×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) יִכָּשֵׁל בּוֹ דְּאָמַר רָבָא בַּר מַחְסֵיָא אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב בִּשְׁבִיל מִשְׁקַל שְׁנֵי סְלָעִים מֵילָת שֶׁהוֹסִיף יַעֲקֹב לְיוֹסֵף מִשְּׁאָר אֶחָיו נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר וְיָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְרַיִם אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִן בַּר יֶפֶת רֶמֶז רָמַז לוֹ שֶׁעָתִיד בֵּן לָצֵאת מִמֶּנּוּ שֶׁיֵּצֵא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֲמִשָּׁה לְבוּשֵׁי מַלְכוּת שֶׁנֶּאֱמַר וּמׇרְדֳּכַי יָצָא בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וְגוֹ׳ {אסתר ח׳:ט״ו}.
he himself should stumble by showing favoritism to Benjamin? As Rava bar Meḥaseyya said that Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: Due to the weight of two sela of fine wool that Jacob gave to Joseph, which he added to what he gave Joseph beyond what he gave the rest of his brothers, as he made him his special coat, the story progressed and our forefathers went down to Egypt. How then could Joseph have displayed similar favoritism toward Benjamin? Rabbi Binyamin bar Yefet said: He was not showing favoritism. Rather, he intimated to him that a descendant was destined to issue from him who would go out from the presence of the king wearing five royal garments, as it is stated: “And Mordecai went forth from the presence of the king in royal apparel of sky blue and white, and with a great crown of gold, and with a wrap of fine linen and purple” (Esther 8:15).
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי מגילה טז ע״ב} אמר ר׳ אבה1 דמן יפו2 עשרת בני המן ועשרת באעי3 למימרינהו4 בנשימה אחת מאי טעמ׳ כולהו בהדי5 בהדדי6 נפוק7 נשמתיהו. אמר ר׳ יונה אמר ר׳ זירא וא״ו8 {אסתר ט:ט} דויזתא צריך למימתחיה9 כי-זקפא10 מאי טעמ׳11 כולהו בחדא12 זיקפא13 איזדקיפו אמ׳ [ר׳] חנינא14 בר פפא דרש ר׳ שילא איש15 כפר תמרתא כל השירות כולם נכתבות16 אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח חוץ משירה זו17 שהיא18 אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה מאי
טעמ׳ אמר ר׳ אבהו19 כדי שלא [תהא]⁠20 תקומה למפלתן21:
סליק פירקא
{בבלי מגילה טז ע״ב} גרסינן במגלה אמר רבא אמר ר׳ יצחק בר שמואל בר מרתא גדול תלמוד תורה [יתר]⁠22 מכיבוד23 אב ואם שכל אותן שנים שעשה24 יעקב אבינו בבית עבר לא נענש עליהן.
{בבלי מגילה טז ע״ב25} גרסינן26 במגלה אמר ר׳ חייה בר אבה אמר ר׳ אסי [מלמד שצריכה]⁠27 שרטוט כאמיתה של-תורה.
1. ר׳ אבה: גב: ״רב״. כ״י נ: ״רבא״.
2. יפו: כ״י נ: ״יפא״.
3. באעי: כ״י נ: ״בעו״.
4. למימרינהו: גב: ״למימר״.
5. בהדי: וכן ב-גא, גב, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ. חסר בדפוסים.
6. בהדי הדדי: גא, גב, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ. דפוסים: בהדדי. (ר״ח: ״כי הדדי״).
7. נפוק: וכן ב-גא. גב: ״נפיק״. כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״נפק״. (ר״ח: ״נפקי״).
8. וא״ו: חסר ב-גב. גא: ״וו״.
9. למימתחיה: וכן ב-גא. כ״י נ: ״לממתחינה״. גב, כ״י קרפנטרץ: ״לממתחיה״, וכן בר״ח.
10. כי-זקפא: וכן גא, גב. כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״בזקיפא״.
11. טעמ׳: גב: ״טעמא״. כ״י נ: ״טעמיהו״.
12. בחדא: גב: ״בחד״, וכן בר״ח.
13. זיקפא: וכן ב-גא, גב. כ״י נ, דפוסים: ״זקיפא״. כ״י קרפנטרץ: ״זקפא״.
14. אמ׳ ר׳ חנינא: כ״י קרפנטרץ. כ״י א: ״אמ׳ חנינא״. גא: ״אמ׳ ר׳ חננא״. גב, כ״י נ: ״אמ׳ רב חיננא״. דפוס קושטא: א״ר יונה. דפוסים: א״ר רבי יונה.
15. איש: כ״י קרפנטרץ: ״בר״.
16. נכתבות: וכן בר״ח. חסר ב-גא, גב, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים.
17. זו: וגא: ״זאת״.
18. שהיא: גב, כ״י קרפנטרץ: ״שהוא״.
19. אבהו: כ״י נ: ״עקיבא״.
20. תהא: גא, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים, ר״ח. כ״י א: ״תהיה״.
21. למפלתן: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״למפלתן של רשעים״ כבר״ח, ויש מקום לומר ששם הוא פירוש, כפי שהוא במרדכי, אלא שנמצא גם בסמ״ג (עשה דרבנן ד), ר׳ ירוחם (אדם י:ב), ובילקוט שמעוני אסתר ט.
22. יתר: גיד. דפוסים: יותר. חסר בכ״י בהמ״ל 695, גג, כ״י נ.
23. מכיבוד: כ״י נ: ״מכבוד״.
24. שעשה: וכן בגיד, וברא״ש כאן. כ״י נ, דפוסים, ר״ן: ״שהיה״.
25. וברי״ף מגילה פרק ב׳ (דף ה ע״ב).
26. גרסינן: גג: ״וגרס׳⁠ ⁠״.
27. מלמד שצריכה: גג, כ״י נ. דפוסים: מלמד שצריכה מגילה, נראה שנוספה תיבה ׳פירוש׳, כפי שמצאו בר׳ יונתן. כ״י א: ״מגלה צריכה״.
יכשל בו – גרסי׳ ולא גרסי׳ זרעו.
לעולם אל ישנה אדם [בנו] בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף על שאר בניו קנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו מצרימה:
וקי״ל דעשרת בני המן ועשרת צריך למימרינהו בנשימה אחת דבהדי הדדי נפיק נשמתייהו – והא דאמר ר׳ אלעזר ו״ו דויזתא צריך לממתחי׳ בזקיפא – יש שפירשו שעושין אותה ארוכה וזו טעות שהרי אינה כתובה במנין אותיות ארוכות ועו׳ לא א״ש לישנא דלימתחיה ומורי נ״ר אומ׳ לפשוט ראשו הכפוף כלפי מעלה שיהא בזקיפה וזהו לשון מתיחה בכל מקום פשוט הדבר הכפוף או הכפול וכן עקר ואפשר שאין זה אלא בכתיבה אשורית.
דרש ר׳ שילא כל השירות כלן אריח וכו׳ – פירש רש״י ז״ל אריח הוא הכתב ולבנה היא החלק שהוא כותב1 מן הכתב כפלים והאריח חצי לבנה היא ודקאמר חוץ משירה זו לאו דוקא אלא ה״ה לכל שאינה דרך הלל אלא שמזכיר מפלתן של רשעים כגון שירת מלכי כנען שבספר יהושע וכן שירת האזינו שמדברת גם כן במפלתן של רשעים ובכל השירות כלן אף על פי שעושה אותם אריח ע״ג לבנה ולבנה ע״ג אריח צריך שיהו ראשי השורות סתומים מכאן ומכאן ושלא יהו פרוצים כמו שכותבים קצת סופרים וכן קבלנו מן הגאונים ז״ל.
הא דאמרינן צריכה שרטוט כאמיתה של תורה – פירש רש״י ז״ל כספר תורה עצמו וכן עקר אבל ר״ת פירש במזוזה שכתוב בה אמיתה של תורה אבל ספר תורה אינו צריך שרטוט אלא בתחלת הדף ומצדדיו והיינו דלא מייתי לה הכא מדנקראת ספר אלא מדכתיב בה אמת וליתא דהא דאמרינן במכלתין בירושלמי גבי ספר תורה הלכה למשה מסיני שיהו כותבין בעורות בדיו ומסורגל ובב״ר זה ספר תולדות אדם אף סרגול הספר אדם הא׳ למדו דלשון סרגול היינו שרטוט כל שטה ושטה כדאמרינן בספר ויקרא רבה קווצותיו תלתלים זה הסרגול שחורות כעורב אלו השיטות תדע דגבי הא דאמרי׳ במגלה צריכין שרטוט משום דכתיב בה אמת אמרינן בירושלמי כתיב הכא דברי שלום ואמת וכתיב התם אמת קנה וההוא בכל ספר תורה מיירי ומ״ה נקט הכא כאמיתה של תורה כאלו אמר בתורה שהיא אמת והא נפקא מדנקראת ספר משום דהא נמי נקראת אגרת ולפי׳ הוצרך אמת לדונה בזה כספר ממש ולא כאגרת כלל וכבר כתבתי יותר מזה בפרק קמא דגטין.
גרסת הספרים א״ל יאמר בפה מה שכתוב בספר – אפשר שבקשה ממנו שיתנו להם רשות לקבוע זכירה זו לדורות ולא תחשב לו גנאי או שבקשה ממנו שיכריזו הכרוזים כן כמנהג לפי שיתיסרו השומעים ולא יוסיפו כדבר הזה. אבל רש״י ז״ל ל״ג אמרה לו וה״ג אמר רב נחמן אמר בפה מה שכתוב בספר ואדלעיל קאי וקבל היהודים וכו׳ כי המן בן המדתא האגגי כלומר שכל ענין מחשבת המן עם שנתגלגל ע״י אסתר בבאה לפני המלך יאמר בכל שנה ושנה בפה והספר כתוב לפניו ולשון דחוק הוא גם אין סוף הפסוק בקשר הזה.
1. כן בכ״י בהמ״ל ובדפוס ראשון, אך אולי צ״ל ״רחב״ כמו בכמה כ״י של פירוש רש״י.
משקל ב׳ סלעים כו׳. בפ״ק דשבת פרש״י ב׳ סלעים לאו דוקא כו׳ ע״ש דלא מסתבר להו שכל הבגד לא היה משקלו רק ב׳ סלעים אע״ג דמצינו בגדים דקים ביותר פ׳ הנזקין (נט.) סבני וחומס כאמגוזא כו׳ מ״מ סתם כתונת לא היה דק כ״כ ועיין עוד בזה פ״ק דשבת:
מילת מפורש פרק במה בהמה ופרש״י שם גם בערוך בערך כבן והרא״ם כתב פ׳ וישב שמדברי רש״י בגמרא משמע שיש הפרש בין מילת שהוא לשון צמר ובין מלתא שהוא מלשון מעיל כמו שפרש״י במ״ק גבי איצטלא דמלתא עכ״ד ואינו כן דבהדיא פרש״י פ׳ נ״ה איצטלא דמלתא טלית של צמר נקי בן יומו כו׳ ע״ש אלא לפי שאותו צמר נקי אין עושין אלא החשוב בבגדים שהוא המעיל כדכתיב כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים לכך נקרא מלתא:
נתגלגל הדבר וירדו למצרים כו׳. מה שיש לדקדק בזה עיין בחידושינו פ״ק דשבת:
רמז לו שעתיד בן כו׳ ר״ל דרמז לו שישוה לו בנימין אחיו מן האם בגדולה כמו שנעשה יוסף משנה למלך ונלבש בלבוש מלכות כן לעתיד יעשה המלך למרדכי משנה ויצא בלבוש מלכות וגו׳ וא״ת אכתי תקשי דאיכא קנאה במה שנתן לבנימין ג׳ מאות כסף ולא נתן כן לשאר אחיו ולא נזהר שרמז לו בזה וי״ל כמ״ש לעיל במה שנתן לבנימין יותר כיון דהוא אחיו גם מן האם אין כאן קנאה אלא בבגדים שהם מתנות גלוים שהעולם יחשבו שהוא מראה להם שנאה על מכירתו בבגדים שהוא דוגמת המכירה כתונת פסים:
יכשל בו הוא עצמו? וכפי שאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא, אמר רב: בשביל משקל שני סלעים של מילת שהוסיף יעקב ליוסף יותר משאר אחיו שעשה לו כתונת פסים נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. וכיצד עשה יוסף מעשה⁠־העדפה כזה לגבי בנימין? אמר ר׳ בנימין בר יפת: רמז רמז לו על ידי כך, שעתיד בן לצאת ממנו, שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות, שנאמר: ״ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, תכלת, וחור, ועטרת זהב גדולה, ותכריך בוץ וארגמן״ (אסתר ח, טו).
he himself should stumble by showing favoritism to Benjamin? As Rava bar Meḥaseyya said that Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: Due to the weight of two sela of fine wool that Jacob gave to Joseph, which he added to what he gave Joseph beyond what he gave the rest of his brothers, as he made him his special coat, the story progressed and our forefathers went down to Egypt. How then could Joseph have displayed similar favoritism toward Benjamin? Rabbi Binyamin bar Yefet said: He was not showing favoritism. Rather, he intimated to him that a descendant was destined to issue from him who would go out from the presence of the king wearing five royal garments, as it is stated: “And Mordecai went forth from the presence of the king in royal apparel of sky blue and white, and with a great crown of gold, and with a wrap of fine linen and purple” (Esther 8:15).
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) {בראשית מ״ה:י״ד} וַיִּפּוֹל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו כַּמָּה צַוָּארִין הֲווֹ לֵיהּ לְבִנְיָמִין אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בָּכָה עַל שְׁנֵי מִקְדָּשִׁים שֶׁעֲתִידִין לִהְיוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין וַעֲתִידִין לֵיחָרֵב וּבִנְיָמִין בָּכָה עַל צַוָּארָיו בָּכָה עַל מִשְׁכַּן שִׁילֹה שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְעָתִיד לֵיחָרֵב.

The Gemara elaborates on certain elements in the story of Joseph and his brothers. The verse states with regard to Joseph: “And he fell on his brother Benjamin’s neck [tzavarei] and wept” (Genesis 45:14). The wording of the verse gives rise to a question, as the word tzavarei is plural, meaning necks: How many necks did Benjamin have, such that the verse should use the plural tzavarei rather than the singular tzavar? Rabbi Elazar said: This intimates that Joseph cried over the two Temples that were destined to be in the tribal territory of Benjamin and were destined to be destroyed. The same verse continues: “And Benjamin wept on his neck” (Genesis 45:14); he cried over the tabernacle of Shiloh that was destined to be in the tribal territory of Joseph and was destined to be destroyed.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כמה צוארין היו לו לבנימין – לא גרסינן שכן דרך המקרא לכתוב צוארי לשון רבים על חלקת צואריו (בראשית כז) בכה על צואריו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כמה צוארין היו כו׳. פרש״י דל״ג ליה שכן דרך המקרא לכתוב צוארי לשון רבים כו׳ ע״ש אבל בכל נוסחות גמרא איתא וכן בב״ר וכי שני צוארין כו׳ ע״ש ופרש״י שם כי צואריו לשון יחיד הוא כמו בעליו אדוניו אבל צוארי משמע לשון רבים עכ״ל ומפ׳ הרא״ם דשינויא דקרא קא דריש דלגבי בנימין דכתיב צוארי בלשון רבים וה״ל למכתב צוארו לשון יחיד כיון שאינו כינוי כו׳ אמרו ש״מ לדרשא ולגבי יוסף דכתיב על צוארו וה״ל למכתב צואריו בלשון רבים כיון שהוא כינוי כו׳ עכ״ל ועוד האריך ע״ש אבל בכל הס״ת ובחומשים כתיב הכא בכה על צואריו בלשון רבים וכן הביא רש״י הכתוב הזה בשמעתין וע״ק לפירושו דהא מצינו בכינוי צוארו בלשון יחיד גבי עשו ויבך על צוארו וע״כ הנראה דודאי צוארי בי׳ לא משמע אלא לשון רבים וכן צוארו בו׳ לא משמע רק לשון יחיד אבל צואריו דכתיב בי׳ וי״ו משמע לשון רבים ומשמע לשון יחיד כמו בעליו והכא בהאי קרא ברישא דקרא לגבי בנימין כתוב צוארי דלא משמע רק לשון רבים ובסיפא דקרא לגבי יוסף שינה לכתוב צואריו דמשמע נמי לשון יחיד דרשו מיניה דרמז לגבי בנימין על ב׳ מקדשים ולגבי יוסף על א׳ דב״ה נקרא צואר כמו כמגדל דויד צוארך וצוארך כמגדל השן כמו שהצואר בגובה של אדם והודו כן המקדש בגובה א״י והודו של ישראל:
ועוד מפרשים במעשה יוסף ואחיו, נאמר ביוסף: ״ויפל על צוארי בנימן אחיו ויבך״ (בראשית מה, יד), ותוהים על הלשון: כמה צוארין הוו ליה [היו לו] לבנימין? מדוע לא נאמר ״על צוארו״? אמר ר׳ אלעזר רמז הוא; כי בכה על שני מקדשים (מקדש ראשון ומקדש שני) שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב, ״ובנימן בכה על צואריו״ (בראשית מה, יד)בכה על משכן שילה, שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב.
The Gemara elaborates on certain elements in the story of Joseph and his brothers. The verse states with regard to Joseph: “And he fell on his brother Benjamin’s neck [tzavarei] and wept” (Genesis 45:14). The wording of the verse gives rise to a question, as the word tzavarei is plural, meaning necks: How many necks did Benjamin have, such that the verse should use the plural tzavarei rather than the singular tzavar? Rabbi Elazar said: This intimates that Joseph cried over the two Temples that were destined to be in the tribal territory of Benjamin and were destined to be destroyed. The same verse continues: “And Benjamin wept on his neck” (Genesis 45:14); he cried over the tabernacle of Shiloh that was destined to be in the tribal territory of Joseph and was destined to be destroyed.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) {בראשית מ״ה:י״ב} וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רוֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר לָהֶם כְּשֵׁם שֶׁאֵין בְּלִבִּי עַל בִּנְיָמִין אָחִי שֶׁלֹּא הָיָה בִּמְכִירָתִי כָּךְ אֵין בְּלִבִּי עֲלֵיכֶם כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם כְּפִי כֵּן לִבִּי.

The verse states: “And behold, your eyes see, and the eyes of my brother Benjamin” (Genesis 45:12). Rabbi Elazar said: Joseph said to his brothers as follows: Just as I certainly harbor no resentment in my heart toward my brother Benjamin, for he was not even present when I was sold, so too, I harbor no resentment toward you. The verse continues: “That it is my mouth [ki fi] that speaks to you” (Genesis 45:12), i.e., As my mouth [kefi] is, so is my heart.
רי״ףריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והנה עיניכם רואות ועיני וגו׳ א״ל כשם שאין כו׳. דבכלל עיניכם רואות גם בנימין בכלל אבל רמז להם כשם שאין כו׳ והמקרא מחובר למעלה שהבטיחם לכלכלם ברעב ובזאת עיניכם רואות שאני משוה אתכם כאחי בנימין רמז שבודאי אין לי לב עליו על המכירה כך אין לי לב עליכם רק לבי כפי המדבר אליכם להיטיב לכם והדרש דהכא ימאן מלפרש כפרש״י בחומש עיניכם הרואות שאני אחיכם במילה וכי פי המדבר אליכם בלה״ק עכ״ל דא״כ למה לא כלל את בנימין עמהם גם כי המילה ולה״ק אינו ראיה שהרבה אומות שהם נימולים ומדברים בלה״ק שהוא לשון עברי:
נאמר שם: ״והנה עיניכם ראות ועיני אחי בנימין״ (בראשית מה, יב), אמר ר׳ אלעזר: פירושו, שכך אמר להם: כשם שודאי שאין בלבי על בנימין אחי, שהרי לא היה במכירתי — כך אין בלבי עליכם. נאמר: ״כי פי המדבר אליכם״ (בראשית מה, יב), כלומר: כפיכן לבי.
The verse states: “And behold, your eyes see, and the eyes of my brother Benjamin” (Genesis 45:12). Rabbi Elazar said: Joseph said to his brothers as follows: Just as I certainly harbor no resentment in my heart toward my brother Benjamin, for he was not even present when I was sold, so too, I harbor no resentment toward you. The verse continues: “That it is my mouth [ki fi] that speaks to you” (Genesis 45:12), i.e., As my mouth [kefi] is, so is my heart.
רי״ףריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) {בראשית מ״ה:כ״ג} וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמוֹרִים נוֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם מַאי מִטּוּב מִצְרָיִם אָמַר ר׳רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שָׁלַח לוֹ יַיִן [יָשָׁן] שֶׁדַּעַת זְקֵנִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ.

The verse states: “And to his father he sent after this manner ten donkeys laden with the good things of Egypt” (Genesis 45:23). The Gemara asks: What are “the good things of Egypt” that are mentioned but not specified here? Rabbi Binyamin bar Yefet said that Rabbi Elazar said: He sent him aged wine, which the elderly find pleasing.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שיגר לו יין – לפי שדעת זקנים נוחה הימנו זה הדבר הטוב לו מן הכל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי מטוב מצרים כו׳ יין שדעת זקנים כו׳. דהיין הוא הטוב שבמינין מוקדם בטובת א״י כדכתיב ארץ וגו׳ גפן ולפי שאין משא י׳ חמורים הכרחי כ״כ מיין אלא דודאי לזקנים כיעקב דעתם נוחה ממנו לפי טבעם שהם מצוננים והיין מחמם:
נאמר: ״ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים״ (בראשית מה, כג), ושואלים: מאי [מה הוא] ״מטוב מצרים״ שלא נתפרש? אמר ר׳ בנימין בר יפת אמר ר׳ אלעזר: שלח לו יין ישן, שדעת זקנים נוחה הימנו.
The verse states: “And to his father he sent after this manner ten donkeys laden with the good things of Egypt” (Genesis 45:23). The Gemara asks: What are “the good things of Egypt” that are mentioned but not specified here? Rabbi Binyamin bar Yefet said that Rabbi Elazar said: He sent him aged wine, which the elderly find pleasing.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) {בראשית נ׳:י״ח} וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי תַּעֲלָא בְּעִידָּנֵיהּ סְגֵיד לֵיהּ.

Following Jacob’s death, it states concerning Joseph: “And his brothers even went and fell down before him” (Genesis 50:18). Rabbi Binyamin bar Yefet said that Rabbi Elazar said: This explains the folk saying that people say: When the fox is in its hour, bow down to it, i.e., if a fox is appointed king, one must bow down before and submit oneself to it.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וילכו גם אחיו וגו׳. היינו דאמרי אינשי תעלא בזמנא סגיד ליה אלו כולן פשוטות הן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תעלא – שועל.
בעידניה – אם תראה שעתו מצלחת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לאחר מות יעקב נאמר: ״וילכו גם אחיו ויפלו לפניו״ (בראשית נ, יח), אמר ר׳ בנימין בר יפת אמר ר׳ אלעזר: היינו דאמרי אינשי [הוא שאומרים אנשים] בפיתגם עממי: תעלא בעידניה סגיד ליה [שועל, בזמנו, השתחווה לו], שאם מגיע זמן שהשועל נעשה מלך, צריך להשתחוות בפניו ולהיכנע לו.
Following Jacob’s death, it states concerning Joseph: “And his brothers even went and fell down before him” (Genesis 50:18). Rabbi Binyamin bar Yefet said that Rabbi Elazar said: This explains the folk saying that people say: When the fox is in its hour, bow down to it, i.e., if a fox is appointed king, one must bow down before and submit oneself to it.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תַּעֲלָא מַאי בְּצִירוּתֵיהּ מֵאֲחוָוהַּ אֶלָּא אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר {בראשית מ״ז:ל״א} וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר תַּעֲלָא בְּעִידָּנֵיהּ סְגֵיד לֵיהּ.

The Gemara expresses astonishment at the use of this parable: Are you calling Joseph a fox? What, was he inferior to his brothers such that in relation to them you call him a fox? Rather, if such a statement was stated, it was stated as follows, not in connection with this verse, but rather in connection with a different verse. The verse states: “And Israel bowed himself upon the head of the bed” (Genesis 47:31). With regard to this, Rabbi Binyamin bar Yefet said that Rabbi Elazar said: When the fox is in its hour, bow down to it, as Jacob had to bow down before his son Joseph, who had reached greatness.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תעלא – קרי׳ ליה יוסף לפני אחיו מאי בצירותיה מאחווה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וישתחו ישראל על ראש וגו׳ תעלא בעדנא כו׳. ופי׳ וישתחו ישראל ליוסף על ראש המטה היינו שהפך עצמו לצד השכינה כפרש״י בחומש והוא מבואר בדברי הרא״ם ע״ש ויותר נ״ל לפי דרש דהכא מתפרש ראש המטה ג״כ על יוסף שהוא היה ראש וחשוב במטתו של יעקב:
ותוהים על הקשר בין המשל והנמשל: תעלא [שועל] אתה קורא לו ליוסף? מאי בצירותיה מאחווה [מה פחיתותו מאחיו] שאתה קורא אותו שועל לגביהם? אלא, אי איתמר הכי איתמר [אם נאמר כך נאמר], לא על פסוק זה אלא על פסוק אחר, שנאמר: ״וישתחו ישראל על ראש המטה״ (בראשית מז, לא), ועל כך אמר ר׳ בנימין בר יפת אמר ר׳ אלעזר: תעלא בעידניה סגיד ליה [שועל, בזמנו השתחווה לו]. שהוצרך האב להשתחוות לבנו שעלה לגדולה.
The Gemara expresses astonishment at the use of this parable: Are you calling Joseph a fox? What, was he inferior to his brothers such that in relation to them you call him a fox? Rather, if such a statement was stated, it was stated as follows, not in connection with this verse, but rather in connection with a different verse. The verse states: “And Israel bowed himself upon the head of the bed” (Genesis 47:31). With regard to this, Rabbi Binyamin bar Yefet said that Rabbi Elazar said: When the fox is in its hour, bow down to it, as Jacob had to bow down before his son Joseph, who had reached greatness.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) {בראשית נ׳:כ״א} וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מְלַמֵּד שֶׁאָמַר לָהֶם דְּבָרִים שֶׁמִּתְקַבְּלִין עַל הַלֵּב וּמָה עֲשָׂרָה נֵרוֹת לֹא יָכְלוּ לְכַבּוֹת נֵר אֶחָד נֵר אֶחָד הֵיאַךְ יָכוֹל לְכַבּוֹת עֲשָׂרָה נֵרוֹת.

It says with regard to Joseph’s remarks to his brothers: “And he comforted them and spoke to their hearts” (Genesis 50:21). Rabbi Binyamin bar Yefet said that Rabbi Elazar said: This teaches that he spoke to them words that are acceptable to the heart, and alleviated their fears. This is what he said: If ten lights could not put out one light, as all of you were unable to do me harm, how can one light put out ten lights?
רי״ףריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וידבר על לבם כו׳ שא״ל דברים כו׳ י׳ נרות לא יוכלו כו׳. מספר י׳ נרות הם י׳ אחיו שמכרוהו והמשילם לנרות ע״ד נר אלהים נשמת אדם ואמר כי י׳ נרות לא יוכלו לכבות לפי שאין טבע לנר שמכבה נר אלא אדרבה מדליקתו ביותר כן נעשה לי שע״י המכירה עליתי לגדולה וכמ״ש אתם חשבתם לרעה אלהים חשבה עלי לטובה וגו׳:
נאמר ביוסף ״וינחם אותם וידבר על לבם״ (בראשית נ, כא), אמר ר׳ בנימין בר יפת אמר ר׳ אלעזר: מלמד שאמר להם דברים שמתקבלים על הלב, וכך אמר: ומה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד שאתם כולכם לא יכולתם לעשות לי דבר, נר אחד היאך יכול לכבות עשרה נרות?
It says with regard to Joseph’s remarks to his brothers: “And he comforted them and spoke to their hearts” (Genesis 50:21). Rabbi Binyamin bar Yefet said that Rabbi Elazar said: This teaches that he spoke to them words that are acceptable to the heart, and alleviated their fears. This is what he said: If ten lights could not put out one light, as all of you were unable to do me harm, how can one light put out ten lights?
רי״ףריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן וִיקָר {אסתר ח׳:ט״ז} אָמַר רַב יְהוּדָה אוֹרָה זוֹ תּוֹרָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר {משלי ו׳:כ״ג} כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר שִׂמְחָה זֶה יוֹם טוֹב וְכֵן הוּא אוֹמֵר {דברים ט״ז:י״ד} וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ שָׂשׂוֹן זוֹ מִילָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר {תהלים קי״ט:קס״ב} שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ.

§ The Gemara returns to its explanation of the Megilla. The verse states: “The Jews had light and gladness, and joy and honor” (Esther 8:16). Rav Yehuda said: “Light”; this is referring to the Torah that they once again studied. And similarly it says: “For the mitzva is a lamp and the Torah is light” (Proverbs 6:23). “Gladness” [simḥa]; this is referring to the Festivals that they once again observed. And similarly it says: “And you shall be glad [vesamakhta] on your Festival” (Deuteronomy 16:14). “Joy” [sasson]; this is referring to circumcision, as they once again circumcised their sons. And similarly it says: “I rejoice [sas] at Your word” (Psalms 119:162), which the Sages understood as referring to David’s rejoicing over the mitzva of circumcision.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אורה זו תורה – שגזר עליהן המן שלא יעסקו בתורה.
זהו יום טוב – קיימו עליהם ימים טובים.
זו מילה – ועל כל אלה גזר.
אמרתך – זו מילה שניתנה במאמר ולא בדיבור ויאמר ה׳ אל אברהם ואתה את בריתי תשמור (בראשית יז) ומצינו שדוד שמח עליה שנאמר למנצח על השמינית (תהלים ו) כשהיה בבית המרחץ וראה עצמו בלא תורה ובלא מצות כיון (שנסתכל) במילה שמח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ליהודים היתה וגו׳. זו תורה וכה״א כי נר וגו׳ כו׳ דרשו כן דלפי פשוטו ה״ל למכתב היה אור כמו היה אור במושבותם וע״כ דרשו היתה אורה זו תורה שנקראת בלשון נקבה בכ״מ ויש לכוין בדרש הזה כי התורה נתנה בעיון כמו לימוד התורה ובמעשה שהן המצות והתורה היא עדות לישראל כמ״ש ואת העדות אשר אתן וגו׳ ויש גם במצותיה שהם אות ועדות לישראל כמ״ש המפרשים והם שלשה השבת שנאמר בה ביני וביניכם וכן התפילין דכתיב בהו והיה לאות על ידך וגו׳ [וכן המילה שהוא אות ברית] ולכך גזר המן על אלו ביותר כפרש״י לפי שהן עדותן של ישראל וכיון שנתבטלה גזירתו חזרו אלו עדות ליושנן אורה זו תורה כמ״ש לעיל ושמחה זו י״ט שהוא יום שביתה וכמ״ש שחזרו מאבל לי״ט וששון זו מילה שחזרו לה כמ״ש ורבים מעמי הארץ מתיהדים דהיינו תחלה בברית מילה ויקר זו תפילין שהוא כבודן של ישראל ע״ש כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך שחזרו לזה כמ״ש כי נפל פחד מרדכי וגו׳:
גמ׳ ששון זו מילה. עיין שבת דף קל ע״א ברש״י ד״ה שש:
א ושוב לפירוש המגילה: ״ליהודים היתה אורה ושמחה וששן ויקר״ (אסתר ח, טז), אמר רב יהודה: ״אורה״ — זו תורה, שחזרו לעסוק בתורה. וכן הוא אומר: ״כי נר מצוה ותורה אור״ (משלי ו, כג). ״שמחה״ — זה יום טוב, שחזרו לקיים ימים טובים. וכן הוא אומר: ״ושמחת בחגך״ (דברים טז, יד). ״ששן״ — זו מילה, שחזרו למול את בניהם. וכן הוא אומר: ״שש אנכי על אמרתך״ (תהלים קיט, קסב), שדרשו חכמים ששמח דוד על מצות מילה.
§ The Gemara returns to its explanation of the Megilla. The verse states: “The Jews had light and gladness, and joy and honor” (Esther 8:16). Rav Yehuda said: “Light”; this is referring to the Torah that they once again studied. And similarly it says: “For the mitzva is a lamp and the Torah is light” (Proverbs 6:23). “Gladness” [simḥa]; this is referring to the Festivals that they once again observed. And similarly it says: “And you shall be glad [vesamakhta] on your Festival” (Deuteronomy 16:14). “Joy” [sasson]; this is referring to circumcision, as they once again circumcised their sons. And similarly it says: “I rejoice [sas] at Your word” (Psalms 119:162), which the Sages understood as referring to David’s rejoicing over the mitzva of circumcision.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וִיקָר אֵלּוּ תְּפִלִּין וְכֵן הוּא אוֹמֵר {דברים כ״ח:י׳} וְרָאוּ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ וְתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר אאֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ.

“Honor”; this is referring to phylacteries, which they once again donned. And similarly it says: “And all peoples of the earth will see that you are called by the name of the Lord; and they will be afraid of you” (Deuteronomy 28:10). And it was taught in a baraita: Rabbi Eliezer the Great said: This is referring to the phylacteries worn on the head. Haman had banned the fulfillment of all the mitzvot mentioned, but upon Haman’s demise the Jews returned to their observance.
עין משפט נר מצוהרי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

״ויקר״ ( = כבוד) — אלו תפלין, וכן הוא אומר: ״וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך״ (דברים כח, י) ותניא, ר׳ אליעזר הגדול אומר: אלו תפלין שבראש, שעל מצוות אלה גזר המן שלא יקיימום וחזרו לקיימם לאחר נס פורים.
“Honor”; this is referring to phylacteries, which they once again donned. And similarly it says: “And all peoples of the earth will see that you are called by the name of the Lord; and they will be afraid of you” (Deuteronomy 28:10). And it was taught in a baraita: Rabbi Eliezer the Great said: This is referring to the phylacteries worn on the head. Haman had banned the fulfillment of all the mitzvot mentioned, but upon Haman’s demise the Jews returned to their observance.
עין משפט נר מצוהרי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאֵת פַּרְשַׁנְדָּתָא וְגוֹ׳ עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן {אסתר ט׳:ז׳-י׳} אָמַר רַב אַדָּא דְּמִן יָפוֹ בעֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן וַעֲשֶׂרֶת צָרִיךְ לְמֵמְרִינְהוּ בִּנְשִׁימָה אַחַת מַאי טַעְמָא כּוּלְּהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי נְפַקוּ נִשְׁמְתַיְיהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גוָיו דְּוַיְזָתָא צָרִיךְ לְמִימְתְּחַהּ בִּזְקִיפָא כְּמוּרְדְּיָא דְלִבְרוּת מַאי טַעְמָא כּוּלְּהוּ בְּחַד זְקִיפָא אִזְדְּקִיפוּ.

The verse states: “And in Shushan the capital the Jews slew and destroyed five hundred men. And Parshandatha…and Vaizatha, the ten sons of Haman” (Esther 9:6–10). Rav Adda from Jaffa said: When reading the Megilla, the names of the ten sons of Haman and the word “ten” must be said in one breath. What is the reason for this? It is that their souls all departed together. Rabbi Yoḥanan said: The letter vav in the name “Vaizatha” is a lengthened vav and must be elongated as a pole, like a steering oar of a ship [liberot]. What is the reason for this? To indicate that they were all hanged on one pole.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןבית הבחירה למאיריריטב״אר״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עשרת בני המן צריך למימרינהו בנשימה אחת הקורא את המגילה מאי טעמא כולהו כי הדדי נפקי נשמתייהו. ו׳ דויזתא צריך למימתחיה דכולהו בחד זקיפא איזדקיפו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עשרת בני המן ועשרת – הזכרת שמותן ותיבה הסמוכה אחריהן כלומר נשמתן נפלו כאחד.
זקיפא – פורק״א בלעז בצד אחד זה למטה מזה.
אמר רב אדא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת צריך לאומרן בנשימה אחת מאי טעמא כולהו בהדדי נפקו נשמתייהו.
ואמר ר׳ זירא ו׳ דויזתא צריך למימתחיה בזקיפא מאי טעמא כולהו עשרה בחד זקיפה אזדקיפו.
צריך לאומרן בנשימה אחת – נראה דהיינו לכתחילה אבל בדיעבד יצא.
בעי למימרינהו בנשימה אחת. כלומר שלא יפסיק בהן אפי׳ להשיב נשימתו אליו עד שיגמור שם כלום, ועד תחלת הפסוק שלאחריהם שמתחיל עשרת בני המן.
וא״ו דויזתא צריך לממתחיה בזקיפה. כלומר צריך להאריך בה בטעם קריאתה, ולא יחטוף אותה. וי״א כי היא וא״ו גדולה מחשבון אותיות גדולות שכתובין בעשרים ארבעה כל חשבון אל״ף בי״ת גימ״ל.
עשרת בני המן. פי׳ הזכרת שמותם ותיבה הסמוכה להם1.
בזקיפה. בעץ אחד2 נתלו זה למטה מזה.
1. היינו תיבת עשרת וכמבואר בגמרא וכמוש״כ בפרש״י ותיבה הסמוכה לאחריהם. וכ״ה בטור (סימן תר״צ) בשם הירושלמי (ירושלמי מגילה ג׳:ז׳) צריך לאומרם בנפיחה אחת ועשרת עמהם. ועיין בית יוסף שם שהביא בשם הארחות חיים שצריך לומר עם עשרת בני המן איש שלפניהם ועשרת הכל בנשימה אחת.
2. בפרש״י בצד אחד זה למטה מזה. ובמאירי כתב שכולם נתלו בבת אחת ובחבל אחד. ועיין בשערי שמחה לריצ״ג ריש הלכות פורים (ח״ב עמ׳ קט) שכתב וז״ל וצריך לקרות בני המן ועשרת בנשימה אחת להודיע דכולהו כהדי הדדי אזדקייפו ובהדי הדדי נפק נשמתייהו.
[פי׳ על הגמ׳ ״וצריך לשרטוטתה למגלתא כאמיתא של תורה״ נדפס להלן יח,א.]
אמר רב אדא דמן יפו עשרת בני המן צריך לממרנהי בנשימה אחת. כלומר שלא יפסיק ביניהם אפילו להשיב נשימתו אליו עד תום כלם ועד תחילת פסוק שאחריהם שהוא עשרת בני המן1, להודיע שכלם (נכלו) [נתלו]⁠2 ונהרגו כאחד3 ולא היתה להם תקומה. אמר ר׳ זירא ואו דויזיתא צריך לממתחיה כזיקפא. פירוש להאריכו ולהגדילו משאר האותיות עד שיראה כעץ שתולין עליו שהוא פשוט ועומד4. [מאי טעמא כו]⁠להו5 בחד זיקפא אזדקיפו. כלומר בקורה אחת נתלו.
1. לשון ר״י מלוניל.
2. כ״ה ברמב״ם וכצ״ל.
3. ע״פ לשון הרמב״ם פ״ב מהלכות מגלה הי״ב.
4. רבינו נקט כאן כהראשונים שפירשו האריכות בכתיבה, ויש ראשונים שפירשו האריכות בדיבור, ושני הפירושים הובאו בר״י מלוניל ובמאירי ובפסקי הרא״ש ובחידושי הריטב״א ובר״י קרקושה ובר״ן על הרי״ף.
5. יש כאן מחק והשלמתי ע״פ הגמ׳.
עשרת בני המן ועשרת צריך לומר את כלן בנשימה אחת מפני שכלן יצאה נשמתן בבת אחת לא עשה כן לא הפסיד וא״ו של ויזתא צריך לעשותה ארוכה בכתיבתה להורות שכולם נתלו בבת אחת ובחבל אחד וי״מ שצריך להאריך בקריאתה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וא״ו דויזתא צריך לממתחיה בזקיפה – כלומר צריך להאריך בה בטעם קריאתה ולא יחטוף אותה וי״א כי היא וא״ו גדולה מחשבון אותיות גדולות שכותבין בעשרים וארבעה בחשבון אל״ף בי״ת גימ״ל.
צריך למימרינהו בנשימה א׳ מ״ט דכולהו כו׳. נראה לפרש דמדכתיב ואת עשרת בני המן יתלו וגו׳ וכתיב ותלו אותו ואת בניו על העץ משמע ליה דעל עץ א׳ בפעם א׳ נתלו ויצאה נשמתן בבת א׳ ולא בזה אחר זה ומדחשיב להו בהאי קרא כסדרן זה אחר זה לא תאמר שכן נתלו בזה אחר זה לכך צריך למימרינהו בנשימה א׳ לרמוז שיצא נשמתן בבת אחת דבבת אחת נתלו ולא נכתבו הכא כסדר הזה זה אחר זה אלא שנתלו בעץ א׳ שעשה המן של נ׳ אמה כדמסיק דכולהו בחד זקיפא אזדקיפו כסדרן זה תחת זה כמפורש בתרגום דחשיב להו כסדר הכתוב מלמטה למעלה מפרשנדתא עד ויזתא וע״ד זה אמרו בירושלמי איש בריש דפא ואת בסוף דפא כו׳ ויהיו כולם נכתבים תחת איש להורות כי כאיש אחד בפ״א נתלו כולם ועד״ז אמר נמי דוי״ו דויזתא צריך לממתחא בזקיפה כמורדיא דלברת לברת שם הנהר ומורדיא הוא עץ שדוחקים בו הספינה מן האבנים והמכשולים וכעין זה פי׳ הערוך הכא נמי הכא ה״ק שצריך לממתח ו׳ דויזתא כעץ פשוט וארוך בזקיפה ותלויה שעושין מעץ דויזתא הוא שנתלה למעלה מכולן בעץ ההוא כמפורש בתרגום והו׳ ארוכה בו מלמעלה למטה שבעץ א׳ ארוך היו נתלו כולם מויזתא של מעלה זה תחת זה עד פרמשתא שנתלה למטה מכולם:
נאמר: ״ואת פרשנדתא... עשרת בני המן״ (אסתר ט, ז-י) אמר רב אדא דמן יפו (מיפו): את שמות עשרת בני המן, וגם את המלה ״עשרת״ צריך למימרינהו [צריך לומר אותם] בזמן שקוראים את המגילה בנשימה אחת, מאי טעמא [מה טעם]?כולהו בהדי הדדי נפקו נשמתייהו [שכולם בבת אחת יצאה נשמתם]. אמר ר׳ יוחנן: הוי״ו של ״ויזתא״ היא וי״ו ארוכה וצריך למימתחא בזקיפא כמורדיא דלברות [למתוח אותה בעמידה כמו תורן של ספינה]. מאי טעמא [מה טעם] — כולהו בחד זקיפא אזדקיפו [כולם בעמוד אחד ניתלו].
The verse states: “And in Shushan the capital the Jews slew and destroyed five hundred men. And Parshandatha…and Vaizatha, the ten sons of Haman” (Esther 9:6–10). Rav Adda from Jaffa said: When reading the Megilla, the names of the ten sons of Haman and the word “ten” must be said in one breath. What is the reason for this? It is that their souls all departed together. Rabbi Yoḥanan said: The letter vav in the name “Vaizatha” is a lengthened vav and must be elongated as a pole, like a steering oar of a ship [liberot]. What is the reason for this? To indicate that they were all hanged on one pole.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןבית הבחירה למאיריריטב״אר״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא דָּרֵשׁ ר׳רַבִּי שֵׁילָא אִישׁ כְּפַר תְּמַרְתָּא דכׇּל הַשִּׁירוֹת כּוּלָּן נִכְתָּבוֹת אָרִיחַ עַל גַּבֵּי לְבֵינָה וּלְבֵינָה עַל גַּבֵּי אָרִיחַ.

Rabbi Ḥanina bar Pappa said that Rabbi Sheila, a man of the village of Timarta, interpreted a verse homiletically: All of the songs in the Bible are written in the form of a half brick arranged upon a whole brick and a whole brick arranged upon a half brick, i.e., each line of the song is divided into a stitch of text, referred to as a half brick, which is separated by a blank space, referred to as a whole brick, from the concluding stitch of that line of text.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריתוספות רי״ד מהדורה תנינאר׳ ישמעאל בן חכמוןבית הבחירה למאיריריטב״אר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל השירות נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה ע״ג אריח אבל עשרת בני המן ומלכי כנען נכתבין אריח ע״ג אריח ולבנה ע״ג לבנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אריח – הוא הכתב.
לבינה – הוא חלק שהוא כפליים מן הכתב והאריח חצי לבינה.
כל השירות כולן. כגון אז ישיר, ושירת דוד, ושירת דבורה.
אריח על גבי לבינה. לבינה היא של שלשה טפחים ואריח חצי לבנה, ורוצה לומר שכותב בשיטה העליונה בראש השיטה שתי תיבות או שלש, ומדלג ומניח את האמצע, וכותב בסוף השיטה שתי תיבות או שלש. ובשטה השניה לא יתחיל בראש השטה שיעור תיבה א׳ או ב׳, אלא סמוך לתיבה אחת שכתב בעליונה, וכותב גם כנגד האויר שהניח בעליונה וגם תחת תיבה אחת שבשיטה העליונה, אך אינו גומר השיטה כולה. ובשיטה השלישית חוזר לסדר שעשה בשטה עליונה הראשונה. ובשיטה הרביעית עושה כמו שכתוב בשיטה השניה. וכן סדר כל השירה כולה. נמצא שאם היה בנין של אבנים גדולות או קורות עשוי כסדר הזה אינו יכול ליפול, שהרבה סמיכות יש לו, שהרביעי סמוך למעלה ממנו, ואפילו יפול השלישי סומך אותו מצד אחר.
אבל שמות עשרת בני המן הם אריח על גבי אריח. דהיינו שהאריחין כולם הן קצרים כתובים זה תחת זה, ולבינה על גבי לבינה, אלו הן שמות שהן גדולים מהן, כולן כתובין מצד אחד, שאם יפול מצד אחד תכף יפול כולו, שאין לו סומך מצד ימין.
לפי שאין תקומה למפלת הרשעים. וצדיק כי יפול לא יוטל כי יי סומך ידו.
סליק פירקא מגילה נקראת
אריח. פי׳ רש״י ז״ל1 אריח הוא הכתב ולבינה הוא החלק שבין (שיטה) תחילת השיטה עד סוף השיטה2 וי״מ3 אריח ולבינה שניהם בכתב ושמות בני המן הוא הלבינה שבתחילת השיטה ורחבה יותר מן האריח ואריח הוא ואת הכתוב בסוף שיטה שהיא תיבה קטנה וכן פי׳ ר״י גיאות. ותדע דשירת הים מפורשת במדרש4 שהיא אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח וסתומה משני צדדין ולא משכח׳ אריח על גבי לב⁠[י]⁠נה סתומה משני צדדין בשני שיטין זו על גב זו אלא שירת הים שהיא שיר׳ משה ומפר׳ לפי שסגר המצרים לפניהם ולאחריהם. והא דקא׳ כל השירות אריח על גבי לבנה חוץ מזו של המן לאו דווק׳ דהא איכ׳ מלכי כנען ושירת האזינו5 שמפר׳ ר״ת שהיא אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לב⁠[י]⁠נה כדמוכח במסכ׳ סופרים6. ושם שנינו7 האזינו שעשאה שירה ושירה שעשאה האזינו אל יקרא בו8.
1. ד״ה אריח וד״ה לבינה.
2. בפרש״י אריח הוא הכתב. לבינה הוא חלק שהוא כפליים מן הכתב והאריח חצי לבינה עכ״ל. ועיין בטור (סימן תרצא) שכתב עשרת בני אדם צריך לכותבם כשירה ולא כשאר שירות שחלק ע״ג כתב אלא מניח חלק בין הכתב לכתב. ובב״ח כתב דדברי הטור הם על פי פרש״י דאריח היינו הכתב ולבינה החלק. וכתב שמשמע לפירושו דלא בעינן דליהוי את ואת זו ע״ג זו אלא כיון דהניח חלק בין כתב לכתב סגי ויכול לכתוב אף ג׳ תיבות בשיטה אחת. ועיין בהמשך דברי הב״ח שהביא שבירושלמי (ירושלמי מגילה ג׳:ז׳) איתא דצריך שיהא איש בריש דפא ואת בסופה.
3. עיין בר״ן (דף ג,א ד״ה כל השירות) שהביא דברי ר״ת שכמו שאריח הוא מן הכתב כמו״כ הלבינה היא מן הכתב וקורא השיטה הארוכה לבינה והקצרה אריח ואריח ע״ג אריח היינו ואת ואת ואת שהן תיבות קצרות זו למעלה מזו והלבינה קורא לשמות שהם ארוכים והם ג״כ זה למעלה מזה.
4. וכ״ה בחדושי הר״ן בשם המדרש ובמחזור ויטרי הלכות ס״ת.
5. עיין בר״ן (דף ג,א ד״ה כל השירות) שכתב ושירת האזינו נמי כיוצא בזו היא שעמודיה שוין לפי שיש בה מפלתן של רשעים כדכתיב מראש פרעות אויב וכתיב כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו.
6. פי״ב ה״ג עשרת בני המן ומלכי כנען נכתבין אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה.
7. מסכת סופרים א׳:י׳.
8. וכן איתא בירושלמי (ירושלמי מגילה ג׳:ז׳) שהוא לעיכובא.
כל השירות כולן נכתבו אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח – קשיא לי דהא וידבר דוד נכתבה אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה כבני המן ומלכי כנען.
דרש ר׳ שילא אי⁠[ש כפר תמ]⁠רתא1 כל השירות כלן אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח. פירוש כגון שירת הים ושירת דוד ושירת דבורה2, תקון כתיבתן כמי שמניח אריח שהוא חצי לבינה שארכו טפח ומחצה על גבי לבינה שארכה שלשה טפחים שנמצאת הלבינה עודפת על החצי משני צדדין, כלומר שתקון השירה שיכתוב בראש שיטה ראשונה שתים או שלוש תיבות ומניח ריוח באמצע השיטה וכותב בסוף השיטה שתים או שלש תיבות כמו כן, וחוזר לשיטה שניה ומתחיל לכתוב מתחת התיבה השלישית שכתב בתחילת שיטה שלמעלה וממלא כל אותו הריוח שהניח באמצע השיטה שלמעלה, ואינו מתחיל מראש השיטה השניה ולא משלים בסופה, וחוזר לשיטה שלישית ומתחיל מראש השיטה וכותב כנגד הריוח שהניח בראש השיטה השניה עד כנגד הכתיבה שבאמצעה3 ומניח ריוח כנגדו ומשלים סוף השיטה בכתיבה, ועל דרך זו כותב את השירה עד שישלים. נמצא שאם יהיה בנין אבנים גדולות עם קטנות4 על דרך זו כל אחת סומכת לחברתה ואינן נופלות, ואע״פ שמניח אבן גדולה על גבי אבן קטנה אם יבואו ליפול כל אחת מהן סומכת לחברתה שהרבה סמיכות יש להם. חוץ משירה זו, של בני המן. שהיא אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה. כלומר שאין הכתיבה כי אם בראשי השיטין ובסופן ואמצען חלק, כבנין נדבך שאם יפול מצד אחד תכף יפול כולו. מאי טעמא אמר ר׳ אבהו שלא תהיה תקומה למפלתן של רשעים5. אבל הצדיקים יש למפלתן תקומה שנאמר (תהילים לז,כד) [כי] יפול לא יוטל כי יי׳ סומך ידו6.
1. יש כאן מחק והשלמתי ע״פ הגמ׳.
2. כן הביא שלשת דוגמאות אלו בר״י מלוניל ועיי״ש בהע׳ במהדיר.
3. ועד בכלל כלומר שממשיך מעט כנגד הכתב.
4. בר״י מלוניל שמשם העתיק רבינו. ״או קורות״ אך ההמשך ״על גבי אבן קטנה״ מוכיח שאין כאן ט״ס ואולי גם בר״י מלוניל צ״ל כברבינו.
5. ״של רשעים״ לפנינו בגמ׳ ברי״ף ליתא אבל כן הגי׳ ברי״ף כ״י נ״י (הובא בהגו״צ שבש״ס עוז והדר.
6. ע״פ ר״י מלוניל.
כל השירות כלן נעשות לבינה על גבי אריח ואריח על גבי לבינה ופירוש הענין הוא שהאריח והלבינה שוין באורך אבל אינן שוין ברוחב שהאריח חצי לבינה כמו שהתבאר בבבא בתרא והוא קורא הכתב אריח והחלק שתחתיו שהוא רחב כפלים הוא קורא לבינה וכל השירות כתב על גבי חלק וחלק ע״ג כתב וזו אריח על גבי אריח ר״ל ואת ואת וכו׳ ולבינה על גבי לבינה והם שמות הבנים ר״ל פרשנדתא דלפון וכו׳ להורות שאין תקומה למפלתן שכל שהוא בדרך זה בנפילת התחתון נופלים כולן וי״מ שהאריח חצי לבינה באורך ואותו הכתב ארוך הסומך שני ראשיו על כתב קצר שתחתיו מזה ומזה הוא קורא לבינה ואותו כתב קצר הוא קורא אריח ואע״פ שאף שירת האזינו היא בדרך זו כשירת בני המן לא דברו כאן אלא בשירה הנעשית על נס:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אריח – זה הכתב, לבנה – הוא החלק שהוא רוחב כפלים מן הכתב שהאריח חצי לבנה. כך פירש״י. ואין נראה לר״ת אלא כמו שאריח הוא מן הכתב כמו כן הלבנה הוא מן הכתב שהלבנה והאריח שתיהן מרובעין אלא שזה גדול וזה קטן והכי פירושא כל השירות כולן אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח שהשיטה הארוכה קורא לבנה והקצרה אריח חוץ משורה זו שאריח על גבי אריח את שהיא תיבה קצרה קורא אריח והם זה למעלה מזה והלבנה קורא לשיטות הארוכים וכל השיטות זה למעלה מזה. ותדע דהא שירת הים מפורש במדרש שהיא אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח וסתומה משני ראשיה והטעם מפורש בהגדה לפי שסגר הקב״ה את מצרים לפניהם ולאחריהם. וראשי השיטין כתבם ר״ת בתיקון ס״ת שלו. אך שירת האזינו לבנה על גבי לבנה כדמוכח במס׳ סופרים שהשיטות ארוכות זו כזו דקת׳ התם האזינו שעשאה שירה ושירה שעשאה האזינו אל יקרא בו לפי ששירת הים השיטות אחת ארוכה ולמטה ממנה קצרה ושירת האזינו כולן ארוכות. (והטעם כי היכי דבעשרת ושירת האזינו כולן ארוכות). והטעם כי היכי דבעשרת בני המן אומרים שלא תהא תקומה למפלתן פי׳ שכשהחומה שוה בשני ראשיה ואין בה בליטות אין להוסיף עליה כמו אם היו שם בליטות ושני החומה שאז יוכלו להוסיף על הבנין כך בשירת האזינו שכתוב בה מפלתן של רשעים והאומות דכתיב מראש פרעות אויב. ונקם ישיב לצריו. ודם עבדיו יקום. ולא תקשי מהא דהכא דהא לא אתא למעוטי שאר שירות אלא מאריח על גבי אריח ולבנה על גבי לבנה אבל לא אתיא למימר שיהיו כולן אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח דהא איכא שירת האזינו שהיא לבנה על גבי לבנה שכל השיטות הם ארוכות וטעמא כדפרישית.
אמר ר׳ חנינא בר פפא, דרש רב שילא איש כפר תמרתא: כל השירות כולן שבמקרא נכתבות בצורת אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח כלומר שתי שורות קצרות וביניהן רווח, ומתחת לרווח — שורה ארוכה,
Rabbi Ḥanina bar Pappa said that Rabbi Sheila, a man of the village of Timarta, interpreted a verse homiletically: All of the songs in the Bible are written in the form of a half brick arranged upon a whole brick and a whole brick arranged upon a half brick, i.e., each line of the song is divided into a stitch of text, referred to as a half brick, which is separated by a blank space, referred to as a whole brick, from the concluding stitch of that line of text.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריתוספות רי״ד מהדורה תנינאר׳ ישמעאל בן חכמוןבית הבחירה למאיריריטב״אר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) החוּץ מִשִּׁירָה זוֹ וּמַלְכֵי כְנַעַן שֶׁאָרִיחַ עַל גַּבֵּי אָרִיחַ וּלְבֵינָה עַל גַּבֵּי לְבֵינָה מ״טמַאי טַעְמָא שֶׁלֹּא תְּהֵא תְּקוּמָה לְמַפַּלְתָּן.

The next line of the song inverts the sequence. This is the principle for all songs in the Bible except for this song, referring to the list of Haman’s sons, and the song listing the kings of Canaan who were defeated by Joshua. These two songs are written in the form of a half brick arranged upon a half brick and a whole brick arranged upon a whole brick, i.e., one stitch of text over another, and one blank space over another. What is the reason that these two songs are written in this anomalous fashion? So that they should never rise from their downfall. Just as a wall that is built in this manner will not stand, so too, these individuals should have no resurgence.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריריטב״אר״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי טעמא אמר ר׳ אבהו כדי שלא תהא תקומה במפלתן של רשעים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלא תהא להם תקומה – שלא יהא להם מקום להרחיב צעדיו תחתיו.
שלא תהא תקומה. שלא יהא מקום להרחיב צעדיו תחתיו1.
סליק פ״ק
1. כ״פ רש״י ד״ה שלא תהא. ועיין בר״ן שם שפי׳ לר״ת שלא תהא תקומה היינו כשהחומה שוה בשני ראשיה ואין בה בליטות אין להוסיף עליה ולחזקה כמו שהיו יכולין אם היו שם בליטות ושיני החומה שאז יכולין להוסיף על הבנין ולחזקו. ובמאירי כתב להורות שאין תקומה למפלתן שכל שהוא בדרך זה בנפילת התחתון נופלים כולן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ר אבהו כדי שלא תהא תקומה למפלתן – ירושלמי צריך שיהא איש בראש דפא וה׳ בסופא שניין ונחית בהדין קינטראי. ירושלמי רב אמר צריך לומר ארור המן ארורים בניו. ברוך מרדכי. ברוכה אסתר. א״ר פנחס צריך לומר חרבונה זכור לטוב. ר׳ יוחנן כד הוה מטי לההוא פסוקא אשר הגלה נבוכדנצר הוה אמר נבוכדנצר שחיק עצמות שכל נבוכדנצר דירמיה חי. ברם הכא מית הוה.
1מגלה צריכה שרטוט כאמתה של תורה. והיינו מזוזה שהיא אמתה של תורה דכתיב בה שמע ישראל י״י אלהינו י״י אחד.
1. שאר הפסקאות עד סוף עמוד זה מופיעות בכ״י להלן לאחר דף י״ח:.
חוץ משירה זו ומלכי כנען כו׳ שלא תהא תקומה כו׳. עיין במרדכי ובר״ן בזה בשם ר״ת ושירת האזינו נמי כן היא שיש בה נמי מפלתן של עובדי כוכבים דכתיב מראש פרעות וגו׳ ודם עבדיו יקום וגו׳:
חוץ משירה זו של רשימת בני המן וכן רשימת מלכי כנען שנפלו בידי יהושע, שכותבים אותה אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה, שורה קצרה תחת שורה קצרה וארוכה תחת ארוכה. מאי טעמא [מה הטעם] — שלא תהא תקומה למפלתן שכשם שקיר שבונים אותו בצורה כזאת לא יעמוד — כך אלה לא תהיה להם עוד תקומה.
The next line of the song inverts the sequence. This is the principle for all songs in the Bible except for this song, referring to the list of Haman’s sons, and the song listing the kings of Canaan who were defeated by Joshua. These two songs are written in the form of a half brick arranged upon a half brick and a whole brick arranged upon a whole brick, i.e., one stitch of text over another, and one blank space over another. What is the reason that these two songs are written in this anomalous fashion? So that they should never rise from their downfall. Just as a wall that is built in this manner will not stand, so too, these individuals should have no resurgence.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריריטב״אר״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים {אסתר ט׳:י״ב} אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מְלַמֵּד שֶׁבָּא מַלְאָךְ וּסְטָרוֹ עַל פִּיו.

The verse states: “And the king said to Esther the queen: The Jews have slain and destroyed five hundred men in Shushan the capital, and also the ten sons of Haman; what have they done in the rest of the king’s provinces? Now what is your petition and it shall be granted to you; and what more do you request, and it shall be done” (Esther 9:12). Rabbi Abbahu said: This teaches that an angel came and slapped him on his mouth, so that he was unable to finish what he was saying; he started with a complaint about what the Jews were doing, but ended on an entirely different note.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מלמד שבא מלאך כו׳ – שהרי התחיל לדבר בלשון כעס וסופו אמר מה שאלתך.
גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות ויותר מבנין בית המקדש ויותר מכבוד אב ואם יותר מהצלת נפשות ממרדכי שקודם שררתו נמנה אחר ארבעה כדכתיב אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי ולבסוף אחר שנטרד מן התורה לרוב שררתו אע״פ שהציל נפשות נמנה אחר חמשה דכתיב ישוע נחמיה עזריה רעליה נחמני מרדכי בלשן וזהו שאמרו לרוב אחיו ולא כל אחיו מלמד שפרשו ממנו מקצת סנהדרין מבנין בית המקדש שכך מסורת בידינו כל זמן שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה מכבוד אב ואם שכך אמרו חז״ל כל אותן הימים שעמד יעקב בבית עבר ללמוד תורה לא נענש על שלא קיים מצות כבוד אב ואם ושאר הימים שעמד בבית לבן נענש עליהם ולא ראה פני יוסף בנו כנגד כל אותן הימים הא למדת אין לך דבר שעומד בפני תלמוד תורה ואמר נעים זמירות [ישראל] אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת יי׳:
נשלם הפרק תהלה לאל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מלמד שבא מלאך וסטרו כו׳. כנראה מפרש״י ממה שא״ל מה שאלתך בסוף משמע שהתחיל לדבר בכעס ואין הכרע כ״כ ועי״ל ממה שהיה חושב למספר ההרוגים ה׳ מאות וי׳ בני המן בשושן זולת בשאר מדינות מה עשו משמע דהרבה היו בעיניו וכעס ע״כ:
״ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן בשאר מדינות המלך מה עשו ומה שאלתך וינתן לך״ (אסתר ט, יב), אמר ר׳ אבהו: מלמד שבא מלאך וסטרו על פיו ולא גמר את תחילת דבריו, שנראה שרצה להתלונן על מעשה היהודים, וסיים בדברים אחרים.
The verse states: “And the king said to Esther the queen: The Jews have slain and destroyed five hundred men in Shushan the capital, and also the ten sons of Haman; what have they done in the rest of the king’s provinces? Now what is your petition and it shall be granted to you; and what more do you request, and it shall be done” (Esther 9:12). Rabbi Abbahu said: This teaches that an angel came and slapped him on his mouth, so that he was unable to finish what he was saying; he started with a complaint about what the Jews were doing, but ended on an entirely different note.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר עִם הַסֵּפֶר {אסתר ט׳:כ״ה} אָמַר אָמְרָה מִיבְּעֵי לֵיהּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמְרָה לוֹ יֵאָמֵר בַּפֶּה מַה שֶּׁכָּתוּב בַּסֵּפֶר.

The verse states: “But when she came before the king, he said with a letter” (Esther 9:25). Why does it say: “He said”? It should have said: “She said,” as it was Esther who changed the decree. Rabbi Yoḥanan said: She said to Ahasuerus: Let it be said by word of mouth, indicating that that which is written in the letter should also be ordered verbally.
רי״ףרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכי גרסינן: אמר רב נחמן יאמר בפה מה שנכתב בספרים. ולא גרסינן אמרה לו והכי פירושה סדר המקראות כך הוא וקיבל היהודים את אשר החלו לעשות כי המן בן המדתא האגגי וגו׳ ובבואה לפני המלך אמר עם הספר וגו׳ ומרדכי כתב אליהם שיעשו פורים כי המן ביקש לאבדם ומה שבאת אסתר לפני המלך [להתחנן לו] כל זה יאמר שנה בשנה.
עם הספר – שתהא מגילה כתובה לפניהם בשעת קריאה.
אמרה מיבעי ליה – דמשמע דהכי קאמר ובבואה לפני המלך אמרה לו מלבד הספר שעמו לעשות ולשלוח בכל המדינות אמרה לו עוד ישוב מחשבתו הרעה דכיון דקאמר בבואה אמר משמע שיש לנו לומר מה שאמרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יאמר בפה מה שכתוב בספר כו׳ פרש״י סדר המקראות כו׳ כי המן בקש וכו׳ ומה שבאתה אסתר כו׳ כל זה יאמר שנה שנה עם הספר כו׳. ונראה דהיינו כמ״ד לקמן פ״ב דקורין המגילה מאחר הדברים האלה:
נאמר: ״ובבאה לפני המלך אמר עם הספר״ (אסתר ט, כה), ותוהים: מדוע נאמר לשון ״אמר״? הלא ״אמרה״ מבעי ליה [צריך היה לו לומר] שאסתר היא ששינתה את הגזירה! אמר ר׳ יוחנן: אמרה לו לאחשורוש: יאמר בפה גם בפקודה שבעל פה מה שכתוב בספר.
The verse states: “But when she came before the king, he said with a letter” (Esther 9:25). Why does it say: “He said”? It should have said: “She said,” as it was Esther who changed the decree. Rabbi Yoḥanan said: She said to Ahasuerus: Let it be said by word of mouth, indicating that that which is written in the letter should also be ordered verbally.
רי״ףרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת {אסתר ט׳:ל׳} אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי אַסִּי מְלַמֵּד ושֶׁצְּרִיכָה שִׂרְטוּט כַּאֲמִיתָּה שֶׁל תּוֹרָה.

With regard to what is stated: “Words of peace and truth” (Esther 9:30), Rabbi Tanḥum said, and some say that Rabbi Asi said: This teaches that a Megilla scroll requires scoring, i.e., that the lines for the text must be scored onto the parchment, as the Torah itself, i.e., as is done in a Torah scroll.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספות רי״ד מהדורה תנינאבית הבחירה למאיריריטב״אר״ןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כאמיתה של תורה – כספר תורה עצמו שרטוט הלכה למשה מסיני.
דברי שלום ואמת אמר ר׳ יוסי מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה.
מלמד שצריכה שירטוט כאמיתה של תורה – עיין מה שכתבתי בהלכות מזוזה.
מגלה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה ר״ל כגופה של תורה עצמה אע״פ שעיקרה דברי נשים וזהו שאמרו בתלמוד המערב משה ואלעזר נשיאים ועדה כלומר שאע״פ שעקר המגלה בא על ידי נשים הרי מצינו בתורה בבנות צלפחד שנתעסקו בדבריהם משה אלעזר ונשיאים ועדה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דברי שלום ואמת – לרבות שרטוט שפעמים שאדם עושה שרטוט באיגרות ולהכי רבייה אבל לתגין לא רבייה שלא מצינו תגין אלא לס״ת שהקב״ה קושר קשר לאותיות. כדאיתא בשבת בפ׳ ר״ע. ויראים שאמרו צריך זיינין לא דייק ועכשיו נהגו שלא לקרות אלא בעפיץ. וכתבו הגאונים שהעבוד שלנו כשר אפי׳ לס״ת ומנהג שלהם היה לעבד בעפצים. הרב הגדול רבינו משה כתב פ״ב דהלכות מגלה וצריכה שרטוט כתורה עצמה. ואין העור שלה צריכה עבודא לשמה. היתה כתובה על הנייר או על העור שאינה מעובד או שכתבה גוי או מין פסולה ע״כ.
ירושלמי בלולב הגזול הכל מודים בלולב שפסול ומה בין שופר ללולב לולב בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו הוא יוצא וכי קול אסור בהנאה ומסתברא במגלה גזולה יצא מאותו טעם.
גרסינן בגיטין בפ״ק בני אדם העומדין עלי. לחרף ולגדף. ובידי למוסרן למלכות. כח בידי להשליך עליהם המלכות: בעוד רשע לנגדי. מריבני ומקניטני.
1א״ר יצחק שתים תיבות כותבין בלא שרטוט ג׳ אין כותבין. פיר״ת בס׳ הישר בלא שרטוט העליון שאין ס״ת וכ״ש שאר ספרים צריכין שרטוט אלא שיטה ראשונ׳ חוץ מן המזוז׳ שהלכה למשה מסיני שצריכה שרטוט בין כל שיטה לשיטה ואי אפילו ג׳ תיבות נמי אין כותבין אמאי איצטריך הלכה למשה מסיני במזוזה והא דאמרינן הכא (דט״ז ע״ב) מלמד שצריכה שרטוט כאמתה של תורה היינו כמזוזה שיש בה מלכות שמים תדע דהא אמרינן הכא (די״ט ע״א) נקראת ספר ונקראת אגרת. נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה כס״ת ואי ס״ד ספר תורה צריך שרטוט תיפוק לי שרטוע מהתם משום שנקראת ספר ולמה לי דברי שלום ואמת. עוד הביא ראיה מדאמרינן במנחות (דל״ב ע״ב) שתפילין אין צריכין שרטוט ומי גרעי מכל הספרים. וא״ת שהלכה למשה מסיני הוא הא לא חזינן בגמרא הלכה בתפילין כלל וכי גמירי במזוזה הוא דגמירי שהיא צריכה שרטוט. אבל רש״י ז״ל פי׳ הכא דמגלה כאמתה של תורה היינו ס״ת עצמו וכן משמע בירושלמי נאמר כאן דברי שלום ואמת ונאמר להלן אמת קנה ואל תמכור הרי היא כאמתה של תורה מה זו צריכה שרטוט אף זו צריכה שרטוט. מה זו נתנה להדרש אף זו נתנה להדרש. ותפילין שאינם צריכים שרטוט אפשר לומר מדאמר רחמנא מזוזה מכלל דתפילין לא צריכי שהתפילין ומזוזה כיון שלא ניתנו לקרות בהן מן הדין אינן צריכין שרטוט שאין שרטוט אלא בס״ת ושאר הספרים שניתנו לקרות בהן כדי שלא יתערבו השיטות וירוץ הקורא בהן ואתיא הלכה למשה מסיני והצריכה שרטוט למזוזה אבל תפילין בדינן עומדים ואין צריכין שרטוט כלל שלא ניתנו לקרות בהן אלא מחופין וטמונין הן בעורן. ומה שהוקשה לו לר״ת ז״ל אמאי צריך דברי שלום ואמת במגלה שהרי נקראת ספר כיון שנקראת אגרת הוה אמינא שאין צריכה שרטוט ומה שנקראת ספר להלכותיה אתא שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה ולאו לשאר מילי לפיכך הוצרך לכתוב דברי שלום ואמת שהחזירה לכלל ספר נמי להצריכה שרטוט וה״ה לעבוד ולכתוב אשורית ובדיו. ושמא לא הוצרך אלא לשרטוט שהייתי אומר כיון שנקראת אגרת אינה צריכה שרטוט שבכך היא דומה לאגרת יותר משאר הדברים והתם במס׳ מגלה ירוש׳ גרסינן הלכה למשה מסיני שהיו כותבין בעורות בדיו מסורגל פי׳ משורטט בין שיטה לשיטה דהיינו לשון סירגול בכל מקום. ובבראשית רבה זה ספר תולדות אדם אף הסירגול הספר אדם הראשון למד ואשכחית התם בספרי ויקרא. קווצותיו תלתלים זה הסרגול. שחורות כעורב אלו השטות. והיינו סרגול כל שטה ושטה שהן עשויות תלתלים והורו מקצת חכמי הצרפתים דכי אמרינן דג׳ אין כותבין ה״מ כההוא דאמרינן בפ״ק דגיטין בני אדם העולין משם לכאן הם קימו בעצמם ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין דקרא גופיה מייתי א״נ כגון דאמרי בתלמוד שנאמר אבל במקום שכותב אגרות הרשות ומדבר בלב נקיה ונקט לישנא דקרא אין צריך שרטוט שאין זה קדוש שלא נתכוין לפסוק אלא ללשון צח ובירושלמי לא משמע הכי דגרסינן בפ׳ בני העיר שלח ר׳ אבהו וכ׳ לון הרי פייסנו לג׳ לטורין וכו׳ אבל תמר תמרורת בתמרוריה היא עומדת ובקשו׳ למתקה ולשוא צורף צרף ר׳ מונא משלח כתב לר׳ הושעיא ראשיתך מצער מאד תשגא אחריתך משמע דאפי׳ בכי האי גונא אינו רשאי לכתוב פסוק בלא שרטוט. ראינו שנהגו מקצת העם לכתוב פסוקים בלא שרטוט אפי׳ בתלמוד וסבורי לומר שלהפרש הפסוק או להלכותיו מותר וטועים הם דהא ר׳ אביתר (דגיטין ד״ו ע״ב) דומיה דהלכותיו ואמרינן נמי ביבמות (דק״ו ע״ב) ואקרינוה מאי דכתיב בס׳ אוריתא דמשה מאן יבנו וגו׳ ואמרינן מר זוטרא משרטט וכתב להו וכן הדין נותן דלמה יהא מותר אם צריך לו ישר ויכתוב אבל נראה שכתיבה זו שאינה אשורית מותר לכתוב בלא שרטוט שלא אמרו אלא כגון ס״ת ונביאים שכתיבתן אשורית אבל כתיבה זו ודאי מותר שאינה כתיבה כלל ולא הוכשרה בכל ספר הקדש ועל דא סמיך רבינו למכתב כתיבה זו בלא שרטוט וכן עמא דבר.
סליק פירקא ברחמי שמיא.
1. קטע זה מופיע בסוף המסכת עם ציון ששייך לכאן.
רש״י ד״ה כאמיתה. כס״ת עצמו. עי׳ מנחות דף לב ע״ב תד״ה הא מורידן:
על מה שנאמר: ״דברי שלום ואמת״ (אסתר ט, ל), אמר ר׳ תנחום, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ אסי: מלמד שצריכה המגילה שרטוט שישרטטו שורות על הקלף כאמיתה של תורה, כפי שעושים בספרי תורה.
With regard to what is stated: “Words of peace and truth” (Esther 9:30), Rabbi Tanḥum said, and some say that Rabbi Asi said: This teaches that a Megilla scroll requires scoring, i.e., that the lines for the text must be scored onto the parchment, as the Torah itself, i.e., as is done in a Torah scroll.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספות רי״ד מהדורה תנינאבית הבחירה למאיריריטב״אר״ןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּים {אסתר ט׳:ל״א} מַאֲמַר אֶסְתֵּר אִין דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת לָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּים (אֵת יְמֵי) הַפּוּרִים הָאֵלֶּה {אסתר ט׳:ל״א-ל״ב}.

The verses say: “The matters of the fasts and their cry. And the decree of Esther confirmed these matters of Purim” (Esther 9:31–32). The Gemara asks: Should we say that “the decree of Esther” indeed confirmed these matters of Purim, but “the matters of the fasts” did not? But didn’t the fasts also contribute to the miracle? Rabbi Yoḥanan said: These two verses, “The matters of the fasts and their cry. And the decree of Esther confirmed these matters of Purim,” should be read as one.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דברי הצומות וזעקתם. ומאמר אסתר קיים דברי הפורים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דברי הצומות וזעקתם ומאמר אסתר – כך סמוכים המקראות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומאמר אסתר קיים וגו׳ דברי הצומות לא כו׳ לפי פשוטו מאמר אסתר היינו מאמרה לחכמים לקיים ימי הפורים ולפי שלא הזכיר מאמרה בכל אלא ותכתוב אסתר וגו׳ והיינו דאמרינן לעיל שלחה להם אסתר קבעוני לדורות ומ״ה קאמרי דמאמר אסתר היינו שאמרה למלך לבטל מחשבת המן הוא קיים דברי הפורים ואהא מתמה וכי מאמר אסתר למלך בלחוד עשתה זאת ולא דברי הצומות ומשני דקושטא דכן הוא דהא והא גרמו והמקרא מחובר למעלה דברי הצומות וזעקתם ומאמר אסתר קיים וגו׳:
נאמר: ״...דברי הצומות וזעקתם. ומאמר אסתר קים״ (אסתר ט, לא-לב), ותוהים: וכי ״מאמר אסתר״ — אין [כן], ״דברי הצומות״ — לא?! האם הצומות לא סייעו בנס? אמר ר׳ יוחנן: ״דברי הצומות... ומאמר אסתר קים את ימי הפרים האלה״. וצריך להבין את שני הפסוקים כענין אחד.
The verses say: “The matters of the fasts and their cry. And the decree of Esther confirmed these matters of Purim” (Esther 9:31–32). The Gemara asks: Should we say that “the decree of Esther” indeed confirmed these matters of Purim, but “the matters of the fasts” did not? But didn’t the fasts also contribute to the miracle? Rabbi Yoḥanan said: These two verses, “The matters of the fasts and their cry. And the decree of Esther confirmed these matters of Purim,” should be read as one.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) כִּי מׇרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרוֹב אֶחָיו לְרוֹב אֶחָיו {אסתר י׳:ג׳} וְלֹא לְכׇל אֶחָיו מְלַמֵּד שֶׁפֵּירְשׁוּ מִמֶּנּוּ מִקְצָת סַנְהֶדְרִין.

The verse states: “For Mordecai the Jew was second to the king Ahasuerus, and great among the Jews, and accepted by the majority of his brethren” (Esther 10:3). The Gemara comments: The verse indicates that Mordecai was accepted only “By the majority of his brethren,” but not by all his brethren. This teaches that some members of the Sanhedrin parted from him, because he occupied himself with community needs, and was therefore compelled to neglect his Torah study. They felt that this was a mistake and that he should have remained active on the Sanhedrin.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב יוסף גדול ת״ת יותר מהצלת נפשות ממרדכי דמעיקרא קא חשיב ליה בתר ארבעה ובסוף חשיב ליה בתר חמשה שנאמר אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה וגו׳. ובסוף כתיב הבאים עם זרובבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן. למה נקרא שמו בלשן שיודע ע׳ לשונות. רצוי לרוב אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שפירשו ממנו – לפי שבטל מדברי תורה ונכנס לשררה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מלמד שפירשו ממנו סנהדרין כו׳ דהיינו אחיו חביריו שהיו מכלל אנשי כנסת הגדולה:
נאמר ״כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו״ (אסתר י, ג) ומעירים: ״לרוב אחיו״ — ולא לכל אחיו, מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין, מפני שהתעסק בעיקר בצרכי ציבור ולא יכול לעסוק כל כך בתורה, וחשבו שטעות עשה בדבר, שהיה צריך להישאר בסנהדרין.
The verse states: “For Mordecai the Jew was second to the king Ahasuerus, and great among the Jews, and accepted by the majority of his brethren” (Esther 10:3). The Gemara comments: The verse indicates that Mordecai was accepted only “By the majority of his brethren,” but not by all his brethren. This teaches that some members of the Sanhedrin parted from him, because he occupied himself with community needs, and was therefore compelled to neglect his Torah study. They felt that this was a mistake and that he should have remained active on the Sanhedrin.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר רַב יוֹסֵף גָּדוֹל ת״תתַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹתֵר מֵהַצָּלַת נְפָשׁוֹת דְּמֵעִיקָּרָא חָשֵׁיב לֵיהּ לְמׇרְדֳּכַי בָּתַר ד׳אַרְבְּעָה וּלְבַסּוֹף בָּתַר חַמְשָׁה מֵעִיקָּרָא כְּתִיב {עזרא ב׳:ב׳} אֲשֶׁר בָּאוּ עִם זְרוּבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה שְׂרָיָה רְעֵלָיָה מׇרְדֳּכַי בִּלְשָׁן וּלְבַסּוֹף כְּתִיב {נחמיה ו׳:י׳} הַבָּאִים עִם זְרוּבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה עֲזַרְיָה רַעַמְיָה נַחֲמָנִי מׇרְדֳּכַי בִּלְשָׁן.

Rav Yosef said: Studying Torah is greater than saving lives, as initially, when listing the Jewish leaders who came to Eretz Yisrael, Mordecai was mentioned after four other people, but at the end he was listed after five. This is taken to indicate that his involvement in governmental affairs instead of in Torah study lowered his stature one notch. The Gemara proves this: At first it is written: “Who came with Zerubbabel, Jeshua, Nehemiah, Seraiah, Reelaiah, Mordecai, Bilshan” (Ezra 2:2); but in the end in a later list it is written: “Who came with Zerubbabel, Jeshua, Nehemiah, Azariah, Raamiah, Nahmani, Mordecai, Bilshan” (Nehemiah 7:7).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דברי שלום ואמת מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעיקרא – בימי כורש כשעלה (עם) זרובבל מן הגולה ומרדכי עמו ונמנו בספר עזרא כ״ד שנה היה בין מנין למנין בימי כורש לדריוש האחרון ולפי שנעשה מרדכי שר בינתים ירד מחשיבותו אצל חכמים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעיקרא כתיב אשר באו כו׳. פרש״י בימי כורש כשעלה עם זרובבל כו׳ כ״ד שנה היה בין מנין למנין כו׳ עכ״ל. וצ״ל ששוב כשראה מרדכי אז שנתבטל בנין בהמ״ק בימי כורש כמפורש בס׳ עזרא חזר לשושן בימי אסתר ושוב אח״כ עלה שנית לארץ ישראל בימי כורש שנבנה הבית דהיינו ביאה שניה דקאמר ולבסוף כתיב הבאים עם זרובבל וגו׳ כמפורש בספר נחמיה ומיהו אין סברא דהנהו כולהו דחשיב דבאו עם זרובבל וגו׳ מעיקרא עלו ושוב חזרו לשושן שוב עלו שנית כדכתיב בנחמיה הבאים עם זרובבל וגו׳ וי״ל דודאי ב׳ הכתובים איירי בביאה ראשונה אלא משום דשינה בפסוק שני שינה לחשוב מרדכי בתר ה׳ והוא רמז דגדול ת״ת כו׳:
אמר רב יוסף: גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות, דמעיקרא [שמתחילה] חשיב ליה [מנה אותו] את מרדכי בתר [אחר] ארבעה, ולבסוף בתר [אחר] חמשה. מעיקרא כתיב [בתחילה נאמר] כך: ״אשר באו עם זרבבל, ישוע, נחמיה, שריה, רעליה, מרדכי, בלשן״ (עזרא ב, ב) ולבסוף ברשימה מאוחרת יותר כתיב [נאמר]: ״הבאים עם זרבבל, ישוע, נחמיה, עזריה, רעמיה, נחמני, מרדכי, בלשן״ (נחמיה ז, ז) שכתבוהו מאוחר יותר ברשימה מפני שלא עסק בתורה אלא בעיקר בענייני השלטון.
Rav Yosef said: Studying Torah is greater than saving lives, as initially, when listing the Jewish leaders who came to Eretz Yisrael, Mordecai was mentioned after four other people, but at the end he was listed after five. This is taken to indicate that his involvement in governmental affairs instead of in Torah study lowered his stature one notch. The Gemara proves this: At first it is written: “Who came with Zerubbabel, Jeshua, Nehemiah, Seraiah, Reelaiah, Mordecai, Bilshan” (Ezra 2:2); but in the end in a later list it is written: “Who came with Zerubbabel, Jeshua, Nehemiah, Azariah, Raamiah, Nahmani, Mordecai, Bilshan” (Nehemiah 7:7).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אָמַר רַב וְאִיתֵּימָא רַב שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָּא גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹתֵר מִבִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁכׇּל זְמַן שֶׁבָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה קַיָּים לֹא הִנִּיחוֹ עֶזְרָא וְעָלָה.

Rav said, and some say that Rav Shmuel bar Marta said: Studying Torah is greater and more important that building the Temple. A proof of this is that for as long as Baruch ben Neriah was alive in Babylonia, Ezra, who was his disciple, did not leave him and go up to Eretz Yisrael to build the Temple.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר משמיה דרב גדול ת״ת מבנין בהמ״ק. שכ״ז שהי׳ ברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה. ועוד אמר משמו גדול ת״ת מכבוד אב ואם. שכל השנים שהיה יעקב בבית עבר ולמד תורה לא נענש עליהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שכל זמן שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה – שיש לך לתמוה למה לא עלה עזרא עם זרובבל בימי כורש עד השנה השביעית לדריוש האחרון לאחר שנבנה הבית כמו שכתוב בעזרא ויבא ירושלם בחדש החמישי היא שנת השביעית למלך וגו׳ (עזרא ז) ובמדרש שהיה לומד תורה מפי ברוך בן נריה בבבל וברוך לא עלה מבבל ומת שם בתוך השנים הללו ודאמרן לעיל ברוך נתנבא בשנת שתים לדריוש בבבל היה מתנבא ושולח ספרים לירושלים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל זמן שברוך בן נריה קיים כו׳. כפרש״י דאל״כ למה לא עלה עזרא עם זרובבל וק״ק דברוך גופיה למה לא עלה אז עם זרובבל ורש״י בא ליישב זה דברוך מת בתוך השנים הללו דהיינו באותן שנים קודם שהתחילו לבנות בהמ״ק בימי דריוש האחרון אבל אין זה מספיק שהרי ברוך היה חי בשנת שתים לדריוש האחרון כדאמרינן לעיל שהיה מתנבא בשנת שתים לדריוש ואז התחילו לבנות בהמ״ק כמפורש בספר עזרא באדין בטילת עבידת בית אלהא גו׳ עד שנת תרתין למלכות דריוש וצ״ל דבאותה שנה גופה שהיא שנת תרתין לדריוש מת ברוך ולא עלה בתחלת בנינם:
אמר רב ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב שמואל בר מרתא: גדול תלמוד תורה וחשוב יותר מבנין בית המקדש, וראיה לדבר: שכל זמן שברוך בן נריה היה קיים ויושב בבבל לא הניחו עזרא שהיה תלמידו ועלה מבבל.
Rav said, and some say that Rav Shmuel bar Marta said: Studying Torah is greater and more important that building the Temple. A proof of this is that for as long as Baruch ben Neriah was alive in Babylonia, Ezra, who was his disciple, did not leave him and go up to Eretz Yisrael to build the Temple.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אָמַר רַבָּה אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָּא גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹתֵר מִכִּבּוּד אָב וָאֵם שֶׁכׇּל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁהָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּבֵית עֵבֶר לֹא נֶעֱנַשׁ דְּאָמַר מָר

Rabba said that Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta said: Studying Torah is greater and more important than honoring one’s father and mother, and a proof of this is that for all those years that our father Jacob spent in the house of Eber and studied Torah there he was not punished for having neglected to fulfill the mitzva of honoring one’s parents. As the Master said:
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יעקב למד תורה י״ד שנה בבית עבר – כשפירש מאביו ללכת לחרן ולא נענש עליהן על כיבוד אביו ובשאר כל השנים שנשתהה בבית לבן ובדרך נענש כדמפרש ואזיל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גדול ת״ת יותר מכבוד אב כו׳. מהא דמייתי שלא נענש על אותן שנים שהיה בבית עבר אינו מוכח דגדול יותר מכבוד אב דבשוה לו נמי אין ראוי לעונש אלא דנקט האי לישנא דגדול ת״ת שסמך אלישנא דמתניתין דריש פאה דתנן ות״ת כנגד כולם וא״ת למה נענש גם על אותן כ״ב שנים כיון דברצון אב ואם ובמצותן הלך יעקב מסתמא מחלו על כבודם ותירץ בעל אמרי נועם בשם הר״י מפרי״ש שלבסוף י״ד שנה שהיה בבית עבר נתקררה דעתו של עשו ושלחה רבקה אמו את דבורה מנקתה אחריו לבית לבן והוא שהה שם כ״ב שנה ע״כ ועיין במפרשים בזה:
שהיה יעקב אבינו בבית עבר כו׳. ובכמה מקומות אמרו בית מדרשו של שם ועבר שהיה קבלה בידם דנביאים היו וכאן אמר בבית עבר לפי ששם כבר מת בשנת נ׳ ליעקב אבל עבר היה חי עד שהיה יעקב שתי שנים בבית לבן כדלקמן ומסברא קאמרינן שבאותן י״ד שנים שאין מפורש בקרא מה היה עסקו של יעקב מסתמא בבית עבר היה שע״כ קראו הכתוב יושב אהלים באהל של תורה בבית עבר:
אמר רבה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא: גדול תלמוד תורה יותר מכבוד אב ואם, וראיה לדבר: שכל אותן שנים שהיה יעקב אבינו בבית עבר ולמד שם תורה לא נענש על שביטל מכיבוד אב ואם, שאמר מר [החכם]:
Rabba said that Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta said: Studying Torah is greater and more important than honoring one’s father and mother, and a proof of this is that for all those years that our father Jacob spent in the house of Eber and studied Torah there he was not punished for having neglected to fulfill the mitzva of honoring one’s parents. As the Master said:
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מגילה טז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מגילה טז:, ר׳ חננאל מגילה טז:, רי"ף מגילה טז: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י מגילה טז:, ראב"ן מגילה טז: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות מגילה טז:, ר"י מלוניל מגילה טז: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ר׳ יהודה אלמדארי מגילה טז: – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), תוספות רי"ד מהדורה תנינא מגילה טז:, ר׳ ישמעאל בן חכמון מגילה טז: – מהדורת הרב אהרן גבאי, חצי גבורים ח' (אלול תשע"ה), באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי מגילה טז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א מגילה טז:, ר"ן מגילה טז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"א חידושי אגדות מגילה טז:, גליון הש"ס לרע"א מגילה טז:, פירוש הרב שטיינזלץ מגילה טז:, אסופת מאמרים מגילה טז:

Megillah 16b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Megillah 16b, R. Chananel Megillah 16b, Rif by Bavli Megillah 16b, Rashi Megillah 16b, Raavan Megillah 16b, Tosafot Megillah 16b, Ri MiLunel Megillah 16b, R. Yehuda Almadari Megillah 16b, Tosefot Rid Second Recension Megillah 16b, R. Yishmael b. Chakhmon Megillah 16b, Meiri Megillah 16b, Ritva Megillah 16b, Ran Megillah 16b, Maharsha Chidushei Aggadot Megillah 16b, Gilyon HaShas Megillah 16b, Steinsaltz Commentary Megillah 16b, Collected Articles Megillah 16b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144