×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) {שמות י״ב:י״ז} וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת מַצָּה הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת לְשֵׁם מַצָּה יָצְתָה זוֹ שֶׁאֵין מִשְׁתַּמֶּרֶת לְשֵׁם מַצָּה אֶלָּא לְשׁוּם זֶבַח.
“And you shall guard the matzot (Exodus 12:17). This verse teaches that one may use only matza that has been guarded from becoming leavened for the purpose of matza, i.e., with the intention of fulfilling one’s obligation of matza with it. This explanation excludes this matza, which was prepared for a nazirite or a thanks-offering and which was not guarded for the purpose of matza but for the purpose of a sacrifice.
ר׳ חננאלרש״ימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
(1-8) חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו אין יוצא בהן מנא לן אמר רבא ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה יצתה זו כו׳ דברי רבה ורב יוסף פשוטין הן התורה כתבה (ויקרא ז׳ ט״ו) ביום זבחכם יאכל וכן כל הלחם הקרב עמה ואמרי׳ פשיטא דהא אין נאכלות באנינות ודחי׳ מתני׳ ר׳ עקיבא היא דאמר עני כתיב למעוטי מצה עשירה ותיפוק לי׳ דחלות תודה על ידי משקה עשויות ושנינן רביעית שמן היא ומתחלק לכמה חלות.
ושמרתם את המצות עביד לה שמירה לשם מצה – כל שימור שאתה משמרה שלא תחמיץ התכוון לשם מצה של מצוה.
יצאת כו׳ – דלאו לשם מצה של מצות פסח עביד לה אלא לשם מצה של זבח.
מצה הנאכלת לשבעה יצתה זו שאינה נאכלת לשבעה אלא ליום ולילה אי אפשר לפרש אינה נאכלת כלל אלא ליום ולילה דהיינו בשנשחט עליהן הזבח דקדשי קדושת הגוף וא״כ בעשאן לעצמו בעי לאפלוגי בין נשחט עליהם הזבח ללא נשחט. ועוד תיפוק לי דממון גבוה נינהו לכולי עלמא אלא ודאי בשלא נשחט עליהן הזבח וה״ק מצה שתהא עשייתה לשם ז׳ ימים יצאה זו שאינ׳ אלא ליום וליל׳. וכן באידך דמצה הנאכלת באוני מצה הנעשית לאכול אפילו באוני יצאה זו שאינה נאכלת אלא בשמחה:
״ושמרתם את המצות״ (שמות יב, יז), ולמד מכאן: מצה המשתמרת מחמץ לשם מצה — יוצאים בה בפסח, יצתה (יצאה) זו של נזיר או תודה שאין משתמרת לשם מצה אלא לשום [לשם] זבח.
“And you shall guard the matzot (Exodus 12:17). This verse teaches that one may use only matza that has been guarded from becoming leavened for the purpose of matza, i.e., with the intention of fulfilling one’s obligation of matza with it. This explanation excludes this matza, which was prepared for a nazirite or a thanks-offering and which was not guarded for the purpose of matza but for the purpose of a sacrifice.
ר׳ חננאלרש״ימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) רַב יוֹסֵף אָמַר אָמַר קְרָא {שמות י״ב:ט״ו} שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ מַצָּה הַנֶּאֱכֶלֶת לְשִׁבְעַת יָמִים יָצְתָה זוֹ שֶׁאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת לְשִׁבְעַת יָמִים אֶלָּא לְיוֹם וָלַיְלָה.

Rav Yosef said a different reason: One may not use matza prepared for a nazirite or a thanks-offering because the verse states: “Seven days you shall eat matzot (Exodus 12:15), which indicates that one can fulfill his obligation only with matza that can be eaten for all seven days. This requirement excludes this matza, which is of nazirite’s wafers or the loaves of a thanks-offering and which cannot be eaten for seven days, but only for one day and one night.
ר׳ חננאלרש״ימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

שאינה נאכלת לשבעה – דלאחר יום ולילה הויא נותר כדכתיב (ויקרא ז) ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו וגו׳ והיכא דלא נשחט עליהן הזבח אע״ג דעכשיו יש לה היתר לשבעה מיהו כי עבדה לאו לשם מצה הראויה למצוה איתכוון דכי עבידה אדעתא לאיפסולי ביום ובלילה עבדה ואית ליה לרב יוסף הא דרשה (דרבא) דבעינן שימור לשם מצוה ואההוא קרא סמיך ובהא פליג דאי נמי איכוין לה נמי לשימור מצת מצוה למיפק בה משום תודה ומשום מצה לא נפיק דבעינן שימור לשום מצה כל שבעה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב יוסף אמר, אמר קרא: הטעם הוא ממקרא אחר, שנאמר ״שבעת ימים מצות תאכלו״ (שמות יב, טו) ומכאן נלמד: מצה הנאכלת או ראויה להיאכל לשבעת ימים שלמים — יוצאים בה, יצתה זו של נזיר ותודה שאינה נאכלת לשבעת ימים אלא ליום ולילה בלבד.
Rav Yosef said a different reason: One may not use matza prepared for a nazirite or a thanks-offering because the verse states: “Seven days you shall eat matzot (Exodus 12:15), which indicates that one can fulfill his obligation only with matza that can be eaten for all seven days. This requirement excludes this matza, which is of nazirite’s wafers or the loaves of a thanks-offering and which cannot be eaten for seven days, but only for one day and one night.
ר׳ חננאלרש״ימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבָּה וְתַנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבָּה יָכוֹל יֵצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּחַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר תַּלְמוּד לוֹמַר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת מַצָּה הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת לְשֵׁם מַצָּה יָצְתָה זוֹ שֶׁאֵינָהּ מִשְׁתַּמֶּרֶת לְשֵׁם מַצָּה אֶלָּא לְשׁוּם זֶבַח.

The Gemara comments: It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabba, and it was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Yosef. The Gemara elaborates: It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabba: I might have thought that one can fulfill his obligation to eat matza with the loaves of a thanks-offering or a nazirite’s wafers; therefore, the verse states: “And you shall guard the matzot,” indicating that one must use matza that has been guarded from becoming leavened for the purpose of matza on Passover. This requirement excludes this matza, which was not guarded for the purpose of matza but for the purpose of a sacrifice.
ר׳ חננאלמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רבה, ותניא כוותיה [ושנויה ברייתא כשיטתו] של רב יוסף. תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רבה: יכול יצא אדם ידי חובתו באכילת מצה בחלות תודה ורקיקי נזיר — תלמוד לומר ״ושמרתם את המצות״ מצה המשתמרת לשם מצה, יצתה זו שאינה משתמרת לשם מצה אלא לשום [לשם] זבח.
The Gemara comments: It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabba, and it was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Yosef. The Gemara elaborates: It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabba: I might have thought that one can fulfill his obligation to eat matza with the loaves of a thanks-offering or a nazirite’s wafers; therefore, the verse states: “And you shall guard the matzot,” indicating that one must use matza that has been guarded from becoming leavened for the purpose of matza on Passover. This requirement excludes this matza, which was not guarded for the purpose of matza but for the purpose of a sacrifice.
ר׳ חננאלמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף יָכוֹל יֵצֵא אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּחַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר תַּלְמוּד לוֹמַר שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ מַצָּה הַנֶּאֱכֶלֶת לְשִׁבְעָה יָצְתָה זוֹ שֶׁאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת לְשִׁבְעָה אֶלָּא לְיוֹם וָלַיְלָה.

It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Yosef: I might have thought that a person can fulfill his obligation to eat matza with the loaves of a thanks-offering or a nazirite’s wafers; therefore, the verse states: “Seven days you shall eat matzot,” from which it is inferred that one must fulfill this obligation with matza that can be eaten for all seven days. This requirement excludes this matza, as it cannot be eaten for seven days but only for a day and a night.
ר׳ חננאלמהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה שאינה נאכלת כו׳ והיכא דלא נשחט עליהן הזבח אע״ג דעכשיו יש לה היתר לשבעה כו׳ כצ״ל והשאר נמחק ונ״ב בספרים מדוייקים אינו וטעות הוא להדיא ובס״א ראיתי שכתוב בתחלה פירוש זו דכשלא נשחט הזבח ס״ל לרב יוסף דיוצח בהן כו׳ עד סוף הפשט ובסוף כתיב אבל זה לשון הספר ועיקר וכן שמעתי והיכא דלא נשחט עליהן הזבח דעכשיו יש לה היתר כל ז׳ כו׳ שלמה לוריא:
תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רב יוסף: יכול יצא אדם ידי חובתו בחלות תודה ורקיקי נזיר, תלמוד לומר ״שבעת ימים מצות תאכלו״ — מצה הנאכלת לשבעה ימים, יצתה זו שאינה נאכלת לשבעה ימים אלא ליום ולילה בלבד.
It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Yosef: I might have thought that a person can fulfill his obligation to eat matza with the loaves of a thanks-offering or a nazirite’s wafers; therefore, the verse states: “Seven days you shall eat matzot,” from which it is inferred that one must fulfill this obligation with matza that can be eaten for all seven days. This requirement excludes this matza, as it cannot be eaten for seven days but only for a day and a night.
ר׳ חננאלמהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִלֶּחֶם עוֹנִי מִי שֶׁנֶּאֱכָל בַּאֲנִינוּת יָצָא זֶה שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל בַּאֲנִינוּת אֶלָּא בְּשִׂמְחָה.

The Gemara asks a question of both opinions: And let him derive this halakha, that one cannot fulfill his obligation to eat matza with the loaves of a thanks-offering or a nazirite’s wafers, from the phrase “bread of affliction [leḥem oni]” (Deuteronomy 16:3). According to Rabbi Yosei HaGelili, this phrase means: One can fulfill his obligation to eat matza only with food that may be eaten in a state of acute mourning. This requirement excludes this matza, i.e., the loaves of the thanks-offering and the nazirite wafers, which is not eaten in a state of acute mourning but in a state of joy, as an acute mourner is prohibited from eating sacrificial foods.
ר׳ חננאלרש״ימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

ותיפוק ליה דאינה נאכלת לאונן – ולמה לי קרא אחרינא דכל קדשים אסורין לאונן ביבמות (דף עג:) אתיא לן בק״ו מה מעשר הקל אמרה תורה לא אכלתי באוני בשר קודש חמור לא כל שכן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים לשתי השיטות: ותיפוק ליה [ותצא לו] אותה הלכה עצמה מהמקרא ״לחם עני״ שפירשו ר׳ יוסי הגלילי שמשמעו: מי שנאכל אף באנינות (צער) יוצאים בו ידי חובת מצה, יצא זה כגון חלות תודה ורקיקי נזיר שאינו נאכל באנינות אלא בשמחה, שהרי האונן אסור לו לאכול מן הזבחים!
The Gemara asks a question of both opinions: And let him derive this halakha, that one cannot fulfill his obligation to eat matza with the loaves of a thanks-offering or a nazirite’s wafers, from the phrase “bread of affliction [leḥem oni]” (Deuteronomy 16:3). According to Rabbi Yosei HaGelili, this phrase means: One can fulfill his obligation to eat matza only with food that may be eaten in a state of acute mourning. This requirement excludes this matza, i.e., the loaves of the thanks-offering and the nazirite wafers, which is not eaten in a state of acute mourning but in a state of joy, as an acute mourner is prohibited from eating sacrificial foods.
ר׳ חננאלרש״ימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) סָבַר לַהּ כר׳כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר עָנִי כְּתִיב.

The Gemara answers: Rabba and Rav Yosef both maintain in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who said that since oni, meaning poverty, is written, the matza must be bread of poverty. According to Rabbi Akiva, this phrase does not teach the halakha pertaining to consumption by acute mourners.
ר׳ חננאלרש״ימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

סבר לה כרבי עקיבא דאמר – לעיל (דף לו.) במצה של מעשר שני נפיק ואע״ג דאסור לאונן דלא דריש עוני לשון אוני אלא עני כמסורת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: סבר לה [סבר אותו חכם] כר׳ עקיבא, שאמר ״עני״ כתיב [נאמר] ואין למדים ממקרא זה לענין אנינות.
The Gemara answers: Rabba and Rav Yosef both maintain in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who said that since oni, meaning poverty, is written, the matza must be bread of poverty. According to Rabbi Akiva, this phrase does not teach the halakha pertaining to consumption by acute mourners.
ר׳ חננאלרש״ימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה לֵיהּ מַצָּה עֲשִׁירָה.

The Gemara asks another question: And let him derive this halakha, that one cannot fulfill his obligation to eat matza with the loaves of a thanks-offering or a nazirite’s wafers, from the fact that it is matza ashira, enhanced matza, as both the loaves of the thanks-offering and the nazirite’s wafers contain oil. Matza that contains ingredients besides flour and water is classified as matza ashira and cannot be used for the mitzva of eating matza on the first night of Passover.
ר׳ חננאלרש״ימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

ותיפוק ליה – כיון דדריש עני הא לאו מצה ענייה היא דהא נילושה בשמן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ותיפוק ליה [ותצא לו] אותה הלכה מזה דהוה ליה [שהרי היא] מצה עשירה, שכן חלות התודה ורקיקי נזיר נבללים בשמן, ומצה האפויה שלא במים בלבד הרי היא מצה עשירה!
The Gemara asks another question: And let him derive this halakha, that one cannot fulfill his obligation to eat matza with the loaves of a thanks-offering or a nazirite’s wafers, from the fact that it is matza ashira, enhanced matza, as both the loaves of the thanks-offering and the nazirite’s wafers contain oil. Matza that contains ingredients besides flour and water is classified as matza ashira and cannot be used for the mitzva of eating matza on the first night of Passover.
ר׳ חננאלרש״ימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק רְבִיעִית הִיא וּמִתְחַלֶּקֶת הִיא לְכַמָּה חַלּוֹת.

Shmuel bar Rav Yitzḥak said: This is an incorrect definition, as the total amount of oil in these loaves or wafers is only a quarter-log, and as this small amount of oil is divided between several loaves, it is nullified in the mixture. Consequently, the loaves of the thanks-offering and the nazirite’s wafers are not matza ashira.
ר׳ חננאלרש״ימהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

רביעית היא – חצי לוג שמן מביא לתודה וחוצהו חציו לעשר חלות ועשר רקיקין וחציו לרבוכה במסכת מנחות בפרק שתי מדות (דף פט.) ובנזירות לא היתה רבוכה אלא חלות ורקיקין ולא היה מביא אלא רביעית כדאמרינן נמי התם הלכך רביעית שמן לעשרים חלות גדולות שנעשות משבע עשרונות פחות שליש עשרון שזה הוא שיעורן כדאמרינן התם בהתודה אין כאן עושר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ רביעית היא ומתחלקת לכמה חלות כו׳ ואין להקשות כיון דלא היה בכמה חלות רק רביעית שמן ע״כ גם מים היו בו וא״כ ה״ל מי פירות עם מים דממהר יותר להחמיץ ואמאי יוצא בהן בפסח אם עשאן למכור די״ל דשאני התם דכהנים זריזין הן כדאמרי׳ לעיל גבי פושרין ועי״ל כיון דלא הוי רק רביעית לכמה חלות אינו ממהר להחמיץ בשביל דבר מועט כזה יותר מאילו היה הכל מים דמשום ה״ט קאמר דלא הוה מצה עשירה ודו״ק:
אמר שמואל בר רב יצחק: זה אינו טעם מספיק, כי כל השמן המצוי בחלות וברקיקים הללו רביעית הלוג היא. ומתחלקת היא לכמה חלות — וכמות שמן קטנה זו בטלה בהן, ואינן קרויות משום כך מצה עשירה.
Shmuel bar Rav Yitzḥak said: This is an incorrect definition, as the total amount of oil in these loaves or wafers is only a quarter-log, and as this small amount of oil is divided between several loaves, it is nullified in the mixture. Consequently, the loaves of the thanks-offering and the nazirite’s wafers are not matza ashira.
ר׳ חננאלרש״ימהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּאֵינָן נֶאֱכָלוֹת בְּכׇל מוֹשָׁבוֹת.

The Gemara again asks: And let him derive this halakha, that one cannot fulfill his obligation to eat matza with the loaves of a thanks-offering or a nazirite’s wafers from that fact that these types of bread cannot be eaten in every habitation. It was previously stated that the obligation to eat matza can be fulfilled only with food that can be eaten anywhere in Israel, whereas offerings may be eaten only in Jerusalem.
רש״ימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותיפוק ליה דאינן נאכלות בכל מושבות – אלא בירושלים דמחיצת קדשים קלים לפנים מן החומה כדכתיב (דברים יב) ואכלת לפני ה׳ וגו׳ וכל נדריך אשר תדור ואם יצאו נפסלין דכתיב (שמות כב) ובשר בשדה טרפה וגו׳ כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נאסר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ותיפוק ליה [ותצא לו] אותה הלכה ממה שאינן נאכלות בכל מושבות, שהרי למדנו מהמקרא שהמצה צריכה להיות ראויה להיאכל בכל מושבות ישראל, וקודשים נאכלים רק בירושלים!
The Gemara again asks: And let him derive this halakha, that one cannot fulfill his obligation to eat matza with the loaves of a thanks-offering or a nazirite’s wafers from that fact that these types of bread cannot be eaten in every habitation. It was previously stated that the obligation to eat matza can be fulfilled only with food that can be eaten anywhere in Israel, whereas offerings may be eaten only in Jerusalem.
רש״ימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ זֹאת אוֹמֶרֶת חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר נֶאֱכָלִין בְּנוֹב וְגִבְעוֹן.

Reish Lakish said: That is to say, the loaves of the thanks-offering and the nazirite’s wafers may be eaten in Nov and Givon. In other words, the omission of this reason indicates that offerings could have been sacrificed on the communal altars during the period when improvised altars were permitted, before the Temple was built. These offerings are not among those that can be sacrificed only: “In the place that the Lord shall choose” (Deuteronomy 12:5). This means that during that period the loaves of the thanks-offering and the nazirite’s wafers could indeed have been eaten anywhere, as improvised altars were built in any place. Consequently, even after the Temple was built, the loaves of the thanks-offering and the nazirite’s wafers are still considered fit to be eaten anywhere in Israel.
רש״יתוספותמהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זאת אומרת – מדלא נפקא ליה מבכל מושבותיכם קסבר חלות תודה ורקיקי נזיר נאכלות בנוב וגבעון ודלא כר״ש דאמר בפ״ק דמגילה (דף ט:) דלא קרב בנוב וגבעון דהיינו במה גדולה אלא פסחים וחובות הקבוע להן זמן אבל חובות שאין להן זמן קבוע לא ודלא כמ״ד בפרק בתרא דזבחים (דף קיז.) כאן וכאן במה גדולה דנוב וגבעון ובמה קטנה שהיה עושה בראש גגו לא קרבו ליחיד אלא עולה ושלמים ועל אותן שקרבו בנוב וגבעון הוצרך להביא ראיה מושמרתם את המצות וממצות תאכלו וגו׳ דלא נפקי מבכל מושבותיכם דאית להו היתר בכל מושבות שהיו יכולין להוליכן בכל מקום שירצו בתוך זמן אכילתן דתנן בפרק בתרא דזבחים (דף קיב:) באו לנוב וגבעון הותרו הבמות קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדשים קלים ומעשר שני בכל ערי ישראל עד שלא הוקם המשכן היו במות מותרות ועבודה בבכורות משהוקם המשכן עבודה בכהנים ונאסרו הבמות עברו את הירדן והוקבעו בגלגל ז׳ שכבשו וז׳ שחילקו היו הבמות מותרות באו לשילה לאחר שחילקו והוקבע משכן שם נאסרו הבמות וכולהו מפרש מקראי בפרק בתרא דזבחים חרבה שילה בימי עלי כשנשבה הארון בארץ פלשתים באו להן לנוב ולא היה שם משכן אלא בית של אבנים היה והוקבע שם מזבח הנחשת אבל ארון לא היה שם שכשהחזירוהו פלשתים עמד בקרית יערים עשרים שנה עד שמלך דוד והביאו לציון ובציון עמד עד שבנה שלמה בית המקדש כדכתיב (מלכים א ח) ויביאו הכהנים את ארון ברית ה׳ וגו׳ ומזבח הנחושת היה בנוב כל ימי שאול ושמואל כדכתיב (שמואל א כא) ויאמר אין לחם חול אל תחת ידי כי אם לחם קודש [וגו׳] המוסרים מלפני ה׳ חרבה נוב על דבר זה שהרגם שאול מפני שנתנו לחם לדוד ובאו להם לגבעון וניתן שם מזבח הנחשת עד שבנה שלמה הבית כדכתיב בדברי הימים (א׳ כא).
זאת אומרת חלות תודה ורקיקי נזיר – פ״ה דלא אתי כר״ש דאמר בפ״ק דמגילה (דף ט:) לא קרבו אלא פסחים וחובות הקבוע להם זמן אבל שאין קבוע להם זמן לא וכפירושו משמע בפרק בתרא דזבחים (זבחים קיז.) דתניא התם כל הנידר ונידב קרב בבמה ושאין נידר וכו׳ דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים לא קרבו אלא עולות ושלמים בלבד רבי שמעון אומר אף ציבור לא הקריבו אלא חובות הקבוע להן זמן משמע דמודה ר׳ שמעון לחכמים דלא קרבו מנחה ונזירות בבמה וקשה דבפ״ק דמגילה (דף ט:) תנן אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסח זה הכלל כל שנידר ונידב קרב בבמה שאין נידר וכו׳ ואמר בגמרא מני ר״ש היא א״כ לר׳ שמעון קרבה מנחה בבמה דנידר ונידב הוא ונזירות נמי קרב לדידיה בבמה דהא ר״מ דקתני בהאי לישנא כל שנידר ונידב קרב בבמה וסבר רקיקי נזיר איכא בבמה דאמר התם מאי טעמא דר״מ אמר קרא לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים וגו׳ אמר להו משה כי עליתון לארץ ישרות אקריבו חובות לא אקריבו ומנחה ונזירות ישרות נינהו דנזירות גופייהו נידר ונידב הוא אע״ג דהקרבנות חובה ורבנן מפרש התם דסברי אין מנחה בבמה ונזירות אע״ג דנידר הוא מ״מ הקרבן חובה ונראה לר״י דה״פ דמתניתין דמגילה דאין חילוק בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים זה הכלל כל הנידר ונידב הקרב בבמה גדולה קרב בבמה קטנה וכל שאין נידר וכו׳ ולא נחית אלא לפרש מה ששוה הגדולה לקטנה אבל יש נידר ונידב כמו מנחה ונזירות שאינן קריבין לא בזו ולא בזו.
נאכלים בנוב וגבעון – הקשה רבינו נסים א״כ היכי ממעט ביכורים מבכל מושבות והא ביכורים הוו חובה הקבוע להן זמן בזמן שמחה דמעצרת עד החג מביא וקורא א״כ קריבים בנוב וגבעון כמו פסחים שהיו קריבים לכ״ע ויש לומר דביכורים הואיל ויש להם זמן גדול כל כך לא חשיב זמן קבוע ורשב״א מפרש דמשום הכי הוו ביכורים חובה שאין להן זמן קבוע כיון שאם אין לו פירות לא יביא ביכורים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה זאת אומרת כו׳ דהא ר״מ דקתני בהאי לישנא כו׳ דאמר התם מ״ט דר״מ כו׳ ומנחה ונזירות ישרות כו׳ עכ״ל מדבריהם נראה דלא הוה גרסי בברייתא מנחה ונזירות קרבין אבל בנוסחת גמרות שלפנינו גרסינן בהדיא בברייתא הכי מנחה ונזירות קרבין דר״מ ע״ש וק״ל:
בד״ה נאכלין בנוב כו׳ היכי ממעט ביכורים מבכל מושבות והא ביכורים הוה חובה כו׳ עכ״ל יש לדקדק דהך קושיא גופה שהקשו הכא בשם הר״נ גאון הקשו התוס׳ כבר לעיל בפשיטות אמעשר שני דקתני התם בהדיא דנאכל בנוב וגבעון בכל ערי ישראל ול״ל לתלמודא למימר כדר״א וכן הקשו קושיא זו גופה לעיל בפשיטות גבי ביכורים וי״ל דהא דאמרי׳ התם מעשר שני בזמן נוב וגבעון נאכל בכל ערי ישראל היינו לר״ש דאמר חובות שאין קבוע להם זמן כגון מעשר בהמה לא קרבו בנוב וגבעון ואתקש מעשר דגן למעשר בהמה אבל לר׳ יהודה מסיק התם דבעי לאוכלן בנוב וגבעון והשתא לא קשיא לר״נ גאון לעיל במעשר שני כיון דלר״י אינו נאכל בכל מושבות אפילו בזמן נוב וגבעון ניחא ליה למימר לכ״ע דיש לו היתר במושבות כדר״א ולא קשיא ליה אלא גבי ביכורים דממעט ליה לכ״ע בין לר״י הגלילי בין לר״ע מבכל מושבות הא אפילו לר״ש דאין קרב בנוב וגבעון אלא חובות הקבוע להן זמן הא ביכורים נמי חובות הקבוע להן זמן הן כמו פסח קרבו שם ונאכל בכל ערי ישראל כמו פסח שהוא קדשים קלים ועוד נראה לפי גירסת ספרים שלנו דל״ג במתניתא התם ומעשר שני נאכל בכל ערי ישראל וכ״כ התוס׳ שם דיש ספרים דל״ג ליה ומסיק התם דמתני׳ אתיא כר״ש דמעשר בהמה שהוא חובות שאין קבוע להן זמן לא קרבו התם ואתקיש ליה מעשר דגן והשתא מה״ט דאתקש למעשר בהמה לא יהא נאכל כלל ומעשר שני אין לו תקנה אלא בפדיון כמו מעשר בהמה דלא קרבו ואין נאכלין אלא במומן לבעלים כמ״ש התוס׳ שם והשתא לר״ש לא תקשי ליה לר״נ כלל במעשר שני שהרי אינו נאכל כלל בזמן נוב וגבעון אלא מביכורים הוא דקשיא ליה דה״ל חובות הקבוע להם זמן כמו פסח דקרבו ונאכל בכל ערי ישראל ודו״ק:
אמר ריש לקיש: מאחר שלא השתמשו בנימוק זה, זאת אומרת חלות תודה ורקיקי נזיר נאכלין בנוב וגבעון, כלומר בבמות הגדולות שנעשו לפני הקמת המקדש. ומאחר שראויות להיאכל בכל מקום, שהרי כל מקום כשר לבמה, ואינן כקרבנות מסויימים שלא הותרו להיות קרבים אלא ״במקום אשר יבחר ה׳⁠ ⁠״, לכן חלות התודה נחשבות הן כראויות לכל מושבות ישראל.
Reish Lakish said: That is to say, the loaves of the thanks-offering and the nazirite’s wafers may be eaten in Nov and Givon. In other words, the omission of this reason indicates that offerings could have been sacrificed on the communal altars during the period when improvised altars were permitted, before the Temple was built. These offerings are not among those that can be sacrificed only: “In the place that the Lord shall choose” (Deuteronomy 12:5). This means that during that period the loaves of the thanks-offering and the nazirite’s wafers could indeed have been eaten anywhere, as improvised altars were built in any place. Consequently, even after the Temple was built, the loaves of the thanks-offering and the nazirite’s wafers are still considered fit to be eaten anywhere in Israel.
רש״יתוספותמהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תַּנְיָא אָמַר ר׳רַבִּי אִילְעַאי שָׁאַלְתִּי אֶת ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַהוּ שֶׁיֵּצֵא אָדָם בְּחַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר אָמַר לִי לֹא שָׁמַעְתִּי בָּאתִי וְשָׁאַלְתִּי לִפְנֵי ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לִי הֲרֵי אָמְרוּ חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר שֶׁעֲשָׂאָן לְעַצְמוֹ אֵין אָדָם יוֹצֵא בָּהֶן לִמְכּוֹר בַּשּׁוּק יוֹצֵא בָּהֶן.

It was taught in a baraita that Rabbi Ilai said: I asked Rabbi Eliezer ben Hyrcanus: What is the halakha with regard to the possibility that a person can fulfill the obligation to eat matza with the loaves of a thanks-offering or a nazirite’s wafers? He said to me: I did not hear anything about this issue. I went and asked Rabbi Yehoshua, who said to me: They said, concerning loaves for a thanks-offering or a nazirite’s wafers that one prepared for his own offering, that a person cannot fulfill his obligation with them. However, if one baked them to sell in the market, he can fulfill his obligation with them.
מהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר, אמר ר׳ אילעאי: שאלתי את ר׳ אליעזר בן הורקנוס: מהו שיצא אדם ידי חובתו בפסח בחלות תודה ורקיקי נזיר? אמר לי: לא שמעתי. באתי ושאלתי לפני ר׳ יהושע, אמר לי: הרי אמרו בענין זה חלות תודה ורקיקי נזיר שעשאן אדם לעצמו לצרף לקרבנו — אין אדם יוצא בהן, אם עשאן למכור בשוק — יוצא בהן.
It was taught in a baraita that Rabbi Ilai said: I asked Rabbi Eliezer ben Hyrcanus: What is the halakha with regard to the possibility that a person can fulfill the obligation to eat matza with the loaves of a thanks-offering or a nazirite’s wafers? He said to me: I did not hear anything about this issue. I went and asked Rabbi Yehoshua, who said to me: They said, concerning loaves for a thanks-offering or a nazirite’s wafers that one prepared for his own offering, that a person cannot fulfill his obligation with them. However, if one baked them to sell in the market, he can fulfill his obligation with them.
מהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) כְּשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי דְּבָרִים לִפְנֵי ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר לִי בְּרִית הֵן הֵן הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי אִיכָּא דְּאָמְרִי בְּרִית הֵן הֵן הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי וְלָא טַעְמָא בָּעֲיָא.

When I returned and recited these matters to Rabbi Eliezer, he said to me in excitement: By the covenant, these are the very matters that were stated to Moses on Mount Sinai. Rabbi Eliezer swore that this halakha had been transmitted over the generations going back to Moses on Mount Sinai. Some say he spoke in astonishment: By the covenant! Are these in fact the matters that were stated to Moses on Mount Sinai? And doesn’t this halakha require a reason? Since there is no explicit tradition in this regard, it is necessary to provide a reason for this distinction.
ר׳ חננאלרש״ימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ברית הן הן הדברים שנאמרו למשה בסיני – כלומר ודאי ברית פי׳ נשבע לו בשבועה הן הן הדברים למשה בסיני אף על פי כן לאו טעמא בעיא.
ברית – שבועה.
ואיכא דאמרי – בתמיה אמר ליה וכי הן הדברים כו׳ דלא בעי טעמא כהלכה למשה מסיני.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכשבאתי וחזרתי והרציתי דברים ששמעתי לפני ר׳ אליעזר, אמר לי בהתפעלות: ברית (לשון שבועה)! הן הן הדברים שנאמרו לו למשה מסיני, כלומר, נשבע שכך היא אכן ההלכה המקובלת מדורות ונאמרה למשה מסיני. איכא דאמרי [יש שאומרים] שאמר דברים אלה בתמיהה: ברית (שבועה) הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בסיני?! ולא טעמא בעיא [וכי אינו צריך טעם] כלומר, כיצד אפשר לקבוע הלכה כזו בלא מסורת, כהלכה מסיני, בלא לתת בה טעם?!
When I returned and recited these matters to Rabbi Eliezer, he said to me in excitement: By the covenant, these are the very matters that were stated to Moses on Mount Sinai. Rabbi Eliezer swore that this halakha had been transmitted over the generations going back to Moses on Mount Sinai. Some say he spoke in astonishment: By the covenant! Are these in fact the matters that were stated to Moses on Mount Sinai? And doesn’t this halakha require a reason? Since there is no explicit tradition in this regard, it is necessary to provide a reason for this distinction.
ר׳ חננאלרש״ימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְטַעְמָא מַאי אָמַר רַבָּה כֹּל לַשּׁוּק אִימְּלוֹכֵי מִימְּלֵךְ אָמַר אִי מִזְדַּבַּן מִזְדַּבַּן אִי לָא מִזְדַּבַּן אִיפּוֹק בְּהוּ אֲנָא.:

The Gemara asks: And indeed, what is the reason for this distinction between these loaves one prepared for himself and those he intended to sell in the market? Rabba said: With regard to anything sold in the market, the merchant may change his mind about it. He might say: If it is sold, it is sold; but if it is not sold for an offering, I will fulfill my obligation to eat matza with it. Since the merchant had in mind from the outset that these matzot might be used for the mitzva on Passover, he is permitted to use them to fulfill his obligation.
ר׳ חננאלרש״ימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא כל לשוק אימלוכי מימלך אי מזדבני מזדבני ואי לא אפיק בהו אנא שמע מינה שכל הדברים המפורשים משנה הלכה למשה מסיני הן ואף על פי שהן שנויין סתמא. ללישנא קמא ר׳ אליעזר אמר לר׳ אילעאי [ברית] הן הן הדברים וללישנא בתרא ר׳ יהושע עצמו הוא שאמר ברית הן הן הדברים.
וטעמא מאי – גמרא בעי לה וטעמא מאי שעשאן למכור בשוק לצורכי תודה יוצא בהן אם לא מכרן הרי לא נשתמרה לשם מצה אלא לשם זבח.
איפוק בהו אנא – ידי חובת מצה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ובאמת וטעמא מאי [וטעם הדבר מהו]? אמר רבה: כל דבר שנמכר לשוק הרי המוכר אימלוכי מימלך [נמלך בדעתו]. אמר: אי מזדבן [אם ימכר] — מזדבן [ימכר], אי לא מזדבן [אם לא ימכר לצורך הקרבנות] — איפוק בהו אנא [אצא בהם אני] לצורך מצה, וכיון שמתחילה חשב על האפשרות שישמשו לצורך מצה — יכול לצאת בהן.
The Gemara asks: And indeed, what is the reason for this distinction between these loaves one prepared for himself and those he intended to sell in the market? Rabba said: With regard to anything sold in the market, the merchant may change his mind about it. He might say: If it is sold, it is sold; but if it is not sold for an offering, I will fulfill my obligation to eat matza with it. Since the merchant had in mind from the outset that these matzot might be used for the mitzva on Passover, he is permitted to use them to fulfill his obligation.
ר׳ חננאלרש״ימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים לח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ חננאל פסחים לח:, רש"י פסחים לח:, תוספות פסחים לח:, מהר"ם חלאווה פסחים לח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים לח:, מהרש"א חידושי הלכות פסחים לח:, פירוש הרב שטיינזלץ פסחים לח:, אסופת מאמרים פסחים לח:

Pesachim 38b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Chananel Pesachim 38b, Rashi Pesachim 38b, Tosafot Pesachim 38b, R. Moshe Chalava Pesachim 38b, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 38b, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 38b, Steinsaltz Commentary Pesachim 38b, Collected Articles Pesachim 38b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144