Pesachim 67a – פסחים סז.‏ – Shas HaMeforash

(1)

אֶלָּא יֵשׁ לְךָ שָׁעָה שֶׁזָּבִין וּמְצוֹרָעִין מִשְׁתַּלְּחִין וְאֵין טְמֵאֵי מֵתִים מִשְׁתַּלְּחִין וְאֵיזֶה זֶה פֶּסַח הַבָּא בְּטוּמְאָה.

Rather, it teaches you that you have a time when zavin and lepers are sent out from the camp, but those who are ritually impure due to contact with a corpse are not sent out. And what is this time? When a Paschal lamb is brought in impurity, when those impure due to contact with a corpse are permitted to participate, but a zav and a leper may not. From here we learn that when most of the nation is ritually impure due to contact with a corpse, the Paschal lamb is brought anyway in a state of ritual impurity.

הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

ערך חסר

חסר – ^א(סנהדרין קיא:) החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום הרי אלו מצילין. (בבא בתרא ח.) החמרת והגזולת העוברת ממקום למקום פירוש שיירא של חמרים ושל גמלים. (עירובין לה) הרי זה חמר גמל פי׳ נעשה המערב שאינו יכול להלך לפניו ולא לאחריו מפני שדרך החמור בהנהגה ודרך גמל במשיכה ומי מיש לו חמור וגמל ונתן החמור מאחוריו נמישכו והגמל לפניו להנהיגו לא זה מהלך במשיכה ולא זה בהנהגה נמצא האדם שביניהן יושב בלא הליכה לפיכך עשו כמו משל זה שאין כי רשות להלך כמו חמר וגמל. (פסחים סז) מחמר כלאחר יד פי׳ כל העושה בשבת דבר שאין דרכו ליעשות כך נקרא כלאחר יד כגון חולב דאמרי׳ מפרק כלאחר יד דמי וכן המהלך אחרי גדי או טלה והביאו לעזרה והסכין תחובה בצמרו מחמר כלאחר יד נקרא ופטור כדתנן המוציא לאחר ידו ברגלו או בפיו וכו׳ (שבת קנג) המחמר אחר בהמתו בשבת בשוגג חייב חטאת פי׳ מנהיג בהמתו ועליה משאוי חייב ודמי מנהיג בהמה טעונה כנושא משאוי על כתפו דכתיב לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך הקיש בהמתו לו. החמרין שנכנסו לעיר כבר פירשנו בערך חדש.

א. [עזעל.]

אלמא יש לך שעה שזבין ומצורעין משתלחין – מן העזרה וטמאי מתים נכנסים לתוכה.

בטומאה – כשרוב ציבור טמאין במת עושין פסח בטומאה וזבין ומצורעין שבהן נדחין.

אלא ללמדך שיש לך שעה שזבין ומצורעין משתלחין מן העזרה ואין טמאי מתים משתלחין, ואיזה זה — פסח הבא בטומאה שבו הותרה טומאת מת, אבל לא הותרה טומאת זבים ומצורעים, ומכאן למדנו דין פסח הבא בטומאה כשרוב העם טמאים, אבל זב ומצורע נדחים ואינם מקריבים בטומאה.

Rather, it teaches you that you have a time when zavin and lepers are sent out from the camp, but those who are ritually impure due to contact with a corpse are not sent out. And what is this time? When a Paschal lamb is brought in impurity, when those impure due to contact with a corpse are permitted to participate, but a zav and a leper may not. From here we learn that when most of the nation is ritually impure due to contact with a corpse, the Paschal lamb is brought anyway in a state of ritual impurity.

מאמרים באתר אסיף

ישיבת שני מצורעים יחד מחוץ למחנה / הרב אוריאל בנר (מעלין בקודש לא, כולל בית הבחירה תשע״ו)

עליית זבה טבולת יום להר הבית / הרב אריה כ״ץ (מעלין בקודש כד, כולל בית הבחירה תשע״ב)

מצוות שילוח טמאים לפי הרמבם / ד״ר דוד נוישטטר (מעלין בקודש כז, כולל בית הבחירה תשע״ד)

הקרבת קרבן פסח שני כשלא קרב פסח ראשון / הרב הראל דביר (האוצר טו, תשע״ח)

בועל נידה / הרב עזריה אריאל (מעלין בקודש יב, כולל בית הבחירה תשס״ו)

איסור כניסת טמאים לתוך המחנה / הרב ש. יוסף וייצן (מאבני המקום ז, בית אל תשנ״ג)

הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) אָמַר אַבָּיֵי אִי הָכִי לֵימָא נָמֵי יֵאָמֵר זָב וּטְמֵאֵי מֵתִים וְאַל יֵאָמֵר מְצוֹרָע וַאֲנִי אוֹמֵר זָב מִשְׁתַּלֵּחַ מְצוֹרָע לֹא כ״שכׇּל שֶׁכֵּן אֶלָּא יֵשׁ לְךָ שָׁעָה שֶׁמְּצוֹרָעִין מִשְׁתַּלְּחִין וְאֵין זָבִין וּטְמֵאֵי מֵתִים מִשְׁתַּלְּחִין וְאֵיזֶה זֶה פֶּסַח הַבָּא בְּטוּמְאָה.

Abaye said: If so, that this is how the verse is to be interpreted, let us also say that the verse should only say zav and those ritually impure due to a corpse and not say leper, and I would say this law on my own through an a fortiori inference: If a zav is sent out, then with regard to a leper, whose ritual impurity is more severe than that of a zav, all the more so is it not clear that he should be sent out? Rather, the seemingly unnecessary mention of a leper teaches that you have a time when only lepers are sent out, but zavin and those ritually impure due to contact with a corpse are not sent out. And what is this time? When a Paschal offering is brought in impurity, when zavin and those impure due to contact with a corpse are permitted to participate, but a leper may not.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מצורע חמור מזב – לקמן מפרש חומריה.

ואיזה זה כו׳ – בתמיה.

אמר אביי: אי הכי [אם כך] יש לדרוש את הכתוב לימא נמי [שיאמר גם כן] יאמר בפסוק זב וטמאי מתים ואל יאמר מצורע, ואני אומר: זב משתלח, מצורע לא כל שכן שטומאת מצורע חמורה מטומאת זב. אלא כך נצטרך לומר: יש לך שעה שמצורעין בלבד משתלחין ואין זבין וטמאי מתים משתלחין, ואיזה זה — פסח הבא בטומאה.

Abaye said: If so, that this is how the verse is to be interpreted, let us also say that the verse should only say zav and those ritually impure due to a corpse and not say leper, and I would say this law on my own through an a fortiori inference: If a zav is sent out, then with regard to a leper, whose ritual impurity is more severe than that of a zav, all the more so is it not clear that he should be sent out? Rather, the seemingly unnecessary mention of a leper teaches that you have a time when only lepers are sent out, but zavin and those ritually impure due to contact with a corpse are not sent out. And what is this time? When a Paschal offering is brought in impurity, when zavin and those impure due to contact with a corpse are permitted to participate, but a leper may not.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי וְהָתְנַן פֶּסַח הַבָּא בְּטוּמְאָה לֹא יֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ זָבִים וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת וְאִם אָכְלוּ פְּטוּרִין.

And if you say that it is indeed so that even a zav may participate when the Paschal lamb is brought in a state of impurity, there is a difficulty, for didn’t we learn in a mishna: When a Paschal lamb is brought in a state of ritual impurity, zavim and zavot, menstruating women and women after childbirth, whose impurity is comparable to that of a zav, may not eat from it; but if they ate, they are exempt from karet. This demonstrates that the verse cannot be explained in accordance with Reish Lakish’s inference.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

לא יאכלו ממנו – דכי דייקינן איש נדחה ואין ציבור נדחין בטמא נפש הוא דדייקינן גבי איש כי יהיה טמא לא כתיב אלא לנפש ובדידה דייקינן איש ולא ציבור אלמא מהתם יליף דאי מוישלחו כדר״ל זב נמי לישתרי.

וכי תימא הכי נמי [ואם תאמר כך הוא גם כן] שבאמת כך יש לדקדק בפסוק, ואף זבים כטמאי מתים מותר להם להשתתף בפסח הבא בטומאה, והתנן [והרי שנינו במשנה]: פסח הבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבים וזבות נדות ויולדות שכולם טומאתם מעין טומאת זיבה, ואם אכלו — פטורין. נמצא לפי זה שאי אפשר ללמוד מפסוק זה כדיוקו של ריש לקיש.

And if you say that it is indeed so that even a zav may participate when the Paschal lamb is brought in a state of impurity, there is a difficulty, for didn’t we learn in a mishna: When a Paschal lamb is brought in a state of ritual impurity, zavim and zavot, menstruating women and women after childbirth, whose impurity is comparable to that of a zav, may not eat from it; but if they ate, they are exempt from karet. This demonstrates that the verse cannot be explained in accordance with Reish Lakish’s inference.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי לְעוֹלָם מִקְּרָא קַמָּא אִם כֵּן נִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ לְמָה לִי.

Rather, Abaye said: Actually, the law can be derived from the first verse quoted by Rabbi Yoḥanan: “Any man who shall be impure by reason of a corpse.” And the derivation should be understood as follows: If so, that the verse comes to teach that only an individual can rectify his situation on the second Pesaḥ, but not the community, the Merciful One should have written: “Any man who shall be impure.” Why do I need the words “by reason of a corpse”?

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אלא לעולם מקרא קמא – וכדדייקינן איש נדחה ואין ציבור נדחין ודקשיא לך אימא ציבור כלל לא א״כ דדיוקא דממעטינן ציבור מהאי דינא לחומרא ממעטינן למאי הילכתא כתב לנפש למעוטי זבין ומצורעין לכתוב טומאה סתם דנשמע דבכל טומאות יחיד נדחה לשני וציבור לית להו תקנתא דע״כ לנפש למעוטי זבין ומצורעין אתא ולאחמורי עלייהו ואי לגבי ציבור לא מחמירו עלייהו ולמימר דבטומאת מת הוא דאין ציבור נדחין אלא עושין פסחיהן בטומאה אבל בטומאת זיבה וצרעת אפילו ציבור נמי נדחין לגבי מאן מחמיר עלייהו וכ״ת לגבי יחיד מחמיר עלייהו וקאמר טמא נפש הוא דאית ליה תשלומין לשני אבל זב ומצורע אפי׳ נטהר בשני לית לי׳ תקנתא בתשלומין והתניא יכול לא יהו חייבין לפסח שני אלא טמא נפש כו׳.

אלא אמר אביי: לעולם יש ללמוד מקרא קמא [מן הפסוק הראשון] שהביא ר׳ יוחנן ״איש איש כי יהיה טמא לנפש״. וכך יש ללמוד: אם כן שבא הכתוב ללמדנו שרק לאיש פרטי, ולא לציבור, יש תקנה בפסח שני, ניכתוב רחמנא [שיכתוב המקרא]: ״איש איש כי יהיה טמא״, והמילה ״לנפש״ למה לי?

Rather, Abaye said: Actually, the law can be derived from the first verse quoted by Rabbi Yoḥanan: “Any man who shall be impure by reason of a corpse.” And the derivation should be understood as follows: If so, that the verse comes to teach that only an individual can rectify his situation on the second Pesaḥ, but not the community, the Merciful One should have written: “Any man who shall be impure.” Why do I need the words “by reason of a corpse”?

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) וְכִי תֵּימָא הַאי לָנֶפֶשׁ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא הַטְּמֵא מֵת הוּא דְּנִדְחֶה לְפֶסַח שֵׁנִי אֲבָל שְׁאָר טְמֵאִין לָא וְהָתַנְיָא יָכוֹל לֹא יְהוּ עוֹשִׂין פֶּסַח שֵׁנִי אֶלָּא טְמֵאֵי מֵתִים וְשֶׁהָיָה בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה זָבִין וּמְצוֹרָעִין וּבוֹעֲלֵי נִדּוֹת מִנַּיִין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ אִישׁ לָנֶפֶשׁ דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי.

And if you say that these words “by reason of a corpse” come for this reason, to teach us that it is only one who is ritually impure due to contact with a corpse that is deferred to the second Pesaḥ but the rest of those who are impure are not deferred to the second Pesaḥ, there is a difficulty. For wasn’t it taught otherwise in the following baraita: One might have thought that only those ritually impure due to contact with a corpse and those on a distant journey observe the second Pesaḥ. From where do we derive that even zavin, lepers and those who had relations with menstruating women may participate in the second Pesaḥ? Therefore, the verse states: “Any man,” to include even people with these types of impurity. If so, why do I need the words “by reason of a corpse” that the Merciful One writes, as it would seem that they teach us nothing?

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ת״ל איש איש – כי יהיה טמא משמע כל טומאה מדלא כתיב לנפש ברישא א״נ איש כי יגע במת ש״מ למידרשי׳ באנפיה נפשיה הוא לנפש למה לי אלא ע״כ מיעוטא דציבור לאקולי אתא ולמימרא דאין נדחין אלא עושין בטומאה ומש״ה לנפש למימר דבטומאת מת הוא דאקיל עלייהו אבל זיבה וצרעת לא.

וכי תימא [ואם תאמר] האי [אותה] מילה ״לנפש״ להכי הוא דאתא [לדבר זה הוא בא] ללמד: טמא מת הוא שנדחה לפסח שני, אבל שאר טמאין לא נדחים לפסח שני. אולם אין ללמוד כן, והתניא [והרי שנויה ברייתא] היפך הדבר: יכול לא יהו עושין פסח שני אלא טמאי מתים או מי שהיה בדרך רחוקה, זבין ומצורעין ובועלי נדות שהיו טמאים לפסח ראשון ונטהרו בפסח שני מניין שאף הם עושים פסח שני? תלמוד לומר: ״איש איש״ לרבות כל איש ואיש ובכלל זה אלו, ואם כן ״לנפש״ דכתב רחמנא [שכתבה התורה] למה לי? שלכאורה אינו מלמד כלום!

And if you say that these words “by reason of a corpse” come for this reason, to teach us that it is only one who is ritually impure due to contact with a corpse that is deferred to the second Pesaḥ but the rest of those who are impure are not deferred to the second Pesaḥ, there is a difficulty. For wasn’t it taught otherwise in the following baraita: One might have thought that only those ritually impure due to contact with a corpse and those on a distant journey observe the second Pesaḥ. From where do we derive that even zavin, lepers and those who had relations with menstruating women may participate in the second Pesaḥ? Therefore, the verse states: “Any man,” to include even people with these types of impurity. If so, why do I need the words “by reason of a corpse” that the Merciful One writes, as it would seem that they teach us nothing?

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) אֶלָּא הָכִי קָאָמַר אִישׁ נִדְחֶה לְפֶסַח שֵׁנִי וְאֵין צִיבּוּר נִדְחֶה לְפֶסַח שֵׁנִי אֶלָּא עָבְדִי בְּטוּמְאָה וְכִי עָבְדִי צִיבּוּר בְּטוּמְאָה בִּטְמֵא מֵת אֲבָל שְׁאָר טומאו׳טוּמְאוֹת לָא עָבְדִי.

Rather, this is what the verse is saying: A single individual or a group of individuals are deferred to the second Pesaḥ, but the entire community or the majority thereof is not deferred to the second Pesaḥ; rather, they observe the first Pesaḥ in a state of ritual impurity. And when we say that the community observes it in a state of impurity, that is only when they are ritually impure due to contact with a corpse, as indicated by the expression “by reason of a corpse,” but when they are impure with other types of impurity, they do not observe it in a state of impurity, even if the majority of the community is impure.

ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ואתקיף אביי אהא דריש לקיש ואהדר לדרשא דר׳ יוחנן והכי קאמר לעולם מקרא קמא ונכתוב רחמנא איש איש כי יהיה טמא ולישתוק לנפש למה לי וכי תימא טמא נפש הוא נדחה לפסח שני אבל שאר טמאים לא והתניא יכול לא יהו עושין השני אלא טמאי נפש ומי שהיה בדרך רחוקה זבין ומצורעין ובועלי נדות מנין ת״ל איש איש ומאחר דכל טמאין עושין פסח שני לנפש דכתב רחמנא למה לי אלא הכי קאמר רחמנא איש נדחה לפסח שני ואין צבור נדחין לפסח שני אלא עבדי בטומאה וצבור דעבדו בטומאה בטומאת מת אבל בשאר טומאות לא.

אלא הכי קאמר [כך אמר] איש פרטי או בודדים נדחה לפסח שני ואין רוב ציבור כשהוא טמא נדחה לפסח שני, אלא עבדי [עושים] את הפסח כולם בטומאה, וכי עבדי [וכאשר עושים] הציבור בטומאה הרי זה דוקא כשהיה הציבור טמא בטומאת מת כאמור ״טמא לנפש״, אבל שאר סוגי טומאות לא עבדי [אינם עושים] בטומאה אפילו היה רוב הציבור טמא.

Rather, this is what the verse is saying: A single individual or a group of individuals are deferred to the second Pesaḥ, but the entire community or the majority thereof is not deferred to the second Pesaḥ; rather, they observe the first Pesaḥ in a state of ritual impurity. And when we say that the community observes it in a state of impurity, that is only when they are ritually impure due to contact with a corpse, as indicated by the expression “by reason of a corpse,” but when they are impure with other types of impurity, they do not observe it in a state of impurity, even if the majority of the community is impure.

ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) אָמַר רַב חִסְדָּא מְצוֹרָע שֶׁנִּכְנַס לְפָנִים מִמְּחִיצָתוֹ פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא י״ג:מ״ו} בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ.

Having cited verses dealing with the requirement to send out the ritually impure from the camp, the Gemara addresses several halakhot relevant to that topic. Rav Ḥisda said: A leper, who must be sent out from all of the camps including the Israelite camp, who went in beyond his boundary, that is, he entered an area that is prohibited to him, is nonetheless exempt from the punishment of lashes. With regard to the ritually impure, the Torah states: “Both male and female shall you send out, outside the camp shall you send them, and they shall defile not their camps in the midst of which I dwell” (Numbers 5:3), from which we learn that an impure person who enters the camp is liable to receive lashes for having violated the prohibition of “they shall not defile.” A leper, however, is exempt, as it is stated: “All the days that the plague shall be in him he shall be impure; he is impure, he shall dwell in isolation, his dwelling shall be outside the camp” (Leviticus 13:46).

ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אמר רב חסדא מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו פטור ממלקות שנאמר בדד ישב מחוץ למחנה מושבו אחר שכתוב ולא יטמאו את מחניהם וקבעו בלא [תעשה] העתיקו לעשה וכתב בו בדד ישב מחוץ למחנה מושבו נתקו לעשה לומר שאינו לוקה ומותבינן עליה מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו בארבעים וכן זבים וטמאי מתים שנכנסו לפנים ממחיצתן בארבעים וטמא מת מותר להכנס במחנה לויה ואפילו מת עצמו מותר להכניסו במחנה לויה שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו במחיצתו קתני מיהא מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו בארבעים והיכי פטר ליה רב חסדא ושני׳ תנאי היא ורב חסדא דאמר כר׳ שמעון דתניא בדד ישב מחוץ למחנה לבדו ישב שלא יהו טמאין אחרים יושיבם עמו יכול יהו זבין וטמאי מתים משתלחין מן המחנה אחת ת״ל ולא יטמאו את מחניהם ליתן מחנה לזה ומחנה לזה דברי ר׳ יהודה ר״ש אומר אינו צריך הרי הוא אומר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש יאמר טמא נפש ואל יאמר זב ואני אומר טמא מת משתלח זב לא כל שכן מה ת״ל זב ליתן לו מחנה שניה יאמר זב ואל יאמר מצורע נתקו לעשה.

לפנים ממחיצתו – מחיצה שנאסר ליכנס בה דהיינו לפני׳ מחומת כל ערי ישראל כדאמר לקמן מצורע משתלח חוץ למחנה ישראל.

פטור – ממלקות דלא יטמאו את מחניהם.

א כיון שהבאנו מן המקראות העוסקים בשילוח הטמאים מן המחנה, דנים בכמה הלכות השייכות לכך. אמר רב חסדא: מצורע שדינו להיות משולח מחוץ לכל המחנות, אף ממחנה ישראל, שנכנס לפנים ממחיצתו (למקום שאסור לו להיכנס אליו) בכל זאת פטור מעונש מלקות. כי אמנם נאמר בטמאים ״מזכר עד נקבה תשלחו, אל מחוץ למחנה תשלחום ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם״ (במדבר ה, ג), ומכאן למדים שהטמא הנכנס למחנה לוקה על שעבר על מצות לא תעשה של ״לא יטמאו״. מכל מקום המצורע פטור, שכן נאמר בו: ״כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו״ (ויקרא יג, מו), וכך נדרשים הדברים:

Having cited verses dealing with the requirement to send out the ritually impure from the camp, the Gemara addresses several halakhot relevant to that topic. Rav Ḥisda said: A leper, who must be sent out from all of the camps including the Israelite camp, who went in beyond his boundary, that is, he entered an area that is prohibited to him, is nonetheless exempt from the punishment of lashes. With regard to the ritually impure, the Torah states: “Both male and female shall you send out, outside the camp shall you send them, and they shall defile not their camps in the midst of which I dwell” (Numbers 5:3), from which we learn that an impure person who enters the camp is liable to receive lashes for having violated the prohibition of “they shall not defile.” A leper, however, is exempt, as it is stated: “All the days that the plague shall be in him he shall be impure; he is impure, he shall dwell in isolation, his dwelling shall be outside the camp” (Leviticus 13:46).

ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) בָּדָד יֵשֵׁב לְבַדּוֹ יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ הַכָּתוּב נִתְּקוֹ לַעֲשֵׂה.

The Gemara explains that the verse is explicated in the following manner: “He shall dwell in isolation” means he shall dwell alone, without even the company of others who are impure. “His dwelling shall be outside the camp” teaches that the verse has transmuted the negative precept into a positive mitzva. In other words, the verse establishes that if a leper entered an area that is prohibited to him, he is commanded to leave, and fulfilling this command removes the full force of the prohibition he has already violated. The rule is that lashes are not administered for the violation of a prohibition, if that violation can be rectified by the fulfillment of a positive commandment.

רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

נתקו לעשה – ואע״ג דלאו בתר לאו כתיב ע״כ לנתוקי לאוי אתא דקי״ל לאו שניתק לעשה אין לוקין עליו דאי לאטעוניה עשה ול״ת הא כתב ביה עשה אחרינא וישלחו מן המחנה אבל זבין וטמאי מתים לא נתקו לעשה ואע״ג דעשה יתירי כתיבי כל חד וחד למילתיה מדריש בספרי ועוד דבהאי כתיב כל ימי אשר הנגע בו וגו׳ משמע כל ימיו בבדד ישב קאי דאם עבר ונכנס יחזור ויצא ואין בו עונש אחר כדדרשינן כל ימיו דאונס את הנערה במס׳ מכות (דף טו.) כל ימיו בעמוד והחזר קאי ומנתקינא ליה ללאוי.

הכתוב נתקו לעשה – פי׳ בקו׳ דכתיב כל ימי אשר הנגע בו משמע דניתוק לאו הוא כל ימיו בדד ישב שאם עבר ונכנס יחזור ויצא ואין בו עונש אחר כמו לא יוכל לשלחה כל ימיו וקשה לר״י דאם כן ה״ל לאיתויי רישיה דקרא בספרים ועוד הקשה ריב״א דלא דמי דלא יוכל לשלחה כל ימיו משמע דליכא לאו אלא כשמשלחה כל ימיו אבל הכא לא משמע מקרא הכי ואור״י דהאי נתקו לעשה לא הוי כשאר לאו הניתק לעשה שהעשה כתוב אחר הלאו בסמוך משמע שלתקן הלאו בא כמו לא תותירו ממנו והנותר וגו׳ (שמות יב) וכמו לא תקח האם על הבנים שלא תשלח (דברים כב) אלא ה״פ הכתוב נתקו לעשה דכיון דכל הטמאים היו בכלל ולא יטמאו את מחניהם ופרט במצורע בפני עצמו עשה אתא להוציאו מכלל האחרים לנתקו מן הלאו וליתנו בעשה אבל היכא שאינו כתוב הלאו אלא על דבר אחד לא מנתקינן את הלאו בעשה אלא הוי בלאו ועשה וקשה דבעל קרי נמי לא לילקי אם נכנס לפנים ממחיצתו שהכתוב נתקו לעשה דכתיב ויצא אל מחוץ למחנה וי״ל דהכא בחד קרא איכא תרי עשה בדד ישב מחוץ למחנה מושבו והאי ניתוק עשה נראה דלא מהני אלא במחנה שלישית דלא גרע מזב הואיל ואיכא לאוקמי ניתוק למחנה שלישי׳ ובמחנה שכינה חייב כרת דלא גרע ממחוסר כפורים וכן משמע בפ׳ כל הפסולים (זבחים דל״ב:) דקאמר ואי ביאה במקצת שמה ביאה היכי מעייל ידיה לבהונות אידי ואידי עשה שיש בו כרת הוא א״ל ומטונך הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו ואיכא למידחי דההיא כרבי יהודה דלא חשיב ליה לקמן ניתוק לעשה.

תוס׳ בד״ה הכתוב נתקו כו׳ איכא תרי עשה כו׳ נ״ב ומש״ה כתב זב כדי שיהיה כטמא מת ומצורע יהיה חמור משניהם ודו״ק:

בד״ה הכתוב נתקו כו׳ אלא על דבר אחד לא כו׳ עכ״ל כצ״ל:

בא״ד ובמחנה שכינה חייב כרת דלא גרע ממחוסר כו׳ עכ״ל ומתוך שמעתין ליכא לאוכחי למאי דבעי למילף מצורע מזב ובעל קרי ולא פרכינן דמה לזב ובעל קרי שהוא בכרת דלפום מאי דבעי למילף מצורע מינייהו היינו אי לא הוה כתיב מצורע בהדייהו לא הוה מוקמינן בדד ישב לניתוק עשה אלא ליתן לו מחנה ג׳ וכר״י ודו״ק:

בפרש״י בד״ה א״צ כו׳ דע״כ כולן חמורין זה מזה בטומאותיהן דאי כולהו כו׳ עכ״ל ר״ל חמורין בטומאותיהן כדמסיק דזב חמור משרץ מצורע חמור מבעל קרי ואי כולהו שוו לענין מחנות כו׳ ומהרש״ל הגיה דאי במקום ואי ואין צורך דדברי רש״י מובן כפשטיה כמ״ש וק״ל:

תוס׳ ד״ה הכתוב נתקו לעשה. אלא ה״פ הכתוב נתקו לעשה כו׳. עי׳ חולין פ׳ ע״ב תוס׳ ד״ה הנח למח״ז:

״בדד ישב״ — לבדו ישב גם לא בחברת טמאים אחרים, ״מחוץ למחנה מושבו״ הכתוב נתקו לעשה כלומר, הכתוב קבע שיש גם צד חיובי במעשה שילוחו, ועל ידי כך ניתק את תוקפה הגמור של מצות לא תעשה שיש בו, וכל איסור לא תעשה שנתקו הכתוב לעשה — אין לוקים עליו.

The Gemara explains that the verse is explicated in the following manner: “He shall dwell in isolation” means he shall dwell alone, without even the company of others who are impure. “His dwelling shall be outside the camp” teaches that the verse has transmuted the negative precept into a positive mitzva. In other words, the verse establishes that if a leper entered an area that is prohibited to him, he is commanded to leave, and fulfilling this command removes the full force of the prohibition he has already violated. The rule is that lashes are not administered for the violation of a prohibition, if that violation can be rectified by the fulfillment of a positive commandment.

רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) אֵיתִיבֵיהּ ^אמְצוֹרָע שֶׁנִּכְנַס לִפְנִים מִמְּחִיצָתוֹ בְּאַרְבָּעִים זָבִין וְזָבוֹת שֶׁנִּכְנְסוּ לִפְנִים מִמְּחִיצָתָן בְּאַרְבָּעִים ^בוּטְמֵא מֵת מוּתָּר לִיכָּנֵס לְמַחֲנֵה לְוִיָּה.

An objection was raised against Rav Ḥisda from a baraita: A leper, who may not even enter the Israelite camp, who went in beyond his boundary, is punished with forty lashes like one who violates a regular Torah prohibition. Similarly, zavin and zavot, who are prohibited from entering the Levite camp, who went in beyond their boundaries, are punished with forty lashes. And one who is ritually impure due to contact with a corpse is permitted to enter even the Levite camp.

א. רמב״ם הלכות ביאת המקדש ג׳:ח׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ש״ד
סמ״ג מצוות עשה קע״ד

ב. רמב״ם הלכות ביאת המקדש ג׳:ד׳

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות ביאת המקדש ג׳:ח׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ש״ד
סמ״ג מצוות עשה קע״ד

ב רמב״ם הלכות ביאת המקדש ג׳:ד׳

זב – מחיצתו הר הבית דאסור לכנס במחנה לויה כדלקמן שכל הטמאין אין משתלחין אלא מן העזרה לבדה חוץ מזב ובעל קרי שמשתלחין אף מהר הבית ומצורע משתלח אף ממחנה ישראל דהיינו כל העיר.

מחנה לויה – כל הר הבית חוץ לחומת העזרה.

זבין ובועלי נדות שנכנסו כו׳ – ריב״א לא גרס ובועלי נדות בהדי זבין דהא אמרינן לקמן בועל נדה כטמא מת למחנות ובתוספתא ליתיה.

כל טמא המשתלח שנכנס לפנים ממחיצה המוגבלת לו על הדרך שכתבנו עובר בלאו שנאמר ולא יטמאו את מחניהם כיצד מצורע שנשתלח חוץ לשלש מחנות אם נכנס אף למחנה ישראל שזהו כלתוך ירושלם לוקה ומ״מ שאר עיירות שבארץ ישראל המוקפות חומה אף הם מצוות בשלוח מצורע אלא שבאלו אם נכנס בהן אינו לוקה שלא נאמר דין זה בהם אלא דרך סמך מדכתיב בדד ישב זב וזבה ונדה שנכנסו להר הבית לוקין וטמא מת שנכנס בעזרה חייב כרת ומצורע שנכנס להר הבית לוקה שמונים ואי אתה אומר שלשה אם נכנס לעזרה שהרי חייב הוא כרת ואם התרו בו למלקות לוקה שכל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתן ומה שנאמר במצורע בדד ישב פירושו שאף שאר טמאים לא ישבו עמו:

הטומאות יש בהן צדדין שהאחת חמורה בהן יותר מחברותיה והדברים מתחלפים כן ברוב הטומאות כיצד הזב חמור מטמא נפש ומטמא שרץ שהטומאה יוצאה מגופו וכן שמטמא משכב ומושב טמא נפש חמור הימנו שטעון הזאה שלישי ושביעי וכן טמא שרץ חמור ממנו שמטמא אף באונס והזיבה אינה מטמאה אם באה מחמת סבה והוא שאמרו בשבעה דרכים בודקין את הזב על הדרך שביארנו במקומו וכן הקרי מטמא באונס וטומאתו טומאת ערב ואף הזיבה ראייה ראשונה שבה אין בה אלא טומאת ערב המצורע חמור מן הזב שטעון פריעה ופרימה ונאסר בתשמיש המטה אם דוקא בימי הסגרו לדעת קצת ואם אף בימי חלוטו לדעת קצת כמו שביארנו בראשון של מועד קטן הזב חמור הימנו שמטמא משכב ומושב ליעשות משכבו אב הטומאה אבל מצורע אע״פ שאמרו בו שהוא מטמא משכב ומושב כמוהו וכמו שאמרו בספרי וכבס בגדיו וטהר טהור מלטמא משכב ומושב לא נאמר לענין שיהא משכבו ומושבו אב הטומאה כשל זב אלא לענין שמשכבו ומושבו ולד הטומאה לטמא אוכלין ומשקין וכן חמור ממנו שמטמא כלי חרס בהיסט אבל המצורע אינו מטמא אלא מאוירו שלא נאמר כן אלא בזב ומדכתיב וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר ודרשו בו בתורת כהנים יכול אפי׳ נגע בו מאחוריו נאמר כאן יגע בו ונאמר להלן תבושל בו מה להלן תוכו אף כאן תוכו ומה תלמוד לומר יגע בו מגעו שהוא ככלו ואיזהו זה היסט ובעל קרי חמור מן המצורע שהצרעת שיעורה בכגריס ובעל קרי שיעורו לרואה במשהו כמו שביארנו במסכת נדה:

איתיביה [הקשה לו], שנינו: מצורע שאסור להיכנס אף למחנה ישראל ונכנס לפנים ממחיצתו — דינו שלוקה בארבעים ככל העובר על מצות לא תעשה שבתורה. זבין וזבות שנכנסו לפנים ממחיצתן שאסור להם להיכנס למחנה הלויים — בארבעים. וטמא מת מותר ליכנס אפילו למחנה לויה שהיה בזמן המשכן, שכנגדו בארץ ישראל הוא הר הבית.

An objection was raised against Rav Ḥisda from a baraita: A leper, who may not even enter the Israelite camp, who went in beyond his boundary, is punished with forty lashes like one who violates a regular Torah prohibition. Similarly, zavin and zavot, who are prohibited from entering the Levite camp, who went in beyond their boundaries, are punished with forty lashes. And one who is ritually impure due to contact with a corpse is permitted to enter even the Levite camp.

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) וְלֹא טְמֵא מֵת בִּלְבַד אָמְרוּ אֶלָּא אֲפִילּוּ מֵת עַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {שמות י״ג:י״ט} וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ עִמּוֹ בִּמְחִיצָתוֹ.

And not only did they say that one who is ritually impure due to a corpse may enter this area, but even a corpse itself may be brought into the Levite camp, as it is stated: “And Moses took the bones of Joseph with him” (Exodus 13:19), the words “with him” implying that the bones were taken within his boundary, i.e., that Joseph’s coffin was found in the same area in which Moses dwelled. Since Moses was a Levite and lived in the Levite camp, it follows that even a corpse may be brought into the Levite camp. In any event, we see from the first clause of the baraita that a leper does in fact receive lashes for entering an area prohibited to him, against Rav Ḥisda.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

עמו – ומשה לוי היה.

ולא טמא מת בלבד אמרו שמותר לו להיכנס לשם, אלא אפילו מת עצמו אין איסור להכניסו למחנה לויה, שנאמר: ״ויקח משה את עצמות יוסף עמו״ (שמות יג, יט), ואנו מדייקים: ״עמו״ משמע במחיצתו כלומר, שארונו של יוסף היה מצוי באותו מקום בו התגורר משה. והרי משה לוי היה ומקום מושבו במחנה הלויים, משמע שאפשר להכניס מת אפילו למחנה הלויים. ומכל מקום למדנו שמצורע לוקה בכניסתו!

And not only did they say that one who is ritually impure due to a corpse may enter this area, but even a corpse itself may be brought into the Levite camp, as it is stated: “And Moses took the bones of Joseph with him” (Exodus 13:19), the words “with him” implying that the bones were taken within his boundary, i.e., that Joseph’s coffin was found in the same area in which Moses dwelled. Since Moses was a Levite and lived in the Levite camp, it follows that even a corpse may be brought into the Levite camp. In any event, we see from the first clause of the baraita that a leper does in fact receive lashes for entering an area prohibited to him, against Rav Ḥisda.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא בָּדָד יֵשֵׁב לְבַדּוֹ יֵשֵׁב שֶׁלֹּא יְהוּ טְמֵאִין אֲחֵרִים יוֹשְׁבִין עִמּוֹ יָכוֹל יְהוּ זָבִין וּטְמֵאֵי מֵתִים מִשְׁתַּלְּחִין לְמַחֲנֶה אַחַת תַּלְמוּד לוֹמַר {במדבר ה׳:ג׳} וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם ^גלִיתֵּן מַחֲנֶה לָזֶה וּמַחֲנֶה לָזֶה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

The Gemara answers: This is a matter that is subject to dispute between tanna’im, for it was taught in a different baraita: “He shall dwell in isolation” indicates that he shall dwell alone, meaning that other ritually impure people, such as zavin and those who are ritually impure due to contact with a corpse, should not dwell with him. One might have thought that zavin and those who are ritually impure due to contact with a corpse are sent to one camp, meaning that the laws governing which camps they may or may not enter are the same for both. Therefore, the verse states: “Both male and female shall you send out, outside the camp shall you send them out, and they shall defile not their camps in the midst of which I dwell” (Numbers 5:3). The plural term “camps” teaches that there are multiple camps for those who are ritually impure, so that we give a camp for this one and a camp for that one; this is the statement of Rabbi Yehuda. Thus, in his opinion, there are three camps: One which a leper may not enter, one which a zav may not enter, and one which even someone ritually impure due to contact with a corpse may not enter.

ג. רמב״ם הלכות ביאת המקדש ג׳:ב׳

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות ביאת המקדש ג׳:ב׳

תנאי היא – דאיכא תנא דלא מייתי ליה קרא לעשה אלא ליתן לו מחנה שלישית.

שלא יהו טמאין אחרים יושבין עמו – כגון זבין וטמאי מתים למדנו לשלוחו של מצורע שהוא חמור מכולן.

יכול יהו זבין וטמאי מתים משתלחין למחנה אחת ת״ל ולא יטמאו את מחניהם תן מחנה לזה ומחנה לזה – מדלא כתיב מחנה משמע מחנה לכל אחד ואחד והתם תרתי מחנות כתיבי וישלחו מן המחנה מחוץ למחנה תשלחום והאי מחוץ למחנה דמצורע ליתן לו מחנה שלישית.

ומשיבים: תנאי היא [מחלוקת תנאים היא], דתניא [שהרי שנינו בברייתא אחרת]: ״בדד ישב״ המצורע — לבדו ישב, כוונתו שלא יהו טמאים אחרים כגון זבים וטמאי מתים יושבין עמו, ועוד אמרו: יכול יהו זבין וטמאי מתים משתלחין למחנה אחת ויהיו באותו מקום עצמו — תלמוד לומר: ״מזכר עד נקבה תשלחו אל מחוץ למחנה תשלחום ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם״ (במדבר ה, ג), משמע שיש לטמאים מחנות שונים, ליתן מחנה לזה ומחנה לזה אלו דברי ר׳ יהודה. הרי שלדבריו ישנם שלושה סוגי מחנות: למצורע, לזב ולטמא מת.

The Gemara answers: This is a matter that is subject to dispute between tanna’im, for it was taught in a different baraita: “He shall dwell in isolation” indicates that he shall dwell alone, meaning that other ritually impure people, such as zavin and those who are ritually impure due to contact with a corpse, should not dwell with him. One might have thought that zavin and those who are ritually impure due to contact with a corpse are sent to one camp, meaning that the laws governing which camps they may or may not enter are the same for both. Therefore, the verse states: “Both male and female shall you send out, outside the camp shall you send them out, and they shall defile not their camps in the midst of which I dwell” (Numbers 5:3). The plural term “camps” teaches that there are multiple camps for those who are ritually impure, so that we give a camp for this one and a camp for that one; this is the statement of Rabbi Yehuda. Thus, in his opinion, there are three camps: One which a leper may not enter, one which a zav may not enter, and one which even someone ritually impure due to contact with a corpse may not enter.

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר {במדבר ה׳:ב׳} וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כׇּל צָרוּעַ וְכׇל זָב וְכֹל טָמֵא לָנֶפֶשׁ יֵאָמֵר טְמֵאֵי מֵת וְאַל יֵאָמֵר טְמֵאֵי זָב וַאֲנִי אוֹמֵר טְמֵאֵי מֵתִים מִשְׁתַּלְּחִין זָבִין לֹא כ״שכׇּל שֶׁכֵּן לָמָּה נֶאֱמַר זָב לִיתֵּן לוֹ מַחֲנֶה שְׁנִיָּה.

Rabbi Shimon says: It is not necessary to derive this law from the plural term “camps,” for surely the verse says: “Command the children of Israel that they send out from the camp any leper and any zav and anyone impure by reason of a corpse” (Numbers 5:2). The verse includes an unnecessary phrase: Let the verse say only that they are to send out those who are ritually impure due to a corpse, and not say anything about those impure as a zav, and I would say on my own that a zav is obviously included in this law: If those ritually impure due to a corpse are sent out from the camp, all the more so is it not clear that zavin should be sent out? If so, why is a zav stated? To give him a second camp, that is, to teach us that the law governing a zav is more severe than the law relating to one who is impure due to a corpse and there is an additional camp that he may not enter.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אינו צריך – האי מחוץ למחנה ליתן לו מחנה שלישית להוציאו דכולהו מהתם נפקי דעל כרחך כולן חמורים זה מזה בטומאותיהן דאי כולהו שוו לענין מחנות לכתוב שילוח בקל ואנא ידענא כל שכן דחמור בעי שילוח ומדכתבינהו כולהו ש״מ שילוחו של זה לא כשילוחו של זה.

זב לא כ״ש – לקמיה פריך מאי חומריה דזב מטמא מת.

ר׳ שמעון אומר: אינו צריך ללמוד מלשון ריבוי זו, אלא הרי הוא אומר: ״וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש״ (במדבר ה, ב), ויש כאן יתור לשון, שיאמר טמאי מת ואל יאמר טמאי זב, ואני אומר ולומד בקל וחומר: אם טמאי מתים משתלחין, זבין לא כל שכן שישתלחו ואם כן למה נאמר זב — ליתן לו מחנה שניה, ללמדנו שצריכים להחמיר בו ולהרחיק אותו מחנה נוסף.

Rabbi Shimon says: It is not necessary to derive this law from the plural term “camps,” for surely the verse says: “Command the children of Israel that they send out from the camp any leper and any zav and anyone impure by reason of a corpse” (Numbers 5:2). The verse includes an unnecessary phrase: Let the verse say only that they are to send out those who are ritually impure due to a corpse, and not say anything about those impure as a zav, and I would say on my own that a zav is obviously included in this law: If those ritually impure due to a corpse are sent out from the camp, all the more so is it not clear that zavin should be sent out? If so, why is a zav stated? To give him a second camp, that is, to teach us that the law governing a zav is more severe than the law relating to one who is impure due to a corpse and there is an additional camp that he may not enter.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) וְיֵאָמֵר זָב וְאַל יֵאָמֵר מְצוֹרָע וַאֲנִי אוֹמֵר זָבִין מִשְׁתַּלְּחִין מְצוֹרָעִין לֹא כׇּל שֶׁכֵּן לָמָּה נֶאֱמַר מְצוֹרָע לִיתֵּן לוֹ מַחֲנֶה שְׁלִישִׁית כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר בָּדָד יֵשֵׁב הַכָּתוּב נִתְּקוֹ לַעֲשֵׂה.

And furthermore: Let the verse say only that they are to send out a zav, and not say anything about a leper, and I would say on my own that a leper is obviously included in this law as well: If zavin are sent out, all the more so is it not clear that lepers should be sent out? Why then is a leper stated? To give him a third camp that he may not enter. When the verse says with regard to a leper: “He shall dwell alone,” the verse has transmuted the negative precept into a positive command. This teaches us that a leper who enters a camp that is prohibited to him does not receive lashes for his violation of a negative commandment, which is consistent with the ruling of Rav Ḥisda.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ועוד: יאמר זב ואל יאמר מצורע, ואני אומר קל וחומר מעצמי: אם זבין משתלחין, מצורעין לא כל שכן? למה נאמר מצורע — ליתן לו מחנה שלישית, כשהוא אומר במצורע ״בדד ישב״ — הכתוב נתקו לעשה, ללמד שהמצורע שנכנס לפנים מן המחנה שלו אינו לוקה על שעבר במצות לא תעשה, והוא כדברי רב חסדא.

And furthermore: Let the verse say only that they are to send out a zav, and not say anything about a leper, and I would say on my own that a leper is obviously included in this law as well: If zavin are sent out, all the more so is it not clear that lepers should be sent out? Why then is a leper stated? To give him a third camp that he may not enter. When the verse says with regard to a leper: “He shall dwell alone,” the verse has transmuted the negative precept into a positive command. This teaches us that a leper who enters a camp that is prohibited to him does not receive lashes for his violation of a negative commandment, which is consistent with the ruling of Rav Ḥisda.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) מַאי חוּמְרֵיהּ דְּזָב מִטְּמֵא מֵת שֶׁכֵּן טוּמְאָה יוֹצְאָה עָלָיו מִגּוּפוֹ אַדְּרַבָּה טְמֵא מֵת חָמוּר שֶׁכֵּן טָעוּן הַזָּאָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי.

The Gemara questions the opinion of Rabbi Shimon: We see from the discussion cited above that it was clear to Rabbi Shimon that the impurity of a zav is more severe than that of one who is ritually impure due to contact with a corpse, and that the impurity of a leper is even more severe than that of a zav. What is the stringency of a zav over one who is ritually impure due to a corpse? That the impurity of the zav issues out upon him from his own body, rather than coming from an external source, as is the case when impurity is contracted from a corpse. But on the contrary, it may be argued that the legal status of one who is ritually impure due to a corpse is more severe, as he requires sprinkling of the purifying waters on the third and seventh days of his purification process, whereas a zav, who is also impure for seven days, does not require such sprinkling.

ר׳ חננאלתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מאי חומריה דזב מטמא מת דקתני ואני אומר טמא מת משתלח זב לא כל שכן מכלל שהזב חמור מטמא מת מאי חומריה שכן הזב טומאה יוצאה עליו מגופו אדרבה טמא מת חמור ממנו שטעון הזאה שלישי ושביעי ודחי׳ מוכל דכתיב בטמא מת מרבינן טמא שרץ דלא כתיב ביה הבדיה להיות טעון שילוח חוץ למחנה ומרבינן טמא שרץ שבאה לו הטומאה מבחוץ שדומה לטמא מת והזב חמור מטומאת שרץ שהזב טומאה יוצאה לו מגופו. ותי אקשי׳ יש לומר שטומאת שרץ חמור שמטמא אפילו [אם] נפל עליו השרץ באונס מה שאין כן בזב שהזב אינו מטמא באונס דתנן בשבעה דרכים בודקין את הזב וכו׳ ואם נמצא עליו אונס אינו טמא מאותה הראי׳ שבאונס ושנינן להטמאות זב בטומאת ערב כטומאת שרץ אפילו אם ראה ראיה באונס מטמא טומאת ערב דלא גרע מקרי וכדרב הונא דאמר ראיה ראשונה של זב מטמאה באונס נתברר שהזב חמור הוא מטמא שרץ שנתרבה מטמא מת ועל זה אמר יאמר טמא נפש ולא יאמר זב וכן עוד דתאני זב משתלח מצורע לא כל שכן מכלל שמצורע חמור מזב מאי חומריה דמצורע מזב שכן טעון פריעת הראש ופרימת בגדיו ואסור בתשמיש שנאמר (ויקרא י״ד:ח׳) וישב מחוץ לאהלו ואין אהלו אלא אשתו שנאמר (דברים ה׳:כ״ז) שובו לכם לאהליכ׳ וכן מפורש במשקין [דף ז׳ ע״ב].

מאי חומרא דזב שכן טומאה יוצאה מגופו – ה״ה דהוה מצי למימר שכן מטמא משכב ומושב וכלי חרס בהיסט כדלקמן אלא ניחא ליה למינקט חומרי דלא מצי למימר להו בסמוך גבי חומר בזב מבמצורע.

ושואלים על שיטתו של ר׳ שמעון: כאן בדיון זה רואים כי ברור לו שהזב חמור מטמא מת והמצורע חמור מזב, אבל מאי חומריה [מה חומרתו] של זב מטמא מת? ומסבירים: שכן טומאה של הזב יוצאה עליו מגופו ואינה באה לו מדבר אחר כטמא מת, אולם אדרבה אפשר לומר שטמא מת חמור, שכן טעון הזאה של מי חטאת שלישי ושביעי לפני שיטהר, מה שאין כן בזב, שאין צריך הזאה כזו אף שגם טומאתו בת שבעה ימים.

The Gemara questions the opinion of Rabbi Shimon: We see from the discussion cited above that it was clear to Rabbi Shimon that the impurity of a zav is more severe than that of one who is ritually impure due to contact with a corpse, and that the impurity of a leper is even more severe than that of a zav. What is the stringency of a zav over one who is ritually impure due to a corpse? That the impurity of the zav issues out upon him from his own body, rather than coming from an external source, as is the case when impurity is contracted from a corpse. But on the contrary, it may be argued that the legal status of one who is ritually impure due to a corpse is more severe, as he requires sprinkling of the purifying waters on the third and seventh days of his purification process, whereas a zav, who is also impure for seven days, does not require such sprinkling.

ר׳ חננאלתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) אָמַר קְרָא טָמֵא וְכֹל טָמֵא לְרַבּוֹת טְמֵא שֶׁרֶץ וְזָב חָמוּר מִטְּמֵא שֶׁרֶץ.

The Gemara answers: Therefore, the verse states not just “impure” but “and anyone impure.” The additional words come to include one who is ritually impure due to contact with a creeping animal. He, too, is sent out from the camp like one who is impure due to contact with a corpse, and it is clear that the legal status of a zav is more severe than one who is ritually impure due to contact with a creeping animal.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

לרבות טמא שרץ – לשילוח והוא הדין לנוגע בנבילה וכל טמאי מגע וכיון דכתב רבוייא לטמאי מגע לא איצטריך למיכתב זב דחמיר מטמא שרץ שהרי טומאה יוצאה עליו מגופו זב אינו מטמא מחמת אונס אם ראה מחמת מאכל ומשתה או חולי או קפיצה כדאמר במסכת נדה בפרק בנות כותים (דף לה.) מבשרו ולא מחמת אונסו ומשנינן כי האי גוונא זב טמויי נמי מטמא כגון טומאת טמאי שרץ שאינו אלא טומאת ערב.

ומשיבים: לכן אמר קרא [המקרא] לא רק ״טמא״ לנפש אלא גם ״וכל טמא״, ובא ביטוי זה לרבות טמא שרץ, שאף הוא משתלח מן המחנה כטמא מת וברור כי זב חמור מטמא שרץ.

The Gemara answers: Therefore, the verse states not just “impure” but “and anyone impure.” The additional words come to include one who is ritually impure due to contact with a creeping animal. He, too, is sent out from the camp like one who is impure due to contact with a corpse, and it is clear that the legal status of a zav is more severe than one who is ritually impure due to contact with a creeping animal.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(16) וּמַאי חוּמְרֵיהּ כְּדַאֲמַרַן אַדְּרַבָּה שֶׁרֶץ חָמוּר שֶׁכֵּן מְטַמֵּא בְּאוֹנֶס אָמְרִי

The Gemara asks: And what is his stringency? In what way is a zav more stringent than one who has contracted ritual impurity from a creeping animal? The Gemara answers: As we have said, that his impurity issues out upon him from his own body, unlike one who has contracted impurity from a creeping animal. But on the contrary, it is possible to say that the legal status a creeping animal is more severe, for it imparts ritual impurity even through an accident. A zav only becomes impure when it is clear that his discharge did not result from sickness or some other accident, but a person who comes into contact with a creeping animal contracts ritual impurity regardless of the circumstances of that contact. They say in answer to this question:

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ושואלים: ומאי חומריה [ומה חומרתו] של טמא זב? ומשיבים: כדאמרן [כפי שאמרנו] שטומאתו באה מגופו, שלא כטומאת הנטמא משרץ. אולם אדרבה אפשר לומר שהנטמא בשרץ חמור, שכן מטמא באונס. שהזב אינו מטמא בזיבה אלא אם כן נתברר שלא ראה את הזיבה מחמת אונס מחלה או אונס אחר, ואילו בנטמא בשרץ — אין בודקים אם נטמא לרצונו או שלא לרצונו! אמרי [אומרים] בישוב שאלה זו:

The Gemara asks: And what is his stringency? In what way is a zav more stringent than one who has contracted ritual impurity from a creeping animal? The Gemara answers: As we have said, that his impurity issues out upon him from his own body, unlike one who has contracted impurity from a creeping animal. But on the contrary, it is possible to say that the legal status a creeping animal is more severe, for it imparts ritual impurity even through an accident. A zav only becomes impure when it is clear that his discharge did not result from sickness or some other accident, but a person who comes into contact with a creeping animal contracts ritual impurity regardless of the circumstances of that contact. They say in answer to this question:

פירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים סז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים סז., ר׳ חננאל פסחים סז., הערוך על סדר הש"ס פסחים סז., רש"י פסחים סז. – פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., תוספות פסחים סז., בית הבחירה למאירי פסחים סז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים סז., מהרש"א חידושי הלכות פסחים סז., גליון הש"ס לרע"א פסחים סז., פירוש הרב שטיינזלץ פסחים סז., אסופת מאמרים פסחים סז.

Pesachim 67a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 67a, R. Chananel Pesachim 67a, Collected from HeArukh Pesachim 67a, Rashi Pesachim 67a, Tosafot Pesachim 67a, Meiri Pesachim 67a, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 67a, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 67a, Gilyon HaShas Pesachim 67a, Steinsaltz Commentary Pesachim 67a, Collected Articles Pesachim 67a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון