×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּמִי הֲוָה שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְהָתַנְיָא מִשֶּׁנִּגְנַז אָרוֹן נִגְנַז שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְצִנְצֶנֶת הַמָּן וּמַקְלוֹ שֶׁל אַהֲרֹן שְׁקֵדֶיהָ וּפְרָחֶיהָ וְאַרְגַּז שֶׁשָּׁלְחוּ פְּלִשְׁתִּים דּוֹרוֹן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א ו׳:ח׳} וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁבוֹתֶם לוֹ אָשָׁם תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ וְשִׁלַּחְתֶּם אוֹתוֹ וְהָלָךְ.
The Gemara asks with regard to the fact that Jehoahaz was anointed: And was there anointing oil during the days of Jehoahaz? But isn’t it taught in a baraita: When the Ark of the Covenant was sequestered, the anointing oil, and the jar of manna (see Exodus 16:33), and Aaron’s staff with its almonds and blossoms (see Numbers 17:23), and the chest that the Philistines sent as a gift to Israel, were all sequestered with it, as it is stated: “And you shall take the Ark of the Lord, and lay it upon the cart, and put the vessels of gold that you return Him as a guilt-offering in a chest by its side and send it away that it may go” (I Samuel 6:8).
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ומי הוה שמן המשחה – בימי יהואחז דקתני ויהואחז נמשח מפני יהויקים.
והתניא משנגנז הארון וכו׳ – מדכתיב תשימו בארגז מצדו דארגז בצד ארון קאי אלמא בהדי ארון נגנז ומדקאמר יאשיהו תנו את ארון ה׳ בבית וגו׳ משמע שצוה לגונזו.
יאשיהו מלך יהודה גנז ארון הקדש שבבית המקדש שראה מה שכתוב בתורה יולך י״י אותך ואת מלכך וגו׳ וצוה וגנזוהו שנאמר ויאמר ללוים המבינים אל כל עם הקדושים לי״י תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה לי״י וגו׳ וקבלה ביד רבותינו ז״ל שנגנזו עם הארון צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה וארגז ששלחו פלשתים דורון לאלהי ישראל:
ושואלים על מה שנאמר שמשחו את יהואחז: ומי הוה [והאם היה] בימי יהואחז שמן המשחה? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: משנגנז ארון הברית נגנז עמו גם שמן המשחה, וצנצנת המן, ומקלו של אהרן ובו שקדיה ופרחיה, וארגז ששלחו פלשתים דורון לישראל, שנאמר בו: ״ואת כלי הזהב אשר השבתם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אתו והלך״ (שמואל א ו, ח),
The Gemara asks with regard to the fact that Jehoahaz was anointed: And was there anointing oil during the days of Jehoahaz? But isn’t it taught in a baraita: When the Ark of the Covenant was sequestered, the anointing oil, and the jar of manna (see Exodus 16:33), and Aaron’s staff with its almonds and blossoms (see Numbers 17:23), and the chest that the Philistines sent as a gift to Israel, were all sequestered with it, as it is stated: “And you shall take the Ark of the Lord, and lay it upon the cart, and put the vessels of gold that you return Him as a guilt-offering in a chest by its side and send it away that it may go” (I Samuel 6:8).
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וּמִי גְּנָזוֹ יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה גְּנָזוֹ שֶׁרָאָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה {דברים כ״ח:ל״ו} יוֹלֵךְ ה׳ אוֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ וְגוֹ׳ צִוָּה וּגְנָזוּם שֶׁנֶּאֱמַר {דברי הימים ב ל״ה:ג׳} וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם הַמְּבִינִים לְכׇל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַה׳ תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

And who sequestered the Ark? Josiah, king of Judea, sequestered it, as he saw that it is written in the Torah in the portion of rebuke: “The Lord will lead you, and your king whom you shall establish over you, unto a nation that you have not known” (Deuteronomy 28:36). He commanded and the people sequestered them, as it is stated: “And he said to the Levites who taught all Israel, and who were sacred unto the Lord: Place the sacred Ark in the room that Solomon, son of David, king of Israel built; there shall be no more burden upon your shoulders. Now serve the Lord your God and His people Israel” (II Chronicles 35:3).
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין לכם משא בכתף – ואמרינן במסכת שקלים אמר להם אם גולה עמכם שוב אינכם מחזירין אותו בכתפיכם צוה לגונזו.
שראה שכתוב בתורה יוליך ה׳ אותך ואת מלכך וגו׳. כמ״ש בו ויהי כשמוע המלך את דברי התורה ויקרע וגו׳ דהיינו שקרא בענין תוכחה זו יולך ה׳ וגו׳ וכתב בעל יפה מראה בשם המפרשים וכי מקודם שנמצא ספר הזה לא קרא מקרא זה ותירצו שמצא חלקיה הספר נגלל על מקרא זה ולכן הבין כי בשורה רעה היא עכ״ל:
צוה וגנזום שנאמר ויאמר ללוים וגו׳ תנו את ארון הקדש בבית וגו׳ פרש״י בפרק הוציאו לו והא התם קאי אלא גניזה הוא עכ״ל ולא ניחא להו למימר דלא הוה קאי התם שהעבירו מנשה ואמון את הארון ושמו תחתיו פסיליהם וגו׳ ולפיכך צוה יאשיהו להשיבו למקומו וכן פרש״י לפי פשוטו בד״ה ע״ש דא״כ הל״ל החזירו או השיבו את ארון הקודש וגו׳ אבל תנו משמע ליתנו למקום שלא היה שם מעולם וכה״ג מדקדק התלמוד בפרק י״נ ויקח ויחזור מבעי ליה וק״ל:
ומי גנזו את הארון? יאשיהו מלך יהודה גנזו, כיון שראה מה שכתוב בתורה בפרשת התוכחה: ״יולך ה׳ אתך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת״ (דברים כח, לו), צוה וגנזום, שנאמר: ״ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה׳ תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה׳ אלהיכם ואת עמו ישראל״ (דברי הימים ב לה, ג),
And who sequestered the Ark? Josiah, king of Judea, sequestered it, as he saw that it is written in the Torah in the portion of rebuke: “The Lord will lead you, and your king whom you shall establish over you, unto a nation that you have not known” (Deuteronomy 28:36). He commanded and the people sequestered them, as it is stated: “And he said to the Levites who taught all Israel, and who were sacred unto the Lord: Place the sacred Ark in the room that Solomon, son of David, king of Israel built; there shall be no more burden upon your shoulders. Now serve the Lord your God and His people Israel” (II Chronicles 35:3).
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָתְיָא שָׁם שָׁם אַתְיָא מִשְׁמֶרֶת מִשְׁמֶרֶת אָתְיָא דּוֹרוֹת דּוֹרוֹת אָמַר רַב פָּפָּא בַּאֲפַרְסְמָא דַּכְיָא.

And Rabbi Elazar says: One derives a verbal analogy between the term: There, written with regard to the Ark (see Exodus 29:43), and the term: There, written with regard to the jar of manna (see Exodus 16:33); and between the term: Keepsake, written with regard to the jar of manna (see Exodus 16:33), and the term: Keepsake, written with regard to Aaron’s staff (see Numbers 17:25–26); and between the term: Generations, written with regard to the jar of manna (see Exodus 16:33), and the term: Generations, written with regard to the anointing oil (see Exodus 30:31). By means of these verbal analogies it is derived that all of these items were sequestered. Rav Pappa said: They anointed Jehoahaz with pure balsam oil, not with anointing oil.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אתיא שם שם – דכתיב בארון ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת וגו׳ וכתיב ונועדתי שמה לבני ישראל וכתיב בצנצנת המן ותן שמה מלא העומר מן מה ארון נגנז אף צנצנת המן נגנז.
אתיא דורות דורות – דכתיב בצנצנת המן והנח אותו לפני ה׳ למשמרת לדורותיכם וכתיב בשמן המשחה שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם מה צנצנת המן נגנז אף שמן המשחה נגנז.
משמרת משמרת – דכתיב בצנצנת המן דהוי נגנז למשמרת לדורותיכם וכתיב במקלו של אהרן למשמרת לאות לבני מרי וגו׳ מה צנצנת המן נגנז אף מקלו של אהרן נגנז.
אמר רב פפא באפרסמא דכיא – משחו את יהואחז.
ואמר ר׳ אלעזר: אתיא [באה נלמדת] בגזירה שווה המלים ״שם״ ״שם״, כתובה המלה ״שמה״ בארון (שמות כט, מג) וכן נאמר ״שמה״ בצנצנת המן (שמות טז, לג), וכמו כן אתיא [באה] ״משמרת״ ״משמרת״ בגזירה שווה, שכתובה בצנצנת המן (שמות טז, לג) וכתובה במקלו של אהרן (במדבר יז כה-כו), וכן אתיא [באה] גזירה שווה של ״דורות״ ״דורות״ שנאמרה בצנצנת המן, וכן נאמרה בשמן המשחה (שמות ל, לא) שכל אותם הדברים שנאמרה בהם גזירה שווה מצויים במקום אחד, ליד הארון, ולכן נגנזו יחד עם הארון! אמר רב פפא: לא בשמן המשחה משחו את יהואחז אלא באפרסמא דכיא [באפרסמון זך].
And Rabbi Elazar says: One derives a verbal analogy between the term: There, written with regard to the Ark (see Exodus 29:43), and the term: There, written with regard to the jar of manna (see Exodus 16:33); and between the term: Keepsake, written with regard to the jar of manna (see Exodus 16:33), and the term: Keepsake, written with regard to Aaron’s staff (see Numbers 17:25–26); and between the term: Generations, written with regard to the jar of manna (see Exodus 16:33), and the term: Generations, written with regard to the anointing oil (see Exodus 30:31). By means of these verbal analogies it is derived that all of these items were sequestered. Rav Pappa said: They anointed Jehoahaz with pure balsam oil, not with anointing oil.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן כֵּיצַד מוֹשְׁחִין אֶת הַמְּלָכִים אכְּמִין נֵזֶר וְאֶת הַכֹּהֲנִים כְּמִין כִּי מַאי כְּמִין כִּי אָמַר רַב מְנַשְּׁיָא בַּר גַּדָּא בכְּמִין כָּף יְוָנִי.

§ The Sages taught: How does one anoint the kings? One smears the oil in a manner that is similar to the form of a crown around his head. And how does one anoint the priests? One smears the oil in a shape like the Greek letter chi. The Gemara asks: What is the meaning of: Like the Greek letter chi? Rav Menashya bar Gadda said: Like the Greek equivalent of the Hebrew letter kaf.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כמין נזר – דהדר ליה הודרני באצבעתיה ככלילא (כזה).
כמין כף יוני – שמתחיל למשוח באצבעו בין ריסי עיניו ומושך אצבעו על הראש והולך עד שמגיע לעורף ככף יוני כזה .
כשמושחין את המלכים מושחין אותם כמין נזר והוא שמקיפין את ראשו באצבע הטבול בשמן הקף כגון זה 0 וכהנים גדולים מושחין אותם כמין כי יוני והוא כ שפתחה כנגד הפנים ושלשה צדי הראש משוחים שני צדדים שבצד המצח וצד שאחורי הפנים כגון זו [] ואף משוח מלחמה היו מושחין אותו בשמן המשחה ככהן גדול:
כל שמושח בשמן המשחה לא יתן ממנו לכאן ולכאן אלא במקום הראוי לימשח ולא עוד אלא שבאותם המקומות לא ירבה בשמן כדי שלא ישפך במקום שאין ראוי למשיחה אלא שיבלע במקומו ולא נאמר באהרן כשמן הטוב שיורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו אלא לפרסם משיחתו ואף בזו נתיראו שמא מעלו עד שהובטחו כמו שהוזכר כאן:
כשמושחין את המלך היו מושחין אותו על המעין לסימן טוב שתמשך מלכותו ולא דרך נחש חלילה אלא לעוררו שיתנהג בדרך מעיין אשר לא יכזבו מימיו ולא יתנהג בדרך שיהיה ענינו כאפיק נחלים העובר לשעתו:
ת״ר כיצד מושחין את המלכים כמין נזר, ואת הכהנים כמין כי. מאי כמין כי אמר רב מנשיא בר גדא כמין כף יוני. תני חדא בתחלה מוצקין שמן על ראשו, ואח״כ נותנין לו שמן בין ריסי עיניו, ותניא אחריתי בתחלה נותנין לו שמן בין ריסי עיניו, ואח״כ מוצקים לו שמן על ראשו תנאי היא, איכא דאמרי משיחה עדיפא, ואיכא דאמרי יציקה עדיפא. מ״ט דמאן דאמר יציקה עדיפא דכתיב ויצוק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אותו לקדשו. ומאן דאמר משיחה עדיפא, מ״ט קסבר שכן אתה מוצא אצל כלי שרת. והכתיב ויצוק, ובסוף וימשח הכי קאמר מאי טעם ויצוק משום דוימשח.
א
והנה במשיחת כהן גדול עושין גם יציקה על הראש וגם משיחה בין עיניו. ונראה דמשיחת כה״ג בשמן המשחה מקדשת את הכה״ג כדין משיחת כלי שרת דמקדשת את הכלי בקדושת כלי שרת וכדמוכח מהא דקיי״ל דכלים שעשאן משה דמשיחה מקדשתן (שבועות טו. וברמב״ם פ״א מהל׳ כלי המקדש הי״ב).⁠א ונראה דמשיחה בין העניים הוי חלות משיחה המקדשת. ואילו במלך יש משיחה רק על הראש בלבד, דמשיחת מלך חלה רק מדין חלות מינוי לגדולה אבל אינו מקדשת את המלך. דנראה לומר דיש ב׳ דינים במשיחה דכהן גדול: א) דין משיחה על הראש דהוי חלות משיחה לגדולה, וכדכתיב ״כי נזר אלוקיו עליו״, ב) דין משיחה של קידוש דהיינו משיחה בין העיניים דהוי משיחה המקדשת דומיא דמשיחת בכלי שרת.⁠ב. ומספק״ל בגמ׳ איזה משיחה קודמת משיחה של קידוש או של גדולה.
ועיין ברמב״ם (פ״א מכלי המקדש ה״ט) וז״ל כיצד מושחין את הכהן, צק את השמן על ראשו וסך ממנו על גבי עיניו וכו׳ שנאמר ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אותו לקדשו עכ״ל, ומבואר דהרמב״ם סובר דמשתמשים באותו השמן לב׳ משיחות אחת על הראש ואחת בין עיניו, וצ״ע דמהגמ׳ משמע דהביאו שמן אחר.
ב
ועוד יש לעיין דמבואר בגמ׳ דהשתמשו בשמן המשחה למשוח כהנים גדולים ומלכים. ובנוגע לכה״ג כתוב מפורש בתורה (ויקרא כ״א:י) ״והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידיו ללבוש את הבגדים״, ואילו בנוגע למלך משיחה מוזכרת רק בנביא (ועיין ברמב״ן עה״ת שמות ל:ל״ג). וצ״ב האם חלות דין משיחת כה״ג ומשיחת מלך שווים זה לזה או דחלוקים מהדדי. ועוד צ״ע דלאחר שנגנז שמן השמחה השתשמשו בשמן אפרסמון למשוח המלך יהואחז, וצ״ע למה לא השתמשו בשמן אפרסמון למשוח כהנים גדולים לאחר שנגנז שמן המשחה.
והנה מצאנו משיחה בשמן המשחה במלך ארם (מלכים א׳ י״ט: ט״ו – ט״ז) ״ובאת ומשחת את חזאל למלך על ארם ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך״. ונראה דלא שייך חלות קדושה במשיחה במלך ארם, ועל כרחך דלשון משיחה ר״ל מינוי. וי״ל דה״ה דמשיחת מלך ישראל בשמן המשחה חלה מדין מינוי מלך בלבד. ונראה דדין משיחת מלך הוא מדין מינוי ומשו״ה בדליכא שמן המשחה מועיל משיחה בשמן אפרסמון דיסוד המשיחה בשמן אפרסמון הוא בתורת מינוי, ואילו בחלות משיחה דכה״ג וכלי שרת בעינן שמן המשחה דוקא להחיל חלות קדושה דכה״ג ודכלי שרת. דמשיחת כה״ג הוי דומה למשיחת כלי שרת דמקדשת את הדבר הנמשח בקדושת הגוף. והבאנו לעיל את דברי הגר״ח זצ״ל שביאר דיש ב׳ דינים בכה״ג - חלות קדושה בגברא דהוי קדושת עולם, וחלות דין מינוי לעבודה, דכה״ג שנתמנה בפה מסתלק בפה. ואע״פ דיתכן לסלק כה״ג ממינויו א״א להפקיע ממנו חלות קדושת כה״ג ודינו דומה לכהן משוח מלחמה, דיש לו קדושת כה״ג בלי מינוי והכשר לעבודת כה״ג, ולכן עובד בד׳ בגדים אך אסור באלמנה.
והנה לגבי משיחת מלך כתיב (שמואל א׳ י:א) ״ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו ויאמר הלוא כי משחך ה׳ על נחלתו לנגיד״. ונראה דיציקה חלה מדין מינוי, ולכן יצק שמואל שמן על ראשו של שאול כדי למנותו למלך. ויתכן דלכן יציקה היא על הראש לסמל מינוי לשררה, אך משיחת כה״ג היא גם בין ריסי עיניו דכדי להיות קדוש אסור לסור אחרי העיניםג. וי״ל דלמ״ד יציקה עדיפא צריך להקדים מינוי כה״ג להקדשתו, דכתיב ויצק משמן המשחה על ראשו אהרן וימשח אותו לקדשו. ואילו למ״ד משיחה עדיפא יש להקדים חלות קידוש כה״ג למינויו. דהרי קדושת כה״ג מתקיימת אף בלי מינוי וכדחזינן מדין כהן משוח מלחמה.
ולפי״ז מבואר הדין דכהן גדול בן כה״ג צריך משיחה ואילו מלך בן מלך א״צ משיחה. דבמלך דחלות משיחה אינה חלה אלא מדין מינוי, ומשו״ה מלך בן מלך א״צ משיחה דחל חלות המינוי מדין ירושה. אך במקום מחלוקת צריך משיחה מדין מינוי דהמחלוקת מבטלת את המינוי מדין ירושה. (עיין ברש״י כריתות ה: ד״ה בזמן). ועוד י״ל דיש איסור מיוחד לחלוק על ״משיח ה׳⁠ ⁠⁠״ ולכן דוד לא רצה לפגוע בשאול כי היה משיח ה׳ (עיין שמואל א׳ כד:ו, כו:ט) ויתכן דאף אם מחלוקת אינה מבטלת חלות מינוי מדין ירושה עדיין צריך משיחה במקום מחלוקת כדי שיהיה לו דין משיח ה׳ שאסור לחלוק עליו. אמנם משיחת כה״ג אינה חלה רק מדין מינוי בלבד אלא גם משום חלות קדושה לקדשו לכה״ג, דאם לא נמשח לא חלה בו קדושת כה״ג. ולכן אף כשאין צורך למנות כה״ג דזוכה במינוי מדין ירושה עדיין צריך משיחה בשמן המשחה כדי לקדשו.
והנה יש לעיין האם חלה חלות קדושה במלך שנמשח בשמן המשחהד, דהרי מצינו שיש למלך מצוות נוספות יותר משאר ישראל. ועיין בתוספתא (שבועות פ״א ה״ד) וז״ל יצא נשיא ומשיח שאין באין לכלל עוני שקדושתן עולמית עכ״ל. דמשמע דיש למלך חלות קדושה נוספת יתר משאר ישראל בדומה לחלות קדושה יתירה דחלה בכהן משיח שנמשח בשמן המשחה. ויש לעיין בדין מלך שעבר ממלכותו האם הוא עדיין מחוייב במצוות המיוחדות של מלך או לא. ועיין ברמב״ם (פט״ו מהל׳ שגגות ה״ט) וז״ל נשיא שנצטרע עבר מנשיאותו ונשיא שעבר מנשיאותו הרי הוא כהדיוט עכ״ל. ואילו בכה״ג שנמשח בשמן המשחה ועבר מעבודתו משום מום או זקנה וכיוצא בהן וחטא בשגגה זו מביא פר על שגגתו, ולכאורה מכאן יש ראייה דמלכות אינה אלא חלות דין מינוי ולא חלות קדושה בגברא, משא״כ בכה״ג דחל חלות קדושה בגברא ולכן אף שעבר מעבודה מביא פר כה״ג. אמנם יתכן לדחות ולומר דבמלך חלות קדושתו תלוי בדין מינוי ואם פקע מינויו אזי פקעה נמי קדושת מלך. ועוד י״ל דחיוב שעיר נשיא תלוי במי שאין מלך אחר על גביו, ולכן מלך שהוסר מתפקידו אע״פ שעומד בקדושתו אינו מביא חטאת נשיא, ואין מכאן ראייה לגבי שאר מצוות דיתכן שהן תלויים בקדושת מלך שלא בטלה לעולם מאחר שנמשח בשמן המשחה.⁠ה
א. עיין בשיעורים לעיל דף ט. ד״ה בעא מיניה רבינא מר״נ בר יצחק נשיא שנצטרע מהו, בשם הגר״ח זצ״ל.
ב. וכן לכאורה מבואר מדברי הקרן אורה (דף יב. ד״ה בתחלה היו יוצקין על ראשו ואח״כ נותנין לו שמן בין ריסי עיניו) שכתב וז״ל משמע דהיו נותנין שני פעמים שמן, פ״א על ראשו ואח״כ נותנין שמן בין ריסי עיניו, וכו׳, והטעם נראה כי עיני הכהן הם עיני כל ישראל להאיר להם הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון, כמו שנאמר (דברים ל״ג, י׳) יורו משפטיך ליעקב גו׳ וגם עיני הכהן יראו כל נגע. ועליו הדבר מוטל לטהר את ישראל מכל טומאה. ע״כ היה נמשח משמן שעל הראש על גבי העינים. שגם העינים יומשחו בשמן משחת קודש, כי המשיחה בשמן הקודש רומזת לאור הקדושה אשר ישכון על ראש המלך וכהן, בחינת כתר כהונה ומלכות. וע״כ המלך לא היה נמשח אלא כמין נזר על הראש לבד, לרמוז כי הוא הראש כמש״נ (ש״א ט״ו, י״ז) ראש שבטי ישראל אתה. אבל להמשיך האור הגדול הזה למטה לכל ישראל היא פעולת הכהן הגדול. ע״כ היה השמן יורד מן הראש על העינים עכ״ל. ומבואר דקדושת כה״ג תלויה בתפקיד של הכה״ג להיות מורה לעם, ולכן בעי משיחה של קידוש. ואילו במלך אין משיחה המקדשת אותו אלא הוי רק חלות משיחה לגדולה. והיינו מה שמושחין את המלכים כמין נזר דהוי רק חלות משיחה לגדולה (רבינו זצ״ל). אך עיין בשיעורים לעיל דף ט. (ד״ה בעא מיניה רבינא מר״נ בר יצחק נשיא שנצטרע מהו וכו׳) דרבינו זצ״ל נקט דחלה קדושה במלך מחמת משיחה בשמן המשחה.
ג. עיין בס׳ שיעורי הגרי״ד למס׳ כריתות (הוצאת מוסד הרב קוק) עמ׳ פ״ד בהערה 73.
ד. ועיין בשיעורים לעיל דף ט. ד״ה בעא מיניה וכו׳ נשיא שנצטרע מהו וכו׳ שרבינו זצ״ל דן בזה באריכות.
ה. ועיין בשיעורים לרמב״ם הלכות מלכים (פ״א ה״א) בדין מינוי מלך ודין שררת המלך, דמצות כתיבת ס״ת של מלך תלוי בשררה דכתיב (דברים י״ז:יח) ״והיה כשבתו על כסא מלכותו וכתב לו את משנה התורה זאת על ספר״, משא״כ איסור לא ירבה תלוי רק בחלות שם מלך בגברא. ועיין באגרות הגרי״ד הלוי ריש הלכות מלכים אות י״ג (עמ׳ רס״ט).
א תנו רבנן [שנו חכמים]: כיצד מושחין את המלכים? המשיחה היא כמין נזר (כתר) סביב הראש, וכיצד מושחים את הכהנים? כמין כי. ושואלים: מאי [מה פירוש] ״כמין כי״? אמר רב מנשיא בר גדא: כמין האות כף יוני.
§ The Sages taught: How does one anoint the kings? One smears the oil in a manner that is similar to the form of a crown around his head. And how does one anoint the priests? One smears the oil in a shape like the Greek letter chi. The Gemara asks: What is the meaning of: Like the Greek letter chi? Rav Menashya bar Gadda said: Like the Greek equivalent of the Hebrew letter kaf.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) תָּנֵי חֲדָא גבַּתְּחִלָּה מוֹצְקִין שֶׁמֶן עַל רֹאשׁוֹ ואח״כוְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין לוֹ שֶׁמֶן בֵּין רִיסֵי עֵינָיו וְתַנְיָא אַחֲרִיתִי בַּתְּחִלָּה נוֹתְנִין לוֹ שֶׁמֶן בֵּין רִיסֵי עֵינָיו ואח״כוְאַחַר כָּךְ מוֹצְקִים לוֹ שֶׁמֶן עַל רֹאשׁוֹ תַּנָּאֵי הִיא אִיכָּא דְאָמְרִי מְשִׁיחָה עֲדִיפָא וְאִיכָּא דְּאָמְרִי יְצִיקָה עֲדִיפָא.

It is taught in one baraita: Initially, they pour oil on the priest’s head, and thereafter, they place oil for him between the lashes of his eyes. And it is taught in a different baraita: Initially, they place oil for him between the lashes of his eyes, and thereafter, they pour oil on his head. The Gemara explains: It is a dispute between tanna’im. Some say: Anointing with oil between his eyes is preferable and takes precedence, and some say: Pouring oil on his head is preferable and takes precedence.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נותנים לו שמן בין ריסי עיניו – ושם מושחים לכהן כמין כף יוני כדפרישנא.
תני חדא [שנויה ברייתא אחת]: בתחלה מוצקין שמן על ראשו של הכהן, ואחר כך נותנין לו שמן בין ריסי עיניו, ותניא אחריתי [ושנויה ברייתא אחרת]: בתחלה נותנין לו שמן בין ריסי עיניו, ואחר כך מוצקים לו שמן על ראשו! ומעירים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא, איכא דאמרי [יש שאומרים]: משיחה בין עיניו עדיפא [עדיפה] מיציקה וקודמת לה, ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: יציקה עדיפא [עדיפה]. ממשיחה וקודמת לה.
It is taught in one baraita: Initially, they pour oil on the priest’s head, and thereafter, they place oil for him between the lashes of his eyes. And it is taught in a different baraita: Initially, they place oil for him between the lashes of his eyes, and thereafter, they pour oil on his head. The Gemara explains: It is a dispute between tanna’im. Some say: Anointing with oil between his eyes is preferable and takes precedence, and some say: Pouring oil on his head is preferable and takes precedence.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מ״טמַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר יְצִיקָה עֲדִיפָא דִּכְתִיב {ויקרא ח׳:י״ב} וַיִּצוֹק מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן וַיִּמְשַׁח אוֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ וּמַאן דְּאָמַר מְשִׁיחָה עֲדִיפָא מ״טמַאי טַעְמָא קָסָבַר שֶׁכֵּן אַתָּה מוֹצֵא אֵצֶל כְּלֵי שָׁרֵת וְהָכְתִיב וַיִּצוֹק וּבַסּוֹף וַיִּמְשַׁח הָכִי קָאָמַר מַאי טַעַם וַיִּצוֹק מִשּׁוּם דְּוַיִּמְשַׁח.

What is the reason for the opinion of the one who said that pouring oil on his head is preferable? It is as it is written: “And he poured from the anointing oil upon Aaron’s head and anointed him to sanctify him” (Leviticus 8:12), indicating that pouring precedes anointing. And the one who said that anointing is preferable and takes precedence, what is the reason for his opinion? He holds: Anointing takes precedence as that is what you find with regard to service vessels (see Numbers 7:1). They were anointed, but the anointing oil was not poured on them. The Gemara asks: But isn’t it written with regard to the priests: “And he poured,” and ultimately: “And anointed”? The Gemara answers: This is what the verse is saying: What is the reason that he poured the oil? It is due to the fact that he had already anointed them. Anointing is the primary component of the process.
מיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאן דאמר יציקה עדיפא דכתיב ויצוק משמן המשחה – והדר וימשח.
שכן אתה מוצא אצל כלי שרת – דהוה משיחה ולא יציקה.
מה טעם ויצוק משום דוימשח – כבר.
גמ׳ משום דוימשח. כה״ג בנזיר דף י״ט ע״א והזיר בזמן והביא:
מאי טעמא דמאן דאמר [מה הטעם של מי שאומר] יציקה עדיפא [עדיפה]? דכתיב [שנאמר]: ״ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אתו לקדשו״ (ויקרא ח, יב), משמע שהיציקה היא תחילה ואחריה משיחה. ומאן דאמר [ומי שאומר] משיחה עדיפא [עדיפה] מיציקה וקודמת לה, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? ומשיבים: קסבר [סבור הוא]: שכן אתה מוצא אף אצל כלי שרת. שנמשחו ולא יצקו עליהם שמן משמן המשחה. ומקשים על דעה זו: והכתיב [והרי נאמר] ״ויצק״, ובסוף ״וימשח״! ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר]: זו היא כוונת הכתוב: מאי [מה] טעם ״ויצק״? משום ש״וימשח״ כלומר, שהיציקה היתה לאחר המשיחה, שהיא העיקר.
What is the reason for the opinion of the one who said that pouring oil on his head is preferable? It is as it is written: “And he poured from the anointing oil upon Aaron’s head and anointed him to sanctify him” (Leviticus 8:12), indicating that pouring precedes anointing. And the one who said that anointing is preferable and takes precedence, what is the reason for his opinion? He holds: Anointing takes precedence as that is what you find with regard to service vessels (see Numbers 7:1). They were anointed, but the anointing oil was not poured on them. The Gemara asks: But isn’t it written with regard to the priests: “And he poured,” and ultimately: “And anointed”? The Gemara answers: This is what the verse is saying: What is the reason that he poured the oil? It is due to the fact that he had already anointed them. Anointing is the primary component of the process.
מיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {תהלים קל״ג:ב׳} כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב [וְגוֹ׳] יוֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן וְגוֹ׳ כְּמִין שְׁנֵי טִפֵּי מַרְגָּלִיּוֹת הָיוּ תְּלוּיוֹת לְאַהֲרֹן בִּזְקָנוֹ אָמַר רַב פָּפָּא תָּנָא כְּשֶׁהוּא מְסַפֵּר עוֹלוֹת וְיוֹשְׁבוֹת לוֹ בְּעִיקַּר זְקָנוֹ וְעַל דָּבָר זֶה הָיָה מֹשֶׁה דּוֹאֵג אָמַר שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם מָעַלְתִּי בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה כְּשֶׁמֶן הַטּוֹב וְגוֹ׳ {תהלים קל״ג:ג׳} כְּטַל חֶרְמוֹן מָה טַל חֶרְמוֹן אֵין בּוֹ מְעִילָה אַף שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁבִּזְקַן אַהֲרֹן אֵין בּוֹ מְעִילָה.

The Sages taught: “It is like the precious oil upon the head coming down upon the beard, Aaron’s beard, that comes down upon the collar of his garments” (Psalms 133:2). Two drops of anointing oil, shaped like pearls, were suspended for Aaron from his beard. Rav Pappa said that it is taught: When Aaron would speak and his beard would move, those drops would miraculously rise and settle on the roots of his beard so that they would not fall. Moses was concerned about this matter. He said: Perhaps, Heaven forfend, I misused the consecrated anointing oil and poured more than necessary, as two additional drops remain? A Divine Voice emerged and said: “It is like the precious oil upon the head coming down upon the beard, Aaron’s beard, that comes down upon the collar of his garments. Like the dew of Hermon” (Psalms 133:2–3). This analogy teaches: Just as there is no misuse of the dew of Hermon, which is not consecrated, so too, with regard to the anointing oil that is on Aaron’s beard, there is no misuse of consecrated property.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כשהוא מספר – כשהיה מדבר עם אחרים.
עולות ויושבות – בעקרי זקנו כדי שלא יפלו.
שמא ח״ו מעלתי בשמן המשחה – שנגעתי בו כשהלבשתיו.
הרבה דברים הותרו לפעמים שהם דומים לנחש ולא מדרך נחש חלילה אלא דרך סימן לעורר בו לבבו להנהגה טובה והוא שאמרו ליתן על שלחנו בליל ראש השנה קרכס״ת קרא רוביא כרתי סלקא תמרי שהם ענינם מהם שגדלים מהר ומהם שגדלתם עולה הרבה וכדי שלא ליכשל בהם לעשות דרך נחש תקנו לומר עליהם דברים המעוררים לתשובה והוא שאומרים בקרא יקראו זכיותינו וברוביא ירבו צדקותינו ובכרתי יכרתו שונאינו ר״ל שונאי הנפש והם העונות ובסלקא יסתלקו עונינו ובתמרי יתמו חטאינו וכיוצא באלו ורוביא פרשוה גדולי הרבנים תלתן ואנו מפרשים בו קטנית הנקרא פיישו״ל וידוע שכל זה אינו אלא הערה שאין הדבר תלוי באמירה לבד רק בתשובה ומעשים טובים אבל הדברים שנעשים בדרך נחש חלילה אין פקפוק באיסורם והוא שאמר הנה על קצת בני אדם שכשמתחילין בסחורה מגדלין תרנגול על שם אותה סחורה ואם הוא נעשה יפה בוטחים על הצלחתם ושאר דברים הדומים לאלו שהוזכרו הנה אמר על כלם ולאו מילתא היא כלומר ואין ראוי לבטוח על אלו ההבלים ועשייתם אסורה על הדרך שביארנו בסנהדרין והבוטח בי״י חסד יסובבנו:
כל תלמיד שרוצה לעמוד על תלמודו ולהצליח בידיעתו ילמוד בינו לבין עצמו מה שהוא עתיד ללמוד לפני רבו כפי מה שיוכל שבזו יכיר שגיאותיו יפה ויכנסו דברי הרב יותר על נקל בלבו ויהיה נותן עיניו ולבו לשמוע דברי הרב ולא יהיו עיניו ולבו תרים ומשוטטים הנה והנה וילמוד במקום שאפשר לו לעמוד ביחוד ובמקומות הזכים ושאוירם זך ומ״מ יחזר אחר מקום ששוכניו טובים וחסידים וירחיק מן המקום ששוכניו רעים טוב לו לדור באשפות במקום תלמידי חכמים משידור בהיכלות במקום רשעים והוא שאמר אחד מן החכמים לתלמידיו אקיקלי דמתא מחסיא תיבו ולא על אפדני דפומבדיתא:
כמין ב׳ טיפין מרגליות היו תלויות באהרן בזקנו כו׳. המאמר הזה אומר דרשני דמה ענין ב׳ טיפין מרגליות ומהיכא מפיק ליה מהאי קרא וע״ק דמשמע דלא ירדו מעולם מזקנו ונשארו שם וא״כ סיפיה דקרא היאך יתפרש שנאמר שיורד על פי מדותיו גם קשה לפרש״י דכשהוא מספר כו׳ כשהיה מדבר עם אחרים עולות כו׳ וא״כ למה לא נפלו בתנועותיו הגדולות מזה כגון הליכה ישיבה שכיבה ובפירוש אחר שפרש״י בפ״ק דכריתות שכשהיה מסתפר במספרים קצת מהזקן היו עולות למעלה בזקן יתיישב זה וע״ק שאמר על דבר זה היה משה דואג כו׳ דמשמע משום שהיו אלו הטיפין תלויות בו והרי ראה בו מעשה נסים גם קשה גם אם היה יורד מראש לזקן למה היה חושש משום זה שירד גם עליו גם קשה מה ענין הדמיון כמו שהטל חרמון אין בו מעילה כך שמן כו׳ וע״ק לפי פשטיה כפרש״י על הלשון אף שמן המשחה שבזקן אהרן כו׳ שהרי לא היה חושש משום מעולה בשמן שבזקן אהרן רק משום שהיה ירא שמא נגע בשמן המשחה כשלבשו לאהרן וע״ק למה אהרן דואג אחר שנתבשר משה שאין בשמן המשחה שבזקן אהרן שום מעילה ולמה תלה אח״כ מעילת אהרן שלא מעל במשה גם המקראות הביאם שלא כסדרן בב׳ קראי דבמשה הביא קרא המאוחר כטל חרמון וגו׳ ובאהרן הביא קרא דלקמיה הנה מה טוב וגו׳. הוא מבואר דאמרינן בזבחים פ׳ טבול יום אמר רב משה כ״ג וחולק בקדשים היה שנאמר וגו׳ מיתיבי ה׳ שמחות היתה אלישבע יתירה על בנות ישראל יבמה מלך אישה כ״ג בנה סגן בן בנה משוח מלחמה ואחיה נשיא שבט ואבלה על ב׳ בניה מלך אין כ״ג לא אימא אף מלך כתנאי ויחר אף ה׳ במשה וגו׳ רשב״י אומר אף זה נאמר בו רושם הלא אהרן אחיך הלוי והלא כהן הוא אלא ה״ק אני אמרתי אתה כהן והוא לוי עכשיו הוא כהן ואתה לוי וח״א לא נתכהן משה אלא ז׳ ימי המלואים בלבד וח״א לא פסקה כהונה אלא מזרעו של משה שנאמר ומשה איש האלהים בני יקראו על שבט הלוי ואומר כו׳. ויש לדקדק אמאי לא נקט כן באהרן גופיה שהיו לו ה׳ שמחות שהוא כ״ג ואחיו מלך וגיסו נשיא ובנו סגן ובן בנו משוח מלחמה י״ל בזה דלכך לא נקט אהרן גופיה שהיה כ״ג ואין אבילות נוהג בו כמ״ש בענין ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם וגו׳ אבל אלישבע היתה נוהגת ב׳ אבילות ע״ד לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה וגו׳ אבל לפי דרכינו יש להשיב בזה כי באמת נדב ואביהוא היו ב׳ סגני כהונה כדאיתא במדרש רבה ואחרי מותן נתמנו במקומן אלעזר ופנחס והיה אז לאלישבע ה׳ שמחות וב׳ אבילות אמנם אהרן שידע סיבת מיתתן ע״ד שהקריבו עצמן ליכנס לפנים ועדיין לא הוזהרו עד״ז כמפורש במדרשות חשש שהוא מעל בחטא העגל וכמ״ש ובאהרן התאנף ה׳ להשמידו וגו׳ שע״י כך הוא וזרעו אינן ראוין עוד לכהונה ולכנוס לפניו ית׳ ב״ה וע״כ היה דואג ולא היה לו שמחה בכל ענין ה׳ שמחות שזכר והוא ענין המאמר שהתחלנו בו לפי שכבר נתנה הכהונה למשה כי היה שלם במושכלות יותר מכל אדם שנאמר בו ודבר ה׳ עמו פנים וגו׳ וכי קרן עור פניו וגו׳ ובעבור חרון אף נעלה ממנו ופסקה מזרעו ונתנה הכהונה לאהרן אחיו כי הוא היה שלם במדות יותר מכל אדם ונתנה לו ולזרעו לעולם כמ״ש בריתי היתה אתו החיים והשלום וגו׳ ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון והוא מפורש ששנינו בו אוהב שלום ורודף שלום ומקרבן לתורה ועל זה אמר כשמן הטוב על הראש שיורד על הזקן זקן וגו׳ מדכתיב זקן כפול שירדו ב׳ טיפין מב׳ צידי הזקן מומין ומשמאל ולא ירדו למטה שוב אבל נשארו שם והוא לרמז על ב׳ המשוחים בכהונה שהאחד הוא הכ״ג והב׳ הוא משוח מלחמה כדאמרינן לקמן משוח יכול מלך ת״ל כהן אי כהן יכול משוח מלחמה ת״ל והכהן המשיח שאין משיח ע״ג וע״כ היו תלויות בו לרמז שבו יהיו תלויות ולא יפסקו ממנו ומזרעו לעולם וע״כ היו בו ב׳ אחד מימין ואחד משמאל כמ״ש הסגן מימין כו׳ והוא בעצמו ענין נבואה של זכריה שראה שני זיתים ואמר מה אלה שני בני היצהר שהוא רמז למשוחים מן הכהונה שלא יפסקו מזרעו של אהרן לעולם ורש״י פירש שם כהונה ומלכות ולא משמע כן דהא על בית שני נאמרה נבואה זו ולא היה שם מלכות בית דוד דמלכי ישראל אין מושחין אותן כדאמרינן בשמעתין. ומפרש רב פפא סיומא דהאי קרא שיורד על פי מדותיו
תנא כשהוא מספר כו׳. ר״ל שזכה אהרן שיורד שמן המשחה כדלעיל על זקנו ר״ל על בשביל מדותיו שהיו לו בפיו שהיה מספר ומדבר שלום בין איש לחבירו וע״ז אמר כשהוא מספר עם אחרים דהיינו לעשות שלום ביניהם היו עולות ויושבות לו כו׳ לרמוז דבזכות זה הוא זוכה שלא יהיה למשיחיו הפסק ואמר שעל דבר זה שראה באהרן היה משה דואג לפי שהוא היה ג״כ כ״ג ולא זכה לב׳ טיפין שיבטיחו הש״י ב״ה על ב׳ משיחים שלא יפסקו מזרעו ולמ״ד נמי לעולם לא נתכהן משה רק בז׳ ימי המלואים מ״מ מלך היה שהוא ג״כ נקרא משוח ולא הובטח שיהיה גם מזרעו מלך כמ״ש אל תקרב הלום ואין הלום אלא מלכות ומוקי ליה שם לו ולא לזרעו כו׳ ולא זכה לטיפה בזקנו להורות לו שלא יהיה נפסק מלכות מזרעו וע״כ היה דואג שמא מעלתי בשמן המשחה שיש בו שום מעילה וחטא שלא זכיתי לשמן המשוחים האלו כמו שזכה אחי אהרן גם היה דואג ע״פ מ״ש שם בשעה שפוסקין לו לאדם גדולה פוסקין לו ולדורות שנאמר לא יגרע מצדיק עינו וגו׳ ואם הגיס דעתו הקב״ה משפילו וע״כ אמר שמא מעלתי להתגאות ואמר שיצתה ב״ק ואמרה כטל חרמון וגו׳ כי הנה הר חרמון הוא יותר גבוה מהר ציון והטל יורד ממנו להר ציון וכשם שאין בחרמון מעילה שהוא מניח לירד הטל ממנו אבל הוא למעלתו אשר הוא מוריד ומשפיע הטל להר ציון למקום המוכן לברכה אשר שם צוה ה׳ את הברכה וגו׳ ובדמיון הזה שמן המשחה שבזקן אהרן ולא בזקנתך אין בך חשש מעילה אבל הוא למעלתך שאתה הוא הראש ואתה משפיע להיות הכהונה מזרע אחיך לו ולזרעו לדורות ולכך לא כתיב על ראש אהרן כדכתיב על זקן אהרן כי הראש הנאמר בכתוב הוא משה שהוא ראשו של אהרן דוגמא שדרשו אחי וראש דגבי בנימין על יוסף אחי הוא וראשי הוא ולענין מלכות נמי שהיית דואג אין בך מעילה ושום חטא שהרי אתה הראש ומשפיע על תלמידך יהושע כמ״ש בו שאין מתקנא בבנו ותלמידו. ואמר עוד ועדיין היה אהרן דואג כו׳ כמ״ש לעיל כי כשמתו בניו שהיו ב׳ סגני כהונה דהיינו שיהיה האחד כ״ג במקומו והב׳ יהיה משוח מלחמה היה דואג ותלה מיתתן בו בעון העגל ומעל בשמן ב׳ המשוחים האלו שיפסקו ממנו. ואמר שיצתה בת קול וא״ל הנה מה טוב ומה נעים וגו׳ זכר ב׳ מעלות טוב נאמר על בעל מדות טובות שהיו באהרן ונעים נאמר על המושכלות כמ״ש על התורה אמרי נועם שהיה במשה יותר מבכל אדם כמ״ש לעיל וז״ש מה טוב מדות של אהרן ומה נעים תורתו של משה אשר ע״כ זכו לשבת יחד בדור המדבר בכהונה גדולה ומלכות גם יחד שכמו שמשה לא מעל אבל זכה להשפיע מכבודו לאחרים שאפשר לא היו בניו ראוים כ״כ ויותר היה כבודו בבני אחיו כך אהרן לא מעל וחטא שתפסוק ח״ו הכהונה מזרעו הנשאר לו אבל אלו בניו מתו למעלתם כמ״ש בקרובי אקדש והוא ענין תחלת פרשת אחרי מות שבא אליהם בתנחומין על דאגות אלו שזכר. ואמר וידבר ה׳ אל משה וגו׳ שדבר לו תנחומין על דאגתו שלא נתנה לו הכהונה לו ולזרעו שהרי בקרבתם לפני ה׳ וימותו וכבר נגזרה גזירה להיות הנקרבים בראשונה לשכינה שימותו כמ״ש כי בקרובי אקדש ואילו נעשה כן בשני בניך כמו שנעשה בשני בני אהרן הרי כבר פסקה הכהונה מזרעך וזרעך כלה אבל כבודך ליתן הכהונה לאחיך שתתקיים הכהונה בבניו הנותרים כמו שאמר אל אלעזר ואיתמר הנותרים. ואמר שדיבר גם תנחומין לאהרן על שהיה דואג שמא חטא ומעל בעון עגל שתפסק ממנו הכהונה הנה אחיך הוא ע״ד שאמר שבת אחים כשם שאתה לא מעלת כן הוא לא מעל:
ועוד בענין משיחה, תנו רבנן [שנו חכמים]: ״כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו״ (תהלים קלג, ב)כמין שני טפי מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו משמן המשחה. אמר רב פפא, תנא [שנה החכם]: כשהוא מספר (מדבר), ואגב כך היה זקנו נע והיו טיפות אלה עולות בדרך נס ויושבות לו בעיקר זקנו כדי שלא תפולנה, ועל דבר זה היה משה דואג, אמר: שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה שיצקתי יותר מדי, שהרי יש שתי טיפות נוספות? יצתה (יצאה) בת קול ואמרה: ״כשמן הטוב וגו׳ כטל חרמון״ (תהלים קלג, ג), והשוואה זו באה ללמד: מה טל חרמון אין בו מעילה שהרי אין הוא קדוש, אף שמן המשחה שבזקן אהרן אין בו מעילה.
The Sages taught: “It is like the precious oil upon the head coming down upon the beard, Aaron’s beard, that comes down upon the collar of his garments” (Psalms 133:2). Two drops of anointing oil, shaped like pearls, were suspended for Aaron from his beard. Rav Pappa said that it is taught: When Aaron would speak and his beard would move, those drops would miraculously rise and settle on the roots of his beard so that they would not fall. Moses was concerned about this matter. He said: Perhaps, Heaven forfend, I misused the consecrated anointing oil and poured more than necessary, as two additional drops remain? A Divine Voice emerged and said: “It is like the precious oil upon the head coming down upon the beard, Aaron’s beard, that comes down upon the collar of his garments. Like the dew of Hermon” (Psalms 133:2–3). This analogy teaches: Just as there is no misuse of the dew of Hermon, which is not consecrated, so too, with regard to the anointing oil that is on Aaron’s beard, there is no misuse of consecrated property.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וַעֲדַיִין הָיָה אַהֲרֹן דּוֹאֵג אָמַר שֶׁמָּא מֹשֶׁה לֹא מָעַל אֲבָל אֲנִי מָעַלְתִּי יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ {תהלים קל״ג:א׳} הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד מָה מֹשֶׁה לֹא מָעַל אַף אַתָּה לֹא מָעַלְתָּ.

And still Aaron was concerned. He said: Perhaps Moses did not misuse consecrated property; but perhaps I misused consecrated property, as the additional oil is on my beard and I enjoy it. A Divine Voice emerged and said: “Behold, how good and how pleasant it is for brothers to dwell together in unity” (Psalms 133:1). Just as your brother Moses did not misuse consecrated property, so too, you did not misuse consecrated property.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואני מעלתי – שמא נפל עלי מן השמן במקום שאין ראוי למשיחה ומעלתי.
ועדיין היה אהרן עצמו דואג, אמר: שמא משה לא מעל שהוא עשה כדין אבל אני מעלתי שהשמן הנוסף נמצא עלי ואני נהנה ממנו? יצתה בת קול ואמרה לו: ״הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד״ (תהלים קלג, ט), מה משה אחיך לא מעל, אף אתה לא מעלת.
And still Aaron was concerned. He said: Perhaps Moses did not misuse consecrated property; but perhaps I misused consecrated property, as the additional oil is on my beard and I enjoy it. A Divine Voice emerged and said: “Behold, how good and how pleasant it is for brothers to dwell together in unity” (Psalms 133:1). Just as your brother Moses did not misuse consecrated property, so too, you did not misuse consecrated property.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן דאֵין מוֹשְׁחִים אֶת הַמְּלָכִים אֶלָּא עַל הַמַּעְיָין כְּדֵי שֶׁתִּמָּשֵׁךְ מַלְכוּתָם שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים א א׳:ל״ג} וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדוֹנֵיכֶם [וְגוֹ׳] וְהוֹרַדְתֶּם אוֹתוֹ אֶל גִּיחוֹן.

The Sages taught: One anoints the kings only upon a spring, as an omen, so that their kingdom will continue like a spring, as it is stated with regard to the coronation of Solomon before the death of David: “And the king said unto them: Take with you the servants of your lord, and let Solomon my son ride upon my own mule, and bring him down to Gihon. And let Tzadok the priest and Nathan the prophet anoint him there king over Israel and sound the shofar and say: Long live King Solomon” (I Kings 1:33–34).
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספות רא״שמהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והורדתם אותו אל גיחון – אלמא בעי משיחה על המעיין.
וגנזו שנאמר ויאמר ללוים המבינים [לכל ישראל] (בעם) הקדושים לה׳ תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל. ומשמע לשון פשטי׳ דקרא דלמגנזי׳ קאמר. חדא דארון בבית המקדש הוי קאי דמאן אפקי׳ מהתם דאיצטריך יאשיהו המלך (ולדוכתי׳ להדורי קאמר להו) [למימר להו לאהדורי לדוכתיה] ועוד לכתוב קרא בבית ה׳ וממילא ידענא דשלמה בניה למקדש ל״ל לכתוב בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל. אלא משמע מהכא דכי בניי׳ שלמה לבית המקדש הוה ידע דסופי׳ ליחרב וישראל יגלו מעל אדמת׳ והכין בית תחת הקרקע שיהי׳ מוכן לגנוז בו ארון כדי שלא ישלטו [בו] יד אומות העולם. ועליו קאמר יאשיהו בבית אשר בנה שלמה. ואיכא למימר הא דקאמר שלמה (ואכין) [ואשים] שם מקום לארון (מלכים א ח) אההיא דוכתא קאמר. ולאו כ״ע ידעי ליה לההיא דוכתא אלא לחסידי כהונה ולויה דהוה מסור להו דור אחר דור והיינו דכתיב ללוים המבינים (בעם) [לכל ישראל] הקדושים לה׳ שהיו מבינים ויודעים את מקומו:
אין מושחין את המלכים אלא על המעיין כדי שתמשך כו׳. דכל מלכות בית דוד בני מלכים הם ואין מושחין אותן אלא מפני המחלוקת כדאמרינן לעיל ולכך מושחין אותן על המעיין שתמשך מלכותן כמעיין ולא יפסיקן המחלוקת וע״ז מייתי משלמה כמ״ש לעיל שהיה משיחתו מפני מחלוקת של אדוניהו משא״כ משיחה דכ״ג דאפילו כ״ג בן כ״ג מושחין שלא מפני המחלוקת ולכך לא בעי מעיין וק״ל:
גמ׳. ת״ר אין מושחין מלך אלא על המעיין כדי שתמשך מלכותם, שנא׳ ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם וגו׳ והורדתם אותו אל גיחון.
והנה בפשטות דין זה אינו אלא משום סימנא טבא, אמנם עיין ברמב״ם שהביא דין זה פעמיים (בפ״א מהל׳ מלכים הי״א ובהל׳ כלי המקדש פ״א הי״א), ונראה דלשיטת הרמב״ם דין משיחה על המעיין אינו רק משום סימן טוב אלא דמהוה קיום מיוחד במשיחה בשמן המשחה, דבמשיחה בשמן המשחה זוכה המלך במלוכה לו ולזרעו לדורות עולם, ומעצם ענין המשיחה הוא להראות המשכיות ולכן מושחין את המלך על המעיין, ודין משיחת המלך על המעיין הוא מדין משיחה עצמה ולא סתם לסימן טוב בעלמא.
והנה הרמב״ם הביא הלכה זו בפ״א מהל׳ מלכים (הי״א) וז״ל כשמושחין מלכי בית דוד אין מושחין אותן אלא על המעין עכ״ל, וכן פסק (בפ״א מהל׳ כלי המקדש הי״א) וז״ל אין מושחין את המלך אלא על גבי המעיין וכו׳ עכ״ל. וצ״ע למה כפל הרמב״ם הל׳ זו בהל׳ מלכים ובהל׳ כלי המקדש. ונראה דנאמרו בזה ב׳ דינים דבהל׳ מלכים מיירי מדין מינוי מלך ע״י משיחה בשמן המשחה, והדין הוא דנמשח ע״ג המעיין כדי שתימשך מלכותו. וזוהי הלכה במעשה מינוי המלך שיהיה המינוי באופן שיש המשך למלכותו. ואילו בהל׳ כלי המקדש מיירי מדיני החפצא של שמן המשחה, ומשמע דיש הלכה בחפצא של שמן המשחה שהיא עומדת למשיחת מלך ע״ג המעיין, ומשיחת מלך ע״ג המעיין מהוה קיום בדין החפצא של שמן המשחה. ולפי״ז יש לעיין אם משח מלך שלא ע״ג המעיין האם מעל בשמן המשחה או לא.
תנו רבנן [שנו חכמים]: אין מושחים את המלכים אלא על המעיין, לסימן טוב כדי שתמשך מלכותם כמעין, שנאמר בהמלכת שלמה בימי דוד: ״ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדניכם והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אתו אל גחון ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל ותקעתם בשופר ואמרתם יחי המלך שלמה״ (מלכים א א, לג—לד).
The Sages taught: One anoints the kings only upon a spring, as an omen, so that their kingdom will continue like a spring, as it is stated with regard to the coronation of Solomon before the death of David: “And the king said unto them: Take with you the servants of your lord, and let Solomon my son ride upon my own mule, and bring him down to Gihon. And let Tzadok the priest and Nathan the prophet anoint him there king over Israel and sound the shofar and say: Long live King Solomon” (I Kings 1:33–34).
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספות רא״שמהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רַבִּי אַמֵּי הַאי מַאן דְּבָעֵי לִידַּע אִי מַסֵּיק שַׁתֵּיהּ אִי לָא נִיתְלֵי שְׁרָגָא בַּעֲשָׂרָה יוֹמֵי דְּבֵין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּבֵיתָא דְּלָא נָשֵׁיב זִיקָא אִי מָשֵׁיךְ נְהוֹרֵיהּ נִידַּע דְּמַסֵּיק שַׁתֵּיהּ.

§ Apropos good omens, the Gemara cites a statement that Rabbi Ami said: This person who seeks to know if he will complete his year or if he will not, i.e., whether or not he will remain alive in the coming year, let him light a lamp, during the ten days that are between Rosh HaShana and Yom Kippur, in a house in which wind does not blow. If its light continues to burn, he knows that he will complete his year.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ניתלי – ידליק.
אי משוך נהוריה – שדולק כל זמן שהשמן בתוכו.
מאן דבעי למידע אי מסיק שתא כו׳. יש לדקדק בדברי המאמר הזה מעיקרא אמר האי מאן דבעי למידע אי מסיק שתא אי לא כו׳ ובעשיה לא קאמר רק חלוקה הראשונה דהיינו אי משך נהוריה נידע דמסיק שתא ולא קאמר חלוקה השניה דאי לא משיך נהוריה לא מסיק שתא וכן בבעי למידע אי מצלח אי לא לירבי כו׳ לא קאמר אלא אי שמין ושפיר מצלח ולא קאמר אי לא שמין ושפיר לא מצלח וכן בבעי למידע אי חזר ואתי לביתיה כו׳ לא קאמר אי לא חזי בבואה דבבואה דלא אתי לביתיה ויש להשיב בזה משום דלכאורה בכל זה יש בו משום לא תנחשו ומאיזה טעם יהא מותר בכל אלו טפי מפתי נפלה מפי מקלי נפלה מידי צבי כו׳ כדאמרינן פרק ד׳ מיתות וכבר נדחקו המפרשים בכל זה ואענה חלקי גם אני מהידוע כי הטוב הוא בא ממנו ית׳ ב״ה אבל הרע אינו יורד מן השמים אבל עונו של אדם הוא מסלק מדת טובו ית׳ ב״ה מעצמו כמ״ש כי עונותיכם הבדילו ביני לביניכם ולזה הטוב הבא ממנו ית׳ ב״ה בהחלט כמ״ש לא יצאה מדה טובה מפי הקב״ה וחזרה וכו׳ אבל הרע אינו בא בהחלט כי אפשר שישתנה כמ״ש ברבי חנינא שלא היה יכול המכשף להזיקו משום דנפיש זכותיה שנאמר אין עוד מלבדו ולזה הנותן לעצמו סימן בדבר מה לטובה אין זה ניחוש אלא סימן טוב שיבא לו ממנו ית׳ ב״ה אבל הנותן לעצמו סימן בדבר מה בהפך זה ולרע לו הרי זה ניחוש שתולה שיבא הדבר בהחלט ואינו כן דברחמי שמיא אפשר שישתנה וכל הני דנקט בהך ברייתא דפ״ד מיתות דהוי ניחוש כגון פתי נפלה מפי וכו׳ הן ניחוש לרעה לו ולזה אמר האי מאן דבעי למידע אי מסיק שתא אי לא וכו׳ לא בעי למימר אי לא מסיק שתא אלא דה״ק אי לא דהיינו דא״נ לא משיך נהוריה לא ידע אי מסיק שתא אי לא וכאילו לא עשה כלום דלא יסמוך בניחוש לרעה ולזה בעשייה לא קאמר אלא דאי משיך נהוריה מסיק שתא וזה שנותן סימן לטובה דשרי שהוא דבר הבא ממנו יתברך בהחלט אבל לא קאמר אי לא משיך נהוריה לא מסיק שתא דזה הוה ניחוש (דאם כן) [דא״נ] לא משיך נהוריה אפשר דמסיק שתא דלרעה לא באה ממנו יתברך ב״ה ואפשר שישתנה בשום זכות וכן באי מצלח אי לא היינו דידע דמצלח בהחלט ואי לא היינו דלא ידע כאילו לא עשה כלום ולכך בעשיה לא נקט אלא אי שמין ושפיר מצלח אבל אי לא שמין אפשר דמצלח ואפשר דלא מצלח ולא ידע כלום וכן יש לפרש באי חזר לביתיה אי לא דהיינו אי לא ידע ולכך לא נקט אלא אי חזי בבואה וכו׳ אבל אי לא חזי בבואה דבבואה לא ידע כלום והענין מבואר דבעשרה ימים אלו נגזר על האדם מי יחיה ומי ימות מי יעשר ומי יעני מי ינוח ומי ינוע ומי ישקט וכו׳ ולזה כי הנר הוא נשמת אדם ואם יראה דמשיך נהוריה יהיה לו לסימן טוב שיחיה ומסיק שתא וכן אי שמין תרנגולא יהיה לו לסימן טוב. דמצלח בעסקיו ויתעשר וכן אי חזי בבואה דבבואה וכו׳ כי האל יתברך ב״ה הוא נותן מלאכיו לשמרו בכל דרכיו כמ״ש כי מלאכיו יצוה לך וגו׳ והן הן צלו של אדם וז״ש כלב סר צלם מעליהם וה׳ אתנו אמר כי כל אומה יש לה שר בשמים שהוא מגינם וצלם וכבר סר הקב״ה אותם מעליהם דאין הקב״ה מפיל אומה עד שהוא מפיל שר שלהם ואל תאמרו כי גם אנו אין לנו שר כי אין מזל לישראל הנה וה׳ אתנו כמ״ש בצל שדי יתלונן דעולם ומלואו שלו לצוות את מלאכיו לשמרנו ולזה אי חזי בבואה וכו׳ שהוא לסימן טוב על שמירת מלאכיו בדרך כמ״ש הדר ואתי לביתיה בלי שום פגיעה רעה אבל בהפך לא קאמר דגם אם לא ימשוך נהוריה אפשר שיחיה וגם אם לא שמין אפשר שיצליחו נכסיו וגם אם לא חזי בבואה וכו׳ אפשר דהדר ואתי לביתיה דבתשובה ומעשים טובים שבאלו עשרה ימים יתכפר לו עונו להשתנות מזלו הרעה לטובה ודו״ק:
ב אגב הזכרת ענין זה של עשיית דבר לסימן טוב מביאים מה שאמר ר׳ אמי: האי מאן דבעי לידע אי מסיק שתיה אי לא [מי שרוצה לדעת אם תעלה שנתו ולא ימות בה, או לא], ניתלי שרגא [שידליק נר] בעשרה יומי [ימים] שבין ראש השנה ליום הכפורים בביתא דלא נשיב זיקא [בבית שאין נושבת בו רוח], ויתבונן בו: אי משיך נהוריה נידע דמסיק שתיה [אם נמשך אורו ידע שתעלה שנתו] ויחיה.
§ Apropos good omens, the Gemara cites a statement that Rabbi Ami said: This person who seeks to know if he will complete his year or if he will not, i.e., whether or not he will remain alive in the coming year, let him light a lamp, during the ten days that are between Rosh HaShana and Yom Kippur, in a house in which wind does not blow. If its light continues to burn, he knows that he will complete his year.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּמַאן דְּבָעֵי לְמִיעְבַּד בְּעִיסְקָא וּבָעֵי לְמִידַּע אִי מַצְלַח אִי לָא מַצְלַח לִירַבֵּי תַּרְנְגוֹלָא אִי שָׁמֵין וְשָׁפַר מַצְלַח.

And one who seeks to conduct a business venture and wishes to know if he will succeed or if he will not succeed, let him raise a rooster. If the rooster grows fat and healthy, he will succeed.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לירבי תרנגולא – על שם ההוא עיסקא.
שמין ושפיר – שמשמנת ומשבחת.
ומאן דבעי למיעבד בעיסקא [ומי שרוצה לעשות עסק], ובעי למידע אי מצלח אי לא מצלח [ורוצה לדעת אם יצליח או לא יצליח בו], לירבי תרנגולא [שיגדל תרנגול], אי שמין ושפר, מצלח [אם משמין ומתייפה מצליח העסק].
And one who seeks to conduct a business venture and wishes to know if he will succeed or if he will not succeed, let him raise a rooster. If the rooster grows fat and healthy, he will succeed.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הַאי מַאן דְּבָעֵי לְמִיפַּק [לְאוֹרְחָא] וּבָעֵי לְמִידַּע אִי חָזַר וְאָתֵי לְבֵיתָא אִי לָא נֵיקוּם בְּבֵיתָא דְּחַבָּרָא אִי חָזֵי בָּבוּאָה דְבָבוּאָה לִידַּע דְּהָדַר וְאָתֵי לְבֵיתֵאּ וְלָאו מִלְּתָא הִיא דִּלְמָא חָלְשָׁא דַּעְתֵּיהּ וּמִיתְּרַע מַזָּלֵיהּ אָמַר אַבָּיֵי הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ סִימָנָא מִילְּתָא הִיא ה[לְעוֹלָם] יְהֵא רָגִיל לְמִיחְזֵי בְּרֵישׁ שַׁתָּא קָרָא וְרוּבְּיָא כַּרָּתֵי וְסִילְקָא וְתַמְרֵי.

One who seeks to embark on a journey and wishes to know if he will return and come to his home or if he will not, let him go to a dark [daḥavara] house. If he sees the shadow of a shadow he shall know that he will return and come home. The Sages reject this: This omen is not a significant matter. Perhaps he will be disheartened if the omen fails to appear, and his fortune will suffer and it is this that causes him to fail. Abaye said: Now that you said that an omen is a significant matter, a person should always be accustomed to seeing these on Rosh HaShana: Squash, and fenugreek, leeks, and chard, and dates, as each of these grows quickly and serves as a positive omen for one’s actions during the coming year.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך רוביא
רוביאא(חולין נב.) כל מיני קטניותא אין בהם משום רסוקי איברים לבר מן רוביא (כריתות ו. הוריות יב.) למחזי ריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי פי׳ רש״י תלתן ולא נהירא לי כי תלתן נקרא בל׳ תלמוד שבלוליתא ולפי דעת רש״י יש לגרוס למיחזי בריש שתא ולא למיכל בריש שתא כמו שכתוב במקצת נוסח׳ כי התלתן אינו נאכל אלא בשעת הדחק.
א. [ריאבען.]
ביתא דחברא – בית חשוך.
ולאו מילתא היא – דזימנא דאף על גב דלית ליה בבואה דבבואה הדר אתי ואפי׳ הכי לא ליעבד הכי דדלמא לא חזי בבואה דבבואה חלשה דעתיה ומתרע מזליה ולא הדר אתי [משום דמיתרע מזליה דאי לא הוה עביד הכי לא הוה מיתרע מזליה והדר אתי] הלכך לא ליעביד.
קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרי – דהני גדלי לעגל טפי משאר ירקות קרא דלעת רוביא תלתן.
אמר אביי השתא דאמרת סימנא מלתא היא וכו׳. ר״ל דאמרת דמה שיטיל האדם עצמו לסימן טוב מלתא היא ואין בו משום ניחוש:
יהא רגיל (למיתי) [למחזי] בריש שתא קרא וכו׳. דכל הני סימנין לטובה הן אי כפרש״י הכא ובפרק קמא דכריתות דגדלי מהר ואיכא דמתקי שהוא לסימן שיצמח ויגדל מזלו ושנה טובה ומתוקה ואי כפי׳ המרדכי בשם רבינו האי רוביא ירבו זכיותינו וכו׳ ע״ש ובטור א״ח סימן תקפ״ג אבל לרעה אין בהם שום הוראה דלרעה הוי אסור משום ניחוש:
ועוד, האי מאן דבעי למיפק לאורחא [מי שרוצה לצאת לדרך], ובעי למידע אי חזר ואתי לביתא אי לא [ורוצה לדעת אם יחזור ויבוא לביתו אם לא], ניקום בביתא דחברא [שילך בבית אפל], אי חזי [אם הוא רואה] בבואה (צל) של בבואה לידע דהדר ואתי לביתא [שידע שהוא חוזר ובא לביתו]. ועל כל זה אומרים: ולאו מלתא [ולא דבר הנהגה ראויה] היא ואין לעשות כך, דלמא חלשא דעתיה [שמא תחלש דעתו] אם יראה שלא עלה הסימן יפה, ומיתרע מזליה [וירע מזלו] וזה עצמו יגרום לו לאסון. אמר אביי: השתא דאמרת [עכשיו שאתה אומר] סימנא, מילתא היא [סימן, דבר הוא] ויש בו ממש, לעולם יהא אדם רגיל למיחזי בריש שתא [לראות בראש השנה בסעודתו] קרא ורוביא, כרתי וסילקא ותמרי [דלעת ורוביא כרישין ותרדים ותמרים] שכל אלה גדלים ומתרבים במהירות, כסימן טוב למעשי השנה הבאה.
One who seeks to embark on a journey and wishes to know if he will return and come to his home or if he will not, let him go to a dark [daḥavara] house. If he sees the shadow of a shadow he shall know that he will return and come home. The Sages reject this: This omen is not a significant matter. Perhaps he will be disheartened if the omen fails to appear, and his fortune will suffer and it is this that causes him to fail. Abaye said: Now that you said that an omen is a significant matter, a person should always be accustomed to seeing these on Rosh HaShana: Squash, and fenugreek, leeks, and chard, and dates, as each of these grows quickly and serves as a positive omen for one’s actions during the coming year.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֲמַר לְהוּ רַב מְשַׁרְשְׁיָא לִבְרֵיהּ כִּי בָּעֵיתוּ מֵיעַל וּמִיגְמַרי קַמֵּי רַבַּיְיכוּ גְּרֻסוּ מַתְנִיתָא וְעַלּוּ לְקַמֵּי רַבַּיְיכוּ וְכִי יָתְבִיתוּ קַמֵּיהּ חֲזוֹ לְפוּמֵּיהּ דִּכְתִיב {ישעיהו ל׳:כ׳} וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ וְכִי גָרְסִיתוּ גְּרֻסוּ עַל נַהֲרָא דְּמַיָּא דְּכִי הֵיכִי דְּמָשְׁכִן מַיָּא מׇשְׁכָן שְׁמַעְתָּתַיְיכוּ וְתִיבוּ אַקִּילְקְלֵי דְּמָתָא מַחְסֵיָא וְלָא תִּיבוּ אַפַּדְנֵי דְפוּמְבְּדִיתָא טָב גִּלְדָּנָא סַרְיָא [דְּמָתָא מַחְסֵיָא לְמֵיכַל] מִכּוּתָּחָא דְּרָמֵי כֵּיפֵי.

Apropos good omens, Rav Mesharshiyya said to his son: When you seek to enter and study before your teacher, study the baraita first, and only then enter before your teacher. And when you are sitting before him, look to his mouth, as it is written: “And your eyes shall see your teacher” (Isaiah 30:20). And when you study, study adjacent to a river of water; just as the water flows, your studies will flow unimpeded. He added: And it is preferable for you to sit on the rubbish heaps [akilkelei] of Mata Meḥasya, and do not sit in the palaces [appadnei] of Pumbedita. Better to eat the rotten fish [gildana] of Mata Meḥasya than to eat kutḥa, which displaces rocks, a metaphor for how potent it is.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גרסו מתניתא – מעיקרא כי היכי דתהוי מרגלא מילתא בפומייכו ותהוון ידעין למשאל ליה.
ממשכן שמעתא – דלא ליפסוק מפומייכו כמעין זה שמושך והולך.
דמתא מחסיא – הוו תלמידי חכמים ראויים להוראה ותרבות יפה היה בהם אבל בפומבדיתא לא הוי תרבות מעליא כל כך וקאמר ליה מוטב לו לדור באשפה במתא מחסיא מלדור באפדנא בפומבדיתא.
גילדנא סריא – מוטב לאכול דג קטן מוסרח כדאמרינן בפ״ק דמו״ק (דף יא:) כוורא סמוך למיסרחיה מעלי.
מכותחא דרמי כיפי – אפילו מכותח שהוא משובח וחזק שמשבר את האבן כששופכים הימנו אעפ״כ לא תאכל הימנו כדאמרינן בפרק (ערבי פסחים) [ואלו עוברין (פסחים מב.)] שלשה דברים נאמרו בכותח מטמטם את הלב וכו׳ כיפי סלעים כדמתרגמינן סלע כיפא אית דמפרשי מוטב תאכל גילדנא סריא שאין דמיהם יקרים מכותח שאוכלים אותו עשירים ושרים הדרים ברמי כיפי כלומ׳ במגדלים וחומות גדולות לפי שדמיהם יקרים.
כי בעיתו מיעל ומגמרי וכו׳. הוא מל׳ הגמרא כשאתם רוצים ללמוד גמרא מרבכם שהוא פלפול והויות דאביי ורבא גרסו מתני׳ מקודם דעיקר הגמרא הוא ליישב המשניות בכל דבר שיש להסתפק בה וע״כ גרסו המתני׳ מקודם כדי שתהיו בקיאין בה. ואמר חזו לפומיה דכתיב והיו עיניך רואות וגו׳. והכי אמרינן נמי בעירובין שאמר רבי ראיתי את ר״מ מאחוריו וכו׳ ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדידנא טפי שנאמר והיו עיניך רואות וגו׳ והוא שהדבור של אדם משתנה ומשתמע לפעמים לתרי אפי אבל מתוך עקימת שפתים וקריצת עינים שבאדם לפעמים יש להבין כוונתו של המדבר וז״ש והיו עיניך רואות לפנים את מוריך המורה לך כונת המדבר ומזה הטעם אמרינן נמי לקמן בסוף פרקין בני ת״ח וכו׳ בזמן שיש להם דעת לשמוע נכנסים ויושבים לפני אביהם ואחוריהם כלפי העם כדי שיהיו עיניהם רואות מוריהם אבל כשאין להם דעת אמרינן שם שיושבים לפני אביהם ופניהם כלפי העם מפני כבודם דאין לחוש בהם שיראו מוריהם. ואמר גרסו על נהרא עיין פרש״י ועי״ל ע״פ מ״ש בפ״ק דתענית למה נמשלו ד״ת למים וכו׳ מה מים מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה וז״ש דכי היכי דמשכן מיא ממקום גבוה לנמוך כך נמשך שמעתתייכו מדעת גבוה לנמוך ורוח שפלה וביאור זה שיתנהגו בפחות ותיבו אקיקלי דמתא מחסיא דהיינו מקום שפל ומקום תורה ולא תיבו באפדני דפומבדיתא שהוא מקום חשוב ואינו מקום תורה כ״כ וכן לענין אכילה תתנהגו בפחות:
טב גילדנא סריא. שהוא מאכל שפל לבעלי תורה:
מכותהא דרמי כיפי. שהוא מאכל עשירים ובעלי תענוג ועי״ל ולא תיבו אפדני דפומבדיתא ע״פ מ״ש פרק העור והרוטב פומבדיתא לוייך אשני אושפיזך לפי שהיו גנבים ביותר וז״ש תיבו אקיקלי דמתא מחסיא ר״ל במקום פרהסיא ולא תחוש לך לגניבה ולא תיבו אפדני דפומבדיתא ואפילו באפדני ובמקום מוצנע ביניהם לא תוכל להשמר מהם מגניבה וכה״ג אמרינן בפרק ערבי פסחים דאכיל קיקלי אקיקלי דמתא שכיב דהיינו לענין מקום פרהסיא ודו״ק:
ועוד בענין עשיית סימן טוב אמר להו [להם] רב משרשיא לבריה [לבניו]: כי בעיתו מיעל ומיגמרי קמי רבייכו [כאשר אתם רוצים להכנס וללמוד אצל רבכם], גרסו מתניתא ועלו לקמי רבייכו [לימדו קודם את המשניות והכנסו לפני רבכם]. וכי יתביתו קמיה, חזו לפומיה [וכאשר אתם יושבים לפניו, הסתכלו בפיו], דכתיב [שנאמר]: ״והיו עיניך ראות את מוריך״ (ישעיהו ל, כ). וכי גרסיתו, גרסו על נהרא דמיא [וכאשר אתם לומדים, לימדו על נהר מים], דכי היכי דמשכן מיא משכן שמעתתייכו [שכמו שנמשכים המים יימשך גם למודכם] ולא ייפסקו. ועוד עצה כללית אמר להם: ותיבו אקילקלי מוטב לכם לשבת על האשפות] של העיר מתא מחסיא ולא תיבו אפדני [ואל תשבו בארמונות] של העיר פומבדיתא, טב גלדנא סריא [טוב דג מסריח] של מתא מחסיא למיכל [לאכול], מכותחא דרמי כיפי [מכותח שעוקר ומשליך סלעים ממקומם], כלומר, תבלין חריף וחזק מאד.
Apropos good omens, Rav Mesharshiyya said to his son: When you seek to enter and study before your teacher, study the baraita first, and only then enter before your teacher. And when you are sitting before him, look to his mouth, as it is written: “And your eyes shall see your teacher” (Isaiah 30:20). And when you study, study adjacent to a river of water; just as the water flows, your studies will flow unimpeded. He added: And it is preferable for you to sit on the rubbish heaps [akilkelei] of Mata Meḥasya, and do not sit in the palaces [appadnei] of Pumbedita. Better to eat the rotten fish [gildana] of Mata Meḥasya than to eat kutḥa, which displaces rocks, a metaphor for how potent it is.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) {שמואל א ב׳:א׳} רָמָה קַרְנִי בֵּאלֹהָי רָמָה קַרְנִי וְלֹא רָמָה פַּכִּי דָּוִד וּשְׁלֹמֹה שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְּקֶרֶן נִמְשְׁכָה מַלְכוּתָן שָׁאוּל וְיֵהוּא שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְּפַךְ לֹא נִמְשְׁכָה מַלְכוּתָן.:

Apropos good omens for anointing, it is stated in the prayer of Hannah, Samuel’s mother: “My horn is exalted in my God” (I Samuel 2:1). The Gemara infers: My horn is exalted, and my jug is not exalted. David and Solomon were anointed with oil from a horn. This was a good omen for them and their reign endured. Saul and Jehu were anointed with oil from a jug and their reign did not endure.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רמה קרני וגו׳ דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן וכו׳. והוא רמז גם על משיח לעתיד שימשך מלכותו כמ״ש הכתוב וירם קרן משיחו כי המשיח שיבא לעתיד מבית דוד ויתרומם אז על שנמשחו דוד ושלמה בקרן:
ועוד לענין סימן טוב במשיחה, נאמר בתפילת חנה אם שמואל ״רמה קרני באלהי״ (שמואל א ב, א), ומדייקים: ״רמה קרני״ ולא רמה פכי, דוד ושלמה שנמשחו בקרן — סימן טוב היה להם ונמשכה מלכותן, שאול ויהוא שנמשחו בפךלא נמשכה מלכותן.
Apropos good omens for anointing, it is stated in the prayer of Hannah, Samuel’s mother: “My horn is exalted in my God” (I Samuel 2:1). The Gemara infers: My horn is exalted, and my jug is not exalted. David and Solomon were anointed with oil from a horn. This was a good omen for them and their reign endured. Saul and Jehu were anointed with oil from a jug and their reign did not endure.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְכוּ׳.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מָשִׁיחַ יָכוֹל מֶלֶךְ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר כֹּהֵן אִי כֹּהֵן יָכוֹל מְרוּבֵּה בְגָדִים ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר מָשִׁיחַ אִי מָשִׁיחַ יָכוֹל מְשׁוּחַ מִלְחָמָה תַּלְמוּד לוֹמַר וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ שֶׁאֵינוֹ מָשִׁיחַ עַל גַּבָּיו.

§ The mishna teaches: And who is the anointed priest? It is the High Priest who is anointed with the anointing oil, not the High Priest consecrated by donning multiple garments. The Sages taught: “Anointed” is written in the verse (Leviticus 6:15). One might have thought that the reference is to a king. Therefore, the verse states: “Priest.” If the reference is to a priest, one might have thought that the reference is to a priest consecrated by donning multiple garments. Therefore, the verse states: “Anointed.” If the reference is to one who is anointed, one might have thought that the reference is even to a priest anointed for war. Therefore, the verse states: “And the anointed priest,” indicating that there is no anointed priest over him; rather, he is the highest-ranking priest.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם הכהן המשיח יכול מלך – יביא פר שהיה משוח ת״ל כהן.
ג בענין ששנינו במשנה המשוח בשמן המשחה ולא המרובה בבגדים. תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר ״משיח״יכול שהכוונה היא למלך? תלמוד לומר: ״כהן״. אי [אם] כהן, יכול שהוא מרובה בגדים? תלמוד לומר: ״משיח״. אי [אם] משיח, יכול שמשוח מלחמה בכלל זה? תלמוד לומר: ״והכהן המשיח״, לומר שאינו (שאין) משיח על גביו אלא הוא הגדול שבכהנים.
§ The mishna teaches: And who is the anointed priest? It is the High Priest who is anointed with the anointing oil, not the High Priest consecrated by donning multiple garments. The Sages taught: “Anointed” is written in the verse (Leviticus 6:15). One might have thought that the reference is to a king. Therefore, the verse states: “Priest.” If the reference is to a priest, one might have thought that the reference is to a priest consecrated by donning multiple garments. Therefore, the verse states: “Anointed.” If the reference is to one who is anointed, one might have thought that the reference is even to a priest anointed for war. Therefore, the verse states: “And the anointed priest,” indicating that there is no anointed priest over him; rather, he is the highest-ranking priest.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מַאי מַשְׁמַע כִּדְאָמַר רָבָא הַיָּרֵךְ הַמְיוּמֶּנֶת שֶׁבַּיָּרֵךְ הָכָא נָמֵי הַמָּשִׁיחַ הַמְיוּמָּן שֶׁבַּמְּשׁוּחִים.

The Gemara asks: From where is this inferred? The Gemara answers: It is as Rava said with regard to the term “the thigh” in the verse: “The sciatic nerve that is on the hollow of the thigh” (Genesis 32:33); the reference is to the stronger of the thighs. Here too, where the verse states: “The anointed,” the reference is to the most distinguished of those anointed, i.e., the High Priest.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
המיומן שבמשוחים – דהיינו כהן גדול.
ושואלים: מאי משמע [מה כיצד נובעת מכאן משמעות זו]? ומשיבים: כדאמר [כמו שאמר] רבא על המלה ״הירך״ הנאמרת באיסור גיד הנשה (בראשית לב, לב) — שהכוונה היא המיומנת (החשובה) שבירך, הכא נמי [כאן גם כן] ״המשיח״המיומן שבמשוחים והחשוב שבהם שהוא הכהן הגדול.
The Gemara asks: From where is this inferred? The Gemara answers: It is as Rava said with regard to the term “the thigh” in the verse: “The sciatic nerve that is on the hollow of the thigh” (Genesis 32:33); the reference is to the stronger of the thighs. Here too, where the verse states: “The anointed,” the reference is to the most distinguished of those anointed, i.e., the High Priest.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אָמַר מָר מָשִׁיחַ יָכוֹל מֶלֶךְ מֶלֶךְ פַּר הוּא דְּמַיְיתֵי שָׂעִיר הוּא דְּמַיְיתֵי אִיצְטְרִיךְ ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא עַל שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה יָבִיא שָׂעִיר עַל הֶעְלֵם דָּבָר יָבִיא פַּר קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.:

The Gemara analyzes the baraita: The Master said: “Anointed” is written in the verse. One might have thought that the reference is to a king. The Gemara asks: Is it a bull that a king brings for a sin-offering? It is a male goat that he brings, as the Torah states explicitly, later in that passage. The Gemara answers: It was necessary for the tanna to say this, as it may enter your mind to say: It is for the unwitting performance of an action for which all people are liable to bring a sin-offering that a king shall bring a male goat as his offering; but for absence of awareness of the matter with the unwitting performance of an action, a king shall bring a bull. Therefore, the tanna teaches us that it is only the High Priest who brings a bull.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודנים בנאמר בברייתא, אמר מר [החכם]: ״משיח״יכול מלך. ותוהים: מלך פר הוא דמייתי [שמביא]? הלוא שעיר הוא דמייתי [שמביא] כמו שמפורש הלאה! ומשיבים: איצטריך [נצרך הדבר להיאמר], שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: על שגגת מעשה כמו של שאר אדם יביא שעיר, אבל על העלם דבר של שגגת הוראה יביא פר, קא משמע לן [משמיע לנו] שאינו מביא פר אלא רק הכהן הגדול.
The Gemara analyzes the baraita: The Master said: “Anointed” is written in the verse. One might have thought that the reference is to a king. The Gemara asks: Is it a bull that a king brings for a sin-offering? It is a male goat that he brings, as the Torah states explicitly, later in that passage. The Gemara answers: It was necessary for the tanna to say this, as it may enter your mind to say: It is for the unwitting performance of an action for which all people are liable to bring a sin-offering that a king shall bring a male goat as his offering; but for absence of awareness of the matter with the unwitting performance of an action, a king shall bring a bull. Therefore, the tanna teaches us that it is only the High Priest who brings a bull.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אֵין בֵּין מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה כּוּ׳.: מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר דְּאִי ר״מרַבִּי מֵאִיר הָא תַּנְיָא מְרוּבֵּה בְגָדִים מֵבִיא פַּר הַבָּא עַל כׇּל הַמִּצְוֹת דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים.

§ The mishna teaches: The difference between a High Priest anointed with the anointing oil and one consecrated by donning multiple garments is only that the latter does not bring the bull that comes for the transgression of any of the mitzvot. The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as, if it was in accordance with the opinion of Rabbi Meir, isn’t it taught in a baraita: A priest who is consecrated by donning multiple garments brings a bull that comes for the transgression of any of the mitzvot; this is the statement of Rabbi Meir, but the Rabbis did not concede that point to him.
תוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכשהוא מספר את זקנו עולות ויושבות בעקרי זקנו ונדבקין בבשר שאין שם שער. הרמ״ה ז״ל:
ד שנינו במשנה: אין בין משוח בשמן המשחה לכהן גדול מרובה בבגדים אלא הבאת פר של העלם דבר. ומעירים: מתניתין [משנתנו] שלא כדעת ר׳ מאיר, דאי [שאם] ר׳ מאיר, הא תניא [הרי שנויה ברייתא]: מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות, אלו דברי ר׳ מאיר, ולא הודו לו חכמים.
§ The mishna teaches: The difference between a High Priest anointed with the anointing oil and one consecrated by donning multiple garments is only that the latter does not bring the bull that comes for the transgression of any of the mitzvot. The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as, if it was in accordance with the opinion of Rabbi Meir, isn’t it taught in a baraita: A priest who is consecrated by donning multiple garments brings a bull that comes for the transgression of any of the mitzvot; this is the statement of Rabbi Meir, but the Rabbis did not concede that point to him.
תוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) מ״טמַאי טַעְמָא דר״מדְּרַבִּי מֵאִיר דְּתַנְיָא {ויקרא ד׳:ג׳} מָשִׁיחַ אֵין לִי אֶלָּא מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה מְרוּבֵּה בְגָדִים מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ.

The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Meir? It is as it is taught in a baraita: “Anointed” is written in the verse. I have derived only a priest anointed with the anointing oil. From where do I derive the halakha of a priest who is consecrated by donning multiple garments? The verse states: “The anointed priest,” from which it is derived that anyone who is appointed as the High Priest is included, even if he was not anointed.
מיוחס לרש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מרובה בגדים מנין תלמוד לומר והביא הכהן המשיח.
והורדתם אותו אל גיחון. הוא מעין קטן שהוא למטה מירושלים והוא מי שלוח:
אמשיך נהורא. מתמר ועולה (בעליה) [כעלה] משוך ולא מקטף אקטיפי שאינה נוטה לכאן ולכאן כדרך (שהשלבת) [השלהבת] על ידי רוח. כדאמרי׳ (פסחים דף ח) גבי אור הנר יפה לבדיקה משום דאמשיך נהורא והנך מקטף אקטיפי:
פר הבא על כל המצות. דכתיב ביה הכהן המשיח. ואע״ג דגבי עשירית האיפה כתיב נמי המשיח. כתיב ביה נמי ביום המשח אותו ואין מעוט אחר מיעוט אלא לרבות. הרמ״ה ז״ל:
ומצווים על הבתולה. (ליקח) פי׳ [ליקח] בתולה ולא בעולה ולישנא דקרא נקט והוא אשה בבתוליה יקח ולא בעולה. ולאו הבא מכלל עשה עשה:
מ״ט דר׳ מאיר דתניא משיח אין לי אלא משיח בשמן המשחה מרובה בגדים מנין ת״ל המשיח דה״א דמשיח משמע נמי מעוט כדאמרי׳ הירך המיומנת שבירך ומעוט אחר מעוט לרבות [מרובה] בגדים. ורש״י ז״ל גריס ת״ל הכהן משמע דמיתורא דהכהן דריש:
ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ מאיר? דתניא [ששנויה ברייתא]: ״משיח״ — אין לי אלא משוח בשמן המשחה, מרובה בגדים מנין? תלמוד לומר: ״הכהן המשיח״ שממנו למדים ריבוי לכל מי שהוא כהן גדול בפועל, אף שאינו משוח.
The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Meir? It is as it is taught in a baraita: “Anointed” is written in the verse. I have derived only a priest anointed with the anointing oil. From where do I derive the halakha of a priest who is consecrated by donning multiple garments? The verse states: “The anointed priest,” from which it is derived that anyone who is appointed as the High Priest is included, even if he was not anointed.
מיוחס לרש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) בְּמַאי אוֹקֵימְתֵּיהּ כְּרַבָּנַן

The Gemara asks: In accordance with which opinion did you interpret the mishna? It is in accordance with the opinion of the Rabbis.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: במאי אוקימתיה [במה העמדת את משנתנו]? כרבנן [וכשיטת חכמים],
The Gemara asks: In accordance with which opinion did you interpret the mishna? It is in accordance with the opinion of the Rabbis.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הוריות יב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה הוריות יב., הערוך על סדר הש"ס הוריות יב., מיוחס לרש"י הוריות יב., בית הבחירה למאירי הוריות יב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש הוריות יב., מהרש"א חידושי אגדות הוריות יב., גליון הש"ס לרע"א הוריות יב., רשימות שיעורים לגרי"ד הוריות יב. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (כל הזכויות שמורות), פירוש הרב שטיינזלץ הוריות יב., אסופת מאמרים הוריות יב.

Horayot 12a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Horayot 12a, Collected from HeArukh Horayot 12a, Attributed to Rashi Horayot 12a, Meiri Horayot 12a, Tosefot Rosh Horayot 12a, Maharsha Chidushei Aggadot Horayot 12a, Gilyon HaShas Horayot 12a, Reshimot Shiurim Horayot 12a, Steinsaltz Commentary Horayot 12a, Collected Articles Horayot 12a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144