גמרא
פירוש
הָאוֹכֵל נְבֵלָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים פָּטוּר.
רָבִינָא אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן מִי שֶׁאִיסּוּרוֹ מִשּׁוּם בַּל תֹּאכַל חָמֵץ בִּלְבַד יָצָא זֶה שֶׁאֵין אִיסּוּרוֹ מִשּׁוּם בַּל תֹּאכַל חָמֵץ בִּלְבַד אֶלָּא אַף מִשּׁוּם בַּל תֹּאכַל טֶבֶל.
מִידֵּי בִּלְבַד כְּתִיב אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְרַב שֵׁשֶׁת.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
{רי״ף פסחים י.} {שמעתא דלישה בשאר משקין} ועוד, ומאי דכתבו רבוותא דאסרי בין בלישה בין בקיטוף, בין ביום ראשון בין בשאר ימים, כרבנן, כך נראה, ומה שהביא הרי״ף ז״ל ראיה מדברי ר׳ יהושע בן לוי, לאו ראיה היא, דתרוצי הוא דמתרצי׳ למימריה דריב״ל, ואפשר לתרוצי ולמימר דהכי קאמר, יומא קמא לא תלושו לי בדובשא כלל, מכאן ואילך לושו לי בדובשא לחודיה, שלא אסרו אלא ע״י מים וכו׳. אמר הכותב: השיב הרב1 ז״ל: וכי לזו הוצרך ר׳ יהושע בן לוי לומר, מכאן ואילך לושו לי. אלא ע״י מים היא, ובא ללמד שאין בה משום חמוץ, כר״ע. ועדיין דברי בעל המאור קרובים, אלא שיש לו לרחקם ולסמוך דברי2 רבינו הגדול ז״ל. שהרי הביאו בגמרא דברי ר׳ יהושע בן לוי ללמד שאין יוצאין ביום ראשון במצה עשירה, כדברי ר״ע. ואם בלא מים, תיפוק ליה משום שכל שאינו בא לידי חימוץ אין יוצאין בו במצה. וא״ת, לשאר מינין נצרכה. הא ליתא. כדאיתמר לעיל (בבלי פסחים ל״ה.) בדריש לקיש: דברים שאין אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, כגון מצה עשירה, אין חייבין על חימוצו כרת. ואע״פ שיש במינן חמץ ומצה. ואע״ג דאדחי הך סברא במסקנא (בבלי פסחים ל״ה.), לומר, שיש שחייבין על חמוצו כרת ואין יוצאין בה משום שאינו קרוי מצה, אבל אין לך דבר שאינו בא לידי חמץ שיהו יוצאין בו משום מצה, דהא אתקוש. ועוד, דהא בעינן שימור דלישה ואפיה, דכתיב (שמות י״ב:י״ז), ושמרתם את המצות, יצאה זו שאינה צריכה שימור לפי שאינה באה לידי חימוץ. ותניא לקמן (בבלי פסחים ל״ח:): ושמרתם את המצות - מצה המשתמרת לשום מצה. ולדברי הכל יצאה זו, שאינה משתמרת כלל. וכיוצא בה אמרו בירושלמי (ירושלמי פסחים ב׳:ד׳): יכול יצאו ידי חובתן ברבוכה, ת״ל, ושמרתם את המצות. מצה שצריכה שימור, יצאה זו שאינה צריכה שימור. הא למדנו למצה שנילושה בלא מים, שאפילו היתה עניה אין יוצאין בה. מעתה, ר׳ יהושע בן לוי, שהביאו דבריו ראיה לדברי ר״ע, על כרחינו כשנלושה במים קאמר. וא״ת, שמא לא הוזכרו כאן דברי ר׳ יהושע בן לוי אלא משום דאמר, מכאן ואילך לושו לי, זו כבר אמרנו דמקרא מלא דבר הכתוב: לילה הראשון חובה, מכאן ואילך רשות. וכיון שהיא בלא מים, פשיטא. ביום ראשון מי התירה. ובשאר ימים מי אסרה. ומה זו ראיה לדברי ר״ע. אלא, ש״מ, כולן ע״י מים. ויומא קמא לא תלושו לי, ומשום מצה עשירה. ומכאן ואילך מותר. ותרוייהו אליבא דר״ע. ומה שהשיב עוד, דבמסקנא אסיקנא לריב״ל, לעולם בחלבא וכעין תורא שרי, וכמסקנא קי״ל בכולי תלמודא, ובחלב מותר ללוש ולקטף בין ע״י מים בין שלא ע״י מים, שלא נזכר בו שום איסור, גם זה נראה קרוב והוא רחוק. שכל שאר המשקין שוין בדבר, אלא שדברו חכמים בהווה, כמו שאמרו לענין עשירה, פרט לעיסה שנלושה ביין ושמן ודבש, וה״ה לכל משקין אלא שדברו חכמים בהווה. והכי תניא לה בירושלמי (ירושלמי פסחים ב׳:ז׳): אין לשין [את העיסה]3 במשקין, אבל מקטפין. אמר ר״ע, מעשה שהייתי עם ר״א ור׳ יהושע ולשתי עיסתן4 במשקין. ותניא נמי בתוספתא (תוספתא פסחים ג׳:ה׳): אין לשין את העיסה5 בשאר משקין, ואם לש, יאפה מיד וכו׳. הא למדנו שכל שאר המשקין בכלל, חוץ מן המים. ותרי לישני דריב״ל כתב רבינו ז״ל, לומר שמדברי שניהם נלמוד שהלכה כר״ע. ונתקיימו פסקי הלכותיו כהוגן.מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
1 ר״ל: הראב״ד
2 נראה דצ״ל: על דברי
3 גירסתנו: מצה
4 גירסתנו: מצתן
5 גירסתנו: המצה
הערות
Gemara
Peirush