גמרא
פירוש
מִכָּאן וְאֵילָךְ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ וּנְהַרְדָּעֵי אָמְרִי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
תנו רבנן יין תוסס אין בו משום גילוי וכמה תסיסתו שלשה ימים – פירוש תוסס, יין חדש מגתו, ועל שם שהוא מבעבע כמין אבעבועות של מים רותחין נקרא תוסס.
אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל מטפטף – פירוש שהוא שותת טיפין טיפין.
אין בו משום גילוי – פירוש לפי שהנחש חרד לשתות ממנו.
אמר רב פפא והוא דעביד טיף טיף כנגד טיף טיף – פירוש שאינו פוסק אלא שהטיפות יורדות תדיר נוטפות זו אחר זו.
אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל פי תאנה אין בה משום גילוי – פירוש שלא חשו שמא דרך פיה הטיל בו ארס שרץ או נחש, דלכולי האי לא חיישינן, דאם כן אי אפשר לאכול תאנים. כמאן כי האי תנא דתניא ר׳ אליעזר אומר אוכל אדם תאנים וענבים בלילה ואינו חושש – פירוש מסתמא לנחש או שרץ. משום שנאמר שומר פתאים ד׳. אמר רב ספרא משום ר׳ יהושע מדרומא שלשה מיני ארס הן של בחור ושל בינוני ושל זקן, של בחור שוקע – פירוש של נחש או שרץ בחור שוקע הארס מחמת שהוא חזק וכבד ושוקע בשולי המשקה.
של בינוני מפעפע – כלומר מתחלחל ויורד קצת לתוך המשקה ואינו שוקע. של זקן צף. כלומר על פי המשקה. למאי הלכתא. כלומר מאי נפקא מינה. לכדתניא חבית שנתגלתה אע״פ ששתו ממנה תשעה. כלומר ולא מתו. לא ישתה ממנה עשירי מעשה היה ושתו ממנה תשעה ולא מתו ושתה עשירי ומת וכן אבטיח שנתגלה אע״פ שאכלו ממנו תשעה לא יאכל ממנו עשירי מעשה היה ואכלו ממנו תשעה ולא מתו ואכל עשירי ומת אמר ר׳ ירמיה זהו שוקע. ת״ר מים שנתגלו ה״ז לא ישפכם לרשות הרבים – פירוש שלא יעבור אדם עליהם יחף ויוזק מחמת הארס.
ולא ירביץ בהם את הבית – פירוש להשכיב האבק, מחמת טעם זה.
ולא יגבל בהם את הטיט – פירוש לפי שנוגעין בו בידים כשנותנין אותו בבנין ושמא יזוק.
ולא ישקה מהם לא בהמתו ולא בהמת חבירו – פירוש בבהמתו בראויה לאכילה, לפי שהאוכל ממנה נזוק.א ולא בהמת חבירו, אפילו אינה ראויה לאכילה, לפי שהן מלקין. כך פי׳ בגמרא.
ולא ירחץ מהם פניו ידיו ורגליו אחרים אומרים מקום שאין בו סירטא מותר – פירוש שאין בו סדק מותר, דליכא למיחש להיזק.
מקום שיש בו סירטא אסור – פירוש שיש בו סדק אסור, לפי שהארס נכנס בסדקין.
גרסינן בשחיטת חולין פרק ראשון תנן התם שלשה משקין אסורין משום גילוי המים והיין והחלב ושאר כל המשקין [מותרים כמה ישהו ויהיו] אסורין כדי שיצא הרחש ממקום קרוב וישתה. פירוש רחש שרץ. וכמה מקום קרוב, אמר רב יצחק בריה דרב יהושע כדי שיצא מתחת אוזן כלי וישתה ויחזור לחורו.
וגרסינן בפרק אלו טרפותב מנימין קאנדוקאה איגלי ליה ביסתקאה דדובשא – פירוש חבית של דבש. ומיסתבר מההוא מעשה דדבש וציר יש בהם משום גילוי. גרסינן בתחלת ביצהג א״ר יוסי בן שאול משום רבי האי תומא שחיקא סכנתא לגילויא – פירוש לפי שהנחש אוכל ממנו. שיעור המים המגולין כדי שתאבד בהן המרה ר׳ יוסי אומר בכלים כל שהם בקרקעות ארבעים סאה.
כתב רבנו ז״ל, יש שפירשו אם המים חמגולין מרובין כדי שתאבד בהן המרה שהיא הסם של רחש אין חוששין להם שהסם בטל בהם ואינו מזיק ואם אין בהם זה השיעור אסורין מפני הסכנה ויש אומרים חילוף שאם אין בהם זה השיעור. פירוש שאין בהם כדי שתתבטל בהם המרה אלא שהם מועטים והמים צלולין מותרין שאילו היה בהם סם היה נראה. עד כאן. והלשון הראשון הוא הנכון.ד
ור׳ יוסי קאמר בכלים כל שהן – כלומר אפילו הן מרובין אסורין, שכל שהמים בכלי אין כחן יפה והסם יש לו כח בהן. בקרקעות ארבעים סאה. והם בקרקע במקום חיבורן בטל בהם כה הסם. ניקורי תאנים וענבים והקשואין והדילועין והמלפפונות והאבטיחים, אפילו הן בכד, אחד גדול ואחד קטן, כלומר אחד שהכד גדול, כלומר שנגמר בישולו. אחד תלוש ואחד מחובר, כל שיש בו ליחה אסור.
נשיכת נחש אסורה מפני סכנת נפשות – פירוש בהמה שנשכה נחש.
משמרת של יין אסורה משום גילוי ור׳ נחמיה מתיר – פירוש שמפני שהיא מנטפת שומע הנחש הקול ובורח. אמר שמואל כל השרצים יש להם ארס, של נחש ממית ושל שרצים מלקה.
ירושלמיה א״ר מונא צריכין אנן למיחש למאי דבריאתא חששי, אסור למיתן פריטי גו פומא פיתא תותי בי שיחיא תבשילא תותי בי ערסא ממצע סכינא גו אתרוגא או גו פוגלא. פירוש אסור ליתן מעות בתוך פיו, מפני שיד הכל ממשמשת בהם, וזוהמתן דבקה בהם, ויש מהם חולים, ואותה זוהמא קשה לאדם כשנותנה בפיו.ו וכן פת לתוך השחי,ז מפני שהוא מקום זוהמא קשה. והתבשיל תחת המטה, מפני שכל אוכל שתחת המטה רוח רעה שורה עליהם. ושלא יהא אדם ממצע סכין בתוך אתרוג, שפעמים שאדם בא לישב עליו ונכנס בו באדם,ח וכן לתוך צנון. א״ר יוסי בר בון כל זיעת אדם סם המות חח מזיעת פנים.
תנו רבנן אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של נכרי ומילאהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל – פירוש מפתח או חותם.ט
ר׳ אליעזר מתיר בשתיה וחכמים אוסרין, ר׳ אליעזר לא חייש לזיופא – פירוש שמא יזייפו המפתח או החותם. ורבנן חששי לזיופא. א״ר חייא בריה דרבה בר נחמני אמר רב חסדא אמר רב ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי הלכה כר׳ אליעזר.
וגרסינן בפרק השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסךי וכי מאחר דקיימא לן כרשב״ג דלא חייש לשיתומא – פירוש נקב קטן ודק בדפני החבית, אין חוששין שמא יעשה אותו הגוי בחבית ויוציא ממנו יין. וכר׳ אליעזר דלא חייש לזיופא, אנן מאי טעמא לא מותבינן חמרא בי גוים, חיישינן לשיכי. ופירש רבינו אלפסי ז״ל מיניקת שמניחין במגופת החבית נקוב מאחר שטחין את פיה כדי שתצא ממנו את הרוח שלא ישבר הכלי, וחוששין שמא יכניס משם מניקת וישתה מן היין וינסכנו.מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה.
אין בו משום גילוי – פירוש לפי שהנחש חרד לשתות ממנו.
אמר רב פפא והוא דעביד טיף טיף כנגד טיף טיף – פירוש שאינו פוסק אלא שהטיפות יורדות תדיר נוטפות זו אחר זו.
אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל פי תאנה אין בה משום גילוי – פירוש שלא חשו שמא דרך פיה הטיל בו ארס שרץ או נחש, דלכולי האי לא חיישינן, דאם כן אי אפשר לאכול תאנים. כמאן כי האי תנא דתניא ר׳ אליעזר אומר אוכל אדם תאנים וענבים בלילה ואינו חושש – פירוש מסתמא לנחש או שרץ. משום שנאמר שומר פתאים ד׳. אמר רב ספרא משום ר׳ יהושע מדרומא שלשה מיני ארס הן של בחור ושל בינוני ושל זקן, של בחור שוקע – פירוש של נחש או שרץ בחור שוקע הארס מחמת שהוא חזק וכבד ושוקע בשולי המשקה.
של בינוני מפעפע – כלומר מתחלחל ויורד קצת לתוך המשקה ואינו שוקע. של זקן צף. כלומר על פי המשקה. למאי הלכתא. כלומר מאי נפקא מינה. לכדתניא חבית שנתגלתה אע״פ ששתו ממנה תשעה. כלומר ולא מתו. לא ישתה ממנה עשירי מעשה היה ושתו ממנה תשעה ולא מתו ושתה עשירי ומת וכן אבטיח שנתגלה אע״פ שאכלו ממנו תשעה לא יאכל ממנו עשירי מעשה היה ואכלו ממנו תשעה ולא מתו ואכל עשירי ומת אמר ר׳ ירמיה זהו שוקע. ת״ר מים שנתגלו ה״ז לא ישפכם לרשות הרבים – פירוש שלא יעבור אדם עליהם יחף ויוזק מחמת הארס.
ולא ירביץ בהם את הבית – פירוש להשכיב האבק, מחמת טעם זה.
ולא יגבל בהם את הטיט – פירוש לפי שנוגעין בו בידים כשנותנין אותו בבנין ושמא יזוק.
ולא ישקה מהם לא בהמתו ולא בהמת חבירו – פירוש בבהמתו בראויה לאכילה, לפי שהאוכל ממנה נזוק.א ולא בהמת חבירו, אפילו אינה ראויה לאכילה, לפי שהן מלקין. כך פי׳ בגמרא.
ולא ירחץ מהם פניו ידיו ורגליו אחרים אומרים מקום שאין בו סירטא מותר – פירוש שאין בו סדק מותר, דליכא למיחש להיזק.
מקום שיש בו סירטא אסור – פירוש שיש בו סדק אסור, לפי שהארס נכנס בסדקין.
גרסינן בשחיטת חולין פרק ראשון תנן התם שלשה משקין אסורין משום גילוי המים והיין והחלב ושאר כל המשקין [מותרים כמה ישהו ויהיו] אסורין כדי שיצא הרחש ממקום קרוב וישתה. פירוש רחש שרץ. וכמה מקום קרוב, אמר רב יצחק בריה דרב יהושע כדי שיצא מתחת אוזן כלי וישתה ויחזור לחורו.
וגרסינן בפרק אלו טרפותב מנימין קאנדוקאה איגלי ליה ביסתקאה דדובשא – פירוש חבית של דבש. ומיסתבר מההוא מעשה דדבש וציר יש בהם משום גילוי. גרסינן בתחלת ביצהג א״ר יוסי בן שאול משום רבי האי תומא שחיקא סכנתא לגילויא – פירוש לפי שהנחש אוכל ממנו. שיעור המים המגולין כדי שתאבד בהן המרה ר׳ יוסי אומר בכלים כל שהם בקרקעות ארבעים סאה.
כתב רבנו ז״ל, יש שפירשו אם המים חמגולין מרובין כדי שתאבד בהן המרה שהיא הסם של רחש אין חוששין להם שהסם בטל בהם ואינו מזיק ואם אין בהם זה השיעור אסורין מפני הסכנה ויש אומרים חילוף שאם אין בהם זה השיעור. פירוש שאין בהם כדי שתתבטל בהם המרה אלא שהם מועטים והמים צלולין מותרין שאילו היה בהם סם היה נראה. עד כאן. והלשון הראשון הוא הנכון.ד
ור׳ יוסי קאמר בכלים כל שהן – כלומר אפילו הן מרובין אסורין, שכל שהמים בכלי אין כחן יפה והסם יש לו כח בהן. בקרקעות ארבעים סאה. והם בקרקע במקום חיבורן בטל בהם כה הסם. ניקורי תאנים וענבים והקשואין והדילועין והמלפפונות והאבטיחים, אפילו הן בכד, אחד גדול ואחד קטן, כלומר אחד שהכד גדול, כלומר שנגמר בישולו. אחד תלוש ואחד מחובר, כל שיש בו ליחה אסור.
נשיכת נחש אסורה מפני סכנת נפשות – פירוש בהמה שנשכה נחש.
משמרת של יין אסורה משום גילוי ור׳ נחמיה מתיר – פירוש שמפני שהיא מנטפת שומע הנחש הקול ובורח. אמר שמואל כל השרצים יש להם ארס, של נחש ממית ושל שרצים מלקה.
ירושלמיה א״ר מונא צריכין אנן למיחש למאי דבריאתא חששי, אסור למיתן פריטי גו פומא פיתא תותי בי שיחיא תבשילא תותי בי ערסא ממצע סכינא גו אתרוגא או גו פוגלא. פירוש אסור ליתן מעות בתוך פיו, מפני שיד הכל ממשמשת בהם, וזוהמתן דבקה בהם, ויש מהם חולים, ואותה זוהמא קשה לאדם כשנותנה בפיו.ו וכן פת לתוך השחי,ז מפני שהוא מקום זוהמא קשה. והתבשיל תחת המטה, מפני שכל אוכל שתחת המטה רוח רעה שורה עליהם. ושלא יהא אדם ממצע סכין בתוך אתרוג, שפעמים שאדם בא לישב עליו ונכנס בו באדם,ח וכן לתוך צנון. א״ר יוסי בר בון כל זיעת אדם סם המות חח מזיעת פנים.
תנו רבנן אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של נכרי ומילאהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל – פירוש מפתח או חותם.ט
ר׳ אליעזר מתיר בשתיה וחכמים אוסרין, ר׳ אליעזר לא חייש לזיופא – פירוש שמא יזייפו המפתח או החותם. ורבנן חששי לזיופא. א״ר חייא בריה דרבה בר נחמני אמר רב חסדא אמר רב ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי הלכה כר׳ אליעזר.
וגרסינן בפרק השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסךי וכי מאחר דקיימא לן כרשב״ג דלא חייש לשיתומא – פירוש נקב קטן ודק בדפני החבית, אין חוששין שמא יעשה אותו הגוי בחבית ויוציא ממנו יין. וכר׳ אליעזר דלא חייש לזיופא, אנן מאי טעמא לא מותבינן חמרא בי גוים, חיישינן לשיכי. ופירש רבינו אלפסי ז״ל מיניקת שמניחין במגופת החבית נקוב מאחר שטחין את פיה כדי שתצא ממנו את הרוח שלא ישבר הכלי, וחוששין שמא יכניס משם מניקת וישתה מן היין וינסכנו.מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה.
הערות
א וכ״כ הר״ן. וכנראה מקורו מדברי רבנו ומשמע דלבהמה טמאה שלו מותר להשקותו וכן משמע מפרש״י ב״ק קטו ע״ב ועיי״ש בתוד״ה ולא.
ב חולין מט ע״ב.
ג ביצה ז ע״א.
ד וכ״פ הרמב״ם פי״א מה׳ שמירת הנפש ה״ב.
ה ירושלמי תרומות פ״ח ה״ג.
ו וכ״כ הר״ן, שהעתיק דברי רבנו. ועיין בפי׳ ה״ר יהונתן ובנ״י.
ז וכ״פ הראב״ד בהשגותיו פי״ב מה׳ שמירת הנפש ה״ד עיי״ש.
ח הר״ן העתיק דברי רבנו אלה סתם. וכ״פ הרמב״ם פי״ב מה׳ שמירת הנפש ה״ו. אבל ה״ר יהונתן פירש הטעם מפני בזיון אוכלים. ועיין בתר״י ובנ״י.
ט וכ״פ רש״י ד״ה מפתח, ותוד״ה תרוייהו, ובר״ן.
י לקמן סט ע״ב.
הערות
Gemara
Peirush