×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בּוֹדֵק הֵימֶנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה מָצָא אֶחָד בְּסוֹף עֶשְׂרִים אַמָּה בּוֹדֵק הֵימֶנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר שֶׁאִילּוּ תְּחִילָּה מְצָאוֹ נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּפוּסָתוֹ.:
One must therefore examine from that spot outward for twenty cubits. If one finds another corpse at the end of twenty cubits, he examines from that spot outward twenty cubits, as there is a basis for anticipating the matter. It is likely that he has stumbled upon an ancient gravesite. He is not permitted to relocate the corpses, despite the fact that if he had found the single corpse by itself at first he could have removed it and its surrounding earth.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וצריך שיהא בודק ממנו ולהלן עשרים אמה – שהיא כמנין שני מערות והחצר שביניהם והתם מתרגם לה רב ששת בריה דרב אידי אליבא דר״ש דאמר פותח בה שתי מערות של שש על שמונה דחדא מנייהו בנפלי ואידך מוקים לה כרבנן דאמרי שאין אורך המערה אלא ד׳ אמות על ו׳ אמות ותמני סרי הוא דהויין וקא מוקים לה דחדא מנייהו באלכסונה והויין להו עשרים והתם פרישית לכולה מילתא דמתניתין דהכא.
חזר ומצא אחד בתוך עשרים בודק ממנו ולהלן עשרים אמה – משום דאיכא למימר שכונת קברות היא זו.
שרגלים לדבר – שהיא שכונת קברות מדאשכח ג׳ בתוך כ׳ אמה שיש בין זה לזה מד׳ אמות ועד ח׳ ועכשיו מצא אחד בתוך כ׳ ולא אמרינן אתרמויי איתרמי דלא נקבר שם אלא אחד שאילו זה יחידי אם מצאו מתחילה היה רשאי לפנותו למקום אחר ונוטלו ואת תפוסתו אבל עכשיו שמצא ג׳ בתוך כ׳ ואחד בסוף עשרים יש לומר שהיא שכונת קברות.
בודק הימנו ולהלן כ׳ אמה – בפרק המוכר פירות (ב״ב דף קב.) פריך עשרים ותרתין הויין לשתי מערות ששה עשר וחצר הקבר אמרינן התם לר״ש ורבנן שש אמה ומשני בנפלים שרגילות הוא כשאחת מן המערות גדולות השניה של נפלים ולכך בשנית סגי בארבע על שש ואיכא דמוקי התם למתני׳ (דהתם ומתני׳) דהכא כרבנן דאמרי תוכה של מערה ארבע על שש ופריך תמני סרי הויין ומשני שבדק מערה ראשונה באלכסון ולחפש ולבדוק היטב ומה שהוא מתעקם עולה לשתי אמות.
מצא א׳ בסוף כ׳ בודק הימנו ולהלן עשרים שרגלים לדבר שאילמלי בתחילה מצאו נוטלו ואת תפוסתו – אבל עתה שמצא כבר ג׳ מתים אף כשמצא אחד יש לחוש לשכונת הקברות וצריך לבדוק עד עשרים.
ומהם שאמרו תפיסה ביתר מזה והוא שנוטל כל עפר התיחוח שתחתיו ועוד חופר מקרקע בתולה שלש אצבעות וקובר את הכל וכן הלכה מצא שנים אף הן אין חוששין להם ונוטלן עם תפוסתן והשדה טהורה הא אם מצא שלשה ומצאן נקברים בתכונת קברי ישראל יש לחוש לשכונת קברות ר״ל שמא בית הקברות היה ואסור לפנותם ובלבד כשמצאם כשיעור המיועד לקברות הא אם מצאן רצופין בפחות מכשיעור דנין שבאקראי נקברו שם ועל דעת שיפנו אותם היום או מחר ויש להם דין תפיסה אבל אין להם דין שכונת קברות לאסור את פנויין ועל שיעור זה אמרו אם יש בין זה לזה מארבע אמות עד שמנה הרי זו שכונת קברות ואין גורסין בה כמלא המטה וקובריה וכן מה שאמר בין זה לזה לא בין מת לחברו אלא בין כל התחום שמראשון לאחרון והוא שזה התנא סובר לפי מה שהתבאר בששי של בתרא על תכונת המערה הנעשית לכוכין על הדרך שביארנו ענינה שם שהיא ארבע אמות ברוחב ושמנה בארך ושנקברים שלשה ברחב ארבע שלש לשלש כוכין ושני טפחים בין כוך לכוך ושני טפחים לזוית אחת מכאן ואחת מכאן ולפי חשבון זה ששה נקברים בארך המערה וכשמצא שלשה בתוך ארבע זהו רחבה של מערה וכשמצאן תוך שמנה שמא זהו ארכה של מערה והשלשה האמצעיים נתמלאו עפר ומ״מ שכונת קברות יש כאן ובודק מן האחרון ולהלן עשרים אמה ולשיטה זו היה לו לומר כ״ב שמנה של מערה זו ושמנה של מערה שכנגדה ושש של חצר שביניהם וכבר שאלוה שם ופירשוה שמצאו שם קצת קברות של נפלים שאין שיעורן כל כך ומ״מ לפי מה שביארנו שם שיעור זה שלא כהלכה נאמר וסתם מערה רוחב ארבע בארך שש ונקברין בה שלש בארך המערה ונמצאו שלש אמות לשלש כוכין ואמה בין כל אחד ואחד והם חמש ונשארה אמה לזויות חצי אמה מכאן ושתים ברחב המערה ואמה שביניהם והם שלש ונשארה אמה לזויות ואם כן ענין זה הוא שכל שנמצא שלשתן עד ארבע אמות מתחלת הראשון לתחלת האחרון או בתוך חמש מתחלת הראשון לסוף האחרון הרי נקברו לארך המערה ובית הקברות קבוע היה ובודק מקצת פנימי של מערה כלפי חוץ שמנה עשרה אמה שש של מערה זו ושש של מערה שכנגדה ושש של חצר שביניהם וכל שמצא אחד בסוף שמנה עשרה בודק שמנה עשרה אחרות ואע״פ שבמערה ראשונה לא היה בודק אלא אם כן מצא שלשה הואיל ומ״מ מצא שלשה במערה שכנגדה ומצא בזו אפילו אחד רגלים לדבר שיש בזו גם כן שכונת הקברות שאלו מצאו תחלה קודם שמצא שלשה לא היה צריך לבדוק ולחוש לשכונת קברות אלא היה נוטלו ואת תפוסתו אבל עכשו צריך לבדוק שמנה עשרה אחרות לפי מה שפסקנו שם עד שיגיע לקרקע בתולה ושאלו בגמ׳ בדק ולא מצא מאי ושאלה זו ענינה לאותן שלשה שנמצאו אם יכול לפנותן אם לאו שלענין מה שבדק ודאי טהור הוא אבל הוא שואל אם מאחר שלא מצא נדון אף שלשה אלו בנקברים באקראי ושיהא רשאי לפנותם והשיב שאסור לפנותם שמא לא בדק יפה ושכונת קברות היתה ושאל אם כן למה בודק והשיב עילא מצאו וטיהרו את ארץ ישראל כלומר בדיקה מהניא למה שבדק ומצאו תחבולה זו לטהר את הארץ ושלא לחוש למה שנבדק כשיעורו הא לפנות את השלשה ודאי אסור ועוד הקלו בענין זה שאם מצא אחד ופנהו עם תפוסתו כדינו ואחר זמן מצא השני ופנהו גם כן עם תפוסתו כדינו ואחר זמן מצא השלישי אין אומרין יחזיר את השנים לכאן שהרי חוששין לשכונת קברות אלא בודק כשיעור שהזכרנו לא מצא כלום מפנה אף השלישי הואיל והשנים נתפנו ברשות וזו שביארנו במצא שלשה שחוששין לשכונת קברות דוקא על הדרך שהוזכר ר״ל מוצא מת מושכב כדרכו ודקדקו בה מוצא פרט למצוי ר״ל שהיה ידוע על אחד מאותם השלשה שעל ידי הדחק נקבר לשם שכל שהוא כן אין זה ממנין השלשה ואין מחזיקין את הנשארים בשכונת קברות אלא נוטלן ואת תפוסתן כדין שנים וכן דוקא מת פרט להרוג שאם נמצא אחד מהן הרוג אומרים שנהרג לשם ונקבר שם במקרה והאחרים אגבו ומותר לפנותו ואין צ״ל אם נמצאו שלשתן מגויידים ונוטלן עם תפוסתן וכן דוקא מושכב פרט ליושב שאם מצא אפי׳ א׳ מהם יושב אומרין שגוי הוא ואין מחזיקין אותם בשכונת קברות אלא נוטלן עם תפוסתם וכן דוקא כדרכו פרט לראשו בין ירכותיו שאף זה אומרין שגוי הוא הואיל ונקבר שלא בתכונת קברי ישראל וכן פירשו בגמ׳ שיש מת שאפי׳ בדין תפיסה אינו והוא מת שמצאו חסר שאינו חשוב כלל ואין לו אפי׳ דין תפיסה וכ״ש שכונות קברות אלא נוטלו משם בלא תפיסה וכן אם נקברו זה בצד זה וראשו של זה בצד מרגלותיו של זה ודאי גוים הם וניטלין בלא תפיסה הא כל שמצא אחד ידוע לשם ושנים שלא היו ידועים אלא שנמצאו שם עכשו או שנים ידועים ואחד תחלה יש להן דין תפיסה אבל לא דין שכונת קברות שאין שכונת קברות אלא בג׳ שיהו שלשתם ידועים או שלשתם נמצאים מתחלה והתבאר בסדר טהרות שאחד המוצא שלשה קברות או שלשה כוכין או כוך ונקיק ומערה הרי זו שכונת קברות וגדולי המחברים כתבו משנה זו כפשוטה לבדיקת עשרים ולהיות בין מת לחברו מארבע אמות ר״ל יתר מארבע ופחות משמנה כמלא המטה וקובריה כאלו משנתנו אינה מתפרשת במערה אלא בשדה שנקברו בשטחו ובדיקת העשרים מדרך קבלה ולא מטעם חשבון מדת קברות שבמערה והדברים מתמיהים שהרי בפרק פירות הביאוה על ענין המערה והעמידוה על הדעת שכתבנו:
המוצא מת בתחי׳ שלא היה יודע שהיה שם קבר:
מושכב כדרכו – בגמ׳ מפ׳ למעוטי מאי:
נוטלו ואת תפיסתו – מותר לפנותו משם ולקוברו במקום אחר ונוטל מן העפר של הקבר עמו כשיעור המפורש בגמ׳ והוא נקרא תפוסה. וכן אם מצא ב׳:
מצא ג׳ אם יש בין זה לזה מד׳ אמות ועד ח׳ פי׳ מקבר ראשון עד ג׳ אין פחות מד״א ולא יותר מח׳:
ה״ז שכונת קברות – וניכר שלשם קבורה נתנום שמה ואסור לפנותם משם ואפי׳ א׳ אם היה יודע שלשם קבורה נתנו שם היה אסור לפנותו אלא שבא׳ או ב׳ אנו תולין שלא נקברו שם אלא לפי שעה והיה דעתם לפנותם או נקברו בשדה בלא רשות הבעלים ולא קנו מקומם אבל כשהם ג׳ מוכח שזה המקום מיוחד לקבר כי אורך המערה הוא ח׳ ורחב המערה ד׳ אמות:
כמלא מטה וקובריה לא גרסי׳ הכא דבפ׳ המוכר תנן גבי חצר ז׳ על ז׳ כמלא מטה וקובריה אבל לענין שיעור מערה לא שייך למתני שיעור זה:
ובודק ממנו ולהלן כ׳ אמות דהיינו שיעור אורך ב׳ מערות והחצר ובפ׳ המוכר פריך אי לימא כר״ש דאמרי אורך המערה ו׳ והחצר ו׳ י״ח הויין ומוקי לה כרבנן וכגון דבדק באלכסון וא״נ כר״ש ובנפלים. ותימה אמאי לא פריך [מיניה] וביה מדקתני עד ח׳ אלמא אורך המערה ח׳ א״כ כ״ב הויין. וי״ל דשמא ס״ל שהחצר אינה רחבה כ״א ד׳ על ד׳:
ובודק הימנו ולהלן כ׳ אמה – מן הדרום לצפון וכן מהמזרח למערב דמספקא לן איזהו רוחב המערה ומרוחב המערה ואילך צריך לבדוק כ׳ אמה. וכן צריך לבדוק מצד א׳ כ׳ אמה מן הצפון לדרום ומן המערב למזרח דמספקא לן לאיזה צד היו החצר והמערה הב׳. וי״מ שאין צריך לבדוק אלא מצד א׳ שהיו רגילים להכניס ראש המת תחילה לכוך ורגליו לצד חלל המערה הלכך אין צריך לבדוק אלא לצד רגלי המתים:
מצא א׳ בסוף כ׳ בודק ממנו ולהלן כ׳ אמה שרגלים לדבר שזו השדה עשויה לקברים והיו בה ג׳ מערות אחרות ומשום רגלים לדבר תנא כל הני משניות הכא וכולן שנויות במקומן ואגב גררא תננהו הכא:
מצא אחד בסוף עשרים בודק עוד עשרים. דשמא מערה אחרת יש שם. אבל מצא עוד בסוף עשרים אומר בירושלמי שאינו צריך לבדוק. תוספות חיצוניות:
מצא אחד בסוף עשרים בודק ממנו ולהלן עשרים אמה. שרגלים לדבר שזו השדה עשויה לקברים והיו בה גם מערות אחרות. ומשום רגלים תנא כל הני משניות הכא. וכולן שנויות במקומן ואגב גררא תנינהו הכא. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
בודק הימנו (ממנו) מאותו מקום ולהלן (והלאה) עשרים אמה, אם מצא עוד אחד בסוף עשרים אמה — בודק הימנו ולהלן עוד עשרים אמה. שרגלים לדבר שהיה שם בית קברות, והוא נתקל בבית קברות עתיק. ואז אין לפנות את המקום, אף שאילו תחילה מצאו אותו מת לבדו — נוטלו ואת תפוסתו ומוציאו משם.
One must therefore examine from that spot outward for twenty cubits. If one finds another corpse at the end of twenty cubits, he examines from that spot outward twenty cubits, as there is a basis for anticipating the matter. It is likely that he has stumbled upon an ancient gravesite. He is not permitted to relocate the corpses, despite the fact that if he had found the single corpse by itself at first he could have removed it and its surrounding earth.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַב יְהוּדָה מָצָא אפְּרָט לְמָצוּי מֵת בפְּרָט לְהָרוּג מוּשְׁכָּב גפְּרָט לְיוֹשֵׁב כְּדַרְכּוֹ דפְּרָט לְשֶׁרֹאשׁוֹ מוּנָּח בֵּין יַרְכוֹתָיו.

GEMARA: Rav Yehuda said the following inferences from the mishna: The phrase: He found, excludes a corpse that already had been found. If it was known that there was one corpse buried in a certain place, the discovery of two previously unknown corpses does not raise the concern that perhaps it is a forgotten graveyard. Similarly, the term corpse [met] excludes a killed [harug] person. Even if there were three corpses found, if there are signs that these people were killed, the area is not assumed to be a graveyard, as they may have been buried where they were found killed. Likewise, the term lying excludes a sitting person, as Jews were not generally buried in a seated position. The phrase: In the usual manner, excludes one whose head was placed between his thighs, as that is not the way Jews are buried.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ אמר רב יהודה מצא פרט למצוי – דהא דתנן מצא ג׳ מתים מושכבין כדרכן דקנו מקומן ויש להן שכונת קברות פרט למצוי שאם היה יודע קודם לכן שאחד מהן נקבר לשם אין זו שכונת קברות ונוטלן ואת תפוסתן ומותר לו לפנותן למקום אחר שלא קנו מקומן.
מת פרט להרוג – שאם מצא א׳ מגוייד או שלשתן מגויידין אמרינן דהכי איתרמי שנהרגו לשם ונקברו שם שלא בבית הקברות ולא מחזקינן ליה כשכונת קברות אלא נוטלן ואת תפוסתן.
מושכב פרט ליושב – שאם מצאן יושבין הואיל ואין מושכבין כשאר מתים נוטלן ואת תפוסתן.
כדרכו פרט לראשו מונח לו בין ירכותיו – שאם מצא אחד מהם ראשו מונח לו בין ירכותיו אמרינן דהכי איתרמי שנזרק לשם.
מצא פרט למצוי – פי׳ ר״י שאם היה ידוע לא יהא נוטלו כדאמרינן בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מז:) [קבר הנמצא מותר לפנותו] קבר הידוע אסור לפנותו והא דאמרינן התם פינה מקומו טהור והכא משמע דיש לו תפוסה אמר ר״י דהתם לא בתפוסה איירי דתפוסה היינו לצד הקרקע בעומק אבל התם בטומאה דרבנן איירי דמדרבנן מטמינן לתוך כל הקבר לד׳ רוחות אבל רשב״ם פירש פרט למצוי דהיינו א׳ ידוע ושנים בתחילה דבסמוך וקשיא לשיטתו דא״כ בחנם נקט המוצא דהוא הדין לשלשתן ידועין דיש לו שכונת קברות.
פרט להרוג – כדאמרינן בסמוך דמת שחסר אין לו תפוסה ואין לו שכונת קברות.
אמר רב יהודה המוצא פרט למצוי – פרשב״ם פרט לידוע שאם א׳ מהם ידוע וב׳ תחלה אין להם שכונה:
גמרא פרט למצוי. פירש רשב״ם פרט לידוע שאם אחד מהם ידוע ושנים תחלה ומייתי ליה גבי מצא שלושה הרי זה שכונת קברות כדאמר בסמוך. ולא נהירא דאם כן לא הוי דומיא דאינך פרט ליושב דהתם שלושה יושבים אין להם תפיסה דטעמא משום דנכרים נינהו אבל שלושה מצויים יש להם שכונה כדאמר לקמן שלושה ידועים וכו׳. לכך נראה לפרש וכו׳ ככתוב בתוספות. תוספות חיצוניות:
מת פרט להרוג. שאין לו לא תפוסה ולא שכונה משום שכחסר דמו דהכי גמירי. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
א גמרא אמר רב יהודה ודייק מלשון המשנה: מצא שלושה הרי זו שכונת קברות, כוונתו — פרט למצוי, שאם היה יודע שקבור שם מת אחד לא היה צריך לחשוש לבית קברות, אף אם יש שם שלושה. וכן מה ששנינו מת — הרי זה בא להדגיש: פרט להרוג, שאם יש סימנים שנהרג אותו אדם, בודאי אין זה סימן לשכונת קברות. וכן מה ששנינו מושכב — פרט ליושב, משום שאין דרך לקבור אדם מישראל בישיבה. וכן מה ששנינו כדרכו — פרט לזה שראשו מונח בין ירכותיו, שאינו דרך קבורה של יהודים.
GEMARA: Rav Yehuda said the following inferences from the mishna: The phrase: He found, excludes a corpse that already had been found. If it was known that there was one corpse buried in a certain place, the discovery of two previously unknown corpses does not raise the concern that perhaps it is a forgotten graveyard. Similarly, the term corpse [met] excludes a killed [harug] person. Even if there were three corpses found, if there are signs that these people were killed, the area is not assumed to be a graveyard, as they may have been buried where they were found killed. Likewise, the term lying excludes a sitting person, as Jews were not generally buried in a seated position. The phrase: In the usual manner, excludes one whose head was placed between his thighs, as that is not the way Jews are buried.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) תָּנֵי עוּלָּא בַּר חֲנִינָא המֵת שֶׁחָסַר אֵין לוֹ תְּפוּסָה וְלֹא שְׁכוּנַת קְבָרוֹת וְכׇל הָנֵי מ״טמַאי טַעְמָא לָא אָמְרִינַן ודִּילְמָא גּוֹי1 הוּא.:

Ulla bar Ḥanina taught a baraita (Tosefta, Oholot 16:2): A corpse that is lacking a part of his body indispensable to life has no halakha of surrounding earth, i.e., there is no need to remove the nearby earth along with the corpse. Nor does it have the halakha of a graveyard, i.e., it does not join with two other corpses to establish this site as a cemetery. The Gemara asks: And with regard to all these listed above, i.e., a corpse that was buried in a sitting position or with its head between its thighs, what is the reason that they are not considered part of a graveyard? The Gemara answers: We say that perhaps the deceased was a gentile, as Jews are not usually buried in these ways.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מת שחסר אין לו תפוסה – שנוטלו בלא תפוסתו.
ולא שכונת קברות – שאם חסר א׳ מאותן ג׳ אין להם שכונת קברות דלא קנו מקומן.
וכל הני מאי טעמא לא – הוי שכונת קברות בשלמא א׳ מצוי דהכי הוא דגמירי דבעי׳ שלשה ידועין או שלשה שמצאן תחילה כדאמרינן לקמן אלא כי מצאן אחד הרוג או יושב או ראשו מונחת לו בין ירכותיו או חסר הואיל ושלשתן מצאם תחילה שיש להן שכונת קברות מ״ט.
דילמא עובד כוכבים הוא – ואיקבר להכא ועובד כוכבים אינו עולה מן המנין ולא פש להו להכא אלא תרי ותנן מצא שנים נוטלן ואת תפוסתן משום הכי לא קנו מקומן.
מת שחסר אין לו שכונת קברות – קשה להבין למה ושמא הלכה למשה מסיני הוא.
עובד כוכבים הוא – דישראל אין קוברין אותו בענין זה.
מת פרט להרוג שאין לו תפוסה ולא שכונה משום דכחסר דמי והכי גמירי:
מושכב פרט ליושב [כדרכו] פרט לשראשו מונח בין יריכותיו. דדלמא עובדי כוכבים נינהו כיון שלא נקברו כדין:
תני [שנה] עולא בר חנינא: מת שחסר אין לו לא תפוסה שאין צריך ליטול עמו את תפוסתו, ולא שכונת קברות, שאינו מצטרף עם שנים אחרים לענין זה. ושואלים: וכל הני [אלה] שאמרנו, יושב או ראשו מונח בין ירכותיו, מאי טעמא [מה טעם] לא יחשבו? ומשיבים: אמרינן [אומרים אנו] דילמא [שמא] גוי הוא, שאין דרך ישראל לקבור כך, ואם הוא קבור כך — שמא גוי הוא.
Ulla bar Ḥanina taught a baraita (Tosefta, Oholot 16:2): A corpse that is lacking a part of his body indispensable to life has no halakha of surrounding earth, i.e., there is no need to remove the nearby earth along with the corpse. Nor does it have the halakha of a graveyard, i.e., it does not join with two other corpses to establish this site as a cemetery. The Gemara asks: And with regard to all these listed above, i.e., a corpse that was buried in a sitting position or with its head between its thighs, what is the reason that they are not considered part of a graveyard? The Gemara answers: We say that perhaps the deceased was a gentile, as Jews are not usually buried in these ways.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) זמָצָא שְׁנַיִם רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד מַרְגְּלוֹתָיו שֶׁל זֶה וְרֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד מַרְגְּלוֹתָיו שֶׁל זֶה אֵין לָהֶן תְּפוּסָה וְלֹא שְׁכוּנַת קְבָרוֹת חמָצָא שְׁלֹשָׁה הָאֶחָד יָדוּעַ וּשְׁנַיִם תְּחִילָּה אוֹ שְׁנַיִם תְּחִילָּה וּשְׁנַיִם יְדוּעִים אֵין לָהֶם תְּפוּסָה וְאֵין לָהֶם שְׁכוּנַת קְבָרוֹת.

The baraita further states: If one found two corpses, with the head of this one by the feet of that one and the head of that one by the feet of this one, they do not have the halakha of surrounding earth, nor do they have the halakha of a graveyard. This is not the way Jews are buried, as corpses in a Jewish cemetery always face the same direction. If one found three corpses, one of which was previously known, while the other two were found for the first time now, or if one found two for the first time and two that were known, they do not have the halakha of surrounding earth, and they also do not have the halakha of a graveyard. One does not view these corpses as connected.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ראשו של זה בצד מרגלותיו של זה אין להם תפוסה – דעובדי כוכבים הם שנקברים בכך וכן אם הן ג׳ וב׳ מהן נקברים כענין הזה אין להם שכונת קברות.
א׳ – מהללו ג׳ מתים ידוע כבר וב׳ מהן שמצאו עכשיו תחילה או אחד מהן עכשיו תחילה הוא מצוי.
אחד ידוע ושנים הוא מוצא עתה בתחילה אין לו שכונת קברות – רשב״ם פי׳ הלכה למשה מסיני הוא ור״י פי׳ טעם בדבר דאין לנו [לומר] שכונת קברות ובית הקברות היה הואיל ונקברו שם ג׳ מתים כיון דא׳ נודע תחילה אי איתא דאין דעתו היה לפנותם ולישאם שם [לקברו] כי היכי דידוע לנו האחד יהיו ידועים לנו אותם שעמו ולא אמרו שכונת קברות אלא או [לשלשה] ידועים או לשלשה תחילה.
זהו ביאור המשנה ופסק שלה וכל מה שנתחדש עליה בגמרא כבר ביארנוהו בביאורה:
ראשו של זה בצד מרגלותיו של זה – אין דרך ישראל לקבור כך מתיהם. א׳ ידוע וב׳ תחילה פי׳ שהיה ידוע הקבר אבל אין ידוע אם נקבר שם לשם קבר או לפי שעה והיה דעתם לפנותו:
ושנים תחילה שלא ידעו שהיו קבורים שם אלא עתה מתחלה מצאום או א׳ תחילה וב׳ ידועים יש להם תפיסה. אם בא ליטלם משם:
ואין להם שכונה – ויכול לפנותם משם כיון שלא היו שלשתן מענין א׳ אין תולין שנקברו שם לשם קבר שהרי נמצאו ב׳ שאינם ידועים וכן ב׳ ידועים וא׳ תחלה אבל כששלשתן ידועים או תחילה אז אנו תולין שלשם קבורה הונחו שם:
מצא שלשה אחד ידוע ושנים תחלה או אחד תחלה ושנים ידועין. האי ידוע היינו שיודע שנקבר שם אבל אין ידוע אם נקבר שם לישאר עולמית אם לאו. ותחלה דהכא שמעולם לא היה יודע שנקבר שם עד השתא שמצאו. הילכך בשנים שידועין לו שנקברו שם נוטלו ואת תפוסתו דלמת מצוה ליכא למיחש דמת מצוה קלא אית ליה כדאמר פרק נגמר הדין. אבל אם הם שלשה בין הם כולם תחלה שלא היה יודע שנקברו שם מעולם בין הם ידועים שנקברו שם אפילו אין ידועים שנקברו להיות שם עולמית הרי זה שכונת קברות ואסור לפנותו דמסתמא כיון שהם שלושה נקברו להיות שם עולמית. אבל שנים תחלה ואחד ידוע או איפכא שאין השלשה שוין אין לומר דמסתמא להיות שם עולמית נקברו. דכמו שלא ידענו מן השנים שהן תחלה או מן האחד שהוא תחלה שנקבר לישאר עולמית כמו כן אותן שקברו אותן הידועים לנו לשם לא ידעו מן האחרים כלל כמו שהם תחלה ואין ידועים לנו. הרב עזריאל ז״ל.
וזה לפי פירוש התוספות:
ועוד נאמר בברייתא: מצא שנים (שני מתים) ראשו של זה בצד מרגלותיו של זה, וראשו של זה בצד מרגלותיו של זה — אין להן לא תפוסה ולא שכונת קברות, שאין דרך לקבור אנשים מישראל באופן זה, שכן בבית קברות קוברים את כל המתים באותו כיוון. מצא שלשה מתים, האחד היה ידוע קודם לכן, שידעו שהיה שם קבר, ושנים תחילה שגילה אותם זה עתה. או שנים תחילה ושנים ידועים — אין להם תפוסה, ואין להם שכונת קברות. שאין דנים את כולם כאחד.
The baraita further states: If one found two corpses, with the head of this one by the feet of that one and the head of that one by the feet of this one, they do not have the halakha of surrounding earth, nor do they have the halakha of a graveyard. This is not the way Jews are buried, as corpses in a Jewish cemetery always face the same direction. If one found three corpses, one of which was previously known, while the other two were found for the first time now, or if one found two for the first time and two that were known, they do not have the halakha of surrounding earth, and they also do not have the halakha of a graveyard. One does not view these corpses as connected.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יְשֵׁבָב שֶׁבָּדַק וּמָצָא שְׁנַיִם יְדוּעִין וְאֶחָד תְּחִילָּה וּבִיקֵּשׁ לַעֲשׂוֹתָן שְׁכוּנַת קְבָרוֹת אָמַר לוֹ ר״ערַבִּי עֲקִיבָא כׇּל שֶׁיָּגַעְתָּ לָרִיק יָגַעְתָּ לֹא אָמְרוּ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת אֶלָּא לג׳לִשְׁלֹשָׁה יְדוּעִין אוֹ לִשְׁלֹשָׁה תְּחִילָּה.:

The baraita relates: An incident occurred involving Rabbi Yeshevav, who examined and found two known corpses and one corpse discovered for the first time, and he wished to deem the three corpses a graveyard. Rabbi Akiva said to him: All your toil is in vain. They said it is a graveyard only in a case of three known corpses buried in one spot or three corpses found for the first time. However, if some were known and others were discovered for the first time, one does not combine them.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וביקש לעשותן שכונת קברות – דקנו מקומן.
אלא לג׳ ידועין או לג׳ שמצאן תחילה – שלא היו ידועין קודם לכן דהכי הוא דגמירי אבל באידך גיסא לא.
מעשה בר׳ ישבב שבדק ומצא שנים ידועין ואחד תחילה, וביקש לעשותן את כל אלה שכונת קברות. אמר לו ר׳ עקיבא: כל שיגעת — לריק יגעת. לא אמרו שכונת קברות אלא לשלשה מתים ידועין שנקברו במקום, או לשלשה שמצא אותם בתחילה. אבל אם היו חלק כך וחלק כך — אינם מצטרפים יחד.
The baraita relates: An incident occurred involving Rabbi Yeshevav, who examined and found two known corpses and one corpse discovered for the first time, and he wished to deem the three corpses a graveyard. Rabbi Akiva said to him: All your toil is in vain. They said it is a graveyard only in a case of three known corpses buried in one spot or three corpses found for the first time. However, if some were known and others were discovered for the first time, one does not combine them.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) נוֹטְלָן וְאֶת תְּפוּסָתָן.: הֵיכִי דָּמֵי תְּפוּסָה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר קְרָא {בראשית מ״ז:ל׳} וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם טוֹל עִמִּי.

§ The mishna taught that he removes them and their surrounding earth. The Gemara asks: What are the circumstances of surrounding earth? Rav Yehuda said: The verse states with regard to Jacob’s instruction to Joseph to transfer his remains to Eretz Yisrael: “You shall carry me out from Egypt” (Genesis 47:30), which indicates: Take some earth out from Egypt with me, i.e., take the earth that is near the corpse.
מיוחס לרש״יפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ממצרים – מעפר מצרים טול עמי.
היכי דמי תפוסה – פי׳ היכי חזי׳ שצריך ליטול עמו:
ממצרים טול עמי מעפר הארץ מיתורא דמצרים קדריש:
פיסקא היכי דמי תפוסה. פירוש היכא חזינן שצריך ליטול עמו כדי תפיסתו.
ממצרים טול עמי מעפר הארץ. מייתורא דממצרים קא דריש:
ב שנינו במשנה ״נוטלן ואת תפוסתן״ ושואלים: היכי דמי [כיצד היא בדיוק] תפוסה? אמר רב יהודה: אמר קרא [הכתוב] שציווה יעקב את יוסף שיעבירנו אחר מותו לארץ ״ונשאתני ממצרים״ (בראשית מז, ל) וכוונתו — טול עמי גם ״ממצרים״ — חלק מאדמת מצרים, שהיא ליד המת.
§ The mishna taught that he removes them and their surrounding earth. The Gemara asks: What are the circumstances of surrounding earth? Rav Yehuda said: The verse states with regard to Jacob’s instruction to Joseph to transfer his remains to Eretz Yisrael: “You shall carry me out from Egypt” (Genesis 47:30), which indicates: Take some earth out from Egypt with me, i.e., take the earth that is near the corpse.
מיוחס לרש״יפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְכַמָּה שִׁיעוּר תְּפוּסָה טפֵּירֵשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר (בְּרַבִּי צָדוֹק) נוֹטֵל עָפָר תִּיחוּחַ וְחוֹפֵר בַּבְּתוּלָה ג׳שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת.

The Gemara further asks: And what is the measure of surrounding earth? Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, explained: One takes loose dirt from near the corpse, as it is assumed it has been loosened by the blood and moisture from the corpse, and digs virgin, uncultivated, ground to a depth of three fingerbreadths, in case this earth has absorbed the blood.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נוטל עפר תיחוח – שנעשה מחמת הדם שיצא ממנו ומחמת מוהל שיצא מן המת.
וחופר – בבתולת קרקע ג׳ אצבעות דאמרינן כשיעור ג׳ אצבעות נבלע בקרקע.
כמה שיעור תפוסה פי׳ ר׳ אלעזר – הוא ר״א בן פדת שהוא אמורא נוטל עפר תיחוח וחופר בקרקע בתולה שלש אצבעות בירושלמי מפרש שמוהל המת יורד בקרקע עד ג׳ אצבעות.
וחופר בבתולה ג׳ אצבעות – מפ׳ בירושלמי שמוהל המת נכנס בקרקע ג׳ אצבעות:
אמר ר׳ אלעזר נוטל עפר תיחוח. הכי גרסינן ולא גרסינן ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אלא ר׳ אלעזר אמורא היה דפריך ליה מר׳ אלעזר בר׳ צדוק וקאמר הוא דאמר כי האי תנא.
את הקיסמין קיסמי עצים של הארון. ואת הקססות כמו קוזזות אדמה. ויש מפרשים שהיו נותנין בארון מיני קיוהא כמו מקבל עליו עשר קוססות למאה דבבא בתרא פרק המוכר פירות. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
ושואלים: וכמה שיעור תפוסה? פירש ר׳ אלעזר (ברבי צדוק): נוטל עפר תיחוח (רך) הסמוך למת, שיש לשער שהוא רך מפני שיש בו מדמו וליחתו, וחופר בקרקע בתולה (שלא נעבדה מעולם) שלש אצבעות שעד לעומק זה יש לחשוש שנספג מן הדם.
The Gemara further asks: And what is the measure of surrounding earth? Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, explained: One takes loose dirt from near the corpse, as it is assumed it has been loosened by the blood and moisture from the corpse, and digs virgin, uncultivated, ground to a depth of three fingerbreadths, in case this earth has absorbed the blood.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מֵיתִיבִי וְכַמָּה שִׁיעוּר תְּפוּסָה פֵּירֵשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק נוֹטֵל אֶת הַקֵּיסָמִין וְאֶת הַקְּסָסוֹת.

The Gemara raises an objection to this ruling from a different baraita: And what is the measure of surrounding earth? Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, explained: One takes wood chips found nearby, which might have been part of the coffin, and lumps of earth that might have absorbed the blood and moisture from a corpse.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נוטל את הקיסמין – של נסרים שנעשו מן הארון כשהרקיבו ואמרי לה קיסמין של עצי בשמים כדכתיב באסא בדברי הימים (ב׳ יז) וישכיבוהו במשכב אשר מלא בשמים.
ואת הקססות – קוזזות של אדמה שנדבקו מן הדם ומן המוהל שקורין בלישטי״ט בלע״ז.
מיתיבי כמה שיעור תפוסה פירש ר׳ אלעזר ברבי צדוק נוטל את הקיסמין – פי׳ מן הארון של שיש שנכתת. ואת הקססות י״א כמו קוזזות אדמה וזורק את הוודאים פירוש מה שודאי לן שאינו מן המת ומניח את הספיקות מה שהוא מסופק אם היו מן המת אם לאו מניח במקום המוצנע שלא יטמאו עושי טהרות והשאר שהוא ברור לו שהוא מן המת מצטרפין לרוב בנין או לרוב מנין ולרובע רובע הקב לטמא באהל ולמלא תרווד רקב כמו יין קוסס (ב״ב דף צז:) מיני קיהוי ובשמים שמשימין בארון וקשה דא״כ אין לו רקב דנעשה גלגלין מידי דהוה אנקבר בארון עץ דאף שערו העומד ליגזז איבעיא לן פ׳ כ״ג (לעיל דף נא.) אי נעשה גלגלין עוד מפרש קססות היינו לשון דבר בלוי כמו ופריו יקוסס (יחזקאל יז) אלמא תפוסה לר״א ברבי צדוק אינו זקוק ליטול עפר דאין לו לחפור בקרקע בתולה כי אסורה ודאי המת וספיקו.
הוא דאמר כי האי תנא דתניא כמה שיעור תפוסה פי׳ ר׳ יוחנן – לאו היינו ר׳ יוחנן האמורא אלא רבי יוחנן בן נורי.
מיתיבי [מקשים] על כך מברייתא אחרת: וכמה שיעור תפוסה? פירש ר׳ אלעזר בר׳ צדוק: נוטל את הקיסמין (עצים קטנים) הסמוכים למת שהיו אולי חלק מארונו. ואת הקססות (גושי אדמה) שמא נספגו בהם דם וליחה מן המת,
The Gemara raises an objection to this ruling from a different baraita: And what is the measure of surrounding earth? Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, explained: One takes wood chips found nearby, which might have been part of the coffin, and lumps of earth that might have absorbed the blood and moisture from a corpse.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְזוֹרֵק אֶת הַוַּודָּאִין וּמַנִּיחַ אֶת הַסְּפֵיקוֹת וְהַשְּׁאָר מִצְטָרֵף לְרוֹב בִּנְיָנוֹ שֶׁל מֵת וּלְרוֹבַע עֲצָמוֹת לִמְלֹא תַּרְוָוד רָקָב.

And he discards that which is certainly not from the corpse, e.g., stones. And he sets aside the items with regard to which it is uncertain if they have a connection with the corpse. And the rest, i.e., anything that is apparently from the corpse, combine to reach the amount of the majority of the structure of a corpse, or of a quarter-kav of bones, or of a full ladle of dust from a corpse. The remains of a corpse impart ritual impurity in a tent only if they meet one of those three qualifications. Anything which is apparently the remains of the corpse is considered dust of a corpse with regard to this halakha. In any event, it is clear that this baraita presents a different definition of surrounding earth.
מיוחס לרש״ישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וזורק את הוודאין – דבר שהוא ודאי לו שאינו מן המת שלא יחוש להן משום טומאה.
ומניח את הספיקות – שיהא מפנן למקום אחד דחוששין להן משום טומאה.
והשאר – דברים שהן מן המת וקיסמין מצטרפין לרוב בניינו של מת דאהל.
ולרובע עצמות למלא תרווד רקב – ודקא אמר לעיל בפרק כ״ג ונזיר (דף נא.) נקבר בארון של עץ אין לו רקב הני מילי בעיניה אבל (לא) לאיצטרופי לאחריני שנקברו ערומים בארון של שיש מצטרף.
ולמלא תרווד רקב. כגון שנקבר המת ערום בארון של שיש ונפחת הארון ויצא מרקבוביתו דרך הפחת. העפר שתחת הארון הוא ספק אם מעפר הארץ הוא או מרקבובית המת והנמצא בתוך הארון הוא ודאי ומצטרף כולו יחד למלוא תרווד. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
וקשיא לן דהא אמרן לעיל איזהו מת שיש לו רקב כל שנקבר ערום בארון של שיש. והיכי קתני נוטל את הקיסמין דמשמע שנקבר בארון של עץ וקתני יש לו רקב. וי״ל דהכא מיירי כגון שנקבר בארון של שיש ונפחת ונפל מן המת חוץ לארון הילכך תחת הארון יש לומר שהוא ספק אם הוא מן המת אבל בתוך הארון אין ספק. ויש מפרשים דקיסמין וקסתות הם עצים דקים של עשבים ושל מיני בשמים שנותנין בקבר של אדם חשוב. וקסתות מלשון את פריה קוסס ויבש. שיטה:
וזורק את הוודאין מה שברור לו שאינו חלק מן המת (כגון אבנים) ומניח את הספיקות ואינו צריך ליטלם עם המת, והשאר כל מה שנראה שהוא מן המת מצטרף לרוב בנינו של מת, ולרובע עצמות, למלא תרווד רקב. שמצרפים כל אלה לענין טומאה. ולענייננו ברור שהוא מגדיר תפוסת המת בדרך אחרת.
And he discards that which is certainly not from the corpse, e.g., stones. And he sets aside the items with regard to which it is uncertain if they have a connection with the corpse. And the rest, i.e., anything that is apparently from the corpse, combine to reach the amount of the majority of the structure of a corpse, or of a quarter-kav of bones, or of a full ladle of dust from a corpse. The remains of a corpse impart ritual impurity in a tent only if they meet one of those three qualifications. Anything which is apparently the remains of the corpse is considered dust of a corpse with regard to this halakha. In any event, it is clear that this baraita presents a different definition of surrounding earth.
מיוחס לרש״ישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא וְכַמָּה שִׁיעוּר תְּפוּסָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם בֶּן עַזַּאי נוֹטֵל עָפָר תִּיחוּחַ וְחוֹפֵר בַּבְּתוּלָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת.:

The Gemara answers: With regard to the first statement of Rabbi Elazar, it was he who said in accordance with the opinion of that tanna, ben Azzai, as it is taught in a baraita: And how much is the measure of surrounding earth? Rabbi Yoḥanan says in the name of ben Azzai: One takes loose earth and digs virgin ground to a depth of three fingerbreadths.
פירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר אלעזר נוטל עפר תיחוח ה״ג ול״ג ר״א בר צדוק אלא ר׳ אלעזר אמורא הוא דפריש ליה [וקא מקשה ליה] מר״א בר צדוק וקאמר הוא דאמר כי האי תנא:
הקיסמין – קוצץ עצים של הארון. ואת הקססות כמו קוזזות אדמה:
וי״מ שהיו נותנים בארון מיני קיוססות כמו מקבל עליו עשר קוססות למאה דפ׳ המוכר פירות. אלו נוטלן וגונזן. של איטמאו הנוגעים בהם קסמים משום גולל ודופק וקוססות שנבלע בהם מוהל המת וזורק את הודאי׳ דבר ידוע שאינו מן המת וגם אינו מטמא והשאר מצטרפין לרוב בניינו ומניינו:
ומשיבים: הוא ר׳ אלעזר שאמר הסתמך על מקור אחר והוא כי האי תנא שיטת תנא זה] בן עזאי, דתניא כן שנינו בברייתא אחרת]: וכמה שיעור תפוסה? אמר ר׳ יוחנן משום בן עזאי: נוטל עפר תיחוח, וחופר בבתולה שלש אצבעות.
The Gemara answers: With regard to the first statement of Rabbi Elazar, it was he who said in accordance with the opinion of that tanna, ben Azzai, as it is taught in a baraita: And how much is the measure of surrounding earth? Rabbi Yoḥanan says in the name of ben Azzai: One takes loose earth and digs virgin ground to a depth of three fingerbreadths.
פירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) בּוֹדֵק הֵימֶנּוּ.:

§ The mishna taught that one must examine the ground for up to twenty cubits from that spot where a corpse was found.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ג שנינו במשנה: בודק הימנו ולהלן עשרים אמה.
§ The mishna taught that one must examine the ground for up to twenty cubits from that spot where a corpse was found.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר סה. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נזיר סה., מיוחס לרש"י נזיר סה., תוספות נזיר סה., בית הבחירה למאירי נזיר סה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר סה., שיטה מקובצת נזיר סה., פירוש הרב שטיינזלץ נזיר סה.

Nazir 65a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 65a, Attributed to Rashi Nazir 65a, Tosafot Nazir 65a, Meiri Nazir 65a, Peirush HaRosh Nazir 65a, Shitah Mekubetzet Nazir 65a, Steinsaltz Commentary Nazir 65a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144