×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מתני׳מַתְנִיתִין: מִי שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים וְנִטְמָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר סוֹתֵר אֶת הַכֹּל וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים איָבִיא שְׁאָר קׇרְבְּנוֹתָיו וְיִטְהָר אָמְרוּ לוֹ מַעֲשֶׂה בְּמִרְיָם הַתַּרְמוֹדִית שֶׁנִּזְרַק עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַדָּמִים וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ עַל בִּתָּהּ שֶׁהָיְתָה מְסוּכֶּנֶת וְהָלְכָה וּמָצְאָה שֶׁמֵּתָה וְאָמְרוּ חֲכָמִים תָּבִיא שְׁאָר קׇרְבְּנוֹתֶיהָ וְתִטְהָר.:
MISHNA: With regard to one on whose behalf the blood of one of his nazirite offerings was sprinkled on the altar, and he became ritually impure before bringing the rest of his offerings, Rabbi Eliezer says: His impurity negates the entire tally, and he remains a nazirite. And the Rabbis say: Let him bring the rest of his offerings and be purified. The Rabbis said to Rabbi Eliezer: An incident occurred involving Miriam of Tarmod who was a nazirite, that the blood of one of her offerings was sprinkled on her behalf, and they came and told her that her daughter was mortally ill. And she went and found that her daughter was dead, and thereby contracted impurity. And the Rabbis said: Let her bring the rest of her offerings and be purified.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{משנה נזיר ז:א} ותנן נמי כהן גדול ונזיר שהיו מהלכין בדרך [ופגעו במת מצוה1] וכו׳2
1. ופגעו במת מצוה: גא, גב, כ״י נ, כ״י לייפציג UB 5, אשכול, דפוסים. גג: ״ומצאו מת מצוה״. חסר בכ״י א.
2. וכו׳: גג ממשיך: ״ר׳ אליעזר או׳ יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר״.
מתני׳ במרים התרמודית – מתרמוד שם מקום.
שהיא מסוכנת והלכה ומצאה שמתה – ונטמאת עליה ואמרו חכמים כו׳.
ונטמא ר׳ אליעזר אומר סותר את הכל – ולא כל הימים כדמפרש בגמ׳ דהא ר׳ אליעזר הוא דאמר [לעיל] בפ״ג (דף טז:) נטמא לאחר מלאת סותר ז׳ אלא סותר אקרבנות קאמר ור׳ אליעזר לטעמיה דאמר בגמ׳ אחר המעשים כולם מותר לשתות יין ומגלח הרי כשנזרק אחד מן הדמים עד [שיביא שאר הקרבנות אינו ראוי] לתגלחת והואיל ונטמא [קודם] שהקריב כולם כנטמא שחרית לפני הקריבו אף אחד מהן דמי ולא ראוי לתגלחת כל היום והוי קרבן ראשון שהביא כאילו הביאו תוך מלאת בימים שלא ראוי כלל לתגלחת דמי.
וחכ״א יביא שאר קרבנותיו ויטהר – פי׳ לכשיטהר כך מפרש בירושלמי סתם מעשה דטהרה ואחר כך יביא קרבנות ודאי אותו הזבח שהיה בהכשר לא יחזור ויביא ורבנן לטעמייהו דאמרי אחר מעשה יחידי מותר לשתות יין ומגלח הרי הוא קודם שנטמא [ראוי] לתגלחת ולמה יסתור אותו [אבל] הזבחים שהקריב משנטמא יסתור דהא קפיד קרא שיביא קרבנות נזיר בטהרה ואח״כ כשיטהר ויהיה לו הזאת ג׳ וז׳ יביאם [למנין סתירה].
במרים התרמודית – מתרמוד.
מי שנזרק עליו אחד מן הדמים וניטמא ר׳ אליעזר סותר את הכל – פירוש: ר׳ אליעזר הינו תנא קמא דתנן סתמ׳ ואחר כך הותר הנזיר לשתות יין וליטמ׳ למתים דמשמע אחר הקרבת הקרבנות והתגלחת והתנופה ור׳ שמעון דאמר לעיל כיון שנזרק עליה אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות יין וליטמ׳ למתים הוא רבנן דפליגי הכא עליה דר׳ אליעזר ואמרי יביא שאר קרבנותיו ויטהר ומאי דאמרינן בהלכת׳ דלעיל ת״ר ואחר ישתה הנזיר יין אחר מעשים כולן דברי ר׳ אליעזר וחכמ׳ אומ׳ אחר מעשה יחידי חכמים דהתם הן רבנן דהכא והן ר׳ שמעון דמתני׳ ר׳ אליעזר סבר כיון שלא הותר הנזיר לשתות יין וליטמא למתים אלא כל המעשים כולן אם כן אם נזרק עליו אחד מן הדמים בטהרה ואחר כך ניטמא כך דומה כאילו ניטמא קודם הבאת קרבנותיו וסותר שבעה מפני שהוא אחר מלאת ומביא קרבנות טומאה ואחר כך מביא קרבנות טהרה גם עכשיו נמי סותר הקרבן שהביא וסותר שבעה שהם ימי טומאתו ומביא קרבנות טומ׳ ואחר כך מביא קרבנות טהרה וחכמ׳ אומ׳ יביא שאר קרבנות ויטהר שאם היה מיטמא קודם הבאת שום קרבן היה סותר שלשים לטעמ׳ דאפילו לאחר מלאת שלשים סותר אבל כיון שנזרק עליו אחד מן הקרבנות כבר הותר הנזיר לשתות ביין וליטמא למתים ויביא שאר קרבנותיו ואחרי כן יטהר ואף על פי שהוא טמא מת מותר לשלח קרבנותיו ואף על גב דבפרק שיני דזבחים בה׳ טמא הויא פלוגתא דזקני דרום וריש לקיש דדרומאי סברי שוחטין הפסח על טמא מת וריש לקיש סבר אין שוחטין וזורקין הפסח על טמא מת. עד כאן לא פליג ריש לקיש אלא בפסח משום דקסבר אכילת פסחים מעכבא וזקני דרום סברי דלא מעכבא אבל בכל קרבנות דעלמא טמא מת משלח קרבנותיו דהכי תנן בפרק כיצד צולין הפסח שנזרק דמו ואחר כך נודע שהוא טמא הציץ מרצה ניטמא הגוף אין הציץ מרצה מפני שאמר הנזיר ועושה פסח הציץ מרצה על טומאת הדם אין הציץ מרצה על טומאת הגוף – פירוש: הפסח שעיקרו בא לאכילה הוא פסול כטומאת הבעלים וגם קרבנו של נזיר הראשון קודם שיותר ביין הוא פסול בטומאת הבעלים שהרי אסור לו להיטמא עד שלא יקריב קרבנו ואם הקריב אחד מן הקרבנות בטהרה כבר הותר ביין וליטמ׳ למתים ודוקא נזיר ועושה פסח פסלא בהו טומאת בעלים אבל שאר הקרבנות כולן מקריבין אותו בטומאת בעלים ונזיר שהקריב קרבן ראשון בטהרה השאר יכול להקריבן בטומאה כשאר כל קרבנות דעלמא.
כהן גדול ונזיר וכו׳ זה הפרק יכלול קצת עניני החלק החמישי שהותחל ענינו בפרק ששי ובפרט בענין טומאה למתים שאסורה בנזיר ושלוקה ומגלח עליה כמו שביארנו ונתגלגל על ידי דברים אלו ביאור על אי זו טומאה שחייבים עליה בביאת מקדש ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר על מה שכבר התחלנו לבאר שטומאת מת מצוה דחויה לכל אדם בא עכשיו לבאר אם שני בני אדם פוגעין במת מצוה ושניהם אסורין בטומאה כגון שאחד כהן ואחד נזיר אי זה מהם נזקק תחלה השני לבאר שאע״פ שעל כל טומאת מת הוא טמא טומאת שבעה וטעון הזאה שלישי ושביעי ושאותם ימי טומאה אין עולין לו מכלל הנזירות אעפ״כ יש טמאות מן המת שאינו מגלח עליהן ולא סותר את הקודמין ולא מביא קרבנות מפני שלא נאמר בו כי יטמא לנפש אלא וכי ימות עליו מת וכו׳ עד שיטמא בטמאות שהן מעצמו של מת והוא צריך לבאר אלו הן הטומאות שהנזיר מגלח עליהן ואלו שאין הנזיר מגלח עליהן השלישי בענין מה שנתגלגל לבאר בטומאה שחייבין עליה בביאת מקדש זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:
והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר כהן גדול ונזיר אין מיטמאין לקרוביהם היו מהלכים בדרך ומצאו מת מצוה ר׳ אליעזר אומר יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר וחכמים אומרים יטמא נזיר ואל יטמא אפי׳ כהן הדיוט אמר להם ר׳ אליעזר יטמא כהן שאינו מביא קרבן על טומאתו ואל יטמא נזיר שהוא מביא קרבן על טומאתו אמרו לו יטמא נזיר שקדושתו קדושת שעה ואל יטמא כהן שקדושתו קדושת עולם אמר הר״ם הזכיר הפסוק בנזיר לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם והפסוק בכהן גדול ועל כל נפשות מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא וכבר בארו בפרק אשר לפני זה שהנזיר מטמא למת מצוה והביאו ראיה על זה מאמרו לאביו ולאמו וכן כהן גדול מטמא במת מצוה לאמרו בו לאביו והלכה כחכמים:
זאת אומרת קסבר ר״ש נזיר שגלח על שלמי נדבה יצא השלמי נזיר ששחטן שלא לשמן לא עלה לשם חובה והרי הן כשלמי נדבה:
דאמר קרא אשר תחת זבח השלמים ולא כתיב שלמיו משמע כל שלמים ויס״ג דאמר קרא (על) [ובשר] זבח תודת שלמיו ולא כתיב שלמים. ופי׳ הר׳ משה דמהאי קרא דרשי׳ בפ׳ התודה [דף ע״ח] לרבות שלמים נזיר ליום ולילה א). ומקשינן נמי שלמי תודה לשלמי נזיר שאם גילח עליהם יצא:
מי שנזרק עליו א׳ מן הדמים ונטמא – ר״א או׳ סותר את הכל. לא כל הימים קאמר כדמפרש בגמ׳ דר״א סבר נטמא אחר מלאת סותר שבעה. אלא סותר כל הקרבנות קאמר. ר״א לטעמיה דאמר אחר כל המעשים כולם שאינו מותר לשתות יין עד אחר הבאת כל קרבנותיו. נמצא כשנזרק א׳ מן הדמים עדיין אינו ראוי לתגלחת וכיון דס״ל לר״א שאין א׳ מן הקרבנות מתירו בתגלחת עד שיקריב את כולם א״כ כל קרבנותיו חשובים כקרבן [אחד] וכשנטמא קודם שהקריב כולו הוי כאילו נטמא שחרית קודם שהקריב אפי׳ א׳ מהם והוי הקרבן שהביא כאילו הקריבו תוך מלאת. וחכ״א יביא שאר קרבנותיו ויטהר פי׳ לכשיטהר. וכן מפ׳ בירושלמי בהאי מתני׳ יטהר ואח״כ יביא קרבנותיו ואותו הזבח שהביא בטהרה לא יחזור ויביאנו. רבנן לטעמייהו דאמרי אחר מעשה יחידי מותר לגלח. הרי האדם שנטמא נראה לתגלחת ולמה יסתור אותו זבח אבל שאר זבחים שהקריב משנטמא ודאי סותר דהא קפיד קרא שיביא קרבנות נזיר בטהרה. ולעיל פ״ק פירשתי דהא דסותר ל׳ יום לרבנן היינו מדרבנן דמן התורה סגי בסתירת ז׳ לבר פדא. ואיכא לספוקי הכא הואיל ונראה לתגלחת משנזרק א׳ מן הדמים אולי די בסתירת ז׳. ולי נראה דלרבנן אין כאן סתירה כלל דכיון שנזרק א׳ מן הדמים מותר לשתות יין וליטמא למתים ולגלח ויצא מכלל נזיר ולא שייך ביה סתירה. מרים התרמודית. מתמרוד היתה. הכי נמי מסתברא דסותר קרבנותיו קאמר מדמייתו רבנן ראיה לדבריהם ממה שאמרו חכמים תביא שאר קרבנותיה:
סליק פירקא
מתני׳ מי שנזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא. קודם תגלחת.
ר׳ אליעזר אומר סותר הכל. פירוש אף קרבנו שהביא קודם שנטמא יחזור ויביא אחר שיטהר דכיון דתגלחת מעכבת לר׳ אליעזר הוי נטמא קודם גלוח כאלו נטמא קודם שהקריב שום דבר מקרבנותיו. והוא הדין דאם נזרקו עליו כל הדמים ונטמא לר׳ אליעזר דחוזר ומביא הכל. והכי משמע סוף פרק שני דאמר רב חסדא קדש שער בדם דקאמר אי אליבא דר׳ אליעזר כיון דאמר תגלחת מעכבת תוך מלאת הוא וליסתור כל קרבנותיו. שיטה:
מי שנזרק עליו (עבורו) על המזבח אחד מן הדמים, של קרבנות נזירותו ונטמא לפני שהספיק להביא את שאר קרבנותיו, ר׳ אליעזר אומר: סותר את הכל, שעדיין לא יצא מנדר נזירותו. וחכמים אומרים: יביא שאר קרבנותיו ויטהר. אמרו לו חכמים לר׳ אליעזר: מעשה במרים התרמודית שהיתה נזירה שנזרק עליה אחד מן הדמים, ולאחר מכן באו ואמרו לה על בתה שהיתה חולה מסוכנת, והלכה ומצאה שמתה הבת, ונטמאה לה אמה. ואמרו חכמים: תביא שאר קרבנותיה ותטהר.
MISHNA: With regard to one on whose behalf the blood of one of his nazirite offerings was sprinkled on the altar, and he became ritually impure before bringing the rest of his offerings, Rabbi Eliezer says: His impurity negates the entire tally, and he remains a nazirite. And the Rabbis say: Let him bring the rest of his offerings and be purified. The Rabbis said to Rabbi Eliezer: An incident occurred involving Miriam of Tarmod who was a nazirite, that the blood of one of her offerings was sprinkled on her behalf, and they came and told her that her daughter was mortally ill. And she went and found that her daughter was dead, and thereby contracted impurity. And the Rabbis said: Let her bring the rest of her offerings and be purified.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) גמ׳גְּמָרָא: קָתָנֵי ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר סוֹתֵר אֶת הַכֹּל וְהָאָמַר ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר כׇּל אַחַר מְלֹאת שִׁבְעָה סוֹתֵר אָמַר רַב מַאי סוֹתֵר נָמֵי דְּקָאָמַר ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סוֹתֵר קׇרְבְּנוֹתָיו.

GEMARA: It is taught in the mishna: Rabbi Eliezer says that this negates the entire tally. The Gemara asks: But didn’t Rabbi Eliezer say (16b): With regard to any nazirite who became ritually impure after the completion of his term, this negates only seven days. Rav said: What does: Negates, that Rabbi Eliezer said in the mishna here mean? It means that his impurity negates all his offerings. Rabbi Eliezer did not mean that the nazirite must count his entire term of naziriteship afresh; rather, he must bring all his offerings a second time, including the one whose blood was sprinkled before he became impure.
רי״ףמיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ קתני – במתני׳ ר׳ אליעזר אומר סותר את הכל והא שמעינן ליה דאמר דכל אחר מלאת שבעה סותר ותו לא והא הכא אחר מלאת הוא.
אמר רב מאי סותר נמי דקאמר ר״א סותר קרבנותיו – והכי קאמר יביא כל קרבנותיו לאחר שיטהר ואותו זבח ראשון שנזרק דמו לא עלה לו ולעולם הז׳ הוא דסותר ותו לא לדברי הכל ובהא פליגי ר׳ אליעזר סבר אותו זבח ראשון לא עלה לו ויביא אחר במקומו עם שאר קרבנותיו שהפריש לכשיטהר לאחר ז׳.
והאמר – לעיל בפ״ק (דף ו:) ובפ׳ ג׳ (דף טז:) דטומאה דלאחר מלאת סותר [ז׳] ולרבנן [ל׳] ובפ״ק פירשתי דמדרבנן הוא דמן התורה בסתירה הבא מספק דמשמע הואיל ובחדא ראוי לתגלחת שנזרק א׳ מן הדמים לרבנן [נמי דיו] בסתירת ז׳.
סותר קרבנות – כדפי׳ במתני׳ דייק נמי בברייתא דבקרבנות איירי מדאייתו רבנן ראייה לדבריהם שאמרו חכמים שאר קרבנות.
ר׳ אליעזר אומר סותר את הכל. לא כל הימים קאמר כדמפרש בגמרא דר׳ אליעזר סבר נטמא אחר מלאת סותר שבעה. אלא סותר את כל הקרבנות קאמר דר׳ אליעזר לטעמיה דאמר אחר כל המעשים כולם שאינו מותר לשתות יין עד אחר הבאת כל קרבנותיו. נמצא כשנזרק אחד מן הדמים עדיין אינו ראוי לתגלחת. וכיון דסבירא ליה לר׳ אליעזר שאין אחד מן הקרבנות מתירו בתגלחת עד שיקריב את כולם אם כן כל קרבנותיו חשובים כקרבן אחד וכשנטמא קודם שהקריבו את כולם הוי כאלו נטמא שחרית קודם שהקריב אפילו אחד מהם והוי הקרבן שהביא כאלו הקריבו תוך מלאת. ואיכא לספוקי הכא הואיל ונראה לתגלחת משנזרק אחד מן הדמים אולי די בסתירת שבעה. ולי נראה דלרבנן אין כאן סתירה כלל דכיון שנזרק אחד מן הדמים מותר לשתות יין וליטמאות למתים ולגלח ויצא מכלל נזירות ולא שייך ביה סתירה. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
סליק פרק שלשה מינין פרק כהן גדול
ב גמרא קתני [שנינו במשנתנו]: ר׳ אליעזר אומר סותר את הכל, ומשמע שסותר את כל שלושים ימי נזירותו, ומקשים: והאמר [והרי אמר] ר׳ אליעזר: כל שנטמא אחר מלאת ימי נזירותו רק שבעה ימים סותר, ולא יותר! אמר רב: מאי [מה] פירוש ״סותר״ נמי דקאמר [גם כן שאמר] ר׳ אליעזר במשנתנו סותר קרבנותיו. ואין כוונתו לומר שיצטרך למנות את כל ימי נזירותו מחדש, אלא שצריך להביא מחדש כל הקרבנות, ואף זה שכבר נזרק עליו דמו קודם שנטמא.
GEMARA: It is taught in the mishna: Rabbi Eliezer says that this negates the entire tally. The Gemara asks: But didn’t Rabbi Eliezer say (16b): With regard to any nazirite who became ritually impure after the completion of his term, this negates only seven days. Rav said: What does: Negates, that Rabbi Eliezer said in the mishna here mean? It means that his impurity negates all his offerings. Rabbi Eliezer did not mean that the nazirite must count his entire term of naziriteship afresh; rather, he must bring all his offerings a second time, including the one whose blood was sprinkled before he became impure.
רי״ףמיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּקָתָנֵי וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים תָּבִיא שְׁאָר קׇרְבְּנוֹתֶיהָ וְתִטְהָר ש״משְׁמַע מִינַּהּ.

The Gemara comments: So too, it is reasonable that this is the meaning of Rabbi Eliezer’s statement, as the mishna later teaches: And the Rabbis said: Let her bring the rest of her offerings and be purified. Learn from here that they disagree only with regard to the offerings, but not the naziriteship itself.
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והכי נמי מסתברא – דאקרבנותיו קאי מדקתני וחכמים אומרים יביא שאר קרבנותיו ויטהר מכלל דלרבי אליעזר סבירא ליה דאף ראשון לא עלה לו וצריך להביא אחר.
ענין אחר אמר רב מאי סותר נמי דקאמר ר׳ אליעזר סותר את קרבנותיו ולא מיבעיא זבח ראשון דאינו עולה לו אלא אותו שהפריש תחלה צריך להחליף ויביא אחר במקומו וחכמים אומרים אותו ראשון בלבד לא עלה לו וצריך להביא אחר במקומו אבל שאר קרבנות שהפריש אינו צריך להחליף אלא לכשיטהר יביא אותם ה״נ מסתברא דאקרבנות פליגי מדקאמרי רבנן דיביא שאר קרבנות ויטהר אלמא דשמעי מיניה דרבי אליעזר דאפי׳ אותן קרבנות שהפריש תחלה אינו יכול להביא לקרבנותיו ואמרו ליה רבנן מביא ומעשה נמי כו׳.
ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לפרש את דברי ר׳ אליעזר, דקתני כן שנה] בהמשך המשנה: וחכמים אומרים תביא את שאר קרבנותיה ותטהר, שמע מינה [למד מכאן] שלא נחלקו אלא בחובת הבאת הקרבנות ולא בענין הנזירות.
The Gemara comments: So too, it is reasonable that this is the meaning of Rabbi Eliezer’s statement, as the mishna later teaches: And the Rabbis said: Let her bring the rest of her offerings and be purified. Learn from here that they disagree only with regard to the offerings, but not the naziriteship itself.
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּמַעֲשֶׂה נָמֵי בְּמִרְיָם הַתַּרְמוֹדִית שֶׁנְּזָרֵק עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַדָּמִים וּבָאוּ וְהוֹדִיעוּהָ עַל בִּתָּהּ שֶׁהָיְתָה מְסוּכֶּנֶת וְהָלְכָה וּמָצְאָה שֶׁמֵּתָה וְאָמְרוּ חֲכָמִים תָּבִיא שְׁאָר קׇרְבְּנוֹתֶיהָ וְתִטְהָר. ש״משְׁמַע מִינַּהּ.:

The Gemara cites the rest of the mishna, which also indicates that the tanna’im disagree with regard to the offerings. And an incident also occurred involving Miriam of Tarmod, that the blood of one of her offerings was sprinkled on her behalf, and they came and notified her that her daughter was mortally ill. And she went and found that her daughter was dead, and thereby contracted impurity. And the Rabbis said: Let her bring the rest of her offerings and be purified. The Gemara concludes: Indeed, learn from the mishna that this is so.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעשה נמי [גם כן] במרים התרמודית שנזרק עליה אחד מן הדמים, ובאו והודיעוה על בתה שהיתה מסוכנת והלכה ומצאה שמתה, ואמרו חכמים: תביא שאר קרבנותיה ותטהר. משמע שרק לגבי הקרבנות הם חלוקים ולא לגבי ימי הנזירות. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.
The Gemara cites the rest of the mishna, which also indicates that the tanna’im disagree with regard to the offerings. And an incident also occurred involving Miriam of Tarmod, that the blood of one of her offerings was sprinkled on her behalf, and they came and notified her that her daughter was mortally ill. And she went and found that her daughter was dead, and thereby contracted impurity. And the Rabbis said: Let her bring the rest of her offerings and be purified. The Gemara concludes: Indeed, learn from the mishna that this is so.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ז – כהן גדול
(5) מתני׳מַתְנִיתִין: כֹּהֵן גָּדוֹל וְנָזִיר באֵין מִיטַּמְּאִין לִקְרוֹבֵיהֶן גאֲבָל מִיטַּמְּאִין לְמֵת מִצְוָה הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וּמָצְאוּ מֵת מִצְוָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יִטַּמֵּא כֹּהֵן גָּדוֹל וְאַל יִטַּמֵּא נָזִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים דיִטַּמֵּא נָזִיר וְאַל יִטַּמֵּא כֹּהֵן הֶדְיוֹט.

Chapter 7
MISHNA: A High Priest and a nazirite may not become ritually impure even to bury their deceased relatives. However, they become impure to bury a corpse with no one to bury it [met mitzva]. If one of them comes across the corpse of a Jew, and there is nobody else available to bury it, he must bury the body. If a High Priest and a nazirite were walking along the way and they found a met mitzva, and one of them can tend to the burial by himself, Rabbi Eliezer says: Let the High Priest become impure, and do not let the nazirite become impure. And the Rabbis say: Let the nazirite become impure, and do not let even a common priest become impure.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ כהן גדול ונזיר אין מיטמאין לקרוביהן – וכדמפרש בהן קראי לטומאה לקמן בגמ׳.
מתני׳ כהן גדול ונזיר אינן מיטמאין לקרוביהם – בספרי היא אבל מיטמא למת מצוה ולא גרסינן ליה כדמוכח בגמ׳. כהן גדול הלכותיו בפרשת אמור אל הכהנים ונזיר בפרשת נשא.
ואל יטמא נזיר – שקדושתו עדיפא כיון שהזקיקתו תורה להביא קרבן על טומאתו מה שאין כן בכהן למאן דאמר דיטמא נזיר ואל יטמא כהן ואפי׳ כהן הדיוט.
פרק שביעי בע״ה:
אמר המאירי כהן גדול ונזיר אין מטמאין לקרוביהם ר״ל אף לקרוביהן שהרי בכהן גדול כתיב על כל נפשות מת לא יבא לאביו ולאמו וכו׳ ובנזיר כתיב על נפש מת לא יבא לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם:
היו שניהם מהלכים בדרך ר״ל כהן גדול ונזיר ופגעו במת מצוה ר״ל שהיה מושלך בדרך ואין לו קוברים וכן שקוראים בדרך אם יש שם אדם שיזדקק לו ואין עונה על הדרך שפירשנו בפרק ששי לשיטתנו יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר מפני שהנזיר טעון בה גלוח וקרבנות וסתירה מה שאין כן בכהן גדול דברי ר׳ אליעזר וחכמים אומרים יטמא נזיר שקדשתו קדשת שעה שאפילו היה נזיר עולם מ״מ קדשת שעה היא קרויה אחר שאין קדשתו מאליו ואל יטמא כהן שקדשתו קדשת עולם ר״ל קדשה שמאליה לעולם והלכה כחכמים ומ״מ אף על פי שמשנה זו בכהן גדול נאמרה לאו דוקא אלא מתוך שהשוה את שניהם ר״ל כהן ונזיר לאיסור טומאת קרובים הוא תופסה בכהן גדול ומ״מ הוא הדין שאף כהן הדיוט יטמא נזיר ואל יטמא כהן הדיוט שאף הוא קדשתו קדשת עולם וכן יתבאר בגמרא שכל הגדול מחברו מתאחר לטומאה כיצד כהן גדול וכהן הדיוט יטמא הדיוט משוח בשמן המשחה והוא כל כהן גדול שמאהרן עד דורו של יאשיהו ומרבה בגדים והוא כל כהן שמיאשיהו ואילך שנגנזה צלוחית של שמן המשחה ולא היה להם חנוך אלא בלבישת שמנה בגדים משוח בשמן המשחה עדיף ומתאחר לטומאה מפני שהוא מביא פר הבא על המצות כשטעה והורה היתר בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וכדכתיב ביה אם הכהן המשיח ומרובה בבגדים אינו טעון אלא קרבן האמור שם לאחרים בפרשת ואם נפש אחת ושמא תאמר היאך אתה מוצא שני כהנים גדולים כאחד אלא אם כן בכהן שעבר על הדרך שיתבאר פירשוה בתוספות שאחרון שבמשוחים חלה או גלה ומנו ראשון שבמרבי בגדים ואפילו חזר המשוח לא הפסיד השני עבודתו הואיל ושמש בהתמדה ואעפ״כ משוח עדיף ממרובה בגדים ומשוח שעבר מרובה בבגדים עדיף ופירוש הדברים שאירע פסול באחרון שבמשוחים ביום הכפורים ומשחו אחר תחתיו ואחר יום הכפורים חזר ראשון לעבדתו והשני נדחה אלא שאין מורידין אותו מחומרי כהן גדול לאיסור טומאה ולנשואי אלמנה ושאם רוצה לעבד עובד בשמנה בגדים ומת הראשון והיה זה שנתמנה ראוי להתמנות לכתחלה תחתיו ולא נמצא או שלא נמלכו למנותו לאיזו סבה ונתמנה הראשון שבמרבי בגדים והואיל ונתמנה נתמנה והראשון עומד על עמדו ופגעו שניהם במת מצוה יאמר שמרובה בגדים עדיף שהוא עובד עבודה ואף על פי שאף האחר אם עבד כשר הואיל ועבד בשמנה מ״מ לכתחלה לא יעבוד משום איבה כמו שהתבאר בראשון של מגלה ואין צורך להעמידה כרבי יוסי שאמר שם שאינו ראוי לעבד כלל וכן הדין במשוח ומשוח שעבר או במרבה בגדים ומרבה בגדים שעבר שהעובד מתאחר לטומאה אלא דרבותא אשמעינן שאף בב׳ אלו שהא׳ משוח אין המשיחה נערכת אצל העבודה כלום כהן שעבר מעבדתו מצד שהוא בעל קרי וכהן שעבר מחמת מומו אף על פי שכשפגעו במת מצוה אין אחד מהם ראוי לעבודה מ״מ עבר מחמת קריו מתאחר לטומאה שהרי למחר יהא ראוי לעבדה ויטמא העובר מחמת מומו משוח מלחמה והוא הכהן שנמשח לימנות על חלוצי הצבא לומר להם אל ירך לבבכם וכו׳ וסגן והוא שהיו ממנים כהן אחד שיהא מזומן אם יארע פסול בכהן גדול והוא כמשנה לכהן גדול והוא הנקרא ממונה וכל שפגעו שניהם במת מצוה יטמא משוח מלחמה ולא סגן שמא יארע פסול בכהן גדול ונכנס סגן ומשמש תחתיו אבל להחיותו ושאר קדימות שבמעלות משוח מלחמה קודם לסגן כמו שביארנו באחרון של הוריות ולענין מה שאנו בו מ״מ למדת שכל הגדול מחברו שפגעו הוא וחברו במת מצוה יטמא חברו ולא הוא וכן הלכה ומעתה פגעו בו שני נזירים אחד נזיר שלשים ואחד נזיר למאה יום יטמא של שלשים אחד נזיר עולם ואחד לזמן קצוב יטמא של זמן קצוב:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן:
מתני׳ היו מהלכין בדרך. אכהן גדול ונזיר קאי. והוא הדין דפליגי נמי בכהן הדיוט ונזיר דטעמייהו שייך נמי בכהן הדיוט. הרא״ש ז״ל בפירושיו:

פרק ז

(6) א משנה כהן גדול ונזיר אין מיטמאין אפילו לקרוביהן אם מתו. אבל מיטמאין הם למת מצוה, שאם מצאו אדם מישראל שאין לו קוברים — צריכים לטפל בו לקוברו, ונטמאים לו. היו כהן גדול ונזיר מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה ודי באחד מהם כדי לדאוג לקבורת המת — ר׳ אליעזר אומר: יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר. וחכמים אומרים: יטמא נזיר ואל יטמא אפילו כהן הדיוט.

Chapter 7

(6) MISHNA: A High Priest and a nazirite may not become ritually impure even to bury their deceased relatives. However, they become impure to bury a corpse with no one to bury it [met mitzva]. If one of them comes across the corpse of a Jew, and there is nobody else available to bury it, he must bury the body. If a High Priest and a nazirite were walking along the way and they found a met mitzva, and one of them can tend to the burial by himself, Rabbi Eliezer says: Let the High Priest become impure, and do not let the nazirite become impure. And the Rabbis say: Let the nazirite become impure, and do not let even a common priest become impure.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר יִטַּמֵּא כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבָּן עַל טוּמְאָתוֹ וְאַל יִטַּמֵּא נָזִיר שֶׁהוּא מֵבִיא קׇרְבָּן עַל טוּמְאָתוֹ אָמְרוּ לוֹ היִטַּמֵּא נָזִיר שֶׁאֵין קְדוּשָּׁתוֹ קְדוּשַּׁת עוֹלָם וְאַל יִטַּמֵּא כֹּהֵן שֶׁקְּדוּשָּׁתוֹ קְדוּשַּׁת עוֹלָם.:

Rabbi Eliezer said to the Rabbis: It is preferable to let the priest become impure, as he does not bring an offering for his impurity, and do not let the nazirite become impure, as he brings an offering for his impurity. The Rabbis said to him: On the contrary, let the nazirite become impure, as his sanctity is not permanent, and do not let a priest become impure, as his sanctity is permanent.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יטמא כהן – ואפילו כהן גדול.
נזיר קדושתו קדושת שעה – ואפי׳ אמר נזיר עולם מכל מקום סתם נזירות הוי שלשים יום (לעיל ה.).
אמר להן ר׳ אליעזר יטמא כהן. אפילו כהן גדול שלא מצינו שמביא קרבן על טומאת גופו כנזיר.
שאין קדושתו קדושת עולם. דסתם נזירות דקרא אינו אלא שלשים. וגם קדושתו באה לו על ידי נדרו אבל כהן קדושתו קדושת עולם על פי הדיבר. הר׳ עזריאל ז״ל:
אמר להם ר׳ אליעזר: מוטב שיטמא כהן — שאינו מביא קרבן על טומאתו, ואל יטמא נזיר — שהוא מביא קרבן על טומאתו. אמרו לו, יש טעם לומר להיפך: יטמא נזיר — שאין קדושתו קדושת עולם, ואל יטמא כהן — שקדושתו קדושת עולם.
Rabbi Eliezer said to the Rabbis: It is preferable to let the priest become impure, as he does not bring an offering for his impurity, and do not let the nazirite become impure, as he brings an offering for his impurity. The Rabbis said to him: On the contrary, let the nazirite become impure, as his sanctity is not permanent, and do not let a priest become impure, as his sanctity is permanent.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גמ׳גְּמָרָא: בִּשְׁלָמָא כֹּהֵן גָּדוֹל וְנָזִיר הַאי סָבַר כֹּהֵן גָּדוֹל עָדִיף וְהַאי סָבַר נָזִיר עָדִיף.

GEMARA: In light of the mishna’s dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis, the Gemara compares the status of various individuals. Granted, with regard to a High Priest and a nazirite, one can explain the dispute as follows. This Sage, the Rabbis, holds that it is preferable that a High Priest remain ritually pure, as his sanctity is permanent. And this Sage, Rabbi Eliezer, holds that it is preferable that a nazirite remain ritually pure, as he is obligated to bring an offering for his impurity.
רי״ףמיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ בשלמא כהן ונזיר – שמעינן להו הי מינייהו ליטמא תחילה דרבנן סברי כהן גדול שקדושתו קדושת עולם ורבי אליעזר סבר נזיר עדיף שכן מביא קרבן על טומאתו ויטמא כ״ג שאינו מביא קרבן על טומאתו ואל יטמא נזיר.
בשלמא כהן גדול ונזיר האי סבר כהן גדול עדיף והאי סבר נזיר עדיף – וטעמא דמ״ד במתניתין.
גמ׳ בשלמא. האי בשלמא הוי כמו פשיטא לי שהוא בא לשאול בעייא אחר הפשיטא. ואמר פשיטא לי דכהן גדול ונזיר לרבנן כהן עדיף ולר׳ אליעזר נזיר עדיף. שיטה:
בשלמא כהן גדול ונזיר האי סבר כהן גדול עדיף. דהיינו רבנן והוא הדין דמצי למימר דאפילו כהן הדיוט עדיף נמי לרבנן אלא איידי דבעי למנקט בכהן גדול נקט הכי. תוספי הרא״ש ז״ל:
ב גמרא מתוך שהוזכרה במשנתנו מחלוקת ר׳ אליעזר וחכמים בכהן ונזיר, דנים במעלתם של אישים שונים. בשלמא [נניח] כהן גדול ונזיר, אפשר להסביר את מחלוקתם כך: האי סבר [זה, חכמים, סבור]: כהן גדול עדיף [יתר] על הנזיר, כיון שקדושתו קדושת עולם, והאי סבר [וזה, ר׳ אליעזר, סבור]: נזיר עדיף [יתר], שכן מתחייב קרבן על טומאתו.
GEMARA: In light of the mishna’s dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis, the Gemara compares the status of various individuals. Granted, with regard to a High Priest and a nazirite, one can explain the dispute as follows. This Sage, the Rabbis, holds that it is preferable that a High Priest remain ritually pure, as his sanctity is permanent. And this Sage, Rabbi Eliezer, holds that it is preferable that a nazirite remain ritually pure, as he is obligated to bring an offering for his impurity.
רי״ףמיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה

Additionally, if the two walking together were a High Priest anointed with the anointing oil, as was performed during the First Temple period,
רי״ףתוספותתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן משוח בשמן המשחה – כ״ג שנמשח בשמן המשחה ומרובה בגדים קרי משנגנז שמן המשחה דיאשיהו גנז שמן המשחה שעשה משה כדאיתא בפ׳ הוציאו לו (יומא נב:) ואחריו לא היה כהן משוח בשמן המשחה אלא מרובה בגדים בלא שמן שהיו ממלאים ידיו בח׳ בגדים ולא היו יכולין לעשות שמן המשחה אחר למשוח בו כדכתיב (שמות ל) שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם זה ולא אחר וכדאיתא בפ׳ קמא דכריתות (כריתות ה:) וכי נס א׳ בשמן המשחה היה והלא הרבה נסים נעשו בו שמתחלה לא היה אלא י״ב לוג ובו נמשח המשכן וכל כליו ואהרן ובניו כל ז׳ ימי המלואים ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים וכולו קיים לעתיד לבא שנאמר משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם והא דאמר התם (דף ה.) המפטם השמן ללמוד בו או למוסרו לצבור פטור הא דקתני למוסרו לצבור (ללמדם שידעו לעשותו) היינו בימי משה אם עשאו פטור אי נמי למוסרו לצבור ללמדם שידעו לעשותו ולא שימשחו ממנו והשתא אחרי יאשיהו לא היה כהן נמשח בשמן המשחה אלא עובד בח׳ בגדים וכשר בכך בלא משיחה דת״ר בפ״ק דמגילה (דף ט:) משוח אין לי אלא בשמן המשחה מרובה בגדים מנלן ת״ל הכהן המשיח והשתא משוח ומרובה בגדים משכחת לה בדור א׳ כגון שנמשח א׳ לכ״ג ובתוך כך נגנז שמן המשחה ואירע בו קרי בכהן המשוח ומינו אחר תחתיו מרובה בגדים לעשות עבודה ביה״כ וקשה דא״כ הל״ל משוח חזי לעבודה ומרובה בגדים לא חזי לעבודה דראשון חוזר לעבודתו כדקאמר גבי משוח שעבר ונראה לומר כגון שכהן גדול גלה ומינו אחר תחתיו ברבוי בגדים כגון שנגנז השמן כבר ושימש כמה שנים שאם אף הראשון שב אינו חוזר לעבודתו שהרי שימש זה תחתיו כמה שנים והרי שניהם מהלכין בדרך כו׳.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״(ה״ג) דאילו משוח״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף מ״ז:.
משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים משוח בשמן המשחה עדיף – קשיא לי והיאך יתכן שיהיו שני כהנים גדולים ביחד והתניא בסיפרא אין מושחין שני כהנים גדולים כאחת בפרשת חביתין ואמרינן בירושלמי בפרק קמא דמגלה ובפ׳ בתרא דהוריות אותו אחד מושחין ואין מושחין שנים ר׳ יוחנן אמר מפני האיבה.
וכן, אם היו יחד כהן משוח בשמן המשחה ככהנים הגדולים שהיו בימי בית ראשון, שנמשחו כראוי להם,
Additionally, if the two walking together were a High Priest anointed with the anointing oil, as was performed during the First Temple period,
רי״ףתוספותתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר מז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נזיר מז., עין משפט נר מצוה נזיר מז., רי"ף נזיר מז. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לרש"י נזיר מז., תוספות נזיר מז., תוספות רי"ד נזיר מז., בית הבחירה למאירי נזיר מז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר מז., שיטה מקובצת נזיר מז., פירוש הרב שטיינזלץ נזיר מז.

Nazir 47a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Nazir 47a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 47a, Rif by Bavli Nazir 47a, Attributed to Rashi Nazir 47a, Tosafot Nazir 47a, Tosefot Rid Nazir 47a, Meiri Nazir 47a, Peirush HaRosh Nazir 47a, Shitah Mekubetzet Nazir 47a, Steinsaltz Commentary Nazir 47a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144