ת״ר כיצד מושחין את המלכים כמין נזר, ואת הכהנים כמין כי. מאי כמין כי אמר רב מנשיא בר גדא כמין כף יוני. תני חדא בתחלה מוצקין שמן על ראשו, ואח״כ נותנין לו שמן בין ריסי עיניו, ותניא אחריתי בתחלה נותנין לו שמן בין ריסי עיניו, ואח״כ מוצקים לו שמן על ראשו תנאי היא, איכא דאמרי משיחה עדיפא, ואיכא דאמרי יציקה עדיפא. מ״ט דמאן דאמר יציקה עדיפא דכתיב ויצוק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אותו לקדשו. ומאן דאמר משיחה עדיפא, מ״ט קסבר שכן אתה מוצא אצל כלי שרת. והכתיב ויצוק, ובסוף וימשח הכי קאמר מאי טעם ויצוק משום דוימשח.
א
והנה במשיחת כהן גדול עושין גם יציקה על הראש וגם משיחה בין עיניו. ונראה דמשיחת כה״ג בשמן המשחה מקדשת את הכה״ג כדין משיחת כלי שרת דמקדשת את הכלי בקדושת כלי שרת וכדמוכח מהא דקיי״ל דכלים שעשאן משה דמשיחה מקדשתן (
שבועות טו. וברמב״ם פ״א מהל׳ כלי המקדש הי״ב).
א ונראה דמשיחה בין העניים הוי חלות משיחה המקדשת. ואילו במלך יש משיחה רק על הראש בלבד, דמשיחת מלך חלה רק מדין חלות מינוי לגדולה אבל אינו מקדשת את המלך. דנראה לומר דיש ב׳ דינים במשיחה דכהן גדול: א) דין משיחה על הראש דהוי חלות משיחה לגדולה, וכדכתיב ״כי נזר אלוקיו עליו״, ב) דין משיחה של קידוש דהיינו משיחה בין העיניים דהוי משיחה המקדשת דומיא דמשיחת בכלי שרת.
ב. ומספק״ל בגמ׳ איזה משיחה קודמת משיחה של קידוש או של גדולה.
ועיין ברמב״ם (פ״א מכלי המקדש ה״ט) וז״ל כיצד מושחין את הכהן, צק את השמן על ראשו וסך ממנו על גבי עיניו וכו׳ שנאמר ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אותו לקדשו עכ״ל, ומבואר דהרמב״ם סובר דמשתמשים באותו השמן לב׳ משיחות אחת על הראש ואחת בין עיניו, וצ״ע דמהגמ׳ משמע דהביאו שמן אחר.
ב
ועוד יש לעיין דמבואר בגמ׳ דהשתמשו בשמן המשחה למשוח כהנים גדולים ומלכים. ובנוגע לכה״ג כתוב מפורש בתורה
(ויקרא כ״א:י) ״והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידיו ללבוש את הבגדים״, ואילו בנוגע למלך משיחה מוזכרת רק בנביא (ועיין ברמב״ן עה״ת
שמות ל:ל״ג). וצ״ב האם חלות דין משיחת כה״ג ומשיחת מלך שווים זה לזה או דחלוקים מהדדי. ועוד צ״ע דלאחר שנגנז שמן השמחה השתשמשו בשמן אפרסמון למשוח המלך יהואחז, וצ״ע למה לא השתמשו בשמן אפרסמון למשוח כהנים גדולים לאחר שנגנז שמן המשחה.
והנה מצאנו משיחה בשמן המשחה במלך ארם
(מלכים א׳ י״ט: ט״ו – ט״ז) ״ובאת ומשחת את חזאל למלך על ארם ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך״. ונראה דלא שייך חלות קדושה במשיחה במלך ארם, ועל כרחך דלשון משיחה ר״ל מינוי. וי״ל דה״ה דמשיחת מלך ישראל בשמן המשחה חלה מדין מינוי מלך בלבד. ונראה דדין משיחת מלך הוא מדין מינוי ומשו״ה בדליכא שמן המשחה מועיל משיחה בשמן אפרסמון דיסוד המשיחה בשמן אפרסמון הוא בתורת מינוי, ואילו בחלות משיחה דכה״ג וכלי שרת בעינן שמן המשחה דוקא להחיל חלות קדושה דכה״ג ודכלי שרת. דמשיחת כה״ג הוי דומה למשיחת כלי שרת דמקדשת את הדבר הנמשח בקדושת הגוף. והבאנו לעיל את דברי הגר״ח זצ״ל שביאר דיש ב׳ דינים בכה״ג - חלות קדושה בגברא דהוי קדושת עולם, וחלות דין מינוי לעבודה, דכה״ג שנתמנה בפה מסתלק בפה. ואע״פ דיתכן לסלק כה״ג ממינויו א״א להפקיע ממנו חלות קדושת כה״ג ודינו דומה לכהן משוח מלחמה, דיש לו קדושת כה״ג בלי מינוי והכשר לעבודת כה״ג, ולכן עובד בד׳ בגדים אך אסור באלמנה.
והנה לגבי משיחת מלך כתיב
(שמואל א׳ י:א) ״ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו ויאמר הלוא כי משחך ה׳ על נחלתו לנגיד״. ונראה דיציקה חלה מדין מינוי, ולכן יצק שמואל שמן על ראשו של שאול כדי למנותו למלך. ויתכן דלכן יציקה היא על הראש לסמל מינוי לשררה, אך משיחת כה״ג היא גם בין ריסי עיניו דכדי להיות קדוש אסור לסור אחרי העינים
ג. וי״ל דלמ״ד יציקה עדיפא צריך להקדים מינוי כה״ג להקדשתו, דכתיב ויצק משמן המשחה על ראשו אהרן וימשח אותו לקדשו. ואילו למ״ד משיחה עדיפא יש להקדים חלות קידוש כה״ג למינויו. דהרי קדושת כה״ג מתקיימת אף בלי מינוי וכדחזינן מדין כהן משוח מלחמה.
ולפי״ז מבואר הדין דכהן גדול בן כה״ג צריך משיחה ואילו מלך בן מלך א״צ משיחה. דבמלך דחלות משיחה אינה חלה אלא מדין מינוי, ומשו״ה מלך בן מלך א״צ משיחה דחל חלות המינוי מדין ירושה. אך במקום מחלוקת צריך משיחה מדין מינוי דהמחלוקת מבטלת את המינוי מדין ירושה. (עיין ברש״י
כריתות ה: ד״ה בזמן). ועוד י״ל דיש איסור מיוחד לחלוק על ״משיח ה׳ ״ ולכן דוד לא רצה לפגוע בשאול כי היה משיח ה׳ (
עיין שמואל א׳ כד:ו,
כו:ט) ויתכן דאף אם מחלוקת אינה מבטלת חלות מינוי מדין ירושה עדיין צריך משיחה במקום מחלוקת כדי שיהיה לו דין משיח ה׳ שאסור לחלוק עליו. אמנם משיחת כה״ג אינה חלה רק מדין מינוי בלבד אלא גם משום חלות קדושה לקדשו לכה״ג, דאם לא נמשח לא חלה בו קדושת כה״ג. ולכן אף כשאין צורך למנות כה״ג דזוכה במינוי מדין ירושה עדיין צריך משיחה בשמן המשחה כדי לקדשו.
והנה יש לעיין האם חלה חלות קדושה במלך שנמשח בשמן המשחה
ד, דהרי מצינו שיש למלך מצוות נוספות יותר משאר ישראל. ועיין בתוספתא (
שבועות פ״א ה״ד) וז״ל יצא נשיא ומשיח שאין באין לכלל עוני שקדושתן עולמית עכ״ל. דמשמע דיש למלך חלות קדושה נוספת יתר משאר ישראל בדומה לחלות קדושה יתירה דחלה בכהן משיח שנמשח בשמן המשחה. ויש לעיין בדין מלך שעבר ממלכותו האם הוא עדיין מחוייב במצוות המיוחדות של מלך או לא. ועיין ברמב״ם (פט״ו מהל׳ שגגות ה״ט) וז״ל נשיא שנצטרע עבר מנשיאותו ונשיא שעבר מנשיאותו הרי הוא כהדיוט עכ״ל. ואילו בכה״ג שנמשח בשמן המשחה ועבר מעבודתו משום מום או זקנה וכיוצא בהן וחטא בשגגה זו מביא פר על שגגתו, ולכאורה מכאן יש ראייה דמלכות אינה אלא חלות דין מינוי ולא חלות קדושה בגברא, משא״כ בכה״ג דחל חלות קדושה בגברא ולכן אף שעבר מעבודה מביא פר כה״ג. אמנם יתכן לדחות ולומר דבמלך חלות קדושתו תלוי בדין מינוי ואם פקע מינויו אזי פקעה נמי קדושת מלך. ועוד י״ל דחיוב שעיר נשיא תלוי במי שאין מלך אחר על גביו, ולכן מלך שהוסר מתפקידו אע״פ שעומד בקדושתו אינו מביא חטאת נשיא, ואין מכאן ראייה לגבי שאר מצוות דיתכן שהן תלויים בקדושת מלך שלא בטלה לעולם מאחר שנמשח בשמן המשחה.
ה
א. עיין בשיעורים לעיל דף ט. ד״ה בעא מיניה רבינא מר״נ בר יצחק נשיא שנצטרע מהו, בשם הגר״ח זצ״ל.
ב. וכן לכאורה מבואר מדברי הקרן אורה (דף יב. ד״ה בתחלה היו יוצקין על ראשו ואח״כ נותנין לו שמן בין ריסי עיניו) שכתב וז״ל משמע דהיו נותנין שני פעמים שמן, פ״א על ראשו ואח״כ נותנין שמן בין ריסי עיניו, וכו׳, והטעם נראה כי עיני הכהן הם עיני כל ישראל להאיר להם הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון, כמו שנאמר
(דברים ל״ג, י׳) יורו משפטיך ליעקב גו׳ וגם עיני הכהן יראו כל נגע. ועליו הדבר מוטל לטהר את ישראל מכל טומאה. ע״כ היה נמשח משמן שעל הראש על גבי העינים. שגם העינים יומשחו בשמן משחת קודש, כי המשיחה בשמן הקודש רומזת לאור הקדושה אשר ישכון על ראש המלך וכהן, בחינת כתר כהונה ומלכות. וע״כ המלך לא היה נמשח אלא כמין נזר על הראש לבד, לרמוז כי הוא הראש כמש״נ
(ש״א ט״ו, י״ז) ראש שבטי ישראל אתה. אבל להמשיך האור הגדול הזה למטה לכל ישראל היא פעולת הכהן הגדול. ע״כ היה השמן יורד מן הראש על העינים עכ״ל. ומבואר דקדושת כה״ג תלויה בתפקיד של הכה״ג להיות מורה לעם, ולכן בעי משיחה של קידוש. ואילו במלך אין משיחה המקדשת אותו אלא הוי רק חלות משיחה לגדולה. והיינו מה שמושחין את המלכים כמין נזר דהוי רק חלות משיחה לגדולה (רבינו זצ״ל). אך עיין בשיעורים לעיל דף ט. (ד״ה בעא מיניה רבינא מר״נ בר יצחק נשיא שנצטרע מהו וכו׳) דרבינו זצ״ל נקט דחלה קדושה במלך מחמת משיחה בשמן המשחה.
ג. עיין בס׳ שיעורי הגרי״ד למס׳ כריתות (הוצאת מוסד הרב קוק) עמ׳ פ״ד בהערה 73.
ד. ועיין בשיעורים לעיל דף ט. ד״ה בעא מיניה וכו׳ נשיא שנצטרע מהו וכו׳ שרבינו זצ״ל דן בזה באריכות.
ה. ועיין בשיעורים לרמב״ם הלכות מלכים
(פ״א ה״א) בדין מינוי מלך ודין שררת המלך, דמצות כתיבת ס״ת של מלך תלוי בשררה דכתיב
(דברים י״ז:יח) ״והיה כשבתו על כסא מלכותו וכתב לו את משנה התורה זאת על ספר״, משא״כ איסור לא ירבה תלוי רק בחלות שם מלך בגברא. ועיין באגרות הגרי״ד הלוי ריש הלכות מלכים אות י״ג (עמ׳ רס״ט).