

חָלְצוּ ב״שבֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין מִן הַכְּהוּנָּה וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין נִתְיַיבְּמוּ בֵּית שַׁמַּאי מַכְשִׁירִין וּבֵית הִלֵּל פּוֹסְלִין. אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ אוֹסְרִים וְאֵלּוּ מַתִּירִין אֵלּוּ פּוֹסְלִין וְאֵלּוּ מַכְשִׁירִין לֹא נִמְנְעוּ בֵּית שַׁמַּאי מִלִּישָּׂא נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל וְלָא בֵּית הִלֵּל מִבֵּית שַׁמַּאי כָּל הַטְּהָרוֹת וְהַטְּמָאוֹת שֶׁהָיוּ אֵלּוּ מְטַהֲרִים וְאֵלּוּ מְטַמְּאִין לֹא נִמְנְעוּ עוֹשִׂין טְהָרוֹת אֵלּוּ עַל גַּבֵּי אֵלּוּ.: גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי מַאי טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי דִּכְתִיב {דברים כ״ה:ה׳} לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר חוּצָה מִכְּלָל דְּאִיכָּא פְּנִימִית וְאָמַר רַחֲמָנָא לֹא תִהְיֶה. וּבֵית הִלֵּל מִיבְּעֵי לְהוּ לְכִדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מִנַּיִן שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בִּיבָמָה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר לֹא תִּהְיֶה בָּהּ הֲוָיָה לְזָר. וּבֵית שַׁמַּאי מִי כְּתִיב לַחוּץ חוּצָה כְּתִיב וּבֵית הִלֵּל כֵּיוָן דִּכְתִיב חוּצָה כְּמַאן דִּכְתִיב לַחוּץ דָּמֵי. דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כׇּל תֵּיבָה שֶׁצְּרִיכָה למ״ד בִּתְחִלָּתָהּ הֵטִיל לָהּ הַכָּתוּב ה״א בְּסוֹפָהּ וְתָנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּגוֹן אֵלִים {שמות ט״ו:כ״ז} אֵלִימָה מַחֲנַיִם {שמואל ב י״ז:כ״ד,כ״ז} מַחֲנָיְמָה מִצְרַיִם {בראשית י״ב:י׳,י״א,י״ד} מִצְרַיְמָה {במדבר ל״ג:מ״ו,מ״ז} דִּבְלָתָיְמָה {יחזקאל ח׳:ג׳} יְרוּשָׁלַיְמָה {דברי הימים א ה׳:ט׳} מִדְבָּרָה. וּבֵית שַׁמַּאי דְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב מְנָא לְהוּ מִלְּאִישׁ זָר נָפְקָא. וּבֵית הִלֵּל נָמֵי תִּיפּוֹק לְהוּ מִלְּאִישׁ זָר אִין הָכִי נָמֵי חוּצָה לְמָה לִי לְרַבּוֹת הָאֲרוּסָה. וְאִידַּךְ מֵחוּצָה הַחוּצָה וְאִידַּךְ חוּצָה הַחוּצָה לָא מַשְׁמַע לְהוּ. רָבָא אָמַר טַעְמַיְיהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי ^אדְּאֵין אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר. תִּינַח הֵיכָא דְּנָשָׂא מֵת וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא חַי לָא אָתֵי אִיסּוּר אֲחוֹת אִשָּׁה וְחָיֵיל אַאִיסּוּר אֵשֶׁת אָח אֶלָּא נָשָׂא חַי וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא מֵת אֲחוֹת אִשָּׁה קָדֵים. כֵּיוָן דְּלָא אָתֵי אִיסּוּר אֵשֶׁת אָח וְחָיֵיל אַאִיסּוּר אֲחוֹת אִשָּׁה הָוְיָא לַהּ צָרַת עֶרְוָה שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה וְשָׁרְיָא.: חָלְצוּ בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִים וְכוּ׳.: פְּשִׁיטָא. לְאַפּוֹקֵי דְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי דְּאָמַר בּוֹאוּ וּנְתַקֵּן לָהֶם לַצָּרוֹת שֶׁיְּהוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַיבְּמוֹת קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִים.: נִתְיַיבְּמוּ בֵּית הִלֵּל פּוֹסְלִין כּוּ׳.: הָא תּוּ לְמָה לִי אַיְּידֵי דִּתְנָא חָלְצוּ תְּנָא נָמֵי נִתְיַיבְּמוּ. תְּנַן הָתָם ^במְגִילָּה נִקְרֵאת בְּאַחַד עָשָׂר וּבִשְׁנֵים עָשָׂר וּבִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. אֲמַר לֵיהּ ר״לרֵישׁ לָקִישׁ לר׳לְרַבִּי יוֹחָנָן אִיקְּרִי כָּאן {דברים י״ד:א׳} לֹא תִתְגּוֹדְדוּ לֹא תֵּעָשׂוּ אֲגוּדּוֹת אֲגוּדּוֹת הַאי לֹא תִתְגּוֹדְדוּ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ דְּאָמַר רַחֲמָנָא ^גלֹא תַּעֲשׂוּ חַבּוּרָה עַל מֵת. א״כאִם כֵּן לֵימָא קְרָא לֹא תְגוֹדְדוּ מַאי תִתְגּוֹדְדוּ שְׁמַע מִינַּהּ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא וְאֵימָא כּוּלֵּיהּ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא אִם כֵּן לֵימָא קְרָא לֹא תָגוֹדּוּ מַאי לֹא תִתְגּוֹדְדוּ שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי. א״לאֲמַר לֵיהּ עַד כָּאן לֹא שָׁנִיתָ ^דמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעַרְבֵי פְּסָחִים עַד חֲצוֹת עוֹשִׂין מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֵין עוֹשִׂין. א״לאֲמַר לֵיהּ אָמֵינָא לָךְ אֲנָא אִיסּוּרָא דְּאָמַר רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן {אסתר ט׳:ל״א} לְקַיֵּים אֵת יְמֵי הַפּוּרִים בִּזְמַנֵּיהֶם זְמַנִּים הַרְבֵּה תִּיקְּנוּ לָהֶם חֲכָמִים וְאַתְּ אָמְרַתְּ לִי מִנְהָגָא. וְהָתָם לָאו אִיסּוּרָא הוּיא וְהָתְנַן (בַּלַּיְלָה) בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אֲמַר לֵיהּ הָתָם הָרוֹאֶה אוֹמֵר מְלָאכָה הוּא דְּלֵית לֵיהּ וְהָא בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין הַצָּרוֹת לָאַחִים וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִיםמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ז:ח׳

^ב רמב״ם הלכות מגילה וחנוכה א׳:ד׳
רמב״ם הלכות מגילה וחנוכה א׳:ו׳-ז׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן ד׳
טור אורח חיים תרפ״ח:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים תרפ״ח:ז׳

^ג רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים י״ב:י״א
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ב
טור יורה דעה ק״פ:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה ק״פ:ו׳

^ד רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ח׳:י״ח
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תס״ח:ג׳-ד׳
שולחן ערוך אורח חיים תס״ח:ג׳-ד׳

E/ע

הערותNotes

תנן התם מגילה נקראת באחד עשר ובשנים עשר ובשלשה עשר כו׳. שבני הכפרים מקדימין לקרות ביום הכניסה, כשבאין לכרך ביום הכניסה לדין או לספר תורה ופעמים דיום הכניסה היו בי״א באדר ופעמים בי״ב ופעמים בי״ג כדמפרש התם במגילה, ואמר ליה ריש לקיש לר׳ יוחנן קרי כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות, חבורות חבורות לעשות אילו בענין אחד ואילו בענין אחר, ושקיל וטרי בה עד דאוקי רבא כי אמרינן לא תתגודדו כגון בית דין בעיר אחת (יבמות י״ד.), כלומר רב אחד ותלמיד׳יו, ונחלקו לב׳ חבורות דאילו אוסרין ואילו מתירין, דכיון דאדם^א אחד קבלו אין להם להתגודד. אבל אם יש שני חכמים בעיר, ותלמידיו של זה אוסרין ותלמידיו של זה מתירין, אין זה אגודות, דאילו אמרי כמו שקיבלו מרבם^ב. וכל שכן אם הם בשתי עיירות דאין כאן אגודות. אבל קריאת מגילה אין בה אגודות שאין חלוק׳ין בדבר אלא תקנת כל החכמים הוא שהיקילו על הכפרים כדי שיספקו מים ומזון ביום התענית לאחיהם שבכרכים ולא יהו טרודין בקריאת מגילה ואין אגודות^ג.מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים

הערות

^א קרי מאדם. כמו להלן ׳שקיבלו מרבם׳.

^ב חסר: ואילו אמרי כמו שקבלו מרבם.

^ג וכ״כ הרא״ש כאן: כיון דלא עבדי הכי משום פלוגתא אלא שהמקום גורם וכו׳. וכ״ה בריטב״א מגילה עמ׳ ט: כך היה התקנה מתחלה שיהיו חולקים בזמניהם וכלם מודים זל״ז שעושה כראוי לו ובהא ליכא אגודות כלל.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון