×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְהָא גַּבֵּי קְרָעִים דִּכְתִיב עַל עַל דִּכְתִיב {שמואל ב א׳:י״ב,י״ז} עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ.
The Gemara comments: But is it not so that with regard to the tears in one’s clothing that are made for the dead, as it is written “for,” “for,” and about which is written: “And David took hold of his garments and rent them, and likewise all the men that were with him, and they wailed, and wept, and fasted until the evening, for Saul, and for Jonathan his son, and for the people of the Lord, and for the house of Israel, because they were fallen by the sword” (II Samuel 1:11–12). The use of the word “for” with regard to each of them indicates that one must make a separate tear in his garment for each person who died.
רי״ףמיוחס לרש״יתוספותהלכות נדרים לרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי נדרים פז ע״א}1 גרסינן בסוף נדרים תניא2 [אמרו לו מת אביו וקרע ואחר כך נמצא שמת בנו3 יצא ידי קריעה ותניא אחריתי]⁠4 אמרו לו מת אביו וקרע ואחר כך נמצא שמת בנו לא יצא ידי קריעה5 אמרו לו מת [לו מת]⁠6 וכסבור אביו [הוא]⁠7 וקרע8 ואחר כך נמצא9 בנו10 יצא11 ידי קריעה12. ופריק רב אשי כאן [בתוך]⁠13 כדי דיבור וכאן לאחר כדי דיבור הא דאמרת יצא ידי קריעה שנמצא14 בנו בתוך15 כדי דיבור והא דאמרת16 לא יצא ידי קריעה לאחר כדי דיבור17: ותניא18 מי שהיה19 לו חולה בתוך ביתו20 ונתעלף וכמדומה לו שמת וקרע ואחר כך מת לא יצא ידי קריעה אמר ר׳ שמעון בן פזי21 אמר ר׳ יהושע בן לוי משום בר קפרא לא שנו אלא שמת לאחר כדי דיבור [אבל22 בתוך כדי דיבור]⁠23 אין חוזר וקורע וכן הילכתא:
1. מובא גם בה״ג (כ״י), ומשם בריצ״ג (לאחר ציון המקור: ובגדולות).
2. תניא: וכן ב-גב גיג גיח. חסר בכ״י נ.
3. שמת בנו: חסר בכ״י נ. גיח, כ״י פריס רק: ״בנו״, כבה״ג.
4. אמרו לו ... אחריתי: גב גיג, דפוסים. חסר בכ״י א.
5. ותניא אחריתי... לא יצא ידי קריעה: וכן בה״ג (מקוצר). בכ״י נ התניא אחריתי מסתיים: ״יצא ידי קריעה״ ומקומו אחרי הסעיף: ״אמרו לו... וכסבור אביו... נמצא יצא ידי קריעה״. וכנראה משובש הוא שהרי אם כן אין קושיא, בכל הסעיפים יצא.
6. לו מת: גב גיג, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י א, כנראה מחמת כפילות הלשון.
7. הוא: גב גיג, כ״י נ. דפוסים: היה, חסר בכ״י א.
8. וקרע: כ״י נ: ״וקורע״.
9. שמת בנו יצא... ותניא אחריתי...לא יצא... מת לו מת וכסבור...ואחר כך נמצא: חסר ב-גיח, כ״י פריס. שמא משובש מחמת הדומות.
10. בנו: חסר בכ״י נ, כמו ברישא שם.
11. יצא: כ״י א, גב, כ״י נ. גיג, דפוסים כאן בסיפא: ״לא יצא״.
12. קריעה: כ״י א לפני הגהה ״חובתו״. הסיפא: ״אמרו לו מת... וכסבור...נמצא בנו יצא ידי קריעה״, מובא גם ברמב״ם (אבל ח:ח), אך אינו בכתבי היד של התלמוד ולא בבה״ג. יוצא לפי נוסח גיג, דפוסים רב אשי בא לפרק סתירה בין הלישנא קמא ״יצא״ והתניא אחריתי ״לא יצא״, בדומה לבה״ג. ב-גב, הסתירה היא בין הלישנא קמא והסיפא, שניהם: ״יצא״ לבין התניא אחריתא ״לא יצא״. בכ״י א הסתירה היא בין ״נמצא שמת בנו לא יצא״ (בנוסחאות האחרות היינו התניא אחריתי) לבין הסיפא ״וכסבור... יצא״. ב-גיח, כ״י פריס חסרים התניא אחריתי והסיפא ״וכסבור...״, יוצא שדברי רב אשי מוסבים על הרישא ״יצא״. בכ״י נ אין סתירה, ודברי רב אשי מוסבים על הסמוך לפניו שם, ״תניא אחריתי... יצא״.
13. בתוך: גב גיג, כ״י נ, דפוסים. גיח, כ״י פריס: ״תוך״. חסר בכ״י א.
14. שנמצא: וכן גב. גיח: ״כשנמצא״. כ״י נ: ״בשנמצא״.
15. בתוך: כ״י נ: ״תוך״.
16. דאמרת, דאמרת: גב: ״דתניא, דתניא״.
17. הא דאמרת יצא... דיבור: חסר ב-גיג.
18. ותניא: וכן ב-גב גיג גיח, כ״י נ. דפוסים: תניא.
19. שיש: דפוסים: שהיה.
20. בתוך ביתו: גב גיג, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י א.
21. אמר ר׳ שמעון בן פזי: חסר בכ״י נ.
22. אבל: כ״י נ: ״אבל מת״.
23. אלא שמת לאחר... אבל בתוך כדי דיבור: גב, כ״י נ, דפוסים. חסר ב-גיג. כ״י א רק: ״אלא שמת לאחר כדי דיבור״. נראה ששניהם השמיטו מחמת הדומות.
והא גבי קרעים דכתיב על על – דמשמע שאם מתו לו שנים קרובים או שלשה שחייב לקרוע על כל אחד בפני עצמו.
על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ה׳ – דהיינו פרטא.
והא גבי קריעה דכתיב על שאול ועל יהונתן דמיניה שמעינן קריעה על כל מת ומת ותניא אמרו לו מת אביו וקרע ואחר כך אמרו שהוא בנו יצא ידי קריעה אף על פי שלא קרע על זה הכי נמי נימא דאותה לאו דוקא ואם הפר לאשתו ונמצאת בתו מופר.
מתני׳ כגון דאמרו לו נדרה בתך ואמר מופר לה ונמצא שהיא אשתו לאחר כדי דיבור אבל נמצא בתוך כדי דיבור והוא רוצה אף בהפרת אשתו אף על פי שלא חזר והפר לה הויא הפרה ואי אמרו לו סתם נדרה אשה בביתך וסבור שנדרה בתו והיפר ונמצא שאשתו נדרה אע״פ שלא נמצא אלא לאחר כדי דיבור הרי זה מופר והוא שרוצה גם בהפרת אשתו וכן הלכתא.
אף לענין קריעה על המת אין קריעה בטעות כלום אמרו לו מת אביו וקרע ואחר כך ידע שהוא בנו אם ידע בטעותו תוך כדי דבור יצא לאחר כדי דבור לא יצא אמרו לו סתם מת לך מת וכסבור שהוא אביו וקרע ואחר כך נמצא בנו אפילו לאחר כדי דבור יצא היה לו חולה ונתעלף וכסבור שמת וקרע ונמצא שלא מת בשעת הקריעה אם תוך כדי דבור של קריעה מת יצא ידי קריעה ואם לאחר כדי דבור לא יצא ידי קריעה:
כלל הדברים בכל מקום תוך כדי דבור כדבור חוץ ממגדף ועובד ע״ז ומקדש ומגרש שבאלו אין תוך כדי דיבור כדיבור ר״ל שאם גדף וחזר תוך כדי דבור לומר חוזרני בי או השתחוה לע״ז ותוך כדי דבור אמר חוזרני בי אין חזרתו בהם חזרה ונהרג על מה שעשה וכן אם קדש ונתן לה ואמר הרי את מקדשת לי ותוך כדי דבור אמר איני רוצה בכך או שגרשה ונתן לה את גיטה ואמר לה הרי זה גיטיך ותוך כדי דבור אמר איני רוצה בו אין חזרתו חזרה ומקודשת ומגורשת ואף ע״פ שבתלמוד שלנו בפרק יש נוחלין לא הוזכרו בענין זה אלא ע״ז וקדושין מכל מקום מגדף בכלל ע״ז ומגרש בכלל מקדש:
והא גבי קרעים דכתיב על על. דשמעינן מינה דעל כל מת צריך לקרוע מדכתיב על שאול ועל יהונתן ואפ״ה [אם] בשעת קריעה כוון לאביו ונמצא בנו יצא ידי קריעה אלמא אע״ג דכתיב על לא בעינן שיהא [יודע] בשעת קריעה על איזה מת קרע וה״ה נמי אותה לאו דוקא:
כאן בסתם כאן במפרש. הא דקאמר יצא ידי קריעה בסתם איירי שלא פירש על אביו והא דקתני אמרו לו מת אביו וקרע לאו דוקא אלא אמרו לו מת לו מת וכסבור שהוא אביו כי הך ברייתא דמייתי בסמוך ומתניתין במפרש שמפר לאשתו ונמצאת בתו:
והא גבי קרעים דכתיב על שאול וגו׳ – והוה לן למימר דעל דוקא שיקרע לשם המת ולא שיטעה באחר ואפי׳ הכי תנא אמרו לו מת אביו וקרע ואחר כך נמצא בנו יצא ידי קריעה אלמא על לאו דווקא ה״נ לימא אותה לאו דוקא.
על שאול ועל יהונתן בנו ואף על פי דהתם מיירי בקינה הוא הדין קריעה מה שעושין על מת הרי גילה לנו שצריך לקרוע לשם מת. הרא״ם ז״ל.
וז״ל שטה: על שאול ועל יהונתן וכו׳ בדוד ואנשיו כתיב שקרעו בגדיהם על מלחמת גלבוע ומשם למדנו חיוב קריעה על מת. עד כאן.
והא גבי [והרי אצל] קרעים שקורעים על המת, דכתיב [שנאמר] בהכפלה ובהדגשה ״על״ ״על״, דכתיב [שנאמר]: ״ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם וגם כל האנשים אשר אתו. ויספדו ויבכו ויצומו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ה׳ ועל בית ישראל כי נפלו בחרב״ (שמואל ב א, יא-יב), ומשמע שעל כל מת יש לקרוע לשמו דווקא.
The Gemara comments: But is it not so that with regard to the tears in one’s clothing that are made for the dead, as it is written “for,” “for,” and about which is written: “And David took hold of his garments and rent them, and likewise all the men that were with him, and they wailed, and wept, and fasted until the evening, for Saul, and for Jonathan his son, and for the people of the Lord, and for the house of Israel, because they were fallen by the sword” (II Samuel 1:11–12). The use of the word “for” with regard to each of them indicates that one must make a separate tear in his garment for each person who died.
רי״ףמיוחס לרש״יתוספותהלכות נדרים לרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְתַנְיָא אָמְרוּ לוֹ מֵת אָבִיו וְקָרַע וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא בְּנוֹ יָצָא יְדֵי קְרִיעָה.

The Gemara asks: And yet it is taught in a baraita: If they said to him that his father had died and he rent his garment over his death, and afterward it was discovered that it was not his father who died, but his son, he has fulfilled his obligation of rending his garment. This shows that even if a person mistakenly tore his garment for the wrong person he has nevertheless fulfilled the obligation. Here too, if a man nullified the vow of his wife, thinking that it was the vow of his daughter, his nullification should be effective.
רי״ףמיוחס לרש״יבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותניא מת אביו וקרע ואח״כ נמצא שהוא בנו – שמת ולא אביו יצא ידי קריעה דעל על לאו דוקא הכא נמי אותה לאו דוקא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותניא מת אביו וקרע וכו׳. וי״ל אביו ובנו חולים או היו בסכנה שנפל הבית יצא ידי הקריעה אלמא לא צריך על ממש וכן לא היה צריך אותה ממש. הרא״ם ז״ל.
ותניא [ושנויה ברייתא]: אמרו לו ״מת אביו״ וקרע עליו, ואחר כך נמצא שלא אביו מת אלא בנו — יצא ידי חובת קריעה. משמע שגם אם טעה וסבר שהוא קורע על אדם אחר יצא ידי חובת קריעה. ואף כאן, אם הוא מפר וחושב שזה נדרה של אשה אחרת, כיון שהפר — הופר!
The Gemara asks: And yet it is taught in a baraita: If they said to him that his father had died and he rent his garment over his death, and afterward it was discovered that it was not his father who died, but his son, he has fulfilled his obligation of rending his garment. This shows that even if a person mistakenly tore his garment for the wrong person he has nevertheless fulfilled the obligation. Here too, if a man nullified the vow of his wife, thinking that it was the vow of his daughter, his nullification should be effective.
רי״ףמיוחס לרש״יבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמְרִי לָא קַשְׁיָא הָא בִּסְתָם וְהָא בִּמְפָרֵשׁ.

The Gemara responds: The apparent contradiction is not difficult. That baraita refers to a case where he received a non-specific report, i.e., he was told that an unspecified relative died. In such a case his obligation to rend his garment has been discharged. And this mishna refers to a case where the bearer of the news mistakenly specified that his daughter had taken the vow, when in reality his wife had. In such a case, his nullification is ineffective.
רי״ףמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כאן בסתם כאן במפרש – גבי קריעה שקרע סתם שלא על אביו ולא על בנו אבל במתניתין כגון שהפר בפירוש לשם בתו והלכך כיון דנמצא שאינו כך צריך להפר לשם אשתו שנדרה.
הא בסתם – הך קריעה דקרע סתם למי שהוא ומתניתין במפרש שאמר אני מיפר לאשתי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא קשיא הא בסתם הא במפרש – הא דתניא אמרו לו מת אביו וקרע יצא לאו דוקא בשאמר לו בפירוש מת אביו אלא בשאמרו לו (בפי׳) מת וסבור אביו ונמצא בנו ובהא יצא ידי קריעה אבל במפרש שאמרו לו מת אביו וקרע על דעת כן לא יצא דעל דוקא וכי קתני אמרו לו מת אביו לאו דוקא.
לא קשיא כאן בסתם כאן במפרש. מתניתין במפרש שאמרו לו נדרה אשתך ואמר בשעת ההפרה לאשתי אני מפר כי האי גוונא לא מהני ההפרה לבתו. ובריתא דקתני יצא ידי קריעה כגון שקרע סתם כי היה מסופק לו אם הוא אביו או בנו ואף על פי שאמרו לו דאביו מת הוא לא סמך עליהם וגבי נדרים נמי אם היה מסופק בלבו מי נדרה אף על פי שאמרו לו דאשתו היא ואחר כך נמצאת בתו הפרתו הפרה כי לא היה מסכים דעתו לגמרי על אמירתם. והתניא בניחותא וסייעתא היא. ואחר כך נמצא בנו יצא ידי קריעה אלמא שיש חלוק בין בסתם בין במפרש מדקאמר ברישא לא יצא והכא יצא. ועוד מדקאמר בברייתא זו לא יצא ובברייתא דלעיל יצא על כרחין ההיא דלעיל בסתם איירי דאם לא כן קשיין ברייתות אהדדי. הרי״ץ ז״ל.
ובשטה כתוב כאן בסתם כאן במפרש מתניתין במפרש שאמר מופר לך בתי ובריתא בסתם שלא אמר בשעת קריעה על בני אני קורע. והא דקתני אמרו לו מת אביו כגון שהיה שם בנו כשם אביו שניהם נקראים שמעון ואמרו לו מת שמעון ורצו לבשרו על בנו שמת וטעה כסבור שבשרוהו על אביו וקרע סתם יצא ידי קריעה. אבל אם בפירוש הזכירו לו אביו וקרע מסתמא על מה שאמרו לו קרע ואין לך מפרש גדול מזה. והתניא בניחותא ראיה לדבר שצריך לחלק בין סתם למפרש דאי לאו הכי קשין מתני׳ אהדדי דקתני לא יצא ידי קריעה. ע״א מתניתין בסתם שלא פירש בשעת הפרה דעתי להפר על כל מי שנדר או אשתי או בתי אלא סתם הפר. ברייתא במפרש שפירש בשעת קריעה הריני קורע על כל מי שמת או אב או בן אף על פי שלא נתברר לו בשעת קריעה יצא ידי קריעה. עד כאן.
בד״ה כאן כו׳ לשם אשתו שנדרה כצ״ל:
ברא״ש דוקא הס״ד:
בד״ה כאן כו׳ אביו וקרע לאו כצ״ל קמייתא הס״ד:
בד״ה רב אשי כו׳ דבורו והא כצ״ל:
בא״ד דבור וגבי כצ״ל:
בא״ד בנו בתוך כצ״ל דבור הס״ד ואחר כך מ״ה מגדף ועע״ז אפילו חוזר בו תוך כדי דבור קטלי׳ ליה כצ״ל ביה הס״ד ואחר כך מה״ד קיים לתאנים כצ״ל לעיל הס״ד:
אמרי [אומרים]: לא קשיא [אין זה קשה]; הא [זה] בענין קריעה מדובר בסתם, ששמע בתחילה שמת אחד מקרוביו ולא פירשו מיהו, והא [וזה] במשנתנו מדובר במפרש, שנאמר לו בתחילה במפורש שנדרה בתו, או אשתו.
The Gemara responds: The apparent contradiction is not difficult. That baraita refers to a case where he received a non-specific report, i.e., he was told that an unspecified relative died. In such a case his obligation to rend his garment has been discharged. And this mishna refers to a case where the bearer of the news mistakenly specified that his daughter had taken the vow, when in reality his wife had. In such a case, his nullification is ineffective.
רי״ףמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְהָתַנְיָא אאָמְרוּ לוֹ מֵת אָבִיו וְקָרַע וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא בְּנוֹ לֹא יָצָא יְדֵי קְרִיעָה באָמְרוּ לוֹ מֵת לוֹ מֵת וּכְסָבוּר אָבִיו הוּא וְקָרַע וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא בְּנוֹ יָצָא יְדֵי קְרִיעָה.

And it is taught similarly in the following baraita: If they said to him that his father had died and he rent his garment over his death, and afterward it was discovered that it was not his father who died, but his son, he has not fulfilled his obligation of rending his garment. If, however, they said to him that a relative of his had died, and he thought it was his father and he rent his garment over his death, and afterward it was discovered that it was not his father who died, but his son, he has fulfilled his obligation of rending his garment. This proves that a distinction is made between one who rends his garment relying on a specific report and one who does so following a non-specific report.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והתניא לא יצא ידי קריעה – וקשיין ברייתא אהדדי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והתניא. בניחותא:
אמרו לו מת אביו וקרע ואחר כך נמצא בנו לא יצא ידי קריעה אמרו לו מת לו מת סתם וכסבור שהוא אביו וקרע ואחר כך נמצא שהוא בנו יצא ידי קריעה. ובכה״ג איירי בברייתא קמייתא:
והתניא – בניחותא דדוקא בסתם יצא אבל במפרש לא יצא ומתני׳ דקתני ה״ז יחזור ויפר במפרש שאמרו לו בפירוש נדרה אשתו ונמצאת שהיא בתו דבכי האי ודאי לא מהניא הפרה.
והתניא אכן כן שנינו בברייתא] בעניין קריעה: אמרו לו ״מת אביו״ וקרע, ואחר כך נמצא שהיה זה בנו — לא יצא ידי קריעה. אמרו לו ״מת לו מת״ וכסבור אביו הוא, וקרע, ואחר כך נמצא שהיה זה בנו — יצא ידי קריעה. משמע שיש לחלק בין מה שנעשה על סמך אמירה מפורשת לבין מה שנעשה על סמך אמירה סתמית.
And it is taught similarly in the following baraita: If they said to him that his father had died and he rent his garment over his death, and afterward it was discovered that it was not his father who died, but his son, he has not fulfilled his obligation of rending his garment. If, however, they said to him that a relative of his had died, and he thought it was his father and he rent his garment over his death, and afterward it was discovered that it was not his father who died, but his son, he has fulfilled his obligation of rending his garment. This proves that a distinction is made between one who rends his garment relying on a specific report and one who does so following a non-specific report.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רַב אָשֵׁי אָמַר כָּאן בְּתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר כָּאן לְאַחַר כְּדֵי דִבּוּר.

Rav Ashi says that the discrepancy between the baraitot with regard to the rending of garments can be reconciled in a different manner: Here, the person who rent his garment for the wrong relative realized his error within the time required for speaking the short phrase: Greetings to you, my teacher. Until that time has passed his action is seen as incomplete and can therefore still be modified. There, the mistake was noted only after the time required for speaking a short phrase.
רי״ףתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב אשי אמר כאן שנמצא שהוא בנו תוך כדי דבור של קריעה דהוי כאילו לא קרע אלא לאחר שמיעה והא דתניא לא יצא ידי קריעה שנמצא לאחר כדי דבור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב אשי אמר כאן בתוך כדי דבור כאן לאחר כדי דבור. הא דאמרת יצא ידי קריעה שנמצא בנו בתוך כדי דיבור והא דאמרת לא יצא ידי קריעה שנמצא לאחר כדי דבור. כך נמצאת הגירסא בספרים ולפי הגירסא שפירשתי והא תניא בניחותא נראה לי דלא גרסי הא דאמרת יצא ידי קריעה כו׳ דלא קשיא מידי מקריעה לקריעה אלא ה״ג רב אשי אמר כאן בתוך כדי דבור כאן לאחר כדי דבור ותו לא מידי ואמתני׳ קאי לשנויי מתניתין שנודע לו לאחר כדי דבור וגבי קריעה שנודע לו תוך כדי דבור ויש ספרים גורסים אמרו לו מת אביו וקרע ואח״כ נמצא בנו לא יצא ידי קריעה ולא גרסי הך סיפא אמרו לו מת לו מת וכסבור שהוא אביו כו׳ ופריך מהך ברייתא אברייתא קמייתא ומשני אמר רב אשי כאן תוך כדי דבור כו׳ הא דאמרת יצא ידי קריעה שנמצא בנו בתוך כדי דבור:
רב אשי אמר כאן בתוך כדי דבור כאן לאחר כדי דבור – רב אשי לא אתא לאפלוגי אהאי דינא דבסתם דודאי מודה ביה דיצא ידי קריעה דהא ברייתא מוכחא הכי בהדיא דבסתם יצא ובכה״ג נמי בנדרים מהניא הפרה והקמה אלא דכי היכי דלא נדחוק נפשין דברייתא דקתני אמרו לו מת אביו לאו דוקא פריק שינויא אחרינא דבמפרש נמי משכחת לה דיצא כל שהודיעוהו שהוא בנו תוך כדי דבור לקריעתו ובכה״ג נמי בהפרה והקמה דמתניתין דקתני יחזור ויפר כשאמרו לו אחר כדי דבור דהפרה ראשונה שהיתה בתו.
כאן בתוך כדי דיבור וכו׳. ברייתא שנודע לו מי שמת סמוך לקריעה בתוך כדי דיבור. במרובה אמרינן תרי תוך כדי דיבור הוי חד כדי שאלת תלמיד לרב ואחד כדי שאלת רב לתלמיד. רב לתלמיד דברי הכל תלמיד לרב פלוגתא. שטה.
כאן בתוך כדי דיבור כאן לאחר כדי דיבור. ברייתא ראשונה דקאמר יצא כדי קריעה כגון שאמרו לו שהוא בנו בתוך כדי דבור ומתניתין שאמרו לו שהוא בתו אחר כדי דיבור. והביא רב אשי סיעתא לדבריו מן הברייתא. ואיפסיקא הלכתא בהדיא דתוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ משלשה הנזכרים. ותמהני על הרמב״ם ז״ל שכתב פרק י״ב דנדרים כתירוץ הראשון והניח דברי רב אשי ולא הזכירם שם כלל. ואם נאמר כי דעתו היא שרב אשי לא בא לסתור תירוץ הראשון דודאי שפיר מתרצא מתניתין כדאוקימנא לה במפרש והוא לא בא אלא לתרץ ברייתות אהדדי כדמשמע מתוך מקצת גרסאות שלנו מכל מקום מאחר דאפסיקא הלכתא תוך כדי דיבור כדיבור דמי ממילא שמעינן נמי דמתני׳ הכי מתוקמא ואמאי לא הזכירו. ואפשר כי מאחר שדין זה לא נאמר בתירוץ המשנה ממש לא רצה להזכירה אף על פי שהדין דין אמת התירוץ המוזכר בגמרא. ובפרק שני מהלכות שבועות הביא דין תוך כדי דיבור סתם ומשם יש לנו ללמוד לכל הדברים הצריכים. הרי״ץ ז״ל.
והתניא בניחותא. גרסינן. ואמר רבי שמעון בן פזי וכו׳ שראייתו אינו אלא מפירושו של רבי שמעון בן פזי. אך יש לתמוה שלא היה לו לומר והתניא אלא אמר רבי שמעון שמן הברייתא לא שמעינן כלום. לפיכך יש לפרש ענין אחר והתניא בלשון קשיא דקתני לא יצא ידי חובתו ולא קמיפלגי מידי ומשני אמר רבי שמעון וכו׳ ולא גרסינן אלא אמר רבי שמעון וכו׳ והלכתא תוך כדי דיבור וכו׳ לא ידענא מניין וכו׳ ובעניותינו יש לומר תקנת חכמים היא כדי שישיב אדם וישאל בשלום חבירו בהפסק ממכרו ולא יפסיד דבר בהפסק שאלת שלמא. ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה דחשבינן ליה מיגדר מילתא דאמרינן ביבמות בהאשה רבה דבמקום מיגדר מילתא יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה אפילו במקום שאינו שב ואל תעשה חוץ ממגדף ועובד עבודה זרה ומקדש ומגרש דבאלו ארבעה לא רצו לתקן ולעקור דברי תורה שנראה להם שקלקול העולם הוא להעביר קדושין והקדשות ולבטל גרושין ומגדף ועובד עבודה זרה עבירתם חמורה ולא רצו לפוטרו בחוזרו בתוך כדי דיבור. וראיה לדבר קצת דמשום תיקון שאלת שלום תיקנו לחזור בתוך כדי דיבור דאמרינן בנזיר בריש פרק מי שאמר הריני נזיר ושמע כמה תוך כדי דיבור כדי שאלת שלום רב לתלמיד. אמר ליה לא יהיב מר רווחא לתלמידא פירוש (למה) אמר המגיה עיין שם בגמרא ולפי גירסת השטה נראה לי דצריך לומר: למה לא תאמר כדי שאלת שלום תלמיד לרב כדי שיהא ריוח לתלמיד לשאל בשלום רבו ולא יפסיד בהפסקו. שטה.
רב אשי אמר: יש לחלק בין הברייתות שבענין קריעה באופן אחר, כאן — בתוך כדי דבור, כאן — לאחר כדי דבור.
Rav Ashi says that the discrepancy between the baraitot with regard to the rending of garments can be reconciled in a different manner: Here, the person who rent his garment for the wrong relative realized his error within the time required for speaking the short phrase: Greetings to you, my teacher. Until that time has passed his action is seen as incomplete and can therefore still be modified. There, the mistake was noted only after the time required for speaking a short phrase.
רי״ףתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) גהָא דְּקָאָמְרַתְּ יָצָא יְדֵי קְרִיעָה שֶׁנִּמְצָא בְּנוֹ בְּתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר דהָא דְּאָמְרַתְּ לֹא יָצָא יְדֵי קְרִיעָה לְאַחַר כְּדֵי דִבּוּר.

This case, where you said that he has fulfilled his obligation of rending his garment even though he had initially been told explicitly that his father died, deals with a situation where it was discovered within the time required for speaking a short phrase, i.e., immediately after he rent his garment, that the deceased was his son. However, that case, where you said that he has not fulfilled his obligation of rending his garment, deals with a situation where he became aware of his mistake after the time required for speaking a short phrase, i.e., a short while later.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דקאמרת [זה שאתה אומר] שיצא ידי קריעה אף שאמרו לו בתחילה במפורש שמת אביו — הרי זה במקרה שנמצא שהוא בנו בתוך כדי דבור של הקריעה. הא דאמרת [זה שאתה אומר] שלא יצא ידי קריעה — הרי זה כאשר נודע לו לאחר כדי דבור.
This case, where you said that he has fulfilled his obligation of rending his garment even though he had initially been told explicitly that his father died, deals with a situation where it was discovered within the time required for speaking a short phrase, i.e., immediately after he rent his garment, that the deceased was his son. However, that case, where you said that he has not fulfilled his obligation of rending his garment, deals with a situation where he became aware of his mistake after the time required for speaking a short phrase, i.e., a short while later.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְהָתַנְיָא המִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְנִתְעַלֵּף וְכִמְדוּמֶּה שֶׁמֵּת וְקָרַע וְאַחַר כָּךְ מֵת לֹא יָצָא יְדֵי קְרִיעָה אָמַר ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא ולֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁמֵּת לְאַחַר כְּדֵי דִיבּוּר אֲבָל בְּתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר כְּדִבּוּר דָּמֵי.

And it is taught in the following baraita: One who has an ill relative in his house, and the latter fainted and lost consciousness, and it seemed to him that the ill person had died and therefore he rent his garment over his assumed death, if it turned out that he had not yet actually died at that point and it was only afterward that he died, the relative has not fulfilled his obligation of rending his garment. And with regard to this baraita, Rabbi Shimon ben Pazi said that Rabbi Yehoshua ben Levi said in the name of Bar Kappara: They taught that he has not fulfilled his obligation of rending only if the ill person died after the time required for speaking a short phrase. But if he passed away within the time required for speaking a short phrase, it is all considered like continuous speech, and his relative has fulfilled his obligation. That is to say, his act of rending is not viewed as complete until the time required for saying a short phrase has elapsed, and until that time has passed the act can still be modified.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והתניא – דמסייע לרב אשי.
והתניא – בניחותא.
אמר רבי שמעון בן פזי – מהא עיקר ראייתו וק״ק לישנא דוהא תניא דהא לא מייתי מידי אלא ממילתא דרבי שמעון בן פזי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והתניא – בניחותא.
אבל בתוך כדי דבור אין חוזר וקורע – שאע״פ שבשעה שקרע עדיין לא מת ולא הויא קריעה כלל כיון שמת תוך כדי דבור כמאן דקרע השתא דמי כי קרע נמי בטעות שהיה סבור שמת לו מת אחר א״נ הקים או הפר בטעות כיון שידע תוך כדי דבור מהני.
גמרא דמי והלכתא תוך כדי דיבור כדיבור דמי כצ״ל אף לענבים כצ״ל:
רש״י בד״ה ותניא כו׳ קריעה דעל על לאו דוקא ה״נ כצ״ל:
והתניא אכן כן שנינו בברייתא]: מי שיש לו חולה בתוך ביתו ונתעלף החולה, ואיבד את הכרתו וכמדומה היה לקרובו שמת החולה, וקרע עליו, ונתברר שעדיין לא מת, ורק אחר כך מת — לא יצא ידי קריעה. ועל כך אמר ר׳ שמעון בן פזי אמר ר׳ יהושע בן לוי משום (משמו של) בר קפרא: לא שנו שלא יצא ידי חובת הקריעה אלא שמת לאחר כדי דיבור מן הקריעה, אבל בתוך כדי דיבור — כדבור דמי [נחשב] הדבר.
And it is taught in the following baraita: One who has an ill relative in his house, and the latter fainted and lost consciousness, and it seemed to him that the ill person had died and therefore he rent his garment over his assumed death, if it turned out that he had not yet actually died at that point and it was only afterward that he died, the relative has not fulfilled his obligation of rending his garment. And with regard to this baraita, Rabbi Shimon ben Pazi said that Rabbi Yehoshua ben Levi said in the name of Bar Kappara: They taught that he has not fulfilled his obligation of rending only if the ill person died after the time required for speaking a short phrase. But if he passed away within the time required for speaking a short phrase, it is all considered like continuous speech, and his relative has fulfilled his obligation. That is to say, his act of rending is not viewed as complete until the time required for saying a short phrase has elapsed, and until that time has passed the act can still be modified.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) זוְהִילְכְתָא תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר כְּדִבּוּר דָּמֵי חוּץ חמִמְּגַדֵּף טוְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה1 יוּמְקַדֵּשׁ כוּמְגָרֵשׁ.:

The Gemara concludes: And the halakha is: The legal status of a pause or retraction within the time required for speaking a short phrase is like that of continuous speech, and so a person can retract what he first said if he issues the retraction within this period of time after he finished speaking. This principle holds true in almost every area of halakha, except for the case of one who blasphemes God; or in the case of an idol worshipper, who verbally accepts an idol as his god; or one who betroths a woman; or one who divorces his wife. In these four cases, a person cannot undo his action, even if he immediately retracts what he said within the time required for saying a short phrase.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והלכתא תוך כדי דבור – דהחוזר תוך כדי דבור כדבור דמי לכולהו מילי.
חוץ ממגדף – מברך את השם.
ועובד עבודת כוכבים – האומר לעבודת כוכבים אלי אתה דאדבור לחודיה חייב.
והמקדש – אשה והמגרשה אע״פ שחוזר בתוך כדי דבור אינה חזרה.
והלכתא תוך כדי דבור כדבור דמי – פירש ה״ר אליעזר לא ידענא מנין לו ופירש דמדרבנן הוא כדי שישיב אדם וישאל בהפסק ממכרו ולא יפסיד וקשה דהא גבי דינין דאורייתא הוא כגון גבי מנחת חיטין מן השעורין וגבי שבועת העדות אמרינן ליה וצ״ל דהוי דאורייתא.
מגדף ועובד עבודת כוכבים – אפילו חוזר בו תוך כדי דבור קטלינן ליה ומקדש אשה ואחר כך חוזר בו וכן מגרש ואחר כך מבטל הגט לאו כל כמיניה.
והילכתא תוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ ממגדף ועובד עבודה זרה ומקדש ומגרש – ובפרק יש נוחלין בה׳ המחלק נכסיו גרסינן והילכתא תוך כדי דיבור כדיבור דמי בר מעבודה זרה וקידושין והכא מוסיף מגדף ומגרש והכל הוא אחד דמגדף דמי לעובד עבודה זרה ומגרש למגדף. ועיין בקוטרסי בפרק מרובה ובפרק שבועת העדות במהדורא בתרא ועיין בתמורה בפרק כיצד מערימין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מגדף ועובד עבודת כוכבים. אפילו חוזר בו בתוך כדי דבור קטלינן ליה וכן מקדש אם חזר בו ובטל הקדושין תוך כדי דבור וכן מגרש הגט לא משגחינן ביה:
והלכתא תכ״ד כדבור דמי בר ממגדף ועובד עבודת כוכבים ומקדש ומגרש – ובפרק יש נוחלין לא חשיב אלא תרי בר מעבודת כוכבים וקדושין ולא פליגי דמגדף בכלל עובד עבודת כוכבים ומגרש בכלל מקדש דאיתקש יציאה להויה מגדף היינו שאם גדף וחוזר בו תכ״ד לא הויא חזרה ועובד עבודת כוכבים שאם אמר לעבודת כוכבים אלי אתה וחזר בו לא הויא חזרה ומקדש ומגרש שאם קדש או גירש וחזר בו תוך כדי דבור לא מצי הדר ביה ולא ידענא מ״ש הני ומנא להו לרבנן הכי ונראה בעיני דבשאר מילי דלא חמירי כולי האי כשאדם עושה אותם לא בגמר דעתו הוא עושה אלא דעתו שיכול לחזור בו תוך כדי דבור אבל הני כיון דחמירי כולי האי אין אדם עושה אותם אלא בהסכמה גמורה ומשום הכי חזרה אפי׳ תוך כדי דבור לא מהני וראיתי לרבינו משה בר נחמן ז״ל בפרק יש נוחלין שכתב בשם ר״ת ז״ל דתוך כדי דבור כדבור דמי תקנתא הוא דתקון רבנן משום תלמיד הלוקח מקח ופגע בו רבו שיוכל ליתן לו שלום והשוו מדותיהן בכל מילי בר מהני ולא ניחא לי וכי ב״ד מתנין לעקור דבר מן התורה לעולם בקום עשה בנדרים אלא ודאי כדאמרן.
והלכתא תון כדי דיבור וכו׳. לענין משא ומתן ונדרים ותנאי חוץ ממגדף השם והתרו בו קודם וכן התרו בעובד עבודה זרה ולאחר המעשה חוזרין בהן. תימא למה לא יהיה הדין כמחלל שבת ושוכב עם הערוה. וי״ל דלא קאמר אלא (כדיבור) כגון מגדף וכן עובד עבודה זרה מקבלו עליו באלוה אין מועיל לו לחזור בתוך כדי דיבור לינצל ממיתה וכן במקדש אשה אינו מועיל לעשותה פנויה אם חוזר בתוך כדי דיבור וכן נתן גט וחזר בו בתוך כדי דיבור אינה חזרה ואם קדשה אחר מקודשת. הרא״ם ז״ל.
מדקאמר מגרף ועובד עבודה זרה אלמא קסבר מגדף היינו מברך את השם ולא עובד עבודה זרה ופלוגתא היא בכריתות פ״א ביש נוחלין אינו שונה כי אם שלשה. ושמא טעו הסופרים. שטה.
ומסכמים: והילכתא [והלכה היא] בכל מקום: תוך כדי דבור — כדבור דמי [נחשב], שאם משנה דבר בתוך כדי דיבור ממה שאמר לפני כן — מועיל שינוי זה, חוץ ממגדף (מקלל) את ה׳, שאף אם חזר בו מגידופיו בתוך כדי דיבור נענש על כך. ועובד עבודה זרה שמקבל עליו בדיבור עבודה זרה כאלוהות, ומקדש את האשה, ומגרש את האשה, שבכל אלה גם אם חזר בו תוך כדי דיבור, מכל מקום מה שעשה עשוי.
The Gemara concludes: And the halakha is: The legal status of a pause or retraction within the time required for speaking a short phrase is like that of continuous speech, and so a person can retract what he first said if he issues the retraction within this period of time after he finished speaking. This principle holds true in almost every area of halakha, except for the case of one who blasphemes God; or in the case of an idol worshipper, who verbally accepts an idol as his god; or one who betroths a woman; or one who divorces his wife. In these four cases, a person cannot undo his action, even if he immediately retracts what he said within the time required for saying a short phrase.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מתני׳מַתְנִיתִין: אָמְרָה קוּנָּם תְּאֵנִים וַעֲנָבִים אֵלּוּ שֶׁאֲנִי טוֹעֶמֶת קִיֵּים לִתְאֵנִים כּוּלּוֹ קַיָּים הֵפֵר לִתְאֵנִים אֵינוֹ מוּפָר עַד שֶׁיָּפֵר אַף לַעֲנָבִים אָמְרָה קוּנָּם תְּאֵנָה שֶׁאֲנִי טוֹעֶמֶת וַעֲנָבָה שֶׁאֲנִי טוֹעֶמֶת הֲרֵי אֵלּוּ שְׁנֵי נְדָרִים.:

MISHNA: If a woman said: Tasting these figs and grapes is konam for me, and her husband upheld her vow with regard to figs, the entire vow is upheld, but if he nullified it with regard to figs it is not nullified until he also nullifies the vow with regard to grapes. If she said: Tasting a fig and tasting a grape are konam for me, these are viewed as two separate vows; if the husband upholds one of the vows it has no effect on the other one.
קישוריםרי״ףמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דהלכות נדרים לרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש רא״שריטב״אר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ אמרה קונם תאנים וענבים שאיני טועמת קיים לתאנים כל הנדר קיים – אף הענבים שאין יכול להפר שוב אפילו אענבים קסבר נדר שהוקם מקצתו הוקם כולו ובגמרא מפרש יקימנו יקים ממנו.
קיים לחצאין קיים – דדרשינן בגמרא יקימנו יקים ממנו (הפר ממנו) הפר לחצאין אינו מופר כלל דהפרה במקצת לא הוי הפרה ואע״ג דאמר נדר שהותר מקצתו הותר כולו שאני בין הפרה להתרת חכם.
הרי אלו שני נדרים – אם קיים לענבים לא קיים לתאנים.
פיסקא: אמרה קונם תאנים וענבים שאני טועמת קיים לתאנים כולו קיים – פירוש: ואינו יכול לחזור ולהפר על הענבים שלא קיים אלא בקיום התאנים נתקיימו גם הענבים.
הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר אף לענבים – פירוש: אינו מופר לגמרי עד שיחזור ויפר אף לענבים שאם שתק כל היום בתאנים מותרת ובענבים אסורה ולא הועילה הפרת התאנים לענבים. ואין לפרש אינו מופר כלל אף לענבים מדאמרינן בגמרא אמר ר׳ חייה בר אבה אמר ר׳ יוחנן זו דברי ר׳ עקיבה ור׳ ישמעאל אבל חכמים אומרים מקיש הקמה להפרה מה הפרה מה שהפר מופר אף הקמה מה שקיים קיים ונמצאו עכשיו ג׳ חלוקות בדבר ר׳ ישמעאל סבר כתנא דמתניתין קיים לתאנים כולו קיים היפר לתאנים מופר לתאנים ולא לענבים ור׳ עקיבה סבר אף בהפרה נמי הפר לתאנים כולו מופר וחכמים סברי בין בהקמה בין בהפרה מה שהקם מוקם ולא יותר ומה שהפר הופר ולא יותר והשאר תלוי לעשות כל היום מה שירצה או להקם או להפר ואף על גב דאמר ר׳ יוחנן הלכה כסתם משנה הא דחייה למתניתין דאתייא כר׳ ישמעאל ואמר זו דברי ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבה אבל חכמים אומרים כול׳ למימר דהלכה כחכמים.
אמרה קונם תאנים וענבים אלו שאיני טועמת קיים לתאנים כולו קיים הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר אף לענבים אמרה קונם תאנים שאיני טועמת וענבים שאיני טועמת הרי אלו שני נדרים.
תאנים וענבים אלו שאני טועמת, קיים לתאנים כולו קיים, הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר אף לענבים – מסתברא דהיינו מופר כולו קאמר, כלומר לענבים עד שיפר סתם, אי עד שיפר אף לענבים בהדיא, אבל לתאנים שהפר מופר, ודייקינן ליה מדאמרינן בגמרא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן זו דברי רבי ישמעאל ב״ר יוסי ורבי עקיבא, אבל חכמים אומרים מקיש את הפרה להקמה מה הפרה מה שהפר מופר אף הקמה מה שקיים קיים, דאלמא משמע דמלתא דפשיטא להו לכולהו היא דבהפרה מה שהפר מיהא מופר. ומיהו בתוספתא [כאן פרק ז׳ הלכה ג׳] תניא בהדיא דהפר לתאנים ולא הפר לענבים וחשכה אסור בין בתאנים בין בענבים, דלמא אינו מופר כלל קאמר עד שיפר אף לענבים. ויש לומר לפי דברי התוספתא דהא דאמרינן בגמרא [מה הפרה]⁠1 מה שהפר מופר, לאו לדברי בר פלוגתייהו קאמרינן, דהא לרבי עקיבא ודאי אינו כן, אלא ודאי מופר כולו, דאלמא לאו לדברי בר פלוגתייהו קא אמרי אלא לדברי עצמן, כלומר כמו שאנו אומרים בהפרה שם הפר הופר אף לגבי הקמה כן, אף על גב דכתיב יקימנו. ויש לנו כיוצא בו בתלמוד דאינו בונה על הודאת בר פלוגתייהו אלא על הסכמת דברי עצמו כלומר כמו שאני אומר בזו כך אני אומר בזו.
הא דתנן תאנה שאני טועמת וענבים שאני טועמת הרי אלו שני נדרים – לאו למימרא שהיא צריך הפרה לכל אחד ואחד בפני עצמו אלא הפרה אחת לכולן, וכדתניא בתוספתא [כאן פרק ו׳ הלכה א׳] היו עליה חמשה נדרים הפרה אחת לכולן, אלא לומר לך שאם הפר או קיים אחד מהן יכול הוא להפר או לקיים את השני, וכן מפורש בתוספתא. [שם] תוספתא: היו על אשתו חמשה נדרים או שהיו לו חמש נשים ונדרו כולן ואמר מופר כולן מופרין. [כאן פרק ז׳ הלכה ו׳] תוספתא אחרת: נדרה אשתו והפר לה וסבור בתו, נדרה בתו והפר [לה]⁠2 וסבור אשתו נדרה הרי זה יקיים, אם רצה להפר יחזור ויפר. נדרה אשתו וקיים לה וסבור בתו נדרה [נדרה]⁠3 בתו וקיים לה וסבור אשתו נדרה הרי זה יפר, אם רצה לקיים מקיים, [שם הלכה ז׳] נדרה מתאנים וענבים הפר לתאנים יחזור ויפר לענבים וכו׳, הפר לתאנים ולא הפר לענבים אסורה לאכול בענבים ותאנים, הפר לתאנים וחשכה אסורה לאכול בתאנים וענבים כו׳.
1. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
2. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
3. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ קיים לתאנים כולו קיים. דהקמה במקצת [הוי הקמה אבל הפרה במקצת] לא הוי הפרה ובגמרא מפרש טעמא ולא דמי לנדר שהותר מקצתו הותר כולו כדפרשינן לעיל:
אמרה קונם תאנים שאני טועמת וקונם ענבים שאני טועמת כו׳. כיון שאמרה פעמיים קונם הוי כל אחד נדר לבדו ובגמרא מוקי לה כר״ש דאמר גבי שבועת הפקדון דלא הוי פרטא לחייב קרבן על כל אחת ואחת עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד:
מתני׳ אמרה קונם תאנים וענבים שאני אוכלת קיים לתאנים כלו קיים – פירוש אפי׳ לגבי ענבים ושוב אינו יכול להפר והוא שידע בכל הנדר.
הפר לתאנים אינו מופר – פירוש אפילו לגבי תאנים עד שיפר אף לענבי לענבים דהפרה גמורה בעינן ובין להפרה בין להקמה רואין הנדר כולו דבר אחד וגבי הקמה דתליא רחמנא בשתיקה הקמה קצת הויא הקמה לכולה אבל גבי הפרה עד שיפר הכל וגבי התרת חכם שהוא עוקר הנדר מעיקרו הוא דאמרינן (נדרים כה: ודף סו.) נדר שהותר מקצתו הותר כולו אבל לא בהפרת בעל ודכוותה בהיתר נידוי וחרם כדכתיבנא לעיל [בפ״ג] כדתנן בדכותה גבי התפסת אשה בחברתה כדאיתא לעיל [ספ״י].
אמרה קונם תאנים שאני טועמת וענבים שאני טועמת הרי אלו ב׳ נדרים – פי׳ ואם קיים אחד מהם לא נתקיים אלא הוא ואם הפר אחד מהם הרי הוא מופר ובגמ׳ אמרינן זו דברי ר׳ ישמעאל דס״ל כסיפא דרישא דמתני׳ דהקמה במקצת הויא הקמה לכולה ואין הפרת מקצת מועיל עד שיפר הכל כאחד ור׳ עקיבא פליג ואמר דמקשינן הפרה להקמה והפרה במקצת נמי הויא הפרה לכולה והקמה במקצת דהויא הקמה לכולו נפקא לן מדכתיב יקימנו כלומר יקים ממנו דהיינו מקצתו יקימנו כולו ואמרינן אמר רבי חייא בר אבא זו דברי רבי ישמעאל ור׳ עקיבא אבל חכמים אומרים מה הפרה מה שהפר הפר בלחוד ותו לא אף הקמה מה שהקים הקים ותו לא דסבירא להו דבין בהפרה בין בהקמה כי הוי במקצת לההוא מקצת מהני טפי לא מהני והכי מוכח לישנא וי״מ דלא מהני כלל אף למה שהפר או שקיים דסבירא להו בהפרה כר׳ ישמעאל וסברי דמקשינן הקמה להפרה לחומרא ויש שסבורים דלר׳ ישמעאל נמי הפר לתאנים מופר לתאנים ומאי דקתני אינו מופר עד שיפר אף לענבים למימרא דאינו מופר הכל אף לענבים עד שיפר בפי׳ ולא מחוור אלא כדאמרן והלכתא כרבנן.
גמ׳ תניא חומר בהקם מבהפר וכו׳ – פרשתיו למעלה.
בעי רבא (דף סט.) קיים ליכי קיים ליכי ונשאל על הקמה ראשונה מהו מי חיילא שניה תחתיה או דילמא מעיקרא מעקר בקמייתא ת״ש דאמר רבא אם נשאל על הראשונה שניה חלה עליו. ואם עברה על נדרה לוקה עד שישאל אף על השניה. והיכא דאמר לה קיים ליכי שעה וכו׳ – כתבתי למעלה במקומו אשר הוזכר בגמרא (דף ע.).
מתני׳ אמרה קונם תאנים וענבים אלו שאני טועמת קיים לתאנים כולו קיים – אפי׳ לענבים ואינו יכול לחזור ולהפר.
אינו מופר עד שיפר אף לענבים – אינו מופר לענבים עד שיפר להם בפירוש אבל לתאנים שהפר מופר לשון אחר אינו מופר כלל אפילו לתאנים שלא כל הימנו להפר מקצתו.
אמרה קונם תאנה שאני טועמת וענבה שאני טועמת הרי אלו שני נדרים – לאו למימרא שיהא צריך הפרה לכל אחד ואחד בפני עצמו דהא שני נדרים הפרה אחת להן וכדתניא בתוספתא (פ״ו) היו עליה חמשה נדרים הפרה אחת לכולן אלא לומר שאם הפר או קיים אחד מהם יכול לקיים או להפר את השני.
מתניתין קיים לתאנים כולו קיים והוא הדין כי קיים לענבים כולו קיים. הפר לתאנים אין מופר כלל עד שיפר אף לענבים והוא הדין כי הפר לענבים. פירוש.
תאנים וענבים אלו שאני טועמת קיים לתאנים כולו קיים הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר אף לענבים בהדיא אבל לתאנים שהפר מופר. ודייקינן לה מדאמרינן בגמרא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן זו דברי רבי ישמעאל בר׳ יוסי ורבי עקיבא אבל חכמים אומרים מקיש הפרה להקמה מה הפרה מה שהפר מופר אף הקמה מה שקיים קיים דאלמא משמע דמלתא דפשיטא להו לכלהו היא דבהפרה מה שהפר מיהא מופר. ומיהו בתוספתא תניא בהדיא דהפר לתאנים ולא הפר לענבים וחשכה אסור בין בתאנים בין בענבים דאלמא אינו מופר כלל קאמר עד שיפר אף לענבים. וי״ל לפי דברי התוספתא דהא דאמרינן בגמרא מה הפרה מה שהפר מופר לאו לדברי בר פלוגתיהו קאמרי אלא לדברי עצמן כלומר כמו שאנו אומרים בהפרה שמה שהופר הופר אף לגבי הקמה כן אף על גב דכתיב יקימנו. ויש לנו כיוצא בו בתלמוד ראינו בונה על הודאת בר פלוגתיה אלא על הסכמת דברי עצמו כלומר כמו שאני אומר בזו כך אני אומר בזו (אמר המגיה עיין בחדושי הרשב״א כאן). תוספתא היו על אשתו חמשה נדרים או שהיו לו חמש נשים ונדרו כולן ואמר מופר כולן מופרין. תוספתא אחרת נדרה אשתו והפר לה וסבור בתו נדרה בתו והפר לה וסבור אשתו נדרה הרי זה יקיים אם רצה להפר יחזור ויפר. נדרה אשתו וקיים לה וסבור בתו נדרה נדרה בתו וקיים לה וסבור אשתו נדרה הרי זה יפר אם רצה להקים מקיים. נדרה מתאנים וענבים הפר לתאנים יחזור ויפר לענבים וכו׳ הפר לתאנים ולא הפר לענבים אסורה לאכול בענבים ותאנים הפר לתאנים וחשכה אסורה לאכול בתאנים וענבים וכו׳. הרשב״א ז״ל.
הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר אף לענבים. ואף על גב דאמרינן לעיל בפרק ארבעה נדרים דנדר שהותר מקצתו הותר כולו הני מילי בהיתר חכם שמתיר על ידי חרטה והדבר מפורסם שעוקר הנדר מעיקרו הילכך יש לנו לומר דלא נדר אלא על דעת שיהא כל נדרו קיים אבל בהפרת בעל שמתיר בלא חרטה ואינו נראה שעוקר הנדר מעיקרו ליכא למימר האי טעמא. ואף על גב דמסקינן בנזיר פרק מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו דבעל מעקר עקר מיהו נראה אין עקירתו מפורשת ומפורסמת כעקירת חכם. ולא ידעתי להתבונן יפה מה בכך אם אינה מפורסמת דמעקר עקר. הילכך נראה לי ענין אחר לפרש דהא דלא אמרינן בטל מקצת בטל כולו היינו מדכתיב יקימנו דמפקינן מיניה בגמרא קיים לתאנים קיים כולן ולענין הפרה לא רצה לכתוב ממנו שמעינן דלענין הפרה לא אמרינן כולו מופר. אף על גב דמסברא היה לנו לומר כדאמרינן גבי חכם הא מעטיה קרא מדלא כתיב יקימנו כמו בקיום וזה נראה לי עיקר. שטה.
קונם תאנה שאני טועמת ועינב שאני טועמת הרי אלו שני נדרים וצריך האב להפר שני פעמים לכל אחד. וכן הנשאל לחכם צריך לישאל על כל אחד בפני עצמו. ומוקי לה כרבי שמעון דמצריך שבועה לכל אחד ואחד ובכאן שאני טועמת לכל מין הוי כשבועה לכל אחד ושאני טועמת אחרון לא גרע מידות נדרים כיון שהתחיל בקונם. הרא״ם ז״ל.
א משנה אמרה האשה ״קונם תאנים וענבים אלו שאני טועמת״ אם קיים לה אביה או בעלה את הנדר לתאנים — כל הנדר כולו קיים, אם הפר לתאנים שנדרה בהם — אינו מופר עד שיפר אף לענבים. אמרה ״קונם תאנה שאני טועמת, וענבה שאני טועמת״ — הרי אלו שני נדרים נבדלים ואין קיום דבר אחד מועיל לדבר אחר.
MISHNA: If a woman said: Tasting these figs and grapes is konam for me, and her husband upheld her vow with regard to figs, the entire vow is upheld, but if he nullified it with regard to figs it is not nullified until he also nullifies the vow with regard to grapes. If she said: Tasting a fig and tasting a grape are konam for me, these are viewed as two separate vows; if the husband upholds one of the vows it has no effect on the other one.
קישוריםרי״ףמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דהלכות נדרים לרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש רא״שריטב״אר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) גמ׳גְּמָרָא: מַנִּי מַתְנִיתִין רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּתַנְיָא {במדבר ל׳:י״ד} אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ אָמְרָה קוּנָּם תְּאֵנִים וַעֲנָבִים אֵלּוּ שֶׁאֲנִי טוֹעֶמֶת קִיֵּים לִתְאֵנִים כּוּלּוֹ קַיָּים

GEMARA: Whose opinion is expressed in the mishna? The Gemara answers: It follows the opinion of Rabbi Yishmael, as it is taught in a baraita: The verse concerning vows that states: “Her husband may uphold it, or her husband may nullify it” (Numbers 30:14), may be expounded as follows. If a woman said: Tasting these figs and grapes is konam for me, and her husband upheld her vow with regard to figs, the entire vow is upheld.
רי״ףתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מני מתניתין רבי ישמעאל היא דתניא וכו׳ קיים [לתאנים] כולו קיים – דהכי משמע יקימנו יקים ממנו מדלא כתיב יקיים וכתיב יקימנו דרשינן מלפניו ולאחריו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ דתניא אישה יקימנו. ודרש ר׳ ישמעאל כאילו כתיב יקים ממנו משמע אם הקים מקצתו קיים כולו אבל יפרנו ליכא למדרש הכי הלכך הפרה במקצת לא הויא הפרה:
ב גמרא ומבררים: מני מתניתין [כשיטת מי היא משנתנו]? — כדעת ר׳ ישמעאל היא, דתניא כן שנינו בברייתא]: דברי הכתוב ״אישה יקימנו ואישה יפרנו״ (במדבר ל, יד) נדרשים כך: אם אמרה ״קונם תאנים וענבים אלו שאני טועמת״, אם קיים את הנדר לתאנים — כל הנדר כולו קיים,
GEMARA: Whose opinion is expressed in the mishna? The Gemara answers: It follows the opinion of Rabbi Yishmael, as it is taught in a baraita: The verse concerning vows that states: “Her husband may uphold it, or her husband may nullify it” (Numbers 30:14), may be expounded as follows. If a woman said: Tasting these figs and grapes is konam for me, and her husband upheld her vow with regard to figs, the entire vow is upheld.
רי״ףתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדרים פז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נדרים פז., עין משפט נר מצוה נדרים פז. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף נדרים פז. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לרש"י נדרים פז., תוספות נדרים פז., תוספות רי"ד נדרים פז., הלכות נדרים לרמב"ן נדרים פז., רשב"א נדרים פז. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדרים פז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נדרים פז., ריטב"א נדרים פז., ר"ן נדרים פז. – פרקים ה', ח'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה, שיטה מקובצת נדרים פז., מהרש"א חידושי הלכות נדרים פז., פירוש הרב שטיינזלץ נדרים פז., אסופת מאמרים נדרים פז.

Nedarim 87a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Nedarim 87a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Nedarim 87a, Rif by Bavli Nedarim 87a, Attributed to Rashi Nedarim 87a, Tosafot Nedarim 87a, Tosefot Rid Nedarim 87a, Hilkhot Nedarim LaRamban Nedarim 87a, Rashba Nedarim 87a, Meiri Nedarim 87a, Peirush HaRosh Nedarim 87a, Ritva Nedarim 87a, Ran Nedarim 87a, Shitah Mekubetzet Nedarim 87a, Maharsha Chidushei Halakhot Nedarim 87a, Steinsaltz Commentary Nedarim 87a, Collected Articles Nedarim 87a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144