×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אהֵאִיר מִזְרָח מַתִּיר.
the illumination of the eastern horizon permits the new crop.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְהָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ לָאו בְּפֵירוּשׁ אִיתְּמַר אֶלָּא מִכְּלָלָא אִיתְּמַר דִּתְנַן באֵין מְבִיאִין מִנְחַת בִּכּוּרִים וּמִנְחַת בְּהֵמָה קוֹדֶם לָעוֹמֶר (דְּבָעֵינַן מִמַּשְׁקֵה יִשְׂרָאֵל) וְאִם הֵבִיא פָּסוּל.

The Gemara notes: And this statement of Reish Lakish was not stated explicitly; rather, it was stated by inference, i.e., it is evident from a different statement of Reish Lakish that this is his opinion. As we learned in a mishna (68b): One may not bring a meal offering, the first fruits, or the meal offering brought with the libations accompanying an animal offering, from the new crop, prior to the sacrifice of the omer. The Gemara interrupts its citation of the mishna to add that the reason is that we require that an offering be “from the well-watered pastures of Israel,” i.e., it must be brought from that which is permitted to the Jewish people, and the new crop has not yet been permitted to them. The mishna concludes: And if he brought these offerings from the new crop they are unfit.
עין משפט נר מצוהרש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין מביאין מנחת ביכורים ומנחת בהמה – היינו מנחת נסכים.
אין מביאין מנחת בכורים, פי׳ דאין מביאין מן החדש, מנחת בהמה, פי׳ מנחת נסכים, קודם לשתי הלחם לא יביא, דעומר הוא מתיר החדש במדינה ושתי הלחם מתירין במקדש דכתיב וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה קודם לשתי הלחם לא יביא דאמרינן בתורת כהנים קרבן ראשית שיהא ראשית לכל המנחות ומנין אף לבכורים ת״ל בכורי קציר חטים, ואם הביא כשר, טעמא מפ׳ בפ׳ ר׳ ישמעאל, ל״ה:
פי׳ קרבן ראשית בפ׳ ויקרא כתי׳ כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה׳ קרבן ראשית תקריבו אותם לה׳, ופי׳ קרבן ראשית הוא ששתי הלחם היו משאור וקרי להו קרבן ראשית, שהם ראשית למנחות הבאות מן החדש:
ויש לתמוה למה הוצרך רש״י להביא שני מקראות לומר ששתי הלחם היא מנחה ראשונה שבאה מן החדש ושאין מביאין מנחה מן החדש קודם לה שהביא מקרא דבהקריבכם מנחה חדשה דר״ל שהיא מנחה חדשה הבאה מן החדש כמו שפירש״י ז״ל בפי׳ החומש ואחרי כן הביא מקרא דקרבן ראשית דמוכח מיני׳ דתהא ראשית לכל המנחות לבא מן החדש. ונ״ל דלכך הוצרך לשני המקראות משום דממנחה חדשה שפירושו מנחה ראשונה שהיא באה מן החדש הוה ילפינן שפיר דהיא ראשונה ושאין מביאין מנחה מן החדש קודם לה. לכך הוצרך להביא מקרא דקרבן ראשית דמוכחינן מיני׳ שהיא ראשית אף לבכורים כדקאמר מנין אף לבכורים ת״ל בכורי קציר חטים, וה״פ מנין שיקדמו שתי הלחם לחטים הבאים בתורת בכורים ת״ל וחג שבועות בכורי קציר חטים כלומר דהוי חג שבועות דמקרבי בי׳ שתי הלחם בכורים לכל קציר חטים אפי׳ חטים הנקצרים ואתו בתורת בכורים:
וא״ת מקרא דקרבן ראשית לסגי ולא ליצטריך להביא קרא דמנחה חדשה, ונ״ל דאי לאו קרא דמנחה חדשה הייתי יכול לומר דשתי הלחם באין שלא מן החדש אלא דגזירת הכתוב כך היא דקרבן ראשית דהיינו שתי הלחם הבאים מחמץ שתהא ראשית כל המנחות הקרבות בעצרת ולא שתבא כמו עומר מן החדש לכך באה ראשונה כדי להתיר החדש, ולכך הוצרך להביא מנחה חדשה דר״ל דבאה מן החדש כמו שפירשנו. שהיא מנחה ראשונה שבאה מן החדש ודלהכי נימא דמתרת איסור חדש במקדש הילכך איצטריך לתרי קראי להוכיח שמתרת החדש ושאין מביאין מנחה מן החדש ולא בכורים קודם לה:
ומעירים: והא דבר זה] של ריש לקיש לאו בפירוש איתמר [נאמר] בשמו, אלא מכללא [מכלל הדברים] איתמר [נאמר], שמתוך דבריו אפשר ללמוד שהוא סבור כך. דתנן [ששנינו במשנה]: אין מביאין מנחת בכורים כלומר, מנחות ובכורים, ומנחת בהמה (מנחת נסכים, הבאה עם קרבן בהמה) מן התבואה החדשה קודם לעומר. וטעם הדבר — משום דבעינן [שצריכים אנו] שיהא הקרבן ״ממשקה ישראל״ (יחזקאל מה, טו) — מן המותר לישראל, והתבואה החדשה עדיין לא הותרה, ואם הביאפסול.
The Gemara notes: And this statement of Reish Lakish was not stated explicitly; rather, it was stated by inference, i.e., it is evident from a different statement of Reish Lakish that this is his opinion. As we learned in a mishna (68b): One may not bring a meal offering, the first fruits, or the meal offering brought with the libations accompanying an animal offering, from the new crop, prior to the sacrifice of the omer. The Gemara interrupts its citation of the mishna to add that the reason is that we require that an offering be “from the well-watered pastures of Israel,” i.e., it must be brought from that which is permitted to the Jewish people, and the new crop has not yet been permitted to them. The mishna concludes: And if he brought these offerings from the new crop they are unfit.
עין משפט נר מצוהרש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) קוֹדֶם לִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם לֹא יָבִיא (מִשּׁוּם דְּאִיקְּרוּ בִּכּוּרִים) וְאִם הֵבִיא כָּשֵׁר.

The mishna continues: After the omer but prior to the two loaves one may not bring those offerings from the new crop. The Gemara explains that this is because the two loaves are called first fruits, and therefore they should precede all other offerings from the new crop. The mishna adds: But if he brought those offerings from the new crop, they are fit.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קודם לשתי הלחם לא יביא – דאמרינן בתורת כהנים קרבן ראשית שיהא ראשית לכל המנחות ומנין אף לביכורים ת״ל בכורי קציר חטים.
ואם הביא כשר – טעמא מפרש בפ׳ ר׳ ישמעאל (ג״ז שם).
וכן קודם לשתי הלחם הבאים בחג השבועות לא יביא מנחות וביכורים, משום דאיקרו שתי הלחם נקראו] בכורים, והם הראשית לכל הביכורים, ומכל מקום אם הביאכשר.
The mishna continues: After the omer but prior to the two loaves one may not bring those offerings from the new crop. The Gemara explains that this is because the two loaves are called first fruits, and therefore they should precede all other offerings from the new crop. The mishna adds: But if he brought those offerings from the new crop, they are fit.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר אֲבָל בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר אִם הֵבִיא כָּשֵׁר (וְקַשְׁיָא לִי לִיהְווֹ כַּמְחוּסַּר זְמַן) אַלְמָא קָסָבַר הֵאִיר הַמִּזְרָח מַתִּיר.

And Rav Yitzḥak says that Reish Lakish says: The Sages taught that a meal offering that was brought from the new crop before the omer meal offering is disqualified only if it was brought on the fourteenth or on the fifteenth of Nisan. But if it was on the sixteenth, then even if he brought it prior to the omer meal offering, it is valid. He continues: And this statement poses a difficulty for me: Why should meal offerings be valid when sacrificed on the sixteenth if they were sacrificed before the omer meal offering? Let them be considered like offerings whose time has not yet arrived. The Gemara comments: Apparently, Reish Lakish holds that the illumination of the eastern horizon permits the new crop.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמר ר׳ יצחק שכך אמר ריש לקיש: לא שנו שאם הביא מן החדש קודם לעומר שהוא פסול, אלא כשהביא בארבעה עשר ובחמשה עשר בניסן, אבל בששה עשר בניסן, גם אם הביא קודם לעומר — כשר; וקשיא לי [והיה לי קשה]: מדוע יהא מותר בששה עשר קודם לעומר? ליהוו [שיהיו] כמחוסר זמן! אלמא קסבר [אלא מכאן שריש לקיש סבור]: האיר המזרח מתיר, ולכן אין זה מחוסר זמן.
And Rav Yitzḥak says that Reish Lakish says: The Sages taught that a meal offering that was brought from the new crop before the omer meal offering is disqualified only if it was brought on the fourteenth or on the fifteenth of Nisan. But if it was on the sixteenth, then even if he brought it prior to the omer meal offering, it is valid. He continues: And this statement poses a difficulty for me: Why should meal offerings be valid when sacrificed on the sixteenth if they were sacrificed before the omer meal offering? Let them be considered like offerings whose time has not yet arrived. The Gemara comments: Apparently, Reish Lakish holds that the illumination of the eastern horizon permits the new crop.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְרָבָא אָמַר גמִנְחַת הָעוֹמֶר שֶׁקְּמָצָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ כְּשֵׁירָה וּשְׁיָרֶיהָ נֶאֱכָלִין וְאֵינָהּ צְרִיכָה מִנְחַת הָעוֹמֶר אַחֶרֶת לְהֶתֵּירָהּ דשֶׁאֵין מַחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁרָאוּי לָעֲבוֹדָה וּבְדָבָר הָרָאוּי לָעֲבוֹדָה וּבִמְקוֹם הָרָאוּי לָעֲבוֹדָה.

§ The Gemara previously cited the opinion of Rav that an omer meal offering from which a handful was removed not for its own sake is disqualified. The Gemara also cited the opinion of Reish Lakish that this meal offering is valid but another omer meal offering is necessary to permit the new crop for consumption. And Rava says: With regard to an omer meal offering from which the priest removed a handful not for its own sake, it is valid and its remainder is consumed, and it does not require another omer meal offering to permit it for consumption. The reason is that improper intent is effective [mo’elet] to disqualify an offering only when it is expressed by one who is fit for the Temple service, and with regard to an item that is fit for the Temple service, and in a place that is fit for the Temple service.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במי שראוי לעבודה – למעוטי אחד מן הפסולים.
ובדבר הראוי לעבודה – כגון מנחת חטין אבל מנחת העומר של שעורים אינה ראויה אלא לעבודה זו בלבד להתיר ולא משום קרבן אתיא ואי משום מנחת סוטה לאו ראויה היא דמנחת סוטה קמח ושל עומר גרש ועוד דלאו עבודה היא דלברר עון קאתיא והאי דפסלה מחשבה במנחת קנאות משום דרחמנא קרייה חטאת.
במי שראוי לעבודה – דאע״פ שהכהן נפסל או כשקיבלו פסולין וזרקו את דמו או שנפגם המזבח ס״ד דמהניא מחשבה לקובעו בפגול כדאשכחן גבי יוצא בסוף פירקין.
ובדבר הראוי לעבודה – פירש בקונטרס כגון מנחת חוטא לאפוקי מנחת העומר של שעורים דאינה ראויה אלא לעבודה זו בלבד וקשיא דא״כ מנחת קנאות לא תיפסל שלא לשמה ונראה לפרש דחשיב מנחת העומר דבר שאין ראוי לעבודה משום דאפילו לגבוה אסור להקריב חדש קודם העומר ולפירוש הקונטרס יש קצת לדחוק דבמנחת העומר דלא שייך ביה שינוי בעלים דהא דציבור היא ולא פסול בה (נמי) שינוי קדש כיון דלא הוי ראוי לעבודה ובקונטרס תירץ דשאני מנחת חוטא דחטאת קרייה רחמנא וכי תימא הרי עומר שעורין ראוי לעבודה גבי סוטה חדא דהתם קמח והכא גרש ועוד אין זה ראוי לעבודה דלברר עון אתיא.
רש״י ד״ה ובדבר הראוי לעבודה כו׳ במנחת קנאות משום דרחמנא קרי׳ חטאת. תמוה לי הא מנחת קנאות לא איקרי כלל חטאת (ובתוספות העתיקו דשאני מנחת חוטא וט״ס הוא וצ״ל קנאות דהא חוטא הוי מן חטין) ורק מנחת חוטא אקרי חטאת וגם בזה אין פסולו משום כך אלא משום דבחוטא ובקנאות כתיב היא כמבואר לעיל דף ד ע״א ועכ״פ לומר במנחת קנאות דאיקרי חטאת תמוה:
א לעיל הובאה דעת רב, שמנחת העומר שנקמצה שלא לשמה — פסולה, ודעת ריש לקיש, שהיא כשרה אלא שצריך מנחה אחרת להתיר את החדש. ואילו רבא אמר: מנחת העומר שקמצה שלא לשמהכשירה, ושיריה נאכלין, ואינה צריכה מנחת העומר אחרת להתירה, שאין מחשבה פסולה מועלת (מועילה) לפסול אלא במי שראוי לעבודה, ובדבר הראוי לעבודה, ובמקום הראוי לעבודה.
§ The Gemara previously cited the opinion of Rav that an omer meal offering from which a handful was removed not for its own sake is disqualified. The Gemara also cited the opinion of Reish Lakish that this meal offering is valid but another omer meal offering is necessary to permit the new crop for consumption. And Rava says: With regard to an omer meal offering from which the priest removed a handful not for its own sake, it is valid and its remainder is consumed, and it does not require another omer meal offering to permit it for consumption. The reason is that improper intent is effective [mo’elet] to disqualify an offering only when it is expressed by one who is fit for the Temple service, and with regard to an item that is fit for the Temple service, and in a place that is fit for the Temple service.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) בְּמִי שֶׁרָאוּי לָעֲבוֹדָה לְאַפּוֹקֵי כֹּהֵן בַּעַל מוּם וּבְדָבָר הָרָאוּי לָעֲבוֹדָה לְאַפּוֹקֵי מִנְחַת הָעוֹמֶר דְּלָא חַזְיָא דְּחִדּוּשׁ הוּא וּבִמְקוֹם הָרָאוּי לָעֲבוֹדָה לְאַפּוֹקֵי נִפְגַּם הַמִּזְבֵּחַ.:

Rava elaborates: The condition that improper intent disqualifies only when expressed by one who is fit for the Temple service serves to exclude the intent of a blemished priest, who is disqualified from performing the Temple service. The condition that it disqualifies only when expressed with regard to an item that is fit for the Temple service serves to exclude the omer meal offering, which is generally unfit for the Temple service, as it is a novelty, in that it is brought from barley whereas most meal offerings are brought from wheat. And finally, the condition that it disqualifies only when expressed in a place that is fit for the Temple service serves to exclude sacrificial rites that were performed with improper intent while the altar was damaged. At such a time improper intent does not disqualify an offering, and therefore if the altar is repaired on the same day, the offering may be sacrificed upon the altar.
רש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פגימת המזבח מההיא קרא נפקא וזבחת עליו את עולותיך (שמות כ) בזמן שהוא שלם כתיב עליו כולו במשמע במסכת זבחים בפרק קדשי קדשים (דף נט.) ואם פיגל בקומץ בשעת פגימת המזבח לאו פיגול הוא ואם יתקן המזבח באותו היום יקטירנו.
לאפוקי נפגם המזבח. דפגימת המזבח דפסלה מהאי קרא נפקא דכתיב וזבחת עליו עולותיך בזמן שהוא שלם דעליו כלו משמע ואם פיגל בקומץ בשעת פגימת המזבח לאו פגול הוא ואם יתקן המזבח באותו היום יקטירנו, ל״ה:
והקשו בתוס׳ דמאי נפקא לן מינה במאי דאין מחשבתו פוסלת בשעת פגם המזבח הא מ״מ מפסלא ההיא מנחה משום פגימת מזבח דאמרינן בזבחים בפ׳ קדשי הקדשים מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולין שנאמר וזבחת עליו עולותיך כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. וי״ל דהני מילי בזבחים אבל בהקטרה של קומץ או של קטורת לא בעינן שלם דקאמר נמי התם מזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו. וקאמר התם מודה רב בדמים דפסול משום דכתיב וזבחת, לת״ו:
ולא נהירא דמאי דמיון יש להקטרת קומץ לקטורת, דהתם פריך לרב דאמר מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחט שם פסולין מאידך דרב דאמר מזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו פי׳ במזבח הפנימי וקס״ד דה״ה בחיצון ומשני מודה רב בדמים דאין זורקין אם אינו שלם ודמים לא בא למעט מנחה ולומר דוקא דמים ולא מנחה שהרי בתר הכי קאמר ר׳ אלעזר דמזבח שנפגם אין אוכלין שירי דמנחה ודמים ר״ל דה״ה מנחה אלא משו׳ דהמקשן דהוה פריך מיירי במזבח הקטרת והוה קם״ד דה״ה בחיצון שני לי׳ דמודה בדמים ודוקא במזבח הקטורת קאמר ולא בחיצון שזורקין עליו הדמים אך ה״ה במנחה, אלא נראה דלא קשיא מה שהקשו דתיפוק לי׳ דפסלן משום פגם המזבח משום דרש״י דקדק בזה שפי׳ שאם יתוקן המזבח היום יקטירנו דאין פגם המזבח פוסל אלא כל זמן שהוא נפגם אך כשיתוקן אינו נפסל הילכך אם קמצה שלא לשמה בשעת פגם המזבח קאמר דאין מחשבתו פסלה לפי שאין מקום ראוי לעבודה ולכשיתוקן יקטירנו דהכי נמי איכא ברייתא בפ׳ קדשי הקדשים דבשעת סילוק מסעות נאכלין בשני מקומות ומשמע פירוש׳ דהתם דכשנפסלין משום סלוק מזבח דאית להו תקנתא כשחזר המזבח למקומו כזה שנפגם ונתקן:
ומפרטים: במי שראוי לעבודהלאפוקי [להוציא] כהן בעל מום, שפסול לעבודה, שאין מחשבתו פוסלת קרבן. ובדבר הראוי לעבודהלאפוקי [להוציא] מנחת העומר, שהיא מנחה דלא חזיא [שאינה ראויה] בדרך כלל לעבודה, שחדוש הוא שמביאים קרבן מן השעורים. ובמקום הראוי לעבודהלאפוקי [להוציא] עבודה שנעשתה במחשבת פסול כאשר נפגם המזבח, שאינה פוסלת, ואם יתוקן המזבח בו ביום — ניתן להקריב את הקרבן.
Rava elaborates: The condition that improper intent disqualifies only when expressed by one who is fit for the Temple service serves to exclude the intent of a blemished priest, who is disqualified from performing the Temple service. The condition that it disqualifies only when expressed with regard to an item that is fit for the Temple service serves to exclude the omer meal offering, which is generally unfit for the Temple service, as it is a novelty, in that it is brought from barley whereas most meal offerings are brought from wheat. And finally, the condition that it disqualifies only when expressed in a place that is fit for the Temple service serves to exclude sacrificial rites that were performed with improper intent while the altar was damaged. At such a time improper intent does not disqualify an offering, and therefore if the altar is repaired on the same day, the offering may be sacrificed upon the altar.
רש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר {ויקרא א׳:ב׳,ג׳} מִן הַבָּקָר לְמַטָּה שֶׁאֵין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר האֶלָּא לְהוֹצִיא אֶת הַטְּרֵפָה.

§ The Gemara discusses the prohibition against sacrificing an item that is prohibited to the Jewish people. The Sages taught in a baraita: It is derived from a passage in the Torah that discusses burnt offerings: “You shall bring your offering from the cattle, even from the herd or from the flock” (Leviticus 1:2), that certain animals are prohibited for sacrifice upon the altar (see Temura 28a). When it states later, in the next verse: “If his offering is a burnt offering of the herd” (Leviticus 1:3), this is difficult, as there is no need for the verse to state this, as it was already written earlier. Rather, this serves to exclude an animal with a wound that will cause it to die within twelve months [tereifa] from being brought as an offering.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מן הבקר למטה – דאם עולה קרבנו מן הבקר בקרא דלעיל דרשינן מן הבהמה להוציא הרובע והנרבע מן הבקר להוציא הנעבד ומן הצאן להוציא את המוקצה כשהוא אומר מן הבקר למטה כו׳.
ב ושבים לדון בענין האיסור להקריב לגבוה דברים האסורים להדיוט. תנו רבנן [שנו חכמים], בתחילת פרשת העולה נאמר: ״מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם״ (ויקרא א, ב), וחכמים דרשו ״מן הבקר״ כלשון מיעוט — להוציא את הנעבד לעבודה זרה, ומוסיפים: כשהוא אומר שוב ״מן הבקר״ למטה בהמשך ״אם עולה קרבנו מן הבקר״ (שם ג)שאין תלמוד לומר, כלומר, לכאורה לא הוצרכנו לכך, אלא המיעוט להוציא את הטרפה, ללמד שהיא פסולה להקרבה.
§ The Gemara discusses the prohibition against sacrificing an item that is prohibited to the Jewish people. The Sages taught in a baraita: It is derived from a passage in the Torah that discusses burnt offerings: “You shall bring your offering from the cattle, even from the herd or from the flock” (Leviticus 1:2), that certain animals are prohibited for sacrifice upon the altar (see Temura 28a). When it states later, in the next verse: “If his offering is a burnt offering of the herd” (Leviticus 1:3), this is difficult, as there is no need for the verse to state this, as it was already written earlier. Rather, this serves to exclude an animal with a wound that will cause it to die within twelve months [tereifa] from being brought as an offering.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וַהֲלֹא דִּין הוּא וּמָה בַּעַל מוּם שֶׁמּוּתֶּרֶת לַהֶדְיוֹט אֲסוּרָה לַגָּבוֹהַּ טְרֵיפָה שֶׁאֲסוּרָה לַהֶדְיוֹט אֵין דִּין שֶׁאֲסוּרָה לַגָּבוֹהַּ חֵלֶב וָדָם יוֹכִיחוּ שֶׁאֲסוּרִין לַהֶדְיוֹט וּמוּתָּרִין לַגָּבוֹהַּ.

The baraita questions the need for this derivation: But could this not be derived through an a fortiori inference? And if a blemished animal, which is permitted to an ordinary person [lehedyot] for consumption, is nevertheless prohibited as an offering for the Most High (see Leviticus 22:19), then certainly with regard to a tereifa, which is forbidden to an ordinary person for consumption (see Exodus 22:30), is it not logical that it is prohibited for the Most High? The baraita responds: Fat [ḥelev] and blood prove that this a fortiori inference is not valid, as they are forbidden to an ordinary person and yet they are permitted for the Most High.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והלא דין הוא – דטריפה לא תקרב ולמה לי קרא.
ויש לתמוה: ומדוע הוצרכנו לכתוב? והלא דין (קל וחומר) הוא: ומה בהמה בעל מום שמותרת להדיוטאסורה לגבוה (ראה שם כב, יט), טריפה שאסורה להדיוט (שמות כב, ל) אין דין שאסורה לגבוה? כנגד זה טוענים: חלב ודם יוכיחו, שאסורין להדיוט ומכל מקום מותרין לגבוה!
The baraita questions the need for this derivation: But could this not be derived through an a fortiori inference? And if a blemished animal, which is permitted to an ordinary person [lehedyot] for consumption, is nevertheless prohibited as an offering for the Most High (see Leviticus 22:19), then certainly with regard to a tereifa, which is forbidden to an ordinary person for consumption (see Exodus 22:30), is it not logical that it is prohibited for the Most High? The baraita responds: Fat [ḥelev] and blood prove that this a fortiori inference is not valid, as they are forbidden to an ordinary person and yet they are permitted for the Most High.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מָה לְחֵלֶב וָדָם שֶׁכֵּן בָּאִין מִכְּלַל הֶיתֵּר תֹּאמַר בִּטְרֵיפָה שֶׁכּוּלָּהּ אֲסוּרָה וְלֹא תְּהֵא מוּתֶּרֶת לַגָּבוֹהַּ.

The baraita rejects this suggestion: What is notable about fat and blood? They are notable in that they come from an item that is generally permitted, i.e., the animal from which they come is itself permitted for consumption. Will you say the same with regard to a tereifa, which is entirely forbidden for eating, and therefore should not be permitted for the Most High?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכלל היתר – שכל שאר הבהמות מותרות להדיוט.
ודוחים: מה לחלב ודם שהם מותרים לגבוה, שכן גם בהדיוט הם באין מכלל היתר, שהרי הבהמה עצמה מותרת היא, תאמר בטריפה שכולה אסורה, ואם כן לא תהא מותרת לגבוה!
The baraita rejects this suggestion: What is notable about fat and blood? They are notable in that they come from an item that is generally permitted, i.e., the animal from which they come is itself permitted for consumption. Will you say the same with regard to a tereifa, which is entirely forbidden for eating, and therefore should not be permitted for the Most High?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מְלִיקָה תּוֹכִיחַ שֶׁכּוּלָּהּ אִיסּוּר וַאֲסוּרָה לַהֶדְיוֹט וּמוּתֶּרֶת לַגָּבוֹהַּ.

The baraita responds: The pinching of bird offerings will prove that one cannot derive by means of an a fortiori inference that a tereifa is disqualified. As a bird killed by the pinching of its nape is also entirely forbidden, and yet although it is forbidden for consumption to an ordinary person, as it is rendered a carcass, it is nevertheless permitted for the Most High, as bird offerings are killed by the pinching of their napes. The verse is therefore necessary to disqualify a tereifa.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: מליקה בעוף תוכיח, שכולה איסור והיא אסורה להדיוט, שעוף שנמלק מן העורף אסור באכילה, כנבילה, ומכל מקום מותרת לגבוה, שכך מקריבים קרבן מן העוף, ומשום כך הוצרכנו לכתוב לפסול טריפה.
The baraita responds: The pinching of bird offerings will prove that one cannot derive by means of an a fortiori inference that a tereifa is disqualified. As a bird killed by the pinching of its nape is also entirely forbidden, and yet although it is forbidden for consumption to an ordinary person, as it is rendered a carcass, it is nevertheless permitted for the Most High, as bird offerings are killed by the pinching of their napes. The verse is therefore necessary to disqualify a tereifa.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מָה לִמְלִיקָה שֶׁכֵּן קְדוּשָּׁתָהּ אוֹסַרְתָּהּ (בִּשְׁעַת קְדוּשָּׁתָהּ לַמִּזְבֵּחַ הִיא נֶאֶסְרָה לַהֶדְיוֹט דְּהַיְינוּ מְלִיקָתָהּ אֲבָל קוֹדֶם לָכֵן לֹא נֶאֶסְרָה לַהֶדְיוֹט) מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּטְרֵיפָה שֶׁאֵין קְדוּשָּׁתָהּ אוֹסַרְתָּהּ.

The baraita rejects this suggestion as well: What is notable about pinching? It is notable in that its sanctity prohibits it, i.e., only at the time when it becomes sanctified for the altar does it become prohibited for consumption to an ordinary person, which is at the time of its pinching. But before this time it is not yet prohibited to an ordinary person for consumption. This is not the case with regard to a tereifa, as its sanctity does not prohibit it for consumption, since it is always prohibited to eat it. Accordingly, by logical inference alone one can arrive at the conclusion that a tereifa should not be permitted for the Most High.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכן קדושתה אוסרתה – בדבר שהוא קדוש לגבוה דהיינו מליקה בה נאסרת להדיוט אבל טריפה אינה קדושה משום טריפות ואכתי קרא למה לי.
שכן קדושתה אוסרתה – פירוש שקדושתה גורמת לה להיות חלוקה ואינה מותרת בשחיטה כשאר חולין.
ודוחים: אין מכאן ראיה, מה למליקה שכן קדושתה אוסרתה, כלומר, רק בשעת קדושתה למזבח היא נאסרה להדיוט, דהיינו בשעת מליקתה, אבל קודם לכן לא נאסרה להדיוט. מה שאין כן בטריפה, שאין קדושתה אוסרתה להדיוט, אלא מעצמה היא אסורה, ואין לומר שתהיה מותרת לגבוה!
The baraita rejects this suggestion as well: What is notable about pinching? It is notable in that its sanctity prohibits it, i.e., only at the time when it becomes sanctified for the altar does it become prohibited for consumption to an ordinary person, which is at the time of its pinching. But before this time it is not yet prohibited to an ordinary person for consumption. This is not the case with regard to a tereifa, as its sanctity does not prohibit it for consumption, since it is always prohibited to eat it. Accordingly, by logical inference alone one can arrive at the conclusion that a tereifa should not be permitted for the Most High.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְאִם הֵשַׁבְתָּה כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר מִן הַבָּקָר לְמַטָּה שֶׁאֵין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר לְהוֹצִיא אֶת הַטְּרֵיפָה.

The baraita concludes with a statement that will soon be explained: And if you have responded, i.e., if you succeeded in rejecting the a fortiori inference, then when the verse states later: “Of the herd” (Leviticus 1:3), as there is no need for the verse to state this phrase, it serves to exclude a tereifa.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואם השבתה, כלומר, ואם מכל מקום תמצא דרך להשיב ולטעון שטריפה תהיה כשרה להקרבה, כשהוא אומר ״מן הבקר״ למטה (ויקרא א, ג) שאין תלמוד לומר כלומר, אין בו צורך לכאורה, אלא בא להוציא את הטריפה. עד כאן לשון הברייתא.
The baraita concludes with a statement that will soon be explained: And if you have responded, i.e., if you succeeded in rejecting the a fortiori inference, then when the verse states later: “Of the herd” (Leviticus 1:3), as there is no need for the verse to state this phrase, it serves to exclude a tereifa.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מָה אִם הֵשַׁבְתָּה (סי׳סִימָן רְקִיחַ מָר אַדָּא לשישי״ה).

The Gemara asks: What response is alluded to by the statement: If you have responded? The conclusion of the baraita had indicated that the a fortiori inference must be accepted. The Gemara cites several suggestions, for which it provides the following mnemonic: Rekiaḥ, Mar, Adda, Leshisheih. These terms allude to the names of some of the Sages mentioned in the following discussion: Rav; Rabbi Akiva; Rav Aḥa; Mar, son of Ravina; Rav Adda; and Rav Sheisha, son of Rav Idi.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה אם השבתה – הא אינך מוציא מן הדין שהם מותרות.
ושואלים: מה ״אם השבתה״ כלומר, מה היא אותה טענה שהוא מרמז לה, ואינו מפרשה? לשאלה זו נתנו תשובות אחדות (סימן: רקיח מר אדא לשישי״ה).
The Gemara asks: What response is alluded to by the statement: If you have responded? The conclusion of the baraita had indicated that the a fortiori inference must be accepted. The Gemara cites several suggestions, for which it provides the following mnemonic: Rekiaḥ, Mar, Adda, Leshisheih. These terms allude to the names of some of the Sages mentioned in the following discussion: Rav; Rabbi Akiva; Rav Aḥa; Mar, son of Ravina; Rav Adda; and Rav Sheisha, son of Rav Idi.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר רַב מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר מִנְחַת הָעוֹמֶר תּוֹכִיחַ שֶׁאֲסוּרָה לַהֶדְיוֹט וּמוּתֶּרֶת לַגָּבוֹהַּ מָה לְמִנְחַת הָעוֹמֶר שֶׁכֵּן מַתֶּרֶת חָדָשׁ.

Rav said that this is the response: The halakha that a tereifa is unfit for sacrifice must be derived from a verse because it may be said that the omer meal offering proves that the halakha concerning a tereifa cannot be derived by the a fortiori inference, as the omer is prohibited for consumption to an ordinary person, since it comes from the new crop, and yet it is permitted as an offering for the Most High. The Gemara rejects this suggestion: What is notable about the omer meal offering? It is notable in that the omer renders the new crop permitted for consumption, whereas a tereifa does not render anything permitted.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה למנחת העומר – שכן מרובה מצותה דמתרת חדש תאמר בטריפה.
אמר רב, משום דאיכא למימר [שיש לומר]: מנחת העומר תוכיח, שהיא אסורה להדיוט ככל תבואה חדשה, ומותרת לגבוה, ומכאן נלמד לטריפה, לכך הוצרכנו לכתוב האוסר טריפה בהקרבה. ופורכים את הטענה: מה למנחת העומר שהיא מותרת לגבוה, שכן היא מתרת את החדש, מה שאין כן טריפה!
Rav said that this is the response: The halakha that a tereifa is unfit for sacrifice must be derived from a verse because it may be said that the omer meal offering proves that the halakha concerning a tereifa cannot be derived by the a fortiori inference, as the omer is prohibited for consumption to an ordinary person, since it comes from the new crop, and yet it is permitted as an offering for the Most High. The Gemara rejects this suggestion: What is notable about the omer meal offering? It is notable in that the omer renders the new crop permitted for consumption, whereas a tereifa does not render anything permitted.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) בַּשְּׁבִיעִית שְׁבִיעִית נָמֵי שֶׁכֵּן מַתֶּרֶת סְפִיחִין בַּשְּׁבִיעִית כר׳כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר סְפִיחִין ואֲסוּרִים בִּשְׁבִיעִית.

The Gemara responds: Although the omer meal offering generally renders the new crop permitted, the omer brought during a Sabbatical Year does not render the crop permitted, as it is prohibited to plant during the Sabbatical Year, and consequently there is no new crop for the omer offering to permit. The Gemara counters this suggestion: The omer meal offering brought during a Sabbatical Year also renders something permitted, as it permits produce that grew without being purposely planted [sefiḥin] during the Sabbatical Year. The Gemara responds: Nevertheless, in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says that sefiḥin are prohibited during the Sabbatical Year, the omer meal offering brought during a Sabbatical Year does not render the new crop permitted for consumption, and yet it is permitted for the Most High. A verse is therefore necessary to derive that a tereifa may not be sacrificed.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ספיחין אסורין – קדושת שביעית נוהגת בהו וחייבין בביעור משנה שעברה דהא כלה לחיה שבשדה הילכך אין העומר מתירן והא נתבערו כולן.
ספיחין אסורים – מן הביעור ואילך דיליף מהן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו וכי מאחר שאין זורעים מהיכא אוספים לימד על הספיחים שהן אסורים וביעור משתרד רביעה שנייה דהויא לה כלה לחיה שבשדה כדתניא עד מתי נהנין ושורפין בתבן וקש של שביעית משתרד רביעה שניה במסכת תענית (דף ו:) הילכך לרבי עקיבא איצטריכא קרא להוציא טריפה.
כרבי עקיבא דאמר ספיחים אסורין – פירש בקונטרס לאחר הביעור וקשיא לר״ת דבהא רבנן מודו דכלה לחיה שבשדה כלה לבהמתך שבבית ועוד דרבי עקיבא דריש לה בפ׳ מקום שנהגו (פסחים דף נא:) מקרא דהן לא נזרע ולא נאסוף ואילו לאחר ביעור נפקא לן מלבהמתך ולחיה ועוד דבשעת העומר לא היה ביעור שאדרבה אז התבואה במילואה ואינה כלה לחיה שבשדה עד שנה ח׳ בימות החורף במרחשון ובפרק מקום שנהגו (פסחים דף נא:) פירשתי.
כר״ע דאמר ספיחים אסורין הילכך ליכא למפרך מה למנחת העומר שכן מתרת דאינה מתרת כלום:
וקשיא וכי שבקינן למפרך מה למנחת העומר שכן מתרת ספיחים אליבא דרבנן ושבקינן רבנן למעבד כר׳ עקיבא וכיון דהויא פירכא אליבא דרבנן ניפרוך לה דאית לן למסבר כרבנן:
וי״ל דה״ק אם השבת ויש תשובה על הדין הוי משום דסבר כר׳ עקיבא הילכך אליבי׳ איכא למפרך דמנחת העומר תוכיח הילכך הוי התשובה תשובה לפי דעתו דסבר כר״ע:
ומ״מ קשיא דכיון דלא הוי תשובה אלא לדעת ר׳ עקיבא הוה ליה למימר דאינה תשובה וכרבנן:
וי״ל דלהכי קאמר דליכא פירכא על התשובה וכר׳ עקיבא אי משום דסבר דהלכה כר׳ עקיבא ואפילו מחביריו או אפילו לית ליה מסברא דנפשיה דנימא הלכה כר׳ עקיבא מחביריו אפ״ה קאמר דמדאצטריך קרא להוציא הטריפה אע״ג דליכא ק״ו לאוסרה ש״מ דאית ליה לקרא דהק״ו אינו משום דאיכא על הק״ו תשובה והתשובה הויא מנחת העומר תוכיח ודסבר קרא דליכא למפרך מידי עלה משום דסבר דהלכה כרבי עקיבא:
ומשיבים: מנחת העומר בשביעית אינה מתירה את החדש, שהרי אסור לזרוע ואין תבואה, ומכל מקום היא מותרת! ודוחים: בשביעית נמי [גם כן] יש במנחת העומר צד היתר, שכן היא מתרת ספיחין שצמחו מעצמם בלא זריעה בשביעית! ומשיבים: מכל מקום, כשיטת ר׳ עקיבא שאמר: ספיחין אסורים בשביעית הרי אינה מתרת כלל, ומכל מקום היא מותרת לגבוה, ולכן הוצרך הכתוב לאסור את הטריפה.
The Gemara responds: Although the omer meal offering generally renders the new crop permitted, the omer brought during a Sabbatical Year does not render the crop permitted, as it is prohibited to plant during the Sabbatical Year, and consequently there is no new crop for the omer offering to permit. The Gemara counters this suggestion: The omer meal offering brought during a Sabbatical Year also renders something permitted, as it permits produce that grew without being purposely planted [sefiḥin] during the Sabbatical Year. The Gemara responds: Nevertheless, in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says that sefiḥin are prohibited during the Sabbatical Year, the omer meal offering brought during a Sabbatical Year does not render the new crop permitted for consumption, and yet it is permitted for the Most High. A verse is therefore necessary to derive that a tereifa may not be sacrificed.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בַּר אַבָּא לְרַב אָשֵׁי לְרַבִּי עֲקִיבָא נָמֵי לִפְרוֹךְ מָה לְמִנְחַת הָעוֹמֶר שֶׁכֵּן מַתֶּרֶת חָדָשׁ בְּחוּצָה לָאָרֶץ.

Rav Aḥa bar Abba said to Rav Ashi: According to the opinion of Rabbi Akiva as well, let us refute the statement of Rav, as what is notable about the omer meal offering? It is notable in that the omer permits the new crop for consumption outside of Eretz Yisrael, where the prohibitions of the Sabbatical Year do not apply.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ליה [לו] רב אחא בר אבא לרב אשי, לר׳ עקיבא נמי [גם כן] לפרוך [נפרוך] את הטענה כך: מה למנחת העומר שהיא מותרת לגבוה, שכן היא מתרת חדש בחוצה לארץ, ששם אין איסור שביעית!
Rav Aḥa bar Abba said to Rav Ashi: According to the opinion of Rabbi Akiva as well, let us refute the statement of Rav, as what is notable about the omer meal offering? It is notable in that the omer permits the new crop for consumption outside of Eretz Yisrael, where the prohibitions of the Sabbatical Year do not apply.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וַאֲפִילּוּ למ״דלְמַאן דְּאָמַר חָדָשׁ בחו״לבְּחוּץ לָאָרֶץ לָאו דְּאוֹרָיְיתָא שֶׁכֵּן בָּאָה לְהַתִּיר לָאו שֶׁבְּתוֹכָהּ.

And even according to the one who says that the consumption of produce from the new crop grown outside of Eretz Yisrael is not prohibited by Torah law, Rav’s statement can be refuted in another manner: What is notable about the omer meal offering? It is notable in that the omer comes to permit a prohibition that applies to a substance that was previously within it, i.e., the burning upon the altar of a handful from the omer meal offering renders the remainder of the meal offering permitted to the priests, whereas a tereifa is entirely forbidden.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואפילו למ״ד – במסכת קדושין בסוף פ״ק (דף לז.).
חדש בחו״ל לאו דאורייתא – ולא חשיב ליה היתר אפילו הכי יש בה רבותא דמתרת לאו שבתוכה לאו דלחם וקלי וכרמל לא תאכלו שבתוך מנחה עצמה מתרת אפי׳ לר׳ עקיבא שאם נאכלו שירים לא יעבור האוכלן משום חדש אלא משום שביעית תאמר בטריפה שאינה מתרת כלום ולמה לי קרא.
שכן באה להתיר לאו שבתוכה – פירש בקונטרס שלא יעבור בה האוכל שירי העומר משום לאו דחדש אלא משום שביעית וזהו תימה אם לא יתיר עומר איסור שביעית איקרי כאן ממשקה ישראל ועוד מאי קפריך טריפה נמי תיקרב להתרת לאו שבתוכה שיאכלו הקרבן של טריפה והלא אינו מתיר איסור שביעית ולמה יתיר איסור טריפה.
ואפילו למאן דאמר שיטת מי שאומר]: איסור חדש בחוץ לארץ לאו דאורייתא [אינו מן התורה], ואינה מתירה כלל את החדש בשביעית, אפשר לפרוך בדרך אחרת: מה למנחת העומר שכן היא באה להתיר לאו שבתוכה, שהקטרת הקומץ מתירה את השיריים באכילה לכהנים, מה שאין כן טריפה!
And even according to the one who says that the consumption of produce from the new crop grown outside of Eretz Yisrael is not prohibited by Torah law, Rav’s statement can be refuted in another manner: What is notable about the omer meal offering? It is notable in that the omer comes to permit a prohibition that applies to a substance that was previously within it, i.e., the burning upon the altar of a handful from the omer meal offering renders the remainder of the meal offering permitted to the priests, whereas a tereifa is entirely forbidden.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא א״האִי הָכִי טְרֵיפָה נָמֵי תִּקְרַיב וְתַתִּיר לָאו שֶׁבְּתוֹכָהּ אֶלָּא פָּרֵיךְ הָכִי מָה לְמִנְחַת הָעוֹמֶר שֶׁכֵּן מִצְוָתָהּ בְּכָךְ.

Rav Aḥa of Difti said to Ravina: This is not a refutation, as, if that is so, then with regard to a tereifa as well, you should sacrifice it and you will thereby permit a prohibition that applies to a substance that was previously within it, and its meat will become permitted to the priests for consumption. Therefore, a verse is needed to exclude a tereifa. Rather, one can refute the statement of Rav like this: What is notable about the omer meal offering? It is notable in that its mitzva is in this manner, i.e., the Torah requires the omer meal offering to be brought from the new crop in order to permit the new crop for consumption. By contrast, there is no mitzva to sacrifice specifically a tereifa.
רש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ל רב אחא כו׳ – דילמא להכי איצטריך קרא סד״א טריפה נמי תקרב כמנחת העומר להתיר לאו שבתוכה שהאוכלה לא יעבור משום טריפה לא תאכל.
שכן מצותה בכך – שאי אפשר להביא מן הישן שאין חדש מותר בענין אחר תאמר בטריפה שאפשר להביא כשירה.
שכן מצותה בכך, שאי אפשר להביא מן הישן שאין חדש מותר בענין אחר תאמר בטריפה שאפש׳ להביא כשרה, ל״ה:
ויש להקשות מאי קאמר אלא פריך הכי וכי מהדרינן אפירכי לסתור דברי התנא שהרי רב העמיד התשובה דמנחת העומר תוכיח כדברי תנא לומר דליכא למיפרך עליו מידי ולומר מה למנחת העומר וכיון שנתישבו דברי התנא מה יאמר התלמוד אחרי כן אלא פריך הכי כאלו יש עלינו לחזר למצוא פירכא להתיר התשובה ואדרבה יש לנו להעמידה:
ונראה דאלא פריך הכי אינו מדברי סתמא דתלמודא אלא מדברי רב אחא הוא דרב אחא מדיפתי קאמר הכי לרב אחא בר אבא דהוה פריך שכן מתרת לאו שבתוכה, דאותה פירכא אינה כלום שהרי נוכל לומר דכמו כן טריפה תתיר לאו שבתוכה וזה יהיה התוכיח שתהא טריפה כיוצא בה אבל אם באת למפרך לא תפרוך כדקאמרת אלא פריך הכי שכן מצותה בכך:
אמר ליה [לו] רב אחא מדיפתי לרבינא: אין זו פירכה, כי אי הכי [אם כך], לפי סברה זו יש לומר כי טריפה נמי [גם כן] תקריב ותתיר לאו שבתוכה, כדי להתיר את בשרה באכילה לכהנים, ולכן הוצרך הכתוב לאוסרה בהקרבה! אלא פריך הכי [פרוך כך]: מה למנחת העומר שהיא מותרת לגבוה, שכן מצותה בכך, שהתורה ציותה להביא אותה כדי להתיר את החדש. מה שאין כן בטריפה, שאין מצוה בהקרבתה.
Rav Aḥa of Difti said to Ravina: This is not a refutation, as, if that is so, then with regard to a tereifa as well, you should sacrifice it and you will thereby permit a prohibition that applies to a substance that was previously within it, and its meat will become permitted to the priests for consumption. Therefore, a verse is needed to exclude a tereifa. Rather, one can refute the statement of Rav like this: What is notable about the omer meal offering? It is notable in that its mitzva is in this manner, i.e., the Torah requires the omer meal offering to be brought from the new crop in order to permit the new crop for consumption. By contrast, there is no mitzva to sacrifice specifically a tereifa.
רש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר מְפַטֵּם הַקְּטֹרֶת יוֹכִיחַ שֶׁאָסוּר לַהֶדְיוֹט וּמוּתָּר לַגָּבוֹהַּ מְפַטֵּם גַּבְרָא הוּא.

Reish Lakish said that this is the response alluded to at the end of the baraita: The halakha that a tereifa is unfit for sacrifice must be derived from a verse because it can be said that the one who prepares the incense proves that the halakha concerning a tereifa may not be derived by the a fortiori inference, as this is prohibited to an ordinary person, and is nevertheless permitted for the Most High. The Gemara questions the terminology of Reish Lakish: But the one who prepares the incense is a person. How can it be said that a person is prohibited to an ordinary person?
רש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גברא הוא – ומאי מותר לגבוה איכא.
מפטם גברא הוא ומאי מותר לגבוה איכא, ל״ה, ואין קושיא דמפטם גברא ופטום יוכיח כי אם תקון הלשון לבד שהרי דעת מי שאמר מפטם היה דעתו לומר הפטום שבא ע״י המפטם וזה תקן לשונו לומר שלא יאמר מפטם כי אם פטום ע״כ לשון התוס׳:
ריש לקיש אמר: הטענה שיש להשיב כדי להתיר טריפה בהקרבה היא משום דאיכא למימר [שיש לומר]: מפטם הקטרת יוכיח, שאסור להדיוט ומותר לגבוה, ולכן הוצרכנו לכתוב לאסור את הטריפה בהקרבה. ותוהים על הלשון: מפטם גברא [איש] הוא!
Reish Lakish said that this is the response alluded to at the end of the baraita: The halakha that a tereifa is unfit for sacrifice must be derived from a verse because it can be said that the one who prepares the incense proves that the halakha concerning a tereifa may not be derived by the a fortiori inference, as this is prohibited to an ordinary person, and is nevertheless permitted for the Most High. The Gemara questions the terminology of Reish Lakish: But the one who prepares the incense is a person. How can it be said that a person is prohibited to an ordinary person?
רש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אֶלָּא פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת יוֹכִיחַ שֶׁאָסוּר לַהֶדְיוֹט וּמוּתָּר לַגָּבוֹהַּ מָה לְפִטּוּם הַקְּטֹרֶת שֶׁכֵּן מִצְוָתוֹ בְּכָךְ.

Rather, Reish Lakish meant that the preparation of the incense proves it, as it is prohibited to prepare the incense mixture for use by an ordinary person (see Exodus 30:37), and yet it is permitted to do so for the Most High. The Gemara refutes this claim: What is notable about preparation of the incense? It is notable in that its mitzva is in this manner. By contrast, there is no mitzva to sacrifice specifically a tereifa.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא הכוונה היא: פטום הקטרת יוכיח, שאסור להדיוט לרקוח קטורת כמו זו של המקדש (שמות ל, לז), ומותר לגבוה. ודוחים: אין זו טענה, מה לפטום הקטרת שהוא מותר לגבוה, שכן מצותו בכך, מה שאין כן בטריפה!
Rather, Reish Lakish meant that the preparation of the incense proves it, as it is prohibited to prepare the incense mixture for use by an ordinary person (see Exodus 30:37), and yet it is permitted to do so for the Most High. The Gemara refutes this claim: What is notable about preparation of the incense? It is notable in that its mitzva is in this manner. By contrast, there is no mitzva to sacrifice specifically a tereifa.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא אָמַר מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר שַׁבָּת תּוֹכִיחַ שֶׁאֲסוּרָה לַהֶדְיוֹט וּמוּתֶּרֶת לַגָּבוֹהַּ.

Mar, son of Ravina, said that this is the response of the baraita: The halakha that a tereifa is unfit for sacrifice must be derived from a verse because it can be said that Shabbat proves that the halakha concerning a tereifa cannot be derived by the a fortiori inference, as it is prohibited for an ordinary person to perform labor on Shabbat, and yet the labor involved in the Temple service is permitted on Shabbat for the Most High. Without the verse, one might similarly conclude that a tereifa is permitted for the Most High despite the fact that it is prohibited for consumption.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שבת מותרת לגבוה – להקריב תמידין ומוספין.
מר בריה [בנו] של רבינא אמר הסבר אחר, משום דאיכא למימר [שיש לומר]: שבת תוכיח, שהיא אסורה במלאכה להדיוט ומותרת לגבוה בעבודת הקרבנות, והוא הדין לטריפה שתהא מותרת לגבוה, ולכן הוצרך הכתוב לאוסרה.
Mar, son of Ravina, said that this is the response of the baraita: The halakha that a tereifa is unfit for sacrifice must be derived from a verse because it can be said that Shabbat proves that the halakha concerning a tereifa cannot be derived by the a fortiori inference, as it is prohibited for an ordinary person to perform labor on Shabbat, and yet the labor involved in the Temple service is permitted on Shabbat for the Most High. Without the verse, one might similarly conclude that a tereifa is permitted for the Most High despite the fact that it is prohibited for consumption.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) מָה לְשַׁבָּת שֶׁכֵּן הוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ אֵצֶל הֶדְיוֹט בְּמִילָה.

The Gemara rejects this: What is notable about Shabbat? It is notable in that the general prohibition against labor on Shabbat was permitted with regard to an ordinary person in the case of circumcision, as the mitzva of circumcision must be performed in its proper time, even on Shabbat, despite the fact that the act of circumcision is generally prohibited on Shabbat.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודוחים: מה לשבת שהותרה לגבוה, שכן הותרה מכללה גם אצל הדיוט במילה, שהרי מצוה למול בזמנו אף בשבת, למרות שהיא מלאכה!
The Gemara rejects this: What is notable about Shabbat? It is notable in that the general prohibition against labor on Shabbat was permitted with regard to an ordinary person in the case of circumcision, as the mitzva of circumcision must be performed in its proper time, even on Shabbat, despite the fact that the act of circumcision is generally prohibited on Shabbat.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) אַטּוּ מִילָה צוֹרֶךְ הֶדְיוֹט הוּא מִילָה מִצְוָה הִיא אֶלָּא מָה לְשַׁבָּת שֶׁכֵּן מִצְוָתָהּ בְּכָךְ.

The Gemara asks: Is that to say that circumcision is considered a requirement of an ordinary person, whose performance was exempted from the general prohibition against labor on Shabbat for one’s private needs? Circumcision is a mitzva. Rather, the statement of Mar, son of Ravina, can be refuted like this: What is notable about Shabbat? It is notable in that its mitzva is in this manner, i.e., the Torah requires that offerings be brought on Shabbat. By contrast, there is no mitzva to sacrifice specifically a tereifa.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכן מצותה בכך – שאי אפשר להקריב תמידין ומוספין אלא בו ביום אבל טריפה אפשר בכשירה.
ותוהים: אטו [וכי] מילה צורך הדיוט הוא שאתה טוען שהותרה אצלו? הלוא מילה מצוה היא! אלא כך יש לדחות: מה לשבת שהותרה לגבוה שכן מצותה בכך, שהתורה ציותה על עבודת הקרבנות בשבת, מה שאין כן בטריפה.
The Gemara asks: Is that to say that circumcision is considered a requirement of an ordinary person, whose performance was exempted from the general prohibition against labor on Shabbat for one’s private needs? Circumcision is a mitzva. Rather, the statement of Mar, son of Ravina, can be refuted like this: What is notable about Shabbat? It is notable in that its mitzva is in this manner, i.e., the Torah requires that offerings be brought on Shabbat. By contrast, there is no mitzva to sacrifice specifically a tereifa.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) רַב אַדָּא בַּר אַבָּא אָמַר מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר כִּלְאַיִם תּוֹכִיחַ שֶׁאֲסוּרִין לַהֶדְיוֹט וּמוּתָּרִין לַגָּבוֹהַּ.

Rav Adda bar Abba said that this is the response mentioned in the baraita: The halakha that a tereifa is unfit for sacrifice must be derived from a verse because it can be said that the prohibition against diverse kinds proves that the halakha of a tereifa cannot be derived from the a fortiori inference, as it is prohibited for an ordinary person to wear garments sewn from a mixture of diverse kinds (Deuteronomy 22:11), and yet such garments are permitted for the Most High, as the belt of the priestly vestments was fashioned from a mixture of diverse kinds.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1כלאים לגבוה – אבנטו של כהן.
1. ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בתחילת דף ו׳.
רב אדא בר אבא אמר הסבר נוסף, משום דאיכא למימר [שיש לומר]: כלאים תוכיח, שאסורין להדיוט בלבישה ומכל מקום מותרין לגבוה, שבאבנט של הכהן יש כלאים. והוא הדין לטריפה, שתהיה מותרת לגבוה, ולכן הוצרך הכתוב לאוסרה.
Rav Adda bar Abba said that this is the response mentioned in the baraita: The halakha that a tereifa is unfit for sacrifice must be derived from a verse because it can be said that the prohibition against diverse kinds proves that the halakha of a tereifa cannot be derived from the a fortiori inference, as it is prohibited for an ordinary person to wear garments sewn from a mixture of diverse kinds (Deuteronomy 22:11), and yet such garments are permitted for the Most High, as the belt of the priestly vestments was fashioned from a mixture of diverse kinds.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) מָה לְכִלְאַיִם שֶׁכֵּן הוּתְּרוּ מִכְּלָלָן אֵצֶל הֶדְיוֹט בְּצִיצִית אַטּוּ צִיצִית צוֹרֶךְ הֶדְיוֹט הִיא מִצְוָה הִיא אֶלָּא

The Gemara rejects this: What is notable about the prohibition against diverse kinds? It is notable in that the general prohibition against wearing a garment sewn from diverse kinds was permitted in the case of an ordinary person with regard to ritual fringes, as a string of sky-blue wool must be placed on a four-cornered garment even if that garment is made from linen. The Gemara asks: Is that to say that ritual fringes are considered a requirement of an ordinary person, whose performance was exempted from the general prohibition concerning diverse kinds with regard to one’s private needs? Placing ritual fringes on a garment is a mitzva. Rather, the claim of Rav Adda bar Abba can be refuted like this:
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודוחים: מה לכלאים שהותרו לגבוה, שכן הותרו מכללן אצל הדיוט בציצית, שנותנים פתיל תכלת של צמר אף בציציות של פשתן! ותוהים: אטו [וכי] ציצית צורך הדיוט היא, שאתה אומר שהותרה אצלו? והלוא מצוה היא! אלא כך יש לדחות:
The Gemara rejects this: What is notable about the prohibition against diverse kinds? It is notable in that the general prohibition against wearing a garment sewn from diverse kinds was permitted in the case of an ordinary person with regard to ritual fringes, as a string of sky-blue wool must be placed on a four-cornered garment even if that garment is made from linen. The Gemara asks: Is that to say that ritual fringes are considered a requirement of an ordinary person, whose performance was exempted from the general prohibition concerning diverse kinds with regard to one’s private needs? Placing ritual fringes on a garment is a mitzva. Rather, the claim of Rav Adda bar Abba can be refuted like this:
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מנחות ה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מנחות ה: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רש"י מנחות ה:, תוספות מנחות ה:, ר׳ פרץ הכהן מנחות ה:, גליון הש"ס לרע"א מנחות ה:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות ה:, אסופת מאמרים מנחות ה:

Menachot 5b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 5b, Rashi Menachot 5b, Tosafot Menachot 5b, R. Peretz HaKohen Menachot 5b, Gilyon HaShas Menachot 5b, Steinsaltz Commentary Menachot 5b, Collected Articles Menachot 5b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144