גמרא
פירוש
וְלֵית לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי לְהַבְחִין.
לֵית לֵיהּ וְאִיבָּעֵית אֵימָא לְעוֹלָם אִית לֵיהּ וְאֵימָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כׇּל אֲרוּסוֹת גְּרוּשׁוֹת יִנָּשְׂאוּ.
אִי הָכִי הַיְינוּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
והקשה ואלמנה מן האירוסין מי איכא איבול והתניא אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו מתה אינו יורשה מת הוא גובה כתובתה ר״ל אם כתב לה וכמו שביארנו בראשון של מציעא (ב״מ י״ח.) ובכמה מקומות ואוקמה כתנאי כלומר דאיכא תנא דקא אסר באירוסין אף מראש חדש ועד התענית ומאן דאסר לספר ולכבס אסר נמי ליארס ורב אשי אהדר לקושיא בדוכתה לומר דהאי דקא אסר לארס בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה דוקא בסעודת אירוסין הא באירוסין לחוד שרי ואע״ג דנשואין אף בלא סעודה אסירי התם נשואין אף בלא סעודה איכא שמחה הא אירוסין לחוד שרו אע״פ שאסור לספר ולכבס והדרא קושיין לר׳ יוסי אמאי קא אסר אירוסין מחמת האיבול ותירץ הוא דאבילות ישנה קילא ליה ומתוך כך החמירו בה לאסור את הכיבוס אבל אבלות חדשה חמירא ליה ולא הוצרכו לאסור בה את הכיבוס כלל לאחר שבעה וכן אבלות של רבים חציו נחמה וקילא ליה ואי אסרינן ליה לארס לא ציית ומתוך כך הקלו בה באירוסין בלא סעודה אבל אבלות דיחיד חמירא ליה ואסרינן ליה וציית ויש מפרשין שאני אבלות דרבים מדיחיד דאבלות של יחיד מחמרינן ליה באירוסין שמא יבא לכנוס או לעשות סעודה אבל אבלות דרבים אי איהו עבר אחריני לא עברי וראיה לזה ממה שאמרו בראשון של כתובות (ד׳:) כאן באבלות דידה כאן באבלות דידיה כלומר דבאבלות דידיה שמא יצרו תוקפו והיא אינה מונעתו אבל באבלות דידה לא גזרינן שאם יצרו תוקפו היא מונעתו וגדולי הרבנים פירשוה בדרך אחרת ואין דבריהם נראין: ולענין פסק מותר לארס מראש חדש ועד התענית ודוקא בלא סעודה ובנשואין אף בלא סעודה אסור הא בתשעה באב עצמו אסור לארס ובתלמוד המערב אמרו בראשון של כתובות (ירושלמי כתובות א׳:א׳) אסור לארס אשה בערב שבת הדא דתימא שלא לעשות סעודת אירוסין הא לארס יארס שמואל אמר אפילו בתשעה באב שמא יקדמנו אחר והא כתיב מושיב יחידים ביתה גו׳ כלומר בת פלוני לפלוני ותירץ שמא יקדמנו אחר בתפלה ואפילו כן לא קיימא כלומר שאין הלכה כן: ולענין אבלות חדשה כל שבאשה באבלות בעלה אסור כל שלשה חדשים מגזירת משנתנו ובבעל אצל אשתו כל שאין לו בנים או שיש לו בנים קטנים או שאין לו מי שישמשנו מותר לכנוס מיד ופירשו בה לאחר שבעה כמו שביארנו במקומו ואף שם פירשנו שאסור לבא עליה עד שלשים יום הא אם אין שם אחת מאלו אסור עד שלשה רגלים ובשאר אבילויות הן לאשה הן לאיש כל שלשים יום אסור באירוסין מגזירת שמא יכנוס או יעשה סעודת אירוסין ומה שאמרו (מו״ק כ״ג.) שלשים יום לנשואין הוא הדין לאירוסין ולרבותא נקט נשואין כלומר אע״ג דקא עביד מצוה וכמו שאמרו שם (מועד קטן י״ח:) במשנת אין נושאין נשים במועד הא לארס שרי לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא לארס דלא קא עביד מצוה אלא אפילו לישא דקא עביד מצוה אי נמי משום סיפא נקט לה דקאמר מתה אשתו אסור לישא אשה עד שיעברו שלשה רגלים והתם ודאי דוקא בנשואין הא לארס משלשים יום ואילך מותר וגדולי המחברים כתבו שלארס אף ביום המיתה מותר ולא נאמר שלשים יום אלא לנשואין ויש אוסרין באבלות אב ואם כל שנים עשר חדש ואין הדברים נראין כמו שביארנו במקומו: המשנה התשיעית והכונה בה בענין החלק הששי והוא שאמר ארבעה אחים נשואין לארבע נשים ומתו אם רצה הגדול שבהן ליבם את כלן הרשות בידו אמר הר״ם השיעור ארבעה מאחין וכונתו לארבעה עצה טובה מפני שלא יצטרך האדם יוסיף על ד׳ נשים מפני שהן תכלית מה שאפשר האדם על הרוב שיקיים לעונתן ואמר אם היה חולץ חולץ לפסולה ר״ל לאשר היא פסולה לכהונה עד שלא יפסול הכשרה וישיבה חלוצה ותאסר לכהונה ואמרו כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין להם: אמר המאירי ארבע נשים נשואות לארבעה אחין ר״ל נכריות ומתו אם רצה גדול שבהם ליבם את כלן הרשות בידו שאלו בגמרא ארבעה אחים סלקא דעתך כלומר ואם מתו כלם מי מיבם ותירץ ארבעה מאחים כלומר שהיו ששה אחים או יותר והיו ארבעה מהם נשואים ארבע נשים ומתו ונשארו שנים אם רצה גדול שבהם או אחד מהם ליבם את כלן הרשות בידו הואיל ומבתים חלוקים הם באות ואין גוזרין בהם משום שתי יבמות הבאות מבית אחד ומכל מקום לכתחלה מיהא דוקא בדאיפשר ליה הא אי לאו הכי מונעין אותו לכתחלה שלא להכניס עצמו לקטטה שכל שבענין יבום אנו צריכין להשיאו עצה ההוגנת לו וכמו שאמרו וקראו לו הן ולא שלוחן ודברו אליו שמשיאין לו עצה ההוגנת לו היה הוא ילד והיא זקנה הוא זקן והיא ילדה אומרין לו כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך אלא בדאיפשר ליה וארבעה דנקט הוא הדין לטפי מינייהו כל כמה דאיפשר ליה אלא דעצה טובה קמ״ל כי היכי דתימטי לכל אחת עונת ליל שבת בכל חדש וחדש ומכל מקום כתבו קצת רבני צרפת שבמקומות שנהגו שלא לישא אשה על אשה על הדרך שהחרימו בה רבני צרפת הקדומים שאסור לו ואף לכשירצה הוא לעבור היא רשאה למונעו דאדעתא דהכי אינסבא ליה ואומדנא דמוכח הוא והוה ליה כחמר ונעשה גמל שאינו רשאי: זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו: המשנה העשירית והכונה בה בענין החלק הששי והוא שאמר מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה היתה אחת כשרה ואחת פסולה אם היה חולץ חולץ לפסולה אם היה מיבם מיבם לכשרה מבואר לר״ם: אמר המאירי מי שהיה נשוי שתי נשים ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה שאם תאמר ליבם את שתיהן הא כתיב אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה ואינו בונה שנים ושלשה בתי ושמא תאמר לחלוץ לשתיהן שלא תצא אחת מהן בכדי הא כתיב בית חלוץ הנעל בית אחד הוא חולץ ואינו חולץ שנים ושלשה בתים ואם תאמר ליבם לאחת ולחלוץ לאחת ואע״ג דבתלת מיהא לא איפשר דהא על כרחיך איכא תרתי או בחליצה או ביבום מכל מקום בתרתי דאיפשר נחלוץ לחדא ולייבם לחדא כל העולה לייבום עולה חליצה וזו אינה עולה ליבום שכבר נתיבמה חברתה ומאחר שכן אינה עולה לחליצה ועוד שלא יאמרו בית אחד מקצתו חלוץ ומקצתו בנוי ואתי למיחלץ והדר יבומי ואין לשאול לחלוץ תחלה לאחת ואחר כך ליבם את השניה שהיא בת יבום דהא אכתי לא קמא לן דחליצת אחת פוטרת חברתה דהכי נמי איכא למימר כל שאינה עולה לחליצה אינה עולה ליבום ויש גורסין בגמרא כן ומתרץ בה כיון שלא בנה שוב לא יבנה:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush