האוכל נבילה ביום הכפורים – שוגג.
פטור – מחטאת דאין איסור יום הכפורים חל על איסור נבילה ואם בו ביום נתנבלה אפילו הכי היתה אסורה קודם יום הכפורים משום אבר מן החי.
(1) 
הָאוֹכֵל נְבֵלָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים פָּטוּר.
הָאוֹכֵל נְבֵלָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים פָּטוּר.One who unwittingly eats an unslaughtered animal carcass on Yom Kippur is exempt from bringing a sin-offering to atone for this consumption. The prohibition against eating on Yom Kippur does not apply to the already prohibited meat of an animal carcass, which means only the prohibition against eating an unslaughtered animal carcass is violated by this act.
האוכל נבילה ביום הכפורים – פ״ה אפילו נתנבלה ביום הכפורים לא חיילא עלה איסור יוה״כ דהרי הוה עלה איסור אבר מן החי וקשה לר״י דהא כי פקע איסור אבר מן החי יחול עלה איסור יום הכפורים ונבילה בבת אחת דמודה רבי שמעון באיסור בבת אחת ומיהו י״ל אפילו נתנבלה ביום הכפורים לא חייל עלה איסור יום הכפורים דאיסור שאין זבוח הוה ביה נמי מעיקרא ואכתי לא פקע מינה.
האוכל נבלה ביום הכיפורים בשוגג חייב חטאת ואין אומרין שלא חל איסור יום הכיפורים על הנבלה שקדמה לו אם מתורת נבלה בנתנבלה מאמש אם באיסור אבר מן החי אם נתנבלה היום וכן שאף בנתנבלה היום יש בה קדימת איסור נבלה משום דנבלה בכזית ויום הכיפורים בככותבת אלא אעפ״כ איסור יום הכיפורים חל על איסור נבלה שהאיסור חל על איסור אחר בשלשה דרכים כשהם באים בבת אחת ובאיסור מוסיף ובאיסור כולל כמו שביארנו במסכת חולין פרק גיד הנשה:
האוכל נבלה ביום הכפורים בשוגג פטור מלהביא קרבן חטאת על אכילה ביום הכיפורים, משום שאין האיסור הנוסף של אכילה ביום הכיפורים חל על איסור הנבילה, ויש בה איפוא רק איסור אחד בלבד.
One who unwittingly eats an unslaughtered animal carcass on Yom Kippur is exempt from bringing a sin-offering to atone for this consumption. The prohibition against eating on Yom Kippur does not apply to the already prohibited meat of an animal carcass, which means only the prohibition against eating an unslaughtered animal carcass is violated by this act.
הכל
(2) רָבִינָא אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן מִי שֶׁאִיסּוּרוֹ מִשּׁוּם בַּל תֹּאכַל חָמֵץ בִּלְבַד יָצָא זֶה שֶׁאֵין אִיסּוּרוֹ מִשּׁוּם בַּל תֹּאכַל חָמֵץ בִּלְבַד אֶלָּא אַף מִשּׁוּם בַּל תֹּאכַל טֶבֶל.
Ravina said: Even if you say that this baraita is in accordance with the Rabbis, who maintain that a prohibition can take effect where another prohibition already exists, it can be explained as follows: One fulfills his obligation to eat matza with food whose prohibition is solely due to the commandment: Do not eat leavened bread, which excludes this grain, which is forbidden not only due to the prohibition: Do not eat leavened bread, but also due to the prohibition: Do not eat untithed produce.
Ravina said: Even if you say that this baraita is in accordance with the Rabbis, who maintain that a prohibition can take effect where another prohibition already exists, it can be explained as follows: One fulfills his obligation to eat matza with food whose prohibition is solely due to the commandment: Do not eat leavened bread, which excludes this grain, which is forbidden not only due to the prohibition: Do not eat leavened bread, but also due to the prohibition: Do not eat untithed produce.
רבינא אמר: אפילו תימא [תאמר] שברייתא זו היא כשיטת רבנן [חכמים] הסבורים שאיסור חל על איסור, וכך יש להבין: מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ בלבד יוצא בו ידי חובת מצה, יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ בלבד, אלא אף משום בל תאכל טבל.
Ravina said: Even if you say that this baraita is in accordance with the Rabbis, who maintain that a prohibition can take effect where another prohibition already exists, it can be explained as follows: One fulfills his obligation to eat matza with food whose prohibition is solely due to the commandment: Do not eat leavened bread, which excludes this grain, which is forbidden not only due to the prohibition: Do not eat leavened bread, but also due to the prohibition: Do not eat untithed produce.
הכל
(3) מִידֵּי בִּלְבַד כְּתִיב אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְרַב שֵׁשֶׁת.
The Gemara raises a difficulty against this explanation: Is the word: Only, written in the baraita? This word, which is critical for Ravina’s explanation, does not appear in the baraita at all. Rather, it is clear that this must be explained in accordance with the explanation of Rav Sheshet, who maintains that the baraita should be attributed to Rabbi Shimon.
The Gemara raises a difficulty against this explanation: Is the word: Only, written in the baraita? This word, which is critical for Ravina’s explanation, does not appear in the baraita at all. Rather, it is clear that this must be explained in accordance with the explanation of Rav Sheshet, who maintains that the baraita should be attributed to Rabbi Shimon.
הסבר זה דוחים: מידי [וכי] ״בלבד״ כתיב [כתוב]? הלוא מלה זו העקרונית בפירוש זה, לא נאמרה בברייתא. אלא מחוורתא [ברור כשיטת] רב ששת שצריך לייחס את הברייתא לר׳ שמעון.
The Gemara raises a difficulty against this explanation: Is the word: Only, written in the baraita? This word, which is critical for Ravina’s explanation, does not appear in the baraita at all. Rather, it is clear that this must be explained in accordance with the explanation of Rav Sheshet, who maintains that the baraita should be attributed to Rabbi Shimon.
הכל
(4) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן יָכוֹל יוֹצֵא אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {דברים ט״ז:ג׳} לֶחֶם עוֹנִי מָה שֶׁנֶּאֱכָל בָּאֲנִינוּת יָצָא זֶה שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל בַּאֲנִינוּת אֶלָּא בְּשִׂמְחָה דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.
The Sages taught: I might have thought that a person can fulfill his obligation to eat matza on Passover with matza of second tithe in Jerusalem. Therefore, the verse states: “You shall eat no leavened bread with it; seven days you shall eat with it matza, the bread of affliction [leḥem oni]” (Deuteronomy 16:3), oni with the letter ayin, i.e., poor man’s bread. As this is similar to the phrase: Bread of acute mourning [leḥem oni], oni with an alef, it can be inferred that this mitzva must be fulfilled with matza that can be eaten during a period of acute mourning, on the day one’s close relative has died. This excludes this second tithe, which cannot be eaten during a period of acute mourning but only in a state of joy, as the Torah states: “I have not eaten from it in my acute mourning” (Deuteronomy 26:14). This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili.
The Sages taught: I might have thought that a person can fulfill his obligation to eat matza on Passover with matza of second tithe in Jerusalem. Therefore, the verse states: “You shall eat no leavened bread with it; seven days you shall eat with it matza, the bread of affliction [leḥem oni]” (Deuteronomy 16:3), oni with the letter ayin, i.e., poor man’s bread. As this is similar to the phrase: Bread of acute mourning [leḥem oni], oni with an alef, it can be inferred that this mitzva must be fulfilled with matza that can be eaten during a period of acute mourning, on the day one’s close relative has died. This excludes this second tithe, which cannot be eaten during a period of acute mourning but only in a state of joy, as the Torah states: “I have not eaten from it in my acute mourning” (Deuteronomy 26:14). This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili.
תנו רבנן יכול יוצא אדם ידי מצה בפסח במעשר שני בירושלים ת״ל לחם עוני כי בעינן לחם הנאכל באוני יצא זה שאינו נאכל באוני אלא בשמחה דברי ר׳ יוסי הגלילי כדתנן בס״פ מעשר שני במנחה ביום טוב היו מתודים כיצד היה וידוי בערתי הקדש מן הבית זה מעשר שני וכו׳ עד לא אכלתי באוני ממנו אם אכלו באנינה לא היה יכול להתודות.
מי שנאכל באנינות – שמותר לאוכלו כשהוא אונן דרוש ביה לחם אוני ומעשר שני אינו נאכל באנינות דכתיב (דברים כו) לא אכלתי באוני ממנו.
מצה של מעשר שני בירושלם יוצאין בה ואע״פ שאנו צריכים למצה הראויה בכל מושבות הרי ראוי הוא ליפדות וליאכל בכל מושבות ואפי׳ היה בירושלם שאינו נפדה מ״מ אם נטמא פודין אותו אף בירושלם כמו שביארנו בכמה מקומות ומאחר שיש לו צד פדיה יוצאין בו אף בלא נפדה ואע״פ שאינו נאכל באנינות לא נכתב לחם עוני אלא למעט מצה עשירה כמו שיתבאר אבל אין יוצאין במצה של בכורים אף בירושלם שאינה ראויה בכל מושבות:
בגמרא ת״ר יכול יוצא אדם י״ח במעשר שני כו׳ ר״ע אומר מצות מצות ריבה אם כן מה ת״ל לחם עוני כו׳ מ״ט דר״ע. נראה דקים ליה לתלמודא דהאי מצות מצות ריבה דקאמר ר״ע לאו לענין מעשר שני לחוד איצטריך אלא לשאר מילי דע״כ הכי הוא אליבא דר״י הגלילי ואם כן מקשה שפיר מ״ט דר״ע דטפי הו״ל למידרש האי קרא דלחם עוני למעט נמי מעשר שני כיון דעוני קרינן ואהני קרי למעט מעשר שני והכתיב למעט עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש וע״ז משני שפיר מי כתיב לחם עוני עני כתיב וא״כ תו לית לן למעט מעשר שני אלא מרבינן לה ממצות מצות ריבה והא דקרינן עוני היינו כדמסיק לקמן שעונין עליו דברים הרבה כנ״ל:
א תנו רבנן [שנו חכמים]: יכול יוצא אדם ידי חובתו בפסח במעשר שני בירושלים, תלמוד לומר ״לחם עני״ (דברים טז, ג), והרי זה בדומה ל״לחם אוני״, וכוונתו: מה שנאכל באנינות, כלומר לחם כזה שמותר לאוכלו גם בזמן אבילות. מה שאין כן מעשר שני יצא זה שאינו נאכל באנינות (כאמור בתורה ״לא אכלתי באוני ממנו״, דברים כו, יד) אלא בשמחה, אלו דברי ר׳ יוסי הגלילי.
The Sages taught: I might have thought that a person can fulfill his obligation to eat matza on Passover with matza of second tithe in Jerusalem. Therefore, the verse states: “You shall eat no leavened bread with it; seven days you shall eat with it matza, the bread of affliction [leḥem oni]” (Deuteronomy 16:3), oni with the letter ayin, i.e., poor man’s bread. As this is similar to the phrase: Bread of acute mourning [leḥem oni], oni with an alef, it can be inferred that this mitzva must be fulfilled with matza that can be eaten during a period of acute mourning, on the day one’s close relative has died. This excludes this second tithe, which cannot be eaten during a period of acute mourning but only in a state of joy, as the Torah states: “I have not eaten from it in my acute mourning” (Deuteronomy 26:14). This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili.
הכל
(5) ר׳ רַבִּי עֲקִיבָא אאוֹמֵר מַצּוֹת מַצּוֹת רִיבָּה אִם כֵּן מָה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר לֶחֶם עוֹנִי בפְּרָט לְעִיסָּה שֶׁנִּילּוֹשָׁה בְּיַיִן וְשֶׁמֶן וּדְבַשׁ.
Rabbi Akiva says: The repetition of matzot matzot serves to amplify, and teaches that all types of matza may be eaten on Passover. The baraita asks: If so, what is the meaning when the verse states leḥem oni, poor man’s bread? The baraita answers: This phrase excludes dough that was kneaded with wine, oil, or honey, which is not classified as poor man’s bread and therefore cannot be used for this mitzva.
Rabbi Akiva says: The repetition of matzot matzot serves to amplify, and teaches that all types of matza may be eaten on Passover. The baraita asks: If so, what is the meaning when the verse states leḥem oni, poor man’s bread? The baraita answers: This phrase excludes dough that was kneaded with wine, oil, or honey, which is not classified as poor man’s bread and therefore cannot be used for this mitzva.
ר׳ עקיבא אומר מצות מצות ריבה אם כן מה ת״ל לחם עוני פרט למצה עשירה ואסיקנא לר׳ עקיבא כתיב עני למעוטי מצה עשירה וקרינן עוני כשמואל דאמר לחם שעונין אחריו דברים ואקשי׳ איני דר׳ עקיבא אוסר לאכול בפסח מצה עשירה והתניא אין לשין את העיסה ביין ושמן ודבש ואם לש רבן גמליאל אומר תשרף מיד וחכמים אומרים תאכל מיד פי׳ אם אפאה אמר ר׳ עקיבא שבתי היתה אצל ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ולשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר ושנינן הא דאסור מצה עשירה ביום טוב ראשון בלבד בזמן שעונין אחריו דברין והן ההגדה שאמר מצה זו שאנו אוכלין על שום מה וכו׳ אסור אותו זמן לאכול מצה עשירה דבעינן עוני וזה שאמר לשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש בשאר הימים ויש לומר כי דבר מועט לש להם כגון בני ר׳ יהושע שלשו בחלב כעין תורא שהוא דבר מועט וביום הראשון [אסור] ובשאר הימים מותר. ונתברר למביני מדע דסוגיא דברייתא הכי הוא אין לשין את העיסה ביין ושמן ודבש ואף על פי שאין לשין מקטפין בהן וחכמים אומרים אין לשין ואף לא מקטפין ואם לש או קיטף רבן גמליאל אומר תשרף מיד ואפילו אפאה וחכמים אומרים תאכל מיד אם אפאה ודברי הכל זו הברייתא בשאר ימות הפסח היא שנויה זולתי יום טוב ראשון ומראין הדברים שהתנא קמא שאמר אף על פי שאין לשין בו מקטפין בו כך פי׳ דבריו אף על פי שאין לשין במים ושמן ואם לשו במים ושמן מקטפין בשמן מכלל שהלישה שאסר שמן על ידי מים הוא שאסר ומה שאסר בלישה שמן על ידי מים התיר בקיטוף וחכמים אסרו זה וזה הלישה והקיטוף ע״י מים הכל אסור וקיימא לן כחכמים שאפילו אם לש במים לבדו אסור לו לקטף בשמן כלל וכל שכן שאין לשין במים ושמן כלל.
ר׳ עקיבא אומר: מתוך שנאמר ״מצות״ ״מצות״ ריבה הכתוב, ללמד שכל מיני מצות מותרים בפסח. ושואלים: אם כן, לשיטה זו מה תלמוד לומר מה מלמדת ההדגשה ״לחם עני״? ומשיבים: פרט לעיסה שנילושה ביין, שמן, ודבש, שאיננה מאכל עניים, ולכן אינה ראויה למצה של מצוה.
Rabbi Akiva says: The repetition of matzot matzot serves to amplify, and teaches that all types of matza may be eaten on Passover. The baraita asks: If so, what is the meaning when the verse states leḥem oni, poor man’s bread? The baraita answers: This phrase excludes dough that was kneaded with wine, oil, or honey, which is not classified as poor man’s bread and therefore cannot be used for this mitzva.
הכל
(6) מַאי טַעְמָא דר׳ דְּרַבִּי עֲקִיבָא מִי כְּתִיב לֶחֶם עוֹנִי עָנִי כְּתִיב.
The Gemara asks: What is the reason of Rabbi Akiva? The Gemara explains: Is it written in the consonantal text leḥem oni with a vav? That would allude to the comparison of matza to food eaten by an onen, an acute mourner, as onen is also spelled with a vav. Actually, it is written leḥem oni without a vav, meaning poor man’s bread.
The Gemara asks: What is the reason of Rabbi Akiva? The Gemara explains: Is it written in the consonantal text leḥem oni with a vav? That would allude to the comparison of matza to food eaten by an onen, an acute mourner, as onen is also spelled with a vav. Actually, it is written leḥem oni without a vav, meaning poor man’s bread.
ור׳ עקיבא מי כתיב עוני עני כתי׳ – ואע״ג דשמעינן ליה לר׳ עקיבא במסכת סנהדרין דאית ליה יש אם למקרא. ה״מ ביכא דסתרי אהדדי אבל היכא דלא סתרי אהדדי מקר׳ ומסור׳ מסורת נמי דרשינן:
ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ עקיבא? ומשיבים שהוא אומר: מי כתיב [האם כתוב] ״לחם עוני״ שנלמד מכאן ענין אנינות? ״עני״ כתיב [כתוב], וכוונתו — לחם הראוי לעני.
The Gemara asks: What is the reason of Rabbi Akiva? The Gemara explains: Is it written in the consonantal text leḥem oni with a vav? That would allude to the comparison of matza to food eaten by an onen, an acute mourner, as onen is also spelled with a vav. Actually, it is written leḥem oni without a vav, meaning poor man’s bread.
הכל
(7) ור׳ וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מִי קָרֵינַן עָנִי עוֹנִי קָרֵינַן ור׳ וְרַבִּי עֲקִיבָא הַאי דְּקָרֵינַן בֵּיהּ עוֹנִי כְּדִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל לֶחֶם עוֹנִי לֶחֶם שֶׁעוֹנִין עָלָיו דְּבָרִים הַרְבֵּה.
And Rabbi Yosei HaGelili could respond: Do we vocalize the word as ani, as would be appropriate for a phrase meaning a poor man’s bread? In fact, we vocalize it oni, which means oppression, affliction, or mourning. And Rabbi Akiva could retort: The fact that we vocalize the word as oni is in accordance with a statement of Shmuel. As Shmuel said: The expression leḥem oni means bread over which many matters are recited [onin], an allusion to the Passover Seder, at which one recites the Haggadah and eats matza.
And Rabbi Yosei HaGelili could respond: Do we vocalize the word as ani, as would be appropriate for a phrase meaning a poor man’s bread? In fact, we vocalize it oni, which means oppression, affliction, or mourning. And Rabbi Akiva could retort: The fact that we vocalize the word as oni is in accordance with a statement of Shmuel. As Shmuel said: The expression leḥem oni means bread over which many matters are recited [onin], an allusion to the Passover Seder, at which one recites the Haggadah and eats matza.
עוני קרינן ביה – והא דגבי לולב (סוכה דף לב.) כ״ע מודו דכפת כתיב ולא אמר כפות קרינן ויצטרך שני לולבים ליטול אור״י משום דהתם סמכינן אקרא פרי עץ הדר דלא משמע אלא חד לכך מודו התם כ״ע דדרשינן מסורת.
ור׳ יוסי הגלילי אומר בתשובה לכך: מי קרינן [האם קוראים אנו] ״עני״, הלוא אין זו דרך הקריאה של פסוק זה! ״עוני״ קרינן [קוראים אנו] לרמז: דחק, צרות, וצער. ור׳ עקיבא אומר בתשובה לכך: האי דקרינן ביה [זה שאנו קוראים בו] ״עוני״, יש להבינו כדברי שמואל. שאמר שמואל: ״לחם עני״ משמעו: לחם שעונין (אומרים) עליו דברים הרבה — רמז לאמירת הגדה של פסח.
And Rabbi Yosei HaGelili could respond: Do we vocalize the word as ani, as would be appropriate for a phrase meaning a poor man’s bread? In fact, we vocalize it oni, which means oppression, affliction, or mourning. And Rabbi Akiva could retort: The fact that we vocalize the word as oni is in accordance with a statement of Shmuel. As Shmuel said: The expression leḥem oni means bread over which many matters are recited [onin], an allusion to the Passover Seder, at which one recites the Haggadah and eats matza.
הכל
(8) וְסָבַר ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא עִיסָּה שֶׁנִּילּוֹשָׁה בְּיַיִן וְשֶׁמֶן וּדְבַשׁ לָא וְהָתַנְיָא אֵין לָשִׁין עִיסָּה בַּפֶּסַח בְּיַיִן וְשֶׁמֶן וּדְבַשׁ וְאִם לָשׁ רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר תִּשָּׂרֵף מִיָּד וַחֲכָמִים אוֹמְרִים גיֵאָכֵל וְאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא שַׁבַּתִּי הָיְתָה אֵצֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְלַשְׁתִּי לָהֶם עִיסָּה בְּיַיִן וְשֶׁמֶן וּדְבַשׁ וְלֹא אָמְרוּ לִי דָּבָר.
The Gemara asks: And does Rabbi Akiva maintain with regard to dough that was kneaded with wine, oil, or honey, that it may not be used for matza? But wasn’t it taught in a baraita: One may not knead dough on Passover with wine, oil, or honey? And if one kneaded dough in this manner, Rabban Gamliel says: The dough must be burned immediately, as it is leavened faster than other types of dough. And the Rabbis say that although it is leavened quickly, one can still prevent it from being leavened, and if he does so it may be eaten. And Rabbi Akiva said: It was my Shabbat to serve before Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua during Passover (Rav Yehuda ben Rav Binyamin HaRofeh), and I kneaded for them dough with wine, oil, and honey, and they said nothing to me by way of objection.
The Gemara asks: And does Rabbi Akiva maintain with regard to dough that was kneaded with wine, oil, or honey, that it may not be used for matza? But wasn’t it taught in a baraita: One may not knead dough on Passover with wine, oil, or honey? And if one kneaded dough in this manner, Rabban Gamliel says: The dough must be burned immediately, as it is leavened faster than other types of dough. And the Rabbis say that although it is leavened quickly, one can still prevent it from being leavened, and if he does so it may be eaten. And Rabbi Akiva said: It was my Shabbat to serve before Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua during Passover (Rav Yehuda ben Rav Binyamin HaRofeh), and I kneaded for them dough with wine, oil, and honey, and they said nothing to me by way of objection.
1. מיד: חסר בכ״י קרפנטרץ .
2. ותאכל מיד: נוסף רק בכ״י א , כבר״ח: ״תאפה מיד ותאכל״.
3. היתה: חסר בכ״י א לפני הגהה. גכז : ״היה״.
4. להן עיסה: גכז : ״להן את העיסה״. דפוסים: את העיסה .
5. בו: חסר רק בכ״י א .
6. בו: חסר ב-גכד .
7. אתאן... בו: חסר ב-גכז (כנראה מחמת הדומות).
8. אין: חסר רק בכ״י א .
9. את: חסר בכ״י קרפנטרץ .
10. מילתא: וכן גכז . גא , גיח , גכד , גלא , גסו , כ״י נ , כ״י קרפנטרץ , דפוסים: ״מתניתא״. במאמר המקביל בר״ח: ״דסוגיא דברייתא״.
11. אוקמוה: גסו : ״אוקמה״. כ״י נ , גכד : ״אוקמא״. דפוסים: אוקימנא .
12. ביום, ביום: גיח , כ״י קרפנטרץ : ״ביום טוב״. וכן בר״ח.
13. לה: גכה , גלא , כ״י נ , כ״י קרפנטרץ : ״ליה״.
14. דהילכתא כר׳ עקיבא דאמ׳: וכן ב-גא , גיח , גכז (ומשמע שהחילוק הוא לפי דעת ר׳ עקיבא. ראה פירוש ר׳ יונתן כאן). דפוסים: והלכתא כוותיה ביום (ומשמע שר׳ עקיבא עצמו לא חילק, אלא פוסקים כמותו לחצאין. בגמרא ובר״ח החילוק הוא אוקימתא אליבא דר׳ עקיבא).
15. יום: כ״י קרפנטרץ : ״יום טוב״. גיח , דפוסים: ביום . וכן בהמשך.
16. דבעינן: גיח : ״בעין״.
17. לא: חסר ב-גסו דפוסים: ואסיר .
18. אבל יום: דפוסים: אבל ביום . גא , גיח , גכד , גכז , גלא , גסו , כ״י קרפנטרץ , כ״י נ : ״ויום״. כ״י קרפנטרץ ״ויום טוב״.
19. הכי: גכז , דפוסים: ״לחם עוני״.
20. כותיה סבירא ליה: כ״י קרפנטרץ : ״קאי כותיה״.
21. להו: כ״י קרפנטרץ : ״להו ר׳ יהושע״ (בהמשך המאמר שם, בעל המעשה הוא ר׳ יהושע התנא, ולא ריב״ל האמורא). גא : ״ליה״.
22. לא תלושו...לושו לי: חסר בכ״י א .
23. לא תלושו: השלמות לשון בלישנא בתרא: כ״י קרפנטרץ : ״אמ׳ להו יומא קמא לא תלושו״. גיח : ״יומא קמא לא תלושו״. דפוסים : ביומא קמא לא תלושו .
24. לי: גכד , גכז , גלא , גסו , כ״י קרפנטרץ , דפוסים. חסר בכ״י א , גא , גיח , כ״י נ .
25. וודאי: כ״י קרפנטרץ : ״ודאי״. דפוסים: ובודאי .
26. הוא: כ״י קרפנטרץ : ״היא״.
27. מאי: גיח : ״מאן״. חסר בדפוסים.
28. ליה: רק כ״י א .
29. בלישה...בין: חסר בכ״י א (כנראה מחמת הדומות).
30. בן לוי דהוא אמורא עובדא: כ״י קרפנטרץ : ״מעשה״ (בהתאם לנוסח שם לעיל, שבעל המעשה הוא התנא ר׳ יהושע ולא ריב״ל האמורא).
31. בכל: גלא : ״דכל״.
32. בה: חסר ב-גכד , גסו , כ״י קרפנטרץ .
33. אלא: גא , גלא : ״אבל״.
34. השתא: גיח , גסו : ״הכא״.
35. דאשכחינן לר׳: דפוסים: דאשכחן דר׳ .
36. בן לוי: חסר בכ״י קרפנטרץ (בהתאם לנוסח שם לאורך כל המאמר).
37. דהילכ׳ כוותיה דר׳ עקיבה: גיח , כ״י נ , כ״י קרפנטרץ : ״דהלכתא כר׳ עקיבא״. דפוסים: דהלכה כר׳ עקיבא .
38. אשכחן: גא , גיח , גכה , גכז , גלא : ״אשכחנן״.
39. מיניה ראיה: גא , גכד , גלא , גסו , כ״י נ : ״מינה ראיה״. דפוסים: ראיה מיניה .
40. דהלכה היא: גא , גכד : ״הילכת׳ היא״. כ״י נ : ״הלכה הוא״. גיח , גסו , כ״י קרפנטרץ : ״הלכה היא״. דפוסים: הלכתא כוותיה .
41. מיתי: דפוסים: אייתי .
42. מינה ראיה: גכה , כ״י קרפנטרץ : ״מיניה ראיה״. גסו : ״לה ראיה״. דפוסים: ראיה מיניה .
43. הלכה היא: דפוסים: הלכה הוא . חסר ב-גסו , שם אחרי הגהה: ״היא״.
44. ואשכחן: גא , גיח , גכה , גכד , גכז : ״ואשכחנן״. גסו : ״ואשכחן נמי״.
45. מקצת רבואתא: גסו : ״רבואתא אחריני״. גכד רק: ״רבואתא״.
46. ביום, ביום: גיח : ״ביום טוב, ביום טוב״.
47. בין ביום שני בין בשאר ימים: וכן בכ״י נ , כ״י קרפנטרץ (למרות הכפילות). גיח : ״בין ביום טוב שני בין בשאר יומי דפיסחא״ (וכך אין כפילות). גא , דפוסים רק: ״בין ביום שני״. גכד , גכו . גכז רק: ״בין בשאר ימים״.
48. כרבנן: רק כ״י א : ״כדרבנן״.
49. ואיכא: כ״י קרפנטרץ : ״ואשכחינן מקצת״.
50. רבואתא: גסו : ״מרבואתא״.
51. מאי: גסו : ״מאן״.
52. וכן שם ל ע״א-ע״ב, וברי״ף שם פרק ב (דף ח ע״א).
53. שמותר לאכול: (המשך שם הפרק) ב-גיא , דפוסים.
54. העיסה: גיא : ״את העיסה״, כברי״ף פסחים שם.
55. כל: חסר ב-גיא .
56. שטין, שט: כ״י פריס : ״טשין, טש״. דפוסים : טשין, שט . גם ברי״ף ור״ח בפסחים שם יש שינויי נוסחאות.
57. שיוסק: גצח : ״שיסוק״. גיא : ״שיוסק את״. ראה נוסחאות בפסחים שם.
58. ומסקנא דאי: כ״י פריס : ״ואסיק׳ אי״.
59. שני בהי ועבדינהי: וכן ב-גיא . גצח : ״שני בהי ועבדונהי״. כ״י פריס : ״שני בהו ועבדינהו״. דפוסים: שני ביה ועבדינהו . (אינו כטעם שהביא הר״ח בפסחים שם, שהתירו כיון שהוא דבר מועט).
אין לשין את העיסה – של מצות ביין ושמן ודבש מפני שקרובה וממהרת להחמיץ ואין אדם יכול לשומרה לפיכך אם לש תשרף מיד ובמועד קאמר ולא ביום טוב דהבערה שלא לצורך היא (ולר׳ יוחנן) דאמר לעיל מי פירות אין מחמיצין לא קשיא הך דאיהו אין חייבין על חימוצו כרת קאמר ולא הוי חמץ גמור אלא חמץ נוקשה הוי כלומר רע ואותו חימוץ הן ממהרין להחמיץ ואי אפשר לשומרן.
וחכמים אומרים תאכל – דקסברי אפשר לשומרה והכא לא גרסינן מיד דמשנאפה לא תחמיץ.
שבתי היתה – שביתתי היתה רגל פסח אחד אצל ר׳ אליעזר ור׳ יהושע.
וחכמים אומרים תיאכל מיד – המורה גריס תיאכל ולא גריס מיד. ורבינו יצחק מפאס זצוק״ל גריס תיאפה מיד. ונראה לי דסבירא להו דממהרין להחמיץ הילכך אל ישהא העיסה אלא תיאפה מיד ופליגי ארבן גמליאל דאמר תישרף ואין לה תקנה.
לישת העיסה ביין ובשמן ודבש ר״ל על ידי מים יש אוסרין אותה לכתחילה מפני שמי פירות בעירוב מים ממהרין להחמיץ ואם לש תאפה מיד ויש מתירין אף לכתחלה כשאר לישות שבמים ודבר זה תלוי בביאור שמועה והוא שאמרו אין לשין את העיסה ביין ושמן ודבש ר״ל על ידי מים ואם לש רבן גמליאל אומר תשרף מיד ר״ל שאף בדיעבד אסורה וחכמים אומרין תאפה מיד ובדיעבד מיהא מותר כשיזהר שלא ישהה ואמר ר׳ עקיבא שבתי היתה אצל ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ולשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר כלומר שאף לכתחילה מותר שאין מי פירות גורמין למהר את החימוץ והרי הוא כשאר לישות ואע״פ שאין לשין בו מקטפין בו ר״ל אע״פ שאין לשין בו לכתחילה מקטפין בו לכתחילה והוא טיחת פניה לאחר עריבתה אתאן לתנא קמא כלומר דבר זה נאמר לדעת תנא קמא של ר׳ עקיבא שאוסר בלישה לכתחלה וחכמים אומרין את שלשין בו מקטפין בו ואת שאין לשין בו אין מקטפין כלומר ואף בקטוף אסור לכתחילה ושוין שאין לשין את העיסה בפושרין זהו תורף השמועה:
והתניא אין לשין את העיסה ביין שמן ודבש וכו׳ – פי׳ ע״י תערובת ואם לש ר״ג אומר תשרף מיד וחכמים אומרים תאפה מיד ומאי דלא בדקינן בסימני סידוק ושיאור פי׳ הריטב״א ז״ל שלא נאמרו סימני סידוק ושיאור אלא בשנעשין בפושרין או ששהתה יותר מן השיעור פעמים מתחלת להחמיץ ואין בה סימני שיאור וסידוק.
ואמר ר׳ עקיבא שבתי היתה אצל ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ולשתי להם עיסה ביין שמן ודבש ולא אמרו לי דבר – ואפי׳ דלר׳ עקיבא ביום ראשון אסור משם ואילך שרי וכר״פ.
הא ביו״ט ראשון הא ביו״ט שני – ופרש״י ז״ל ההיא דלעיל דאסר משום מצה עשירה בלילה הראשון שחייב לאכול מצה וכן כתב הרב בעל העיטור בלילה הראשון בעינן לחם עוני שלא תהא מצה עשירה בשאר ימים מותר וש״מ דיו״ט ראשון דקאמר לישנא מיהא נקט. וכן כתב הרא״ה ז״ל בשם רבותיו הלכה למעשה דבר מההיא מצה דאוכלין על סדר ההגדה מותר לאכול מצה עשירה. ואע״ג דכי כתיב לחם עוני בשבעת ימים כתיב. כתב הר״י ז״ל דשבעת ימים אלא תאכל עליו חמץ כתיב ולענין פסק אם לשין את העיסה ביין ושמן ודבש על ידי תערובת דאיפלגי רבוותא קמאי פסקי כרבנן לחומרא דאין לשין ואין מקטפין לכתחילה ורבינו אלפסי ז״ל פסק כר׳ עקיבא דהא ר׳ יהושוע בן לוי עבד כותיה וליכא אמורא דפליג ועוד דמעשה רב: והרב בעל המאור השיב על הרב אלפסי ז״ל והרמב״ן ז״ל הציע בספר מלחמות ד׳ והעלה עיקר פסק הרב אלפסי ז״ל. וכתב הרי״ט ז״ל פסקו של הרב אלפסי ז״ל נכון וברור אעפ״כ המחמיר תבוא עליו ברכה.
תנו רבנן כו׳ אין לשין את העיסה בפסח ביין ושמן ודבש ואם לש ר״ג אומר ישרף מיד – מדקתני אין לשין ואם לש ישרף מיד על כרחין יותר ממהר להחמיץ משאר עיסה שנילושה במים בלבד עד שהחמירו כאן ואמרו דאין לשין לכתחילה שקרוב הדבר שתחמיץ מיד. והיכי דמי אי בלא מים והא לכולהו אמוראי מי פירות אין מחמיצין כלל או אין מחמיצין כל כך מיד כמים ואפילו לפירש״י ז״ל דמי פירות חמץ נוקשה הוי. ועוד דקתני אע״פ שאין לשין בו מקטפין בו אתאן לת״ק דמשמע לת״ק הוא דאשמועינן היתרא אבל לרבנן כיון דשרו בלישה כל שכן בקיטוף וקיטוף על כרחין על ידי מים הוא ואם איתא דלישה בלא מים דוקא מאי קאמר אתאן לת״ק אפי׳ לרבנן נמי איצטריך דעד כאן לא שרו לישה אלא בלא מים אבל קיטוף דבמים לא אלא ש״מ דכולה ברייתא על ידי מים הוא. ור״ג סבר דאם לש ישרף מיד דאי אפשר לשמרן שלא יחמיצו ואעפ״י שאין לשין בו מקטפין בו ורבנן קמאי שרו בין בלישה בין בקיטוף בדיעבד מיהא כדקתני אין לשין ותאפה מיד. ורבנן בתראי אסרי בין בלישה בין בקיטוף כדקתני את שלשין בו מקטפין בו דהיינו מים בלבד את שאין לשין בו דהיינו בתערובות מי פירות אין מקטפין בו. ושלש מחלוקת בדבר אי נמי דרבנן בתראי היינו רבנן קמאי אלא דבהא פליגי דר״ג אסר לישה אפי׳ בדיעבד ושרי קיטוף אפי׳ לכתחלה ורבנן אסרי תרוייהו לכתחלה ושרו תרוייהו בדיעבד ושתי מחלוקות בדבר. וא״כ הראיה שכתבנו מקיטוף ליתא אבל אידך איתא וזה עיקר דכל מאי דאפשר למעוטי בפלוגתא ממעטי׳ ור׳ עקיבא דאמר לשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש על כרחין ע״י מים היא דאת״ק קאי. ואקשי׳ דידיה אדידיה דהא אמר פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש ומשום מצה עשירה ומפרקי׳ לא קשיא הא ביום ראשון הא ביום שני כדאמר להו ר׳ יהושע בן לוי לבריה יומא קמא לא תלושו לי בחלבא מכאן ואילך לושו לי. ואידך לישנא בדובשא ואע״ג דלכאור׳ הא דר׳ יהושע בן לוי משום אתקפתא דמצה עשירה מייתי לה. מ״מ אי משום הא מלתא לחוד לא הוה צריכ׳ ליה דכיון דשני כאן ביום ראשון כאן ביום שני תו לא צריך מידי דליכא מאן דסבר דמצה עשיר׳ בשאר יומי אסירי דמעוני נפקא לן דהיינו במצת חובה אלא דמהא דר׳ יהושע שמעי׳ נמי סיעת׳ לכולה מילתא דר׳ עקיבא דמצה עשירה בשאר יומי שריא ואפילו ע״י מים נמי כסברתיה דר׳ עקיבא. וכל שכן לאידך לישנא דדובש ואין דרך ללוש לעולם בדבש בלא מים. ועוד דאי בלא מים מאי אריא משום מצה עשירה תיפק ליה דדברים שאינן באין לידי חימוץ אין אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח. ואפילו תימא דדברים לאו דוקא אלא מינין אכתי לא סגי דתיפק לי דבעי שמירה לשם מצה והכא לא צריך ולעכב נמי אמרי׳ הכי גרסינן בירושלמי יכול יוצא אדם ידי חובתו ברבוכה ת״ל ושמרתם את המצות מצה שצריכה שימור יצאתה זו שאינה צריכה שימור. וההיא דר׳ עקיבא דאמר פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש ודאי על ידי מים היא נמי תדע מדמקשי עלה מהא ברייתא דלשתו להן ואם איתא מאי קושיא התם בלא מים וחשיבה עשירה הכא על ידי מים לא חשיבה עשירה אלא ש״מ כולהו על ידי מים. והלכך כיון דאשכחן ר׳ עקיבא ור׳ יהושע בן לוי דעבדי עובדא להתירא כותייהו קיימ״ל. וכן דעת הראב״ד ז״ל והרמב״ן ז״ל ובזה נתקיים פסקו של הרב אלפסי ז״ל והר״ז ז״ל תפס לו בעיקר דברי רבוותה דאמרי הלכה כחכמים דאסרי לכתחילה בין בלישה בין בקיטוף. ופי׳ הרב דר׳ יהושע בדובשא לחוד בלא מים. ולמסקנא דאסיקנא בחלבא כעין תורא אפילו על ידי מים מותר דלא אשכחן איסור׳ אלא ביין ושמן ודבש אבל חלב אינו ממהר להחמיץ וסייעתא דר׳ יהושע היינו למצה עשירה לחוד. והא לא נהיר כדאמרן ולא שנא נמי חלב לא שנא שאר משקין תדע דתניא בתוספתא אין לשין את העיסה בשאר משקין ואם לש יאפה מיד. והרמב״ם ז״ל כדברי הרב אלפסי ז״ל. והוסיף עוד על דבריו דמצה שלשה בשאר מי פירות חוץ מיין ושמן ודבש וחלב לא הוי עשירה ואדם יוצא בה לכתחילה ולדבריו עיסה שנילושה בבצים יוצאין בה בפסח. ומה שאמרו דביום ראשון אינו יוצא ה״מ בשתי לילות לדידן ובמצת חובה אבל שאר פתו לא שנא יום ראשון ולא שנא שאר ימים מותר:
ציבור שאני מנחת העומר שהיא מנחת ציבור ורבים משמרין אות׳ דאמר ר׳ אליעזר מניין למעשר שני שנטמא שפודין אותו אפילו בירושלם פדיון דחוץ לירושלם לא חשיב היתר בכל מושבות שהרי המעו׳ נתפסין במעשר והפירות שאוכל חוץ לירושלם לאו מעשר שני הן. אבל משבא לירושלם כבר חל עליו שם מעשר שהרי הוא במקום שנאכל ומשכחת לה היתר בכל מושבות כגון אם נטמא וא״ת והא טעמא דיש לו פדיון היינו משום דמחיצה לאכול דאורייתא מחיצה לקלוט דרבנן. כדאיתא בפ׳ הזהב ובפ׳ חלק. וכיון שכן למה לי נטמא אפילו בטהור נמי משכחת לה דפודין אותו כגון שיצא חוץ לירושלם. כדאמרינן בפ״ב דמכות גבי מע״ש שיצא חוץ לירושלם א״ל שאני התם דלכתחילה אסור להוציאו והואיל באיסור לא אמרינן. אבל טומאה אע״ג דאסור לטמאתו אפשר שיטמא מאליו ובתוספו׳ הקשו למה לי מהאי דפדיון תיפוק לי מדתנן בפ׳ בתרא דזבחים באו לנוב וגבעון הותרו הבמות וכו׳ קדשים קלים ומעש׳ נאכלין בכל ערי ישראל אלמא בזמן הבמות הי׳ לו היתר ולקמן אמרינן כי האי גוונא גבי חלות תודה ורקיקי נזיר נאכלין בנוב וגבעון. ותירצו דהתם הכי קשיא לי׳ למה לי קרא דושמרתם את המצות תיפוק לי דאין להם היתר בכל מושבות וממושבותיכם נפקא ופריק דאי לאו ושמרתם בזמן נוב וגבעון שהיה להן היתר בכל מושבות הוה אמינא דנפיק משום הכי איצטריך קרא למעוטי אבל הכא דקאמר יכול יצא אדם במעשר שני בזמן הזה לא מצי לאתויי התירא מנוב וגבעון:
שם וסבר ר״ע עיסה שנילושה כו׳ והתניא אין לשין כו׳ ואמר ר״ע שבתי היתה כו׳. ויש לדקדק דמעיקרא מאי קשיא ליה אטו מי לא אסיק אדעתיה דהא דאמר ר״ע פרט לעיסה שנילושה איירי דוקא בי״ט ראשון דבעינן לחם עוני למצות חובה משא״כ בשאר ימים דעיקר אכילת מצה רשות מכ״ש דלא בעינן לחם עוני ואידך ברייתא משמע להדיא דאיירי בי״ט שני דהא אפילו ר״ג לא קאמר אלא אין לשין משמע לכתחילה ואי לענין מצות חובה איירי הוה ליה למימר דאין יוצאין י״ח. ועוד דהא ר״ג תשרף קאמר וע״כ היינו משום חימוץ ואם כן מילתא דר״ע נמי איירי בי״ט שני ולענין חימוץ פליגי אי בעינן שימור במי פירות או לא או אפשר דאפילו שימור לא מהני לרש״י כדאית ליה ולהתוספות כדאית ליה כדפרי׳ לעיל. והנלע״ד בזה ליישב ע״פ סוגיא דמנחות דף נ״ז שהביאו התוספות לעיל בפלוגתא דר״ע ור״י הגלילי אי מרבינן מנחת נסכים לחימוץ משום דמי פירות נוקשה מיהא הוי כיון דמגבלן במים או לא וא״כ הא מסקינן התם דרבי יוחנן מפיך להך ברייתא דר״ע לדר״י הגלילי דר״ע הוא דדריש לרבות מנחת נסכים לחימוץ כיון דנוקשה הוא משא״כ לר״י הגלילי ואינך תנאי דהתם דף נ״ג מי פירות אין מחמיצין כלל לענין מנחות נקטינן מיהא דר״ע מחמיר טפי במי פירות לענין חימוץ מרבנן א״כ מה״ט גופא לא משמע ליה לתלמודא למימר דר״ע מיקל בלישת מי פירות אפי׳ בחמץ בפסח דחמיר טפי מחמץ דמנחות:
ועוד דבלא״ה משמע בר״פ אלו עוברין דנוקשה ועירובו לענין חמץ כהדדי נינהו אליבא דרב וא״כ כיון דלר״ע עירובו אסור מדאורייתא בכותח הבבלי דהא שמעינן לר״ע דטעם כעיקר מדאורייתא א״כ מסתמא מחמיר נמי בנוקשה מכל זה הוי משמע ליה לתלמודא דר״ע לא איירי לענין י״ט שני אלא לענין י״ט ראשון דאפילו כשנשתמרה כראוי ובמי פירות לחוד אפ״ה אין יוצא בה משום מצה עשירה. ועוד נראה דכיון דר״ע היה לש בעצמו אלמא דבמצות חובה איירי דמצוה בו יותר מבשלוחו כמו שהיה עושה הרא״ש ז״ל וע״ז משני הש״ס דלעולם בי״ט שני מיירי ובמי פירות עם מים שממהרין להחמיץ ובעי זריזות ומשו״ה היה לש בעצמו כדאשכחן במנחות שמסור לזריזין כנ״ל. ובעיקר פלוגתא דר״ע וחכמים לענין חימוץ דמי פירות אי איירי במים או בלא מים כבר כתבתי לעיל שהיא מחלוקת בין רש״י ותוספות ועיין בלשון הרא״ש בשמעתין שהעתיק לשון הרי״ף והבין מפירושו של הרי״ף דאפילו במי פירות עם מים סובר דלא שייך ביה חימוץ כלל ולכן השיג עליו ובאמת אין זה כוונת הרי״ף אלא לענין שממהר להחמיץ פליגי ולעולם דשימור בעי וכ״כ הרמב״ן ז״ל בספר המלחמות בשיטת הרי״ף דע״כ הכי הוא דאי ס״ד דאפילו בכה״ג לר״ט לא בעי שימור כלל אם כן אמאי איצטריך למעט משום דהו״ל מצה עשירה ותיפוק ליה דבלא״ה אין יוצאין בה כיון דלא שייך ביה ושמרתם את המצות ומה שיש לדקדק בכל זה ובל׳ הרא״ש שדבריו בשמעתין נראין כסותרין דבריו שבר״פ אלו עוברין בענין כוונת הרי״ף כבר הרגישו בו האחרונים ואין כאן מקומו להאריך ודעתי לבאר בקונטרס מיוחד באריכות אי״ה דנפקא מיניה טובא לדינא:
לעצם שיטת ר׳ עקיבא שואלים: וכי סבר ר׳ עקיבא עיסה שנילושה ביין, שמן, ודבש לא יוצאים בה ידי חובת מצה בפסח? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: אין לשין עיסה בפסח ביין ושמן ודבש. ואם לש, רבן גמליאל אומר: תשרף מיד שהיא ממהרת להחמיץ, וחכמים אומרים שאף שממהרת להחמיץ ניתן לשומרה מחימוץ, ולכן יאכל. ואמר ר׳ עקיבא: שבתי היתה כלומר יום שבו היה תורו לשמש את רבותיו היתה שבת שבפסח (ריבב״ן) אצל ר׳ אליעזר ור׳ יהושע, ולשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש, ולא אמרו לי דבר.
The Gemara asks: And does Rabbi Akiva maintain with regard to dough that was kneaded with wine, oil, or honey, that it may not be used for matza? But wasn’t it taught in a baraita: One may not knead dough on Passover with wine, oil, or honey? And if one kneaded dough in this manner, Rabban Gamliel says: The dough must be burned immediately, as it is leavened faster than other types of dough. And the Rabbis say that although it is leavened quickly, one can still prevent it from being leavened, and if he does so it may be eaten. And Rabbi Akiva said: It was my Shabbat to serve before Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua during Passover (Rav Yehuda ben Rav Binyamin HaRofeh), and I kneaded for them dough with wine, oil, and honey, and they said nothing to me by way of objection.
הכל
(9) וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָשִׁין מְקַטְּפִין בּוֹ אֲתָאן לְתַנָּא קַמָּא וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵת שֶׁלָּשִׁין בּוֹ מְקַטְּפִין בּוֹ וְאֶת שֶׁאֵין לָשִׁין בּוֹ דאֵין מְקַטְּפִין בּוֹ וְשָׁוִין שֶׁאֵין לָשִׁין אֶת הָעִיסָּה בְּפוֹשְׁרִין.
The baraita continues: And although one may not knead dough with these ingredients, one may spread these substances on the surface of the dough. The Gemara comments: With regard to this latter statement, we have come back to the opinion of the first tanna, who said that one may not knead bread with wine, oil, or honey. And the Rabbis say: With regard to dough into which one may knead wine, oil, or honey, one may likewise spread them on the dough, whereas concerning dough into which one may not knead these ingredients, one may not spread them on the dough either. And everyone agrees that one may not knead the dough with warm water, as this will cause it to be leavened quickly. In any case, it is evident from here that Rabbi Akiva himself prepared matza with wine, oil, and honey.
The baraita continues: And although one may not knead dough with these ingredients, one may spread these substances on the surface of the dough. The Gemara comments: With regard to this latter statement, we have come back to the opinion of the first tanna, who said that one may not knead bread with wine, oil, or honey. And the Rabbis say: With regard to dough into which one may knead wine, oil, or honey, one may likewise spread them on the dough, whereas concerning dough into which one may not knead these ingredients, one may not spread them on the dough either. And everyone agrees that one may not knead the dough with warm water, as this will cause it to be leavened quickly. In any case, it is evident from here that Rabbi Akiva himself prepared matza with wine, oil, and honey.
ושוין שאין לשין את עיסה בפושרין. ואמרי׳ אמאי לא והא כל המנחות מצה הן ותנן כל המנחות נילושות [בפושרין] ומשמרן שלא יחמיצו ודחי׳ אם התירו לכהנים שהן זריזין ומשמרין העיסה שלא תחמיץ ומשום זריזותן התירו להן יתירו לכל אדם ודחי׳ לתיתה פעמים שתהיה שלא על ידי כהן והא לישה נמי יתכן שתהיה שלא על ידי כהן דהא מקמיצה ואילך מצות כהונה ולישה קמי הכי הוא דהויא ואפילו [הכי] לישה כי ליתא בכהנים אינה אלא בעזרה מקום שהכהנים רואים אותה אבל חוץ לחומת העזרה פסולה לתיתה אינה לא בכהנים ולא בעזרה לפיכך לא התירוה.
ערך קטף
קטף – א(פסחים יא.) מתוך שלא התרת׳ לו אלא על ידי קיטוף זכור הוא פי׳ קודם העומר אין קוצרין החיטין במגל אלא מקטפין ביד (פסחים לו.) וחכמים אומרים את שלשין בו מקטפין פי׳ האשה מקטפת מן העיסה ועורכת הלחם (בבא מציעא פט) יצא הלש והמקטף והאיפה (עבודה זרה עב) כי זבניתו חמרא לגוים קטיפו קטופי. אמר קטופה כבר פירשנו בערך אמן הקוטפים מלוח עלי שיח (עבודה זרה ג:).
א. [אבברעכען.]
ובגמרא הקשו משמועה זו לר׳ עקיבא ממה שאמר הוא עצמו למעלה לחם עוני פרט שנילושה ביין ושמן ודבש ותירץ בה הא ביום ראשון ר״ל לילה הראשונה ליציאת ידי חובת מצה דיומא הא ביום שני ר״ל מלילה הראשון ואילך שבלילה הראשון נאסרה מתורת מצה עשירה בין במים בין שלא על ידי מים ומשם ואילך אחר שדין מצה עשירה פרח לו מותרת אף על ידי מים שעל כרחך ר׳ עקיבא במה שאסרו האחרים התיר והאחרים לא אסרוה אלא על ידי מים ונמצא לר׳ עקיבא שבלילה הראשון אסורה ר״ל שלא לצאת בה ומשם ואילך מותרת אף לכתחלה והוסיפו בגמ׳ כדאמר להו ר׳ יהושע לבניה יומא קמא לא תלושי לי בחלבא מכאן ואילך לושי לי ואע״פ שאסרנו למעלה לישת עיסה בחלב מפני הרגל עבירה הרי אמרו כעין תורא שרי ואף הוא בשיעשו אותם כעין תורא היה אומר להם כן ובלשון אחר הוזכרה כאן יומא קמא לא תלושי לי בדובשא מכאן ואילך לושי לי ודברי ר׳ יהושע אפשר שלא הוזכרו לסיוע לר׳ עקיבא אלא לענין מצה עשירה ליאסר בלילה ראשונה אף בלא מים ויומא קמא לדעת זה פירושו סעודתא קמא וכן פירשוה בתוספות ומצאו לה חבר בענין שבע ברכות של חתן דביומא קמא מברכין בלא פנים חדשות ופירשוה בסעודה הנעשית ראשונה לכבוד חתן ואף באותה סעודה דוקא לצאת בה הא לכל סעודתו לא נאסרה או שמא נוהג היה להיות כל סעודתו ממנה ונאמרה כאן לסייע לר׳ עקיבא ליאסר בלילה ראשונה אף בלא מים מדין מצה עשירה ולהתירה אח״כ הואיל ופרחה תורת איסור מצה עשירה ממנה ר״ל בשאין שם מים הא להתירה לאחר כן אף במה שיש בו סרך חמץ כגון שיש בו מים לא שמא לא התיר ר׳ יהושע מיומא קמא ואילך אלא בלא מים או שמא ר׳ יהושע מסייע לר׳ עקיבא מכל וכל ליאסר בלילה הראשון מתורת עושר ולהתיר משם ואילך אף בסרך חימוץ כגון שיש בו מים:
וגדולי המחברים פסקו כר״ע והביאו ראיה ממה שר׳ יהושע סובר ומפרשים דברי ר׳ יהושע להתיר מלילה הראשון ואילך אף על ידי מים ומראים עצמם מוכרחים שלא לפסוק כר״ע אלא מטעם שר׳ יהושע סובר כמותו שאלמלא כן הוה ליה ר״ע יחיד אצל רבים ומחברו אמרו ולא מחבריו אבל מאחר שר׳ יהושע סובר כמותו יצא לו מתורת יחיד אלא שהאריכו לומר על ר״ע שהתירו אף על ידי מים ממה שהוזכר בו ענין קטוף וקטוף שמן על ידי מים הוא שלשון מקטפין מורה בשהעיסה נילושה כדרכה ר״ל במים ומה שאסר תנא קמא בלישה התיר בקטוף וחכמים אסרוה אף בקטוף ור׳ עקיבא התיר אף בלישה ומאחר שר׳ יהושע סובר כמותו הלכה כמותו אלא שהרבה מפרשים ערערו עליהם אחר שלא פסקו כר״ע אלא מסיועו של ר׳ יהושע שמא ר׳ יהושע לא התיר אלא שלא במים ולא הוזכר אלא לסייעו בענין מצה עשירה הא כל שיש שם סרך חמוץ כגון על ידי מים לא עד שגדולי המפרשים גוערים בהם וכתבו בנוסח זה איקפול כולי עלמא לאיפלוגי על הרב אי משום מצה ליכא מצה עשירה מהיכא וי״מ בלשון זה כלומר שאם לא היו דברי ר׳ יהושע אלא בשאין שם מים הרי אינו בא לידי חמוץ וכל שאין בא לידי חמוץ אין יוצאין בה ידי מצה ואע״פ שאותו המין שבעיסה זו בא לידי חמוץ מ״מ אנו צריכים אף שתהא עיסה זו באה לידי חמוץ שכל שאין בו חשש חמוץ אין בו שימור לשם מצה והוא שאמרו בתלמוד המערב אין יוצאין ברבוכה ר״ל בחלוט מפני שאין בה שימור לשם מצה ואע״פ שזו אינה הלכה שהרי חלוט אין אנו באים באיסורו מתורת שאין בו שימור לשם מצה שלא נאמר כן אלא בשלא נראית מעולם לבא לידי חמוץ מתחלתה כגון נילושה במי פירות אבל כל שנילושה ונראית לחמוץ אע״פ שהחלוט אינו בא לידי חמוץ שימור לשם מצה הוא אלא אין טעם איסורה אלא או מתורת מצה עשירה או מתורת שאינו לחם כמו שיתבאר למטה מ״מ למדנו שכל שאין בו שימור לשם מצה אינו יוצא בו אלא ודאי אף זו של ר׳ יהושע על ידי מים היא שנויה:
ואף על פי שאין לשין עיסה ביין ושמן ודבש, מקטפין בו (מורחים אותם על העיסה מלמעלה). ומעירים: במשפט זה אתאן לתנא קמא [באנו לשיטת התנא הראשון] שאסר ללוש באלה, ולדבריו מתייחסת התוספת שמותר בכל זאת לקטף. וחכמים אומרים: את שלשין בו — מקטפין בו, ואת שאין לשין בו — אין מקטפין בו. ושוין כולם בדעתם שאין לשין את העיסה במים פושרין, שהיא ממהרת ביותר להחמיץ. בכל אופן נלמד מכאן שר׳ עקיבא עצמו עשה מצות מיין ושמן ודבש!
The baraita continues: And although one may not knead dough with these ingredients, one may spread these substances on the surface of the dough. The Gemara comments: With regard to this latter statement, we have come back to the opinion of the first tanna, who said that one may not knead bread with wine, oil, or honey. And the Rabbis say: With regard to dough into which one may knead wine, oil, or honey, one may likewise spread them on the dough, whereas concerning dough into which one may not knead these ingredients, one may not spread them on the dough either. And everyone agrees that one may not knead the dough with warm water, as this will cause it to be leavened quickly. In any case, it is evident from here that Rabbi Akiva himself prepared matza with wine, oil, and honey.
הכל
(10) לָא קַשְׁיָא הָא בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן הָא בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי.
The Gemara answers: This is not difficult, as this statement of Rabbi Akiva’s, which maintains that one does not fulfill his obligation with matza prepared with wine, oil, and honey, is referring to the first day of the Festival, during which there is a special commandment to eat matza. However, that second baraita, in which Rabbi Akiva states that he prepared this type of dough himself, pertains to the second day of Passover, when no special requirement to eat matza is in effect. On the second day, there is no mitzva to eat matza. It is only forbidden to own or eat leavened bread; consequently so-called rich, or enhanced matza, prepared from fruit juices, is permitted.
The Gemara answers: This is not difficult, as this statement of Rabbi Akiva’s, which maintains that one does not fulfill his obligation with matza prepared with wine, oil, and honey, is referring to the first day of the Festival, during which there is a special commandment to eat matza. However, that second baraita, in which Rabbi Akiva states that he prepared this type of dough himself, pertains to the second day of Passover, when no special requirement to eat matza is in effect. On the second day, there is no mitzva to eat matza. It is only forbidden to own or eat leavened bread; consequently so-called rich, or enhanced matza, prepared from fruit juices, is permitted.
ודוחים: לא קשיא [קשה], הא [זה] שאמר ר׳ עקיבא שאין יוצאין במצה כזו — מדובר ביום טוב ראשון, שיש מצות עשה מיוחדת של אכילת מצה, ולא רק חובה להמנע מחמץ. הא [זו] שעשה את העיסה בשמן יין ודבש — מדובר ביום טוב שני של פסח, כאשר אין חיוב אכילת מצה אלא רק ציווי להימנע מאכילת חמץ, ומצה עשירה אינה חמץ.
The Gemara answers: This is not difficult, as this statement of Rabbi Akiva’s, which maintains that one does not fulfill his obligation with matza prepared with wine, oil, and honey, is referring to the first day of the Festival, during which there is a special commandment to eat matza. However, that second baraita, in which Rabbi Akiva states that he prepared this type of dough himself, pertains to the second day of Passover, when no special requirement to eat matza is in effect. On the second day, there is no mitzva to eat matza. It is only forbidden to own or eat leavened bread; consequently so-called rich, or enhanced matza, prepared from fruit juices, is permitted.
הכל
(11) כְּדַאֲמַר לְהוּ ר׳ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לִבְנֵיהּ יוֹמָא קַמָּא לָא תְּלוּשׁוּ לִי בַּחֲלָבָא מִכָּאן וְאֵילָךְ לוּשׁוּ לִי בַּחֲלָבָא וְהָתַנְיָא אֵין לָשִׁין אֶת הָעִיסָּה בְּחָלָב וְאִם לָשׁ כׇּל הַפַּת אֲסוּרָה מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵירָה אֶלָּא הָכִי קָאָמַר יוֹמָא קַמָּא לָא תְּלוּשׁוּ לִי בְּדוּבְשָׁא מִכָּאן וְאֵילָךְ לוּשׁוּ לִי בְּדוּבְשָׁא.
The Gemara adds that this is as Rabbi Yehoshua said to his sons: On the first night of Passover, do not knead for me dough with milk, but from the first night onward, knead my dough for me with milk. The Gemara raises a difficulty: But wasn’t it taught in a baraita: Throughout the whole year one may not knead dough with milk, and if he kneaded dough with milk, the entire bread is prohibited, due to the fact that one will become accustomed to sin, by unwittingly eating it with meat? Rather, this is what he is saying: On the first night of Passover do not knead me dough with honey; however, from then onward, knead me dough with honey.
The Gemara adds that this is as Rabbi Yehoshua said to his sons: On the first night of Passover, do not knead for me dough with milk, but from the first night onward, knead my dough for me with milk. The Gemara raises a difficulty: But wasn’t it taught in a baraita: Throughout the whole year one may not knead dough with milk, and if he kneaded dough with milk, the entire bread is prohibited, due to the fact that one will become accustomed to sin, by unwittingly eating it with meat? Rather, this is what he is saying: On the first night of Passover do not knead me dough with honey; however, from then onward, knead me dough with honey.
{שמעתא דלישה בשאר משקין}
ומאי דכתבו רבוואתא דאסרי בין בלישה בין בקיטוף, בין ביום ראשון בין בשאר ימים, כרבנן, כך נראה.
ומה שהביא הרי״ף ז״ל ראיה מדברי ר׳ יהושע בן לוי, לאו ראיה היא. דתרוצי הוא דמתרצינן ליה למימריה דריב״ל, ואפשר לתרוצי ולמימר דהכי קאמר: יומא קמא לא תלושו לי בדובשא כלל, מכאן ואילך לושו לי בדובשא לחודיה. שלא אסרו ללוש ביין ושמן ודבש בשאר ימי הפסח אלא ע״י מים, וכמו שהוזכר בהלכות בתחלת פרק אלו עוברין בגמ׳ דבני מערבא (ירושלמי פסחים ג׳:א׳): וכולהו ע״י מוי. שאין שאר משקים מחמיצין.
ומסקנא אסיקנא לריב״ל, לעולם בחלבא, וכעין תורא. וכמסקנא קי״ל בכולי תלמודא. ובחלב מותר ללוש ולקטף, בין במים בין שלא על ידי מים. שלא הוזכר בו שום איסור בכעין תורא אלא ביום ראשון, כדי שלא יהא מצה עשירה, בין על ידי מים בין שלא ע״י מים.
וכשהביאו ראיה בגמ׳ מדברי ר׳ יהושע בן לוי, לא לענין חימוץ הוזכרה כלל, אלא לענין מצה עשירה. ואין להכריע מדבריו לדברי ר׳ עקיבא שהוזכרו לענין איסור חמץ, מפני שהעיסה מקדמת לחמץ מפני היין והשמן והדבש המעורבין בה עם המים.
הילכך, הדרינן לכללא, דקי״ל: יחיד ורבים, הלכה כרבים. וכל שכן שהם מחמירים.
[במאור דף י. ד״ה ומאי דכתבו. לרי״ף סי׳ תשכו (פסחים דף לו.)]
כתוב שם: ואיפשר לתרוצי ולומר דהכי קאמר יומא קמא לא תלושו לי בדובשא כלל מכאן ואילך לושו לי בדובשא לחודיה וכו׳.
אמר אברהם: גם אנו תמהנו על הרב ז״ל, ולאחר ימים רבים נראה לי כי האמת כדבריו, שלא הוצרך רבי יהושע בן לוי לומר לבניו מכאן ואילך לושו לי בחלבא לאפוקי ממצה עשירה, שהרי הדבר ידוע שאין מצות מצה אלא לילה הראשונה לא בעניה ולא בעשירה, אלא בודאי לאגמורינהו שאין בה משום חמוץ, הילכך גמרינן מינה. והלכה כר׳ עקיבא אפילו על ידי מים. ומה שאמר זה שהחלב אין בו משום חמוץ, במסקנא ואפילו על ידי מים, דבריו סותרים זה את זה, שהרי הוא מעמיד דברי רבי יהושע שלא על ידי מים ודכוותה בחלב שלא על ידי מים, והיכי גמרינן מינה דבחלב אין בו משום חמוץ1.
1. עיין במכתפ (פסחים דף לו. ד״ה תניא) בשם הראב״ד בדרשא לפסח, ובספר ההשלמה שם ד״ה ופסק הרב אלפסי.
תניא אין לשין את העיסה ביין ושמן ודבש וכו׳. אע״ג דקיימא לן מי פירות אין מחמיצין, הני מילי בעינייהו דליכא מים, אבל על ידי תערובת מים הם ממהרין להחמיץ יותר מן המים לבדן. והא דתניא במסכת מנחות פרק כל המנחות באות מצה, אין מחמיצין בתפוחים משום ר׳ חנינא בן גמליאל [אמרו] מחמיצין. כמאן אזלא הא דתניא תפוח שרסקו ונתנו בעיסה וחימצה הרי זו אסורה, כמאן לימא ר׳ חנינא בן גמליאל היא ולא רבנן. אפילו תימא [רבנן], נהי דחמץ גמור לא הוי נוקשה מיהו הוי. אלמא מי פירות מחמיץ לגבי נוקשה. לא קשיא דההיא נמי מפרשינן בדעריב (להו) [בהו] מיא. וכתב רבינו שלמה ז״ל אע״ג דמי פירות אין מחמיצין, נהי דאין חייבין על חימוצה כרת מיהו נוקשה הוי. ודוקא על ידי לישה, אבל שלא על ידי לישה נוקשה נמי לא הוי. דאי לא תימא הכי קשיא הא דאמרינן לקמן ותיקא שרי, והא תניא ותיקא אסור, לא קשיא הא במיא ומלחא הא במשחא ומלחא דהוו להו מי פירות. ועוד דרבא שרי לחרוכי תרי שבלי אהדדי משום דמי פירות נינהו. ובירושלמי נמי גרסינן גבי מתניתין דאלו עוברין וכולהו על ידי מוי. מכל הני משמע דמי פירות אין מחמיצין כלל. אלא לאו ש״מ כאן על ידי לישה כאן שלא על ידי לישה. ועוד דההיא דאלו עוברין אם אין בהן מים (מאי) [הוי] נוקשה על ידי תערובת, ואינו עובר אלא [ב]נוקשה בעיניה.
ופסק הרב אלפסי כר׳ עקיבא דאמר לשין לכתחלה. והביא ראיה מר׳ יהושע בן לוי. ויש תמהין עליו מה ראיה יש מר׳ יהושע בן לוי, דדלמא ר׳ יהושע בן לוי בדלית בהו מיא איירי. וי״ל כי הרב אלפסי ז״ל דמוקים להאי מתניתא בשמן על ידי מים, אפילו על ידי מים קאמר והוא הדין אם אין מים דנוקשה היא, כפירוש רבינו שלמה ז״ל. ולהאי סברא ודאי ר׳ יהושע בן לוי כר׳ עקיבא סבירא ליה. ושמעתי בשם הרב ר׳ אברהם בר׳ דוד ז״ל, דודאי ר׳ יהושע בן לוי בדאית (להו) [בהו] מיא איירי, דאי(ת ליה) [לית] בהו מיא מאי איריא משום מצה עשירה תיפוק לי מפני שאינו בא לידי חימוץ, שאינו יוצא בהן משום מצה, כדאמרינן גבי אורז ודוחן. וכי תימא שאני אורז ודוחן שהן מין בפני עצמן, אבל בדבר שאינו מין לא אמרינן. והרי טבל שאינו מין ואפילו הכי אמרינן לעיל לר׳ שמעון, יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל טבל. ורבנן לא פליגי עליה דר׳ שמעון (דאמ׳) אלא משום דסבירא (ליה) [להו] איסור חל על איסור, ואית בהו משום בל תאכל [חמץ], הא לאו הכי לא.
{שמעתא דלישה בשאר משקין}
ועוד, ומאי דכתבו רבוותא דאסרי בין בלישה בין בקיטוף, בין ביום ראשון בין בשאר ימים, כרבנן, כך נראה, ומה שהביא הרי״ף ז״ל ראיה מדברי ר׳ יהושע בן לוי, לאו ראיה היא, דתרוצי הוא דמתרצי׳ למימריה דריב״ל, ואפשר לתרוצי ולמימר דהכי קאמר, יומא קמא לא תלושו לי בדובשא כלל, מכאן ואילך לושו לי בדובשא לחודיה, שלא אסרו אלא ע״י מים וכו׳.
אמר הכותב: השיב הרב1 ז״ל: וכי לזו הוצרך ר׳ יהושע בן לוי לומר, מכאן ואילך לושו לי. אלא ע״י מים היא, ובא ללמד שאין בה משום חמוץ, כר״ע.
ועדיין דברי בעל המאור קרובים, אלא שיש לו לרחקם ולסמוך דברי2 רבינו הגדול ז״ל. שהרי הביאו בגמרא דברי ר׳ יהושע בן לוי ללמד שאין יוצאין ביום ראשון במצה עשירה, כדברי ר״ע. ואם בלא מים, תיפוק ליה משום שכל שאינו בא לידי חימוץ אין יוצאין בו במצה. וא״ת, לשאר מינין נצרכה. הא ליתא. כדאיתמר לעיל (בבלי פסחים ל״ה.) בדריש לקיש: דברים שאין אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, כגון מצה עשירה, אין חייבין על חימוצו כרת. ואע״פ שיש במינן חמץ ומצה. ואע״ג דאדחי הך סברא במסקנא (בבלי פסחים ל״ה.), לומר, שיש שחייבין על חמוצו כרת ואין יוצאין בה משום שאינו קרוי מצה, אבל אין לך דבר שאינו בא לידי חמץ שיהו יוצאין בו משום מצה, דהא אתקוש.
ועוד, דהא בעינן שימור דלישה ואפיה, דכתיב (שמות י״ב:י״ז), ושמרתם את המצות, יצאה זו שאינה צריכה שימור לפי שאינה באה לידי חימוץ. ותניא לקמן (בבלי פסחים ל״ח:): ושמרתם את המצות - מצה המשתמרת לשום מצה. ולדברי הכל יצאה זו, שאינה משתמרת כלל. וכיוצא בה אמרו בירושלמי (ירושלמי פסחים ב׳:ד׳): יכול יצאו ידי חובתן ברבוכה, ת״ל, ושמרתם את המצות. מצה שצריכה שימור, יצאה זו שאינה צריכה שימור. הא למדנו למצה שנילושה בלא מים, שאפילו היתה עניה אין יוצאין בה.
מעתה, ר׳ יהושע בן לוי, שהביאו דבריו ראיה לדברי ר״ע, על כרחינו כשנלושה במים קאמר. וא״ת, שמא לא הוזכרו כאן דברי ר׳ יהושע בן לוי אלא משום דאמר, מכאן ואילך לושו לי, זו כבר אמרנו דמקרא מלא דבר הכתוב: לילה הראשון חובה, מכאן ואילך רשות. וכיון שהיא בלא מים, פשיטא. ביום ראשון מי התירה. ובשאר ימים מי אסרה. ומה זו ראיה לדברי ר״ע.
אלא, ש״מ, כולן ע״י מים. ויומא קמא לא תלושו לי, ומשום מצה עשירה. ומכאן ואילך מותר. ותרוייהו אליבא דר״ע.
ומה שהשיב עוד, דבמסקנא אסיקנא לריב״ל, לעולם בחלבא וכעין תורא שרי, וכמסקנא קי״ל בכולי תלמודא, ובחלב מותר ללוש ולקטף בין ע״י מים בין שלא ע״י מים, שלא נזכר בו שום איסור, גם זה נראה קרוב והוא רחוק. שכל שאר המשקין שוין בדבר, אלא שדברו חכמים בהווה, כמו שאמרו לענין עשירה, פרט לעיסה שנלושה ביין ושמן ודבש, וה״ה לכל משקין אלא שדברו חכמים בהווה. והכי תניא לה בירושלמי (ירושלמי פסחים ב׳:ז׳): אין לשין [את העיסה]3 במשקין, אבל מקטפין. אמר ר״ע, מעשה שהייתי עם ר״א ור׳ יהושע ולשתי עיסתן4 במשקין. ותניא נמי בתוספתא (תוספתא פסחים ג׳:ה׳): אין לשין את העיסה5 בשאר משקין, ואם לש, יאפה מיד וכו׳. הא למדנו שכל שאר המשקין בכלל, חוץ מן המים.
ותרי לישני דריב״ל כתב רבינו ז״ל, לומר שמדברי שניהם נלמוד שהלכה כר״ע. ונתקיימו פסקי הלכותיו כהוגן.
1. ר״ל: הראב״ד
2. נראה דצ״ל: על דברי
3. גירסתנו: מצה
4. גירסתנו: מצתן
5. גירסתנו: המצה
ויש מפרשים בלשון זה שמאחר שאין חיוב מצה אלא בלילה ראשונה מה היו צריכים להזכיר מכאן ואילך לושו לי לא היה לו לומר אלא יומא קמא לא תלושו לי כלומר משום מצה עשירה ומה היה צריך לומר מכאן ואילך לושו לי וכי מהיכן הצרכנו להיתר מצה עשירה במקום שאין שם חיוב מצה כלל אלא ודאי להתיר מה שיש בו מחשש חימוץ הוא בא להתיר ועל ידי מים היא שנויה ואף הם בעצמם רמזו שם ביאורים אלו על נוסח דבריהם וכן הדברים מתיישבים יותר שמאחר שבא לסייע לדבריו של ר׳ עקיבא לא באו לסייעו לחצאין וקצת מפרשים היו חוככים עליהם לומר בדברי ר׳ יהושע שלשון ראשון עיקר ר״ל בחלבא ובחלב הוא שהתיר ולא ביין ושמן ודבש מפני שאין החלב מחממו כל כך ואינו כלום שלא מצינו חלוק במי פירות בין זו לזו ואף בתלמוד המערב אמרו אין לשין את העיסה במשקין כלומר שכל המשקין שוין בו ואין אחד מהם מחמיץ ואף חכמי הטבע מעידים לנו כן לפי שאין התבואה מקבלת תיקון וחימוץ אלא במים שמתגדלת בהם בעודה מחוברת בקרקע ואין שום משקה מגדל תבואה וצמחים אלא המים לבד:
ומקצת גאונים פי׳ שדברי ר׳ יהושע דוקא שלא על ידי מים ונעשה ר׳ עקיבא יחיד ופוסקין כחכמים לאסור לכתחלה ואם לש שתאפה מיד וכן י״א שאף הברייתא שלא על ידי מים ואף גדולי הרבנים פירשוה כן מפני שהם סוברים במי פירות שאע״פ שאין מחמיצים מביאים הם לידי נוקשה כמו שכתבנו למעלה ושמא אף הם ממהרים לעשות נוקשה אף בלא מים ואין הדברים נראין ומ״מ יש אומרים שאף לדעת הפוסקים כר״ע כל שהוא לשו במי פירות ומתבלן בתבלין צריך להזהר שלא יתנו בה מים שהתבלין מחממין אותם וממהרים להחמיץ בשיש שם מים ואע״פ שבענין מנחות אמרו תבלה בקצח כשרה מצה היא אלא שנקראת מצה מתובלת אם אמרו בזריזים לא אמרו באחרים שהרי אמרו בהם כל המנחות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמוצו ובכאן אמרו אין לשין את העיסה בפושרין כמו שיתבאר ומ״מ גדולי המחברים התירו אף בתבלין מלילה הראשון ואילך הא לילה הראשון מיהא אסור מתורת מצה עשירה ומה שאמרו בתלמוד המערב יוצאין במצה מתובלת ומדקאמר יוצאין אלמא אף בלילה הראשון כן שלא כהלכה נאמר וי״מ בשתבלה אחר שנאפת כגון שצבעה בכרכום וכיוצא בזה וכל שבשעת אפייתה לא היתה עשירה ועשרה שמור לה לאחר שנאפית אין העושר שמור לרעתה אלא לטובתה ולהיתרה ואין הדברים נראין:
כמו שאמר להו [להם] ר׳ יהושע לבניה [לבניו]: בליל יומא קמא [יום ראשון] של פסח לא תלושו לי עיסה בחלבא [בחלב], מכאן ואילך לושו לי בחלבא [בחלב]. ומקשים, והתניא [והרי שנינו בברייתא]: בכל ימות השנה אין לשין את העיסה בחלב, ואם לש — כל הפת אסורה. מפני הרגל עבירה; שמא יבוא לאכול פת זו עם בשר. אלא יש להבין כי הכי קאמר [כך אמר]: בליל יומא קמא [יום ראשון] של פסח לא תלושו לי בדובשא [בדבש], מכאן ואילך לושו לי בדובשא [בדבש].
The Gemara adds that this is as Rabbi Yehoshua said to his sons: On the first night of Passover, do not knead for me dough with milk, but from the first night onward, knead my dough for me with milk. The Gemara raises a difficulty: But wasn’t it taught in a baraita: Throughout the whole year one may not knead dough with milk, and if he kneaded dough with milk, the entire bread is prohibited, due to the fact that one will become accustomed to sin, by unwittingly eating it with meat? Rather, this is what he is saying: On the first night of Passover do not knead me dough with honey; however, from then onward, knead me dough with honey.
הכל
(12) וְאִיבָּעֵית אֵימָא לְעוֹלָם בַּחֲלָבָא כְּדַאֲמַר רָבִינָא כְּעֵין תּוֹרָא שְׁרֵי הָכָא נָמֵי כְּעֵין תּוֹרָא.:
And if you wish, say instead that actually, Rabbi Yehoshua said: With milk, as Ravina said: If this bread, kneaded with milk, is prepared in the shape of an ox’s eye, it is permitted. In other words, if one forms this dough in a unique shape, e.g., the eye of an ox, one may eat it, as it is clearly distinguishable from ordinary bread. Therefore, there is no concern that it will be eaten with meat. Here too, the baraita is speaking about a case where he told them to prepare this matza in the shape of an ox’s eye.
And if you wish, say instead that actually, Rabbi Yehoshua said: With milk, as Ravina said: If this bread, kneaded with milk, is prepared in the shape of an ox’s eye, it is permitted. In other words, if one forms this dough in a unique shape, e.g., the eye of an ox, one may eat it, as it is clearly distinguishable from ordinary bread. Therefore, there is no concern that it will be eaten with meat. Here too, the baraita is speaking about a case where he told them to prepare this matza in the shape of an ox’s eye.
ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] אפשרות נוספת: לעולם בחלבא [בחלב] אמר, אלא כפי שאמר רבינא: בצורה של כעין תורא [השור] — שרי [מותר]. שאם עושה עיסה בצורת עיגול קטן מיוחדת כעינו של השור — מותר, שמבחינים שאין זה לחם רגיל — ומותר ללושו אף בחלב, שכן לא יבואו לטעות בו. הכא נמי [כאן גם כן] מדובר שאמר להם לעשות בשינוי כעין תורא [השור].
And if you wish, say instead that actually, Rabbi Yehoshua said: With milk, as Ravina said: If this bread, kneaded with milk, is prepared in the shape of an ox’s eye, it is permitted. In other words, if one forms this dough in a unique shape, e.g., the eye of an ox, one may eat it, as it is clearly distinguishable from ordinary bread. Therefore, there is no concern that it will be eaten with meat. Here too, the baraita is speaking about a case where he told them to prepare this matza in the shape of an ox’s eye.
הכל
(13) וְשָׁוִין שֶׁאֵין לָשִׁין אֶת הָעִיסָּה בְּפוֹשְׁרִין.: מַאי שְׁנָא מִמְּנָחוֹת דִּתְנַן הכׇּל הַמְּנָחוֹת נִילּוֹשׁוֹת בְּפוֹשְׁרִין (וּמִשְׁתַּמְּרִין) שֶׁלֹּא יֶחְמְצוּ אִם אָמְרוּ בִּזְרִיזִין יֹאמְרוּ בְּשֶׁאֵין זְרִיזִין.
It was incidentally mentioned in the previous baraita: And everyone agrees that one may not knead dough with warm water. The Gemara asks: In what way is this case different from that of meal-offerings? As we learned in a mishna: All meal-offerings are kneaded with warm water and are watched so that they will not be leavened. The Gemara explains that there is a distinction between these two cases: If they say it is permitted for diligent priests to bake with warm water, shall they also say the same with regard to those who are not diligent? The priests are diligent and expert in the Temple service and are able to take extreme care, but not everyone can be relied upon to guard the dough unfailingly.
It was incidentally mentioned in the previous baraita: And everyone agrees that one may not knead dough with warm water. The Gemara asks: In what way is this case different from that of meal-offerings? As we learned in a mishna: All meal-offerings are kneaded with warm water and are watched so that they will not be leavened. The Gemara explains that there is a distinction between these two cases: If they say it is permitted for diligent priests to bake with warm water, shall they also say the same with regard to those who are not diligent? The priests are diligent and expert in the Temple service and are able to take extreme care, but not everyone can be relied upon to guard the dough unfailingly.
ומאי שנא ממנחות – דתנן בהו דבאות מצות ואפילו הכי נלושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו.
הכי גרסינן: כהנים זריזין הם.
כבר ביארנו שכל המנחות הנאפות נילושות בפושרין ומשמרין אותם שלא יחמיצו שהכהנים זריזין הם ואע״פ שהלישה כשרה בזר וכמו שאמרו מקמיצה ואילך מצות כהונה הא לישה ובלילה ויציקה כשרות בזר מ״מ לישתה בפנים היא ר״ל בעזרה ונמצאת לישתה במקום זריזים אבל לענין לתיתה חטים של מנחות אין לותתין אותם שהרי הלתיתה בחוץ היא נעשית ונמצאת שלא בזריזים ושלא במקום זריזים ומ״מ מנחת העומר הואיל והיא של צבור לותתין אותה שהצבור זריזים הם או מוסרים אותה לזריזים שביניהם:
ב דרך אגב הוזכרה בברייתא הקודמת: ושוין (הכל מסכימים) שאין לשין את העיסה בפושרין, ושואלים: מאי שנא [במה שונה] ממנחות, דתנן [שהרי שנינו במשנה]: כל המנחות נילושות בפושרין ומשתמרין שלא יחמצו. ומשיבים; יש לחלק: אם אמרו שמותר לאפות בפושרים בזריזין (בכהנים), יאמרו בשאין זריזין? שהכהנים זריזים ובקיאים בעבודת הקודש ויזהרו מאד, ולא כל אדם יכול לעשות כן בלא להיכשל.
It was incidentally mentioned in the previous baraita: And everyone agrees that one may not knead dough with warm water. The Gemara asks: In what way is this case different from that of meal-offerings? As we learned in a mishna: All meal-offerings are kneaded with warm water and are watched so that they will not be leavened. The Gemara explains that there is a distinction between these two cases: If they say it is permitted for diligent priests to bake with warm water, shall they also say the same with regard to those who are not diligent? The priests are diligent and expert in the Temple service and are able to take extreme care, but not everyone can be relied upon to guard the dough unfailingly.
הכל
(14) אִי הָכִי מִילְתָּת נָמֵי לָתֵית אַלְּמָה אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבָּה בַּר יִרְמְיָה אָמַר שְׁמוּאֵל וחִיטִּין שֶׁל מְנָחוֹת אֵין לוֹתְתִין אוֹתָהּ לִישָׁה בִּזְרִיזִין אִיתָא לְתִיתָה לֵיתָא בִּזְרִיזִין.
The Gemara raises a difficulty: If so, if we rely on the diligence of the priests, let them also soak the grains in water to help them remove the husks. Why did Rabbi Zeira say that Rabba bar Yirmeya said that Shmuel said: With regard to the wheat used in the meal-offerings, one may not soak it? The Gemara answers: The kneading of the dough is performed by diligent priests; however, the act of soaking is not performed by diligent priests. Instead, this soaking is performed outside of the Temple confines by less reliable non-priests.
The Gemara raises a difficulty: If so, if we rely on the diligence of the priests, let them also soak the grains in water to help them remove the husks. Why did Rabbi Zeira say that Rabba bar Yirmeya said that Shmuel said: With regard to the wheat used in the meal-offerings, one may not soak it? The Gemara answers: The kneading of the dough is performed by diligent priests; however, the act of soaking is not performed by diligent priests. Instead, this soaking is performed outside of the Temple confines by less reliable non-priests.
לתיתה – לשורן במים מעט ולכותשן במכתשת להסיר מורסנן כדי שתהא סולתן נקיה.
לתיתה ליתא בזריזין – כשמביאה הזר כבר היא סולת.
לישה – כגון מנחת מחבת ומרחשת ומנחת מאפה תנור שאופין אותה תחילה עשר חלות ואחר כך פותתין אותן עד שמחזירן לסלתן כדכתיב (ויקרא ב) פתות אותה פתים ואחר כך נותן שמן ובוללה ויוצק וקומץ וכשאפאה תחילה נילושה בפושרין.
ומקשים: אי הכי [אם כך], שסומכים על זריזות הכהנים, מילתת נמי לתית [שאף ילתתו אותם] שישרו את החיטין במים כדי לסייע בקילוף קליפתן! אלמה [מפני מה] אמר ר׳ זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל: חטין של מנחות אין לותתין אותה! ומשיבים: לישה בזריזין איתא [ישנה] כי לישת המנחות נעשית על ידי כהנים, אולם לתיתה ליתא [לא נעשית] בזריזין שאין לותתים וטוחנים את חיטי המנחות במקדש עצמו אלא מחוץ לו על ידי זרים, ועליהם אין לסמוך.
The Gemara raises a difficulty: If so, if we rely on the diligence of the priests, let them also soak the grains in water to help them remove the husks. Why did Rabbi Zeira say that Rabba bar Yirmeya said that Shmuel said: With regard to the wheat used in the meal-offerings, one may not soak it? The Gemara answers: The kneading of the dough is performed by diligent priests; however, the act of soaking is not performed by diligent priests. Instead, this soaking is performed outside of the Temple confines by less reliable non-priests.
הכל
(15) וְלִישָׁה מִי אִיתָא בִּזְרִיזִין וְהָכְתִיב {ויקרא ב׳:א׳} וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְגוֹ׳ וֶהֱבִיאָהּ אֶל הַכֹּהֵן זמִקְּמִיצָה וְאֵילָךְ מִצְוַת כְּהוּנָּה לִימֵּד עַל יְצִיקָה וּבְלִילָה שֶׁכְּשֵׁירָה בְּכׇל אָדָם.
The Gemara asks: And with regard to kneading, is it performed only by diligent priests? But isn’t it written: “And when any one brings a meal-offering to the Lord, his offering shall be of fine flour; and he shall pour oil upon it, and place frankincense upon it. And he shall bring it to Aaron’s sons the priests; and he shall take from it his handful of its fine flour, and of its oil, together with all its frankincense” (Leviticus 2:1–2). These verses indicate that from the scooping of a handful and onward, the mitzva must be performed by members of the priesthood. This teaches about the pouring of the oil and the stirring of the mixture that they are valid even if they are performed by any person, even a non-priest.
The Gemara asks: And with regard to kneading, is it performed only by diligent priests? But isn’t it written: “And when any one brings a meal-offering to the Lord, his offering shall be of fine flour; and he shall pour oil upon it, and place frankincense upon it. And he shall bring it to Aaron’s sons the priests; and he shall take from it his handful of its fine flour, and of its oil, together with all its frankincense” (Leviticus 2:1–2). These verses indicate that from the scooping of a handful and onward, the mitzva must be performed by members of the priesthood. This teaches about the pouring of the oil and the stirring of the mixture that they are valid even if they are performed by any person, even a non-priest.
ושואלים: ולישה עצמה מי איתא [האם ישנה] בזריזין דוקא? והכתיב [והרי נאמר] ״ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה׳ סולת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קומצו מסלתה ומשמנה על כל לבונתה״ (ויקרא ב, א-ב), ומלשון הכתוב נלמד כי מקמיצה ואילך מצוות כהונה, לימד על יציקה ובלילה שכשירה בכל אדם והיא עצמה באה אחרי לישה!
The Gemara asks: And with regard to kneading, is it performed only by diligent priests? But isn’t it written: “And when any one brings a meal-offering to the Lord, his offering shall be of fine flour; and he shall pour oil upon it, and place frankincense upon it. And he shall bring it to Aaron’s sons the priests; and he shall take from it his handful of its fine flour, and of its oil, together with all its frankincense” (Leviticus 2:1–2). These verses indicate that from the scooping of a handful and onward, the mitzva must be performed by members of the priesthood. This teaches about the pouring of the oil and the stirring of the mixture that they are valid even if they are performed by any person, even a non-priest.
הכל
(16) לִישָׁה נְהִי דְּבִזְרִיזִין לֵיתָא בִּמְקוֹם זְרִיזִין אִיתָא דְּאָמַר מָר בְּלִילָה כְּשֵׁירָה בְּזָר חחוּץ לְחוֹמַת עֲזָרָה פְּסוּלָה לְאַפּוֹקֵי לְתִיתָה דְּאֵינָהּ בִּזְרִיזִין וְלָא בִּמְקוֹם זְרִיזִין.
The Gemara answers: With regard to kneading, although it is not performed by diligent priests, it is nevertheless performed in the place of the diligent. Kneading may be carried out by a non-priest, but it must still be performed in the Temple courtyard. As the Master said: Mixing is valid if performed by a non-priest; however, if it is conducted outside the walls of the courtyard, it, the meal offering, is disqualified. This serves to exclude soaking, which is neither performed by the diligent nor performed in the place of the diligent.
The Gemara answers: With regard to kneading, although it is not performed by diligent priests, it is nevertheless performed in the place of the diligent. Kneading may be carried out by a non-priest, but it must still be performed in the Temple courtyard. As the Master said: Mixing is valid if performed by a non-priest; however, if it is conducted outside the walls of the courtyard, it, the meal offering, is disqualified. This serves to exclude soaking, which is neither performed by the diligent nor performed in the place of the diligent.
במקום זריזים איתא – בעזרה שהמחבת והמרחשת כלי שרת הן וכן תנור של מקדש וכיון דבעזרה איתא חזו לה כהנים ומלמדין אותו להיזהר בה.
במקום זריזים איתא – וא״ת והא הכא במנחת מאפה תנור מיירי שהיתה נילושה בפושרים ואותה מנלן שנבללת בעזרה ושאר מנחה שנבללת בעזרה לפי שהבלילה היתה בכלי שרת וי״ל דגם מאפה תנור היו לשין בעזרה סמוך לתנור של קודש שלא תחמיץ ורבינו אפרים בר אפרים הגבור מפרש דע״כ היו לשין אותה בעזרה לפי שהיו מודדין אותה בעשרון של קודש כדתנן בפרק שתי מדות (מנחות פז.) עשרון מה היה משמש בו מודד לכל המנחות.
תוס׳ בד״ה במקום זריזין כו׳ ואותה מנלן שנבללת בעזרה כו׳ עכ״ל לאו דוקא נבללת שבלילת מאפה תנור היה אחר אפיה ופתיתה אלא מנלן שנילושה בעזרה במקום זריזין דשרינן לה בפושרין וק״ל:
בא״ד דע״כ היו לשין אותה בעזרה לפי שהיו מודדין אותה בעשרון כו׳ עכ״ל וקשה דהא לא מסיק האי טעמא אלא משום דבלילה פסולה חוץ לחומת עזרה ומה ראיה היא ללישה והתוס׳ פרק כל המנחות כתבו ושמא נקט האי טעמא דהוו בכל המנחות כו׳ אפילו למ״ד מדת יבש לא נתקדשה כו׳ והוא דחוק דהא עיקר קושיא הכא מלישת מאפה תנור ואהא לא משני מידי ויש ליישב דה״ק כמו דבלילה דכל המנחות פסולה חוץ לחומת עזרה משום דמדת הלח בכלי שרת ודאי נתקדשה ה״נ מדת היבש ודאי נתקדשה ואסור גם ללוש אחרי המדידה חוץ לעזרה וק״ל:
ומשיבים: לישה, נהי [אף על פי] שבזריזין ליתא [איננה], במקום זריזים איתא [ישנה], כלומר אף אם היא נעשית על ידי זר, מכל מקום היא נעשית במקדש עצמו. שאמר מר [החכם]: בלילה כשירה בזר, אולם אם עשאוה חוץ לחומת העזרה, פסולה. לאפוקי [להוציא] לתיתה, שאינה בזריזין, ואף לא במקום זריזין.
The Gemara answers: With regard to kneading, although it is not performed by diligent priests, it is nevertheless performed in the place of the diligent. Kneading may be carried out by a non-priest, but it must still be performed in the Temple courtyard. As the Master said: Mixing is valid if performed by a non-priest; however, if it is conducted outside the walls of the courtyard, it, the meal offering, is disqualified. This serves to exclude soaking, which is neither performed by the diligent nor performed in the place of the diligent.
הכל
(17) וּמַאי שְׁנָא מִמִּנְחַת הָעוֹמֶר דְּתַנְיָא טמִנְחַת הָעוֹמֶר לוֹתְתִין אוֹתָהּ וְצוֹבְרִין אוֹתָהּ צִיבּוּר שָׁאנֵי.
The Gemara asks: And in what way is this case different from that of the omer meal-offering, which must also be guarded from leavening? As it was taught in a baraita: With regard to the omer offering, one soaks it and gathers it, without concern that it will become leavened. The Gemara answers: An act performed by the community is different, as the Great Sanhedrin supervises these operations, and those executing them no doubt proceed with great caution.
The Gemara asks: And in what way is this case different from that of the omer meal-offering, which must also be guarded from leavening? As it was taught in a baraita: With regard to the omer offering, one soaks it and gathers it, without concern that it will become leavened. The Gemara answers: An act performed by the community is different, as the Great Sanhedrin supervises these operations, and those executing them no doubt proceed with great caution.
ומאי שנא – שאר מנחות דקאמר שמואל אין לותתין אותם ממנחת העומר דתנן בה לותתין אותה וצוברין אותה שיזובו מימיה.
ציבור שאני – מנחת העומר קרבן ציבור היא וכל עסקין שלה נעשין על פי בית דין קצירתה והיבהוב שלה ולתיתה הכל בבית דין ובזריזין הוא ואיכא דאמרי צבור שאני דהואיל וצוברין אותה מימיה זבין ואין מחמיצין ולאו מילתא היא חדא דבתוספתא קתני לה ולא קתני וצוברין אלא ובוררין ועוד אי איכא תקנתא בצבור (של) חיטים של מנחות נמי לילתתינהו וניצברינהו.
ושואלים עוד: ומאי שנא [ובמה שונה] ממנחת העומר שאף בה יש להיזהר מן החמץ? דתניא [שכן שנינו]: מנחת העומר לותתין אותה וצוברין אותה ואין חוששים שמא תחמיץ! ומשיבים: דבר הנעשה בציבור שאני [שונה], שיש בית דין הממונה על כך, וודאי נזהרים בו זהירות יתירה.
The Gemara asks: And in what way is this case different from that of the omer meal-offering, which must also be guarded from leavening? As it was taught in a baraita: With regard to the omer offering, one soaks it and gathers it, without concern that it will become leavened. The Gemara answers: An act performed by the community is different, as the Great Sanhedrin supervises these operations, and those executing them no doubt proceed with great caution.
הכל
(18) תָּנוּ רַבָּנַן יָכוֹל יוֹצֵא אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּבִכּוּרִים יתַּלְמוּד לוֹמַר {שמות י״ב:כ׳} בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת מַצָּה הַנֶּאֱכֶלֶת בְּכׇל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם יָצְאוּ בִּכּוּרִים שֶׁאֵין נֶאֱכָלִין בְּכׇל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם אֶלָּא בִּירוּשָׁלַיִם דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.
The Sages taught in another baraita: I might have thought that one can fulfill his obligation by eating matza prepared from the wheat of first fruits; therefore, the verse states: “In all of your habitations you shall eat matzot” (Exodus 12:20). This verse indicates that one fulfills his obligation only with matza that may be eaten “in all of your habitations.” This expression excludes first fruits, which may not be eaten in all of your habitations, but only in Jerusalem. This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili.
The Sages taught in another baraita: I might have thought that one can fulfill his obligation by eating matza prepared from the wheat of first fruits; therefore, the verse states: “In all of your habitations you shall eat matzot” (Exodus 12:20). This verse indicates that one fulfills his obligation only with matza that may be eaten “in all of your habitations.” This expression excludes first fruits, which may not be eaten in all of your habitations, but only in Jerusalem. This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili.
בבכורים – כגון כהן שהביאו לו חיטין בכורים בירושלים.
בכורים אין נאכלין אלא בירושלים – שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך וגו׳ ואמר מר (מכות דף יז.) ותרומת ידך אלו בכורים.
אין יוצאין במצת בכורים מפני שאין נאכלים בכל מושבות אלא בירושלם אבל יוצאין בשל מעשר שני וכבר ביארנוה למעלה:
ג תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא אחרת: יכול יוצא אדם ידי חובתו במצה על ידי חיטים של בכורים? תלמוד לומר ״בכל מושבתיכם תאכלו מצות״ (שמות יב, כ), ונלמד מכאן: מצה הנאכלת בכל מושבותיכם היא שיוצאים בה, יצאו מכלל זה בכורים שאין נאכלים בכל מושבותיכם אלא בירושלים בלבד, אלו דברי ר׳ יוסי הגלילי.
The Sages taught in another baraita: I might have thought that one can fulfill his obligation by eating matza prepared from the wheat of first fruits; therefore, the verse states: “In all of your habitations you shall eat matzot” (Exodus 12:20). This verse indicates that one fulfills his obligation only with matza that may be eaten “in all of your habitations.” This expression excludes first fruits, which may not be eaten in all of your habitations, but only in Jerusalem. This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili.
הכל
(19) רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מַצָּה וּמָרוֹר מָה מָרוֹר שֶׁאֵינוֹ בִּכּוּרִים אַף מַצָּה שֶׁאֵינָהּ בִּכּוּרִים אִי מָה מָרוֹר שֶׁאֵין בְּמִינוֹ בִּכּוּרִים אַף מַצָּה שֶׁאֵין בְּמִינָהּ בִּכּוּרִים
Rabbi Akiva says: That verse is not the source for this halakha; rather, the fact that one cannot fulfill his obligation with matza of first fruits is derived from the juxtaposition of matza and bitter herbs: Just as bitter herbs are not first fruits, as they are not included in the seven species to which the mitzva of first fruits applies, so too matza may not be from first fruits. If you will claim: Just as bitter herbs are from a species that are not brought as first fruits, so too matza must be prepared from a species that are not brought as first fruits, e.g., spelt,
Rabbi Akiva says: That verse is not the source for this halakha; rather, the fact that one cannot fulfill his obligation with matza of first fruits is derived from the juxtaposition of matza and bitter herbs: Just as bitter herbs are not first fruits, as they are not included in the seven species to which the mitzva of first fruits applies, so too matza may not be from first fruits. If you will claim: Just as bitter herbs are from a species that are not brought as first fruits, so too matza must be prepared from a species that are not brought as first fruits, e.g., spelt,
מצה ומרור – הקישן הכתוב על מצות ומרורים.
מרור אינו בכורים – דתנן (בכורים פ״א מ״ג) אין מביאין בכורים אלא מז׳ מינין דכתיב מארצך משבח ארצך במנחות בפרק כל קרבנות (דף פד.) ולקמן במקום שנהגו (דף נג.).
מה מרור שאין ביכורים – וליכא למימר מרור היינו זית שהוא מר כדדרשינן (סנהדרין דף קח:) והנה עלה זית טרף בפיה אמרה יונה יהא מזונותי מרורים כזית וכו׳ דלקמן (דף לט.) אמר מרור דומיא דמצה מה מצה מין זרעים אף מרור כן ועוד שזית האילן מר ולא הפרי כדמשמע עלה זית ואמרינן נמי (מכילתא פ׳ בשלח) ויורהו ה׳ עץ זהו זית שאין מר באילנות כזית.
ר׳ עקיבא אומר: לא זה הטעם, אלא מצה ומרור, שלמדים הלכה זו בדרך היקש, שהכתוב השוה מצה ומרור; מה מרור שאינו בכורים, שאין מביאים ביכורים אלא משבעת המינים ואין מרור בכללם, אף מצה דווקא זו שאינה בכורים. אי [או] שמא תבוא לטעון: מה מרור שאין במינו בכורים — אף מצה יצטרך למצוא מין מצה שאין במינה בכורים (כגון כוסמת)!
Rabbi Akiva says: That verse is not the source for this halakha; rather, the fact that one cannot fulfill his obligation with matza of first fruits is derived from the juxtaposition of matza and bitter herbs: Just as bitter herbs are not first fruits, as they are not included in the seven species to which the mitzva of first fruits applies, so too matza may not be from first fruits. If you will claim: Just as bitter herbs are from a species that are not brought as first fruits, so too matza must be prepared from a species that are not brought as first fruits, e.g., spelt,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
פסחים לו. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים לו., ר׳ חננאל פסחים לו., רי"ף פסחים לו. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס פסחים לו., רש"י פסחים לו. – פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., תוספות פסחים לו., בעל המאור פסחים לו. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם פסחים לו. – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההשלמה פסחים לו. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים לו., רמב"ן מלחמות ה' פסחים לו. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי פסחים לו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א פסחים לו., מהר"ם חלאווה פסחים לו. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים לו., מהרש"א חידושי הלכות פסחים לו., פני יהושע פסחים לו., גליון הש"ס לרע"א פסחים לו., פירוש הרב שטיינזלץ פסחים לו., אסופת מאמרים פסחים לו.
Pesachim 36a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 36a, R. Chananel Pesachim 36a, Rif by Bavli Pesachim 36a, Collected from HeArukh Pesachim 36a, Rashi Pesachim 36a, Tosafot Pesachim 36a, Baal HaMaor Pesachim 36a, Raavad Katuv Sham Pesachim 36a, HaHashlamah Pesachim 36a, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 36a, Ramban Milchamot HaShem Pesachim 36a, Meiri Pesachim 36a, Ritva Pesachim 36a, R. Moshe Chalava Pesachim 36a, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 36a, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 36a, Penei Yehoshua Pesachim 36a, Gilyon HaShas Pesachim 36a, Steinsaltz Commentary Pesachim 36a, Collected Articles Pesachim 36a